FRIDAY PRAYER: YESOD-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: between after midnight and sunrise of Friday

Baal HaSulam. Preface to the Wisdom of Kabbalah, item 14

שיעור בוקר 29.03.2023 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 164, “פתיחה לחכמת הקבלה”, אות י”ד

קריין: ספר “כתבי בעל הסולם”, עמוד 164, מאמר “פתיחה לחכמת הקבלה”, אות י”ד.

אות י”ד

“ובכדי להציל את הנבראים מגודל הפירוד הרחוק הזה, נעשה סוד הצמצום הא’, שענינו הוא, שהפריד הבחי”ד הנ”ל מן כל פרצופי הקדושה, באופן שמדת גדלות הקבלה ההיא, נשארה בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור. כי כל פרצופי הקדושה יצאו בבחינת מסך מתוקן בכלי מלכות שלהם, שלא יקבלו אור בבחי”ד הזו, ואז בעת שהאור העליון נמשך ונתפשט אל הנאצל, והמסך הזה דוחה אותו לאחוריו, הנה זה נבחן כמו הכאה בין אור העליון ובין המסך, המעלה אור חוזר ממטה למעלה ומלביש הע”ס דאור העליון, כי אותו חלק האור הנדחה לאחוריו נק’ אור חוזר, ובהלבשתו לאור העליון נעשה אח”כ כלי קבלה על האור העליון במקום הבחי”ד, כי אח”ז התרחבה כלי המלכות באותו שיעור האו”ח, שהוא אור הנדחה שעלה והלביש לאור העליון ממטה למעלה, והתפשטה גם ממעלה למטה, שבזה נתלבשו האורות בהכלים, דהיינו בתוך אור חוזר ההוא. וה”ס ראש וגוף שבכל מדרגה, כי הזווג דהכאה מאור העליון במסך, מעלה אור חוזר ממטה למעלה, ומלביש הע”ס דאור העליון בבחינת ע”ס דראש, שפירושו שרשי כלים, כי שם עוד לא יכול להיות הלבשה ממש, ואח”ז כשהמלכות מתפשטת עם האו”ח ההוא ממעלה למטה, אז נגמר האור חוזר ונעשה לבחינת כלים על אור העליון, ואז נעשה התלבשות האורות בכלים, ונקרא גוף של מדרגה ההיא, שפירושו כלים גמורים.”

שאלה: מה זה אומר שכלי המלכות מתפשט, מתרחב, לפי גודל האור שחוזר?

האור מגיע למלכות, לרצון לקבל, והרצון לקבל מתגבר ודוחה את האור. אומנם זה מאוד נעים לו והוא רוצה לפי טבעו כן לקבל את האור לתוכו, אבל הוא מתגבר על הרצון שלו ודוחה את האור ולא רוצה לקבל אותו, כי זה עושה אותו הפוך מהבורא. ואז האור שעולה ממנו למעלה כלפי הבורא שנקרא אור חוזר, נותן לו אחר כך אפשרות לקבל אותו בתוכו, בתוך בחינה ד’ שדחפה את האור, והאור הזה נכנס לתוך בחינה ד’, מרחיב אותה וממלא אותה.

תלמיד: כשהרצון לקבל מקבל תענוג ודוחה אותו, האם בכך הוא רוצה להראות את האהבה שלו לבורא?

זו כמו הדוגמה של האורח ובעל הבית. אומנם האורח מאוד רוצה לאכול ובעל הבית הכין לו בדיוק מה שהוא רוצה, אבל כשבעל הבית נותן לאורח כיבוד האורח דוחה אותו ולא רוצה לקבל. למה? כי יש בו בושה והיא עוצרת אותו מלקבל. או שהוא מחליט, כמו בדוגמה כאן, שהוא לא רוצה להיות כאורח אצל בעל הבית, שהוא לא רוצה להיות המקבל ושונה מבעל הבית, אלא הוא רוצה להיות דומה לבעל הבית ודומה זה לפחות לא לקבל, ואז הוא אומר “אני לא רוצה לקבל”.

