WEDNESDAY PRAYER: HOD-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: between after midnight and sunrise of Wednesday

Baal HaSulam. The Love of God and the Love of Man

שיעור בוקר 17.04.2023 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 483. מאמר “אהבת ה’ ואהבת הבריות”

קריין: כתבי בעל הסולם, עמ’ 483, כותרת “מצוה אחת”.

מצוה אחת

“וכאן מתעוררות כמה שאלות. לפי האמור לעיל כולנו בגדר עוברי התורה, ולא עוד, אלא עיקר התורה אין אנו מקיימים, כי אנו עושים הפרטים, ולהכלל איננו באים. וז”ש: “בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם” וכו’. כי איך יתכן שיהיו אביונים, בזמן שהכלל כולו עושים רצונו של מקום ואוהבים זולתם כעצמם?

ועניין עבד עברי שמביא הירושלמי צריך לימוד. כי משמעות הכתוב, אפילו בגר שאינו עברי, חייב לאהוב כמותו. ואין לתרץ, כי הגר דינו כעברי, משום: “תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם”. כי גר משמעותו הוא גם גר תושב, שאינו מקבל התורה כלל, זולת שפורש עצמו מעבודה זרה, שעליו נאמר: “לגר אשר בשעריך תתנה”. ואכמ”ל בזה.

וזה סוד מצוה אחת שהתנא אומר: “עשה מצוה אחת הכריע את עצמו וכל העולם כולו לכף זכות”. וקשה מאד להבין, כי מהו ענין “כל העולם” לכאן? ואין לדחוק ולתרץ שמיירי כשהוא עצמו “חצי חייב וחצי זכאי” וכל העולם “חצי חייב וחצי זכאי”, שאם נאמר כן העיקר חסר מהספר; ועוד הלא כל העולם מלא גויים ועריצים ואיך הוא יכול לראות שהם “חצי חייב וחצי זכאי” – על עצמו הוא יכול לראות שהוא “חצי חייב וחצי זכאי” אבל לא על כל העולם; ועוד, עכ”פ היה צריך לומר “כל ישראל כולו”, ומה ענין “העולם”, שצירף כאן התנא, האם יש לנו ערבות גם בעד אומות העולם, לצרף אותם לחשבון מעשינו הטובים?

יש להבין שחז”ל לא דברו אלא בחלק המעשי אשר בתורה, המביאים לתכלית הנרצה מהעולם והתורה. ועל כן, כשאומרים מצוה אחת הכוונה ללא ספק מצוה מעשית. וזה ודאי כדברי הלל שהוא: – “ואהבת לרעך כמוך”, אשר על ידי מצוה זו בלבד, יזכה למטרה האמיתית, שהיא – הדביקות באלקיו. והנך מוצא שבמצוה אחת זוכה לקיים כל המטרה והתכלית.

ועתה אין כל קושיה מעניין המצוות שבין אדם למקום, כי המעשיות שבהם, יש להם גם תכלית זו של זיכוך הגוף, אשר נקודתה האחרונה היא לאהוב “את חברך כמוך”, שהשלב המידי הבא אחריו הוא הדביקות.

ויש בזה כלל ופרט כמבואר, כי מהפרטים באים אל הכלל, כי הכלל מביא למטרה האחרונה. אם כן ודאי שאין חילוק, מאיזה צד מתחיל, אם מהכלל, או מהפרט. כי עיקר הדבר להתחיל ולא ללכת באמצע, עד שנבוא למטרתינו”.

שאלה: איך ממימוש המצווה של “ואהבת לרעך” מגיעים לדבקות?

כי המצווה “ואהבת את חברך” זו מצווה שמביאה לדבקות. מה זו דבקות? שאתה מקבל, אוהב, מבין ומרגיש את כל מה שיש בחבר כמו שאתה מבין, מרגיש, מקבל ואוהב את מה שיש בך.

תלמיד: האם הדבקות היא בחבר או בבורא?

קודם בחבר, “מאהבת הבריות לאהבת ה'”, ואחר כך בבורא.

תלמיד: איך אני עושה את המעבר מהדבקות בחברים לדבקות בבורא?

מפני שהחברים הם פרטיים, וכשאתה מתקרב אליהם אתה לאט לאט מגלה את הכלל שהוא הבורא.

