BINAH: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “Faith Above Reason”

שיעור בוקר 20.11.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו מתקדמים באותו נושא – אמונה למעלה מהדעת, שמבטא את הרצון שלנו להגיע לרמה רוחנית, בקיומנו, בחיינו, ביחסים בינינו, וכך נמשיך. אם יש לפניי מטרה להגיע לאמונה למעלה מהדעת, לכוח השפעה שבזכותו אני מתקרב ונדבק בבורא, אז אין לי משהו יותר חשוב. זו בעצם אותה מטרה שנמצאת לפני האדם שקיים בעולם הזה ורוצה לקיים את עצמו.

קריין: קטע מס’ 28.

“ענין המכה שאדם מקבל מה’, היינו שלוקח ממנו את הטעם בעבודה. ובזה עצמו הוא מרפא אותו, כי אז אין לו שום עצה לעבוד לה’, אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת.” כשאין לנו שום טעם בעבודה, אז זה הזמן שאנחנו כן יכולים להתקדם באמונה למעלה מהדעת, כך הבורא נותן לנו הזדמנות. “נמצא שהמכה שקיבל מה’, מזה עצמו הוא יכול להתרפאות, כי אחרת הוא ישאר בפרודא. 

ובזה מובן מה שאמרו חז”ל, הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה, הוא מרפא. היינו שזוהי הרפואה, היינו שנותן לו מקום שיוכל לעבוד בבחינת אמונה בלי שום סמיכה. 

וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז”ל “הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מבטלה”, שהכוונה שה’ גוזר, היינו שלוקח ממנו את התענוג של העבודה, ואין לך גזירה יותר גדולה מזו, שלוקח ממנו את החיות של העבודה. 

וצדיק מבטלה, היינו אם האדם אומר שהוא רוצה לעבוד בלי שום תמורה של חיות ותענוג, אז ממילא הגזירה מתבטלת. אלא אדרבא הוא עולה עכשיו למדרגה יותר גבוהה, שהוא עכשיו בבחינת אמונה טהורה, ונקרא בלי פניה עצמית. 

(הרב”ש. 289 “הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים”)

שאלה: מה זה אומר שהצדיק מבטל את הגזירה? לא היו לי כוחות, האם פתאום יהיו לי כוחות, או איזו אנרגיה שונה, מרמה אחרת?

הבורא כשהוא מכה, נותן איזו הפרעה לאדם, הוא בזה מחייב אותו לקום, להתחזק, לעשות צעד קדימה, זה נקרא שבזה שהבורא מכה הוא מרפא. לכן אנחנו צריכים לראות את כל המצבים שלנו כמצבים שמקרבים אותנו לגמר התיקון.

שאלה: אנחנו מבקשים עזרה מהבורא בסיטואציה הזאת, האם אנחנו מקבלים אותה אך ורק דרך העשירייה או שאפשר בדרך אחרת, דרך הפצה אולי?

אנחנו יכולים לקבל עזרה מהבורא מכל הכיוונים. אם אני מבקש בכל מיני אופנים, אז בכל אותם האופנים אני גם פחות או יותר מקבל מהבורא תמיכה.

שאלה: מה זו אמונה טהורה בלי פנייה עצמית?

אמונה טהורה היא כזאת שלא דורשת שום תמיכה, אלא אדם רוצה לחיות באור החסדים, באור האמונה, ללא שום חיזוקים מאיזו דעת, רק לחיות ממש כתלוי בין שמיים וארץ.

תלמיד: הרי אני לא יכול בלי לפנות לבורא, אני צריך את הקשר איתו כל הזמן, לבקש ממנו את העזרה כדי להגיע למדרגה הבאה, אז מה זה בלי פנייה?

אני לא מבין את השאלה.

תלמיד: הוא כותב פה “שהוא עכשיו בבחינת אמונה טהורה, ונקרא בלי פניה עצמית”, מה זה “פניה עצמית”? 

בלי פנייה לעצמו.

שאלה: כשמגיעים כל מיני מצבים, האם צריך להסיק מזה מסקנות או פשוט לקבל אותם?

זה תלוי במצב של האדם ובאופן השאלה שמגיעה אליו מלמעלה, לכן אני לא יכול להגיד כך סתם. אבל להשתדל קודם כל לאתר שזה מגיע מהבורא, ושזה מגיע אליו כדי שהוא ישתדל להגיע לחיבור יותר מועיל עם החברים כדי לעשות צעד קדימה, כשבצעד קדימה יהיה לו ברור יותר הקשר עם הבורא.

שאלה: על איזו עבודה בדיוק מדובר כאן?

העבודה היא, שעל פני כל אותם בעיות, קשיים, תרגילים שהבורא עושה איתנו – כי כל החיים שלנו הם רק תרגילים ממנו, מבינים את זה או לא, אבל ככה זה – אז על פני כל התרגילים שהוא מעמיד לפנינו נשתדל להגיב בצורה נכונה. צורה נכונה היא תמיד לקראת הבורא, וכתוצאה מהפעולה הנכונה נעשה עוד צעד קטן לקראתו עוד ועוד.

קריין: קטע מס’ 29, כותב הרב”ש.

