TUESDAY PRAYER: KETER-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Man & God Mitzvot

TUESDAY PRAYER: KETER-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: BETWEEN AFTER MIDNIGHT TO DAWN TUESDAY

Baal HaSulam. The Freedom

שיעור בוקר 18.12.22 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, מאמר “החרות”, עמ’ 422

שאלה: ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 422, מאמר “החרות”, כותרת “חוק אחד לכל העולמות”.

חוק אחד לכל העולמות

“ואף על פי שחכמת הקבלה, אינה מדברת כלום מעולמנו הגשמי, עם כל זה יש להם לכל העולמות חוק אחד (כמ”ש במאמר מהות חכמת הקבלה בד”ה חוק שורש וענף). ולפיכך נמצא גם כן, אשר כל מיני מהותים הגשמיים שבעולמנו, דהיינו, כל מה שנמצא בתוך החלל הזה, יהיה מה שיהיה, דומם, צומח, חי, עצם רוחני, עצם גשמי, אם באנו להבחין את בחינת היחידית והאנוכית של כל אחד מהם, במה שנבדל מכל האחרים, ואפילו בפרודה היותר קטנה, הרי היא לא יותר מבחינת “רצון לקבל” הנ”ל, שהוא כל צורתו הפרטית מצד הבריאה המחודשת, המגביל אותה בכמות ואיכות כנ”ל, שמכוח זה נמצא בה כוח המושך וכוח הדוחה.

אבל כל מה שנמצא בה יותר משני הכוחות האמורים, הרי זה נחשב לבחינת השפע ממהותו ית’, אשר השפע הזה הוא שוה לכל הברואים, ואין בה משום חידוש המיוחס לבריאה כלל, להיותה נמשכת יש מיש, ולא יתכן ליחס את זה לבחינת יחידה פרטית. רק לדברים משותפים לכל חלקי הבריאה הקטנים עם הגדולים. שכל אחד מקבל מהשפע הזה, לפי גבול הרצון לקבל שלו, ובגבול הזה נעשית ההגדרה בין כל יחיד ויחידה.

הרי הוכחתי בעליל מבחינה מדעית טהורה, את “האנכי” (האיגו) של כל יחיד, בשיטה מדעית מוגנת לחלוטין בכל צרכיה מעין הבקורת. ואפילו לשיטת המטריאליסטים האוטומאטיים הקיצונים. ומעתה אין אנו צריכים יותר לכל השיטות הצולעות, המתובלות במטפיזיקא. וכמובן שאין כאן כל הפרש, אם הכוח הזה – של רצון לקבל, הוא פרי ותוצאה של המטריה, שהוציאתו בדרך החימיה, או המטריה, הוא פרי ותוצאה של הכח הזה, כי העיקר ידענו, אשר רק הכח הזה – המוטבע בכל בריה ואטם של “הרצון לקבל” בגבולותיו, הוא בחינת היחידה, שבו הוא נבדל וניכר לעצמו, מתוך שאר חברי סביבתו, שזה נוהג הן באטום יחידה, והן בחבורה של אטומים – שנקראים גוף. וכל יתר הבחינות, שנמצא בהם עודף על הכח הזה, אינם מיוחסים בכל שהוא לאותה הפרודה, או לאותה החבורה של פרודות, מבחינת האנכיות שבה, אלא רק מבחינה כללית, שהוא השפע הנמשך אליהם מהשי”ת, שהוא ענין המשותף לכל חלקי הבריאה יחד, ואין בהם ענין של גופים נבראים יחידים, כמבואר.”

בעל הסולם מסביר בצורה שהיא לא כל כך נוחה אולי להבנה מלכתחילה, אבל בסך הכול הוא הסביר בצורה ברורה, שאנחנו מקבלים השפעה מהבורא וההשפעה הזאת מתחלקת בינינו, ובהשפעה הזאת אנחנו קיימים אפילו עכשיו, ורק בה אנחנו יכולים להבין זה את זה ולהתקשר. אפילו אם אנחנו לא מבינים את זה, אבל אנחנו נמצאים באיזשהו אוויר, באיזשהו מקום שבו קיימים כוחות הטבע העליון, ועד כמה שאנחנו נכללים בטבע העליון, אנחנו גם נכללים בקשר שלנו. אנחנו מבינים ומרגישים ומאתרים כל אחד את עצמו ואת זולתו מתוך זה שאנחנו קיימים בתוך הבורא ובהשפעה הדדית דרכו לכולם, ומכולם לכל אחד ואחד, אנחנו נמצאים בקשר.

שאלה: בעל הסולם אומר שיש את מידת האגו, האנוכיות, הייחודיות, שהיא מצד הרצון לקבל וכל מה שמעבר לזה בא מצד השפע.

כן.

תלמיד: מה יש מעבר לזה? מה אנחנו יכולים בכלל להרגיש מעבר לזה?

השפע שבא ופועל על הרצון לקבל מעורר את הרצון לקבל, מנענע אותו, האורות מנענעים את הכלים, וכך אנחנו מתעוררים.

איך אנחנו מתעוררים? הרגשת לא פעם על עצמך, שאתה כמת, ככלום, ולא רוצה שום דבר ואתה לא יכול לעשות עם עצמך שום דבר, ופתאום באה איזושהי התעוררות במקרה, דרך משהו, מאיזה צד. מה קורה? האור מנענע את הכלי.

תלמיד: כלומר את ההתעוררות הזאת אנחנו מייחסים לאור ומה שמרגישים זה מצד הייחודיות.

כן. ואנחנו צריכים לאבחן את האורות האלה ולחלק ביניהם ולדעת למה הם פועלים בצורה כזאת, איך אנחנו יכולים להגיב אליהם, להיכנס איתם למגע. וכך כל החיים שלנו, עד שמגיעים למצב ש”אני לדודי ודודי לי”, שאנחנו מעוררים את הבורא והבורא מעורר אותנו ויש בינינו קשר ישיר.

