WEDNESDAY PRAYER: HOCHMA-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: BETWEEN AFTER MIDNIGHT TO DAWN WEDNESDAY

Baal HaSulam. The Freedom

שיעור בוקר 19.12.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 423, מאמר “החרות”

קריין: ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 423, מאמר “החרות”, כותרת “אחרי רבים להטות”.

אחרי רבים להטות

“והנה הכתוב אומר: “אחרי רבים להטות”, זאת אומרת, שבכל המקומות שיש לנו מחלוקת בין יחיד לרבים, אנו מחויבים להכריע הדבר, לפי רצונם של הרבים. הרי מפורש שיש זכות לרבים להפקיע את חירותו של היחיד.

אולם יש לנו כאן שאלה אחרת, עוד יותר חמורה, כי לכאורה, החוק הזה עומד להחזיר את האנושות לאחור ולא קדימה, כי בעת שרוב חברי האנושות, המה בלתי מפותחים, והמפותחים המה תמיד מיעוט הקטן, ואם אתה מכריע תמיד כרצונם של הרבים, שהם הבלתי מפותחים, ונמהרי הלב, נמצא שדעתם וחפצם של החכמים והמפותחים שבחברה, שהם תמיד המיעוט, לא ישמע ולא יפקד. הרי אתה חותם את האנושות על נסיגה לאחור. כי לא יוכלו להתקדם אפילו פסיעה קטנה אחת קדימה.

אמנם כפי המתבאר במאמר השלום ד”ה חיוב הזהירות בחוקי הטבע, שמתוך שנצטוינו מפי ההשגחה לחיות חיי חברה, אם כן נעשינו מחויבים לקיים כל החוקים הנוגעים לקיום החברה, ואם אנו מקילים בשיעור מה, ינקום הטבע בנו ויטול נקמתו מאתנו כדרכו, בלי שום הפרש, אם אנו מבינים טעמי החוקים אם לא, עש”ה.

ועינינו הרואות שאין לנו שום סדור לחיות בתוך החברה, זולת על פי החוק של “אחרי רבים להטות”, המסדר לנו כל ריב וכל פגע שבתוך החברה, באופן שהחוק הזה הוא המכשיר היחידי הנותן זכות קיום לחברה. ולפיכך נבחן משום זה, בין המצוות הטבעיות של ההשגחה, ואנו מוכרחים לקבלו עלינו ולשמרו בכל הזהירות בלי כל התחשבות בהבנתנו – והוא דומה לשאר המצוות שבתורה, שהמה כולם חוקי הטבע והשגחתו ית’, אשר נתונים ובאים אלינו “מעילא לתתא”. וכבר ביארתי (מאמר מהות חכמת הקבלה ד”ה חוק שורש וענף) אשר כל המציאות הנראית בדרכי הטבע שבעולם הזה, אין זה אלא משום שנמשכים ונרשמים כן מחוקים והנהגות שבעולמות העליונים הרוחניים.

ועם זה תבין גם כן, אשר המצוות שבתורה, אינם אלא חוקים והנהגות הקבועים בעולמות העליונים, שהמה השורשים לכל דרכי הטבע שבעולמינו הזה. ולפיכך מתאימים תמיד חוקי התורה לחוקי הטבע שבעולם הזה, כמו שתי טפות מים. וזהו שהוכחנו אשר החוק של “אחרי רבים להטות”, הוא חוק ההשגחה והטבע”.

שאלה: בכותרת “חוק אחד לכל העולמות” אמרנו אתמול שאנחנו חייבים להגיע למימוש הרצון לקבל, ועכשיו בפסקה הראשונה של “אחרי רבים להטות” בעל הסולם אומר שחייבים להכריע לפי רצון הרבים. אז איך אני יכול לממש את הרצון שלי ועדיין להיות לפי רצון הרבים?

