FRIDAY PRAYER: HOCHMA-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
READING: between after midnight and sunrise of Friday
Lesson on the topic of “Pesach (Passover)”
שיעור בוקר 22.03.2023 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
פסח – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא – פסח, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 92, תת נושא “ערי מסכנות פיתום ורעמסס”.
“כל הארה, שמקבלים מלמעלה, אף על פי שנסתלקת לפי שעה, אבל לבסוף, היינו כשגומר סכום יגיעה, מה שמוטל על האדם לגלות בבחינת “כל מה שבידך ובכוחך עשה”, אז הוא מקבל בפעם אחת את כל מה שקיבל בזה אחר זה. והוא חשב, שהכל נכנס להקליפות. אז הוא מקבל הכל חזרה.”
(הרב”ש. מאמר 14 “מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים” 1986)
לכן חשוב לנו בכל רגע שאנחנו יכולים לחזור שוב ושוב במחשבות על החיבור גם בינינו ועם הבורא, אף על פי שיש לנו הפסקות וכל פעם אנחנו יוצאים, עוזבים, חוזרים, כל הרגעים האלה מצטרפים, מתחברים והסכום שלהם בסופו של דבר, זה מה שקובע.
לכן בכניסות ויציאות כמו שכתוב, אנחנו משיגים את העולם הרוחני בסופו של דבר. ולכל אחד יש אותו סכום, אותו מספר שהוא צריך להשיג ביגיעה שלו. ולא חשוב אם רגע לפני זה הוא היה במחשבה על הרוחניות, על החיבור ואחר כך זה נפסק. ההפסקות האלה באות בכוונה מלמעלה והבורא מסדר אותן לפי כל מיני תנאים כשהאדם מפסיק את הקשר עם הבורא, עם החברים, עם הקבוצה, עם מטרת הבריאה ואחר כך שוב מתחדש.
זאת אומרת, סך הכול מה שאנחנו צריכים לעשות זה לתת תנאים לכך שהבורא יחזיר אותנו שוב לחיבור ועד כמה כל אחד מאיתנו וכולנו יחד מצטרפים, נמשכים לזה, אנחנו מרוויחים בזה זמן ובסך הכול זה מצטבר למספר שאנחנו מתחילים לקבל את ההרגשה הרוחנית, את הכניסה לעולם העליון בפועל.
שאלה: החיבור בינינו פחות או יותר ברור מהו. החיבור בינינו לבורא מה זה בדיוק?
החיבור בינינו לבין הבורא הוא המטרה שאנחנו צריכים להשיג בחיבור בינינו, למה אני מתחבר עם החברים? אנחנו לא בונים איזשהו סוציאליזם או קומוניזם, אנחנו לא בונים איזו אחווה, אלא אנחנו עושים את כל זה כדי להשיג קשר עם הבורא, ואופי החיבור בינינו הוא שמגדיר את אופי החיבור בינינו לבין הבורא. כלומר קרבה, אהבה, עזרה הדדית, חיבור, הרגשת הזולת, הרגשת האחד לחברו, כך שכולם יתחברו במקום אחד, בשלם אחד.
תלמיד: אז אנחנו מתחברים, מתאספים עם החברים כמו עוד אנשים רבים בעולם שמתאספים יחד, תומכים איש ברעהו. היכן מופיע כאן בתהליך הזה הגורם של הבורא כי בדרך כלל מה שאנשים עושים בעולם, שונה ממה שאנחנו עושים עם הבורא?
את זה אנחנו לומדים בחכמת הקבלה עצמה, כלומר במכאניקה. כשאנחנו מתחברים ומשיגים איזה כלי משותף, אנחנו מעוררים מילוי של אור בתוך הכלי הזה, והאור הזה מופיע בנו כהרגשת הבורא.
תלמיד: מהו צריך להיות סוג האיחוד הזה כדי שזה לא יהיה סתם איחוד אלא כלי למילוי האור על ידי הבורא?
הכלי שלנו צריך להיות ההשתוקקות לחיבור המלא בהרגשת החברים שייצרו לנו בסיכומו של דבר את ההשתוקקות הנכונה לקשר עם הבורא, כך שזה מראש הוכן כבר על ידי הבורא. ואם אנחנו משתוקקים להתחבר כולנו יחד בינינו בעשירייה “כאיש אחד בלב אחד”, אז בלב הזה, בהרגשה המשותפת הזאת מתחיל להתגלות הבורא.
תלמיד: אמרת איחוד מלא של כל הרצונות והמחשבות של החברים, איך להתחבר בצורה כזאת?
עד כמה אני יכול במצבי הנוכחי, זה נקרא החיבור המלא, השלם שלי, האמיתי. אחרי זה תהיינה הפרעות אחרות, בעיות אולי יותר גדולות, ועל פני כל זה אני אצטרך להתחבר עוד ועוד עם החברים וזה ייתן לי עוד יותר חיבור וגילוי של הבורא בתוך החיבור החברי שלנו. הבורא מתגלה בין החברים.
תלמיד: אז יש בי איזה מצב ויש לי את החברים שלי כפי שאני מרגיש את המחשבות והרצונות שלהם. מה זה אומר שעכשיו אני מתחבר אליהם באופן מלא?
ככל שאנחנו יכולים. בינתיים אנחנו עדיין לא יכולים למדוד את המאמצים שלנו, אבל בקרוב כן נוכל לעשות את זה ואנחנו נמדוד אותם ביחידות, “עוביות כזאת, “מסך כזה”, וכן הלאה. ובהתאם לזה אנחנו נגלה את אור הבורא בכלי הזה, באור חוזר נקבל את האור הישר ואת המילוי ההדדי של שני האורות האלה, וזה יהיה מורגש על ידינו כגילוי הבורא בנו.
תלמיד: אמרת על אור הבורא בכלי הזה, מה זה הכלי?
כלי זה הרצונות שלנו, הרצון שלנו שמתחבר בינינו כדי לגלות את הבורא, כדי להנות לו, לתת לו אפשרות להתגלות ולהאיר בנו באור ההשפעה והאהבה שלו בהתאם למידה שבה אנחנו יכולים בינינו להתחבר באור ההשפעה והאהבה.
כלומר מה שאנחנו יכולים לעשות בינינו בצורה פרקטית, בזה אנחנו יוצרים את התנאים לגילוי הבורא.
שאלה: כאן בקטע הזה כתוב שהאדם מקבל בפעם אחת את כל מה שקיבל בזה אחר זה.”. אי אפשר לתאר את זה בכלל, הוא כנראה מקבל המון שפע של אור. איך האדם יכול להיות מסוגל לקבל את הכול במכה, על מה מדובר?
אין שום דבר נורא, אנחנו יכולים לקבל לאורך זמן מנות קטנות של אור ואז הן כולן מתחברות לאור אחד, אבל אנחנו מקבלים את זה בתכונת ההשפעה ולכן יכולים לקבל אותו בלי שום בעיות. זה הבדל מאוד גדול בין אם היינו מקבלים בכלי שלנו – הרצון לקבל, או בכלי שלנו – הרצון להשפיע, כלומר כשאני מקבל את זה למענו, אז זאת הרגשה אחרת לגמרי. וככל שאני מקבל יותר כך אני משפיע יותר. וההשתוקקות הזו שלי להשפיע, בזה שאני מקבל להשפיע לבורא, זה למעשה מגן עליי מהאור הישר שלא הייתי יכול לקבל ממנו אפילו “מיקרו מנה” בצורה ישירה מלבד נר דקיק, הארה דקיקה של אור שמחזיקה את הקיום שלנו. וחוץ מזה אני יכול להמשיך ולפתח עוד ועוד, הכול תלוי בסוג של האור החוזר, בכוח, בתכונה שתהיה לי להשפיע לבורא, במידה הזאת אני אוכל לקבל ממנו אור.
שאלה: הכוונה היא לכוח המסך?
כן.
שאלה: עכשיו אנחנו בתקופת פסח ונראה שאנחנו צריכים לתת השקעה מיוחדת, איך אדם קובע על עצמו ש”עשה כל מה שבידו ובכוחו”?
זה בהתאם לחברים. הוא צריך לעשות חשבון עם החברים עד כמה שהם מתחברים יחד כאיש אחד, לגוף אחד, למחשבה, לרצון, ללב אחד. לא חשוב אפילו במידה הקטנה ביותר שיש להם, אבל הכיוון הזה הוא בעצם מקדם אותם קדימה ומתקרבים לגילוי הבורא.
