TIFERET: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Each Day They Will Be As New In Your Eyes

שיעור בוקר 13.12.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בכל יום יהיו בעיניך כחדשים – קטעים נבחרים מן המקורות

כרגיל נתחיל את היום מזה שאנחנו מכיילים את עצמנו לקבלת מלכות שמיים מחדש ומשתדלים להתקרב לבורא בכל מה שיש לנו, בכל מה שהוא נתן לנו, החדיר בנו מלכתחילה. ולכן לפנינו פסוק חדש, קטע 4.

קריין: בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, קטע מס’ 4. אומר הרב”ש:

“ענין מלכות שמים צריכים כל יום לקבל עול חדש. ואינו מספיק הקבלה של אתמול, משום שכל פעם, אומר האר”י הקדוש, צריכים להעלות הניצוצין שנפלו לבי”ע, ולהעלותם לקדושה. נמצא זה שהאדם מקבל כל פעם עול חדש, זה נקרא שכל פעם הוא לוקח חלק מפרודא, ומכניס אותה ליחוד דקדושה.

וזה ענין שכל יום חוזרת מלכות לנקודה, שנקודה נקראת בזהר הקדוש “נקודה שחורה דלית בה לבנוניתה”, היינו שאינה מאירה, שלבן נקרא שמאיר, שפירושו, שכל פעם צריכים לחדש אותה. אולם צריכים לדעת, שאינה אותה בחינה שהיתה מקודם לכן, אלא כמו שכתוב, אין לך חידוש אור שלא יהא נמשך מאין סוף.”

(הרב”ש. 799. “מולד הלבנה”)

שאלה: על בסיס זה שבכל יום אנחנו מתחילים מאפס, איך אנחנו יכולים בכוח להיות בשמחה כשאנחנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמיים?

אם במשך היום אנחנו עובדים עם עצמנו, לפעמים, לפחות קצת, אז בכל יום, אפילו כמה פעמים ביום אנחנו מרגישים על עצמנו חידוש, שאנחנו מתחדשים, שאנחנו מתרוקנים. והחידוש הזה מתחיל מזה שאנחנו לא זוכרים כלום ולא מבינים כלום ואין בנו שום דבר ממה שהיה קודם, אלא אנחנו ממש בנויים כמו תינוק שנולד, שאין בו כלום, וכך אנחנו צריכים להתחיל בירור חדש בעבודה שלנו וכל הדרך שלנו כך מחולקת, לבירורים, לצעדים חדשים.

שאלה: כל ההתפתחות שלנו ב”לשמה”, באמונה מעל הדעת, וגם החלק הזה של ההתחדשות באמת נותנים תחושה שאין רגע בזמן שהאדם לא חושב איך לברוח, אבל הוא לא יכול לברוח. והשאלה היא מאיפה להוסיף כוחות, איך להמשיך. זה מצב מורכב, לא פשוט, איך אפשר להתקדם ולהתפתח בו?

קודם כל, צריכים לזכור שכל רגע ורגע הוא חדש. צריכים לזכור שכל רגע ורגע מגיע מהבורא, מאותו מקור שאין עוד מלבדו, והוא בוחר בכל רגע ורגע מה האדם צריך להרגיש ושמזה והלאה האדם צריך עכשיו להתחיל להתפתח.

לכן אפילו שאני נמצא במצב הגרוע ביותר, זאת התחלה חדשה, והיא נמצאת אצלי ברשימות של הנשמה ואני חייב ממנה להתחיל, וכל פעם זה בכל זאת צעד קדימה ורק קדימה, אין אחורה. ולכן אני שמח שעכשיו אני מתחיל שלב חדש והבורא נתן לי אותו, בחר לי אותו בכוונה כדי שאני אתקדם לקראתו. ואז יש לי מצב רוח, יש לי איזה מרץ, וכך אנחנו מתקדמים.

ואז אני מרגיש בליבי הודיה לבורא שלא שכח אותי והוא מקרב אותי ונותן לי איזה קצה חוט להתקרב אליו, ממש נותן לי יד כדי שאני כקטן אחזיק בגדול ואלך עימו יחד. כך אני מתחיל להרגיש, שזו הדרך ואני מתחיל, והגדול סוחב אותי אחריו וכך אנחנו הולכים יחד. ומזה הלב מתחמם והראש מתחיל לעבוד יותר ואני מתחיל להסתכל על הבורא, איך להתקרב אליו, איך להידבק בו, וכך לאט לאט אני מתחיל להרגיש, לגלות אותו כקטן שמגלה את הגדול, מה הוא רוצה, לאן הוא מושך אותי, ואיך אני יכול ללכת אחריו, לידו או אפילו לפניו. הכול ניתן לי.

תלמיד: כשאני שומע אותך מדבר אני מרגיש את הכוח הזה, הוא גם מעורר אותי, אבל אם אני מדבר עם עצמי בצורה הזאת זה כמו איזושהי מנטרה, כמו איזשהו תקליט שאני לומד בעל פה.

אל תחזור על מה שאני אמרתי, אלא תתאר את עצמך כקטן שאיבד את הגדול ומחפש איפה הגדול הזה נמצא, ובכל זאת הגדול קורא לו, והקטן צריך להסתכל לכל הצדדים ולחפש הוא איבד את אבא שלו, נניח בגן שבו הם טיילו יחד, ובטוח שהוא ימצא אותו. כי מטרת הבורא שהקטן בטוח ימצא אותו ויחזור אליו.

שאלה: מה הפעולה הנכונה של העשירייה בשביל להיות במצב הבא?

היכולת להיות במצב הבא תלויה בכמה אנחנו מחוברים. ברגע שאנחנו מתחברים, אנחנו כבר ראויים למצב הבא. אז אם אנחנו רוצים לעלות ממדרגה למדרגה אנחנו צריכים להשיג איזשהו מצב חדש בחיבור בינינו.

שאלה: איך נכון לבנות את החיבור בעשירייה כדי שבאמת כעשירייה נוכל לתפוס את היד של הבורא וללכת איתו יחד? למה לשים לב?

