FRIDAY PRAYER: NETZACH-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: between after midnight and sunrise of FRIDAY.

Baal HaSulam. Preface to the Wisdom of Kabbalah, item 52

שיעור בוקר 17.05.23 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, “פתיחה לחכמת הקבלה”, עמ’ 175, אות נ”ב

קריין: “פתיחה לחכמת הקבלה”, “כתבי בעל הסולם” עמ’ 175 , אות נ”ב.

אות נ”ב

“ועם זה תבין תוכנם של הע”ס דסוף הפרצוף שמטבור ולמטה, כי אי אפשר כלל לומר שהן רק בחי’ אור החסדים בלי חכמה כלל, כי אין האור דחסדים נפרד לעולם לגמרי מאור החכמה, אלא שיש בהן בהכרח הארה מועטת גם מאור החכמה, ותדע שהארה מועטת הזו אנו מכנים תמיד בשם ו”ק בלי ראש. והנה נתבארו ג’ בחי’ הע”ס שבפרצוף, הנק’ ראש תוך סוף.”

שאלה: האם יש אור דחסדים מתחת הטבור או אין?

מה זה אור החסדים?

תלמיד: אני לא יודע. אני שואל כי באות קודמת בעל הסולם כותב שמתחת טבור אין כלום, כי אחרת תהיה שבירה באורות, ועכשיו הוא כותב שכן יש אור חסדים ואפילו קצת אור חכמה.

כן. כדי שיתקיים אור דחסדים חייבת להיות גם הארה קטנה מאור החכמה.

תלמיד: אז יכול להיות שמטבור ולמטה יש אור חסדים וגם קצת חכמה?

כן. אל תחשוב על מה שלמדת, קראת והבנת. רק תבין שאם אין אור, אז אין כלום. אפילו רצון לקבל על מנת לקבל, קליפות, לא חשוב מה, חייב להיות משהו שמחייה אותם, שנותן להם הרגשת החיות, שמחזיק אותם בקיום, לכן אור חייב להיות.

תלמיד: אז מה הצורה הזאת, שאפילו שאסור לאור להיכנס לשם עדיין יש משהו?

איזושהי הארה ישנה.

תלמיד: שלזה הוא קורא “ו”ק בלי ראש”?

כן. “ואתה מחייה את כולם”.

שאלה: ממה יש אור חכמה בסוף הפרצוף, באיזה רצון הוא מתקבל?

אור החכמה מאיר רק כדי לתת חיות לכלים. אפילו הקליפות, כדי שהן יתקיימו חייב להשפיע עליהם אור החכמה. במידה מסוימת, מאוד קטנה, יכול להיות ללא שום קשר עם המקור, אבל בכל זאת האור קיים.

אנחנו צריכים להבין שהבורא מחזיק את כל חלקי הבריאה, אפילו שהם מנוגדים וכאילו לא נמצאים בקשר זה עם זה, אבל כלפי הבורא אין שום פחיתות באחד כלפי האחר, כי הוא צריך את כולם כדי לתת תנאים לכל הכלים לתיקון השלם.

בינתיים יש הרבה דברים שאנחנו נשמע והם ייראו לנו כמשהו שמנוגד למה שלמדנו קודם, לחוקים, לתנאים. אבל לאט לאט אתם תראו עד כמה בכל זאת כל הדברים האלה סגורים יחד.

שאלה: במה שנקרא “סוף הפרצוף”, מתחת הטבור ולמטה, יש הבדל בין הנקודה הראשונה מתחת הטבור ובין הסוף?

ודאי שיש הבדל בסוף הפרצוף. יש שם עשר ספירות, ג’ עולמות, יש שם מלא דברים.

תלמיד: בעל הסולם כותב שמתחת הטבור יש הארה, ואות לפני כן הוא כתב שבסיום אין הארה. אז יש הבדל בין שני המקומות?

בכל המקום הזה, מהטבור עד הסיום של א”ק, יש הבדלים, אבל יש שם תנאים שמאפשרים לאורות דחכמה להיות שם. אחר כך מגיעה לשם שבירה והכול מרחש למטה מטבור. למעלה מטבור אין לנו מה לעשות, שם יש רק אורות.

שאלה: איזה פעולות יש בסוף הפרצוף?