תלמיד: בסוף יום כשאדם עושה חשבון שהוא השקיע אחוז מהפוטנציאל האמיתי, מצד שני מסתכל אחורה ורואה שלא יכול היה להשקיע יותר, זה מה שנתנו לו להשקיע. איך להגיע למצב שאני אקבע שהשקעתי הכול?
אף פעם אנחנו לא נגיע למצב שהשקענו את הכול, אין גבול לזה, זה כלי אינסופי ואור אינסופי. ואנחנו משיגים את הגבול, את הכלי השלם והאור השלם על ידי החיבור ולא על ידי זה שאני משקיע והשקעתי את הכול.
שאלה: מהי אותה ההארה שאנחנו מקבלים מלמעלה בהתחלה שתעזוב ולאחר מכן נקבל את כולה בבת אחת? מהי אותה הארה ראשונית?
ההארה הראשונית, אנחנו מקבלים כל הזמן הארות קטנות, השאלה היא כמה אנחנו מכוונים את עצמנו שכל ההארות שלנו, כל היגיעות שלנו יתחברו יחד ליגיעה אחת ואז אנחנו נקבל סכום היגיעה שלנו ככלי וסכום ההארות שלנו כאור, ויהיה אור בתוך הכלי.
שאלה: האם אנחנו הולכים לקבל את כל מה שהולך לקליפות בחזרה אחרי כל המאמצים שנשקיע?
קודם כל אני לא מבין מה כל כך הולך לקליפות, אבל נניח אם משהו נופל לעל מנת לקבל, לקליפה, אז אנחנו מקבלים את ההזדמנויות האלה לתקן בחזרה אחר כך.
שאלה: מה זה אומר שהבורא מביא לנו את ההפסקות לפי התנאים של כל אחד ואחד?
למרות שאנחנו עובדים יחד ורוצים לחבר יגיעה ויחס שלנו לבורא יחד, אבל בכל זאת כל אחד פועל מתוך המאמץ שלו ולכן לפי כך אנחנו מרגישים כמה אנחנו מתקדמים, גם לפי המאמץ של כל אחד וגם לפי התוצאות הכלליות שלנו בקבוצה.
תלמיד: בסופו של דבר מי קובע את התנאים אני או הבורא?
ודאי שהבורא, אני צריך רק לתת מקסימום חיבור ויגיעה.
שאלה: נאמר ש”כל מה שבידך ובכוחך עשה”, דיברת על ההפסקות שהבורא נותן. כשאנחנו עם העשירייה עולים לאיזו מדרגה מסוימת של חיבור, מה צריך לעשות כדי לקצר את ההפסקות שיש כדי לזרז את הדרך?
אנחנו צריכים כל הזמן רק לחשוב איך להתחבר עוד יותר.
תלמידה: זה מה שאנחנו עושים בעשירייה?
אז זהו, ומה שיוצא זה כבר מה שיוצא. יוצאות הפסקות, ירידות, לא חשוב, העיקר שאנחנו כל הזמן אנחנו משתוקקים לחיבור אפילו אם אנחנו נופלים.
תלמידה: ואיך למנוע את המצבים האלה הישרים, כאילו הכול טוב?
אנחנו לא יכולים להימנע או לברוח משום דבר, אנחנו צריכים רק להשתוקק לחיבור.
תלמידה: כלומר אנחנו עושים מאמצים והבורא כבר אחר כך נותן לנו מה שאנחנו צריכים?
כן.
קריין: קטע מספר 93.
“דרשו חז”ל (סוטה דף י”א) וזה לשונו “את פיתום ורעמסס. רב ושמואל, חד אמר פיתום שמה. ולמה נקרא שמה רעמסס. שראשו ראשון מתרוסס”. ופירש רש”י, כשהיו בונין קצת, היה מתרוסס ונופל. וחוזרין ובונין, והוא נופל. וחד אמר, רעמסס שמה, ולמה נקרא שמה פיתום, שראשון ראשון, פי תהום בלעו.
אנו רואים בין לרב ובין לשמואל אין חולקים במציאות אלא בהדרוש. והמציאות היתה שם, כל מה שהיו בונים היה נופל. שהכוונה היא, שכל מה שהיו בונים לעצמם איזה בנין בעבודה, אז באו המצרים, היינו המחשבות זרות של המצריים, והרסו כל עבודתם. זאת אומרת, שכל עבודתם, שהיו עובדים עם כל כוחם להתגבר ולעבוד עבודת הקודש, הכל נבלע בארץ. וכל יום ויום היו צריכים להתחיל מחדש.”
(הרב”ש. מאמר 13 “בא אל פרעה ב'” 1986)
זאת אומרת, המציאות האמיתית היא שתמיד אנחנו נמצאים עם הבורא, ואם יש בינינו מחשבות זרות, זה נקרא שאנחנו נמצאים עם כל מיני באי עולם, בני אדם שחיים בעולם הזה עם מיני רצונות ותכניות משלהם. אם אנחנו מנקים את המחשבות והרצונות שלנו ומכוונים אותם יותר לחיבור. יוצא שבעולם נשארים רק אנחנו וכל היתר כביכול נעלמים והופכים להיות כולנו לעם ה’, זאת אומרת, שכולנו מתחילים להתקרב לבורא ולהתכלל בבורא, מגלים עולם העליון והנצחיות והשלמות שבטבע.
לכן אם אנחנו נפסיק לבנות משהו לעצמנו כמו פיתום ורעמסס, אלה ערים יפות שבנו המצרים, ובמקום זה נבנה את הקבוצות שלנו, קבוצה אחת, אנושות אחת, אז זה יהיה בניין אחד לכולם וכך אנחנו נגיע למטרה.
שאלה: גם אנחנו בונים בניין בעל מנת לקבל וגם בונים בניין בעל מנת להשפיע, במצב הבא זה נעלם, זאת אומרת אנחנו מתחילים מחדש?
בסוף הבניין על מנת לקבל נופל והבניין על מנת להשפיע מתחדש וקם מחדש על חשבון בניין מקבל, וכך אנחנו מגיעים לגמר התיקון, לכלי שלם.
תלמיד: זה בסוף בגמר התיקון.
כן.
תלמיד: אבל בתהליך בניית הבניין בשלבי העבודה הנוכחיים, אם אני בונה עכשיו על מנת לקבל או על מנת להשפיע, במצב הבא אני מתחיל מחדש, זאת אומרת אין לי מדד לדעת אם בניתי על מנת לקבל או להשפיע.
ככל שבנית בנית, זה לא חשוב, אם אתה לא רואה אותו זה לא נקרא שהוא לא קיים, אם בהרגשה שלך הוא נעלם, זה לא שהוא נעלם, אלא הוא נעלם כדי לתת לך אפשרות להמשיך לעבוד, להמשיך לבנות. אבל כל העבודה שלנו היא כדי שאנחנו נבנה מכל הרגשות, מכל המחשבות שלנו מהמוח והלב, שאנחנו נבנה את הכול רק ככלי לגילוי הבורא.
שאלה: אנחנו צריכים לייצר את התנאים לגילוי הבורא, מה התנאים האלה, ומה אנחנו מייצרים תנאים לגילוי הבורא?
שהחיבור בינינו יהיה במשהו מתאים לתכונת הבורא, זאת אומרת שאנחנו נוכל להתחבר ברצונות לקבל שלנו שהם הפוכים זה מזה, שאנחנו נוכל לעשות מהם איזשהו חיבור. אז יהיה שם כוח שלילי, כוח דחייה שקיבלנו מהטבע מלכתחילה, יצר הרע, ומעליו אנחנו נחבר את עצמנו ביצר הטוב ככל האפשר, וכשנגיע ביצר הטוב לאיזה עוצמה אז נוכל לקבל בין יצר הרע ויצר הטוב מקום לגילוי הבורא. שיצר רע ייתן לנו כוח, זו עביות, שאנחנו לומדים, ויצר הטוב ייתן לנו זַכּות, והזכות עם העביות יחד יעבדו כך כדי לגלות את הבורא.
תלמיד: מה הוא חיבור בינינו שבו הבורא מתגלה? מה הוא בדיוק החיבור הזה שמבחינתו אלה התנאים שאני מוכן להתגלות, מה מרכיב את החיבור הזה?
