THURSDAY PRAYER: HOD-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: between after midnight and sunrise of Thursday

Baal HaSulam. Preface to the Wisdom of Kabbalah, item 12

שיעור בוקר 28.03.23 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ’ 163, פתיחה לחכמת הקבלה,

אותיות י”ב – י”ד

קריין: בעל הסולם, “פתיחה לחכמת הקבלה”, אות י”ב בספר “כתבי בעל הסולם”, עמוד 163.

אות י”ב

“אמנם יש להבין, כיון שכל עיקרו של הנברא ושל כל הבריאה בכללה, הוא רק הרצון לקבל בלבד, ומה שיותר מזה אינו לגמרי בכלל בריאה, אלא נמשך יש מיש מעצמותו ית’, א”כ למה אנו מבחינים את הרצון לקבל הזה לעביות ועכירות, ואנו מצווים לזכות אותו על ידי תורה ומצות, עד שזולת זה לא נגיע אל המטרה הנעלה של מחשבת הבריאה.”

את זה שואל בעל הסולם ואנחנו לא שואלים. זאת אומרת, אם כל הבריאה זה הרצון לקבל וזה מה שברא הבורא, והבורא הוא המוחלט, הטוב והמיטיב למעלה מכולם, אז למה אנחנו צריכים כביכול לא להסכים עם מה שהוא ברא ולתקן את זה ואפילו להפוך את זה למשהו ההפך ממה שהוא ברא? זאת השאלה. ואם אנחנו לא נעשה את זה, אז לא נגיע למטרתנו.

זאת אומרת, אנחנו מלכתחילה רואים כאן שהבורא ברא דבר, שהוא רוצה שהנבראים יהפכו אותו, יעשו ממנו משהו לגמרי לגמרי ההיפך. הוא ברא רצון לקבל ורוצה שאנחנו נהפוך אותו לרצון להשפיע.

שאלה: כתוב, “ומה שיותר מזה אינו לגמרי בכלל בריאה,”. למה הוא מתכוון שהוא אומר “שיותר מזה”?

יותר מהרצון לקבל. רק רצון לקבל זה בריאה, ויותר מהרצון לקבל זה כבר שייך לבורא.

שאלה: מה זה יש מיש?

כבר קיים.

אות י”ג

“והענין הוא, כי כמו שהגשמיים נפרדים זה מזה ע”י ריחוק מקום, כן נפרדים הרוחנים זה מזה ע”י שינוי הצורה שבהם. ותמצא זה גם בעוה”ז, למשל ב’ בני אדם הקרובים בדעתם זה לזה, הם אוהבים זה את זה, ואין ריחוק מקום פועל עליהם שיתרחקו זה מזה. ובהפך כשהם רחוקים זה מזה בדעותיהם, הרי הם שונאים זה את זה, וקרבת המקום לא יקרב אותם במאומה. הרי ששינוי הצורה שבדעתם מרחקם זה מזה וקרבת הצורה שבדעתם מקרבם זה אל זה. ואם למשל טבעו של האחד הוא הפוך בכל בחינותיו כנגד טבעו של השני, הרי הם רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. ועד”ז תשכיל ברוחניות, שכל הענינים של התרחקות והתקרבות, וזווג ויחוד הנבחנים בהם, הם משקלים של שינוי צורה בלבד, שלפי מדת שינוי הצורה הם מתפרדים זמ”ז, ולפי מדת השואת הצורה הם מתדבקים זה בזה. ועם זה תבין שהגם שהרצון לקבל הוא חוק מחויב בהנברא, כי הוא כל בחינת נברא שבו, והוא הכלי הראוי לקבל המטרה שבמחשבת הבריאה. עכ”ז הוא נעשה עי”ז נפרד לגמרי מהמאציל, כי יש שינוי צורה עד למדת הפכיות בינו לבין המאציל, כי המאציל הוא כולו להשפיע ואין בו מנצוצי קבלה אפילו משהו ח”ו, והוא, כולו לקבל ואין בו מנצוצי השפעה אף משהו. הרי אין לך הפכיות הצורה רחוקה יותר מזה, ונמצא ע”כ בהכרח, כי הפכיות הצורה הזו מפרידה אותו מהמאציל.”

שאלה: איך אנחנו מכוונים את עצמנו אחד ביחס לשני? ההשפעה שלנו וההשפעה של הבורא, איך עושים את הסנכרון הזה?

כל אחד כמה שהוא יכול לתת לשני ככה הוא עושה. וככל שאנחנו מסוגלים להתחבר בינינו ומתוכנו לתת לבורא, לקראת הבורא, כך אנחנו עושים, והבורא לפי החשבון שלו בהתאם לזה כלפינו.

שאלה: אם כל המחשבות שלי הן מנוגדות לבורא, אז איך אנחנו יכולים להתאחד, כי אנחנו כמו מים ושמן?