הפעולות שבסוף הפרצוף הן פעולות שבהן הפרצוף מגלה את הגבולות שלו, ובאיזה מצב הוא נמצא בתנאים האלה, ואיך הוא יכול מהמצבים המוגבלים האלו בכל זאת להשפיע לבעל הבית.

תלמיד: מה הקשר בין סוף הפרצוף והפעולות שהוא עושה בסוף הפרצוף לבין הפרצוף הבא שיבוא?

סוף הפרצוף זה הפרצוף שלו, מה שהוא עושה לפרצוף הבא זה כבר משהו אחר. יכול להיות שכלפי עצמו בסוף הפרצוף יש לו חושך, אבל כשהוא פועל כלפי הפרצוף הבא, אז הוא מגלה את עצמו מלא באור כלפיו.

תלמיד: זאת אומרת, יש איזו הכנה שהוא עושה בסוף הפרצוף שהיא תבנה בו את הפרצוף הבא?

כן. כי סוף הפרצוף שלו זו תחילת הפרצוף הבא.

שאלה: אנחנו קוראים שיש המון פעולות בראש ובתוך, רוב הפעולות שאנחנו קוראים עליהן הן שם. אבל ממה שאתה אומר, שם פועלים האורות, והעבודה שלנו היא דווקא במקום של החושך, מתחת לטבור.

לא. אל תגידו שמתחת לטבור יש חושך. קודם כל, מתחת לטבור יש לנו נה”י דגלגלתא, נה”י דא”ק, ואחר כך יש לנו ס”ג. כל הכלים האלו הם כלים דהשפעה. ורק אחר כך יש לנו כלים נוספים שנמצאים בתוכם, בתוך כלים דס”ג וכלים דגלגלתא.

תלמיד: מה הלימוד מפרצוף לפרצוף שמקבלים מהחלק של הסוף? זאת אומרת, איזה מטען עובר מפרצוף לפרצוף בחלק הזה? נניח בגלגלתא לא מסופר יותר מידי על פעולות מתחת לטבור. כשהמסך עולה, נניח מהטבור לראש, יש המון פעולות, המון מסכים שמשתנים, אבל מתחת לטבור לא מפרטים את הפעולות.

כן.

תלמיד: אז מה בכל זאת לומדים מהאזור הזה של הסוף?

בסוף הפרצוף יש לנו הרבה דברים ללמוד. בסוף הגלגלתא, יש לנו עשר ספירות דסוף. יש שם שלושים ספירות של ג’ עולמות. יש שם פרסה, ויש שם מלא הבדלים, מלא הבחנות. כל הלימוד של חכמת הקבלה הוא בעיקר בסוף הגלגלתא.

תלמיד: אבל זה קורה בשלבים יותר מאוחרים מהגלגלתא. זה קורה אחרי זה, כשכבר האור יורד מתחת לטבור.

כן, אבל דווקא שם קיימים אנחנו. כל המציאות שעליה אנחנו לומדים קיימת בסוף הגלגלתא.

תלמיד: וכל המערכת הזאת מעל הטבור של המסכים שעולים ויורדים?

שם יש רק הכנות לאורות להאיר למטה כדי לנענע את הכלים.

שאלה: כשפרצוף גלגלתא מזדכך ואחרי זה עובר לפרצוף ע”ב, הבירור בפרצוף ע”ב הוא ממה שנשאר בסוף אחרי גלגלתא? זה המשך הבירור?

נגיד שכך.

שאלה: בעל הסולם כותב שההארה המועטת הזאת בסוף הפרצוף של חכמה נקראת “ו”ק בלי ראש”. מהו המושג הזה “ו”ק בלי ראש”, למה זה נקרא כך?

ו”ק בלי ג”ר. זאת אומרת, רק אורות שיכולים להתפשט למטה מטבור, אורות שיכולים להתפשט בכלים דהשפעה.

תלמיד: זה אור של קיום, של כלים? כי בלי זה הכלים לא יכולים להתקיים?

גם את זה אפשר להגיד, תלוי על מה מדובר.

תלמיד: כי אחר כך אנחנו רואים שבעל הסולם כותב הרבה על ו”ק בלי ראש, זאת אומרת בלי ג”ר, אבל זה עדיין לא נתפס, מה זה בלי ג”ר?

בלי ג’ אורות הראשונים.

תלמיד: שהם בעצם האורות?

הם בעצם האורות.

