TIFERET: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Baal HaSulam. The Freedom
שיעור בוקר 13.12.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר “כתבי בעל הסולם”, מאמר “החרות”, עמ’ 419
קריין: מאמר ה”חרות” של בעל הסולם. “שליטת השכל על הגוף”. בספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 419.
שליטת השכל על הגוף
“ויש מהחכמים המודרנים החיצונים, אשר לאחר שהתבוננו בענין הנזכר לעיל, וראו איך ששכלו של האדם, אינו אלא בחינת פרי הצומח ויוצא ממאורעות החיים, – על דרך שהבאנו לעיל – באו למסקנה, שאין שום שליטה לשׂכל, לפעול על הגוף במדת מה, אלא רק מאורעות החיים בלבד, הנרשמים בגידים הגשמיים של המוח, המה השולטים ומפעילים את האדם. ושכלו של האדם, דומה למראה המקבל צורות הנמצאות לנגדו, שאף על פי שהמראה הוא הנושא לצורות הללו, מכל מקום אינו יכול להפעיל ולהניע את הצורות הנשקפות בו כלל.
כן השׂכל, אף על פי שמאורעות החיים, בכל בחינותיהם של הגורם ונמשך, מתראים וידועים בשכל, מכל מקום אין השכל עצמו שולט כלל על הגוף שיוכל להביאו לידי תנועה. דהיינו, לקרבו למועיל, או להרחיקו מהמזיק, משום שהרוחני והגשמי רחוקים זה מזה בתכלית, ולא יצוייר כלל שום אמצעי מכשיר ביניהם, באופן שיוכל השׂכל הרוחני להניע ולפעול על הגוף שהוא גשמי, כמו שהרחיבו בו והאריכו בזה.
אולם במקום חריפותם, שם שיבושם, כי הדמיון שבאדם משמש עם השׂכל, לא פחות מהמיקרוסקופ לעינים, אשר בלי המיקרוסקופ אינו רואה שום דבר מזיק מחמת קטנותו. אולם אחר שרואה את הבריה המזיקה, על ידי המיקרוסקופ, הרי האדם מתרחק מאותו המזיק.
נמצא אשר המיקרוסקופ, מביא את האדם לידי פעולה להרחיקו מהנזק, ולא החוש. כי החוש לא הרגיש במזיק. ובשיעור הזה, ודאי שהשכל שולט על גוף האדם בשליטה גמורה, להרחיקו מהרע, ולקרבו אל הטוב. דהיינו, בכל אותם המקומות, אשר תכונת הגוף, חלשה להכיר שם את המועיל או המזיק, ורק להשכלתו של השכל הוא צריך. ולא עוד, אלא שמתוך שהאדם מכיר את השׂכל, שהוא מסקנה נאמנה מנסיונות החיים, על כן, הוא מסוגל לקבל שׂכל ובינה מהאדם הנאמן לו, ולקבל אותו בדמות חוק, אף על פי שמאורעות חייו, לא הספיקו לגלות לו שכל כזה.
בדומה לשואל בעצת הרופא – שהאדם מקבל ושומע לעצתו, אף על פי שאינו מבין בשכלו עצמו ולא כלום. הרי שמשתמש בשכל של אחרים, ונעזר על ידם, לא פחות מבשכלו שלו עצמו.
וזהו שביארנו לעיל, שיש ב’ דרכים לדרכי ההשגחה, להבטיח לאדם שיבוא אל המטרה הטובה התכליתית. שהם: דרך יסורים, ודרך תורה. אשר כל הבהירות שאמרנו שם, שנמצא בדרך התורה, נובע מזה, משום שאותם שכליות הבהירות, שנתגלו ויצאו והוכרו לעין, אחר שלשלת גדולה וארוכה ממאורעות החיים של הנביאים ואנשי השם, הנה האדם בא ומנצל אותן בכל מדתן, ומוציא תועלת על ידיהן, כאילו אותן השכליות היו ממאורעות חייו עצמו.
