HOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Rabash. What Are the Two Discernments before Lishma?. 11 (1988)

שיעור בוקר 26.10.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי רב”ש” חלק א’, עמ’ 624,

מאמר “מהו הב’ הבחנות שלפני לשמה”

קריין: ספר “כתבי רב”ש” כרך א’, עמ’ 624, מאמר “מהו הב’ הבחנות שלפני לשמה”.

זה מאמר מאוד חשוב, טוב ומועיל. בואו נקרא ונתעמק בו, תשאלו שאלות ונבין על מה מדובר.

מהו הב’ הבחנות שלפני לשמה

תשמ”ח – מאמר י”א
1987/88 – מאמר 11

“בזה”ק שמות שואל מה שכתוב “ואלה שמות בני ישראל, הבאים מצרימה, את יעקב, איש וביתו באו”. למה מתחיל בישראל וגומר ביעקב. ומתרץ שם, בדרך המדרגות עליונות.

ויש להבין ענין ב’ מדרגות גם בזמן ההכנה, עוד מטרם שהאדם זכה לבחינת לשמה, שישראל מראה על שלימות, כי ישראל הוא בחינת לי – ראש, ויעקב היא מדרגה יותר קטנה.

הנה הסדר שהאדם מתחיל בעבודת ה’ הוא, כמובן, שלא לשמה. ואז העבודה שהוא עושה בבחינת המעשה, כלומר בלי כוונה, שצריכה להיות בעמ”נ להשפיע. ולכן בבחינת המעשה, האדם רואה שהוא מתקדם יפה, כל יום ויום מתרבה הרכוש שלו בתורה ומצות, האדם מרגיש עצמו במצב של עליה, היות שהוא רואה, שהוא עולה בדרגה, כלומר, שהוא רואה, שהוא קובץ על יד כל פעם ופעם.

ואז הוא מקבל חיות בעבודה שלו מבחינת אור מקיף, המאיר לכולם, כלומר האור המאיר לכלל ישראל, כמבואר (בתע”ס חלק א’), שאור מקיף מאיר אפילו לכלים דקבלה. מה שאין כן אור פנימי, זה מאיר דוקא לכלים דהשפעה. כי הצמצום א’, שהיה על בחי”ד, שלא לקבל אור בתוכה, לכן נתרחק האור מהכלי, שהאור היה מאיר בפנימיות.

ובענין אור מקיף מבואר בפנים מסבירות (דף כ”ט ד”ה הד’) וזה לשונו, “הד’ היא בחינת אור מקיף עצמו, כי האין סוף מאיר עכשיו בחינת השפעה ממקומו בריחוק מן המקום. כלומר, כיון דנקודת הרצון של בחי”ד נתמעטה ולא היה בה שום רצון לקבל, ממילא אבדה הכלי קבלה שלה, ולא יכלה לקבל לתוכה האור אין סוף ברוך הוא כמקדם. והנקודה דאמצעיתא נתרחקה מהאור. ועל כן אנו מכנים זה בשם “הרחקת מקום לאין סוף ברוך הוא”.

זאת אומרת, האור אין סוף מאיר בבחינת מקיף, אפילו למקומות שאין עדיין הכלי הראוי לקבל בעמ”נ להשפיע, אלא שנקרא “הארה מצומצמת”. מה שאין כן האור פנימי מאיר השפעה רחבה ובשפע, כמבואר שם.

ולכן במצב דשלא לשמה האדם מרגיש עצמו לבחינת מדרגת ישראל. מה שאין כן אם האדם רוצה להכנס בעבודה דלהשפיע, כלומר, שיהיו לו כלים לקבל אור פנימי, שאז הוא רוצה לצאת מאהבה עצמית, אז באים לתוך גלות מצרים. זאת אומרת, שאז רואים איך שהאדם מרוחק מלהיות דבוק בהקב”ה בהשתוות הצורה. אלא, בין במוחא ובין בליבא, שולטת קליפת מצרים.”

שאלה: רב”ש כותב שכל עוד האדם לא רוצה ללכת לבחינת לשמה אז הוא בעצם לא מגיע לגילוי הרע.

ודאי, אם אני לא רוצה להגיע ללשמה אז איזה הפרעות אני יכול להרגיש?

תלמיד: זאת אומרת, כל הדרך היא לא כלפי מה שאני עושה כרגע אלא כלפי המטרה שלי.

כן, נכון. איפה שאתה נמצא אתה נמצא, לא חשוב באיזה מצב אתה, אם אתה רוצה להגיע ללשמה אז בהתאם לכך אתה מתחיל להרגיש הפרעות.

תלמיד: וזה בעצם ההבדל בין לומדי קבלה לבין כל האחרים?

כל האחרים לא מרגישים שיש להם איזו התנגדות, שמשהו לא מסתדר, שהם רוצים משהו וזה לא קורה. דווקא ההיפך, כל יום ויום הם מרגישים שהם מקיימים כל מיני פעולות ומוסיפים ומגיעים עם רכוש גדול לסוף החיים. מה שאין כן, מי שרוצה להגיע לעל מנת להשפיע, אז כל יום ויום, ככל שהצליח אתמול, יש לו יותר הכבדה היום, והוא רואה שהוא לא מצליח. ואז הוא צריך חיבור עם החברים, לימוד, אור מקיף, כל מיני תומכים שיקדמו אותו איכשהו, אחרת הוא יברח.

זאת אומרת, אנשים שרוצים להגיע לאמת צריכים לעבור הרבה שלבים של שקר.

