SUNDAY PRAYER: YESOD-TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

READING: AFTER MIDNIGHT TO DAWN (MORNING) SUNDAY

Lesson on the topic of “Each Day They Will Be As New In Your Eyes”

שיעור בוקר 15.12.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בכל ים יהיו בעיניך כחדשים – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס’ 9.

העניין הוא שאנחנו צריכים בכל יום ויום עוד ועוד להתקרב לבורא, לראות אותו כדבר חדש, כיסוד העולם שבכל יום מתגלה לנו יותר דרך החברים, שגם הם נראים לי חדשים, ובעצמי אני מגלה תכונות חדשות, וכך אנחנו יכולים להתקדם לגילוי הבורא השלם.

קריין: קטע מספר 9.

“ודרשו חז”ל “כל יום יהיה בעינך כחדשים, כאילו היום נצטווית עליהם”. נמצא, שכל יום הוא התחלה מחדש. לכן כשמתחיל בקו אחד, הוא צריך להיות בשמחה מזה שיש לו זכיה לקיים תורת ה’.

ואח”כ הוא עובר לבחינת כוונה. היינו לעשות בקורת, עד כמה שיש לו צורך לעשות הכל שיהיה לשם שמים. ואז מתחילה העבודה אמיתית. כי אז הוא רואה, שאין לו אף אבר אחד, שירצה לעשות משהו לשם שמים. זה כבר נקרא “קו שמאל”. כמאמר חז”ל “שמאל דוחה”, היינו שהוא רואה, עד כמה שהוא מרוחק מה’. והוא צריך להאמין, שה’ דחה אותו, מטעם שעל ידי זה הוא יתאמץ לתת כוחות יותר גדולים.”

(הרב”ש. מאמר 45 “מהו “הנסתרות לה’ אלקינו” בעבודה” 1990)

אין כאן חידושים כל כך גדולים כי אנחנו עוברים גם כך יום יום במדרגות יותר ויותר. העניין הוא שעדיין המדרגות האלה לא מצטברות אצלנו לראייה חדשה, לתפיסה חדשה במציאות הרוחנית. זה יבוא.

שאלה: מה זה “בקו אחד”, איך מתייצבים “בקו אחד”?

בקו אחד זה שברור לנו מי אנחנו, מאיפה אנחנו, לאן אנחנו צריכים להגיע, ושכדי להגיע למטרתנו אנחנו צריכים להיות מחוברים. אין לנו שום בעיה חוץ מחיבור, עלינו רק להבין שאנחנו מאותו הכלי ושאת הכלי הזה אנחנו צריכים להקים בחזרה מכל החלקים השבורים. הבורא ברא את הכלי ושבר אותו בכוונה, וכשאנחנו משתדלים שוב ושוב לחבר את החלקים יחד, מתברר לנו כל העניין של עבודת הבורא, למה הוא ברא אדם שלם ושבר אותו, ברגש, בשכל, שבר את היחסים בין כל החלקים, ואנחנו צריכים להקים אותם ולסדר ביניהם קשר יפה כזה שיהיה כמו צורת אדם אחד שהופכת להיות צורת הבורא. כך אנחנו צריכים להגיע לזה.

שאלה: יש סיבה ותוצאה שהיא שמחה, ואז כוונה, ואחרי זה מגיע בירור?

זה יכול להשתנות ולא משנה איך.

שאלה: כל פעם שאנחנו בשיעור יש הרגשה שמשהו חדש וחשוב נעשה בשיעור ובינינו. מצד שני, מה התוצאות אם פחות ופחות נמצאים בשיעור?

הכול תלוי עד כמה אנחנו מחפשים נקודות אחיזה חדשות. ככל שאנחנו מחפשים חידושים בקשר בינינו, בהתחברות בינינו, ביחס בינינו לבורא, מאיתנו אליו וממנו אלינו, אז אנחנו רואים בכל החיבורים האלה, בכל הנטיות שלנו לבורא חידושים גדולים והחידושים האלה הם שמחיים אותנו ונותנים לנו חיּות, תיקון, שמחה.

שאלה: האם יש אפשרות לדמיין להעריך את הקו השני, קו שמאל?

לא, עכשיו אין מקום לקו השני, אנחנו פשוט צריכים לעבוד על החיבור. כשנתחיל לעבוד חזק על החיבור, אז נתחיל לעבוד גם על הכוחות שמחברים, הכוחות שמרחיקים, ואז נוכל לעבוד על שניהם יחד וכך נתקדם.

קריין: קטע מספר 10.

“אם כוונתם היא לעשות נחת להבורא, הרי זה גורם, שאם הם רוצים להוסיף עבודה, הם נצרכים להוסיף בגדלות הבורא, כי כפי שיעור גדלותו יתברך, בשיעור זה הם יכולים להיבטל אליו ולעשות את כל מעשיהם רק לשם שמים. וזה כמו שאומר בזה”ק על פסוק “נודע בשערים בעלה”, שכל אחד ואחד “לפום מה דמשער בלביה”.

אי לזאת, אלו אנשים שרוצים לעבוד לשם שמים, בכדי שיהיה להם חומרי דלק לעבודה, הם צריכים כל יום להשתדל להשיג בחינת אמונה בגדלות ה’, היות שגדלות ה’ זו שמחייבת אותם לעבוד בשבילו. וזהו כל התענוג שיש להם בעבודתם.”

(הרב”ש. מאמר 15 “מהו, שהצדיקים ניכרים ע”י הרשעים, בעבודה” 1989)

שאלה: מה התחושה הזאת, ההרגשה הזאת של גדלות בורא שמחייבת אותי לבצע את הפעולות לשם שמיים?