שאלה: שאלה דווקא מצד הכלי. הכלי עצמו הוא רצון לקבל והוא מרגיש את אור החכמה, את התענוג, ואנחנו גם רואים שהוא מרגיש את החסדים. השאלה היא לגבי ההרגשה של החסדים, שצריכה לבוא עם טיפה חכמה. מהי ההרגשה הזאת של אור החסדים?

אתה שואל על הרגשה. הרגשת החסדים היא שאתה נמצא בהשפעה של החסדים.

תלמיד: למה אני צריך להרגיש חכמה, תענוג, בשביל להרגיש את החסדים?

בלי אור חכמה, אתה לא יכול להרגיש כלום, אור חכמה זה הכול, הוא מנענע את הכלים, בונה את הכלים, מסדר אותם. מה שאין כן, באור החסדים אין לך כל כך אפשרויות למיין אפילו את הכלים. לכן באור חכמה זה מה שקורה, ובאור חסדים לא, אור חסדים זה חסד. בקיצור זה כך, תנסה להבין.

תלמיד: נשמע שחסדים זה כמו נטייה של הלב, או התנועה או הכיוון.

נגיד, כן.

תלמיד: אז למה הוא מוגדר כאור?

למה זה מוגדר כאור? כי הוא בכל זאת מחייה את הכלים. מלכתחילה אור החסדים לא היה בכלל מיועד לכלים, זה רק אור של תיקון הבריאה, ואור חכמה הוא אור של מטרת הבריאה.

שאלה: אור החכמה ואור החסדים מורגשים בכל הספירות? כל ספירה יכולה לתת הרגשה גם של חסדים וגם של חכמה?

בכל ספירה יש אור חכמה ואור חסדים, ואפילו אם אומרים שאין בה אור חסדים, או אין בה אור חכמה, אנחנו רק אומרים כך. לא יכול להיות אחד ללא האחר, ולא יכול להיות שהם לא קיימים.

תלמיד: אז אם אני אומר שספירות הן הבחנות באור, אז בכל הבחנה אני מרגיש גם את החסדים וגם את החכמה ביחסים מסוימים?

כן.

שאלה: צריך לעשות זיווג כדי להזמין או לקבל אור חסדים?

ודאי. אני חייב להיות מוכן לקבלת אור החסדים, אני חייב להיות בהשתוות הצורה עם המקור של אור החסדים. אור החסדים זה אור.

תלמיד: בראש דגלגלתא יש זיווג, איזה נתונים מגדירים שיהיה סוג מסוים של אור חסדים ברצון כלשהו בגלגלתא, במה זה תלוי?

על אור חסדים אין זיווג.

תלמיד: אין זיווג?

אין.

תלמיד: אפשר לומר שאם הכלי עושה צמצום, אז הוא מיד מרגיש בכלי הזה אור חסדים?

לא.

תלמיד: אז איזה אור יש בעולם הצמצום? לא יכול להיות כלי פנוי, בלי חכמה, בלי חסדים.

למה?

תלמיד: כי אין חיות בכלי בלי זה.

זו כבר שאלה אחרת, אם יש חיות או אין חיות. בך יש חיות?

יש כלי לאור חכמה ויש כלי לאור דחסדים ועל כל כלי וכלי יש עניין של זיווג דהכאה ולא יכול להיות שיש אור חכמה בלי חסדים, או אור חסדים בלי חכמה, זה נקרא “שבירה באור” ועוד נלמד את זה.

תלמיד: יש הבדל בין אור חסדים שיש בגלגלתא ובין אור חסדים שיש ע”ב או שזה אותו דבר?

ודאי שבכל מקום יש אור חסדים אחר.

תלמיד: במה תלוי הסוג של אור החסדים?

בעביות, בעביות הכלי.

תלמיד: אבל אם אנחנו אומרים שבסוף יש כלים שאין לנו הזדמנות להשתמש בהם על מנת להשפיע, והכלי רק נמצא במצב שהוא מצמצם, אז מה זה נקרא שהעביות היא הקובעת?

תלוי מה הוא מצמצם, איך הוא מצטמצם. יש הבדלים גדולים.

תלמיד: כלומר, מה הסיבה לצמצום?

גם הסיבה לזה. אתה לא מבין שלצמצם את הכלי זה לא פשוט, תלוי איזו עביות יש לו, מאיזה אור, איזו סיבה, יש הרבה סיבות לצמצומים.