רק לקשר בינינו. לדאוג רק לקשר בינינו, והבורא יהיה כתוצאה מההתקשרות שלנו. יש לנו חמישה, שמונה, עשרה אנשים ואנחנו רוצים להתחבר והבורא יהיה כמרכז הקשר בינינו. יש לנו שתי ידיים, אז ביד אחת אנחנו תופסים את החבר וביד שנייה אנחנו תופסים את הבורא, וכך כולנו יחד עולים ממדרגה למדרגה, אנחנו יותר ויותר קרובים בינינו ומגלים בינינו את הבורא.

שאלה: לפי הטקסט, “צריכים לדעת, שאינה אותה בחינה שהיתה מקודם לכן, אלא כמו שכתוב, אין לך חידוש אור שלא יהא נמשך מאין סוף.”” מה זה חידוש אור?

שמרגישים מצב חדש.

שאלה: בפסקה האחרונה כתוב “שאינה אותה בחינה שהיתה מקודם לכן”. לאיזו בחינה הוא מתכוון?

שזה משהו חדש, שכל פעם אנחנו מרגישים הבחנות חדשות, ובכל ההבחנות החדשות האלו אנחנו צריכים להרגיש את החיבור בינינו.

שאלה: כשרב”ש אומר במאמר “כל יום”, הוא מתכוון ל-24 שעות כל יום או שמדובר על החלפה של מצבים רוחניים בעבודה?

האמת שזה לא תלוי בשעות וזה לא תלוי בימים, אנחנו תמיד צריכים להשתוקק להתחדשות המצבים, ש”כל יום יהיו בעיניך כחדשים”. שלאו דווקא עובר יום, בוקר, לילה, ערב, אלא שכל פעם אני ארגיש שמתחדש בי משהו בין החברים וכלפי הבורא.

שאלה: האר”י אומר שצריכים להעלות את הנצוצין שנפלו לבי”ע ולהעלותם לקדושה. איך מעלים את הניצוצין?

כשאני רוצה ברצונות החדשים שלי לחבר יותר את החברים ביניהם ולבורא, זה נקרא שאני מעלה ניצוץ חדש מהניצוצין שנפלו לרצון לקבל.

שאלה: רב”ש מתאר לנו פה מצב מעניין – אנחנו מתאמצים להתחבר, להגיע למרכז העשירייה ודרך מרכז העשירייה להעלות תפילה שהבורא יתן לנו הכוונה או עניית התפילה. ופה כותב לנו רב”ש שלמעשה את האור המתקן, את היכולת לחדש את האור, את הכוח הנוסף אנחנו מקבלים מהמלכות. מתי נצליח לחבר בין שתי הישויות האלה?

אנחנו צריכים לעבוד בצורה כזאת שכל הלבבות שלנו יימשכו ככל האפשר לחיבור, ומטרת החיבור היא הבורא, שכולנו נמשכים אליו ובו אנחנו רוצים להתחבר, כמו שכתוב “כי בו ישמח ליבנו”.

שאלה: אנחנו רואים שהחיים הגשמיים שלנו בנויים מאותו רצף של פעולות שחוזרות על עצמן מיום ליום. אפילו דאגות פנימיות כלשהן, כל מיני חרדות, בסופו של דבר זה אוסף של אותן דאגות שמסתובבות בתוך הראש. במה זה תלוי שהאדם יבחין באופן חדש במה שחוזר על עצמו כנגד עיניו באיזה מעגל?

הרשימות הן כל פעם חדשות. זה כמו שאתמול אכלת משהו, והיום אתה אוכל משהו, אבל יש לך רשימות חדשות שנותנות לך טעמים חדשים. אומנם אותו דבר היה אתמול וגם שלשום ובכל זאת היום הטעם חדש. הכול תלוי בחיבור בין הרצון הכללי לרשימות ולמצבים הנוספים ועוד הרמוניקות נוספות של חברים ומצבים, אבל בסך הכול זה נקרא “יום חדש”, מצב חדש.

שאלה: כתוב “ויהיו בעיניך כחדשים”. איזה מעשים צריכים להיות כדי שיהיה כיום חדש?

התקרבות לחברים, כך בדרך הזו אתה מתקרב לבורא.

קריין: קטע מס’ 5.

“כשישראל משיג בכל יום גדלותו של השם יתברך, וזהו לפי אמונתו יתברך, בשיעור הזה מתגדלת אצלו התורה. ואז הוא נעשה ישראל אחר. כי ברוחניות כל דבר שיש לו צורה אחרת, הוא בחינה חדשה. לכן אם האדם מקבל כל יום אמונה יותר גדולה, אז התורה נחשבת לחדשה.

וזה פירוש, “כאילו נצטוית בו ביום”, משום שבכל יום יש לו מצוה אחרת. נמצא כאילו נצטוית בו ביום, היינו בו ביום שאדם מקבל עליו מלכות שמים ביתר שאת, יש לו מצוה חדשה, ותורה חדשה, וישראל חדש.”

(הרב”ש. 468. “היום הזה ה’ אלקיך מצוך”)

שאלה: מה זה אומר להיות מדברים אחרים?

כל יום אם אדם מחליף רשימות חדשות שעדיין לא עברו שום בדיקה ותיקון, אז אתה חדש. יש לך רצון חדש שבו מתגלות הרשימות החדשות. כך זה קורה עם כל אחד יום יום אם באמת הוא עבר אתמול מצבים והיום הוא השיג מצב חדש.

שאלה: אם אנחנו לא עוסקים בתיקונים, האם זה איכשהו מתחיל בסיבוב נוסף ודוחף את עצמו שוב ומחייב לחזור על עצמו פעם נוספת, ולכן יש לאנשים גם דיכאונות ורצונות שחוזרים על עצמם, אותו דבר כל הזמן.

לא, זה רק נדמה לנו שאנחנו חוזרים על אותם הדברים ושהם באמת לא משתנים, רק אנחנו שוב נכנסים לאותו עיגול, לאותו לופ.

אין דבר כזה, כי הכול בא בכל זאת מחדש לברר בנו עוד הבחנות חדשות.

שאלה: אז מה הם אותם רצונות ואותם מצבים שאנחנו לא מתקנים?

זה שנראה לך שלא הצלחת לתקן אותם, אתה בכל זאת במשהו תיקנת אותם. אתה ביררת שאתה לא תיקנת, זה גם בירור. ובפעמים הבאות אתה תצטרף בכל זאת להתייחס אליהם, אבל לאו דווקא עכשיו.

שאלה: מה בדיוק חדש כל יום?

