WEDNESDAY PRAYER: HOD-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: between after midnight and sunrise of Wednesday

Lesson on the topic of “On the Verge of Lishma”

שיעור בוקר 17.04.2023 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

על סף לשמה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: אנחנו בשיעור בנושא “על סף לשמה”. נקרא קטעים נבחרים מן המקורות, אנחנו ממשיכים מקטע מספר 9.

הנושא לשמה, כניסה ללשמה, זה הדבר הכי חשוב. זה בעצם הנושא העיקרי והאחרון שאנחנו מגיעים אליו בלימוד ובהתקדמות הרוחנית שלנו עד שמגיעים מתוכו לתכלית הבריאה. לכן נתייחס לזה ברצינות, ובעיקר בסבלנות, כי אנחנו נכנסים למסגרת ששם שולטת תכונת הבורא, שם שולט טבע הבורא בצורה גלויה, ואם אנחנו רוצים להיכנס לתכונה הזאת של לשמה, אז אנחנו צריכים להשתדל לגלות וליישם את תכונת ההשפעה בצורה גלויה, ברורה, כל אחד וכל הקבוצה ובכלל כולנו ככל האפשר יחד. בואו נקרא, תשאלו שאלות ולאט לאט נברר.

קריין: “על סף לשמה”, קטע מספר 9.

“עיקר “תורה לשמה” נקרא בזמן שלומדין בכדי לידע בבירור גמור בתוך הדעת ממש, בלי שום ספיקות של בירור האמת “שאית דין ואית דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]”.

“אית דין [יש דין]” נקרא, שרואים את המציאות, כמו שהוא נראה לעינינו. היינו שאנחנו רואים, בזמן שעובדים בבחינת אמונה והשפעה, אז נגדלים ועולים מיום ליום, כי בכל פעם רואים השתנות לטובה.

וכן להיפוך, כשאנו עובדים בבחינת קבלה וידיעה, אז רואים שיורדים מיום ליום, עד לתכלית השיפלות שישנם במציאות.

כשמסתכלים על ב’ מצבים האלו, אז רואים “שאית דין, ואית דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]”. מטעם, כי בו בזמן שלא הולכים על פי דיני תורה של אמת, אז תיכף נענשים על המקום. אז רואים “שאית דין צדק [שיש דִּין צדק]”. פירוש, שרואים שדוקא זהו הדרך הטובה ביותר, ומסוגל וראוי להגיע אל האמת.

וזהו שנקרא “שהדין הוא צדק”, שרק באופן כזה יכולים לבוא לשלימות התכלית. היינו, שיבין בתוך הדעת בהבנה שלימה ומוחלטת, שאין למעלה הימנה, שרק בבחינת אמונה והשפעה יכולים להגיע להתכלית.

לכן אם לומדים על מטרה זו, להבין זאת “שאית דין ואית דיין”, זה נקרא “תורה לשמה”.”

(בעל הסולם. “שמעתי”. כ”ב. “תורה לשמה”)

שאלה: מה זה אומר “יש דין ויש דיין”?

“יש דין ויש דיין” האדם צריך להגיד כשהוא פונה לכוחות הטבע הפנימיים או החיצוניים, שהוא מקבל אותם כנמצאים במערכת, קשורים ביניהם, והם מגיבים על פעולה כלשהי שלו, ולפי התגובות שהוא מקבל מהטבע, ממה שעושה, לפי זה הוא מחליט שיש דין ויש דיין.

שאלה: האם מגיע מצב שההשפעה נכנסת לדעת? שאם אני משפיע אני מיד רואה טוב, ואם אני הולך לקבלה אני מיד רואה רע?

יכול להיות שגם זה קורה, אבל מה אתה מוציא מזה?

תלמיד: הקטע מדבר על כך שהאדם מגיע לשלב שבו הוא רואה שאם הוא הולך בדרכי השפעה, אז הוא נגדל ועולה מיום ליום, וכשהוא הולך בקבלה הוא נופל, ואז יש התאמה של אחד לאחד. כמו בעולם שלנו, אם אני עושה פשע אז מיד תופסים אותי, כך גם בהשפעה, אם אני לא נמצא בהשפעה אני מיד נופל. האם יש כזה מצב?

לא, צריכים ללמוד את זה. זה לא קיים בצורה ישירה כזאת כמו שאתה אומר, אין משטרה ואין חוק גלוי לכולם.

תלמיד: אם כך מה זה “יש דין ויש דיין”?

לאט לאט האדם מגלה בכוחות עצמו שהוא רוצה שכך יתגלה, שיש דין ויש דיין. אבל לא שמתגלה לו והוא נמצא ברשת החוקים האלו. לאט לאט, מיד נדבר על זה.

שאלה: נראה דווקא שהדברים פה הם קצת הפוכים, שאתה אמור לעשות פעולות מסוימות על מנת לגלות את המצב הזה שנקרא שאתה עובד בבחינת השפעה ואמונה, ואם אתה לא עושה את אותן פעולות אז אתה באמת עובד בקבלה וידיעה. מהן אותן הפעולות שהאדם אמור לעשות על מנת לראות שהוא נמצא על דרך האמת?

כדי להיות על דרך האמת האדם צריך להשתדל לעשות פעולות שמוצאות חן בעיני הבורא. לא שנראה לו כך או כך, אלא הוא מתאר לעצמו עד כמה זה טוב בעיני הבורא.

תלמיד: מה פירוש שהוא רואה את זה בתוך הדעת כטוב? איך האדם יכול להחליט שעכשיו אני רואה את הדברים בצורה של “לידע בבירור גמור בתוך הדעת ממש, בלי שום ספיקות של בירור האמת”?

הוא רוצה להגיע לדבר כזה.

תלמיד: איפה העבודה שלנו בלקבוע את אין עוד מלבדו, בללכת למעלה מהדעת שלנו, כל הדברים האלה נעלמים פתאום?

הם לפני זה. אם אני לא קובע שאין עוד מלבדו, אז מה יש לי להמשיך בכל הקיום הזה.

תלמיד: זה בדיוק הבירור. מתי אני אמור לקבוע בצורה ברורה ונחרצת כמו שבעל הסולם כותב כאן, שצריך “לידע בבירור גמור בתוך הדעת ממש”, ומתי אני צריך ללכת למעלה מהדעת שלי?

זה תלוי במצב שלך. אנחנו רוצים להגיע למצב שבכל מה שאנחנו נלך, זה יהיה למעלה מהדעת שברצון לקבל, ושנגיע בלמעלה מהדעת הזה לרצון להשפיע, וכל העבודה שלנו, כל הקיום שלנו, יהיה ברצון להשפיע. למעלה מהרצון לקבל, זה נקרא “למעלה מהדעת”, כי עכשיו הדעת שלנו היא בדיוק לפי הרצון לקבל.

תלמיד: אז רק אחרי שאני עושה את הפעולה הזאת של למעלה מהדעת ועובד בצורה שהיא נגד הרצון שלי, אני יכול לקבוע שיש אמת?

כן, ודאי. לפני זה איך תדע בכלל מה זו אמת.

שאלה: כל העבודה שלנו בלשמה יכולה להיות רק בקיום התורה, כמו שהוא כותב תורה לשמה?

בקיום יחסי השפעה ואהבה בינינו.

תלמיד: איך אנחנו רואים בזה שינויים?