בהדרגה. יש לנו ארבעה עולמות רוחניים ואנחנו צריכים להשתדל לעלות בהדרגה, לעשיה, יצירה, בריאה, אצילות, עולם אדם קדמון או עולם אין סוף, בקיום של כל החוקים הרוחניים. ככול שנטפס יותר, אז יותר ויותר נצטרך לקיים את חוקי הקשר שיש בין כל חלקי הבריאה. עד שבדרגה העליונה ביותר אנחנו סוגרים את כל הבריאה יחד למערכת אחת, בכוח אחד, בחוק אחד. והחוק הזה הוא חוק האהבה, שכל חלק וחלק משלים את כולם בלי שום חשבון לעצמו אלא רק לטובת כולם, כך הוא יהיה מתוקן.

תלמיד: בעל הסולם ממשיך ואומר שיש מפותחים ובלתי מפותחים, איך אנחנו יכולים לדעת מי מפותח ומי בלתי מפותח?

אותם החלקים שמשתתפים בכל המערכת הזאת הם בעצמם צריכים לראות עד כמה הם קרובים לאחרים או רחוקים, לפי זה אנחנו בודקים עד כמה כל אחד מפותח.

שאלה: מה נחשב רבים לעומת יחיד?

רבים, “מיעוט הרבים שניים”, ויחיד הוא יחיד.

תלמיד: אבל יכול להיות שלאותו יחיד יש דעה או רצון?

אין דבר כזה, אם הוא לא קשור לאחרים הוא נקרא “יחיד”.

תלמיד: מה זה אומר שהוא קשור לאחרים?

אם הוא קשור, כלומר במשהו מבטל את עצמו כלפי האחרים, מקבל על עצמו את מה שהם צריכים לבצע ונמצא איתם בצורה הדדית, אז כבר יש בזה קשר בין היחיד לרבים. הוא צריך להתכלל בהם. אין גדלות בזה שהאדם בולט, יש גדלות כשהוא נמצא כמו שכתוב “בתוך עמי אנוכי יושבת”.

תלמיד: למה בעל הסולם אומר שמותר לרבים להפקיע את חירותו של היחיד, במקום להציע לחבר אותו לאחרים?

אין מה להציע, היחיד חייב להתכלל ברבים.

תלמיד: יש דעה או רצון של היחיד שלא נכללים מאחרים, מהסביבה?

כל עוד הוא לא מתוקן, במידה שמתוקן הוא נכלל בכולם. אבל זה לא גורם לירידת הרמה הכללית, ההיפך, מדובר על העלייה הרוחנית של כל החיבור ביניהם.

שאלה: כתוב, “נמצא שדעתם וחפצם של החכמים והמפותחים שבחברה, שהם תמיד המיעוט, לא ישמע ולא יפקד. הרי אתה חותם את האנושות על נסיגה לאחור”. אם לא נקשיב לאותם חכמים שהם מיעוט כל העולם הזה ילך אחורה?

נכון, לכן יש חוק “אחרי רבים להטות” בחיבור, ואחרי יחידים להטות בהשגת המטרה, וכך הם מתחברים זה עם זה.

תלמיד: אז למי להקשיב?

להמשיך עם הרבים בחיבור, ולאן לכוון את החיבור? לאן שאומרים היחידים. כלומר, קבוצה קטנה של מקובלים שעומדת בראש כל העולם, היא נותנת כיוון להתפתחות כל העולם, וכל העולם חייב להתחבר וללכת אחרי המקובלים האלה. זה הבדל בין ראש לגוף.

שאלה: בעל הסולם כותב, “זולת על פי החוק של “אחרי רבים להטות”, המסדר לנו כל ריב וכל פגע שבתוך החברה, באופן שהחוק הזה הוא המכשיר היחידי הנותן זכות קיום לחברה”. לצערי הרב אני לא רואה שזה קורה היום.

למה אתה רוצה לייחס את זה תמיד להיום? אל תמשוך אותנו להיום. אנחנו לומדים את החוקים, את חוקי הטבע, אז בוא נלמד אותם, זה לא כמו שנראה לך היום בחברה האנושית.