שאלה: על איזה מעשים רב”ש מדבר כאן שמתקבצים כל יום ובלי כוונה אבל בכל זאת מושכים את האור המקיף?

תקרא מה שהוא כותב.

תלמיד: רב”ש כותב, “הנה הסדר שהאדם מתחיל בעבודת ה’ הוא, כמובן, שלא לשמה. ואז העבודה שהוא עושה בבחינת המעשה, כלומר בלי כוונה, שצריכה להיות בעמ”נ להשפיע. ולכן בבחינת המעשה, האדם רואה שהוא מתקדם יפה, כל יום ויום מתרבה הרכוש שלו בתורה ומצות,”.

ואז הוא נותן הסבר שעל ידי המעשים האלה “הוא מקבל חיות בעבודה שלו מבחינת אור מקיף” וזה כנראה מקדם אותו.

כן. בכל זאת זה מקדם ומחזיק אותו.

תלמיד: אז מהם המעשים האלה בכלי כוונה?

עדיין אין לו כוונה רצויה, על מנת להשפיע, הוא רק רוצה להגיע לזה, ולכן האור המקיף פועל עליו ומקדם.

שאלה: בדרך שלנו אנחנו מרגישים שאנחנו מוסיפים ויש לנו שלמות.

בדרך שלנו אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו מתקדמים בזה שיותר ויותר נעשים קרובים זה לזה, מבינים את הדרך יותר, על אף שלא רואים שזה מתממש ממש, אבל כך זה הולך. ומאתמול להיום, מהיום למחר אני מקווה שאני יותר ויותר נמצא באור מקיף ועם החברים שלי יחד, אני מושך את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: על מי הוא מדבר כאן כשהוא אומר שיש לו מדרגת ישראל ומרגיש את עצמו בשלמות והוא מוסיף כל יום?

נקרא מה שהוא כותב. “ולכן במצב דשלא לשמה האדם מרגיש עצמו לבחינת מדרגת ישראל. מה שאין כן אם האדם רוצה להכנס בעבודה דלהשפיע,” זאת אומרת לא כמו שכולם, “כלומר, שיהיו לו כלים לקבל אור פנימי, שאז הוא רוצה לצאת מאהבה עצמית, אז באים לתוך גלות מצרים. זאת אומרת, שאז רואים איך שהאדם מרוחק מלהיות דבוק בהקב”ה בהשתוות הצורה. אלא, בין במוחא ובין בליבא, שולטת קליפת מצרים.”

תלמיד: אני מנסה להבין האם הוא מדבר עלינו פה, שאדם מתחיל את העבודה בבחינת ישראל, שלמות, מוסיף כל יום ומקבל אור מקיף.

אנחנו לא מרגישים עדיין שאנחנו בפועל נמצאים בזה.

שאלה: מה זו קליפת מצריים?

קליפת מצרים זה נקרא שאני מאוד רוצה להגיע להשפעה ורואה שמשהו מחזיק אותי בקבלה.

שאלה: מה זה אור פנימי ואיך אנחנו מגיעים למצב הזה?

אור פנימי זה מה שמורגש במסך שאנחנו רוכשים על ידי החיבור בינינו.

שאלה: רב”ש אומר פה, “לצאת מאהבה עצמית”, אז בעצם את הכוח אנחנו מקבלים אחד מחברו שזה אור מקיף, אבל בעצם איך אנחנו מגיעים לאור פנימי, שזה הרגשה פנימית יותר?

ככל שאנחנו רוצים לעזור זה לזה ולהיות מחוברים כדי לבנות כלי אחד רוחני, ורוחני לא יכול להיות באדם אחד, אלא לפחות בשניים כי “מיעוט הרבים שניים”, לכן אנחנו צריכים להתחבר. במידה שאנחנו מתחברים נגד הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, אנחנו מושכים בזה מאור המחזיר למוטב, אור מקיף והוא מאיר לנו מרחוק וכך ויותר ויותר קרוב.

קריין: אני ממשיך לקרוא.

“ובמצב הזה כבר הוא רואה, איך שהוא רחוק מלהיות בחינת ישראל, אלא שהוא נמצא במצב של יעקב, מצב של קטנות, מלשון עקביים וסוף. כלומר, שהוא נמצא בתכלית השפלות, שהוא רואה, שכל יום ויום הוא יותר מרוחק מהקב”ה, ואין לו אחיזה בקדושה.

וזה נקרא “גלות מצרים”, שזה ענין שפרעה בא לאדם ושואל “מי ה’, אשר אשמע בקולו”. כלומר, שכל פעם באות מחשבות של פרעה, ושואלות לו את השאלה הזו. ואין לאדם, רק עצה אחת, שיצעק לה’, שיעזור לו ממחשבות אלו, שזוהי הסתרה, שמסתיר על אמונת ה’. וזה נקרא מצר-מי, שמצריים שואלים את שאלת “מי ה’, אשר אשמע בקולו”. וזהו מצר-ים.

ובמצב הזה הוא נמצא תמיד בשאלות. וזה שכתוב “הבאים מצרימה”, פירוש מצר-יה. “את יעקב”, שבאו למדרגת “עקב”, בחינת סוף וסיום של קדושה, שהרגישו שבבחינה יה, בזמן שהיו צריכים לקבל עליהם מלכות שמים, היה צר להם, שלא יכלו, מסיבת שאלות פרעה מלך מצרים, שהיה שולט עליהם עם השאלות של “מי ומה”, שהם בחינת מוחא וליבא, כלומר “מי ה’ אשר אשמע בקולו”, ו”מה העבודה הזאת לכם”.

