THURSDAY PRAYER: HOD-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
READING: between after midnight and sunrise of Thursday
Lesson on the topic of “Pesach (Passover)”
שיעור בוקר 28.03.2023 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – פסח
קריין: שיעור בנושא – פסח, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 121.
אנחנו לומדים יותר ויותר לעומק מה זה נקרא להיות בתוך האגו שלנו, מה שנקרא בתוך הגלות מהבורא, מהרצון להשפיע, מאהבת הבריות, ואיך להתקדם לזה עוד ועוד. ולכן כל העבודה שלנו היא מגלות לגאולה, “גלות” – שאנחנו נרגיש שאנחנו נמצאים מחוץ לאהבת חברים, מחוץ לאהבת הבריות, מחוץ לאהבת הבורא, רחוק זה מזה בהרגשה, ו”גאולה” – שנרגיש שיש איזה כוח שמושך אותנו זה אל זה, דוחף אותנו זה אל זה, ואנחנו מתחילים להתקרב זה אל זה. כך אנחנו נרגיש הבדל בין גלות לגאולה. וההבדל בין גלות לגאולה הוא באות א’. א’ זה נקרא “אלופו של עולם”, גילוי הבורא בתוך האדם.
ואם אנחנו משתדלים להגיע לאיזו התקרבות בינינו ואחר כך שוב להתרחקות, ושוב להתקרבות ושוב להתרחקות, אנחנו מתחילים להרגיש בכל התנועות האלו איך המצבים האלו פועלים עלינו, ואיך אנחנו יכולים להשפיע עליהם, איך לבקש מהבורא שיקרב אותנו, כי אז אנחנו נוכל בקשר בינינו, בהתקרבות בינינו להתחיל להרגיש את נוכחותו, וכשאנחנו מתרחקים מבינינו אנחנו נרגיש עד כמה הבורא נעלם מתוך הלב, מתוך ההרגשה, מתוך העולם שלנו.
אז כל הרגשות שאנחנו מרגישים כשאנחנו מתקרבים ואז הבורא מתעורר בינינו, נקראים “גאולה”, וההיפך כשאנחנו מתרחקים מבינינו זה נקרא “גלות”. זה לא עניין של גיאוגרפיה ולא עניין של היסטוריה, אלא פשוט כך פועלים עלינו חוקי הטבע, אנחנו צריכים להיות יותר רגישים אליהם ואז נראה איך אנחנו עושים את החיים שלנו מהרגשת הגלות לגאולה. וזה קורה בכל דור ודור, בכל זמן, בכל עשירייה, בין כולם, וככל שנרצה שיתגלה הבורא כך נימשֵך לזה. זאת תהיה משיכה מגלות לגאולה.
קריין: קטע מספר 121, אומר הרב”ש.
“בזמן שהאדם הוא במצרים, הוא לא יכול להיות יהודי, כי הוא משועבד לפרעה מלך מצרים. ובזמן שהוא עבד לפרעה, הוא לא יכול להיות עובד ה’.
וזה ענין “כי לי בני ישראל”, עבדי הם, ולא עבד לעבדים. כי בזמן שהאדם הוא עובד את עצמו, הוא לא יוכל להיות עובד ה’, כי אי אפשר לשמש שני מלכים בבת אחת. ורק לאחר שהאדם יוצא ממצרים, היינו מקבלה עצמית, אז הוא יכול להיות עובד ה’.”
(הרב”ש. 932. “חידוש הראשון”)
שוב.
קריין: 121, אומר הרב”ש.
“בזמן שהאדם הוא במצרים, הוא לא יכול להיות יהודי, כי הוא משועבד לפרעה מלך מצרים.” יהודי מהמילה איחוד, שהוא מתאחד, מתחבר עם החברים ועם הבורא. זה לא שייך למין או לאומה, זה שייך רק לפי שהשיג את החיבור. “ובזמן שהוא עבד לפרעה, הוא לא יכול להיות עובד ה’.
וזה ענין “כי לי בני ישראל”, עבדי הם, ולא עבד לעבדים. כי בזמן שהאדם הוא עובד את עצמו, הוא לא יוכל להיות עובד ה’, כי אי אפשר לשמש שני מלכים בבת אחת. ורק לאחר שהאדם יוצא ממצרים, היינו מקבלה עצמית, אז הוא יכול להיות עובד ה’.”
(הרב”ש. 932. “חידוש הראשון”)
שאלה: כתוב שהוא לא יכול להיות יהודי מכיוון שהוא משועבד לפרעה, אם כך כיצד אפשר לצאת מתוך הגלות?
