TIFERET: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Study of the Ten Sefirot. Vol. 2. Part 6, item 20

שיעור בוקר 23.11.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם “תלמוד עשר הספירות”, כרך ב’, חלק ו’,

עמ’ 409, דף ת”ט, אור פנימי, אות כ’

קריין: אנחנו קוראים בספר “תלמוד עשר הספירות”, כרך ב’, עמוד 409, דף ת”ט. חלק ו’, אות כ’, דברי האר”י.

אות כ’

“והענין הוא באופן זה כי הנה נתבאר שאורות האזן נתפשטו עד שבולת הזקן, ואורות חוטם פה עוברים ג”כ דרך שם. וא”כ מוכרח הוא, כאשר נמשך אור העינים דא”ק דרך שם, יתערב עמהם ויקח אור שלהם. והנה י’ נקודות הם, הג’ ראשונים שבהם הם לוקחים אור ממה שנמשך מהסתכלות העין באח”פ ממקומם עד מקום התחברות בשבולת הזקן כנודע, ואינם מקבלים אותם רק בשבולת הזקן כי משם מתחילין הם, ולא ממה שבשבולת הזקן ולמעלה. אבל הז’ נקודות התחתונות אין לוקחים אלא ממה שנמשך מהסתכלות באורות החוטם והפה משבולת הזקן ולמטה, כנודע, כי החוטם מגיע עד החזה, והפה עד הטבור, ולא משבולת הזקן ולמעלה.”

נראה איך מתחלקים הפנים העליונים האלה.

קריין: אור פנימי. אות כ’.

פירוש אור פנימי לאות כ’

“נמשך אור עינים דא”ק דרך שם, יתערב עמהם ויקח אור שלהם: כנ”ל בדיבור הסמוך, שהכחות שבעליון מתחיבים בהתחתון בהכרח. וזה אמרו “מוכרח הוא כאשר נמשך אור העינים וכו’ ויקח אור שלהם” כלומר, כי הנקודים המקבלים אור העינים הריהו עובר דרך אח”פ בהכרח, וא”כ מוכרח הוא שאור העינים יקח אור שלהם, כי יפעול בסדר הכלים שלהם, ויתחלק על אותם ג’ הבחינות, שישנם באח”פ דדיקנא ויעביר אותם לבחינת הכלים של הנקודים. וצריך שתזכור ג”כ כי כל עליון הוא בחינת מאציל לתחתון ובחינת הסבה אל התחתון, שלפי זה נמצאים האח”פ דדיקנא, לבחינת מאציל להע”ס דנקודים. והבן.

ג”ר שבהם הם לוקחים אור ממה שנמשך מהסתכלות העין באח”פ ממקומם עד מקום התחברות בשבולת הזקן. כבר ידעת שג’ בחינות נבחנים בכל פרצוף הנמשך מאור העינים: ב’ בחינות, ראש וגוף נבחנים בהע”ס דראש עצמו, שהם גלגלתא ועינים לראש, ואח”פ לגוף. ובחינה הג’ הוא הגוף ממש, הנקרא ז”ס תחתונות. ע”ד שנתבאר בדיבור הסמוך בשערות דיקנא. ע”ש. ועד”ז ממש מתחלקים גם הנקודים.

ובחינה הראשונה דנקודים, שהיא בחינת הגלגלתא ועינים שבהם, דהיינו הראש של הע”ס דראש, הוא המכונה ישראל סבא ותבונה, ומקומו למעלה מטבור עד החזה. ועליו אומר הרב לעיל דף ת”ז אות י”ז “כל האור הנמשך עד הטבור אפילו שהוא מבחינת העינים, הכל נבלע ונכלל בעקודים ולכן אינו ניכר” ע”ש.”

שאלה: בקטע הקודם כותב בעל הסולם על מושג עליון ומאציל, שכל מדרגה עליונה עבור התחתונה היא המאציל. מה עבורנו המושג הזה מאציל?

אנחנו עוד לא יכולים להגיד עכשיו מה זה עליון, אנחנו לא מגלים אותו ולכן בשבילנו אין מאציל, אלא זה סתם עליון. מאיפה? מה? מה מקבלים ממנו? אנחנו לא יודעים, עדיין אי אפשר לאתר, להבחין.

תלמיד: איך לכוון את עצמי נכון?

לכוון לעליון. כמו כשתינוק בוכה, אז מישהו מטפל בו, ומי שמטפל בו הכי הרבה התינוק נקשר אליו ומכיר אותו יותר, והוא יקרא לו אימא. כך זה גם אצל חיות, ברגע שהם מתחילים ללכת, אז מי שהולך לפניהם הם מקבלים אותו כאימא והולכים אחריו. כך אנחנו רואים.