כמו בכל מערכת שאנחנו גם בעולם הזה בונים, אז יש שם כוח חיובי וכוח שלילי וחייב להיות איזה יחס זה כנגד זה, שבהתקשרות בין שני הכוחות האלה יכול להתגלות הבורא, כוח השלישי, שהוא כלפי הנבראים יכול להתגלות דווקא בצורה כזאת.
תלמיד: מה זה נקרא שבחיבור יש גם יצר הרע וגם יצר הטוב?
עביות, ומסך, וזכות.
תלמיד: מהי העביות של החיבור?
עביות של החיבור זה רצון לקבל שאנחנו יכולים להשתמש בו כדי מעליו להתחבר.
תלמיד: והזכות של החיבור?
שאנחנו משיגים על ידי ההתגברות על העביות, שאנחנו בכל זאת מחוברים, זו מידת הזכות שהשגנו.
תלמיד: ואיפה נכנס הבורא בעבודה הזאת נגד ההתנגדות, נגד העביות של החיבור, איך אנחנו מכניסים את הבורא לתוך החיבור הזה?
הבורא הוא זה שמנהל לנו את כל התיקון ונכנס וממלא לנו את כל הכלי שלנו, שאלה הרצונות שלנו לקבל שהם כולם מנוגדים זה לזה, אבל אנחנו למעלה מזה רוצים להתחבר. אז בחיבור שלנו למעלה מנגד שאנחנו מרגישים את ההתנגדויות שלנו, בחיבור למעלה מההתנגדות, אנחנו בונים את התנאי שבהם הבורא יכול להתגלות. אנחנו בונים כלי מלאכותי שהוא דומה לבורא, כי הוא נבנה מהרצון לקבל שאנחנו עושים עליו צמצום, מסך ורוצים להשתמש בצורה הפוכה, באור חוזר, וכך אנחנו בונים תנאים שהם דומים לתכונת הבורא להשפיע.
אין לנו תכונה להשפיע אבל אם אנחנו עוצרים את הרצון לקבל שלנו מלהשתמש בו ומעלים את עצמנו למעלה ממנו ובצורה הפוכה אנחנו רוצים בו להשתמש, יוצא שתהיה לנו תכונה בעל מנת להשפיע. מאיפה זה מגיע? דווקא מהרצון שלנו לקבל תהיה לנו תכונה בעל מנת להשפיע, וכך אנחנו נהיה דומים לבורא, ובתכונה הזאת אנחנו יכולים להרגיש את הטבע של הבורא, הגילוי שלו.
שאלה: מה מרכיב את הכלי של החיבור שאנחנו מייצרים שהוא למעלה מאותם הניגודים שיש בינינו?
מרכיב אותו הרצון שלנו לקבל, שאנחנו רוצים להיות למעלה ממנו.
תלמיד: אבל מה אנחנו מביאים לכלי הזה שהופך אותו לכלי?
הרצון שלנו להיות בחיבור למרות הדחייה, ומבקשים מהבורא שייתן לנו חיבור למעלה מהדחייה בינינו. “כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו”1. מי שיכול להתגבר על הרצון הגדול שלו, הוא יהיה יותר גדול מהאחרים וכך אנחנו נמצאים בינינו בתחרות בחיבור.
תלמיד: אז חיבור בינינו זה רק הנטייה שאנחנו רוצים להתחבר למעלה מהניגודים בינינו?
כן.
תלמיד: וזה מספיק מבחינת הבורא להגיד – הם עשו לי תנאים?
כן. תבינו את זה מהפרקטיקה, מהמעשים עצמם, איך זה עובד. אבל רצון להשפיע – אין לנו, רצון להשפיע זה הבורא. אצלנו אנחנו תמיד עושים את זה מתוך הרצון לקבל שעובד למעלה מעצמו, באמונה למעלה מהדעת, בצורה הפוכה. ואז אנחנו מגיעים לזה שדומים לבורא ולפי זה יש עלינו הקרנה, השפעה מהבורא – מהאור העליון – שאנחנו מתחילים לגלות אותו.
שאלה: אמרת שהחיבור בינינו מעל האגו יוצר את הכלי המלאכותי שאנחנו בונים. מה זה בעשירייה, המסך, העביות והקושיות שלו, ואיך הוא יכול לעבוד עם אור חוזר? אמרת שאלו התנאים – כלי, מסך ואור חוזר, מביאים לאותה התקשרות עם הכוח של הבורא.
דווקא בגלל שאנחנו בונים את הכלי מהרצון לקבל שלנו, הוא חייב להיות בצמצום, מסך ואור חוזר. הוא צריך כל הזמן לעבוד למעלה מעצמו בצורה הפוכה, בדחייה, נגד רצונו. וכל הנתונים שיהיו בו יהיו כמו באור העליון, אבל בצורה הפוכה.
תלמיד: מתוך זה העשירייה צריכה לחשוב איך ביחד להשפיע?
עשירייה צריכה לחשוב איך ביחד להגיע להשפעה הדדית זה לזה, ומההשפעה ההדדית הזאת להשפיע לבורא. בזה שכל אחד מתחבר למעלה מהאגו – נותנים מקום לבורא להתגלות בהם וליהנות מהם.
תלמיד: כשאנחנו עובדים על חיבור בינינו, נניח עושים סעודה, ישיבת חברים טובה, נוצר איזה חום ונוצרת הרגשה טובה, סיפוק מזה שיש לך חברים כאלה והתקשרת איתם, ובטח אנחנו עושים משהו חשוב. איפה פה הצמצום, ממה צריך להיזהר במחשבות האלה?
כאן צריכים להיזהר שבכל תענוג ותענוג שאנחנו מקבלים, אנחנו משפיעים לבורא. קודם עושים צמצום, מסך ואור חוזר ואחרי זה מעבירים לבורא. שהוא ייהנה, שאת כל הפעולות האלה אנחנו עושים רק בהקדם ברכה. אנחנו רוצים שהבורא ייהנה ולעצמנו אנחנו לא רוצים כלום.
שאלה: האם אמונה למעלה מהדעת חייבת להתגבר כדי לאזן את הגדילה באגו שלנו?
כן. אמונה צריכה לאזן תמיד את האגו שלנו ולהביא אותו לשימוש הנכון.
שאלה: איך אנחנו ממשיכים לעבוד בלי הפסקה למען מה שאנחנו בנינו?
אנחנו נמצאים בעשירייה ולכן אם אנחנו חושבים כל הזמן, ככל האפשר, על המטרה ועל איך לקיים אותה, אז יוצא שתמיד יהיו לנו מלמעלה הזדמנויות להיות באיזה קשר כדי לכוון את עצמנו לבורא. יש כאלה שמתנתקים ויש כאלה שישנים, יש כאלה שעובדים ולא יכולים להתנתק מהמחשבות בעבודה, אבל בסופו של דבר הבורא מסדר לנו כך שאם אנחנו נשתמש בכל הרגעים הפנויים שלנו אז אנחנו מגיעים לכלי שמגלה את הבורא מהר מאוד.
שאלה: האם העבודה על הכלי המלאכותי זו עבודה על חיבור החסרונות בינינו, וצמצום זה בעצם על כל מה שהוא נגד החיבור?
כן.
תלמיד: מה זו עבודה על המסך, איך זה בא לידי ביטוי בחיבור בינינו?
עבודה על המסך זה כשאנחנו רוצים שעל כל רצון ורצון שמתגלה בנו שיהיה לנו צמצום, ומסך ואור חוזר לבורא. שכל התענוגים שאנחנו יכולים לגלות בחיים שלנו כולם יהיו בחיבור עם כל החברים, מכוונים לבורא, להשפיע לו בחזרה.
שאלה: ככל שאנחנו בונים כך המצרים והרצון לקבל שלנו הורסים הכול ואנחנו מנסים לשמור על החיבור והמטרה. האם אנחנו יכולים למצוא אומץ או תקווה בכך שבסופו של דבר יהיה שלום בעולם שיגיע אחרי החיבורים והניתוקים בינינו, או שגם זה רצון אגואיסטי?
ודאי שאנחנו יכולים לעשות את זה והכול בנוי בשביל זה, וכבר מתוכנן שבסופו של דבר אנחנו נצליח וכל באי עולם יתחברו וכולם יגיעו לדבקות בבורא.
שאלה: אם אנחנו נמצאים במצב ולא רוצים להשתמש בו כדי ליהנות לבורא, האם אין לנו שום אופי במצב הזה, אין אינדיווידואליות?
כן.
שאלה: כתוב בציטוט מספר 93 שכל העבודה שהם עובדים, כל כוחם להתגבר ולעבוד בעבודת הקודש, “הכל נבלע בארץ.” מה המשמעות ש”הכל נבלע בארץ”?