וזה שכתוב “מן המצר קראתי יה”, שהתפלה היא מזה שמגיעות להם בחינת צרות מן המצריים כנ”ל. וזה שכתוב “ויזעקו אל ה’ בצר להם, ממצוקותיהם יושיעם”. וידוע, שענין “צר” פירושו צר מחסדים, כלומר שלא היו יכולים לעסוק בעניני השפעה. זאת אומרת, בשעה שרצו לקבל על עצמם מלכות שמים, הנקרא “יה” בעמ”נ להשפיע, היו מרגישים בחינת צרות, שאין הם מסוגלים לעשות משהו בבחינת החסד.

שההבחן בין להשפיע או שהעבודה היא בעמ”נ לקבל הוא מרחק רב. היות בזמן שרוצים להשתמש בכלים דקבלה, אז יכולים לקבל הנאה ותענוג, מזה שניתן מלכתחילה ניצוצות של אור בתוך הקליפות, שהן נקראות כלי קבלה, בכדי שיתקיים העולם. אי לזאת, כשהאדם רוצה להשתמש עם כלי הקבלה, יש לו מקום שמשם נמשכים התענוגים, הנקראים בשם “נהירו דקיק”, המאיר בעולם, כנ”ל בכדי להתקיים.

מה שאין כן כשהאדם לא רוצה להשתמש עם הכלי קבלה, וכלי השפעה עוד לא השיג, נמצא אז במצב לא נח, כי אין לו עוד המקום שמשם הוא יכול להמשיך הנאה ותענוג. אי לזאת, כשרוצה לעבוד בבחינת השפעה, ולקבל הנאה ותענוג בכלים דהשפעה, והיות כלים דהשפעה עדיין אין לו, לכן, כשמרגיש את הגלות, אז צועק “מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה”, שענין “רחב” פירושו, כידוע, רחב בחסדים, שה’ עוזר לו עם מידת חסדים, כלומר, שנותן לו כלים דהשפעה.”

שאלה: האם הצורך, הנחיצות בלהכיר את החשיבות קשור דווקא להבנה של מה שאנחנו רוצים להשיג?

כן, אנחנו חייבים להשיג חשיבות בעבודה שלנו ומתוך זה אנחנו יכולים לדרוש ולעלות.

שאלה: כתוב כאן שאדם כבר לא רוצה להשתמש בכלים דקבלה ועדיין לא קיבל כלים בעל מנת להשפיע, וכאן נולדת הבקשה והבורא כתוצאה מזה עוזר לו מבחינת חסדים. מה כאן סדר העבודה? האם אני צריך לסרב להשתמש בכלים דקבלה אפילו אם עדיין אין לי כלים בעל מנת להשפיע?

כן, בדיוק כך. אדם לא רוצה לעבוד עם אף אחד מהכלים שלו כי רואה שהם כולם מקולקלים, ואז על ידי מאור המחזיר למוטב הוא מקבל קודם כל אפשרות לשלוט על הכלים דהשפעה ואחר כך אפילו על הכלים דקבלה.

תלמיד: איך להגיע למצב הזה? מה זאת אומרת שאני לא רוצה להשתמש בשום כלים דקבלה?

זה קורה על ידי המאור המחזיר למוטב, זה לא שאנחנו קובעים. אני לא יודע איך מה אני צריך לעשות ברגע הבא, אני פשוט עובד על החיבור עם החברים ועל ההמשך בלימוד וכך לאט לאט מאיר עלי המאור המחזיר למוטב ואני משתנה.

תלמיד: זה אמור להתקיים בו זמנית, אני לא רוצה להשתמש בכלים דקבלה ובו זמנית רוצה לקבל כלים דעל מנת להשפיע או שסתם לא רוצה כלום?

יש כזה מצב שאני לא רוצה כלום.

שאלה: מה זה שאני רוצה להגיע לעל מנת להשפיע ואני נכנס להרגשה של בחינת צרוּת.

צר מחסדים, שאני מרגיש שחסרים לי חסדים, שאני מבין שאני צריך כוחות השפעה.

שאלה: מה זה המצב הזה שאמרת לחבר, “שאני לא רוצה כלום”? מה זה כשנמצאים בין לא להשתמש בכלים דקבלה וגם אין לי כלים דהשפעה?

אני לא מרגיש שיש לי משיכה למשהו ברור. יש כאלה מצבים שנמצאים “בין שמיים לארץ” מה שנקרא.

תלמיד: מאיפה אדם מקבל כוח להמשיך לעבוד ולהתקדם בצורה הזאת?

הוא מקבל כוח מלמעלה, מפני שהמצב הזה הוא גם רוחני, רק קורה בין זה לזה, ביני לביני.

תלמיד: זה סוג של ניתוק מהבורא?

ניתוק מהכלים דקבלה ומהכלים דהשפעה. יש כזה מצב שנקרא שנמצאים ממש בין שמים לארץ. אנחנו צריכים לעבור את המצבים האלה ולראות עד כמה הם מתקיימים בכל אחד. אין אדם שלא עובר את זה.

