GEVURAH: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “Each Day They Will Be As New In Your Eyes”

שיעור בוקר 12.12.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בכל יום יהיו בעיניך כחדשים – קטעים נבחרים מהמקורות

כתוב “בכל יום יהיו בעיניך כחדשים”. זה ברור, כי אנחנו צריכים לתקן את השבירה שהבורא בכוונה עשה כך לפנינו, ובתיקון השבירה, בחיבור בין החלקים השבורים, אנחנו מתחילים להבין את המבנה הכללי של המציאות ואת הסדר הנכון בחיבור ביניהם. מכך אנחנו גם מבינים מי עשה זאת, למה הוא עשה, למה הוא שבר, למה הוא נתן לנו אפשרות לתקן את השבירה, וכל העבודה שלנו היא להבין את הבורא, להשיג אותו בכך שנאסוף את החלקים שהם נפרדים בגלל האגו שבהם, ולמרות הכוח שדוחף כל חלק מחברו נרצה לחבר אותם יחד. אנחנו מבינים שהאגו שלנו מופיע כפי שהבורא עיצב, וכשאנחנו מדלגים עליו, מחברים את החלקים, אף על פי שהם לא רוצים להתחבר, על ידי זה אנחנו לומדים את עבודת הבורא, ומשלילה, מדחייה מגיעים להבנת הטוב, להבנת החיבור. זו בעצם העבודה שלנו. מכך נבין, נשיג את הבורא, כוח אחד יחיד ומיוחד שקורה ופועל בכל המציאות.

לכן נעשה היום טיול קטן בין כל הפסוקים שמדברים על החיבור. “בכל ויום יהיו בעיניך כחדשים”, מה זה יהיו בעיניך כחדשים? כשאנחנו מחברים את כל החלקים האלה יחד אנחנו צריכים תמיד לראות את החידוש בחיבור ביניהם, כי כך אנחנו מגלים בהדרגה את כל הייחוד, את כל מציאות הבריאה. גדלות הבורא והשגת הבורא הן דווקא כתוצאה מזה שאנחנו מתחברים, כמו שכתוב, “אתם עשיתם אותי”. בזה שאנחנו בונים יחד את החלקים האלה שלא רוצים להתחבר בגלל האגו שבהם, אנחנו מבינים, מרגישים, מכירים, משיגים את הבורא עצמו, את כוח החיבור. אנחנו אוספים ואוספים אותו עד שהוא מתגלה בכל כוחו. זו העבודה שלנו, זו ההשגה שלנו, זו המטרה שלנו, וכך נשיג. זה העיקר שצריך להיות לפנינו.

יש כאן פסוקים שחברים שלנו אספו אותם, נקרא ונברר אותם.

קריין: קטע מס’ 1.

“בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם”. משום שבכל יום הוא צריך לקבל צווי ממדרגה יותר גבוהה, שפירושו ששם ניכרת ביותר גדלותו של השם יתברך.”

(הרב”ש. 469. “בכל יום יהיו בעיניך חדשים”)522

“בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם”. עכשיו ממש פעם ראשונה אתה שומע ומקבל את הפקודה הזאת, “משום שבכל יום הוא צריך לקבל צווי ממדרגה יותר גבוהה”, אם נראה לו שכבר היה בזה, זה לא טוב, ואפילו אלף פעם, אלא אם זה מתגלה עכשיו בפעם האלף ואחת, אז האדם צריך לראות את הדבר הזה כחדש, אחרת זה לא נקרא שהוא ניגש לתיקון “שפירושו ששם ניכרת ביותר גדלותו של השם יתברך.” כל פעם זה מה שהוא צריך לגלות, את גדלות הבורא בדרגה יותר גבוהה.

נקווה שכך באמת נפתור כל מצב שלנו שמביא אותנו למדרגה חדשה, לדרגה חדשה, להכרה, להבנה, להשגה. ומה שהיה אתמול היה אתמול, זו רק מדרגה, אבל עכשיו אנחנו עולים למצב חדש.

שאלה: מה זה אומר שבתוך העשירייה אנחנו מקבלים את גדלות הבורא במדרגה חדשה יותר?

הבורא מתגלה ככוח החיבור. כוח החיבור לא יכול להתגלות באדם עצמו אלא “מיעוט הרבים שניים” כך כתוב. לכן אין לנו ברירה, כדי לבצע תיקון, כדי לחפש ולמצוא את הבורא, אנחנו חייבים להיות מחוברים בקבוצה. כך בחיבור בינינו, כשאנחנו לומדים, משתדלים, “כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו”, כלומר יש בינינו רצונות הפוכים, לדחות את האחר, להתרחק ממנו, לבודד את עצמנו מאחרים, כי אלו החיים שלנו, זו הרגילות שלנו וזה הטבע האגואיסטי שלנו, שאף אחד לא רוצה להיות מחובר לאחר. להיות מחובר, כמו שחכמת הקבלה אומרת, הכוונה שאנחנו חייבים להיות ממש עוזרים, מחוברים, עובדים זה למען זה. לכן יוצא לנו שכל השגת הבורא מגיעה דווקא דרך החיבור בינינו, ובמידה שאני מתחבר, במידה שאני משתדל להיות כאיש אחד בלב אחד עם האחר, אז דווקא בקשר עם הזולת אני מוצא את הבורא, אני מוצא את התכונה הזאת שהיא האיחוד בין שתי צורות שונות, הפוכות. זאת העבודה שלנו, כך אנחנו משיגים אותו.