הרשימות הן חדשות.

תלמיד: אבל מה הן מביאות אותן רשימות, כי מבחוץ אתה כאילו רואה שהכול ישן?

מצבים חדשים מהכלי השבור שעדיין לא תוקנו.

תלמיד: רשימות חדשות הן תמיד מביאות שבירה?

הן באות מהשבירה, כולן, אחרת איך הן יכולים לעלות? הן כולן עולות על ידי המאור המחזיר למוטב שמושך אותן לתיקון.

תלמיד: יציאת הרשימות זה משהו שהוא תלוי בנו או קורה לנו?

אם אנחנו עשינו את המצבים הקודמים נכון אז המצב הבא הוא כתוצאה מהמצבים הקודמים והתיקון תמיד נעשה מהקל אל הכבד יותר, וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: לגבי רשימו חדש שיש יותר שבירה מולך מה אתה עושה, איך אתה לוקח את הרשימו הזה ממצב שבור ואתה מעביר אותו למצב שהוא יהיה מתוקן?

אבל יש לך מהמצב החדש איך אתה נגשת למצב חדש ואיך אתה הצלחת בו. אתה גם ראית שיש דברים שבהם אתה עשית מאמץ ויש מצבים שהבורא עזר לך וכך אתה מתקדם. העיקר להתחיל וה’ יגמור בעדי.

תלמיד: במה בדיוק אתה מתחיל?

אתה רוצה להתחיל תיקון, אתה רוצה לראות את הדבר המתוקן, רק איך לגשת לזה, איך להגיע לזה אתה לא יודע, אבל אתה מאוד רוצה שזה יקרה, זאת אומרת מה חסר לך? חסר לך רק רצון, כוונה נכונה. ואז אתה מתחיל לעורר את הבורא שישתתף ברצון שלך שיהיה כחבר, שיהיה כערב ובזה שהוא יהיה ערב יחד איתך בעבודה, בטוח שתצליח.

תלמיד: איך אתה מביא רצון?

אני רוצה שה’ יגמור בעדי, שאני אתחיל את הדבר, כמו קטן שכאילו רוצה אחר כך בוכה, הוא לא יכול ואז הגדול חייב לעזור לו, כך אנחנו עושים.

תלמיד: במה הוא חייב לעזור לי, מה אני רוצה ממנו?

אני רוצה שהוא יעשה במקומי, שיראה לי איך עושים את זה.

תלמיד: שוב מתגלה לי רשימו חדש ואז הכול שבור, אז מה עכשיו אני רוצה?

אני צריך לחפש איך לחבר את הרשימות, איך להגיע למצב התקין. ואז אני משתדל, ומשתדל, לא יוצא לי או יוצא לי, אני בוכה מבקש, אני בטענה לכוח העליון שיעזור לי ואז אני רואה איך הוא עוזר ומראה לי דוגמה ובצורה כזאת אני לומד. הוא נמצא בתחילת העבודה שלי ובאמצע העבודה שלי ובסוף העבודה שלי, ה’ יגמור בעדי.

תלמיד: בקטע שקראנו הוא כותב שכל יום צריך שתהיה לו אמונה חדשה כדי שתהיה לו תורה חדשה.

כן ודאי, הוא מרגיש בהתחלה שהוא עזוב ואף אחד לא יעזור לו ואחר כך הוא מחפש מי יעזור לו, הוא בוכה כי לא מסוגל מצד אחד אבל מצד אחר הוא מאוד רוצה ואם יש לו שתי הבחנות הללו אז הבורא מגיע אליו ועוזר לו.

תלמיד: כשמתגלה מצב שבור מאיפה באה האמונה, אמונה שאנחנו קוראים לה אמונה, מאיפה היא באה?

אפילו שאין לו כלום והוא עומד ולא יודע מה לעשות, כמו ילד שמאבד את עצמו באיזה מקום שהוא לא מכיר, אז הוא עומד ובוכה, וצורח אחר כך עוד יותר, אז הבורא מחכה עד שהילד יתחיל להיות מוכן לעזרה, ויגיע אליו ונותן לו עזרה, כי הילד מוכן ללמוד. ואז לא סתם הבורא עוזר לאדם כמו לכל בני האדם, אלא הוא מחכה ומצפה שבאמת התשוקה לעזרה היא תהיה בוגרת, מספקת, וכך הם עובדים יחד.

שאלה: איך לדבר על הבורא? איך לעורר את העניין של הבורא בעשירייה? אמרת שזו המטרה של החיבור. איך לתאר אותו?

סך הכול אנחנו צריכים לתאר את עצמנו בקבוצה, שיש לנו כמו גננת בקבוצת ילדים, שיש לנו מישהו שהוא מלווה אותנו והוא מושך אותנו ומטפל בנו, מחנך אותנו ואנחנו צריכים קודם כל לאתר אותו בקשר בינינו, שהוא אחד לכולם. אחד לא יכול למצוא אותו ואפילו שניים וכן הלאה, אלא כמה שיותר אנחנו נחפש אותו, אנחנו נרגיש שהוא נמצא בחיבור בינינו, במרכז החיבור בינינו, ואז אנחנו נוכל בהתאם לזה באותו היחס אליו, אנחנו נוכל לאתר את הקשר שלו אלינו, מה הוא רוצה מאיתנו, איך הוא מגיע אלינו, וכך נתקדם.

שאלה: האם החיבור בינינו משפר כל אחד מאתנו ויוצר קשר נוירולוגי בינינו?

לא. אין בזה שום דבר נוירולוגי. זה פשוט הקשר בינינו הרוחני בלבד.

שאלה: האם הרשימות מגיעות לפי תוכנית וסדר כלשהו, ואם כן האם אנו יכולים לזרז את התגלותם?

ודאי שהרשימות מתגלות לפי הסדר מהקל לכבד. הם מסדרים אותנו לאט לאט בצורה יותר ויותר נכונה, מותאמת לגמר התיקון, ואנחנו צריכים ללכת פשוט בעקבותיו. הרשימות יקבעו לנו כל צעד ושעל בדרך שלנו לגמר התיקון.

שאלה: איך אנחנו יכולות להיות מודעות לחסרונות שלנו, לפגמים שלנו, כדי שנוכל להשלים אותם יום אחרי יום בדרכינו לאחדות הקדושה?