“וזה נקרא, שיוצא מגלות מצרים, ונכנס לגאולה, בזה שעתה הוא כבר יכול לעבוד בעמ”נ להשפיע, כי כבר מרגיש את חשיבות של גדלות הבורא, מזה שיש לו כלים דהשפעה, הנקראים “השתוות הצורה”, היות שבזמן שהקב”ה נותן לו את ההרחבה של כלים דהשפעה, נעבר ממנו הצמצום וההסתר, שהיה לו מכח שליטת קליפת מצרים, עם השאלות והשליטות שלהם. ועכשיו הוא כבר מקבל מלכות שמים לא בבחינת “צר” כמקודם לכן, אלא “בהרחבה”. וזה נקרא “ענני במרחב יה”, כנ”ל. ואז נקרא שהוא זכה לבחינת עבודה דלשמה. נמצא, שיש להבחין ב’ בחינות בעבודה, עוד מטרם שמגיעים לבחינת לשמה.

אחד, בחינת ישראל, שהוא מרגיש, שיש לו שלימות מבחינת לי – ראש. וזהו בעבודה מבחינת הכלל, שאז הוא מקבל מבחינת מקיף כללי, המאיר מרחוק, שפירושו, שאף בזמן שהאדם עדיין מרוחק מה’, כלומר שעדיין שקוע בהרצון לקבל לעצמו, וגם בשלא לשמה הזה, ישנם גם תענוגים, מצד שהם מעורבים ביחד עם העבודה שלו, שאלו התענוגים שהוא מקבל משאר אנשים, שמכבדים אותו, ובכבוד, וכיוצא בו בשאר דברים, המקבל מאנשים בזכות שהם יודעים שהוא עובד ה’. וכאן הוא מקבל תענוג מבחינת “הנהירו דקיק”, שניתן לתענוגים הגשמיים, שהם נקראים בכללות “קנאה, תאוה וכבוד”. ומשום זה הם מרגישים עצמם לשלימים, לבחינת ישראל.

“בחינה הב’ היא בעת שמתחיל להכנס לעבודה דלשמה, אז מתחיל לרדת לגלות מצרים, ואז מתחיל הגוף לבגוד בהאדם, ולא נותן לו לעבוד עבודה זו, עם כל מיני שאלות, שאין להשיב עליהן בתוך הדעת. ולמעלה מהדעת לא תמיד האדם מוכשר להתגבר עליו. ואז הוא מתחיל להרגיש את ענין עליות וירידות, היות שכל פעם מראים לאדם מלמעלה, מה זה עבודה דלהשפיע ולא לתועלת עצמו. הגם שכל אדם מבין זה, אבל כשבא מלמעלה, כשנותנים לו להבין, הוא בא אז לידי הרגשה.” זה ההבדל בין מה שהיה וכאן. כי קודם הוא ידע ועכשיו הוא מרגיש. “ואז מתחיל סדר העבודה של “חומר ולבנים”, שמרגישים קושי השעבוד של הגלות.”

שאלה: הוא כותב שכשמתחילה העבודה בלשמה מתחילות השאלות, אז כביכול לפני כן לא היו שאלות?

בפועל קודם הוא נמצא נגד הרצון לקבל של עצמו, וזה נקרא שהוא נמצא ב”גלות מצרים”, שיש עליו שליטת פרעה, האגו, והוא צריך נגד האגו הזה לעבוד, והוא לא מסוגל ולא רוצה. ואז נמצא שהמצב הוא הרבה יותר קשה ממה שהיה קודם. מאיפה הוא ייקח עכשיו כוחות והצדקה למצב?

תלמיד: זה עוד לא בלשמה, נכון?

זה ממש בדרך.

שאלה: בבחינה הראשונה יש איזה דמיון שבן אדם נצמא במצב של ישראל ואחר כך בגלות מצרים. מה מביא אותנו לכך שאנחנו עוזבים את המצב הראשון כשאנחנו בישראל ומגיעים למצב השני כשאנחנו נכנסים לגלות מצרים?

זה שנראה לו שהוא נמצא בישראל, זה לא היה ישראל הרוחני, זה היה ישראל הגשמי. זאת אומרת שהיה לומד, מבין קצת, אבל לא הרגיש שהוא נמצא בצורה הפוכה מישראל הרוחני. עוד לא היה לו קשר עם הבורא כדי שירגיש שהוא הפוך ממנו.

שאלה: איך יכולים לעזור לחבר להתגבר אם הוא לא מבקש עזרה, לא רואה בנו כעשירייה מקום שיכול לעזור לו, ולא רואה בנו את ישראל?

אנחנו צריכים להשתדל למשוך אותו לתוך החברה, לתוך העשירייה. להשתדל לעשות כל מיני פעולות חברתיות כדי שהוא יהיה מחובר איתנו, ואז לאט לאט אנחנו נשפיע אליו. והעיקר כל הזמן בהזדמנות לדבר על זה שאי אפשר להגיע למטרת החיים בלי חיבור, אלא דווקא בתוך החיבור בינינו מתגלה המטרה.

והבורא הוא סך הכול הסיכום של המאמצים שלנו להיות בחיבור, כי הוא מתגלה במרכז העשירייה. אם אנחנו כך נדבר עימו ונסביר לעצמנו וגם נסביר לו על מה מדובר, אני חושב שהוא לא ירצה להסכים כי זה נגד האגו שלו. וזה אומר רק שהרצון לקבל שלו הוא גדול. ובעתיד הוא יוכל להיות מקובל גדול, אבל כך אנחנו צריכים לעבוד. לאט אט, בצורה כזאת.

שאלה: איזה ההבדל יש בין להתנתק מכלים דקבלה לבין להתנתק מתענוג שמרגישים בכלים דקבלה, שהתענוג הוא כביכול לא כשר?

אני חושב שזה וזה הם אותו הדבר אם מתנתקים מהכלים או מתנתקים מהתענוג.

שאלה: האם יש הבדל בין המצב שנקרא “מצרים” למצב שנקרא “גלות מצרים”?

