SUNDAY PRAYER: HOD-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: between after midnight and sunrise of Sunday

Lesson on the topic of “Pesach (Passover)”

שיעור בוקר 16.03.23- הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – פסח

קריין: שיעור בנושא – פסח, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 57.

אנחנו ממשיכים באותו נושא, “בוא אל פרעה” ואיך לצאת משליטת פרעה, וכמה הדרך הזאת היא דרך מיוחדת שכוללת בתוכה הרבה מאוד הבחנות. מדובר על המעבר שלנו מטבע של הרצון לקבל ההפוך מהבורא, לטבע על מנת להשפיע, לטבע הבורא. וודאי ששתי צורות הטבע האלו נמצאות בניגוד אחת לשנייה, יש ביניהן מרחק אינסופי ואנחנו צריכים לעבור ממצב אחד למצב השני. נקווה מאוד שעל ידי עזרת החברים שכולנו נמשכים למטרת הבריאה, נוכל להגיע לזה וגם להראות את זה לכל העולם.

קריין: קטע 57, אומר הרב”ש.

“”בא אל פרעה”. וקשה, הלא “לך אל פרעה” היה צריך לומר. ומתרץ הזהר (בא דף י”א ובהסולם אות ל”ו) “אלא שהכניס אותו את משה, חדרים לפנים מחדרים, אל תנין חזק אחד עליון, כיון שראה הקב”ה שמשה ירא, אמר הקב”ה, הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנין הגדול, הרובץ בתוך יאוריו, שהקב”ה היה צריך לערוך עמו מלחמה, ולא אחר, כמו שאתה אומר, אני ה’, שדרשו, אני ולא שליח. נמצא שבא יהיה פירוש היינו, שנינו ביחד”.”

(הרב”ש. מאמר 19 “בא אל פרעה – א'” 1985)

ודאי שזה הבורא שעושה את המלחמה והוא עושה את הכול, ומשה נוכח בזה ולומד מזה מהו הטבע של הרצון לקבל, עד כמה הוא מיוחד כנגד הטבע של הבורא, הרצון להשפיע. ומשתי הצורות האלו בסופו של דבר קם מישהו, משה, שהוא מראה לכל המין האנושי מה המטרה של הבריאה הזאת, שהיא כולה כולה צריכה לעבור מכוונה על מנת לקבל, לכוונה על מנת להשפיע ומשנאה לזולת לחיבור לזולת, וכך במסירות נפש הם עוזרים ותומכים זה בזה כדי להגיע להיות כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: בפסקה כתוב שהבורא ראה שמשה ירא. ממה הוא פחד, האם הוא פחד מלא להביא נחת רוח לבורא? ואם כן, זו הפעם היחידה שהבורא נמצא איתנו כשיש לנו היראה הזו, שלא נוכל להביא לו נחת רוח כפי שכתוב, שנלך שנינו ביחד, הבורא ומשה?

זאת תחילת הקשר בין הבורא ומשה, וזו ודאי התחלת הקשר כלפי משה. הבורא ודאי שנמצא תמיד בקשר עם כל הבריאה שלו והבריאה הזאת קיימת בו. אז אפשר להגיד, שזו תחילת הקשר ותחילת הלימוד, הכרת משה במה הוא נמצא, עם מי הוא קשור, מי מנהל אותו ואיך הוא יכול להתקיים כדי להגיע לפסגת הבריאה.

שאלה: למה הכוונה שהוא הכניס אותו לחדרים הפנימיים והראה לו את התנין?

הבורא פתח למשה קצת יותר ממה שהוא נמצא לעת עתה, והביא לו ראייה קצת יותר קדימה, מיהו הרצון לקבל שאיתו הוא יצטרך להילחם, כדי שיידע איך להתארגן ואיך לדבר עם האחרים, להבין את הטבע האנושי ולהתקדם לתיקון שלו.

שאלה: להכיר את התנין הזה, את המפלצת כשהבורא מוביל אותנו, זה לא אמור להיות מפחיד. איך נכיר אותו ונבין שזה הבורא שמוביל אותנו?

כנראה שאנחנו צריכים קודם להיות בטוחים שאנחנו הולכים יחד עם הבורא, ועל זה מדובר בתורה כל הזמן, שהאדם צריך לאחוז בבורא, להחזיק בו ולהתכונן להכניע את עצמו, וככל שהוא יותר קשור לאחרים, אז הוא יותר מתקשר לבורא, כי “בתוך עמי אנוכי יושבת”. וכך מתקדמים בהדרגה.

שאלה: כתוב שהבורא צריך להילחם עם פרעה. פרעה הוא גם חלק מהבורא, אז איך הבורא נלחם עם עצמו בתוך האדם?

הדוגמה הפשוטה ביותר שיש לאדם, למשל יש בו מספר רצונות שונים, השתוקקויות שונות, והוא צריך לבחור ולהעדיף משהו מתוכם על פני משהו אחר, כך זה עובד.

תלמיד: האדם צריך לבחור?

כן האדם צריך לבחור, זו הבחירה החופשית.

תלמיד: אבל הבורא הוא זה שנלחם עם פרעה?

אחרי שהאדם בוחר, במידת הבחירה של האדם.

שאלה: אם האדם יודע שהכול בא מהבורא ואין עוד מלבדו אז למה לפחד, מהו הפחד של האדם?

הפחד של האדם זה להתנתק מהאגו שלו, כי אז מה יש לו, הוא נמצא כאילו בחלל.

שאלה: יש אמרה, “לקחת רק מה שהכרחי ואת היתר לתת ככל שאתה יכול”. שאלתי, אם זה המצב שבאמצעותו הבורא מאפשר לנו להתגבר על מצב פרעה ולקבל את האור, כשהאדם מתנהג כך?

נגיע ונראה.

שאלה: למה בשביל להילחם עם פרעה צריך את משה, למה תכונת יוסף לא מספיקה?

יוסף זה תכונה אחרת לחלוטין ממשה. יוסף זה מי שמחבר את ההשתוקקויות של האדם ונותן להן כיוון. משה זה מהמילה מושך, הוא נותן כוח בכיוון הזה. כל תכונה קובעת לנו את הווקטור ואת העוצמה של הווקטור, ולכן הן לא יכולות להיות כמו שנשפכות אחת אל תוך השנייה, אלא התכונות האלה הן נבדלות זו מזו בצורה ברורה מאוד בכיוון שלהן, בעוצמה שלהן, באופן השימוש בהן. יוסף מאחד, משה מוציא, מושך ממצרים.

שאלה: איך להגדיל בתוכי את המידה הזאת, נגיד אני בוחר בתוכי את האדם והבורא יסיים את העבודה עבורי?

תתעקש על זה ותגלה את הכול.

קריין: קטע 58.

“כוחו של האדם, שהוא צריך לתת יגיעה, לא בכדי שישיג את הדבר, אלא בכדי שיהיה לו רצון חזק להשיג את הדבר. נמצא, שצריכים עבודת האדם, בכדי להשיג צורך, שה’ יעזור לו, שזה נקרא רצון שלם. זאת אומרת, לא שעבודת האדם גורמת להשיג את הדבר, אלא להשיג את החסרון והצורך להדבר, ובכדי שידע מה שחסר לו. על זה הוא מקבל עזרה מלמעלה, בזה שכל פעם הוא רואה, שהוא יותר בעל חסרון, שאין בידו לצאת משליטת פרעה. והסיוע הזה נקרא “כי אני הכבדתי את לבו”. נמצא, שהכבדת הלב צריכים כנ”ל, בכדי שיהיה לו רצון אמיתי לדבר אמת.”

(הרב”ש. מאמר 17 “מהו הסיוע שהבא לטהר מקבל, בעבודה” 1990)

שוב אנחנו רואים דבר והיפוכו – ככל שיש התנגדות, כך אנחנו יכולים לפתח רצון כנגד ההתנגדות, ושני הכוחות עובדים יחד. לכן חייבים ללכת בדרך בצורה שכל פעם נרגיש שאנחנו נמשכים למטרה וכל פעם נרגיש עד כמה אנחנו נדחפים, דוחים, הפוכים מהמטרה, ובין שני הכוחות האלו אנחנו נמצאים בבחירה חופשית ובעבודה שלנו לבנות את עצמנו בעד ונגד, וכך מתקדמים, כך גדלים.

קריין: 59.

“הכבדת הלב, מה שכתוב “כי אני הכבדתי את לבו”, היתה בכדי שיהיה מקום לתפלה. והתפלה הזו, אין זה כדוגמת בשר ודם, שרוצה כבוד, שיבקש ממנו, בכדי שע”י זה הוא מתכבד. אלא כאן כוונת התפלה היא, בכדי שיהיה לו כלי, היינו שיהיה לו צורך לעזרת ה’. כי אין אור בלי כלי. ובזמן שהאדם רואה, שאין הוא מסוגל לעזור לעצמו כל שהוא, אז יש לו צורך שה’ יעזור לו.”

(הרב”ש. מאמר 13 “בא אל פרעה – ב'” 1986)

שאלה: האם נשאר הפחד של האדם להתנתק מההתקדמות ברוחניות?

הפחד עובר לפחד אחר – לא לטעות, להידמות לבורא, לקיים את מה שהבורא רוצה. מגיעים פחדים אחרים.

תלמיד: אם יש מילוי למקום הריק הזה, הפחד הזה לא פוחת?