ככל שאנחנו מתקרבים אחד לאחר בפועל על ידי כל מיני תרגילים אפילו, אז אנחנו מבינים ומרגישים שאנחנו נמצאים יותר מכוונים לטבע העליון, כי אנחנו משתדלים לקבוע הכול לפי חוק ההשפעה.

תלמיד: הרגשה כזאת זה קיום תורה? הרגשה שאנחנו נמצאים קרובים יותר לטבע העליון, זה קיום תורה בפועל?

כן, זה נקרא קיום תורה.

שאלה: בעל הסולם אומר פה, שצריך ללמוד כדי להגיע להבנה שאמונה והשפעה הן התכלית.

כן.

תלמיד: וגם שאם לומדים בכיוון הזה, אז מגלים שיש דין ויש דיין.

כן.

תלמיד: ברור שזה לא כך, אבל נשמע שזה בתוך הדעת. איפה פה היציאה אל העשירייה?

לא. זו דעת הפוכה ממה שעכשיו. אם עכשיו דעתנו היא בקבלה, אז אחר כך היא תהיה בהשפעה.

תלמיד: אבל זו גם מערכת של חוקים שיש בה שכר ועונש.

ודאי, ועוד יותר נוקשים מהמערכת שלנו. כי זו מערכת אלוהית, זו באמת מערכת עליונה שממנה יורדים עלינו כל הכוחות והכללים.

שאלה: נראה מהקטע שקראנו, שאם אדם מגיע להשפעה, אז הוא מגלה שיש דין בעולם הזה ויש גם דיין.

כן.

תלמיד: כל עוד הוא לא מגיע להשפעה, הוא לא מגלה את זה.

הוא לא מגלה, הבורא נסתר.

תלמיד: מהו המצב הזה, מה הוא מגלה?

הוא מגלה כוח השפעה, שדווקא כוח ההשפעה, ולא כוח הקבלה שבו נולד, דווקא כוח ההשפעה הוא השולט בכל המציאות והוא נקרא הבורא והוא דין והוא דיין.

שאלה: כתוב, “כשמסתכלים על ב’ מצבים האלו, אז רואים “שאית דין, ואית דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]”. מטעם, כי בו בזמן שלא הולכים על פי דיני תורה של אמת, אז תיכף נענשים על המקום.” ושאלתי, מה זה אותם דיני תורה ואיך אנחנו מרגישים שאנחנו נענשים על המקום?

נענשים על המקום, זה שלא יכולים להתקרב לחברים ודרכם לבורא.

תלמיד: איך אני מרגיש את זה כעונש?

אם אתה נמצא בדרך ועשית משהו שלא מותאם עם ההתקדמות בדרך, אז אתה מרגיש את זה.

תלמיד: מה זה עונש?

העונש זה לא להתקדם לחיבור של השפעה הדדית עם החברים ועם הבורא.

תלמיד: וזה יכול להיות רק בהרגשה הפנימית שלי ולא שמישהו רואה?

לא, אף אחד לא יכול לבוא אליך ולהגיד לך.

תלמיד: זו הרגשה פנימית שלי בלבד?

כן.

תלמיד: מהם דיני תורה?

כמו בעולם שלנו, כשאתה מגלה שזה שכר וזה עונש, כשאתה מקבל יותר משכורת, או פחות משכורת.

תלמיד: ומהם דיני התורה שעל פיהם צריך ללכת?

דיני התורה זה חוקים שכולם מתקשרים זה לזה, למערכת אחת של אדם הראשון.

תלמיד: ואיך האדם צריך לדעת את החוקים האלה?

יש כללים “ואהבת לרעך כמוך”, “אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך” וכולי.

שאלה: כשהאדם מתרחק מחברים ומהבורא, מי הרחיק אותו, הבורא או הוא בעצמו?

ודאי שהבורא, אין עוד מלבדו. ואנחנו צריכים להגיב לזה בצורה שאנחנו מבינים שמה שפועל עלינו זה רק הבורא ומה שאנחנו צריכים, זה להתקרב אליו בלבד.

תלמיד: נשמע שהיכולת שלי להבין מהם דיני התורה ולעמוד בהם, זה רק כשאני מרגיש את העונש והשכר, אבל לפני זה אני הרי לא יודע, אני לא מרגיש את השינויים במעשים שלי.

זה באמת קורה כך בתחילת הדרך לשמה, שאנחנו עוד לא יודעים מה זה ואיך נכנסים לזה, איך מקיימים את זה, ונמצאים במבוכה ומנסים כך או כך להתנהג. אבל אחר כך אנחנו מתחילים יותר ויותר להבין ולמיין את הפעולות שלנו. את אלה שלא נוגעים בתענוגים וייסורים שלנו, אלא נוגעים בהשפעה ונתינה, בהם אנחנו יותר רוצים להתקיים.

תלמיד: זה נשמע עם הרבה עומק, אבל כאילו אין רגש לתפוס מה שאמרת עכשיו. מה ההבדל בין להתחשב בתענוגים וייסורים לבין פעולות השפעה? אני צריך לדעת להבדיל בין שני הדברים האלה, כדי שאוכל לעשות פעולות השפעה ולא אחרות.

אני מבין שאם אנחנו חושבים על פעולות השפעה, אנחנו לא יכולים לחבר לזה את רגשות התענוגים שלנו. או ההיפך, אם אנחנו רואים פעולות קבלה, אנחנו לא יכולים לחבר אליהם דחייה, זה כאילו יותר קל, אבל בכל זאת.

אז איך אנחנו עושים זאת? צריכים לעשות תרגילים, סדנאות, כל מיני תיאורים כאלה בינינו. לדבר על זה, שהיכן שאני רואה חיבור, אני רואה דחייה, ואיפה שאני רואה ריחוק במצבי, אני רואה ההיפך, רואה את עצמי מיוצב נכון.

צריכים להפעיל את המצבים האלה, הרגשות האלה בתוכנו ומתוכנו. אני מוכן שתדברו על זה כמה שתרצו.

תלמיד: המצב הזה שאין הרגשה של דין ואין דיין, שאתה לא יכול לעבוד, זה ממש מצב של ייסורים גדולים. כי אין כלי להתפתח, אין כלי לזוז קדימה. זה כאילו שלב שצריך לשרוד אותו בעבודה שלנו, וכאילו אין תקווה, אתה לא מרגיש איך אתה יכול לצאת לאיזושהי הרגשה שאתה בעזרתה יכול להתחיל לטפס. איך בן אדם אמור לעבור את השלב הזה עד שהוא מגיע לחיווי מהצד השני?

קודם כל בעיניים עצומות, והוא לא רוצה להסתכל על שום דבר, חוץ מלקיים דבר מצווה. הוא שומע על המצווה הזאת, אבל אין לו שום רגש לזה, רצון, דחף, הוא לא נמשך לזה.

אז איך לעשות פעולה שאין אליה שום המשכה מצד הרצון לקבל? אי אפשר. וכאן אנחנו כבר דיברנו על זה הרבה פעמים, שאנחנו צריכים לפעול יחד “איש את רעהו יעזורו” כמה שאפשר. אבל עכשיו זה כבר שלב אחר, שזה הבדל בין לא לשמה ללשמה, וההבדל הוא שאני באמת מקיים רצון הבורא בלשמה.