הרגשת גדלות הבורא זאת הרגשה שנותנת לאדם לעלות למעלה מכל ההפרעות, מכל הקושיות. מפני שהבורא הוא הגבוה מכולם, מכל מה שברא ודרך מה שהוא משפיע עלינו, אז יוצא שהופעתו היא למעלה מהכול. ולכן כשמתגלה הבורא, הכוח היחיד, האחד, המיוחד, הטוב והמטיב, שאין חוץ ממנו, כשמתגלות כל מיני הבחנות כאלו מההשפעה העליונה, אז אנחנו רואים שאין לנו מה לעשות, אנחנו פשוט צריכים להכניע את עצמנו אפילו בלי שום שכל ודעת. וכך אנחנו מגיעים למטרת הבריאה, מתחילים להבין מי הוא, מה הוא, איך הוא עובד, איך הוא פועל, על ידי איזה תכונות הוא משפיע עלינו, ואז אין לנו ברירה, אנחנו נכנעים. בצורה כזאת אנחנו מתקרבים אליו, נכנעים ונכללים בו.

תלמיד: אבל גדלות הבורא וגילוי הבורא אלה דברים שונים?

כן, זה בעצם קורה בבת אחת אבל אלה שתי הבחנות חדשות, אחרות, שונות, וזה תלוי באדם כמה האדם דורש את זה. העניין הוא שכל השבירה וההסתרה אחרי השבירה שהבורא רוצה לעשות לפנינו זה סך הכול כדי שאנחנו נייצב לפנינו אליו רצון, חיסרון קודם, אך ורק לפי החיסרון הזה הוא יוכל להתגלות לנו, ולפי החיסרון הזה אנחנו מגלים שאנחנו נוכל להרגיש אותו במלואו.

לכן כל הבריאה בעצם, היא בר מהרוחניות, מחוץ לגילוי הבורא, השפעת הבורא, לכן נברא החושך כדי שאנחנו נגלה השתוקקות, נגלה את האור, והבורא שיגלה את עצמו יוכל באמת למלא אותנו בעצמו.

שאלה: האם גדלות הבורא והדלק הזה לעבודה שקראת לזה היכולת להתעלות, האם זה מורגש כרחמים או כחסדים?

כן ועוד בכל מיני אופנים, זה תלוי באיזה מצבים אנחנו נמצאים. אחר כך כשההתפעלויות האלה מתחילות להיות מקושרות אנחנו מתחילים למיין אותן, לסדר אותן לפי הספירות והקשרים בין הספירות וכך אנחנו מתקדמים. הכול נעשה ונאסף יותר ויותר.

שאלה: נראה שלגדלות הבורא אין גישה ישירה, זאת אומרת הבורא גדול כי החברים מתייחסים אליו כגדול, כי אני רואה אותם כגדולים. כאילו ביני לבין הבורא יש גדלות החברים שנובעת מהם בעצם, כי אין לי גדלות בורא?

נכון, אתה לא יכול לתפוס את גדלות הבורא אלא ככול שאתה הכנת את גדלות החברים בעיניך.

תלמיד: אולי יש עוד דבר אחד מעל זה, כמה הם מחשיבים אותו כגדול, זאת אומרת הם כאילו נותנים לי את גדלות הבורא, זה אפילו לא בא ממני?

נכון, זה נקרא שאתה צריך לקבל מהם התרשמות מגדלות הבורא בהם ורק לפי זה אתה מרכיב את ההתרשמות מגדלות הבורא בך.

תלמיד: וזה ככה יישאר, זאת אומרת זה לא איזה מין משהו שישתחרר?

לא, זה רק צריך לגדול.

שאלה: האם תוכל לתאר את היגיעה שאנחנו צריכים לעשות בהתאם למאמר בקטע 10?

ככול שאנחנו רוצים להתקרב בינינו ולעסוק בגדלות החברים, לפי כמה שאנחנו יכולים לשער את גדלות החברים בעינינו, באותו יחס אנחנו יכולים לגשת לתאר את גדלות הבורא, זה נקרא “מאהבת הבריות לאהבת ה”, וכך אנחנו בצורה כזאת מתחילים לגלות את הבורא יותר ויותר גדול, קובע, מקשר וכולי. זאת העבודה שלנו. והעיקר זה להתרשם מחברים כמה הם משפיעים כל אחד על אחרים, ואם אנחנו אוספים את כל ההתרשמויות שלנו מהחברים, מזה אנחנו מרכיבים בעצם את הבורא.

אנחנו יכולים להתרשם מחברים בצורה ארצית, כבוד, כוח וכן הלאה. ויכולים להתרשם מהחברים בצורה רוחנית, אנחנו מתחילים להעריך כמה כל חבר וחבר מביא לי התרשמות פנימית, שהוא ממלא אותי דרכו, והוא הופך להיות בשבילי כצינור שקושר אותי עם הבורא, וכך אנחנו יכולים למלאות זה את זה ונתקדם, נבין בזה הרבה יותר.

אין לי כאן מילים, אנחנו צריכים עוד להתקדם ולהבין מה יש לנו בזה, למה החיבור בין הכלים השבורים כל כך חשוב וכל כך נסתר מאיתנו. אנחנו בכל זאת לא נמשכים לחיבור פנימי בינינו, אנחנו עדיין לא יודעים מה אנחנו צריכים לחבר, וכך אנחנו מפספסים מהמושג הזה של הבורא שצריך להתגלות.

שאלה: בונים כלי בשביל לגלות את גדלות הבורא?

כן.

תלמיד: התכונה של גדלות הבורא והתכונה שלו ליהנות לנבראיו זה אותו דבר רק בקומות שונות?

לא משנה, אנחנו נעבוד ואחרי זה נגדיר במדויק מה יש לנו, איזה ניואנסים וכמה.

תלמיד: אם אנחנו מקבלים תכונות גדלות הבורא, האם התכונה הזאת מתחילה לגדל בנו רצון בתוכנו ליהנות לנבראיו וזה יעזור להבין את זה?