הרי לעיניך שנפטר האדם מתוך זה מכל אותם הנסיונות המרים המחויבות לו לעבור עליו עד שיתפתח בו עצמו אותו השכל הבהיר, ואם כן נפטר מיסורים, וגם מרויח זמן.
ואפשר לדמות הדבר לחולה שאינו רוצה לשמוע לעצתו של הרופא, בטרם שיבין בעצמו איך עצתו תרפא אותו. ועל כן מתחיל בעצמו ללמוד חכמת הרפואה, הרי יוכל למות מחליו, בטרם יספיק להבין חכמת הרפואה.
כן דרך היסורים, לעומת דרך התורה. כי מי שאינו מאמין למושכלות, שהתורה והנבואה מיעצים לו לקבלם בלי הבנה עצמית, הרי מוכרח בעצמו לבוא לאותם השכליות, והיינו רק על דרך ביאתו בשלשלת הסיבה והמסובב ממאורעות החיים, שהן נסיונות מזרזות מאד המסוגלות לפתח בהם את חוש הכרת הרע, כמו שנתבאר בלי בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה, המביאה לידי המחשבות והמעשים האלו.”
עד כמה אנחנו יכולים ללמוד דרך הקבוצה כדי להיות יותר רגישים להשפעת הבורא עלינו, זה מה שבעל הסולם כותב. גם בדרך תורה וגם בדרך ייסורים הקבוצה יכולה להגביר עלינו פי כמה וכמה השפעות מהבורא, כך שנתחיל להרגיש אותן בכל הצורות ממש על העור שלנו.
שאלה: כשאנחנו עושים פעולת השפעה, האם זה לא אומר שהשכל הרוחני מתלבש בגוף הגשמי, כמו שכתוב בפסקה השנייה?
בפסקה השנייה כתוב “כן השׂכל, אף על פי שמאורעות החיים, בכל בחינותיהם של הגורם ונמשך, מתראים וידועים בשכל, מכל מקום אין השכל עצמו שולט כלל על הגוף שיוכל להביאו לידי תנועה. דהיינו, לקרבו למועיל, או להרחיקו מהמזיק, משום שהרוחני והגשמי רחוקים זה מזה בתכלית, ולא יצוייר כלל שום אמצעי מכשיר ביניהם, באופן שיוכל השׂכל הרוחני להניע ולפעול על הגוף שהוא גשמי”.
תלמיד: כשאנחנו עושים פעולת השפעה, האם זה לא אומר שהשכל הרוחני מתלבש בגוף גשמי, למשל כמו כנס, כמו סעודה?
לא יכול להיות שרוחני יתלבש בגשמי ממש בצורה כזאת, אלא יש מנגנונים שמשפיעים אחד על האחר.
שאלה: מה זה אומר השכל של הלב? איך להפוך את השכל מגשמי לרוחני בעבודה שלנו?
אפשר להפוך את השכל מגשמי לרוחני רק בתנאי שאנחנו כבר יכולים בעצמנו לעלות מגשמיות לרוחניות. במקום שבו אנחנו נמצאים, כך יהיה השכל שלנו. לכן עלינו רק לדאוג איך הרצונות והמחשבות שלנו יהיו רוחניים ככל האפשר.
שאלה: השכל שלנו כל הזמן עושה חישובים אגואיסטיים, גם כלפי החברים, כנגדם, וזה נראה שהבורא כל הזמן מפריע למאמצים שלנו להתחבר. השכל רוצה כאילו להפוך את הרגש לתופעה שרק הוא בעצמו נהנה ממנה. איך אנחנו יכולים ללמוד מהרגשות שלנו בצורה נכונה?
אנחנו צריכים רק להעביר את עצמנו דרך החיבור. שום דבר אדם בעצמו לא יוכל לחקור נכון, כי אז הוא נמצא בתוך עצמו ואין לו כנגד זה שום נקודות לבירור. לכן מה שאנחנו צריכים זה לעסוק בחיבור, ובחיבור בינינו ובין החיבורים בינינו נמצא עוד נקודות חדשות לבדיקה מה קורה לנו, וכך נגדל, לא מאחד ולא מאחר אלא ממה שבינינו, וזאת תהיה ההבחנה הנכונה.