תלמיד: אתה אומר שאנחנו לא מגלים אותו כי לא מקבלים ממנו כלום. האם לקבל ממנו משהו זה תנאי לזהות אותו?

כן, ודאי. מי שמטפל בתחתון נקרא עליון.

תלמיד: אבל אנחנו כל הזמן מקבלים משהו מהבורא.

אבל אתה לא מכיר בזה. התחתון צריך להכיר מה הוא מקבל מהעליון, ואז אותו עליון בשבילו הוא כבר העליון.

שאלה: האם אפשר להגיד, כמו שכתוב כאן, שהבורא הוא הסיבה לתחתון?

בטח. הוא מוליד את התחתון, מטפל בתחתון, מגדל את התחתון, אבל התחתון לא מבין. כשהתחתון מתחיל להכיר בעליון, אז הוא מסדר את הדברים כך שהוא התחתון והעליון ממנו הוא העליון שלו.

תלמיד: האם אפשר להגיד שבכל מצב שאנחנו נמצאים אנחנו מבררים את הסיבות האלה אבל דרך נקודת המבט שהיא הבורא, וכך מבררים כל נקודה ומתקרבים לסיבה, לדרגה עליונה?

כן. בדיוק.

שאלה: כתוב “אבל הז’ נקודות התחתונות אין לוקחים אלא ממה שנמשך מהסתכלות באורות החוטם והפה”. מה המושג הזה “הסתכלות”?

אתה צריך לקרוא בפירוש המילות מה זו הסתכלות.

תלמיד: מה מהות הפעולה הזאת הסתכלות באורות החוטם והפה?

אנחנו נמשיך ואתה בינתיים תחפש איפה זה מוסבר ואחר כך תראה לנו.

שאלה: פעם כשלמדנו פתיחה ותע”ס היו הרבה שרטוטים והייתה אשליה שמשהו מובן, אבל הייתה איזו אחיזה בחומר. עכשיו, אצלי לפחות, אין שום דבר, אין לי מה לתפוס, יש לי המון שאלות על כל מיני פרטים אבל התמונה הכללית נעלמה לגמרי. האם ניתן לחדור ולהגיע למשהו במצב הזה?

להגיע לתפילה. או שאתה הולך לכיוון ידע, מדע, ואז אתה משרטט ומשתדל לתאר לעצמך צורה ברורה כמו בשרטוט ואת היחסים שבשרטוט, או שאתה רואה שאתה לא מסוגל להתמצא בשרטוט ואז אתה מפעיל רק את התפילה. מה אתה מעדיף?

תלמיד: תמיד חשבתי שיש שילוב. גם עם השרטוט בסופו של דבר הבנתי שלא הבנתי כלום, אבל הייתה איזו אחיזה ואז הגעתי לתפילה אבל יותר מכוונות, כך היה נראה לי.

כן, אני מבין אותך. נצטרך אולי באמת קצת לשרטט. אני תמיד נמשכתי לשרטוט והרבה שנים הייתי בזה, עד שהבנתי שזה רק מפריע להגיע לתפילה, והאדם נזרק מתפילה לשרטוט, מהלב למוח.

תנסו לשרטט, תנסו לעשות משהו לפי מה שאתם קוראים, רק אל תתחילו לצייר את הפנים של העליון עם מצח, שערות, עיניים, אוזן, חוטם, פה, אלא דרגות, ותראו מה יוצא לכם, האם אתם מבינים יותר. במה זה טוב? זה דורש פחות מילים, על ידי שרטוט אנחנו יכולים לחסוך במילים, בהסבר, כי ברורים לנו היחסים בלי להביע זאת בלשון.

שאלה: כשאנחנו קוראים תע”ס יש לנו תפילה כללית, אנחנו מבקשים שהמאור ישפיע עלינו, כמו שכתוב בהקדמה. אבל אנחנו משתוקקים שהתפילה תהיה יותר מדויקת, יותר קונקרטית, שהאדם יידע בדיוק מה הוא רוצה. האם יש הבדל בין שתי התפילות האלה, ואיך להתכונן לתפילה נכונה בתע”ס?

אני חושב שלבנות את עצמנו, לייצב את עצמנו נכון, זה כאשר אנחנו קוראים תע”ס ומבקשים להרגיש אותו. כי אנחנו כלי הרגשה, אנחנו רצון לקבל, רצון להרגיש הנאה ותענוג, ולכן אנחנו מבקשים להרגיש את ההבחנות האלה בתוך הרצון שלנו, כדי שהרצון שלנו בסופו של דבר יקבל אותה צורה של מה שאנחנו קוראים.