אנחנו נמשיך בחיפושים שלנו אחר המאמצים שלנו ונראה איך הכול מתחבר יחד.

אתה מאוד אוהב לבנות איזו סיבתיות, סיבה ותוצאה של פעולות ומה אנחנו מקבלים כתוצאה מכל פעולה, סדר כזה של “סיבה ומסובב”, אני חושב שזה לא בדיוק כך, זה צריך להיות בכל זאת משהו שייברא יצירתית.

תלמיד: גם אני רוצה איכשהו לשמח את המורה שלי, לעזור במשהו.

לא, זה לא עקום, הכול בסדר, תלך קדימה זו דרך נורמאלית. כך שאל תיעלב על ההערות ועל הרמזים.

שאלה: איך אנחנו יכולים לקבל כוח לחדש את עצמנו בלימוד כדי להעלות את חשיבות המטרה בכל יום?

רק על ידי התקרבות בינינו. אני מציע יום יום לכתוב, אפילו כמה פעמים ביום כל אישה לעצמה, גם כל גבר לעצמו, שהוא יכול לכתוב איזה משפט חדש שיש לו בהתחברות עם החברים, במה הוא רואה את החידוש.

שאלה: בקטע מספר 10 “וזה כמו שאומר בזה”ק על פסוק “נודע בשערים בעלה”, שכל אחד ואחד “לפום מה דמשער בלביה”.”, מהו סף השער שעליו מדבר הזוהר כאן?

לפי כמה שאדם עובר את השערים, שהוא משער את גדלות הבורא ולפי זה הוא עובד, כך אנחנו שוקלים את האדם ומדברים עליו מי הוא ומה הוא. “נודע בשערים בעלה”, זאת אומרת כמה שאדם משער בתוכו מה זה גדלות הבורא, כך אנחנו גם מדברים עליו.

שאלה: בקטע הזה יש הזמנה לראות את הבורא גדול לא רק בערב אחרי שייגעתי כל היום, אלא גם בבוקר עוד לפני שהתחלתי העבודה.

כן.

תלמיד: אני תמיד צריך לראות את הבורא גדול?

כן, אנחנו מתחילים מהבוקר ועד הערב והולכים עם זה לישון כדי גם בלילה אנחנו לא נתנתק מהכוונה הזאת.

שאלה: איזו תפילה צריכים להעלות מלמטה כדי שנוכל להבין את גדלות של הרגשת החיבור בינינו ולעורר את גדלות ה’?

בזה שיש לנו חיסרון להעריך אותו כגדול, שולט, ממלא את הכול, עושה את הכול, שהוא הכול. זאת אומרת, שימלא את הכלי שלנו בכל האופנים שלו ואז אנחנו נוכל אחד אחד להבין, להרגיש, למדוד, לשקול מי זה הבורא בנו. כי הבורא זה בכל זאת “בוא וראה”, הוא מתגלה לפי כמה שאנחנו יכולים לתאר אותו בנו.

שאלה: האם יכול להיות שכל אחת בעשירייה תופסת את גדלות הבורא באופן שונה, ואם זה כך אז איך אנחנו מייצבות חיסרון משותף אליו?

אנחנו צריכות להשתוקק להתחבר, אבל בחיבור חשוב לנו שכולנו שונות, ודווקא החיבור בינינו מביא אותנו למערכת שהיא כולה שלמה בגלל שכל חלק אומנם שונה מאחרים אבל מתגבר על עצמו, על השוני ומתאים את עצמו לאחרים. לכן יש בכלי שלנו עוצמה כל כך גדולה.

שאלה: אמרת שאנחנו לא נמשכים לחיבור פנימי בינינו, אנחנו לא יודעים עדיין מה אנחנו צריכים לחבר וכך מפספסים את המושג הזה של הבורא שצריך להתגלות. אני משערת שאתה בכוונה משאיר את זה לנו לגלות אבל אם בכל זאת תוכל לקרב אותנו לעבודה הנכונה?

אני מדבר על זה כל הזמן, אתן צריכות להתקרב ביניכן בעבודה הנכונה. תלוי עד כמה אתן מוותרות זו לזו כדי להיות מחוברות.

שאלה המצב שבו אין לאדם חומר דלק בעבודה, אבל העצה לעשות מאמצים בעשירייה ובאמונת ה’ נראה כמצב או כמאמץ בלתי אפשרי, במיוחד כשהבורא לא מאפשר לאדם להעלות

מ”ן. האם במצב כזה האדם צריך להתייחס אל מה שהוא מרגיש כתיקון?

אני לא כל כך מבין מה אתה אומר, “איך הבורא לא מרשה”, “איך הבורא לא רוצה”? אני לא הייתי מדבר כך. ודאי שיש לנו קושי להתקשר, להבין, להשיג, להתאים את עצמנו לבורא, כמו תינוק שלפעמים לא מבין את האימא ומשתדל, מסתכל על תנועות פיה ומנסה להבין מה היא אומרת ולא מבין. כך אנחנו, אבל לא שהבורא לא רוצה ולא מרשה לנו להעלות את המ”ן, אין דבר כזה, הוא עוזר לנו, עושה לנו את זה. הוא בונה את המ”ן בעצמו וכביכול מכניס לנו את זה לפה כדי שאנחנו נדבר והוא מפעיל את כל הקואורדינציה שלנו כדי שאנחנו נתקשר.

תלמיד: לא התכוונתי להגיד את זה כמו קנטור בגישה נגד הבורא, אני מבין מה שכותבים לנו המקובלים, אבל זו המציאות שלי. זאת האמת שלי. אני מרגיש שאין לי חומר דלק בעבודה. אבל אני קורא את העצות של המקובלים והם אומרים לי להתייגע. אבל אין לי חומר דלק לזה בעבודה. אז איך מעשית לעשות את זה?