לכן אנחנו חייבים להשתדל לבנות קבוצה, כמו שהמקובלים מייעצים לנו לעשות. אבל עלינו להבין שלבנות קבוצה זה דבר לא פשוט, זה נגד הטבע שלנו, וככל שאנחנו משתדלים להתחבר, במידה שאנחנו משקיעים בזה כוחות, כך אנחנו לאט לאט מגיעים לגילוי הכוח המחבר שנמצא ומתגבר על הכוח המרחיק, המנתק. ושני הכוחות האלה כשהם מתגלים אצלנו, מתוך זה אנחנו משיגים את הבורא. לא יכול להיות שהבורא יתגלה בכוח החיבור בלבד, אלא כוח החיבור חייב להתגבר על כוח הפירוד. כוח הפירוד נקרא אצלנו עביות, האגו, וכוח החיבור הוא כוח השפעה, אהבה. כך אנחנו מתקדמים בהתקרבות לגילוי הבורא. הבורא מתגלה ככוח המחבר והשורה בינינו.

שאלה: כפי שאתה אומר, החיבור הוא תהליך איטי, ולנו היו כמה הפרעות בחיבור ואנחנו לא רואים אותן עם עיניים חדשות. איך אנחנו יכולים לראות כל פעם את הדברים בעשירייה כחדשים? כי עדיין אנחנו מרגישים חוסר חיבור. מה אנחנו צריכים לעשות כדי לראות כל יום את העשירייה כחדשה?

זה שאתם מרגישים חוסר חיבור זה כבר חדש, כי כל רגע מתגבר אצלנו רצון לקבל חדש, והוא מרחיק אותנו זה מזה בצורות ובאופנים שונים. כך אנחנו צריכים להבין את הדברים האלה, לקבל אותם, ועל פני הריחוק שאנחנו מרגישים להשתדל להתחבר, לעבוד כנגד השכל שלנו, כנגד הרגש שלנו, למעלה מההיגיון הגשמי, ולהשתדל להתחבר מעל הפירוד. כך אנחנו משיגים שני כוחות, את כוח הפירוד ומעליו את כוח החיבור. שני הכוחות האלה נקראים בחכמת הקבלה כוח העביות וכוח הזכות, ובין שניהם אנחנו מתחילים להרגיש את המקור שלהם שהוא הבורא.

שאלה: חשבתי ששמעתי אותך אומר, שאנחנו משיגים כל יום דרגה חדשה בעשירייה. האם זה תלוי בזה שנגביר מדי יום את העבודה, או שנעבוד עם שני הכוחות, עם הרצונות החדשים? במה תלוי להגיע, או להתעלות, או להשיג דרגה חדשה בעשירייה מדי יום?

אנחנו בכל יום מגלים לעצמנו מטרה כאילו חדשה, זאת אומרת אנחנו צריכים להתחבר, לאסוף את כל הכוחות, להתגבר על כל ההפרעות ולהתקרב זה לזה, להיות כמה שיותר קרובים כאיש אחד בלב אחד, ואת נקודת החיבור אנחנו רוצים לייצב בינינו. ואז אנחנו מגיעים כל פעם לחיבור חדש – “מדרגה חדשה”.

אחרי כמה מאמצים כאלו, נתחיל להרגיש שכוח ההפרעה מעמיד לנו מדרגות שעליהן נצטרך לטפס כדי להתחבר – זה כוח הבורא שעושה זאת.

ואחר כך, כשאנחנו עולים על המדרגות האלה, אז גם נרגיש שאנחנו מתקרבים ומתחברים לבורא, ואז בצורה כזאת נתחיל את העלייה, עד שנגיע למדרגה הגבוהה ביותר, שכל כוח הפירוד וכוח האיחוד יתחברו יחד. כוח הפירוד יהיה לנו ככוח העביות, הגובה, וכוח החיבור יהיה כהשגת הגובה שנעלה עליו.

וכך אנחנו בחזרה עולים לפסגת הר סיני. “סיני” ממילה שנאה, ואנחנו צריכים לעלות למעלה מהשנאה הזאת לחיבור, וזה בעצם התיקון שלנו שצריך להיות – גמר תיקון.

שאלה: שמעתי שהבורא מתגלה בחיבור בין לפחות שני חברים. מה בדיוק האדם מחדש בכל יום? האם זה את הקשר שלו עם הקבוצה, או האדם בעצמו מגיע למדרגה חדשה בכל יום?

גם זה וגם זה. כמו שלפעמים אנחנו אומרים, שלא הכרתי קודם את החבר שלי, עכשיו אני מכיר אותו ממש מחדש, כך אנחנו צריכים כל יום להגיע לחיבור בינינו כמו חדש.

שאלה: בקטע הכנה היה כתוב, שמחוץ לאהבה עלינו להשמיד את הרצון שלנו לתענוגי גוף, ודווקא זה משרה שנאה. על מה מדובר?

מדובר על זה שכל הרצונות שלנו שהם לא לחיבור, הם רצונות משניים, ולא כל כך חשובים, ואנחנו צריכים להשתמש בהם רק כדי להתקיים בעולם הזה ולהמשיך בעבודת החיבור.

תלמיד: איזה מעשים מביאים התחדשות בכל יום?

שאני משתוקק לחיבור על פני התנאים החדשים שבכל יום מופיעים לפניי.

שאלה: אמרת שהדרך דרכה אנחנו עולים לחשיבות הבורא, המגע הראשון עם הבורא, נבנה על פי איזו התמודדות קריטית, איזה כוח מיוחד צריך להתגלות דווקא בדחייה כדי להגיע לקשר אמיתי איתו?

לא, אנחנו צריכים להשתדל לממש כל פעם מה שנופל עלינו, ולאט לאט כך אנחנו יותר ויותר מבררים את אופני החיבור, עד שמתחיל להיות הגילוי.