“צריך להאמין למעלה מהדעת, שהאדם נמצא בשלימות, וגם כל העולם כולו. נמצא, באופן כזה הוא יכול וצריך לתת תודה לה’, על מה שנתן לנו כל טוב. וזה נקרא “קו ימין”, שהוא ממש להיפך מקו שמאל. כלומר, שבקו שמאל אנו הולכים בתוך הדעת, ש”אין לדיין אלא מה שעיניו רואות”. היינו, דוקא בבחינת השכל ולא למעלה מהדעת. מה שאין כן כשעוברים לעבוד לבחינת ימין, נמצא, השמאל הוא הגורם, שהימין יהא בנוי על בסיס של למעלה מהדעת. 

וזהו כמו שאמרו חז”ל “שמאל דוחה וימין מקרבת”. היינו, שמצב “השמאל” מראה להאדם איך נדחה ונפרד מעבדות ה’. ו”ימין מקרבת”, שפירושו, שמראה לו, איך שהוא מקורב לעבודת ה’. זאת אומרת, שבזמן שהוא עוסק בשמאל, אז השמאל צריך להביאו לראות מצב של דחיה, איך שהוא נדחה ונפרד מהעבודה. ובזמן שהוא עוסק בימין, הוא צריך להגיע לידי מצב, שיראה איך שהוא מקורב לה’. ועל ימין הוא צריך לתת תודה לה’, ובשמאל הוא צריך לתת תפלה לה’.” 

(הרב”ש. מאמר 7 “מתי הם הזמנים של תפילה והודאה, בעבודה” 1990)

שאלה: האם מדובר כאן על כך שגם הימין וגם השמאל באים אחד אחרי האחר?

אי אפשר להתקדם על רגל אחת.

שאלה: אני רואה מהטקסט שיש לי העדפה פנימית לקו ימין, אני לא רוצה להידחות. האם ההרגשה הזאת היא רצון לקבל?

כן, זה מתוך הרצון לקבל.

שאלה: מה הכוונה שהשמאל הוא הגורם שהימין יהיה בנוי על אמונה למעלה מהדעת?

כי השמאל מעורר את המצב הבא, מעורר את האדם. שמאל דוחה, את הדחיות האלה האדם מרגיש חזק יותר. הוא מרגיש שדוחים אותו יותר ממה שמושכים אותו.

תלמיד: האם הימין הוא לא מצב שלם? כי כתוב פה שהוא באמונה למעלה מהדעת.

כן, אבל זה בדרך, לכן הוא לא כל כך מעריך את זה, הוא צריך לבנות יחס נכון לימין.

שאלה: שמעתי שאדם לא יכול לעמוד על רגל אחת. מה זה אומר לעמוד על שתי רגליים בבת אחת? האם הכוונה היא לדחות מצד אחד ולאמץ מצד אחר, שמאל דוחה וימין מקרבת?

כן, שמשתמש נכון בשניים, בשני כוחות, גם בכוח הדחייה וגם בכוח המשיכה.

שאלה: איך אפשר להיות בשני מצבים בו זמנית, גם בדחייה וגם בהתקרבות?

למה אתה חושב שדחייה היא לא התקרבות? מה מפריע לך לקבל דחייה כהתקרבות?

רב”ש נתן דוגמה על כך שבעל הסולם חילק פרוסות לחם בסעודה, ותמיד היה אומר למישהו “לך אני לא נותן”, לשני ולשלישי היה אומר “קח”, ולרביעי אומר “לך אני לא נותן”, וכך כל פעם. יוצא שבזה שהוא דוחה ולא נותן הוא מבדיל את האדם ומראה עד כמה הוא מקורב אליו, עד כמה הוא חשוב לו. לכן דחייה היא גם אותו יחס מיוחד שאדם יכול להרגיש מהבורא.

שאלה: בקטע הוא כותב שעל ימין הוא צריך לתת תודה ובשמאל הוא צריך לתת תפילה לה’. האם אנחנו צריכים להודות גם על השמאל שאנחנו מקבלים? כי בכל מקרה גם השמאל מגיע מהבורא.

זו כבר עבודה רצינית, היא כבר נגד הרצון. כמו שאנחנו לומדים שיש עבודה עם רצון לקבל גם על מנת להשפיע, ואז העבודה היא עם העביות.

שאלה: איך נראית השלמות של כל העולם, כמו שהוא כותב בהתחלה?

שלמות של העולם היא שלאדם נראה שיש בעולם רק טוב ושולט בעולם רק כוח אחד, טוב ומיטיב, ואדם מרגיש את זה בכל הפניות שלו שרואה את העולם.

שאלה: עד כמה העיסוק בימין, לדוגמה פעולות חיצוניות של דאגה לחברים, הן חשובות כדי להגיע לחיבור פנימי?

עיסוק בימין הוא חובה כי זה עיקר העבודה שלנו, אנחנו צריכים להביא לימין את כל ההרגשות, ההבחנות שלנו שברגש ובשכל, “במוח ובלב” מה שנקרא.

שאלה: כמה אדם צריך לתת לשמאל להתפתח בתוכו, או שברגע שהוא יכול לעבור לימין הוא עובר?

שמאל צריך להתפתח ככל שמפתחים אותו מלמעלה. לכן אנחנו רק צריכים לאתר את השמאל ולהביא אותו תחת הימין.

שאלה: מה זה נקרא שאדם עוסק בשמאל? כך הוא מתחיל את הקטע.

לעסוק בשמאל זה שאני מאתר את כל הדברים שנראים לי כחסרי שלמות, בי, בעולם, בקבוצה, ואני מסדר בהדרגה את הדברים האלה שאינם בשלמות, משתדל להביא אליהם התקרבות מהבורא, וכך אני יכול להשיג את הבורא בצורה יותר שלמה. כי דווקא בחוסר שלמות שם אני מגלה את השלמות.

