FRIDAY PRAYER: HOCHMA-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: between after midnight and sunrise of Friday

Connecting the World in the Last Generation

שיעור בוקר 22.03.2023 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

חיבור העולם בדור האחרון – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטע מס’ 16.

“אל תתמה על זה, שאדם פרטי, יגרום במעשיו, מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו “חוק ולא יעבור”, אשר הכלל והפרט שוים, כב’ טפות מים. וכל שנוהג בכלל כולו, נוהג גם בפרט. ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים. וודאי, שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה, את הכלל כולו.” 

(בעל הסולם. “הקדמה לספר הזוהר”, אות ס”ח)

שאלה: הוא כותב, “כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים.” האם הכוונה שהכול תלוי בפרט הקטן, הוא בונה את הכלל הגדול?

הכול תלוי עד כמה כולם מגיעים לתיקון ובתיקון הזה מתחברים, ואז מתגלה גמר התיקון.

תלמיד: והוא כותב “שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה, את הכלל”. אם יש חבר בעשירייה שלא מופיע לשיעור בוקר, הוא לא משתתף, האם זה גורם נזק לכל העשירייה?

ודאי שכן, אבל זה תלוי בגובה העשירייה. אצל עשירייה מתחילה זה לא חשוב, אבל אחר כך זה יותר ויותר חשוב, ככל שהעשירייה גדלה.

תלמיד: אם יש כמה חברים שממשיכים לא לבוא, אז מה צריך לעשות בעשירייה כזאת?

אם הם לא נמצאים, אז הם הכי פחות מפריעים.

תלמיד: האם להשאיר אותם בתוך העשירייה?

לא, נודיע להם שאנחנו בסופו של דבר נמחק אותם וניקח במקומם חברים חדשים.

תלמיד: ממש כך לחתוך?

כן. מה לעשות אם הם לא רוצים להצטרף?

תלמיד: אני מדבר באופן כללי, אם חבר לא בא לעשירייה, לא משתתף בעשירייה או שהוא סוגר מצלמה.

אם הוא לא בא ולא משתתף, אז הוא לא נמצא בעשירייה, מקומו פנוי.

תלמיד: האם לומר לו לעזוב את העשירייה?

כן.

תלמיד: זו בעיה לזרוק חבר מעשירייה.

זה לא נקרא לזרוק, הוא יצא.

תלמיד: הוא ממשיך לבוא לשיעורי בוקר, לא כל יום, אלא פעם כן, פעם לא, פעם כן רואים אותו, פעם לא רואים אותו, איך צריך להתייחס לזה?

אין דבר כזה, כשהוא נכנס לעשירייה זה אומר שהוא חותם ומגיע יום יום לשיעור. כך זה גם היה אצל רב”ש.

שאלה: האם המסר הזה מיועד למקובלים או לכל בני האדם?

מדובר על מקובלים בלבד.

שאלה: הכוונה הנכונה מאפשרת לנו לעשות פעולות של התגברות. איך אנחנו יכולים יחד להשיג את הכוונה הנכונה עבור הבורא?

בזמן השיעור, זה בעצם הזמן העיקרי שאתם יכולים להיות יחד. אתם חושבים על זה שאתם מחוברים יחד בלב אחד, שומעים את השיעור מהבורא דרך המורה, דרך החברים, וזה מחבר אתכם יחד לכלי אחד.

קריין: קטע מס’ 17.

“צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז). נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל בעבורם.” 

(ליקוטי מוהר”ן, מהדורא קמא, סימן ה’) 

שאלה: נאמר כאן שכל אדם צריך כל יום לכוון את עצמו כך שכל העולם נברא בשבילו. זו אחריות מאוד גדולה, האם האדם יכול בכלל להכיל את זה?

במידה שהאדם מסוגל. הבורא נותן רצון לזה, הבורא נותן גם אפשרויות להחזיק במצב כזה, את הכול האדם מקבל מלמעלה, אנחנו לא יכולים לקבל משום מקום אחר. כמו שנבראנו, התפתחנו, כך גם הלאה נקבל הכול מהבורא, רק שאת הרצון לקבל אנחנו צריכים להוציא מתוך היחסים שלנו.

תלמיד: יש את התיאור באחד המאמרים שהבית בוער ואני חייב להגיע לשיעור. האם עוצמת האחריות מגיעה מהיחסים בינינו?

זה יקרה בהדרגה, יום אחד זה יגדל. עכשיו אני אפילו לא חושב על זה, אני לא יכול להשוות בין שני הדברים.

שאלה: בציטוט מס’ 17 הוא מדבר על מקובלים מתקדמים. אני ממש לא מרגיש שאני במצב או בדרגה שאני יכול לחשוב על העולם כולו, אני יכול לחשוב רק על העשירייה שלי בשלב הזה.

זה מספיק. אם תחשוב רק על העשירייה שלך, אני מבטיח לך תיקון שלם.

קריין: קטע מס’ 18.

“אומר אני: שהמצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבוא ל”לשמה”, היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל ברייה בעולם הצריכה ישועה והטבה.”

(בעל הסולם. “מצווה אחת”)

שאלה: הקטע הזה מאוד מעניין, שיש לעבוד לא יותר ממידת ההכרחיות. אבל אתה אומר שהיו פעם מקובלים מאוד עשירים וזה לא הפריע להם, אז איך קובעים את המידה הזאת?

אלו היו זמנים אחרים, דרישות אחרות, זה היה לפני 3,000 שנה, לכן אנחנו לא יכולים לדבר על זה.

תלמיד: האם אדם צריך להחזיק את עצמו לא לעשות יותר ממידת ההכרחיות?

בהחלט, אבל יש לזה כלל מיוחד. אבל זה לא בשבילנו, אנחנו צריכים לחיות כך שיישאר לנו מקסימום זמן בשביל לעסוק בהתפתחות הרוחנית שלנו.

תלמיד: מה זה “להושיע נדכאים”?

יש אנשים מדוכאים בגלל המצב הכלכלי, הפיזי, כלומר הבריאותי שלהם, ולכן להם אנחנו צריכים לעזור.

שאלה: בקטע הקודם כתוב שאני צריכה למלא את החיסרון והצורך של העולם. איך אני יכולה לברר את זה ואיך אני יכולה לעשות את זה?

זה לא לעכשיו ולא בשבילנו. עכשיו אנחנו עוסקים בתיקון שלנו, לאחר מכן נמשיך ונגיע לדרגות אחרות של תיקון.

קריין: קטע מס’ 19.

“מדת האגואיזם, הטבוע בכל בריה, הוא תנאי מחויב בעצם קיומו של הבריה, שבלעדיו לא היתה כלל עצם נבדל וקיים לפי עצמה. ועם זה, אין זאת צריך לסתור כלום למדת האלטרואיזם שבהאדם. רק הצורך הוא להציב גבולים חזקים ביניהם: חוק האגואיזם מחויב להשמר בכל תוקף רק בשיעור זה שנוגע לקיום המינימלי, וכל העודף על שיעור ההוא, הרשות נתונה לוותר עליו לטובת זולתו.” 

(בעל הסולם. עיתון “האומה”)

אנחנו חייבים את האגואיזם, אבל במידה שהוא נותן לנו להתקיים, והקיום שלנו יהיה כבר לטובת הזולת. לכן האגואיזם הכרחי במידת ההכרחיות שלו לקיום האדם כדי שידאג לאחרים.

(סוף השיעור)