אם אנחנו מתחברים בינינו על פני האגו שלנו, אז כבר אנחנו נמצאים ברצון להשפיע זה לזה ומתוך הרצון להשפיע זה לזה שאנחנו בונים בינינו, אנחנו יכולים לפנות לבורא ולהשפיע לו. זה נקרא “מאהבת הבריות לאהבת ה'”.

תלמיד: מהו ההבדל בין צורה בגשמיות ובין צורה ברוחניות?

צורה גשמית זה צורת הרצון לקבל, צורה רוחנית זה צורת הרצון להשפיע.

שאלה: הבנתי שהתשובה לכל השאלות זה להתחבר עם העשירייה. מתי יתגלה למישהו איך לעשות את זה? כי הדבר היחיד שאני יודע, שאני לא עושה את זה. איך, אני גם לא יודע.

אנחנו לומדים חוקים וכל אחד בודק את עצמו כמה הוא יכול לקיים את החוקים האלו. זה הכול. אז תבדוק עצמך, אתה יכול לקיים, או לא יכול לקיים.

תלמיד: כשאני יודע שאני לא עושה את החיבור?

לא עושה את זה, אז לא עושה. מה לעשות.

תלמיד: לא כותבים לנו שצעד צעד, עולים ממדרגה למדרגה?

אבל זה לא שייך. תבצע מה שכתוב ומה שאתה מסוגל וכך תתקדם.

תלמיד: אז מתי בדיוק אתה יכול להגיד שאגיע לחיבור?

מתי אתה יכול להגיע, זה הבורא יודע, לא אני. אבל שזו דרך לכולם, בזה אני בטוח. אין אף אחד שבשבילו זה סגור.

תלמיד: אני יכול להגיד שזה מספיק שאני יושב פה בשיעור?

אני לא יודע, אל תבקש ממני ההבטחה שאתה תשב כאן ותגיע למשהו. אני אמרתי לך כבר מזמן שיש עוד מקומות, תנסה בהם.

שאלה: כתוב “שהרצון לקבל הוא חוק מחויב בנברא, כי הוא כל בחינת נברא שבו, והוא הכלי הראוי לקבל המטרה”. מצד שני הוא אומר, שאנחנו נפרדים מהמאציל, ולא מחוברים למאציל. אז איך אנחנו אמורים לקבל ממנו?

ככל שנהיה בהשתוות הצורה עימו, אנחנו יכולים אז לקבל. הפירוד מפריע לנו לקבל מהבורא, ההתאמה עוזרת לנו לקבל מהבורא, כך זה עובד, הכול בצורה הגיונית, לוגית.

תלמיד: האם זה אומר שכל הדרך שלנו היא על פי המאמץ שלנו להגיע להשתוות הצורה לכוח העליון, לבורא?

כן.

תלמיד: האם אנחנו בעצם משנים את היחס שלנו לכוח, ככה מרגישים אותו?

כן.

שאלה: מה הבורא רוצה שנתקן ואיך? אם אנחנו צריכים להגיע לדעה משותפת בעשירייה, מה זה אומר דעה משותפת?

השפעה. השפעה יכולה להיות רק כשאנחנו מתחברים בינינו ואנחנו יכולים לתת, להשפיע זה לזה. ודרך זה שאנחנו משפיעים אחד לשני, אנחנו כאילו מעבירים, מוסרים לבורא את ההשפעה הכללית שלנו, “מאהבת הבריות לאהבת ה'” וככה אנחנו מתקדמים.

שאלה: אמרת, שכל מה שלא רצון לקבל שייך לבורא. האם זה אומר שהנברא משיג את הדרגה של קבלה על מנת להשפיע, הוא עובר לתכונות של הבורא והוא עוזב את התכונות שלו כנברא?

כן.

שאלה: אנחנו לא יכולים לשנות את הטבע שלנו, אז איך אנחנו מגיעים לדבקות בבורא, לפי מה?

לפי השתוות הצורה. במידה שאנחנו רוצים להשפיע לבורא והבורא רוצה להשפיע לנו, במידה של הרצון המשותף בינינו להשפיע זה לזה, אנחנו מגיעים לדבקות.

שאלה: באיזו בחינה רוחנית האגו עובר טרנספורמציה אם הוא כולו רצון לקבל?

האגו לא עובר שום טרנספורמציה, הוא רק מתחיל לעבוד בהשפעה. כמו שקודם הוא חשב לטובת עצמו, עכשיו הוא חושב לטובת הזולת. איך לעשות את זה? על ידי צמצום, מסך, אור חוזר. אנחנו נלמד איך נעשית הטרנספורמציה הזאת, כמו שאת אומרת.

שאלה: כשאנחנו מגיעים לדבקות עם הבורא, הנברא והבורא מהווים מבנה אחר שהוא לא נברא ולא בורא, זאת אומרת, המצב הזה הוא יותר גבוה מהבורא, זה משהו אחר.

זה נברא שהופך להיות דומה לבורא. הנברא הזה נקרא “פרצוף” או אפילו “עולם”. אותו רצון לקבל שיש בנברא הופך את עצמו על ידי מאור המחזיר למוטב, לרצון לקבל על מנת להשפיע, ובזה הוא משפיע לבורא בחזרה כמו שהבורא משפיע לו, ואז יש ביניהם לפי השתוות ההשפעה ההדדית, הרגשת הדבקות, וזו בעצם תכלית הבריאה.

