SUNDAY PRAYER: YESOD-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: AFTER MIDNIGHT TO DAWN (MORNING) SUNDAY

Baal HaSulam. Study of the Ten Sefirot. Vol. 2. Part 6. Inner Observation, item 1

שיעור בוקר 15.12.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם, “תלמוד עשר הספירות”, כרך ב’, חלק ו’,

עמ’ 440, דף ת”מ, הסתכלות פנימית, אות א’

קריין: ספר “תלמוד עשר הספירות”. כרך ב’. עמ’ 440. דף ת”מ. חלק ו’. הסתכלות פנימית. אות א’.

הסתכלות פנימית

“צריכים לדעת, שעולם הנקודים הוא השורש הראשון שעולמות אבי”ע נמשכים ממנו, כי כאן נתקן והושרש ענין השיתוף דמדת הרחמים בדין, בבחינת התחלה ראשונה. שהוא סוד עשרה מאמרות שהעולם נברא בהם. שפירושם עשרה כלים להתלבשות האור העליון. כמו שכבר הארכנו בזה לעיל באו”פ בתחלת חלק ד’. אבל בג’ פרצופי א”ק הקודמים לא היו שם אלא בבחינת מאמר אחד, שפירושו, שאור העליון התלבש רק בכלי אחד, הנקרא מלכות, אבל הט”ס הקודמות להמלכות, היו נקיים לגמרי מבחינת כלי.

ולפיכך צריכים להבין היטב השתלשלות הענינים המובאים בדברי הרב שבחלק זה. ואיך הם באים ומתקשרים בדרך סבה ומסובב, מג’ פרצופים הקודמים. ונבאר מתחלה סדר האצילות של פרצוף הנקודים הזה, מהפרצוף העליון שלו הנקרא ס”ג דא”ק.”

אות א’

“כבר נתבאר אשר הגורם העיקרי להתהוות כל פרצוף חדש, הוא ענין הביטוש דאו”מ ואו”פ זה בזה, כי זה המסך, והאו”ח שהוא מעלה, הממשיך ומלביש האו”פ של הפרצוף, הנה במדה כזו שהוא מלביש וממשיך את האו”פ נמצא מדחה מן הפרצוף את אור המקיף השייך להפרצוף. כנ”ל (דף רי”ג (אות ד’ באו”פ סעיף ז’). והביטוש הזה של האו”מ מזכך את המסך מעביותו עד שמעלהו לשורשו דהיינו שמזכך אותו לגמרי מבחינת העביות דגוף עד שמשתוה להמלכות של ראש דאותו הפרצוף, שזה נבחן שהמסך עלה ונכלל בהמסך שבמלכות דראש, בהזווג ממטה למעלה אשר שם, ואז מתחדש המסך דגוף בעביות חדשה, המעלה קומה חדשה דע”ס בראש תוך סוף, וקומה חדשה הזו נבחן לפרצוף חדש ובן אל הפרצוף הקודם, שבו נעשה דבר ההזדככות והזווג החדש.”

שאלה: מה זה אומר שהסיבה העיקרית להופעתו של כל פרצוף חדש היא הזיווגים?

כשיש מסך, אור פנימי, אור מקיף, גוף, כלי, עביות, אז אפשר לעשות קשר בין האור העליון לרצון לקבל על ידי צמצום, מסך, אור חוזר, ולהלביש אור ישר בתוך אור חוזר ובתוך הרצון. ואז יוצא כלי, רצון לקבל, שיעשה את אותו תפקיד כמו האור. האור הוא כמו בעל הבית שנותן לאורח את הכיבוד והאורח נותן לבעל הבית את היחס שלו, את התודה שלו. את זה אפשר לעשות רק על ידי צמצום, מסך וזיווג דהכאה, זה מה שהוא מסביר לנו.

תלמיד: מה זה הכיבוד הזה שנותן בעל הבית לעשירייה?

יש כאן שני דברים, יש את האור העליון שהוא בעצמו מביא נעימות ומילוי לפרצוף, ויש עוד דבר שאנחנו עדיין לא יכולים לדבר עליו כי אנחנו לא יכולים לשקול את זה, והוא אותה התעלות שמקבל הכלי שמזדהה עם הבורא. האורח שעושה טובה לבעל הבית מתחיל להרגיש עד כמה הוא מתעלה מעל עצמו לדרגת בעל הבית, ועד כמה הוא בזה שווה לבעל הבית ויכול להשיג את הדרגה שלו, וזה מה שממלא אותו. זה נקרא “דבקות הנברא בבורא”.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהחיבור שלנו בעשירייה הוא הכיבוד שלנו לבורא?