תלמיד: מה זה לנסות להביא עלינו את ההתקרבות של הבורא? למה התכוונת?

אם ההבחנות שליליות, אז אני משתדל להכיר את הנהגת הבורא, להבין אותה, להרגיש אותה בצורה יותר שלמה, “כיתרון אור מתוך חושך”.

תלמיד: האם זה נכון להגיד שכשמישהו מסתכל על האדם מבחוץ הוא רואה שהמצב של האדם, בין בימין ובין בשמאל, לא משתנה, אלא רק היחס של האדם משתנה לאותו מצב?

ודאי, העולם כמנהגו נוהג, אלא הכול קורה אך ורק כדי ללמד אותנו איך להכיר את יחס הבורא אלינו. יותר מזה אין שום מטרה בבריאה.

תלמיד: עד כמה זה חשוב שאדם יידע בעצמו כמה הוא נמצא בשמאל לפני שהוא עובר לימין?

אנחנו לא יודעים, לא מבינים את זה וזה לא שייך לנו, אנחנו רק צריכים ככל האפשר להעמיד את הימין על השמאל, שהימין יכסה את השמאל.

תלמיד: איפה העשירייה נמצאת איתי בימין? נראה שבלי עשירייה אני לא יכול בכלל להיות בימין.

זה שאני משתדל להעמיד ימין על השמאל, אני בזה מסדר נכון את יחס הבורא לבריאה, אני כביכול מצדיק אותו. אנחנו הנבראים, בני האדם שייכים לשמאל, זה שאנחנו משתדלים את השמאל הזה להעלות לימין, בזה אנחנו מצדיקים את הבורא – שאת הכול עשה בימין, בחסד.

לא כל כך הצלחתי להגיד ברור. תשאל שוב.

תלמיד: מה בפעולה שאנחנו עושים יחד יכול להגביר את הימין, את החסד?

בכל המצבים שבהם אני נמצא עליי לראות שאני נמצא בעולם השלם, בטוב ומיטיב, באין עוד מלבדו, כך גם העולם מתנהג, ואין בו שום שינוי מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה. וזה שאני רואה אותו הפוך, את כולו או מקצתו, זה כדי שאני אדרוש שינוי בתפיסה שלי, בהסתכלות שלי, ביחס שלי לעולם, לבורא, דרך הקבוצה, דרך הלימוד. זו כל העבודה שלנו. התיקון שלי הוא לתקן את התפיסה שלי.

תלמיד: שינוי היחס שלי למציאות זה משהו שאני עושה או משהו שאני מקבל מלמעלה?

ודאי שזה מלמעלה אבל לפי הדרישה שלך.

תלמיד: כלומר אני לא נמצא בימין אלא אני רוצה להיות בימין, ואז מלמעלה אני מקבל את שינוי היחס הזה.

כן. אבל מאיפה אתה רוצה להיות בימין? מזה שזה נמצא בקבוצה.

שאלה: האם רק כשאין טעם בעבודה אפשר לעלות למעלה מהדעת?

ודאי, לכן אנחנו נמצאים בירידות ובעליות, כל הזמן משנים כך את מצבנו.

תלמיד: ומה העבודה בזמן שיש לאדם טעם בעבודה, או לפחות מרגיש שהוא עושה משהו עם עצמו?

הוא צריך להתקרב לאחרים, להידבק אליהם, לחבק אותם, ואז הם ימצאו יחד במה עוד להתקדם. כי בטוח שיש עוד מה לעשות בחיבור ביניהם, הם לא נמצאים בגמר התיקון.

תלמיד: האם מתוך החיבור ביניהם הם יכולים לעלות למעלה מהדעת או שצריכים ירידה?

לא צריכים ירידה. אם הם רוצים להגיע לחיבור יתר, אז הם כבר נמצאים במצב נכון ויכולים לאתר מה חסר להם.

שאלה: מלמדים אותנו לשנוא את האגואיזם ולשנוא את קו שמאל. בשבילי לקבל את קו שמאל זה כמו לקבל את שלמות אין עוד מלבדו. אז איך לאחד שנאה וקבלה?

צריכים להבין מה בדיוק את צריכה לשנוא ומה זה נקרא שנאה. שנאה היא שאת לא רוצה להשתמש בכוח האגואיסטי שבך שמבדיל בינך לאחרים ובינך לבורא. את שונאת, דוחה את הכוח הזה, את התכונה הזאת שישנה בך, וככל שאת דוחה את השנאה, את הדחייה, את האגו, אז לפי זה מהצד האחר את מתקרבת לאחרים ולבורא.

שאלה: האם לעסוק בשמאל הכוונה היא לגלות את השמאל בתוכנו?

כן, ודאי. ודאי שאנחנו רואים תמיד הכול בתוכנו בלבד.

שאלה: להשתמש ברצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע נשמע כמו להשתמש בסכין כדי לחבר את הפרוסה חזרה לכיכר לחם. איך אפשר לעשות דבר כזה?

אני לא רוצה להשתמש בדוגמאות החכמות שלך, אני לא ראיתי כאלה דוגמאות באף מקום, כי אתה מדבר כבר על דבר גמור שאי אפשר לתקן. אל תהיה חכם ואל תציע לעצמך כאלה דוגמאות, זה לא יביא אותך לשום פתרון.