לא, הוא עובר לסוג אחר של פחד, האם אני אוכל לקיים את רצון ה’. זה כבר לא מתוך פחד אלא מתוך כך שאני משיג את גדלותו.

שאלה: מה השינוי שקורה ברצון שנקרא “הכבדת הלב”?

כשהאדם מבין שצריך לפעול בצורה מסוימת אבל הוא פועל כביכול כנגד זה, זו הכבדת הלב, זו עקשנות נניח.

שאלה: אחרי שאדם עושה פעולת חיבור עם החברים או פעולת הפצה שהצליחה הוא מתמלא בגאווה שהוא עשה איזשהו משהו טוב. כשאני רואה שזה קורה לי אני מבין שאני לא בכיוון, אני מבין שאני צריך איכשהו לחבר את זה חזרה לבורא ולתלות את זה ב”אין עוד מלבדו”. אבל העבודה עם אין עוד מלבדו בנקודה הזאת מרגישה שכלית, כי יש את הגאווה בפנים. איך יוצאים מהלופ הזה?

רק דרך הקבוצה. אם אתה סגור בתוך עצמך אתה לא יכול אף פעם לצאת לתכונה אחרת, אלא רק כשאתה מקושר עם הקבוצה ומתבטל כלפיהם אז אתה מקבל דרכם תכונות חדשות ואז אתה מתיישר בדרך.

תלמיד: אדם עושה איזושהי פעולה בשביל החברים, פעולת חיבור, אנחנו עושים איזו עבודה, ויש רגע שבו באמת יש חיבור והרגשה של שלמות והכול בסדר, אבל כמה רגעים אחר כך, האדם מתחיל להתגאות בפנים על כך שהוא עשה את הפעולה הזאת.

הוא אומר לעצמו “עשיתי פעולה טובה, איזה יופי כל הכבוד לי”. הוא מבין שזו לא הדרך הנכונה, והוא באמת לא רוצה להרגיש את הגאווה הזאת, אבל יש את הגאווה הזאת. איך יוצאים מזה לאין עוד מלבדו?

אם האדם רוצה לשנות בו איזו תכונה אז הוא חייב להתפלל לבורא. כי מי מחזיק את כל התכונות, מי משנה אותן? לא האדם בעצמו ולא התפילה שלו בלבד, אלא הפנייה שלו לבורא, כי הבורא מחזיק את כל התכונות האלו והוא יכול לשנות אותן.

שאלה: בלי כלי אין אור, מה צריך אדם להבין אם הוא מרגיש שיש לו כלי אבל אין אור?

להתפלל. בסופו של דבר אין לנו מה לעשות, אנחנו לא חייבים להיות חכמים ולדעת את הדרך ובכל צעד ושעל לדעת מה לעשות בדיוק. יש לנו קשר עם הבורא מלכתחילה, כי הוא נתן לנו את הרצון הזה כדי שאנחנו נתעסק בו, נתקרב אליו ואנחנו צריכים להשתמש בזה. לכן בכל פנייה, בכל צעד, בכל מה שלא מובן, לא הולך, צריך לפנות מהבורא. תסתכל על התינוק, הוא כל הזמן פונה לאימא, “זה לא בסדר וזה לא בסדר, את זה אני לא יכול לעשות, תעשי כך וכך”. היא מוכנה לעשות הכול, והוא כל הזמן פונה אליה. כך אנחנו עם הבורא, לא לשכוח את זה. בפרט שאנחנו נמצאים בכוח גדול, עשירייה, שאנחנו יכולים דרך החברים, יחד כולם, לדרוש מהבורא, ואין שום אפשרות שהוא לא יענה.

שאלה: פרעה הכביד את הלב ומכריח אותי לעשות מה שאני לא רוצה, ואז מופיע כלי חדש. הכלי החדש לא יכול להופיע באותו הרצון, איפה הוא מופיע?

פרעה הכביד את הלב, כלומר הגדיל את הרצונות שלי, ועכשיו אני מכוון את הרצונות החדשים האלה שלי לכיוון נכון בעזרת הקבוצה.

שאלה: מה עלינו לעשות במצב של הכבדת הלב, מאיפה לקחת כוחות ואיך להבין מה קורה?

רק מהקבוצה.

שאלה: האם זה בסדר לבקש מהבורא כוחות להצדיק אותו בכל מה שהוא מבצע בתוך העשירייה שלנו?

כן, ודאי.

שאלה: מהי ההתנגדות בין דחיפה ומשיכה שמתבצעות עלינו, איך אפשר לשמור על הכוח הזה?

לדחיפה ומשיכה בעבודה שלנו יש אותה חשיבות, ואני צריך להשתמש בהן כדי לעבור מהמצב הנוכחי למצב שאני בוחר שהוא יותר טוב, שהוא הבא בדרך, שהוא יותר חיבור ביני לחברים ובתוכו חיבור ביני לבורא.

שאלה: כשהבורא מכביד את לב האדם והאדם לא צריך שום דבר חוץ מהקשר עם הבורא, כשהגל הזה עובר, על מה האדם צריך לשים דגש בעבודה שלו כדי מצד אחד לזרז את הזמן ומצד אחר לא לפחד ממצב הכבדת הלב הבאה?

הוא צריך לשים לב לשתי הנקודות האלה בעיקר, לעשות את כל הפעולות כדי לדחוף את כולם לחיבור, את כל חברי הקבוצה, ולבקש מהבורא שיבצע את הפעולה הזאת.

קריין: קטע 60.

“כל הכבדת הלב היא לטובת האדם, שעל ידי זה יזכה לאותיות התורה. והגם שהאדם לא מרגיש בשעת מעשה את כל מה שהוא צריך להרגיש, אבל בזמן שגומר את בחינתו בשלימות, אז מתגלה אצלו בפעם אחת מה שעבד כל הזמן.” אנחנו רואים שיש כאן תהליך אקומולטיבי, שהולך ומתחבר, עד שקופץ הסימן החדש, והמדרגה החדשה יוצאת.

“וכמו המשל שנתן אאמו”ר ז”ל, שזה דומה שכל פעם אדם מרויח רק אפס. וכל פעם אינו רואה שהרויח רק אפס. לכן בפעם הראשונה יש לו אפס אחד, ובפעם שניה ב’ אפסים, ובג’ שלשה אפסים, עד שמרבה הרבה אפסים. 

אבל כשגומר את עבודתו, הוא משיג אחד. נמצא שיוכל להיות אפס אחד עם אחד, שהוא רק עשר. או שיכול להיות 1,000,000 או יותר. נמצא שכל פעם נתוספות אצלו אותיות התורה. וזהו “למען שיתי אותותי אלה בקרבו”. 

(הרב”ש. 926. “בא אל פרעה”)

העיקר לא לעצור ולהמשיך אפילו שאתה אוסף אפסים, ולא נראה לך שאתה מתקדם אלא כל פעם אתה רואה שאתה עוד יותר רחוק מהמטרה, כי אתה מגלה את האמת, שאתה הפוך מהמטרה, ואתה רחוק ממנה, ומתי שאתה מגיע לגילוי השלם באפסים האלה, לכך שיהיו לך עשרת אלפים או מיליון או עשרה מיליון, אז אתה בסופו של דבר קופץ קדימה למספר חדש.

כתוב “למען שיתי אותותי אלה בקרבו”, זאת אומרת אדם צריך להבין שיש לו לאן להתקדם על אף שנראה לו שהוא אולי הולך בצורה הפוכה, ויש לנו גם עכשיו כאלו מצבים, שאנחנו עוברים אותם ורואים שאין התקדמות מיום ליום, ואני רואה אפילו הפוך, היום למדתי משהו ואני מבין שאני לא מתקדם אלא ההיפך, כאילו נמצא בכיוון הפוך להתקדמות. אנחנו צריכים שכל הדברים האלה יתגלו בנו ונוכל לדרוש את מצבנו האמיתי.

שאלה: מה ההבדל בין המצבים שלא ידע את יוסף, והכבדת הלב, איזו עבודה עלינו לעשות בעשירייה בכל מצב כזה?

רק להתחבר, לא צריכים לחשוב פעמיים, ברגע שאתם לא יודעים מה לעשות, לא חשוב מאיזה מצב לאיזה מצב, אתם יודעים רק דבר אחד, אם אנחנו עכשיו נלך לחיבור יותר גדול ממה שהיה לנו אנחנו הולכים נכון.

שאלה: איך אנחנו יכולים להפוך את הכאב מהכבדת הלב לשמחה, האם אפשר לשוב לבורא משמחה כשאנחנו שבים אליו?

כן, ודאי, אם אנחנו מרגישים שאנחנו פועלים נגד הלב האגואיסטי שלנו כדי להתחבר לחברות, ולהיות יחד איתן, אז ודאי שאנחנו צריכות להיות שמחות, וכך נתקדם.

אני בטוח שבמיוחד בקבוצה כמו שלכן, בנות חזקות, צעירות, אתן יכולות לעשות קפיצת הדרך אפילו.

שאלה: איך אנחנו עוברים מהכבדת הלב לזה שיש לנו כלי חדש?

אם אנחנו מבינים בשביל מה קיבלנו הכבדת הלב, כדי שיהיה לנו יתר צורך לפנות לבורא, ולדרוש ממנו תיקון, אז הכבדת הלב אנחנו מקבלים לא כהכבדה אלא כמתנה, הכוונה הנכונה, ואנחנו פונים לבורא ומודים לו, וכך מתקדמים.