הדחייה שלו נקראת “אור חוזר”, והדחייה הזאת כבר משווה אותו לבעל הבית – בעל הבית לא מקבל והוא לא מקבל. לאחר מכן אפשר כבר לפתח את עניין הקבלה מבעל הבית, כי הוא כבר לא חייב, הוא לא רוצה לקבל, אלא כדי להנות את בעל הבית הוא טועם, מקבל כיבוד, ועושה בזה טובה לבעל הבית.

תלמיד: האם הוא רוצה לא לקבל או שהוא רוצה לבטא אהבה?

בהתחלה הוא רוצה לא לקבל, הוא מתגבר על הרצון שלו לקבל ואומר “אני לא רוצה לקבל, אני לא רוצה להשתמש ברצון שלי”, כך הוא עונה לבעל הבית. בעל הבית מסכים עימו, הוא לא מכניס בו בכוח. אחרי שהוא דחה את הכיבוד הוא עושה חשבון – כי בכל זאת בעל הבית רוצה להנות אותו – מה הוא עושה בזה שהוא דוחה חוץ מזה שהוא שומר על הכבוד שלו, הוא עושה כביכול דבר עוד יותר גרוע. אז הוא מחליט שהוא מקבל מבעל הבית, אבל במידה שעושה באמת טובה לבעל הבית. כך בעל הבית עושה לו טובה והוא עושה טובה לבעל הבית ובזה הם שווים, משתווים ודבוקים.

תלמיד: מתי אתה מחליט לקבל בשביל בעל הבית כדי להסב לו תענוג? איך שני סוגי התענוג האלה, שאני נהנה אבל אני נהנה בשבילו, מצטרפים לאחד?

קודם כל צריכים לסרב לקבל, אתה לא מקבל שום דבר, אתה צריך להסתלק מזה לגמרי מכל וכל, מכאן ועד סוף העולם. אחרי שכבר הייתה מצידך הסכמה להחלטתך ובעל הבית מאין ברירה גם קיבל את זה, אז אפשר לפתח יחס כמו בין שני אנשים שווים. לא חשוב שהוא נותן לך ולא חשוב שאתה מקבל ממנו, אלא אתם רוצים להיות יחד ולעשות טובות, לגרום טובות זה לזה. הוא עושה את זה בצורה שנותן ואתה עושה את זה בצורה שמקבל, אבל אין כאן הבדל בין קבלה להשפעה ביניכם כי שניכם רוצים להיות שווים, שניכם רוצים להיות דבוקים.

גם אנחנו מרגישים את זה. לפעמים אנחנו נמצאים אצל מישהו או מישהו נמצא אצלנו כאורח, ואם אני נותן לו והוא מקבל, ואני יושב יחד עימו, שותה ואוכל, אז בשבילנו זו מין התקשרות ונעים לשנינו מכל זה. אי אפשר להגיד בדיוק מי כאן הנותן ומי כאן המקבל, כי הכיבוד שאנחנו שמים בינינו על השולחן הוא רק הזדמנות שנתקשר ביחסים שלנו.

שאלה: כדי כל כולי ללכת לפי הסכימה שתיארת, האם צריכה להיות גדלות הבורא מקודם?

כן, צריכה להיות גדלות הבורא.

שאלה: איך האורח יודע שבעל הבית נהנה?

הוא מרגיש את זה על בעל הבית. בלי הרגשת בעל הבית זה בלתי אפשרי.

תלמיד: האם יש כמה מדרגות בזה?

ודאי.

שאלה: למה אנחנו שותפים?

כי כל אחד מכם יכול להנות את האחר.

שאלה: באות י”ד הוא פותח, “ובכדי להציל את הנבראים מגודל הפירוד הרחוק הזה, נעשה סוד הצמצום הא’, שענינו הוא, שהפריד הבחי”ד הנ”ל מן כל פרצופי הקדושה”. ממה צריך להציל את הנבראים?

להציל את הנבראים מהצמצום.

תלמיד: מהי הסיבה?

לתת להם אפשרות לקבל את האור העליון, למלא את עצמם כמו הבורא.

תלמיד: הוא כותב “באופן שמדת גדלות הקבלה ההיא, נשארה בבחינת חלל פנוי וריקן”, למה צריך “חלל פנוי וריקן”, מהי הסיבה?

אתה צריך כנראה לקרוא שוב ושוב את מה שקראנו.

