YESOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “Faith Above Reason”

שיעור בוקר 06.12.22 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – אמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס’ 77.

אמונה למעלה מהדעת.

זו בעצם הדרגה שאליה אנחנו צריכים להגיע, כי זו דרגת “עולם הבא”, אמונה שהיא למעלה מהדעת, שהיא דרגת הבינה, והיא למעלה מדרגת המלכות. וכשנגיע אליה אז נראה עולם חדש, את המערכת החדשה, ההנהגה והתנהגות הבורא איתנו בצורה חדשה וכך נתקרב לאמת.

קריין: קטע מספר 77, אומר הרב”ש:

“כשהאדם מתחיל להכנס בעבודת ה’ על דרך האמת, צריך לקבל על עצמו עול האמונה למעלה מהדעת, אפילו שכל האומות העולם שבגופו צוחקות ממנו, עליו מוטל לקדש ה’ בפני הגויים שבגופו, ולומר, שהוא מאמין בה’, ורוצה לשמש אותו בכל לבו ונפשו. ואפילו שהם לא מסכימים עמו, והוא יכול לומר, שהוא מקבל על עצמו לאהוב את ה’. ואפילו שאין לו שום הרגשה, בזה שאומר בעל פה, אבל האדם, אין לו להתפעל מזה, שאין האברים מסכימים לדעתו, והוא, מה שהוא יכול לעשות, הוא עושה. היינו בדיבור, ובמעשה הוא יכול לעשות את הדבר על דרך הכפיה. והגם שאין לו שום הרגשה מזה, מכל מקום מבחינת אתערותא דלתתא הוא עושה.”

(הרב”ש. מאמר 6 “מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה” 1990)

אני חושב שברור לנו פחות או יותר, שאנחנו צריכים להשתדל להגיע למצב כזה.

שאלה: מי הם אומות העולם שבגופו ואיך עובדים איתם?

כל הרצונות והמחשבות שמתעוררים באדם ומושכים אותו מדרך הישר להתבטל כלפי הבורא.

תלמיד: איך עובדים איתם?

אנחנו משתדלים להעמיד את המחשבות כנגד הבורא ולבטל אותן כמה שאפשר. לבקש מהבורא שיעזור לנו בזה, כי אנחנו לא מסכימים איתן, למרות שהן בכל רגע מתעוררות, מתעלות ומפריעות בכל מיני צורות ואנחנו רואים שכל מילה שעולה בצורה נכונה לעבודת ה’, מיד אחרי זה אנחנו מרגישים שעולה מחשבה, או איזו מילה שכנגד.

ונכון שככה זה, שעולה מחשבה, מילה, או מעשה, ואנחנו רוצים לעשות כנגד, כי אחרת אנחנו לא היינו מרגישים בדיוק, בצורה אמיתית איפה אנחנו נמצאים. ולא נורא שמתעוררים בנו מחשבות, רצונות ותחושות נגד, אנחנו לא מתחשבים בזה. זאת עבודת הבורא שעושה לנו, והעבודה שלנו היא בכל זאת כל הזמן ללכת, להשתדל ולחדור דרך כל ההפרעות שמתעוררות בנו במוח ובלב, והעיקר אנחנו רוצים להגיע לחיבור עם הבורא.

וכמה שיש לנו יותר הפרעות באמצע זה דווקא טוב, זה אומר שאנחנו צריכים להגביר את הרצונות שלנו, המחשבות שלנו יותר ויותר, ובצורה כזאת אנחנו משיגים את המטרה. וכמה שיש לנו הפרעות, כך נראה את המטרה גדולה יותר.

קריין: קטע מספר 77, אומר הרב”ש:

“כשהאדם מתחיל להכנס בעבודת ה’ על דרך האמת, צריך לקבל על עצמו עול האמונה למעלה מהדעת, אפילו שכל האומות העולם שבגופו צוחקות ממנו, עליו מוטל לקדש ה’ בפני הגויים שבגופו, ולומר, שהוא מאמין בה’, ורוצה לשמש אותו בכל לבו ונפשו. ואפילו שהם לא מסכימים עמו, והוא יכול לומר, שהוא מקבל על עצמו לאהוב את ה’. ואפילו שאין לו שום הרגשה, בזה שאומר בעל פה, אבל האדם, אין לו להתפעל מזה, שאין האברים מסכימים לדעתו, והוא, מה שהוא יכול לעשות, הוא עושה. היינו בדיבור, ובמעשה הוא יכול לעשות את הדבר על דרך הכפיה. והגם שאין לו שום הרגשה מזה, מכל מקום מבחינת אתערותא דלתתא הוא עושה.”

(הרב”ש. מאמר 6 “מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה” 1990)

שאלה: מה הקשר ואיך ליצור את קשר בין קבל באמונה למעלה מהדעת והפעולות שצריך לקבל?

אנחנו צריכים להשתדל להגיע לאמונה למעלה מהדעת, וכמה שמבינים, רוצים, וככל שמתנגדים לזה, בכל זאת להגיע לאמונה למעלה מהדעת. וכמה שיש לנו התנגדויות לזה, אנחנו צריכים להבין שאלה הפרעות שאנחנו צריכים לעלות מעליהן כדי לתקנן, ולשנות את היחס אליהן ורק בצורה כזאת אנחנו מגיעים לאמונה למעלה מהדעת.