מעשית אתה מחפש באיזה תכונות של החברים אתה יכול להיות מחובר כדי שבין התכונות האלו אתה תיתן לבורא אפשרות להיכנס ולהופיע. מה אתה יכול לחבר משלך וממישהו אחר מהחברים שבשיתוף של החיבור שלכם הבורא יכול התגלות?

אנחנו הרי בונים את התיקון, את החיבור שהיה לפני שבירת הכלי דאדם הראשון. לכן אנחנו צריכים להשתדל בצורות אנחנו מחברים את הכלים האלה, ואז אנחנו עושים כל מיני פעולות, התקשרויות, התקרבויות וחיבורים. והבורא ברגע שאפשר, ברגע שאנחנו מנסים לעשות משהו, מיד מאיר על זה, אפילו במצבים שאנחנו עוד לא ממש מחוברים, עוד לא חוזרים לכלי המתוקן ורק באיזה חלק מהכלי של אדם הראשון השבור, בכל זאת הוא כבר מאיר במקצת ואנחנו כבר מרגישים שאנחנו מתקרבים, באים לצורות יותר מתוקנות. בוא ננסה.

שאלה: כשאנחנו לומדים למשל “פתיחה” או מנסים לזכור את המילים שמשתמשים בהן, כמו “גדלות”, זה מעורר כל מיני תחושות והתרשמויות שקשורות למילים האלה. האם אנחנו יכולים לקחת אותן התרשמויות כאיזו דרך כדי להבין את מאמרי הרב”ש, ולקחת את המילה “גדלות” מ”פתיחה” ולהשתמש בה ולהבין דרכה את המילה “גדלות” בכתבי רב”ש ובעל הסולם, למשל?

כן. אפשר לעשות את זה, רק יש בזה סכנה שאת יכולה להתבלבל ולהסתובב בהגדרות כאלו ללא תוצאות. תנסי, אבל לא הרבה זמן.

שאלה: האם הדרישה לגדלות הבורא באה מתוך מסירות נפש לבבית כלפי העשירייה?

כן. אם היא באה בצורה כזאת, מצורך כזה אז ודאי שהבורא כבר עומד להתגלות.

שאלה: הגדלות של החבר, התכונה שלו היא כלי לגילוי הבורא?

כן.

שאלה: מהם החידושים האלה שיכולים לעזור בהתקדמות כלפי התיקון?

החידושים האלה הם הכלים שאנחנו צריכים ללקט ובהם, במידה שהם יתאספו, אנחנו נוכל בכל פעם לגלות את הבורא יותר ויותר.

שאלה: הבורא מתגלה ביחסים בינינו. יש חברים שנמצאים כל יום בשיעור והם מאוד פעילים ויש חברים שכבר מתחילים להתרחק. איפה הגבול הדק בין זה שמותר לנו ללחוץ או להגיד, “בסדר, הם איתנו”?

אי אפשר להעביר במילים את מה שצריך לעשות. פשוט צריך להשתדל להחזיק אותם בתפילה משותפת ובתרגול, ממש באימון מתמיד כזה. כלומר, תתאספו פעמיים שלוש בשבוע באיזו דרך וירטואלית או פיזית ושתו כוס קפה או לחיים. זה צריך להיות כמו דרך החיים שלכם. כך אתם חיים, כך אתם מתאספים ביניכם, עושים משהו. צריך לעשות שהפגישה ביניכם תהיה בלי לימוד, בלי כל מיני בירורים, אלא פשוט עצם הפגישה עצמה שיהיה לה מקום כמה פעמים בשבוע. עשר דקות, רבע שעה כדי שיהיה לכם פשוט טוב לדבר ביניכם.

שאלה: האם המאמץ לראות את החברים כקדושים כדי להגיע לרוחניות זו הדרך לבדוק שהכוונה שלנו היא לא החבר אלא הבורא?

כן. אני חושב שלאט לאט אתם תגלו את זה.

שאלה: מהו הרגל ומהי הכנה לעבודה רוחנית כדי להישאר תמיד בכוונה ולהודות?

הרגל, הכנה, מסקנות שאתן מסיקות מעבודה רוחנית, התרשמות שלכן מהחברות, כל אלה אלמנטים הכרחיים בתנועה שלנו קדימה. צריך להשתמש בכל זה ולאסוף את כל זה יחד.

הרגל הוא תכונה מאוד טובה באדם, ולא רק באדם. הרגל גם קיים בבעלי חיים, הוא הכרחי כדי לעזור לנו להכיר את המרחב הרוחני. כל אלה מצבים מאוד מועילים. תאספו אותם, תבררו אותם, תנתחו אותם ואז תראו עד כמה ולמה כל זה ניתן לנו בצורה הזאת.

יש דברים שניתנו לנו על ידי הבורא בצורה אוטומטית כאינסטינקטים, יש דברים שניתנו כחצאי אינסטינקטים שמתגלים בנו כמשהו כתכונות נרכשות. ויש כאלה שאנחנו פשוט צריכים בעצמנו בכל פעם מחדש, באמצעות איזה מאמץ שכלי להוליד בתוכנו פעם אחר פעם.

כך אנחנו מתקדמים אבל העיקר לא לחשוב על זה ולא לנסות להביא את הדברים האלה לכדי שיטתיות, אלא פשוט לקיים אותם בקבוצה ואז הם יתעצבו בכם בצורה נכונה.

שאלה: ההרגשה לפעמים נשחקת, אתה מתרגל, ללמוד את החומר, להגיע לשיעור, להתפלל ומשהו נעלם. איך להרגיש טעם בפעולות?

תתעמק יותר בתוך השיעור. במילים שבו, במהות הפנימית, במשמעות הפנימית שלו, וכך תרגיש שיש לך משהו שאתה יכול לעשות עם השיעור, ולא שאתה סתם מקשיב לאיזה תנודות באוויר.

