MONDAY PRAYER: MALCHUT-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: AFTER MIDNIGHT – DAWN MONDAY

The Zohar for All: Prayer

תפילה

התפילה היא למען הכלל

.183 התפילה, שאנו מתפללים, היא תיקון השכינה הקדושה, להמשיך לה שפע, למלאה מכל חסרונותיה. כי ע”כ, כל הבקשות הן בלשון רבים. כמו, וחוננו מאיתך דעה, הֲשִׁיבֵנו אבינו לתורתך.

כי התפילה היא בעד כלל ישראל, שכל שיש בשכינה הקדושה, יש בכלל ישראל. והחסר בה, חסר בכלל ישראל. ונמצא, כשאנו מתפללים בעד כלל ישראל, אנו מתפללים לצורך השכינה הקדושה, כי היינו הך. ונמצא, שקודם התפילה, אנו צריכים להסתכל בחסרונות שבשכינה, כדי שנדע, מה שצריך לתקן בה ולמלאה.

(“תורה ותפילה”, הקסה”ז)

הכול אחד בלא פירוד

.211 צריך לדעת, אשר אלקים הוי”ה, הכול אחד בלא פירוד. הוי”ה הוא האלקים. וכשהאדם יידע שהכול אחד, ולא ישים פירוד, אז אפילו הצד האחר יסתלק מהעולם, ולא יהיה נמשך למטה.

כי אם יתעצם האדם להעלות מ”ן, ולהעלות הזו”ן לייחדם במקום או”א כהלכתו, הנה לא לבד שלא ייאחז הס”א בשפע, אלא עוד גורם זה להעביר את הס”א, שלא תוכל לשלוט בעולם.

(“המצווה הרביעית”, הקסה”ז)

עליית התפילה

.95 עם עליית התפילה, נוסעים כל אלו האורות והמחנות, וקושרים קשרים, ונכללים כולם כאחד, עד שנקשר רוח של ההיכל התחתון ברוח של היכל זה, ונעשו אחד. ונכנסים כולם בתוך העמוד שבאמצע ההיכל. ועולים בכוחו, להתכלל ברוח שבהיכל הרביעי העליון עליהם. אשרי חלקו מי שיודע סוד ריבונו, ומרים דגלו במקום שצריך.

(“שבעה היכלות של או”א דבריאה”, בראשית-ב)

תפילת הצדיקים

.20 ותהר רבקה אשתו. שמצד המערכת לא הייתה ראויה להריון, כי הייתה עקרה מלידה, אלא בסיבת תפילתו, חתר לו חתירה, ששינה את סדר המערכת. ואז, ותהר רבקה אשתו.

.21 עשרים שנה השתהה יצחק עם אשתו ולא ילדה. עד שהתפלל תפילתו. והוא משום שהקב”ה חפץ בתפילתם של צדיקים, בשעה שמבקשים מלפניו התפילה על מה שהם צריכים. מהו הטעם? כדי שיתגדל ויתווסף משחת קודש ע”י תפילת הצדיקים לכל מי שצריך. כי הצדיקים בתפילתם פותחים את הצינור העליון, ואז, אפילו אותם שאינם ראויים להיענות, נענים.

(“ויֶעְתַר יצחק”, תולדות)

מהי כוונה בתפילה

.189 אם ישים אליו ליבו, רוחו ונשמתו אליו יאסוף. כי הרצון והמחשבה מושכים המשכה ועושים מעשה בכל מה שצריך. וע”כ בתפילה צריכים רצון והרהור לכוון בה. וכן בכל העבודות של הקב”ה, ההרהור והמחשבה עושים מעשה ומושכים המשכה לכל מה שצריך.

(“ההרהור שלו היה ברחל”, וייצא)

תפילת רבים

.45 תפילה של רבים עולה לפני הקב”ה, והקב”ה מתעטר באותה התפילה. משום שהיא עולה בכמה אופנים, כי אחד שואל חסדים, והשני גבורות, והשלישי רחמים. ונכללת מכמה צדדים, מצד ימין משמאל ומאמצע. כי חסדים נמשכים מצד ימין, וגבורות מצד שמאל, ורחמים מהצד האמצעי. ומשום שנכללת מכמה אופנים וצדדים, נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי העולמים, יסוד, המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה לכל הציבור.

אבל תפילת יחיד אינה כלולה מכל הצדדים, והיא אינה אלא באופן אחד, או שמבקש חסדים, או גבורות, או רחמים. וע”כ תפילת יחיד אינה מתוקנת להתקבל כמו תפילת הרבים. כי אינה נכללת בכל ג’ הקווים, כמו תפילת הרבים.

(“תפילותיהם של הצדיקים”, וישלח)

תפילת העני

.63 תפילת העני מקדימה להתקבל לפני הקב”ה מכל תפילות העולם. תפילה לעני הדבוק בעוניו, כמי שאין לו מעצמו מאומה.

.65 תפילת כל אדם היא תפילה. אבל תפילת העני, היא תפילה העומדת לפני הקב”ה, שהיא שוברת שערים ופתחים, ונכנסת להתקבל לפניו. כמ”ש, ולפני ה’ שִׂיחו, כמי שמתרעם על דיניו של הקב”ה.

(“תפילותיהם של הצדיקים”, וישלח)

תפילת הצדיקים

.66 תפילת הצדיקים היא שמחה לכנ”י, הנוקבא, להתעטר עם התפילה לפני הקב”ה. ומשום זה היא אהובה יותר על הקב”ה מתפילת העני. ומשום זה הקב”ה משתוקק לתפילת הצדיקים, בשעה שצריכים להתפלל, משום שיודעים איך לרצות את ריבונם.

(“תפילותיהם של הצדיקים”, וישלח)

אוהבו של המלך

.253 אין דבר שיהיה אהוב לפני הקב”ה, כמו תפילתם של צדיקים. ואע”פ שרצוי לו, פעם עושה בקשתם ופעם אינו עושה.

.254 פעם אחת היה העולם צריך מטר. בא רבי אליעזר וגזר ארבעים תעניות, ומטר לא בא. התפלל תפילה ולא בא מטר. בא רבי עקיבא, עמד והתפלל. אמר, משיב הרוח, ונשב רוח עז וקשה. אמר, ומוריד הגשם, ובא מטר. חָלְשה דעתו של רבי אליעזר. הסתכל רבי עקיבא בפניו והרגיש חולשת דעתו.

.255 עמד רבי עקיבא לפני העם ואמר, אמשול לכם משל, למה הדבר דומה. רבי אליעזר דומה לאוהבו של מלך, שאוהב אותו ביותר. וכשבא לפני המלך, הוא רצוי לו, ואינו רוצה לתת לו בקשתו במהרה, כדי שלא ייפרד ממנו, כי רצוי לו שידבר עימו. ואני דומה לעבדו של המלך, שמבקש לפניו בקשה, והמלך אינו רוצה שייכנס לשערי ההיכל, ומכ”ש לדבר עימו. אמר המלך, תנו לו בקשתו מיד ולא ייכנס לכאן.

כך רבי אליעזר הוא אוהבו של המלך, ואני עבד. ורוצה המלך לדבר עימו כל יום ולא ייפרד ממנו. ואני, אין המלך רוצה, שאבוא לשערי ההיכל. ע”כ נתן לי בקשתי מיד. נחה דעתו של רבי אליעזר.

(“י”ב (12) הרי אפרסמון”, שמות)

התפילה היא לתיקון השכינה

.164 כמה חביבים ישראל לפני הקב”ה, שאין אומה ולשון בכל אוה”ע עובדי עבודה זרה, שיהיו להם אלקים שיקבלו תפילתם, כמו שעתיד הקב”ה לקבל תפילתם ובקשתם של ישראל, בכל שעה שצריכים לקבלת התפילה, שהם מתפללים רק בשביל המדרגה שלהם, השכינה. כלומר, בכל שעה שתפילתם היא לתיקון השכינה.

(“ויעל מעליו אלקים”, וישלח)

המסתכל בתפילתו להקב”ה

.209 אין לאדם להסתכל בתפילתו להקב”ה, אם ישועתו באה או לא באה, כי כאשר מסתכל בה, כמה בעלי הדין באים להסתכל במעשיו.

(“ויַרְא את בנימין”, מקץ)

מי שרוצה שהקב”ה יקבל תפילתו

.211 ועץ חיים תאווה באה. מי שרוצה שהקב”ה יקבל תפילתו, יעסוק בתורה, שהיא עה”ח. ואז תאווה באה. מהי תאווה? זוהי מדרגה, שכל תפילות העולם הן בידיה, הנוקבא, והיא מביאה אותן לפני מלך העליון, ז”א. תאווה באה, כי באה לפני מלך העליון לזיווג, כדי להשלים רצונו של האדם המתפלל, למלא בקשתו.

.213 שאינה נמשכת בין אלו הממונים והמרכבות מיד ליד. אלא שהקב”ה נותן אותה מיד, משום כי כשנמשכת בין אלו הממונים והמרכבות, כמה הם בעלי הדין שניתן להם רשות לעיין ולהסתכל בדינו, מטרם שנותנים לו ישועתו. אבל מה שיוצא מבית המלך וניתן אל האדם, בין שהוא ראוי או אינו ראוי, ניתן לו מיד. וזהו, עץ חיים תאווה באה, שפירושו, שניתן לו מיד.

(“ויַרְא את בנימין”, מקץ)

מי שליבו טרוד

.713 לעולם יסדר אדם שבחו של אדונו, ואח”כ יתפלל תפילתו. מי שליבו טרוד ורוצה להתפלל תפילתו, או שהוא בצרה, ואינו יכול לסדר שבחו של אדונו, מה הוא?

.714 אע”פ שאינו יכול לכוון את הלב והרצון, למה יגרע סדר שבחו של ריבונו? אלא יסדר שבחו של ריבונו, אע”פ שאינו יכול לכוון, ואח”כ יתפלל תפילתו. כמ”ש, תפילה לדוד, שִמעה ה’ צדק, הקשיבה רינתי האזינה תפילתי. בתחילה אמר, שִמעה ה’ צדק, משום שסידר שבח של ריבונו. ואח”כ, הקשיבה רינתי האזינה תפילתי. מי שיכול לסדר שבח של אדונו ואינו עושה, עליו כתוב, גם כי תרבו תפילה אינני שומע.

(“דן ידין עמו”, ויחי)

כך עולה המ”ן ממדרגה למדרגה

.715 בהתעוררות של מטה ע”י הקרבת הקורבן, מתעורר ג”כ למעלה. וכן גם בהתעוררות של מעלה אל העליון ממנו, מתעורר העליון ממנו. עד שההתעוררות מגיע למקום שצריכים שם להדליק את הנר, והוא נדלק.

ונמצא שבהתעוררות העשן, העולה מקורבן שלמטה, נדלק הנר למעלה, הנוקבא. וכשנר הזה נדלק, כל הנרות האחרים נדלקים, וכל העולמות מתברכים ממנו. נמצא, שהתעוררות הקורבן הוא תיקון העולם, וברכות העולמות כולם.

כי התחתונים, שבעולם עשיה, אינם יכולים להעלות מ”ן ישר לזו”ן דאצילות, אלא רק למדרגה עליונה הסמוכה לה. ואותה מדרגה מעלה ג”כ לעליונה הסמוכה לה. וכן עולה המ”ן ממדרגה למדרגה, עד שהמ”ן מגיעים לזו”ן דאצילות.