אנחנו לומדים שמי שכבר בשל בתוך הנשמה שלו, בתוך הרצון הפנימי שלו ומרגיש שכל החיים שלו נמצאים בשליטת הטבע הגשמי, הרצון לקבל, שחושב רק על עצמו ואז הוא סגור בעולם הקטן הזה, ומרגיש את עצמו שהוא נמצא בגלות, כאילו שהכניסו אותו לבית סוהר, הוא מתחיל להגיע אלינו ולשמוע, אז החושים שלו מכוונים כיצד לצאת מהמצב הזה.
כי מרגיש בחיים הרגילים הארציים שלנו חוסר תכלית, וכששומע שאפשר לצאת מהרגשת העולם הזה ולראות למעלה מהגבולות של העולם הזה, את המציאות האמיתית האינסופית, הרחבה, שפועל בה כוח עליון, להרגיש אותו, לראות אותו בחושים שלו, אז האדם מתחיל להתעורר אחרת, יש לו לזה נטייה, יש לו לזה חוש.
יש כאלה שמגיעים אלינו ושומעים את זה ולא מגיבים, זה סימן שעוד לא התבשלו, לא הגיעו למצב שהם כבר צריכים להיות קרובים, קשורים לבורא. ויש כאלה שבשבילם פתאום זה פתיחת החיים החדשים, העולם החדש ולא מתארים לעצמם איך יכול להיות שהם חיו בעולם כל כך נבזה, נמוך, ואז הם שמחים במה שיש להם.
אז יש כאן עניין של גלות וגאולה, ומי שרוצה להתייחד עם הבורא הוא נקרא “יהודי”, מהמילה “ייחוד”, שרוצה להתייחד, ומי שעדיין לא, ואם לא עכשיו אז יהיה אחר כך.
זה כמו שכתוב “וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם”1, “וביתי בית תפילה יקרא לכל העמים”2. זאת אומרת שאין אדם שבאיזה גלגול בחיים האלו או בחיים הבאים, ואנחנו עוד לא יכולים להרגיש מה זה בדיוק, שהוא לא יגיע להידבק בבורא בשורש שלו, אחרת לא יהיה גמר התיקון לעולם.
לכן אנחנו צריכים בכל זאת להשתדל להימשך לחיבור בינינו ולחיבור עם הבורא, ולתת בזה שביל ודרך לכל בני האדם, “וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלום” כמו שכתוב, “וביתי בית תפילה יקרא לכל העמים”, כך זה יהיה.
בהתחלה מרגישים את פרעה ואת הבורא כשני כוחות מנוגדים שפועלים בנו ואנחנו צריכים לאתר את הכוחות אלו וגם את אלו ולסדר אותם כל אחד בצד שלו. ולהרגיש לשם מי אני פועל בכל רגע ורגע או לפרעה, או לבורא. ולהשתדל דרך הקבוצה להיות דבוק בבורא.
וזה ניתן רק דרך זה שאני מסדר את היחס שלי בקבוצה כיחס אהבה, חיבור, דאגה, בצורה כזאת, דרך הדאגות האלה אני מגיע לדאגה לחברים ודאגה לכל העולם, וכך אני מתקרב בסך הכול לבורא.
שאלה: כתוב שהאדם יוצא ממצרים, מהקבלה לעצמו ואז הוא יכול להיות עובד ה’. אתה אומר עכשיו שבזה שאנחנו דואגים לחברים אנחנו בעצם הופכים להיות לעובדי ה’. אז בכל זאת, אנחנו דואגים למישהו, לבורא, לחברים ואז יוצאים ממצרים, או קודם כל אנחנו יוצאים ורק אז אנחנו יכולים להפוך להיות עובדי ה’?
אנחנו משתדלים לעשות את מה שצריך למרות שלא מרגישים ולא מבינים בדיוק איך זה נעשה ובשביל מה זה נעשה, אבל משתדלים לעשות את זה. זה כמו אלה שלומדים, הם עוד לא יודעים מה יהיה המקצוע שלהם אבל משתדלים, משתוקקים, ולאחר מכן הופכים לאנשי מקצוע, כלומר אנחנו כבר מבינים ממה מורכבת העבודה שלנו ובכל פעם משתדלים להרים את רמת ההתכללות שלנו בעבודה הכללית של כל הנבראים.
תלמיד: היציאה מצרים זאת יציאה אל תוך דאגה לחברים?
זו יציאה מהאגואיזם, אי אפשר לצאת ממשהו אחד אם אתה לא נכנס לתוך משהו אחר, ולכן אנחנו צריכים להתחבר יותר בינינו ואז נצא מהר יותר מהאגואיזם ונכנס לאלטרואיזם, לקשר בינינו.