שאלה : מה המשמעות, שהוא צריך לקדש את הבורא בפני אומות העולם?

הדעות, המחשבות, והרצונות שהן לחיבור ואהבה, הן שייכות לבורא, והן יהיו באדם יותר חזקות בגובה מכל המחשבות האחרות לקבל ולמשוך לעצמו, שהן מחשבות ורצונות של אומות העולם שבו.

שאלה: הוא מדבר על לעשות על דרך הכפייה. איך עושים על דרך הכפייה? והאם הכוח שמביא אותנו לעשות בכפייה, זה אותו כוח שמביא אותנו לאמונה למעלה מהדעת?

כן. דרך הכפייה משמעה, שלמרות שאני רואה בפנים שאין לי כל כך התנגדות, או ההיפך, אני מעורר את הכוחות האלה שהם יהיו זה כנגד זה, ואני משתדל להעמיד בי רצונות, מחשבות, ותכונות שיהיו בהתנגשות – ורק בצורה כזאת, כשהם זה כנגד זה, אני אוכל להחליט את מי אני מחזק, ואת מי אני מעלה יותר למעלה.

שאלה: מה זאת אומר, להאמין בה’, לרצות לשמש אותו בכל לבו ונפשו?

להשתדל לגרום לחיבור של כל הרצונות, המחשבות והפעולות שבתוך האדם, שהן כולן יהיו מכוונות להשגת הבורא, להתקרבות לבורא, לאין עוד מלבדו טוב ומיטיב.

שאלה: יש התרשמות מהציטוט הזה, שזה באמת כולל הכל, חובק כל, ממש גילוי אמיתי של המצב הנוכחי שלנו, אפשר אולי לומר שזה ממש התעוררות מלמעלה. מי הוא התלמיד במצב הזה, שנותן התעוררות מלמטה?

כל אחד שרוצה להתחבר עם החברים ולהיכנס לסדר עבודה בצורה נכונה, להתקרב ולהרגיש את הבורא בקשר בינו לחברים, כך הוא עובד, כך הוא פועל. הוא רוצה לעבוד כך שכל הרצונות, המחשבות, והפעולות של הבורא, כמה שהוא יכול לזהות אותן או להזדהות איתן, הם יהיו למעלה מהרצונות, המחשבות והפעולות שמגיעים לו מצד הגוף שלו, מהאגו שלו. ואז הוא כבר מתחיל לחלק את עצמו לחלק ששייך לבורא ולחלק ששייך ל”אומות העולם” – לחלק הפוך מהבורא, לרצון לקבל.

ואז במידה שהוא יכול לשייך את עצמו לבורא, אז אותם החלקים שבו, הרצונות, המחשבות, והפעולות שבגופו, כבר נקראים “ישראל”, ישר-אל, המכוונים ישירות לבורא. ואלה שעוד לא מכוונים לאותו כיוון, נקראים אומות העולם שבגופו, כי עדיין לא קיבלו תיקון.

תלמיד: איפה הבורא מעורר אותנו ואיפה מתחילה התעוררות שלנו, כשאנחנו מעוררים אותו? יש כאן תחושה שכל ההתעוררת של ישר-אל נעשית על ידי הבורא, כשאני מרגיש שאני יכול לבנות יחס כלפיו, אבל מה הפעולה מצידי?

אני פונה לבורא ואני מבקש ממנו שיחבר אותי עם החברים, שיכוון אותי לקשר עם הזולת ושאנחנו כולנו נהיה כאיש אחד בלב אחד וזו בעצם הפנייה שלי. הפנייה שלי צריכה להיות רק לכיוון שאנחנו חוזרים למערכת אדם הראשון.

שאלה: מה המשמעות של לקדש את הבורא כנגד אומות העולם שבגופו?

אני צריך תמיד לבדוק שכל אותן השאלות, הבקשות, ההתעוררויות שמגיעות אלי מלמעלה מהבורא, לקראת החיבור, לקראת ההבחנות הרוחניות, אני מעלה אותן למעלה מאותו העולם שבקרבי – זאת אומרת הרצונות לכל מיני פעולות ומעשים שהם שייכים לנוחיות גופי – ובצורה כזאת אני צריך למיין אותם.

שאלה: האם אנחנו יכולים לומר, שאפשר למצוא את האמונה מעל הדעת בליבנו?

בוודאי שאנחנו יכולים למצוא בליבנו, את האמונה למעלה מהדעת, אם אנחנו מעמידים אותה, אם אנחנו בונים אותה, את דרגת הבינה שהיא למעלה מהמלכות, והיא בוודאי צריכה להתייצב בליבנו.

שאלה: איך העשירייה מגיעה למצב שליבו יהיה בדרכי ה’?

בזה שהיא כל הזמן חושבת על זה, מתחברת בעשירייה ומכוונת את עצמה לבורא בכל הזדמנות שיש. ואז על ידי זה, לאט לאט היא מתחילה לראות שמתוך המאמצים האלה היא מקבלת חיבור כזה.

שאלה: האם לדרוש את כוח ההתגברות זו התעוררות מלמטה ואם האדם לא מסוגל לעשות זאת, האם הקבוצה יכולה לעזור לו בזה?