תלמיד: איך אני משתמש בדבר מסוים כדי להפיק את המטרה ההפוכה שלו?

כך בדיוק אתה משתמש. אף על פי שיש לפניך כוח דחייה אתה רוצה לבקש מלמעלה כוח חיבור.

תלמיד: אלו שני דברים שונים.

זה לא חשוב שהם שונים, יש לך למי לפנות, ממי לבקש ומה לבקש. לכן כוח הדחייה שמגלים לך הוא דווקא כוח ההתקדמות שלך. אנחנו נותנים לילד מתנה משחק שהוא מחלקים כדי שהוא ירכיב ממנו פאזל.

שאלה: שמעתי שהאדם צריך להזמין את המצב בצורה הדרגתית. למה הכוונה הדרגתית, בתהליך שאנחנו מדברים עליו?

אנחנו לא יכולים לצעוק שאנחנו דורשים גמר תיקון ממש. זה טוב אם אנחנו צועקים אבל זה לא מציאותי כי אנחנו לא יודעים מה זה, ובטוח שלא יכולים לתאר את זה בצורה נכונה. לכן כל התפילות, הבקשות, הדרישות אפילו, צריכות להיות לפי מה שאנחנו נמצאים. זאת אומרת שאנחנו ניקח אותם מהמצב הנוכחי וכשאנחנו מרכיבים את המצב הנוכחי למצב יותר ויותר מתוקן אז אנחנו מבינים איפה אנחנו צריכים לשנות משהו ואיך אנחנו מתקדמים בצורה של עוד צעד ועוד צעד ועוד צעד, כך אנחנו הולכים קדימה.

שאלה: אנחנו רוצים לעבוד עם קו שמאל ועם קו ימין. מהו המקום בתוכי שמאפשר לי לעבוד עם קו שמאל או עם קו ימין?

הרצון לקבל שלך. הרצון לקבל שלך בנוי כך שהוא רוצה לעבוד, יכול לעבוד גם עם ימין וגם עם שמאל, גם עם קבלה, גם עם השפעה, העיקר בשבילו זה לקבל, לרכוש. אם זה מגיע מנתינה או מהשפעה אז זה לא כל כך חשוב לו, חשוב מה יהיה לו בסופו של דבר.

תלמיד: איזו תפילה אני צריך להעלות כדי לשרת את הבורא בצורה נכונה?

כל הזמן צריכה להיות תפילה לעזרה. אפילו אם אתה לא יודע בדיוק מה חסר לך, לאיזה מצב אתה רוצה להגיע, בכל זאת תפילה לעזרה. כמו ילד קטן שכל הזמן מחפש, בוכה, דורש תמיכה, כך אנחנו צריכים להתייחס לבורא אפילו שלא מבינים בדיוק מה הוא רוצה מאיתנו.

שאלה: כתוב שמצב האמונה מראה באיזו מידה האדם מרוחק מהעבודה הרוחנית ומהבורא. האם נכון לחשוב שכשאדם ניגש לקו שמאל בהודיה, אז לתפוס את הנחש בראש ולא בזנב.

כן, אפשר להגיד כך.

תלמידה: בסוף הקטע כתוב שצריך להודות בקו ימין ובקו שמאל להתפלל. ואם אנחנו נחליף ביניהם, אם אני בקו שמאל אודה לבורא ובקו ימין – תפילה זאת תהיה תפילת רבים כבר.

לא, לא תמציאי המצאות. יהיו לך צרות מרוב החכמה.

תלמידה: יוצא שאני בהודיה בשמאל.

לא יכולה להיות בהודיה בשמאל. תקבלי בינתיים כך ואחר כך את כבר תביני.

שאלה: האם נכון לחשוב שהכול נמצא בשלמות והדבר היחיד שלא מתוקן זה אני?

נכון. וכל מה שאתה רואה בעולם סביבך – אתה רואה הכול כהעתקה שלך.

שאלה: האם הכאבים בחיים מגיעים לנו רק מקו השמאל או גם מהעבודה שאנחנו עושים בקו הימין?

גם ימין מביא לאדם כל מיני לחצים. אדם צריך להתייחס לימין ולשמאל בצורה דינאמית, בהבחנות דינאמיות כאלה.

שאלה: נראה לי שיש שלושה מרכיבים לשאלה. העבודה בין ימין לבין שמאל קורית רק בתוך העשירייה או גם בתוכך?

גם בעשירייה, גם בתוך האדם אבל אדם צריך להיות בעשירייה. אחרת לא יהיה לו מספיק נתונים כדי לסדר את הימין ואת השמאל, לייצב את המפה הזאת לפניו.

תלמידה: אם כך, בנקודה מסוימת תגיע לתפילה משותפת והודיה משותפת בתוך העשירייה?

כן, וודאי. תפילה שתהיה לא רק משותפת, אלא ממש כאיש אחד בלב אחד.

תלמידה: אם כך, מתי להודות על שמאל ומתי להודות על ימין. האם ההודיה על השמאל מובילה אותך למצב הימין?

כן, בוודאות.

שאלה: כתוב שבשמאל צריך לתת תפילה לה’. אם רוצים להיות כל הזמן בתפילה לבורא, האם צריכים להיות כל הזמן בשמאל או שיש תפילה גם בימין? ובמה החיסרון בלשמה, האם הוא בא מהשמאל?