זה דומה לפסל שלוקח חתיכת חמר ומתחיל לפסל ממנה פסל, זה מה שאנחנו רוצים שיקרה לנו, שמתוך הרצונות ההפוכים, המבולבלים שלנו, שהבורא יבנה בנו אותה צורה רוחנית הדומה לו. זה חס ושלום לא הוא בעצמו, כי אין לו צורה ואין לו דמות, אבל בנו הוא יעשה את זה. מתוך זה שהוא יבצע מהחומר שלנו צורה, אנחנו נבין אותו, נרגיש אותו, נתקרב אליו.

תלמיד: לגבי ההכנה, האם צריך לחדש את המושגים, לקרוא את הקטעים שנקרא בתע”ס, או שלא כדאי לעשות את זה?

אני לא יכול להמליץ לך, כל אחד לפי מידת המשיכה שיש לו לזה.

שאלה: לגבי מה זו הסתכלות, כתוב “הוא אור עליון המתפשט על המסך שבכלי מלכות דזיווג דהכאה”. אתה יכול להסביר?

בזה הוא מביע עצמו באור העליון ומבין אותו מפעולת האור העליון עליו.

תלמיד: מה זאת אומרת להסתכל ולהבין?

איך אתה מבין את החבר? הוא מביע כלפיך יחס ברגש, בשכל, ולפי איך שהיחס שלו עובר ברגש ובשכל שלך, כך אתה מבין את החבר. אתה לא מבין את החבר, אתה מבין עד כמה החבר עכשיו משפיע עליך.

תלמיד: האם זו ההתייחסות שלי כלפי החבר על פי ההתנהגות שלו אליי?

כן. זה נקרא “ממעשיך הכרנוך”.

שאלה: כתוב “וזה אמרו “כשיורד אור העין הוא עובר דרך אזן חוטם פה ומסתכל באורות אח”פ ההם” דהיינו כנ”ל, שאור עינים מושפעים בהאח”פ, וע”כ הם נעשים לבחינת כלים ומקבלים, שיוצאים בזה מבחינת ראש לבחינת גוף כנ”ל.” מה הכוונה שאור העינים הופך לכלי קבלה ויוצא מבחינת ראש לבחינת גוף?

האור החוזר נעשה כלי קבלה לאור ישר?

תלמיד: כן.

גם כאן.

שאלה: לגבי התפילה. לבקש שהחברים יידבקו לבורא ויוכלו להרגיש את המצבים האלה שבתע”ס, האם זאת התפילה הנכונה?

ודאי שכן. כל דבר שאנחנו לומדים אנחנו רוצים להזדהות עם זה, שזה יקרה בנו.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו רוצים להגיע להרגשה. מה עוזרת לי ההרגשה אם אני לא יכול לפעול כמו האור?

אני רוצה לפעול בהרגשה כזאת שהאור ישפיע עליי, שיעשה בי כל מיני צורות כאלה שהוא עושה בכלי.

מה זה כלי? כלי זה רצון, תמחישו את זה, והאור נכנס לתוך הרצון ומתחיל לעבד אותו ולעשות ממנו כל מיני צורות, ואז הרצון הזה מתחיל להשתנות, הוא מתחיל לקבל כל מיני צורות כמו האור שעובד עליו. זה מה שאנחנו רוצים שיקרה. זה כמו שאתה עושה מהבצק כל מיני צורות, או מפלסטלינה.

תלמיד: אני לא מבין איך הרגשה יכולה להפוך להיות פעולה.

הרגשה זו פעולה. אתה עושה עם האור העליון את הצורות האלה מהבצק.

תלמיד: איך זה הופך להיות לטובת הזולת, לטובת הבורא, החברים?

כי אתה רוצה לעשות אותן הפעולות כמו שהאור רוצה לעשות. אז אתה עושה צמצום על הרצון לקבל שלך, מסך, אור חוזר, ומוכן לקבל כל צורה שהאור יעשה עליך.

תלמיד: מה זה אור חוזר מתוך הצמצום?

אתה רוצה להשפיע לבורא תענוג בזה שיעשה ממך אותן הצורות כמו שהוא רוצה.

תלמיד: אם הצורות מתהפכות, איך אני משפיע על ידי היפוך הצורה הזו לבורא?

זה נקרא “תעשה רצונך כרצונו”.

תלמיד: האם זה כבר לא תלוי בי?