רק על ידי התקרבות בינינו. אין יותר שום דבר, חוץ מהתקרבות בינינו. שם אנחנו מגלים את הרשימות השבורות, מגלים את החברים שלנו וכך אנחנו מתקרבים למטרה.

שאלה: איך אפשר שיהיה לנו קשר טוב עם הבורא, ושישמע לנו?

אם אנחנו שומעים זה את זה, אז בטוח הבורא ישמע אותנו. העיקר בשבילנו זה לשמוע אחד את השני. הקשר בינינו מחובר בצורה כזאת שדרך הקשר הזה אנחנו מגיעים אליו. ואז הוא שומע גם אותנו.

שאלה: באיזו מידה החידוש תלוי באמונה שלנו?

החידוש תלוי לגמרי באמונה שלנו. אמונה זאת השפעה. במידה שאנחנו משתוקקים להשפעה, אז החידוש יתגלה יותר מהר וביתר עוצמה.

שאלה: המושג “יום” שמוזכר במאמר, האם זה הזמן שנמצא בין שני המצבים?

“יום” זה שהכול ברור לנו. כמו באור יום. אנחנו רואים הכול, מרגישים הכול.

תלמידה: איך לצמצם את הזמן, את המרחק בין מצב למצב?

איך לצמצם את היום והלילה, כדי שהם יעברו מהר יותר? תלוי במידת העבודה בינינו בקבוצה. במידה שאנחנו קרובים זה לזה, באותה המידה הימים והלילות עוברים מהר יותר.

שאלה: לגבי מה שכתוב שהרשימות מתגלות מהקלות לעבות יותר, לכבדות יותר. איך להסביר שאירועים קשים בחיים מתחלפים לאירועים קלים יותר, איפה כאן אותן רשימות כבדות, קשות יותר?

התקופות הקשות בחיים מתחלפות בשבילך בתקופות קלות יותר, מכיוון שבתקופות קשות אתה פתרת כמה מהבעיות שלך. אבל הרשימות כולן מתגלות באופן הדרגתי מהקלות לכבדות.

תלמיד: כשתקופה קשה יותר מתחלפת בתקופה קלה יותר, והרשימות – על פי החוקיות כאן צריכות להיות כבדות יותר, קשות יותר.

זה כבר אינדיבידואלי. אחרי שאתה הבנת מה הפתרון, אז המשימה הבאה גם אם היא קשה היא כבר לא נראית לך כה קשה, מכיוון שכבר גילית מה הפתרון.

שאלה: אם שמעתי משהו בעשירייה מחברה, האם זה מה שאני צריכה לתקן ביחסים ביני לבין הבורא, כדי להתעלות במדרגות האלה, ואם מספיק להתפלל?

כנראה שכן, כנראה שזה כך.

שאלה: בשביל לעורר את היום החדש, איפה אני צריך לכוון את הרצון שלי, אני צריך לדמיין יום חדש שבו אור הבורא זורח?

לא נכון. רק בקשר עם החברים בלבד.

שאלה: ככל שאנחנו מחפשים את הבורא אנחנו בורחים וככל שאנחנו מתקרבים אליו אנחנו רואים שאנחנו מתרחקים ממנו. איך אנחנו יכולים למצוא את הבורא?

בחיבור בין כל החברים שם נמצא הבורא. אתם מאתרים לא נכון את המקום שלו. הוא נמצא במרכז הקשר של החברים. אם אין מרכז קשר, הוא לא נמצא, נעלם משם. אבל ככל שאתם תתקרבו תתקרבו, אפילו לא רואים את מרכז הקשר, לא יכולים לתאר אותו, אבל כבר נמצאים בנטייה אליו, כבר אתם מתחילים להרגיש את המקום שהוא נמצא. הבורא לא נמצא, אתם בונים אותו, כמו שכתוב “אתם עשיתם אותי”. אתם בונים אותו בקשר בין חברים. תתקרבו ותתחילו להגיע זה אל זה וכך זה יקרה.

שאלה: האם לפנות לבורא זה בעצם לדרוש ממנו כל הזמן את הכוח להשפיע?

כן, הבורא דורש ממנו כל הזמן כוח להשפיע שמתבטא בכוח החיבור בינינו.

תלמיד: אז למה זה מורגש כל הזמן כיותר ויותר קשה?

כדי שתשקיע עוד יותר כוחות כדי עוד יותר להיות קשור. זה כמו אצל ספורטאים, כל פעם מוסיפים ומוסיפים להם דרגת קושי.

שאלה: מה אנחנו צריכים לייצר בחיבור עם החברים, בשביל להגיד “היום היה יום חדש”? איך העשירייה צריכה לצאת מהאיחוד?

היא לא צריכה. היא צריכה להתחבר לדרגת האיחוד החדשה וכל פעם לקבל בחשבון את התנאים היותר קשים שמעמידים לפניה.

תלמיד: איך העשירייה אמורה להיוולד מחדש אחרי האיחוד?

אחרי האיחוד היא לא צריכה להיוולד מחדש, היא צריכה רק לגדול יותר ויותר.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשפיע על פיתוח חוש השמיעה בינינו?

בכוונת הלב.

שאלה: האם חשוב להעריך ולברר את המצבים האלה, ולהבחין בהבדלים בין מצב למצב, או שאנחנו צריכים לעבור את המצבים ולחשוב שנבין מאוחר יותר מה עברנו?

לא, אנחנו לא יכולים לעבור את המצבים, אם אנחנו לא פותרים אותם. אנחנו צריכים להבין אותם, להתגבר עליהם בחיבור על פניהם. ועל כל מצב שהבורא מעורר בנו, אנחנו צריכים לכסות אותו בחיבור חדש.

שאלה: חבר אחד אומר, שהרב כל הזמן אומר, “דברו בינכם”. וחבר אחר אומר שאנחנו צריכים להבהיר אחד לשני את המצבים שלנו. איך לעבוד נכון עם שתי הגישות?

יש אנשים שאוהבים יותר לדבר, ויש אנשים שיותר לחלוק רגשות, לעשות את זה באופן רגשי. החשוב ביותר, שהחבר יבין איך אתה פותח בפניו את הלב והוא פותח לפנייך.

