GEVURAH: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Peace in the World

שיעור בוקר 02.11.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 460, מאמר “השלום בעולם”

קריין: ספר “כתבי בעל הסולם”, מאמר “השלום בעולם”, כותרת “טוב ורע נערכים ביחס שבפעולת הפרט כלפי החברה”.

המאמר הזה חשוב מאוד כי הוא מדבר על מבנה החברה הנכונה דווקא במצבנו.

קריין: כותרת “טוב ורע נערכים ביחס שבפעולת הפרט כלפי החברה”.

בעל הסולם נותן לנו כאן חוקים. אם מקיימים אותם אז מרגישים טוב, אם לא מקיימים אז בכל מיני צורות מרגישים את הרע.

טוב ורע נערכים ביחס שבפעולת הפרט כלפי החברה

“בטרם שאנו נכנסים להתבונן בענין תיקון הרע שבמין האנושי – צריכים לקבוע קודם את ערכם של אותם השמות המופשטים: טוב ורע. כלומר, בהגדירנו מעשה או מדה, בתואר טוב או רע, יש להבהיר, כלפי מי אותה מדה או מעשה הוא טוב או רע.

ולהבין את זה, צריכים לידע היטב את הערך היחסי שבין הפרט והכלל, דהיינו, בין היחיד אל הציבור שלו, שהיחיד חי מתוכו, וניזון מתוכו, הן בחומר, והן ברוח.

המציאות מורה לנו, שאין כלל זכות קיום ליחיד, אילו היה מבודד לעצמו, בלי ציבור בהיקף מספיק, שישרתוהו, ויעזרוהו בסיפוק צרכיו. ומכאן, שהאדם נברא מלכתחילה לחיות חיי חברה, וכל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, – שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי.

ואם יארע איזה קלקול בגלגל – אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה.” במה ההבדל בין דרגת האדם לדרגת החי? שכל מין החי יכול להתקיים לבד ולא זקוק אפילו להיות במשפחה, להיות בחברת יצורים כמוהו, הוא יכול להיות בחברתם ויכול גם לא, אבל האדם נברא בצורה כזאת שיש לו חולשה גדולה מאוד והוא לא יכול לטפל בעצמו ולקיים את עצמו, להתקיים לבד, אלא הוא חייב עוד אנשים. יש לו רצון לקבל יותר מפותח והוא לא מסוגל לשרת אותו לבד, ולכן הוא חייב שיהיו סביבו עוד אנשים, שהוא יעזור להם והם יעזרו לו, ורק בצורה קולקטיבית הם יוכלו לקבוע חיים נורמליים לרצון לקבל שבמין האדם.

“וכמו כן בענינינו, מדת טובו של כל יחיד ויחיד בתוך הציבור שלו, נערכת לא לפי טובת עצמו, אלא לפי מדת שירותו את הציבור בכללו. וכן להיפך, אין אנו מעריכים את מדת הרע של כל יחיד ויחיד – אלא לפי מדת הנזק שמזיק את הציבור בכלל, ולא לפי ערכו עצמו הפרטי.

הדברים הללו ברורים כשמש בצהרים. הן מצד האמת שבהם, והן מצד הטוב שבהם, כי אין בכלל אלא מה שבפרט, וטובת הכלל היא טובת כל יחיד ויחיד. המזיק לכלל נוטל חלקו בנזק. והמטיב לכלל נוטל חלקו בהטבה. כי היחידים הם חלק מהכלל. ואין לכלל ערך כלשהו והוספה כלשהי יותר מסכום היחידים שבו.

המתבאר שהציבור והיחיד היינו הך, ואין כל ריעותא ליחיד מחמת שעבודו אל הציבור, כי גם חירות הציבור וחירות היחיד, דבר אחד הוא. וכמו שמחלקים ביניהם את הטוב, כן מחלקים ביניהם את החירות.

הרי שמדות טובות ומדות רעות, מעשים טובים ומעשים רעים, נערכים רק כלפי טובת הציבור.