תלמיד: הפרצוף הזה שהוא כלי מלא באור זה מבנה שקוראים לו פרצוף? מה המהות שלו, כי אנחנו מגיעים לדרגה כביכול יותר גבוהה מהבורא כי הבורא הוא רק חלק מדבר שלם.

אני לא מבין מה שאתה אומר. רצון לקבל יש מצד הנברא, רצון להשפיע יש מצד הבורא, אם מצד הנברא הרצון לקבל מתהפך ללקבל על מנת להשפיע, אז כל הקבלה שלו אקוויוולנטית להשפעה ואז הוא משפיע כמו הבורא, רק בחלק מסוים, במידה שהוא מסוגל, ובחלק הזה שהוא מסוגל להיות בעל מנת להשפיע, הוא דבוק בבורא לפי חוק השתוות הצורה. אז הנברא והבורא דבוקים זה בזה, באיזשהו חלק מהבורא ובאיזשהו חלק מהנברא.

תלמיד: אבל זה מצב חלקי, ואם הנברא תיקן את עצמו לגמרי וכולו מתוקן?

אם כולו מתוקן, אז הוא כולו דבוק בבורא, זה נקרא “גמר תיקון”.

שאלה: כשהרצונות לקבל מתחילים לקבל צורה של להשפיע, מה זה נקרא שהם מרגישים קרובים אחד לאחר?

כי הם נמצאים באותו רצון, באותה כוונה על מנת להשפיע ולכן הם קרובים זה לזה.

שאלה: במצב הזה של חוסר השתוות הצורה בין הנברא לבורא, מאין מגיע הרצון להשפיע, האם זה יש מאין או יש מיש?

הרצון לקבל הוא תמיד “יש מאין”, הרצון להשפיע הוא “יש מיש”, זה הבורא. ומתי שהנברא הופך מרצון לקבל לרצון להשפיע, זה לא נקרא שהוא באמת עובר לרצון להשפיע, אלא הוא מתקן את הרצון לקבל שלו שיהיה בכוונה על מנת להשפיע. הוא משתמש באהבה של הבורא, וככל שהוא אוהב את הבורא, הוא מוכן לקבל ממנו כדי למלא את האהבה של הבורא, ובצורה כזאת הוא נקרא משפיע. אבל הוא אף פעם לא הופך להיות ממש משפיע, אלא תמיד יש לו אפשרות רק לקבל, ומה שהוא משפיע, הוא משפיע כוונה. זאת אומרת, בשביל מה הוא מקבל, זה מה שהוא משנה.

שאלה: האם המצב המושלם של איזון בין הבורא לנברא כבר קיים ואנחנו רק צריכים להשיג אותו דרך הקשר בין החברים?

אנחנו צריכים להשיג אותו בקשר בין החברים ואחר כך להפנות אותו לבורא. לא יכול להיות שהקשר עם הבורא יהיה יותר מהקשר בין החברים. קודם משיגים אהבת הבריות ואחר כך מאהבת הבריות מגיעים לאהבת הבורא.

שאלה: אמרת שהאגו עובר טרנספורמציה ונוצר פרצוף וגם נברא עולם, מה המשמעות של זה?

פרצוף זה רצון לקבל שעושה מעצמו דומה לפעולת השפעה, ואז המבנה שלו נקרא “פרצוף”. וסדרת הפרצופים שיוצאים כך זה על גבי זה נקראים “עולם”. זה עוד לפנינו.

שאלה: בין הנקודה שבלב ובין הלב הפיזי הרגשי יש חוסר השתוות צורה וכוונה שונה. איך אני יכול לא להתבלבל כשאני אומר לחברים שאני אוהב אותם עם הלב. האם אני צריך להגיד להם שאני אוהב אותם מהנקודה שבלב?

זה לא חשוב מה תגיד, חשוב מה תרגיש. לכן אנחנו צריכים להתקדם עד שנרגיש את הלב שלנו, את הלב של החברים ובאיזה נקודות אנחנו מתחברים. זה עוד לפנינו, אלו לא סתם מילים, זו הרגשה, הרגשה ברורה שצריכה להיות בכל אחד ואחד.

שאלה: איך להבין שהרצון לקבל הרגיש שהוא צריך לתקן את הכוונה שלו, ובאיזה רגע הרצון לקבל הרגיש שיש לו את הכוונה למען עצמו, ולמה בעל הסולם לא מדבר פה על הכוונה לקבל לעצמו?

הכוונה לקבל לעצמו נמצאת מהטבע וקיימת בתוך הרצון עצמו. אין שום דבר אחר, יש רצון לקבל כדי להנות לעצמו, ורק אחר כך מתגלה לאט לאט הרצון להשפיע. אנחנו נלמד את זה לפי ארבע בחינות של התפשטות האור בתוך הכלי.