שאלה: כשהשפע והאור מנענעים את הכלי ועושים בו שינויים, השינויים הם על הלבושים שעל המצע והם לא נוגעים במצע?

את זה עוד נלמד. במצע ודאי שלא נוגעים.

שאלה: בעל הסולם אומר פה “שזה נוהג הן באטום יחידה, והן בחבורה של אטומים – שנקראים גוף. וכל יתר הבחינות, שנמצא בהם עודף על הכח הזה, אינם מיוחסים בכל שהוא לאותה הפרודה”. מהו הכוח שעליו הוא מדבר פה, הוא טוען שזה אטומים גשמיים. אם כך מה זה אטומים?

הכוחות הם כוחות, זה משהו שהוא לא חומרי, כוח זה לא חומר. אבל כשהם פועלים אז דרך החומר הם משפיעים עלינו, מפעילים אותנו ואנחנו מגיבים.

תלמיד: בעצם כוח האגו זה אטומים?

לא. האגו זה כוח רוחני.

תלמיד: אז למה הוא מתכוון שבזה שאנחנו הופכים כביכול אטומים גשמיים לאטומים רוחניים?

אנחנו לא יודעים בדיוק איזה קשר יש בין זה לזה, עוד נגלה ודאי, אבל בינתיים אנחנו לא יכולים לומר מהו בדיוק הגשר שיש בין גשמיות לרוחניות ואיפה נגמרת הגשמיות ומתחילה הרוחניות.

שאלה: האם אטום הוא היחידה הסופית של הרצון לקבל או שגם היחידה הזאת מתחלקת?

אטום הוא לא יחידה של הרצון לקבל, יחידה של הרצון לקבל זו בחינה, בחינת עביות – שורש, א’, ב’, ג’, ד’, וכך 125 מדרגות של הרצונות לקבל האלו, מכאן ועד הצורה השלמה.

תלמיד: אז מה זה אטום?

אטום זה מושג שהטביעו היוונים העתיקים. אין דבר כזה ברוחניות ובחכמת הקבלה, אלא כדי להסביר את הדברים אנחנו צריכים להשתמש בלשון בני אדם.

שאלה: בעל הסולם נותן את ההסבר של הרצון לקבל ואומר שהוא פוטר אותנו מההסברים הקודמים של המטפיזיקה.

כן.

תלמיד: למה? במה?

אני לא כל כך רוצה להיכנס לדברים האלה, אבל הרצון לקבל הוא הכוח של הבריאה שהבורא ברא כנגדו, כנגד עצמו, ואנחנו יכולים להשתמש בכוח הזה כמו בכוח של הבורא. זאת אומרת, בסך הכול יש שני כוחות בבריאה, כוח השפעה וכוח קבלה, רצון להשפיע ורצון לקבל ולא יותר מזה, ורק על הקשר ביניהם, השפעה הדדית, התאמה הדדית, התקרבות, אנחנו מדברים.

תלמיד: ואיך זה פוטר אותנו מהמטפיזיקה?

אנחנו לא צריכים את כל צורות ההסבר של המטפיזיקה כי זו פילוסופיה.

תלמיד: ומה זה אומר “שאין כאן כל הפרש, אם הכוח הזה – של רצון לקבל, הוא פרי ותוצאה של המטריה, שהוציאתו בדרך החימיה, או המטריה, הוא פרי ותוצאה של הכח הזה”?

אנחנו לומדים שהכוח של הבורא הוא הראשון, והוא ברא רצון לקבל כנגדו, כוח שני, והוא עובד עם הכוח השני, כמו שכתוב, “עם לוויתן” כדי שהנבראים שנכללים או כלולים, בנויים, ברואים מהכוח השני, מהרצון לקבל, יוכלו להכיר אותו, שהוא הכוח הראשון. וגם הכוח הראשון זה לא הבורא בעצמו, אלא בורא, “בוא וראה”, שבצורה כזאת מציג את עצמו כלפי הנבראים, אבל בעצמו השורש שלו הוא עוד יותר גבוה, ואותו אנחנו לא משיגים. יכול להיות שרק בינתיים לא משיגים.

תלמיד: אבל הוא אומר פה שיכול להיות רצון לקבל שנולד בדרך הכימיה או שהרצון לקבל הוא השורש לחומר, וזה לא משנה.

לא, הרצון לקבל נולד דרך ארבע בחינות כמו שאנחנו לומדים. יש בתוך הרצון לקבל את רצון הבורא שממנו התפתח הרצון לקבל שבנברא. מהרצון להשפיע של הבורא לנברא נעשה רצון לקבל שבנברא.

תלמיד: למה הוא מתכוון בזה שהוא אומר “שאין כאן כל הפרש, אם הכוח הזה – של רצון לקבל, הוא פרי ותוצאה של המטריה, שהוציאתו בדרך החימיה”?

זה אומר שאנחנו יכולים לדבר גם כך.

תלמיד: כלומר את הרצון לקבל אפשר לייצר על ידי כימיה?

אתה יכול לייצר אותו על ידי הכימיה מפני שאתה משתמש כאן כבר ב”יש מיש” ולא ב”יש מאין”. אתה לוקח איזה חומרים ומתחיל לעשות מהם איזו ערבוביה ולקבל תכונות חדשות.

תלמיד: ואיפה הרצון לקבל שבהם?

הוא נמצא בתוך החומר.

תלמיד: מה זה אומר שהרצון לקבל נמצא בתוך החומר? איפה הרצון לקבל נמצא?

בתוך האטומים, בתוך המולקולות. כשאתה מדבר על המספרים שלהם, על העוצמה שלהם, על המשקל שלהם, בקילוגרמים, בניוטונים, אתה מדבר בעצם על הרצון לקבל.

תלמיד: למה הוא מתייחס לרצון לקבל כיסוד של הכול?