ע”כ נאמר, שבהתעוררות של מטה ע”י הקורבן שהתחתונים מקריבים בעולם עשיה, מתעורר ג”כ למעלה, שמתעוררים המדרגות שבעולם היצירה, להעלות המ”ן שקיבלו מעשיה אל עולם הבריאה. ובהתעוררות של מעלה של מדרגות הבריאה, אל העליון ממנו, אל עולם אצילות, מתעורר העליון ממנו, עד שמגיע המ”ן אל הנוקבא, ומעלה המ”ן לז”א. והיא מאירה ממנו. להדליק את הנר, פירושו לייחד הנוקבא, שנקראת נר, בז”א, כדי שתקבל ממנו אור, שנבחן שנדלקת ממנו.

.716 איך נעשה זה? התחיל עשן הקורבן לעלות, אלו צורות הקדושות הממונים על עולם העשיה, מיתקנות להתעורר להעלות מ”ן, ומתעוררות למדרגות שמעליהן בעולם היצירה, בתשוקה עליונה, כמ”ש, הכפירים שואגים לטרף. ואלו שבעולם היצירה, מתעוררות למדרגות עליונות שעליהן בעולם הבריאה, עד שמגיע ההתעוררות למקום שצריכים להדליק את הנר, כלומר, עד שרוצה המלך, ז”א, להתחבר במטרוניתא, הנוקבא.

(“דן ידין עמו”, ויחי)

התעוררות והשתוקקות של התחתון

.717 מה הם מ”ן? שבהשתוקקות שלמטה, עולים מים תחתונים, מ”ן, לקבל מים עליונים, מ”ד, מהמדרגה שעליהם. כי מים תחתונים, מ”ן, אינם נובעים, זולת ע”י התעוררות ההשתוקקות של התחתונה. ואז ההשתוקקות של התחתונה והעליונה מתדבקות, ונובעים מים תחתונים נגד מים עליונים היורדים, ונגמר הזיווג, והעולמות מתברכים, וכל הנרות דולקים, והעליונים והתחתונים נמצאים בברכות.

(“דן ידין עמו”, ויחי)

ייזהר שלא לצאת יחידי בדרך

.425 וכתוב, המלאך הגואל אותי מכל רע. הלוא, אשר גאל, היה צריך לומר? הגואל, משום שנמצא תמיד עם האדם ואינו סר מאדם צדיק לעולם.

המלאך הגואל זהו השכינה, שהולכת עם האדם תמיד, ואינה סרה ממנו כל עוד שהאדם שומר מצוות התורה. וע”כ יהיה האדם נזהר, שלא יצא יחידי בדרך. מהו יחידי? שצריך האדם להיזהר לשמור מצוות התורה, כדי שלא תסתלק השכינה ממנו, ויוכרח ללכת יחידי, בלי זיווג עם השכינה.

(“ההר הנורא”, ויחי)

תפילת הדרך

.426 כשהאדם יוצא לדרך, יסדר תפילתו לפני אדונו, כדי להמשיך עליו את השכינה. ואח”כ יצא לדרך. ונמצא זיווג השכינה, לגאול אותו בדרך, ולהצילו בכל מה שצריך.

(“ההר הנורא”, ויחי)

המוריד דמעות בתפילתו

.203 כל הדברים שבעולם תלויים בתשובה ובתפילה שהאדם מתפלל להקב”ה. וכש”כ מי שמוריד דמעות בתפילתו, שאין שער שאלו הדמעות לא תבואנה בו. כתוב, ותפתח ותראהו את הילד. ותפתח, זוהי השכינה, העומדת על ישראל כאם על הבנים. והיא פותחת תמיד בזכותם של ישראל.

.204 כיוון שפתחה ותראהו את הילד, ילד שעשועים, ישראל, שחוטאים לפני מלכם תמיד, ומיד שמתחננים לפני הקב”ה, חוזרים בתשובה ובוכים לפניו, כבן הבוכה לפני אביו. כתוב, והנה נער בוכה. כיוון שבכה, הוסרו ממנו כל הגזרות הקשות שבעולם.

(“ותרד בת פרעה”, שמות)

צעקת הלב

.354 צעקה, פירושה, שצועק ואינו אומר כלום, בלי דיבורים. גדולה צעקה מכולן, שצעקה היא בלב, וקרובה להקב”ה יותר מתפילה ומאנחה, כמ”ש, כי אם צָעוֹק יצעק אליי שָמוֹע אשמע צעקתו.

(“אנחה שוועה צעקה”, שמות)

אנחה צעקה ושוועה

.353 שלושה עניינים כאן: אנחה, שוועה, צעקה. ואינם דומים זה לזה. אנחה, שכתוב, וייאנחו בני ישראל. צעקה, שכתוב, ויצעקו. שוועה, שכתוב, ותעל שוועתם. וכל אחד מתפרש בפני עצמו. וכולם עשו ישראל.

אלא צעקה ושוועה עשו ישראל, אנחה לא עשו, שזה משמע מהכתוב, וייאנחו ולא ויתאנחו, ולמעלה הייתה האנחה בשבילם.

.354 צעקה ושוועה, במה הן נבדלות? אין שוועה אלא בתפילה, כמ”ש, שִׁמעה תפילתי ה’ ושוועתי האזינה. וכן כתוב, אליך ה’ שיוַועְתי. וכן כתוב, שיוועתי אליך ותִרפָּאֵני. הרי ששוועה, פירושה דיבורי תפילה.

צעקה, פירושה, שצועק ואינו אומר כלום, בלי דיבורים. גדולה צעקה מכולן, שצעקה היא בלב, וקרובה להקב”ה יותר מתפילה ומאנחה, כמ”ש, כי אם צָעוֹק יצעק אליי שָמוֹע אשמע צעקתו.

אנחה צעקה ושוועה, הן מחשבה קול דיבור, בינה ז”א מלכות. וע”כ צעקה שאין בה דיבור, יותר מתקבלת לה’ מתפילה בדיבור. משום שהדיבור הוא בהתגלות ויש בו אחיזה למקטרגים. אבל צעקה, שאין בה התגלות אלא רק בלב הצועק, אין בה אחיזה למקטרגים. וגם היא מתקבלת יותר מאנחה, כי מגולה רק במחשבת הנאנח, בחינת בינה, ואין התחתון ביכולת להתדבק על ידה כראוי בה’. וע”כ צעקה יותר מתקבלת.

.355 בשעה שאמר הקב”ה לשמואל, ניחמתי כי המלכתי את שאול למלך. כתוב, וייחר לשמואל, ויזעק אל ה’ כל הלילה. הניח הכול, אנחה ושוועה, ולקח צעקה, משום שהיא קרובה להקב”ה יותר מכולן. כמ”ש, ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אליי.

(“אנחה שוועה צעקה”, שמות)

תפילה שלמה

.356 מי שמתפלל ובוכה וצועק, עד שאינו יכול עוד לנענע בשפתיו, זוהי תפילה שלמה שהיא בלב, ולעולם אינה חוזרת ריקה, אלא שמתקבלת. גדולה צעקה, שקורעת גזר דינו של אדם מכל ימיו.

.357 גדולה צעקה שמושלת על מדה”ד של מעלה. גדולה צעקה, שמושלת בעוה”ז ובעוה”ב. בשביל צעקה נוחל האדם העוה”ז והעוה”ב. כמ”ש, ויצעקו אל ה’ בצר להם ממצוקותיהם יצילֵם.

(“אנחה שוועה צעקה”, שמות)

כל הנחלים הולכים אל הים

.235 כל הנחלים הולכים אל הים. שהנחלים, השפע דז”א, הולכים אל המלכות, הים. ומשום שמקבלת אותם מלמעלה מבינה, היא נקראת תפילה, ומתקדשת מקדושתם ונקראת קדושה. כי מוחין דבינה נקרא קדושה, ונקרא תפילה. ואז נקראת המלכות, מלכות שמיים שלמה.

(“כי מלאכיו יצווה לךְ”, בוא)

המייחד השם הקדוש ללא כוונה, משליכים תפילתו

.278 כל אדם שבא לייחד את השם הקדוש, ולא כיוֵון בו בלב וברצון וביראה, כדי שיתברכו בו עליונים ותחתונים, משליכים תפילתו לחוץ. והכול מכריזים עליו רע. והקב”ה קורא עליו, כי תבואו לֵרָאות פניי.

.279 לראות פניי, כל אלו הפנים של המלך, הארת חכמה, כמ”ש, חכמת אדם תאיר פניו, גנוזים בעומק אחר החושך, שהם הדינים שבקו שמאל. וכל אלו היודעים לייחד את השם הקדוש כראוי, מתבקעים כל אלו כותלי החושך, ופני המלך נראים ומאירים לכל. וכשהם נראים ומאירים, מתברכים כולם, העליונים והתחתונים. אז נמצאות ברכות בכל העולמות. ואז כתוב, לראות פניי.

(“ימינךָ ה’ נאדרִי בכוח”, בשלח)

שיר המעלות

.408 שיר המעלות. ממעמקים קְראתיךָ ה’. למה כתוב שיר המעלות סתם, ואינו מפורש מי אמר אותו? אלא שיר המעלות, פירושו, שעתידים כל בני העולם לומר זה, כי השיר הזה עתידים לאומרו לדורות עולם.

(“פרשת הַמָן”, בשלח)

ולמה צריך להתפלל ממעמקים?

.409 ממעמקים קראתיך. פירושו, כל מי שמתפלל תפילתו לפני המלך הקדוש, צריך לבקש בקשותיו ולהתפלל מעומק הלב, כדי שיימצא ליבו שלם בהקב”ה, ויכַוון ליבו ורצונו. כמ”ש, ממעמקים קראתיך. והאם אמר דוד כך, והרי כתוב, בכל ליבי דְרשתיךָ? ופסוק זה די, להתפלל בכל לב, ולמה צריך ממעמקים?

.410 אלא כל אדם שמבקש בקשתו לפני המלך, צריך שיכוון דעתו ורצונו לשורש השורשים, להמשיך ברכוֹת מעומק הבוֹר, כדי שייזלו ברכות ממעיין של כל. שהוא המקום, שיוצא ממנו אותו הנהר, שהוא חו”ס. כמ”ש, ונהר יוצא מעדן. עדן הוא חכמה. נהר היא בינה, שיצאה מחוץ לראש א”א, שהוא חו”ס.

וכתוב, נהר פְּלָגָיו, ישַמְחוּ עיר האלקים. וזהו נקרא, ממעמקים. עומק כל, עומק הבור, שמעיינות יוצאים ונמשכים ממנו לברך כל. וזוהי ההתחלה להמשיך ברכות מלמעלה למטה.

(“פרשת הַמָן”, בשלח)

להמשיך ברכות מהעומק של הכול

.411 כשעתיקא הסתום מכל סתומים רצה לזמן ברכות לעולם, הִשרה הכול והכליל הכול בעומק העליון ההוא, חו”ס דא”א, מבחינת מה שהבינה יוצאת ממנו לחוץ. ומכאן שואב ונמשך נהר, בינה. שנחלים ומעיינות יוצאים ממנו, שהם המוחין. ומושְקים הכול ממנו, שכל המוחין של זו”ן ובי”ע נמשכים משם. ומי שמתפלל תפילתו, צריך לכוון ליבו ורצונו, להמשיך ברכות מהעומק של הכול הזה, כדי שתתקבל תפילתו וייעשה רצונו.

(“פרשת הַמָן”, בשלח)

פרעה הקריב את ישראל לתשובה

.65 ופרעה הקריב. שהקריב כל חֵילו ורכביו לעשות מלחמה. ועוד לומדים, שפרעה הקריב את ישראל לתשובה. וע”כ כתוב, ופרעה הקריב, ולא כתוב, ופרעה קרב.