שאלה: עד כמה שאני מבין, כשהמצב מתקן מפעם לפעם, זה כשאני מעריך ואוהב יותר את החברים. אבל יכול להיות שחברים יכולים ליפול בדרך, למרות שאנחנו משקיעים מאמצים כדי להחזיר אותם לדרך. האם יש הבדל בין שאני אוהב ומשפיע לבין כמות החברים בעשירייה?

כעיקרון אין קשר. אבל כדי שיהיה לנו פשוט יותר, אז אנחנו עושים את זה בעשירייה, אבל זה לא מעיד על שום דבר.

שאלה: מה זה רשימו שבור ומה זה רשימו מתוקן? אתה יכול לתת דוגמה?

רשימו שבור זה שאדם הראשון רצה להשתמש בו כדי לחבר ולא הצליח והוא נשבר. הרשימו המתוקן, כשאנחנו מעלים רשימות שבורות מהקלקול ומתקנים אותן מהקל לכבד בהדרגה ואז הם נעשות רשימות מתוקנות.

תלמידה: אז כל רשימו, כל מצב חדש שמתגלה בנו הוא כבר שבור?

כן. וודאי.

תלמידה: ואיך הוא נראה במצב מתוקן?

כשאנחנו יודעים לחבר אותם יחד, והאור העליון יוכל כבר להיות בשניהם, בשני החלקים כאחד.

תלמידה: התיקון של הרשימו תמיד תלוי בעשירייה שלי, בקשר שלי עם העשירייה, גם אם זה נושא שלא קשור בכלל אליהם?

הטיפול ברשימות תלוי בטיפול בעשירייה.

שאלה: מהו סדר התפיסה של הרשימות החדשות שמתגלות, איך אנחנו מרגישים בזה? נגיד קודם כל מרגישים איזה חיסרון וצורך, תפילה, אחרי זה טעמים, או באיזו צורה אחרת?

לא צריכים להיות חכמים כל כך, צריך פשוט לעשות את מה שכתוב. טעמים, רשימות, תגין, אותיות, כל זה יקרה אחר כך, וזה יבוא מאליו, מבחינתנו העיקר זה להתחבר יותר ויותר בינינו.

שאלה: איך לפתח רגישות לזולת, כדי להרגיש אותו כמו את עצמי?

תתארי לעצמך שברוחניות לא תוכלי להשיג שום דבר אם לא תהיי קרובה לזולת.

שאלה: בעבודה בעשירייה בנוסף לרשימו הפרטי שיש לכל אחד, יש גם רשימו משותף לכלי שאנחנו בונות?

כן. בסופו של דבר בהתחברות הרשימות, בשימוש ברשימות, אנחנו מכל יתר הרשימות בונים רשימו אחד, שמכיל רשימות יותר גדולות, יותר מורכבות. בוא נגיד שזה כמו באוטו אנחנו מתחילים לאסוף אותו מכל מיני חלקים קטנים, אחר כך אנחנו סופרים את החלקים האלה כחלקים יותר גדולים, שהם כבר כוללים בתוכם את החלקים שאספנו, כך עם הרשימות.

תלמידה: זה מורגש במצבים החדשים שהעשירייה מקבלת?

כן. אתם תתחילו לגלות את המצבים האלו.

שאלה: איך לדעת שהרשימו תוקן?

לפי היחסים ביניכם, עד כמה שאתם יותר קרובים זה לזה.

תלמיד: ושהחברים נהיים חשובים יותר בשבילי?

כן. כמובן.

שאלה: כשרשימו חדש מופיע זה מצב חדש לחלוטין. אבל מה מצטבר או מה נשמר, מהי אותה נקודה שתופסת כל פעם מחדש את הרשימו החדש, ומה היא לוקחת איתה מרשימו אחד למשנהו?

היא לוקחת איתה את הכול ומעליה מתחיל להיוולד ולגדול רשימו חדש יותר וחדש יותר, כמו תאים בגוף. כמו בעובר, שכך הם מתקבצים, מתאספים וגדלים ונוצרים מתוך היסודות של התאים, ומהיסודות האלה נוצרים תאים, ומהתאים כבר איברים קטנים, ומהאיברים הקטנים נוצרים גם תאים שנושאים דם ועוד חלקים שמהווים חלק מהגוף וכן הלאה.

שאלה: ואם נקרב את זה קצת לדוגמה שלנו, אז נגיד בא אלי איזה רשימו שבור ואני השקעתי מאמצים כדי להגיע למצב מתוקן יותר. אני מרגיש חום גדול יותר כלפי החברים ואז מתגלה מצב חדש פעם נוספת ושוב הכול שבור. אז מה עובר ומה אותה נקודה לוקחת, איזה ניסיון היא אוגרת ממצב למצב?

היא לוקחת מהמצב הקודם את הכול, גם ניסיון, גם את החלקים שנשברו ולאחר מכן חוברו, הכול היא לוקחת מתוך המצב הקודם.

תלמיד: נגיד בעיסוק דומה של בנייה, אנחנו כאילו בונים במצבים שאנחנו מגיעים במודעות אליהם, כמו דרגת נפש?

כן, המצב הראשון שבו אנחנו במודעות נקרא “נפש”.

שאלה: מה ההבדל בין רשימו לבין רצון?

רשימו זה מצב ברור של הכלי הרוחני, והרצון עוד לא הפך לרשימו, הוא עוד לא התעצב, לא התקשר עם פרמטרים נוספים.

שאלה: הרגשה של התחדשות מתחילה תמיד מהרגשה של פירוד?

כן.

תלמיד: ותיקון הרשימו הוא למעשה כשרשימו דהתלבשות משתווה עם רשימו דעביות?

כן.

תלמיד: ואז נוספת תוספת של עביות על פני ההשגה של ההתלבשות?

כן. כל המצבים הטובים הם אלה שצמחו מהמצבים הרעים, לא יכול להיות אחרת.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לעשות בירור של הרשימות שלנו. מהו אותו בירור? איך אנחנו עושים אותו? נראה לי שהבירור שלי הוא לא שלם בכל פעם ושאני מפספס את ההזדמנות. מה אני יכול לעשות כדי לתקן באמת את הרשימות האלה ולברר אותן כמו שצריך?

לתקן נקרא שאתה נמצא במצב הנוכחי הרבה יותר קרוב לחברים, שבתוכם, על אף שעוד לא גילית, אתה מקווה לגלות את הכוח המשותף ביניכם שנקרא “בורא”. זה נקרא שאתה מתקדם. ככל שאתה קרוב יותר לחברים, כך אתה מתקדם יותר.