כי כלפי הנבראים זה היסוד היחידי שיש בנברא.

שאלה: בעל הסולם כותב ש”השפע הזה הוא שוה לכל הברואים” ובסוף הפסקה הוא כותב “שהוא השפע הנמשך אליהם מהשי”ת, שהוא ענין המשותף לכל חלקי הבריאה”.

עושה רושם שהשפע זה עניין אינדיבידואלי בין היחידים. מה זאת אומרת שהשפע משותף?

השפע משותף לכולם כי זה אור עליון שהוא לגמרי מופשט מהכול, אבל אחר כך לפי תכונות הנברא הוא נמצא בכל נברא ונברא בצורה מיוחדת בהתאם לתכונות הנברא.

שאלה: כשרצון מתקן את הכוונה שלו להשפעה, אז כבר לא פועל בו כוח הדוחה?

פועל, ודווקא על ידי הכוח הדוחה הרצון להשפיע שלו יכול להיות יותר גדול, כי הוא פועל כנגד. שום דבר לא נעלם, משתמשים בכל הכוחות.

תלמיד: כי כתוב שהרצון מוגבל בכוח הדוחה וכוח המושך שבו. אז איך הוא יוצא מתוך ההגבלות האלה?

הוא משתמש בכוח הדוחה כדי להגביר את הכוח המושך, וההיפך. אנחנו רואים את זה בכל צורות הטכניקה, בכל דבר. נניח אתה רוצה לבנות משהו חיובי, אז אתה צריך לבנות גם משהו שלילי שיפתח את הכוח החיובי. אי אפשר אחרת.

שאלה: אותן תכונות המיוחדות שמתגלות בתוך הרצון לקבל, בתוך החומר, האם מדובר על החומר ההיולי, שיש לו את היכולות המיוחדות האלה והבורא ניצל אותן?

עוד נלמד על החומר ההיולי, זה לא פשוט. כאן לא מדובר על זה. החומר ההיולי הוא חומר שעדיין אין בו שום תכונות.

שאלה: אנחנו לומדים שביציאה של הכוחות הרוחניים, ההתפתחות של הרצון לקבל בשלב מסוים מופיעים אטומים, מולקולות. כל החלקיקים היסודיים הם פועל יוצא של התפתחות הרצון לקבל, האם הם נשלטים על ידו, או שאלה כוחות אחרים?

המטריאלי, החומרי, הוא תוצאה מהכוחות הרוחניים שפועלים. אנחנו רק תופסים את הכוחות האלה בצורה שהם קיימים בגשמיות, במסות, בכל התופעות שלהם. אבל בעצם זה חומר רוחני שמתראה כך רק לחושים שלנו.

שאלה: מה זו בעצם חרות היחיד?

אני עוד לא יודע.

תלמיד: אבל הוא כותב כאן שכל זה תלוי בחוק אחד.

עכשיו אנו צריכים ללמוד איזה כוחות פועלים על כל נברא, ובאיזו צורה הנברא משיג את חירותו. האם הוא יכול להיות במצב של חירות, חופשי, או לא? האם זה תלוי באגו שלו, באנוכיות שלו, או שהוא צריך עוד משהו כדי להעלות את הרצון לקבל שלו לדרגה שהוא יהיה חופשי?

תלמיד: אז איך לתפוס את המילה “חרות” שעליה הוא מדבר פה כל הזמן?

בינתיים אנחנו לא יודעים את זה, אבל במילה חירות, הכוונה היא שהרצון לקבל יכול להשתמש בו לפי כמה שהוא מסוגל לתאר לעצמו חופש, או חוסר הגבלה. גם זה עדיין לא מובן. תיכף נדבר על מה זה נקרא להיות חופשי.

שאלה: אגו זה כוח רוחני, ורצון לקבל זה חומר, האם הם כמו שורש וענף?

אגו ורצון לקבל זה אותו דבר. אותו דבר. רצון לקבל, כך אנחנו מכנים את תכונת הנברא, הרצון להשפיע זאת תכונת הבורא, ובזה הנברא שונה מהבורא. אנו מדברים איך הנברא יכול להתאים את עצמו לבורא, להיות כמו בורא, למרות שהוא נשאר ברצון לקבל.

אז הנברא מקבל תיקון על הרצון לקבל שלו, אומנם הרצון לקבל עצמו לא משתנה בתוך הנברא, כי אי אפשר לשנות את זה, כך הבורא ברא אותו. אבל אנחנו יכולים לעשות תיקונים על הרצון לקבל, כך להידמות לבורא, ולהגיע עם הבורא להתאמה, להשתוות, ולפי זה להתקרבות עד לדבקות.

שאלה: “ואף על פי שחכמת הקבלה, אינה מדברת כלום מעולמנו הגשמי, עם כל זה יש להם לכל העולמות חוק אחד”. מהו אותו חוק שעליו מדובר?

חוק אחד לכל העולמות זה הרצון לקבל שבנברא, שרוצה להתקשר, ולקבל מהרצון להשפיע של הבורא.

תלמיד: קראנו קודם בזוהר, גם בזוהר יש חוקים?

כל הזוהר מדבר רק על החוק הזה שעליו אנחנו לומדים עכשיו במאמר על הרצון לקבל.

תלמיד: כי הוא טוען שאין שום דבר גשמי, שלא תחשבו לרגע שיש משהו גשמי.

כן, ודאי שזה לא גשמי, כי הגשמי נקרא על מנת לקבל.

תלמיד: אמרת שאנחנו עדיין לא רוחניים, אז הכול עדיין גשמי.

אבל אתה רוצה להרגיש את זה בכלים דקבלה שלך, וזה בלתי אפשרי. לכן כל העבודה שלנו היא לשכנע אותך שאתה צריך לעבור לכלים דהשפעה. ואין לך כלים דהשפעה, אז אתה תתחבר עם החברים, ואתה תבקש מהבורא שיהפוך לך את הכלים דקבלה, לכלים דהשפעה. זה סך הכול מה שיהיה.