שכביכול אין שום תועלת מכל היגיעה שהם נתנו. ולכן הם הרימו את הידיים והתחילו לצעוק שזה לא נגמר, שזה בלי סוף. כמו החברים שלנו שעוזבים אותנו וחוזרים לחיים הרגילים, זה נקרא שחוזרים למצרים. ואז עושים שם אותה עבודה שהטבע העליון דורש מהם, אבל ללא שום תועלת להתקרב ליציאה ממצרים.
שאלה: האם המאמצים המשותפים שלנו במה שאנחנו בונים הם מאמצים שנבלעים בארץ או שהתפיסה שלנו היא שהמאמצים שלנו נבלעים בארץ?
זו תפיסה, המאמצים לא נעלמים, אחר כך אנחנו מקבלים אותם, אבל התפיסה שלנו היא כן כזאת.
שאלה: אני מרגישה שהעשירייה שלי וכל החברים בכלי כבר בדרגה רוחנית גבוהה, אני רואה אותם שמחים ומאושרים שם והלב שלי מתגעגע להצטרף אליהם. האם זה רצון טוב?
כן, טוב שכך זה נראה לך, אבל צריכים בכל זאת לעבוד כדי להעלות את עצמך ואת כולם יחד עוד כלפי הבורא.
שאלה: איך אנחנו מטהרים, מזככים את המחשבות שלנו בחיבור בעשירייה?
על ידי זה שכולנו רוצים להתחבר יחד לרצון אחד ולבורא אחד. זאת העבודה בדרך, שאנחנו מטהרים את הרצונות והמחשבות שלנו.
שאלה: למה צריך לשים לב במצב של פיתום ורעמסס, כדי שלא יחזרו אלפי פעמים אותם המצבים? איזו הבחנה צריכה להיות כדי לזרז את המצב של פיתום ורעמסס?
לעבוד יחד.
שאלה: איך להעביר הרגשה טובה, סיפוק שאנחנו מרגישים מהחיבור לבורא בפועל?
פשוט לרכז בזה את המחשבה ואת רצון הלב.
תלמיד: כך אנחנו בונים מסך? איך זה עובד, אנחנו כבר לא מרגישים את הסיפוק?
על ידי חיבור בינינו, שעל זה דיברנו כבר אלף פעם.
תלמיד: התחברנו, הייתה לנו ישיבת חברים מאוד חזקה או סעודה ועכשיו אנחנו מרגישים את הסיפוק. איך להעביר את זה לבורא?
על ידי המחשבה, על ידי הכוונה. גם אותה הכוונה כשהתחברתם ביניכם, מלכתחילה הייתה צריכה להיות שאנחנו מתחברים כדי להגיש לבורא את הכלי שלנו.
תלמיד: ואנחנו מפסיקים להרגיש את הסיפוק, את המצב טוב?
כשמפסיקים להרגיש צריכים שוב לעשות.
תלמיד: אם אנחנו חושבים על זה שאנחנו מעבירים לבורא, אנחנו כבר מפסיקים להרגיש את ההרגשה הטובה?
כשמעבירים זה לא אומר שמעבירים, צריכים באמת להיות בזה, זאת אומרת לא לעזוב את המחשבה הזאת ולהרגיש מתי אנחנו באמת משיגים את זה, מבקשים מהבורא, מתפללים.
תלמיד: אנחנו צריכים לדבר על זה בזמן הישיבה הזו?
יכול להיות.
קריין: אנחנו ממשיכים לתת נושא הבא שלנו, עבודת פרך. קטע מספר 94.
עבודת פרך
“94. כתוב, “ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך”. ודרשו חז”ל, ב”פה-רך”, ויש להבין מהו, “פה רך”, בעבודת ה’. אלא, שהמצרים דברו עם המחשבות והרצונות שצריכים לעבוד ה’, אלא שיהיו בעמ”נ לקבל, שזה נקרא, פה – רך, כלומר שעל הכוונה דלקבל הגוף מסכים יותר לעבוד עבודת הקודש, ולא צריכים לכוון בעמ”נ להשפיע.
נמצא, עם הדיבורים האלו, גרמו לישראל שתהיה להם עבודה קשה בזמן קבלת עול מלכות שמים, ומשום זה כל אחד מישראל היה אומר, דעבודת הקודש בעמ”נ להשפיע הוא דבר קשה מאוד.”
(הרב”ש. מאמר 14 “הקשר בין פסח, מצה ומרור” 1987)
ודאי שזה לא פשוט, אבל על אף שזה קשה, זה מוכן ומסודר ומתאים לכל אדם ואדם.
קריין: שוב קטע 94.
“94. כתוב, “ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך”. ודרשו חז”ל, ב”פה-רך”, ויש להבין מהו, “פה רך”, בעבודת ה’. אלא, שהמצרים דברו עם המחשבות והרצונות שצריכים לעבוד ה’, אלא שיהיו בעמ”נ לקבל, שזה נקרא, פה – רך, כלומר שעל הכוונה דלקבל הגוף מסכים יותר לעבוד עבודת הקודש, ולא צריכים לכוון בעמ”נ להשפיע.
נמצא, עם הדיבורים האלו, גרמו לישראל שתהיה להם עבודה קשה בזמן קבלת עול מלכות שמים, ומשום זה כל אחד מישראל היה אומר, דעבודת הקודש בעמ”נ להשפיע הוא דבר קשה מאוד.”
(הרב”ש. מאמר 14 “הקשר בין פסח, מצה ומרור” 1987)
המצרים מביאים לנו עבודה קשה, זאת אומרת הם שליחים של הבורא, אין להם בחירה חופשית, והבורא דרכם מפיל עלינו כל פעם עבודה יותר ויותר קשה. ודאי שרק הבורא מסובב את כל העניין, ואנחנו צריכים למרות זאת להשתדל כנגד זה להתחבר ולכוון את החיבור שלנו לבורא. וכשאנחנו נשיג את הרצון המיוחד שלנו יחד, אחד, כך שהבורא שהוא אחד יכול למלא את הרצון האחד של כולנו יחד, אז יהיה תיקון.
אבל ביני לביני, בינתיים, זו עבודה קשה מאוד, כי כל פעם שאנחנו מגיעים לאיזה חיבור, אנחנו רואים שהוא נשבר ושוב מגיעים לחיבור ושוב מגלים שהוא נשבר, וכך נראה לנו שאנחנו לא מסוגלים. אנחנו כן מסוגלים להגיע לאיזה חיבור, אבל הוא לא מחזיק, והוא לא מחזיק כיוון שהבורא מכוון אותנו לכך שאנחנו ניפול. הוא הכין לנו את כל המדרגות האלו, עלייה, נפילה, עלייה, נפילה, וכך עד שאנחנו גומרים את כל העבודה שלנו. זאת אומרת, הופכים את כל הרצון לקבל שלנו במנות קטנות לעל מנת להשפיע.
שאלה: הרבה פעמים אין לנו כוח, מה אנחנו יכולים לעשות כשאנחנו עייפים, מה יכול לעזור לנו באופן קונקרטי כדי שנוכל להגיע מהר מאוד להתחלה חדשה, כך שיהיה גם אימון נעים?
על זה כתוב, “ויאנחו בני-ישראל מן-העבדה, ויזעקו; ותעל שועתם אל-האלהים, מן-העבדה.”2 זאת אומרת, מגיעים למצבים שבאמת לא מסוגלים ולא יכולים, ונמאס, וכל הדברים האלה יחד ומרימים ידיים וצועקים. מה לעשות? לצעוק, לצעוק עד שהבורא ישמע. הוא שומע ומחזיר אותנו לעבודה, מרגיע אותנו, נותן לנו מדרגה חדשה, ואז ברצון חדש, בשכל חדש, אנחנו ממשיכים לעבוד. כי בכל זאת אי אפשר להגיע לגמר התיקון אם הכלי עדיין לא מוכן.
שאלה: כתוב בקטע שהם עבדו לא בעל מנת להשפיע בעבודה רוחנית. איך יכול להיות שעובדים בעבודה רוחנית ולא בהשפעה?
כך יוצא. כשאני עובד אני רוצה להשפיע אבל יוצא לי הפוך.
תלמיד: ואיך אפשר להבחין בזה?
להמשיך, פשוט להמשיך.
תלמיד: בלי קשר למה שקורה?
