WEDNESDAY PRAYER: HOCHMA-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: BETWEEN AFTER MIDNIGHT TO DAWN

Zohar for All. Introduction of The Book of Zohar. The Flower Buds

שיעור בוקר 19.12.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

זוהר לעם, כרך א’, עמ’ 190, “הקדמת ספר הזוהר”

מאמר הניצנים”

זהו מאמר מאוד חשוב, מאמר שפותח את הספר עצמו. לכן נתחיל ממנו, מכל הלב, ברצון להתחבר, לפתוח את הלבבות, וכך נקבל את כל דברי הזוהר בתוך הלב.

הניצנים

“.4 בראשית. רבי שמעון פתח, הניצנים נראו בארץ”, “פתח” הכוונה שהוא פותח את צינורות האור, את צינורות השפע, ובזה הוא מקרב את המאורות לתלמידים ובכלל לבני אדם.

“רבי שמעון פתח, הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו. הניצנים, זהו מעשה בראשית. נראו בארץ ביום השלישי, כמ”ש, ותוצֵא הארץ דשא. עת הזמיר הגיע, זהו יום רביעי, שהיה בו זְמיר עריצים, שע”כ כתוב בו, יהי מאֹרֹת, חסר ו’, שהוא לשון קללה. וקול התור, זהו יום חמישי, שכתוב בו, ישרצו המים, לעשות תולדות. נשמע, זהו יום שישי, שכתוב בו, נעשֶׂה אדם, שעתיד להקדים עשיה לשמיעה. בארצנו, זהו יום שבת, שהוא כמו ארץ החיים, עוה”ב.

ביאור הדברים. הניצנים זה ששת ימים של מעשה בראשית, ו”ק, חג”ת נה”י דז”א, שמהם נבנים ע”ס של פרצוף הנוקבא דז”א. כי הנוקבא אין לה מעצמה ולא כלום, וכל בניינה הוא ממה שהז”א נותן לה.

ומפרש, איך הנוקבא נבנית מו”ק דז”א. ואומר, נראו בארץ, ביום ג’. כי הנוקבא נקראת ארץ. והניצנים, ספירות דז”א, התקבלו ונראו בנוקבא, הנקראת ארץ, ביום ג’ של מעשה בראשית. וזה היה ביום ג’, ת”ת. כי תחילה נאצלה בשני המאורות הגדולים, ואז הייתה שווה לת”ת דז”א.

ונמצא שנאצלה ביום ג’, בשווה עם ת”ת דז”א, הנקרא יום ג’ של מעשה בראשית. ואז, נראו בארץ. כלומר, כיוון שהמצב הזה לא היה מתקיים בנוקבא, לכן, נראו בארץ, נראו פעם כך.

ואח”כ, עת הזמיר הגיע. זה יום ד’, שהיה בו זמיר עריצים. כי ביום ד’ התמעטה הלבנה, הנוקבא דז”א, כמו שלומדים, שקטרגה הלבנה ואמרה, אי אפשר לב’ מלכים שישתמשו בכתר אחד. ואמר לה הקב”ה, לכי ומעטי את עצמך. ואז ירדה לבחינת נקודה תחת היסוד דז”א, וט”ת שלה נפלו לבריאה. ולא נשאר לה באצילות, זולת נקודת הכתר שלה. ועמדה תחת היסוד. ומעתה הולכת ונבנית ע”י נו”ה דז”א.

ונקרא זה, זְמיר עריצים, מפני שהמיעוט נעשה הכנה ובית קיבול לקבלת מוחין דחיה, אשר מוחין אלו כורתים כל הקליפות, הנאחזות בנוקבא. וזְמיר לשון כריתה. ועריצים הם החיצוניים והקליפות, הסובבים את השושנה.

וקול התור, זה יום חמישי. התור, נצח דז”א. קול התור, הוד דז”א. שמקבלת מהוד, הכלול בנצח דז”א. ע”כ נקרא קבלתה זו, קול התור.

נשמע, זה יום שישי. קול התור אינו מתקבל אל הנוקבא, אלא רק באמצעות יום ו’, יסוד דז”א, הכולל נו”ה, ומשפיע אותם לנוקבא. ונשמע אל הנוקבא רק ביום השישי. וזה הכלל, שאין הנוקבא מקבלת אלא רק מהקו האמצעי דז”א, שהוא דעת ת”ת יסוד, או מדעת, או מת”ת, או מיסוד.

נשמע, זהו יום שישי, שכתוב בו, נעשה אדם, שעתיד להקדים עשיה לשמיעה. שמיעה בינה, כי ראייה ושמיעה הם חו”ב. עשיה המלכות.

בצמצום ב’ (צ”ב) ה’ תתאה (ה”ת) עלתה לנקבי עיניים (נ”ע), כדי לשתף אותה במידת הרחמים (מדה”ר), בינה עילאה. והנה אבא הוציא אמא לחוץ, ואבא עצמו נתקן כזכר ונוקבא. כי עיניים אבא, וע”י עליית ה”ת אליו, נתקן הזיווג של ראש בה”ת, שנקראת נ”ע. ואמא בינה, יצאה משום זה מראש לגוף. ויש בראש דא”א כו”ח ובינה יצאה לגוף. ונמצא שעשיה, ה”ת, מלכות, קודמת לשמיעה, בינה. כי אבא נתקן בנוקבא, הנקרא אני, ונעשתה הנוקבא כמו אבא, לספירה שנייה לכתר.

מעליית המלכות לנ”ע, נמתקה שם ונעשתה ראויה לעלות ולהלביש או”א עילאין, ולקבל מוחין דחיה, כמו אמא עילאה. שזה היות שהלבנה במילואה. ולפיכך במתן תורה הקדימו ישראל נעשה לנשמע, והקדימו עשיה לשמיעה, שבזה זכו לקבלת התורה. כי העשיה, מלכות, עלתה והלבישה את או”א עילאין, ונגלה היובֵל, שער הנון.

לכן הייתה השמיעה ביום השישי, כי בו נעשה התיקון להקדים עשיה לשמיעה, כמו במתן תורה. וע”כ נעשתה המלכות בשבת בראשית בבחינת ארץ החיים, אמא עילאה.