תלמיד: מה זה חלל פנוי?

חלל פנוי זה בחינה ד’ אחרי הצמצום.

שאלה: מה ההבדל בין זה שאור חוזר הופך לכלי קבלה לבין מלכות ככלי קבלה?

מלכות היא רצון לקבל, ומלכות בצורה הרגילה אם היא הופכת לרצון לקבל, אז זה רצון לקבל על מנת לקבל. מה שאין כן האור החוזר שנעשה כלי קבלה הוא כלי קבלה על מנת להשפיע.

תלמיד: למה הוא מתכוון שאור חוזר מלביש עשר ספירות דאור עליון?

הוא מתכוון שמלביש, שמתלבש עליהן ורוצה להידמות להן.

שאלה: האם שיווי המשקל בין לקבל לבין להשפיע משתנה ככל שאנחנו מתקדמים? יש פה מין שיווי משקל שכל הזמן נשמר מאוזן. האם כשאנחנו מתקדמים הדבר הזה הולך ומתפתח יחד עם ההתפתחות שלנו?

ככל שאנחנו מתפתחים, אנחנו נמצאים באותו שיווי משקל. “זה כנגד זה ברא אלוהים”, תמיד יש לנו כוח כנגדנו, אחרת לא היינו יכולים להתפתח.

שאלה: האם הסיבה שבעל הבית רוצה לתת היא בגלל שהאורח רוצה לקבל?

לא. מלכתחילה בעל הבית בורא רצון לקבל באורח, ולפי הרצון הזה הוא ממלא את האורח. אחר כך הוא עוזב את האורח ומפסיק ללחוץ עליו ונותן לו הזדמנות, בחירה חופשית, לקבל או לא לקבל. בהתאם לזה בודקים את הכלי, בודקים את האדם, עד כמה הוא רוצה להידמות לבורא או לא.

אתם צריכים לקרוא שוב ושוב את השורות האלה ויהיה לכם ברור יותר מה קורה אפילו בין השורות.

שאלה: האם אור חוזר הוא הרצון של הנברא להשפיע לבורא?

כן.

תלמיד: במה השוני בין אור חוזר ואור חסדים שהוא כביכול גם רצון להשפיע?

אלו הבדלים גדולים, אנחנו עוד נלמד את זה, זה לא לכאן.

שאלה: לגבי המשל של בעל הבית והאורח, זה נשמע שכל העבודה של האדם מול הבורא היא מתוך גאווה. הוא לא רוצה להתבייש בגלל שיש לו גאווה לכן הוא עובד מול הבורא. האם זה נכון?

זה לא כך, אלא בגלל שהוא מרגיש את גדלות הבורא לכן הוא רוצה להידמות לו, לכן הוא רוצה להשפיע לו, מתוך הזדהות, מתוך הכרת הגדלות.

תלמידה: במה הוא מתבייש?

הוא מתבייש לקבל, להיות לא שווה לבורא.

תלמידה: איפה הביטול שלו בתהליך הזה?

בזה שהוא עושה צמצום.

תלמידה: האם יש משהו שהוא יכול להחזיר לבורא, ממש לתת לו?

בזה שהוא עושה צמצום ואומר “אני מוכן לקבל, אבל בתנאי שבזה אני עושה לך טובה”.

שאלה: האם הפעולה שבה הרצון לקבל מסרב לקבל היא פעולה מודעת? ואם כן, האם זו נקראת העלאת מ”ן?

כן.

שאלה: נאמר שאור חוזר הופך לכלי, האם זה כמו אור שנאגר ומגיע לעולם שלנו?

לא, הוא לא מגיע. הוא מגיע רק לאותו אדם, מתגלה רק באותו אדם שמוכן לעשות צמצום, מסך ואור חוזר.

שאלה: בקטע מדברים על העלאת האור החוזר ממטה למעלה ואומרים שהוא “מלביש הע”ס דאור העליון בבחינת ע”ס דראש, שפירושו שרשי כלים, כי שם עוד לא יכול להיות הלבשה ממש”. על מה מדובר בתהליך הזה של ההתלבשות? האם ההתלבשות קורית רק כשיש התפשטות מלמעלה למטה, מלמטה למעלה? איך מתבצעת ההתלבשות?