שאלה: זה נשמע כאילו בעל הסולם פה נותן פתרון לכל העניין של בין אדם לחברו ובין אדם למקום, ואז הוא הולך עוד יותר רחוק ומדבר על כל העולם כולו, עוד יותר בלבלה אותי התשובה שלו.

כל העולם כולו זו מטרת הבריאה, שכולם חייבים להגיע לחיבור ביניהם ולחיבור בבורא.

תלמיד: איך נכנס פה כל העניין של המצוות בין אדם למקום, שעל זה יש שאלה בחלק הקודם במאמר. כי בין אדם לחברו ברור שצריך להיות באהבה, אבל איפה פה נפתר העניין של המצוות בין אדם למקום?

איפה “פה”?

תלמיד: הוא פותר את הקושיה לגבי מצוות בין אדם למקום על ידי זה שהוא קושר זאת לאהבת הזולת.

כן.

תלמיד: לא ברור איך יש קשר בין אהבת הזולת לבין מה שהוא קורא לו “מצוות שבין אדם למקום”.

מה זה “המקום”?

תלמיד: אני לא מצליח להבין איך הוא מצליח לקשור את שני הדברים האלה.

השאלה כאן כזאת, האם הבורא קיים. אם אתה לוקח כל מיני מקורות, אז אתה קורא “דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות”, לכן כנראה שהוא כן קיים. אבל באיזו צורה הוא קיים? בצורה שאף אחד לא יכול להרגיש אותו, אז איך אנחנו יכולים לדבר על זה?

כלומר השאלה אם אנחנו קיימים בלי בורא או הבורא קיים בלעדינו זו לא שאלה, עליה אין תשובה, זו פילוסופיה. אנחנו יכולים להגיד רק דבר אחד, שאנחנו קיימים בתוך הבורא והבורא קיים בנו.

שאלה: אני לא מבין את המושג שנקרא “מצווה מעשית”. מה זאת מצווה מעשית, ומה זאת מצווה לא מעשית?

מצווה מעשית היא שאנחנו יכולים לקיים את הפעולה ולהרגיש בה את התוצאה הרצויה.

תלמיד: האם יש מצווה לא מעשית?

כן. על זה כתוב בדרך כלל “תקיים ותקבל שכר”.

תלמיד: כתוב פה, “ועתה אין כל קושיה מעניין המצוות שבין אדם למקום, כי המעשיות שבהם, יש להם גם תכלית זו של זיכוך הגוף”. מה זה זיכוך הגוף במקרה הזה?

שאתה מקבל יותר ויותר מסכים על הרצון לקבל שלך, ובכך אתה נעשה קרוב יותר לבורא ויכול להבין אותו, להרגיש אותו.

תלמיד: בצורה כללית בעל הסולם שם דגש על זה ש”ואהבת לרעך כמוך” זו מצווה מעשית, והיא זאת שמביאה לו תכלית. מה זאת אומרת שהיא מצווה מעשית?

שאנחנו, אותו כלי שבור, מתחברים על ידי אהבה בינינו, ומגיעים למצב של כלי שלם כמו שהיה לפני השבירה – חלק גברי וחלק נשי, אדם וחווה, מחוברים יחד.

תלמיד: אנחנו לא לומדים שיש משהו אחר חוץ מזה, ופה הוא כותב שחז”ל דיברנו רק בחלק המעשי שבתורה. האם יש לתורה חלק אחר?

מעשי פירושו שאנחנו יכולים להשתתף עם הבורא במעשה החיבור של כל חלקי הכלי השבור.

תלמיד: כלומר זה משהו שהוא בידיים שלנו, יכול להיות שיש מצוות שהן לא בידיים שלנו.

כן, זו השתתפות בידיים שלנו.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו קיימים בתוך הבורא?

הבורא כולל את הכול, את הרצון להשפיע שהיה מלכתחילה ואת הרצון לקבל שברא אחר כך. משתי המערכות האלה הוא כלול והוא כולל את כל הבריאה, ואנחנו קיימים בתוך הבורא.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לצייר לעצמנו מבחינה רגשית לגבי זה שאנחנו קיימים בתוך הבורא?