בארצנו, זה יום שבת, שהוא דוגמת ארץ החיים. אמא עילאה נקראת ארץ החיים. וע”י השפעת יום השישי, עלתה הנוקבא ביום שבת של מעשה בראשית עד אמא עילאה, ונעשתה גם הנוקבא דוגמת ארץ החיים. כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו.”

שאלה: לגבי הניצנים, בקטע מתוארים שני תהליכים, הראשון הוא כאשר המלכות עולה לבינה, לאמא, והשני הוא על הניצנים שיורדים מהזעיר אנפין למלכות, לנוקבא. איך להבין נכון מה קורה כאן? איך הם קשורים?

כמ”ן ומ”ד. יש כוחות שמעלים התחתונים לבורא שנקראים מ”ן, בקשה, חיסרון, רצון לתיקון, ויש תגובות מהבורא לתחתונים שהן מ”ד, והוא יורד מלמעלה למטה כתגובה על הבקשה מלמטה. שני הכיוונים הללו כל הזמן נמצאים במעשה, כל אחד מעורר את האחר, ועל ידי זה יש קשר בין תחתון לעליון.

תלמיד: האם הניצנים הם תמיד כמענה לבקשה?

כן, ודאי שהבורא הוא המתחיל, אומנם בצורה גלויה או נסתרת, אבל הוא מתחיל את העניין. על זה כתוב “אני ראשון ואני אחרון”.

תלמיד: מה זאת העבודה שלנו שאנחנו זוכים בה להתגלות הניצנים האלה?

זה כאשר יש קשר בין התחתון לעליון. אנחנו צריכים להשתדל בכל רגע בחיים למצוא התחלה של קשר עם הבורא ולהתחיל לפנות אליו. זה מה שצריכים.

שאלה: אני מבין את המילים, אני מבין את שילובי המילים, אבל לא בלב, לא בשכל, שום דבר לא זז.

זה עדיין מוקדם. תקרא הרבה פעמים את אותו קטע, ואז תראה שבהדרגה תרגיש יותר קרוב לקטע, תתחיל לזכור אותו, הוא יתחיל להיכנס בך, להיספג בך. בצורה כזאת תעבוד, ואז תראה שהזוהר מאוד קרוב ללבך.

שאלה: כתוב ששמיעה היא תכונת הבינה ועשיה היא תכונת המלכות. מהי שמיעה ומהי עשיה ברוחניות?

שמיעה זהו חוש שמגיע מבינה, מתכונות הבינה, ועשיה זו מלכות עצמה.

תלמיד: האם אלו שני סוגי קשר עם הבורא?

כן.

שאלה: האם היום השישי של הבריאה זה כאשר אנחנו מגלים את הבורא?

כן.

זה טוב שאין כאן הרבה שאלות, כי האמת שכל השאלות מתבהרות במשך הקריאה. נקרא עוד כמה דפים ועוד כמה דפים ואתם תתחילו לראות איך הזוהר לאט לאט מסביר את עצמו.

שאלה: האם אתה יכול לספר על הפעולה שעושה המלכות?

אנחנו לא נתחיל להסביר אלא פשוט נקרא את ספר הזוהר, ובהדרגה את תגלי את זה בעצמך, אני רק אבהיר בכל מיני מקומות שצריך. כי להסביר לעומק זה ייקח כל כך הרבה זמן וזה פשוט בלתי אפשרי, זה הסבר על פני הסבר, העומק הזה הוא אינסופי. אנחנו נעבור את זה בצורה הדרגתית. הזוהר מורכב בצורה כזאת שהקריאה שלו בהדרגה מכניסה את האדם בהדרגה לשטח חדש של רגשות, של הבנה, ובצורה כזאת אנחנו מכירים את הספר הזה, וכעיקרון כך אנחנו מכירים את חכמת הקבלה.

שאלה: הלבנה אומרת ששני מלכים לא יכולים לחיות בכתר אחד.

גם את זה נלמד אחר כך. אתם יכולים מהפסוק הקטן הזה לשאול אלף שאלות, וודאי שאין להן מקום כאן כי יהיה על כך הסבר בכל ספר הזוהר. לכן נמתין בסבלנות ונחכה שהזוהר בעצמו ידבר על זה.

שאלה: כתוב שהמלכות מקבלת את ההשפעה שלה מדעת, תפארת ויסוד. ספירת הדעת לא תמיד מופיעה בעשר הספירות. מה התנאי שנרגיש את ספירת הדעת?

נלמד אחר כך. למה אתם לא מבינים שבצורה כזאת לא לומדים. לומדים יחד עם הספר, מה שהספר מסביר זה מה שאנחנו צריכים לדעת. אפילו לא לדעת, אלא לשמוע, ואפילו לא להבין ולהרגיש אלא רק לשמוע בינתיים, ומזה מתחילים להכיר את הזוהר שלב אחרי שלב, שכבה אחרי שכבה. תבינו את הגישה ותסבירו זה לזה שאנחנו פשוט שומעים.

קריין: קטע מס’ 5.

“.5 הניצנים הם האבות, שנכנסו במחשבה, ונכנסו בעולם הבא (עוה”ב), בינה, ונגנזו שם. ומשם יצאו בהסתר, ונסתרו בתוך נביאי האמת. נולד יוסף, ונסתרו בו. נכנס יוסף בארץ הקדושה, והקים אותם שם. ואז נראו בארץ ונגלו שם.

ומתי הם נראים? בשעה שהקשת נראית בעולם, אז הם מתגלים. ובאותה שעה, עת הזמיר הגיע. עת לקצץ את הרשעים מן העולם. למה ניצלו? משום שהניצנים נראו בארץ. ואם לא היו נראים מכבר, לא היו נשארים בעולם, והעולם לא היה מתקיים.

ביאור הדברים. הזוהר מבאר על השגת מוחין דחיה דז”א עצמו. הניצנים סובבים על חג”ת דז”א, שנקראים האבות. נה”י דז”א נקראים בנים, והם ב’ פרצופים, הנחלקים על החזה דז”א, כי חג”ת נקראים זו”ן הגדולים, ונה”י נקראים זו”ן הקטנים.