עוד נתקרב לזה, גם לי אין כל כך מילים ברורות.

שאלה: הוא כותב פה שהתורה לשמה מובילה אותך בסופו של דבר, שבתוך הדעת אתה תתפוס את הדברים.

כן. בוודאי.

שאלה: אם התוצאה מהתורה לשמה היא בתוך הדעת, אז מה בדיוק לשמה פה?

את שאתה מבצע לשמה, אתה משיג בכלים שלך.

תלמיד: אבל ההשגה היא לא למעלה מהדעת?

זה כך נקרא שזה למעלה מהדעת, כדי להדגיש שזה לא לפי הסגנון שהרגשת קודם. אתה עובר עכשיו לתכונות של השפעה, והבורא עוזר לך ללמוד מה זה נקרא להיות כמוהו, במסגרת רשת הכוחות והחוקים כמוהו. זה נקרא שאתה נכנס ללשמה.

תלמיד: אבל הכניסה הזאת בסופו של דבר אם זה בתוך הדעת זה בחינה של קבלה? זה לא נקרא לקבל אם זה בתוך הדעת?

לא, כי זה למעלה מהדעת הקודמת. בוודאי שאתה הולך ומשיג, מרגיש ומבין בתוך דעת חדשה.

תלמיד: אז מה בדיוק הופך להיות הדעת שלך?

השפעה. אתה עכשיו נכנס לחוקים שהם כולם בנויים על השפעה לזולת.

תלמיד: אז אם החוקים של ההשפעה הופכים להיות הדעת שלך, אז אותה השפעה היא לא נקראת קבלה?

למה?

תלמיד: כי זה דעת. זה כבר לא למעלה מהדעת.

כן, לעומת מה שהיה קודם זה נקרא למעלה מהדעת, אבל לפי המצב הנוכחי זה דעת הנוכחי.

תלמיד: האם כדי שתהיה השפעה חייב להיות כלי שהוא למעלה מהדעת?

עכשיו כן, אבל קודם אפילו אם היית משפיע, אז זה לא היה למעלה מהדעת.

זה צריך עוד להיכנס בנו ואנחנו צריכים עוד לברר. זה לאט לאט נכנס ומתיישב ואחר כך זה נעשה ברור. הבורא לא עוזב אף אחד מחוץ ללמעלה מהדעת, כולם צריכים להגיע לזה. אל תדאגו, זה יקרה עם כל אחד ועם כולנו יחד.

שאלה: אני חושב שהשאלה שאנחנו מנסים לברר יחד היא איפה נשארת הבחירה כשמתגלה שזו מערכת חוקים מאוד ברורה. איפה הבחירה?

אל תצפה לזה שזה יהיה ברור, שזו מערכת חוקים, והכל יהיה מסודר לפי השכל הנוכחי שלך. אלא איפה שתרצה לעבוד עם כוחות השפעה, אהבה, תמיכה בזולת, שם תגלה את החוקים החדשים.

תלמיד: אבל כשהוא כותב פה שזה מתגלה בתוך הדעת, האם זו המדרגה שנמצאים בה, ואז כלפי הדבר הבא תמיד צריך לעבוד למעלה מהדעת?

המדרגה הבאה צריכה להיות למעלה מהדעת כבר. ומה אתה שואל?

תלמיד: זאת התשובה. למרות שהמדרגה הנוכחית היא בתוך הדעת, המדרגה הבאה היא תמיד מעל הדעת, ואז נשארת תמיד הבחירה.

כן.

שאלה: שמעתי שאמרת שאנחנו לא יכולים לצרף לפעולת השפעה הרגשה וגם לפעולת קבלה דחייה. אמרת גם שאתה מבין שאין שום משיכה רגשית כלפי פעולת ההשפעה. אם אני מרגיש שאני עושה עכשיו פעולת השפעה, אז סביר להניח שזה מתוך הנאה עצמית. מהי פעולת השפעה מבחינת המקובל? איך הוא מודד שזו באמת פעולת השפעה? ואיך אנחנו יכולים להתקרב לזה עכשיו?

כל מה שלטובת הזולת. תמיד דרך הזולת אנחנו מגיעים לבורא. אף פעם לא נוכל לעשות פעולה ישירה לבורא, תמיד דרך הזולת.

תלמיד: מה עושים עם ההרגשה שגורמת לתגובה חיובית או שלילית? אני עושה עכשיו פעולה, נקרא לה פעולת השפעה, אם אני לא מרגיש שום דבר, אז זה לא נרשם לי בשום מקום. אם אני מרגיש משהו, אז סביר להניח שזה השכר שלי, אני מרגיש עכשיו, אני נהנה מזה שאני נותן, או נדחה מזה שאני נותן. ואתה אמרת שלצרף הרגשה לפעולת השפעה זו בעיה.

איך עושים פעולת השפעה בלי שאתה רוצה באמת להרגיש את התוצאה וליהנות מזה כמו שאתה נהנה היום מקבלה?

ההשפעה ממך תלויה בגודל המקבל. במידה שאתה מעריך את המקבל, במידה הזאת אתה מוכן לעבוד בשבילו כביכול.

תלמיד: למה כביכול?

כי אתה עושה את זה לעצמך. אם זה קשור לגודל של המקבל, אז זה כבר תלוי בכלים דקבלה שלך, כי אתה בכלים דקבלה שלך מעריך את המקבל, האם הוא גדול יותר או פחות. אבל אם אתה לא שוקל אותו והוא למעלה מכל התיאור שלך, אז זה באמת יהיה למעלה מהדעת. אנחנו עוד נדבר על זה, זה לא לעכשיו. אבל הכול לאותו קו. העיקר בשבילנו להיכנס לכל הדברים האלה, שנחייה, שנברר, שכבר נימצא בהם.

שאלה: הסברת שלא מדובר באותה דעת כמו שאנחנו מכירים עכשיו אלא בדעת מתקדמת יותר.

כן.

תלמיד: מה מכשיר את הגילוי בתוך הדעת החדשה, האם זו הכוונה שלנו שאנחנו בעצם לא מתכוונים להנות את עצמנו אלא מסכימים, מוכנים, ללכת בדרך האמונה, ואז זה מתגלה בתוך דעת מוכשרת יותר מהדעת הנוכחית, ולא הצבנו תנאים לבורא שאנחנו רוצים שזה יתגלה בתוך הדעת כמו שאנחנו מכירים ברצון לקבל? האם זה נכון?

אנחנו נמצאים במערכת, בתוך אותה המערכת אנחנו קשורים זה אל זה איכשהו. אם אנחנו רוצים להיות קשורים יותר בהשפעה הדדית, עד שכתוצאה מהמאור שמגיע ומאיר עלינו אני ארגיש שאני רוצה לטובת כולם, שאני רוצה שכולם יעלו ויתחברו, אז בתוך ההרגשה הזאת אני מתחיל לקבל את הרגשת העליון, שהוא הוא המטפל בנו כך ומביא אותנו לדבקות.

שאלה: המצב למעלה מהדעת זה מצב שיש דעת למעלה, יש דעת למטה, ולמעלה יש דיין ולמטה יש דין. אפשר להגיד ככה?

אפשר.

