WEDNESDAY: HOD-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
READING: between after midnight and sunrise of Wednesday.
Baal HaSulam. The Freedom
שיעור בוקר 19.06.2023 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 421, מאמר “החרות”
קריין: ספר “כתבי בעל הסולם” עמ’ 421, מאמר “החרות”, כותרת “חיוב השמירה על חרות היחיד”.
חיוב השמירה על חרות היחיד
“ודע שזהו הרכוש האמיתי של היחיד, שאסור לפגוע בו, או לשנותו. כי סופם של כל אלו הנטיות הכלולות ב”מצע”, להתפעל ולקבל צורות מושכלות, כשיגדל אותו היחיד ויעמוד על דעתו. כמבואר לעיל. ומכח חוק ההתפתחות השולט בכל השלשלת ההיא הדוחף אותה תמיד קדימה, כמבואר במאמר השלום. נמצא עוד, שסופם של כל נטיה ונטיה, לההפך למושכלות מאד גבוהות וחשובות לאין ערוך.
נמצא שכל מי שמשחית איזו נטיה מהיחיד, ועוקר אותה ממנו, הריהו גורם שיאבד מהעולם השכלה נשגבה ונפלאה ההיא, שעתידה לצאת בה באחרית השלשלת. משום שנטיה ההיא, לא יארע עוד לעולם, בשום גוף אחר זולתו.
כאן צריכים להבין, שבשעה שאיזו נטיה מתהפכת ומקבלת צורת מושכל, אין עוד יותר להכיר בה הבדלות של טוב ורע. כי הבדלות אלו ניכרות רק בזמן היותן נטיות או מושכלות בלתי בשלות, ובשום פנים לא יוכר שמץ מהם, בעת שמקבלות צורת מושכלות אמיתיות. ודבר זה יתבאר במאמרים הבאים, בכל טעמו ונמוקו.
מזה מובן לנו, גודל החמס, שעושים אלו האומות, המטילים מרותם על המיעוטים ועושקים את חרותם, מבלי לאפשר להם להמשיך את דרך חייהם, על פי נטיותיהם, שהגיעו אליהם בתורשה, מאבות אבותיהם, כי כרוצחי נפשות נחשבים. וגם הבלתי מאמינים בדת ובהשגחה מטרתית, יוכלו להבין את חיוב השמירה על חרות היחיד, מתוך מערכות הטבע.
כי עינינו רואות איך כל האומות שנפלו ונהרסו מדור דור, לא היה זה, אלא מתוך הכבדת עולם על המיעוטים, ועל היחידים. אשר על כן התגברו עליהם והרסו אותם. אם כן ברור לכל, שאין אפשרות להעמיד השלום בעולם, אם לא נתחשב עם חירות היחיד, כי זולת זה, לא יהיה השלום בן קיימא. והחורבן ישתרר.
הנה גדרנו היטב את ישותו של היחיד, בתכלית הדיוק, אחרי הנכיון מכל מה שמגיע אליו מהצבור כמבואר. אולם, הועמדה השאלה סוף סוף איה הוא היחיד עצמו? כי כל האמור עד הנה בגדר היחיד, הוא מובן רק מבחינת רכושו של היחיד, שהוא המורשה שהנחילו לו אבותיו. אולם, איה הוא היחיד עצמו, דהיינו, היורש והנושא של אותו הרכוש, התובע לפנינו על שמירת רכושו? כי מכל המבואר עד כאן, עדיין לא מצאנו, את הנקודה האנוכית של האדם, שיהיה עומד לעינינו בתור יחידה עצמית, ומה לי הגורם הראשון – שהוא שלשלת ארוכה, של אלפי בני אדם בזה אחר זה, מדור דור, שקבענו עמהם דמותו של היחיד בתור יורש. ומה לי שאר שלושת הגורמים – שהם אלפי האנשים עומדים בזה אצל זה בדור אחד – – – סוף סוף נבחן כל יחיד, רק בדמות מכונה צבורית, העומדת תמיד הכן לרשות הצבור לתשמישם, לחפצם. דהיינו, שנעשה סביל לשני מינים של צבור. מצד הגורם הראשון נעשה סביל לצבור גדול מדורות שעברו, שהיו נמצאים בזה אחר זה, ומצד שלושת הגורמים האחרים נעשה סביל לצבור הנמצאים עמו בדור אחד.
וזוהי אמנם שאלה כלל עולמית, ומשום זה נמצאים הרבה המתנגדים לשיטה הנ”ל הטבעית, אף על פי שמכירים היטב אמיתותה, ובוחרים ביותר בשיטות מטפיזיות או בדואליזם, או בטרנסצנדנטליות, לצייר לעצמם איזה עצם רוחני, איך שהוא יושב בפנימיות הגוף, בתור נפש האדם. אשר הנפש הזאת היא המשכלת, והיא המפעלת את הגוף וכו’, שהיא עצם האדם וה”אנכי” שלו.