תלמיד: הוא לא סתם כתב את זה, הוא רוצה שנגיע לזה.

נכון, נגיד שכן.

תלמיד: אנחנו “הדור האחרון”, אני חושב שהגיע הזמן, אז איך אנחנו משתמשים בזה בחיים שלנו?

אנחנו “הדור האחרון” בכוח אבל לא בפועל. לפי התנאים שמגיעים אלינו מלמעלה אנחנו יכולים להיות בדור האחרון, אם נקבל על עצמנו את חוקי הדור האחרון ונתחיל לממש אותם.

תלמיד: מה הם חוקי הדור האחרון שהזכרת עכשיו?

קודם כל “ואהבת לרעך כמוך”, זה הדבר הראשון.

תלמיד: ומה הוא החוק השני?

אחרי זה נדבר.

תלמיד: הוא כתב את זה כבר לפני מאה שנה, ואני לא רואה שקורה משהו.

זה שזה נכתב לפני מאה שנה זה לא אומר שזה נכון או לא נכון לזמננו, זה נכתב. זה שמדובר על חוק טבע זה לא שייך למאה שנה הלוך או חזור לאיזה כיוון, זה אומר שזה “חוק טבע”.

תלמיד: אתה אומר לי שכולנו צריכים להיות בתכונת ההשפעה ואז פתאום אותו חוק טבע יתממש?

כן.

תלמיד: צריך להגיע להיות בעלי השגה כדי לקיים את החוק הזה?

כן. אנחנו מתקנים את עצמנו, כדי להתחיל להבין את החוקים האלה שנדרשים מאיתנו.

תלמיד: ואז זה יתקיים?

כן.

תלמיד: זאת העבודה שלנו, מה שאנחנו עושים בכל בוקר זאת ההתחלה?

זאת העבודה שלנו, וכל בוקר אנחנו מתקרבים להתחיל ליישם אותם.

שאלה: איך הגעת להחלטה שפתאום אנחנו צריכים לקרוא בספר הזוהר, הרבה זמן לא רצית, מה קרה?

הייתי בהתקשרות מיוחדת עם מלאך עליון אחד, והוא סיפר לי שזה רצון הבורא.

תלמיד: זה יפה מה שאתה אומר לי, אבל למה לא למדנו את זה קודם?

כי לא קיבלתי קודם פקודה מהמלאך.

תלמיד: אתה רציני?

ודאי שאני רציני. “מלאך” זה נקרא כוח שמנהל את האדם, אז יש כוח שמנהל אותי וכך הוא מכוון אותי.

תלמיד: כלומר, זאת הרגשה שלך?

גם הרגשה.

שאלה: מה זה אחרי רבים להטות, כי גם בתוך רבים תמיד יהיו כמה יחידים שמשפיעים על הרבים. יש דבר כזה פשוט כוח של רבים?

כן. יש דעת רבים, כוח רבים, ואנחנו חייבים אחרי הדעה שלהם להטות.

תלמידה: איך זה בא לידי ביטוי בעבודה הרוחנית, כי זה נשמע ללכת אחרי הזרם, שזה מרחיק אותנו מהעבודה.

לא, ברבים הכוונה, לא רבים שזו מסה שאת רואה ברחוב, אלא רבים ויחיד שנמשכים לרוחניות, הם מתחלקים לרבים ויחיד. אנחנו נמשיך לקרוא ואז נראה למה הוא מתכוון.

שאלה: הרוב הכוונה היא העשירייה, הקבוצה שיש לה כוח על יחיד, לכן צריכים לשחק בדרגה יותר גבוהה של השפעה?

כן.

תלמיד: כשאנחנו ניצבים בפני הבורא, אנחנו מופיעים בפניו כיחיד או כרבים?

כיחיד.

דרך תורה ודרך יסורים

“ועם כל זה קושיתנו בדבר הנסיגה אחורנית שצמחה מהחוק הזה, עדיין אינה מיושבת בדברים אלו.

