TUESDAY PRAYER: KETER-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: BETWEEN AFTER MIDNIGHT TO DAWN TUESDAY

Zohar for All. Introduction of The Book of Zohar. The Rose (Mirrors of the Sulam [Ladder)

שיעור בוקר 18.12.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

זוהר לעם, כרך א’, עמ’ 186, “הקדמת ספר הזוהר”

מאמר “השושנה (מראות הסולם)”

כמו שאמר לי רב”ש, הקדמת ספר הזוהר היא בעוצמתה כבר מכילה את כל ספר הזוהר. לכן אנחנו נמצאים ממש בלימוד החלק העיקרי מספר הזוהר.

צריכים להשתדל גם להרגיש, גם להבין וגם לזכור את מה שאנחנו קוראים, כך שנתפעל מזה, נתכלל מזה, וישפיע עלינו האור שעובר עלינו דרך כל המערכת הזאת. כך נוכל להרגיש אותו, להתקרב אליו וגם להבין איך הוא פועל, איך הוא עובד. זה פועל עלינו דרך כמה נתיבות, דרך הרגש, דרך השכל, בהבנה, בהרגשה, בכל מה שאפשר, וכך האור העליון חודר אלינו ואנחנו מתחילים להרגיש איך זה עובד.

גם אנחנו שונים במבנה שלנו, אחד קולט יותר ברגש, אחר יותר בשכל, אחד משתוקק יותר להבין ולחבר את הדברים, והאחר רק להרגיש איך זה עובד בלי להבין, כל אחד לפי הטבע שלו. כשאנחנו מתחברים, אז אנחנו משלימים זה את זה.

קריין: מאמר “השושנה (מראות הסולם)”, 1.

השושנה (מראות הסולם)

“1. השם החקוק והמפורש נזרע במ”ב אותיות של מעשה בראשית.” יש בתורה סיפור על מעשה בראשית שהבורא עשה כדי להוציא את כול המערכת, ובסיפור הזה יש מ”ב, 42 אותיות. “יש הרבה מספרים במניין הספירות:

א. מספר עשר, כח”ב חג”ת נהי”ם,

ב. מספר ז’, חג”ת נהי”ם,

ג. מספר ו’, הנקרא ו’ קצוות (ו”ק), חג”ת נה”י,

ד. מספר חמש, ה”ח או ה”ג, חג”ת נו”ה,

ה. מספר י”ג, י”ג מידות הרחמים, או כח”ב חג”ת עליונים וחג”ת תחתונים, ונהי”ם.

ויש להבין: הרי נאמר בספר יצירה, עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשר. הרי שאין לגרוע או להוסיף על מספר עשר. אלא יש לדעת, שע”ס כח”ב חג”ת נהי”ם בעיקרן רק חמש ספירות כח”ב תו”מ. אלא שספירת ת”ת כוללת בתוכה ו”ס חג”ת נה”י. לכן יוצא לנו מספר עשר. אמנם כל אלו ששת הפרטים חג”ת נה”י אינם אלא רק התפרטות של ספירה אחת, ת”ת.” יש חסד, גבורה, תפארת, וספירת התפארת מתחלקת לכמה וכמה חלקים וזה העיקר.

“ומה שאנו מפרטים רק ת”ת ולא ג’ ראשונות (ג”ר), לא לשֶבח ת”ת, אלא מחסרונה כלפי ג”ר. כי התפרטות זו היא התכללות חמש ספירות זו בזו. ויש בכל אחת מהן חמש ספירות. נמצא, שיש חמש ספירות כח”ב תו”מ בכתר, וחמש ספירות כח”ב תו”מ בחכמה, וחמש ספירות כח”ב תו”מ בבינה. וכן צריך להיות חמש ספירות כח”ב תו”מ גם בת”ת.

אמנם מתוך שעיקרו של ת”ת רק אור דחסדים ולא חכמה, והכרח שחמש ספירות הנכללות בו הן רק ה”ח, לפיכך השתנו שמות של חמש ספירות שבו, כי כח”ב ירדו בו לבחינת חג”ת, ותו”מ ירדו בו לבחינת נו”ה. וע”כ חמש ספירות הנכללות בת”ת נקרא רק חג”ת נ”ה. גם התווספה עליהן בחינה הכוללת כל ה”ח, ונקרא יסוד. ע”כ יש בת”ת ו”ס חג”ת נה”י.” זה לא כל כך חשוב כמה מבינים או כמה לא. אנחנו קוראים ואנחנו רוצים להתכלל בזה, אנחנו רוצים להכיר את הדברים האלה, ואז לאט לאט הם פועלים עלינו, בונים את הכלים, ואנחנו מתחילים בעצמנו לגלות איפה זה נמצא בנו. כי בכל אחד יש את כל עשר הספירות, את המבנה הזה, ואנחנו צריכים לגלות איפה הדברים האלה נמצאים בנו.