כן, לבקש מהבורא שיעזור, שיכוון בצורה נכונה, יתמוך, ייתן כוחות, ולהמשיך.
שאלה: האם צמצום ומסך זו יציאה ממצרים, רוכשים את זה מלמעלה?
את תכונת המסך אנחנו רוכשים בהדרגה, עוד ניצוץ ועוד ניצוץ.
תלמיד: כל אחד בפני עצמו או ביחד בעשירייה?
כל אחד בפני עצמו. אבל בסופו של דבר המסכים מתחברים והסכום המשותף כבר מתגלה ככלי.
תלמיד: האם ברגע אחד יוצאים ממצרים?
כן.
שאלה: האם למצרים יש בחירה חופשית, ואם לא, למה?
למצרים אין בחירה חופשית, יש להם רק רצון אחד, לקבל ככל האפשר בכל מצב ומצב. ובכלל, לאף אחד אין רצון חופשי חוץ ממי שעולה מעל הרצון שלו ומגיע לדרגת ישר-אל, ישראל, למצב שהוא מכוון לבורא ואז נעשה בו רצון חופשי.
שאלה: הבנתי ש”פה רך” זה מצב שמשכנע אותנו ולא שולל קיום של הבורא, אבל טוען שהמטרה שלו היא להנציח את הסטטוס קוו ולהשאיר את המצב של הרצון לקבל.
נגיד שכן בינתיים, לעת עתה זה נכון.
תלמיד: ואם הוא מצליח לעשות את זה ואנחנו באמת משתכנעים, איך אנחנו חוזרים חזרה לכיוון ההשפעה?
אנחנו לא יכולים לעצור את הדברים. יש מנוע שהוא מסובב את הכול ומביא את כולם לגמר התיקון, רוצים או לא רוצים. ולכן מגיע זמן, ועל זה כתוב “מה שלא עושה השכל עושה הזמן”, שאנחנו יוצאים ממצרים, בורחים ממצריים ומגיעים לחופש.
תלמיד: אז יש לנו השפעה על זה, או שאנחנו נתונים לחלוטין בידי הכוחות האלה ללא שום השפעה?
אנחנו נתונים בכוחות האלה לגמרי, ויחד עם זה יש לנו שם בחירה חופשית לזרז את הזמנים. אבל לא שאנחנו בוחרים איזו דרך חדשה או גורל חדש, אתה בכל זאת תתקדם ובכל זאת תבצע את הכול, רק אתה יכול לזרז את ההתפתחות.
תלמיד: כלומר אנחנו לא ממציאים את הגלגל אנחנו פשוט מתגלגלים איתו בצורה מתואמת.
כן.
שאלה: כתוב שכל המאמצים שלהם יורדים לטמיון, אבל אנחנו מרגישים שכל המאמצים שלנו, כל התפילות דווקא נענות. האם זה דבר טוב, האם התחושה שאנחנו מתקדמים יכולה להעיד שאנחנו מתקרבים להשפעה?
כן. בכל המצבים אנחנו מתקרבים להשפעה. אפילו שאנחנו היום נמצאים ולא יודעים איפה אנחנו נמצאים, אבל מגיעים לשיעור, מגיעים לסעודות, מגיעים לכל מיני אירועים, לישיבות חברים – זה הכול מקדם אותנו עוד קצת ועוד קצת למטרת הבריאה ולתיקונים. רק השאלה היא באיזה קצב וכאן אנחנו צריכים לדאוג, שנגביר את קצב ההתקדמות.
שאלה: אנחנו לומדים שאין בורא אלא אנחנו יוצרים אותו, בונים אותו בקשרים בינינו. אז אל מי אנחנו פונים עם בקשה וממי אנחנו מקבלים תשובה?
אנחנו פונים לבורא שאותו אנחנו בונים, אבל לא שהוא לא קיים.
תלמידה: אבל אם הוא עדיין לא קיים?
אין דבר כזה שהוא לא קיים יש כוח הטבע, אבל כלפינו הוא לא מתגלה ולכן אנחנו אומרים שכלפינו בינתיים הוא לא קיים, הוא נסתר.
שאלה: נראה לי שהעבודה שלנו היא קשה כי אנחנו לא רואים תוצאות. האם העבודה האמיתית שלנו בכל מקרה להתמיד יחד עם הכוונה והאמונה, גם אם לא רואים תוצאות?
כן. אנחנו צריכים לעבוד אפילו שלא רואים את התוצאות מפני שכמו שאומרים המקובלים זה הכול נכלל יחד ומתחבר יחד ואחר כך זה רק מתגלה.
תלמיד: איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שהדרך היא נכונה אם אנחנו לא רואים תוצאות?
העבודה שלנו היא לא לפי אם רואים תוצאות, אלא בכך שאנחנו עובדים עם החברים שלנו ורוצים להגדיל את האמונה. אז אם אתה רוצה להיות בטוח שאתה עובד ומקבל שכר, אז אתה צריך ללכת למפעל ולהיות שם פועל. וגם תבחר עבודה שבסוף היום תקבל שכר, ואז יהיה לך ברור שאתה עובד ומקבל. או עוד יותר טוב, אם כל שעה תקבל שכר.
אנשים שאוהבים את זה הם בדרך כלל נעשים עצמאים קטנים, שיש להם איזה קיוסק ששם הם מוכרים משהו קטן, ואז על כל דבר שהוא מוכר מיד הוא מקבל כסף, ואז ברור לו שהוא עובד ויש לו תמורה. אבל מי שרוצה להרוויח בדברים גדולים, הוא בדרך כלל עובד בעבודות כאלה שלא מיד מקבלים את המשכורת, אלא צריכים לחכות עד שיגיע הזמן ויהיה לו ברור שכאן יש לו רווח. ככה זה בעולם.
שאלה: בסופו של דבר אנחנו מסוגלים להגיע לרמה כזאת שהמוות הפיזי נראה אותו כמצב שונה מעכשיו?
בלי ספק.
תלמיד: אם הפעולה שלי וגם התפילה תגרום לאי נעימות לזולת כלשהו, אז לא אכפת לי כי אני רוצה להתקרב לבורא. זה שקר?
למה זה שקר? אמת זה מה שאתה רוצה.
תלמיד: אם זה לא נעים לזולת, אבל אני חושב שאני איכשהו מתקדם לבורא זה לא שקר?
שאתה מתקרב זה שקר, אבל זה שאתה חושב זו אמת.
שאלה: בשביל לעלות מעל הדעת אני צריך ענווה. האם הענווה היא דרגה רוחנית, או אפילו איזו תחושה גופנית שגם קשורה לרצון לקבל?
כן. אנחנו צריכים ענווה “כי עקב ענווה יראה ה'”. אנחנו עוד נלמד את זה.
שאלה: אם כך ניתן לומר שהמצרים מרוויחים מהתענוג ומשקרים כלפיי התענוג, שאנחנו מקבלים בלא לשמה?
המצרים הם רצונות שבגוף שלנו שבכל אחד ואחד, זה לא בני אדם זה רצונות שרוצים בינתיים לקבל לעצמם. ומה שהם מקבלים בינתיים בזמן העבודה, הם אחר כך מחזירים את זה לרצונות על מנת להשפיע. לכן על המצרים אנחנו עוד נלמד.
שאלה: להגביר את הקצב של מה?
בירורים. אנחנו צריכים להגביר את קצב הבירורים. עד כמה אנחנו נשתדל לברר, ללבן את כול המחשבות, הרצונות והכוונות שלנו.
תלמיד: מה מאפיין את העבודה של הבירורים בדיוק?
עד כמה איש את רעהו יעזורו וכמה אנחנו יכולים יחד במחשבה משותפת פחות או יותר, לברר את המצבים שלנו, למשוך ולכוון אותם לתיקונים.
תלמיד: אז העבודה היא בעיקר במחשבה?
כן, עוצמת המחשבה, עוצמת הבירור, במחשבה כל העבדה שלנו.
שאלה: את תכונת המסך אני מקבל רק אם אני מבקש, אם אני מתפלל, או משפיע, או שזה עולה כתוצאה מהחיבור עם החברים?
התוצאה מהעבודה תלויה בתוצאה מהחיבור.
שאלה: כל התענוגים בין האנשים שבדרך הרוחנית, במה הן שונות לעומת המחשבות שבאנשים אחרים?
אני לא יכול להשוות את זה, זה הבדל בין שני עולמות. זה לא קטן וגדול.