.66 אין ישראל פוקדים להקב”ה בשעת נחת, אלא בשעה שצר להם, אז כולם פוקדים לו. שכולם מתפללים בתפילות ובבקשות, ושופכים לפניו תפילות. מתי? בשעה שפקד אותם הקב”ה ברצועה שלו. אז הקב”ה עומד עליהם ברחמים, ורצוי לפניו הקול שלהם, כדי להיפרע מאויביהם, ומתמלא עליהם רחמים.

.67 ישראל היו מתקרבים אל הים, והיו רואים הים לפניהם הולך וסוער, וגליו זקופים למעלה. היו יראים. נשאו עיניהם, וראו את פרעה וחֵילו, ואבני קֶלַע וחיצים. אז כתוב, וייראו מאוד. ויצעקו בני ישראל. מי גרם לזה שהתקרבו ישראל לאביהם של מעלה? פרעה. כמ”ש, ופרעה הקריב.

(“ופרעה הקריב”, בשלח)

אם לא הקדימו האבות להתפלל על ישראל

.69 התייצבו ורְאו את ישועת ה’. אין לכם לעשות מלחמה, כי הקב”ה יעשה מלחמה בשבילכם. כמ”ש, ה’ יילָחֵם לכם ואתם תחֲרישון. בלילה ההוא אסף הקב”ה את הפמליה שלו, ודן דינם של ישראל. ואם לא הקדימו האבות להתפלל על ישראל, לא היו ניצולים מן הדין.

(“ופרעה הקריב”, בשלח)

התפללו ובקשו לפני אדונכם, שמבקש אתכם

.86 אם תבקשו בַקשו, אם תבקשו בקשותיכם בתפילה לפני המלך, בקשו, התפללו ובקשו בקשותיכם ושובו אל אדוניכם. בואו, כמי שמזמין לקבל את בניו ולרחם עליהם. אף כן, הקב”ה, בוקר וגם לילה קורא ואומר, בואו. אשריהם העם הקדוש, שאדונם מבקש אותם וקורא להם לקרב אותם אליו.

(“אמר שומר בא בוקר”, תרומה)

מתי שערי דמעות לא ננעלים

.713 כוהן גדול העומד לפניו, לא היה נכנס לביהמ”ק אלא רק בשמחה ולהראות שמחה, כי המקום גורם. ועל זה כתוב, עִבדו את ה’ בשמחה. כי צריך שלא להראות בה עצבות.

.714 א”כ, מי שבצער ובדוחק, שאינו יכול לשמוח בליבו, ומתוך דחקו, יש לו לבקש רחמים לפני מלך העליון. וא”כ, לא יתפלל תפילתו כלל, ולא ייכנס בעצבות משהו, שהרי אינו יכול לשמח את ליבו ולהיכנס לפניו בשמחה. מהו התיקון שיש לאדם הזה?

.715 אלא כל השערים ננעלים ונסגרים, ושערי דמעות אינם נסגרים. ואין דמעה, אלא מתוך צער ועצבות. וכל אלו הממונים על השערים, שוברים עיקולי הדרכים והמנעולים, ומכניסים הדמעות האלו. והתפילה ההיא נכנסת לפני המלך הקדוש.

.716 אז המקום ההוא, המלכות, יש לה לחץ מהעצבות ומהלחץ של האדם ההוא, כמ”ש, בכל צרתם לא צר. וצריך לקרוא, לו צר. כי צער האדם נוגע אל השכינה.

ההשתוקקות של עולם העליון, ז”א, אל המקום הזה, המלכות, כזכר שחשקו תמיד אל הנוקבא. ע”כ כשהמלך, ז”א, נכנס אל המטרוניתא, המלכות, ומוצא אותה בעצבות, אז כל מה שהיא רוצה נמסר בידיה, והאדם ההוא או התפילה ההיא אינם חוזרים ריקם, והקב”ה מרחם עליו. אשרי חלקו של האדם ההוא, ששופך דמעות לפני הקב”ה בתפילתו.

(“סוֹלוּ לרוכב בערבוֹת”, תרומה)

בשעה שתצטרך להקב”ה

.560 שמחו החברים בדרך. כשהגיעו להר אחד, אמר רבי חייא למוליך החמורים, מה שמך? אמר לו, חנן. אמר לו, הקב”ה יְחוֹננך וישמע לקולך בשעה שתצטרך לו.

(“מזון הנשמות”, תרומה)

סדר תפילה

.39 ישרצו המים. ישרצו תרגומו ירחשון, כשרוחשות שפתיו, כשמתנועעות שפתיו דברי תפילה בזַכּות ובנקיות הדעת. ובמים המנקים ומטהרים, רוחש, נפש חיה. כי כשאדם רוצה לסדר תפילתו לאדונו, שפתותיו רוחשות באופן הזה מלמטה למעלה, להעלות כבוד אדונו, למקום השיקוי של הבאר העמוק של בינה.

ואח”כ הולך להמשיך מלמעלה למטה, מאותו השיקוי של הנחל, בינה, לכל מדרגה ומדרגה, עד המדרגה האחרונה, מלכות, להמשיך נדבה לכל מלמעלה למטה. ואח”כ צריך לקשור קשר בכל, שייחד כל המדרגות בא”ס, קשר הכוונה של האמונה. וייעשו כל משאלותיו, בין משאלות הציבור בין משאלות יחיד.

(“פרק שלישי”, סִפְרָא דצניעותא)

תפילת האדם לאדונו

.40 התפילה, שיש לאדם לבקש מאדונו, מסודרת בתשעה אופנים:

א. בסדר א”ב.

ב. בהזכרת מידות הקב”ה: רחום, חנון ועוד.

ג. בשמות מכובדים של הקב”ה: אהי”ה י”ה יה”ו אל אלקים הוי”ה צבאות שד”י אדנ”י.

ד. בע”ס כח”ב חג”ת נהי”מ.

ה. בהזכרת הצדיקים: האבות, הנביאים, המלכים.

ו. בשירות ותשבחות, שיש בהן קבלה אמיתית.

ז. למעלה מהם, מי שיודע לתקן תיקונים לאדונו כראוי.

ח. בידיעה להעלות מלמטה למעלה.

ט. ויש מי שיודע להמשיך שפע מלמעלה למטה.

.41 ובכל ט’ אופני תפילה אלו, צריכים כוונה גדולה. ואם לא, עליו כתוב, ובוזַיי יֵיקָלו. ובכוונת אָמֵן צריך לכוון, שהוא כולל ב’ שמות הוי”ה אדנ”י, שהם בגי’ צ”א (91), וגם אמן בגי’ צ”א. ושם הוי”ה, ז”א, גונז טובו וברכותיו באוצר, הנקרא היכל, שהוא אדנ”י, מלכות. וזה מרומז בפסוק, והוי”ה בהיכל קודשו, הס מפניו כל הארץ. וגם מרומז במה שלומדים, כל טוב האדם בביתו. כי אדם בגי’ מ”ה (45), שֵם הוי”ה במילוי אותיות א’. וכל טובו בביתו, אדנ”י, מלכות. כמ”ש, בכל ביתי נאמן הוא. ומתרגם, בכל מי שאיתי, במלכות.

.42 ואם מכוון בכל אחד מט’ אופני התפילה כראוי, זהו אדם המכבד שֵם אדונו את שמו הקדוש. ועל זה כתוב, כי מכבדיי אכבד ובוזיי ייקלו, אכבד אותו בעוה”ז לקיים ולעשות כל צרכיו. ויראו כל עמי הארץ, כי שם הוי”ה נקרא עליו, וייראו ממנו. ובעוה”ב יזכה לעמוד במחיצת חסידים, במחלקת החסידים, אע”פ שלא קרא בתורה כל צורכו, אלא כיוון שזכה להסתכל בידיעת אדונו וכיוון בו כראוי.

.43 מי שאינו יודע לייחד את השם הקדוש, ולקשור קשר האמונה, ולהמשיך למקום שצריך, ולכבד שם אדונו, טוב לו שלא נברא. וכש”כ, מי שאינו מכוון באמן. וע”כ כל מי שרוחש בשפתיו בניקיון הלב, במים המנקים, כתוב עליו, ויאמר אלקים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, בשביל אדם היודע לייחד צלם ודמות כראוי. ז”א צלם והנוקבא דמות, ויִרְדו בדגת הים.

(“פרק שלישי”, סִפְרָא דצניעותא)

סוד התפילה

.107 בכל יום קורא כרוז, לכל בני העולם, בכם תלוי דבר זה, שכתוב, קחו מאיתכם תרומה לה’. ואם תאמרו, שהדבר קשה לכם, כתוב, כל נדיב ליבו יביאֶהָ.

.108 מכאן הסוד לתפילה. כי אדם הירא מריבונו ומכוון ליבו ורצונו בתפילה, הוא מתקן תיקון העליון. בתחילה בשירות ובתשבחות, שאומרים המלאכים העליונים למעלה, ובסדר ההוא של תשבחות שאומרים ישראל למטה, המלכות מקשטת עצמה ומיתקנת בתיקוניה, כאישה המתקשטת לבעלה.

(“כוונת התפילה”, ויקהל)

פיו ליבו ורצונו יחד

.111 ואנו, מפני מלך העליון, צריכים לעמוד על מעמדנו באימה וברעדה, כי אז מושיט לה ימינו בברכת, מגן אברהם, שהוא קו ימין. ואח”כ שמאלו ששם תחת ראשה בברכת, אתה גיבור, קו שמאל. ואח”כ מתחבקים שניהם יחד בנשיקין בברכת, האל הקדוש, קו האמצעי. ומשם ולמעלה הן נשיקין עד שלוש הברכות האחרונות.

ואלו הן שלוש הברכות הראשונות של תפילת שמונה עשרה. וצריך האדם לשים ליבו ורצונו, ולכוון בכל אלו התיקונים והסדרים של התפילה, פיו וליבו ורצונו יחד.

(“כוונת התפילה”, ויקהל)

המוסר את נפשו בדבקות, נצרר בצרור החיים

.112 עתה שמלך העליון והמלכות הם בחיבור בחדווה באלו הנשיקין, מי שצריך לשאול שאלות ובקשות ישאל, כי אז הוא שעת רצון. כיוון שביקש האדם בקשותיו מלפני המלך והמלכה ב-12 הברכות האמצעיות, אז יתקין עצמו ברצונו ובליבו לשלוש הברכות האחרונות, לעורר חדווה שבסתר.

כי מאלו שלוש ברכות הוא מתברך בדבקות אחרת, בזיווג. והאדם יתקן את עצמו לצאת מפניהם ולהניח אותם בחדווה מוסתרת שבאלו שלוש ברכות. ועכ”ז צריך להיות רצונו, שהתחתונים יתברכו מאלו הברכות של החדווה המוסתרת.

.113 ואז צריך ליפול על פניו, ולמסור את נפשו, בשעה שהמלכות אוחזת הנפשות והרוחות. אז היא השעה למסור נפשו בתוך אלו הנפשות שאוחזת. כי אז צרור החיים, המלכות, הוא כראוי.

.114 אם בשעה שהמלכות אוחזת הנפשות והרוחות של בני האדם, ברצון אחד של הדבקות, האדם שם ליבו ורצונו לזה, ונותן נפשו בדבקות ברצון ההוא, לכלול נפשו באותה הדבקות. אם בשעה ההיא, התקבלה מסירת נפשו, ברצון הנפשות והרוחות והנשמות שאוחזת המלכות, זהו אדם שנצרר בצרור החיים, בעוה”ז ובעוה”ב.