שאלה: בריאה ורצון זה אותו דבר או שיש הבדל ביניהם?

למעשה אין הבדל. זאת אומרת יש נברא, זה דבר כללי, והרצון זה כבר משהו יותר קונקרטי.

שאלה: האם אנחנו מוסיפים על המקובלים שהיו לפנינו או שאנחנו מנסים להגיע לרמה שלהם?

אנחנו רוצים להגיע לרמה שלהם, אבל אנחנו בעצם מוסיפים להם כי אנחנו מחומר יותר אגואיסטי.

שאלה: באות י”ב בעל הסולם מדבר על כך שהבורא ברא את הרצון לקבל מקולקל, אנחנו מרגישים בו רק ייסורים ובעצם הוא לא ברא שום דבר אחר. למה עלינו לתקן אותו ולמה אנחנו צריכים לעשות זאת בכוחות עצמנו? למה התיקון הזה תלוי בנו, ומה בדיוק אנחנו מתקנים?

יש תשובה אחת לכל השאלות, זה מה שעשה הבורא וזה מה שאנחנו צריכים לעשות.

תלמידה: צמצום א’ מגיע מתוך ייסורים או מתוך גדלות הבורא?

איפה למדנו את זה? כעקרון הצמצום הוא תמיד תוצאה של הרגשת גדלות הבורא. אני רוצה להשפיע לו ולכן אני מצמצם את עצמי.

שאלה: כשאנחנו מחברים את הרצונות שלנו, הרצון גדל, הרצונות גדלים. האם נכון לעשות גם בצורה הפוכה, לחבר את הייאוש שלנו כדי להגיע לייאוש הסופי?

לא, זה מאוד אישי. אנחנו לא נוכל אפילו לברר בדיוק מה סגנון הייאוש שלי ומה הסגנון שלך ושל האחרים, ולכן זה בלתי אפשרי. ובכלל את כל החיבורים האלה עושה האור העליון ולא אנחנו בעצמנו.

שאלה: האם נכון לומר שאם אין לי אפילו טיפה של קשר ואהבה לחברים, זה אומר שאין לי שום קשר עם הבורא?

ככל שיש לך קשר עם החברים והקשר הזה הוא נכון, אתה מעביר אותו לבורא. זה מורגש בבורא והבורא כבר מכין לך את התשובה.

שאלה: כתוב פה שכרגע אנחנו בהופכיות מצורת המאציל ובכלי הראוי לקבל מטרת הבריאה. למה אנחנו צריכים להיות הפוכים למטרת הבריאה כדי להיות ראויים לקבל את הבריאה?

אם אנחנו לא מרגישים שאנחנו הפוכים מהבורא, אז בשביל מה לנו לעשות משהו?

תלמיד: מה זה להיות הפוכים מתכונת הבורא?

הפוכים בזה שהוא המשפיע ואנחנו מקבלים ואז יש לנו בושה מזה שאנחנו מקבלים והוא משפיע, מזה שאנחנו הפוכים, רחוקים, נבדלים, ויוצא שאנחנו חייבים בהחלט להשתנות, לשפר את עצמנו.

תלמיד: מהם התנאים הבסיסיים ביותר להיות בהשתוות צורה עם הבורא?

אנחנו נמצאים בטבע ומהטבע אנחנו לומדים מה התכונות של הבורא כי הבורא הוא הטבע, וזה מה שאנחנו צריכים לקבל, ומתוך זה לפעול. יש עוד הרבה דברים שאנחנו נמצאים בהם ולא כל כך יודעים למה ומדוע.

תלמיד: אם אנחנו לא הפוכים מהבורא, אז אנחנו לא יכולים להתקדם.

נגיד.

שאלה: מה פירוש השורה האחרונה באות י”ג “בהכרח, הופכיות הצורה הזו מפרידה אותו מהמאציל”.

כי שינוי הצורה מפריד. אין יותר מזה. ככל שהאחד מקבל והאחר משפיע, ככל שהם שונים, כך הם לא מרגישים זה את זה. ובמידת השתוות הצורה, ככל שכל אחד נותן לאחר, בזה כל אחד מתקרב לאחר. כך זה עובד.

שאלה: כתוב פה באות י”ג בדוגמת העולם הזה שהוא נותן “כשהם רחוקים זה מזה בדעותיהם, הרי הם שונאים זה את זה,”.

ככל שהדעות שלהם שונות כך הם שונאים זה את זה, זה נקרא ששונאים.

תלמיד: אז איך תיתכן אהבה בין אנשים עם דעות שונות?

כשהם מבינים שאפילו הדעות השונות האלה הן שעוזרות להם להתקרב זה אל זה ולאהוב זה את זה למעלה מהופכיות הצורה. כשהם רוצים בכל זאת להידבק, והדבקות יותר חשובה ממה שכל אחד ואחד נמצא.

תלמיד: הדבקות תהיה למעלה מהדעה הפרטית של כל אחד?

כן.

תלמיד: למה?