גם מהשמאל וגם מהימין יש לנו מה להוסיף ולצרף יחד, כדי להגיע לתפילה שלמה. תפילה שלמה לא יכולה להיות בלי שמאל, זה ברור, כי על מה תבקש? גם לא יכולה להיות תפילה בלי ימין, כי עם איזה כוח תבקש, תפנה לבורא? גם זה וגם זה צריך להיות, בצורה מאוזנת.

איך לצרף נכון שמאל וימין? זה הקו אמצעי, אנחנו עוד מעט נלמד עליו. בינתיים אנחנו לומדים פעם לעבוד עם זה ופעם עם זה. איך לצרף אותם כדי שנהיה בשניהם מכוונים למטרה, את זה אנחנו עוד צריכים ללמוד ולהרגיש. העיקר זה לגלות.

שאלה: שמעתי אותך מדבר על הקושי שיש בקו שמאל, אבל שמעתי גם שאתה מדבר על הקושי שיש בקו ימין. מה הקשיים האלה?

אני צריך להעמיד את החסדים למעלה מחכמה. תתאר לעצמך עד כמה אתה צריך להיות בהשפעה יותר מהדחפים הפנימיים שלך לקבלה. לכן גם זה לא פשוט.

שאלה: אם בקו שמאל אנחנו מעלים תפילה ובקו ימין אנחנו משבחים, מודים, אז יוצא שהתפילה מתרחשת רק כשיש ייסורים או הרגשת חיסרון. האם אדם צריך להבין שכרגע הוא מתקדם בקו שמאל רק בגלל שהוא מרגיש ייסורים?

לא, חכה. אדם לא יכול להתקדם אם זה בא מתוך ייסורים, זה לא נכון מהשורש. לְמה הוא מתקדם? הוא מתקדם לבורא? לבורא אי אפשר להתקדם דרך ייסורים. אם אתה מתחיל להצדיק את זה ולכסות את זה בתכונת האהבה, אז אתה מתקדם. אם אתה פשוט סובל ומתייסר, אתה לא מתקדם לבורא כיוון שזה מנוגד לו, הפוך ממנו. הבורא הוא טוב ומיטיב, אוהב ודואג לכולם, משפיע עליהם אהבה ואתה רוצה להתקדם אליו, לקצר את הפער בינך לבינו על ידי ייסורים? בחיים זה לא יכול לקרות.

שאלה: מה יש בשנאה לרע, שבלעדיה לא ניתן להשיג קרבה לבורא?

במידה שיש לך שנאה מהרע, או לרע, במידה הזאת אתה מתרחק מהרע ואתה מתקרב לבורא.

שאלה: איך להתכלל נכון בשאלות החברים, איך לשמוע את זה ללא ביקורת?

בכך שאת מנתקת את עצמך ומתכללת בחברים, זה הכי טוב.

שאלה: שמעתי שאפשר להתקדם למעלה מהדעת רק כשאין לנו טעם בעבודה, וגם שאנחנו צריכים להיות תמיד בשמחה בעבודה. איך אנחנו מיישבים את זה או שזה בכלים שונים?

על ידי המאמצים שלנו אנחנו נמצא את הדרך. אני לא נותן לך פתרון כי את צריכה למצוא אותו בעצמך.

שאלה: בקו שמאל מאתרים את חוסר השלמות גם בי וגם בקבוצה וזה מעורר לפעולות מעשיות בקבוצה לתיקון החורים, כמו בדופן הספינה. האם אפשר לעבור לקו ימין ולקבוע את שלמות הבורא לפני שתיקנו את החורים האלה?

אני לא חושב שזה ניתן בכלל אי פעם לעשות, לא. כי במה אנחנו סותמים את החורים האלה בדופן בספינה? בשלמות הבורא.

קריין: קטע מספר 30, כותב הרב”ש.

“האדם צריך לעסוק בתורה הן ביום והן בלילה, ולילה ויום צריכים להיות שוים אצלו, כמובא בזהר הקדוש (ריש בשלח). היינו שמצב השלימות שנקרא “יום”, ומצב הבלתי שלימות הנקרא “לילה”, צריכים להיות בשוה, היינו אם כוונתו לשם שמים, אז הוא מסכים שהוא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרו.

ואם הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ישאר במצב הבלתי שלימות, הוא גם כן מסכים. והסכמה מתבטאת בזה שהוא מקיים את עבודתו כאילו היה זוכה להשלימות, זה נקרא מסכים, היינו שהיום והלילה שוים אצלו.

מה שאין כן אם יש הבדל, אז בשיעור ההבדל יש פירוד, ועל פירוד הזה כבר יש אחיזה להחיצונים. לכן אם האדם מרגיש שיש אצלו הבדל, אז הוא צריך לעשות תפילה שה’ יעזור לו, שלא יהיה הבדל אצלו, ואז הוא יזכה לשלימות.”

(הרב”ש. 300 “ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם”)

שאלה: התפילה צריכה לבוא מקו שמאל?

התפילה צריכה להיות מתוך הלב.

תלמיד: כלומר חצי שעה ביום אני צריך לברר את קו שמאל ומתוך זה צריך להימצא בתפילה כל היום?

תפילה יכולה להיות 24 שעות והיא מתחלקת לבקשות ולהודיות. רצוי כל הזמן להיות בתפילה.

שאלה: אז היום והלילה צריכים להיות שווים, כלומר הימין והשמאל צריכים להיות שווים ולא שהימין הוא יותר מהשמאל, זה נכון?