שאלה: אם הבנתי נכון, השכל הוא מראה שמראה כל מה שקרה בחיים של האדם. מה זה המיקרוסקופ לפי הדוגמה הזאת?
מיקרוסקופ זה אומר שאני יכול להבחין בסיבה למה הדברים קורים.
תלמיד: זו האפשרות להתקרב לאותה מראה ולהסתכל ברזולוציה יותר גבוהה.
כן.
חרות היחיד
“ועתה באנו לידי הבנה, גם בחירות היחיד, על תוכנו המדויק. אשר זה אמור, רק על בחינת גורם הראשון – שהוא “המצע”, שהוא בחינת חומר הראשון של כל אדם. דהיינו, על כל בחינות הנטיות הבאות אלינו בירושה מאבותינו ואבות אבותינו. אשר באלה נבדל האחד ממשנהו.
כי תראה אשר אלפי אנשים, שסביבה אחת לכולם, גם באופן ששלושת הגורמים האחרונים פועלים כולם במדה שוה. עם כל זה לא תמצא ביניהם שני אנשים שיהיה להם תכונה אחת. והוא מטעם, שכל אחד מהם, יש לו מצע מיוחד, לפי עצמו לבדו, שזה דומה כמו המצע של החטה, שאף על פי שמשתנית הרבה מכוח שלושת הגורמים האחרונים, עם כל זה תשאר עליה צורת החטה הקדומה, ולעולם לא תקבל צורת מין אחר.”
שאלה: מה זה בעצם חרות היחיד אם החיטה הקדומה לעולם לא תקבל צורת מין אחר?
נקבל תשובה על זה, נחכה עוד קצת.
תלמיד: מה זו חרות?
זו גם שאלה. האם חרות היא שאני לא קשור למקורות שלי? איך יכול להיות שאני לא אהיה קשור, האם אני לא יוצא מהמקורות שלי? ודאי שאני יוצא, ומה שיש בי הכול מהם. אנחנו רואים את זה בעיניים שלנו אפילו בחיים שלנו. ומה קורה אחר כך עם החרות שלי במשך החיים, האם אני לא עובר אותם השלבים שעברו ההורים שלי, עם האופי שלהם, עם המקרים שלהם? אנחנו רואים שיש בזה משהו, אומנם אנחנו לא כל כך יודעים לחקור, אבל יש בזה משהו.
לכן במה תלויה חרות היחיד? כאן זו צורה הפוכה, זה לא מה שיש לי מהמולידים שלי, אלא איפה בכלל יש בי משהו חופשי שאני לא לוקח מהם, כי כל מה שיש בי אני כביכול רוכש אך ורק מהם. האם זה נכון? כנראה שכן.
שאלה: יש היום כמיהה לכל אחד להיות חופשי ולהיות בחירותו עצמו, ורואים שזה רק מוביל למקום הרסני, שהאדם לא חופשי והוא רק כבול בתוך עצמו. איך משתחררים מהאחיזה במשהו שקרי ועוברים למציאות אמיתית?
מציאות אמיתית היא שאתה משתדל למצוא משהו חדש בך שלא שייך למולידים, שבזה אתה חופשי להתפתח למשהו חדש, לגלות בך משהו חדש. יוצא שבינתיים לא מצאת, וכך גם מיליארדי אנשים בעולם שלנו שעדיין לא חושבים בכלל איפה לכל אחד יש משהו חופשי משלו.
תלמיד: האם המציאה הזאת היא הקבוצה שאנחנו מגיעים אליה, הסביבה הטובה שהוא כותב שצריך לבחור בה?
קבוצה עוזרת, קבוצה מגלה, קבוצה היא כמו מכשיר. אבל מה שמתגלה בתוך המכשיר כבר לא שייך.