הגילוי לא מגיע בצורה פתאומית, אנחנו כבר מראש מתחילים להבין ולהרגיש כל מיני אופנים שלו, איך הוא צריך להתגלות.

תלמיד: ומה זה אומר לממש נכון את מה שנופל עלינו?

לסובב ולכוון את זה לחיבור בינינו. אין יותר.

תלמיד: זאת אומרת, שמתוך מה שהבורא מפיל עלינו, לבחור תמיד בקשר איתו?

כן.

שאלה: נאמר במאמר שאנחנו צריכים לקבל ציווי ממדרגה יותר גבוהה. מה זה אומר שאנחנו צריכים לקבל ציווי ממדרגה יותר גבוה? איך אנחנו יודעים שזה ציווי, על איזה סוג של ציווי מדובר כאן?

הציווי הוא כללי, ואומר שאנחנו צריכים להיות מחוברים, והתנאים שעל פניהם אנחנו צריכים להשיג את החיבור, הם כל פעם חדשים.

שאלה: מאיפה אנחנו לוקחים כוחות להתעלות למדרגה חדשה כל יום?

מהבורא דרך הקבוצה, רק בצורה כזאת מגיע לנו הכוח העליון.

שאלה: האם כדי לבנות בינינו חיבור חדש מידי יום, אנחנו צריכים לגלות לפני כן את הפירוד מידי יום?

לא, את הפירוד אנחנו לא צריכים לגלות, אלא רק חיבור. אבל בדרך לחיבור, אנחנו מגלים באיזה פירוד אנחנו כבר נמצאים משבירת הכלי של אדם הראשון.

הבורא ברא רצון לקבל אחד ואחר כך שבר אותו להרבה חלקים ואנחנו צריכים לחבר יחד את החלקים שיש לכל אחד. לכן החיבור הוא כבר מטרה והפירוד הוא מה שנמצא בנו בפועל, שעליו אנחנו צריכים להתגבר ולחבר את עצמנו למעלה מהפירוד.

שאלה: מה זה לקבוע בינינו את גדלות הבורא?

גדלות הבורא זה, עד כמה אני מעריך אותו מעל ההפרעות. אני אומר שכל ההפרעות באות ממנו והן באות כדי שאני אתגבר עליהן ואתייחד עימו.

תלמיד: אז זה בעצם חלק מהציווי שלנו?

כן, לגלות את גדלות הבורא זה הציווי.

קריין: קטע מס’ 2.

“בכל התחלה, האדם מוכרח להתחיל מחדש את קבלת מלכות שמים, ואינו מספיק מזה שהיה לו אתמול בחינת אמונה בה’. לכן כל בחינת קבלת מלכות שמים, נבחנת לבחינה חדשה, היינו שמקבל עתה חלק מחלל הפנוי, שהיה ריק ממלכות שמים, ומכניס את מקום הריק, וממלא אותו עם מלכות שמים. נמצא, שהוא בירר עתה דבר חדש, מה שלא היה מטרם שלקח את המקום ריק, ומילא אותו עם מלכות שמים. וזה נקרא, שהעלה ניצוץ חדש לתוך הקדושה, עד שמרוב עליות הוא מעלה תמיד ניצוצין מחלל הפנוי לתוך הקדושה, נמצא, שמכל ירידה וירידה, הוא בא לידי התחלה חדשה, ומעלה נצוצות חדשים.” 

(הרב”ש. מאמר 6 “מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה” 1991)

מה הרב”ש רוצה להגיד בזה? שתמיד אנחנו מקבלים מצבים חדשים בכל רגע ורגע, אחרת לא היינו מרגישים את הרגע שחיים. אנחנו חיים בגלל שאנחנו מרגישים רשימות, ונתונים חדשים שמתגלים בנו במוח ובלב. והם מתגלים בנו כריקים ואנחנו צריכים לחפש, ולמצוא את המילוי לחלקים האלה של המוח והלב. וכשאנחנו ממלאים אותם אז אנחנו מרגישים את החיים.

ולכן כל ירידה שאנחנו מרגישים בחיים, התרוקנות, ריקנות, חוסר תקווה, חוסר אונים עכשיו, או קדימה, משהו ריק, זו דווקא הזדמנות שנותנים לנו מלמעלה, מהכלי שלנו, ואנחנו יכולים למלאות את הכלי הזה בכל מה שהוא זקוק.

לכן אנשים שמבינים את התהליך, רואים מה שכותב הרב”ש במשפט האחרון, “שכל ירידה וירידה הוא בא לידי התחלה חדשה,” האדם בא לידי התחלה חדשה, “ומעלה נצוצות חדשות”, מתקן אותן ומשתף אותן עם כל מה שיש לו מהעבר, עד שהוא בונה מדרגה חדשה וככה הוא עולה במדרגות, אחת, שתיים, שלוש וכן הלאה.

שאלה: מה לעשות במצב שאני לא מרגיש שום דבר חדש, הכול אותו דבר, אותן שאלות, אותן סדנאות, אותן תפילות, מה עושים במצב כזה?

זה סימן שאתה לא מברר מספיק לעומק את המצבים המתעוררים בך. תחשוב על זה יותר.

אל תגיד לי שום דבר. תחשוב על זה יותר ותנסה להרגיש אותם יותר. ולענות אתה יכול לענות לעצמך.

שאלה: העבודה העיקרית שלנו היא החיבור, את זה אנחנו שומעים כל יום. וכדי להגיע לזה אנחנו צריכים ערבות או שהערבות תבוא אחרי החיבור, העיקר שתהייה התאמה במחשבות, בהשתוקקות שלנו למטרה. על מה מבוסס החיבור שלנו הרי לא מדובר על התאספות פיזית דווקא?