כי בדבקות הם משיגים אמת. בדבקות הם משיגים מגע עם הבורא, ולכן הם מעדיפים להיות במגע עם הבורא במקום שכל אחד יהיה מכונס בתוך עצמו.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיד שהתיקון שלנו הוא השפעה לבורא?

כן, ודאי. התיקון שלנו הוא השפעה לבורא, כמו שהוא כולו משפיע אלינו, גם תיקונים וגם מילויים.

שאלה: האם המסך זו צורה של דבקות כלפי הבורא?

נכון.

שאלה: אמרת שהדבקות צריכה להיות מעל הדעה הפרטית של כל חבר בעשירייה. מהי דבקות?

דבקות זו השתוות, הידמות של התכונות.

תלמיד: אם אנחנו רוצים לבנות בעשירייה דבקות, איך להשתמש בהשתוות הצורה בכדי להגיע לזה היום לדוגמה?

לבדוק את התכונות שלכם, כמה הן דומות זו לזו.

תלמיד: בין החברים?

בין החברים.

תלמיד: ואיך אנחנו יכולים לבדוק האם התכונות שלנו דומות זו לזו?

זו כבר שאלה אחרת איך לבדוק. אבל בעצם, איך אתם יכולים להבין שאתם מתקרבים?

תלמיד: זה באמת לא ברור. איך להבין את זה? איך לבדוק?

יש פה כמה שאלות, אנחנו נברר אותן. ומפני שאפילו אתה לא כל כך מבין, אז אנחנו נברר אותן ביתר פירוט.

שאלה: האם צורת ההתקרבות בינינו יכולה להיות צורת גילוי הבורא ומה הבורא עושה עם הצורה?

הוא עושה אותה יותר ויותר דומה לו.

שאלה: הרגשת הדבקות היא הרגשה פסיבית או אקטיבית?

אקטיבית.

תלמיד: מאוד אקטיבית?

כן.

שאלה: נאמר בקטע שאם הם בדעות הפוכות, אז איך הם יכולים להגיע לאהבה. האם נכון לחשוב שהמטרה המשותפת היא בעצם האהבה ביניהם?

זאת כבר הידמות, התקרבות, זאת כבר השתוות והתקרבות, על אף שהיא חיצונית. כתוב שאם מישהו אוהב את מה שאוהב האחר, ושונא את מה ששונא האחר, זה נקרא “דבקות”.

שאלה: למה הנברא משתוקק להשתוות הצורה עם הבורא ולא רק לקבל ממנו את השפע?

כי זו דבקות, להיות דומה לבורא זו המטרה.

שאלה: האם כדי להרגיש זה את זה צריך שלשנינו יהיה רצון להשפיע? איך אנחנו שומרים את זה בחיים?

אפשר שרק אחד ירגיש את האחר, כמו שהבורא מרגיש כל אחד, כמו שאימא מרגישה את התינוק, את הילד, ולא שהוא מרגיש אותה באותה המידה. כלומר זה לא חייב להיות הדדי.

שאלה: כתוב שהמרחק, ההפכיות, זה תנאי לזה שאחר כך מעל זה תיבנה הדבקות. האם אפשר להשתמש במרחק שמרגישים ביני לבין החברים כדי לתדלק את התפילה שלי? האם אפשר להיות גם בגלות וגם בגאולה? איך בונים את שתי השכבות האלה זו על פני זו?

עוד פעם.

שאלה: אנחנו יכולים להיות גם בגלות וגם בגאולה בו זמנית.

איך זה יתכן?

תלמיד: שמעתי שאנחנו צריכים להיות הפוכים מהבורא וזו גלות.

כן.

תלמיד: וגם להשתמש במרחק כדי לעשות נחת רוח לבורא, שהרצון שלי יהיה כלפי החברים.

באותו זמן?

תלמיד: כן. האם יש מצב כזה או שאלו שטויות?

אני לא אומר שאלו שטויות, אבל אני לא מבין את המצב. אם אנחנו נמצאים בגלות, אז אנחנו בגלות. אם אנחנו דרך הגלות מרגישים שמתקרבים לגאולה, אז מתקרבים לגאולה. כל מצב מוגדר וקיים בפני עצמו, לא יכולים להיות שני מצבים מנוגדים בבת אחת.

תלמיד: שמעתי ממך שעביות מביאה למצב של בושה, והבושה היא רגש הפוך מהבורא, אבל לבושה יש כוח גדול להשתמש בה בתפילה במיוחד כלפי החברים. אז הגאולה היא להפנות את הרצון לקבל לעצמי כלפי החברים. בלי הרצון לקבל לעצמי אין לי תפילה מספיק חזקה עבור החברים.

נכון.

תלמיד: איך להיות בשני המצבים באותו זמן?

במצב גלות ובמצב גאולה?

תלמיד: כן. להיות בהשתוקקות נכונה כדי להתפלל. כי הוא ברא רק רצון לקבל, אנחנו אף פעם לא נהיה במצב שונה.

אני צריך לברר כדי לענות לך.