אם אתם מתחברים אליו ורוצים על ידי הפעולות שלכם לעשות לו טובה ואתם בטוח עושים את זה למעלה מהרצון לקבל שלכם אלא ברצון להשפיע לו, אז ודאי שאתם עושים פעולה שהיא מביאה לו תענוג.

שאלה: הוא כותב ש”ענין הביטוש דאו”מ ואו”פ זה בזה, כי זה המסך”. מה זה ביטוש אור פנימי ואור מקיף? מה המושג הזה “ביטוש”?

אתה צריך לפתוח את “תלמוד עשר הספירות” בחלקים הקודמים ולראות ב”הסתכלות פנימית” או ב”שאלות ותשובות” מה זה ביטוש אור פנימי ואור מקיף.

כשהכלי מקבל משהו בעל מנת להשפיע, אז הוא עושה חשבון כמה הוא יכול לקבל על מנת להשפיע, לא את הכול אלא רק חלק, כי אין לו כוח התגברות לקבל על מנת להשפיע את ה- 100% שהבורא נותן לו. לכן האורח דוחה את האור שמגיע אליו, אחר כך הוא מתחיל לשקול אותו, ורק חלק מהאור שרוצה להיכנס בו מבעל הבית – כי בעל הבית לוחץ עליו כל הזמן – הוא מחליט שהוא מקבל כדי להשפיע לבעל הבית ולא לעצמו, אומנם היה לו מאוד נעים לקבל וליהנות בצורה פשוטה בכלים הרגילים.

תלמיד: הוא כותב שביטוש אור פנימי באור חוזר זה בעצם המסך.

לא, ביטוש זה לא מסך.

תלמיד: אבל הוא כותב “הוא ענין הביטוש דאו”מ ואו”פ זה בזה, כי זה המסך”. האם זה בונה את המסך?

לא, זו עבודת המסך.

תלמיד: והוא כותב “והאו”ח שהוא מעלה, הממשיך ומלביש האו”פ של הפרצוף”, מה הקשר של ביטוש אור פנימי באור מקיף שזה מעלה את האור החוזר?

מגיע האור מבעל הבית כי בעל הבית רוצה למלא את האורח. האורח עושה על עצמו צמצום ואומר, “אני לא רוצה לקבל”. לא שהוא לא רוצה להנות, אלא הוא לא רוצה לקבל מפני שזה ירחיק אותו מבעל הבית. אחרי שהוא עשה צמצום על עצמו, דחייה, סירוב, הוא מקבל על מנת להשפיע מבעל הבית, זאת אומרת הוא לא סתם מקבל, אלא הוא כבר שוקל כמה הוא יכול לקבל מהכיבוד כדי שזה יהיה לטובת בעל הבית ולא לטובת עצמו.

בעל הבית רוצה שהוא יקבל הכול, ללא שום חשבון, אבל הוא לא יכול להרשות זאת לעצמו כי זה ירחיק אותו מבעל הבית מקצה לקצה, הוא יהיה המקבל ובעל הבית יהיה המשפיע. לכן הוא עושה חשבון כמה הוא יכול לקבל כדי להנות את בעל הבית ולא את עצמו. מבחינתו עצמו הוא בעצם נשאר ריק בפנים ומתחיל לקבל עכשיו לפי החשבון, כמה אני אקבל כדי להנות את בעל הבית. הוא עושה חשבון ומקבל כדי להשפיע לבעל הבית. זה נקרא שהוא מקבל מבעל הבית אור, תענוג, כיבוד, באור חוזר שלו, ובצורה כזאת הוא מתקיים.

תלמיד: אמרת שכשאנחנו לומדים “תלמוד עשר הספירות”, אנחנו מושכים את האור המחזיר למוטב. איזה צמצום אתה עושה כדי למשוך את האור המחזיר למוטב?

אני עושה צמצום על הכלים לקבל שלי כדי לא להנות בהם, אלא רק לקבל כדי להשפיע לבעל הבית.

תלמיד: מה מהות הפעולה באמצע השיעור, עכשיו כשאני לומד? מה אני מצמצם?

אתה מצמצם את הרצון שלך להנות.