החיבור שלנו צריך להיות רק מתוך זה שאנחנו רוצים להשיג מטרה אחת, מטרה הזאת היא חיבור בינינו לגוף אחד, ללב אחד, לראש אחד, הם צריכים להיות לכולם כאחד. הכוונה אחת להתחבר, ברצון אחד להשפיע זה לזה, וזה נקרא להשפיע לבורא, וכך אנחנו צריכים לעבוד. וודאי כדי להגיע לזה אנחנו צריכים תמיכה הדדית שהיא נקראת “ערבות”. וכך אנחנו מתקדמים ומתחברים כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: אם כל כוח ההשפעה נמצא מחוצה לי אז מה בדיוק הפעולה שלי, אני משפיע לבורא מחוצה לי או לכל מה שמחוצה לי.

אני נותן את כול הכוחות שלי לחיבור של כל הבריאה בגוף אחד.

תלמיד: אבל בסופו של דבר מיהו זה שמשפיע, כל הגוף שמחובר מחוצה לי?

אני לא מכיר כאלו הגדרות על מה אתה מדבר שכל הגוף סביבי?

תלמיד: החברים נותנים לבורא או שבכל זאת אני דרך החברים?

אתה דרך החברים.

שאלה: מה הסימן שהחבר מתמלא ושהוא יוצא מהריקנות?

שהוא מתחיל לעבוד יחד עם כולם לחיבור.

שאלה: האם התהליך שמתאר הרב”ש, והסברת לנו את ההתרחשות שלו בתוך האדם, זה גם התהליך שעוברת העשירייה כשחברה עוברת איזו ירידה, כמו חלק בתוך האדם, והיא בעצם מעלה ניצוץ חדש לתוך הקדושה של כל העשירייה?

כן.

שאלה: איך אפשר להתחבר טוב יותר עם החברים שקשה להגיע אליהם רגשית?

צריך סבלנות. עוד ועוד לנסות להתחבר ככל האפשר להתקרב בסבלנות.

שאלה: מהו אותו חלל פנוי, אותה ריקנות שעליה מדובר בקטע מס’ 2, האם זה מצב שהבורא מביא אותנו אליו או זה משהו שאני צריך ליצור עבור הבורא?

לא, זו אותה הריקנות שאנחנו צריכים למלא אותה בחיבור, ברגע של חיבור.

שאלה: איך אנחנו משתמשים בניסיון הזה בחיבור כדי לראות כל יום בעינייך כחדשים?

כמו כל יום בחיים שלנו.

שאלה: איך עלינו להמשיך לממש את אותם הקשרים שהופיעו בכנס מבלי לברוח לעבודה בתוך העשירייה?

להשתדל כל הזמן ללכת קדימה. אין כאן שום דבר חוץ מזה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש בירידות שאנחנו חווים כהזדמנות לחזק את המצב של להיות “כאיש אחד בלב אחד”?

דווקא להתחבר בירידות למעלה מהם, להיות “כאיש אחד בלב אחד”. ובתפילה, בבקשה לבורא שיעשה מאתנו חיבור כזה.

שאלה: האם כשמתגלה כל רגע כלי חדש אנחנו צריכים כל הזמן למלא אותו?

כן.

תלמיד: מהו הכלי החדש שמתגלה כל רגע?

חוסר חיבור בינינו.

תלמיד: חוסר חיבור זה כלי חדש?

כן.

שאלה: בקטע מס’ 2 מדובר על בחינת מלכות שמיים. מה זה בחינת “מלכות שמיים”?

“מלכות שמיים” נקרא ששליטת הבורא נמצאת בכל הנבראים, בכל אחד ובכולם יחד.

קריין: קטע מס’ 3.

“לפי מה שכתוב בספר “שער הכוונות”, הפירוש “בכל יום יהיו בעיניך כחדשים” יהיה, משום שכך היא האמת, היינו שבכל יום האדם מתקן בחינות חדשות, ממה שנפלו בשבירת הכלים, כמו שמבואר שם בספר. נמצא, שאין האדם חוזר על מה שקבל התורה מהר סיני, אין חוזר על אותו הדברים. אלא התורה שנתנה בהר סיני, עם התורה הזו הוא מוכרח לתקן כל יום בחינות חדשות. נמצא, שהוא כאילו “היום נצטווית”. היינו שבכל יום יש מה לתקן עם התורה בחינות אחרות.

ומכאן נמשך מה שהאדם צריך לאכול כל יום, ולא מספיק מה שאכל פעם בשנה, שיהיה לכל הפחות מספיק על שנה. אלא לפי דברי האר”י הקדוש הוא, שבכל אכילה מתבררות בחינות חדשות מן השבירה, הגם שלא כל אחד מרגיש.” 

(הרב”ש. מאמר 40 “מהו, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, בעבודה” 1989)

זאת אומרת, בכל רגע ורגע מתעוררות בנו רשימות חדשות מהשבירה מכל מיני סוגים, ואנחנו צריכים לתקן אותן, לחבר אותן, ליישם אותן כך שכולן יהיו כמרכיבים של החיבור האחד. כולנו בחזרה מתחברים “כאיש אחד בלב אחד”, בכלי אחד, במטרה אחת, בבורא אחד.

שאלה: מה ההבדל בין שאנחנו לומדים שיש מאה עשרים וחמש מדרגות רוחניות, לבין שאנחנו אומרים, “עברנו מדרגה חדשה, עבר כנס, מדרגה חדשה, יום חדש”?