.115 ועוד, שהמלך והמטרוניתא, ת”ת ומלכות, צריכים להיכלל מכל הצדדים מלמעלה ומלמטה, ולהתעטר בנשמות בכל הצדדים, המלכות מתעטרת בנשמות מלמעלה ומתעטרת בנשמות מלמטה, מאותם שמוסרים לה נשמתם.

ואם האדם מכוון ליבו ורצונו לכל זה, ומוסר לה נפשו מלמטה בדבקות וברצון, אז הקב”ה קורא לו שלום למטה, כעין שלום של מעלה, יסוד, המברך את המלכה, ומכליל אותה ומעטיר אותה מכל הצדדים.

.116 אף כך האדם הזה, הקב”ה קורא לו שלום. כמ”ש, ויקרא לו ה’ שלום. וכל ימיו קוראים לו כך למעלה, שלום. משום שהכליל והעטיר את המלכה מלמטה, כעין השלום הזה שלמעלה, יסוד.

.117 וכשהאדם ההוא מסתלק מעוה”ז, נשמתו עולה ובוקעת בכל אלו הרקיעים, ואין מי שיעכב בידה. והקב”ה קורא לה ואומר, יבוא שלום. והשכינה אומרת, ינוחו על משכבותם, ויפתחו לה י”ג (13) הרים של אפרסמון הטהור. ולא יהיה מי שיעכב בידה. וע”כ, אשרי מי ששם ליבו ורצונו לזה. וע”כ כתוב, כל נדיב ליבו יביאה את תרומת ה’ אל מלך העליון.

(“כוונת התפילה”, ויקהל)

לסדר תפילה כראוי

.150 אשרי חלקו של אדם, שיודע לסדר תפילתו כראוי. בתפילה זו שמתעטר בה הקב”ה, הוא מחכה, עד שיגמרו כל תפילות ישראל לעלות, ונכללות בתפילה השלמה. ואז הכול הוא בשלמות כראוי למעלה ולמטה.

(“עליית התפילה”, ויקהל)

שיכור המתפלל הוא כאילו עובד עבודה זרה

.93 שני עניינים הם שאינם מתיישבים יחד, יין ועבודת השמיים.

.94 שיכור המתפלל הוא כאילו עובד עבודה זרה. ומנַיין זה? מֵחַנה, כמ”ש, ויַחְשבֶהָ עֵלִי לשיכורה. והשיבה ואמרה, אל תיתן את אמָתך לפני בת בלייעל, לפני עבודה זרה.

.95 אין אנשים שנקראים קדושים, חוץ מאלו נזירי היין. כמ”ש, כל ימי הַזירוֹ לה’, קדוש יהיה.

.96 אין יין שנקרא יין טוב, כמו יין של ארץ ישראל. ויותר מכולם היין של הגליל העליון. שאיש אינו יכול לשתות ממנו חצי לוג.

.97 רבי אלעזר בן רבי שמעון הלך לראות את רבי יוסי, חמיו. נתנו לו לאכול עגל משולש רך. ופתח לו חבית אחת יין. חמיו מזג והוא שתה, מזג והוא שתה. אמר לו רבי יוסי, אפשר ששמעת מאביך, כמה שיעורו של כוס, שמותר לשתות?

אמר לו, השיעור של הכוס הוא כמו שהוא, וישתה כוס אחת אם המשקה חם. וכן כוס אחת, אם המשקה קר. אבל לא שיערו חכמים בכוסך שהיא קטנה, וביינך שהוא טוב, ובמעיי שהם רחבים.

(“יין ושיכר אל תֵשְׁת”, נוח, זוהר חדש)

תפילת רבים ותפילת יחיד

.485 הממונה הקדוש עומד על הפתח, לכל התפילות שבוקעות אווירים ורקיעים לבוא לפני המלך. אם היא תפילת רבים, הוא פותח הפתח ומכניס אותה ומתעכבת שם, עד שנעשו שם כל תפילות העולם עטרה בראש צדיק חי העולמים, יסוד.

.486 ואם היא תפילת יחיד, היא עולה עד שמגיעה לפתח ההיכל, שהממונה הזה עומד בו. אם יפה התפילה להיכנס למלך הקדוש, מיד הוא פותח פתח ומכניס אותה. ואם אינה יפה, דוחה אותה לחוץ, ויורדת ומשוטטת בעולם, ועומדת ברקיע התחתון, מאלו הרקיעים שלמטה המנהיגים בעולם. ברקיע ההוא עומד ממונה סָהֲדיאל, לוקח אלו התפילות הנדחות, הנקראות תפילות פסולות, וגונז אותן, עד שהאדם ההוא חוזר בתשובה.

.487 אם חוזר בתשובה לפני אדונו כראוי, ומתפלל תפילה אחרת טובה, כשהתפילה עולה, לוקח הממונה סהדיאל את התפילה הזו הפסולה, ומעלה אותה למעלה עד שנפגשת בתפילה הטובה, ועולות ומתערבות יחד ונכנסות לפני המלך הקדוש.

(“היכל לִבְנת הספיר יסוד”, פקודי)

לערוך תפילה כראוי

.574 י”ב (12) גלגלים סובבים בהיכל הזה, נקראים שרפים, בשני גוונים לבן ואדום, רחמים ודין. הם העומדים להשגיח תמיד על בעלי הצער, ששאר העמים מצערים אותם ומֵצרים להם. ונקראים חלונות. כמ”ש, משגיח מן החלונות.

.575 ואלו עומדים להסתכל על אלו שמתפללים תפילתם, ומקדימים לבית הכנסת, להיספר מאלו עשרה ראשונים. אז עולים השרפים וכותבים אותם למעלה, משום שעשרה ראשונים נקראים חברים אליהם. כמ”ש, חברים מקשיבים לקולךְ השמיעיני.

.576 אשרי הצדיקים שיודעים לערוך תפילתם כראוי, משום שכאשר תפילה זו מתחילה לעלות, אלו המלאכים עולים עם תפילה זו, ונכנסים ברקיעים ובהיכלות, עד השער של פתח העליון, ונכנסת תפילה להתעטר לפני המלך.

.577 כל אלו המתפללים תפילות, ומקדשים לאדונם ברצון שלם, תפילה זו צריכים להוציאה מן המחשבה וברצון הדיבור והרוח. אז מתקדש שמו של הקב”ה. וכשהתפילה מגיעה למלאכים, שהם חברים, כולם לוקחים תפילה והולכים עימה עד ההיכל הרביעי, בפתח אשר שם. ואלו המלאכים משבחים להקב”ה, בזמן שישראל מתפללים תפילות ומקדישים להקב”ה. ביום, אלו הם הממונים שביום שהתמנו לשבח יחד עם ישראל, להיות עימהם חברים. ובלילה הם חברים באלו האחרים, האומרים שירה בלילה.

(“היכל נוגה נצח”, פקודי)

חושבי שמו

.824 חושבי שמו, הם החושבים ומכוונים בשמו, לייחד היכלות בהיכלות, ולקשור קשרים, ולייחד כולם בייחוד אחד. ואלו הם חושבי שמו, כמ”ש, ולחושבי שמו. אז כותבים אותו בין חושבי שמו, ומצטיין ונודע למעלה, והוא נשלם למעלה ולמטה.

.825 וכל הקרב לפני אדונו, ומתפלל תפילתו ואינו משלים הייחוד, ואינו דואג על כבוד אדונו, לקשור קשרים, טוב לו שלא נברא. והקב”ה אמר, כתבו את האיש הזה, ערירי גבר לא יצלח בימיו. וזהו שכתוב, גוזֵל אביו ואימו, שהם הקב”ה ושכינתו.

.827 אשרי חלקו מי שמתקדש באופן הזה בתפילה, ויקשור קשרים וייחד ייחודים, ויתכוון בכל כראוי, ולא יסור ימין ושמאל. אז תפילתו לא תשוב ריקם, הקב”ה גוזר והוא מבטל. על זה כתוב, ישמח אביךָ ואימךָ ותָגֵל יוֹלַדְתֶךָ. ויש לו חלק בעוה”ז ובעוה”ב.

(“היכל קודש קודשים”, פקודי)

תחילת הבקשות

.812 צריכים להתקשר בקדושת אדונו ולא ייפרד ממנו. וכשהוא מבקש, תחילת הבקשות צריך להיות, לדעת את אדונו, להראות שתשוקתו הוא אליו, שהיא בקשה ראשונה, וחננו מאיתך חכמה בינה דעת. מכאן והלאה, ייפרד מעט, וישאל בקשותיו מה שצריך לבקש.

.813 וכל שאלותיו תהיינה לאחר שיסדר סדר. כעין זה כל שאלותיו תהיינה בתחנונים ובבקשות לפני אדונו, ולא ירחיק עצמו ממנו, כלומר שלא יתרעם. אשרי חלקו מי שיודע לסדר סדר זה, ללכת בדרך הישר כראוי.

(“היכל קודש קודשים”, פקודי)

תפילה שלמה

.832 וכל מי שאינו יודע לסדר שבחו של אדונו, טוב לו שלא נברא. משום שצריכים שהתפילה תהיה שלמה למעלה, מתוך מחשבה, ורצון הלב, וקול, וּדְבר שפתיים. לעשות שלמות וקשר וייחוד למעלה, כמו שהוא למעלה, וכמו שהשלמות יוצאת מלמעלה למטה, כך צריך מלמטה למעלה, לקשור הקשר כראוי.

(“היכל קודש קודשים”, פקודי)

מרכבה אחת להשרות עליהם השכינה

.833 הסוד הוא לחברים שילכו בדרך הישר. מחשבה רצון קול דיבור, הם ארבעה הקושרים קשרים, כנגד חו”ב תו”מ. מחשבה ורצון, חו”ב. קול ודיבור, תו”מ. ואחר שקשרו כולם יחד קשרים, נעשו כולם מרכבה אחת, להשרות עליהם השכינה, הדיבור, וכולם נעשו אח”כ ארבעה עמודים להתעטר בהם, והשכינה נסמכת עליהם בכל אלו הקשרים העליונים.

.834 המחשבה, שהיא חכמה, מוציאה ומולידה את הרצון, בינה. והרצון שיצא מהמחשבה, מוליד ומוציא קול הנשמע, ז”א. והקול הנשמע עולה לקשור קשרים מלמטה למעלה, ההיכלות התחתונים בעליונים. הקול, הקושר קשרים בין ב’ הקווים שבבינה, וממשיך ברכות מלמעלה למטה, מבינה, בלחש, נסמך ג”כ על אלו ד’ עמודים, מחשבה רצון קול דיבור, חו”ב תו”מ. והסמיכה היא בסיום הקשר, בדיבור, במלכות, המקום שהכול נקשר בו יחד, ונעשו כולם אחד. כי המלכות מקבלת לתוכה את כולם.

.835 אשרי האדם שקושר קשריו של אדונו ומסמיך סומכים כראוי, ומתכוון בכל אלו הדברים. אשרי הוא בעוה”ז ובעוה”ב. עד כאן השתכללו ההיכלות שבצד הקדושה.

(“היכל קודש קודשים”, פקודי)

אם בוכה ומתוודה על חטאיו

.338 כל אדם המכסה חטאיו ואינו מודה עליהם לפני המלך הקדוש, לבקש עליהם רחמים, לא נותנים לו לפתוח פתח תשובה, משום שהוא מכוסה ממנו. ואם הוא מפרש אותם לפני הקב”ה, הקב”ה מרחם עליו, ומתגברים הרחמים על הדין.

.339 כש”כ אם הוא בוכה, כי את כל הפתחים הסתומים הוא פותח, ומתקבלת תפילתו. וע”כ, וידוי חטאיו הוא כבוד המלך, להגביר הרחמים על הדין.