תלמיד: זאת אומרת, כשאני קורא זוהר זו הכוונה שלי?

כן, ודאי. הזוהר הוא הכוח הכי גדול שיש לתיקון הנשמה, לתיקון הרצון הפנימי של האדם.

תלמיד: ואיך אתה מושך את המאור המחזיר למוטב, על ידי חיבור בין החברים? או שאני צריך לחשוב אחרת?

על ידיך.

תלמיד: מה זאת אומרת?

כי אני יודע להשתמש בכוחות שלך. אני לוקח את הכוחות שלך, ומשתמש בהם לטובתי.

תלמיד: אתה יכול לפתוח את זה קצת?

לא, איך? זה הסוד שלי.

תלמיד: אבל איך אני עושה את זה בעשירייה?

אם זה לטובת העשירייה, אתה לאט תבין את זה.

תלמיד: זאת אומרת לחשוב עליהם.

כן.

שאלה: לא הבנתי, במה הרצון לקבל נחשב לחומר רוחני? תמיד חשבתי שהוא גשמי.

מה זה גשמי? מה זה נקרא גשמיות ברוחניות? אם זה על מנת לקבל, אנחנו קוראים לו גשמי, ואם זה על מנת להשפיע אנחנו קוראים לו רוחני.

שאלה: בבניית מערכת, בטכניקה חייבים כוח שכנגד. האם אנחנו שולטים בכוח שכנגד או רק בחיבור בינינו?

אנחנו יכולים לשלוט רק בחיבור בינינו, אבל על ידי החיבור בינינו אנחנו יכולים לנטרל את הכוח שנגדנו, להפוך אותו להיות בעדנו. אנחנו יכולים לעשות הכול, העיקר להיות יחד.

תלמידה: איך אנחנו מעוררים את הבורא? מה זה לעורר את הבורא, ואיך עושים את זה הכי טוב?

אפשר לעורר את הבורא רק על ידי תפילה, בקשה. כמו תינוק שבוכה, צועק ובכל מיני צורות מעורר את ההורים שלו, שיטפלו בו. הוא מראה להם שהוא זקוק להם, ומתוך טבע הבריאה הם כבר באים אליו, ומטפלים בו.

שאלה: האור הוא שפע שמניע את הכלי ולכן זה נעשה לכוח הראשון שיכול להתגבר על הכוח של האגו, כי הרי ברור שהכול מגיע ממנו, וזה גורם לנו להבין שבנו יש מקום של טבע עליון שמניע אותנו לעבר הכוח העליון. האם זו החירות?

לא, זו לא חירות. אנחנו צריכים להשיג קשר עם הכוח העליון כדי לקבל את התכונות שלו, ואחר כך לעבוד עם התכונות שלו ועם הרצון לקבל שלנו כדי להידמות לבורא, עד כדי כך שנתקרב ונהיה דבוקים בבורא. זו המטרה שלנו.

תלמידה: האם החירות היא הכוח שמניע אותנו לעבר הבורא?

אנחנו עוד לא למדנו מה זו חירות. חירות היא שאנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל ומתחילים להשתמש בו מאפס יותר ויותר על מנת להשפיע. זו חירות מהרצון לקבל.

שאלה: שמעתי שבבריאה יש כוח נתינה וכוח קבלה. האם החומר הראשוני הוא רצון להשפיע?

החומר הראשוני, ההיולי, זה תלוי מאיזה כיוון מסתכלים עליו. אם מכיוון מהבורא, אז הרצון להשפיע של הבורא הוא היסוד של כל הבריאה, והרצון לקבל שבנברא הוא היסוד של כל הנבראים.

שאלה: בהמשך לעניין של המטריה, איך רוחני וגשמי מתחברים יחד, האם יהיה נכון להגיד שאין מטריה, יש רק תפיסת מציאות לא נכונה של מי שנמצא בתוך הרצון לקבל?

לזה אנחנו קוראים מטריה, כך אנחנו קוראים לרצון לקבל שלנו.

תלמיד: כלומר בן אדם ששואל אומרים לו כשתגיע לתיקון, אז תראה את זה, כל עוד אתה לא נמצא במצב מתוקן, אתה לא יכול להבין את הדברים האלה.

כן.

“ועתה יתבאר לנו ענין “חירות היחיד”, מבחינת ההגדרה הנכללת בגורם הראשון, שקראנו אותו בשם “מצע”, שכל הדורות הקודמים, שהם אבותיו ואבות אבותיו של אותו היחיד, הניחו טבעיהם שמה, כמו שהארכנו בזה לעיל. ועל פי המבואר, שכל עיקרו של המובן במלת יחיד אינו אלא הגבולים של “הרצון לקבל” המוטבע בחבורת הפרודות שבו.”

אם נבטל את הרצון לקבל שבנו, שבכל אחד, אז נבטל את הגבולים ולא נרגיש שאנחנו מוגבלים, תופסים מקום מיוחד, ושכל אחד הוא בפני עצמו, אלא נפסיק להרגיש את זה לגמרי. בשבילנו זה יהיה להיות בכל המציאות האינסופית, אני כבר לא מדבר על העולם שלנו, על המרחקים הפיסיים, ולא נרגיש שאנחנו מוגבלים באיזשהם גבולות, כי הרצון לקבל שלנו כבר לא יפעל לפירוד.