אתה צריך לספוג לתוכך את המשמעות של השיעור. מה הוא רוצה לומר לך? למה המחבר כתב את מה שכתב בדיוק באופן הזה? הוא פונה אליך. איך אתה מגיב לו? בדרך כלל אני קורא את החומר של היום בערב הקודם, מראש וכך אנחנו מתקדמים קדימה.

שאלה: איך אדם יכול לפתוח את עצמו להשפעת החברים? הלבבות שלנו נעולים. אנחנו לא יכולים לפתוח את הלב לחברים. איך לרכך את הלבבות שלנו?

על ידי דוגמאות שאנחנו נותנים אחד לאחרים. אני לא רוצה ולא צריך, אבל אני יודע רק דבר אחד, כדי שאנחנו נהיה כאיש אחד בלב אחד, אנחנו חייבים להתחבר בקבוצה, ואני חייב לתת להם דוגמה איך להתחבר. וכאן אני חייב לשחק. כמה אני מאמין להם, קרוב אליהם, מחובר אליהם, סומך עליהם וכן הלאה.

פעולות כאלה שאנחנו מציגים אחד כלפי האחר מאוד עוזרות, ואז אנחנו ממש משתנים. תנסו לעשות את זה ותראו.

שאלה: אנחנו אומרים שגדלות הבורא שאנחנו מוכרחים לרכוש בכדי להתקדם בעבודה, אנחנו יכולים לרכוש רק דרך החברים. אבל אם הבורא ברא הכול, ומפעיל אותי כל רגע בחיים שלי, אני יכול לקבל את הגדלות שלו בצורה אישית ישירה אליי אז ברור שזו צורה אגואיסטית. למה יותר קל לי להרגיש את זה מתוך עצמי מאשר לשמוע מהחברים על גדלות הבורא, למה אומרים שאפשר לקבל רק מהחברים?

העניין הוא בזה שאנחנו יכולים להשתמש בתכונות שלנו כמו קנאה, תחושה של חשיבות עצמית, כל מה שבעצם נובע מהאגואיזם וכבר נמצא בנו. וכשאנחנו משתמשים בכל התכונות האלה, אנחנו יכולים לתקן את עצמנו.

לכן כמו שכתוב “קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מן העולם”. ויוצא שאם אני משתמש בקנאה תאווה וכבוד, אז אני בזה מתקדם. זה פלא, אבל דווקא על ידם אני מתקדם.

תלמיד: נגיד שעל ידי קנאה ותאווה מהחברים – אני יכול לקבל מהבורא יותר. אבל אנחנו אומרים שאני יכול לקבל מהחברים.

קשה מאוד להעלות לעצמך את גדלות החברים או גדלות הבורא. אבל אם תעלה את זה בהם זה יעלה בך.

תלמיד: למה קשה לי? אם הוא ברא את הכול והוא מגדיר הכול בחיי, אפילו את המילים האלה עכשיו מפי הוא אומר.

הבורא נסתר והחברים לפניך. וכשאתה שומע משהו מהם, אז אתה מתאר לעצמך בפועל. ואילו הבורא זה משהו שאתה צריך לתאר, לדמיין לעצמך כי אין בורא ככזה. אתה מעורר אותו בך, אתה מצייר אותו בתוכך.

תלמיד: אז אני צריך להגיד לעצמי מה הם יגידו לי?

זה לא משנה. אבל הם יגידו לך. וזה שמישהו חוץ ממך יגיד את זה, דווקא זה משפיע עליך. שים לב לזה.

שאלה: האם לדאוג שלחברים תהיה סביבה שנוכל להגיע בה להשתוות הצורה לתכונת הבורא – זה תמיד מתחדש?

זה תמיד מתחדש. בכלל כל רגע ורגע בטבע ובחיים יש התחדשות. כל רגע ורגע. כמו שכתוב “אין רגע דומה לחברתה” וכולי. אנחנו כל הזמן משתנים והסביבה שלנו משתנה. כל הצורות משתנות וכולן מגיעות לגמר התיקון רק בצורת הדומם שמתגלגל מעצמו. ואנחנו צריכים לזרז את ההתקדמות הזאת ולהביא אותו לשלמות.

תלמיד: שתהיה בכיוון לדאגה לסביבה.

כן.

שאלה: פעמים רבות אני מפחד לשאול שאלה בזמן השיעור כי זו שאלה ממני ולא מהעשירייה. נגיד שבעשירייה יש לנו קשר עם הרבה חברים, אבל אחרים לא מגיעים כל כך אז אין אותו הקשר. אז איך אפשר לראות גדלות שעם חלקם יש לנו קשר מאוד טוב וחזק ועם חברים אחרים אין?

אתה חייב להצדיק את כל החברים. אתה חייב לתאר את עצמך במקומם כמה קשה להם עכשיו להיות בשיעור, כי אולי הם באמצע עבודה, ועוד בעיות שיש להם. לכן אתה צריך להצדיק אותם ולהשתדל למלא גם את תפקידם בשיעור.

שאלה: האם אנו צריכים כל אחד וכולנו יחד לתאר בינינו את המצב הבא שאנו רוצים להשיג?

כמובן, אנחנו מתפתחים בהדרגתיות. יש מדרגות שבהן אנחנו מתפתחים וכל מדרגה קודמת יוצרת את המדרגה העוקבת הבאה. כך זה קורה.

תלמיד: האם עלינו לדבר בעשירייה שתהיה לנו תפיסה משותפת, תיאור משותף של המצב הבא?

כך אנחנו אומרים. אם אנחנו מתחברים אז המדרגה שלנו הופכת למדרגה הבאה. למדרגה הבאה – כשאנחנו מחברים את כל האלמנטים שלה יחד. במידה שבה אנחנו יכולים לעשות את זה, אז היא משנה את צורתה למדרגה הבאה וכך כל מדרגה בונה את המדרגה הבאה. כך אנחנו מצליחים.