זה תלוי בך להסכים. לכן העבודה שלך נקראת “עבודת נוקבא”.

אני רואה שזה מובן לכולם פחות או יותר. אז נשתדל להיות בכזאת צורה כלפי הבורא, שיעשה בנו כל צורה שהוא רוצה, ונקבל את הצורות האלה.

קריין: אנחנו נמצאים באור פנימי, טור ב’, בעמ’ 409, דף ת”ט. שורה: “ולכן”. שורה רביעית מלמעלה.

“ותראה שהרב מדגיש, שאפילו שהוא מבחינת העינים מ”מ נחשב לעקודים ולא לנקודים, וטעם הדבר כי אין העביות שבהמסך פועל כלום בשעה שמשמש ממטה למעלה, וכיון שהישסו”ת הזה הוא בחינת ראש האמיתי דנקודים. דהיינו הגלגלתא ועינים, שהמסך של העביות המשותף מבחי”ב ובחי”ד עומד למטה בנקבי העינים דיסו”ת, שהוא מקום נקודת הטבור, ע”כ אינו פועל בו שום הכר של השיתוף עם בחי”ד, הנמשך מאור עינים, וע”כ נבחן לבחינת עקודים כמו הס”ג, שאין ניכר בו אלא בחי”ב, ואין בו שום הכר מעביות של הנקודים. וזה אמרו “שנבלע ונכלל בעקודים ולכן אינו ניכר”. והנה נתבאר הבחינה הראשונה של פרצוף הנקודים, שהוא נקרא יש”ס ותבונה, והוא נכלל בעקודים.”

תלמיד: בהמשך לשאלה על השרטוט. לפני כן היה שרטוט בכל שיעור והייתה אשליה שמבינים משהו, עכשיו לומדים באופן אחר, ההרגשות מאוד חזקות. אולי כדאי כל כמה שיעורים לעשות שיעור מסכם עם שרטוטים בשביל להבין את מה שהרגשנו לפי השרטוטים. כי במיוחד כשלומדים על המעבר בין נקודים לאצילות אז ולכים לאיבוד.

האם אתה לא יכול לדמיין את זה לעצמך?

תלמיד: בינתיים זה קשה.

לבעל הסולם אין שרטוטים, רק בסוף ספר “האילן”, והם מתארים את היחסים בין הפרצופים והעולמות. וככל שאני מבין הוא באופן כללי היה נגד, גם הרב”ש לא אהב את כל השרטוטים האלה. לפעמים הוא שרטט כל מיני דברים, יש לי את המחברת שלו עם השרטוטים, אבל זה לא מובן, הוא גם לא עסק בזה. אף אחד מהמקובלים כמעט ולא עסק בזה, כי כולם רצו שהתלמידים יעברו לצורה שהם מתארים לעצמם את היחסים האלה בין העליון לתחתון, בין הפרצופים והעולמות.

היום אנחנו נמצאים במצב שהיינו רוצים לראות את הרוחני, או לפחות לראות את השרטוטים, איזשהם יחסים, שנוכל לשים את האצבע על שרטוט ולהגיד שזה זה. אבל זה לא זה, זאת אומרת יחס כזה לעולם רוחני מרחיק אותנו ממנו, עליון, תחתון, ימינה, שמאלה, אלא אנחנו צריכים לתאר את זה ברגשות אחרים לא באיזשהו מרחב, אלא בהרגשה, וזאת בעיה. אנחנו באמצעות השרטוט יוצרים לעצמנו אשליה שאנחנו מתנתקים מהעולם הזה אבל בפועל אנחנו לא מתנתקים ממנו, אלא מתקשרים להבנת העולם העליון באמצעות השרטוטים.

לכן אני אומר לכם שוב, אני תקופה ארוכה מאוד הייתי קשור לשרטוטים, אתם יכולים לראות את זה בארכיון, אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים להימנע מזה, אחרת בעל הסולם היה מכין המון שרטוטים, וכך גם הרב”ש וכל שאר המקובלים. הם לפעמים הרשו לעצמם קצת לשרטט כמו בעל הסולם בספר “האילן”, בשביל להראות לנו את היחסים בין העולמות, אבל באופן גס. אבל כשמתקרבים כבר לגלגלתא עיניים, אוזן, חוטם, פה, שערות רישא, שערות דיקנא, לכל ההבחנות האלה, שם הם בכלל נמנעו מההצגה הזאת כדי שלא יהיה שום דמיון ושום דבר קרוב לפנים של האדם ומשהו דומה לזה.

(סוף השיעור)