“ולמה לא מחשבים חמש ספירות, הנכללות בכל אחת מכח”ב, למניין הספירות, ורק הפרטים דת”ת נכנסים במניין הספירות? כי אין התכללות הספירות זו בזו מוסיף על מספר חמש ספירות העיקריות, שתהיינה ראויות לציין אותן במיוחד. משא”כ התכללות חמש ספירות בת”ת, הלוא חמש ספירות נעשו בו לבחינות מחודשות, לה”ח. וע”כ מציינים אותן לחמש בחינות מיוחדות בספירות, ונכנסות במניין הספירות. הרי זה שת”ת נחשב לו”ס חג”ת נה”י, הוא מטעם פחיתותו מג”ר, להיותו רק אור חסדים.

ובכל המספרים שבמניין הספירות אינו גורע מהמספר עשר, שעיקרה היא רק חמש ספירות. כי ע”ס, הכוונה עם ו”ס המתפרטות בת”ת. וכשאנו אומרים חמש ספירות, הכוונה היא בלי התפרטות הו”ק שבת”ת. ומניין ו”ק, הוא חמש ספירות הנכללות בת”ת, עם הכולל שלו, הנקרא יסוד. ומניין שבע ספירות, כשאנו מחשבים גם למלכות עם ת”ת.

שאלה: מה מיוחד בספירת התפארת שסביבה כל הסיפור?

תפארת זו ספירה שמעבירה את כל האור מכתר, חכמה ובינה ואחר כך מחסד וגבורה, והיא גם כוללת בתוכה את כל מה שיש למטה ממנה, לכן היא חשובה. התפארת מכילה בתוכה את כל האור העליון שמיועד למלכות ומעבירה אותו למטה, למלכות. היא משתמשת בכל הספירות שנמצאות סביבה ולכן היא כל כך חשובה. אנחנו עוד נלמד עליה הרבה, כמעט בכל משפט.

תלמיד: מה זה אומר שמקובל משיג את ספירת התפארת? האם מדובר ביחס למלכות, ביחס למי מדובר?

מדובר ביחס לרצון האדם, ככל שהוא לומד, כך הוא נכלל מכל התכונות של הכלים הרוחניים ומקבל השפעה מהם, ואז הרצון לקבל שלו, אומנם הוא מקולקל מלכתחילה, אבל הוא מתחיל להתקרב בטבע שלו לרצון להשפיע של הספירות האלה. והאדם לפי השתוות בינו לבין הספירות האלה מתחיל להרגיש אותן, נכלל מהן, ומתחיל להיות חלק מהמערכת.

ואז כשהוא משנה את עצמו במשהו, הוא משנה את עצמו בצורה מבוקרת, בצורה שהוא מחליט מה לעשות. על ידי זה הוא כבר פועל בתוך המערכת הרוחנית, המערכת העליונה, ונעשה בעצמו חלק מכל המערכת. זו מטרת הלימוד. על ידי זה שהוא משנה את המערכת מתוך ההשתתפות שלו בה, הוא מתקן את עצמו ואת כל העולם. כך כל אחד מאיתנו, גם גברים וגם נשים, כולנו בסופו של דבר מתחברים ומגיעים לכלי אחד, מה שנקרא להיות “כאיש אחד בלב אחד”.

תלמיד: בכלי הזה שאליו המקובל מגיע בצורה הכרתית, האם הוא יכול להחליט שעכשיו אנחנו עולים כעשירייה לתכונת תפארת?

ודאי. הם מרגישים איפה הם נמצאים ומה הם מסוגלים לעשות לעת עתה.

תלמיד: כשהם עובדים, האם תכונת התפארת בשבילם היא רמה חזקה יותר של חיבור ביניהם?

הם כל הזמן משתדלים להתאים את עצמם לתכונה רוחנית מיוחדת, ובכל רגע הם רואים שבצורה כזאת או אחרת הם יכולים לקבל מלמעלה יותר אור עליון ולהעביר אותו לכל הבריאה.

שאלה: מה ההבדל בין זה שאנחנו אומרים שעשר הספירות הן שלבים שמלכות עוברת עד להשגת הכתר לבין זה שיש התכללות בין הספירות?

התכללות בין הספירות זו עבודה של הספירות, זה שכל אחד רוצה להתכלל מהאחר בקבוצה, כך אנחנו עובדים. בצורה שאנחנו רואים שאפשר יותר להתכלל, על ידי זה אנחנו פותחים דרך לאור לזרום דרכנו לכל הבריאה. כי הרי תחת נשמות בני אדם יש עוד נשמות, של חי, צומח ודומם, של כל הבריאה, ואנחנו דואגים להעביר אור לכולם.

שאלה: במהלך הלימוד של הזוהר אנחנו חווים רגשות מאוד מאוד חזקים, אנחנו עושים את זה עם רצון עז ומתוך רעב אמיתי להבין בשיעור ומחוץ לשיעור על מה מדובר. אבל אנחנו גם נתקלים בקשיים גדולים לנסות להלביש את המושגים שאנחנו לומדים עליהם בזוהר ברגשות שלנו, ואנחנו חושבים שזה נובע מהבדלי שפה ותרבות. האם זה נכון שנבקש שיעורי זוהר נוספים מהמדריכים שלנו כדי להתגבר על הבעיה הזאת?