תלמיד: גם בשיעור?

גם בשיעור.

תלמיד: מה ההגדרה של לצמצם את התענוג שלי בלימוד? מה אני צריך לחסום לפניי בשיעור?

אתה צריך לחסום את עצמך מתענוג.

תלמיד: מהו התענוג ב”תלמוד עשר הספירות”?

התענוג הוא בזה שאתה מקבל מהבורא בצורה ישירה, עליו אתה עושה צמצום.

שאלה: האם אני מתבטל מול חברים, זה הצמצום?

למה אתה צריך להוסיף?

תלמיד: מה זה לצמצם באמצע השיעור? מה אני עושה?

אתה צריך לצמצם את הרצון לקבל שלך שבו אתה נהנה, ואז אתה עושה חשבון כמה אתה יכול לקבל תענוג כדי להשפיע לבעל הבית.

תתאר לעצמך שאתה עכשיו לוקח נגיד עוגייה ואתה רוצה ליהנות ממנה כך שההנאה הזאת תגיע לבעל הבית ולא אליך. אם אתה עושה חשבון נכון, אז אין שום בעיה בזה שתקבל את העוגייה הזאת, כי אתה נהנה ממנה לא בגלל שאתה רוצה ליהנות, אלא בגלל שאתה רוצה להנות את בעל הבית. כך אתה מתחיל להתייחס לבעל הבית כמשפיע. הוא משפיע אליך ואתה לא רוצה לקבל את התענוג, אלא אתה משפיע לו. זה שהוא רוצה לתת לך תענוג זה כבר תענוג בשבילך כי הוא רוצה לטובתך, וזה שאתה מסרב לקבל תענוג ורוצה להשפיע לו בחזרה גם זו נתינה. אתם נמצאים כבר בנתינה הדדית זה לזה, זה נקרא “אני לדודי ודודי לי”.

שאלה: הפעולה שנקראת “הזדככות המסך”, האם היא מקרבת אותי לבורא או מרחיקה אותי מהבורא?

הזדככות המסך מקרבת את האדם לבורא אומנם היא מרחיקה אותו מפעולת קבלה על מנת להשפיע. אבל היא מקרבת אותו לאיחוד עם הבורא כי הוא מסרב לקבל.

תלמיד: האם הזדככות המסך זה לא אומר פחות מסך?

פחות מסך והוא פחות מקבל, לכן הוא מתקרב לבורא.

תלמיד: האם אנחנו לא רוצים שיהיה לנו מסך יותר גדול ויותר חזק?

נכון, אבל כאן הזדככות המסך פועלת מתוך זה שאין לו יותר מה לעשות עם המסך שהיה לו, ועכשיו מאין ברירה הוא מתקרב לבורא על ידי הזדככות המסך.

שאלה: דיברת על המשל של בעל הבית והאורח, ובהרגשה שלי בתקופה האחרונה בעל הבית הם החברים, הם בעל הבית על הלב, על ההתקדמות, על מה שאני מרגיש, על מה שאני עושה במהלך היום, הם כאילו מכסים ומסתירים את הבורא.

לאיזה בעל הבית אתה מתכוון? בעל הבית והבורא הם אותו דבר.

תלמיד: מה שאני אומר זה שהחברים התחילו למלא אצלי בהרגשה את התפקיד של בעל הבית, הם בעל הבית.

איזה חברים? אני לא מבין. אתה מדבר לפי הדוגמה שבעל הסולם נותן לנו של בעל הבית והאורח?

תלמיד: כן, יש את המשל של בעל הבית והאורח, אני מבין את זה. אבל ההרגשה שמי ששולט על הדרך, על ההתקדמות, על ההרגשה היום, אלו החברים.

תצטרך אולי למצוא מילים אחרות. ודאי שאת הבעיות והיחסים עם בעל הבית אנחנו פותרים בינינו בקבוצה, אבל תמצא מילים.

שאלה: כל עוד האדם לא נמצא ברוחניות, אז התרגיל הזה של לאכול עוגייה ולכוון את התענוג כלפי הבורא, כל פעם שאתה מנסה לעשות תרגיל כזה אתה מתחיל להרגיש תענוג מאוד גדול ואתה מבין שאי אפשר לכוון את זה לבורא. מה הטעם לעשות את התרגיל הזה אם אתה יודע מראש שזה בלתי אפשרי? בשביל מה לעשות את זה אם אתה מבין שאתה לא יכול?