שאלה: אפילו אם אנחנו אוגרים מיליון אפסים ומרגישים שאנחנו לא מתקדמים, על פי הפסקה שקראנו עולה שבכל פעם אותיות התורה, הכוחות, מתאספים בו ומצטברים, גם אם אנחנו מרגישים שאנחנו לא מתקדמים, ושיש לנו מיליון אפסים, האם הכוחות האלה בכל זאת מצטברים בתוכנו?

ודאי שכל הכוחות מצטברים בתוכנו, הרי אנחנו אוגרים אותם בתוכנו, אנחנו רוצים להתקדם יחד איתם, אנחנו לא זורקים שום דבר ממה שאנחנו שומעים מהחברים שלנו, ואנחנו כל הזמן מתגלגלים יחד איתם.

שאלה: בקטע הקודם רב”ש אומר שמופיעה נחיצות אצל האדם להתפלל. הכוונה שהאדם כבר עם רגל אחת נמצא בהרגשה של רוחניות, כלומר הוא מבקש לא עבור עצמו, כאילו התמלאה הסאה?

הוא מבקש עבור העשירייה. והשאלה עד כמה הוא רואה את עצמו בעשירייה הזו? או שהוא סוחב את העשירייה הזו אחריו כמו יוסף, כמו משה, או שהוא פשוט רוצה להתכלל בהם ולהיות בקרבם, וכך כאילו לחמוק דרך המעבר הזה, דרך אותו שלב מעבר מהרגשת העולם שלנו להרגשת העולם הרוחני.

תלמיד: יוצא שהוא כבר עבר את התקופה הזאת שהוא כאילו מרגיש שהוא באגו, שמשתמשים בו, שהוא משקיע מאמץ ולא מרגיש כלום. כאילו הוא עבר את התקופה הזאת והאדם לא חוזר יותר לשם. הוא כבר בצורה מודעת משקיע מאמץ לתוך מרכז העשירייה וזו כבר איכות אחרת של תפילה.

כן.

שאלה: מה הכוונה בעשירייה שאנחנו רוכשים את אותיות התורה? מה זה הכוחות האלו?

אותיות התורה הן תכונות רוחניות שבנו. הן מסומלות באותיות. כשאנחנו מרכיבים אותן אנחנו כביכול יוצרים איזו הדרגתיות של מצבים שאנחנו צריכים לעבור מהמצב שלנו ועד לגמר התיקון. לכן כל העבודה שלנו טמונה כביכול בקריאת כל התורה, לעבור על כל התורה, על כל המילים שבה, מהמילה הראשונה בראשית ועד המילה האחרונה ישראל, כדי שאנחנו נוכל לעבור את כל זה בתוכנו.

תלמיד: כלומר אנחנו רוכשים את תכונות הבורא.

כן.

תלמיד: הכול נעשה דרך ביטול?

כן.

שאלה: מה גורם לנו לקפוץ מכל הצטברות האפסים האלה לאחד?

ככול שאנחנו מורידים את עצמנו, כל אחד מוריד את עצמו כלפי הקבוצה בחשיבותו, בגדלותו, בהבנתו, כך אנחנו מצטרפים יותר ויותר, נכללים יותר ויותר בקבוצה, ובהתאם לזה הקבוצה עולה.

תלמיד: האם זקוקים להרבה עקשנות בשביל הכבדת הלב? מהי אותה עקשנות?

אנחנו צריכים לטפל בזה כל הזמן.

תלמיד: מה הכוונה לטפל בעקשנות כל הזמן?

שאני לא עוזב את הדרך, אני לא עוזב את הקבוצה ואני רוצה שכולם יהיו מחוברים.

שאלה: האם האפסים האלה שיותר ויותר מצטברים בי פירושם שאני יותר ויותר מבין שאין עוד מלבדו ושכל העולם כולו מתמלא בנוכחותו, ובאותו רגע שהאני שלי מתבטל לחלוטין אני הופך להיות כאחד ואז מקבל את האחד הזה וכולל בתוכך את כל היתר, את כל האחרים, וזה המצב שבו האני כולו נעלם ואני מבין שהתפקיד של הבורא מתבטא בתוכי ואני צריך להתייחס לכל העולם בדיוק כמו הבורא?

כן, כך זה מתקדם באופן הדרגתי.

שאלה: זה מנחם להרגיש שעל אף שנראה שמתקדמים לרע האמת היא שאנחנו מתקדמים. איך לנצל את המצבים האלה שאנחנו נמצאים בחושך, האם דרך אמונה יותר גדולה?

כן, בכוח האמונה, בכוח החיבור שלנו עם הקבוצה ועם הבורא ועל מנת להשפיע, כך אנחנו הולכים קדימה.

שאלה: תיארת קודם שני מצבים, או שאני סוחבת את העשירייה, או שאני מתכללת בתוכה ואז נכנסת לרוחניות. מהו המצב הנכון ומה ההבדל ביניהם או שהם הדרגתיים?

צריך לסחוב את העשירייה כל הזמן אחרת לא תגיעי לשום דבר. צריך להתבטל בפני העשירייה ולסחוב כל אחד מהחברים כמו שסוחבים ילד קטן.

שאלה: שמעתי ממך שאנחנו צריכים ללכת לחיבור יותר גדול ממה שהיה לנו. איך אפשר למדוד את החיבור במצב שלנו?

אנחנו לא מדברים על מדידה, אנחנו מדברים איך כל הזמן להימשך לחיבור יותר גדול. למדוד אנחנו עוד לא יכולים.

שאלה: שמענו בשיעור שאי אפשר להילחם נגד האגו כי בטוח נפסיד, אבל צריך ללכת נגד הטבע שלנו. מה ההבדל בין האגו לבין הטבע שלנו?

יש בזה הבדלים אבל קשה להסביר. יהיה נכון להגיד שאגו זה הרצונות, והטבע שלנו זה הרגלים.

שאלה: ציינת שאנחנו עוברים מצבים שנראה שהם ההיפך מההתקדמות, ואני רואה את זה גם בדרך הרוחנית וגם בעולם החיצוני, בכל מה שקורה בעולם. האם גם המצבים החיצוניים שהבורא מראה לנו הם במטרה שנפנה אליו לתיקונים?

כן.

שאלה: איך מגיעים מהרצון לבטל חבר לרצון לתמוך בחבר?

על ידי זה שרואים עד כמה אני תלוי בהם וכל העבודה שלי היא להתכלל בהם.

תלמיד: מה הרווח של הכוח הזה שמנסה לבטל ולהשמיד? מה מניע אותו?

הרווח הוא שאנחנו אחר כך הופכים אותו לחיבור ולנטייה ולעזרה וכך אנחנו מתקדמים. אנחנו בעצמנו משתדלים להפוך.

שאלה: בקטע כתוב שכשהאדם מסיים את העבודה, הוא רוכש את האחד. מה זה במצב שלנו לסיים את העבודה?

בכל זאת אנחנו רוצים להשיג משהו וכשמשיגים מה שמשיגים, אפשר לשים על זה איזה מספר, איזה סימן.

קריין: קטע 61.

“תבין קושית העולם שמקשים על הפסוק: “בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו” – נמצא לפי זה שהקב”ה לקח ממנו את הבחירה על ידי זה שהכביד את לבו?

ולפי מה שפרשתי אזי יוצא להיפך: כי על ידי זה שהקב”ה הכביד את לבו יש לו מקום לעשות עוד פעם את הענין של בחירה. כי בזמן שפרעה אמר: “ה’ הצדיק ואני ועמי הרשעים”, נמצא שכבר הכריע לכף זכות והוא כולו טוב וכבר אין לו עוד מה לעשות. לכן כנגד הטוב שלו הוצרך הקב”ה להגדיל את היצר הרע, כמו שאמרו רז”ל: “כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו”, לכן כשהקב”ה הכביד את לבו אזי כבר היה לו עוד פעם מקום לעשות בחירה.” 

(הרב”ש. אגרת ל”ט)

כך אנחנו מתקדמים. זאת אומרת, על אף שאנחנו עולים ממדרגה למדרגה, כל פעם יש לנו גם בחירה ואנחנו נמצאים במאבקים פנימיים.

שאלה: כשאנחנו עובדים בעשירייה ומגיעים להרגשת חיבור, יש איזו נקודה שבאמת אפשר לקרוא לה שמרגישים איזה בורא, כי יש איזה אהבה שמתפתחת בינינו. איך שומרים על הרגשת הבורא, על אהבת הבורא בחיבור בינינו?

על ידי זה שמשתוקקים להיות מחוברים ולתאר שהוא נמצא בין כולנו.

תלמיד: באותה נקודה אתה פתאום מרגיש שאתה יכול לקבוע את האפסים ואז יש את האחד הזה, ופתאום אתה מרגיש שהאחד הוא השולט, לא האפס.

כן.

תלמיד: אבל איך להישאר עם האפס ולא עם האחד?

אל תשים לב לזה, זה יתחלף בעצמו. רק שים לב שאתה כל פעם נמצא ביתר נטייה לחיבור.

“נאמר “בא אל פרעה”, היינו, שנלך ביחד, שגם אני הולך אתך, בכדי שאני אשנה הטבע, ואני רוצה, שרק אתה תבקש אותי, שאני אעזור לך לשנות את הטבע,” זה מה שנדרש מהאדם, רק לבקש את השינוי הנכון. “ולהפוך אותה מרצון לקבל לרצון להשפיע, כמו שאמרו חז”ל (סוכה נ”ב) “יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזר, אינו יכול לו”. 