וע”כ הזוהר מדייק להשמיענו שהוא מז”א הגדול, וע”כ נאמר, אבות. ונקראים בשם ניצנים, שפירושו נטיעות, מפני שהולכים וגדלים כדרך נטיעות. שמתחילה הייתה מידתם כמו נה”י, ואח”כ ביניקה נעשו חג”ת, ואח”כ בגדלות א’ נעשו חב”ד של נשמה, ואח”כ בגדלות ב’ נעשו חב”ד דחיה.

הניצנים הם האבות, שנכנסו במחשבה, ונכנסו בעוה”ב, בינה. הכוונה היא על עיבורו של ז”א. כי בעת עיבורו הוא עולה לאו”א, הנקראים מחשבה ועוה”ב. אבא נקרא מחשבה, ואמא נקראת עוה”ב. ושם ראשית בניינו של הז”א בג’ בתוך ג’, שפירושו, שחג”ת מלובשים בתוך נה”י.

וע”כ נאמר, הנטיעות כקרני חגבים היו, עקר אותן משם ושתל אותן במקום אחר, והגדילו. הנטיעות, האבות, חג”ת משורשם. ע”י עלייתם לעיבור לחו”ב, ששתל אותן במקום אחר, והשיגו שם את המלכות הממותקת, הראויה למוחין לעת גדלות. ע”י זה גדלו לאט לאט בעיבור, אח”כ ע”י יניקה, וע”י גדלות א’, ולבסוף ע”י גדלות ב’.

ומשם יצאו בהסתר. שאחר שקיבלו חג”ת כל המוחין דעיבור, הם נולדים ויוצאים מאו”א למקומם למטה, ויצאו בהסתר, כי גם אחר יציאתם מאו”א למקומם, נשארו עוד בהסתר, באור מועט.

ונסתרו בתוך נביאי האמת. שע”י השגת מוחין דיניקה, נמשך האור המיוחד לנה”י דז”א, נביאי האמת. ואז התפשטו להם חג”ת מתוך נה”י, והשיג ו”ק. ועכ”ז הם עוד נסתרים, כי נמצאים עוד בהעלם מוחין דראש, ואין להם אלא נפש רוח (נ”ר).

ע”כ נאמר, ונסתרו בתוך נביאי אמת. הם נו”ה, שהשיגו ע”י היניקה. אבל נסתרו בהם, כי האור שלהם נעלם עוד ואינו נגלה. ודע, שיש תמיד ערך הפוך מכלים לאורות. כי בהתחשב עם האורות, משיגים ע”י יניקה אור דחג”ת, רוח. ובהתחשב עם הכלים, משיגים ביניקה כלים דנו”ה, ואור הנפש, שהיה בחג”ת, יורד בהם. וכן במוחין דגדלות, מבחינת האורות נבחן שמשיגים אור דחב”ד, ומבחינת הכלים נבחן שהשיגו כלי היסוד דגדלות.

ונולד יוסף ונסתרו בו. כי אחר תשלום המוחין דיניקה, עולה ז”א לעיבור ב’ למוחין דגדלות א’, שע”י מוחין אלו נעשו חג”ת שלו לחב”ד וראש. ונה”י, שקנה ע”י היניקה, נעשו לו לחג”ת, ונולדים לו נה”י חדשים, המכונים נה”י של מוחין דגדלות. ואלו נה”י מכונים בשם יוסף, שהוא יסוד דגדלות, הכולל נו”ה דגדלות. ע”כ נאמר, ונולד יוסף, כלומר היסוד דגדלות.

ונסתרו בו. שעדיין אין לחג”ת אורות דגדלות בשלמות. ועדיין הם בהעלם. כי בגדלות א’ משיג רק המוחין דנשמה, שנבחנים עוד לאחוריים אצל ז”א. וע”כ נאמר, ונסתרו בו, שעוד הם בהעלם.

ונכנס יוסף בארץ הקדושה, והקים אותם שם. כי אחר מוחין דגדלות א’, מתחיל ז”א לקבל מוחין דגדלות ב’, מוחין דחיה. ואז ננסרת הנוקבא ממנו, ונבנית לפרצוף שלם במוחין דחיה. ואז נקראת הנוקבא הארץ הקדושה. כי המוחין דחיה נקרא קודש.

נכנס יוסף, יסוד דגדלות דז”א, בארץ הקדושה, הנוקבא, פב”פ עם הז”א בקומה שווה. והקים אותם בארץ הקדושה. כי מוחין דחיה, אור החכמה, נמשכים רק בזיווג של זו”ן כאחד, והם נשארים רק ברשות הנוקבא, כי רק על ידה נמשכו בעת הזיווג.

והקים אותם בבית שלה. כי ערך ז”א כלפי הנוקבא, כערך או”א עילאין כלפי ישסו”ת. וע”כ אין מוחין דחיה, אור חכמה, נגלית, אלא בנוקבא, שהיא בחינת ישסו”ת.

ואז נראו בארץ ונגלו שם. עתה התגלו במידת הגדלות כראוי, אבל עד עתה נחשבים לנסתרים ונעלמים. ומתי הם נראים?

הלוא כבר ביאר הזוהר, שהם מתגלים, כשנכנס יוסף בארץ הקדושה, כלומר, בעת הזיווג. ומקום ההתגלות הוא בנוקבא. א”כ מדוע שואל עוד פעם, ומתי הם נראים? העניין הוא, כי גם בעת הזיווג יש ב’ הבחנות:

א. התכללות שמאל בימין, ה”ח שבזכר,

ב. התכללות ימין בשמאל, ה”ג שבנוקבא.

ע”כ שואל, ומתי הם נראים: בהתכללות ימין בשמאל או בהתכללות שמאל בימין?

ומשיב: בשעה שהקשת נראית בעולם. קשת, יסוד דז”א, בעולם, בנוקבא. שזה התכללות ימין בשמאל בעת הזיווג, כמ”ש, אֶת קשתי נתתי בענן. שרק מזה נמשכים המוחין העילאין. שאז הם מתגלים, רק מהתכללות ימין בשמאל.

ובאותה שעה, עת הזמיר הגיע. עת לקצץ את הרשעים מן העולם. בעת שמתרבים הרשעים בעולם, שמחמתם נעשו אחיזה מרובה לקליפות והס”א, ע”ד שהיה בזמן דור המבול, שנמחה מחמת זה כל היקום, הנה אז אין לבני העולם תקנה, אלא ע”י הגילוי של מוחין עילאין, מוחין דחיה.