שאלה: למה על אור חכמה שורה צמצום א’ באופן קבוע ועל אור חסדים שורה צמצום ב’ משמע צמצום נה”י לסירוגין?

באור אין לנו שום הבדל בין אור חכמה לאור החסדים, אלא אנחנו מדברים תמיד על האור כלפי הכלים. ולכן אם יש לנו איסור על אור החכמה, אז יש גם איסור על אור החסדים.

שאלה: מה זו ספירה?

ספירה היא מהמילה סופר, מאיר. כשאור חכמה מאיר בתוך הכלי, בתוך הרצון לקבל, ודאי לפי ההשתוות, אז במידה שהרצון לקבל רוצה להידמות לאור, לבורא, במידה הזאת אור החכמה יכול להתלבש בספירה, בכלי, ברצון ואז יש ביניהם יחס הדדי.

תלמיד: לגבי ההדדיות הזאת, ספירה מעצם המילה, מעצם המושג ספירה, זה אומר שהיא גם מקבלת אור וגם מחזירה אור.

נגיד.

תלמיד: בעשר ספירות דראש ובתוך ברורה האינטראקציה, אבל כשאומרים עשר ספירות דסוף, זה אומר שגם בספירה הכי אחרונה, הכי תחתונה, יש אור שנכנס ואור שחוזר.

כן.

תלמיד: זה אומר שיש שם סוג של מסך, אם יש אור חוזר, אז יש שם מסך.

בכל מקום יש לך אור ומסך.

תלמיד: גם בכל החלק הזה של סוף מתחת לטבור יש מסכים?

אחרת איך קיים שם איזה אור? איך אתה יכול לדבר על איזה ספירות?

תלמיד: בדיוק, תמיד אנחנו מייחסים את המסכים לראש ותוך, אבל אף פעם לא מדברים על המסכים של הסוף.

לא, צמצום צריך להיות בכל הספירות ראש, תוך, סוף, ומסכים צריכים להיות בראש, תוך, סוף, ורק בצורה כזאת הפרצוף קיים.

תלמיד: אבל אם יש אור חוזר בסוף אז כל המנגנון מתחת לטבור הוא כבר לא ברור, כי אמרנו שמתחת לטבור אי אפשר לקבל אור.

אפשר גם למטה מטבור, על ידי התיקונים, לקבל אור בעל מנת להשפיע. יש שם ג’ עולמות ושלושים ספירות ופרסה, כל הדברים האלה קיימים בסוף הגלגלתא.

לא לראות את סוף הגלגלתא כמקום מת, על ידי התיקונים אנחנו יכולים להביא לשם אורות וכלים ולארגן מהם השפעה כלפי הבורא בעולמות בריאה, יצירה, עשיה.

שאלה: אם אני מנסה ללמוד בלי לדעת את ההמשך, ורק מסתכל על מה שלמדנו עד עכשיו, בלי לדעת מה יקרה אחר כך בעולמות שיתפתחו, וכרגע רק בגלגלתא, אז בסוף, יש מסכים?

בוודאי.

שאלה: אור פשוט שממלא את כל המציאות, זה עוד לפני שהכלי מגלה אור חכמה ואור חסדים?

לפני כל תגובה מצד הכלי. זה נקרא אור עליון פשוט שממלא את כל המציאות.

תלמיד: הכלי מרגיש אור ולפי נכונות המסך מקבל אור חסדים בהארה של אור חכמה, זה כאילו שמקבל 70% של חסדים ו-30% של חכמה?

כן.

תלמיד: אבל בעצם זה 100% של חכמה, ורק לפי הרגשת הכלי זה 70%.

זה 100% של האור העליון שמתחלק בכלי בצורה כזאת.

שאלה: כשמאמר נפתח, אנחנו שואלים אותך בצורה כרונולוגית, והרבה פעמים התשובות שלך ושל בעל הסולם נובעות מכך שאתם רואים את כל המערכת כקיימת כל הזמן. ואנחנו כאילו שוברים איזו נקודה ומתמקדים, ואיפשהו התשובות שלך הן שלמות ולא כרונולוגיות. למה יש לנו צורך להבין את זה כרונולוגית ואז נראה שאנחנו מפספסים המון דברים?

אין ברירה ככה לומדים.