תלמיד: לאנשים בדרך הרוחנית שמשתוקקים לבורא, והמחשבות של האנשים הכללים?
אין שום קשר למחשבות של אנשים כלליים.
קריין: קטע מספר 95.
“המצרים היו משפיעים להם מחשבות שיותר כדאי לעבוד בעמ”נ לקבל, בדרך הזו הם יראו שכל יום ויום הם מתקדמים במעשים טובים, מה שאין כן בעבודה דבחינת ישראל, הם בעצמם רואים שזה קשה, והראיה לזה, שלא רואים שום התקדמות בעבודה.
נמצא, ש”פה-רך”, יהיה הפירוש, שיתנו לישראל להבין, שאם ילכו בדרך שלהם, זה הוא עבודה יותר קלה, וזה נקרא “רך”, היינו שיותר קל יהיה להתקדם בעבודת הקודש.
ועם הטענות האלו היו המצרים ממררים את חייהם בעבודה קשה, שתמיד היו מסבירים לישראל, שעבודת ישראל נקרא, עבודה קשה, וזהו לא בשבילם”.
(הרב”ש. מאמר 14 “הקשר בין פסח, מצה ומרור” 1987)
באמת עבודה בעל מנת להשפיע היא מאוד קשה, לא מרגישים את העבודה עצמה, לא מרגישים את ההשקעה, לא מרגישים את התגובה וכאילו עובדים באוויר, בחלל, ולכן אין הרבה קופצים על זה. וכמו שכתוב “אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה”3. ככה זה, “אדם אחד מאלף מצאתי”4, כי באמת החשבון לא לכולם יוצא. ומה לעשות? רק להמשיך ללכת עוד שנה ועוד שנה, אבל בסופו של דבר אחרי כמה שנים אדם מתחיל לזהות שהוא נמצא בדרך נכונה, אמיתית ורואה כבר מרחוק שהולך ומתקרב לגמר תיקון.
קריין: קטע מספר 96.
“כולם מפרשים שעבודת פרך היא “פריכה”, היינו שברון הגוף. והסיבה, שהיתה עבודה קשה, עד שמכנים עבודה זו “עבודה ששוברת את הגוף והמותניים”. והוא מטעם שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים. וזה גורם להם עבודה קשה.
אמנם מדוע שמעו להדעות של המצרים. הוא משום שדיברו אל ישראל ב”פה-רך”, היינו שהמחשבות של המצרים, שבאו לישראל ב”פה רך”, היינו שכל מה שהם אומרים להם לעשות, אינו להרחיק אותם מעבדות ה’ חלילה, אלא אדרבה, הם רוצים להדריך אותם ללכת בדרכי ה’, בדרך צלחה, ושאל יבזבזו זמן בחינם, ללא תועלת, היינו שלא יראו התקדמות בעבודת הקודש. וכיון ששמעו, שמדברים אליהם ב”פה-רך”, היה קשה להתגבר על המחשבות האלו.”
(הרב”ש. מאמר 13 “בא אל פרעה – ב'” 1986)
זאת אומרת היה מאוד קשה לקבל את מה שהמצרים דיברו.
שאלה: מה היא עבודת אנשים ומה היא עבודת נשים ומה זו ההחלפה הזאת ביניהם?
גבר הוא מהמילה התגברות בדרך כלל, ואישה כוחה כנקבה, אין לה מסך, אין לה רצון, אין לה יכולת להתגבר, לכן כך הם נמשכים. הם החליפו אלו באלו, עבודות גברים לנשים ועבודות נשים לגברים. איפה שהיה כביכול קל הם עשו עבודה בעל מנת להשפיע, עבודה של גברים, ואיפה שלא יכלו, עשו עבודה של נשים.
תלמיד: איך אפשר לראות את זה בעבודה שלנו?
בעבודה שלנו עוד אי אפשר לראות. אנחנו עוד מעט נגיע לבירורים על העבודה שלנו. כי צריכה להיות כמות מסוימת, התרשמות ממה שעברנו, ואז נוכל למיין, לסדר את הדברים, ולהבין מתוך המעשה והניסיון שלנו איפה אנחנו ומה עשינו.
שאלה: האם מציאות אמיתית היא בזה שאנחנו חיים ברחם של הבורא מלאים באהבה וברחמים?
כן.
תלמיד: איך נדע שהמחשבה חוצבת בקירות הלב ושוברת את לב האבן?
נדע מתוך זה שלב האבן שלנו יתרסק ובמקומו יהיה לנו לב של אהבה.
שאלה: האם המטרה היא להגיע למצב שהעבודה עצמה היא השכר, ועד אז הכול קשה ונבלע ואין תגובות?
נכון.
תלמיד: האם זו המטרה?
כן. כשמגיעים למצב שהעבודה היא השכר, אז בזה כבר פטרנו את עצמנו מכל הבעיות. אבל השאלה היא, האם אתה מרוצה מזה? כי קודם היה לפניך שטח של יגיעה ויכולת בכל זאת להתייגע ולעשות משהו, ועכשיו אין לך יגיעה, כל דבר שתעשה תקבל מזה שכר. אם אתה לא עובד נגד הרצון, אז אין שכר, אין יגיעה. מה נעשה? לכן יש לנו כבר עבודה אחרת, איך לעבוד בלי יגיעה ובלי שכר כמו שהיה קודם. זו בעיה גדולה. נגיע לזה, זה לא לעכשיו, “ונהפוכו” מה שנקרא.
שאלה: בעשירייה שלנו רוצים לקיים סדנאות ממושכות כעשירייה. האם זה יכול לעזור לנו לזרז את החיבור בינינו, או שיש פעולות פרקטיות אחרות שיכולות לזרז את המצב של כאיש אחד בלב אחד בתוך העשירייה?
עכשיו כאן במקום נעשה סדנה.
סדנה
איך נגיע למצב של “איש אחד בלב אחד”?
*
קריין: קטע מס’ 97.
“יש להבין את ענין “בפרך”, מהו על דרך העבודה בעבודת הקודש. ויש להבחין ב’ בחינות:
א. המעשה, שנקרא חלק הנגלה, מה שנגלה להאדם, שלא שייך לומר, שהוא טועה או מרמה עצמו, כי מה שגלוי לעינים, לא שייך לומר, שיש טעות בדבר. כי מעשה המצות ולימוד התורה הוא רואה, וגם אחרים יכולים לראות, אם הוא עושה מעשים של תו”מ או לא.
ב. הכוונה. וזה נקרא חלק הנסתר, כי ענין הכוונה שבהמעשה שהאדם עושה, אין אחרים יכולים לראות מה כוונתו במעשים האלה. וגם הוא בעצמו גם כן לא יכול לראות את הכוונה של העשיה, כי בכוונות יש מקום לטעות עצמו ולרמות את עצמו. כי רק בדברים שנגלו לעין, שנקרא חלק הנגלה, שם כולם יכולים לראות האמת. מה שאין כן מה שתלוי בכוונת הלב ובמחשבה של המוח אין אדם יכול לסמוך על עצמו. נמצא, שנסתר ממנו ומאחרים.”
(הרב”ש. מאמר 13 “בא אל פרעה – ב'” 1986)
שאלה: אם הכוונה שלי ושל חבריי נשארת נסתרת, אז איזו יכולת יש לנו לתקן אותה?
זה בעל מנת לקבל. אבל בעל מנת להשפיע אנחנו מתחילים להרגיש זה את זה ואין לנו כבר שום סודות זה מזה, אלא כולנו נמצאים יחד למעלה מכל הספקות ולמעלה מכל ההתגברויות.
שאלה: מה זה החלק הנגלה שבו כולם רואים את האמת?
מה שגלוי לכולם. ומה שלא גלוי לכולם נקרא החלק הנסתר שאותו רואים רק הנבחרים, אלו שיש להם כלפי החלק הנסתר הזה חוש מסוים, חוש שמגלה.
שאלה: בעל הסולם כותב בקטע, “כי מעשה המצות ולימוד התורה הוא רואה, וגם אחרים יכולים לראות, אם הוא עושה מעשים של תו”מ או לא.” לפי בעל הסולם למה יש עדיפות, האם לכוונה או למעשי מצוות או לכול יחד?
בעל הסולם כותב שבמעשה מצוות יש לך תמיכה, כי אם אתה עושה אותם, אז כולם רואים את המעשים, כולם משבחים אותך ואומרים עליך שאתה גדול וחכם. מה שאין כן בכוונות, אף אחד לא יודע איפה אתה נמצא, לכן לא מדברים עליך ואין לך שום תמיכה מהקהל, מהסביבה.