התלבשות אורות בכלים היא כשיש הסכמה מתוך האור ומתוך הכלי ויש אור ישר ואור חוזר וכולם מתלבשים זה בזה. ואז לא מרגישים מה קורה כאן חוץ מהתלבשות הדדית זה בזה.

שאלה: נראה שכשהאדם עושה צמצום נשמרת הגאווה שלו. האם בגאווה הזאת הוא יוכל להשתמש בעתיד? האם הוא צריך אותה לשלבים הבאים בהמשך?

הוא לא צריך שום דבר.

שאלה: איך להבין שמלך העולם הכין בשבילי את הדבר הכי טעים שיש, אבל אני במקום זה מתחיל לשחק ולדחות?

הוא מאוד רוצה את זה כי הוא מכיר את האופי שלך ואת הטעמים שלך, וזה שאתה דוחה, אתה דוחה מפני שאתה רוצה להיות דומה לו, להתקרב אליו. לכן יוצא שעל ידי הדחייה אתה בעצם מתקרב אליו. ואז יש לך הזדמנות להחליף את הדחייה בחיבור, אתה יכול לקבל על מנת להשפיע, זה מה שנעשה אחר כך.

תלמיד: יוצא שאני מודע שאני נמצא בהיכל המלך, אני מכיר את גדלותו, וזה מה שמתקן.

בלי זה לא היית עושה צמצום. ודאי שרק זה שאתה מרגיש את הבורא נותן לך כוח לעשות צמצום ולהמשיך בעבודה.

שאלה: האם צמצום א’ הוא לפני יציאת מצרים או אחרי יציאת מצרים?

צמצום א’ ודאי שהוא לפני יציאת מצרים, אלו ההכנות לכל הפעולות, לכל התיקונים.

שאלה: איך אנחנו משתמשים בתהליך הזה שנשמע כמו תהליך של חיבור? מיהו בעל הבית ומי הוא האורח בעשירייה שלנו?

בעל הבית והאורח בעשירייה זה כל אחד לפי התפקיד שלו לעת עתה. בעשירייה בעצם כולנו שווים.

שאלה: הוא כותב שאור חוזר שמלביש את האור העליון מרחיב את כלי הקבלה של המלכות. מה זה אומר שהמלכות מתרחבת?

היא מתרחבת במידת האור החוזר. בעל הבית נותן לאורח לפי מידת התיאבון שהוא מרגיש באורח, והאורח רוצה לקבל עוד יותר כדי להיטיב לבעל הבית ולכן מתרחב.

שאלה: מתוך מה שקראנו יש הרגשה שצמצום א’ זה מצב מאוד קשה, כמו מהפכה שקורית. אנחנו לומדים שמטרת הבריאה היא להנות לנבראיו. האם אפשר לומר שאחרי צמצום א’ המילוי הוא רק אמצעי כדי להיות בקשר עם הבורא ואילו המטרה היא הדבקות?

אפשר להגיד כך, כן.

שאלה: זה שאני לא מוצא את עצמי בצורות היחסים האלה עם הבורא, האם זה בגלל שאני לא מספיק קורא את “פתיחה לחכמת הקבלה”?

זה מכיוון שאתה לא קשור עם החברים. צריך להיות יותר יחד עם החברים, להתחבר, וליצור כאלה תנאים כמו שאנחנו קוראים עליהם במאמר פה.

תלמיד: האם זה תלוי רק בי או גם בחבריי?

זה תלוי גם בחברים, ודאי.

שאלה: שמתי לב שכשאני מרגיש את הצמצום זה הזמן שאני מרגיש את גדלות הבורא. כשאני מרגיש את גדלות הבורא בתוכי לפתע הצמצום נכנס לפעולה. האם זה נכון לומר את זה בצורה כזאת?

כן, אפשר להגיד כך.

שאלה: בחינה ד’ רוצה לעשות משהו עבור העליון במסך ואור חוזר. ואחר כך, כמו שהוא כותב, נעשה כלי קבלה במקום בחינה ד’, שזה מופלא בפני עצמו. השאלה היא האם יש הרבה מצבים בין המצב הראשון והמצב שלאחריו?