ולמה ניצלו? משום שהניצנים נראו. למה בני העולם ניצלים מכּלָיה, כמו שהיה בימי המבול? משום שהניצנים נראו בארץ. כי גילוי המוחין דחיה, מעביר את הקליפות מהארץ, המלכות, ואינן יכולות להיאחז בה עוד. כמ”ש, וראיתיה לזכור ברית עולם.

ואם לא היו נראים מכבר, לא היו נשארים בעולם. כי תחילה נבנית הנוקבא בשני המאורות הגדולים, שיש לה קומה שווה עם ז”א, אלא שעומדת באחוריו של ז”א, שבשביל זה קטרג הירח, שאין ב’ מלכים משתמשים בכתר אחד. וע”כ נבחנים אלו המוחין מוחין דאחור. ונקראים מוחין דו”ק דנוקבא, שהם מוחין של קטנותה, מתחילת התהוותה.

ואז נבחנים זו”ן לפנים קטנות. ונקראים ילדים, נערים, עלָמים. אלא אחר שהיא נשלמת עם המוחין הללו, חוזרת לעיבור ב’ לאו”א עילאין, ואז נבנית בניין גדול במוחין דפב”פ עם הז”א. ואז הם נקראים פנים גדולות.

ונודע, שאין שינוי והיעדר ברוחני. ואלו המוחין דאחור, פנים קטנות, נשארים בה גם בעת המוחין וגדלות. ולא עוד, אלא שסיבת המשכת המוחין דחיה, הם בעיקר בכלים דמוחין דאחור בפנים קטנות.

ואם לא היו נראים מכבר, לא היו נשארים בעולם. כלומר, שאם לא נראו בנוקבא אותם הניצנים כבר מקטנותה, בבניין האחוריים שלה, הנה לא היו נשארים בה המוחין דחיה גם בגדלות, כי לא היו לה כלים במה לקבלם.”

שמענו קטע לא פשוט עם הרבה פרטים מ”הניצנים”, מהחלק הזה שלומדים מהזוהר.

שאלה: איך אני יכול לחבר את מה שנלמד עוד מעט, כמו שאתה משיב לחברים על השאלות שהם שואלים, אם אני לא זוכר שום דבר ממה שקראנו קודם? איך אני יכול לחבר קו אחד שמתמשך בעת קריאת הזוהר?

אתה רוצה להכניס את מה שאתה שומע מהזוהר לתוך המוח שלך, לתוך השכל שלך. נגיד שיש לך מחשב שקנית אותו לפני עשרים או שלושים שנה, מהראשונים שהיו, ואתה רוצה לעשות איתו חשבונות או לראות סרטים ותמונות, לעשות בירורים, להכניס לו תכניות כשכל זה אפשרי רק במחשב המודרני שיכול להבין אותך, אז איך זה יקרה? זה לא יקרה כך. אלא תצטרך לעשות שדרוג, חידוש למחשב שלך, עד שהוא יתאים לאותן הבעיות, לאותן התרגילים שאתה רוצה להכניס בו ולעבוד איתם. אותו דבר אנחנו, המוח שלנו לא עובד לפי הרוחניות בכלל, זו דרגה אחרת לגמרי של הפעלת הכוחות שלנו. יש לנו כוחות פנימיים גם לרוחניות, אבל צריכים להפעיל אותם. לכן אין ברירה, אנחנו צריכים לגשת לזה בצורה הדרגתית, ואז נצליח. זה מה שהזוהר מלמד אותנו.

אם אתה רוצה להרגיש, לראות, להבין את העולם העליון, אז לא תוכל לעשות את זה אלא רק באותם השלבים שספר הזוהר כותב לך. אם תשקיע בזה כוחות, אז תגיע לזה. אם לא תשקיע בזה, אז לא תגיע. זה כמו בעולם שלנו הגישה שלנו לטכנולוגיה חדשה. אתה לא יכול להיכנס לאוניברסיטה וללמוד משהו מהשלבים המתקדמים אם לא הכנת את עצמך בבית ספר, אי אפשר.

מהי ההכנה שאיתה עלינו להכין את עצמנו? קודם כל לקבל על עצמנו שהגענו ללמוד, והמלמדים שלנו שהם רבי שמעון והתלמידים שלו הם כן רוצים ללמד אותנו, הם כן רוצים למשוך אותנו לאוניברסיטה הרוחנית הזאת, אבל אנחנו צריכים לסייע להם, אנחנו צריכים לשמוע, להשתדל לעשות משהו, וכך זה יתקדם. לכן לא נקפוץ כמה שלבים קדימה כי אז זה יבלבל אותנו, אלא נלך בהדרגה, שלב אחר שלב.

שאלה: איך להתייחס לכך ששללת חלק גדול מהשאלות ולא נתת לחברים תשובה? בכל זאת, איך אנחנו ניגשים ללימוד, איזה סוג של חיסרון אנחנו צריכים לעורר בזמן הקריאה?

אנחנו לא צריכים לעורר שום חיסרון בזמן הקריאה חוץ מחיסרון אחד, להיות דבוקים בטקסט. אני רוצה להתבטל כלפי הטקסט הזה, שהוא יפעל עליי. זאת הכניסה לרוחניות, למצב שאנחנו לא יודעים ולא מבינים, לא נמצאים בו.

אפילו בעולם שלנו, כשאנחנו נכנסים לאיזשהו מקום שלא מכירים אותו, אנחנו נכללים מהמקום הזה, מתבטלים כלפיו. אנחנו שקטים, לא כל כך שואלים, לא כל כך מתערבים, אלא בינתיים כאילו שאנחנו לא נמצאים, ובשקט בשקט מתחילים להתכלל בו, בכל מצב חדש.

שאלה: אם אנחנו יוצרים כזה מקום שבו אנחנו לא נמצאים אז איך לקבל את הזוהר? פשוט לעשות לו מקום והוא יפעל?

תקשיב למה שספר הזוהר אומר ותשתדל לספוג את זה בתוכך. בין אם אתה מבין ובין אם אתה לא מבין, תפתח את הפה ותבלע כמו תינוק שלא מבין בכלל מה שאומרים לו.