(“חטאתי אודיעךָ”, ויקרא)

מי שצריך למלך, מודיע למלכות תחילה

.341 דוד, כל דבריו ברוח הקודש אמר אותם. ולמלכות שמיים אמר, משום שהיא שליח, מלמטה למעלה, שהיא הפתח לספירות עליונות, והאדם צריך להיכנס בה תחילה, ומלמעלה למטה, שהשפע מהספירות העליונות היא מקבלת אותו ומשפיעה למטה. ומי שצריך למלך, מודיע לה תחילה. וע”כ, חטאתי אודיעך, זה אמר למלכות שמיים.

ועווני לא כיסיתי, מִצַדיקו של עולם, יסוד דז”א. אמרתי, אודה עלֵי פשעיי לה’, זה המלך הקדוש, ז”א, שכל השלום שלו. והשלום שצריך האדם להביא לפניו הוא בהודאה, שיתוודה על חטאיו, כי שלָמים כך מתקרבים בהודאה, כמ”ש, על זבח תודת שלָמָיו.

וכתוב, ואתה נשאת עוון חטאתי סלה, זהו למעלה באו”א עילאין, שהם המקום שעתיקא קדישא, הכתר, שורה בו. וע”כ פסוק זה אחוז בכל, במלכות, וביסוד, ובת”ת, ובאו”א עילאין, שבהם שורה הכתר.

(“חטאתי אודיעךָ”, ויקרא)

כיצד לבקש בקשה

.342 מי שמבקש בקשה מהמלך, צריך לייחד את השם הקדוש ברצונו, מלמטה למעלה, ממלכות עד הכתר, ומלמעלה למטה, מכתר עד מלכות. ולקשור הכול בייחוד אחד בא”ס, בייחוד הזה יכלול בקשתו. מי הוא חכם לבקש בקשתו כמו דוד המלך, שהיה שומר פתח המלך, שהיה מרכבה למלכות, הנקראת פתח המלך? כך הוא, וע”כ התורה מלמדת אותנו דרכי המלך הקדוש, כדי שנדע ללכת אחריו, כמ”ש, אחרי ה’ אלקיכם תלכו.

(“חטאתי אודיעךָ”, ויקרא)

תשובה כראוי

.244 ומטרם שברא הקב”ה את העולם, ברא תשובה. אמר הקב”ה לתשובה, שהיא בינה, אני רוצה לברוא אדם בעולם, בתנאי, שאם ישובו אלייך מעוונותיהם, תהיי מוכנה לסלוח עוונותיהם ולכפר עליהם. ובכל שעה התשובה מוכנה לבני אדם. וכשבני אדם שבים מעוונותיהם, תשובה זו, בינה, חוזרת אל הקב”ה, שמשפיעה מוחין לז”א, ומכפרת על הכול. והדינים נכנעים ומתבשמים כולם, והאדם נטהר מעוונותיו.

.245 מתי נטהר האדם מעוונו? בשעה שנכנס בתשובה כראוי. בשעה ששב לפני המלך העליון, ומתפלל תפילה מעומק הלב. כמ”ש, ממעמקים קראתיך ה’.

(“ממעמקים קְרָאתיך ה”, אחרי מות)

צדקה לעני

.21 העני אחוז בדין, וכל מאכלו בדין, במקום שנקרא צדק, מלכות. כמ”ש, תפילה לעני כי יעטוף. זוהי תפילה של יד, המלכות. כשאינה בזיווג עם ז”א, היא ענייה ונקראת צדק. ומי שנותן צדקה לעני, עושה למעלה את השם הקדוש שלם כראוי, כלומר, שמחבר אותה עם ז”א המשפיע לה הכול.

משום שצדקה היא עה”ח, ז”א. וצדקה נותנת ומשפיעה לצדק, המלכות. וכשנותנת לצדק, אז מתחבר זה בזה, ז”א במלכות, והשם הקדוש נמצא שלם.

מי שעושה התעוררות זו של מטה, שנותן צדקה, הוא כאילו עשה את השם הקדוש בשלמות. כעין שעושה למטה, כך מתעורר למעלה. עושה צדקה, זהו הקב”ה. כביכול הוא עשה אותו.

(“צדקה לעני”, בחוקותיי)

דיבור ואמירת הפה

.3 אוי לו למי שבא לפתות את אדונו בלב רחוק ולא ברצון שלם. כמ”ש, ויְפַתוהו בפיהם, ובלשונם יְכַזבו לו, וליבם לא נכון עימו.

.4 כי הייחוד של התפילה והברכה תלוי בדיבור ובאמירת הפה, והכול תלוי בשורש המעשה. ומי שאינו יודע שורש המעשה, אין עבודתו עבודה. ואם פוגם המעשה של הדיבור, לא נמצא מקום שהברכה תשרה בו, ותפילתו אינה תפילה, והאדם ההוא נפגם למעלה ולמטה.

(“ברכת כוהנים”, נשוא, זוהר חדש)

כוח התשובה

.11 כמה כוח התשובה עליון על הכול, כי כשאדם שב לפני אדונו, מתמלאת אז באר מים חיים, המלכות, ומַעייניה יוצאים לכל הצדדים, ונמשך לכל שבט בי”ב (12) שערים, להשקות חיות קטנות עם גדולות, שהם י”ב השבטים, הנקראים אריה זאב, חיות גדולות, וטלה וגדי, חיות קטנות.

.12 ישראל כשחזרו בתשובה, אמרו שירה. ואלו שבע מדרגות שחזרו לאחוריהם, החזירו אותם עם השירה שלהם, והעלו הבאר העליונה, מלכות, למעלה, לבינה, כי ממלכות עד בינה יש שבע מדרגות. ונפרד הנחש מהעולם. כמ”ש, אז ישיר ישראל את השירה הזאת, עֲלִי באר עֱנוּ לה. כי הבאר, מלכות, עלתה למעלה למעלה, לבינה, והתחברה האם התחתונה, מלכות, בעליונה, בינה.

(“ויְשַׁלַח הנחשים השְׂרָפים”, חוקת, זוהר חדש)

הביאי תפילותיהם לפניי

.119 שמעי בת וראי, והטי אוזנך. שמעי, כי בך תלויה השמיעה. כי כשישראל יחזרו בתשובה לפניי, שמעי, הביאי תפילותיהם לפניי, כי הפתח של הכול בך הוא, הכול מסרתי בידך להנהיג את העולם התחתון. וע”כ, שמעי בת וראי, משום שאת המראֶה של הכול, כי החכמה הנקראת מראה, אינה מתגלה אלא במלכות. ומשום זה, את נקראת באר לַחַי רואי. ע”כ יש לך לדרוש בכל יום במעשיהם של בני העולם, לתת לאיש כפי מעשיו.

.120 כשברא הקב”ה את העולם, מסר היכלו בידי המלכה להשגיח על העולם. וכשבני העולם זכאים, התווספה שמחה למעלה.

.121 והַטִי אוזנך, לקבל תפילת הכול. וכן עשתה אף היא מכל התפילות, להקריב עטרה לצדיק, ליסוד. משום שכל התפילות הן להקריב עטרה לצדיק. שהן בחינות מ”ן, שהצדיק ישפיע עליהם מ”ד.

(“למנצח על שושנים”, חוקת, זוהר חדש)

דִבְרי האדם כצל עובר

.7 יש לנו לשים הלב לאמונת הקב”ה, שכל דבריו דברי אמת ואמונה רבה. וכיוון שאמר דבר, נעשה כולו. וזה האדם צר הלב, אם אמר שלכמה שנים, ולכמה זמן יושלם זה, הוא כך. הקב”ה, לפי ממשלתו, שכל העולמות מלאים כבודו, כש”כ שהוא כך.

דבריו של אדם קטנים הם, וכל דבריו הם לפי שעה, וכך הוא עצמו, לפי שעה, כצל עובר, אבל בתשובה ובתפילה ובמע”ט ובדמעות רבות, הוא קדוש, כי הרב והעליון על כל העולם, מאיר אורו ומצמצם קדושתו אל האדם לעשות רצונו.

(“סיחוֹן ועוֹג”, בלק)

תפילת העני קודמת לכל התפילות שבעולם

.190 כל צבאות השמיים שואלים אלו לאלו, במה עוסק הקב”ה, במה משתדל? אומרים להם, הוא מתייחד בתשוקה בכלים שלו, בנשברי לב. כולם אינם יודעים מה נעשה מתפילת העני, ומכל אלו התרעומות שלו, כי אין תשוקה לעני אלא כששופך דמעות בתרעומות לפני המלך הקדוש. ואין תשוקה להקב”ה, אלא כשהוא מקבל אותן, ונשפכות לפניו. וזוהי תפילה שעושה איחור ועיכוב לכל התפילות שבעולם.

.191 משה התפלל תפילתו והתעכב כמה ימים בתפילה הזו, מחמת תפילת העני. דוד ראה שכל החלונות וכל שערי שמיים כולם מוכנים להיפתח לתפילת העני, ואין בכל התפילות שבעולם, שהקב”ה מקשיב מיד, כתפילת העני.

(“תפילה למשה, תפילה לדוד, תפילה לעני”, בלק)

ג’ תפילות

.187 שלוש הן הנקראות תפילה:

א. תפילה למשה איש האלקים, תפילה זו שאין כמוה באדם אחר.

ב. תפילה לדוד, תפילה זו היא תפילה שאין כמוה במלך אחר.

ג. תפילה לעני, התפילה החשובה מכל אלו השלוש. תפילה זו קודמת לתפילה של משה, וקודמת לתפילה של דוד, וקודמת לכל שאר תפילות העולם.

.188 משום שעני הוא שבור הלב. וכתוב, קרוב ה’ לנשְׁבְּרי לב. והעני עושה תמיד ריב עם הקב”ה, והקב”ה מקשיב ושומע דבריו. כיוון שהעני התפלל תפילתו, פותח כל חלונות הרקיע, וכל שאר התפילות העולות למעלה, דוחה אותן אותו העני, שבור הלב. כמ”ש, תפילה לעני כי יעטוף. והיה צריך לכתוב, כי יתעטף, מהו שכתוב, כי יעטוף? אלא הוא עושה איחור, שמאחֵר כל התפילות שבעולם, שאינן נכנסות עד שהתפילה שלו נכנסת. עיטוף פירושו איחור.

(“תפילה למשה, תפילה לדוד, תפילה לעני”, בלק)

לשים רצונו תמיד כמו עני

.192 צריך האדם המתפלל תפילתו לעשות עצמו עני, כדי שתיכנס תפילתו בכלל תפילות כל העניים, כי כל שומרי השערים אינם עוזבים כך להיכנס את כל התפילות שבעולם, כמו שעוזבים תפילת העני. כי הן נכנסות בלי רשות.

ואם אדם עושה עצמו, ושם רצונו תמיד, כמו עני, תפילתו עולה ופוגשת בתפילות העניים, מתחברת בהן ועולה עימהן, ונכנסת בכלל שלהן, ומתקבלת ברצון לפני המלך הקדוש.

(“תפילה למשה, תפילה לדוד, תפילה לעני”, בלק)

משכנו של הקב”ה בנשברֵי לב

.414 תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה’ ישפוך שׂיחו. כל התפילות של ישראל הן תפילה. ותפילת העני עליונה מכולן, משום שזו עולה עד כיסא הכבוד של המלך ומתעטרת בראשו. והקב”ה משתבח בתפילה ההיא, ע”כ תפילה של עני נקראת תפילה.

.415 כי יעטוף. עיטוף זה אינו עיטוף של כְּסוּת, שהרי אין לו כסות. כי יעטוף הוא ברעב. ולפני ה’ ישפוך שיחו, שיצעק לפני אדונו.