כן, אלו הרבה פעולות. כשבחינה ד’ מרגישה שהאור העליון מגיע אליה היא עושה צמצום, דוחה את האור. אחר כך עושה חשבון באיזו צורה היא יכולה להיות כדי להתמודד עם יחס הבורא אליה, כמו שהבורא אוהב אותה ורוצה למלא אותה, גם היא רוצה לאהוב את הבורא ולמלא אותו. כך נעשית בחינה ד’ כלי השפעה במקום להיות כלי קבלה. במה? היא מחליטה לקבל אבל בשביל הבורא, זאת אומרת על מנת להשפיע נחת רוח לבורא. ואז נעשה צמצום, מסך, אור חוזר, ובמידה שיש לה אור חוזר שהוא היחס שלה לבורא, והאור החוזר הזה, היחס שלה לבורא דומה ליחס הבורא אליה, לבחינה ד’, במידה הזאת הם מתלבשים זה בזה. האור העליון מגיע מהבורא לבחינה ד’ והאור החוזר מגיע מבחינה ד’ לבורא, ואור ישר ואור חוזר מתלבשים זה בזה. מרגע זה והלאה זו נקראת באמת הקבלה הנכונה של הבורא ושל הנברא.

תלמיד: בהמשך, האם כל פרצופי הקדושה עובדים על אותו עיקרון?

כן, על אותו עיקרון.

שאלה: נאמר פה בקטע שמלכות מתפשטת בכלי של אור חוזר מלמעלה למטה. למה מלמעלה למטה?

האור שמתפשט מהבורא לנברא אנחנו אומרים שהוא מתפשט ממעלה למטה. והאור או היחס של הנברא לבורא מתפשט ממטה למעלה ואותו מכנים “אור חוזר”. זה אור שמחזיר את הנברא לדרגת הבורא, לצורת הבורא.

תלמיד: אחרי שהאור החוזר פועל, כתוב שהמלכות מתפשטת בכלי של אור חוזר מלמעלה למטה.

אחרי שהם משפיעים בצורה הדדית זה על זה, אור ישר ואור חוזר, הם מתלבשים זה בזה. ואז כששניהם מתלבשים, האור המשותף ביניהם הוא ממלא את כלי המלכות.

שאלה: מה המשמעות שההבדל היחיד בין גלות לגאולה הוא באות אלף?

ההבדל בין גלות לגאולה באות אלף נקרא “אלופו של עולם”, היינו הבורא. שכל ההבדל בין גלות לגאולה הוא גילוי הבורא בזמן הגאולה.

שאלה: כתוב, “ואז נעשה התלבשות האורות בכלים, ונקרא גוף של מדרגה ההיא, שפירושו כלים גמורים.” מה זה כלים גמורים?

כלים גמורים זה אומר שיש בהם עביות, מסך, צמצום, אור חוזר, כול מה שצריך להיות לכלי כדי לקבל על מנת להשפיע את האור העליון.

תלמיד: האם זה בעתיד, בשלב הבא?

זה עכשיו, מה שהוא מספר לנו. הוא מספר על התלבשות האור בכלים.

תלמיד: האם בשלבים הבאים יש לכלים הגמורים תפקיד, הם ישרתו את המלכות?

ודאי שכן. גמורים הכוונה שהם בעצמם כבר מתוקנים, ועכשיו הם יכולים לשרת, להשתמש בכל מה שכבר מוכן בהם.

שאלה: איזה סוג חישוב או פעולות אנחנו נדרשים לעשות בעשירייה כדי להגיע לאור חוזר?

להתחבר בינינו ככל האפשר, זה לא חייב להיות לפי דרגות שאנחנו לא יכולים לבצע, ולהשתדל מנקודת החיבור להפנות את עצמנו לבורא, ולכוון את עצמנו כך שנרצה להיכנס בו ולמלא אותו.

תלמיד: האם האור החוזר מתייחס ליחס לחברים או לבורא או גם לבורא וגם לחברים?

קודם לחברים ומתוך זה לבורא, “מאהבת הבריות לאהבת ה'”.

שאלה: מה זה אומר אור חוזר בעשירייה? האם זאת הכנה להשפעה או שזה רק המאמץ שלנו?