תלמיד: זה פועל כאיזושהי הרחבה?

אני לא רוצה להשוות לשום דבר, אני לא יודע למה אתה מתכוון במילים האלה. ככל שיהיו פחות מילים, כך יותר טוב.

שאלה: מצד אחד אני צריך לבטל את עצמי בפניי העשירייה והחברים, ומצד אחר בפניי הטקסט?

כן. אתה צריך לבטל את עצמך כלפי הטקסט, לבטל את עצמך כלפי החברים, ולהמתין עד שזה יכנס בך, ותעבד את זה בתוכך.

תלמיד: זה משפט טיפה אגואיסטי, שאני חושב על עצמי, שזה ייספג בי.

אחרת לא תוכל להשתתף בשום דבר.

תלמיד: איך אנחנו עושים את זה בעשירייה?

אתה מבטל את עצמך כלפי כולם.

תלמיד: ביטלתי את עצמי, ואני מנסה להרגיש, להתחבר עם החברים. איך אני קורא עכשיו את הטקסט מתוך החיבור הזה, מה זה אומר שאני שומע את הטקסט באוזן משותפת שלנו?

אתה לא יכול מיד לשמוע את זה באוזן אחת. אתה מבטל את עצמך כלפי החברים, אתה רוצה להיות ביניהם, כלול כמוהם ביחד כמו שהם ביניהם, ובהתכללות הזאת אתה רוצה לספוג בך את מה שאומר הזוהר. כלומר אתה רוצה לשמוע מה הזוהר אומר בעשירייה כולה. אם תהיה לבד, לא תשמע כלום, לא תהיה לך אוזן.

תלמיד: מה אני יכול לשמוע מתוך החיבור שלנו? יתרחשו שינויים כלשהם?

בוודאי יהיו שינויים, כי הבורא כבר יתחיל להודיע לכם משהו.

תלמיד: דווקא במילים האלה שאנחנו קוראים?

בהקשר למילים האלה.

תלמיד: מהן המילים האלה שנספגות בעשירייה? זה אור כלשהו?

זאת הרגשה פנימית שתתחילו להרגיש. ההרגשות האלה יתחילו לעשות בכם שינויים כלשהם, ותתחילו להרגיש מה האור עושה בכם.

תלמיד: את הזוהר כתבו רבי שמעון והעשירייה שלו, זאת הייתה איזו תחושה משותפת שהם גילוי?

בוודאי.

תלמיד: הם פשוט ישבו והרגישו את מה שהם כותבים עכשיו?

כן.

שאלה: האם כשאנחנו מגיעים ליום השישי בעבודה אנחנו יכולים לגלות את הבורא? באיזה חלק של הלימוד, עם החברים, בזמן ההכנה או איך?

אנחנו מגלים את הבורא בהדרגה, בכל הימים שאנחנו קוראים עליהם בכל ימי בראשית. עוד מעט נגיע לתחילת גילוי הבורא.

שאלה: כדי לעבור למצב של עיבור ויניקה, עלינו לעלות מהמשולש התחתון יותר, נצח, הוד, יסוד, לחג”ת – חסד גבורה ותפארת?

אנחנו נלמד את זה. בינתיים לא למדנו את זה, ואני מבקש לשאול שאלות רק במסגרת הלימוד המשותף שלנו כאן.

שאלה: יש כזאת מלחמה שמתחוללת בזמן השיעור, אולי תוכל לעזור. כאשר קוראים את הזוהר, אפילו לבד, זה תמיד תהליך מאוד אינטימי שתופס אותך. בעשירייה זה גם לקח לנו זמן מסוים עד שיכולנו להתכוונן בצורה נכונה, ועכשיו יש הרגשה כאילו אתה ערום. זאת הרגשה מיוחדת מאוד של התכללות בזוהר עם כמות גדולה מאוד של חברים וחברות שנמצאים בזה יחד. איך להיכנס ללימוד הזה עם כמות גדולה כזאת של אנשים, כיוון שזה היה חלום לקרוא את הזוהר בשיעור הבוקר ועכשיו הבורא נתן לנו את האושר הזה.

אנחנו תאים של גוף אחד ולכן כך אנחנו צריכים לתפוס את עצמנו ואת השילובים בינינו. ולכן עלינו פשוט לפתוח את עצמנו אחד כלפי האחר במובן שאנחנו מוכנים להתחבר על ידי עזרה הדדית “כאיש אחד בלב אחד”. ואנחנו לא צריכים לחשוב, להמציא, מה היה לפני, מה יהיה אחרי, אלא פשוט ללכת למצב הזה שאנחנו נתחבר על ידי עזרה זה לזה.

שאלה: איך להתגבר על הדחייה הזאת, על ההתנגדות?

תתגברו, אין משהו אחר. צריך להתגבר, כל אחד בעצמו, כל אחד בצורה שלו, ודאי שזה יקרה לכל אחד, אבל עלינו בהכרח לעשות זאת.

שאלה: בסעיף 4 נאמר “כי הנוקבא אין לה מעצמה ולא כלום, וכל בניינה הוא ממה שהז”א נותן לה.” איך משפיע עלינו הקשר בין האדם לקבוצה ובין הקבוצה לבורא?

הקשר בין האדם לקבוצה ובין הקבוצה לבורא צריך להיות כאחד, רק אנחנו בונים אותו משני שלבים.

שאלה: מה לעשות עם הדמיון שעובד במהלך הקריאה?

לסדר אותו לאט לאט בהתאם למה שכתוב בספר הזוהר.

תלמיד: אבל אנחנו רואים שהדמיון יכול לקחת אותנו לכל מיני מקומות אחרים.

לא מדובר על יותר ממה שמתרחש בנטיות האדם, בתכונות האדם. זה לא מה שמתראה לנו בעולם הגשמי, זה רק בתיאורים הפנימיים שלנו.

תלמיד: זו בדיוק השאלה. איך אני לוקח את הדמיון הזה שמראה לי כל מיני תמונות גשמיות.

אל תיקח אותו בכלל. אתה צריך את הדמיון הזה רק כדי לסדר איכשהו את היחסים בין הכוחות.