ודאי שהכי טוב שכל הקבוצה יחד, קרוב ככל האפשר לעשרה, תדרוש כוח התגברות. הם צריכים להבין פחות או יותר יחד איזה מחסום, כישלון, הפרעה יש לפניהם, ואז לדבר ביניהם ולבקש מהבורא שיעזור להם לעבור את ההפרעה הזאת. כך הם בטוח יוכלו להתגבר על ההפרעה ולהגיע למצב רוחני חדש.

שאלה: מה המשמעות של הדיבור בינינו? כי אני מרגיש בכל פעולה שאנחנו עושים, אפילו בהכנה לשיעור בוקר, שעל אף שאנחנו לא מרגישים את מה שאנחנו אומרים בפנים, אנחנו משכנעים את עצמנו יותר ויותר להגיע למצב חדש וזה ממש מביא לנו אותו. מה הכוח הזה של הדיבור בינינו, של השכנוע הזה?

זה לא כוח הדיבור והשכנוע, אלא אנחנו מעוררים את הכוח העליון והוא משפיע עלינו ביתר שאת, ביתר כוח שלו וכך מעורר בינינו הרגשה חדשה, מדרגה חדשה כל יום ויום.

שאלה: אני רואה שמצד אחד יש רצון חזק מאוד לעלות לאמונה למעלה מהדעת ולהידבק בבורא, אבל מצד אחר המציאות היום יומית היא תמיד אותה מציאות. איך אנחנו יכולים לצאת מהרדידות הזאת ולהיכנס למלחמה אמיתית ללשמה?

זה לא טוב מה שאתה אומר לי עכשיו, זה לא טוב שאתה אומר שכל יום הוא כמו שהיה אתמול, זה סימן שאתה לא מברר מצבים חדשים, שאתה לא נכלל עם כל הראש במה שהיום אתה מקבל מהבורא, מהחברים, ולכן היום שלך הוא כמו שהיה אתמול. זה לא טוב, תזהר, תנסה להרגיש את היום כחדש. הכול תלוי בכמה אתה נמצא בתשומת לב להתקרב לחברים ולהתקרב לבורא.

שאלה: מתי המעשים שעושה האדם מולידים הרגשה?

מתי שהם באמת מעשים חדשים, שהוא ניסה להגיע למצב חדש.

שאלה: האם יש הבדל בין הפרעות שמגיעות ממאמצי חיבור בעשירייה לבין הפרעות יותר כלליות כמו משפחה ובריאות?

משפחה ובריאות וכל המאמצים שנעשים שם גם שייכים להתעוררות מצד הבורא, אבל בכל זאת זו לא אותה מדרגה, לא אותה עוצמה כמו המצבים שמתחדשים בין החברים בקבוצה.

תלמיד: האם יש שוני בצורת העבודה מול כל אחד מהם?

ודאי.

שאלה: מה הסיבה ללחץ הקיצוני שאני מרגיש בכלי שלי אחרי הכנס?

אתה קיבלת רצונות חדשים והם פועלים בך, אבל אתה עדיין לא עובד איתם, לא עונה עליהם, לא נדבק אליהם, לא קולט אותם, ובגלל חוסר קליטה של הרצונות האלה מכל הכנס, אתה מרגיש לחץ. לכן או שתשים לב לרצונות שקיבלת מהכנס ותתחבר איתם או שזה יעבור בעצמו ואתה תרד לדרגה האמיתית שלך.

שאלה: בסוף הקטע נכתב שיתגאה ליבו מזה שהוא מבין יותר מכולם. איך להבין את זה שלפני כן הוא דיבר על אומות העולם? מה הקשר ביניהם?

זה נקרא רצונות של אומות העולם. הגאווה, להתגאות מעל אחרים אלו רצונות של אומות העולם.

שאלה: האם יש יחס ישיר בין איך שאנחנו מרגישים באמונה מעל הדעת לבין איפה שאנחנו נמצאים במצב של לשמה? האם ככל שאנחנו מרגישים נוח יותר באמונה מעל הדעת, כך אנחנו יותר קרובים למצב של לשמה?

הייתי אומר שזה אותו דבר.

תלמידה: אמונה מעל הדעת ולשמה זה אותו דבר.

בינתיים כן.

שאלה: מה המשמעות שהוא מתחיל להיכנס לעבודת ה’?

כשהוא מתחיל להרגיש שינויים במצבים שהוא מקבל מהבורא, ומה הוא צריך לשנות כדי לענות על זה, להתחבר יותר לבורא, זה נקרא שנכנס לעבודת ה’, נכנס לקשר הדדי עם הבורא.

שאלה: איך אפשר להיות כל הזמן גאים וללכת בדרכי ה’ ואיך אפשר להעביר את זה לעשירייה כל הזמן?

קודם כל תנסו, ואחר כך נדבר.

שאלה: על מה מדובר ש”אין האברים מסכימים לדעתו”?

אלו רצונות ומחשבות שונים שמתעוררים באדם נגד העבודה הרוחנית.

שאלה: אם אין לאדם רצון לאהוב את חבר, אז עליו להתפלל לבורא שישים לו כזה רצון?

ודאי.

תלמיד: האם הבורא עונה על זה?

הוא חייב. אם אני מבקש את זה לצורך העבודה הרוחנית שלי, אז הבורא בטוח, בשמחה מעביר לי רצונות כאלו.