אולם גם זה יש להבין, בשביל מה צריך הבורא, שיבקשו ממנו. זה מתאים לבשר ודם, שהוא רוצה את הכבוד, שיבקשו ממנו, בכדי שידע שהוא עזר לו. אבל איך שייך לומר דבר כזה אצל הבורא. אלא לפי הכלל “אין אור בלי כלי”, זאת אומרת, שאי אפשר לתת למי שהוא מילוי, אם אין לו חסרון, כי כל זמן שאין חסרון לדבר, אם נותנים לו, אין טעם בהדבר. אם כן, הוא לא יודע להחשיב את הדבר. ואז הוא לא ישמור את עצמו, שלא יגנבו את הדבר. היינו, שיש אנשים שהם כן מבינים את החשיבות שבדבר, והם יקחו ממנו זה הדבר. וזוהי הסיבה, שהאדם צריך לבקש עזרה מה’.” 

(הרב”ש. מאמר 19 “בא אל פרעה – א'” 1985)

רק כדי להגדיל חשיבות לעזרת ה’ שאנחנו צריכים להשיג, אז אנחנו חייבים לבקש, לדרוש, לצעוק, לנסות בעצמנו, לראות שלא מסוגלים, ואחר כך לפנות לבורא. נגיד עכשיו, כמה פעמים ביום אני מתעורר לבקש משהו מהבורא, לא כמו איש דתי רגיל אלא בעניין ההתכללות בטבע הנכון, בהשפעה, זה כמעט ולא קורה. זאת אומרת, כל מה שאנחנו עוברים זה אך ורק כדי שנגיע להצטרכות, לצורך לפנות לבורא שיעזור לנו, אחרת אנחנו אבודים.

שאלה: מה הכוונה לזכות לאותיות התורה?

זה נקרא שאנחנו מגיעים לתכונות חדשות, כי כל אות שבתורה היא תכונה חדשה.

שאלה: יש לי הרגשה מוזרה בזמן האחרון, כי בתפילה אנחנו מבקשים מהבורא שיטפל במשהו בקבוצה או בקשר שלי עם חברים או בכלל בחיים, אבל בעצם הכול זה הוא, לבושים שלו, אז אני לא מבין את המאמץ של התפילה. אני כאילו גונב מהבורא משהו למקום אחר בכלל?

כתוב “תעשה רצונך כרצונו”. אם אתה הולך לבקש מה שהבורא מבקש ומה שהבורא מתכוון אליך, זה כבר בסדר, אז אתה והוא נמצאים בכיוון אחד.

שאלה: האם כדאי לדייק את הבקשה לתכונה של הבורא שאליה הבקשה יותר קרובה?

אני לא יכול להגיד לתת תשובה על זה, אין כאן שום סימן.

שאלה: אמרת שככל שבמשך היום אני מתעורר לבקש מהבורא, וזה כמעט לא קורה, אם אני לא רואה תוצאות מהבקשות שלי במשך היום, מאיפה למצוא כוח להמשיך לבקש?

להתכלל עם הקבוצה ותראה עד כמה תוציא משם את כל ההבחנות הנוספות שעליהן תצטרך לבקש.

תלמיד: אם אני לבד במשך היום, מה זה להתכלל בקבוצה?

אתה לא צריך לראות את הפנים שלהם, אתה יכול להתכלל בהם, בנטייה שלהם להרגיש אותם כאחד, להיות איתם כאחד.

תלמיד: אני לא מבין את העבודה. אם שכחתי בכלל על הכול, פתאום אני מתחיל לחשוב על החברים? מה תהליך הזה?

כן, כן. מה התהליך, אני לא יודע כל פעם מה המצב שבו אתה נמצא. תעשה לעצמך כל סימנים, תזכורות שאתה תתחיל לחשוב על זה בכל מצב ומצב.

שאלה: בקטע 62 כתוב, גם אני אלך איתך בכדי שאני אשנה הטבע ואז רשום שאני רוצה שאתה תבקש, שיבקשו ממני. הבורא אומר אני הולך יחד איתך, זאת אומרת, מה שהוא רוצה לתת לנו ואנחנו מבקשים את זה, נראה שעבור הבורא החשוב יותר זה שנבקש ממנו ולא מה שאנחנו מבקשים.

כמובן, זה חשוב יותר שאנחנו פונים דווקא אליו ולא עם איזו בקשה. כי הבקשה היא כבר דבר משני, העיקר זה הקשר.

תלמידה: מה שקשור ליציאת מצרים עבורנו, האם זה קשור לכך שנהיה לנו יותר חשוב הנותן מאשר מה נותנים?

כן, כמובן, ללא ספק.

קריין: קטע 63.

“בזמן שהאדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, היינו להגיע לדביקות ה’, אז האדם מוכרח לראות האמת, שאין זה בידי אדם, מטעם שזה הוא נגד הטבע שבו האדם נולד, ורק ה’ יכול לתת לו טבע שני, אולם בלי חסרון אין טעם אמיתי בהמילוי, לכן ה’ נותן את ההכבדת הלב, בכדי שהאדם ירגיש את החסרון במלואה, ובזה מובן, שרק אח”כ ה’ הכביד את לבו, היינו לאחר שנכנס בעבודה דלשם שמים, ולא מקודם לכן, וגם למה היה צריך להכבדת הלב, הוא מטעם אחרת, אם לא היו מרגישים את החסרון האמיתי, לא היו יכולים לקבל מילוי אמיתי, כי אין אור בלי כלי. נמצא, שענין הכבדת הלב לא היתה לרעתו, היינו שזה יגרום לו שיהא מרוחק מה’, אלא להיפך, שהכבדת הלב יגרום לו להגיע לידי דבקות בה’.”

(הרב”ש. מאמר 17 “מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה” 1991)

שאלה: ככל שאני נותנת רוח, מרוממת את החברים אני מרגישה שהם מתרחקים ממני בגלל שהאנרגיה החיובית הזאת מפריעה להם. אני מבינה שהתגובה שלהם היא בעצם התגלות או תוצאה של הכבדת הלב שלי. אם כן, נראה שאנחנו הולכים לכיוונים הפוכים מהשפעה כתוצאה מזה. התפללנו כל כך הרבה שנים, למה אנחנו לא יכולים להתקדם לקראת השפעה? למה יש דחייה?

את צריכה להשפיע באהבה, לפי הרוח של החברה, שהם יקבלו את זה נכון. בשביל זה את צריכה ללמוד אותם, להתקרב אליהם, ואז זה יצליח. אין מה להגיד. זה לא פשוט. אבל חייבים להצליח.

שאלה: בשביל להגיע לדבקות עם הבורא כתוב כאן שהבורא יוצר אצלנו חיסרון ומכביד את הלב. האם יש אפשרות להגיע לדבקות לא מהכבדת הלב, אולי מחשיבות שאתה מקבל מהקבוצה, מהעבודה בקבוצה?

בבקשה, אנחנו מדברים על זה שצריכים להתכלל בחברה ולעזור להם כדי לקחת מהם את הרצונות שלהם ולאסוף אותם ומהם נעשה החיסרון האמיתי שלך. בבקשה תדברו. אם זה מספיק, תעשה.

תלמיד: פשוט כל הזמן אנחנו קוראים על הסיפור הזה שיש בו איזה אויב, איזה פרעה. למה עם ישראל לא יכול היה להתחבר כך ביניהם וליצור כזאת חשיבות של הבורא של ההשפעה ללא פרעה?

צריך אויב חיצוני, צריך מישהו שכנגדו עובדים. ולכן פרעה הכרחי כאן. פרעה זה האגואיזם שנמצא ממש בלב.

תלמיד: העבודה הזאת עם פרעה היא לא תלויה בנו, כלומר זה הבורא מגלה אותו. בנו תלוי רק החיבור?

בנו תלויה ההשתוקקות לחיבור. והבורא, כדי לרומם אותנו באמצעות ההשתוקקות הזאת, צריך לחזק ולהגביר את ההתנגדויות, וכך יוצא שאנחנו מתעלים במדרגות, וכל מדרגה גבוהה מהקודמת, דווקא בגלל שיש דחיה הדדית, אבל בכל מדרגה אנחנו צריכים להתחבר כדי לעלות עליה. וכך יוצא שההתעלות במדרגות טומנת בחובה שני כיוונים, שני כוחות שתי תכונות מנוגדות.

שאלה: איך פרעה הופך להיות הבורא?

אנחנו מתחילים לראות שדווקא הדחיה היא זו שמארגנת אותנו ומקרבת בינינו.

שאלה: כתוב פה שהכבדת הלב צריכה לגרום לדבקות ואנחנו עכשיו בשיעור עושים מאמץ כללי כמו בכנס.

כן. כן.

תלמיד: מורגש המאמץ. ובמשך היום בן אדם נמצא בצד הפיזי, עם עצמו. זה מכובד המאמץ הפרטי הזה שהוא עושה במשך היום או שהוא צריך לעבור למאמץ כללי איכשהו?

צריכים גם את זה וגם את זה.