שאלה: כתוב כאן שללמוד לשמה זה אומר שעלינו לגלות שיש דין ויש דיין, ואתה הסברת שאם אני הולך בלמעלה מהדעת אז אני מתקדם, ואם לא אז אני מתדרדר. האם עלינו לגלות את זה בזמן הלימוד, להרגיש את זה? איך לגלות את זה?

כן. אנחנו רוצים לגלות איך אנחנו הולכים למעלה מהדעת, בתוך הדעת או למטה מהדעת בכל מצב ומצב בחיים שלנו, לא רק בזמן הלימוד, וכל שכן בזמן הלימוד.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מגלים את זה?

אני כל פעם צריך להעריך את הבורא יותר ויותר אחרת אני לא הולך למעלה מדעתי. יש בזה כמה כללים, אנחנו נלמד את זה, אבל קודם כל זה כך.

שאלה: בהמשך בעל הסולם מדבר על דין צדק, מהו “דין צדק”?

דין צדק הוא שהיחס שלי לכולם יהיה שווה. יחס שווה לכולם נקרא, “דין צדק”.

תלמיד: מה זה אומר?

יחס ששווה לכולם אבל בצורה יחסית, במידה שכל אחד שווה כלפי האחרים. זה נקרא “דין צדק”, שבכל זאת יש דין, שוקלים, מרגישים את זה, ואחר כך מחליטים.

שאלה: אם האדם כבר מקבל על עצמו את החוקים הרוחניים, יוצא שהוא מקבל על עצמו גם את הדין, גם את העונש וגם את השכר. כצדיק הוא מצדיק את זה, אבל בכל זאת הוא יכול לבקש על חסדים מהדיין כדי לתקן משהו, כדי להפוך את העונש לשכר.

יוצא שגם אנחנו, אם אנחנו מתעמקים בשכר ועונש, שיש דיין ויחס לדין רוחני, ואם יש אפשרות לאהוב את החברים אז זה השכר, זה הפרס, אז באותה צורה אנחנו יכולים לבקש על חסדים מהבורא, אפילו שלא מגיע לנו בינתיים לבקש על חסדים, על רחמים, כדי שייתן לנו את הכוחות.

הכול יסתדר נכון, ואתה חושב לכיוון הנכון.

שאלה: בעולם שלנו אנחנו תופסים את העולם בשתי מערכות שונות כביכול, לב ורגש, והרבה פעמים יש סתירה ביניהן. מדענים שחוקרים את תופעת התודעה אומרים שזה המסתורין הכי גדול, ולא ברור איך לפעמים בין שתי המערכות האלה אין אינטראקציה והן עובדות במקביל. האם אפשר להגיד שבמעבר לרוחניות שתי המערכות האלה מתחילות להיות כמו מערכת אחת והן עובדות ביחד לאותו כיוון ובגלל זה אנחנו מבינים את זה בדעת?

אם אנחנו מעלים את כל ההשפעות עלינו לדרגת ההשפעה מעלינו, למקור ההשפעה, לבורא, אז בזה אנחנו מיישבים וסוגרים את כל החשבון בין הרע והטוב, בין המקבל והמשפיע, בין הבורא לנברא, ואז אנחנו יכולים לעשות חשבון נכון ולראות את הצדק.

תלמיד: אפשר להגיד ששתי מערכות כאלה הופכות למערכת אחת?

כן.

תלמיד: בעולם שלנו יש אלטרואיסטים טבעיים שהם כביכול עובדים לטובת הזולת, אבל זה לטובת הקבלה שלהם, זה בכלים דקבלה.

כן.

תלמיד: למעשה רק במעבר לרוחניות, כשאנחנו רוכשים כלים דהשפעה אנחנו מגלים אמת. האם אפשר להגיד שזה מפני שאנחנו מכוונים לנתינה למערכת שלימה, לבורא ולא לתוך כלים דקבלה, ומזה מקבלים כביכול השפעה, האם זה נכון?

כלי לא יכול להיות רק מהרגשה אחת, רואים את זה בכל דבר. אפילו כשיוצאים להפגנות, יש להם בראש רק דבר אחד, הם לא מבינים את האחר, וכך חלק אחד כנגד החלק האחר. מה יש מזה? כלום, אף פעם לא תהיה מזה תועלת לאנושות. אלא הכלי חייב להיות מורכב משתי צורות שונות, גם קבלה וגם השפעה, ושבשתי הצורות השונות האלה שולט האדם, שהוא השלישי כביכול ביניהם, בין היצר טוב והיצר רע, ואז נדע את האמת.

תלמיד: ואת זה משיגים על ידי מסך?

כן, לא רק מסך, זה צמצום, מסך ואור חוזר, ומה שמתקבל באור חוזר מאזן בין כלים דקבלה וכלים דהשפעה, וזו בעצם התוצאה שלנו.

שאלה: להרגיש שיש דין ויש דיין זו מתנה שאנחנו מקבלים בתשובה לאמונה שאנחנו מגבירים בתוכנו? זאת אומרת, ככל שנעלה יותר מ”ן כך נרגיש יותר שיש דין ויש דיין?

כן, ודאי. בהתאם לסוג ולעוצמת הקשר עם הבורא.

שאלה: אדם שמחפש את דרך האמת, במה שונה הנושא של העבודה בשכר ועונש לעומת דין ודיין?

ככול שהוא מקבל שיש דין ויש דיין או ההיפך, שיש דיין ולכן יש דין, לפי זה הוא כבר מכוון את עצמו לשכר ועונש, מה יהיה בשבילו שכר ומה יהיה בשבילו עונש.

תלמיד: אפשר לשלב גם את הנושא כשהוא מתחיל לעבוד בקבוצה אז זה עובר לנושא של דין ודיין לעומת שכר ועונש?

אני לא יודע, צריך לראות מה העבודה בקבוצה ומה הוא עושה.

שאלה: הבורא רוצה שאנחנו נחיה בהרגשה ואמונה שהוא קיים בלי שהוא מורגש בחיים הגשמיים שלנו. אני מנסה לחשוב מה זה נותן לנו, איך זה מקדם אותנו, ואני מבינה שאם אנחנו רוצים להרגיש אותו, אז אנחנו חייבים להיות בהשפעה כמוהו. יוצא שהרצון לחוש בו בעצם דוחף אותנו לבקש ממנו שנוכל להשפיע כמוהו. האם אפשר להגיד שזה שהוא נסתר מאתנו זו הדרך שלו לקדם אותנו להשפעה בעזרת הרצון לקבל שלנו?

כן.

שאלה: האם בקשר בינינו, אם אני רוצה להיות בתכונת ההשפעה כמו הבורא, אני צריך לראות את מה החבר צריך ולא מה הוא רוצה?

כן. אתה צריך להרגיש את החבר.

תלמיד: זאת אומרת, אני צריך ללכת כל הזמן לפי אמת ושקר ולא לפי מר ומתוק?

כן.

שאלה: האם המושגים האלה, גם דין וגם דיין והמושגים שדיברנו עליהם עכשיו, הם חלק מהתפיסה האנושית, או מהשכל האנושי, הם נמצאים בתוך השכל, או שהם נמצאים באיזושהי דרגה מעבר לכך?

מעבר לכך. זה כבר לפי איך שאני, מתוך לימוד חכמת הקבלה, מתחיל לתאר אותם. זה לא כמו שמקובל באנושות.