ואולי היה בכל הפירושים הללו, כדי להניח את הדעת, אבל הצרה בזה, שאין להם כל פתרון מדעי, איך אפשר לעצם רוחני, שיהיה לו איזה מגע כל שהוא, עם אטומים הגשמיים בגוף, שיוכל לגרום לו איזה תנועה. וכל חכמתם והתעמקותם, לא הועילה להם, למצוא כאן איזה גשר מספיק, לעבור על הבקיע הרחב והעמוק הזה, הנמצא בין עצם רוחני לאטום גשמי. ולפיכך לא הרויח המדע ולא כלום, בכל השיטות המטפיזיות הללו”.
שאלה: הוא מחדד פה שאלה מאוד עקרונית. הוא כותב שהאדם סביל לדורות הקודמים, המצע שלו הוא תוצר של כל מה שהיה קודם, והוא סביל לדור שלו, אז מה נשאר ממנו בעצם?
זה שהאדם הוא תוצאה מההתפתחות הגשמית, אנחנו רואים איך מדור לדור אנחנו משתנים ואם אפשר להגיד מתפתחים. עם כל זה האדם הוא גם תוצאה מהתפתחות רוחנית, אנחנו רואים כמה מדור לדור אנחנו יותר ויותר מפותחים, במיוחד בכמה הדורות האחרונים.
תלמיד: מה זאת אומרת התפתחות רוחנית? מה רוחני בהתפתחות הזאת?
נמשכים לחכמה, למדע, למטרת החיים, רוצים לחקור את העולם שבו אנחנו חיים, זו בכל זאת התפתחות.
תלמיד: אבל זו התפתחות לגמרי טבעית. הוא מסביר, יש דור, כל פעם זה מצע שממצה מתוכו, מתוך השפעות הסביבה, את הפוטנציאל, ואז נולד הדבר הבא. מה רוחני פה? זה נשמע מאוד מכני.
לא הייתי חושב כך. מדור לדור אנחנו יותר ויותר נמשכים למקור הרוחני שלנו. מה שיש באנושות אין באף דומם, צומח וחי, אנחנו רוצים לדעת מה המקור שלנו, מה התועלת מההתפתחות שלנו, לאן אנחנו מכוונים. את זה אין בדומם, בצומח, בחי, אפילו בחיות הכי מפותחות. אומנם הן יכולות לבנות את הבתים שלהן, משפחות ומה לא, אבל לא שיש להן מדע ותרבות. יש להן קצת חינוך, וגם זה עניין של אינסטינקטים, הן מעבירות אינסטינקטים מדור לדור בלבד. לאדם יש בכל זאת התפתחות מיוחדת.
תלמיד: זה נכון, אבל זה מיעוט שבמיעוט שמתעניין בדברים האלה. אפילו מדע שהוא לא רוחניות, כמה מעניין אותם מדע? מעניין ליהנות מתוצרי המדע, זה כן.
זה לפי החוק הרוחני. מעשר ספירות בכתר יש רק ספירה אחת, עשירית, שיש בה גם עשירית ועוד עשירית, ורק בה יש מין טיפת אור שמתלבשת, וזה מה שמשפיע ומפעיל את כל חומר הבריאה, רוחני וגשמי.
תלמיד: אדם הוא בעצם תוצר של התפתחות רוחנית ושל השפעות הסביבה שלו שמשפיעות עליו. אז מה מיוחד בפרט עצמו? הוא בסך הכול תוצר סביל של שתי ההשפעות האלה.
נכון. לכן בעל הסולם מסביר לנו שהכול תלוי בסביבה.
תלמיד: וכשאדם בוחר בסביבה המסוימת?
אז לפי זה הוא מתפתח, לפי זה הוא בעצם נותן לאותן הרשימות שבו להתפתח.
שאלה: מה זו רוחניות?
רוחניות היא התפתחות הנקודה שבלב שבתוך האדם, שורש רוחני שבאדם.
תלמיד: במה התלמיד אמור להיאחז? הבדלת בין ההתפתחות הרוחנית להתפתחות הגשמית שלו.
התלמיד מגיע למקום שבו הוא יכול לעזור לעצמו בהתפתחות הרוחנית.
תלמיד: האם זאת החרות היחידה שיש לאדם?
כן, זה מספיק.
תלמיד: זאת חרות היחיד שהוא מדבר עליה במאמר.
כן.
תלמיד: בעל הסולם בעצם כותב כאן על השיטות האחרות שהן טוענות שהאדם יכול בעצמו לעשות דברים, לשנות את הגורל שלו, את ההתנהלות שלו במציאות, ובעל הסולם לעומת זאת טוען שהשיטה היא הסביבה.
