FRIDAY PRAYER: YESOD-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: between after midnight and sunrise of Friday

Lesson on the topic of “Connecting the World in the Last Generation”

שיעור בוקר 08.03.2023 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

חיבור העולם בדור האחרון – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים בנושא “חיבור העולם בדור האחרון”. קטע מספר 1 מתוך “כתבי הדור האחרון”, בעל הסולם.

“הבסיס לכל ביאורי, הוא הרצון לקבל המוטבע בכל נברא, והוא שינוי צורה מהבורא, וע”כ נפרדה ממנו הנשמה כאבר הנפרד מגוף, כי שינוי צורה ברוחנית הוא כמו גרזן מפריד בגשמיות.

ומכאן ברור מה ה’ רוצה מאתנו, הוא השואת הצורה, שאז אנו חוזרים ונדבקים בו כמטרם שנברא.

וז”ש “הדבק במדותיו, מה הוא רחום” וכו’, דהיינו שנשנה המדות שלנו שהוא הרצון לקבל, ולקחת המדות של הבורא שהוא רק להשפיע. באופן שכל מעשנו יהיה רק להשפיע לזולתנו ולהועיל להם בכל יכולתנו, ובזה אנחנו באים להמטרה להדבק בו שהוא השואת הצורה.

ומה שאדם עושה לצרכי עצמו בהכרח, דהיינו בשיעור מינימום המוכרח לקיומו ולקיום משפחתו, זה אינו נחשב לשינוי צורה, כי ההכרח לא יגונה ולא ישובח. וזהו הגילוי הגדול שלא יתגלה בכל שלמותו אלא בימות המשיח, וכאשר יקבלו הלמוד הזה אז נזכה לגאולה השלמה.”

(בעל הסולם. “כתבי הדור האחרון”)

שאלה: לגבי מידת ההכרחיות שהיא “לא יגונה ולא ישובח”, יש תמיד שאלה איך האדם בודק מהי.

לכל אחד ואחד הבדיקה היא בצורה אישית אפשר להגיד, אבל אדם רואה שבפחות מזה הוא לא יכול להתקיים ויותר מזה הוא לא צריך. שיותר גרוע בשבילו לקבל משהו למעלה מהמידה והוא מעדיף לרדת פחות מהמידה ככל האפשר.

תלמיד: זה משהו שאדם בכלל צריך לברר או שהוא מתברר בו מאליו?

זה לפי המידה שלו, לפי התיקון שלו. כשהוא רואה שעד כאן הוא חי וחי כדי להשפיע, ובפחות מזה הוא לא חי ולא יכול לחיות כדי להשפיע, אז בשבילו הגבול הזה הוא גבול הכרחי.

תלמיד: אבל זה חלק מהעבודה שלנו?

ודאי שזה חלק מהעבודה שלנו.

תלמיד: האדם צריך לשאול את עצמו האם אני במידת ההכרחיות או שהוא צריך לעבוד באהבת חברים ומה שיתגלה יתגלה?

זה לא לעכשיו אבל בעצם אנחנו צריכים להגיע למידת ההכרחיות, “לא יגונה ולא ישובח”.

תלמיד: מה זאת אומרת שזה לא לעכשיו?

זה לא לפי מצבנו הרוחני כרגע, אבל נגיע לאט לאט לכזה מצב שנתחיל לשפוט את עצמנו האם אנחנו נמצאים בהכרחיות או לא.

תלמיד: ובינתיים במה תשומת הלב שלנו צריכה להיות?

בינתיים תשומת הלב צריכה להיות רק לברר מי אנחנו, מהי מטרת הבריאה, מטרת הקבוצה, חיבור בינינו, דברים כלליים כאלה. ואחר כך אנחנו נעבוד על זה שכל הגדרה שאמרתי תקבל צביון נכון.

שאלה: בעל הסולם כותב “וז”ש “הדבק במדותיו, מה הוא רחום” וכו’,”. מה זה להיות רחום כלפי החברים? מהי התכונה הזו, המידה הזו?

אתה לא יודע מה פירוש מילה רחום?

תלמיד: אני מבין את המילה אבל מה זה אומר להיות רחום כלפי החבר?

שאתה כל הזמן דואג האם חסר להם משהו.

שאלה: לא מובן איך אחד יוצא מהאחר במה שבעל הסולם כותב. כתוב שבכל נברא יש את יצר הרע ומזה נובע מה הבורא רוצה מאיתנו – דבקות והשוואת הצורה. איך אחד יוצא מהאחר, הרי הוא ברא בנו את יצר הרע, אז למה זה אומר שהוא רוצה שנהיה בדבקות בו?