“הרי לעיניך, שכל אותם הנטיות שירש מאבותיו ואבות אבותיו, הם אמנם רק בחינות גבולים של “הרצון לקבל” בלבד. או מבחינת כח המושך שבו, או מבחינת כח הדוחה שבו, שהמה מתראים לעינינו בדמות נטיות לותרנות, או לקמצנות, להתערב בין הבריות, או להיות מתבודד כנ”ל. וכיון שכן, הנה הם ממש בחינת האנכיית שבו (האיגו) העומד ולוחם על זכות קיומו. באופן שאם אנו משחיתים איזו נטיה מאותו היחיד, הרי אנו נחשבים לקוצצים אבר אמיתי מהעצמות שלו, וגם הוא נחשב אבידה אמיתית לכלל הבריאה, משום שלא נמצא ולא יהיה עוד בכל העולם דוגמתו, כמבואר לעיל.” בכל אחד מאיתנו יש רצון לקבל אינדיבידואלי מיוחד שהוא חייב לממש אותו.

“ואחר שבררנו היטב את הזכות המוצדקת של חירות היחיד להלכה על פי חוקים הטבעיים. נפנה ונראה עד כמה שאפשר לקיימו למעשה, מבלי לפגוע בתורת המוסר, ובתורת המדיניות. והעיקר – כיצד מקויימת הזכות הזאת, על פי תורתנו הקדושה.”

שאלה: מה הם הגבולות האלה?

הרצון לקבל שיש בכל אחד בצורה אינדיבידואלית. אם הרצון לקבל פועל למען הכלל, אז אין בזה שום הבדל והוא נפרס על כולם. אבל אם הוא פועל למען עצמו, אז הוא מגביל את עצמו, מחלק את כל המציאות לאני ולמה שחוץ ממני, ואז ודאי שהוא כבר מוגבל וצריך תיקון.

שאלה: איך מקבלים את התורה בעולם הזה?

תורה היא האור העליון שמגיע לאדם בהתאם למידה שהוא מסוגל להשפיע לזולת, ואז האור העליון נכנס לאדם ודרכו עובר לאחרים. זה מה שאנחנו לומדים. אם אנחנו רוצים להיות מחוברים בינינו בעל מנת להשפיע, אז האור שממלא אותנו נקרא “תורה”.

תלמיד: אתמול קראנו לפי ההמלצה שלך עוד פעמיים את הטקסט והתפתחו שתי שאלות, הייתי רוצה לשאול שאלה אחת.

בבקשה.

תלמיד: האם המסך הזה שאנחנו צריכים כשאנחנו קוראים, יעמוד לרשותנו באופן אוטומטי או שאנחנו צריכים לדאוג לעשות אותו?

אנחנו רוצים שיהיה לנו מסך על ידי המ”ן, הבקשה שלנו. אנחנו עושים, בונים בעליון מאיתנו חיסרון למסך שלנו, והעליון מסדר לנו מסך. ככה זה עובד. תמיד זה על ידי התפילה לעליון, והעליון מספק לנו מה שאנחנו מבקשים.

שאלה: אמרת שבכל אחד מאיתנו יש תכונה מיוחדת של רצון לקבל, איך לגלות אותו בי ובאחרים?

על ידי זה שאנחנו מתחברים ומושכים את האור העליון שיבוא אלינו ויברר בנו את הרצון לקבל שבכל אחד, ויחבר בינינו ויהפוך את הרצון לקבל לעל מנת להשפיע, על ידי זה אנחנו מתחילים להתקרב לבורא, ובקשר עם הבורא לברר מה ההבדל בינינו לבורא, עד כמה אנחנו רחוקים, או קרובים לבורא. ואז על ידי הפעולות שלנו בהתקרבות והתרחקות אנחנו מתחילים להבין מי אנחנו לעומת הבורא, יש לנו אז נקודת אחיזה שאנחנו כלפיה יכולים למדוד איפה אנחנו נמצאים, מי אנחנו, באיזו תכונה אנחנו נמצאים.

שאלה: בהמשך לשאלה הזאת, אם אני מזהה בחבר תכונה שהוא נגיד קמצן, והוא מזהה תכונה בי שאני למשל מתערב בין הבריות, איפה אנחנו מתחברים ואיך זה נראה אחרי שאנחנו מתחברים?

אנחנו מתחברים בינינו בהשפעה הדדית אחד על חברו, ולא חשוב באיזה תכונות אנחנו נמצאים ועד כמה אנחנו מבינים את התכונות האלה. אנחנו לאט לאט מתקרבים זה אל זה עד שמשפיעים כמה שאפשר לעזור איש לרעהו. ואז מתוך ההתקשרות ההדדית בינינו אנחנו בונים את התוצאה מהחיבור שלנו שזה כבר הגוף השלישי הכלול מהשניים. וכך אנחנו רואים שגם בטבע כך מתחברים החומרים והגושים, ועל ידי זה אנחנו נגיע למה שנקרא “כאיש אחד בלב אחד”.

תלמיד אבל במה אנחנו יכולים להשפיע זה לזה אם אני רואה בו רק את התכונה הזאת השלילית?

בדוגמה. גם כשאתה מרגיש בו תכונה שלילית, זו העזרה שלו אליך, כי אז זה מעורר אותך לתקן משהו בך שאתה מרגיש בו תכונה שלילית.

תלמיד: אז איפה הבורא נכנס פה בינינו?

הבורא למעלה משניכם, אתם מבקשים ממנו את כוחות התיקון.

תלמיד: אני לא מבין, אם יש ההתנגדות כזאת בינינו שאנחנו כל אחד רואה את התכונות המנוגדות של חברו, איך אנחנו מגיעים לתיקון?

אתם פשוט לא חושבים שכל אחד מיועד לאחר כדי שיתקן את עצמו. זאת אומרת החבר שנמצא לידי, לא חשוב בצורה יפה או לא, טובה או רעה, הוא בעצם משפיע עליי ומנענע אותי להיתקן.

תלמיד: אז איך אנחנו מגיעים להבנה הזאת שאנחנו מיועדים זה לזה ושגם בזה אנחנו בעצם עושים תיקון?