ואכן זו היא דאגתנו אנו. להמציא תחבולות איך לתקן את זה. אבל ההשגחה מצדה, אינה מפסידה מזה, כי כבר הקיפה היטב את האנושות בשני דרכים: “דרך תורה” ו”דרך יסורים”, באופן, שהיא בטוחה בהתפתחות האנושות ובהתקדמות תמידית אל המטרה. ושום מורא לא יעלה עליה (כמ”ש במאמר השלום במשנה הכל נתון בערבון). אמנם קיום החוק הזה הוא התחייבות טבעית הכרחית כמבואר.”

זכות הרבים להפקיע חרות היחיד

“ויש אמנם לשאול עוד, כי הדברים מוצדקים רק בדברים שבין אדם לחברו, אשר אז מקובל עלינו החוק של “אחרי רבים להטות”, מתוך חובת ההשגחה, המטילה עלינו לפקח תמיד על קיומם ואושרם של החברים, כמבואר. — אולם החוק הזה של “אחרי רבים להטות”, חייבה אותנו התורה, גם במחלוקת בנושאים שבין אדם למקום, שלכאורה, אין לדברים שום נגיעה ושייכות לענין קיומה של החברה.

אם כן חזרה השאלה למקומה: איך יוצדק החוק הזה, המחייב לקבל הדעות של הרוב, שהוא כאמור, הבלתי מפותח, ולדחות ולבטל דעות המפותחים, שהמה בכל המקומות רק מיעוט קטן?”

השאלה ברורה, איך הקהל הגדול שהוא בור, יקבל דעות של כמה מפותחים שהם כן מבינים מהי הדרך, מהי המטרה, אבל מי ישמע אותם?

“אולם, לפי מה שהוכחנו בקונטרס ב’ (במאמר מהות הדת ומטרתה בד”ה התפתחות מדעת והתפתחות שלא מדעת) שכל התורה והמצוות לא ניתנו אלא לצרף בהם את ישראל, שפירושו, לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה, שבכללותו הוא מוגדר לנו בדבר אהבה עצמית שלנו, – ולבוא לידי הטוב הנקי בלי בר. המוגדר בשם: אהבת זולתו, שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת השי”ת. ולפי זה נבחנים גם המצוות שבין אדם למקום מכשירים סגוליים, המרחיקים את האדם מאהבה עצמית, המזיקה לחברה.

נמצא מאליו, שגם נושאי המחלוקת בעניני מצוות שבין אדם למקום נוגעים לבעיית זכות קיומה של החברה, לפיכך, גם הם נכנסים לתוך המסגרת של “אחרי רבים להטות”.

בזה מובן טעם הנוהג להבחין בין הלכה לאגדה. כי רק בהלכות נוהג החוק: יחיד ורבים – הלכה כרבים, ולא כן בדברי אגדה. — משום שדברי אגדה המה ענינים הנמצאים עומדים למעלה מכל הדברים הנוגעים לקיום חיי החברה. כי הם מדברים בדיוק בענין הנהגת אנשים בדברים שבין אדם למקום י”ת. באותו החלק שאין לו שם יחס ישר, וגם לא תוצאות לקיום ולאושר הגופני של החברה.

ולפיכך, אין שום זכות והצדקה לרבים, לבוא ולבטל דעת היחיד, וכל איש הישר בעיניו יעשה. מה שאין כן ההלכות הנוגעות לקיום מצוות התורה, אשר כולם נכנסים תחת פקוח של קיום החברה, שלא תתאפשר השלטת סדר, זולת החוק של “אחרי רבים להטות” כמבואר.”

זאת אומרת, שברוחניות כל אחד מקיים מה שיש בליבו, ובגשמיות כל אחד חייב להפקיר את עצמו לחברה.

קריין: כותרת “לחיי החברה החוק: אחרי רבים להטות”.