מאה עשרים וחמש מדרגות אלה מדרגות כלליות מאפס עד גמר התיקון. חמשה עולמות, חמש מדרגות בכל עולם, חמש ספירות בכל מדרגה. ולכן כך אנחנו סופרים. חמש כפול חמש כפול חמש – מאה עשרים וחמש. יש עוד כל מיני חשבונות בעליות האלה. תרי”ג, תר”ך, שש מאות עשרים וחמש ועוד. אבל זה לא חשוב. חשוב לנו רק דבר אחד, שבכל עלייה אנחנו חייבים- כדי לבצע אותה – להיות יותר מחוברים מקודם. ולכן זאת העבודה שלנו הקבועה.

בינתיים אנחנו לא רואים את המדרגות לפנינו. הרצון לקבל שמתגלה בכל רגע ורגע בכל אחד ואחד, עדיין לא מורגש כמשהו גדול ומיוחד. ולכן אנחנו לא מרגישים שלפנינו מדרגות שאנחנו צריכים לטפס על המדרגות האלה.

אתם ילדים. אתם רואים איך ילדים מטפסים על המדרגות כמו על הר. ככה הם מטפסים. כך אנחנו צריכים בינתיים להשתדל לעלות במדרגות. אחר כך כבר נהיה יותר גדולים ונוכל לעלות במדרגות כמו אנשים גדולים.

תלמיד: והמצבים האלה כמו של ילדים, אותן המדרגות שאנחנו עכשיו עובדים עליהן, אלה פשוט העליות והירידות שלנו? כשאנחנו מרגישים עלייה אז אנחנו יכולים לקרוא לזה מדרגה חדשה?

אנחנו יכולים כך לקרוא לכל הירידות ולכל העליות שזה קורה לנו במדרגות, אבל עדיין אלה לא מדרגות. עדיין זו רק ההתחלה, כדי ללמד אותנו באמת לגשת למדרגות ולעלות עליהן. אלה מדרגות אבל כמו לילדים. כאלו מדרגות.

שאלה: העבודה בין שני הכוחות של אהבה ושנאה, האם זו תוצאה של המאמצים שלי או תוצאה של המאור המחזיר למוטב שאני תמיד צריך לעורר אותו, אם אני צריך להיות תמיד בדבקות עם המאור?

אני תמיד צריך להיות בדבקות עם המאור המחזיר למוטב וכמה שאפשר לא להיפרד ממנו.

שאלה: מרוב הפעמים שאנחנו עוברים את אותו מצב, אנחנו מרגישים שאנחנו תקועים באותו מקום. מה אנחנו יכולים לעשות כדי להרגיש את המצב החדש?

כל הזמן להיות מקסימום מחובר עם החברים, אז אתה תרגיש תמיד מצבים חדשים. לא לרדת מהחיבור. אז אתה תרגיש שכל פעם יש לך יכולת, התחייבות, הכרחיות, עוד ועוד לעלות לקשר חדש עם החברים.

שאלה: אמרת שעליי להיות בקשר עם האור העליון, מה זה אומר בדיוק?

אני צריך כל הזמן להשתדל להתחבר עם החברים בדרגה חדשה. אני צריך לראות שאני לא מסוגל לזה ואני צריך לזה כוחות נוספים, ואז אני פונה לבורא שיתן לי את הכוחות האלה.

שאלה: האם הרשימות שאנחנו מקבלים כל יום תמיד מתגלות לפנינו, או שיש תיקונים שמתבצעים על ידי החיבור בינינו בלי שנכיר את הרשימות?

גם וגם.

שאלה: שמענו שעלינו לפעול כך שבכל פעם החיבור שלנו יהיה יותר ויותר חזק, אבל האם יש חשבונות כלשהם למעלה מהדעת?

כל פעם כשאנחנו מתגברים, ודאי שאנחנו עולים לחיבור יותר גבוה.

תלמיד: איך אנחנו יכולים למדוד את זה?

בינתיים אתם לא יכולים למדוד שום דבר, אבל אחר כך תוכלו.

שאלה: בסוף קטע 3 כתוב, “שבכל אכילה מתבררות בחינות חדשות מן השבירה, הגם שלא כל אחד מרגיש”. אנחנו לפעמים מרגישים ולפעמים לא מרגישים את הבחינות החדשות, האם נגיע למצב שתמיד נרגיש ונבקש את התיקון, ונמשוך מאור ספציפית לבחינה החדשה?

אם אנחנו עובדים טוב, אז אנחנו כל רגע ורגע מרגישים רשימות חדשות שדורשות תיקון.

שאלה: האם כל ירידה חדשה שלנו היא תיקון חדש?

כן.

שאלה: מהו הדבר שהכי מעכב התחדשות בעבודה?

מה מעכב התחדשות בעבודה? שאדם לא מבדיל שזאת התחדשות.

שאלה: אם אתן את כל הזמן והמאמץ שלי לעשירייה, האם אוכל לדרוש יותר אחדות וחיבור מהעשירייה, או שאף פעם לא צריך לדרוש מהם?

צריכים לדרוש כל פעם.

שאלה: כתוב בקטע 2, “נמצא, שמכל ירידה וירידה, הוא בא לידי התחלה חדשה, ומעלה נצוצות חדשים”. מה זה “ניצוצות חדשים” בעשירייה?

ניצוצות חדשים בעשירייה, אלה הרשימות שמתגלות משבירת הכלי של אדם הראשון שעכשיו מתגלות לתיקון.

שאלה: מה זה אומר להשלים מדרגה מלאה?

להשלים מדרגה מלאה לא ניתן אם היא מלאה, אבל להביא אותה למצב המלא, השלם, זה נקרא לגלות את הרשימות בכל האופנים שהן מתגלות.