מלכתחילה הבורא שסידר לנו להיות יחד בקבוצה אחת. אפילו שאנחנו יכולים לחשוב שזה בגלל זה או זה, מכל מיני סיבות, אבל זה שאנחנו סוף סוף נמצאים בקבוצה אחת, זו עבודת הבורא. כנראה שאנחנו חייבים להשלים האחד את חברו בעשר ספירות.

שאלה: השכל שלי מבלבל אותי במה שקראנו. איך להשתמש נכון בשביל לא ללכת מהאמת, כי השכל לוקח אותי למקום אחר.

תפתחי את הלב ולא יהיו לך שום טעויות.

תלמידה: אם רק לדעת איך לפתוח אותו, אני מוכנה.

אז על זה צריך לבקש. בשביל זה לא צריך שום שכל.

שאלה: מתוארות פה תכונות של משיכה ודחייה שנמצאות ברצון לקבל. הכוונה רצון לקבל למען עצמו?

מובן.

שאלה: התכונות של המשיכה או דחיה שבאים לידי ביטוי כנדיבות או קמצנות, אדם חברתי או מתבודד, אם זה למען עצמי אז זה ברור. כתוב פה גם על איבר שנחתך מהגוף. מה זה האיבר המנותק?

אם אתה לא יכול להתחבר עם החברים כך שתפעל בתוך הרצון שלהם באותו כיוון, אז נקרא שחתכו אותך, נחתכת.

תלמיד: קשה להסביר את ההרגשה הזאת אבל היא כבר קיימת באופן מתמיד בעבודה עם העשירייה.

טוב מאוד.

תלמיד: חלק ממש מתפיסת העולם. אני תופס את העולם כאילו אני יודע שיש את החלק הזה אבל אני לא מצליח להרגיש אותו.

תבקש. תבקש.

תלמיד: ככה פשוט לבקש?

כן. כך פשוט לבקש. תבקש הכול על הכול. הבורא ינחש בדיוק מה אתה מבקש גם אם אתה בעצמך לא יודע בדיוק מה אתה מבקש.

תלמיד: האם כוח התפילה תלוי באופן ישיר ממידת הכרת הרע?

כעיקרון כן. אבל גילוי הרע הוא אינדיבידואלי.

תלמיד: בלב שלי אני יכול לשחק משהו כלפי חוץ אבל כלפי הבורא אני לא יכול לשקר.

אתה יכול לנסות אבל זה הרי לא ייתן כלום. להפך. זה רק ירחיק אותך מהבורא. זו כבר לא תפילה.

שאלה: שמעתי שבכל אחד מאתנו יש רצון לקבל אינדיבידואלי שחייבים לממש אותו.

כן.

תלמידה: מה זאת אומרת שאני חייבת לממש את הרצון לקבל?

את חייבת לממש אותו, בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע, אבל את חייבת לעבוד עם הרצון לקבל שלך. זאת אומרת, אם יש לך עכשיו נגיד איזו אפשרות לא להשתמש ברצון לקבל – זה גם לא טוב. את לא יכולה לקבל תרופה, נגיד ולהירגע ולא להשתמש ברצון לקבל. אלא ההפך, את חייבת להשתמש ברצון לקבל כמה שיותר גדול ואחרי שאת משתמשת בו צריכה לברר באיזו כוונה את משתמשת בו, לטובת עצמך או לטובת כולם ובהתאם לזה לתקן.

שאלה: כשאנחנו מלמדים את המאמר הזה לתלמידים החדשים יש המון סקרנות והתלהבות סביב המאמר ויש כמה שאלות שתמיד עולות.

הוא מדבר על חירות וגם על בחירה. למה הוא קושר דווקא בין המושגים האלה חירות ובחירה?

איפה עוד אנחנו יכולים לראות בחירה? רק בזמן החירות, במצב החירות. איפה עוד אנחנו יכולים להרגיש את הבחירה? כשיש לנו חירות.

תלמיד: כתוצאה מזה, כשאני באתי מהחיים הייתי בטוח שאני בוחר קריירת למודים או לאן ללכת לארוחת צהריים. ונראה שהוא מתאר פה בחירה כמימד אחר לגמרי.

אבל גם בזה שאתה אומר יש לך בחירה וגם בזה אתה מכין את עצמך לבחירה מסוימת.

תלמיד: והבחירה שהוא רוצה לפתוח בפנינו, באיזה מימד היא? במה בעצם האדם בסופו של דבר בוחר או מה הפעולה החופשית שאדם עושה מתוך עצמו?

להידמות לבהמה שבו או לבורא שבו, בין שני אלו האדם בוחר.

תלמיד: מעולה, תודה. אחרי שאנחנו עוברים כמה שיעורים בנושא, זה מעורר המון התפעלות והתלמידים מבינים שהבחירה שלהם היא להתפתח רוחנית. אבל האדם עדיין צריך להתמודד עם החיים שלו והוא עדיין צריך לקחת החלטות ובחירות עבורו ועבור הילדים שלו, אז עולה שאלה האם חכמת הקבלה יכולה לעזור לו לעשות בחירות בחיים הגשמיים או שלא כדאי לערבב כי זה יבלבל?

בדרך כלל אנחנו מתייחסים למשפט “אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח”, זאת אומרת, צריכים להיות גם בזה וגם בזה. ולכן צריכים לחלק את הזמן כך שיהיה מקום גם לעבודה וגם ללימוד.

שאלה: אני אחדד את השאלה שלי. נרשמתי לקמפוס, אני מבסוט, אני ממשיך, אני נהנה. מצד שני אני בדיוק עומד לפני איזה קורס באוניברסיטה ואני רוצה לדעת אם להירשם ולהיות מהנדס או אולי לפתוח איזה עסק, זו בחירה שיושבת לי על הראש. אני מחפש כלים לחיים שלי, האם חכמת הקבלה יכולה לעזור לי לפתור איזה בלבול גשמי שיש לי? או עדיף לא לנסות להשתמש בה בשביל לפתור את הבלבולים האלה כי זה רק עוד יותר יבלבל אותי?