שאלה: הסברת לחבר מה ההבדל בין הרצונות והרשימות, אבל מה ההבדל בין הרשימות לבין הספירה הבודדת?

רצון לקבל שיש עליו צמצום, מסך ואור חוזר והוא יכול לעמוד כנגד האור, והאור מוכן למלא אותו לפי השתוות הצורה בין האור והרצון נקרא “ספירה”.

ספירה היא כתוצאה מחיבור של הרצון והאור, לכן כשהרצון מתחיל להאיר הוא נקרא “ספירה”.

שאלה: מהו החיבור בינינו, האם זו תחושה טובה ביחסים בינינו? כי הרגשת החברים חומקת, נעלמת במצב הנוכחי שלנו והיא לא ברורה. במה אנחנו יכולים לעשות מאמץ נוסף כדי להגדיל את החיבור בינינו? איך נמדוד את זה?

האמת היא שהחיבור הנכון בינינו הוא שאנחנו משתדלים להתקרב בינינו, אבל זה בלתי אפשרי בלי שהבורא יתגלה בינינו, ואז כולנו רוצים להתקרב לבורא, וכשאנחנו תופסים אותו, כמו ילדים קטנים שתופסים את המטפלת בגן ילדים, אנחנו מרגישים שאנחנו תופסים אותו ודרכו יש קשר בינינו. כי בלי הבורא אנחנו לא יכולים להתקשר בינינו.

שאלה: הגילוי של הרשימו השבור החדש בדרך כלל נתפס בצורה לא נעימה. אנחנו יכולים ללמוד את הטרמינולוגיה, אבל כשזה מתגלה ברגש, אז כעקרון התחושה היא ירודה וגם ההתרשמות מזה היא גדולה. האם אפשר ללמוד לקבל או לתפוס אחד את האחר רק כעובדי ה’, רק כבעלי תפקיד שבעצם הבורא מעביר דרכנו את התפקידים האלה כדי שאפשר יהיה לעורר אותנו?

כעקרון כך אנחנו תופסים את הדברים.

תלמיד: איך ללמוד לא ליפול אל תוך התפיסה הבהמית ולהסתכל על הכול רק כעובדי ה’?

לא תצליחי לעשות את הבירור הזה. חייבות להיות תחושות, וחייב להיות שכל, ביחד.

שאלה: איך זה שלפעמים קבוצה יכולה להיתקע במקום שבו חוזרות הבעיות פעם ועוד פעם, במקום להעלות אותן למעלה אל הבורא ולהתגבר עליהן ולעלות למדרגה הבאה? איך קבוצה יכולה להתגבר על המצבים השבורים האלה ולהתעלות ולא להיתקע בהם?

בהתחלה נראה לנו שאנחנו כל הזמן מסתובבים בין שני מצבים, מעלה מטה, מטה מעלה, וכן הלאה, ואין הבדל ביניהם ואנחנו לא מתקדמים. אבל במידה שאנחנו מתחילים להעריך את המצבים האלה, עד כמה הם בכל זאת תורמים לנו בהרגשת הבורא, בידיעה כלפי הבורא, בהתאם לזה אנחנו מתקדמים. ואז כשאנחנו לא שמים לב באיזה מצבים אנחנו נמצאים, אלא בעיקר איך מכל מצב ומצב אנחנו יכולים לכוון את עצמנו לבורא, אז כבר לא נראה לנו שאנחנו חוזרים על העליות והירידות האלה שוב ושוב, אלא שיש בהן באמת הבחנות חדשות.

תלמיד: במהלך הכנס בטורקיה היו לי תחושות מעורבות. הרגשתי מאוד שמחה עבור החברים מטורקיה, אבל גם הרגשתי מאוכזבת מאוד כלפי אפריקה, בכיתי בשביל אפריקה, כי חשבתי, למה אנחנו לא מסוגלים להתחבר ולבנות קבוצה גדולה באפריקה? אני ממש בכיתי לבורא וצעקתי, למה? מה רע בנו, מה לא טוב בנו?

אני לא יודע בדיוק את התשובה, אבל נראה לי שעד שסגנון הדיבור, סגנון הסיפור, סגנון הקריאה וסגנון ההפצה יתאימו לא רק לאירופאים, אלא גם לאפריקאים, יעבור זמן.

בכל זאת, אני וגם בעל הסולם, גם כל המקובלים, כולנו מגיעים ממזרח אירופה ומרוסיה, ולכן הגשת החומר שלנו בנויה על מה שלמדנו בבתי ספר, באוניברסיטאות, בכל מיני מקומות.

איך להתאים את זה לאפריקה, אני עוד לא יודע. אני חושב שאתם שמכירים יותר את הסגנון האפריקאי והסגנון אירופאי, צריכים לעזור לנו כאן ולהיות באמצע. אתם רואים מה החבר שלנו עשה בטורקיה, איזה מפעל גדול, איך הוא קירב את חכמת הקבלה לטורקים.

אפשר לעשות זאת גם בכל מיני מקומות בעולם, אז בואו נשתדל לקרב את חכמת הקבלה לאפריקאים. אני מוכן לעזור בכול, בבקשה. בטוח שיש אצלנו אנשים שירצו לעשות זאת וירגישו את זה כדבר חשוב. תתקשרו לבני ברוך, תיצרו איתם קשר וקדימה. בואו נתלבש על אפריקה כך שבעוד שנה, אפילו אולי פחות, נעשה כנס גדול, קונגרס אפריקאי ממש גדול שכל העולם ישמע עליו. אני מוכן.

שאלה: כתוב “ביום שאדם מקבל עליו מלכות שמים ביתר שאת, יש לו מצוה חדשה, ותורה חדשה, וישראל חדש.” למה הכוונה ישראל חדש?

ישראל זה שתי מילים, “ישר” זה ישר ו”אל” זה הבורא. אז ישר זה מי שמכוון לבורא, זה נקרא ישר-אל. ואלה שלא מכוונים להשגת הבורא, הם לא נקראים ישראל, ולכן כל אחד צריך לחשוב האם הוא שייך במשהו למושג הזה ישראל או לא.