זאת לא הסיבה. ודאי שאתם יכולים לבקש ויכול להיות שתהיה הזדמנות גם מצד המדריכים וגם מצידכם לקבוע שיעור נוסף, מצידי אין שום בעיה, העיקר שיהיו מדריכים ויהיו תלמידים.

אבל אני לא חושב שזה העניין, אלא זה דורש זמן. אנחנו נלמד עוד שבוע, עוד חודש, ואתם תיראו עד כמה הדברים האלה מתחילים להיות יותר ויותר קרובים אליכם, תתחילו להתרגל אליהם, תתחילו להכיר אותם מעצמם. כמו הרבה דברים שאנחנו מכירים בחיים שלנו, אני לא יודע בדיוק איך פועלים כל הדברים שנמצאים מסביבי בעולם הזה, אבל מתוך זה שאני נמצא לידם אני מתחיל להרגיש ולהבין מה קורה איתם, כך זה יהיה איתנו. צריכים להמשיך, העיקר להמשיך יום יום.

שאלה: שמעתי שאנחנו צריכים לנסות להרגיש בצורה פנימית את מה שאנחנו קוראים. האם אנחנו גם צריכות לנסות להרגיש את מה שאנחנו קוראות בינינו בעשירייה?

כן ולא. אנחנו צריכים לקרוא ולהשתדל להבין את מה שקוראים. ככל שיכולים להבין, זה בסדר, אם לא יכולים, זה גם לא נורא, כי זה חוזר על עצמו, ולאט לאט ה”זוהר” פותח לנו דרכים פנימיות יותר לאור, ואנחנו מתחילים להבין לא בשכל אלא ברגש מתוך פעולות האור בנו.

שאלה: למה הכוונה ב”מראה” על פי חכמת הקבלה?

אנחנו נגיע לזה.

שאלה: נראה שבתפארת יש חמישה אורות שונים. האם אנחנו יכולים לעשות שימוש במשמעות הזאת שתפארת מתפרטת לחמישה אורות?

אני מבקש להמתין ולא לקפוץ. אנחנו נקרא, נתכלל ממה שקוראים, נספוג את זה, וכך נתקדם.

שאלה: האם זעיר אנפין הוא רצון הבורא, והמלכות היא רצון הנברא, וכל מה שקורה בעולמות הוא לשם החיבור הנכון של הזו”ן, ובכלל כל מה שקורה זה לשם זה?

זעיר אנפין מגיע מהבורא, מלכות מגיעה מהנברא, והחיבור ביניהם אומר על העברת האורות, השפעות מהבורא לנבראים.

.2″ נבאר מספר י”ג. מספר זה התחדש ויצא בעולם התיקון בתיקון הפרצוף. כי בכל פרצוף שבאצילות בריאה יצירה עשיה (אבי”ע) יש רק ג’ כלים בינה, ז”א, מלכות, וחסרים הכלים של כ”ח (כתר חכמה). והאורות של כ”ח התלבשו בתוך הכלי דבינה. אבל בדרך פרט, יש בכל ספירה ג’ כלים אלו. ואפילו בכ”ח, שיש ג’ כלים בינה זו”ן בכתר. וכן יש בינה זו”ן בחכמה. וכן יש בינה זו”ן בבינה. באופן, שכלי של כו”ח (כתר וחכמה) חסר בכל הספירות, ובינה וז”א ונוקבא יש בכל הספירות.

ג’ כלים, בינה ז”א מלכות, מתחלקים לע”ס. כי בכל אחד מהם יש ג’ קווים, ימין, שמאל, אמצע. ג’ הקווים שבבינה נעשו לחב”ד, ג’ קווים שבז”א נעשו לחג”ת, וג’ קווי המלכות נעשו לנה”י, ועם המלכות הכוללת אותם הם ע”ס. ובדרך זה יש בכל פרצוף ע”ס חב”ד חג”ת נהי”ם.

ונודע, שאין בראש דא”א דאצילות, אלא ב’ ספירות כו”ח, הנקראות כִּתרא וחכמה סתימאה (חו”ס). והבינה שלו יצאה מראש דא”א ונעשתה לבחינת גוף, ו”ק בחוסר המוחין דראש, שזה עניין, אבא הוציא את אמא לחוץ. ומסיבה זו נחלקה הבינה לג”ר וז’ תחתונות (ז”ת).

כי הפגם של חיסרון מוחין דראש אינו פוגע כלל בג”ר דבינה, היות שהיא רק אור חסדים מעצם מהותה בע”ס דאו”י. ובאור הזה אין שום שינוי בין היותו בראש לבין היותו בגוף, כי הוא מאיר תמיד בשווה.