תלמיד: אבל למשל עכשיו אני באמצע היום, אני לבד אני עושה מאמצים לחשוב על החברים. אבל ההרגשה היא בכל זאת שבמשהו אתה לבד. רב”ש היה רוקד. מה עושים כדי להגיע כמו בשיעור כמו בכנס למאמץ המשותף הזה. זה משהו פנימי?

כן, אנחנו רוצים להתכלל מהכנס עד כדי כך שאחר כך כל הזמן נשארים בהרגשת הכנס. וככה חיים מכנס לכנס.

תלמיד: אבל ביום הרגיל, כשאנחנו בעבודה, אנחנו צריכים להגיע להרגשה הזאת גם ביום רגיל מתוך מאמץ?

ודאי שכן. אם עברת איזה כנס מה זה נקרא שעברת אותו? שאתה לוקח אותו איתך וממשיך עד הכנס הבא, עד המדרגה הבאה, וכך אנחנו מתקדמים.

קריין: 64.

“האדם צריך להאמין, שכל מה שהוא מרגיש עכשיו, שהוא יותר מרוחק מה’, זה בא מלמעלה, היינו שזה הוא ענין הכבדת לב, שה’ נותן בכדי שהאדם יגלה את החסרון אמיתי, היינו שירגיש איך שבלי עזרת ה’ אין הוא מסוגל לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, אלא רק הבורא בעצמו הוא יכול לעזור.”

(הרב”ש. מאמר 17 “מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה” 1991)

שאלה: קודם הזכרת את ההרגשה שאנחנו רוכשים אחרי כנס. השאלה היא איך אנחנו יכולים לעשות ככה שההרגשה שלנו תמשיך כמו בכנס. כי בדרך כלל קורה ההיפך, שבמקום ללכת קדימה אנחנו מרגישים יותר את ההרגשה שהרגשנו לפני הכנס. במה אנחנו טועים או שזו תפיסת המציאות שלנו שעל פיה אנחנו בעצם מתקדמים?

אני לא יכול להגיד לך. זה תלוי איך אתה חי. או שאתה חי בזמן של בין השיעורים, או שאתה חי משיעור לשיעור. במשך הימים הרגילים יש לי שיעור בבוקר, אחר כך יש לי שיעור בצהריים, יש לי פגישה עם העשירייה, ויש לי שיחה בינינו, בין החברים בערב. וכך במשך ארבע הפגישות האלו אני רואה את החיים שלי. ולא חשוב לי מה קורה חוץ מזה.

חוץ מזה יש משפחה, שודאי שאני דואג לה ולא מזלזל בילדים ובאישה, ועבודה שבה אני צריך לקיים את עצמי, אז אני עובד ומבצע מה שאומרים לי בעבודה. אבל בכל זאת, החיים שלי מתחלקים לשניים, לזה שאני כל הזמן נמצא בקשר עם החברים, ולזה שאני נמצא בקשר עם העולם, כולל המשפחה.

ובעצם החשוב בשבילי, ודאי שהקשר עם החברים כי דרכם אני מגיע לקשר עם הבורא. והדבר המשני זה לא שאני מזלזל בו, אבל זה כבר בכל זאת הדבר הארצי – משפחה, ילדים, עבודה וכן הלאה. ככה אני מחלק את החיים שלי.

שאלה: כילד קטן אני בא לאמא שלי כי מה שחשוב לי זה הסוכרייה, לא אכפת לי מאמא. אחר כך אני מתבגר ואני יכול בעצמי לקנות את הסוכריה. מה שחשוב לי זה הדאגה לאמא שלי. איך אנחנו עוברים לזה שאנחנו לא רוצים לפתור את הבעיות שלנו, אלא רוצים להגיע אליו, בשביל להיות בשיח איתו. איך אנחנו מתבגרים ביחס לבורא??

אנחנו מתבגרים כתוצאה מזה שאנחנו מרגישים איך הבורא עושה בנו הכול. התכונות שלנו, הרגשות שלנו, הקשרים בינינו, ההתקרבויות והדחיות זה מזה, כל זה נעשה על ידי הבורא. הבורא הוא רשת, שדה, כמו שדה חשמלי, הוא כמו שדה בינינו שמחבר אותנו וביחס אליו אנחנו כביכול קיימים בגוף אחד. כמו לפני שבירת אדם.

כך אנחנו צריכים להתייחס לבורא, זה מה שמחבר אותנו, זה מה ששולט בנו, זה מה שמביא אותנו למטרה, שנתחיל להרגיש באופן מלא את ההתכללות שלנו זה בזה, ולצד כוח השדה הזה את הבורא, וכך נגיע לגמר התיקון.

שאלה: איך זה בכלל מחושב אם האדם רוצה מספיק את הבורא כדי לזכות לגילויו? האם אנחנו מצופים להגיע לשלב שבו אנחנו לא יכולים ליהנות משום דבר בחיים הגשמיים, אנחנו רק רוצים אותו וזהו?

לאט לאט נגלה שכל הרצונות והמחשבות שלנו ובכלל כל החיים שלנו תלויים רק בכוח העליון, בסיבה אחת, בבורא, ולכן נרצה להיות איתו בקשר הדוק, קבוע, זה מה שצריך לקרות לנו. לזה אנחנו נמשכים.

שאלה: קראנו בכמה קטעים שהעבודה היא לעבוד דווקא בלהשיג את הרצון ולא להשיג את הדבר, ומתוך זה הבורא עוזר לנו. אז איך אתה ממקד את עצמך בזמן העבודה דווקא לעבוד על להשיג את הרצון?

זה לא מדויק. אני רוצה להשיג מצב שאני נמצא בקשר עם החברים במצב שאני לא מרגיש שיש הבדל, מרחק בינינו, שכולנו כבר נמצאים במצב שהמרחק לא קיים, ההבדלים לא קיימים, שאני לא רואה את הגופים, אני רואה את המחשבות והרצונות של כולנו מתאחדים ועולים להיות כאחד. כאדם הראשון, לזה אני משתוקק.

תלמיד: אז המקום הזה שאני משתוקק אליו, להשיג את הקשר עם החברים בשלמות הזאת, היכולת להשיג את זה, זה משהו שהוא תלוי בעבודה שלי או עושים את זה עלי בסופו של דבר?

היכולת להשיג את החיבור בינינו, שאנחנו נרגיש שאנחנו נמצאים כגוף אחד, בלב אחד, ברצון אחד, במחשבה אחת, ההצלחה להשיג את המצב הזה בדיוק תלויה בבורא. אבל לפני זה הבורא נותן לי כאלה מחשבות ונטיות שאני כן רוצה להשיג את המצב הזה בעצמו, אם כי עדיין אני לא משיג אותו. ואז אני מתפעל מהרצון שמתעורר בי ומתפלל לבורא עם הרצון הזה וכך מתקדמים.

תלמיד: על זה אני מנסה לשאול. יוצא שאנחנו רוצים להגיע לקשר הזה וכל הזמן רוצים יותר להגיע לקשר הזה, אבל מה יקבע את זה שהבורא יהפוך את הרצון שלנו למציאות שיהיה קשר?

אנחנו קובעים. בדרישה שלנו לבורא.

תלמיד: במה אנחנו גורמים לבורא להפוך את הרצון למציאות?

בתפילה שלנו, אין יותר מתפילה, זאת אומרת מהפניה לבורא.

תלמיד: אבל עצם זה שאנחנו מגדילים את הרצון שלנו, זו לא התפילה שלנו לבורא, זה לא מה שאנחנו מבקשים ממנו?

יש פעולה ויש תפילה. התפילה היא בזה שאתה ממש מבקש על המצב הבא, ואתה אומר שרק הבורא יודע לעשות את זה ומסוגל, ואתה מבקש זאת ממנו. זאת אומרת שאתה בעצמך לא נמצא בפעולה הזאת, אתה יוצא מזה ואומר. “את זה רק אתה יודע לעשות, רק אתה יכול לעשות. אני מבקש ממך שתעשה”.

תלמיד: במה תלויה היכולת להפעיל את התפילה, לזהות את המקום הזה שמעכשיו רק הבורא יכול לעשות?

בייאוש מכוחותיו עצמו.

שאלה: האם פרעה מסכים שאני אעורר את החברים אבל עם כוונה אגואיסטית?

פרעה מסכים לכל דבר, פרעה הוא באמת החבר הנאמן שלנו, הוא כל הזמן מראה לנו איפה אנחנו לא בסדר כדי שדווקא על ידי ההכוונות שלו נתקרב לבורא.

שאלה: הקשר עם הבורא זה תהליך מצטבר כפי שאני מבין אותו, אותם המאמצים שאנחנו עושים בתהליך העבודה, בעבודה עם החברים, ופתאום אתה מגלה שפתאום כל כל היום אתה חושב על החברים ואתה מבין בצורה ברורה שזה מגיע מהבורא. ויש לך הרגשה כזאת מאוד נקייה שרק עם הבורא והחברים אתה יכול לגלות עולם חדש ומתעוררת הרגשה של הודיה. האם תמיד זה כך או שאתה צריך להתחיל ולעשות את המאמץ?

יהיו גם זמנים כאלה שתצטרך להשקיע הרבה מאמץ כדי לחשוב על הבורא ועל החברים, בינתיים זה פשוט, העיקר כל הזמן לקחת בחשבון שיש לפניך קבוצה ומהקבוצה אתה הולך לבורא.

שאלה: האם הרצון להתפלל עבור החברים זה מה שמאפשר לנו להגיע להשתוות הצורה? האם זאת פעולת השפעה?