תלמיד: האם המדרגה הבאה המתקדמת ניתנת לנו מלמעלה?

לא. ברגע שאנחנו מתחברים, אפילו קצת ביחד, אז מיד המדרגה שלנו הופכת למדרגה הבאה. ובמדרגה הבאה אותו הדבר. ככל שאנחנו מתחברים בינינו כך מהר יותר אנחנו בונים את המדרגה הבאה. וכך אנחנו מתעלים. אנחנו בונים לפנינו בעצמנו את אותן מדרגות שבהן אנחנו מטפסים. זה קורה דרך הרשימות.

שאלה: שמעתי ממך לגבי המרחק בין הבורא לחברות שזה אותו מרחק וצריך לכבד את החברות ולמצוא אותן בתוך הלב. יש הרגשה בעשירייה שאנחנו לא מצליחות להתחבר וכל יום נמצאות באיזשהו דיאלוג עם הבורא ואנחנו על סף ייאוש מחיפוש איך להצליח. כששמעתי את המשפט הזה ממך אתמול, ניסיתי להגיע להסכמה עם הבורא, וגיליתי שבלב שלי אין חברות ויש בו חדר ריק שהחברות היו בו ונעלמו ממנו. והשאלה שלי, אם הם הופיעו פתאום?

אלה לא יהיו הפרעות. ככל שאתן לפעמים מרגישות מרוחקות אחת מהשנייה, כך ממרחק יותר גדול אתן מתקרבות אחת לשנייה. וכך כל פעם מחדש מתגלים בכם מצבים חדשים. לכן מצבים של נתק ושל קשר הם כל הזמן מתגלים לסירוגין ומחייבים אתכן להתעלות.

תלמידה: איך לא לאבד אותן מתוך הלב?

להתפלל. לבקש מהבורא שיאסוף את כולכן בלב אחד. זה טוב.

שאלה: מה המשמעות של אמונה בגדלות הבורא ומה ההבדל בין זה לאמונה מעל הדעת?

יש בזה הרבה דברים מקבילים, אבל אמונה בגדלות הבורא, זאת אמונה שהוא טוב ומיטיב וכולל הכול ומסדר ומכין את הכול. ואמונה למעלה מהדעת זה כבר תלוי בך, עד כמה אתה רוצה לקבל אתה המדרגה הבאה בכלים דהשפעה.

שאלה: אם אני רואה שמישהו מהחברים מתרחק, זה בעצם אני שמתרחק מהקבוצה?

כן, נכון מאוד, ככה מראים לך את זה.

תלמיד: איך לבדוק אם זה החבר או אני?

לא צריך לבדוק אם זה אתה או החבר. מה אכפת לך, העיקר להתקרב כמה שיותר מהר.

תלמיד: אבל אנחנו אומרים שאם החבר מתרחק אנחנו מתפללים עבורו – ומה אם זה אני?

זה אותו הדבר, או שאתה מתרחק בעצמך, או שאתה מתרחק ממנו. התפילה צריכה להיות מכוונת אל הבורא, לפנות לבורא כדי שאתם לא תתרחקו אלא תתקרבו.

תלמיד: אז התפילה צריכה להיות לא בשביל החבר שהתרחק, אלא שלא תהיה התרחקות?

כן, וכל היתר זה בכלל נדמה לי שאני מתרחק או לא מתרחק, אני מתרחק ממנו, או הוא מתרחק ממני. העיקר זה שאנחנו שנינו צריכים להיות קשורים בינינו.

שאלה: כתוב, “אם הם רוצים להוסיף עבודה, הם נצרכים להוסיף בגדלות הבורא”. למה לתת קודם תשומת לב, לעבודה או לגדלות הבורא?

לעבודה בגדלות הבורא.

קריין: נמשיך לקטע 11.

“פירש רש”י, בכל יום יהא בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם. ויש להבין, איך אדם יכול לעשות שיהיו חדשים, כאילו בו ביום נצטוית, הלא מושבע ועומד מהר סיני. ובכדי להבין זה צריכים להקדים לדעת את הכלל, שכל דבר נמדד לפי גודל המֵצָוה. היינו לפי גודל וחשיבות של נותן התורה, כך גודלה של התורה.

לכן כל יום שהאדם מקבל עליו מלכות שמים, ולפי גודל האמונה בו יתברך, כך גדלה מעלת תורה. לכן לפי מה שהאדם משיג בגדלות ה’, כך מתחדשת התורה אצלו. נמצא לפי זה, שכל פעם יש לו תורה חדשה, היינו שיש לו כל פעם נותן אחר. וממילא התורה, הנמשכת ממנו יתברך, נבחנת לתורה חדשה.”

(הרב”ש. 468. “היום הזה ה’ אלקיך מצוך”)

זאת אומרת, לפי כמה שהאדם מתאר לעצמו את גדלות הבורא, כך משתנה אצלו המקום שהוא נמצא הבורא שהוא מגלה, המדרגות שהוא עובר, הכול משתנה באדם, לפי גדלות הבורא שהוא מתאר לעצמו.

קריין: 12. אז קטע 12.

“האדם מחויב לחזק את עצמו בכל פעם מחדש, לבלי להיות נסוג אחור ממלחמה הזאת, ולבלי ליאש את עצמו בשום אופן, כי ודאי במלחמה הזאת אין רואין עדין בחוש מי המנצח, כי עדין המלחמה ארוכה מאד והגלות מתגבר, ועל כל אחד עובר מה שעובר, אף על פי כן, כל זמן שאוחזין עדין הכלי זין בידינו, ועיקר הכלי זין שלנו הוא תפלה, וכל זמן שאין אנו מיאשין עצמנו ממלחמה הזאת, חס ושלום, ואוחזין עדין הכלי מלחמה, בודאי אנחנו מנצחים, כי כל זמן שהאדם מחזק את עצמו בתפלה וצעקה לה’ ית’ הוא בכלל מנצח את המלחמה, כי זה עיקר הנצחון.”