מצב שנקרא “מצרים” זה בעצם שליטת הרצון לקבל. מצב שנקרא “גלות מצרים”, שאדם מרגיש שהוא נמצא ברצונות לקבל שלו, והרצונות האלה ממש כובשים אותו והוא נמצא בשליטה שלהם. במידה שרוצה לצאת מהם הוא מרגיש את הגלות.

תלמיד: זה שהוא רוצה לצאת מהם, זה כבר נקרא “עבודה לשמה”?

לא. זה עוד לא עבודה לשמה, אבל זה בדרך. זה שהוא רוצה לצאת מעל מנת לקבל ולהגיע לעל מנת להשפיע, זה כבר הכיוון הנכון.

שאלה: איך נוכל לדעת בביטחון שאנחנו נמצאים בגלות ולא נמצאים בישראל?

תלוי למה אתם משתוקקים. אני משתוקק למשהו, כלומר אין לי עכשיו את מה שאני משתוקק אליו ואני רוצה להגיע אליו. אז תבדוק, למה אתה רוצה להגיע שאין לך עכשיו. אם אנחנו רוצים להגיע לעל מנת להשפיע, לחיבור בינינו, ואין לנו את זה עכשיו, סימן שאנחנו נמצאים במצרים ‘בגלות, כך זה נקרא. אם נעבוד כנגד זה, אז יש לנו סיכוי שנצא מהגלות, נברח משליטת הרצון לקבל על מנת לקבל שלנו ונגיע לעל מנת להשפיע. זה נקרא שיוצאים ממצרים ומגיעים לכוונה, או לארץ, או לרצון ישראל, ישר א-ל, ישר לבורא.

שאלה: מה מאפיין עליות וירידות של אדם שמרגיש את קושי שעבוד הגלות?

זה כלפי המטרה, כלפי הכוחות שלו – יותר כוחות, פחות כוחות, קרוב יותר, רחוק יותר – אלו התנודות שלו בדרך אבל כך הוא מתקדם.

שאלה: כלומר אנחנו נמצאים במצב של גלות. האם אנחנו נהיים מודעים לכך רק כשנודע לנו שיש אופציה אחרת של השפעה?

כן. אנחנו עוד לא רואים ממש את הגלות, כי מתוך הגלות צריכים כבר להרגיש את הגאולה.

תלמיד: איך אנחנו מגיעים לפני שאנחנו מודעים לכך שיש אופציה נוספת?

רוצים לצאת משליטת הרצון לקבל על ידי חיבור בינינו. המצב העתידי, גמר התיקון העתידי, כבר נמצא בצורה פוטנציאלית בנו, כי אנחנו קבוצה. אם אנחנו מתחברים במרכז שלנו ללא שום הגבלות, בכל הכוחות, אז אנחנו מגיעים לגמר תיקון, אנחנו כבר מתאימים את עצמנו לאדם הראשון, למערכת שלו. יש בידנו כבר אותו מבנה שצריך להיות בגמר התיקון, אז פשוט נרוץ למצב הזה.

שאלה: מעבר לרצון לקבל יש אופציה של רצון להשפיע, אבל לפני שאנחנו מודעים לכך, אנחנו בכלל לא מודעים שאנחנו בגלות. איך אנחנו מגיעים ממצב שאנחנו לא מודעים בכלל שיש עוד אופציה של השפעה, למצב שאנחנו כן מודעים לזה ואז יכולים להתחיל?

אנחנו מסבירים את זה, מסבירים לכל אחד, וכולנו יחד קוראים מאמרים, מדברים על זה, דנים על זה.

אני מבין אותך, יש אנשים שממש זמן רב לא מבינים על מה כתוב בחכמת הקבלה. כי חכמת הקבלה מדברת על איך לעלות מרצון לקבל לרצון להשפיע, איך לעורר בנו רצון להשפיע, רצון חדש שלא היה קודם ולא יכול להיות, אלא אם כן נמשוך את המאור המחזיר למוטב.

שאלה: המצב הזה של מה שתיארנו בין שמים לארץ, צריך בו המון סבלנות, כי אנחנו מאוד רוצים כבר השפעה, ולעומת זאת אנחנו עדיין לא רוצים להתנתק לגמרי מהקבלה. לפי מה שסיפרת פעם, אתה התנתקת לגמרי, חתכת את הדברים, גם בתחום המקצועי, גם את מקום המגורים שלך. לאור הניסיון שלך, מה העצה שלך כדי לעבור את התקופה הזאת בצורה מוצלחת?

אנחנו לא צריכים להתנתק ממקצוע ולא ממקום המגורים וחס ושלום ממשפחה ומעבודה, מכלום, אנחנו צריכים רק דבר אחד, כל הזמן להיות שקועים במאמרים של בעל הסולם ורב”ש ולראות כמה חשוב לנו הכוח שנקבל מהקריאה בהם. אם אנחנו קוראים במיוחד יחד במסגרת הקבוצה, אז זה משפיע עלינו ומקדם אותנו. פעם זה יותר למטה ופעם זה יותר למעלה, בעד ונגד, אלו התנודות שאנחנו תמיד נמצאים בהן לפני לשמה.

אבל העיקר הוא שאנחנו צריכים לקבל כוח מלמעלה כדי שהכוח הזה יעזור לנו להעריך את תכונת ההשפעה, שנוכל להשפיע זה לזה, להתחבר זה אל זה, כך שיהיה כוח השפעה אחד גדול.

תלמיד: משהו השתנה בתנאים בתקופה שלך זה היה בצורה אחרת?