וע”כ גם יציאת הבינה מחוץ לראש, אינה ממעטת אותה מג”ר וממוחין דראש. ולפיכך נבדלו ג”ר דבינה בפני עצמן, ונעשו לפרצופי או”א עילאין, הנחשבים לבחינת ג”ר, אע”פ שעומדים מפה ולמטה דא”א.

אבל ז”ת דבינה, שאינן עצם הבינה, אלא מהתכללות זו”ן בבינה, הן צריכות גם להארת חכמה, כדי להשפיע לזו”ן. ולכן הן הסובלות מהפגם הזה, של יציאת בינה מראש א”א, כי נעשו בזה למחוסרי חכמה. וע”כ הן נבחנות לבחינת ו”ק וגוף בחיסרון של המוחין דראש. ומסיבת הפגם הזה נבדלו מג”ר דבינה, ונעשו לפרצוף נבדל, הנקרא ישראל סָבָא ותבונה (ישסו”ת).

התבאר, שמיציאת הבינה מראש דא”א, נעשו בה ב’ בחינות נבדלות: ג”ר וז”ת. ונמצא משום זה, כי התווספו ג”ס בפרצוף. כי עתה ג’ קווים שבג”ר דבינה נחשבו לחב”ד, וג’ קווים שבז”ת דבינה נחשבו לחג”ת עליונים. וג’ קווים שבז”א נחשבו לחג”ת תחתונים, וג’ קווים שבמלכות לנה”י. ועם המלכות הכוללת אותם, הרי הם י”ג ספירות. הרי שיציאת הבינה מהראש, גורמת מספר י”ג ספירות בפרצוף, מפני שנעשו חג”ת כפולים בפרצוף.

אמנם אין זה קביעות, כי ע”י העלאת מיין נוקבין (מ”ן) מהתחתונים, נמשכת הארה מע”ב ס”ג דא”ק, שהארה זו מחזירה את הבינה לראש דא”א. ואז יכולות הז”ת דבינה לקבל חכמה מא”א ולהשפיע לבנים, לזו”ן.

ונבחן, שעיקר יציאת הבינה מראש דא”א בתחילה, לא הייתה אלא להשפיע הארת החכמה לזו”ן. כי אם לא הייתה היציאה, לא הייתה שום מציאות להמשיך הארת החכמה לזו”ן. הרי שאלו ג”ס שהתווספו בסיבת יציאת הבינה לחוץ, אינן אלא הכנה והכשרה להמשכת מוחין דחכמה לזו”ן, שהם שבעה ימי בראשית. ולפיכך נבחן מספר י”ג בכל מקום להמשכת חכמה לזו”ן.

והתבאר ההבחן בין חמש ספירות וי”ג ספירות. כי חמש ספירות מורות שיש להם רק ה”ח. אבל י”ג מורה על המשכת הארת החכמה, בכוח ג”ס חג”ת עליונים, שהתווספו מחמת יציאת הבינה לחוץ.”

שאלה: כתוב שבכל פרצוף ששייך לעולמות אבי”ע יש רק זעיר אנפין, בינה ומלכות. האם קיימים רק שלושה כלים כלפי כל הרצונות שאנחנו מכירים?

כתר וחכמה הם ספירות שדרכן עובר האור כשהאור מתעצב, אבל הכלים המקבלים הם ז”ת דבינה, החלק התחתון של הבינה, זעיר אנפין ומלכות. אלו הכלים המקבלים. לכן בכל מקום אנחנו יכולים לבצע את החלוקה לראש ולגוף. מה שמעצב את האור הם כתר, חכמה וג”ר דבינה, ומה שמקבל את האור הם ז”ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות.

תלמיד: לאחר מכן הוא כותב שבינה, זעיר אנפין ומלכות מתחלקים לעשר ספירות ובכל אחת מהן יש ג’ קווים.

את זה אני לא יכול להסביר עכשיו, זה יותר מדי, אנחנו עוד נלמד ונבין את כל זה.

שאלה: למה שלוש עשרה ספירות קשורות לאור החכמה ולא עשר ספירות?

אנחנו סופרים שלוש עשרה ספירות כדי להדגיש שיש כאן עבודה עם הספירות של ג”ר, של ג’ ראשונות. זה מה שהוא כותב, שמספר “י”ג מורה על המשכת הארת החכמה”. זאת אומרת, אם לא המשכת החכמה, אז היינו סופרים עשר ספירות. לפעמים אנחנו סופרים שבע ספירות, חג”ת נ”ה, או חמש ספירות. אבל אם אנחנו מדברים על י”ג, אז זה סימן שאנחנו ממשיכים הארת החכמה. נקבל את זה בינתיים, אחר כך נבין באיזו צורה ובאיזה מקרים זה קורה.

שאלה: עשר הספירות שמתחלקות כאן לכל מיני חלקים, ג”ר, ז”ת וכן הלאה, האם זה מושג בעשירייה כמשהו שלם או בחלקים מלמטה למטה?