שאלה: החבר שואל איך להיות בריחוק ובחיבור יחד?

תלוי על איזה הבחנות אתה מדבר בריחוק ובחיבור. אם אני נמצא בחיבור, אז אני כבר בחיבור.

תלמיד: ביחס לחברים, אתה מרגיש את הריחוק מהם, אבל גם יש את ההשתוקקות לחיבור איתם ואת הרצון לעלות מעל הריחוק באהבה. איך נמצאים בשני המצבים בו זמנית?

כשאני נמצא בריחוק מהם, אז אני רוצה להתעלות מעל הריחוק לחיבור, זה הבחן ראשון. מה ההבחן השני?

תלמיד: ההבחן השני הוא ההשתוקקות להיות בחיבור. אתה מרגיש גם את הריחוק וגם את הרצון לחיבור, איך אתה נמצא בשני המצבים בו זמנית?

אני לא יכול.

תלמיד: מהי צורת העבודה הנכונה?

אני לא חושב שזה מצב מציאותי, שיש מזה עבודה נכונה.

תלמיד: מהי העבודה הנכונה?

אין מציאות כזאת כמו שאתה שואל עליה.

תלמיד: אז מה יש?

יש כל דבר אחר חוץ ממה שאתה שואל. אתה שואל על דבר שהוא לא קיים.

שאלה: אמרת שאנשים עם דעות שונות יתחברו ביניהם בשביל להשיג אמת. מה פה הוא למעלה מהדעת? מה הם התיקונים? כי זה עוד פעם להחליף פרה בחמור, אתה עדיין משאיר את האדם עם הסיבה לעבוד.

נכון. אבל מה אני יכול לעשות אם כך שואלים אותי?

תלמיד: לדבר באופן חופשי, בלי פילטרים.

אני לא יכול, אני נמצא לפני קהל רחב, אני לא יכול לדבר מה שבא לי.

תלמיד: האם מתישהו יוצאים מהמצב שכל פעם צריך הצדקה וסיבה לעבוד?

כל אחד יבין את זה לפי ההתקדמות הפרטית שלו. יש הגבלות גדולות שאנחנו נמצאים בהן.

שאלה: מה נותן לבריאה דבקות בבורא?

עלייה לדרגת הבורא, למצב של כל טוב, לחיבור הכללי של כל חלקי הבריאה יחד.

תלמיד: מאיפה מגיע רצון להיות דבוק בבורא?

מהבורא, מהאור העליון.

תלמיד: האם יגיע הזמן שהרצון יגיע?

אני לא יודע. מתי שזה יגיע, זה יגיע.

שאלה: אנחנו לומדים שברוחניות העניין הוא כן להרגיש שני מצבים יחד ולבחור ללכת בקו האמצעי, מעליהם. ואמרת שאי אפשר להרגיש גם ריחוק וגם קירוב בבת אחת.

נכון.

תלמיד: אז מה זו כל העבודה בג’ קווים שאנחנו רוצים להגיע אליה?

אנחנו מעוררים את שני הקווים המנוגדים כדי לבנות את הקו האמצעי. אם אנחנו מגיעים למצב כזה שאנחנו כן מסוגלים ורואים, אז אנחנו בונים את הקו האמצעי. זה עוד לפנינו.

תלמיד: אבל יש מצב שאדם מרגיש את שפלות עצמו וגם את גדלות החברים.

כן, זה ברור. זו לא בעיה.

תלמיד: נכון. אם כך במשהו זה מכין אותנו למצב של ג’ קווים, כי יש שתי הרגשות מנוגדות.

הן לא מנוגדות.

תלמיד: למה?

כי הן לא נמצאות בגוף אחד.

תלמיד: הוא כותב כאן שאנשים עם דעות מרוחקות שלא יכולים לאהוב זה את זה, רוצים להתעלות לדבקות ביניהם, להשיג את האמת. מה קורה לדעות שלהם? האם הדעות שלהם נשארות מרוחקות או שהן משתנות והופכות להיות לדעות קרובות?

הם בעצמם קובעים את זה. אם הם מתקרבים בדעותיהם, אז הם נמשכים להיות כאחד, וההיפך.

שאלה: בעל הסולם נותן דוגמה של יחסים בין בני אדם בשביל לתאר יחסים של תכונות רוחניות. אמרת ששני הפכים יכולים להתקרב אם יש להם מטרה משותפת, כלומר שהדבקות עבורם תהיה יותר חשובה מהמצב הפרטי שלהם. מה זה אומר שעבור תכונות רוחניות יש להם מטרה משותפת, הדבקות הזאת?

המטרה היא שקובעת.

תלמיד: מה זו מטרה של תכונות רוחניות?

זה כאשר מתחברים יחד ונכללים בזה בבורא.

שאלה: כפי שאני מבין, מתואר כאן השורש שממנו יוצאים כל השינויים של התכונות של הרצון לקבל, וההתרחקות של התכונות היא כמות השינויים של התכונות. האם אפשר להסתכל על התהליך הזה כמו איזו שרשרת אחת שלא נקטעת, טבעות שקשורות בתהליך של גורם ונמשך?