תלמיד: יש בירור של שאלות שמאוד נכונות לי. נגיד השאלה שנשאלה על גלגלתא אם עשתה משהו, ואז כאילו מתחת לטבור לא קורה כלום. אבל אתה רואה את המערכת הכללית, ואומר שכל החיים זה מתחת לטבור ופתאום אני מזהה כמה התנגשויות יש לנו לנסות להכיל את החומר הזה, דווקא בגלל הצורך הכרונולוגי הזה. אז איך להתמודד עם הדבר הזה?

מה שלא עושה השכל עושה הזמן. אין מה לעשות. ואחר כך באה הרגשה שזה טעמים מכל הדברים, זה מתוק וזה מר וזה חמוץ וזה לימון וזה זה ועוד ועוד.

שאלה: רציתי לשאול על הצורך באור חסדים, כי שמעתי אותך קודם אומר שאור חכמה עושה הכול.

כן.

שאלה: אז בשביל מה צריך חסדים במציאות, אם החכמה עושה הכול?

כי בלי אור חסדים לא יהיה קיים נברא. הבורא זה מקור של אור החכמה והרצון לקבל ששניהם באים מהבורא בצורה ישירה, ואנחנו צריכים לדבר על אור החסדים ועל הרצון להשפיע.

תלמיד: כל העבודה שלנו היא לנסות להשיג מלמטה למעלה, והיא דווקא עבודה על החסדים, דווקא כלפי השפעה אנחנו הולכים.

כן.

תלמיד: אבל ממה שאני שומע וכתוב, זה שאור חכמה מייצר כלים, הוא מנענע אותם, ומכניס בהם הרגשות, אור חכמה עושה הכול במציאות.

כן.

תלמיד: אז איפה פה המנגנון הזה של אור חסדים? בשביל מה אתה צריך אותו אם חכמה עושה לנו הכול?

אם לא הייתה לנו התנגשות עם הבורא, צמצום, שבירה, אור חוזר, כל מיני דברים כאלה, אם לא היינו צריכים תיקונים כדי להזדהות עם הבורא, אז היה לנו מספיק להיות באור חכמה וזהו. ואז היינו מצומצמים קצת במשהו והינו קיימים על ידי אור החכמה, כמו שהדומם, הצומח, והחי. אבל אם אנחנו רוצים להיות דומים לבורא, אז אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להגיע למצב שאנחנו רוצים להידמות לפעולות הבורא, לאור החכמה.

שאלה: מה התפקיד של אור החסדים במערכת?

במידה שאני רוצה להשפיע נחת רוח לבורא, אני מייצב את אור החסדים ממני אליו. אני לדודי ודודי לי. הוא משפיע לאור החכמה, אני משפיע לו אור החסדים, ואור החכמה יכול להתלבש באור החסדים וכך למלאות אותי.

תלמיד: אז פעולת האור מצד הנברא כלפי הבורא היא תמיד תהיה בחסדים, או גם יוצא אור חכמה, או שזה יהיה רק בחסדים?

מאיתנו?

תלמיד: מאיתנו יוצא רק חסדים?

רק חסדים.

תלמיד: ומהבורא מגיע חסדים או מגיע רק חכמה?

חכמה.

תלמיד: אז איך אנחנו מייצרים אור? יוצא שאנחנו מייצרים אור בזה שאנחנו מחזירים חסדים.

אנחנו נותנים מקום לאור החכמה להתלבש באור החסדים.

תלמיד: מה זה הכלי הזה שהופך את החכמה לחסדים?

הרצון לקבל שרוצה לעבוד עם עצמו כרצון להשפיע.

תלמיד: אז עצם הרצון, כאילו משנה את המשמעות של האור? מה בדיוק עושה את ההיפוך הזה באור החכמה?

הרצון שלנו. אני רוצה עכשיו להשתמש בו כדי להשפיע בחזרה לבורא, אז הוא נקרא רצון להשפיע.

שאלה: אנחנו מדברים כאילו הייתה דחייה של המסך של האור, אבל ברוחניות אין תנועה כזו כמו בתחום הפיזי. מהן הפעולות האלה של האינטראקציה בין האור לכלי?

הבורא נתן לנו הזדמנות לעבוד גם כמקור האור כלפיו, שאנחנו ניעשה דומים אליו, לפעולות שלו כלפינו, וזה מה שאנחנו מבצעים, על ידי שנעשים בעבודה שלנו תחת צמצום, מסך ואור חוזר.