(“משיבת נפש”. אות מ’)

עיקר הניצחון מגיע על ידי פניה לבורא כשאנחנו דורשים ממנו שיעזור לנו כמה שאפשר בקשר בינינו. לזה אנחנו צריכים לדאוג כל הזמן, שיהיה לנו חיבור ומהחיבור הזה אנחנו נעלה לבורא ונדרוש ממנו עזרה. בזה אנחנו עושים לו נחת רוח.

קריין: 13.

“מי שלא זכה לאהבתו ית’, כל מה שפעל בעבודתו בטהרת הנפש ביום האתמול, נמצא כמו נשרף כליל ביום מחר. וכל יום וכל רגע, צריך להתחיל מחדש, כמו שלא פעל כלום מימיו. ואז “ויאנחו בני ישראל מן העבודה”. כי ראו בעליל, שאינם מוכשרים לעולם, שיצמח מה מעבודתם עצמם. ועל כן היתה אנחתם ותפלתם בשלמות כראוי, ועל כן “ותעל שועתם” וכו’. כי השי”ת שומע תפלה, ורק לתפלה שלמה הוא מחכה.”

(בעל הסולם. אגרת נ”ז)

שאלה: למה צריך לבקש עבור החברים אם הכי חשוב בשבילנו החיבור?

מה זה החברים אם לא חלקי החיבור שלך?

תלמיד: אז למה לא לבקש ישר לחיבור, למה אני צריך לחשוב קודם על החבר, חיבור הוא כללי. אז לחשוב על החיבור ולבקש על החיבור.

אני בכל זאת לא מבין, אם מי תתחבר?

תלמיד: על חברים.

אבל אתה לא מבקש להיות מחובר איתם.

תלמיד: אז מה זה אומר לבקש עבור החבר?

שאתה תתחבר עימו ואז תוכל לעזור לו והוא לך.

תלמיד: אז זה לא עבור חבר, זה עבור החיבור.

אבל מה יש לך עם החבר, אם אתה לא מחובר אליו, איך אתה יכול להרגיש אליו איזה יחס?

שאלה: כשאנחנו מחברים תפילה בעשירייה, אתה מתחיל כל פעם באיזה חיסרון, איזו בקשה עובר לגדלות הבורא ומסיים בהודיה. ואז כאילו התפילה מתבטלת ואתה לא נשאר עם חיסרון, אתה נשאר עם איזו הודיה ועם איזה שלמות ונחת, איזו עבודה טובה אתה עושה.

אז איפה התפילה השלמה, איך אתה מוציא אותה מעומק העשירייה, בצעקה כזאת שתישאר תפילה?

תפילה שלמה זה כשאתה יכול לתאר את כל העשירייה כמבנה אחד וכמה שאתה יכול, אתה רוצה לראות אותם בצורה מתוקנת ואתה מתפלל עבור המצב הזה – זה נקרא “תפילה שלמה”.

תלמיד: זו בדיוק הנקודה שאנחנו מגיעים אליה בעשירייה אבל אז יש הרגשה שזה נעלם.

מה הכוונה שזה נעלם? יש לך עשירייה שנמצאת בחיבור, הבורא נמצא איתם בחיבור ולזה אתם מגיעים. על המצב הזה אתם מתפללים, כלפיו אתם משתחווים.

תלמיד: אנחנו מתפללים בעשירייה כמו שאמרת, ורואים שכל אחד מאיתנו מוסיף למרכז את החלק שלו. בסופו של דבר אחרי עוד סבב אנחנו רואים שהבורא נמצא בינינו ועל כך אנחנו מודים לו בתפילה שהעשירייה מחוברת, עובדת ומשקיעה. ואז אני יוצא מהתפילה בהרגשה שהבקשה כביכול נעלמה ונשארתי בהרגשה של מילוי. אם כן, איך לשמור על התפילה? איך להיות עדיין בצעקה פנימית ולא להיות מרוצה מזה שעשיתי כביכול עבודה עם העשירייה?

אתה מחובר לחברים שלך בחיסרון למצב הבא שעדיין לא השגתם ועליו אתם מתפללים. בבקשה, תמשיכו, תדרשו את המצב הזה. אתם רוצים להיות המרכיבים של אותו המצב ושהבורא יתגלה באמצע.

תלמיד: אם כך, אחרי הרגע שאנחנו מגיעים להודיה המשותפת על המצב, אנחנו צריכים להגיד לבורא “עכשיו תן לנו עוד מקום עבודה”?

זהו מקום העבודה, למה לבקש עוד מקום? אתם רוצים שבמקום הזה העבודה תסתיים בשלמות.

שאלה: בקטע 13, במשפט השני כתוב שבכל יום ובכל רגע צריך אדם להתחיל מחדש כאילו לא עבד מימיו, ואז ייאנחו בני ישראל מהעבודה. אם כך, האנחה, הזעקה, הצעקה מגיעה כשהעבודה היא בפנייה כלפי הבורא בכל שנייה?

כן, ואתה מתחיל כל פעם מאפס.

תלמיד: אבל אני לא מצליח, אני מנסה להבין את זה כבר זמן רב. כשאני מבקש עבור החברים בזמן שאנחנו לא נמצאים בישיבה או באספה, זה כמו הכנה. איזו תפילה אנחנו יכולים לבקש בכל רגע שאני לא נמצא איתם פיזית?

פשוט מאוד, מתוך מה שאתם יוצרים עם החברים כל הזמן, תיקח את הרצון שלך למצב נעלה יותר, עליון יותר, ותתפלל, תבקש מהבורא, תפנה אליו ותגיד שאתה רוצה שהכול ישתנה ביחס לכל העשירייה, תבקש עבור כולם, ואז התפילה שלך תהיה חזקה פי עשרה מאשר אם היית מבקש עבור עצמך בלבד. תפנה אליו ותבקש.