כן, אפשר, בטח. ודווקא אם עובדים כך כולם בצורה הדרגתית זה אחר זה, אז הם דוחפים אותנו לקשרים חדשים.

שאלה: אם אין בי דאגה לחברים שלי, האם זה אומר שעוד לא נכנסתי למצרים?

כן.

שאלה: בעניין ההתקרבות וההתרחקות, האם יהיה נכון להגיד שההבדלים בין האנשים או ההבדלים בדעות שלהם לא משתנים, אלא החשיבות של השוני יורדת בעיני האדם כי חשיבות המטרה עולה?

נכון. הם לא יכולים להיות ממש העתקה אחד של האחר, אלא החיבור למטרה הוא מה שמעלה אותם ומקרב אותם יותר ויותר. אתה צודק.

שאלה: דרך הדבקות אנחנו מגיעים לאמת ולבורא. איך אנחנו יכולים לזכך את התכונות שלנו כך שנגיע לדבקות הזאת?

ככל שאנחנו רוצים להיות קשורים יחד, קרובים יחד, עוזרים זה לזה, בהתאם לזה אנחנו מתחברים, כך שהחיבור שלנו ייתן לנו צורת חיבור אינטגרלי ובזה נבנה את הכלי לגילוי הבורא.

שאלה: אמרת שהדבקות משני הפכים הופכת להיות חשובה יותר ממשהו פרטי בגלל שהם רוצים לגלות את האמת, כי האמת היא הבורא. אם אין לי שום עניין בגילוי האמת, אז גם אין לי השתוקקות לדבקות, ומה הלאה?

כזה חבר לא מגיע אלינו, הוא לא מגיע לקבוצה, או שהוא בא ומיד עוזב. הוא מרגיש שעוסקים פה לא במה שהוא צריך. אנחנו לא יכולים לעשות איתו שום דבר.

שאלה: ענית שכשיש לנו מטרה אחת, אז היא חיבור או דבקות בצורה חיצונית. למה זו צורה חיצונית?

בגלל שבצורה חיצונית אנחנו שואפים להשיג את המצב הזה, את אותה הצורה. אבל מה שאנחנו עושים בתוכנו בזמן הזה כדי להשיג את החיבור שלנו זו כבר הצורה הפנימית שלנו.

תלמידה: מה זה חיבור בצורה פנימית?

זאת דבקות כזאת שבה כל אחד משלים את האחר. אני לא יכול להסביר את זה, מאוד קשה לבטא את זה במילים.

תלמידה: האם אנחנו מרגישים את הבורא בדבקות הפנימית?

כן.

אות י”ד

“ובכדי להציל את הנבראים מגודל הפירוד הרחוק הזה, נעשה סוד הצמצום הא’, שענינו הוא, שהפריד הבחי”ד הנ”ל מן כל פרצופי הקדושה, באופן שמדת גדלות הקבלה ההיא, נשארה בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור. כי כל פרצופי הקדושה יצאו בבחינת מסך מתוקן בכלי מלכות שלהם, שלא יקבלו אור בבחי”ד הזו, ואז בעת שהאור העליון נמשך ונתפשט אל הנאצל, והמסך הזה דוחה אותו לאחוריו, הנה זה נבחן כמו הכאה בין אור העליון ובין המסך, המעלה אור חוזר ממטה למעלה ומלביש הע”ס דאור העליון, כי אותו חלק האור הנדחה לאחוריו נק’ אור חוזר, ובהלבשתו לאור העליון נעשה אח”כ כלי קבלה על האור העליון במקום הבחי”ד, כי אח”ז התרחבה כלי המלכות באותו שיעור האו”ח, שהוא אור הנדחה שעלה והלביש לאור העליון ממטה למעלה, והתפשטה גם ממעלה למטה, שבזה נתלבשו האורות בהכלים, דהיינו בתוך אור חוזר ההוא. וה”ס ראש וגוף שבכל מדרגה, כי הזווג דהכאה מאור העליון במסך, מעלה אור חוזר ממטה למעלה, ומלביש הע”ס דאור העליון בבחינת ע”ס דראש, שפירושו שרשי כלים, כי שם עוד לא יכול להיות הלבשה ממש, ואח”ז כשהמלכות מתפשטת עם האו”ח ההוא ממעלה למטה, אז נגמר האור חוזר ונעשה לבחינת כלים על אור העליון, ואז נעשה התלבשות האורות בכלים, ונקרא גוף של מדרגה ההיא, שפירושו כלים גמורים.”

שאלה: כשאני מרגישה שהקשר שלי עם החברות נחלש, אז החיים ממש מאבדים את המשמעות. אבל אם יש מצב שאני לא מצליחה להיות איתן בקשר כמו שהייתי רוצה להיות, אז איך אני יכולה להגדיל את ההשתוקקות לקשר איתן ולזרז את התהליך?