כמובן שהדברים אמורים אם כל היחידים ממלאים את תפקידם לציבור בשלימות. ומקבלים לא יותר מהמגיע להם, ולא לוקחים מחלק חברם. אבל אם חלק מהציבור אינם מתנהגים כאמור, הרי הפועל יוצא מזה, שלא זו בלבד שמזיקים לציבור אלא שגם ניזוקים.

אין להאריך יותר בדבר שידוע ומפורסם, והאמור עד כה אינו אלא להראות את נקודת התורפה, כלומר, המקום התובע את תיקונו. והוא שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא.”

שאלה: בעל הסולם כותב שהאדם צריך לחשוב על טובת כל הציבור ולא על החלק הפרטי שלו. האם האדם יכול באמת להבין, לנתח את הפעולה שלו לפני שהוא בכלל גילה את הטבע האגואיסטי שלו? הרי כל אחד יכול לפרש את זה בצורה אישית.

זה בדיוק מה שקורה. אנחנו צריכים להגיע למצב שלאט לאט, גם על ידי מצבים חיצוניים שהבורא מראה לנו עד כמה אנחנו מתפתחים בצורה לא טובה ממכה למכה, גם בצורה פרטית וגם בצורה כללית, אנחנו חייבים להבין סוף סוף את חוקי המערכת שבה אנחנו נמצאים ולא לבנות בעצמנו את המערכות האלו.

זו טיפשות לחשוב כך, כי באותה תמונת המציאות שאנחנו רואים, בכל היקום, במה שאנחנו מגלים בכל המדעים שלנו, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, אסטרונומיה, בכל דבר, יש לנו חוקים, ובאותם החוקים גם אנחנו קיימים, ופתאום אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לייצב כאן חוקים חדשים כפי שבא לכל אחד. ומתוך זה שכל אחד רוצה שהעולם יתקיים לפי מה שבא לו, לא פחות ולא יותר, ברור שיצאו רק מלחמות ובעיות בין בני אדם.

נניח אתמול היה יום הבחירות אצלנו, וכל אחד הלך לבחור במה שבא לו. זה מראה שאף אחד לא מבין מה היא המערכת הנכונה של ניהול העולם, אלא כולנו כמו עיוורים הולכים וצועקים זה על זה שכל אחד יודע איך לבנות את העולם. לא צריך לבנות את העולם, צריך להבין איך הוא בנוי, ולהצטרף ככל האפשר לאותה המערכת שקיימת.

“עולם כמנהגו נוהג”, ולא צריכים לשנות כלום, רק לשנות את עצמנו, להתאים את עצמנו למערכת שקיימת בתוך המציאות. זאת אומרת לשנות את האדם, לגרום לזה שהאדם ישתנה, ולא שהעולם ישתנה. זו הבעיה, וכדי להבין זאת ניתנה לנו חכמת הקבלה.

ולמה אנחנו צריכים לעבור את הדבר הזה קשה כל כך? כי על ידי זה שאנחנו מתחילים לגלות את עצמנו הפוכים מחוקי הבריאה, מהמציאות כללית, על ידי זה אנחנו מחפשים ומזהים מה הפוך בנו מהמציאות, שזה יצר הרע בסופו של דבר, האגו שלנו, ואנחנו יכולים לתקן אותו כדי להצטרף למערכת הבריאה בצורה שאנחנו עולים בדרגה מעל כל הבריאה, כמו הבורא, “ותהיו כאלוהים יודעי טוב ורע” ואז אנחנו נעשים בלתי מוגבלים בכל הבריאה.

אני כבר לא מדבר על העולם שלנו שמתגלה לנו בחמשת החושים שלנו, שאנחנו יכולים לעוף מקצה לקצה של כל המציאות הגשמית, אלא גם במציאות הרוחנית הכול לפנינו.

תלמיד: האם הקבלה של שליטת הכוח העליון וההסתכלות של המערכת הכללית זהו תהליך חינוכי מתמשך ולא שמקבלים זאת בבת אחת?

נכון. זהו תהליך ארוך שבו עלינו לחנך את עצמנו, לחנך את הילדים שלנו, וכך להמשיך לחנך במשך כמה דורות עד שנביא את כל החברה האנושית להזדהות עם הטבע. אין צורך לתקן את הדומם, הצומח והחי כי הם נפעלים מתוך הטבע, ואילו אנחנו הפוכים מהטבע ולכן גורמים רע לעצמנו ולכל הטבע. לכן עלינו ללמוד את חוקי הטבע ולשנות את עצמנו בהתאם לחוקים שאנחנו מגלים.

שאלה: תלמידים בקורסים של מתחילים מהמדינה שלנו כל הזמן שואלים למה זה קורה אצלנו, למה לעם אחד יש רצון להשמיד עם אחר, והם נמצאים בחוסר הבנה וכאב. יש רצון לענות להם בצורה נכונה גם בשביל לא לדחות אותם מהדרך שלנו וגם כדי לתת להם תמיכה. איך לענות בצורה נכונה למתחילים?

אנחנו רק לומדים את חוקי הטבע ואחרי שנלמד קצת נקיים אותם ככל שניתן, בהדרגה. כשניכנס ונקיים את חוקי הטבע שהם התקרבות לחיבור ואפילו לאהבה בין כולם שזו הדרגה העליונה של החיבור, אז נתחיל להבין עד כמה אנחנו יכולים לשנות את עצמנו, ואז נראה איך הטבע בעצמו ישתנה כלפינו ויפנה אלינו בצורה טובה, יפה, ידידותית, כך אנחנו צריכים לעשות. זאת אומרת, אנחנו מגיעים לחכמת הקבלה כדי ללמוד איך עלינו להשתנות על מנת לגלות את חוקי הטבע האמיתיים.

תלמיד: התלמידים שואלים למה זה קורה דווקא לנו, האם אנחנו העם הכי מקולקל?

יש שבעים אומות העולם וביניהן יש הבדלים בגודל הרצון לקבל, בין שבעים ספירות של זעיר אנפין, ולכן על כל אחד לתקן את עצמו בצורה מסוימת. זה מה שאנחנו לומדים ועוד נלמד.

תלמיד: איך אפשר לענות להם, האם יש פה קשר ישיר או לא?

אנחנו לא רואים את הצורה הכללית וגם לא רואים לאיזה חלק במערכת שייכים כל אדם ואומה אלא בדרך על ידי הלימוד נגלה את הדברים האלה ויהיה לנו יותר ברור. אנחנו לא מקבלים את הידיעה הזאת עכשיו מפני שלא נוכל להשתמש בה בצורה נכונה.

שאלה: כתוב “אין אנו מעריכים מידת הרע של כל יחיד ויחיד אלא לפי מידת הנזק שמזיק לציבור בכלל ולא לפי ערכו עצמו הפרטי”, מה זה אומר?

שאנחנו עדיין לא יכולים להבין במה אנחנו רעים, מהם רע וטוב, איך לכוון את עצמנו יותר ויותר לטוב, לאמת ולנכון. אלא אנחנו חושבים שטוב זה פשוט שטוב לנו באגו שלנו בצורה אינדיבידואלית, ולא שזה טוב אמיתי ששייך לכולם, וזו הבעיה.

תלמיד: אמרת שכל המערכת מקולקלת, שכל נושא הבחירות מקולקל ושאנחנו לא מתעסקים עם המערכת הנכונה. כל שנה עושים לנו בחירות, מה זאת אומרת שאנחנו לא נמצאים במערכת הנכונה, מה רע בזה?

הייתי מקיים בחירות כל ערב או כל בוקר, כשאנשים רואים חדשות או משהו ואחר כך בוחרים בלחיצה על הכפתור, לא צריך בשביל זה יום חופש. כל יום ויום אדם צריך לבחור מה חשוב לו בחיים, כמו שכתוב בחכמת הקבלה “ויהיו בעיניך כחדשים”.

תלמיד: האם בימים קדומים יותר, בימי הסנהדרין, לא היו בחירות? איך בחרו את האנשים? אולי ניקח דוגמה מהם.

הם בחרו את אנשי כנסת הגדולה.

תלמיד: מי הם היו?

אלו שהיה מקובל לחשוב עליהם שהם חכמים היו בוחרים את אנשי כנסת הגדולה אשר תפקדו כממשלה.

תלמיד: כתוב “המזיק לכלל נוטל חלקו בנזק. והמטיב לכלל נוטל חלקו בהטבה”. האם כל יחיד יכול לעשות רע למערכת?

לפי הדרגה שלו.

תלמיד: האם הוא יכול לגרום ממש לנזק?

כן, כתוב “לב שרים ומלכים ביד ה'” ואם זה שר או מלך רע?

שאלה: בעל הסולם כתב שהכול ברור כשמש בצהריים אבל יהודים בישראל ובעולם מפולגים בשאלות הנוגעות ליחס לדת, לחברה, לעם ולאנושות. איך כל חלקי החברה היהודית יכולים לחוש יסוד משותף?

על ידי ההפצה שלכם. יש כאן את היסודות של החברה המתוקנת, צריכים לסדר זאת בכתבים אחרים שיותר קרובים להבנת הקהל הרחב, להשפיע ולפרסם להם, זו העבודה שלכם.

שאלה: בחוויה שלי אני רואה לאורך השנים הצלחה רבה בהפצה של מה שאנחנו לומדים ועוברים פה. המסר באמת מגיע לאנשים ופתאום הם מתחילים לדבר את אותם הדברים, מתחילים להאמין בזה ופועלים לזה. אבל הם לא מבינים שצריך לתקן את האדם, כולם חושבים שצריך לתקן את המנהיגים, שצריך לתקן את המערכות, שצריך להמציא ולבנות את העולם אבל בעצם העולם בנוי והם צריכים פשוט לשנות את עצמם ולהבין איך הכול בנוי. למה המסר הזה עוד לא מחלחל?

כדי לתקן את הקהל צריכים מנהיגים נכונים שמתאימים לאותו שינוי שאתה רוצה לעשות בקהל. מתחילים ממנהיגים שאותם אנחנו רוצים לחנך אצלנו כדי שאחר כך הם ינסו וישתדלו לעבוד עם העם ואז הם יבנו מערכות וזו עבודה גדולה.

אתה לא עובד כמו לפני אלף אלפיים שנה בין אנשים בורים שלא יודעים כלום חוץ מחקלאות פרימיטיבית, אפילו לא בין קיבוצניקים, עובדי אדמה, אלא אתה עובד היום בין אנשים שכולם קשורים בקשרי אינטרנט וכל הדעות שלהם מבולבלות והם בעצמם לא יודעים מה לעשות. האגו שלהם שולט עליהם ומבלבל אותם ואף אחד לא רוצה לשמוע את האחר, תראה איזה בחירות עוברות עליהם, מה אפשר לעשות?

תלמיד: בראייה לאחור יש הרבה כוח בחברה ובקבוצה העולמית שלנו מתוך כך שאנחנו מבררים דברים, לועסים אותם, עובדים עליהם וגם מפיצים. זה מגיע ומחלחל, זאת אומרת המסרים עוברים.

בסדר, בינתיים אנחנו ממשיכים כך ככל האפשר.

שאלה: איך אנחנו יכולים להסביר לאדם שהוא בעצם גלגל השיניים, שמצד אחד העולם בא לשמשני, אבל אני הגלגל שתוקע את העולם מלשמש אותי? בעל הסולם כותב כאן ש”המציאות מורה לנו, שאין כלל זכות קיום ליחיד, אילו היה מבודד לעצמו, בלי ציבור בהיקף מספיק, שישרתוהו, ויעזרוהו בסיפוק צרכיו.” אבל איך אני, שעדיין לא מבין שאני גלגל השיניים שתוקע את כל המכונה הזאת, ושבגלל זה אני לא יכול לקבל את כל הטוב שיש לעולם להציע לי?

אנו משתדלים להגיע לכל אחד ואחד, ולהראות לו שתיקון העולם תלוי בו.

תלמיד: אבל אני לא מבין את זה, אני לא מבין שאני מקולקל. כמו שאמרת קודם אני מקושר לכל העולם, אני יכול היום לדבר עם אנשים בסין, בתאילנד, כאן בפתח תקווה, בכל מקום, אני מחובר אבל אני לא באמת מחובר, אני בעצם הגלגל כרגע שתוקע את הכול .

אבל אתה לומד, עד כמה אתה לא מחובר, איך נכון להתחבר עם כולם, ואיך להפעיל את עצמך נכון עם כולם. זה נקרא לטובת כולם. אתה לומד מה זה לטובת כולם, איך אנחנו צריכים להיות מאורגנים, מה צריך להיות בראש ובלב שלנו, כך שבאמת נעשה טוב לכולם. זה בדיוק הנושא של חכמת הקבלה.

תלמיד: האדם היום באמת מרגיש מאוד מקושר, אבל אנחנו רואים שהוא מופרד מחיה החברה. מה המערכת רוצה ללמד אותנו בזה?

המערכת רוצה ללמד אותנו שאנו לא יכולים להשפיע זה על זה. אמנם אנו תלויים זה בזה, אבל לא יכולים להשפיע נכון זה אל זה.

תלמיד: ומה צריך לעשות?

לשנות את היחס שלנו, זאת אומרת לשנות את האגו שלנו. לאט לאט להעביר את עצמנו מקשר אגואיסטי לקשר אלטרואיסטי, לקשר שבו אנחנו חושבים על המערכת השלמה, איך כולה מיוצבת, ומתייצבת בצורה שהמרכז שלה הוא הנקודה המשותפת לכולם.

שאלה: הדברים שהוא כותב פה באמת קשים “שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים”. אני מבין את זה בשכל, אבל ברגש אני מרגיש שאני מסתובב כגלגל חופשי. מתי אדם מתחיל להרגיש באמת?

אם תנסה להיכנס לעבודה חברתית כדי להשפיע על הסביבה, ולקבל מהם תגובה שאתה מצפה לקבל, אז אתה תרגיש כמה אתה נמצא איתם בקשרים הדדיים. כשאתה משפיע עליהם, הם יכולים להשפיע עליך, וכך תדע איך אתה צריך להיות מקושר אליהם.

זה מה שנקרא עבודה ציבורית.

תלמיד: המקובל באמת מרגיש ככה, הוא חי את זה שהוא לא יכול לזוז חופשי במציאות?

ודאי. איך אתה יכול לתאר לעצמך שאתה זז חופשי? אתה רוצה להשפיע על אחרים, להביא אותם בפועל לעבודה הדדית, לחיבור הדדי. האם מישהו הולך איתך, מוכן לשמוע אותך, מסכים איתך?

תלמיד: נניח אתמול הלכתי לקלפי ובחרתי מה שאני רוצה, ומבחינתי זה בסדר גמור. או יותר גרוע, לא הגעתי לפגישת עשירייה, העשירייה ממשיכה להתקיים, אני ממשיך להתקיים בנפרד כאילו, אני לא באמת מרגיש את התלות.

זו הבעיה, כי אתה צריך להרגיש את התלות. תלות מרגישים על ידי לקיחת תפקיד, כשאתה לוקח תפקיד בעשירייה, ומקיים את התפקיד, אחרת לא תהיה לך שום התקדמות. כל אחד חייב לחיות כך.

שאלה: כנראה שלא הבנתי תשובה הקודמת שלך. אמרת קודם שאם בחרת את צורת ניהול המדינה הזו, שמצביעים ואז מחליטים לפי הרוב – זו דמוקרטיה. אבל זו לא צורה שבה אני הבנתי את המאמר. הוא אומר, שאחרי רבים להטות, אחרי יחיד להטות. הרוב נקבע בהצבעה, בסדר, אבל כשצריך לקבל החלטות, איך אפשר לקבל החלטות לפי הרוב? רק חכמים יכולים לקבל החלטות.

אני לא מבין מה בדיוק אתה שואל, אבל אם אתה שואל איך זה צריך להיות בדמוקרטיה, שם אנחנו כל הזמן נמצאים בבדיקה מה לטובת הרוב, ומכופפים את עצמנו כלפי הרוב.

תלמיד: זאת אומרת, נניח הרוב רוצה ירידת מחירים.

אני לא יודע, ואני לא נכנס לפתרונות. אני רק אומר ש”בתוך עמי אנוכי יושבת”, זה מה שקודם כל צריך לעשות. לבנות מנגנון כזה, שאנחנו נמצאים בתוך הרוב, והרוב הוא הקובע.

שאלה: הוא קובע מה הצורך שלו, אבל להחליט איך לנהל את המדינה, זה צריך להיות בידי יחידים שמבינים, נכון?

לא, הרוב לא שייך לניהול המדינה. ובאמת הדמוקרטיה הזאת הורסת לגמרי את כל יסודות הטבע. אין דבר כזה בטבע. שכולם בוחרים את מי שנהל אותם. זה לגמרי לא נכון, ואנחנו רואים עד כמה זה מקולקל.

שאלה: מצד אחד אנחנו רואים כמה הדמוקרטיה באמת מגיעה למצב של משבר, מצד אחר בעל הסולם כותב על החופש של היחיד. אנחנו רואים שהעולם עכשיו מתחלק לכל מיני גישות, או למשטרים טוטליטריים שיותר מדינות מגיעות לזה או לדמוקרטיה. איך זה צריך להתפתח?

אנחנו נראה, זה עוד לפנינו, נראה את זה בעתיד. אתה לא יכול לעשות אלף צורות לפי הטעמים של כל אחד בחברה, אלא אתה צריך לחנך אותם לצורה היחידה שהיא אמתית ומתאימה לכולם. ואת זה נגלה ונשתדל גם לחנך את עצמנו.

תלמיד: בצפון קוריאה לדוגמה, יש אחדות בעם, כולם הולכים שם במסדר, אבל הם לא יוכלו ללמוד את חוכמת הקבלה כי המשטר שלהם לא ייתן להם. אנחנו גם רואים מדינות דמוקרטיות שיש שם ריבוי דעות. בכל מקרה זה לא ברור, אנחנו רואים שהכול מחמיר בעולם. האם צריך למצוא איזו גרסה אמצעית?

המאמר נקרא “השלום בעולם”, נסיים את המאמר ואז נגלה איך להגיע למצב כזה.

שאלה: איך כל אחד יכול לשמור על הייחודיות שלו שהוא קיבל מהבורא בתפיסות, בדעות, בתכונות, ועם זאת לפעול לפי הכלל שטובת היחיד וטובת הציבור אחד הם?

בהתפתחות שלנו אנחנו צריכים להגיע להבנה שטובת היחיד וטובת הציבור יהיו כאחד. לא יכול להיות שהם יהיו בהתנגדות, בהתנגשות זה עם זה. זה מה שצריך להיות. זו תהיה בדיקה כמה אנחנו מפותחים כך שחופש היחיד וחופש החברה הוא אותו חופש, שטובת החברה וטובת היחיד היא אותה הטובה, ולפי זה נוכל לקבוע שאנחנו נמצאים בקביעת המצב הנכון.

שאלה: איך אפשר לגרום לאדם להבין שהפגיעה שלו בחברה היא פגיעה שלו בעצמו?

אם האדם מתחיל להרגיש שהוא חלק אינטגרלי, בלתי נפרד מהחברה, ולכן אם רע לחברה – רע לו, אם טוב לחברה – טוב לו, אז אין לנו מה להוסיף לזה. האדם בעצמו ירצה לקיים את חוקי החברה. רק תבינו שזה עניין של חינוך. אם אני מראה מיום ליום כמה החוקים, התנאים של כל מדינה, מתחלקים בצורה נכונה לכל אחד, אז זה מחנך את כולם.

זה כמו במשפחה. מביאים משכורת, מאבא, מאימא, לא חשוב ממי עוד, ומחלקים לכולם, וכל אחד רואה כמה נותנים לאחר, כך מחלקים וכך חיים. אם יהיה יותר, אז נקבל כולנו יותר באופן יחסי, ואם ההיפך, אז נקבל פחות. אם היינו מחלקים כך את מה שכולנו מרוויחים, מחלקים גז, חשמל, מזון, כל דבר ודבר, אם כולנו היינו יודעים שכך זה ולא אחרת, אז זה היה החינוך הכי טוב. נקווה שנגיע לזה.

שאלה: קשה לקרוא את המאמר הזה בלי לרצות שכל באי עולם גם יקראו אותו. האם הנשים צריכות לחשוב איך למסור את המאמרים האלה לעולם?

ודאי שכן. זו עבודת הנשים במיוחד, לפרסם, לפזר את המאמרים הטובים, אני לא בטוח שדווקא בצורה כזאת כמו שהם כתובים, כי לא כולם יצליחו לקרוא ולהבין, זו בעיה, אבל ההפצה היא העיקר.

שאלה: האם הכנה עצמאית של סדנאות לעשירייה היא חלק מהותי בדאגה לעשירייה?

נכון.

שאלה: איך לעשות את מעשה הגבורה ולהתפלל כל שעה מהלב?

להשתדל להראות עד כמה זה משפיע על כולם ומקדם את כולם לגמר התיקון, ואז באמת ירגישו בפעולה המסוימת הזו של התקדמות לטובה מעשה גבורה.

שאלה: בנוגע לתלות של האדם בחברה. אתם בקבוצה רציתם לחבר את הארנקים בעשירייה, והרב”ש אמר שלא הבנתם נכון, האם זה כי לא הייתם מוכנים או שזה לא עובד כך בעשירייה?

אסור שיהיה מעשה שהוא לא לפי היכולת, שהוא לא לפי התיקון, ולכן הוא כך אמר, “איך אתם רוצים לאחד את המשכורות, עם כל הרצון הטוב שלכם, אם אתם עדיין לא מחוברים ביניכם למערכת אחת”. בזה הייתה התקלה.

שאלה: יש לנו ארגון של גבאים וש”צים, שכל חבר הופך להיות אחראי על העשירייה, ויש הכבדה כזאת. לפעמים קורה שאתה אחראי יומיים ברצף, ואז זה עוד יותר קשה. ובאופן תיאורטי, בפעולה כזאת של להיות שבוע שלם אחראי על העשירייה מפחיד אותי לחשוב על זה. אנחנו אומרים שאנחנו צריכים כל יום להיות אחראים על העשירייה ואפילו להשתוקק להיות בזה כל החיים, האם יש איזו משמעות פרקטית להיות אחראי על העשירייה, לדוגמה לשבוע?

הבעיה היא שאנחנו עדיין לא מרגישים את מערכת הקשר בינינו בתוכנו, בתוך הלב שלנו, לא מרגישים את זה, ולכן יש כאן בעיה.

תלמיד: כלומר הייתי יכול לעשות את התורנות הזאת בשמחה או להיות בהכבדה חודש.

צריכים ללכת רק אם הכלל מסוגל לעמוד בזה.

שאלה: לקחתי חלק מהמאמר לציוץ בטוויטר, ונתקלתי בשאלות מאנשים חיצוניים כשאני מנסה להסביר להם נניח עיקרון אחד במאמר, והם שאלו אותי “אז לפי איזה כלל אני שייך”?

את זה רק אתה צריך לבחור ולהבין.

(סוף השיעור)