לא, לא השתנה כלום. חכמת הקבלה לא השתנתה לאורך כל ההיסטוריה של הטבע. ואפילו זה שאנחנו אומרים שחכמי התלמוד הקלו לעומת חכמי המשנה שאמרו שהמאור שבה מחזירו למוטב, זה פשוט אותו דבר רק לנו הוא קרוב יותר.

שאלה: איך אנחנו בודקים כעשירייה שאנחנו הראש הנכון?

ככל שאתם רואים את עצמכם בחיבור ביניכם אתם מגיעים למימוש, להיות “כאיש אחד בלב אחד” ובמצב הזה שאתם דבוקים בבורא.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו שומעים על המצב הפוטנציאלי של גמר התיקון, אנחנו גם רואים שזה עניין של מדרגות ושל זמן?

כן. יש 125 מדרגות עד שאנחנו מטפסים בהם לגמר התיקון.

תלמיד: אז למה אומרים שזה משהו שיכול לקרות עכשיו, אם זה לא באמת כך?

יכולים להיכנס לתוך הסולם הזה חמישה עולמות, וחמש ספירות בכל עולם וכך זה 125 פרצופים. חמש ספירות, כולל חמישה פרצופים, כולל חמישה עולמות 5x5x5 זה 125 מדרגות מכאן ועד גמר התיקון המדרגה האחרונה.

תלמיד: אין איזו קפיצה כאילו, זה לוקח זמן?

אין קפיצה, יש מהירות שאנחנו יכולים לעבור, יש “איש את רעהו יעזורו”, אלו שעוברים הם כבר סוללים את הדרך לאחרים. אבל בכל זאת כל אחד ואחד צריך להרגיש שהוא עובר את כל המדרגות, יכול להיות שבקלות ובמהירות, אבל זה צריך להיות, כי אנחנו על ידי זה מקבלים הרגשה, הבנה, דבקות, חיבור עם הבורא בכל המדרגות האלו.

תלמיד: אז מה מוסיפה המהירות ובכמה היא מצמצמת את הזמן?

זה יכול להיות מהר מאוד, גם מבחינת הזמן, גם מבחינת המדרגות. עוד נלמד איך לעשות את זה. בינתיים להיכנס לזה זו הבעיה.

תלמיד: לשמה זה לא שאני עושה לטובת הבורא, הבורא לא צריך משהו ממני?

הבורא בכלל לא צריך שום דבר מאיתנו, הוא רוצה שיהיה לנו, הוא כולו בהשפעה.

תלמיד: אז אפשר לומר שבלשמה אני עושה שותפות עם הבורא?

כן, נניח בשותפות.

שאלה: קראנו לגבי המצב הראשון כשאדם מקבל כבוד, הערכה מאנשים איך הוא יוצא מהמצב הזה, הם מפסיקים להעריך אותו, לכבד אותו, או שהוא פשוט מפסיק להשפיע?

יש לכך כל מיני צורות. בדרך כלל המקובלים היו מקבלים מהסביבה כל מיני השפלות. היו מזלזלים בהם וצועקים עליהם או יותר או פחות. ומקובלים גדולים כמו הרמב”ם, כמו רבי שמעון שברח מהקהל, עד שהמקובל מקבל איזו הבנה, הערכה מהסביבה, זה יכול להיות שבדור שלו זה לא יקרה, כמו רמח”ל, היו הרבה כאלו, אני כבר לא מדבר על בעל שם טוב וכן הלאה.

העיקר שהאדם מחזיק בעיקרון שלו, שהוא חייב להגיע לעל מנת להשפיע, לפרסם את חכמת הקבלה, להיות דבוק באותה הדרך והעולם “העולם כמנהגו נוהג”, הוא מבין שכך הבורא שולח לו והוא חייב בתוך זה כך לעבוד את ה’. לכן לא לשים לב מה שקורה, זאת אומרת, לקחת את זה בחשבון, אבל לא בגלל זה אני משנה את דרכי.

תלמיד: נניח בעשירייה חבר נותן, משפיע, כולם מעריכים, מכבדים אותו, אין איזה הגבלות להגיד לו כמה שהוא גדול. בכל זאת היא איזו מדרגה של לא לשמה, איך מכאן עוברים ללשמה, אז יפסיקו פשוט לכבד אותו?

לא, בתוך העשירייה זה לא קורה, בתוך העשירייה אנחנו חייבים ללכת באמונה למעלה מהדעת ובחיבור למעלה מכל ההפרעות, וזה לא כמו הקהל הרחב. העשירייה צריכה להיות כאחד, “כאיש אחד בלב אחד”.

שאלה: רב”ש כותב כאן, “בחינה הב’ היא בעת שמתחיל להכנס לעבודה דלשמה, אז מתחיל לרדת לגלות מצרים”. זאת אומרת, הכניסה ללשמה מתחילה בכניסה למצרים?

כן.

אז מה זו יציאת מצרים?

מלא לשמה ללשמה. אני לוקח את כל האגו שלי שקיבלתי במצרים, שהתגלה במצרים, ומתחיל לעבוד איתו בעל מנת להשפיע, אז אני מקבל את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: כשיוצאים ללשמה, זה כשנכנסים לגלות מצרים או כשיוצאים ממצרים?

“מצרים” נקרא שאני נכנס להכיר את הרצון לקבל האגואיסטי שלי המקולקל, שאני מתחבר עם הפרעה.

תלמיד: וזו התחלה של לשמה?