כן.

שאלה: איך אפשר לעורר רצון להתקדם מבחינה איכותית בעשירייה ובקשר בינינו, מבלי להיות ביותר מידי ביקורת, ובלי לעורר התנגדות או דחיה בחברות?

צריך להתקרב לחברות כמו שאת מתקרבת לילדים שלך, להשתדל להיות ממש בלב אחד כאיש אחד, ואז לחשוב שהבורא צריך להיות בתוך הלב הזה. שכולכם מחבקים אותו, מחזיקים אותו, והוא אחד לכולכם, כי הבורא הוא באמת אחד לכולם.

שאלה: בשיעורי צוהריים על עליות וירידות אמרנו שצריך תמיד להשתדל להיות בעלייה, וכשאני בעלייה להסתכל על הירידה הקודמת ולנסות להבין איך להימנע מהירידה הבאה. האם יש דרך לזהות את ההתחלה של הירידה, הכבדה, כך שזה לא יימרח ונישאר במצב הזה הרבה זמן. איך נזהה את זה מהר וישר ננסה להגיע לעלייה?

כן. תנסה, וזה ילמד אותך בדיוק מה לעשות הלאה.

תלמיד: מה הסימן הרמז שההכבדה, הירידה מתחילה?

תגלה את זה בעצמך, זה הלימוד, אתה תצליח.

שאלה: אם הבנתי נכון, אנחנו הולכים יחד עם הבורא לפרעה, לקבלת רצון, והכבדת הלב זה כשאני מגלה שברצון הזה יש תכונה לקבל, ותכונה להשפיע, אבל אני נמצא בקבלה, הייתי רוצה לעבור להשפעה, אבל אין לי אפשרות, ולכן אני צריך להתפלל לבורא. וזאת המטרה הסופית שלשמה כל זה נעשה.

באופן כללי אתה צודק.

תלמיד: אז אם אני בעשירייה, ויש לי רצון לחבר את העשירייה, אבל ברצון הזה אין אפילו זכר לבורא. אני לא רואה אותו, אני פשוט רוצה לחבר את העשירייה. זה רצון של פרעה?

לא, אם אתה קיים בתוך העשירייה, אז אתה עושה עבודה כללית, ולמרות שעכשיו אתה לא יכול לכלול את כל המרכיבים שלה.

תלמיד: האם אני צריך לגלות שברצון הזה לחבר את העשירייה יש רק רצון לקבל לעצמי, ואין לי שום השפעה?

זה לא כל כך חשוב. יכול להיות שכרגע זה לא כל כך חשוב, ואחר כך כבר תבין את זה.

תלמיד: אז לגבי מה שאנחנו אומרים, שצריכה להתעורר בקשה לבורא, פנייה לבורא, בכל דבר שאני עושה בעשירייה. המעבר הזה, עד כמה הוא חשוב אם אנחנו אומרים שפשוט לחבר זה כבר מספיק, או שזה כבר השלב הבא?

לא, סתם לחבר את העשירייה, אתה תצטרך כבר לקשור את העשירייה הזאת לבורא, ואולי לעוד עשיריות. יש כאן כבר חשבון יותר גלובלי.

תלמיד: כלומר, המצב הסופי הנכון ביותר הוא כאשר בכל פעולה של השפעה, או מה שאנחנו קוראים לו השפעה, אני מגלה דרישה להזמין את הבורא, ומזמין את הבורא לתוך הפעולות האלה. זה המצב הסופי הנכון?

כעיקרון כן. זה לא המצב הסופי אבל זה מצב נכון, בדרך.

קריין: קטע מס’ 65.

“לעולם האדם יכול לעסוק בענין הבחירה, כי מטרם שעשה מצוה אחת, אזי כוח שליטת הרע אינו יותר גדול משליטת הטוב, אף על פי שיש לו הרבה מעשים רעים. ולאחר שעשה מצוה אחת והכריע לכף זכות, אזי הוא נעשה, אזי מגדילים לו את הרע, היינו שנותנים כוח להרע שישלוט כאותה מדת הטוב. נמצא, שגם אז הוא בבחינת מחצה על מחצה.”

והאמת, שהבורא דואג ליצר הרע. כמו שהוא אומר, “בראתי יצר הרע”, “בא על פרעה, כי הכבדתי את לבו” וכן הלאה. זאת אומרת, הבורא דואג כל הזמן להגדיל את הרע, כי זה בעצם הסימן, זה התמריץ להתקדמות למטרת הבריאה.

“ובזה נבין את הפסוק “בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו”, כי מאחר שפרעה כבר הכריע את עצמו לכף זכות, שאמר “ה’ הצדיק”, אם כן כבר היה בחינת גדול, אם כן כבר לא היה אצלו מקום לבחירה, לכן היה צורך, שה’ יכביד את לבו, היינו להגדיל את הרע שלו, משום שרק באופן זה יהיה מקום לבחירה.

נמצא לפי זה, שעל ידי הכבדת לב לא ניטל ממנו כוח הבחירה, אלא להפך, שכאן ניתן לו מקום, שיוכל לעשות בחינת בחירה.”

(הרב”ש. 815 “בא”)

למה הבורא כל הזמן מעלה את הרצון לקבל לדרגה יותר גבוהה, כדי שנגד הרצון לקבל יהיה רצון להשפיע שאנחנו מזמינים, ואז תהיה לנו אפשרות בחירה ביניהם.

שאלה: אני מרגישה שפרעה זו המציאות שלי, אבל גם משה זו המציאות שלי. האם חייבת להיות איזו נקודה משותפת ביניהם?

ודאי שיש נקודה משותפת, ועוד איך. מה את חושבת, שהבורא מפעיל את כל המערכת, שהוא למעלה מכולם, הוא מפעיל כוח אחד בלי להתחשב בכוח השני? ויש עוד הרבה כוחות שפועלים, זה הכול מחושב כדי בסך הכול לקדם את כל האנושות למטרת הבריאה.

שאלה: אנחנו רואים שהבורא מכביד את הלב, ואין כאן חצי וחצי, הרע יותר חזק. אז לא ברור איפה כאן בחירה?

הוא מכביד את הלב כך שיש לנו בכל זאת בחירה בין הכבדת הלב ובין הפנייה. ואנחנו בכל זאת יכולים לפנות לבורא, ולבקש עזרה.

קריין: קטע 66.

“צריכים, לתת לב לזה, ולהאמין בכל המצבים הכי גרועים שאפשר להיות, ולא לברוח מהמערכה, אלא תמיד לבטוח בה’, שהוא יכול לעזור ולתת לאדם, בין שהוא צריך עזרה קטנה ובין שהוא צריך עזרה גדולה. ואליבא דאמת, מי שמבין שהוא צריך שהבורא יתן לו עזרה גדולה, משום שהוא יותר גרוע משאר אנשים, הוא יותר מסוגל שתתקבל תפלתו, כמו שכתוב “קרוב ה’ לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע”.”

(הרב”ש. מאמר 19 “בא אל פרעה – א'” 1985)

שאלה: יש מצבים שבהם אני מרגישה את כוח פרעה שיוצא כביכול ממקור חיצוני ושולט עלי גם ללא רצוני. ולפעמים אני מרגישה כוח הפרעה בתוכי, כאגו שלי. מה התפיסה הנכונה?

תבררי את זה לאט לאט. כמובן שגם זה וגם זה מגיע מבחוץ, מלמעלה, ואת תגלי מה מהם מגיע מהכוח החיובי, מה מהכוח השלילי, ואיך לפנות לשני הכוחות האלה, איך לשלב אותם יחד, לבורא אחד. הכול יסתדר בהדרגה. והכול יתקשר יחד.

שאלה: קודם אני רוצה להביע התפעלות מהיכולת של אבותינו לצאת ממצרים, לצאת מהאגו. אני מבין עד כמה שהעבודה הזאת היא קשה וחשובה, מה עוד שהכבדות הלב שאנחנו מקבלים כיום, בדור האחרון. מה שהכי קשה לי, זה לא לצאת מהאגו, אלא קשה לי לראות את החברים עומדים בפני מצבים למרות התפילות שלי. אני כאילו רואה שהם לא מקבלים עזרה. במה אני יכול להועיל להם?

להמשיך לבקש מהבורא עזרה לחברים.

תלמיד: ביציאת מצרים, בקבלת התורה, נכון שעשו את העבודה אומנם בקטנות, אבל הם היו מחוברים ביחד, פיזית. היום אנו נדרשים למעשה להעביר את התיקון לכל העולם, כי זו התפתחות שלנו. האם יש קשר בין שני המצבים, לעומת הקשיים שאנחנו מקבלים בדור האחרון?

הכול קשור, ואת כל היתר נשיג מתוך החיים שלנו.

שאלה: האם כדי להגיע לתנאי הזה של לב שבור, לפני זה צריך לראות שהלב זה מאוד קשה?

כן. צריך לראות שהלב שלנו הוא מאוד מאוד קשה, שהוא לב אבן.

שאלה: הבורא נותן לנו הכבדה, הוא מגדיל לנו את החיסרון, ונותן לנו גם את המילוי. איך אנחנו יכולים לעזור לו, ברצון, במילוי?