בכל הצירופים השונים, בכל אפשרויות ההתקשרות ביניהם, אנחנו מגלים את עשר הספירות, בכל הצורות, מפני שהכול תלוי בכמה הם מחוברים ועד כמה הם מחוברים, זה מה שחשוב לנו. אנחנו אחר כך נראה את זה. זה כמו אצלנו בעולם הזה, בטכניקה, בכל מיני דברים, לפעמים יש מספר קטן של כוללים באיזו מערכת, אבל ההתכללות שלהם בונה תמיד תכונות חדשות.

תלמיד: הרבה פעמים אנחנו משווים את העשירייה, את האלמנטים האלה שאתה מדבר עליהם, עם עשר הספירות, אבל עשירייה של חברים היא עדיין לא עשר ספירות.

אבל כשהם מתחילים להתחבר ובהתאם לזה מתחיל להשפיע עליהם האור העליון, אז הם מתקרבים לתפקיד של עשר ספירות.

תלמיד: האם הם מתקרבים לעשר ספירות כמשהו שלם, או כל אחד מהם עומד כספירה מתוך העשרה?

כל אחד מקבל בכל מקרה, בכל רגע, תפקיד אחר, ופועל לפי התפקיד הזה.

תלמיד: מה זה התפקיד הזה, האם זו השקעה מיוחדת בחיבור?

בטח. כל אחד נכלל מכולם ומתחבר לכולם, ומההתחברות שלהם הם בונים עשר ספירות בכל מיני אופנים. ואז דרכם עובר האור מהבורא, מהמקור, מהכתר, דרך כל עשר הספירות, לתחתונים.

תלמיד: איך זה קורה אצל המקובלים בפעם הראשונה? האם הם מיד משיגים את העשירייה כעשר ספירות שלמות?

כן. כל אחד מקבל את זה במידה שהוא נכלל עם האחרים ומתפקד כספירה מיוחדת. כך כל אחד בעשירייה, או כמה שהם שנמצאים בקשר ביניהם, וכך הם מעבירים את האור בצורה שהם בחיבור ביניהם דומים לעשר ספירות.

אנחנו צריכים רק להשתדל להתקשר בינינו ואת היתר עושה הבורא, האור, כמו שכתוב “ה’ יגמור בעדי”.

שאלה: האם החברים מתגלים כולם בבת אחת כספירות או שזה הדרגתי?

היחס שלהם זה לזה ולכל המערכת הזאת הוא כל הזמן מתראה כתכונות שלהם והן כספירות.

תלמיד: האם זה סוג של גילוי, השגה?

כן. אל תפחדו מזה, זה יתגלה, ולאט לאט נתחיל להרגיש את זה מתוך החיים.

תלמיד: כלומר בבת אחת פתאום מתגלה לך שהחברים הפכו לספירות בעיניך.

אנחנו נגלה ונבין.

שאלה: איך ללמוד נכון את “הזוהר”? האם אנחנו צריכות רק לקרוא את הטקסטים של “הזוהר”, או נכון שנתכנס בינינו, נעשה סדנה ונכין שאלות?

אנחנו לומדים כמו שלומדים עכשיו, מכירים כל חלק וחלק בטקסט. אחר כך יכול להיות שיהיה לכם זמן ותוכלו גם לחזור על הטקסט הזה כדי שהוא יהיה לכם יותר מוכר, לא שתדעו ממש, אלא המילים וכל מיני מושגים יהיו יותר מוכרים בצורה חיצונה. כך לאט לאט נתקרב למצב שמתוך זה שמגלים את הטקסט, הטקסט יהיה יותר קרוב, ובמידה הזאת הוא יעביר יותר אור מהבורא אלינו, ואנחנו נתחיל מבפנים להכיר את הטעם שלו.

האור שמתפשט בתוך הכלים נקרא “טעמים”, ואנחנו נתחיל להרגיש את הטעמים האלה. זה כמו שילדים מתחילים להכיר את האוכל, הם לאט לאט מתחילים להכיר שזה מתוק וזה קצת חמוץ, זה חם וזה קר, כך גם אנחנו נתחיל לזהות ולהרגיש באורות שמגיעים אלינו כל מיני הבחנות ולאט לאט נתקרב אליהם.

ההתחלה היא קשה כי לא מובן כלום, זה כמו שלתינוק לא מובן איפה הוא נמצא, באיזה עולם הוא נמצא, מה קורה לו, איך מטפלים בו, הוא לא יודע, הוא חיה קטנה, ולאט לאט הוא מתחיל איכשהו לראות את עצמו בעולמו.

שאלה: מה זה אומר שבינה יצאה מראש דאריך אנפין?

זה נקרא שהיא עכשיו מאירה לז”ת.

“3. עתה נבאר שם מ”ב ומ”ב זיווגים. בינה, מחמת יציאתה לחוץ, נחלקה לג”ר וז”ת. ג”ר דבינה נתקנו לפרצוף או”א עילאין, המלביש לא”א מהפה שלו עד החזה, והאור שבהם נקרא אוירא דכיא. וז”ת דבינה נתקנו לפרצוף ישסו”ת, המלביש לא”א מהחזה עד הטבור, והאור שבהם נקרא אוירא סתם.