שאלה: בעל הסולם משתמש בשפה מאוד עמוקה וישרה, “עיקר “תורה לשמה” נקרא בזמן שלומדין בכדי לידע בבירור גמור בתוך הדעת ממש, בלי שום ספיקות של בירור האמת “שאית דין ואית דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]”.” איך נגיע למצב שכל המטרה שלנו היא באמת להגיע להרגשה המלאה הזאת, כי אני מרגיש ממש בשני הקצוות, גם בדחיה מזה וגם משיכה לקראת זה?

המטרה היא פשוט להרגיש את הבורא בכלים שלנו בהתאם למידה שהם מתוקנים בעל מנת להשפיע, כדי שלא לקלקל את התפיסה שלו בכלים שלנו, וזה נקרא “לגלות שיש דין ויש דיין”.

תלמיד: מהם הכלים האלה שלנו?

רק רצון לקבל, אין לנו כלים אחרים, מעכשיו ועד גמר כל התיקונים. אנחנו משתדלים לסדר את הרצון לקבל שיהיה כרצון להשפיע ולפי זה נרגיש בו תופעות שנקראות “בורא”, כוח השפעה.

שאלה: האם כאשר אנחנו מדברים, הקליפות מחזיקות את ההשגה?

כן, הקליפות מחזיקות את ההשגה, ובמידה שאנחנו יכולים להתעלות למעלה מהן כך אנחנו יכולים לקבל את ההשגה בכלים דהשפעה.

תלמיד: למה זה כך?

איך יכול להיות אחרת? הקליפות מחזיקות את הכול. אחרי השבירה שהייתה ולפני שהתחלנו להרגיש שאנחנו קיימים ונמצאים באיזה עולם, נתהוו הקליפות והן מחזיקות בתוכן את כל הבריאה, את כל התהליך, את כל התוצאה מהכלי דאדם הראשון, שבירתו וכן הלאה.

תלמיד: למה הקליפות מחזיקות כשאנחנו מדברים?

כל עוד לא ניקח מהקליפה בכוח את מה שהיא מחזיקה אנחנו לא נקבל והיא לא תיתן לנו את זה. קליפה זה כוח מיוחד מאוד שנמצא בשליטת הבורא והבורא מחזיק בה במיוחד כדי לשחרר אותה רק לפי המידה שאנחנו יכולים להשתמש בה בצורה נכונה.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לומר שיש מצב שנמצא בתוך הדעת אבל הוא למעלה מהדעת, שכאילו הרשמים שאספנו ממדרגה קודמת הופכים להיות דעת ואז אנחנו עולים למעלה מהדעת, האם זה מצטבר בצורה כזאת? האם יש מצב שנקרא “דעת” שהוא נמצא בין למעלה מהדעת לדעת?

לא, זה מעבר, זה אפס, אני לא משתמש בדעת אלא אני רוצה להיות למעלה מהדעת.

תלמיד: נניח שאדם נפל ממדרגה מסוימת ומה שהוא השיג במדרגה הקודמת כבר לא נמצא למעלה מהדעת, האם עכשיו הוא נפל מלמעלה מהדעת לדעת? האם הוא איבד את המצב שלו ועכשיו הוא נמצא חזרה בתוך הדעת?

כן, הוא עכשיו חושב כמו כולם.

תלמיד: האם כדי להתעלות למדרגה אחת יותר גבוהה, האדם צריך לחזור לעביות הקודמת, כאילו שתי מדרגות קודם?

זה נכון שאם נעלה בפעם הבאה אז נעלה למדרגה יותר גבוהה, וכדי לעלות אליה, לפני זה עלינו באמת ליפול למצב יותר גרוע ממה שהיה לנו קודם, לעביות יותר גדולה. אם הייתי בדרגה פלוס אחת ועכשיו אני נופל למינוס שתיים, אז אני יכול לעלות לדרגה פלוס שתיים, וזה מתקדם.

שאלה: איך אנחנו משתמשים בעלייה למעלה מהדעת בעלייה ממדרגה למדרגה?

אתה לא יכול לעלות ממדרגה למדרגה בלי למעלה מהדעת.

תלמיד: איך עובדים עם הלמעלה מהדעת?

מדרגה יותר עליונה היא עליונה יותר בהשפעה ולך אין כוח השפעה. איך תקבל אותו כדי לעלות אליה?

תלמיד: איך?

אתה צריך לעבוד בלמעלה מהדעת שלך, מהשכל שלך.

תלמיד: מה קורה לי אם אני עובד למעלה מהדעת שלי?

אתה מייצב תנאים כדי לעלות למדרגה יותר עליונה.

תלמיד: למה התנאים האלה מעלים אותי למדרגה יותר עליונה?

כי אתה רוצה להיות בהם, זה נקרא שאתה רוצה לקבל כוח השפעה למעלה ממה שיש לך כרגע, ואיך תקבל זאת? אתה פועל בכל מה שאפשר כדי להפעיל את עצמך לפי הכוח הזה, אתה מבקש אותו.

תלמיד: האם לרצות לעלות למעלה מהדעת זה העלאת מ”ן?

כן.

תלמיד: האם אני מקבל איזושהי דעת של העליון ועובד עם זה? האם זה משנה אותי?

כן.

תלמיד: ואז מה שהיה למעלה מהדעת הופך להיות הדעת שלי, וכך הלאה?

כן. זה סגנון העלייה.

שאלה: יש את הדוגמה של בעל הסולם שאומר שהילד מסתכל על האבא, הוא רואה את האבא דופק עם הפטיש, וגם הוא לוקח פטיש מעץ, דופק ועושה את הפעולה בגוף, בלי שכל ובלי רגש, בלי שום דבר, וכך הוא רוכש את השכל הפועל. האם העבודה הזאת של חיקוי של מי שאני הגדרתי כעליון, כרב, כרב חבר, כרב זולת, האם זו בעצם העבודה בלמעלה מהדעת שבה אני רוכש את השכל הפועל?

זה עוזר אבל אלו רק הפעולות שלך שהן צריכות לעורר את הכוח העליון להשפיע אליך את המאור המחזיר למוטב כדי שאתה תעלה.

תלמיד: הדוגמה לחיקוי שעומדת מולי, איך אני ממלא את הסאה בחיקוי שלה, האם אני פשוט לא זז ממנה ועושה עד שקורה נס? האם אני צריך לאהוב את החבר שעומד מולי, לדאוג לו, שהוא יהיה יותר חשוב ממני, וכל עוד זה לא קורה אני לא זז מהחבר הזה?

תנסה.

שאלה: איך נוכל לעלות למדרגה פלוס שתיים מבלי לרדת לפני זה למינוס שתיים?

זה בלתי אפשרי.

תלמיד: הסברת שאם אני נמצא במדרגה מסוימת אז אני רוצה לעלות למעלה מהדעת הזאת. זה נשמע שבאמת אין ירידה באמצע אלא שעולים, ועוד עולים, ועוד עולים.

אם במצב הנוכחי אתה מגלה שאתה רוצה לעלות יותר, אז כבר ברצון שלך אתה מגלה שאתה נמצא במצב יותר נמוך.

קריין: קטע מספר 10.

“על ידי זה שהתחתון מרגיש את רוממותו יתברך, אזי הוא מתחיל להבין, שכדאי להתבטל אליו ולהתבטל ממציאותו עצמו.