תלמיד: כשאנחנו קוראים את הטקסט הרבה רגשות מתעוררים, וגם אחר כך כששומעים כל מיני שאלות הרגשות עוד יותר מתעוררים, מה צריכה להיות הבקשה הנכונה בזמן הקריאה?

הבקשה הנכונה בזמן הקריאה היא שאני רוצה לא להיות בדמיונות, אלא אני רוצה להתקרב לבורא ולהתכלל בו.

שאלה: האם כוחו של האור שאנו מקבלים בעת קריאת הזוהר תלוי באיחוד שלנו?

מה זה “האיחוד שלנו” אני לא יודע. אבל כן, זה תלוי באיחוד התכונות שלנו.

תלמידה: אם אני אחזיק את העשירייה שלי ואת בני ברוך בלב האם זה יעזור?

כן, יעזור.

שאלה: האם אתה ממליץ במשך היום לקרוא שוב את מה שקראנו הבוקר?

כן. בטוח.

קריין: קטע מס’ 6.

“ומי הוא, המקיים את העולם וגורם לאבות שיתגלו? קול הילדים העוסקים בתורה. ובגלל ילדי עולם אלו, העולם ניצל. כנגדם כתוב, תורֵי זהב נעשה לך. אלו הם ילדים, נערים, עלמים, כמ”ש, ועשית שניים כרובים זהב.

ביאור הדברים. ילדי העולם הם מוחין דאחור, הנקרא פנים קטנות. וכן ילדי העולם וכן ילדים, נערים, עלמים. והזיווג שלהם במצב זה, נקרא קול הילדים העוסקים בתורה. והם תורי זהב. והם ב’ הכרובים, פנים קטנות, אשר אלו המוחין דחיה, הנמשכים בהתכללות ימין בשמאל, לא היו מתקבלים כלל בנוקבא זולתם.

ומי הוא, המקיים את העולם, בעת ריבוי הקליפות, שיש להן כוח להחריב עולם כבימי המבול? הנה אין תקנה זולת בהמשכת מוחין דחיה בקשת בענן, שע”י זה העולם ניצל. ומי הוא המקיים והמציל את העולם בעת ההיא, וגורם לאבות שיתגלו, שגורמים לגילוי חג”ת במוחין דראש, שחג”ת נעשו אז לחב”ד דחיה? הגורם לזה קול הילדים, העוסקים בתורה, המוחין דאחור, שהוא קול הילדים ותורי זהב”.

אנחנו סיימנו את החלק הקטן שנקרא “הניצנים”.

שאלה: כשקוראים הרבה פעמים מה שקראנו עכשיו וגם אתמול קופץ לי הקבלות לתע”ס. האם זה בסדר למצוא את ההקבלות האלה?

תע”ס זו שפה אחרת. וודאי מדובר על אותם הדברים. סך הכול אנחנו פותחים את מערכת ההשפעה במקום מערכת קבלה, שזה העולם שלנו. ובמערכת השפעה יש כוחות של צמצום, מסך, אור חוזר וכולי מה שלומדים בעולם הרוחני. אז העניין הוא איך מדברים על זה. או שמדברים בשפה כמו תע”ס או שמדברים בשפה כמו בזוהר, ולפעמים בערבוביה בין זה לזה, כמו שאנחנו אפילו רואים כאן. השאלה היא איך לא להתבלבל, שיהיה ברור לאדם. אין שום הגבלה, אין שום איסור, אתה יכול לקרוא גם כאן וגם כאן.

תלמיד: אז זה בסדר אם לפעמים אני מחפש את הקשרים בין הזוהר, פתאום אני מבין שזה צמצום ב’ כנראה או משהו מתע”ס כאילו אני קושר.

כן. זה אפשרי. רק כל השאלה היא באדם עצמו. אתה בזה לא עושה שום עוול לשום דבר ורק אם אתה לא תתבלבל ולא תסתבך.

שאלה: מה ההבדל בין התכללות ימין ושמאל לבין שמאל וימין?

מי הגורם להתכללות, ימין בשמאל או שמאל בימין.

תלמיד: רצון לקבל או השפעה?

אתה אומר פשוט במילים אחרות.

שאלה: דובר כאן על הופעתו של קו שמאל. איזה סוג של הכנה יכולה להכין להופעתו של קו שמאל?

מזה שיש כבר צמצום, מסך, אור חוזר, הכלי מתחיל להיות מוכן לעבוד עם הרצון לקבל.

שאלה: אמרת שצריך לקבל, ללמוד את מה שהזוהר נותן לנו, ואני לא מבין כלום. השאלה איך ללמוד ברגש ולא בשכל?

אנחנו בינתיים קוראים. קראנו נגיד חמשה או עשרה דפים, הגענו ל”ניצנים”. גמרנו את זה היום. מחר נמשיך בזוהר הלאה, בדפים הבאים. לאט לאט אנחנו שומעים על מה זוהר מדבר. המילים האלה נשארות בנו אפילו שאנחנו לא בדיוק מבינים מה קורה. כמו שאנחנו לומדים משהו חדש. לומדים בינתיים שמות ואת הקשר אולי פה ושם בין הדברים, גם איך שזה נקרא. לאט לאט כך אנחנו מתחילים להתקרב למציאות חדשה, שלא מבינים אותה, לא מרגישים אותה, אבל איכשהו נתחיל לדבר על המצב החדש שעוד לא מגלים, עוד לא מרגישים, אבל יכולים כבר להגיד כמה מילים שזוכרים, שיכולים לקשור זה עם זה.

ולאט לאט על ידי הרצון שלנו להכיר את המצב, כמו שגם כותב בעל הסולם ורב”ש, קראנו על כך, שהאדם מתוך שהוא מזכיר את השמות וקורא ומשתוקק להיות בקשר עם העניינים האלה, הוא מושך על עצמו את המאור המחזיר למוטב. והמאור הזה בונה בו כלים, קשרים וכך האדם מתחיל להיכנס לעניין. בהתחלה כמו ילדים, הוא אומר מילה כאן, מילה שם, עדיין לא מבין מה הוא אומר בדיוק, וכך לאט לאט הוא נכנס. זו הכניסה לעולם הרוחני. כמו שאנחנו בעולם הזה רואים איך הילדים נכנסים להרגשת העולם הזה עד שהם מתחילים להבין אותו, להרגיש אותו ואחר כך אפילו לנהל אותו במשהו.