אוויר פירושו אור רוח, רק אור החסדים וחסר חכמה. לפיכך נבחנת הבינה, שיצאה מהראש דא”א, לבחינת אוירא, כי מחמת היציאה מחוץ לראש דא”א, שהוא חכמה, אין בה אלא אור חסדים בלי חכמה, הנקרא אוויר.

אלא שיש הפרש בין או”א עילאין לישסו”ת, כי או”א עילאין ג”ר דבינה ואינן נפגמות מיציאתן מהחכמה, מפני שעצם בחינתן חסדים בלי חכמה, ואפילו בעת שהתחתונים מעלים מ”ן והבינה חוזרת לראש דא”א, גם אז אין או”א עילאין מקבלים חכמה, אלא רק ישסו”ת.

כי ג”ר דבינה אינן משנות טבען לעולם, וע”כ אינם נפגמים כלל מחמת היציאה מהראש, ונבחנים כאילו לא יצאו מראש דא”א, והם בחינת ג”ר גמורות, וע”כ הם נבחנים לאוירא דכיא. ומטעם זה, הם ג”כ אויר שלא נודע, שפירושו, שהדעת שלהם אינה ממשיכה חכמה, והאויר שלהם אינו נעשה לאור חכמה.

אמנם ישסו”ת, ז”ת דבינה, הצריכות לאור החכמה, כדי להשפיע לזו”ן, נפגמים מחמת היציאה מראש דא”א, כי החיסרון של החכמה, מחמת היותם בגוף דא”א, מורגש בהם לחיסרון ממש. ולפיכך אוירא שלהם אינו נבחן לאוירא דכיא, אלא נקרא אוירא סתם, או אוויר העומד להיות ידוע ולהמשיך חכמה ע”י המ”ן, הנקרא דעת. כי בעת שהתחתונים מעלים מ”ן, חוזרת הבינה כולה לראש דא”א, ואז ישסו”ת מקבלים חכמה מא”א ומשפיעים לזו”ן.

ונבחן אז, שי’ יוצאת מאויר ונעשה אור, שהוא אור חכמה. הרי שאוירא דישסו”ת נודע. אבל או”א עילאין נשארים גם אז בחזרתם לראש דא”א, בבחינת אוירא דכיא, וי’ לא יוצאת מאויר שלהם, כי אינם משנים דרכם לעולם. וע”כ הם נקראים אויר שלא נודע.

ויש פרסא בתוך מעֵי א”א, שנעשה במקום החזה, הוא הרקיע, המבדיל בין מים עליונים, שהם ראש דא”א ואו”א עילאין המלבישים אותו מהפה עד החזה, כי עד שם נמשכת בחינת הראש דא”א. וע”כ הפרסא עומדת מתחתיהם ומבדילה ביניהם. לבין ישסו”ת וזו”ן, מים תחתונים, הנמצאים בחיסרון של הארת הראש דא”א. וע”כ מים תחתונים בוכים, אנו רוצים להיות לפני המלך. כי רוצים לעלות ולקבל הארת החכמה מראש דא”א.”

בצורה כזאת ציורית הוא מסביר לנו מה ההבדל בין אבא ואמא וישסו”ת, ג”ר דחכמה, ז”ת דחכמה, מה זה אויר ואויר שמתמלא באור העליון. אלה דברים שאנחנו כל פעם נשמע עליהם קצת ולאט לאט נכיר אותם במשך הזמן. כמו בכל החיים שלנו, אנחנו קצת שומעים, קצת רואים, אחר כך עוד קצת ועוד קצת, העיקר הוא הקשר בין הדברים, וכך אנחנו נכנסים לעולם החדש. אנחנו לומדים על כניסה למציאות חדשה ועד שאנחנו מתקרבים אליה, עד ששומעים עליה כך תקרה אצלנו ההכרות בה.

שאלה: על מה נכון לחשוב בזמן קריאת הזוהר?

על החיבור בינינו, שרוצים להתחבר כך שהאור העליון יוכל להתגלות בנו, ואז בתוך זה נבין את הכול.

שאלה: בחלק הראשון שקראנו תפארת היא כמו דלת שהופכת את האור העליון לארמון ומעלה את המלכות. האם ההתכללות בינינו בעשירייה היא הדלת להתעלות ושתהיה לנו גישה לאור העליון הזה?

אך ורק בצורה כזאת אנחנו יכולים להתעלות, אין לנו שום אפשרות לעשות זאת אחרת.

שאלה: בסעיף ג’ כתוב שאבא ואמא, תכונת החסדים, הם לא מרגישים את החיסרון בחכמה. איך אנחנו התחתונים יכולים להיות בתכונת החסדים ולא להשתוקק להרגיש חיסרון בזה, האם זה אפשרי?