לחיי החברה החוק: אחרי רבים להטות

“עתה באנו לידי ברור דברים בהבנת המשפט של חרות היחיד, כי באמת קיימת שאלה גדולה: מאין לקחו הרבים את הזכות להפקיע את חרותו של היחיד, ולשלול ממנו את היקר לו בחיים, שהוא החרות, שלכאורה אין כאן יותר מכח הזרוע בלבד?

אולם כבר הטבנו לבאר, אשר הוא חוק טבעי ומצוות ההשגחה, שמתוך שההשגחה חייבה לכל אחד מאתנו לחיות חיי חברה – נמצא מאליו, שכל יחיד ויחיד נעשה משועבד לשמור על קיומה ואשרה של החברה. וזה לא יקויים, זולת על ידי השלטת הסדר של “אחרי רבים להטות” ודעת היחיד לא ישמע ולא יפקד.

הרי לעיניך בעליל, שזה מקור כל הזכות והצדקה שיש לרבים, להפקיע את חרותו של היחיד בעל כרחו, ולשעבדו תחת ידיהם – – – ולפיכך מובן מאליו, אשר בכל אותם העניינים שאינם נוגעים לקיום החיים החומריים של החברה – אין שום רשות והצדקה לרבים, לגזול ולעשוק את חרותו של היחיד בכל שהוא. ואם יעשו כן – הם גזלנים וחמסנים, המעדיפים את כח הזרוע על כל זכות וצדק שבעולם. כי כאן לא חל חיוב ההשגחה על היחיד, שישתעבד לרצונם של הרבים”.

מכאן נעשה יותר ברור מה הוא רצה קודם.

קריין: כותרת “בחיים הרוחניים החוק: אחרי היחיד להטות”.

בחיים הרוחניים החוק: אחרי היחיד להטות

“המתבאר, שלענין חיים רוחניים, אין שום חוב על היחיד מצד הטבע, לחייבו אל החברה, – אלא ההפך – יש כאן חוב טבעי על הרבים, להשתעבד ולהכנע תחת היחיד – – – והוא מובן על פי המבואר במאמר השלום, שיש שני דרכים שההשגחה חבשה והקיפה אותנו, כדי להביאנו אל המטרה התכליתית, שהם: דרך יסורים הגורם אלינו התפתחות הזאת שלא מדעתנו. ודרך תורה וחכמה, הגורמת אלינו התפתחות הזאת מדעתנו, בלי שום הכרח ויסורים עש”ה.

ומתוך שהיותר מפותח של הדור הוא ודאי אך היחיד, נמצא בעת שהרבים באים לידי הכרה לפטור את עצמם מהיסורים הנוראים, ולקבל עליהם בחינת התפתחות, מדעתם ורצונם. שהיא דרך התורה, – הנה אז צריכים ומחוייבים, להכניע את עצמם ואת חרותם הגופני תחת המשמעת של היחיד. ולקיים פקודותיו וסגולותיו שיציע להם.

הרי לעיניך, שבענינים רוחניים, מתהפך זכות הרבים – לחובתם. ויוצא החוק: אחרי היחיד להטות. כלומר היחיד המפותח. כי דבר גלוי הוא לכל אדם, אשר המפותחים והמשכילים, הם תמיד מיעוט קטן מאד בתוך כל החברה. ונמצא כל הצלחת החברה ואושרה הרוחני – צרורה וחתומה בידי המיעוט. והבן זה היטב.

ומתוך זה, מתחייבים הרבים בזהירות יתרה, לשמור בעיניים פקוחות על כל הדעות של היחידים, שלא יתבטלו מהעולם, כי עליהם לדעת בבטחה, בוודאות מוחלטת, אשר הדעות היותר מפותחות והיותר אמיתיות – אינם נמצאים לעולם ברשות הרבים השולטים – אלא דווקא ברשות החלשים ביותר, דהיינו, דווקא במיעוט שאינו ניכר לעיניים. כי כל חכמה וכל יקר – דרכה לבוא לעולם בכמות מועטה. לפיכך נעשינו מוזהרים לשמור על הדעות של כל היחידים, משום חולשת היכולת של הרוב השולט, לברר ביניהם.”