אם אתה משתמש או לא משתמש בחכמת הקבלה זה לא חשוב, בכל זאת היא משפיעה, והיא נמצאת בהחלטות, רק אולי בצורה שהיא קצת יותר נסתרת ממך. לכן אתה חייב להסתכל על כל הדברים האלה בעיניים פתוחות ולראות מה לטובתך, לטובת לעתיד שלך, של המשפחה, של הילדים, ובצורה כזאת להחליט.

שאלה: אתה אומר שהבחירה שאנחנו מדברים עליה היא בין להיות אדם או בהמה. נגיד שאדם לא מבצע את הבחירה הזאת אלא הוא חי כמו בהמה, האם בתוך החיים של הבהמה יש לו בחירה חופשית, הוא עושה איזה החלטות? או שהוא מנוהל לגמרי על ידי המערכת?

אם הוא בוחר חיי בהמה אז הוא כבר מכניס את עצמו להחלטות על ידי הכוח העליון ולגמרי נמצא בהן.

תלמיד: זאת אומרת כל הדיבור של האנושות על תהיה אדם מוסרי או תבחר כך וכך, או תנסה להיות טוב, הוא דיבור עקר? האם אין מקום לשאלות האלו בכלל ואנחנו חיים באיזו אשליה, או שיש שם איזה סוג של בחירה גם ברמה הבהמית?

זו אשליה.

תלמיד: אני חוזר על הנקודה הזאת כי השאלה הזאת כל זמן עולה. אנשים שחיים בעולם הזה ועושים עשרות החלטות במהלך היום, אין בזה בעצם השתתפות אישית בכלום, אלא זו רק אשליה שאני משתתף פה ועושה משהו?

הם לא עושים שום דבר. הבחירה מתחילה להיות בין רוחניות לגשמיות וגם לא מיד.

תלמיד: זאת אומרת ההבדל היחיד בין דרגת החי לדרגת האדם הוא שבדרגת החי יש לך קצת אקסטרה רצון שבו אתה יכול לבחור ולהתקדם לכיוון האדם.

כן.

תלמיד: אם כך נשאלת השאלה, למה בעל הסולם כותב פה שאוי ואבוי לאלו שמנסים להשמיד דברים מתוך הרצון לקבל, כאילו שיש בחירה בדרגת הבהמה? או שאלו אנשים שכבר עשו איזושהי בחירה רוחנית ומנסים להשתמש בה לא נכון? זה מבלבל, כי במאמר הוא מדבר על כך שיש אנשים רוצים להכחיד כל מיני נטיות ברצון לקבל, מנסים לשנות את האנשים. מי עושה את זה אם הכול אשליה?

בהמות.

תלמיד: אז איך אפשר לבוא אליהם בטענות?

אין טענות. מצד הבורא אין טענות לאף אדם, מה שנקרא אצלנו “אדם”.

תלמיד: יכול להיות שבעל הסולם אומר “תתפוס את עצמך כבהמה במערכת שעושה דברים שהם אולי אפילו נוראים ותנסה לבחור להיות אדם”? זאת אומרת המערכת מפעילה אותך לבצע בחירות כביכול נוראיות?

הן לא נוראיות, הן כדי להביא אותך לשאלות גורליות, כדי שתוכל לבחור מה הפתרון שאתה רוצה לתת להן.

תלמיד: אז פתאום אמצא את עצמי במצב שאני צריך להרוג מישהו כדי שאשאל בסוף את השאלה “מה הטעם בחיים”?

לא. אתה כבר מתחיל לסובב את הדברים. אנחנו מדברים על בן אדם שפשוט חי את החיים שלו. מה אתה רוצה ממנו? תן לו לחיות, “אל תשים מכשול לפני עיוור”.

תלמיד: זה ברור, אבל אנחנו נמצאים בעולם שיש בו המון דברים זוועתיים, זה לא עולם נורמלי, אנשים רואים סביבם שאנשים עושים מעשה זוועות. האם כל האנשים נפעלים?

ודאי שהם נפעלים.

תלמיד: אז אני קורבן לזוועות של הרצון לקבל כביכול?

אבל אתה בסופו של דבר גורם לזה.

תלמיד: איך אני גורם לזה?

כשאתה לא עושה דברים טובים אלא רק דברים רעים לפי הרצון לקבל שלך, וחושב רק על עצמך ולא על כולם, לא לפי חוק הבריאה הכללי, אז אתה מסובב את העולם לזה.

תלמיד: זאת אומרת, בזה שאני לא בוחר להתעלות מעל הרצון לקבל שלי אני פותח את הפתח למערכת להפעיל אותי בכל מיני דרכים עד המזוויעות ביותר?

חוץ מזה, אפילו בלי ההשתתפות הרעה שלך, העולם בכל זאת מתגלגל לרע, כדי לסובב אותך להחלטה נכונה לתיקון.

תלמיד: האם אנחנו חלק ממערכת שמסתובבת כרגע לכיוון שלילי כדי להעיר אותנו מתוך המציאות שאנחנו חיים בה, ובתוך כך אני אמצא את עצמי כל הזמן כביכול עושה יותר ויותר מעשים רעים, או מוקף באנשים שעושים מעשים רעים, רק בגלל שאנחנו באופן קולקטיבי לא מתעוררים לאט לאט מהמציאות הזאת?

כן. בסך הכול, הכול פשוט.

שאלה: הדוגמה של קמצנות או אדיבות בחבר, האם התכונות האלה לא צריכות להתחיל בתוכי כדי שאוכל להזדהות איתן או להרגיש אותן?

ודאי. מפני שהן מתחילות בך לכן אתה שומע אותן מבחוץ ואתה נקשר לדברים מבחוץ.

שאלה: האם המקובל יכול לתת לאדם פשוט איזו עצה אוניברסלית איך לבחור נכון בכל פעם?