זה לא לשמה, איך יכול להיות לשמה? זה יכול להיות שאני נופל ברצון לקבל, אני יורד לרצון לקבל על מנת לקבל שיש בי, רוחני, ולפני זה לא היה לי.

תלמיד: אתה יכול להסביר מה הוא כותב בבחינה ב’?

“בחינה הב’ היא בעת שמתחיל להכנס לעבודה דלשמה, אז מתחיל לרדת לגלות מצרים, ואז מתחיל הגוף” “לבגוד בהאדם”, זאת אומרת, הרצון לקבל מתחיל להתרומם “ולא נותן לו לעבוד עבודה זו, עם כל מיני שאלות, שאין להשיב עליהן בתוך הדעת”. אנחנו למדנו דברים כאלה. “ולמעלה מהדעת לא תמיד האדם מוכשר להתגבר עליו. ואז הוא מתחיל להרגיש את ענין עליות וירידות, היות שכל פעם מראים לאדם מלמעלה, מה זה עבודה דלהשפיע ולא לתועלת עצמו. הגם שכל אדם מבין זה, אבל כשבא מלמעלה, כשנותנים לו להבין, הוא בא אז לידי הרגשה. ואז מתחיל סדר העבודה של “חומר ולבנים”, שמרגישים קושי השעבוד של הגלות.”

תלמיד: זה בלבל אותי. כי הוא אומר “בעת שמתחיל להכנס לעבודה דלשמה, אז מתחיל לרדת לגלות מצרים”.

כן, אבל העבודה עצמה דלשמה זאת תקופה ארוכה שהיא נגמרת בכלל בגמר התיקון. אבל לעומת הלשמה, הוא מתחיל עכשיו להרגיש את המצבים שלו שהוא עובר.

שאלה: איפה מתחילה עבודה דלשמה נקי?

אין דבר כזה נקי, נקי זה אחרי גמר תיקון.

שאלה: זה נקרא בכלל עבודה לפני שמתחילים לרדת לגלות מצרים?

לא, אתה צודק, זה עוד לא נקרא עבודה נגד הרצון לקבל.

תלמיד: אז כל העצות של המקובלים זה כלפי מצב הב’ שמתחילים לרדת לגלות מצרים?

כן.

תלמיד: אם כך מה התועלת של מצב הא’?

מה זה מצב הא’?

תלמיד: מה זה נותן לנו שיש בכלל מצב כזה שאנחנו חושבים את עצמנו לבחינת ישראל, ושלמות וכל זה?

זו הכנה, אתה רואה שכולם עוברים כך, כל העולם עובר כך, גם עם ישראל של היום עובר כך. אלה שלבים שאנחנו צריכים בכל זאת לעבור ולהכין את הרצון לקבל שבכל אחד ובכולנו יחד לתיקונים.

תלמיד: איך לוודא שאנחנו נכנסים לעבודה הזאת, שאנחנו יורדים לגלות מצרים כדי להגיע ולהתחיל לעבוד בלשמה?

לפי ההרגשה שלנו, ככל שאנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו נמצאים בתוך הרצון לקבל ולא יכולים לעלות ממנו.

תלמיד: האם זה ייתן לנו את הכוח להתחיל לעבוד?

כן, דווקא כשאנחנו רואים שאין לנו ברירה אז זה נותן לנו את הכוח לעבוד.

שאלה: מה זו בדיוק העבודה בחומר ובלבנים?

זה חומר דלק של לבנים. החומר הוא הרצון לקבל, והלבנים כי אנחנו צריכים ללבן אותו, לעבוד עימו ולתקן אותו – זה נקרא בחומר ולבנים.

תלמיד: כתוב שהרצון לקבל צועק, שואל בשביל מה לך העבודה הזאת, למה אתה עובד בלשמה, ובינתיים הוא לא יכול לענות על השאלות האלה בלמעלה מהדעת. מה זה לענות על כל אותן שאלות במצב של למעלה מהדעת?

אלו קושיות ידועות, “מה העבודה הזאת לכם?”, “מי ה’ אשר אשמע בקולו?”, נראה לי שהוא ממשיך עם זה.

קריין: עמוד 625, טור ב’ פסקה אחרונה למטה, דבר מתחיל “ובאמור יש לפרש”.

“ובהאמור יש לפרש “וימת מלך מצרים”. היינו העבודה, שהיו עובדים לתועלת עצמם, שזה נקרא “קליפת מלך מצרים”, שהם כבר פסקו מלעבוד עבורו, כלומר שהרגישו, זה שעובדים לתועלת עצמו, הנקרא “שליטת מלך מצרים”, היא בחינת מיתה, אלא שקיבלו עליהם לעבוד לשם שמים. אז כבר לא היה להם כח לעבוד, מסיבת מלך מצרים שלט עליהם.

נמצא, לתועלת עצמם לא רוצים לעבוד, ולתועלת ה’ לא יכולים לעבוד. זה שכתוב “ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה”. כלומר, מהו הפירוש “ויזעקו” ש”ותעל שועתם” היה מבחינת “אלקים מן העבודה”. כלומר, זה שהיו רוצים, שהעבודה שלהם תהיה לתועלת אלקים ולא לתועלת עצמם, ולא היו יכולים על העבודה, זו היתה הזעקה שלהם.