נניח שזה נכון.

תלמיד: אז למה אנחנו לומדים שהימין צריך להיות יותר מהשמאל ויותר להשקיע בימין?

אז אנחנו לומדים לא נכון.

תלמיד: אבל אני רוצה להבין את מה שרב”ש כותב פה.

רב”ש אומר לך שאתה צריך כל הזמן להיות בתפילה, בהודיה ובבקשה על כל מה שאתה רק יכול לסדר את היחס שלך לבורא.

שאלה: שמעתי שאנחנו צריכים להיות בהודיה על השמאל ובתפילה על הימין. האם זה אומר שהתפילה שלנו צריכה לצאת מעצמנו ולהשיג את התפיסה האלטרואיסטית? מהי הדרישה האמתית שצריכה להיות פה?

התקרבות דרך כל העולם לבורא, זאת צריכה להיות התפילה שלנו.

שאלה: אמרת שהבעיה שלנו היא להחליף, לשנות, את התפיסה שלנו. אז כל הבעיה היא בזה שאני חושב שהחיים האלה ניתנו עבורי, והאמת היא שהחיים הם כדי להנות את הבורא?

בגדול זה אמור להיות באמת אותו הדבר.

שאלה: מה ההבדל בין להיות באמונה למעלה מהדעת לבין לראות שאין עוד מלבדו?

אמונה למעלה מהדעת זאת התכונה שמתגלה בתוך האדם. ואין עוד מלבדו זו כבר תפיסת המציאות שהאדם מגלה. אלה שני דברים שונים, אבל בעצם כל אחד תומך באחר, קרוב לאחר. אנחנו צריכים להגיע למצב שנבין קודם כל שאין עוד מלבדו, שבכל דבר שאנחנו מרגישים נמצא הבורא והוא בעצם מייצב את התפיסה שלנו. כלומר מה שאני מרגיש, מה שאני רואה, מה שאני נושם, מה שאני טועם, את הכול הבורא מסדר, הוא נמצא בתוך הרצון לקבל של האדם והוא מייצב לאדם את המילוי של כל הרצונות שלו.

תלמידה: כשנמצאים במצב שמרגישים שאין עוד מלבדו, איך בכל זאת אפשר להוסיף בחיבור כי כאילו הכול שלם ואז אין מה להוסיף. איך אפשר להוסיף בכל זאת כשמרגישים שהכול בא ממנו?

זאת בעיה. את באמת שואלת שאלה מאוד רצינית שכל המקובלים שואלים. אם הבורא מתגלה ואנחנו מגלים שלמות אז אין לנו מה לעשות, כאילו זאת המכה האמתית שבעצם הבורא מביא לאדם, ואז מה נשאר לאדם לעשות?

אז אנחנו מתחילים לגלות שבשביל זה יש לנו חברים, וכולם נמצאים במצבים שונים, והמצבים שלנו הם תוצאה מהשבירה, ולזה דווקא הבורא דאג בשבירת הכלי, שנהיה במצב לא מאוזן בינינו וכל הזמן נהיה כך בחוסר איזון, ואז נצטרך לאזן את עצמנו. כלומר שכל אחד ירגיש את האחר כך שכולנו עומדים באיזה מקום שכל הזמן נמצא בתנועה, ואנחנו תלויים זה בזה ותלויים בבורא, ורק בצורה כזאת אנחנו יכולים להינצל מהמוות, מהמכות.

שאלה: בטקסט מוזכר “אחיזה לחיצוניים”. אם אנחנו לא במצב של חיבור בעשירייה איזו אחיזה אנחנו מקבלים? מה האחיזה הזו מהחיצוניים?

החיצוניים דווקא נתפסים איפה שאין לנו חיבור בינינו. שם הם תופסים אותנו.

שאלה: אם אנחנו בני הרגשה אז בסופו של דבר יוצא שכל מה שאני מקבל מהבורא זה מה שאני מרגיש ברצון לקבל, נכון?

כן.

תלמיד: אם את כל ההרגשה שאני מקבל מהבורא, אני מקבל דרך שמאל או ימין, אבל אני מקבל את זה בהרגשה שלי ואז אני מוציא תפילה, האם לא יוצא שאני מתפלל רק עבור עצמי, שאני ארגיש יותר טוב?

זה לפני שאתה מסדר את עצמך. זו תגובה טבעית של האדם, ואחר כך אתה בכל זאת מבין שיש את מטרת החיים, מטרת הבריאה, יש חברים, קבוצה וכולי. בשביל מה זה ניתן לך? כדי שאתה תסדר את המקום שלך יפה. “יפה” זה נקרא למעלה מהדעת.

וודאי שבצורה הטבעית, בך, מבפנים זה לא יבוא, לא יעלו לך רצונות ומחשבות על נתינה, על החיבור וכן הלאה, הם לא יבואו, כי אתה ביסוד שלך רק רצון לקבל, ואז יוצא שאתה מתחיל לעורר את עצמך בצורה אחרת.

תלמיד: אז איך מזה שאני פועל רק מתוך ההרגשה של עצמי אני יכול להגיע לתפילה עבור החברים, להרגשה של מה שמחוץ לי?

מאיפה זה מגיע? מהשבירה. לכן בתחילת הבריאה אנחנו כלי אחד, ואחר כך אנחנו נשברים ונכללים זה מזה, ואז יש לנו אפשרות לעורר זה את זה, אפילו בזמנים שאנחנו שבורים.