שאלה: כתוב כאן שהם “עבדי הם, ולא עבד לעבדים”, מה זה אומר?
שהם לא משתחווים לכל מיני כוחות שונים של הטבע כביכול אלא רק נשמעים למרוּת המקור שלהם, לשורש הקשר והאהבה שכולל ומקיף את הכול, לבורא.
שאלה: כתוב שאי אפשר לשמש שני מלכים בבת אחת. אנחנו עוד לא יצאנו מתחת לשליטת פרעה וכבר מנסים להיות עובדי ה’, אז איך נכון לאפיין את המצב שלנו?
הכול תלוי בכיוון שלנו, למה אנחנו משתוקקים, על ידי זה מוגדר מצבו של האדם, ולא חשוב אם אני נמצא אצל פרעה מחוסר ברירה בשעבוד והוא שולט בי באמצעות הרצונות האגואיסטיים שלי, ואם אני רוצה לצאת משליטת הרצונות האלה, אני כבר נקרא ישראל, כלומר ישר-אל, מכוון ישר אל הבורא ואני מתחיל את היציאה שלי.
תלמיד: אבל בינתיים אנחנו בין שמים לארץ?
גם המצב שעליו אנחנו לומדים עכשיו, הוא מצב ביניים של יציאה ממצרים.
שאלה: אם אני לא נמצא באותה הרמה של רצון העשירייה, ואני לא בהשתוקקות כמו העשירייה, איך אני יכול לצאת משליטת פרעה?
רק על ידי חיבור בעשירייה. ככל שאני מתחבר איתם יותר ואני לא כל כך חושב על הבורא ועל הנקודה הסופית לאן אני צריך להגיע, זה בשבילי עוד רחוק, אני צריך עכשיו להיות מכוון לאמצעי – מאהבת הבריות לאהבת הבורא. לכן קודם כל לאהבת העשירייה, כדי להשיג בעשירייה חיבור שאנחנו כולנו נמצאים “כאיש אחד בלב אחד”, לזה צריכים להגיע.
תלמיד: נגיד שיש לי אפשרות לבחור ואני מרגיש שאני נמצא לפניהם, האם אני צריך להתעכב ולחכות להם או אני צריך ללכת איתם בכל זאת?
אתה צריך ללכת בכל הכוחות שלך עם העשירייה יחד לחיבור הכללי שלכם ולעשות חשבון רק לפי הגברת החיבור. אם תהיה לך עשירייה שיהיה לה מרכז שבו אתם מחוברים והחיבור הזה יחזיק וימשוך אתכם עוד ועוד, אז אחר כך אתם תגלו בו את הבורא, זה השלב הבא.
שאלה: אם אדם עובד בשביל הבורא אבל באיזשהו רגע הוא סוטה מהדרך, האם הוא עדיין נחשב עובד ה’?
ודאי שכן, אם הוא נופל לזמן מה וחוזר אז הוא עדיין נמצא בדרך. כמו בדוגמה של גלגל שחצי ממנו הולך קדימה אבל החצי האחר שלו הולך כאילו אחורה, וכך אנחנו מתקדמים.
שאלה: אם אני רואה שהחברים נמצאים במצרים אבל נדמה לי שאני עצמי אולי לא במצרים, האם יכולה להיות כזאת בדיקה?
זה לא משנה, אפילו אם נראה לך שאתה לא נמצא במצרים, בכל זאת אתה עדיין חייב לעזור לכל החברים לצאת משם, ואחרי זה תגלה שגם אתה נמצא שם.
שאלה: נראה שבשביל לצאת ממצרים מספיקה הכוונה לצאת מהגלות כדי להגיע לגאולה. למה עוד זקוקים חוץ מכוונה, האם אנחנו צריכים שבחושים יופיע לנו “משה”?
עלינו להיות מחוברים בינינו ככל האפשר, ועוד נראה מה יתגלה בתוך הקשר בינינו. בינתיים אנחנו לא שמים לפנינו שום מטרה מלבד להיות מקושרים כאיש אחד בלב אחד, ולא לבנות שום דמויות, משה, אהרון, פרעה, פרעון וכן הלאה.
תלמיד: האם הדמויות האלה יגיעו, האם אנחנו לא צריכים לדאוג לזה?
לא צריכים.
שאלה: כשאני שואל איך התקדמתי ברוחניות, ומסתכל על עצמי אז אני רואה את אותו אגו גדול עומד לפני. איך אני יכול להסתכל על החברים ולמדוד?