תלמיד: האם זה סוג של תחושות ורשמים של הכלי והאור?

בוודאי, כן. זה כמו שאתה יושב אצל בעל הבית, יש לך אותה התחושה ואתה לא משקר, אתה מרגיש שבעל הבית נהנה ממך ושהוא תלוי בך וממש מודה לך על זה שהגעת ואתה מקבל ממנו. זה הרגשת הנתינה בצורה אמיתית.

שאלה: מה זה אור חכמה במשל בין הבעל הבית והאורח?

אור חכמה זה השפע העליון שהבורא רוצה לתת לנבראים, ואור החסדים זה אותו היחס מהאורח, שרוצה להחזיר את היחס של בעל הבית אליו.

תלמיד: אז בסוף הם צריכים להיות שווים?

כן ודאי, זה נקרא דבקות.

שאלה: אם בכל ראש, תוך, סוף, יש צמצום ויש מסכים, אז מה ההבדל בין הטבור לסיום?

טבור זה היכן שנגמרים ההשפעות מלמעלה, וסיום זה איפה שנגמרים ההשפעות מלמטה.

שאלה: איפה מתרחשת עליית מ”ן? ואם היא קורית קודם כל בראש, מאיפה מגיע החיסרון לפעולה הזאת?

העלאת מ”ן מתרחשת מלמטה למעלה, מהנברא כלפי הבורא והם מתלבשים זה על זה בהשפעה הדדית.

שאלה: הצורה בה הוא כותב את הדברים, אין כאן שום שאלה לפני המעשים וכאילו אף אחד לא שותף להרגשה הזאת.

נכון, זה מדע מאד פרקטי.

תלמיד: אבל זה כלי הרגשה. הוא לא כותב על הטמפרטורה של המקום, על הפיסיקה של העניינים שום דבר.

אתה צודק, אבל מה לעשות, אחרת איך נתחיל? אתה מבין.

תלמיד: איך מגלים הסתרה במצב כזה? מה היא הסתרה, חמצן, אויר?

זה נקרא הסתרה. זאת בדיוק ההסתרה.

תלמיד: איך עומדים בזה בצורה ישירה?

אין מה לעשות, אני לא בעל הבית.

תלמיד: אפילו בתור מורה אין לך מה לעשות עם זה?

מה מורה יכול לעזור לך בזה? רק שוב ושוב לומר לך מה קורה, עד שתתחיל לקבל מלמעלה אישור להבין, ואז תבין.

תלמיד: הוא כותב במושגים יבשים, עלה, ירד, חזר, אבל בסופו של דבר זה כלי שעושים עליו דברים.

נכון, אלה לא סתם מילים, אתה צודק. אבל מה אתה רוצה שאני אעשה? אני כמו עכבר שמסתובב בתוך גלגל, אני לא יכול לעשות יותר. מה שלא עושה השכל עושה הזמן.

תלמיד: הלחץ מורגש בפעולות האלה, הוא כותב פעולות ואני מתרשם שהבורא הוא לא כזה חמוד כמו שאנחנו מתארים, אלא הוא מבצע, הוא לא שאל לפני שהוא עשה משהו.

נכון.

תלמיד: אז ההרגשה הזאת, ההתרשמות נכונה?

מה שכותבים המקובלים זו התרשמות נכונה, אנחנו רק צריכים להבין את ההתרשמות שלהם.

שאלה: כתוב, שאותו חלל פנוי וריקן צריך להתמלאות, ששם ייסורי חושך בצמצום א’, ולא יהיה שם שום אור, כלום. מה הוא הרצון הזה, מאיפה הוא בא? האם הבורא עשה דבר כזה שהוא לא חושך וצמצום א’ שורה שם, אז איך אנחנו נגיע אם שום אור לא מגיע לשם?

אור חסדים מגיע לכל דבר.

תלמיד: אבל באות הקודמת נאמר שאור חסדים היה מוכרח להסתלק .

מגיע אור חוזר ואחר כך מגיע אור חסדים ואחר כך הארת חכמה ואפילו אור חכמה.

תלמיד: בגמר התיקון.

כן, ככה לאט, לאט.