יש כאן הרבה כאילו חוקים, עצות, שהוא אומר לנו בדרך. נשתדל להבין אותם מכללות היחס שלנו לטבע. “לפיכך נעשינו מוזהרים לשמור על הדעות של כל היחידים, משום חולשת היכולת של הרוב השולט,” הרוב ששולט הוא לא מתחשב עם כל יחיד ויחיד. ואם אנחנו רוצים לקיים את החוקים האלה, אנחנו צריכים להיות רגישים לכל דרישה של כל אדם.

זה דברים שנבדוק אותם אחר כך.

שאלה: הרוב יועץ ללכת אחרי האישיות שיותר מפותחת ברוחניות. אבל רואים שאדם שהוא פחות מפותח, כך הוא פחות מוכן ללמוד ולהתבטל כלפי היותר מפותח. למה הטבע נטע את זה כך והפך חוק הפוך?

זה כדי שנבין, שלהטות בפני המיעוט הנבחר על ידי הטבע, זאת הפריווילגיה שלנו.

שאלה: איך החברה יודעת איפה עובר הגבול בין החיים הגשמיים של היחיד, לחיים הרוחניים שלו?

לפי התגובה של היחיד. עד כמה הוא מסוגל להקריב את עצמו לחברה ולהתכלל בחברה, שם אנחנו רואים את הגבול שלו.

שאלה: הוא אומר, “ונמצא כל הצלחת החברה ואושרה הרוחני – צרורה וחתומה בידי המיעוט. והבן זה היטב.” ועוד, “ומתוך זה, מתחייבים הרבים בזהירות יתרה, לשמור בעיניים פקוחות על כל הדעות של היחידים, שלא יתבטלו מהעולם”. כלומדי קבלה, על איזה זהירות הוא מדבר פה?

שניתן לכל היחידים המפותחים להביע דעתם.

שאלה: אנחנו צריכים להיזהר מאלה שבסביבה החיצונית שלנו?

לא לקבל דעותיהם.

תלמיד: זאת אומרת, גם לא להתערבב איתם?

כן.

תלמיד: זה קטע קשה מאוד, כי אתה אף פעם לא יודע מי איתך מי לא.

ברור וידוע מי, זה לפי איך שאנשים עובדים על עצמם.

תלמיד: הכוונה גם לאלה שמחוץ לחברה שלנו, או רק בתוך החברה שלנו?

אתה מדבר על “בני ברוך” או בכלל?

תלמיד: אני מדבר על “בני ברוך” כרגע.

צריכים לברר.

תלמיד: גם הכוח של היחיד הוא לא תמיד ביחד. הוא מפולג, כמו שהכוח של הרבים מפולג. ובכל זאת, איך לקבל את הנטייה הנכונה ללכת בדרך הנכונה?

רק לפי הנטיות הפנימיות של הלב, שיהיה לנו ברור לפי התנהגות האדם למה הוא נמשך.

תלמיד: זאת אומרת, שאנחנו צריכים ללכת אחרי ההשגחה העליונה?

כן. ודאי.

תלמיד: אם אין לנו את הרצון ללכת להשפעה, אז אנחנו תמיד נהיה מפולגים.

כן.

שאלה: איך יחיד מפותח יכול להישאר בסביבה שאינה מפותחת ובכל זאת להישאר דבוק במטרה?

כדי למשוך אותם אחריו.

שאלה: החוק “אחרי רבים להטות”, אומר שהאדם צריך להעמיד את החברה מעליו?

נגיד.

תלמיד: זה בחברה מתוקנת. אבל בחברה מקולקלת כמו שיש עכשיו, מה זה אומר?