וזה נוח לו לפני הקב”ה, משום שהעולם מתקיים בו, בשעה שלא נמצאים מקיימי עולם אחרים בעולם. אוי למי, שעני ההוא יצעק עליו לאדונו, משום שהעני קרוב אל המלך יותר מכולם. כמ”ש, והיה כי יצעק אליי ושמעתי, כי חנוּן אני.

.416 ולשאר בני העולם, לפעמים ששומע ולפעמים שאינו שומע. משום שמשכנו של הקב”ה הוא באלו הכלים השבורים. שכתוב, ואֶת דַכָּא ושְׁפַל רוח. וכתוב, קָרוב ה’ לנשברֵי לב. וכתוב, לב נשבר ונדכֶּה, אלקים לא תִבזֶה.

(“לא יהיה לך”, יתרו)

מעלת התשובה

.8 בשעה שהאדם קם בחצות לילה ממיטתו לעסוק בתורה, כרוז קורא עליו ואומר, הנה בָּרכו את ה’ כל עבדי ה’, העומדים בבית ה’ בלילות. ובבוקר, כשהוא עומד בתפילה לפני אדונו, הכרוז ההוא קורא עליו ואומר, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.

.9 אחרי שגומר תפילתו ברצון לפני אדונו, צריך למסור נפשו ברצון הלב למלכות. וכמה עצות יש לאדם בכל דבר. ובשעה שהוא נמצא בתפילה, כל אלו המילים שהאדם מוציא מפיו בתפילה ההיא, כולן עולות למעלה ובוקעות אווירים ורקיעים, עד שמגיעות למקום שמגיעות, ומתעטרות בראש המלך. ועושה מהן עטרה.

(“חצות לילה”, ואתחנן)

כריעה, השתחוות וזקיפה

.22 יש ג’ בחינות: כריעה, השתַחֲוויה, וזקיפה.

א. כריעה, כריעת הברכיים וראשו זקוף, שפירושו חיסרון של ג”ר. כי כריעת הברכיים היא ביטול נה”י דכלים, והחסר נה”י דכלים חסר ג”ר דאורות, מטעם הערך ההופכי שיש מאורות לכלים. וזקיפת הראש, מורה על רצון לקבל חכמה, שהוא כריעה, שאנו כורעים במילה ברוך, מלכות, שזה מורה שהמלכות צריכה לחכמה. כי ע”כ הראש זקוף, ומורה שהיא חסרה מחכמה. וע”כ הברכיים כפופות, שזה מורה שאין שם ג”ר.

ב. השתחוויה, היא כפיפת הראש בלבד, שזה מורה שאין צריך לחכמה אלא לחסד, כמ”ש, כי חפץ חסד הוא, וע”כ כופף ראשו, שהם כלים דג”ר. וזהו קו ימין דז”א, המקבל מאו”א, ואינו חפץ בחכמה אלא בחסדים. וע”כ משתחווים במילה אתה, קו ימין.

ג. זקיפה, שכל ג’ חלקי הגוף חב”ד חג”ת נה”י זקופים, שזה מורה שיש לו חכמה וחסדים ביחד, וע”כ ראשו זקוף וגם הברכיים זקופות. וזהו קו האמצעי, ת”ת. ע”כ זוקפים במילה הוי”ה, קו האמצעי, הכולל הכול.

(“כוונת הברכה (מראות הסולם)”, עקב)

סדר השבח

.34 צריך האדם לסדר שבח אדונו באותה הדרך. בתחילה, מלמטה למעלה להעלות כבוד אדונו, המלכות, למקום ששיקוי של עמקות הבאר נמשך ויוצא, כלומר למקום בינה. ואח”כ להמשיך מלמעלה למטה, משיקוי של נחל, בינה, לכל מדרגה של ז”ת, עד המדרגה האחרונה, מלכות, כדי להמשיך ברכות לכל מלמעלה למטה. אח”כ צריכים לקשור קשר בכל, קשר של האמונה, לקשור הכול בא”ס. וזהו אדם המכבד שם אדונו, לייחד השם הקדוש. וע”כ כתוב, כי מכבדיי אכבד. כי מכבדיי בעוה”ז, אכבד בעוה”ב.

.35 ובוזיי ייקלו. זהו מי שאינו יודע לייחד השם הקדוש, ולקשור קשר האמונה, ולהמשיך ברכות למקום שצריך, ולכבד שם אדונו. וכל מי שאינו יודע לכבד שם אדונו, טוב לו שלא נברא.

(“כי שם ה’ אקרא, הָבו גודל לאלקינו”, וילך)

מהו אמן?

.37 כשישראל למטה שומרים עצמם לענות אמן ולכוון ליבם כמו שצריך, כמה פתחי ברכות פתוחים למעלה, כמה טוב נמצא בכל העולמות, כמה שמחה היא בכל. ומהו שכרם של ישראל שגרמו לזה? שכרם הוא בעוה”ז ובעוה”ב.

בעוה”ז, בשעה שמֵצֵרים להם, ומתפללים תפילתם לפני אדונם, הקול מכריז בכל העולמות, פִתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אֱמונים. אל תקרא אמונים, אלא אֲמֵנים, ששומרים לענות אמן. כמו שישראל פתחו להם שערי הברכות, כך עתה פִתחו שערים, ותתקבל תפילתם על אלו שמֵצרים להם.

.38 זה שכרם בעוה”ז. מהו שכרם בעוה”ב? כשייצא האדם מעוה”ז, שהיה שומר לענות אמן. מהו שומר? כלומר, ששומר אותה הברכה, שאומר המברך, ומחכה לו לענות אחריה, אמן, כמו שצריך. אז נשמתו עולה ומכריזה לפניו, פִתחו שערים לפניו, כמו שהוא היה פותח שערים כל יום, כשהיה שומר אמונים, כלומר אֲמֵנים.

.39 מהו אמן? אמן נקרא, המעיין של נחל הנמשך, בינה. ונקרא אמן, כמ”ש, ואהיה אצלו אָמוֹן, אל תקרא אמון אלא אמן. קיום כל המדרגות, אותו נחל הנמשך ויוצא, בינה, נקרא אמן. כמ”ש, מן העולם עד העולם. מעולם שלמעלה, בינה, לעולם שלמטה, מלכות. אף כאן, אמן ואמן. אמן של מעלה, בינה, אמן של מטה, מלכות. אמן, פירושו קיום של כולם.

(“עניית אמן”, וילך)

לקרוא למלך כראוי

.210 אשרי חלקו מי שקורא אל המלך, ויודע לקרוא לו כראוי. ואם הוא קורא ואינו יודע למי קרא, הקב”ה מתרחק ממנו, כמ”ש, קרוב ה’ לכל קוראיו. למי הוא קרוב? לכל אשר יקראוהו באמת. האם יש מי שיקראוהו בשקר? זהו מי שקורא ואינו יודע למי קורא. מאין לנו? כי כתוב, לכל אשר יקראוהו באמת. מהו באמת? בחותם טבעת המלך, קו האמצעי, החותם המוחין עם המלכות, הנקראת טבעת המלך, שהיא שלמות הכול.

כמ”ש, תיתן אמת ליעקב חסד לאברהם. ז”א, קו האמצעי, יעקב, שהאמת ניתנה לקו האמצעי. ומשום זה כתוב, לכל אשר יקראוהו באמת. ומי שאינו יודע לקרוא לו במידת קו האמצעי, אלא שנוטה לקו שמאל או לקו ימין, הרי הקב”ה מתרחק ממנו. אשרי חלקו של מי שנכנס בחכמה ויצא בשלמות, לדעת דרכיו של הקב”ה.

(“כי שֵׁם ה’ אקרא”, האזינו)

ג’ מיני תשובה

.228 אין לך בכל העולם שיעמדו לפני הקב”ה, אלא התשובה והתפילה של האדם. ג’ מיני תשובה הם, תפילה, שָׁוְועה, דמעה, וכולם כתובים בכתוב הזה, שִׁמעָה תפילתי ה’ ושוועתי האזינה, אֶל דמעתי אַל תֶחרש.

.229 כל השלוש חשובות לפני הקב”ה, ומכולן אין חשובה בהן כמו הדמעה. כי בדמעות מתעוררים והולכים הלב והרצון וכל הגוף, ובי”ג (13) שערים באים לפני הקב”ה.

.230 תפילה כתוב בה שמיעה, שכתוב, שִׁמעה תפילתי ה’. שוועה כתוב בה, ושוועתי האזינה. דמעה אינה כאלו, אלא יותר מכולן, שכתוב, אל דמעתי אל תחרש.

.231 תפילה, לפעמים שהאדם מתפלל תפילתו והקב”ה שומע, אבל אינו רוצה לעשות בקשתו, והוא שותק אליו, ואינו משגיח עליו, שהרי לא כתוב בה אלא שמיעה בלבד.

.232 שוועה יותר חשובה מתפילה, שצועק ברצון הלב לפני אדונו. ומשום ששׂם רצונו יותר, כתוב בה, האזינה. כמי שמטה אוזנו אל הדובר. ועכ”ז שותק, ואינו רוצה לעשות רצונו.

אבל דמעה היא בלב וברצון כל הגוף, ומשום זה כתוב בה, אל דמעתי אל תחרש.

.233 אין כל הדמעות באות לפני המלך. דמעות של כעס ודמעות של מוסֵר דין על חברו, אינן באות לפני המלך. אלא הדמעות של תפילה ותשובה, והמתפללים תפילה מתוך צרתם, כולן בוקעות רקיעים ופותחות שערים, ובאות לפני המלך.

.234 ביום שנחרב ביהמ”ק, כל השערים ננעלו ושערי דמעות לא ננעלו. כתוב בחזקיהו, שמעתי את תפילתךָ ראיתי את דמעתך. ראייה ממש מתוך הדמעות.

.235 ולעת”ל, כתוב, ומָחה ה’ אלקים דמעה מעל כל פנים. יש דמעות לטוב, ויש דמעות לרע. לטוב, שהן של היצה”ט. לרע, שהן של היצה”ר. על דמעות שבצרה ודמעות התפילה, כתוב, בבכי יבואו ובתחנונים אובילֵם.

(“תפילה שָׁוְועה דמעה”, מדרש רות, זוהר חדש)

שערי דמעות

.489 למעלה מפתח ההיכל, יש פתח אחר שהקב”ה חפר אותו מדינים דמפתחא, כמ”ש, באר חפרוהָ שׂרים. ונפתח ג”פ ביום, שמאירים בו ג’ קווים, ואינו נסגר, ועומד פתוח לאלו בעלי תשובה, ששפכו דמעות בתפילתם לפני אדונם. וכל השערים והפתחים נסגרים, עד שנכנסים ברשות, חוץ משערים אלו, הנקראים שערי דמעות, שפתוחים ואינם צריכים רשות.

כי הפתח הראשון, הוא כמ”ש, לפתח חטאת רובץ, ושם נמצאת המלכות דמנעולא, רבבה. ומבחינה זו תשובה אינה מועילה, להיותה מידת הדין הקשה. אבל הקב”ה חפר למעלה ממנו פתח שני, המפתחא, מלכות הממותקת בבינה. ומשם מועילה תשובה.

.490 וכשתפילה זו שבדמעות עולה למעלה באלו השערים, מזדמן האופַן ההוא, מלאך מהמלכות, הנקרא אופן, העומד על 600 חיות גדולות, ושמו ירחמיאל. לוקח תפילה שבדמעות, התפילה נכנסת ומתקשרת למעלה, והדמעות נשארו כאן. ורשומות בפתח, שהקב”ה חפר אותו.