ברוחניות זה הרבה יותר חזק, כי ברוחניות לא נותנים לנו לפעול עד שאנחנו לא נבין את הסיבה והתוצאה מכל דבר שאנחנו רוצים להיות קשורים אליו. ולכן הכניסה שלנו היא איטית יותר, הדרגתית, אבל זו באמת כניסה לעולם החדש.

תלמיד: אז בשלב הראשוני הזה שעדיין כלום לא ברור ועדיין אין איזו אחיזה והכל רק ברגש מה הפעולה האקטיבית שנדרשת מאיתנו?

נדרשת פעולה אקטיבית שאתה יחד עם החברים רוצה לפצח את המצב החדש.

תלמיד: וזה נקרא לימוד רגשי שלא בשכל?

זה רגשי מפני שאתה עדיין אפילו לא מרגיש, יש לך רק רגש אחד שאתה רוצה את זה להבין, לדעת, להרגיש, להכיר.

תלמיד: למה זה כך, למה התהליך בנוי בצורה כזאת?

אלא איך אתה היית בונה אותו? אם יש לך רצון לקבל שהוא לא מכיר את ההבחנות האלו החדשות, מה תעשה?

תלמיד: אני לא יודע. התהליך מאוד איטי, מאוד הדרגתי, למה זה כך?

הוא לא איטי, הוא בונה בנו במהירות רבה הבחנות פנימיות, רק אנחנו תופסים מהבחנות הפנימיות האלה אחד למיליון, אבל בפנים בתוכנו מסתובבים גלגלי שיניים ומנועים וכל מיני דברים במהירות רבה. ואנחנו רק לפעמים תופסים את הדברים האלה בעין שלנו, בחוש שלנו.

תלמיד: באם צריך לזרז את התהליך או שהוא בקצב הנכון?

התהליך יהיה מזורז רק אם אנחנו נתקשר בינינו יותר.

שאלה: מה משתנה באדם מיום ליום בלימוד הזהר?

יש לו יותר ויותר כלים רוחניים, הוא מקרב את עצמו לרוחניות, מתחיל להכיר יותר ויותר את השמות, את העניינים שיש בעולם הרוחני שהוא לומד עליו, מתמצא יותר, אפילו בשמות, שהוא עוד לא יודע מי זה אבא, מי זו אימא, ישסו”ת, מלכות, יסוד, כל מיני שמות כאלה, אבל לאט לאט הוא כבר קושר את השמות האלה לאילו הבחנות.

שאלה: כשאני יוצא מהשיעור אני יוצא עם חבילת רגשות ואני לא יודע לכמת את זה להבחנות, ולעומת זאת כשאנחנו קוראים מאמר אחר של רב”ש או “שמעתי”, אז אני יוצא עם הבחנות שהן כאילו של עבודה, שאתה חושב שאתה מבין מה זה. איך לקחת את הלימוד הזה ולהפוך אותו למשהו שאפשר בפועל לעבוד איתו?

לא. אתה לא כל כך בפועל יכול לעבוד עימו, אבל נראה לי שזה יבוא ובקרוב. וחוץ מזה תנסה בכל זאת לסדר את זה בקשר ביניכם בקבוצה.

תלמיד: אז עם מה אתה רוצה לצאת מהשיעור?

אני רוצה שהשיעור יתגלה בקשר בינינו. זה בטוח ונכון. שבשינוי הקשר בינינו השיעור כך יופעל.

תלמיד: ולא חשוב מה קוראים, העיקר שזה יתגלה בקשר בינינו.

כן.

תלמיד: סיימתי שיעור אני רציתי שזה יתגלה בקשר בינינו, מה הביטוי של זה? איך אתה בודק את עצמך?

מה שלא יהיה אחרי השיעור אתם נעשיתם יותר קרובים.

תלמיד: אז לבדוק עד כמה אני מרגיש יותר קרוב אליהם?

כן.

תלמיד: דווקא כשאנחנו קוראים זוהר כל הזמן יש מחשבות שמעיפות אותך לכל הכיוונים. מה התגובה הנכונה להפרעות שיש לך בזמן הקריאה?

שעליהן אני צריך להתגבר ולמשוך אותן גם לעניין השיעור להיות כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: חלק גדול מזמן השיעור בזוהר אתה מקדיש לשאלות ותשובות. איך אתה ממליץ שנוכל למשוך אותו המאור ולהשתמש בחלק הזה של השאלות והתשובות?

בכל זאת אני רוצה לענות על כל השאלות והתשובות שהן לעניין ושיכולים לקדם את התלמידים, יש הרבה שאלות, שהן לא גורמות להתקדם אלא רק לבלבל אתכם, ללא זדון, ללא כוונה כזאת, שהם נשאלים, אז עליהן אני לא עונה, או שאני עונה בצורה כזאת שאני מנטרל אותן. העיקר לראות איך שכל שאלה ושאלה יכולה לקבל תשובה שמקרבת בין התלמידים.

שאלה: בעניין המחשבות בזמן הלימוד. יש מחשבות שזורקות את האדם בגסות לגמרי, פתאום, ויש כל מיני הקשרים ומאורעות של החיים שנכנסים בתוך הלימוד ומנפחים אותו ברגש, מה לעשות איתם? למשל קראנו עכשיו את הקטע האחרון בניצנים על הילדים, זה היה קטע מאוד מרגש, אולי בגלל כל מיני הקשרים ומאורעות של החיים שהשתלבו בזה. האם נכון, לא נכון, רלוונטי, לעשות עם זה משהו או להתעלם מזה? הכוונה בחיים הגשמיים שאנחנו חיים בעולם הזה, כשזה מתלבש לך בתוך הזוהר?