שאלה: דווקא בורא נראה מאוד נחמד במקרה הזה, שהוא מרשה לכלי, בגלל שהוא לא מוכן לקבל, הוא מוכן להפוך חלק מאור החכמה להרגשת אור חסדים. וכאילו שהוא נותן אור חכמה ואנחנו מאלצים אותו להרגיש בתוך זה שייתן לנו הרגשה שאנחנו משפיעים. זאת לא הייתה כוונה של הבורא כשהוא נותן לנו אור חכמה. יוצא שכאילו אנחנו מכריחים את האור לתת לנו הרגשה שאנחנו משפיעים והוא כאילו מסכים לזה למרות שזה בכלל לא הייתה כוונה שלו לכאורה כשהוא נותן לנו את האור. וזה שהוא מסכים לדרישה שלנו, אחרת לא נקבל את האור, אז כדי שנקבל את האור הוא מוכן לתת לנו הרגשה שאנחנו משפיעים. זה מה שיכול להיות נכון, שזה ככה קורה, שהכלי בעצם מאלץ את האור לתת לו הרגשה שהוא משפיע?

יש משהו, אבל מה לעשות, מה נשאר לבורא? בצורה כזאת הוא בכל זאת מתקרב אלינו.

שאלה: האם ניתן לומר שהדרישה לרוחניות של החברים זה מה שהופך אור חכמה לאור חסדים?

אני לא רוצה להיכנס לזה, אלה עניינים עמוקים, איזה אורות אנחנו מעוררים על ידי שינוי היחס בינינו, חכמה, חסדים, ג”ר, ז”ת, צמצומים למיניהם וכן הלאה. אבל אתה צודק, יש בזה משהו.

שאלה: יכול להיות שהבורא ברא מערכת, שבסופו של דבר אנחנו אומרים “נצחוני בניי”, כאילו המערכת הזאת הופכת להיות יותר חזקה ממי שבנה את המערכת?

יפה. כן.

תלמיד: מדברים בעולם עכשיו על כך שמפתחים בינה מלאכותית, כל מיני מערכות של רובוטים וכו’, ויש פחד שאנחנו נבנה מערכת שהיא בלי שנשים לב תהפוך להיות יותר חכמה מאיתנו ותהרוג אותנו או שתשתלט על העולם. זה דומה לכך שהבורא ברא מערכת שהנברא בסוף משתלט על המערכת?

נקווה שיש שם איזה פקק שנוכל לנתק אותו, אבל בעצם כן.

תלמיד: אז אם אנחנו מתחברים מקבלים שליטה על המערכת אנחנו כאילו לוקחים את ההגה של המערכת?

לגמרי לקחת את ההגה מהבורא אתה לא יכול, כי אתה נשאר חומר, רצון, והבורא נמצא למעלה מהרצון. אבל לפי הנתונים הנוכחיים אתה באמת יכול לתאר לעצמך מצב שאתה יכול להיות לגמרי חופשי. הבורא רוצה שאתה תגיע למצב הזה, שאתה לגמרי חופשי ממנו ושאתה קיים לגמרי בכל מציאות כמוהו, לבד הבורא לא קיים, ואז אתה רוצה לפתח מהתכונות שלך, בגלל שרכשת אותן, את אותו היקום, את אותו הטבע כמו שהבורא סידר.

זה בעצם נקרא “אדם”, הדומה לבורא. אבל בנקודה שאתה לגמרי חופשי ממנו. אנחנו לא יכולים לתאר את הדבר הזה אבל צריכים לחשוב שזה כך.

תלמיד: הוא מייעד אותנו להיות כמוהו.

כן.

שאלה: זה אומר שאנחנו באיזה מקום ניצור, נפיק מעצמנו משהו?

אני חושב שכן, אבל אין לי שום אסמכתא להגיד זאת. יש הרבה דברים בזה אבל אין לכך יסודות, הוכחות. מקובלים לא כתבו או שכתבו אבל אנחנו לא רואים את זה. אבל איך שזה לא יהיה נחיה ונראה, הכול לפנינו.

שאלה: אור חסדים אנחנו משתדלים לבנות בזה שאנחנו משפיעים לבורא או שאנחנו מתכוונים להשפיע לבורא? ומה זה אומר שהוא מתלבש באור חכמה?

כן, אור חסדים זה לבוש לאור חכמה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לצאת מתוך המצב המוגבל הזה? ואיך אפשר לעבור לזה שאנחנו מאירים בתוך המצבים?