התפילה בדמעות מעלה מ”ן לתיקון המפתחא, להעלות המלכות לבינה. וע”כ התפילה מתקבלת, והדמעות נשארו חרותות על הפתח, הגורמות שם מיתוק המלכות בבינה.

(“היכל לִבְנת הספיר יסוד”, פקודי)

תפילת רבים

.514 כל תפילות העולם, תפילות רבים, הן תפילות. אבל תפילת יחיד, אינה נכנסת לפני המלך הקדוש, אלא בכוח חזק. כי מטרם שהתפילה נכנסת להתעטר במקומה, משגיח בה הקב”ה, ומסתכל בה, ומסתכל בעוונותיו ובזכותו של אותו אדם, מה שאינו עושה כן בתפילת רבים, שכמה הן התפילות שאינן מהצדיקים, ונכנסות כולן לפני הקב”ה, ואינו משגיח בעוונותיהם.

.515 פנה אל תפילת הערער. שהופך התפילה ומסתכל בה מכל צד, ומסתכל באיזה רצון נעשתה התפילה, ומי הוא האדם שהתפלל התפילה הזו, ומה הם מעשיו. לפיכך צריך האדם, שיתפלל תפילתו בציבור, משום שלא בזה את תפילתם, אע”פ שאינם כולם בכוונה וברצון הלב. וכמ”ש, פנה אל תפילת הערער, שרק לתפילת יחיד פונה להסתכל בה, אבל את תפילת רבים לא בזה, אע”פ שאינם רצויים.

.516 פנה אל תפילת הערער. שמקבל תפילתו, אלא שזה יחיד שנכלל ברבים. ע”כ תפילתו כתפילת רבים. ומי הוא יחיד שנכלל ברבים? יעקב, שכלול בב’ צדדים, ימין ושמאל, אברהם ויצחק, וקרא אל בניו, והתפלל תפילתו עליהם.

ומי היא התפילה, המתקבלת בשלמות למעלה? היא התפילה, שלא יכלו בני ישראל בגלות. שכל תפילה, שהיא בעד השכינה, היא מתקבלת בשלמות. וכשישראל בגלות, שכינה עימהם, ע”כ נחשב התפילה כמו בעד השכינה, ומתקבלת בשלמות.

(“היאספו ואגידה לכם”, ויחי)

בתוך עמי אנוכי יושבת

.284 בכל מקום שאדם מתפלל תפילתו, יכלול את עצמו בין הרבים בתוך כלל הרבים. כמ”ש בשונמית, כשאמר לה אלישע, היֵש לדבּר לָך אל המלך או אל שר הצבא. האם יש לדבר לך אל המלך? כי אותו יום היה יו”ט של רה”ש, ואותו יום שמלכות הרקיע שולט לדון את העולם. והקב”ה נקרא באותו זמן מלך המשפט. ומשום זה אמר לה, היש לדבר לך אל המלך, שקרא את הקב”ה בשם מלך.

.285 ותאמר, בתוך עַמי אנוכי יושבת. שאמרה, איני רוצה להיות מצוינת למעלה, אלא להכניס את ראשי בין הרבים, ולא לצאת מן הכלל. וכן צריך האדם להיכלל בכלל הרבים, ולא להתייחד בפני עצמו, כדי שלא יביטו עליו המקטרגים, להזכיר את חטאיו.

(“זכירה ופקידה”, וייצא)

כמות ואיכות

.692 ברוב עַם הַדְרַת מלך ובאפס לאום מחיתת רזון.

.694 בזמן שהקב”ה בא לבית הכנסת, וכל העם באים יחד, ומתפללים ומודים ומשבחים להקב”ה, אז הדרת מלך הוא, שהוא הקב”ה, שמיתקן ביופי ותיקון לעלות למעלה, לאו”א.

.695 כשהקב”ה מקדים לבית הכנסת, והעם לא באו להתפלל ולשבח להקב”ה, אז כל הממשלה שלמעלה, וכל אלו הממונים ומחנות העליונים, כולם נשברו מההתעלות ההיא שלהם, שמיתקנים בתיקוני מלך, הקב”ה.

.696 הטעם, שהם נשברים מההתעלות שלהם, הוא משום שבשעה שישראל למטה מסדרים תפילותיהם ובקשותיהם, ומשבחים למלך העליון, כל אלו המחנות העליונים מסדרים שבחים ומיתקנים בתיקון הקדוש. משום שהמחנות העליונים כולם הם חברים עִם ישראל למטה, לשבח את הקב”ה ביחד, כדי שהתעלות הקב”ה תהיה למעלה ולמטה ביחד.

.697 וכשהמלאכים מזדמנים להיות חברים עם ישראל, לשבח ביחד להקב”ה, וישראל למטה אינם באים לסדר תפילותיהם ובקשותיהם, ולשבח לאדונם, כל המחנות הקדושים שבממשלה העליונה נשברים מתיקוניהם.

כי אינם מתעלים בהתעלות, שאינם יכולים לשבח לאדונם, משום ששבחים של הקב”ה צריכים להיות ביחד למעלה ולמטה, עליונים ותחתונים בשעה אחת. וע”כ כתוב, מחיתת רזון. ולא מחיתת מלך, כי נוגע רק למחנות המלאכים ולא למלך עצמו.

.698 ואפילו שלא הרבו לבוא לבית הכנסת אלא עשרה, באלו העשרה מזדמנים המחנות העליונים, להיות עימהם חברים לשבח להקב”ה. כי כל תיקוני מלך הם בעשרה. וע”כ די בעשרה.

(“ברוב עַם הַדְרַת מלך”, תרומה)

כשיש עשרה ביחד באה קדושה עליונה

.105 כתוב, מדוע באתי ואין איש. כמה אהובים ישראל לפני הקב”ה, שבכל מקום שהם שורים הקב”ה נמצא ביניהם, משום שאינו מסיר מהם האהבה שלו. כמ”ש, ועשו לי מקדש ושָׁכנתי בתוכם. ועשו לי מקדש, סתם מקדש, כי כל בית כנסת שבעולם נקרא מקדש. ושכנתי בתוכם, כי השכינה מקדימה לבית הכנסת.

.106 אשרי האדם, הנמצא מהעשרה הראשונים בבית הכנסת, משום שבהם נשלמה העדה, שאינה פחות מעשרה. והם מתקדשים תחילה בשכינה. וצריכים שיהיו נמצאים עשרה בבית הכנסת בבת אחת, ולא יבואו קצתם קצתם, כדי שלא תתעכב שלמות האיברים. כי כל העשרה הם כאיברים של גוף אחד, שבהם שורה השכינה. כי האדם, בפעם אחת עשה אותו הקב”ה, והתקין לו כל האיברים ביחד.

.107 כיוון שנשלמו כל איבריו של האדם בזמן ההוא, נתקן כל איבר בפני עצמו כראוי. כעין זה, כיוון שהשכינה הקדימה לבית הכנסת, צריכים שיימצאו שם עשרה ביחד, ואז נשלם, כי אין עדה פחות מעשרה, שהם כנגד ע”ס המלכות. וכל עוד שאין שם עשרה ביחד, אף אחד מהם אינו נשלם.

ואח”כ מיתקן תיקון כל העדה, כמ”ש, ברוב עַם הדרַת מלך. וע”כ העם, הבא אחר העשרה הראשונים, כולם תיקון הגוף הוא, כלומר תיקון העדה. כי ריבוי העם מגדיל כבוד המלך.

.108 וכשהשכינה מקדימה ובאה, ובני אדם עוד לא באו עשרה ביחד כראוי, הקב”ה קורא, מדוע באתי ואין איש. ואין איש, שהאיברים לא נתקנו, ולא נשלם הגוף, הנקרא עדה. כי כשהגוף לא נשלם, אין איש, שגם האיברים הפרטיים שכבר באו, אינם נשלמים.

בשעה שהגוף נשלם למטה, שיש עשרה ביחד, באה קדושה עליונה ונכנסת בגוף ההוא, ונעשה התחתון כעין ע”ס של מעלה ממש. אז כולם צריכים, שלא יפתחו פיהם לדבֵּר בדברי העולם, משום שישראל נמצאים עתה בשלמות העליון, ומתקדשים בקדושה העליונה.

(“מדוע באתי ואין איש”, נשוא)

כל מסך נבחן לפתח

.12 המסכים, המבדילים בין חצאי המדרגות, בין כח”ב לבינה ולתו”מ של כל מדרגה, הם נבחנים לפתחים. כי לולא הם, לא הייתה מציאות שהתחתון יעלה לעליון, כי כל העלייה של התחתון לעליון, אינה אלא בסיבת הבינה ותו”מ של העליון, שנפלו לתחתון והתדבקו בו, שמשום זה, בעת שחוזרים למדרגתם בעליון, לוקחים עימהם גם התחתון.

וכיוון שנפילה זו נעשית ע”י המסך, שהוא חיבור המלכות בבינה, ועליית בינה וזו”ן נעשית ע”י בקיעת המסך, ע”י ירידת המלכות מהבינה, ע”כ נבחן המסך לפתח. כי בשעה שנבקע, עולה התחתון לעליון דרך שם.

ולפיכך, אם המברך מכוון בברכה, במילה ברוך, להמשיך השם של מ”ב אותיות, הנה אז נפתחים ונבקעים המסכים, שהם הפתחים שבכל מדרגה, להעלות התחתון לעליון. ואז עולה הברכה מבינה ומתו”מ שבסוף המדרגות דרך הפתחים של כל המדרגות עד שמגיעה למלכות דאצילות.

(“כוונת הברכה (מראות הסולם)”, עקב)

תפילתו של אדם בוקעת רקיעים

.121 ויאמר לי, עבדי אתה, ישראל אשר בךָ אתפאָר. המדובר כאן הוא בתפילה, שהאדם צריך להתפלל לפני הקב”ה, שהיא עבודה אחת גדולה ומכובדת מעבודות אדונו. יש עבודת הקב”ה העומדת במעשה הגוף, כלומר, המצוות התלויות במעשה. ויש עבודת הקב”ה, עבודה פנימית יותר, שהיא עיקר הכול, כלומר, מצוות התלויות בדיבור וברצון הלב.

.123 תפילתו של אדם היא עבודת הרוח, עבודה מבחינה ב’, התלויה בדיבור. והיא עומדת בסודות עליונים. ובני אדם אינם יודעים, שתפילתו של אדם בוקעת אווירים ובוקעת רקיעים, פותחת פתחים ועולה למעלה.

(“עליית התפילה”, ויקהל)

ממונים מחכים לדיבור של התפילה

.128 ואלו הממונים העומדים באוויר, התמנו לד’ רוחות העולם. לצד מזרח התמנה ממונה אחד, העומד באוויר בצד ההוא, ששמו גְזַרְדִיא. ועימו שרים ממונים אחרים, שהם מחכים לדיבור של התפילה, שעולה באוויר בצד ההוא. והממונה ההוא לוקח אותה.

.129 אם היא דיבור כראוי, כל אלו השרים נושקים לדיבור ההוא, ועולים עימו עד אוויר של הרקיע למעלה, ששם ממונים שרים אחרים. בשעה שנושקים לדיבור ההוא, פותחים ואומרים, אשריכם ישראל, שאתם יודעים לעטר לאדונכם בעטרות קדושות. אשרי הפה, שהדיבור של העטרה הזו יצא ממנו.