תלמיד: האם הקבוצה היא כמו אותו מיקרוסקופ?
בקבוצה אתם מוציאים משהו שאופייני לכל אחד בצורה לגמרי שונה מאחרים, אומנם אתם שייכים לעשירייה אחת.
הצורה הכללית של המולידים אינה נאבדת
“כן הדבר הזה, אשר כל “מצע” שפשט הימנו הצורה הקדומה של המולידים, ולבש צורה חדשה, מכח ג’ גורמים שנוספו אליה, ומשתנית הרבה על ידיהם – עם כל זה הצורה הכללית של המולידים לא תאבד הימנו, ולעולם לא יוכל לקבל צורה של אדם אחר, שדומה בערכו, כשם שהשעורה לא תדמה בערכה להחטה. שהרי כל מצע ומצע יש לו לעצמו שלשלת דורות ארוכה, מכמה מאות דורות, אשר אותו המצע כלול מהמושכלות שבכולם, אלא שאינם מגולים בו, באותן הצורות שהיו נמצאות באבותיו. דהיינו, בצורות של מושכלות, אלא רק מבחינת פושט צורתם. ועל כן עומדים בו, רק בצורות של כוחות פשוטים שנקראות נטיות טבע ואינסטינקטים, מבלי שיודע טעמם להבין למה עושה כן כנ”ל. ולפיכך לא יצוייר לעולם, שיהיו שני אנשים בתכונה שוה.”
כל אחד הוא ממש מיוחד במינו ואף אחד לא חוזר על האחר. זה מה שקורה כאן. לכן הוא כותב בכותרת “הצורה הכללית של המולידים אינה נאבדת”, היא נשארת בלי שיעשו עליה שום שינוי.
שאלה: אמרת שהרוחני לא יתלבש אף פעם בגשמי. איך הבורא מתלבש בנו אם אנחנו גופים?
אנחנו עדיין לא מדברים כאן על הצורות הרוחניות, אנחנו מדברים על הצורות הגשמיות שהן אצלנו מתבררות כחומר, צורה מלובשת בחומר, צורה מופשטת ומהות. אנחנו צריכים עוד לברר מה בין ארבע הצורות האלה שמתבררות לנו ובין ארבע הצורות של הרצון לקבל. זה עוד לפנינו.
שאלה: האם הבחירה היחידה שלנו היא להבין או לגלות את הייחודיות של כל אחד מאיתנו?
לא. אין לנו בחירה בלהבין. הבחירה היחידה שלנו היא לעבוד בחיבור בינינו, ומתוך החיבור נשיג ונבין כמו מכלי חדש דברים חדשים.
תלמיד: איזו בחירה?
הבחירה במי אני, מה אני, מאיפה אני, למי אני שייך, מה צריך להוליד ייצור כמוני, על ידי מה?
תלמיד: אבל השאלות שמתעוררות בי הן לא כי אני מחליט שהן יתעוררו בי. אני לא מצליח לתפוס איפה אני זה שמחליט או אני זה שבוחר, איפה הנקודה הזאת שבה אם אני אשקיע, זה יהיה הדבר, הבחירה שלי?
אתה לא בוחר בבחירה שלך. אתה רק בוחר להתפתח אליה או לא. אבל הבחירה בעצמה היא כבר נמצאת. זה כמו שממין אחד של תירס לא יוצא מין אחר של תירס. את זה אתה לא בוחר. בטוח שכך יהיה. אלא מה שכן יוצא שאתה מתפתח עד לבחירה שכבר מוכנה. לא שאתה בוחר בבחירה, אתה בוחר בלהגיע אליה.
שאלה: אנחנו רואים שחיבור יתר זה התשובה לכל השאלות. אז חיבור יתר עם השכל המחובר יכול לענות על כל השאלות שיש לנו?