ואז הוא מרגיש שכל זה שיש לו מציאות, הוא רק מטעם שרצונו יתברך הוא כך, שיש רצון לה’, שיהיה לתחתון מציאות, אבל הוא כשלעצמו רוצה להתבטל ממציאותו, נמצא אז שכל חיותו שהוא מרגיש, הוא על חשבון לשמה, ולא על חשבון עצמו.

וכשמרגיש הרגשה זו, נבחן אז שכבר יש לו התיקון של המ”ן. ואז הוא מוכשר גם כן לקבל את המ”ד, שכבר אין ביניהם שום סתירה, כי גם התחתון רוצה בטובת העליון ולא לתועלת עצמו. 

וזה נבחן כשהעליון נותן לתחתון בחינת מוחין, אזי הוא נותן לו גם את הלבושי מוחין, כנ”ל שנותן לתחתון את השפע וגם את כוח המסך, שהוא הרצון להשפיע. וזה ענין “מתוך שלא לשמה באין לשמה””.

(הרב”ש. 587. “עליון מברר לצורך התחתון”)

שאלה: כתוב, היה “רוצה להתבטל ממציאותו”, מה זה?

מכך שהוא נמצא ומרגיש את עצמו כרצון לקבל, ונמצא ביחס מסוים לסביבה ולבורא. הוא רוצה להתבטל מזה לגמרי, כי הכול נובע מתוך הרצון לקבל שלו.

שאלה: כשרוצים לעשות נחת רוח לבורא ולעשות מה שהוא רוצה, אז מגלים שהוא רוצה בטובתי, ואז יוצא שאני נאלץ בכל זאת לחשוב על עצמי, אבל כבר מתוך זה שהבורא רוצה את זה. איך לפי הקטע הזה אפשר לעבוד כך שבאמת ההשפעה לבורא תמשיך להיות נקייה בלי תועלת לעצמי?

זה יכול לבוא רק לסרוגין, כי לא יכול להיות שמיד הכול יהיה נקי, יפה, ורק בעלייה. לא יכולה להיות עלייה בלי שתהיה לפני כן ירידה.

תלמיד: אז כל פעם שמגלים את הרצון של הבורא להיטיב לי, זה מפיל אותי בכל זאת ואני צריך עוד פעם להתעלות?

כן, אבל כבר למדרגה אחרת, מפילים אותך יותר עמוק ואתה עולה למדרגה יותר גבוהה.

שאלה: כתוב בקטע שהעליון רוצה שתהיה לתחתון מציאות, והתחתון רוצה לבטל את מציאותו. אז איך התחתון מסדר את עצמו נכון?

התחתון לא רוצה לסדר את מציאותו, אלא את הרצון לקבל של עצמו שמתגלה בו. הוא לא יכול אפילו לדמיין לעצמו מה זה נקרא לבטל את עצמו, שלא יהיה קיים, זה לא נמצא במציאות.

שאלה: כתוב בקטע 10, “על ידי זה שהתחתון מרגיש את רוממותו יתברך, אזי הוא מתחיל להבין, שכדאי להתבטל אליו ולהתבטל ממציאותו עצמו.

ואז הוא מרגיש שכל זה שיש לו מציאות, הוא רק מטעם שרצונו יתברך הוא כך, שיש רצון לה’, שיהיה לתחתון מציאות, אבל הוא כשלעצמו רוצה להתבטל ממציאותו, נמצא אז שכל חיותו שהוא מרגיש, הוא על חשבון לשמה, ולא על חשבון עצמו”. איזו מציאות הוא לא רוצה שתהיה, אבל רק בגלל העליון הוא מקבל אותה. מה היא המציאות הזאת?

שרוצה להיות כולו משפיע לעליון. הוא רוצה להיות קיים רק במידה ובאופן שמשפיע לעליון.

שאלה: אפשר להגיד שהמציאות של התחתון היא על מנת לקבל, והמציאות שהעליון נותן לו היא על מנת להשפיע, ואלה שתי מציאויות שונות?

המציאות של התחתון היא על מנת לקבל, כך הוא נולד וכך הוא מתפתח, אבל הוא מקבל מהעליון תיקון. ולכן כל העביות שלו שהוא רוכש תהיה כבר מתוקנת על ידי צמצום, מסך ואור חוזר.

שאלה: המצב הזה שהוא מתאר פה, זה מה שנקרא “חולת אהבה”?

אני לא רוצה להגדיר את זה.

תלמיד: אתה צריך להגיע למצב שאת כל החיות אתה מקבל מהרצון שלך להידמות לעליון, ומעצמך אין לך כלום, אתה לא רוצה כלום, זה תנאי להתקדמות?

כן. זה תנאי להתקדמות.

שאלה: במצב הזה מה התחתון נותן לעליון בדיוק?

התחתון נותן לעליון אפשרות להשפיע לו תיקונים.

שאלה: כתוב, “על ידי זה שהתחתון מרגיש את רוממותו יתברך, אזי הוא מתחיל להבין, שכדאי להתבטל אליו ולהתבטל ממציאותו עצמו.”

זה נשמע כמו איזו עבודה בעשירייה, אני צריך להתבטל, לבטל את עצמי מול החבר, ואין באפשרותי לעשות כזה דבר אם אני לא מגלה את רוממותו יתברך. וכדי שאני ארגיש את רוממותו יתברך, אני צריך להתבטל, ואני לא יכול להתבטל אם אני לא מרגיש את רוממותו יתברך. אז זה תלוי בזה, זה כמו מן לופ כזה שאי אפשר לצאת ממנו.

איך זה עובד יחד? תנסה, תנסה להפעיל את עצמך ותראה איך זה יעבוד.

שאלה: אנחנו כל הזמן נמצאים בשליטה של הרצון לקבל, אז את מה אנחנו מנהיגים, מה היא הנהגת האדם?

אנחנו כל הזמן נמצאים בשליטת הרצון לקבל, ועם זה נותנים לבורא אפשרות להשפיע עלינו, לשנות אותנו. ומיום ליום אנחנו יותר ויותר מסכימים לשחרר לו עוד קצת, עוד קצת, עוד קצת מהרצון לקבל שלנו שישפיע ויבטל אותו, ישנה אותו לעל מנת להשפיע.

תלמיד: כלומר, אני שולט על הרצון? זאת האינטראקציה עם הבורא?

אתה לא שולט על הרצון, אתה נותן לבורא אפשרות לשלוט על הרצון.

תלמיד: רק זאת הבחירה? מצד אחד ביטול ומצד אחר זאת כבר עבודה עם מסך?

מה זה חשוב עם מסך או בלי מסך, מה אתה שואל?

תלמיד: איך אני יכול לשלוט על הרצון?

אתה יכול לשלוט על הרצון אם תבקש מהבורא שישלוט על הרצון.

תלמיד: הבנתי, אני צריך את עזרת הבורא בכל זאת, תודה.

כן.

שאלה: כתוב פה “וכשמרגיש הרגשה זו, נבחן אז שכבר יש לו התיקון של המ”ן.” מה זה תיקון של מ”ן. 

שהוא כבר יכול להעלות לבורא את הבקשה שלו והבורא יענה לו.

שאלה: על ידי מה אדם מרגיש את רוממותו יתברך?

על ידי זה שהוא מתבטל כלפי הבורא. במידת ההתבטלות שלו הוא מבטל את האגו שלו שלא יסתיר ממנו את הבורא ובצורה כזאת הוא יכול לזהות אותו.