אור חוזר בעשירייה זה החיבור של כל המאמצים של העשירייה להשפיע בחזרה לבורא נחת רוח, כמו שאנחנו אומרים.

שאלה: איך אפשר לדחות את האור אם אנחנו נמצאים במידה מסוימת בהשתוות הצורה עם הבורא?

אנחנו יכולים לדחות את האור מפני שאנחנו לא רוצים לקבל אותו בעל מנת לקבל. לכן אנחנו מתחברים בינינו כדי יחד כולנו ממש לדחות אותו מקבלה על מנת לקבל, כי בכך יש לנו כלי משותף, אנחנו מגיעים בינינו לכלי משותף של צמצום, מסך, אור חוזר, ואז כולנו יחד עושים פעולה הפוכה, מקבלים על מנת להשפיע. זו בעצם הפעולה העיקרית שלנו שאליה אנחנו צריכים להגיע.

תלמידה: האם המשמעות היא שאנחנו בדרגה מסוימת של כוונה להשפיע?

כן, ודאי. אלא בשביל מה אנחנו מגרשים את האור מתוכנו?

תלמידה: האם מצב כזה נחשב שחצינו מחסום?

ודאי.

שאלה: כשאנחנו מקבלים בעל מנת להשפיע, האם יש מקום שבו מתעוררת יראה שלא נוכל להחזיר את כל האור לבורא?

וודאי שכן. אבל זה לא עוצר אותנו מלהפסיק לעבוד, זה רק דוחף אותנו לבדוק שוב ושוב איפה אנחנו נמצאים, האם אנחנו מספיק שומרים על הכלי.

שאלה: האם על ידי דחיית האור מגיעים לשער הדמעות?

לא. על ידי דחיית האור אנחנו נעשים לא שייכים למה שהבורא רוצה לעשות איתנו, אנחנו כאילו מבדילים בינינו לבורא. אחר כך עושים פעולות, כמו צמצום, מסך, אור חוזר, ומתחילים להשפיע לבורא באותה השפעה שהרגשנו ממנו. כמו אורח ובעל הבית, האורח עכשיו משתדל לעשות אותן פעולות כלפי בעל הבית כמו שבעל הבית רצה קודם לעשות כלפיו. וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: במהלך היום יש כל מיני דברים שאני עסוק בהם, אני לומד, אני נמצא עם המשפחה שלי, קשה לי מאוד לחשוב על החברים, זה נראה כמעט בלתי אפשרי להתחבר עם החברים במצב כזה, המוח שלי כל הזמן מועסק בדברים אחרים ואני לא מצליח לשמור על כוונה נכונה. איך ובאיזו צורה אני יכול לחזק את החיבור ואת הקשר עם החברים במצב הזה?

על זה אתם צריכים לדבר ביניכם ולשמוע עצות כל אחד מחברו. יש על זה כמה מאמרים שבעצם אומרים אותו דבר, שצריכים לשבת, לדבר וללמד כל אחד את האחרים עד כמה אתם יכולים לעזור בזה אחד לאחר. עליכם לייצב את החיבור שלכם בעיגול, ושכל אחד יעזור לחברו לסגור את המעגל בצורה כזאת שכל הזמן תהיו כקבוצה שלמה.

שאלה: בעל הסולם מתאר פה ממש את היסודות של הבריאה וזה נראה הרמוני ושלם, נכון ומסתדר, אבל אני לא מסודר ככה, אני בפנים לא מרגיש שאני קשור לזה נכון, בנוי נכון. האם זה בסדר לרצות להיות מסודר לפי הדברים האלה?

זה בסדר לרצות להיות מסודר, אבל זה לא בסדר שאתה עדיין לא מסודר.

סדנה

תדברו זה עם זה ותספרו בלי מילים מיותרות מה אתם רוצים להציע לעצמכם כדי באמת להצליח ביציאת מצרים. יש לכם שבוע, ואתם רוצים לצאת ממצרים. איך אתם מגלים את מצרָים, איך אתם מרגישים את עצמכם במצרים, מה אתם צריכים לעשות כדי להתקרב ליציאה ממצרים, מה זה נקרא לברוח ממצרים, איך בורחים כך שפרעה לא ישיג אתכם, איך אתם בורחים מפרעה.

*

(סוף השיעור)