בשביל הבורא הכול אפשרי, הוא ייתן כלים וכוח למלא כל פעולה.

שאלה: נראה שהאורח ובעל הבית הם אני והחבר, אז באיזה רגע אנחנו מרגישים את הבורא?

אנחנו מרגישים את הבורא ברגע שאנחנו יכולים להנות אותו באותו גל כמו שהוא מכוון אלינו, זה נקרא “אני לדודי ודודי לי”. ככל שהגלים שלנו נמצאים בהשתוות בינינו, אז מתוכם אנחנו מרגישים את הקשר שלנו עם הבורא.

תלמידה: אם הבנתי נכון, כשאני מקבלת הנאה לשם עצמי זה אומר שאני אוהבת את מה שאני מקבלת מבעל הבית.

כן.

שאלה: אם כך, מה זה אומר ליהנות לשם בעל הבית? האם זה כאשר אני נהנית ממי שנותן לי ולא איכפת לי מה אני מקבלת או שיש עוד משהו?

את לא תוכלי להרגיש את זה כי זה קורה ברצונות אחרים לגמרי, ברצונות להשפיע ולא ברצונות לקבל. אין לנו רצונות להשפיע, אין לנו כאלה רצונות, לכל הפחות בינתיים אין, ולכן את לא יכולה להבין את כל המצב הזה שאת נותנת לבעל הבית ונהנית כי את בינתיים נהנית בתוך עצמך.

שאלה: אמרת שבעל הבית כל הזמן לוחץ עם האור ורוצה למלא אותנו לגמרי. כשאני מנסה בצורה הכרתית להשתתף בתהליך הזה, אז כדי לא להפר את הגבול הזה, שהאור לא יחדור מעבר לכלים דהשפעה אל הקבלה, איפה אני מוצא את הגבול הזה? האם הוא קבוע בצורה אוניברסלית או שזה בדינמיקה מתמדת?

כל הזמן אתה נמצא באיזו דינמיות והבורא הוא שקובע.

תלמיד: איך אני מוצא את הגבול הזה ומבין שעד כאן, ומכאן ואילך זו כבר תהיה קבלה?

רק לפי הדוגמה עם החברים, לבד לא תוכל לקבוע, להגדיר את זה.

תלמיד: איך עם החברים?

כשתוכל לקבוע מה בשבילך ומה לטובת האחרים, אז תופיע בך ההרגשה איך לחלק את הרגש למקבל ולמשפיע.

תלמיד: אבל בתהליך הזה תמיד יש את הכוונה, את הבירור. איך בצורה רגשית זה צריך להיות?

בוודאי שזה רגשי, רק רגשי.

תלמיד: כלומר ביני לבין החברים יש את הגבול הזה, שם אני מוצא את זה.

כן.

תלמיד: כלומר הגבול צריך להיות בלב.

כן.

תלמיד: איפה?

בלב המשותף.

תלמיד: אני לא מבין.

זה לא שאתה לא מבין, אתה עוד לא מרגיש את זה.

תלמיד: כן, אני לא מרגיש, אני כל הזמן מחפש. זאת לא שאלה שהתעוררה עכשיו, שנים אני מחפש את הגבול הזה, זאת אחריות, ואני מפחד שפתאום אני אפר את זה ושוב אהיה בקבלה.

אל תדאג, לא אתה אחראי על הכול, חוץ ממך יש גם בורא.

תלמיד: האם אני צריך לסמוך עליו שהוא לא יפר את הגבול הזה, הוא הערב?

אתה צריך כל הזמן להידבק בו, על זה מדובר.

תלמיד: אני כל הזמן מנסה להידבק לחיסרון החברים, אני לא מבין מה זה להידבק בבורא, ושם יש כל כך הרבה תהליכים ואני לא יודע איך לסווג את הכול.

תעבוד פחות עם הראש, אל תחשוב שתוכל באמצעות כל החשבונות שלך לפתור איזה עניין רוחני.

תלמיד: כשאנחנו לומדים את המקורות יש הרגשה שהאדם שולט בצורה הכרתית בתהליכים.

לא, זה דרך הרגש.

שאלה: במשל של האורח ובעל הבית, כאשר האורח מקבל עוד מנה כדי לעשות נחת רוח לבעל הבית, האם נבנה פרצוף חדש?

כן, נכון מאוד, נבנה פרצוף חדש.