אנחנו לא צריכים לעזור לבורא, אלא שהוא יעזור לנו. ככה זה, כי הוא השלם, ואנחנו התחתונים. לכן צריכים להשתדל להבין מה אנחנו צריכים לדרוש מהבורא, את בחינת ההשפעה, זה מה שיש לו, ואין לנו, ולבקש ממנו, שימסור לנו את תכונת ההשפעה, שימלא בתכונת ההשפעה את ליבנו. ואז נהיה מסודרים.

שאלה: מהמצבים הגרועים ביותר נולד הרצון לא להיות עבד לאגו, אלא להיות עבד ה’. מאיזה מצב הבורא שומע את התפילה האמיתית והכנה שלנו?

אם התפילה אמיתית הבורא שומע אותה מכל מצב.

קריין: קטע מס’ 67.

“ופרעה הקריב. שהקריב כל חֵילו ורכביו לעשות מלחמה. ועוד לומדים, שפרעה הקריב את ישראל לתשובה. וע”כ כתוב, ופרעה הקריב, ולא כתוב, ופרעה קרב.

[…] ישראל היו מתקרבים אל הים, והיו רואים הים לפניהם הולך וסוער, וגליו זקופים למעלה. היו יראים. נשאו עיניהם, וראו את פרעה וחֵילו, ואבני קֶלַע וחיצים. אז כתוב, וייראו מאוד. ויצעקו בני ישראל. מי גרם לזה שהתקרבו ישראל לאביהם של מעלה? פרעה. כמ”ש, ופרעה הקריב.

(“זוהר לעם”. “בשלח”, מאמר “ופרעה הקריב”, סעיפים 67,65)

שאלה: בקטע 66 כתוב “קרוב ה’ לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע”. למה הכוונה?

זאת אומרת, לכל האנשים המיואשים מכוחותיהם להשיג את מטרת הבריאה, לכל אלו נאמר שלא בכוחות האלה אתם יוצאים ממצרים, אלא תקבלו עזרה בעת הצורך.

.

שאלה: בכל המאמרים שקראנו, בסופו של דבר הבורא שם אותנו במצב של מצוקה בשביל שנתאחד. איך אנחנו יכולים להוריד את המצוקה הזאת, ולהתאחד ביחד בלי שהבורא יתערב לנו בחיבור, איך ממש נתחבר ביחד שנעשה לו נחת רוח?

אם תעשו חיבור על ידי הלחץ שלכם להיות יחד במקום שהבורא ילחץ עליכם, אתם תגיעו למה שאתה רוצה.

תלמיד: אבל זה הדבר היחיד שעובר עלינו, שכל הזמן צריך להגיע לאיזה מין מלחמה או איזה משהו..

חייבת להיות מלחמה מפני שאנחנו מהרצון לקבל, ורוצים להגיע לעל מנת להשפיע. אז יש כאן שני דברים מנוגדים, וביניהם צריכה להיות התנגשות, מלחמה.

תלמיד: אז אין לנו כאן אפשרות לעשות אחישנה?

יש אפשרות אם נקשיב טוב, ונקיים כמה שיותר בקפדנות את מה שנדרש מאיתנו.

שאלה: בטקסט שקראנו עכשיו, הפחד שמורגש זה פחד מהבורא?

לא הייתי אומר שזה מהבורא, כי אם אדם מפחד מהבורא זו כבר באמת מדרגה גבוהה. הם עדיין נמצאים בפחדים מהגלים, מים סוף, מכל מיני כוחות שמאיימים אפילו על החיים הגשמיים שלהם.

שאלה: הכבדת הלב מביאה איתה ייסורים. האם השיטה היחידה להתקדם ללא ייסורים זה לשנות את היחס לייסורים?

נכון.

תלמיד: איך לעשות את זה?

שהייסורים הם ייסורים של האגו, ואתה לא רוצה להיות קשור איתו, ולכן אתה כאילו מתרחק ממנו.

שאלה: המציאות הכללית המחוברת לא חסרה כלום ומאוזנת, ורק המציאות הפרטית השבורה של כל אחד מאתנו היא מרגישה חיסרון. זאת אומרת, שמה שחסר לנו זה רק חיבור כדי להגיע לאותה מציאות מחוברת. איך מתגברים על כל מה שהבורא מראה לנו מול העיניים כדי למחוק את זה, ולהגיע באמת לתפילה אמיתית לחיבור בלבד?

להגיע לתפילה אמיתית לחיבור בלבד. זה מה שצריכים.

תלמיד: אבל מה שהבורא מראה לי מול העיניים זה מיליון ואחד חסרונות שמורגשים בתוך המציאות שלי. זה לא שאני יכול להתעלם מהם.

צריכים להמשיך עד שנצליח. אין לזה פתרון אחר.

שאלה: איך בתוך הרע שגדל ובתוך הפרעה שבעצם מקרב אותי לבורא אני יכולה לעשות בחירה ולהנות לחברות ולא ליהנות בעצמי, ומה יכול לעזור לי?

מה שיכול לעזור זה רק אם תידבקי לחברות. ודרך אגב כבר יש לך חברות טובות.

תלמידה: אם אני אדבק לחברות, זה אומר שאני מקבלת עבור עצמי ולא עבור החברות?

לא. את תקבלי בגלל שאת רוצה לעזור לכולם.

שאלה: מה היא תפילה, איך אנחנו יכולים לבנות תפילה אמיתית?

תפילה אמיתית אנחנו יכולים לבנות מתוך חיבור הלבבות שלנו.

שאלה: מה מייצג את הקורבן של פרעה? בטקסט כתוב שפרעה מקרב. מה הוא מקריב?

הוא מקרב את בני ישראל לעצמו, למטרת הבריאה. מקרב, זאת אומרת מושך אותם לזה. מתוך זה בא חג הקורבן.

שאלה: לגבי התהליך שאנחנו עוברים בהכנה לפסח, זה תהליך כזה מצטבר של הכרת הרע. וכאילו צריכה להתמלא איזו סאה. אבל לא ברור במה זה תלוי, ואיך היא מתמלאת ומתי. כי עוברים את התהליך הזה כל כך הרבה זמן, לאורך שנים כל פעם מחדש, האדם מתרגל לזה. הוא מכיל את הרע יותר ויותר, זה נהיה אלסטי, כאילו שאין לזה סוף. כל פעם מתגלה עוד רע.

אז צריכים להפיל עליו יותר ויותר בעיות, קושיות, צרות חיצוניות שלא יוכל לברוח. אין מה לעשות. אנחנו צריכים בהחלט לראות לפנינו רק דבר אחד. או שאנחנו מעלים את עצמנו על ידי בקשות, וצעקות למעלה מהאגו שלנו, שזה נקרא “יציאת מצרים”, לצאת מהאגו שלנו, מרצון לקבל לרצון להשפיע, או שאנחנו נשארים במצרים לעולם ועד ו”כאן יהיה מקום קבורתכם”. זה הכול. אין טענות אחרות, ניתנה לנו דרך, ואנחנו צריכים לממש אותה.

תלמיד: באיזה אופן האדם יכול לשלב, מצד אחד, את הסבלנות ואת היכולת להכיל את כל הרע שמתגלה ועוד יתגלה בו, עד גמר התיקון, ומצד שני, להיות מזועזע כל פעם שהוא מגלה את זה, לא להסכים, ולדרוש על זה תיקון? איל לשלב בין שני המצבים?

אני חושב שאם אנחנו מתחברים בצורה שמסוגלים להתחבר בזמננו, בימינו, במצבנו, זה מספיק לנו כדי להתעלות למעלה מהאגו שלנו ולהתכלל בצורת ההשפעה שקיימת מעלינו. זה מספיק, נעשה, וכך יקרה. אנחנו יכולים לעשות את זה כי אנחנו קיימים בתנאים אחרים מכל הדורות לפנינו. אנחנו קיימים בתנאים של הדור האחרון. אז בואו נשתדל להיות הדור הראשון בדור האחרון.

שאלה: מה גורם לנו להגיע לצעקה כנגד צבא פרעה?

עוד מעט נקרא על זה ונראה. או שאנחנו צועקים מפחד, או שאנחנו צועקים לבורא כי אנחנו צריכים להילחם נגד חיל פרעה.

שאלה: איך אנחנו פונים אל הבורא, צועקים אליו ומבקשים עזרה, אם אנחנו בונים אותו?

אנחנו בונים את הבורא מתוך הכלי השבור שלנו, מתוך הרצונות להשפיע שלנו שאנחנו אוספים פה ושם. וכך אנחנו כביכול בונים את דמות הבורא בנו. ויחד עם זה אנחנו פונים אליו ומבקשים ממנו שיעזור לנו להתאחד, להתחבר. במידה שאנחנו מסוגלים להתחבר, מוכנים להיות “כאיש אחד בלב אחד”, אנחנו מייצבים את דמות הבורא בנו, ואז אנחנו מרגישים שיש בנו תכונות הבורא ובצורה כזאת מתקרבים למטרה.

תלמידה: עבור מה אנחנו מבקשים מהבורא את הרגשת הבורא?

אנחנו מבקשים את הרגשת הבורא ששולט עלינו, כדי שאנחנו נפנה אליו, נבכה אליו ונצעק אליו, והוא לא יוכל שלא לעזור לנו.

שאלה: אני יכול לראות ולהרגיש, שמצד אחד יש הכבדת הלב, ומצד שני יש מה שנקרא, “ריכוך הלב” – אז איפשהו יש נקודת בחירה. איך אפשר להגיע לאותה נקודת הבחירה בין פרעה שרודף אחרינו, לשמור על נקודת האיזון ולבחור נכון?