זה באמת עניין ספציפי של האדם שלומד את הזוהר עם פירוש הסולם, קורא בעל הסולם, אני לא יודע מה לענות, כל אחד מקבל את זה בצורה שונה. אני זוכר את עצמי איך קיבלתי את זה לפני בערך ארבעים שנה, ועכשיו יש הבדל גדול. לכן כל אחד מקבל את זה איך שהוא רואה לנכון ובמשך הזמן זה ישתנה. אבל העיקר שכשאנחנו לומדים יחד אנחנו מקבלים מיד את ההבחנה הנכונה ועולים איתה עוד ועוד. תנו לנו קצת זמן, כמה שבועות לפחות כדי שנתחיל להרגיש איפה אנחנו נמצאים, עם איזה חומר אנחנו נמצאים בקשר.

שאלה: כששאלת למה נשים לא שואלות, היה לי צורך לשתף אותך שבעשירייה שלנו יש התרגשות מאוד גדולה, והשתוקקות מאוד גדולה לקרוא כל הזמן את הזוהר, לשמוע אותו ברקע כל היום. יש ממש הרגשה שמתלבש עלינו משהו חדש שמאוד מקדם. האם יש הבדל כאן בין ההתייחסות הנשית לגברית?

נשים מקבלות את ספר הזוהר בצורה מאוד שונה מהגברים, גם בתע”ס תופסות את החומר בצורה שונה. אני מאוד מרוצה איך שאני מרגיש את ההשתתפות של הנשים בזוהר, זה טוב להן, זה מאוד מקדם אותן, מאוד מעלה אותן.

שאלה: כשאנחנו לומדים מאמרי רב”ש, במהלך היום אנחנו חוזרים על המאמר וגם קצת מדברים על זה. גם אם אני לא מבין אז יש לי מה להגיד, ופה אין לי מילה להוציא, אני לא יכול, אז איך לעבוד נכון במהלך היום על הזוהר?

לקרוא פשוט מאוד, מה שכתוב משפיע עליך, על גדילת הנשמה שלך וכדאי לקרוא עוד פעם.

תלמיד: ולעומת זאת יש כמה חברים שיכולים להרצות על זה.

יותר טוב לקרוא יחד מבעל הסולם.

שאלה: האם הזוהר נותן לנו את הסיבה למצבים הפנימיים שאנחנו עוברים, זה יכול גם להשפיע עלינו במשך היום?

כן, ודאי שהזוהר משפיע על הכול, אפילו אם אנחנו לא מודעים לזה.

שאלה: אני לא מבינה שום דבר ממה שאנחנו קוראים בזוהר, האם זה בגלל שאני לא מחוברת לחברות, או לא נמצאת איתן בערבות?

לא, אף אחד לא מבין מה שאנחנו קוראים בזוהר, אבל כדי להבין אנחנו צריכים כמו ילד קטן שפתאום מתחיל להבין, להרגיש, אפילו לדבר קצת, זה הכול בא כביכול יחד ולכן אנחנו צריכים רק להמשיך.

שאלה: היום במהלך הקריאה הרגשתי חיבור עמוק לטקסט ולחברים, קראנו על ספירת תפארת. איפה אני או באיזה מקום אני מוצא את החיבור הפנימי לחברים דרך הטקסט שקראנו?

בתוך הלב שלך, ואז תתחיל לראות בתוך הלב שלך הרבה הבחנות ותוכל לראות על ידי איזו הבחנה מתוך הלב שלך אתה מתחבר עם איזה חבר ועם כל החברים וכן הלאה.

שאלה: תודה והודיה גדולה על הלימוד המרגש הזה, אנחנו החברים בעשירייה מאוד שמחים. האם נכון להתייחס לכל השמות בזוהר כמערכות של כוחות, כשאנחנו אומרים רבי שמעון פתח, זה כוח שהוא קרב מאוד לעליון, שהוא פותח לנו ומתחיל לנסות לקרב את הקטנים אל העליון, גם בשכל וגם ברגש? האם זה נכון לראות כל שם של האבות, ככוחות שפועלים פה? היית יכול להגיד מבחינה מערכתית שאנחנו עכשיו לומדים על הניצנים באותה מערכת שמתחילה לגלות לנו את כל הכוחות שמקרבים.

כן אתה צודק. אנחנו נתקדם ונרגיש אותם יותר ויותר קרוב, בצורה חדה.

תלמיד: אני שמתי לב שברגע שאני מתחבר לזוהר אני מתרחק מהקבוצה והיא הופכת להיות ברקע, וכשאני מתקרב לקבוצה, מתחבר לקבוצה, הזוהר מתרחק.

תנסה, תעשה מאמץ.

שאלה: מאז שהתחלנו ללמוד את הזוהר יש לי הרגשה שאנחנו כל היום מוקפות באור הזוהר, וגם לא רק אנחנו זו מין הרגשה שכל הכלי העולמי הוא תחת המאור של הזוהר גם כשאנחנו לא קוראים.

נכון, יופי, את מדברת מאה אחוז נכון כי אנחנו התחלנו לעורר את אור הזוהר בעולם ולכן מרגישים את זה במשך היום, אני שמעתי את זה מעוד אנשים שכך מרגישים שכבר הזוהר כביכול עוטף אותנו, ואנחנו רק התחלנו לקרוא. אנחנו עוד נרגיש בעתיד ובקרוב עד כמה זה משפיע עלינו, שומר עלינו, עוטף אותנו, קושר אותנו.

כן תמשיכי.

תלמידה: רציתי לדעת שההרגשה הזו באמת נכונה.

זו הרגשה נכונה, מתחילים להרגיש אותה פה ושם, גברים ונשים, נקווה שנרגיש אותה כולם.

שאלה: רשום בסעיף חמש כשמתחיל עוד הסבר, מה זה “הסברים שונים”?

זו גישה שונה להסבר של תופעה רוחנית מסוימת, כמו בכל מדע כך גם הזוהר מסביר לנו את זה.

שאלה: הנושא של הלימוד הזוהר זה משהו מדהים, מעבר להכנות שאנחנו עושים לחיבור, ולהרגיש את ההשתדלות בינינו זה מביא אותנו למצב של בין שמיים לארץ, לא להבין אבל ללמוד כדי למשוך את המאור. אם מוזכר כמה פעמים מושג כלשהו, כדאי לנסות לברר, לשאול אותך, או לדלג?

עוד מעט אנחנו נגלה בלימוד הזוהר שלנו הרבה מאוד חומר לימוד, כמו בתלמוד עשר הספירות. אז אל תדאג יהיה לך.

(סוף השיעור)