תלמיד: כשאני נמצא עם חבריי במפגש אני יכול לבקש דרך החיסרון, אבל בזמן שאני נמצא בעבודה אני לא מרגיש את החיסרון הזה. איך אני מבקש אם אני לא מרגיש?

אל תבקש, רק תגיד תודה. זה אומר שזה זמן להודיה. תפנה לבורא ותדבר איתו.

תלמיד: אם אני מרגיש בהפסקות בין הפגישות עם העשירייה שהתפילה שלי היא כביכול טכנית והיא כמו הכנה לתפילה הכללית, האם זה מצב נורמלי?

כן, וודאי שזה נורמלי. תנסה שזה יהיה קרוב ככל האפשר ללב.

תלמיד: אולי אפשר לקרוא לזה הכנה, כי יש איזו בושה שאני חווה מחוסר הצלחה?

בסדר, שזו תהיה הכנה. אני רואה שאתם מנסים לדחוף את עצמכם לאיזשהן מסגרות. צריך פחות לשים לב לזה, העיקר שזה בא מהלב, התפילה היא עבודה שבלב.

קריין: קטע 13.

“מי שלא זכה לאהבתו ית’, כל מה שפעל בעבודתו בטהרת הנפש ביום האתמול, נמצא כמו נשרף כליל ביום מחר. וכל יום וכל רגע, צריך להתחיל מחדש, כמו שלא פעל כלום מימיו. ואז “ויאנחו בני ישראל מן העבודה”. כי ראו בעליל, שאינם מוכשרים לעולם, שיצמח מה מעבודתם עצמם. ועל כן היתה אנחתם ותפלתם בשלמות כראוי, ועל כן “ותעל שועתם” וכו’. כי השי”ת שומע תפלה, ורק לתפלה שלמה הוא מחכה.”

(בעל הסולם. אגרת נ”ז)

שאלה: על פי קטע 13, אם זכינו, השגנו את אהבת הבורא אז לא צריך לחזור כל יום לבקש?

צריך לחזור, כל יום שיהיו בעיניך כחדשים.

שאלה: איך אתה ממליץ לחדש את ההשתוקקות לשמוע את דברי רב, אפילו במשך היום כששומעים את השיעור שוב, פתאום אתה תופס שחצי שעה עברה ולא שמעת.

להתחבר לחברים יותר קרוב ושם אתם תרגישו ותגלו את כל החידושים.

תלמיד: איך אתה כל יום מגיע לשיעור כאילו זה השיעור הראשון שאתה מעביר?

כי אני מקבל מכל שיעור מילוי כלשהו.

תלמיד: מה העצה שלך?

לצפות לזה. או למילוי בכלי, חיסרון יותר גדול, או למילוי באור – ידע, הרגשה, הרגשת חיבור יותר גדולה.

שאלה: האם זה כאילו שהבורא משחק איתנו, עושה איתנו תרגילים ואני צריכה להזהיר את החברות שלי מפני זה?

כן.

שאלה: כשאנחנו בונים את הקשרים עם החברים והבורא בעבודה למעלה מהדעת, האם יש אילו גבולות לעבודה הזאת?

גבולות, לא. אם הכול מכוון לחיבור, אין שום הגבלה.

קריין: קטע 14.

אם הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, אין כבר שום חידוש, אלא רק מקיים אותו. או שנבראו עולמות חדשים, כמאמר חז”ל “צדיקים בונים עולמות בכל יום”. אם כן אין הקדוש ברוך הוא בורא דברים חדשים.

ועל זה באה התשובה, שגם עכשיו הוא מזווג זווגים, היינו שגם עכשיו הוא בורא עולמות חדשים ונשמות חדשות. אלא שגם זה תלוי רק בנו, שניתנה לנו הבחירה לזווג זווגים.

(הרב”ש. 234. “מציאות וקיום המציאות”)

שאלה: כתוב בקטע 13, “מי שלא זכה לאהבתו ית'”. על מה מדבר בעל הסולם אם שמעתי שהבורא אוהב אותנו תמיד?

הוא רוצה שאנחנו נתקדם בכל יום ויום, בזה מתבטאת האהבה שלו כלפינו.

שאלה: מה זה אומר “לזכות לאהבת הבורא”?

שתהיה לך אהבה אליו ובמידה זאת, תרגיש את אהבתו אליך.

שאלה: מהי תפילה שלמה?

תפילה שלמה זה כמו שכתוב “תעשה רצונך כרצונו, כדי שיעשה רצונו כרצונך”, כשאתה והבורא נכללים בכלי אחד בצורה הדדית ודבוקים כך בכל הבחינות.

שאלה: למה הבורא לא נותן לנו כוח לחיבור? מהי התפילה שהוא רוצה תמיד מאיתנו?

הבורא לא נותן לנו כוח לחיבור כדי שנתפלל, נבקש ממנו את כוח החיבור, מפני שהוא רוצה להיות אותו כוח החיבור בעצמו.

שאלה: האם מי שלא זכה לאהבתו יתברך, צריך להתפלל ולעבור למצב של הכרת תודה כשאהבת הבורא מגיעה ללב שלו? האם העבודה צריכה להיות תמיד בין תפילה להכרת תודה?

כן.

שאלה: כשחברה מתרחקת, לא רוצה או לא מבקשת עזרה בתפילה לעשירייה שלה, האם העשירייה צריכה לבקש עבור החברה?

כל העשירייה צריכה להתפלל עבור כל אחת.

שאלה: האם נכון לחשוב ולהרגיש שהנשמה שלי נמצאת מחוצה לי, אצל החברות שלי, הרצונות וההרגשות שלהן הם הרצונות וההרגשות האמתיים שלי?

כן.

(סוף השיעור)