על ידי תפילה לבורא, על ידי בקשה מהבורא, שיסדר לך קשר עם החברות. כשאת לא יכולה, כי אין לך יותר כוח, אין דחף, אין משיכה, אין התעניינות, אז את מבקשת מהבורא שיסדר על הדברים האלה, בשבילו זה פשוט.

שאלה: באות י”ד הוא כותב, “ובכדי להציל את הנבראים מגודל הפירוד הרחוק הזה, נעשה סוד הצמצום הא’, שענינו הוא, שהפריד הבחי”ד הנ”ל מן כל פרצופי הקדושה”. השאלה לגבי הקיום של חוק סיבה ומסובב. אנחנו יודעים שפרצופי קדושה הם תוצאה מצמצום א’, ופה כביכול הם קיימים עוד לפני הצמצום או יחד עם הצמצום. איך זה?

פרצופי קדושה לא קיימים לפני צמצום א’. פרצופי קדושה הם קדושה, הם בעל מנת להשפיע, ולפני צמצום א’ אין שאלה בעל מנת להשפיע, לפני צמצום א’ אין שאלות כאלה.

תלמיד: אבל הוא כותב “ובכדי להציל את הנבראים מגודל הפירוד הרחוק הזה, נעשה סוד הצמצום הא’, שענינו הוא, שהפריד הבחי”ד הנ”ל מן כל פרצופי הקדושה“.

כן. אחרי שנעשה החוק, אז בחינה ד’ נפרדה מכל ט’ הראשונות, מפרצופי הקדושה, שם היא יכולה להיות בעל מנת להשפיע, ובחינה ד’ לא יכולה, היא עובדת רק בצמצום, מסך ואור חוזר.

תלמיד: אבל בכל זאת פרצופי קדושה הם תוצאה מצמצום א’, ופה יוצא שזה יחד.

צמצום א’ מפריד בין מה שהיה לפניו ובין מה שיהיה אחריו. לפניו הכול היה לפי הרצון, ואחריו זה יהיה אך ורק לפי השייכות לעל מנת לקבל או לעל מנת להשפיע.

תלמיד: למה הוא מכניס כאן את עניין פרצופי הקדושה ולא מספר על צמצום א’ ביחס למלכות דאין סוף?

כי העיקר בשבילנו הוא פרצופי הקדושה. “קדוש” זה נקרא בעל מנת להשפיע, זה חלק בנברא שרוצה להידמות לבורא, הוא נקרא קדוש. לכן צריכים להיות כאן הרגשת הרצון לקבל, צמצום, מסך ואור חוזר, ואז אפשר להגיד על החלק הזה ברצון לקבל שהוא נעשה דומה לבורא, זאת אומרת בקדושה.

תלמיד: אנחנו לומדים בצורה מאוד ממוקדת, מתמקדים אך ורק במה שכתוב, לא קדימה ולא אחורה, וכאן יש מושגים כמו “פרצופי קדושה” שעדיין לא למדנו אותם.

כך הוא כותב, כי זו תחילת החיבור שלו בפתיחה והוא צריך לפתוח עניינים, לעומת זאת הוא לא רוצה לתת לעצמו להתפרע.

מה מפריע לך?

תלמיד: אני רוצה להידבק להלך המחשבה שלו, ופה הוא מרחיב.

באות י”ד?

תלמיד: כן.

“ובכדי להציל את הנבראים מגודל הפירוד הרחוק הזה”, הם מרגישים עכשיו עד כמה הם הפוכים מהאור, מהבורא, “נעשה סוד הצמצום הא’, שענינו הוא, שהפריד הבחי”ד הנ”ל מן כל פרצופי הקדושה, באופן שמדת גדלות הקבלה ההיא, נשארה בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור”. בבחינה ד’ אנחנו מרגישים את הרצון לקבל על מנת לקבל, והוא נשאר ריק מכל אור. “כי כל פרצופי הקדושה יצאו בבחינת מסך מתוקן בכלי מלכות שלהם, שלא יקבלו אור בבחי”ד הזו, ואז בעת שהאור העליון נמשך ונתפשט אל הנאצל, והמסך הזה דוחה אותו לאחוריו, הנה זה נבחן” כאן “כמו הכאה בין אור העליון ובין המסך, המעלה אור חוזר ממטה למעלה ומלביש הע”ס דאור העליון, כי אותו חלק האור הנדחה לאחוריו נק’ אור חוזר, ובהלבשתו לאור העליון נעשה אח”כ כלי קבלה על האור העליון במקום הבחי”ד, כי אח”ז התרחבה כלי המלכות באותו שיעור האו”ח, שהוא אור הנדחה שעלה והלביש לאור העליון ממטה למעלה, והתפשטה גם ממעלה למטה, שבזה נתלבשו האורות בהכלים, דהיינו בתוך אור חוזר ההוא”.

שאלה: יש הרגשה שלבעל הסולם יש תמונה שלמה ובנו יש רצון לחלק לפי ההיגיון.

נסביר את זה מחר בבוקר ונלמד כל משפט בפני עצמו.

(סוף השיעור)