שאלה: שמעתי שצריך לעורר רצונות ומחשבות שיהיו בניגוד זה לזה. האם אפשר להרחיב בנושא הזה?

כשאנחנו מתקדמים בדרך, לפעמים אנחנו צריכים להגביר את הרצונות שהם כנגד הרצונות שהיו קודם, כדי להבחין בהם יותר.

תלמיד: אז אם כרגע אין לאדם כוחות שמתנגדים, הוא צריך לעורר אותם במכוון?

יכול להיות, אלו דברים שאי אפשר לתת אותם כחוק. אדם שמתקדם רואה שכן, יש מקום לזה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעבוד בצורה הכי מדויקת עם הלחץ שאנחנו מקבלים בכלים שלנו בזמן הכנס?

להשתדל לא לאבד את הלחץ הזה אלא לראות איך אנחנו מחלקים אותו לחלקים, לדרגות, לעניינים, ולטפל בהם אחד אחד. לעשות אנליזה קודם כל, מכל מה שאנחנו מקבלים, ולענות על החלקים אחד אחד, ואחר כך לעשות מהכול סינתזה. נעבוד על זה.

שאלה: כאשר האדם מקבל החלטה ללכת בדרך ה’, כתוב שהוא עושה מה שהוא יכול לעשות. מה המשמעות של לעשות כל מה שביכולתו לעשות? מה הוא עושה?

חיבור. מבקש חיבור, דואג לחיבור, נכנס ככל האפשר לקשר, לבירור הקשר בין החברים, ורואה איפה עוד חסר.

שאלה: כתוב “מכל מקום מבחינת אתערותא דלתתא הוא עושה”. מה המשמעות של ההתעוררות מלמטה, מי מעיר אותו מלמטה?

החברות. החברות מתעוררות לשאול, לדרוש, לבקש, זה נקרא אתערותא דלתתא.

שאלה: האם התעוררות מלמטה זה לעשות מאמצים ולהעלות תפילות?

כן, ודאי. מה עוד אנחנו צריכים להעלות לבורא? רק עם בקשות כאלה.

שאלה: האם הדעת של האדם היא מרכיב של מלכות או היא כל המלכות?

דעת לא שייכת למלכות. דעת זו תוצאה מהבינה.

שאלה: האם הדרך היחידה להתמודד עם ההפרעות היא להחזיק את העשירייה למעלה מההפרעות?

כן. זה חשוב. להחזיק את העשירייה למעלה מההפרעות.

שאלה: כתוב פה, “אפילו שכל האומות העולם שבגופו צוחקות ממנו”. אם כל יום הם צוחקות יותר, אז מה קורה?

אבל אדם צריך להבדיל בין הישראל שבו שמכוון לבורא, לחיבור, להתעלות, למעלה מכולם, כדי להתחבר עם הבורא, לבין כל המחשבות והרצונות שמושכים אותו לכל מיני כיוונים אחרים – עם מי הוא נמצא, את מי הוא רוצה שישלוט.

תלמיד: והרצון, עם מי הוא רוצה שישלוט, זה מספיק? למרות שהצד השני שולט יותר ויותר?

זה לא חשוב. העיקר הוא צריך להתמודד עם זה.

תלמיד: להתמודד זה גם להפסיד, זה לנצח?

כן. להתמודד זה להיאבק ולנצח. אם אפשר.

תלמיד: ואם כל יום הוא מפסיד?

זה לא חשוב, אז כל יום מחדש. אין בעיה. אנחנו צריכים להבין שאנחנו חייבים לצאת למלחמה, “כי תצא למלחמה”.

שאלה: כשהאברים שלנו לא מסכימים עם העבודה, שאנחנו ממש דוחפים את עצמנו לבוא לשיעור, אנחנו מגיעים אבל מרגישים ריקים, כמו שכתוב. בשלב הזה קשה מאוד להרגיש שמחה. אבל אתה תמיד אומר שאנחנו צריכים ללכת לבורא בשמחה. איך אפשר לשמור על שמחה בשלב שבו אנחנו דוחפים את עצמנו לעשות את העבודה?

השמחה צריכה לבוא מזה שיש לך התנגדות לקום לשיעור. זה מוקדם וקר ואת לא רוצה ולא נוח לקום מהמיטה החמה ולהתלבש ואפילו לעשות כל מיני ציורים על הפנים לפניי שאת יושבת מול המצלמה. אני מבין שזה לא הזמן. אבל החשיבות כלפיי הקבוצה, כלפיי הכלי העולמי, כאן היא צריכה להראות את עצמה, שחשוב לך להיות יחד איתנו מאשר עם החלומות שלך. אז תשתדלי.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לעשות מלחמה, מול מי המלחמה?

המלחמה היא כל אחד עם האגו שלו.

תלמידה: מהו כלי המלחמה?

כל השיעורים של חכמת הקבלה מלמדים על הכלי הזה, שיש רצון לקבל ויש רצון להשפיע ובורא ונברא.

תלמידה: כשהאיברים לא מסכימים לכלום, אז לא ברור במה נלחמים בהם.

אבל יש כוח התנגדות.

תלמידה: יש הרגל, יש רצון להמשיך.

גם הרגל, שייך לכוח ההתנגדות. אז צריכים בכל זאת לקום ולעבוד.

קריין: קטע מס’ 78, אומר הרב”ש.

