WEDNESDAY: YESOD-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: between after midnight and sunrise of Wednesday

Lesson on the topic of “The Ruin as an Opportunity for Correction”

שיעור בוקר 10.07.2023 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא “חורבן כהזדמנות לתיקון”, כותרת “שבירת הכלים”.

נקרא, נשאל שאלות, נוכל לברר את הטקסט וכך נתקדם.

קריין: “שבירת הכלים”, קטע מספר 1.

“שבירת הכלים: ענין תיקון הבא ע”י הקדם השבירה הזאת, באופן שהשבירה עצמה היא תיקון גדול. ויש שפרשו שהוא קלקול ע”מ לתקן, אמנם הלשון אינו נכון, שיש להקשות על לשון זה, למה לו לקלקל ואח”כ לתקן? לא יקלקל ולא יהא צריך לתקן. אלא העניין הוא, אשר כל עיקר התיקון והריווח הגדול אשר חשב הבורא ית’ בתחילת הבריאה, כל זה לא היה בא לעולם, זולת ע”י קלקול הכלים באופן הזה, ואשר כל תיקונם הוא בסוד אגלאי מלתא [מתגלה העניין] למפרע, שלא היו מקולקלים מעולם.” 

(בעל הסולם. “אור הבהיר”. שבירת הכלים)

שאלה: איך מבדילים בין השבירה לבין קשר שהוא לא נכון?

השבירה מתרחשת בכלי שהיה מתוקן ועכשיו התגלה בו קלקול, יכול להיות שהוא היה מכבר, ולכן הוא גם מרגיש וגם נחשב כנשבר, שאין קשר בין החלקים שלו.

שאלה: למה כשחלק מהכלים, חלק מהמערכת מקבלת למען עצמה, זה דווקא בגלל השבירה ולא מסיבה אחרת?

לא יכול להיות שום דבר אחר חוץ משאין קשר בין הכלים שצריכים להיות מקושרים ביניהם, וזאת הסיבה לשבירה.

תלמיד: אבל הבורא בנה את הקשר הזה.

יכול להיות שבכוונה הוא עשה כך, ועכשיו מוסיף רצון לקבל והכלים לא יכולים לשמור על החיבור ביניהם ברצון לקבל המתגבר.

שאלה: מה זה אומר ששבירת הכלים בעצמה היא תיקון גדול?

שבירת הכלים היא תיקון גדול בגלל שהיא מגלה לנו את אותו הפגם שהיה מלכתחילה רק לא ראינו אותו, וכשמתגלה הפגם אפשר עכשיו לראות אותו, לתקן אותו ולהגיע לתיקון. אם לא היה מתגלה הפגם הזה, אז לא היינו יכולים לגלות אותו, חוץ מזה זהו פגם שאדם באמת לא היה יכול לזהות אף פעם. אנחנו לא יכולים לזהות מה שיש בנו למעלה מהדעת, והפגם הזה שיש בנו עכשיו, שמתגלה שאנחנו נמצאים בשבירה, אז השבירה היא מתוך זה שאנחנו נמצאים בפגם נורא שאי אפשר לתקן אותו, אי אפשר לקשור בין רצון לקבל ורצון להשפיע, ואז אנחנו נמצאים במבוכה.

שאלה: האם אפשר להגיד שהשבירה היא כשנשבר הגבול בין הקבלה וההשפעה, בין הכלים של המשפיעים והמקבלים?

כן. זאת אומרת אנחנו מרגישים שכלים דקבלה וכלים דהשפעה לא יכולים להיות במטרה אחת, זו בעצם הסיבה הפנימית של השבירה.

שאלה: אנחנו בטוחים שבתכנית הבריאה אין טעויות, לכן שבירת הכלים נראית לנו כמטרה מסומנת מראש כדי להכניס ניצוצים דקדושה לתוך האח”פ, ועל ידי זה לגרום שבעתיד יוכלו לחזור בתשובה. האם זה נכון?

ודאי שנכון.

שאלה: בסוף הפסוק כתוב שהפגם, הקלקול, מעולם לא היה, אז מה אנחנו לוקחים מהקטע הזה לעבודה שלנו? מה הכוונה בקטע הזה?

אנחנו לומדים שהיה קלקול ואנחנו צריכים לגלות אותו, אחרי שמגלים אותו יכולים לתקן. תקבלו את זה בצורה חלקה. ככל שיהיו עכשיו פחות קושיות, כך יהיה לנו קל יותר להתקדם. אומנם אנחנו לא פותרים כביכול את הקושיות אלא מצניעים אותן, אבל זה טוב כדי ללכת קדימה. הקושיות האלה לא ייעלמו, יכול להיות שהן יצטברו, ואז נפתור אותן.