ככל שאתה קרוב אליהם, באותה המידה אתה מתקדם ברוחניות, כך צריך למדוד.
תלמיד: איך להרגיש את ההתקרבות?
מרגישים בלב, רק בלב. מה צריכים להרגיש בלב? דאגה לכך שכולם יהיו ביחד ושבכל רגע ירגישו באופן ברור יותר שהם מחוברים עד שבחיבור הזה יתחיל להתגלות הבורא.
תלמיד: האם זה מתבטא בכך שהמפגשים האלה הופכים להיות מאוד חשובים עבורי ואני רוצה להיות נוכח בכל פגישה עם החברים?
כן, בדיוק כך זה נקבע.
שאלה: מה הסמליות והייחודיות של האות “אלף” שמבדילה בין גלות וגאולה ומצליחה לתת לנו את התחושה של שני המצבים ההפוכים כל כך?
אותו מצב מסביר לנו מה ההבדל בין גלות וגאולה, בין שליטת הבורא לעומת שליטת הרצון לקבל. שליטת האהבה והרצון להשפיע, ושליטת הרצון לקבל והאגו, הם מה שאנחנו מרגישים בשתי הנקודות הללו.
תלמיד: מה זה אומר להיות יהודי, מה התפקיד של כל יהודי?
להיות יהודי זה לחבר את כולם, כמו שבבבל רצו לחבר את כולם אבל נוצרה רק קבוצה קטנה. גם היום צריכים להשתדל לחבר את כל העולם ואת כל המציאות יחד. שכולם ירגישו שהם מנותקים מכוח עליון שהוא אחד לכולם, ושכולנו צריכים בהתחברות שלנו, להתחבר גם אליו. זו המטרה של כל ההתפתחות של בני האדם, של כל האנושות, ורק בצורה כזאת נגיע לשלמות, לחיים נצחיים ושלמים.
שאלה: ככל שאנחנו מתפתחים בעשירייה כך אני מרגישה שני מצבים. מצב של פעולה ביחד עם העשירייה, אני סופרת דקות כשאנחנו יחד, או לחילופין מחשבות אישיות כנגד העבודה בחברה. כשאני מצליחה להתעלם מהמחשבות האלה ושמה לב לחברה אז במקומן אני מרגישה דרכים עמוקות יותר ללמוד ולהתחבר. האם יש עוד משהו שאני צריכה להתכונן אליו כתלמידה?
לא, שני המצבים האלה מספיקים בינתיים כדי להביא אותך לבירורים ולתיקונים.
שאלה: דיברת על התעוררות שמגיעה והשמחה מציפה את האדם. האם ברגע הזה האדם רוצה לעבוד רק בשביל הבורא, האם הרצון מקבל את הכיוון של עשיית נחת לבורא?
כן, וודאי, את צודקת.
שאלה: כתוב בסעיף 121 “כי לי בני ישראל עבדיי הם ולא עבד לאחרים”. האם זה מצדיק את זה שישראל עושים כל מיני מעשים שמדריך אותם הבורא, שכלפיי חוץ יכולים להיתפס כקלקולים?
לא, אני לא חושב שיש כאלו, תנו לי דוגמאות. כל התיקונים שאנחנו צריכים הם רק חיבור בינינו בלב ובנפש. להתקרב זה אל זה, לעזור זה לזה, להיות יותר אנושיים ויותר טובים זה לזה. עלינו לטפח את האהבה בינינו, להתחיל בהדרגה לפתח בנו חוקים רוחניים, ולכן זה לא יכול להיות נגד האנושות או להתקבל באיזו צורה אחרת.
שאלה: מה המשמעות הרוחנית של להיות יהודי או ישראל או מה ההבדל בין ישראל ליהודי?
יהודי זה שם יותר כללי. זהו אדם שמבין שעל כולנו להגיע לחיבור בינינו. כמו שהתגלה בבבל, כשאברהם פרסם את הידיעה והמטרה הזאת לכל האנושות. אלו שהגיעו אליו כדי ללמוד את הדברים האלה, היו בעיקר מבבל, מהם נעשתה קבוצה שנקראת יהודים, מהמילה איחוד, שזו בעיקר היתה מטרתם.
זה ההבדל בין יהודים שרוצים להגיע לאיחוד לבין בני אדם שעדיין לא רוצים, שאין להם עדיין את הרגש והחיסרון להגיע לחיבור ולאיחוד.
שאלה: כשאדם רוצה להיות עבד ה’ הלימוד מראה לו שהוא כל הזמן בתוך הרצון לקבל, שאי אפשר לצאת מזה, ומיד גם עולה בו הרגשה שכל מה שקורה לו וכל הרגשות שלו רק מרחיקים אותו מהיחס לבורא. איך אפשר לצאת מהיראה הזאת, מהפחד הזה, ולעשות את הצעד?