שאלה: מה זה אומר למלא את החלל בחיבור? מה בדיוק צריך למלא?

חיסרון. להביא תיקון לרצונות, היינו כוונות על מנת להשפיע, שהרצונות יוכלו לעבוד יחד, להתחבר, זה נקרא “להביא תיקון”.

שאלה: בכנס שמענו שבהפצה צריך להשקיע 70% מהזמן. איך להרגיש בהפצה שאנחנו מקבלים בכל יום ציווי ממדרגה יותר עליונה?

הפצה היא הנטייה הכי קרובה לגמר התיקון, ולכן אנחנו חייבים להשקיע את עצמנו בזה.

תלמידה: איך להרגיש את הציווי החדש הזה בכל יום?

“שיהיו בעיניך כחדשים”, תחשבי עד כמה זה חשוב, לך, לעולם, לכולם, שעניין ההפצה הוא ממש גורלי.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע להרגשה של תיקון החלקים השבורים בנשמת אדם הראשון בתוך העשירייה?

אתם צריכים לתאר את העשירייה ככלי דאדם הראשון, ועד כמה הכלי הזה עדיין לא שלם, ולעשות חיבור עד שתרגישו שהוא שלם לגמרי.

שאלה: אנחנו אומרים שבכל רגע יש כלי חדש מתוך חוסר חיבור, ובעשירייה כל חבר עובר את החידוש הזה בכל רגע ורגע. איך כל חבר יכול לחבר את החיסרון שלו לתפילה משותפת מתוך חוסר החיבור?

לתאר לעצמכם, לדבר על זה שכל אחד מכם הוא לא כלי, אפילו לא ספירה. ספירה היא מהמילה “ספיר”, היא מאירה, מעבירה אור ממדרגה יותר עליונה למדרגה יותר תחתונה, ומעלה חסרונות, רשימות, ממדרגה תחתונה ליותר עליונה, היא באמצע. אז אם אנחנו לא יכולים לתאר כך את העבודה שלנו, אז אנחנו אפילו לא ספירה.

תלמיד: כשאנחנו מעלים את החיסרון הזה ממטה למעלה, איך לגרום לבורא לענות לחסרונות האלה?

תפילה, כלפי הבורא יש לנו רק דבר אחד, תפילה.

שאלה: כתוב בקטע שבכל יום יש מה לתקן בתורה מבחינות אחרות, מה זה אומר?

שאנחנו צריכים למצוא בכל יום בינינו עוד מצבים שצריכים לתקן, לחבר אותם יחד, ולהשתדל להעלות מ”ן, תפילה שיבוא האור ויתקן.

שאלה: כשאנחנו קוראים מקורות כמו “שמעתי” פעמים רבות, שוב ושוב, הם מעוררים בנו רגשות שונים והתרשמויות שונות, האם זה אומר שגדלות הבורא מתגלה יותר ויותר בתוכנו?

ודאי, כן.

שאלה: הרשימות מתגלות בצורה של ריקנות, איך לעבוד איתן בצורה נכונה?

הרשימות בעצמן פועלות בנו בצורה כזאת, שמהן אנחנו מתחילים להבין איך לעבוד איתן כדי למלא אותן.

שאלה: כשמתגלה ריקנות זה מביא לנו ייסורים אבל אנחנו בוחרים ללכת בדרך התורה ולא בדרך ייסורים, האם אפשר להתקדם בדרך שלנו מעל לירידות ללא ייסורים, האם אנחנו יכולים להתקדם לבורא רק מתוך שמחה בלי ייסורים?

יש מצב שאני רעב ואני סובל. אבל יש מצב שאני רעב אבל עוד מעט תהיה ארוחה ואז אני לא סובל מזה שאני רעב אלא ההיפך, יש לי שמחה מזה שאני רעב ועוד מעט אני אמלא את עצמי. לכן הכול תלוי לא סתם במצב אלא איך ולאן המצב הזה מביא אותי. אנחנו צריכים תמיד להיות בהרגשת העתיד שלקראתו אנחנו פועלים ואז אף פעם לא יהיה לנו קשה ולא נהיה מאוכזבים, אלא תמיד נלך קדימה בשמחה.

שאלה: מה זה תיקון, מה קורה בתיקון ברשימות שעולות?

תיקון תלוי באיזו רמה אנחנו מדברים. בחכמת הקבלה תיקון זה נקרא תיקון המסך, שאז אני יודע לעבוד נכון עם החיסרון שלי.

תלמיד: אם נניח נדבר בעבודה בקבוצה.

התיקון מתבטא בזה שיש לי מסך. “מסך” זה נקרא כיסוי. שאם יש לי אפשרות לכסות את החיסרון, לשלם עבורו, זה נקרא שאני מסדר את החסרונות שלי וממלא אותם, כמו בחיים שלנו בכסף, אני משלם ואז אני יכול למלא את הרעב שלי. זה נקרא כיסוי.

תלמיד: במה אני משלם?

אתה משלם ביגיעה במה שאתה נותן לבורא. אם אתה מקבל על מנת להשפיע, במידה שאתה יכול להשפיע, אתה יכול לקבל, וזה שווה לזה שאתה בעצם נותן לו ואז אין לך שום בושה ותקבל כמה שאתה רוצה.

שאלה: איך לעשות שימוש נכון בהתחדשות שקורית כל פעם בקבוצה שלנו כלפי מלכות שמים, כדי להרגיש יותר את החברים בעשירייה?

חיבור עם חברים בעשירייה יותר חשוב והוא קודם לחיבור עם הבורא. אל תשכח את זה ותבצע את החיבורים האלה בסדר כזה, קודם חיבור עם העשירייה, אחר כך חיבור מהעשירייה לבורא.