לפי מה שאני מבין, אני חושב שזה צריך להגיע מעצמו. האדם צריך לתת כוחות כמה שאפשר בלי לחסוך, ומקבל בסופו של דבר עזרה בזה שמובן לו מה עליו בדיוק לעשות, מה ואיך לפנות. זה יבוא.

תלמיד: זה קשור לזה שאנחנו מבקשים את כוח האמונה כדי שנצליח להתגבר, לשלב את שני הכוחות של ההכבדה וריכוך הלב?

כן.

שאלה: איפה אהבת החברים בסיפור של מצרים?

עדיין אנחנו לא כל כך רואים את אהבת החברים – אתה צודק. אם הייתה אהבת חברים הם לא היו בורחים ממצרים ויוצאים ממצרים. אנחנו עוד נלמד את הדברים האלה. אבל עוד אין אהבת חברים מספקת כדי להתחבר, זה יהיה כבר אחר כך במעמד הר סיני.

תלמיד: האם כוח משה זה הכוח שהחברים משתמשים בו כדי להוציא אותנו מהאגו, כשאומרים שאינך יכול לצאת בעצמך מבית אסירים וצריך כוח שמושך?

כן.

תלמיד: זה הכוח של משה?

כן.

שאלה: איך ללחוץ על עצמנו בעשירייה באהבה, במקום לקבל לחץ מבחוץ?

אני לא יכול להגיד לכן. אתן צריכות לדבר בין החברות, או בין החברים, זה אותו הדבר, ולהשתדל להפעיל לחץ על עצמכם כדי להגיע לרצון החדש. “איש את רעהו יעזורו”. על זה למדנו וגם הרב”ש כותב המון מאמרים על זה, כי אלה דברים חשובים ביותר.

תלמידה: האם בכך נוכל להימנע ממלחמות ואסונות טבע, בזה שנלחץ על עצמנו ובינינו ובצורה פנימית.

כן. ודאי שכן.

שאלה: כשאנחנו מתפללים עבור החברים, האם זו אהבת חברים וערבות בו זמנית?

כן.

שאלה: מהו המצב, שפרעה נמצא מאחורינו והים עדיין לפנינו?

רק כדי שתדעו איך אפשר לברוח ממצרים, שרק כך, כשלוחצים עליכם מאחור ומקדימה אין כלום, מאיימים ולוחצים עליכם, רק באופן הזה אתם יכולים לצעוק לבורא והוא יציל אותכם.

תלמיד: מי הפרעה עבורנו אחרי שאנחנו יוצאים ממצרים?

כבר אין פרעה, זה מה שנקרא שיצאנו ממצרים, הוא לא שולט עלינו ואנחנו לא מפחדים ממנו.

שאלה: האם כל אחד בונה בורא משלו או שאנחנו בונים בורא משותף של כל העשירייה?

אנחנו בונים אותו בצורה משותפת בינינו.

שאלה: הבורא נותן לנו את כל מה שאנחנו צריכים ולא מה שאנחנו מבקשים מתוך האגו שלנו, הוא נתן לי עשירייה ואמר “תביאי אותם אליי ותני להם את מה שהן צריכות” ואז יש פחד גדול שלא אצליח לתת בדיוק את מה שהחברות צריכות, מאיפה לקחת את הכוחות לעזור ולעשות את הבחירה הנכונה, את ההחלטה האחרונה ולעזור לעשירייה?

את כל זה כבר עברנו ולמדנו, את חייבת לקרוא את המאמרים הקודמים שעברנו מסופר שם על הכול.

שאלה: הוא אומר “ישראל היו מתקרבים אל הים, והיו רואים הים לפניהם הולך וסוער, וגליו זקופים למעלה.” למה הוא מתכוון, מי זה הים, החברים, העשירייה?

לא יודע, שיהיה ים.

תלמיד: האם צריך להגיע להרגשת השנאה הזאת, שהים מזדקף עליי ועושה לי צרות, הוא מדבר פה על צרה כלשהי?

כנראה שכן.

תלמיד: אלה החברים בתוך העשירייה?

גם אל החברים בכל פעם אתה צריך לשנות את היחס עד שתגיע למצב שאתם נמצאים כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: ואז הוא אומר עד שיצעקו, עד שאצעק בתוך העשירייה די, נמאס לי?

כן.

תלמיד: בעשירייה שלי לא מגיעים לצעקות האלה, כולם נחמדים, זו הבעיה.

מה לעשות, עשירייה מסכנה.

שאלה: הדרך של הכבדת הלב מובילה אותנו לחופש הבחירה?

כן.

שאלה: כתוב בסעיף 66 “ואליבא דאמת, מי שמבין שהוא צריך שהבורא יתן לו עזרה גדולה, משום שהוא יותר גרוע משאר אנשים, הוא יותר מסוגל שתתקבל תפלתו,” איך אדם יכול לבדוק שצריך עזרה יותר גדולה, זה לפי הרגשה?

כן, זה לפי ההרגשה.

שאלה: מה מביא אותנו לשנאה כזו לרצון לקבל שנהיה ראויים לעזרת הבורא שיוציא אותנו ממצרים?

המכות שאנחנו מקבלים וההרגשה שהוא מפריע לנו ואנחנו לא מסוגלים לעקוף אותו, מביאה אותנו ממש לשנאה כלפיו.

תלמיד: איך פעולת התגברות שהיא פנימית בעצם בינינו, משפיעה על העשירייה? כשאדם מכריע בחיבור, באהבה, איך זה משפיע על העשירייה, על האדם עצמו ועל המערכת?

ודאי שזה משפיע, כי אדם הופך להיות המוליך של הצינור, כאור העליון המשפיע על המערכת.

שאלה: איך להשתמש ברצון לקבל לעצמי כלפי החברים, ואיך להפנות את הבקשה שלי להיות בשבילם בכוח השווה לזה שאני מקבל לעצמי?

פשוט להתקרב לחברים ולפעול יחד איתם, ואתה מסוגל לזה יש לך רצון טוב.

תלמיד: ואם אני לא יכול להתקרב לחברים?

נראה לך שאתה לא יכול, הבורא רוצה שכך תרגיש, שאתה לא יכול כדי שתיצור איתו שותפות, קח אותו יחד איתך וכך תגיעו למימוש הנכון.

תלמיד: ברגע שאני מגיע לרצון הכי גבוה, לרצון שהבורא ישנה אותי, יוצא הרי שאני מבקש בשבילי.

אל תדאג, הבורא לכל הדברים האלה, מה שאתה אומר ומה שאתה מרגיש, מתייחס מהמצב שלו ומבין אותך. יחד עם הכוחות שמעוררים אותך אליו, הוא מבין אותך נכון, העיקר כל הזמן אל תעזוב אותו ותפנה אליו בכל רגע ורגע, והוא כבר יסדר את הדברים האלה נכון.

שאלה: התנאים בדור שלנו שונים מהתנאים בדורות הקודמים, אנחנו הדור הראשון של הדור האחרון, מה זה להיות הדור הראשון של הדור האחרון? אתה כל הזמן מזכיר את זה בשיעורים.

אנחנו צריכים לפרוץ את הדרך לתיקון האמיתי של כל האנושות, שכבר יהיה שביל ותהיה דרך שבה כולם יוכלו לעבור, וכך נתקדם.

תלמיד: מה הייחודיות של הדור הזה, שהוא הדור הראשון של הדור האחרון?

פה הזמן הוא הגורם, כמו נניח באבולוציה, התפתחות דורות של דומם, צומח, חי, מדבר וכן הלאה, כך גם הגענו בכאלו גלגולים למצב שאנחנו עכשיו נמצאים בדור הראשון של הדור האחרון.

תלמיד: אז איך אנחנו מממשים את היכולת שלנו בשלב הזה באבולוציה, כי הוא כאילו מאוד שונה?

רק חיבור. אם בדורות הקודמים עניין החיבור היה מיועד רק לקבוצות קטנות פה ושם, מקובלים יחידים בכמה דורות, אז היום אנחנו מגישים את זה לכולם, וצריכים להשפיע לכולם והפצה חייבת להיות כללית בכל העולם, לכל באי עולם, כמו שבעל הסולם כותב צהוב, אדום, לבן, שחור, כולם מגיעים לחיבור.

תלמיד: אני שם לב שאצלנו החיבור ממש הופך להיות אורח חיים, אתה כל הזמן צריך לחזור אליו, אבל כנגד זה כאילו כל ההכבדות הן דווקא על החיבור, לא על דברים אחרים?

נכון.

תלמיד: למה זה כך, למה כל הקשיים הם דווקא על החיבור?

כי חוץ מחיבור אנחנו לא צריכים שום דבר, חוץ מחיבור אין לנו מה לעשות, רק להתקרב, להתחבר ולהביא את עצמנו למבנה של אדם הראשון.

תלמיד: איך להיות בעלי יכולת לעבוד עם הכבדות המגיעות דווקא על חיבור?

“איש את רעהו יעזורו”, אין לי מה להגיד, לצערי אני אומר משפטים שכולם כבר שמעו. בפועל והעיקר שעלינו לעשות הוא, למלא את הזמן שלנו, את כל עשרים וארבע השעות במשיכה למצב מיוחד שהוא חיבור בינינו ועם הבורא.

(סוף השיעור)