רק על ידי חיבור. אם אנחנו נמצאים בקבוצה ורוצים להתקדם אין לנו הרבה אפשרויות, החיבור בינינו הוא הצעד קדימה, וההיפך חלילה זה הניתוק ביננו, שהוא צעד אחורה. בעצם רק את שתי התנועות האלו אנחנו יכולים לבצע.
שאלה: האדם אינו יכול לשרת שני אדונים, ואני שם לב שלפעמים אני חושב שאני משרת את המטרה, ובא לחברים, אבל אני מבין את עצמי, כאילו מה שיש בי זה מה באמת המטרה האנושית שלי. עכשיו אני מרגיש את הקבלה, ומרגיש גם את זה שכל החיים הובילו אותי, אז למה אני לא מרפה לא מהדרך, אלא מהגישה?
אני לא יודע, ולא יכול להיכנס לבירורים שלך. באמת לא. לאט לאט תברר את זה. יש כאלה שאלות בכל אחד, והרבה, כל אחד מחזיק אותן, ולאט לאט לאורך הדרך פותר אותן.
תלמיד: מה אתה מציע לעשות במצב כזה?
אני מציע לך להמשיך ללמוד בשקט, ולאט לאט השאלות יתבהרו, וגם התשובות.
קריין: מגלות לגאולה, קטע מס’ 122, אומר הרב”ש,
“אי אפשר לצאת מגלות מצרים מטרם שנכנסים בגלות. שרק אז שייך לומר שיוצאים מהגלות.
ולזה מספר לנו בעל ההגדה שאנחנו צריכין לדעת שמתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, היינו שהיו בגלות תחת שליטת עובדי עבודה זרה – ורק אז קירב הקב”ה את אבותינו. מה שאם כן אם לא היו מרגישים שהם מונחים תחת שליטת עובדי עבודה זרה לא שייך לומר שהקב”ה קירב אותם. שרק בזמן שהאדם מרוחק מהקב”ה שייך לומר שהקב”ה מקרב אותו. כי תמיד צריך להיות ההעדר קודם להויה, שענין העדר הוא הכלי, וההויה הוא האור הממלא את ההעדר והחושך”.
(הרב”ש. אגרת ס”ו)
שאלה: מה הכוונה במשפט “מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו”?
שכולנו נולדים ברצון לקבל על מנת לקבל, כך אנחנו מגלים את עצמנו. אם הרצון לקבל הוא גדול אם האגו גדול, אנחנו מגלים את עצמנו נמצאים בתוך האגו, ומתחילים להרגיש את האופי שלו. שהוא ממש כולו לעצמו, למרות שהוא יכול להיות אחרת, עד כדי כך אנחנו מגלים אותו. אבל אם האגו לא כל כך גדול, אנחנו לא מבינים שזה האגו, אלא זה נראה כרצון שלנו, ואנחנו רוצים למלא אותו, ולחיות בו, שיהיה לנו יפה, טוב ונעים.
אז יש כאן הבדל בין להרגיש את הרצון שפועל בנו, ולהרגיש את אופן הרצון שפועל בנו. זה ההבדל בין מי שקרוב להכרה עצמית, למי שלא קרוב לזה.
שאלה: עוד לא גילינו את כל האגו זה ברור, אבל יש הבנה שאנחנו נמצאים תחת שליטתו. האם זה אומר שהבורא כבר קירב אותנו אליו?
זה עוד לא אומר שום דבר, אנחנו מגלים קצת את האגואיזם שלנו, וגם לא בעצמנו אלא על ידי זה שקוראים עליו, ולומדים עליו, כלומר בינתיים זה תאורטי לחלוטין.
שאלה: אם אני תמיד מרגישה שאני רחוקה מהבורא, האם זה אומר שאני לא מקבלת עלי את העבודה? האגו שלי אומר לי שאני רחוקה, אבל הנה אני כאן איתכם, וזאת שאלה, או הבלבול שלי.
בכל רגע ורגע כשאדם מרגיש שהוא נמצא במערכת שכוללת שני כוחות, כוח הקבלה וכוח ההשפעה, והוא נמצא בין שני הכוחות האלה, יש לו מקום עבודה, והוא צריך לחשוב מה לעשות עם עצמו. הוא יכול להתקדם לקראת כוח ההשפעה שזה הבורא, הכוח העליון, או כלפי כוח הקבלה שזה הכוח התחתון, כוח העולם הזה. זה מה שיש לפנינו, והקבוצה צריכה להחזיק אותו, ולא לתת לו ליפול מתוך הברור הזה.