שאלה: הבורא שולח לנו מצבים חדשים מדי יום והוא מאוד יצירתי במה שהוא שולח, איך אנחנו יכולים להיות יצירתיים כמוהו, במה מתבטאת היצירתיות שלנו?

היצירתיות שלנו מתבטאת בזה שאנחנו בדיוק לוקחים מה שהבורא מעורר בנו והופכים את זה לחיבור וכך אנחנו נעשים שותפים עם הבורא.

שאלה: אתה תמיד אמרת שבשבילנו הדבר הכי חשוב זה החיבור. אבל לפני כמה ימים אמרת לחברים מטורקיה שאנחנו צריכים להשקיע 70% בהפצה ו30% לחיבור כי ההפצה זה גם חיבור. האם תוכל להבהיר לנו את זה?

אנחנו נמצאים בתקופה שנקראת “גמר תיקון” ולכן אנחנו צריכים לעבוד בעיקר על החיבור, ובעבודה דרך החיבור אנחנו נתקן את עצמנו ואת כל העולם ונעשה לטובת הטבע, לטובת הבורא, כי הטבע זה הבורא, נעשה לבורא פעולה הכי נעימה, הכי טובה כי אנחנו מחברים את כל חלקי הטבע יחד ובזה כל הטבע חוזר לאיזון.

תתארו לעצמכם שכמו שאנחנו היום בעולם מרגישים את עצמנו נפרדים, מחולקים, שבורים, שלא יכולים לעשות שום דבר, ושום דבר לא קורה בצורה נכונה ואנחנו סתם מבזבזים כוחות וסובלים, עד כמה שזה מורגש בכללות הטבע שזה הבורא, עד כמה שכל חלקי הבורא נמצאים בסבל הדדי שלא יכולים להיות בחיבור הדדי, לכן אנחנו צריכים קודם כל לתקן את זה.

אין דבר יותר גדול מחיבור של כל חלקי הטבע דרך האדם ונכון להיום האדם נמצא כשובר, כמזיק לכל הטבע, זאת אומרת האדם נמצא מול האלוהים, מול הבורא ומזיק לו, לכן כל העבודה שלנו צריכה להיות קודם כל עבור החיבור.

שאלה: מה התועלת הרוחנית בתפיסה שכל יום הכול חדש?

שמתגלה עוד ועוד המערכת היחידה של הטבע ואנחנו מגלים את כל העולם, את כל המציאות, לא סתם כוכבים, אלא את כל המציאות, כל חלקי הטבע, כל הכוחות שכולם פועלים במערכת אחת סגורה ומושלמת, וזה ממלא אותנו בהרגשת השלמות וכך אנחנו משיגים את הכוח האחד היחיד והמיוחד שממלא את כל המציאות ונקרא “בורא”.

שאלה: איך להתייחס למחשבות ורגשות שחוזרים על עצמם ובכל זאת להרגיש שכל יום הוא יום חדש?

תנסו להתעמק בהם ותראו שזה חדש.

שאלה: איך לבנות תפילה נכונה עבור החיבור? האם אני צריכה להתפלל עבור החברה שלי שתהיה לה יכולת להתחבר, או להתפלל שלי תהיה יכולת להתחבר? מה התפילה הנכונה עבור חיבור?

להתפלל עבור החברה זה יותר מועיל. כתוב “המתפלל על חברו נענה תחילה”.

שאלה: האם אנחנו מגלים כל פעם מקומות חדשים לעבודה, או שאנחנו צריכים כל פעם לברר מחדש את המקומות האלה דרך אמונה למעלה מהדעת, ואז לעבוד איתם?

גם וגם.

שאלה: מה התפקיד בחידושים שאנחנו צריכים לעבור בעולם הפיזי? נניח לעשות ישיבת חברים, סעודה, כנס?

רק במידה שזה מעורר רצונות לתיקון, לתיקון הרוחני, במידה הזאת זה חשוב.

שאלה: רב”ש כותב בסוף קטע 2 “שמכל ירידה וירידה, הוא בא לידי התחלה חדשה,” אבל איך לבוא להתחלה חדשה בזמן עלייה ולא בזמן ירידה?

בזמן הירידה זה ברור, בזמן העלייה זה קורה רק בתנאי שאתה מתחבר עם אחרים, אחרת איך תקבל חסרונות חדשים?

תלמיד: איך למנף את ההתפעלות שבאה אחרי הכנס?

אתם צריכים לחשוב על זה כל אחד בעשירייה שלו. אני רואה שהפגישה שהייתה בטורקיה תרמה מאוד לכל הקבוצות בעולם, ונקווה שנמשיך לעלות מהעלייה הזאת הלאה. נעשה עוד פגישות כאלה. הרגשתי שם ממש יכולת הרבה יותר גבוהה לדבר ולתת מאשר קודם. תחשבו מה לעשות, זה עליכם, ולא עליי. אם אתם מתאספים, ונותנים הכנה כמו שהקבוצה טורקית הכינה את עצמה, אני מוכן להשקיע כנגד זה ממש ולמלא את הכלי שאתם מכינים.

שאלה: איך לתמוך בחברים החדשים בכלי הטורקי שיכולים לחוות עכשיו ירידה אחרי ההתרוממות הגדולה שהייתה?

להחזיק אותם, להסביר להם את הצורך בירידה, לעומת הצורך בעלייה, ושהם צריכים להשלים את הירידה הזאת ביגיעה שלהם. קודם הם היו מחוברים, מחוברים איתי, הם הכינו את הכלי בחיסרון המשותף שלהם, ואני מילאתי את הכלי הזה ביחס שלי אליהם. עכשיו הם לא מחוברים ביניהם כמו בזמן הכנס, ואני לא מחובר אליהם כדי למלא את הכלי הזה, ולכן הם מרגישים מין ריקנות, חולשה, חופשה.