כן. האמת שיש לנו רק דבר אחד, אם אנחנו מתחברים, במילים אחרות חוזרים למערכת מתוקנת של האדם הראשון, אז ברור לנו בזה שאנחנו משיגים את הכול ומבינים את הכול וזה המקור שלנו.
שאלה: המהות של החיטה לא משתנה אלא היא משתנה רק בכמות ובאיכות כתוצאה מהשפעות פנימיות וחיצוניות, אז מדובר כאן על זה שהכוונה הנכונה באמצעות השפעת הסביבה היא זאת שמשפיעה עלינו?
כן. אנחנו בעצם מייצבים את הסביבה שבתוכה אנחנו משיגים את המטרה, ולכן לא הכמות קובעת אלא האיכות של הקבוצה, חיבור הקבוצה הוא הקובע איך אנחנו מהר ונכון מגיעים להמטרה.
שאלה: חופש הבחירה זה להיות חופשי מהאגו מהאנוכיות שלנו. האם זה אומר שכשאנחנו עבדים של הבורא זה החופש האמיתי?
אם אנחנו עבדים של הבורא אנחנו בחופש אמיתי, כי אנחנו לא עבדים של הבורא, אני הגעתי למצב שהרצון שלי והרצון שלו זה אותו רצון, שאין בין הרצונות שלנו ראשון ושני אלא אנחנו פשוט כאחד.
שאלה: המצע שהוא קובע את האינדיבידואליות, הייחודיות של כל פרט, בשינוי הצורה זה כמו שמתואר פה שמגיע מהמולידים, מההורים שמיצרים צורה חדשה שזה הילדים? האם זה משהו שיכול להתלבש בכמה אנשים, כי הרי כמות האנשים משתנה בעולם?
זאת שאלה גדולה שאני לא יכול עכשיו להיכנס ולברר אותה, העניין הוא שיש כאן התכללות הרשימות, אני לא חושב שאני אוכל להסביר את זה עכשיו בצורה קלה, לא יודע איך לגשת לזה אפילו. שאלת שאלה כזאת, אל תשכח אותה, תשאל בעוד כמה זמן, אולי אני אוכל לברר אותה.
שאלה: קצת קשה להבין את הטקסט בגלל שכתוב שהמצע הזה, החומר הראשון של כל אדם זה מה שמייחד אותנו. האם יש מקור שמגיע עוד לפני המצע הזה, שהוא הבורא, מה שהופך אותנו לזה שאנחנו לא שונים זה מזה? והאם זה מה שהופך אותנו לבני אדם?
כן. עוד נדבר על זה, נברר את זה.
שאלה: מה אנחנו יכולים לגלות חדש מתוך חופש הפרט, האם את הרוחניות, את הבורא?
בטח. הדבר הכי חשוב בשבילנו הוא גילוי הבורא. אז אנחנו לגמרי מגלים או פותחים את עצמנו כי אנחנו מגלים את השורש שלנו, אנחנו מגלים בצורה שלמה את דרך ההתפתחות שלנו, כי הכול תלוי בבורא. כך אנחנו מתפתחים עד למצב הכי גבוה שלנו, עד לדרגה שלו, דרגת הבורא, ולא יכול להיות שום דבר גבוה מזה.
שאלה: אם אין לנו בחירה חופשית, אז איך זה יכול להיות שזה שאנחנו בוחרים לעבוד עבור הבורא זה הדבר היחידי שכן נחשב כבחירה חופשית?
זו הצורה היחידה של הבחירה החופשית שלנו, לעבוד יחד עם הבורא, עבור הבורא, ואין יותר בחירה חופשית בשום דבר. הוא השורש היחידי המרכזי לכל הבריאה, ואנחנו כנזר הבריאה שייכים לאותו השורש, לאותו מרכז, לכן כך יוצא, שאנחנו מכוונים לעבוד לאותה נקודה מרכזית, לאותה מטרה כמו השורש שממנו יצאנו. אנחנו יצאנו מהשורש הזה וחוזרים אליו.