ודאי שכן. “ואהבת לרעך כמוך” זה כלל גדול בבריאה. אם זה כלל, אז זה תמיד נכון.

תלמיד: אדם רוצה לבחור בכל רגע משהו, לאן ללכת, איך לנהוג, על מה אני צריך לכוון את עצמי בשביל לקבל בחירה נכונה באופן כללי, לכיוון נכון?

אתה לא יכול לקבל החלטה אוניברסאלית נכונה, אתה צריך לבחור בכל פעם בהתאם לנתונים. לכן אתה לא יכול לבחור רק פעם אחת ולהישאר עם החלטה קבועה לכל הבעיות.

תלמיד: כל פעם הנסיבות שונות, אבל מהו הכיוון?

הכיוון הוא לטובת האנשים.

תלמיד: האם זה הכיוון בכל סיטואציה בחיים?

כן.

שאלה: בעל הסולם במאמר ממש מפרמט לנו את הלב ואת המוח. איך אנחנו אמורים לתפוס את המציאות? אנחנו רואים שזה לא טוב או רע, אמת או שקר.

זה ניתן לאדם כדי שהוא יהיה בבחירה, לכן זה נקרא מאמר החירות.

שאלה: אבל באיזו גישה, האם בין טוב לרע, בין אמת לשקר, מטרתי או לא מטרתי. מה הכוון שאליו אנחנו מסתכלים והולכים?

איך להיות חופשי מהרצון לקבל. זה מאמר החירות, חירות ממלאך המוות, מהרצון לקבל.

תלמיד: והבחירה היא בין על מנת לקבל לבין על מנת להשפיע.

נגיד.

שאלה: האם יהיה נכון לומר שזה שאני לא בעל בחירה אלא בוחרים בשבילי, זה עדיין לא הופך אותי לא להיות אשם בזה שאני יוצר את הבעיות האלה בעולם?

לא. אשם או לא אשם אנחנו יכולים להגיד רק על אדם שנמצא ממש בבחירה, שנמצא בין העולמות, כלומר שיש לו בחירה חופשית, שנמצא בתכונת החסדים. אבל אנחנו לא יכולים להיות חופשיים ולכן אין בכלל מה לשאול מאיתנו. מהאנשים שחיים בעולם הזה, במסגרת שאנחנו רואים ומגלים אותם כאן לפנינו, אין מה לשאול.

תלמיד: מאז שניתנה תורה לאדם יש לו זכות בחירה לבחור בדרך תורה וללכת בה. זה שאנחנו לא הולכים בדרך תורה וזה מה שיוצר את כל הבעיות האלה, זו אשמתנו שאנחנו לא בוחרים כל יום ויום בתורה.

אבל אנחנו לא יודעים. אפילו אם תגיע לאדם ותסביר לו, זה לא מספיק כדי שהוא ישתמש נכון בכלים.

תלמיד: יש דרך תיקון, יש דרך שאפשר לבחור בה, אבל זה שחלק מסוים שנקרא “ישראל” אשם בזה שאחרים לא מבינים, האם מבחינת הבורא לא נכון לומר שלא אכפת לו אם זה ישראל או מישהו אחר, אלא ברגע שיש שיטת תיקון כל האנושות מחויבת בה?

כן, אבל היא מחויבת דרך אלה שנמצאים בהכרה ובהבנה של כוח התיקון. ולכן הכול עובר דרך אותה קבוצה שקיבלה פעם את שיטת התיקון, שנקראת “ישראל”, מפני שהיא מכוונת לבורא, ישר-אל, ואותה הקבוצה היא אשמה.

תלמיד: מצד המערכת העליונה כולם אשמים, אבל עם ישראל הוא זה שלוקח אחריות על הדבר הזה. זאת אומרת, החלק שצריך למשוך את כולם הוא עם ישראל שמרגיש את החיסרון ואת הבעיות שיוצרת כל המערכת התחתונה, כל הנבראים, אבל מצד העליון אנחנו כאחד, גם ישראל וגם אומות העולם. האם זה נכון לתפוס את זה כך?

בינתיים שיהיה כך.

שאלה: הוא כותב פה שהשפע שווה לכל הברואים, וגם הרצון לקבל הוא תכונה שיש לה הרבה צורות שונות אבל היא אחת לכל הנבראים. לָמה השפע שמופיע גורם רק לחלק כל כך קטן מתוך הברואים לרצות להשתנות ולהיות כמוהו, ועל השאר הוא בכלל לא משפיע?

זה חשבון מלמעלה. הבורא הוא הכוח העליון, הוא מחליט כמה כלים הוא צריך כדי למשוך את כל הרצון לקבל לתיקון.

תלמיד: אמרת שהשפע שמופיע ברצון לקבל מנענע ונותן לו רצון חדש, כוונה חדשה, במקום רצון להתמלאות רצון להשתנות, אבל הוא גם לא מבטל את הרצון לקבל עם הכוונה שלו להתמלאות. איך בתוך יחידה אחת של רצון לקבל יכולים לחיות בשלום שתי מערכות הפעלה, שתי כוונות שמנוגדות זו לזו?

הן לא מנוגדות. הן מנוגדות רק בכוונה, אבל לא ברצון עצמו, הן יושבות על הרצון לקבל.

תלמיד: זה יוצר באדם מין בלבול, מין חוסר ביטחון.

שיהיה בלבול, הבלבול הוא גם בכוונה, כדי שהאדם יתעלה מעל הבלבול, ואז יהיה לו יותר ברור, יהיו לו יותר כוחות, יותר הבחנות.

תלמיד: מה נמצא מעל הבלבול הזה? איך אדם עושה שלום בתוך הראש שלו בין שתי כוונות הפוכות?

בזה שהוא רוצה להיות דבוק לאמת, לבורא.

(סוף השיעור)

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *