KETER: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Standing between Heaven and Earth

שיעור בוקר 08.11.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

שיעור בנושא – לעמוד בין שמיים וארץ, קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו צריכים למצוא את המקום שלנו. רצוי שנרגיש אותו בין שמיים וארץ ואז נמשיך לעלות למעלה מהארץ וקרוב יותר ויותר לשמיים. האמת, שהמקום הזה נקרא בינה, “שמיים” הם הכתר ו”הארץ” זו המלכות ובאמצע בינה, ואז איך נגיע למצב שנרגיש מה היא בינה ואיך נעלה ממלכות דרך בינה לכתר, ולמה יש מבנה כזה, שאנחנו חייבים לעמוד בין זו לזה. איך הבורא עשה כך שאנחנו מקבלים ממנו רצון להשפיע, אהבה, שפתאום לאט לאט מתהפך לרצון לקבל ואחר כך כשמשתמשים ברצון לקבל שוב יכולים לעלות לרצון להשפיע.

את הדברים האלה נצטרך ללמוד, להרגיש וליישם בתוכנו. ואז נדע באיזה כוחות עלינו להשתמש ואיך נהיה בין שמיים וארץ, בין רצון להשפיע לרצון לקבל ובאמצע יש לנו כוח ומצב שנקרא “בינה” וכמו שאומר לנו הרב”ש, “לעמוד בין שמיים וארץ.” נשתדל להבין ולממש זאת. למה זה טוב, כי אם נהיה בין שמיים וארץ נוכל להשתמש בשני הכוחות האלה, נבצע בכל פעם שינויים, חיבורים בין שניהם, ואז נראה כמה אנחנו יכולים להוסיף מכוחות הארץ, שזה לקבל, ומכוחות השמיים שזה להשפיע. ודווקא בהשתמשות בשניהם בעל מנת להשפיע נוכל להידמות לבורא.

נתחיל לקרוא ולראות איך זה קורה. אחר כך נלמד גם איך זה נעשה במערכת העולמות, איך זה מגיע אלינו. למה אנחנו לומדים עכשיו את חלק ו’ מתלמוד עשר הספירות, כי שם בדיוק מדובר על איך נעשה עולם הנקודים, הנקודות, זאת אומרת הרצון לקבל כבר מתהווה ברצון להשפיע ואז איך נוכל אחר כך להשתמש בזה בצורה הפוכה, מרצון לקבל לרצון להשפיע. נצטרך להגיע למצב שנשלוט בחומר הזה בצורה פנימית, נרגיש בנו איך זה קורה, ונשתמש בתכונות האלה, קבלה, השפעה והקשר ביניהן. איך להוסיף לזו, איך להוריד מזו, וכך אנחנו כבר נעשים כ”אלוהים יודעי טוב ורע”.

קריין: לעמוד בין שמיים וארץ. קטע מס’ 1, כותב הרב”ש:

“האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות שיפלות יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו.

והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז הוא הכל למעלה מהדעת.

ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא בתכלית השיפלות, מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו את העול מלכות שמים בצורת שיפלות כזו.

ואז הוא מקבל על עצמו, משום שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו בא לו מצד ה’, היינו שה’ רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל שאפשר להיות בעולם.

ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה’ בכל אופנים. וזה נקרא אצלו כניעה ללא תנאי. “

(הרב”ש. 21. “קידוש החודש”)

שאלה: למה המצב מעל הדעת נקרא המצב הנמוך והשפל ביותר?

כי אדם צריך לקבל אותו ללא תנאי.

שאלה: האם מצב בו אין על מה להישען הכרחי כדי לקבל אמונה מעל הדעת?

כן. ודאי שאנחנו צריכים לקבל אמונה למעלה מהדעת ללא שום תנאי, זאת אומרת ללא שום יסוד, שאין לנו על מה לעמוד, אין על מה לסמוך, רק בכך שאנחנו מאמינים, חושבים שזה מגיע מהבורא, אבל גם כאן אין לנו שום הוכחות אלא פשוט רואים שאנחנו נמצאים במצב שאין לנו איפה לעמוד. בצורה כזאת נוכל להקים את עצמנו דווקא במה שנקרא “בין שמיים וארץ”, באוויר. אחר כך נלמד מה נקרא “מגדל פורח באוויר”, מצב שאנחנו בונים אותו. לכן אם יש לנו שכל ורגש, ואנחנו יכולים לסמוך עליהם ולבנות משהו, אז זה לא נקרא למעלה מהדעת.

תלמיד: אתה רואה שהבורא לא נותן לבנות מערכות תמיכה.

ודאי שהבורא כך עושה, שאנחנו לא נוכל לסמוך את עצמנו על שום דבר ואז נתחיל להגיע לרוחניות, למדרגה יותר עליונה.

תלמיד: אז מה אמורה להיות התגובה? לא לנסות לבנות מערכות תומכות ופשוט לעבוד למעלה מהדעת?

כן. ודאי. אני צריך לקבל את המצב, רוצה להיות בו, רוצה להישאר בו, רוצה לעלות למצב בו אין לי שום תמיכה בעולם הגשמי. מה שאני עכשיו מקבל אני מקבל מהבורא, ואני יכול להעמיד את עצמי בין החברים ויחד איתם לעלות ממצב שכולנו עמדנו על הקרקע למצב שכולנו יחד מחזיקים זה בזה בשמיים. ואז נתחיל לראות שכן הבורא נמצא בינינו ונוכל לאחוז בו וזה נקרא שכבר עלינו ממלכות לבינה.

שאלה: מהי דרגת האמונה כדי להגיע להרגשת הבורא? כלומר באיזו דרגה צריכה להיות האמונה כדי להגיע להרגשה?

האמונה צריכה להיות למעלה ממלכות, יותר חזקה, יותר ברורה, יותר יסודית ממלכות.

שאלה: ואם אנחנו נשענים על מצבים הפוכים מהבורא, רחוקים ככל שיהיו?

אז אנחנו קוברים את עצמנו בתוך האדמה, בתוך הדעת.

שאלה: אם אני הולך עם הדעת אז זה לא לשמה ואם אני מעומק הלב וביראה מבקש על החברים אפשר לקרוא לזה לשמה?

זה עוד לא לשמה, אבל תמשיך ותגיע. לשמה זה נקרא שאתה מקבל מלמעלה, כי אין בך, כוח השפעה שאתה יכול לחיות בו, להתקיים בו. זו תחילת לשמה.

שאלה: האם אפשר לצאת מנקודת הנחה שיש לי יראה כזו בלב על החברים שלא יהיה רגע שלא אוהב אותם? תמיד צריכה להיות אהבה כלפי העשירייה והם חשובים לי.

זה טוב אבל זו עדיין הדרך ללשמה ולא לשמה עצמו.

שאלה: האם הבורא רוצה שהוא יראה את המצב השפל ביותר עליו הוא כותב? האם זה שונה לכל חבר וחבר או שזה מצב אחד כללי?

זה יכול להיות מצב כללי וזה יכול להיות מצב שפל בכמה מהחברים ובכמה לא, לפעמים בבורא כן, ולא, אבל בסך הכל אני צריך להתחבר לכולם בהשפעה.

שאלה: זה לא המצב שצריך להביא אותנו לאמונה מעל הדעת, אלא יכול לחזק את האמונה מעל הדעת שלנו, נכון?

לא, זה גם יכול להביא אותנו לאמונה למעלה מהדעת. עוד נדבר על זה.

שאלה: איך אדם בודק את עצמו במהלך השיעור, ובכלל במהלך היום, שהוא מתקדם בכוח האמונה ולא בכוח הדעת.

עד כמה, למרות שאין לו שום יסוד, הוא מחפש איך הוא יוכל להחזיק בכוח ההשפעה.

תלמיד: מה הבדיקה?

הבדיקה היא שאין לו על מה לעמוד, כי פשוט אין לו שום יסוד, פתאום הוא רואה שכל החיים שלו מתקיימים בין שמיים וארץ ואין לו קשר עם הבורא ולא עם העולם הזה כמקום בטוח שהוא יכול לחיות בו. הוא רואה שלא נשארת לו שום תוצאה, מטרה, מהחיים האלה, והוא מתקיים כמי שאין לו כלום. מצד שני אז יש לו אפשרות להיות תלוי בחברים ותלוי בבורא, אבל אין שום הבטחה ואין שום יסוד והוא לא מבקש אותם, אלא דווקא במצבו זה כשהוא מרגיש ללא שום תמיכה, תקווה, תוכנית לעתיד וכן הלאה, הוא רוצה ומבקש רק דבר אחד, שתהיה לו אפשרות כך להתקיים. זאת אומרת לקבוע שהוא יהיה בכוחות ההשפעה. אם הוא ייפטר מכוחות הקבלה שיש בו ויבקש כוחות השפעה אז הוא יתחיל לבנות לעצמו מצב חדש, מצב לשמה.

שאלה: מה זה כניעה ללא תנאי?

שהוא לא דורש שום יסוד למצבו.

תלמיד: זאת אומרת אני מקבל כל מצב ומצב שהבורא מביא לי.

כן. ודאי.

שאלה: כאשר אנחנו מרגישים בדרגה של שפלות בין שמיים וארץ ואנחנו מקבלים בשמחה מפני שזה בא מהבורא, האם זוהי השפעה לבורא?

כן, זו כבר השפעה לבורא. התחלה, עדיין אנחנו לא יכולים למדוד את הדברים האלה ולכוון אותם נכון, אבל זו כבר השפעה לבורא.

שאלה: האם המצב בין שמיים וארץ עוזר לי להגיע לאמונה או שזה בגלל שהבורא נותן לי אמונה למעלה מהדעת?

הבורא נותן. זו לא אמונה למעלה מהדעת, הוא נותן לך מצב שממנו אתה יכול להתקדם למצב שלך הפנימי שנקרא אמונה למעלה מהדעת. אמונה למעלה מהדעת זה שאתה אוחז בבינה יותר מאשר במלכות.

שאלה: מהי אמונה ומהו ביטחון? יש הרגשה שבעשירייה אנחנו משתדלים לתת אחד לשני ביטחון וזה משהו להישען עליו. ואילו במאמר עולה שצריך להיות משהו אחר.

נמשיך ונגיע. זה צריך להתייצב ברגשות שלנו ואז אנחנו נבין מה זה.

שאלה: כתוב פה “מכל מקום הוא צריך להגיד שהוא מאמין בה’ בכל אופנים”. מה זאת אומרת שהוא מאמין בכל האופנים?

לא חשוב מה יהיה, יש לו כוח אמונה כלפיי הבורא שהוא יכול לפעול בכוח הזה, באמונה הזאת, בצורה בלתי מוגבלת.

שאלה: כתוב שהבורא רוצה שיראה את המצב בתכלית השפלות שיכול להיות בעולם. מהו המצב השפל שיש בעולם?

כוח האמונה הוא כוח מאוד חלש כלפיי האדם ומאוד לא ידוע, לא ברור, אנחנו לא יכולים לאחוז בו. הכוח שלנו זה כוח הקבלה, רצון לקבל, והאמונה זה כבר משהו שנמצא למעלה מהרצון לקבל, איפה שלא יודע בדיוק מה קורה לה. ולכן כשאנחנו גדלים בעולם שלנו אנחנו לא יודעים מה זה כוח אמונה. אני שומע ממישהו שהוא אומר משהו, אני יכול להאמין לו, זאת אומרת לקבל את המילים שלו כעובדה, ויכול לא להאמין לו. אבל זו לא אותה האמונה שאנחנו מדברים בחוכמת הקבלה.

בחוכמת הקבלה כוח האמונה זה כמו כוח הקבלה רק שפועל בצורה למעלה מהטבע שלי. ואותו כוח אנחנו לא יודעים איך הוא פועל, מאיפה הוא מגיע, אלא אנחנו צריכים להשתדל איכשהו לקרב אותו אלינו. ואם אנחנו לומדים בחוכמת הקבלה אז אנחנו לומדים שהכוח הזה מגיע לנו מכוח הבינה. מה זה בינה? זה כוח השפעה של הבורא שמתחיל להתנתק מהבורא, זה כבר בינה, זה לא כתר וחוכמה אלא זה יוצא מכוח החוכמה להשפיע לתחתון, ולכן נקרא בינה.

כשאנחנו נמצאים תחת השפעת הכוח הזה, יוצא שאנחנו לאט לאט מקבלים אותו ככוח חדש שמתעורר בנו, שנמצא בתוך בני האדם, אפילו בבני אדם בעולם הזה. הכוח הזה לא נמצא בדרגות דומם, צומח וחי, אבל באדם בעולם הזה – אמנם הוא גם שייך לדרגת החי – אבל יש לו כבר מין תכונה של אמונה, של התקשרות עם הזולת בצורה שהוא יכול להבין את המוטיבציה של הזולת, התכונות שלו. ומזה מגיעה לנו דרגת הבינה, דרגת ההשפעה. אנחנו עוד ניכנס לזה, עוד נלמד את זה. זה קרוב אלינו.

שאלה: האדם בעיקרון הוא רצון והרגשה של תענוג או היעדרו, ואין כבר יותר מה להשפיע לבורא. יוצא שאנחנו צריכים לתת את עצמנו לבורא באופן מלא. האם מזה אנחנו חוששים, שלא יישאר לנו כלום? אבל אנחנו גם כך נמצאים תחת עבדות האגואיזם. אז מי זה הורא, למה אנחנו לא רוצים להיות בעבדות ה’, אנחנו לא מאמינים שיהיה לנו טוב?

אנחנו לא מסוגלים. פשוט מאוד. אנחנו לא מסוגלים להתנתק מהרצון לקבל שלנו ולשייך את עצמנו לרצון להשפיע. לעבור מהטבע שלנו לטבע של הבורא.

שאלה: המצבים האלה שבהם אין תמיכה, לא של הדעת ולא של הרגש, הם מצבים קשים שבהם אנחנו לא יודעים מה לעשות. מה יכול לסייע לנו כאן ואיך נוכל למצוא את הדרך?

רק קשר בין החברים שאנחנו מתקשרים בינינו, אז אנחנו יכולים לבקש מהבורא שיעלה אותנו קצת יותר למעלה ממה שאנחנו נמצאים.

שאלה: כשאדם נמצא בשלב הזה בין שמים וארץ כדי להיכנס לשמים, האם המפתח הוא להחזיק עוד מ”אין עוד מלבדו ושהוא טוב ומיטיב” בכל רגע? לפעול כאילו אדם מרגיש כך?

לא. הוא לא מרגיש. כי אם הוא מרגיש אז כבר אין לפניו עבודה. הוא כבר נצא בזה. אלא אנחנו צריכים להשתדל להגיע למצב ש”אין עוד מלבדו טוב ומיטיב”, ושאנחנו מייצבים את זה בקשר בינינו. העיקר בין החברים. העיקר הקשר בינינו. אם אנחנו נעשה את זה אז זה יצא מהר וקל.

תלמיד: כיצד לחזק עצמנו בהודיה לבורא על המרחק שאנחנו מרגישים?

הכול תלוי רק בקשר ביניכם, רק בקשר בין החברים.

קריין: קטע מס’ 2 כותב בעל הסולם.

“שהאדם מוצא את עצמו עומד בין שמים וארץ, אינו מבקש מה’ שום דבר מיותר, אלא את אור האמונה. היינו, שה’ יאיר את עיניו, שיוכל לקבל עליו את בחינת האמונה. וזה נקרא “לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]”. ותפילה זו נקבל מ”כל פה”: איזה בחינת מצב שהאדם נמצא, אם הוא מבקש להחיות את נפשו מבחינת אמונה, נתקבל את תפילתו. זאת אומרת, חוץ מאמונה אין לנו מה לבקש. לא נקבל תשובה על שום דבר אחר.

“וזה נקרא “ברחמים”. שתפילתו הוא רק שירחמו עליו מהשמים, שיוכל להחזיק את חיותו. וזה פירוש, מה שכתוב בזוהר, שתפילה, שהוא למסכנא [לעני], תיכף נתקבל. היינו, שהוא עבור השכינה הקדושה, תיכף נתקבל.” 

(בעל הסולם. “שמעתי”. קי”ג, “תפילת שמונה עשרה”)

שאלה: איך לא הבנתי אז שום דבר אלא רק לשכינה וכוח האמונה. אבל אתה חושב “מה יהיה איתי? איך אני אחיה עכשיו? איך אני אסתדר אם הכול נראה שהוא כבר מיותר”?

אין לך למה לפנות. אלו שאלות שאתה לא יכול לפנות לבורא. זאת אומרת, אתה יכול לפנות, ודאי. אבל לא תקבל תשובה על כך, אלא אתה תקבל כל מיני תשובות שהן יסובבו אותך, ויסובבו עד שאתה תגיע לתפילה הנכונה. זה בעצם מה שאנחנו עכשיו בינתיים עושים.

תלמיד: כפי שאתה אומר, בעצם הוא מסובב אותך, ומסובב אותך, אבל איך להגיע בסופו של דבר לדבר הנכון ולא לבקש דבר מיותר?

בדיוק תתחיל לברר מה אתה באמת היית רוצה לקבל מהבורא. ולא לבקש כסף, כבוד, שמחה שטותית. תתחיל לברר מה כדאי לך לבקש מהבורא בחיים הקצרים שלך. ואז תראה עם מה כדאי לפנות אליו.

תלמיד: בעיקרון ברור שכל מה אמרת כבר לא שווה כלום, אבל איך לבקש נכון בקשה מבוררת?

זה לא עניין איך לפנות אלא זה איך לברר עם מה לפנות. אז תברר מה באמת צריך להיות חשוב לך בחיים ועם זה תפנה. ולא חשוב באילו מילים.

תלמיד: אבל הוא נותן פה רמז שלא צריך לבקש על שום דבר מיותר, אלא רק על מה שחשוב.

אתה רואה לפניך מיליארדי אנשים שהם כולם נמצאים בבקשות לבורא. כל שניה ושניה בלב האדם, לכל אדם ואדם יש בקשה לבורא, שאדם אפילו לא מודע לזה. אבל הבקשות האלה הן בקשות לא לעניין. ולכן הן מתגלגלות. אי אפשר להגיד שהן לא מתממשות. הן מתממשות במעט. וכך אנחנו במשך אלפי שנים מתגלגלים לתיקונים. אז כדי לזרז את תהליך התיקון שלנו מלמדים אותנו איך לבקש נכון.

תלמיד: אבל הבקשה הנכונה הזו, מה זה אומר לבקש רק את אור האמונה? רק להתקיים ויהיה לי את אור האמונה. מה הוא המצב הזה?

שאני רוצה לעבור לכוח ההשפעה ולא לחיות בכוח הקבלה. ואת זה אני רוצה לקבוע קודם כל בעשירייה שלי.

שאלה: רב”ש כותב במאמר שאור האמונה, תפילה על שכינה קדושה, ותפילה על רחמים זה כאילו אותה תפילה. למה הוא קורא לכולם “תפילה אחת”? למה זה קשור?

זה אור וכלי. ולכן הם יוצאים מאותו מקור.

שאלה: למה מתוך מצב שבו האדם מבקש את אור האמונה מובטח לו שהוא יקבל תשובה?

מפני שזו מטרת הבריאה.

שאלה: כשאדם מגיע לבקשה הזו, ל”עוקמא שכינתא מעפרא”, ורוצה רק את כוח האמונה, מה היחס שלו במצב הזה לכל העולם הזה? לרצון לקבל? לעצמו בעולם הזה?

שכל מה שיש לו בעולם הזה ניתן לו אך ורק כדי לבקש כוח השפעה ודבקות בבורא.

שאלה: יש לי תמיד שאלה פנימית כזו ששמעתי ממך שרב”ש אמר לך פעם, “למה לא ביקשת”? אז אני מבקש הרבה מהבורא שימלא את כל מה שנוגע לגשמיות. אבל עם זה אני רוצה שתהיה לו נחת רוח בזה שהוא ממלא אותנו. שהוא ייתן כוחות כדי שנוכל להידמות לו, להיות משפיעים. האם זו גישה נכונה, האם זו בקשה נכונה?

בינתיים כן.

שאלה: למה הכוונה להתפלל על השכינה?

להתפלל על השכינה, כדי שנוכחות הבורא, כוח ההשפעה ישרה בנו.

קריין: קטע מס’ 3. כותב הרב”ש.

“כשהוא רואה, שהוא מרוחק מרוחניות, כנ”ל, אז הוא מתחיל לחשוב “מה באמת רוצים ממני, ומה עלי מוטל לעשות, ולאיזה מטרה אני צריך להגיע”. ורואה את עצמו, שאין בידו שום כח לעבודה. ומוציא עצמו במצב של “בין שמים וארץ”. ורק האדם יכול להתחזק, שרק הקב”ה יכול לעזור, מה שאין כן הוא מצד עצמו, אבד.

ועל זה נאמר (ישעיה מ’, ל”א) “וְקוֹיֵ ה’ יחליפו כח”, היינו אלה אנשים המקווים לה'”. פירוש, שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיכול לעזור להם יחליפו כח חדש בכל עת. נמצא, שהירידה זו היא דוקא עליה. היינו, שעל ידי ירידה זו, שמה שהם מרגישים, זה נותן להם לעלות בדרגה, היות ש”אין אור בלי כלי”.”

(הרב”ש. מאמר 29 “לשמה ושלא לשמה” 1986)

קריין: קטע 4, כותב הרב”ש.

“בכדי שהאדם יתקדם בדרך ה’, שיזכה להגיע שכל מעשיו יהיו לשם שמים, והוא מרגיש עכשיו שהוא במצב עליה, ומה עליו לעשות עוד, לכן הקב”ה מנהיג את עולמו עם רשעים, כלומר שהקב”ה נותן לו אז מחשבות של רשעים, היינו, שלא כדאי לעבוד בשבילו, אלא רק לצורך עצמו. וע”י זה הוא מקבל ירידה, והאדם חושב אז, זה שקיבל ירידה, אינו מטעם שזה ניתן לו, בכדי שיתקדם בדרך ה’, לזכות לבחינת דעת דקדושה. אלא שהוא חושב, שהוא הלך אחורה, מטעם שאין הוא מסוגל לעבוד בבחינת הפרט, אלא שהוא צריך לעבוד בבחינת הכלל. והיות שמהכלל יצא, נמצא, שהוא נשאר בבחינת קרח מכאן וקרח מכאן, היות שאין הוא מסוגל להכנס שוב לכלל.

לכן נמצא האדם אז, במצב העומד בין שמים וארץ. והוא מרגיש שמצבו יותר גרוע משאר אנשים. ואז האדם יכול לבקש מה’ בכל הלב, ויכול לתת תפלה כמו שכתוב “חנני ה’ כי אֻמלל אני, רְפָאֵני ה’ כי נבהלו עֲצָמָי, ואתה ה’ עד מתי”.”

(הרב”ש. מאמר 15 “מהו, שהצדיקים ניכרים ע”י הרשעים, בעבודה” 1989)

שאלה: האם לבקש תפילה מהבורא כוח אמונה היא אמורה למעשה לפתור את כל הבעיות שלנו?

כן, אין יותר מזה.

שאלה: איך להרים מצב מהיפוכו זה כבר תיקון ולשתף את העבודה בלשמה?

כן.

שאלה: האם ניתן שכל עשירייה תהיה ביחד במצב בין שמים וארץ, מה קורה אז ואיך יוצאים מזה?

כל עשירייה לפי העבודה שלה ככל שהיא מתקדמת אז היא מרגישה באיזה שלב בין שמים וארץ. וזה דבר טוב, זה דוחף אותה לפניה לבורא.

שאלה: כשאדם יודע שהוא מרגיש שהוא במצב הזה בין שמים וארץ, האם זה בדיוק הרגע שהוא בתפילה ומגיע לתפילה? כלומר עצם זה שהוא יודע שהוא בין שמים וארץ זו כבר התפילה?

לא, זו לא התפילה זה המצב וכך הוא מרגיש את עצמו ואין לו תפיסה לא בשמים ולא בארץ ולא בכלום אלא הוא ממש לא מרגיש את עצמו איפה הוא נמצא, ללא שום יסוד, לא יסוד של בינה ולא יסוד של מלכות.

(סוף השיעור)