תלמיד: אבל הוא כותב כאן בתחילת הקטע שקודם כל התחתון מרגיש רוממות מסוימת ואז הוא מתחיל להבין שכדאי להתבטל אליו, ולבטל את מציאותו עצמו.

כן.

תלמיד: אז מה זה ההרגשה הראשונית הזאת של הרוממות שעל בסיסה אני מתחיל באיזו עבודה עם העליון?

שהבורא הוא מעל הכול. רוממות.

תלמיד: ואיזו מציאות אני מבטל באותו רגע שאני מרגיש את הרוממות הזאת?

בזה שאתה מרגיש את הרוממות, זה מבטל את המציאות שלך.

תלמיד: ואז אני נשאר בלי כלום. איך אני עובד אז?

אתה נשאר עם השגת רוממות הבורא.

תלמיד: שזאת המציאות החדשה שאליה אני צריך להגיע?

כן.

תלמיד: ועכשיו אחרי שאני מרגיש את המציאות החדשה הזאת שיש את הכוח העליון עליי, איך אני עכשיו עושה איתה חשבון? הוא כותב ש”נמצא אז שכל חיותו שהוא מרגיש, הוא על חשבון לשמה, ולא על חשבון עצמו.” איך אני עושה עכשיו באמת את הבירור הזה?

לפי מה שאתה עכשיו מרגיש אתה עושה בירור. עד כמה שהבורא יותר חשוב בעיניך מעצמך.

תלמיד: איך על ידי זה שאני עכשיו קובע שהבורא הוא העליון שהוא הכול, אני בעצם מבטל את עצמי, איפה הביטול העצמי בזה?

אבל קבעת שהבורא הוא יותר חשוב ממך.

תלמיד: אני לא מרגיש שאני קובע שהוא יותר חשוב ממני, אני קובע שיש איזה משהו ששולט עליי?

בסדר, לא חשוב שיהיה ככה שליטה בכוח, אז מה?

תלמיד: אז איך מפה לעשות את הבירור הנכון, שלא שוב להמשיך בכוחות עצמי אלא להמשיך תמיד בכיוון של כוחות הבורא?

אין לך כוחות עצמך, אתה עכשיו מרגיש שאתה נמצא בשליטת העליון.

תלמיד: אני אנסה לשאול אחרת, מה זה החשבון לשמה?

חשבון לשמה שכל מה שיש לך אתה רוצה לשייך לבורא.

תלמיד: וזה בעצם התיקון של התפילה וקבלת התפילה, המ”ן והמ”ד שברגע שאני קובע את העליון, שאני עובד איתו, כשאני מצליח לעשות את זה יש לי עזרה של הבורא לעשות את הדברים האלה כי אני לא יכול לעשות בעצמי שום דבר?

נגיד, אני לא אתווכח איתך כי אתה אומר “מ”ן”, “מ”ד” ככה או ככה, אתה זורק כל מיני הגדרות שכל אחת מהן כוללת עוד הגדרות.

תלמיד: לא, אני מנסה להבין מה הרב”ש רושם פה?

אני מבין שאתה מנסה להבין, אבל אי אפשר להבין בצורה כזאת. פשוט צריכים בהדרגה לאט לאט לבצע.

תלמיד: לבצע זה אומר שהרגש יותר עושה את הדברים?

לבצע, שאתה משתדל לבצע בתוכך את הדברים האלה, בתוך קבוצה.

שאלה: מה זה אומר “מבטל את האגו שלו שלא יסתיר ממנו את הבורא”?

משתדל לעשות את הבורא יותר חשוב ממה שהאגו שלו מראה לו.

שאלה: מתי אדם מגלה שהוא קיים, כי כך רצונו יתברך, כי כך רצונו של הבורא?

שאלה טובה, כשהוא מתחיל להשיג פעם ראשונה את שליטת הבורא.

תלמיד: בזכות מה הוא מגלה את זה?

בזה שהוא רוצה להגיע למצב שהוא עם הקבוצה נמצא קרוב להרגשת הבורא.

שאלה: אם אדם נמצא במצב שהוא לא מרגיש בורא, לא מרגיש את כל הדברים שאנחנו קוראים עליהם? מה נקודת האחיזה?

נקודת אחיזה במה?

תלמיד: במשהו, כי עוד מעט יתחיל היום עם מפגשים, יהיה שיעור צהריים, תהיה איזו שיגרה כזאת, אבל כל המושגים, “בורא”, “לבטל את האגו”, “מעל הדעת”, “לשמה”, אני יכול לחתום שאני לא אהיה בשום דבר מזה היום, אז מה עליי כן לעשות?

בשביל מה?

תלמיד: בשביל שלא יעבור היום סתם.

לאיזו מטרה?

תלמיד: זכור לי שחשוב לי משהו מעל המציאות של היום יום אבל זה מן זיכרון מעורפל שאני לא באמת יודע איך להיאחז בו.

אתה צריך לסדר לעצמך פחות או יותר תהליך שבכל רגע ורגע אתה סוגר את המדרגה, אתה מגיע להשפעה יותר גבוהה, אז זה נקרא שאתה עולה.

וכאן צריך לעשות תרגילים, אתה ספורטאי אתה מבין את זה. איך לעשות יותר תרגילים שיעזרו לי להיות כל פעם במדרגה יותר גבוהה? למימוש כזה אני צריך להגיע.

תלמיד: איזה תרגילים אפשר לעשות אם אני מרגיש שהיום שלי מסודר בצורה של שגרה, אלה כבר לא תרגילים?

לא. אני מוחק את השגרה מהיום ואז יש לי את היום כולו פנוי, ואז אני רוצה למלא אותו עם החיפוש שלי, איפה אני במשך היום מרגיש את עצמי בחיבור עם הבורא.

כשעוברים עליי כל מיני מחשבות, רצונות, אז אני משתדל כל פעם להיות בדבקות בבורא בכיוון הבורא.

תלמיד: אני נניח, אם לקחת את הדוגמה של הספורט, אז אומנם אני כבר שנים לא עושה ספורט מקצועי אבל אני יודע שכשאני הולך לחדר כושר 3 פעמים בשבוע אני מרגיש יותר טוב, זאת אומרת אני עושה את הפעולה הזאת וזה ברור לי מה השכר. נניח אני עושה לפני הצהריים ספורט, זה ברור לי, ואז אני יושב בשיעור צהריים עם או בלי מצלמה, כי יש מחשבות, עבודה, והזמן עובר מ-12:00 ל-13:00, וכבר תקופה מאוד ארוכה אני לא מרגיש שעשיתי עבודה עם הבורא, זאת אומרת איך היום זה יהיה שונה? לא מרגיש שיש לי כלים לשנות את זה.

זה על ידי החברים, עד כמה שהחברה נותנת לך הכרת הגדלות, החשיבות.

תלמיד: הם נותנים, אני רואה שהם מגיעים למרות שיש להם יום עבודה, הם מפנים את הזמן, פותחים מצלמות, הם מאוד רציניים, קיבלתי עשירייה מאוד מטרתית, אבל אני לא מצליח להידבק לעבודה הזאת, להרגיש שיום עבר וכמו שאמרת, ואתה סוגר את המדרגה ואתה יותר קרוב להשפעה.