שהוא סובב הכול, כולל הכול, אין עוד מלבדו ואנחנו קיימים בתוכו. שכל הכוחות האלה שנקראים בסך הכול בורא הם סובבים אותנו ומחזיקים אותנו.

תלמיד: לאן זה צריך להביא אותנו?

לדבקות בו.

תלמיד: למה זאת הידיעה שאמרת שהיא הדבר האחד שאנחנו יכולים להגיד, שאנחנו קיימים בתוך הבורא? למה זה היסוד?

כי אנחנו מקבלים את מה שאומרים לנו המקובלים, שכל מה שנמצא הכול מגיע ממנו, והוא סובב את הכול, עושה את הכול ואין עוד מלבדו.

שאלה: המאמר הזה מדבר מצד הבורא, מה אנחנו יכולים לעשות מצד הנבראים?

אנחנו צריכים להדביק את עצמנו זה אל זה עד שניעשה לנברא אחד.

שאלה: מה זה אומר להכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות?

שכל כוחות העולם בגינך, בזכותך, מוכנים לחיבור הדדי למערכת אינטגרלית אחת.

שאלה: כתוב בקטע “ודאי שאין חילוק, מאיזה צד מתחיל, אם מהכלל, או מהפרט. כי עיקר הדבר להתחיל ולא ללכת באמצע, עד שנבוא למטרתינו”. מה זאת אומרת שאין חילוק ולא משנה מאיפה מתחילים?

אם כל הבריאה היא ככדור עגול שעבר שבירה ואין שם לא התחלה ולא סוף, אז לא חשוב מאיפה מתחילים, העיקר לחשוב שכולם בסופו של דבר צריכים להיות מחוברים כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: איך ליישב שני דברים, שאנחנו קיימים בתוך הבורא ושהבורא קיים בנו?

זה לא קשה. אנחנו קיימים בתוך הבורא כי חוץ ממנו אין כלום, הוא כולל בתוכו את הכול, גם את מה שאנחנו לא מבינים, לא רואים, לא משיגים. לעומת זאת אנחנו צריכים להגיד שהכול תלוי בתפיסה שלנו. מה שהוא עשה עם הבריאה, זה שיש חופש רצון בבריאה שנקרא אדם, ותלוי באדם מתי הבריאה הזאת תתחיל להרגיש את שלמותה.

אומנם אנחנו אומללים, קטנים, אפסיים, אבל חשובים מאוד, כי אנחנו יכולים להחליט האם אנחנו רוצים בורא אחד יחיד ומיוחד שכולל את כל המציאות ואין עוד מלבדו, טוב ומיטיב. הכול תלוי בנו. זה הפלא של הבריאה, שהבורא נמצא למעלה מהכול והוא תלוי בנו בכול.

שאלה: כתוב כאן שקיים מצווה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות¹. מה זה אומר להכריע את כל העולם הגדול והרחב והמגוון – לכף זכות?

מצווה אחת נקראת מצוות האהבה, מצוות החיבור. אם אנחנו מקיימים אותה אנחנו מקיימים את הכול.

שאלה: לפי מה שלמדנו בחלק הראשון בנושא לשמה, השוואת צורה או דבקות עם הבורא זה כאשר אנחנו נמצאים ברצון של יציאה למצבים חדשים, כאלו שעוד לא התלבשו בהרגשה שלנו.

כן. בסדר.

שאלה: מה הכוונה ללכת על כלל ופרט, ולא ללכת באמצע?

ללכת על הכול, להשתדל לכלול את הכול בתוכו.

שאלה: מה זה אומר שהבורא תלוי בנו?

הבורא ודאי שגבוה מכולם ורק הוא שולט בכל המציאות. אבל נתן לנו אפשרות לקבוע כל מצב ומצב במציאות מתחילת המציאות ועד גמר המציאות. את זה מסר לנו ולכן אנחנו צריכים לפעול לפי התהליך הזה.

כמו הורים וילדים. וודאי שההורים יכולים לעשות הכול, אבל האהבה שלהם לילדים מחייבת אותם לעשות מה שהילדים רוצים.

שאלה: הוא מדבר על מצווה אחת. ואומר “”ואהבת לרעך כמוך”, אשר על ידי מצוה זו בלבד, יזכה למטרה האמיתית, שהיא – הדביקות באלקיו”. כולם מדברים על ואהבת לרעך כמוך. מה השוני בינינו לבין העולם החיצוני. גם אנחנו מדברים וגם הם מדברים.