שאלה: לסיכום האם אפשר להגיד שהמיקוד שלנו בכל רשימו חדש בקבוצה הוא להצדיק את החברים ולהגיע לאהבת החברים?

כן, אבל לאהבת החברים השלמה, אז הם יגלו שם את הכוח העליון.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להתקרב אחד לאחר כדי לבנות את החיבור בינינו, את הקשר בינינו. איך אני צריך לנהוג אם אני מרגיש שככל שאני מתקרב לחבר כך הוא מתרחק ממני?

אל תשכח שבינך לבין החבר נמצא הבורא והוא עושה לכם את התרגיל הזה, כי בלי התערבות של הבורא אתה לא יכול לראות, להרגיש, להתקרב או להתרחק לאף אחד ומאף אחד. לכן אתה צריך מיד לפנות לבורא ולבקש ממנו תיקון, למה החבר מתרחק ממני כפי שנראה לי או למה אני מתרחק ממנו. אנחנו תמיד מושכים את הבורא להיות השותף שלנו.

שאלה: אמרת שאנחנו לא יכולים להתחבר עם החבר ללא הבורא, וגם עכשיו ייעצת לכלול את הבורא בתוך החיבור הזה. איך לכלול אותו נכון בחיבור עם החברים?

פשוט שהוא נמצא בינינו כמו דבק, כמו מחבר, מקרב בינינו, מעמיד אותנו יחד. נניח שאנחנו בקבוצת ילדים קטנים ויש לנו גננת, היא מחברת אותנו, מסדרת אותנו במעגל סביבה, ומחזיקה אותנו כך שאף אחד לא יברח וכולנו נגלה רצון לחיבור. פשוט כך, אלה דברים פשוטים.

תלמיד: אבל הגננת הזאת הרי גלויה.

וכאן לא? אתה רוצה להישאר בגן ילדים?

תלמיד: לא, יש רצון לגלות את המחנכת הזאת, את הגננת.

אתה יכול לגלות אותו וזה לא כל כך קשה. אם תתאר את עצמך, את החברים, ואת הבורא כמחבר את כולכם יחד.

תלמיד: החברים מתאספים בזום או בשיעור, איך בפעולה הזו שעושים עכשיו אנחנו מתארים לעצמנו שהבורא מחבר אותנו? איך אנחנו מושכים אותו לחיבור הזה?

הוא הביא את כולנו יחד לשיעור והושיב אותנו כאן, ועכשיו מעורר בנו רצונות להתקרב אליו, לגלות אותו, להרגיש אותו.

תלמיד: ואיך עכשיו לחזק את ההשפעה הזאת שלו עלינו?

ביחד. לא רק אתה לבד אלא כל החברים צריכים לחשוב עליו וביניכם להתקרב עד שתרגישו אותו, את נוכחותו, אותו עצמו ביניכם.

תלמיד: ולהרגיש אותו ביננו, זה משהו גדול יותר מזה שאנחנו פשוט קצת חושבים עליו?

זה ממש משהו שתוכלו להרגיש פיזית.

תלמיד: מה זה להרגיש פיזית?

אני לא יכול להסביר את זה, תנסו.

תלמיד: כמו איזה כוח, חיבור שממלא, חום שממלא את החיבור בינינו?

כן, כחום, כאהבה, ככוח. אתם תרגישו את זה כהתקרבות.

שאלה: מה זה אומר התקפה על הרשימות המתחדשות?

מה זה אומר לעבוד, להתקיף את הרשימות המתחדשות? אני חושב שאנחנו צריכים לשמוח בכל הרשימות שמתגלות, רעות, טובות, לא חשוב איזה, בכל המצבים החדשים, ולהשתדל מיד לאתר אותן כגורמות לחיבור יתר בינינו. זה נקרא התקפה עליהן.

שאלה: איך אפשר לדעת שהעשירייה עוברת למצב חדש?

מצב חדש קורה כל רגע, השאלה עד כמה אנחנו יכולים לאתר את המצב החדש הזה? אתם כבר צריכים לדעת אם זה מצב חדש או לא, זה כלפי האדם. אבל “שיהיו בעיניך כחדשים” הכוונה היא שכל רגע ורגע יש מצב חדש. השאלה היא עד כמה האדם רגיש אליו.

שאלה: אחרי הכנס אנחנו מנסים לחשוב איך לעשות הפצה, איך אנחנו יכולים לעזור לעולם, ונראה לנו שעכשיו הגיעה הזדמנות, אנחנו מוכנים מכל הלב לעזור ולתמוך בכלי האפריקאי.

בסדר גמור, בבקשה, תתקשרו אלינו כי יש לנו מחלקה אפריקאית, ותתקשרו לאפריקאים בעצמכם ותנסו. אני לא שייך לזה אבל אשמח להשתתף ככול שאני יכול.

שאלה: ממה מורכב הרשימו?

רשימו מהתלבשות ורשימו דעביות, שתי צורות הכלי כשהכלי כבר לא קיים ונשאר רק רשימו, ושתי ההתרשמויות האלה נמצאות ברשימו. זה כמו גרעין שממנו צריך לצמוח כבר משהו, אז יש רשימו דעביות שממנו תיוולד ותגדל העביות, ורשימו דהתלבשות שממנו תיוולד ותגדל העביות.

שאלה: כיצד אנחנו מרגישים את הרשימו החדש המתהווה, שנוצר, ממה רשימו מתחיל ואיך הוא נגמר?

אנחנו מתחילים להרגיש רשימו מהרגע שהוא מתחיל להתעורר בנו, והרשימות האלה כך מתעוררות ומעוררות אותנו.

שאלה: במה מתבטא תיקון הרשימו, ומהי הפעולה בפועל שהאדם צריך לעשות?

האדם צריך לאתר את הרשימו שמתעורר בו מהר ככול היותר, ולהשתדל לקבוע איך הוא מגיב, איך הוא מתקן אותו, זה בעצם מה שקורה.

שאלה: האם יש קשר בין הרשימות של החברות בעשירייה?

ודאי שיש קשר בין הרשימות שקיימות בעשירייה, אבל לא ידוע לנו בדיוק למה אנחנו קשורים. כשאני מסתכל עכשיו על המסך הגדול שלפני, אני רואה שיש כאן נניח עשרים וחמש קבוצות, אני לא יודע למה הן קשורות זו לזו וזו לזו, אבל בטוח שאין בזה שום מקרה.