“בזמן שהוא עוסק במלכות שמים, לקבל על עצמו בחינת אמונה למעלה מהדעת. כלומר, בזמן שאין הגוף מסכים לזה, ונותן לו הרבה תירוצים, שאין עכשיו הזמן לזה, ומביא לו ראיות משאר אנשים, שלא משימים לב לעבודה זו של האמונה בה’ למעלה מהדעת. על זה הוא צריך לומר “ויגבה לבו בדרכי ה'”, ואין הוא מסתכל על אף אחד, אלא הוא נחוש בדעתו, שכך היא דרך האמת, ואין לו להסתכל על מי שהוא, ואין לו לשמוע, מה שהגוף נותן לו להבין, לך והסתכל על האנשים שיש להם שם, שהם מבינים מה זה עבודת ה’. על זה אמרו, “ויגבה לבו”. ולהיות בגאוה, שהוא מבין יותר מכולם.

(הרב”ש. מאמר 6 “מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה” 1990)

שאלה: כתוב “ויגבה לבו בדרכי ה'”, אתה יכול לפרט מה זה אומר?

זה מאוד פושט. ויגבה ליבו בדרכי ה’ אומר שהוא צריך להעלות את הלב שלו יותר למעלה מכל הרצונות האגואיסטים, הארציים שמתעוררים בליבו. פשוט מאוד, בינתיים נבין את זה כך.

תלמיד: אז למי בדיוק לשייך את זה, לאלה שהולכים בדרכי ה’ או לאלו שלא הולכים?

על אלה שלא הולכים אנחנו בכלל לא מדברים בחוכמת הקבלה, אנחנו מדברים רק על האנשים שמקבלים בכל מיני מדרגות, הזדמנויות והתעוררות לעלות.

תלמיד: אז מה זה “מבין יותר מכולם”, למה זה שייך?

“שהגוף נותן לו להבין לך והסתכל על אנשים שיש להם שם, שהם מבינים מה זה עבודת ה’. על זה אמרו, “ויגבה לבו””. שהוא מבין יותר מכולם, זאת אומרת שישפוט עד כמה הוא מבין, עד כמה אחרים מבינים וכמה הוא צריך להעלות את עצמו וללכת בדרך שלו ולא לשמוע ולא להיכנע לכל מיני עצות אחרות.

שאלה: כשאדם הפסיד, או קיבל הרגשה בתוכו שהפסיד את כל המלחמה על ההשפעה, איך יתמודד עם כך שקיבל מצב ולא הצליח להתמודד אתו?

אז לא הצליח. נפל.

תלמיד: כן, אבל יש פה הרגשה שזה תיקון שהייתי צריך לעשות ולא עשיתי.

התיקון של האדם הוא בכך שהוא נופל ומרגיש שהוא נופל, ובעוד כמה זמן מרימים אותו ואז הוא ממשיך.

תלמיד: האם אני עוד פעם אצליח להתמודד עם המצב הזה?

וודאי. אז מה?

תלמיד: בפעם הבאה אקבל יותר כוח להתמודד?

בפעם הבאה יקרה שאתה תהייה יותר חזק, כבעל ניסיון. תדע שנופלים, זה כמו תינוק.

שאלה: הקטע מדבר על זה שאתה לא תלוי בשום דבר חיצוני, כל הכוח והאמונה שלך באים מתוכך ואתה לא זז מרוח שבאה מכאן או משם. זה נכון?

נניח שכן.

תלמיד: אז איפה החיבור הזה מתקשר לעניין שאני כן מתחשב באחרים? אם אני רק תלוי בקול הפנימי שלי, איפה החיבור עם הקולות האחרים?

אתה תלוי בכוחות שלך. אם זה לא מתאים לך, אם אתה רוצה להתקשר לאחרים, תתרכז בכוחות שלך ולאט לאט תתכונן להתקרב לדעות של החברים.

תלמיד: הקטע מדבר על כך שאני מקשיב רק לקול שלי, אז איפה החיבור, ההתחשבות, והכלת הקולות האחרים?

לכן תנסה לצאת מהקול שלך במקצת ותתכלל עם הזולת, עם החברים ואחר כך נדבר.

קריין: קטע 79, אומר בעל הסולם,

“בחינת אמונה נבחן לעיני האדם לבחינת מטה בחשיבות, לבחינת שיפלות. ואדם מחשיב את הדברים שמתלבשים בתוך הדעת. מה שאין כן, אם השכל של האדם אינו משיגו, אלא שהוא מתנגד לדעתו של האדם, והאדם צריך אז לומר, שהאמונה הוא למעלה בחשיבות מהדעת שלו, נמצא שמשפיל אז דעתו, ואומר, מה שהוא מבין בתוך הדעת, שהוא מתנגד לדרך ה’, אז האמונה נמצא אצלו למעלה בחשיבות מהדעת שלו.

כי כל השכליות, שהוא בסתירה לדרך ה’, הוא שהשכל הזה כלום לא שוה, אלא “עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו”. היינו, שמבטל את כל מה שהוא שומע ורואה. זה נקרא, שהולך למעלה מהדעת.

(בעל הסולם. “שמעתי”. נ”ט. “ענין מטה ונחש”)

שאלה: בדרך כלל כשמתגברים, אז בסוף בא איזה יצר וכן מכריע את האדם. זה נגמר מתישהו או שזה תמיד יקרה?