ולכן אני חושב שכאן יש להם מקום לעבודה. כאן הם צריכים למלא את עצמם בגדלות הקבוצה, בגדלות הבורא, ולהמשיך הלאה. יותר ויותר לקרוא, להימשך קדימה, ולא לסובב את הראש אחורה. אולי בכנס הייתה הרגשה טובה ויפה, ועכשיו אנחנו אבודים או משהו. אין דבר כזה, ההפך. עכשיו הם יכולים להשיג את מה שהם קבלו בכנס, בגלל שזה היה כנס, ועכשיו כל אחד יכול מאותו המקור למלא את עצמו.

תלמיד: עם הפנים קדימה, איזה כלי אנחנו צריכים להכין לרב כדי שתוכל למלא אותנו כמו שאמרת ממדרגה יותר עליונה?

כמה שתכינו. כמו בטורקיה, הייתה להם דרישה גדולה, ציפייה גדולה, ולכן הם קיבלו.

תלמיד: איך מגבשים כזאת ציפייה, הכנה ודרישה גדולה עבור הרב?

תשאל את הטורקים. אני חושב שהם עשו עבודה באמת גדולה, הם למדו חזק וטוב. ראינו איך הם היו מאורגנים, ראינו איך הם רושמים הכול במחברות. זו עבודה. כל הכבוד.

שאלה: האם בחיבור יותר גבוה אנחנו צריכים להגיע לרצון חדש, או לכוח התגברות חדש, או שזה אותו דבר?

בכל מצב ומצב יש גם רצון חדש, וגם כוח התגברות חדש, זה מה שיש בכל מדרגה ומדרגה. מה השאלה בכלל? אין כאן על מה לשאול, אחרת למה זה נקרא חדש?

שאלה: אם אפשר לחדד את הסדר של העבודה שלנו. מתגלה לנו איזה חיסרון, איזה כלי חדש, ואנחנו קובעים שזה חוסר בחיבור, ואז אנחנו מתחילים להתפלל עבור העשירייה, שהחברים יתחברו. מה זה אומר שאנחנו ממלאים את החיסרון עם המסך?

שאתם רוצים לא סתם להיות בחיסרון, אלא להפוך את החיסרון הזה לכיוון הנכון. אתם רוצים להתחבר יחד, ועם החיסרון הזה לפנות לבורא שהוא ימלא אותו, ושייהנה מזה שאתם מביאים לו חיסרון נכון.

שאלה: בכנס הייתה תחושה של התכללות חזקה, שבאמת קשה להישאר אדישים לחום הטורקי, לכוח, לעוצמה של החברים. איך אפשר להעביר את הרגש הזה, את ההתכללות הזאת הלאה ליתר החברים, ליתר העשיריות בצורה של רגש, ולא של מילים?

אנחנו עוד לא כל כך יכולים להעביר רגש מאדם לאדם, אבל על ידי זה שעושים כל מיני פעולות יחד, כל אחד מבין מתוך הפעולה מה קורה בלב חברו.

שאלה: מה לעשות אם אני מרגיש חיסרון כזה חזק לחיבור בצורת ריקנות, אבל החיסרון הזה מאוד מעורפל, ואני לא מצליח להבין מה החיסרון הזה מלמד אותי?

החיסרון מכוון אותנו למילוי, זה התפקיד שלו. לכן אנחנו צריכים להרגיש את החיסרון, להרגיש למה הוא מכווָן, ולתקן את עצמנו בכוונה נכונה כדי למלא את החיסרון. החיסרון צריך להישאר, ואנחנו רוצים רק להתאים לו את הכוונה, כי על ידי הכוונה אנחנו ממלאים את החיסרון באור העליון. זאת אומרת איזו כוונה בעל מנת להשפיע צריכה להיות מתאימה למילוי אותו חיסרון.

זה נקרא שיהיה כלי מתאים לאור שימלא אותו. כמו שאומר רב”ש, בחביות אני צריך לשים מים או יין, ובשקים אני שם קמח ולא מים. ככה החיסרון צריך להתאים. החיסרון, הכלי, לאותו מילוי שהכלי יחזיק.

שאלה: אתה עונה כל בוקר בשיעור למאות בעיות ושאלות של חברים, ואני רואה איך אני יכול להתקדם בדרך בזכות התשובות שלך בלבד, וכמה אני תלוי בך. אבל איך אני יכול לבקש תשובות לשאלות שלי דווקא מהבורא, ומתי אני צריך לפנות אלייך, מתי לפנות לעשירייה, ומתי אני צריך לפנות לבורא. מה מקשה עליי לפנות לחברים ולבורא?

תחבר את כולם בבורא, וכך תקבל את התשובה, כי באמת אין הבדל בין רב, לקבוצה, לבורא, ולחבר. אלא הכול נראה כך בכלי השבור שלך, לכן אתה מרגיש שיש כאן איזו חלוקה בין הצורות, אבל באמת, יש רק אין עוד מלבדו.

שאלה: איך אפשר להרגיש את הסבל של העולם בלי שזה ישפיע עלינו, בלי שממש ניטבע בו, ובלי שזה ישפיע עלינו בצורה רגשית?

תתחילי מהחברות. יש לך קבוצה, תנסי להרגיש כל חברה וחברה, ואת כל הקבוצה. תנסי להרגיש אותן כאילו הן קיימות בך.

(סוף השיעור)