כן.
שאלה: בעל הסולם כותב שאין שום אדם גשמי שיש לו קשר עם הרוחניות. אבל בכל זאת משפיעים עלינו מלמעלה, אז איך זה קורה?
כן, משפיעים. אבל יש השפעה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, אז כאן אנחנו לומדים איפה הגבול שלנו.
תלמיד: דווקא הגבול הזה בהשפעה מלמעלה הוא מתבטא בגשמיות, באטומים, בכל הדברים. איך זה קורה?
ודאי שזה מתבטא, אבל ממטה למעלה זו כבר בעיה כי זה לפי ההשתוות.
תלמיד: ומלמעלה למטה?
מלמעלה למטה זה מגיע. האור העליון מוכן להתחלק ולהתחלק עד שמגיע לאטום הגשמי האחרון.
שאלה: בעל הסולם כותב במאמר שרכוש היחיד הוא מורשת אבותיו. מהי אותה מורשת של אבותיו שהיא הרכוש של היחיד?
שכל אותו שורש רוחני שממנו כולנו התחלנו להתפתח עובר דרך כולם עד לנקודה האחרונה של ההתפתחות, ואנחנו צריכים לשמור עליו. השמירה עליו היא בלבנות סביבו סביבה, ובסביבה הזאת לשמור ולקיים את חוקי הטבע הכללי, בזה ניתן לאותו הגרעין להתפתח נכון.
שאלה: בעל הסולם כותב פה דבר מאוד עקרוני, שהנפש הרוחנית לא נמצאת בגוף הגשמי.
ודאי.
תלמיד: ושום שיטות שהאנושות הציעה לא יעזרו למצוא אותה. אז איפה נמצאת הנפש הרוחנית? איך אדם יכול למצוא אותה?
בכלי הרוחני. בעל מנת להשפיע. אם אדם מגיע לרצון להשפיע, אז מה שממלא את הרצון להשפיע הוא נפש רוחנית.
תלמיד: איך אדם מהגוף שלו, כשאין שום קשר בין הנפש הרוחנית ואטומים, יכול להגיע להשפעה?
הוא לא יכול, אלא רק על ידי זה שהוא יהיה בחברה ובחברה הוא יגיע לעל מנת להשפיע. כלומר הם ינסו להשפיע זה אל זה ולכוח העליון שמעליהם כדי לקבל ממנו בחזרה את כוח ההשפעה.
תלמיד: האם הנפש הרוחנית נמצאת רק בחברה?
על ידי החברה. על ידי החברה הם משיגים אותה.
שאלה: הוא כותב, “שבשעה שאיזו נטיה מתהפכת ומקבלת צורת מושכל, אין עוד יותר להכיר בה הבדלות של טוב ורע”. מה זה אומר שצורת מושכל היא מוגמרת ואין כבר טוב ורע?
ככל שאני מבין, אז ברגע שהוא לא יכול להבדיל על ידי המושכלות, אז הלאה על ידי זה יש כבר התפתחות רוחנית.
תלמיד: מה זה המושכל, שכל הנטיות הפכו למושכל? האם יש איזו דוגמה?
אני לא יכול עכשיו להביא לך דוגמה.
תלמיד: כשהוא כותב על זה שעמים השמידו זה את זה וכל ההשכלות הלכו לאיבוד, האם איבדנו אותן ולא יהיו לנו את ההשכלות האלה יותר?
כנראה שלא יהיו, כנראה שאיבדנו. אבל יכול להיות שלפי תכנית הבריאה כך צריך להיות. זה כמו שאנחנו כשמתפתחים, אז מאבדים משהו ממה שהיה לנו קודם, הרגלים של חיות.
שאלה: הוא כותב “סוף סוף נבחן כל יחיד, רק בדמות מכונה צבורית, העומדת תמיד הכן לרשות הצבור לתשמישם, לחפצם.” האם זה מה שהוא מתאר כרוחניות?
לא. אנחנו נמצאים כך בחברה האנושית, וכל אחד, רוצה או לא רוצה, הוא נפעל על ידי החברה.
תלמיד: הוא משמש את הציבור.
כן, ללא הרצון שלו, אבל הוא משמש את הציבור. אחרת איך הוא יכול להתקיים?
תלמיד: האם מה שחסר זה שהאדם יהיה מודע שהוא עושה את זה?
שירצה את זה, שיבין את זה. שהאדם בעצמו יתפתח מבפנים כדי לגשת לתפקידו בחברה בצורה ריאלית, מתוך רצון.
תלמיד: יש לנו משימה יומית, תרגיל לכל העשיריות – איך נעבור את הכנס כדי שמלב אחד נחייב את הבורא לעזור לנו.
(סוף השיעור)