תלמיד: האם אני מתחיל להרגיש בתוך ההרגשה שלי את הזולת או שאני כבר יוצא מעצמי?

אתה מרגיש בתוך הרצון שלך. הרצון שלך כלול מהרבה מאוד רצונות. ככל שאתה מסדר את הרצונות האלו בצורה נכונה, אתה יותר ויותר מתקרב לרצון של האדם הראשון או רצון הבורא.

תלמיד: אז הרצון שלי מלכתחילה כלול בתוך כל הרצונות של כולם?

בטח. כי עברת שבירה.

שאלה: איך להיות ברצון מתמיד בחיבור עם הבורא?

דרך חיבור עם החברים. מי זה הבורא? אין בורא ללא נברא. אתה צריך להשתדל להתחבר עם החברים ואז בחיבור ביניכם אתם צריכים להגיע לכזה מצב, לכזאת הרגשה שביניכם יש משהו משותף. והמשותף הזה יתגלה כבורא, בוא וראה.

שאלה: לראשונה הרגשתי קשר חם אל אחת החברות עד שהרגשתי ממש את הכאב שלה, אני זוכרת שהיא ראתה את זה גם במאמר של בעל הסולם, “רם ה’ ושפל יראה”. איך בצורה מודעת לסדר את השמאל והימין כך שיאיצו את החיבור בינינו?

להבין שגם ימין וגם שמאל מגיעים מאותו המקור ורק כדי ללמד אותנו זה מתפצל לשניים. ואנחנו צריכים לייחס הכול לבורא אחד כי “אין עוד מלבדו”, ואז בצורה כזאת יתחברו אצלנו ימין ושמאל ויהיו כאחד. נתחיל מזה ואנחנו נראה איך שזה מוביל אותנו למקור אחד.

שאלה: כשנמצאים בצד שמאל יש מודעות חדשה וכל המודעות הזאת עם הזמן מיטשטשת. איך לאחוז במודעות החזקה הזאת שקיבלת על ידי קו שמאל?

אני לא חושב שאנחנו צריכים להחזיק את עצמנו דווקא בשמאל או דווקא בימין. אנחנו צריכים על ידי שניהם להידבק במטרה המרכזית, בבורא עצמו שהוא היסוד והמקור למצבים האלו, ימין ושמאל שמתפצלים בנו. אז בואו נשתדל מכל המצבים שאנחנו עוברים, להיות כולנו ותמיד ביחד מחבורים אליו, מכוונים אליו.

שאלה: אתה נתת קודם דוגמה שדחייה יכולה להיות גם התקרבות. אז איך אפשר למדוד מה זה קו שמאל ומה זה קו ימין בעבודה?

קו ימין זה מה שמקרב אותנו וקו שמאל מה שדוחה אותנו. כך כתוב, “שמאל דוחה וימין מקרבת”. וקודם כל כתוב, דוחה – שמאל. מזה מתחילים. ואחר כך מקרבת – ימין.

שאלה: קודם אמרת שעלינו כל הזמן להיות במצב הלא מאוזן. ואנחנו בכל זאת צריכים כן להשתוקק לשאוף לאיזון, אולי לא בעצמנו, אבל כולנו ביחד להביא את כל העולם לאיזון?

בטוח. כולנו צריכים לשאוף לזה.

שאלה: רק אחרי שאנחנו עובדים בקו שמאל וקו ימין ומבטלים את עצמנו לגמרי אז אנחנו יכולים לבקש עבור החברים?

לא, אנחנו תמיד יכולים לבקש עבור החברים. לא חשוב באיזה מצבים אנחנו נמצאים.

תלמיד: אבל אני שמעתי שאם אנחנו לא מגלים את השבירה אנחנו לא יכולים לבקש בכנות?

לא. תנסה לבקש עבור החברים בכל מצב ומצב.

שאלה: הגענו לאיזו שלמות בעשירייה, ומרגישים את טיפת החיבור. איך מתקדמים? האם לחפש דרך ההתכללות את החסרונות?

לא. חס ושלום. אנחנו אף פעם לא מחפשים חסרונות, מכל שכן אצל חברים. ההפך.

תלמידה: לא. אני לא התכוונתי לזה. בדרך להתכללות עם החברים מחפשים איך אפשר להוסיף בחיבור שלנו?

כן. זה נכון.

תלמידה: וגם בדרך ההפצה?

גם בהפצה. כן, ודאי. בהצלחה.

שאלה: אם אני מתחברת לעשירייה בצורה מלאה ונכונה, אני לגמרי מפסיקה לראות חסרונות כל שהם בחיבור בינינו או שאני מצליחה לראות אותם, אבל כבר מעלה את זה למעלה מהדעת?

אם אני מתחברת ,לעשירייה, אני רואה בצורה שלימה, טובה, שהבורא נמצא בתוך העשירייה ושהוא מנהל אותה ומעורר בנו כל מיני מצבים שליליים כדי לקדם אותנו. ולכן אני כבר לא מייחסת את התכונות השליליות, המצבים השליליים לחברות, אלא לעשירייה כולה כי המצבים האלה מגיעים מהבורא.

שאלה: מה כבר יש לנו להוסיף בכל השלמות הזאת? אני זוכר שדיברת על כך שזה המצב העליון שלנו.