בחברה מתוקנת כולם כבר נמצאים באיזו דעה אחת ואז אין אחרי מי להטות. זה ברור כשיש מטרה ברורה, והזרימה אליה ברורה ואז אין כאן שתי דרכים. מה שאין כן בחברה שעוד לא מתוקנת, אז בצורה הגשמית “אחרי רבים להטות”, ובצורה הרוחנית, “אחרי היחיד להטות”.

תלמיד: אני לא מבין. נגיד אני היחיד. אחרי איזה רבים אני צריך להטות בחברה מקולקלת של היום?

אין לך אחרי מי להטות.

תלמיד: כי הוא אומר שהרבים הם הלא מפותחים וכולי, אז מה המשמעות של “להטות אחרי רבים”?

זה שהם לא מפותחים, זה לא אומר שהם טועים, אלא יש להם דרך מסוימת, מיוחדת לתיקון, הם לא הולכים אחרי היחיד, אלא אחרי הרבים.

תלמיד: מי זה הרבים האלה?

הרבים הם אלה שנמשכים אחרי החיבור ביניהם למטרת הבריאה.

תלמיד: אבל זה לא המצב, הרבים בעולם לא נמשכים אחרי חיבור למטרת הבריאה.

אתה שואל אותי? ודאי שכן, ודאי שהם לא נמשכים. אנחנו לא מדברים על העולם שלנו, הוא מדבר על מה שצריך להיות.

תלמיד: אז בעולם שלנו אין משמעות? במצב הנוכחי של החברה האנושית אין משמעות לחוק הזה, הוא לא תופס?

היום אין לך בעולם הזה אחרי מי להטות.

שאלה: נדמה לי שאמרת קודם שהיחס בין רבים, זה היחס בין גוף לראש.

כן.

תלמיד: אז כלפינו, היחס שלנו אליך, אל המקובלים, זה יחס של גוף לראש. מה עם היחס שלנו לאנושות, נגיד בהפצה?

להפיץ להם, הם עדיין לא קיבלו שום צורה שמכוונת למשהו, ולכן אנחנו יכולים להגיד עליהם שהם מסודרים כחברה.

תלמיד: התכוונתי האם זה נכון לראות את עצמנו כראש כלפי הגוף ביחס לאנושות?

לא, כי הקשר הזה בין בראש לגוף לא קיים ביניהם. זה שהם נמשכים לאותה הצורה החיצונה כמו אותו מין, יש להם ראש, תוך, סוף, רגליים, ידיים, זה לא אומר שהם שייכים לאותו מין.

תלמיד: אז מאיפה באה או צריכה לבוא הנכונות של האנושות להקשיב לנו אם לא מתקיים בינינו יחס של גוף לראש?

מהתגלות, מלמעלה.

תלמיד: אז זו הכוונה בלהיות פשוט צינור, אנחנו פשוט שקופים, והאור עובר דרכנו ועובד.

כן, נכון.

שאלה: אם יש מיעוט בעם שיוצר בצורה מלאכותית דעה בחברה, ואחרי זה הולך אחרי הדעה הזאת, האם זה מפר את חוקי הטבע?

כמובן, המטרה הכללית של התפתחות החברה צריכה להיות ברורה לכל חלקי החברה, לכל הפרטים. וכל אחד בהתאם להתפתחות שלו צריך לקבל את המטרה הזאת, ולפעול לפיה. אז כל פרט בחברה פועל על פי המטרה הזאת בהתאם למוכנות שלו להתפתח. אבל בכל זאת יש מטרה אחת שקושרת את כולם אליה, רק את כל אחד באופן שונה.

תלמיד: אם זה מפר את חוקי הטבע, האם אנחנו הולכים לקץ, לאבדון? והאם פעולה כזאת נידונה לכישלון?

כן, כמו שאנחנו רואים בעולם שלנו, יכולות לעבור הרבה שנים, ובכל זאת בסופו של דבר זה נידון לאבדון.