שאלה: אם אין בורא ואנחנו אלה שבונים את הבורא, איך אנחנו יכולים לדרוש מהבורא אם הוא לא קיים? זה כמו לבנות משהו שנותן לנו מוטיבציה מנטלית, רק בשכל שלנו, איך אנחנו יכולים לפנות להרגשה הזאת בפנים כשאנחנו לא יודעים מה זה, כשזה כביכול לא קיים?

יש כוח עליון שהוא באמת מחזיק את כל המציאות, ויש בורא שנקרא “בוא וראה”, כלומר תתקרב ותגלה, שזה משהו אחר, זה חלק מאותו כוח עליון שמתגלה כלפינו. יש אלוקים, א-ד-נ-י, כל מיני אופנים כאלה של הכוח העליון שכך מתגלה כלפינו, כדי לעצב אותנו בסופו של דבר בדיוק כמוהו, בצורה קרובה אליו ככול היותר.

לכן יש כאן שאלות, עם מי בדיוק אנחנו נמצאים בקשר? או עם הבורא, או עם אלוקים, או עם א-ד-נ-י, או עם עוד כל מיני שמות, יש הרבה שמות, יש שנקראים “שמות שאינם נמחקים”, מפני שהשמות האלה פועלים כל הזמן במציאות. אבל זה מאותו כוח אחד עליון שלו אנחנו לא יכולים לקרוא בשום שם, כי שם זה כבר הגדרה, הגבלה. אפילו השם י-ה-ו-ה, אומר כלפינו עד כמה הוא מצמצם את עצמו כדי להשפיע על המציאות של העולמות, העולם שלנו והתחתונים.

לכן כך בהתאם לזה אנחנו קוראים לשם הזה. אבל לשם העליון, האמיתי, לכוח העליון האמיתי, אין שם, אין לו דמות, אנחנו לא יכולים לכנות אותו, כלומר להגביל אותו באיזה מובן.

שאלה: מה הקשר בין הנקודה השחורה לרשימו שצריכים לעבוד עליו?

הנקודה השחורה היא מה שנראה בנקודת הצמצום. הרשימו הוא הרושם שמשאיר האור במקום שהוא היה והסתלק, ולפי הרושם הזה הנברא ירוץ אחרי האור וישיגו.

שאלה: אנחנו לומדים ששום דבר לא נעלם ברוחניות, מדוע אם כן כל יום חוזרת מלכות לנקודה?

כל יום מלכות חוזרת לנקודה כי היא נותנת בזה תחילה לנבראים שיגלו אותה, שיתחברו אליה, ויהיו מקושרים דרכה עם הבורא, ואז המלכות שוב תגדל.

שאלה: האם הרשימות שלנו כוללות את אלו של אבותינו, או את הגלגולים שלפנינו?

הרשימות מהמצב החדש כלפינו הן פעם היו בנו, לא החזקנו בהן ולא הצלחנו לעבוד איתן, ולכן הן נשברו ועכשיו אנחנו מלקטים בהדרגה את הרשימות השבורות בזו אחר זו, עד שכולן יתחברו לצורה חדשה, שלימה.

שאלה: אם ננסה לתקן את מצבנו, האם זה מתקן גם את הרשימו של ההורים שלי ושל אלה שלפניהם?

ודאי. אנחנו מתקנים את הכול. דווקא אנחנו בדור האחרון אחראים על תיקון כל הרשימות.

שאלה: האם עלינו להתמקד באחדות בינינו, או לחפש פגמים בעצמנו ולטפל בהם?

אנחנו לא צריכים לחפש פגמים, אנחנו צריכים לחפש את העליות שלנו עד הבורא, כמו שכתוב “שובו בני ישראל עד ה’ אלקיך”. כלומר, אנחנו צריכים בחיבורים בינינו, בכל מיני סוגים, ככל שאנחנו רואים, לעלות עד הבורא, להידבק בו, זאת העבודה שלנו. ולא לחפש איפה יש עוד שבירות וליקויים, רק לעלות לחיבור בינינו עוד ועוד.

שאלה: מה נקרא שהצלחנו בעשירייה לחבר את עצמנו לבורא?

כאשר בעשירייה אנחנו מרגישים את הקשר בינינו, והקשר הזה מעלה אותנו יותר ויותר לאיחוד, שזה הבורא. וכך כל פעם משיגים איחוד חדש, יותר עליון.

שאלה: איך נכון להשתמש ברשימו של חברה בעשירייה שמתרחקת, ולקרב אותה אלינו עם מה שאספה?

יכול להיות שצריכים להסביר לה את המערכת ושאין לה לאן לברוח. היא בכל זאת תעשה סיבובים ונראה לה שהיא יוצאת, אבל היא בכל זאת תחזור, כי “לא ידח ממנו נדח”¹, וכולם יבואו לשורשם. לכן לא כדאי לברוח, כי רק פסיכולוגית נראה לנו שאנחנו יכולים לצאת מהתיקון. לא יכולים.

שאלה: איך להבחין בין שבירה חדשה אמתית לבין מחשבות של מרגלים? האם מחשבות מרגלים הן סוג של שבירה?

מחשבות מרגלים הן לא סוג של שבירה. מחשבות מרגלים הן אלה שמושכות אותנו כאילו לטוב, אבל בעצם מביאות אותנו לשבירה, לרע. אפשר לומר שבתוך מחשבות המרגלים נמצאות רשימות השבירה.

שאלה: כשכל הניצוצות יעלו לעולמות בי”ע, מה יקרה לעולם החומר?

עולם החומר לא יתקיים, כי אין מה שיחזיק אותו, אין בו רשימות יותר, ולכן הוא לא יתעורר בשום צורה להראות לנו ברצון שלנו. כמו כל העולמות, כולל העולם שלנו, עולמות בי”ע, כולם נראים לנו ברצון לקבל שלנו, ואם לא יהיו רשימות לזה, אז לא נרגיש שום דבר. אנחנו נאתר את כל הרשימות ששייכות לעולמות בי”ע, נעלה את כולן לאצילות ונמשיך רק באצילות. לא צריכים שום דבר לעשות חוץ מזה.

(סוף השיעור)

---

1. “לא ידח ממנו נדח” (שמואל ב’, י”ד, י”ד)↩