אנחנו לא מדברים על זה שמתגברים וזה בא, אנחנו מדברים על הפעולה עצמה, שאני הולך למעלה מדעתי, זאת אומרת שאני רוצה לעשות כך וכך, אבל אני עושה לפי מה שאומרים מקובלים, ואז בצורה כזאת אני מגיע לדרגה יותר עליונה, מתקרב לבורא.

תלמיד: ולגוף הגשמיות תמיד תהיה יותר חשובה?

לגוף תמיד תהיה יותר חשובה הגשמיות מהרוחניות, ודאי.

שאלה: כנס הוא חג לנשמה וגם השיעורים הם חג, האם אנחנו יכולים לפתח את הנשמה שלנו בשמחה מכך שאנחנו נותנים לבורא נחת רוח וזה גם כמו אמונה מעל הדעת בכנס ובשיעורים שאנחנו הולכים ומאמינים?

כן, בדיוק כך צריך לעשות. כל הכבוד לכן.

שאלה: כשאנחנו מתגברים, אנחנו גם אומרים שאנחנו עוברים משמאל לימין, שלמרות שמרגישים התנגדות, אנחנו נותנים חשיבות, ואז מרגישים התנגדות לחיבור, ואנחנו בכל מקרה הולכים לפגישה, ומנסים להכניס רוח של חיים והתרוממות. מה בדיוק ההבדל בין ללכת לימין וללכת באמונה מעל מהדעת?

באמונה למעלה מהדעת העיקר זה שאתה הולך ללא הוכחות. מה שאין כן לימין, יש לך הוכחה שאתה הולך בימין. שאלה יפה.

שאלה: בדרך כלל שאומרים ויגבה ליבו ושיפלותו, זה דברים שהם לא מחממים את הלב של האדם, זה כאילו תוכחה. ואילו כאן, מדובר כביכול שזה דבר מצוין. זה כך?

בדיוק כך.

תלמיד: זאת אומרת, שבמצב הזה כשאומרים לי “ויגבה ליבו” זה חיובי?

כן.

שאלה: מאיפה האדם לוקח את הכוח ללכת מעל הדעת?

הוא לוקח כוח מזה שגם במצב הזה הוא מחובר עם הבורא ומקבל משם את הכוחות.

שאלה: שיגבה ליבו זה לא שהוא נהיה שחצן, אלא שבלב שלו, ברגישות שלו, הוא משתכלל. זה נכון?

כן.

שאלה: בציטוט 79 כתוב “כל השכליות, שהוא בסתירה לדרך ה’, הוא שהשכל הזה כלום לא שוה”. איך יכול להיות שכל הדברים האלה שמגיעים מהבורא, לא שווים כלום?

כי אמונה למעלה מהדעת מגיעה מדרגה יותר גבוהה מהדרגה הנוכחית, ולכן ודאי שהשכל שלה יותר גבוה מהשכל הנוכחי והשכל הנוכחי לעומתה לא שווה כלום.

שאלה: מתוך המאמר עולה תחושה שכאילו מפילים עלינו מעטה של שקר כלשהו וצריך לצאת מתוכו. אחרי הכנס יש ממש תחושה ברורה שאפשר לבחור במשהו אחר, בשמחה. כי עברנו כל כך הרבה מצבים במהלך הכנס נפילות, עליות, שוב נפילות ויש תחושה מאוד ברורה שאני יכולה לבחור בשמחה, שאם מכסים בשמיכה של שקר, אני יכולה לצאת מתוכה, אני יכולה לבקש מהבורא שהוא יעשה הכול מהר, בזירוז המצבים, זירוז הזמנים, לעבור הכול מהר יותר. עד כמה התחושה הזו שלי נכונה?

זו תחושה נכונה והיא רק תלך ותתחזק.

תלמידה: למה מקבלים את זה יותר מהר אם מתפללים על החברים?

“המתפלל בעד חברו זוכה תחילה”

שאלה: בקטע 79 הוא מתייחס ללמעלה מהדעת, לאמונה ביחס לחשיבות, ואומר מטה בחשיבות, מעלה בחשיבות, אז אמונה זה תוצאה של חשיבות?

לא, אבל יש אמונה ויש דרגות של אמונה, ולכל דרגה יש מספר חשיבות משלה.

תלמיד: אז למה הוא מתכוון כשהוא כותב שזה בחינת מטה בחשיבות?

שהאמונה שלו היא מטה בחשיבות.

תלמיד: אבל שוב, תכונת ההשפעה, האמונה, זה לא משהו שמשיגים?

כן.

תלמיד: אז אתה משיג חשיבות? מה בדיוק אתה משיג, איפה בדיוק ההשפעה פה?

אתה משיג דרגת אמונה. אתה אולי רוצה לשאול איך אני שוקל אותה? אז שוקלים אותה לעומת המדרגות הסמוכות, זו יותר או זו פחות.

תלמיד: אז כשהוא מתייחס לחשיבות ביחס לאמונה הוא מתכוון איך הוא שוקל את גודל האמונה שלו?

כן, את חשיבות האמונה.

תלמיד: יוצא שהאדם בצורה טבעית כולו מנוגד לאמונה, כולו מנוגד להשפעה.

נכון.