שאלה: כשחושבים על המדרגה הבאה בעבודת החיבור בינינו, אם הרבים קובעים את המדרגה, אני מבין שהיחיד צריך להתבטל מול הרבים. אבל אם זה הפוך, אם לרבים אין את הדרגה הבאה וליחיד יש, מה המצב, מה ההחלטה פה? זאת אומרת מה פירוש החוק הזה בכלל?

אני אתן לך דוגמה. נניח שאנחנו צריכים להתקדם בחברה האנושית, אז יש כאן מפעלים, עובדים, מנהלים, שרים, ראשי ממשלות, כל מיני מדענים. כולם, כל אחד צריך להיות שקוע בעבודה שלו לפי אותה מטרה של החברה, כדי להגיע לדרגה הבאה של ההתפתחות. וכך כל אחד ואחד נמצא בזה, אין הבדל ביניהם, אלא כל אחד פועל לפי ההתפתחות, ולפי המקום שלו. כך אנחנו צריכים לראות את ההתפתחות הנכונה של החברה. אין לי יותר מה להוסיף. תשאל.

תלמיד: זה לא ברור לי, אתה יכול עוד להסביר?

אנחנו צריכים לוותר על עצמנו, שכולנו נהיה מכוונים לאותה מטרה, כל אחד מהדרגה שלו, ועם התכונות שלו.

שאלה: האם הרבים בוחרים איזה יחיד יוביל אותם, או שזה תמיד נבחר על ידי הבורא מלמעלה?

אנחנו רואים לפי מה שכתוב, שלא אלו שלמטה בוחרים את מי שלמעלה, אלא על ידי התחברות בינינו אנחנו צריכים למצוא איך אנחנו מחוברים לכוח העליון. כך זה צריך לקרות, ואז אנחנו לא נטעה.

שאלה: מה ההבדל בין חברה מתוקנת לחברה של הדור האחרון?

אם זאת חברה מתוקנת, זו החברה של הדור האחרון.

תלמידה: אמרת שאנו עדיין לא יכולים להיכנס לחברה של הדור האחרון. מה מפריע לנו בתור “בני ברוך” להפוך לאותה חברה, איך אנו יכולים לממש את זה?

חוסר קשר בינינו, שכל אחד רוצה להיות במקום האחר, ולעזור לכולם.

תלמידה: אנו לומדים את כתבי “הדור האחרון” של בעל הסולם, נשאר לנו רק לממש אותם?

כמובן.

תלמידה: אפילו שאנחנו עדיין לא מתוקנים, צריך לממש את כל החוקים?

זאת שאלה אחרת לגמרי, אם אנחנו נמצאים במצב או לא, אנחנו צריכים להשתדל.

שאלה: כתוב “שכל התורה והמצוות לא ניתנו אלא לצרף בהם את ישראל, שפירושו, לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה,” מה זה חוש הכרת הרע, ואיך להבין שזה מוטבע בנו מהלידה?

חוש הכרת הרע זה האגו שמופיע בנו, והכרת הרע זה אותו דבר.

שאלה: נראה שיש כאן כאילו שני חוקים חופפים, שאם אנחנו נמצאים באיזו עבודה בתוך החברה, אנחנו צריכים ללכת אחרי הרבים, וכשאנחנו נמצאים פתאום מול המערכת אנחנו צריכים ללכת לפי חוק היחיד. איך אנחנו מקשרים בין שתי העבודות האלה?

אחרי היחיד להטות, ואחרי הרבים להטות? כך אנחנו צריכים להתחלק, כן, שכל אחד יחלק את עצמו לזה ולזה.

תלמיד: איך בדיוק אני מחלק את עצמי?

בחוקים ששייכים לחברה אתה אחרי רבים להטות, ובחוקים ששייכים לבורא אתה אחרי היחיד להטות.

תלמיד: החוקים של חברה, אלה החוקים שלנו פה בקבוצה?

כן.

בהצלחה לכם וכל טוב.

(סוף השיעור)