אם אנחנו רוצים להשפיע לעליון, אז אנחנו נמצאים בתכונת החסדים, אם אנחנו יכולים להשפיע אפילו על ידי זה שמקבלים מהעליון, זו כבר דרגה אחרת, יותר גבוהה, כמו האורח ובעל הבית, אז אנחנו כבר מקבלים מהעליון כדי להשפיע לו, זו כבר עבודה עם אור החכמה.

שאלה: האם זה רק כלפי האדם והבורא?

לא, למה רק בין האדם והבורא? גם בין בני אדם. יש בני אדם שאני יכול לשמוע מהם משהו, אבל לקבל מהם משהו אני לא יכול כי זה יחייב אותי, זה יפגע בי, ויכול להיות עוד כל מיני דברים, זה גם קורה בין בני אדם.

שאלה: איך מתגלה בעשירייה בין החברים ההשתוקקות להיות בתכונת החסדים?

אם אתם מתחברים בעשירייה, אז מתוך החיבור בעשירייה פחות או יותר, בכל מיני אופנים אתם תוכלו להבין על מה מדובר בטקסט, אם תרצו לממש את זה בקשר ביניכם.

שאלה: מה לעשות עם הרגשה מאוד חזקה שמתעוררת בזמן קריאת הזוהר?

להעביר אותה לשכל.

תלמיד: מה זה אומר?

זאת אומרת לחשוב, לא להרגיש יותר אלא לחשוב יותר.

קריין: סעיף 4.

“.4 ביאור השם מ”ב בב’ אופנים:

א. השם מ”ב דאצילות, המכונה שם צורה ממש, שכל השמות נחתמו ממנו, והוא ד’ האותיות דהוי”ה בפשוט, ועשר אותיות דהוי”ה במילוי, וכ”ח (28) אותיות דמילוי המילוי, שהן ביחד מ”ב אותיות”.

“ב. השם מ”ב של מעשה בראשית, שהם שבעה ימי בראשית, שהם זו”ן דאצילות, שיש בהם ל”ב (32) אלקים ועשרה מאמרות, העולים יחד מ”ב.

ביאור הדברים. כי האורות המתקבלים ממעל לפרסא עד היסודות דאו”א עילאין שלמעלה מהחזה, ששם הראש דא”א, שהוא כתר, ואו”א עילאין, שהם חו”ב, נקראים שֵם מ”ב דאצילות, שכל שמות מ”ב נחתמו ממנו. וע”כ הם מרומזים בהוי”ה פשוטה, כתר, והוי”ה במילואה, חכמה, והוי”ה במילוי המילוי, שהיא בינה. ונמצא האוירא דכיא שבאו”א, שהוא שם מ”ב.”

כאן הוא מדבר על האורות שמגיעים אלינו מהבורא דרך מערכת אצילות.

“אמנם זו”ן, שהם שבעה ימי בראשית, אינם יכולים לקבל כלום משם מ”ב, כי הם נמצאים מתחת הפרסא שבחזה דא”א, הם מים התחתונים, מחוסרי ג”ר. והם מקבלים מישסו”ת, שאוירא שלהם אינו אוירא דכיא. ומאו”א עילאין, שהם שם מ”ב, אינם יכולים לקבל, כי הפרסא מבדילה ביניהם.

אמנם שהתחתונים מעלים מ”ן, ונמשך מיין דכורין (מ”ד) מע”ב ס”ג דאדם קדמון (א”ק), שהארה זו מחזירה הבינה לראש דא”א, שאז מקבלים ישסו”ת הארת חכמה, ומשפיעים לזו”ן, וזו”ן נעשים אז כבחינת למעלה מפרסא דחזה דא”א, ומקבלים גם הם אוירא דכיא מאו”א עילאין, אז נעשו גם זו”ן בבחינת שם מ”ב.

ולפיכך מרומז שם מ”ב דזו”ן בל”ב אלקים ועשרה מאמרות, שעולים יחד בגי’ מ”ב (42). כי ל”ב אלקים הוא ישסו”ת, בעת שעולים לראש, ומקבלים הארת החכמה מל”ב נתיבות החכמה. כי ל”ב נתיבות החכמה, עושים בישסו”ת ל”ב שמות אלקים, שזה ל”ב פעמים שם אלקים, הנזכרים במעשה בראשית.

ועשרה מאמרות הם ה”ח. אבל כשזו”ן קיבלו הארת חכמה מל”ב אלקים, ה”ח שמקבלים, הבאים מאו”א עילאין, הם אויר דכיא, שהוא שם מ”ב, בחינת מים עליונים. ונמצא, שאין ה”ח מזו”ן נעשו בחינת שם מ”ב מטרם שיקבלו מל”ב אלקים. ולכן בא הרמז של”ב אלקים עם עשרה מאמרות יחד הם בגי’ מ”ב.