שאלה: אם לנתח את הרגשת החיסרון, את הרגשת הגלות, ממה זה מורכב מהחיסרון שלי לצאת ממצרים, מההרגשה שהקבוצה צריכה לצאת ממצרים, מריחוק שלי מהבורא? ממה מורכבת הרגשת הגלות הנכונה?
הרגשת הגלות הנכונה היא שאני נמצא בשליטת כוח הרצון לקבל שפועל עלי, וכנגד זה אני מרגיש הארה מהרצון להשפיע, שכנראה הבורא משפיע עלי, כי אני לא יודע בדיוק, ואני צריך כל הזמן להשתדל לבחור שכוח ההשפעה ישלוט עלי. שהוא יכוון אותי, וימשוך אותי קדימה. זה מה שאני רוצה שיהיה.
אבל כל הזמן, בכל רגע ורגע אני מגלה שאני שוב נופל לרצון לקבל, לשליטת פרעה מה שנקרא, וכנגד זה אני מגלה שכנראה יש גם את שליטת הבורא אבל אני צריך לאתר אותו, להבחין בו, לתפוס אותו, למשוך את עצמי אליו, וכך לאט לאט אני מושך את עצמי אליו בעזרת חוט דק מהאגו שלי, אל הבורא.
תלמיד: האמת שזה קצת מבלבל כי איפה עשירייה פה?
העשירייה תמיד איתך, אנחנו לא יכולים לדבר על זה בכל מילה ומשפט. העשירייה תמיד איתך כי בלי העשירייה אתה לא קשור לבורא.
תלמיד: אז איך מגדילים את החיסרון הזה, את הרגשת הגלות?
כשאני מרגיש שאני נמצא תחת שליטת פרעה, תחת שליטת האגו שלי, שמושך אותי ומבלבל אותי, וכל פעם כשאני מתעורר ממשהו, אני מרגיש שאני נמצא בו.
שאלה: כתוב ש”אי אפשר לצאת מגלות מצרים מטרם שנכנסים בגלות”. הרבה פעמים אפשר לשמוע ממך שאנחנו לא צריכים להשתוקק לרע, אלא ללכת לבורא, ואחר כך נרגיש איפה אנחנו נמצאים. אבל פה בקטע, הוא מזמין אותנו להיכנס לתוך הגלות, או שלא הבנתי נכון?
כן. האדם צריך להרגיש שהוא נמצא בשליטת הרצון לקבל שלו, והוא לא יכול לברוח ממנו, והרצון לקבל עוטף אותו ומחזיק אותו מכל הצדדים. ואז כשהוא רואה שהוא לא מסוגל לחיות כך הוא צועק לבורא “תציל אותי מזה. תמשוך אותי מזה. אני לא יכול, ולא מסוגל לעשות שום דבר לבד”. כי הבורא באמת לא נותן לאדם שום אפשרות לצאת מהרצון לקבל שלו, אלא רק לצעוק “הצילו”. ואז כשהאדם באמת צועק מכל הלב שהוא רוצה לצאת מהאגו שלו, רק אז הבורא מוציא אותו.
תלמיד: כלומר, לא צריך בכוונה להיכנס לשם, אלא להשתוקק לבורא.
קריין: קטע מס’ 123.
“הנה זמן הגאולה ממשמש ובא, ועלינו מוטל להכין יותר את עצמנו לאור הגאולה, שהוא היציאה מעבדות לחירות. וזה ידוע, שאי אפשר לצאת מהגלות, מטרם שנמצאים בגלות. וזה ידוע שהתורה הקדושה היא נצחית ונוהגת בכל דור ודור. וכמו כן אנו אומרים בהגדה, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
לכן צריכים לדעת את ענין הגלות, אשר בו אנו נמצאים. וכל דור ודור צריך לצאת מהגלות המר הזה, מהו.”
(הרב”ש. 936. “זמן הגאולה”)
שאלה: רב”ש אומר פה שצריך לדעת את עניין הגלות. אני מרגיש שאנחנו מבררים את העניין הזה, אבל לא מרגישים את הכוח הזה ששולט עלינו, שנקרא “פרעה”, ואני מרגיש שזה מביא לנו צער. האם להזדהות עם הצער הזה, להיות בו, או לפעול אחרת?
אני צריך להרגיש כל הזמן שיש לפני שתי דרכים. או לעשות לפי האגו שלי, לפי הרצון הרגיל שלי, או ללכת למעלה ממנו, בכוח ההשפעה, בכוח החיבור, וכמה אני יכול להתמודד עם שני הרצונות הללו.