קריין: קטע מספר 2.

“”שבירה” ברוחניות הוא, כדוגמת שבירת כלי בגשמיות, כמו שכלי הגשמי, אם הוא שבור ואתה נותן בתוכו איזה משקה, אז המשקה יוצא לחוץ, כמו כן ברוחניות, אם נכנס בהכלי מחשבה של רצון לקבל לעצמו, אז השפע יוצא לחיצוניים, היינו לחוץ מהקדושה.

“קדושה” נקראת “לשם שמים” וחוץ מלשם שמים נקרא “סטרא אחרא”, שהוא צד השני של הקדושה. לכן אומרים, שהקדושה נקראת “להשפיע” וטומאה נקראת “לקבל”. ומשום זה, שאנחנו נולדנו אחרי השבירה, וממילא הרצון שלנו הוא רק לקבל, לכן לא יכולים לתת לנו שפע, שבטח הכל ילך לצד הסטרא אחרא.”

(הרב”ש. מאמר 19 “בא אל פרעה – א'” 1985)

שאלה: האם כשהבורא שבר את הכלים הוא גם הכניס חלק מהנשמה שלו לכל אחד מהחלקים השבורים? ואם כן, אז איך אנחנו יכולים להגיע להרגיש את החיסרון שמגיע דווקא מהחלק של הבורא שבנו?

זאת שאלה טובה ואנחנו נלמד אותה אחר כך. ודאי שבזמן השבירה נכנסים לכלים השבורים ניצוצי אור, זאת אומרת חלקי הבורא, ואנחנו צריכים אחר כך לתקן את הניצוצין האלה, זאת אומרת לא אותם אלא את הכלים שבהם הם נמצאים, וכך אנחנו מתקרבים לתיקונים.

שאלה: כתוב בקטע 2 שאנחנו נוצרנו אחרי השבירה. אנחנו למדנו שאור וכלי הם דבר אחד. כיצד נולדנו אחרי השבירה אם האור והכלי הם אחד?

אני לא יודע על מה אתה מדבר. אור זה לא כלי וכלי זה לא אור. זה שנולדנו, נוצרנו כתוצאה מהשבירה זה ברור. מאיפה אתה לוקח את השאלה שלך אני לא יודע. כדאי לחשוב איך לפרמט אותה אחרת אולי.

שאלה: לנבראים השבירה נראית כמו טרגדיה מאוד גדולה, כאב וחורבן. עכשיו כשאנחנו נמצאים כביכול בפתח של הגאולה שבה יתגלה גמר התיקון וכל התהליך של בניית הכלי, איך זה כביכול ממתיק את כל התהליך של השבירה שעבר על הכלי של האדם הראשון?

אנחנו מגלים שבלי גילוי השבירה אי אפשר להגיע לתיקונים, אנחנו מגלים שאין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב כלפי הנבראים. כך אנחנו מגיעים לזה שבסופו של דבר הכול מצטרף לטוב, וכך זה נגמר, בכל טוב.

שאלה: אנשים הם מאוד עצלנים, הכול צריך להגיע מאוד מהר, בצורה דיגיטלית, אפילו כשרוצים ליצור מוזיקה אנשים יוצרים היום מוזיקה בלי ללמוד לנגן על אף כלי. מה ידחוף את האנשים להיכנס לתהליך התיקון?

רק צרות. כשצר להם, כשלוחץ עליהם, והם לא יכולים לברוח מזה ורואים שגם לפניהם יש צרות עוד יותר גדולות, אז הם מוכנים לתיקון. הגוף שלנו הוא בהמה שרק מרגישה תענוג או ייסורים. כשאנחנו מתחילים להתעלות קצת למעלה מתענוג או ייסורים לערכים יותר גבוהים, אז אנחנו כבר יכולים לטפס לדרגות האדם.

שאלה: אנחנו כתלמידים שלך, מה ידחוף אותנו לעשות תיקון? כי הרבה פעמים אני לא בדיוק מבין מה התהליך.

אנחנו רואים בכל ההיסטוריה האנושית, בכל המדינות, בכל היבשות, בכל בני האדם, עד כמה אנחנו לא מבינים מה קורה לנו ואיך אנחנו מגיעים לתיקונים. אנחנו נלמד את זה.

(סוף השיעור)