תלמיד: מה יותר נכון לעשות?
ודאי שיותר נכון לעשות עבודה בכוונה.
תלמיד: אבל אז לא רואים את העבודה שלך בכלל.
לא חשוב אם רואים או לא רואים, חשוב עד כמה אתה הולך לתקן את העולם.
תלמיד: אם כך, כשנמצאים בעשיריות איזו כוונה צריכה להיות?
העיקר הוא הכוונה לחיבור.
תלמיד: בכלל בלי מעשים?
הכוונה היא המעשה.
שאלה: האם כוונה ואמונה מעל הדעת אלו פעולות נפרדות, שונות?
כוונה היא כוונה ואמונה למעלה מהדעת זו כבר דרגת האדם שנמצא באמונה, בהשפעה למעלה מהקבלה. אנשים יכולים להיות בכל כוונה אפשרית, אבל אמונה למעלה מהדעת היא כבר השגתו של האדם.
שאלה: בקטע שקראנו נאמר שגם האדם בעצמו לא יכול לראות את הכוונה שלו כי יש שם מקום לטעות. העבודה העיקרית שלנו היא בכוונה ואני לא יכול לראות את הכוונות של החבר, אבל אני בעצמי גם יכול לטעות, אז איך אני בודק שהכוונה שלי נכונה?
לבדוק האם הכוונה נכונה אתה יכול אם אתה חושב על הקשר עם החברים יותר מאשר אתה חושב על עצמך.
תלמיד: ואז אני לא אטעה?
אז אתה בטוח לא תטעה, זה מה שמכוון אותך לבורא.
שאלה: בתחילת ציטוט 97 נאמר, “יש להבין את ענין “בפרך”, ויש להבחין ב’ בחינות:”. לא מובן מה זה “בפרך”?
עבודה בפרך זו עבודה קשה שלא רואים ממנה את התוצאות.
שאלה: האם כשאנחנו מגיעות ללימוד אנחנו צריכות לסדר כוונה משותפת או שכל אחת צריכה להגיע עם כוונה נסתרת אצלה בלב?
לא, יותר טוב אם הכוונות שלנו יהיו מסודרות ודומות ככל האפשר.
שאלה: האם החיבור הנכון הוא שכל החברים מזהים את הלב הפתוח בכל חבר וחבר?
כן.
שאלה: למה שייכת התפילה שאנחנו מחברים בעשירייה או התפילה העולמית, לחלק הנסתר או הנגלה?
לחלק הנגלה. אנחנו אולי לא מדברים על זה, אבל אנחנו לא מסתירים, לכן זה נקרא החלק הנגלה או הגלוי.
תלמיד: בעבודה שלנו חשוב גם החלק הזה וגם החלק השני?
כן, אנחנו גם נגיע לחלק השני.
שאלה: כדי להצדיק שהשכר הרוחני מיושם בעשירייה, לפעמים אנחנו מקבלים אותו בצורה שלילית. מה חשוב לזכור באותם מצבים כאשר אנחנו מקבלים מטען חדש בעבודה רוחנית?
אנחנו מתקדמים ממצב למצב, לכן אנחנו צריכים לזכור ולקשור את המצבים האלה.
שאלה: למה בעבודה בהשפעה אני לא יכולה להרגיש שאני מתקדמת?
את יכולה, אבל רק אם את מעריכה את עצמך לפי מידת ההשפעה.
תלמידה: כתוב כאן שאני מרגישה את העבודה כקשה, רק כי אני לא מבינה שאני מתקדמת.
את עדיין לא מעריכה את עצמך כמשפיעה ולכן נראה לך שאת לא מתקדמת.
תלמידה: אבל העבודה הזאת היא באמת קשה או לא?
זה תלו באדם.
תלמידה: מה זה אומר לעבוד בלי מאמץ?
תשאלי על זה עוד כעשרה שיעורים, תתאפקי קצת, זה לטובתך.
שאלה: בקטע 97, בחלק הסופי נאמר שאדם לא יכול לסמוך על עצמו כי זה נסתר ממנו ומאחרים. אז על מי כן אפשר לסמוך? על מה אפשר לסמוך?
על הכוונות שלך שבעזרתן אתה קשור עם החברים שלך, אבל לא על עצמך.
תלמיד: בקטע כתוב שאת האמת ניתן לראות בחלק הנגלה, במה שקשור למעשים. מצד שני, אנחנו לומדים שההגדרה של אמת שייכת לכלים דהשפעה.
אנחנו עוד נברר את זה.
שאלה: יוצא שנשאר לנו רק המעשה אבל בלי שכר. מהו המעשה?
כל מעשה שעל ידו אתה יכול להשפיע לעשירייה, לחזק אותם, לחבר אותם זה המעשה. למעשים האלו אתה צריך להגיע, להשתוקק.
שאלה: אם הכוונות והמחשבות בלב ובמוח של האדם נסתרות ממנו, איך הוא יעבוד איתן?
אדם יכול לעבוד רק עם מה שלא נסתר, ומה שנסתר אנחנו לא יודעים. מה שנסתר בנו זה הבורא עצמו וכל התהליך שאנחנו עוד נצטרך לעבוד בעתיד.
תלמיד: האם אדם שמנסה לעבוד עם כוונה צריך תמיכה יותר חזקה, יותר משמעותית?
כן, ודאי שהוא צריך יותר תמיכה מאשר אם הוא עובד במעשה, אבל הוא צריך לקבל אותה מהחברים שמדברים על זה, שכך מחזיקים זה את זה.
שאלה: אמרת מוקדם יותר שהמשימה העיקרית שלנו היא להגביר את קצב הבירורים שלנו. במהלך היום כשאני נמצא עם עצמי ושומע שיעור, איך עובד העיקרון של “איש את רעהו יעזורו” בתנאים כאלה כדי לזרז, להגביר את קצב הבירורים?
אתה הרי מקשיב לחברים, מקשיב לי, לשיעור, אתה קשור למשהו. כל זה עובד עליך.
שאלה: לא לגמרי הבנתי את העניין של עבודת פרך. חשבתי שעדיף להתקדם לבורא בשמחה, בגדלות, ולא מתוך חוסר רצון, אבל שמעתי שאם יש תענוג אז אין עבודה קשה. אם כך מה בעל ערך יותר, מה חשוב יותר, להתקדם כך או להתקדם כך?
יש עבודה פיזית ויש עבודה רוחנית. בעבודה פיזית העיקר זה לעבוד ולהשקיע כוחות פיזיים, ובעבודה רוחנית העיקר זה להשקיע כוחות רוחניים. כוחות רוחניים אנחנו משקיעים בתנאי שאנחנו לא מסכימים עם העבודה עצמה, עם המעשים שלנו, עם המצב שלנו, אבל בכל זאת מבינים שכך צריך להיות כדי להתקדם למטרה הרוחנית ולכן מבצעים את זה. איך מבצעים, מאיפה לוקחים כוחות? מהקשר בינינו ומתפילה.
שאלה: אם אני מבינה נכון, יציאה מעבדות מצרים היא כאשר העבודה הופכת להיות השכר.
כן.
תלמידה: מה בדיוק מעביר את העבודה הקשה לעבודה שהיא השכר?
הערכה, למי אני עובד, לשם מי אני עובד, מה אני רוצה שיהיה כתוצאה מהעבודה שלי.
תלמידה: האם תוכל להסביר את זה?
לא, אין לי מה להסביר. מה שאמרתי מספיק.
שאלה: אם הכוונה היא הדבר הכי חשוב בעבודה, אז אני יכולה לעשות פעולה פיזית בכוונה לא טובה. האם אני יכולה לא לעשות שום פעולות ורק לחשוב על הכוונה הנכונה, ואם כן בשביל מה אנחנו צריכים בכלל את הפעולות הגשמיות?
זה נכון, באמת שאלה כזאת קיימת, בשביל מה צריכים פעולות גשמיות אם אנחנו יכולים לקבוע את היחס שלנו לפעולות בצורה פנימית. אבל העניין הוא שאם נעבוד רק בצורה פנימית זה לא מספיק כדי שהכוונה שלנו תהיה שלמה, כי אנחנו נכללים מגוף ונשמה ולכן חייבים לעשות גם פעולות גופניות.