כן אנחנו כל הזמן נגלה עוד ועוד איך אנחנו צריכים להחזיק זה את זה, כי אף אחד לא יכול לחזק את עצמו ולהביא את עצמו למצב האיזון כמו שכתוב ש”אין אסיר מציל את עצמו מבית האסירים” אנחנו לא יכולים לעשות תיקונים על עצמנו רק כל אחד על הזולת. ושנלמד את זה, נהיה בטוחים שהספינה שלנו תפליג לכיוון הנכון, אל מטרת הבריאה.

שאלה: באיזו מידה השתתפות בהפצה ובעבודה קבוצתית מחזקת את בניית התפילה לבורא?

אני לא יכול למדוד את זה, אבל ניראה לי שממש ב-100%. התפילה של היחיד לא מגיעה לבורא, רק תפילה בציבור, לכן תשתדלו להיות כמה שיותר מחוברים. זה לא שאתם ביחד צריכים בכל העולם לעמוד עכשיו ולהתפלל, אלא שאנחנו כל שיעור בוקר כמו עכשיו מייחדים את הלבבות שלנו, הרצונות, המטרות, התביעות לבורא שבינינו ככל היותר, ולבורא ככל היותר.

וכך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מעלים את החסרונות, מעלים את התפילה, הבקשות וזה בעצם כוח ההתקדמות שלנו. אני מאוד מקווה שאתם תתחילו להרגיש את התגובה על מה שאתם עושים כולם, ממש בזמן הקרוב.

שאלה: דברת על החיסרון והשלמות. האם כשאנחנו יכולים להחזיק את החיסרון והשלמות יחד, זה מה שנותן לנו הרגשת שמחה?

שמחה יש לנו מזה שאנחנו יכולים להגיש לבורא מקום לתיקון, זה כמו ילד שבא לאימא ומבקש משהו בבכי כי הוא לא מסוגל לסדר בעצמו, אבל הוא מאוד רוצה לסדר, ואז הוא נכנע לפני האימא ומבקש ממנה והיא עושה את זה. נגיד היא מחברת לו קוביות או משהו אחר, ואז הוא שמח שיש לו את זה והוא נרגע.

ויש לו כבר רשימו חזק מזה שלא יכול היה להסתדר קודם ועכשיו בעזרת האימא, או בעזרת האבא במקרה שלנו, בעזרת הבורא, הגענו לתיקון ולאיזה מדרגת שלמות.

תלמידה: האם זה בצורה חלקית מסוימת, להיות בקו האמצעי?

כן ודאי, כשאנחנו מגיעים לפתרון זה נקרא אצלנו “קו האמצעי”.

שאלה: איך אפשר להתקדם בעשירייה בעזרת העבודה של ימין ושמאל, הדחייה והמשיכה?

דווקא כשכל אחד נמצא במצב שונה מהאחרים, אז אם משתדלים לעשות תיקונים, זה כבר מסודר מהשמיים מלמעלה, ממקור הקבוצה, שאתם משלימים זה את זה. כך אתם בנויים מלכתחילה לפי הטבע הפנימי שלכם. ולכן למרות שנראה לכם שאתם נמצאים בכל מיני מצבים כאלו וכאלו שונים ולא קשורים זה לזה, אל תדאגו זה לא נכון, בסופו של דבר הכול מגיע לתוצאה אחת, שאתם תהיו מחוברים ובאותו חיבור תגלו את הבורא.

שאלה: כתוב שצריך להאמין למעלה מהדעת שאדם נמצא בשלמות וגם כל העולם כולו. השאלה, איך להתייחס לעובדה שאנושות סובלת ממלחמות ואנחנו מזדהים עם הסבל של אנשים?

אנחנו מדברים על התפיסה של למעלה מהדעת ולא בתוך הדעת. למעלה מהדעת אנחנו צריכים לקבל את כול העולם שהוא נמצא במצב המתוקן. ומאידך אנחנו צריכים לראות את עצמנו במצב המקולקל.

שאלה: שמעתי שאמרת שכל הזמן צריכים להיות בתפילה, האם זה לא מחזק את קו שמאל ומרחיק את קו ימין?

לא, תפילה יכולה להיות גם הודיה וגם בקשה, יש הרבה סוגי תפילות אלא שהקשר לבורא, פנייה לבורא, זה צריך להיות כל הזמן.

שאלה: הרגשת הודיה כתוצאה מתפילה, זה סימן של חיסרון בקו שמאל מכוסה בקו ימין?

כן יכולים להגיד שזה כך, שאם אחד מכסה את השני, אז הם מגיעים למִין שלמות.

שאלה: איך אדם מצליח לעבור משמאל לימין, כאשר הטבע שלו היא אהבה עצמית ואין לו עדיין מסך?

הוא לא מצליח, הוא יכול לעבור רק אם הוא נמצא כבר בקבוצה והקבוצה כולה יחד עימו מסדרת את הדברים, אחרת זה לא אפשרי.

שאלה: בשביל מה אני צריך לדעת אם אני בקו שמאל או בימין? יש מצב שנקרא הודיה או חיסרון, אני צריך פשוט לנסות לחבר את זה לבורא. כשאני הולך אני לא חושב אם אני הולך עם רגל ימין או שמאל.

התרגלת כך אז אתה לא מרגיש. אבל תיזכר איך התחלת ללכת, אם אתה יכול לתאר את זה, או תסתכל על ילדים קטנים. אין ברירה אתה חייב לדעת איך להעביר את הרגליים, איך לשמור על שווי המשקל וכן הלאה.

(סוף השיעור)