ואז אם אני יכול ללכת בדרך השפעה, בדרך החיבור, כמה שאני ארצה להתעמק בזה ולהיות בזה, לפי זה אני נדבק בקבוצה ובבורא, וכל הזמן רוצה להיות דבוק אליהם, ולא לחשוב על שום דבר אחר.
זה נקרא שאני משתדל “להיות בדרך גאולה”, ביציאה ממצרים. יותר מזה אין לי מה לעשות. וכאן אם אני מתחיל לראות התנגדות מהרצון לקבל, אני צריך לצעוק לבורא ולבקש ממנו שיעזור לי, שיתפוס אותי, ולא ייתן לי לנוע עם הרצון לקבל שלי. כי אני לא רוצה לזרום יחד עימו באותם המים שלוקחים אותי לא יודע לאן. אני רוצה כל הזמן להיות דבוק בקבוצה ובבורא, כי זה בעצם המקום היחידי שבו אני ניצל מהגיהינום. ממש כך.
תלמיד: אם אני לא מרגיש גיהינום, אני לא מרגיש בדיוק את ההתנגדות שאני צריך כדי שאני אוכל לעבוד – מעליה. אז הרצון לקבל – מייאש. הוא נותן לך הרגשה שאתה לא בכיוון, לא עובד נכון. המרור שמרגישים בחוסר כוחות שפועלים עלינו, שנוכל לעבוד מולם, איך להתייחס להרגשה הזו?
אני צריך להרגיש את עצמי בכל רגע שאני צריך ללכת קדימה. עוד קצת קדימה, עוד קצת ועוד קצת, שאני מתקדם, שאני יותר ויותר ויותר מתחבר לכולם ודרכם לבורא. וזה אצלי כמין מנוע שכל הזמן אני מפעיל אותו והוא סוחב אותי. כך אני רואה את עצמי בחיים. ויותר מזה לא מדאיג אותי.
שאלה: אנחנו צריכים לחזור למצב שרצינו להיות דבוקים, אבל נדבקנו ברעיון הלא נכון ועכשיו צריך לחזור לאותו רצון להיות דבוקים?
כן.
שאלה: אני מרגיש במצרים, אבל אני לא רוצה לצאת. אפילו המחשבה על היציאה ממצרים מפחידה אותי יותר. נראה כאילו במצרים בטוח יותר. האם יש מצב כזה?
יש מצב כמו שאתה מרגיש. אם אתה תהיה יותר קרוב לחברים, ישפיעו עליך והם ישכנעו אותך שצריכים כן לצאת ממצרים. שהמצב שאתה פשוט מאבד את עצמך.
תלמיד: האם כולם יצאו ממצרים ביחד או אולי יהיו כאלה שישארו מאחור?
לא כולם ביחד אלא יוצאת קבוצה שלומדת ורוצה לצאת ואחריה יוצאים כולם.
שאלה: אנחנו אומרים שעל בסיס הצעקה הבורא מוציא אותנו מהרגשת מצרים ומעביר אותנו למצב ישראל. לפעמים מתעוררת בי הרגשה שהצעקה מתעוררת בצורה חדה, והבורא כאילו לא מוציא אלא הוא מגיב ומנמיך את החדות, מקהה אותה, כאילו לא הוציא אלא הרגיע. ההרגשה היא שהצעקה הגיעה לידי סיכום נכון. איך להבין את זה?
הצעקה הסתיימה בכך שהבורא שומע אותך ומוציא אותך ממצרים. זה הכול. אבל באופן מאוד קונקרטי בלי כל מיני פילוסופיות.
תלמיד: האם הצעקה צריכה להיות מתוך זה שאני לא יכול להיות במצרים?
הצעקה מכך שאתה לא יכול לצאת ממצרים.
שאלה: אמרת שקודם אנחנו יוצאים ואחרינו האחרים. אנחנו מובן, בנו יש את הנקודה שבלב. איך האחרים יכולים לצאת?
אל תדאג. אנחנו מקרינים עליהם את הרצונות שלנו, ואת הצעדים שלנו, ולכן אנחנו מזיזים אותם והם זזים אחרינו. כל האנושות זה אנחנו.
שאלה: אני מבינה שאני יכולה להידבק לבורא בקושי. למרות שיש לנו חברים, פרעה עדיין כל כך חזק שהוא יכול לגרום לי להתנתק מהבורא בכל הזדמנות. מדוע פרעה חזק כל כך ומה אני יכולה לעשות כדי לנצח את פרעה?