וכמו שצורת הברית נזרעה במ”ב זיווגים מזרע דיסוד דז”א, כך השם החקוק והמפורש נזרע במ”ב אותיות של מעשה בראשית. כי חמישה אורות של המאמר יהי אור, הם ה”ח, שהיסוד דז”א משפיע לנוקבא, הנקראים זרע. ואותו הזרע הוא שם מ”ב, כי אע”פ שהם ה”ח, מ”מ, כיוון שיש בתוכם הארת החכמה מל”ב אלקים דישסו”ת, הם נבחנים לשם מ”ב. ומשווה בניין פרצוף הנוקבא שבשם מ”ב, לזרע דיסוד הז”א. אמנם החקיקה של שם מ”ב, הם מ”ב אותיות, מבראשית עד ב’ שבמילה ובוהו.”

קראנו פעם ראשונה את החלק הזה מהקדמת ספר הזוהר, הוא לא פשוט, עם הרבה פרטים. וודאי שרק שמענו במקרה הטוב, וההבנה תבוא לאט לאט כמו שאנחנו מכירים את העולם הזה.

אנחנו היום כמו תינוק שנולד ולא מבין כלום, נמצא בטיפול של העליון, של ההורים שלו שמטפלים בו ולאט לאט נותנים לו קצת יותר לטעום וקצת יותר להבין, לשמוע ולהרגיש, וכך הוא נכלל מכל ההשפעות שיש עליו מבחוץ, כך אנחנו רואים את זה מהחיים שלנו. ולאט לאט כשהוא אוסף מתוכו כל מיני התרשמויות, הוא מתחיל אחר כך להבין את הקשר ביניהם, מאיפה באות ההתרשמויות האלו ומה לעשות איתן, איך להגיב עליהן, ולאט לאט כך הוא נכנס לחיים. אנחנו רואים את זה מהחיים שלנו. כך אנחנו גדלים גם בהכרת העולם החדש, העולם הרוחני ממש.

רק שבחיים שלנו אנחנו לא מכירים את הדברים האלה כל כך מעצמנו אלא רק על התינוקות שלנו. וכשאנחנו נכנסים ללימוד חכמת הקבלה ומתחילים על ידה להכיר את העולם העליון, להתקרב לזה לפחות, אז אנחנו כבר מתחילים ללמוד איך זה באמת קורה, למה הבורא סידר לנו כאלו תהליכים, למה אנחנו צריכים ללכת בצעדים כאלה, בהשגה, בהבנה, בהרגשה, בגילוי של העולם החדש.

לאט לאט נבין למה זה כך נפתח לאדם, למה האדם צריך דווקא בצורה כזאת להתקרב לבורא ואי אפשר אחרת. מתוך הרצון להשפיע של הבורא והרצון לקבל שבנברא, כששניהם הפוכים, להבין איך הם מתקרבים זה אל זה, איך הנברא מקבל את תכונות הבורא ומתקרב אליו ונעשה אדם הדומה לבורא, אי אפשר אלא בדרך כמו שאנחנו לומדים את זה מספר הזוהר.

אני מבין שאין כל כך שאלות כי הקטעים האלה מאוד לא מובנים, אבל טוב ששמענו שיש דבר כזה ברוחניות, ולאט לאט, כמו בחיים שלנו, נחבר את הדברים האלה יחד ונתחיל לשאול עליהם יותר ולהכיר אותם יותר.

שאלה: אני מודה לך כל כך על המילים האחרונות, זה עשה את הדברים הרבה יותר ברורים. כשאנחנו קוראים את כתבי רב”ש אנחנו מנסים לחבר את זה או למדוד את זה דרך אהבת החברים בינינו, בעשירייה, מה צריכה להיות התוצאה הרצויה מקריאת הטקסטים של הזוהר?

שאנחנו נתחיל לשמוע, לא להבין, אלא לשמוע על הדברים האלה הקיימים ברוחניות, ושאנחנו צריכים להגיע אליהם וקצת להתחבר איתם, לא יותר מזה.

שאלה: איך להשפיע על חברים שיש להם נטייה חזקה נגד לימוד הזוהר?

ספר הזוהר הוא ספר מיוחד מאוד, אתם יכולים לשמוע עליו מכל הכיוונים. אני חושב שאין בין ספרי הקבלה ספר ידוע יותר, אין בין המקובלים ספר יקר יותר. במשך אלפי שנים הוא היה הספר, ספר הזוהר. אם לכל יתר האנשים הספר היה ספר התורה שכתבו עליו כולם ודיברו עליו כולם ומה שעשו עשו איתו, אז המקובלים דיברו רק על ספר הזוהר, ורק על הספר הזה הם היו כותבים, כי זה ספר שמסביר לנו על מערכת ההתקשרות בין הבורא לנבראים.

שאלה: תוך כדי לימוד הזוהר, אני לא יכול לחשוב על הטקסט או על ספירות וכדומה, אבל אני כן יכול לחשוב רק על החברים של העשירייה שלי, האם זה נכון?

גם זה טוב.

(סוף השיעור)