לא יודע, אתה תברר ואחר כך תסביר לי.

שאלה: אבל מה המושג הזה? “ואהבת לרעך כמוך”, כולם מדברים על זה.

אני לא הולך להתווכח עם אף אחד עבור המושג הזה.

תלמיד: אלא?

מספיק לי מה שאני יודע.

תלמיד: אז מה אתה יודע, שאני לא יודע? אתה יכול להסביר לי במשפט אחד מה זה אהבת לרעך כמוך?

כל אחד יודע כמה שהוא רוצה לדעת.

תלמיד: אין לך תשובה בשבילי?

אין. כל אחד צריך לקבל תשובה בעצמו.

שאלה: אבל איך מגיעים למושג הזה, ואהבת לרעך כמוך? הוא אומר זה מצווה אחת.

שאל את החברים.

שאלה: איך אני יכול להאיץ את התהליך של “כל הפוסל במומו פוסל”? הרי אני צריך לראות את הפסול הזה בי, כדי שאני אוכל לבקש על זה. אבל אני רואה חברים שמזלזלים, מייצרים זילות בשיעור, ישנים.

כל הדברים השליליים שאתה רואה בחברים, בכול זה אתה רואה את עצמך.

תלמיד: אני שואל כי אני רוצה להרגיש את זה בי, שאוכל לבקש על זה, כי אני לא יכול להגיד שיש מום בחבר, אני צריך להרגיש שזה אני, ואז לבקש על זה תיקון.

רב”ש כותב על זה הרבה במאמרים שלו. אין לי מה להוסיף. אתה צריך עוד ועוד להשתדל להתקרב לחברים, ואז תראה עד כמה אתה כל הזמן פוסל אותם.

תלמיד: שכל הזילות, כל הדברים הם בי.

זה אתה פוסל, זה אתה מייצב.

תלמיד: ואם אני ארגיש זאת בי ואוכל לבקש על זה נכון, לקבל תיקון מסוים, מה אז יקרה?

אז אתה תשתנה ותראה שהם משתנים.

תלמיד: האם זה יחזור אחר כך למידות יותר גרועות?

יכול להיות, אני לא יכול להגיד שלא, זה כבר תלוי בדרך שלך, איך שכל אחד מתקדם לגמר התיקון שלו. אבל כדאי.

שאלה: אתה מראה לנו דוגמה שאתה מגדל אותנו ממש באהבה אינסופית, בהמון חסדים. מאוד היינו רוצים להתקרב לדוגמה שלך, במקצת, אומנם זה נראה בלתי אפשרי. אתה מראה דוגמה איך אתה מתייחס לגברים, לנשים, איך אתה מצפה שאנחנו הנשים נתייחס לגברים ואיך הם יתייחסו אלינו כדי שנתמוך זה בזה?

תלמיד: השאלה היא, איך גברים ונשים צריכים לתמוך זה בזה בצורה פרקטית?

אני לא יודע.

תלמידה: השאלה איך אנחנו מייצבים בינינו אהבת אחים. כי יש פה גבר שגדל להיות מקובל ויש פה אישה שגדלה להיות מקובלת ויש מקום לשניהם וחייב להיות מקום לשניהם, כי יש לנו מורה אחד. ואתה נותן דוגמה אינסופית לזה. איך אפשר לספוג מעט מהדוגמה העליונה האינסופית של אהבה שאתה מעניק לכל אחד מאיתנו?

אני לא יודע מה להגיד חוץ מזה שאני באמת אוהב אתכם. אני רוצה שתגדלו, תתחתנו ותביאו לנו עוד דור, ואחרי זה עוד דור, וכך נתקדם ונגדל. לכן תזדרזו.

שאלה: ככל שהכלי העולמי שלנו מתקדם במצוות אהבת הזולת, האם יהיה יותר קל לדורות הבאים להתקדם לדבקות בבורא?

לא, כל דור ודורשיו. אני לא חושב שיהיה להם יותר קל, אלא תהיה להם עבודה בכלים יותר עדינים, כך הייתי אומר.

(סוף השיעור)

---

1. “עשה מצוה אחת הכריע את עצמו וכל העולם כולו לכף זכות”↩