זה נעשה במידת הדבקות שלנו בבורא, זה נקרא “חשיכה כאורה יאיר”, שגם אנחנו הופכים להיות למקור האור.

שאלה: אמרנו שבסוף המלכות יש הארה קטנה ואין שמה מקום יותר לעשות זיווג, אז מה מעורר מעיר את המלכות כדי שהיא תתחיל לעלות, איך היא עולה למעלה?

על ידי כך שהיא מקבלת התעוררות מהאור, מהבורא ואז היא מבינה שבלי העלייה שלה למעלה היא לא יכולה לקבל ממנו שום דבר.

שאלה: מלכתחילה וזה באמצעות העשירייה והחברים זה רק חידדו את התובנות. היה אור אחד ממלא את כל המציאות, כלי ואור היו ביחד, לא היה כלי בנפרד, חסדים וחכמה והכול היה דבוק, היינו דבוקים לבורא, למה? כי התורה ניתנה אבל לא היינו מוכנים לקבל אותה.

מה עשה לנו הבורא והטוב, להבדיל מחלק מהחברים שחושב שלא טוב? נתן לנו את המקובלים, נתן לנו את העשירייה בדרך, נתן לנו את בעל הסולם וכל מה שהוא בנה מלמעלה למטה בעל הסולם אומר תתחילו לעלות בשלבים האלה ואז תגיעו אליי, וזה כנראה שלא חשבנו ככה, זה מה שנקרא לצאת מהקופסא מה שאמרת, האם זו התשובה?

אני לא חושב, אבל אני רוצה להגיד לך רק דבר אחד, אם יש לך שאלה במשפט אחד אז תרים את היד וניתן לך אישור, ולא יותר.

שאלה: זה נכון שהנברא לא יכול לסבול אור חכמה ללא אור חסדים?

כן.

תלמיד: לכן אנחנו חייבים רק להתפלל לאור חסדים?

בלי לבוש חסדים אנחנו לא נוכל לעבוד עם אור חכמה.

תלמיד: וההסתרה של הבורא כלפינו זה רק גילוי של אהבה שלו כלפינו?

כן.

שאלה: האם אנחנו יכולים להיות דומים לבורא או שהוא רק הוא נותן לנו מין הרגשה כזאת, אשליה שאנחנו יכולים להידמות אליו כדי למשוך אותנו לעשות את רצונו?

אנחנו יכולים להידמות אליו כדי לבצע את רצונו בדבקות אלינו.

תלמיד: מה הכוונה בדבקות אלינו?

שאנחנו מראים לו עד כמה כל מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים אך ורק כדי להידמות לו, כדי להידבק בו.

שאלה: אמרת בחלק הקודם שאנחנו צריכים לעזור אחד לשני לעלות ברוחניות, איך אנחנו עושים את הפעולה הזאת, איך אנחנו עוזרים אחד לשני לעלות ברוחניות?

דיברנו על כך כל הזמן, שעות על גבי שעות, איש את רעהו יעזורו, ללמוד יחד, להתקשר, למשוך אחד את השני לעשירייה וכן הלאה. יש כאלה שמגיעים פעם בכמה זמן ושואלים שאלה שאנחנו דיברנו עליה שעות.

שאלה: איך נוכל לייצר את ההתחייבות הזאת בינינו?

להתחייב, זאת אומרת שכל אחד מחויב לעזור לשני לא לשכוח את זה, להזכיר זה אל זה, כי בסופו של דבר אנחנו צריכים להיות מחוברים.

שאלה: אנחנו מקבלים לפעמים משוב מעשיריות בעיקר במערכת הערבות שהם יושבות ביחד באותו חדר, האם נכון לשתי עשיריות להיות באותו חדר או עדיף שכל עשירייה תהיה בחדר משל עצמה בזמן השיעור?

באותה שפה?

תלמיד: כן, באותה שפה, האם זה טוב שהם יישבו באותו חדר או עדיף שכל עשירייה בזמן השיעור תהיה כל אחת בחדר שלה?

אני לא חושב שיש בעיה אם הם ישבו יחד, אחר כך יהיה יותר קל להבדיל.

תלמיד: כלומר זה בסדר ששתי עשיריות יחליטו שמהיום כל יום הם נפגשות לשבת ביחד בשיעור או להחליף עם עשירייה אחרת?

כן, בפרט שיש עשיריות חלקיות.