פרעה לא חזק כל כך. הכוח שלו בדיוק מאוזן עם מה שיש לנו בכוחותינו. ולכן, אם אנחנו מבקשים נכון, אנחנו מנצחים את פרעה והוא לא מפריע לנו לצאת אלא ההפך. אחר כך אנחנו נראה שבהתנגדות שלו הוא עוזר לנו לפתח את כוח היציאה הגדול והמתגבר על שערי היציאה, בוא נגיד. פרעה גם עוזר. אין אף כוח בכלל בכל המציאות שהוא באמת נגדנו. אין. אלא הכול בעדנו ואנחנו צריכים רק לדעת איך לעבוד עם כל אחד ואחד.
שאלה: איך תהיה היציאה מהעבדות והשגת החרות בעשירייה?
אנחנו נגלה את זה ואז נראה. עכשיו אנחנו צריכים רק לדעת איך להגיע לזה. ולהגיע זה רק על ידי הגברת החיבור.
שאלה: מה המשמעות שכל דור חייב לצאת מהגלות, אולי כדי שלהתקדם בכל מדרגה רוחנית אנחנו צריכים להכיר את עצמנו תמיד בגלות ולצאת ממנה?
אנחנו נראה זאת בדרך, השאלות האלה הן שאלות שלא נובעות מתוך הלימוד.
קריין: 124 אומר הרב”ש,
“בכדי שנגיע לארץ חמדה טובה ורחבה, מוכרחים מקודם לעבור את השלב של עשיית הכלים כנ”ל, היינו להיות בארץ מצרים, ולראות שהם עבדים, שעובדים לפרעה מלך מצרים, והיסורי הגלות מביאים להם צורך להתפלל לה’, שיוציאו מהגלות, כמו שנאמר (שמות שלישי) “ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים”. נמצא, שהגלות היא בחינת כלי, והגאולה היא האור והשפע.”
(הרב”ש. מאמר 6 “ענין בטחון” 1986)
שאלה: העשירייה שלנו מרגישה שרב מדלג על השאלות מאיתנו, רצינו לדעת למה ואיך להשתפר?
אני לא יכול להגיד, אולי נראה לכם כך. אני נמשך קודם כל לענות לאנשים יותר רחוקים, טורקים, איטלקים, פחות מהם רוסים וכן הלאה, לכן אולי נראה לכם שאני מזלזל בכם, לא.
שאלה: מה יעזור לנו כדי לרכוש את הרגישות הזו לכיוון מרכז העשירייה, למה המרכז הזה נותן לי כוח לאזן בין פרעה לבורא?
אם אנחנו בקבוצה משתוקקים להתחבר, בכך אנחנו יכולים לעורר את הלב של כל חבר וחבר לחיבור, ואז כולם ימשכו למרכז העשירייה. זאת אומרת, הדוגמה שנותן כל אחד לאחרים היא מאוד חשובה. אנחנו חייבים להשתמש בכך.
שאלה: ה”נאנחו מעבודה” הוא שהם היו בעבודה, לא עזבו אותה, ונאנחו שלא מקבלים חיות בלא לשמה?
כן, הם לא מרגישים שיש להם כוח להמשיך בעבודה הזאת.
שאלה: אבל הם נשארו בעבודה?
בינתיים, כן.
שאלה: עד שתבוא עזרה?
לא, אפילו אם תבוא עזרה או לא, זה המצב הנוכחי, אל תוסיף לזה. אני נמצא במצב שכך וכך אני מגיב עליו, וזהו.
שאלה: מוריד את הראש וממשיך?
כן. אתה בכל זאת מוסיף.
תלמיד: סליחה.
לא, זה הטבע, אין מה לעשות, צריכים לעקוב אחרי זה ולטפל בכך.
שאלה: איך אפשר לשבח את הבורא על כך שהוא מוציא אותנו ממצרים?
אם אנחנו מגיעים לחיבור בינינו בתוך עשירייה לרמה מסוימת, הייתי אומר לדחיסה מסוימת, אז אנחנו כבר מתחילים להרגיש שאנחנו נכללים בזרימה שהיא עומדת להוציא אותנו מהמצרים.
שאלה כשעוזבים את מצרים, האם חברים מסוימים יכולים לחזור למצרים?
כן, הם יכולים, אבל בדרך כלל זה לא קורה. כאילו תאורטית כן, אבל אין חזרה למצרים, זו באמת דרך חד-פעמית.
(סוף השיעור)
- ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה’, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם (ירמיהו ל”א, ל”ג)↩
- כי ביתי, בית-תפלה יקרא לכל-העמים (ישעיה נ”ו, ז’)↩