שאלה: נאמר לנו שאנחנו לא יכולים לעזוב את המקורות שלנו, לעומת זאת יש את הציווי לאברהם “לך לך מארצך ממולדתך אל הארץ אשר אראך”. האם רק מבחינת האגו הכוונה פה לעזוב את המוכר לי, את הבסיס שלי, את המקורות שלי?
לא. “לך לך מארצך” הכוונה שאתה צריך לעלות מדרגת המלכות לדרגת הבינה “אשר אראך”, ושם תהיה עם גדול וקרוב אלי, לבורא הכוונה. זה כדי להעלות את אברהם עם הצאצאים שלו לדרגת הבורא, ובעקבות זה אנחנו כבר נמצאים היום במצב שהוא לפני גמר התיקון.
תלמידה: המצב הזה שאני נמצאת בין שמיים וארץ, הוא שאני צריכה לעזוב משהו מוכר עוד לפני שאני תופסת משהו אחר. כי בגשמי אם אני רוצה לעבור נגיד מעל תהום, אז אני קודם תופסת את הצד השני ואז אני עוזבת את הצד הראשון. ברוחניות אנחנו נדרשים לעזוב את המוכר, ואז להשיג את המקום הגבוה יותר. האם זה נכון?
נכון. כי ברוחניות את עולה רק בכוח האמונה, בכוח ההשפעה, ולכן לתפוס משהו גבוה יותר ממה שאת עכשיו זה לא פועל. את עולה רק בכוח השפעה, בכוח אמונה שהיא אמונה למעלה מהדעת. אם את יכולה כך לעלות, אז את עולה, אם לא, אז את נשארת במקום שלך.
שאלה: כשאנחנו לומדים את המאמר הזה, אנחנו תמיד רוצים לעשות סיכום שלו, לרשום, יש לי מחברת שלמה שבה הכול רשום. אבל אני מפחדת לחזור כל פעם לנקודה הזאת שאני מכניסה את השכל שלי לזה. איך לעבוד עם המאמר הזה אבל לא דרך השכל? כי המאמר הזה ממש נותן תשובות לכל השאלות. איך להעביר את זה לרגש כדי לא להתפעל מבחינה שכלית?
את תלמידה נפלאה, מה אני יכול להגיד לך. אני אישית משתדל לא להתעמק במשהו שפתאום נראה לי מאוד מעניין, כי זה מושך, ממלא אותך יתר על המידה, ובסוף זה מדכא את השכל והרגש. לכן הדבר הטוב ביותר הוא לגעת במשהו ולעזוב, שוב לגעת ולעזוב, ולא ללמוד את המאמר ולדפדף בכל הדפים מההתחלה עד הסוף ומהסוף להתחלה וכל הזמן להיות בתוך המאמר, זה לא טוב. לחזור על המאמר זה כן, זה משהו אחר. אבל לחזור עליו זה אומר שאת כבר התחדשת, את כבר קצת אחרת, חשבת או הבנת דברים בצורה שונה, ועכשיו את שוב חוזרת.
תלמידה: בעלי הוא פילוסוף, הוא סיים מאק והוא מאוד אוהב את כל הדברים האלה. הוא כל הזמן מדבר איתי ורוצה עוד ועוד לדבר. איך אפשר לעשות כך שהוא לא יקבל את זה דרכי, איך למסור לו את זה נכון?
האם הוא קורא ברוסית ובאנגלית?
תלמידה: הוא קורא ברוסית, הוא מדען רוסי רגיל.
אני באמת לא יכול להגיד. אני חושב שצריך לקרוא והוא כמדען מבין איך להיכנס להסבר מילולי ולקשור את הדברים. בעל הסולם לא כותב בצורה מאוד מסובכת, אז אם את שטה, זורמת יחד איתו, אז בסוף יש לך התרשמות טובה בראש מה הוא רצה להגיד.
אני מאוד שמח מהשיעורים שלנו, ברור שאנחנו עוברים מעט מאוד חומר אבל נשתדל לחזור ללימוד הרגיל שלנו.
(סוף השיעור)