בשביל שגם על ידי יצר הרע נוכל לשלוט בעצמנו ונוכל להידבק בו.

שאלה: בטקסט שקראנו בעל הסולם אומר שכל מה שאדם עושה למען עצמו מתוך הכרחיות לא נחשב לשינוי הצורה אלא “לא יגונה ולא ישובח”. האם אתה יכול להסביר מה זה לדאוג לצרכי עצמו?

דאגה לרצון לקבל שהבורא נותן לו והוא מרגיש שהכרחי לו כדי להתקיים, זה נקרא “לא יגונה ולא ישובח”, הוא חייב לדאוג כדי לקיים את הרצון לקבל הזה.

שאלה: בעל הסולם אומר “הבסיס לכל ביאורי, הוא הרצון לקבל המוטבע בכל נברא, והוא שינוי צורה מהבורא, וע”כ נפרדה ממנו הנשמה כאבר הנפרד מגוף,”. מי אשם בכל האסונות שאנחנו רואים ובשנאת החינם ובזה שאחד רוצה לאכול את האחר? האם אנחנו אשמים, האדם שקיבל את מה שנקרא הרצון לקבל? מי אשם בכל הבלגאן בעולם היום?

הטבע.

תלמיד: מה זאת אומרת?

“הטבע”, הבורא.

תלמיד: ואיך אנחנו יכולים לתקן את הטבע הזה?

ניתן לנו לתקן.

תלמיד: איך?

ניתן לנו לא להשתמש ברצון לקבל שהוא נמצא כעוין כלפי אחרים.

תלמיד: באמת ניתן לתקן את זה על ידי ההתנהגות שלנו?

על ידי בקשות, התנהגות, תפילות.

תלמיד: אז עלינו להגיע להשתוות הצורה כדי להשפיע לחברים, אז המילה להשפיע בכלל לא ברורה, איך להשפיע?

להשפיע לחברים זה לעשות להם טוב, שאני עוזר להם להשיג מה שהם רוצים.

תלמיד: אז לפי מה אני בודק?

לפי מה שאתה רואה, לפי מה שאתה מבין. אתה לא מדבר עם אף אחד, לא מתחשב באף אחד, אלא לפי ראות עינייך, ככל שאתה רואה שאתה יכול להשפיע לחבר שיהיה לו טוב, מה שהוא רוצה, אתה מסתדר ונותן.

שאלה: אנחנו יודעים שאם אין קמח אין תורה. ונגיד חבר, יש לו חשיבות להפצה, לשיעור, לחיבור בעשירייה, הוא יודע שצריך להתקדם בגשמיות אבל אין לו חשיבות לגשמיות, מאיפה לקחת חשיבות לגשמיות?

הוא צריך להחזיק את עצמו, לפרנס, וגם את המשפחה, בצורה שהוא נברא, אחרת הוא לא מקיים את התנאי המינימלי של הבריאה. ואם יש לו חוץ מזה זמן וכוח את זה הוא צריך למסור להפצה.

קריין: קטע מס’ 2.

“מדת “היחידיות” מצויה בכל אחד ואחד מאתנו, אם פחות ואם יותר. והגם שבארנו בה טעם יפה וגבוה, מאד נעלה, אשר מדה זאת נמשכת לנו ישר מהבורא ית’, יחידו של עולם, שהוא שורש כל הבריות, עם כל זה מתוך שהרגשת היחידיות התישבה בתוך האיגואיזם הצר שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהיתה למקור לכל החורבנות שהיו ויהיו בעולם.

וכאמור, אין לך אף אדם אחד בעולם שיהיה בן חורין ממנה, וכל החילוקים המה רק באופני ההשתמשות עמה, אם לתאות לב, אם לממשלה, אם לכבוד, שבהם נבדלים הבריות זה מזה.

אבל הצד השוה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להבנות על חורבנו של חברו”.

(בעל הסולם. “השלום בעולם”)

שאלה: הרגשת הייחודיות וייחידיות הבורא זה בעצם תכונות מיוחדות של הבורא אבל תכונות שליליות עבור הנברא. איך התכונות האלה עוזרות לנו בעבודה?

את תשתדלי לקחת את התכונות האלה, את כולן, ואז תוכלי לבדוק אותן על עצמך, רק אז תוכלי להבין את זה. בהצלחה.

שאלה: בכלל לא ברור לי, הוא אומר “אבל הצד השוה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להבנות על חורבנו של חברו”. מה הוא רוצה להגיד בזה, שאני צריך להיות כזה בן אדם גרוע, כדי לעשות חורבן בעולם?

שאתה עבדת במה שעבדת, אתה לא ראית עד כמה כל בני האדם שנמצאים תחת רשותך רק חושבים כל אחד על תועלת עצמו?