אתה מתאר את עצמך יותר גבוה מאחרים, לכן קשה לך להתכלל מהם, קשה לך לקבל מהם רצונות, מחשבות, מטרות. זו בעיה.

שאלה: איך העשירייה יכולה לעזור לחבר במצב כזה כך שירגיש את עצמו יותר קרוב לבורא אפילו שלא יעשה שום דבר מצידו, שיישאר גבוה?

אתם צריכים לראות ביניכם איך אתם להתנהג עימו כי הוא מרגיש שדווקא על ידי זה שהוא מתרחק מהחברה הוא בזה נופל, הוא לא מתקרב לבורא, ההיפך הוא מתרחק מהבורא.

תלמיד: כן, אבל מורגשת איזו אדישות.

איזו אדישות? אם נתייחס לחברים בקבוצה באדישות אנחנו אף פעם לא נתקרב למטרת הבריאה, אז בשביל מה אנחנו חיים?

תלמיד: אז איך לנענע, איך לעורר, איך להדליק את החבר שירגיש כאילו היום הוא נכנס לחברה והוא בוער?

צריכים לדבר עם חברים אחרים שהם פחות סתומים ולקבוע איתם יחד איך אנחנו משפיעים על אותו חבר שנמצא תחת הכבדת הלב.

תלמיד: מה יכול לעורר חבר שהוא אטום או סתום כרגע, שנמצא במצב כזה סגור?

יכול להיות שזה דבר זמני וכולנו משערים שזה לא יימשך זמן רב, ולא כדאי בשביל זה להתחיל לעשות פעולות כאלה קריטיות. אבל אני חושב שמה שאנחנו צריכים זה בכל הכוחות שלנו, של החברה, של הקבוצה להפעיל עוד ועוד חברים שיש להם גישה לאותו חבר והם יכולים להשפיע עליו.

שאלה: יש פה הזדמנות גדולה מאוד, החבר אומר שהוא לא מרגיש רוחניות, ואנחנו בערבות הדדית, כל הכלי שומע, אז למה אנחנו לא עושים כלום, מה האדישות הזאת? מה חסר עכשיו כדי שכל הכלי יבקש שהחבר שלנו יגיע לגמר התיקון?

בבקשה, תבקשו.

תלמיד: למה יש כל כך הרבה שאלות, למה אנחנו לא מבקשים?

אנחנו לא יכולים להפעיל את עצמנו בבקשה כזאת, לא יכולים. כדי לבקש שדבר כזה יקרה למישהו, אתה צריך באמת לדעת את מצבו ואת מצבך ואת המצב של הבורא, להלביש את החיסרון של החבר בחיסרון שלך, ואת המ”ן הזה להעלות לבורא.

תלמיד: זה נשמע פשוט, אני שמעתי את החיסרון שלו וגם כל האנשים שישבו פה שמעו את החיסרון שלו, מה הבעיה להעלות את זה לבורא?

קודם כל צריך להתכלל מהחיסרון הזה, לקבל אותו כיותר יקר מהחיסרון שלך, וזו צריכה להיות כבר מדרגה גבוהה, מדרגת הבינה.

שאלה: נתת לנו קודם עצה כזאת שכאשר במהלך היום עוברים עליי כל מיני רצונות ומחשבות, אז אני משתדל להיות בדבקות בבורא. למה בחרת להשתמש במילים האלה ולא במילים “בדבקות בחברים”?

אף אחד לא ביטל את הדבקות בחברים.

תלמיד: זה מרגיש שלהיות בדבקות בבורא בלי לעשות את זה דרך מחשבה על החברים זה כמו קפיצה כזאת שחסר בה משהו?

יכול להיות.

שאלה: הטקסט מדבר על ביטול עצמי, על כך שאתה קיים רק כי אתה מרגיש שזהו רצונו של הבורא. האם אפשר להגיע למצב שבו כבר אין לך שום צורך בשביל עצמך, בשביל הרצון לקבל שלך, אלא אתה פשוט מתהפך לרצון להשפיע לבורא וזהו?

כן, זה אפשרי. אבל מה הלאה? אתה לא מוסיף בזה שום דבר לבריאה, אתה פשוט מבטל את עצמך.

תלמיד: אני רוצה פשוט לשרת את הבורא, ועכשיו זה סוף סוף הזמן להשפיע דרך החברים.

מה תשפיע?

תלמיד: רק דברים טובים, בדיוק כמו הבורא שהוא הטוב והמטיב, אני אשתדל לעשות אותו הדבר.

אם תשתדל לעשות טוב ומטיב כלפי הבורא זה כבר יהיה לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: יצאנו ממצרים, עברנו את פסח, הכרנו ממש בעצמות שלנו את כל הרע של האגו, ונכנסנו למצב של מדבר. האם הנושא שאנחנו לומדים היום, תכונת הלשמה, זוהי תחילת הדרך במדבר או שזה עוד לפני הכניסה למדבר?

זה כבר אחרי שאנחנו עוברים את המדבר. אנחנו לא עושים בדיוק אותה הדרך כפי שכתוב בתורה, עוד נברר את זה.

שאלה: נפלנו יחד עם הכלי הנשי למדרגה מינוס שתיים, ולמרות שאנחנו לא מסכימות עם זה אנחנו מבקשות מהבורא לבטל את הרצון שלנו, ומודות לו על כך. מה ההבדל בין המדרגות מינוס אחת ומינוס שתיים?

כל ההבדל במדרגות הוא בעוצמת הרצון שבכל מדרגה ומדרגה, ומינוס או פלוס זה תלוי במגמת האדם שעולה או יורד.

שאלה: האם אדם שנמצא בלשמה זה אדם שנמצא בין הבורא לנבראים ולכן יש לו תפקיד?

לכל אחד ואחד מאיתנו ישנו תפקיד וכל אחד צריך לברר אותו ולקיים אותו. אפילו אדם שכאילו אין לו כלום ולא יודע שום דבר, הוא בכל זאת נמצא בתפקיד, אפילו בתפקיד כזה שהוא קיים וסוגר איזה מגע בין הנשמות האלו לאלו.

שאלה: למדנו שביטול הוא פעולה אקטיבית של יגיעה בנתינת דוגמה לחיבור והשפעה לחברים. מה זה אומר ביטול כלפי הבורא, איך להתבטל בפועל כלפי הבורא?

ביטול כלפי הבורא זה דבר מאוד מאוד קשה. נעשה חשבון – ברור שאני לא צריך לבקש עבור עצמי, גם צריך להיות ברור שאני לא צריך לבקש עבור כל הרצון לקבל שבכל הנבראים, אני צריך למלא את כולם ברצון שלי להשפיע להם כל טוב, ואני רוצה לראות את עצמי כאילו שאני מצטרף לבורא וממלא את הכול דרכו, ומסדר ומחבר את הכול לכלי אחד.

שאלה: אם אני לוקח חיסרון של החבר ומתכלל איתו והופך אותו ליקר יותר מהחיסרון שלי, מה אני מבקש מהבורא שיעשה?

אני מבקש מהבורא שימלא את החבר במה שהוא זקוק לפי הנשמה שלו ואני מוכן לעבוד ולעזור בזה לבורא.

תלמיד: אני אמור לדעת למה החבר זקוק או זה שאני מבקש זה כבר מספיק?

זה מספיק.

(סוף השיעור)