תלמיד: אז איך ממצב שכולך מנוגד לזה, זה הופך להיות חשוב לך, אתה רוצה את זה?

אבל במידה שמאיר עליך אור, אור חסדים, אור האמונה, אז אתה כבר מתעלה מעל עצמך במשהו ולפי זה אתה שוקל חלק שיש בו הארת אמונה וחלק שאין בו, ואז אתה מודד את המדרגה הזאת.

תלמיד: ברור. אבל מה המטרה בזה שהאדם הפוך לחלוטין מהשפעה?

שהוא כל הזמן יעלה בדרגות ההשפעה וכך יתקן את עצמו. במידה שהוא מגיע לאיזו דרגת השפעה, הוא כבר מזדהה עם הבורא.

שאלה: יש תחושה שמדובר על איך לחייב את הבורא לשרת אותי, כביכול הכול מתנגד ולא אני זו שצריכה לשרת אותו. על איזו דעת מדובר כאן?

אם אנחנו דורשים את אור האמונה, אז אפשר לומר שאנחנו דורשים שהבורא יעזור לנו ויעשה את העבודה בשבילנו, אבל זה רק משמח אותו, מכיוון שהרצון שלו הוא רק להשפיע.

קריין: קטע 80, אומר בעל הסולם,

“אצל הבורא, אינו נבחן בחינת אמונה לשיפלות. כי אצל האדם, שאין לו עצה אחרת, ומוכרח ללכת בדרך אמונה, נראה לו האמונה לשיפלות. מה שאין כן לגבי הבורא, שהוא היה יכול להשרות שכינתו, לאו דוקא על עצים ואבנים, אלא שבחר דוקא על דרך זה, הנקרא אמונה, בטח שבחר זה מטעם, שזה יותר טוב ויותר הצלחה. נמצא, אצלו ית’ לא נקרא אמונה למטה בחשיבות, אלא להיפוך, שדוקא לדרך זה יש לו מעלות רבות, אלא לעיני הנבראים נקרא זה בחינת מטה.” 

(בעל הסולם. “שמעתי”. נ”ט. “ענין מטה ונחש”)

את זה אנחנו עוד נברר, עכשיו זה רק משפט. אומנם המשפט הוא טוב, מרגיע, אבל בכל זאת לא ברור עד הסוף במה דרך האמונה יותר מוצלחת מהדעת.

קריין: קטע 81, אומר בעל הסולם:

“הכשלונות בעצמם הם גורמים, שהאדם יקבל על עצמו שוב הבחינת מטה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת.

וזה פירוש מה שאמר משה: “והם לא יאמינו לי”, שפירושו, שלא ירצו לקבל עליהם את הדרך לעבוד בבחינת אמונה למעלה מהדעת. אז אמר לו ה’: “מה זה בידך מטה?” השליכהו ארצה. אז תיכף “ויהי לנחש”. היינו שבין מטה לנחש אין מצב של בנתיים. אלא שהוא בכדי לדעת, או שהוא נמצא בקדושה, או בהס”א.

נמצא, ממילא שאין להם עצה אחרת, אלא לקבל עליהם את בחינה אמונה למעלה מהדעת, הנקרא “מטה”. והמטה הזה צריך להיות ביד, ולא לזרוק את המטה. וזה ענין מה שכתוב “ופרח מטה אהרן”, היינו שכל הפריחות, שהיה לו בעבדות ה’, היה על בסיס מטה אהרן דוקא.

שזה ענין, שרצה לתת לנו סימן, בכדי לדעת, אם הוא הולך על דרך האמת, או לא חס ושלום. נתן לנו סימן להכיר רק בהיסוד של העבודה, היינו על איזה בסיס הוא עובד. אם היסוד שלו הוא מטה, זהו קדושה. ואם הבסיס שלו הוא בתוך הדעת, אין זו דרך להגיע לקדושה.” 

(בעל הסולם. “שמעתי”. נ”ט. “ענין מטה ונחש”)

שאלה: האם אני יכול לבחור באמונה מעל לדעת בכל רגע בחיים שלי?

כעיקרון כן, אם יש לך אפשרות כזו.

תלמיד: אם כן, מה זה אומר שבכל רגע נתון אני בוחר באמונה מעל לדעת?

אתה יכול לקבוע היכן האמונה שלך והיכן הדעת שלך, ואתה יכול להציב זה מעל זה.

תלמיד: אבל איך בצורה פשוטה ביותר לקבוע את האמונה מעל לדעת?

דעת היא מה שאתה יודע, מה שאתה רוצה, מה שנמצא בידך, והאמונה היא מה שמעל זה, מה שאתה רוצה להציב מעל זה.

תלמיד: מה אני מציב למעלה?

כל מה ששייך להשפעה, לאהבה, לחיבור, כל מה שמנוגד לאגואיזם.

תלמיד: אבל נגיד שהאדם מרגיש משהו, רוצה משהו, ועכשיו הוא רוצה להתחיל לעבוד באמונה מעל לדעת, אז מה הוא בוחר, האם בחיבור עם החברים?

כן, בכל מה ששייך למצב המתוקן.

שאלה: לפעמים אתה עושה פעולה, ואחרי שאתה עושה את הפעולה אתה מגיע להכרה שהיצר הרע פי אלף מהיר יותר מהכוונות הכי טובות שלך. בסופו של דבר אתה מייחס את זה לבורא. האם זו אמת המידה של אמונה מעל לדעת?