תלמיד: כלומר כל פעם העשירייה בונה פרצוף חדש כאשר היא רוצה לעשות עוד נחת רוח.

כן, מתחיל תהליך חדש.

שאלה: כשאנחנו מגיעות לנקודה הזאת שאנחנו עושות צמצום והעביות בגוף מזדככת ועכשיו היא בראש, האם אנחנו יכולות להשתמש בעביות הזאת כדי להתקרב לבעל הבית?

כן. אנחנו מדברים על העביות בגוף, בראש כביכול אין לנו עביות, אבל נלמד איך להשתמש בזה.

שאלה: קודם כשלמדנו תע”ס אני זוכרת על מה היינו צריכים להתגבר כיוון שבכלל לא הבנתי כלום, וגם עכשיו אני לא מבינה כלום. אבל בזמן האחרון יש הרגשה שאנחנו עובדים בהרגשה, עם הנשמה, והתע”ס לא שהוא מתקרב אלא הוא מחבר אותנו יותר ויותר למשהו שלם. האם אפשר ללמוד את התע”ס עם הנשמה ולא עם השכל?

כן, בטח. בכלל כל חכמת הקבלה היא הרי עוברת על הרצונות, אנחנו בונים רצונות חדשים בחכמת הקבלה, רצונות להשפיע, לפחות רצונות לא לקבל. כלומר הכול רצונות, ורצונות הכוונה להרגשה שבהם. זו חכמה שבנויה רק על הרגשה, להרגיש את הבורא, להרגיש את כל המציאות, את היקום, להרגיש את עצמך, את הרצונות שלך, את הרצונות של מישהו אחר, להרגיש את הזולת כמו את עצמך, הכול הרגשות, רק רגשות.

שאלה: כתוב בהסתכלות פנימית “בג’ פרצופי א”ק הקודמים לא היו שם אלא בבחינת מאמר אחד, שפירושו, שאור העליון התלבש רק בכלי אחד, הנקרא מלכות, אבל הט”ס הקודמות להמלכות, היו נקיים לגמרי מבחינת כלי.” האם בעל הסולם מתכוון לזה שלא היה כלי לפני השבירה?

כן, ודאי שלא היה כלי. כל עוד לא הסתיימה כל ההתפשטות מלמעלה למטה אי אפשר בכלל להגיד שהיה כלי. כי כלי הוא חיסרון המתאים לתפקיד, וכאן עדיין לא היה כזה חיסרון, לא היה כזה כלי.

תלמיד: אם כך, האם ט’ ספירות ראשונות נועדו רק כדי למלא את הכלי כשייווצר?

כן, רק כדי להעביר את האור העליון למלכות. לבנות את המלכות ולהביא לה אור שימלא אותה בתנאים של צמצום, מסך, אור חוזר, וכן הלאה.

שאלה: כתוב “כי זה המסך, והאו”ח שהוא מעלה, הממשיך ומלביש האו”פ של הפרצוף”. מה זה אור חוזר הממשיך אור פנימי? האם יש באור החוזר עביות כדי להמשיך אור, או עביות להתכלל בתוך אור חוזר דרך זיווג דהכאה?

כן, למדנו זאת בחלקים הקודמים של תלמוד עשר הספירות ובפתיחה לחכמת הקבלה. כשאור חוזר מגיע ממלכות לכתר הוא לוקח מהמלכות עביות ובעביות הזאת הוא מתלבש על ט’ ספירות ראשונות שבכלי, הוא מתלבש על האורות האלה בעביות שלו, וכך יש לנו קבלת האור העליון בתוך הכלי.

שאלה: למה הוא כותב שהאור של פרצוף חדש הוא בחינת רק חלק מאור מקיף של פרצוף עליון? איך לחלק אור מקיף?

לא לחלק. אותו אור שהכלי העליון לא קיבל כאור פנימי, אז חלק ממנו על ידי זיווג דהכאה נכנס לכלי שעכשיו מתהווה וממלא אותו כאור פנימי. כך האורות מתפשטים בכלים, בכל דרגה האור נכנס לתוך הכלי, ממלא אותו וממשיך הלאה לכלי הבא. זה ההבדל בין האורות הפנימיים בכל מדרגה לאור המקיף שנשאר מקבלת האור מבחוץ, והוא מיועד לקבלת האור בכלי יותר תחתון.

(סוף השיעור)