תלמיד: בוודאי. תראה מה קורה. בלגן, כל אחד דואג רק לעצמו, ורוצה לאכול את סיר הבשר, ומה אכפת לו מחברו.

זאת אומרת אתה מסכים עם מה שכתוב.

תלמיד: מה זה מסכים? אתה רואה את זה כל הזמן, חורבן על הראש שלנו.

אז מה רצית להגיד נגד זה?

תלמיד: אני בא להגיד לך שאני לא יודע עדיין איך שישתנה העסק.

זה משהו אחר. כמו שהבורא סיבב את העסק לצד הראשון, הוא יסובב את הסביבון הזה לצד השני.

תלמיד: מתי?

אני לא יודע, את זה אתה תשאל אותו ותדבר איתו.

שאלה: איך אני מצליח לסובב את זה בחזרה? זה תלוי בנו, אתה אמרת קודם שבעצם הכול תלוי בנו, לא תלוי בבורא עצמו. הטבע עושה ואנחנו צריכים לתקן. אז איך אפשר לתקן את זה, איך אתה יכול פתאום לראות תמונה הפוכה שלא ינצלו ויסדרו זה את זה והכל יהיה נהדר. איך עושים את זה?

אני עוד לא יודע. אני לא הגעתי מתחילת הבריאה עד סוף הבריאה ובחזרה מסוף הבריאה עד תחילת הבריאה כדי שאוכל לענות על השאלות החכמות שלך.

תלמיד: אני אומר קצת לשנות, שיהיה שינוי בעולם, שאתה תתחיל לראות שאכפת לזה שלידך.

אין קצת ברוחניות, אתה צריך לשנות את הכול.

תלמיד: מה צריך לשנות?

לשנות את האדם מדחייה לחיבור, משנאה לאהבה, והכול יסתדר.

תלמיד: זאת אומרת זאת כל העבודה שלנו?

זו כל העבודה שלנו סך הכול.

תלמיד: לא הצלחנו בזה עד היום, אני לא יודע למה נצליח פתאום כך שהכול יתהפך.

תצליח לארגן כזו מפלגה. עכשיו הכול דרך מפלגות, אז שתהיה עוד מפלגה אחת, “מפלגת האהבה”. יש דבר כזה בישראל?

תלמיד: כן, “בטח”, איזו אהבה, זה אוכל את זה, אתה לא רואה מה קורה?

זה לא חשוב, דווקא כנגד זה תעשה מפלגת אהבה.

תלמיד: הייתי מקים איתך מפלגה כזאת.

אני כבר התייאשתי מזמן, אבל אתה כן, אתה עוד צעיר, אתה יכול.

תלמיד: אני קרוב לגיל שלך.

טוב, אז נעשה.

תלמיד: נעשה ונשמע.

כן. תתחיל לארגן אנשים שרוצים לאהוב זה את זה. שמבינים שרק באהבה יכולים לתקן את העולם.

תלמיד: הנה אנחנו, בני ברוך מבינים טוב מאוד. איך אנחנו נעשה את זה? איך אנחנו כבני ברוך מצליחים לעשות מפלגה כזאת?

נשתדל “ואהבת לרעך כמוך”.

תלמיד: צריך להראות דוגמה אישית, נכון?

דוגמה אישית, כן. חסרה גם דוגמה אישית.

קריין: קטע מס’ 3.

“בהמונח אגואיזם איני מתכוון לאגואיזם מקורי, אלא אני מתכוון בעיקר לאגואיזם הצר. כלומר, כי האגואיזם המקורי אינו אלא אהבה עצמית, שהוא כל כח קיומו החיובי האינדיבידואלי. ומבחינה זו אינו מתנגד גמור להכח האלטרואיסטי, אע”פ שאינו משמשו. אמנם מטבע האגואיזם, שבדרך שמושו נעשה צר ביותר. כי הוא מחויב פחות או יותר לקבל אופי של שנאה וניצול של הזולת, כדי להקל על קיומו עצמו. ואין המדובר משנאה מופשטת, אלא מהמתגלה במעשים של ניצול לחבירו לטובת עצמו, ההולך ונעכר לפי דרגותיו, כגון: הערמה, גניבה, גזילה ורציחה. וזהו מכונה אגואיזם צר; ומבחינה זו הוא מתנגד והפכי גמור לאהבת זולתו – והוא כח הנגטיבי, המהרס להחברה.

והיפוכו הוא הכח האלטרואיסטי. הוא כח בונה של החברה, שהרי כל מה שהאדם עושה לזולתו אינו אלא בכח אלטרואיסטי”.

(בעל הסולם. עיתון “האומה”)

(סוף השיעור)