תנסה לעבוד לכיוון זה ותראה.

שאלה: למה בשיטה שלנו, כשיש מחשבות רעות עלי, שצוחקים עלי, אז אני לא מייחס את זה לאנשים אלא אני מייחס את זה למחשבות או לרצונות שבתוכי, וכשאני צריך להשפיע, אז אני מייחס את זה דווקא לעולם, שכולם כמו הילדים שלי? האם זה לא אותו הדבר?

תמשיך, תעכל את כל הדברים האלה משני הצדדים, ואז תראה מה לעשות איתם. הגילוי עוד לפניך.

שאלה: בקטע מדובר על “מטה אהרון”, שהבורא אומר למשה לזרוק אותו על הרצפה. מה זה “פרח מטה אהרון”?

“פרח”, זאת אומרת פורח, נותן פירות, פרחים, כמו שהעץ פורח. לאהרון היה מטה, מקל, שהוא הלך עימו, והגיעו למצב שמטה אהרון פרח. כך כתוב. מה הסימן? העניין הוא של אמונה למעלה מהדעת, שאנחנו צריכים להגיע לכזה מצב כמו אהרון.

שאלה: כשכל האברים שלי מתנגדים לעבודת ה’ אני צריך להתכלל בדעת של החברים. איך אני עושה את זה בזמן שאני חלש, במיוחד כשאני לבד במשך היום ולא נמצא שיעור? איך אני מתאר איזו דעת יש עכשיו בחברים?

יש לפניך את הכתבים האלה, אתה צריך לקרוא אותם בכל רגע חופשי, ואם גם מזדמן, אז לדבר עליהם עם חברים.

תלמיד: בלי לדבר ולהיות בקשר עם החברים אני לא יכול להתכלל איתם, נכון?

לא. זה לא מספיק. אין לנו עדיין התכללות רוחנית ממש.

שאלה: אמרת קודם שבאמונה למעלה מהדעת העיקר הוא שאתה הולך ללא הוכחות. מה הפעולה הקודמת שמאפשרת לאדם ללכת בלי הוכחות?

אמונת חכמים, כי כך הם אמרו ואני הולך בעקבותיהם.

קריין: קטע 82. אומר בעל הסולם,

“אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך” (מוסף לר”ה). הנה בזמן שהאדם הולך בבחינת לבן, צריך לזכור תמיד, שכל מה שזכה הוא רק מסיבת שקבל עליו את בחינת השחרות. וצריך להתאמץ בבחינת “בך” דוקא. על דרך “וכל מאמינים שהוא אל אמונה”, אף על פי שלא רואה עכשיו שום מקום שיצטרך לעבוד בבחינת אמונה, היות שהכל גלוי לפניו – ומכל מקום הוא צריך להאמין בבחינת למעלה מהדעת, שיש עוד מקום להאמין בבחינת אמונה. 

וזה סוד: “וירא ישראל את היד הגדולה… ויאמינו בה'”, היינו אף על פי שזכו לבחינת “וירא”, שהוא סוד ראיה, מכל מקום היה להם הכח עוד להאמין בבחינת האמונה. 

ועל דבר זה צריכים להתאמצות יתירה, אחרת נופלים ממדרגתן. כעין לבני ושמעי. זאת אומרת, שאם לא כן משמע שדוקא בזמן שיש לבנונית, יכול לשמוע לתורה ומצוות, שזהו כעין תנאי. אלא צריכים לשמוע ללא תנאים. לכן בזמן הלבנונית צריכים להזהר שלא לפגום בבחינת השחרות. ודי למבין.” 

(בעל הסולם. “שמעתי”. רל”ח. “אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך”)

שאלה: איך אפשר להבין את זה, שמצד אחד הכול גלוי, פתוח, ומצד אחר עדיין צריך לעבוד באמונה למעלה מהדעת?

מצד העליון זה פתוח, מצד התחתון זה סגור. התחתון צריך לפתוח את עצמו כדי להגיע לאיזו השוואה עם העליון. ואז הוא יבין את העליון, ייכנס אתו במגע, יתקשר אליו, וכך הם יהיו בעבודה הדדית.

תלמיד: כשקראנו בקטע הקודם על המטה והנחש, גם שם זה לא כל כך ברור. כשיש לך מטה אתה מבין שזה מטה והוא גם פורח. איך אפשר לעבוד באמונה למעלה מהדעת לפי מה שכתוב פה, בלי שום הוכחות, בלי שום סימנים? איך לשלב את השניים?

אם יש לך הוכחות, אז זאת כבר לא אמונה.

תלמיד: על זה אני מדבר. למה צריך שהמטה יפרח כי הוא כן מראה פירות, הוכחות לאדם?

כשאתה הולך עם המטה קדימה, אתה מתבסס על המטה ולא על הדעת שלך ועל מה שהעיניים שלך רואות.

תלמיד: יוצא שבכל זאת כן יש הוכחות או פירות באמונה, אם המטה פורח.

באמונה אין שום הוכחות. רק בזה שאתה מקבל את האפשרות להתעלות למדרגת אמונה גבוהה יותר.

תלמיד: האם אלה הפירות?

כן. עד שאתה לא רוכש את המצב השלם, הגבוה.

(סוף השיעור)