(“עליית התפילה”, ויקהל)

איך תיתכן קפיצה מתחתית כל המדרגות עד עולם האצילות

.131 והנה דיבורי התפילה, הם חלקי נפשו של האדם, נפשו ממש המלובשת בגוף, כמ”ש, נפשי יצאה בְדַבְּרוֹ. ולפי זה יש לתמוה, כיוון שהתפילה היא נפש של האדם שבעוה”ז, ו”ק דנפש ממלכות דמלכות שבמלכות שבעולם עשיה, איך אפשר שתעלה דרך כל המדרגות שבג’ עולמות בי”ע, ותגיע עד למלכות דאצילות, לשמש שם מ”ן וקו אמצעי, לייחד אותה עם ז”א דאצילות? הלוא נודע, ששום מדרגה אינה יכולה להתעלות למעלה ממדרגתה, מכ”ש קפיצה גדולה כל כך מתחתית כל המדרגות עד עולם האצילות?

והתבארה השאלה, איך התפילה יכולה לעלות מתחתית העשיה עד האצילות, אם שום מדרגה אינה יכולה להתנשא למעלה ממדרגתה. כי כיוון שהתדבקה באוויר הראשון, שנפל ממלכות דעשיה לעוה”ז, הרי האוויר הזה נשא אותה לרקיע של המלכות, והאוויר דיסוד דעשיה לרקיע דיסוד, וכן הלאה. באופן, שהאווירים, שהתפילה עלתה והתדבקה בהם, הם נשאו אותה והעלו אותה עד למלכות דאצילות, כמ”ש, ורוח ה’ יישאך.

(“עליית התפילה”, ויקהל)

בעת שאליהו רצה לעוף השמיימה

.131 בעת שאליהו רצה לעוף השמיימה, עלתה המלכות של כל מדרגה לבינה של אותה המדרגה, ובינה ותו”מ נפלו למדרגה שמתחתיה, וביניהם הופרס רקיע. ונמצא שכל מדרגה הוכפלה:

א. מדרגת עצמה,

ב. בינה ותו”מ דעליונה, שנפלו והתלבשו בה.

וזה נעשה בכל מדרגה מאבי”ע, עד שבינה ותו”מ דמלכות דעשיה נפלו ויצאו ממלכות לעוה”ז, והמלכות דעשיה הסתיימה על הרקיע שלה, שהוא הסיום החדש במקום בינה. וגם הוכפלה, מחמת שבינה ותו”מ דיסוד דעשיה, נפלו והתלבשו במדרגתה. ועד”ז יסוד דעשיה מסתיים ברקיע שלו. ויש בו גם בינה ותו”מ דהוד דעשיה. ועד”ז נצח דעשיה הוכפלה, עד בינה דאצילות.

וע”כ אליהו עלה והתדבק בבינה ותו”מ שנפלו ממלכות דעשיה לעוה”ז, והשתווה אליהם והלביש אותם עד שנעשו כמדרגתו. ואז פעל השֵם בן י”ב, שחזר והוריד המלכות ממקום בינה דמלכות דעשיה למקומה בסיום ע”ס שלה, ועלו בינה ותו”מ למדרגתם כבתחילה למעלה מרקיע המלכות. וכיוון שאליהו היה דבוק באוויר הזה, בינה ותו”מ שעלו, נמצא שהעלה עימו גם את אליהו למעלה מרקיע של המלכות, מטעם ההשתוות.

וכיוון שעלה למעלה מהרקיע של המלכות דעשיה, הרי פגע שם את האוויר של היסוד דעשיה, הבינה ותו”מ של היסוד שנפלו שם. ואז התדבק באוויר הזה והתלבש בו, להיותו עימו כבר במדרגה אחת. ואח”כ פעל השם בן י”ב, שהוריד המלכות מבינה דיסוד דעשיה למקומה בסיום ע”ס דיסוד דעשיה. ואז עלו בינה ותו”מ, האוויר דיסוד, למעלה מרקיע דיסוד. וכיוון שאליהו היה כבר דבוק באוויר הזה, נמצא שגם אליהו עלה עימו למעלה מרקיע דיסוד דעשיה, מטעם ההשתוות.

וכיוון שעלה למעלה מרקיע דיסוד דעשיה, פגש שם האוויר דהוד דעשיה, בינה ותו”מ דהוד דעשיה שנפלו שם. ואז התדבק באוויר הזה והתלבש בו, להיותו עימו במקום אחד. וע”כ אח”כ שפעל השם בן י”ב והחזיר המלכות בסיום ע”ס דהוד דעשיה. והאוויר, בינה ותו”מ שלו, חזרו למעלה מרקיע דהוד דעשיה. ולקחו עימהם גם את אליהו, שהיה דבוק בהם, והעלו אותו לרקיע דהוד דעשיה, מטעם ההשתוות.

וכן עד”ז העלה אותו האוויר של כל מדרגה למדרגה העליונה ממנה, עד סיום מדרגות דעשיה, ומשם למלכות דיצירה, ומשם לכל המדרגות של היצירה והבריאה, עד שעלה לשמיים, שהוא ז”א דאצילות. ולכן אמר עובדיה לאליהו, ורוח ה’ יישאך. כי רוח ה’, בינה ותו”מ דעליון, המכונים רוח או אוויר, שנפלו למקום מדרגת התחתון, הרוח הזה, ממש נשא אותו ממדרגה למדרגה, דרך כל פרטי המדרגות, מתחתית עשיה עד האצילות.

(“עליית התפילה”, ויקהל)

עליית התפילה

.131 הסדר של ד’ אווירים הוא מלמטה למעלה: מערב, מזרח, צפון, ודרום. שהם: מלכות, ת”ת הכולל נה”י, גבורה, חסד.

ואין הממונים מעלים התפילה מאוויר לאוויר ואח”כ מרקיע לרקיע, כמו שמסודר לכאורה בזוהר, אלא האווירים מעלים התפילה לרקיעים, כל אוויר לרקיע שלו.

ואלו האותיות פורחות ועולות עם הדיבור ההוא. ואותו הממונה, שהמפתחות של האוויר בידו, וכל הממונים האחרים, כולם עולים עימו עד הרקיע. ושם נמסר ביד ממונה אחר, להעלות אותו למעלה. באופן, שתחילה עולה התפילה אל האוויר של המלכות דעשיה, לבינה ותו”מ שנפלו ממלכות דעשיה לעוה”ז, שהיא כמו התפילה בעצמה. והיות שהאוויר הזה בשווה עם התפילה, ע”כ התדבקו זה בזה כמדרגה אחת.

ואז הממונה זְבוּליאל אשר שם, מעורר השם בן י”ב, שמוריד המלכות מבינה דעשיה למקומה, שאז חוזר האוויר למדרגתו, ועולה למעלה מרקיע דעשיה. וכיוון שהאוויר כבר השתווה למדרגת התפילה, הוא לוקח עימו גם התפילה למעלה מרקיע דמלכות דעשיה.

וכיוון שהתפילה כבר באה לרקיע דעשיה, הרי פוגשת שם האוויר דיסוד דעשיה שנפל שם. גם פוגשת שם בממונה גזרדיא, השולט באוויר של מזרח, ת”ת, הכולל גם את היסוד, משום שכולל נה”י. והממונה הזה מעורר השם בן י”ב ומוריד המלכות מבינה דיסוד לסיום שלו, ואז עולה האוויר דיסוד למדרגתו, לרקיע דיסוד. ומחמת שכבר השתווה עם התפילה במדרגה אחת, הוא לוקח גם את התפילה, ומעלה אותה עימו ביחד למעלה מרקיע דיסוד. ועד”ז באוויר וברקיע דנו”ה, ובאוויר וברקיע דת”ת.

וכיוון שהתפילה עלתה לרקיע דת”ת, היא פוגשת שם האוויר של הצפון, בינה ותו”מ דגבורה דעשיה שנפל שם. ומשתווה עם האוויר הזה במדרגה אחת. ואז הממונה פְּתַחְיָה, השולט בצפון, מעורר השם בן י”ב ומוריד המלכות מבינה למקומה, והאוויר חוזר ועולה לרקיע דגבורה, ולוקח עימו ביחד גם התפילה, שהשתווה עימה במדרגה אחת בשעת הנפילה.

וכיוון שהתפילה היא ברקיע דגבורה, היא פוגשת שם האוויר של דרום, בינה ותו”מ דחסד דעשיה שנפל שם, והיא מתדבקת עם האוויר הזה. ואז הממונה פְּסַגְנִיָה, השולט על האוויר של דרום, חסד דעשיה, מעורר השם בן י”ב ומוריד המלכות מבינה דחסד דעשיה למקומה, והאוויר של דרום חוזר ועולה למדרגתו לרקיע השישי, חסד דעשיה, הנקרא דרום.

וכיוון שהתפילה היא ברקיע השישי, פוגשת שם האוויר, שנפל מהרקיע השביעי, בינה הכוללת ג”ר, והיא מתדבקת באוויר הזה. וכשהשם בן י”ב מוריד המלכות מבינה דרקיע השביעי למקומה, חוזר האוויר למדרגתו לרקיע השביעי, ולוקח עימו גם התפילה, הדבוקה עימו מעת הנפילה. וכיוון שהיא ברקיע השביעי, היא פוגשת ומתדבקת באוויר, שנפל ממלכות דיצירה.

ואז לוקח אותה סנדלפון, הממונה הכללי על כל העשיה, ומעורר השם בן י”ב, שמוריד המלכות ממלכות דיצירה למקומה, ועולה האוויר וחוזר למדרגתו לרקיע דמלכות דיצירה, ולוקח עימו גם התפילה, ומעלה אותה לרקיע דמלכות דיצירה. ועד”ז בכל שבעה ההיכלות של היצירה והבריאה עד האצילות.

והתבארה השאלה, איך התפילה יכולה לעלות מתחתית העשיה עד האצילות, אם שום מדרגה אינה יכולה להתנשא למעלה ממדרגתה. כי כיוון שהתדבקה באוויר הראשון, שנפל ממלכות דעשיה לעוה”ז, הרי האוויר הזה נשא אותה לרקיע של המלכות, והאוויר דיסוד דעשיה לרקיע דיסוד, וכן הלאה. באופן, שהאווירים, שהתפילה עלתה והתדבקה בהם, הם נשאו אותה והעלו אותה עד למלכות דאצילות, כמ”ש, ורוח ה’ יישאך.

(“עליית התפילה”, ויקהל)

ברוך שמו של ריבון העולם

.225 ברוך שמו של ריבון העולם. ברוך כִתרך ומקומך. יהי רצונך עם עמך ישראל לעולם, שגאולת ימינך תראה לעמך בבית מקדשך, ולהשפיע לנו ממיטב אורך, ולקבל תפילותינו ברחמים. יהי רצון מלפניך, שתאריך לנו חיים בטוב, ושאני עבדך יהיה נפקד בין הצדיקים, לרחם עליי, ולשמור אותי ואת כל אשר לי, ואשר לעמך ישראל.

אתה, הוא הזָן את הכול ומפרנס את הכול. אתה, הוא השולט על הכול. אתה, הוא השולט על מלכים, והמלכות שלך הוא. אני עבד הקב”ה, שאני משתחווה לפניו ומלפני כבוד תורתו בכל עת ועת. לא על אדם אני בוטח, ולא על בני אלקים אני סומך, אלא על אלקים שבשמיים, שהוא אלקים אמת, ותורתו אמת, ונביאיו אמת, ומרבה לעשות חסד ואמת. בו אני בוטח, ולשמו הקדוש והנכבד אני אומר תשבחות.

יהי רצון מלפניך, שתפתח ליבי בתורתך, ותיתן לי בנים זכרים עושי רצונך, ותמלא משאלות ליבי, ולב כל עמך ישראל, לטוב, לחיים, ולשלום. אמן.

(“סוד ספר התורה”, ויקהל)