שאלה: התחלתי להבחין שאני מנסה לשים כוונה, אבל יש מחשבות שלפעמים עוברות בי כנגד. האם פה בדיוק מתגלה הפרעה, פה אני צריכה לעשות את השינוי?
פרעה מתגלה בכל מצב שהוא כנגד הבורא, שם אתה תגלה את פרעה.
תלמידה: כנגד הבורא, כנגד החיבור?
כן.
שאלה: אמרת שהכוונה היא המעשה. למה התכוונת?
הכוונה בעצמה פועלת כמו מעשה. אם אני מצטייד בכוונה נכונה היא פועלת ברוחניות כמו המעשה. ברוחניות אין לי כלים אחרים, רק הכוונות.
תלמיד: האם נכון לומר שהמאמץ מצידנו לסדר כוונה נכונה, יהיה המעשה, ורק בהתלבשות הבורא זה נקרא שיש לנו כוונה על מנת להשפיע?
כן.
תלמיד: ביומיים האחרונים היו לנו בירורים מאוד אינטנסיביים, ואני מרגיש צורך להודות לך ולחברים על כך שאתה מלווה אותנו במצבים שלנו.
יפה, תודה רבה לכם.
שאלה: מה יכריח את האדם לצאת מעבודת הפרך לעבודה קשה?
רק על ידי חיבור עם החברים, ובהשפעת האור העליון על החיבור הזה האדם יכול לעבור ממדרגה למדרגה. אנחנו צריכים להבין שזאת ההתקדמות שלנו. זאת אומרת, חיבור פיזי, חיבור פנימי, והשפעת המאור המחזיר למוטב על החיבור הזה.
שאלה: מאז שהתחלתי ללמוד את חכמת הקבלה הכוונה היחידה שהבנתי זה שיש לי רצון אגואיסטי לקבל עבור עצמי, ואני רק רוצה שכר. ככל שאני מתקדם יותר, ככה המצב הופך גרוע יותר. איך אני יכול להבין שבאיזו נקודה תבוא הכוונה הזו להשפיע? כי כרגע זה מאוד קשה לי.
אתה יכול לשאול את הבורא מתי תקבל כלים דהשפעה, ועל ידם תיכנס לעולם הרוחני, לכוח הרוחני. תשאל אותו, מתי אני אקבל כלים דהשפעה? אתה בראת אותי בכלים דקבלה, ואני כל הזמן נמצא בהם, וכמה שאני משתדל לצאת מהם אני לא יכול. אז אני מתפלל אליך, ואני מבקש ממך, תעלה אותי מעולם הקבלה לעולם ההשפעה.
בסדר? תעשה את העבודה הזאת, אל תחכה.
שאלה: יש לי כאב גדול בלב על כך שחלק מהחברים עומדים על כך שרק הכוונה חשובה בעבודה הרוחנית, וחלק מהחברים ממש מתעקשים שגם הפעולה חשובה כדי לעורר את הלב לתפילה. איך לחבר בין החברים האלה?
כל עוד אנחנו קיימים בגופים שלנו, חוץ מהנשמות שאותן אנחנו עדיין לא מרגישים, גם הפעולות מאוד חשובות עבורנו. לכן אנחנו באים לשיעור, מתחברים, מתקרבים אחד לשני. דווקא בגלל זה.
תלמידה: תודה. האם יש אמצעים נוספים לחבר בין החברים, לבקש מהבורא, לעשות סדנה, שנתחבר ממש, שנהיה בפעולה אחת?
תפעלו בכיוון, למה לא? אתן חכמות, מפותחות, יפות בצורה פנימית, בתוככן, אז תתאספו, ותבקשו.
שאלה: לאיזה מטרות ולאיזה כוונה אנחנו צריכים להשתמש בדעת שלנו, בשכל שלנו בעבודה בקבוצה?
בשביל להתחבר. זה לא ברור? למה אנחנו צריכים קבוצה? בשביל להתחבר, כי הבורא יכול להגיב רק כלפי קבוצה, ולא כלפי אדם אחד. אני יכול לצעוק כל החיים, וכלום לא יעזור לי, כי אנחנו צריכים לצעוק מתוך כלי משותף.
קריין: קטע מספר 98. כותב רב”ש:
מלאכת אנשים לנשים
“”מלאכת נשים לאנשים” פירושו, שאלו אנשים, אין להם כח התגברות, אלא “תשש כוחם כנקבה”, היינו שהיו חלשים בקיום תו”מ, שלא היה להם כח לשמור ולקיים את המצות אפילו בבחינת הנגלה, הנקראת בחינת מעשה לבד. וכל עבודת ההתגברות היתה רק בבחינת המעשה ולא בבחינת הכוונה. באו אליהם המצרים, ונתנו להם להבין, אין אנו רוצים להפריע לכם בעבודת הקודש, אלא אדרבה, אנו רוצים שתהיו עובדי ה’ אמיתיים. היינו, אנו רואים, שאתם רוצים לעבוד עבודת הקודש. לכן אנו מייעצים לכם, שעיקר עבודה היא לא המעשה, אלא עיקר היא הכוונה.”
(הרב”ש. מאמר 13 “בא אל פרעה – ב'” 1986)
קריין: קטע מספר 99.
“”היו מחליפים מלאכת אנשים לנשים”. כי “מלאכת אנשים” נקרא, שהוא כבר גבר, שהוא כבר יכול להתגבר על הרע שלו, ולעסוק בתו”מ בבחינת המעשה. ומשום זה, מה הוא צריך לעשות, בזמן שכבר נקרא איש, שפירושו איש מלחמה, שיש בידו להילחם עם הרע שלו בבחינת המעשה. לכן הגיע הזמן שצריך להתחיל עבודתו בבחינת ב’, כנ”ל, היינו בבחינת הנסתר, שהיא הכוונה. זאת אומרת, להשתדל מכאן ולהבא, לכוון כל מעשיו שיהיו בעמ”נ להשפיע נחת רוח להקב”ה ולא לתועלת עצמו.
ומה עשו המצרים, בזמן שראו, שהוא איש, המסוגל לצאת משליטתם ולהכנס לקדושה. אז החליפו את עבודתם ונתנו להם “עבודת נשים”, שפירושו, שכל עבודתם יהיו בעבודת נשים, שהמצריים נתנו להם להבין, וכי מי צריך כוונות אלא, עיקר הם המעשים.”
(הרב”ש. מאמר 13 “בא אל פרעה – ב'” 1986)
שאלה: אז כוונה ומחשבה או כוונות ומחשבות אלה שני דברים נפרדים? כי לעיתים יש לי מחשבות גשמיות, מחשבות חומריות שמנסות להרחיק אותי מהכוונה להיות עם החברים, להיות בחברה שלנו. אם הכוונה צריכה להיות על מנת להשפיע, אבל המחשבות לוקחות אותי מהכיוון הזה, איך אנו מכיילים את עצמנו כדי שנוכל להשתמש במחשבות שיהיו בקו אחד עם הכוונה הנכונה, איך לעשות את זה?
זה נקרא ש”פיו וליבו יהיו שווים”. מה לעשות? לתקן את המחשבות.
תלמידה: לעיתים אתה יכול להיות במצב כל כך כבד, וברמה האישית, מהניסיון שלי, אתה יכול לקחת את המחשבה, כי אני עדיין רוצה להיות כאן, אבל המחשבות נודדות למקומות אחרים, ולפעמים אני מוצאת את עצמי כך שבסופו של דבר, המחשבות והכוונות כן מסתדרות כאחד. אני לא כל כך מבינה איך זה קורה, ולא מבינה איך לעבוד נכון עם הדבר הזה.
איך זה קורה, זה לא עניינך, את מקבלת את זה מוכן מלמעלה, ואת רק צריכה לסדר עת המחשבות יחד, ואת איך שאת מתייחסת אליהן.
(סוף השיעור)
- “כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו” (סוכה נ”ב ע”א)↩
- שמות ב’, כ”ג↩
- “אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה” (ויקרא רבה פרשה ב’ פסקה א’: בנוהג שבעולם, אלף בני אדם נכנסין למקרא, יוצא מהן מאה. מאה למשנה, יוצאין מהן עשרה. עשרה לתלמוד, יוצא מהן אחד. הה”ד [הדא הוא דכתיב, וזה מה שכתוב] (קהלת ז’) אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי)↩
- “אשר עוד-בקשה נפשי, ולא מצאתי: אדם אחד מאלף, מצאתי–ואשה בכל-אלה, לא מצאתי.” (קוהלת, ז’, כ”ח)↩