וידוע, שאין אור בלי כלי. כלומר, שלא יכולים לתת לאדם דבר בכפיה, כידוע, אין כפיה ברוחניות. אי לזאת, כשהאדם מצטער וסובל כאב ויסורים, מזה שלא יכול לצאת מאהבה עצמית, ולעבוד רק לתועלת ה’, והוא צועק לה’, לעזור ולתת לו את מבוקשו. זאת אומרת, שאם הקב”ה יתן לו זה, שתהיה לו היכולת לבטל את רשותו ולהיבטל לרשותו של הקב”ה, שהוא רוצה, שתהיה רק רשות היחיד בעולם, היינו רשותו של הקב”ה, שזו כל ישועתו, זה נקרא שיש לו כלי וצורך שהקב”ה יעזור לו.

וזה שכתוב “וישמע אלקים את נאקתם”. פירוש, לאחר שהיה להם כלי, שהוא רצון וחסרון שתהיה להם היכולת לעבוד לתועלת ה’, אז בא הזמן של “וישמע אלקים את נאקתם”. כלומר, שאז התחילה הגאולה, להוציא אותם מתחת סבלות מצרים.”

שאלה: ניתן כאן הפתרון שהאדם מגיע לצעקה, לזעקה. תיאורטית זה מובן אבל לפני זה יש מצב ביניים שהוא לא מצליח להשפיע וכבר לא יכול לקבל, ואם אני מבין נכון יש כאן איזושהי הצטברות של מתח. איך האדם מחזיק במצב הזה?

האדם לא מחזיק שום דבר, הבורא עושה הכול. אנחנו צריכים פשוט להמשיך יום יום במה שכתוב ועם זאת הבורא עושה את העבודה שלו עלינו. לכן אנחנו נמצאים בעבודת ה’, בעבודת הבורא.

תלמיד: מאיפה האדם ייקח את הדלק החלופי הזה אם עדיין אין לו את הכלים דהשפעה, וכלים דקבלה כבר אין לו?

כל אחד נמצא בעליות ובירידות יחסית לאחרים, וכך יש חומר דלק להתקדם.

שאלה: האם קורה לך שאתה לא מצליח למפות את עצמך בספר יותר מדי, שאתה לא עונה על שום דבר שהרב”ש כותב?

אני לפעמים קורא מאמר שכבר קראתי עשרות פעמים ואני לא רואה בו כלום, כאילו שהוא לא מובן לי בכלל. כך קורה, וזה סימן שאתה נמצא במדרגה חדשה, שהרצון לקבל שלך משתנה כי הבורא רוצה שאתה תבין יותר ולכן הוא מעלה אותך לדרגה יותר גבוהה. זאת אומרת, יש לך רצון לקבל יותר גדול, יותר נמוך ולכן אתה לא מבין את מה שכתוב. אתה ממשיך עוד ועוד ופתאום אתה יכול לשמוע מהחברים את הפתרון לשאלה שלך או שהוא מגיע אחרי זמן מה וכך מתקדמים. העיקר “חוץ מצא”.

תלמיד: לא מאוד דחוף לי לדעת מי זה יעקב או משהו בספר אלא מעניין אותי לדאוג לאנשים שלנו, זה מעניין אותי יותר מהספר.

אין דבר כזה יעקב וכל הדברים האלה, אלו כל התכונות שנמצאות בנו ואנחנו צריכים לאתר אותן, לעבור איתן, לסדר אותן וכך להגיע לתיקון ולחיבור הנכון שלהן. כמו שבזמן סוכות ניסינו לחבר את כל האושפיזין, את כל התכונות האלה, זה אותו הדבר. בתורה אין כל כך הרבה דברים מסובכים, רק לחבר את כל הדברים שלנו יחד ואז מגלים בחיבור את הבורא.

שאלה: האם האדם צריך להבחין איפה הוא נמצא, במצב א’ או ב’?

עליו להשתדל. למה?

תלמיד: אני מרגיש שאני כאילו עובר מצבים אבל אני לא יודע אם זה מצב א’ או ב’.

העיקר להתקדם לחיבור וככל האפשר להכניס את עצמך בין החברים. זה כל כך נגד הטבע שלנו, אבל אם נשתדל להכניס את עצמנו בכוח אז נרגיש את ההצלחה.

תלמיד: האם כשאדם נכנס לשלב ב’ הוא חוזר לא’, או שהוא כבר לא חוזר אלא ממשיך לשמה?

הוא לא חוזר לא’, לפעמים יש כאילו חזרות אבל אלו לא חזרות. רב”ש כותב שאם הוא ממש חוזר אז זה כבר נקרא קליפה וזה כמעט ולא קורה.

שאלה: האם יכול להיות שאדם עושה חלק מהפעולות בלשמה וחלק מהפעולות בלא לשמה?

לא, או כן או לא.

תלמיד: האם יכול להיות שהוא נמצא במצב שלא לשמה ואז נכנס ללשמה ואז יוצא משם, או שזה חד פעמי?

יכול להיות, על אף שאלו כבר דברים מיוחדים מאוד, נקרא עליהם במאמרים.

תלמיד: האם זה ליפול ממדרגה?

כן, כאילו שנופל ממדרגה.

קריין: אנחנו בעמוד 626 בטור ב’, פסקה שניה, דבר המתחיל “אולם ידוע”.

“אולם ידוע, שצריכים ללכת בב’ קוים, היינו גם בקו ימין, שפירוש, שהאדם צריך לתת תודה לה’, בזה שהקב”ה נתן לראות מה שחסר לו. כלומר, זה שהיסורים שלו, הם במה שהוא מרוחק מאהבת ה’, אלו זה הן הצרות והמכאובים שלו, מה שאין כן שאר אנשים, אין הקב”ה נתן להם את היסורים האלו”, כי הם רחוקים ממנו “אלא הצרות ויסורים שלהם, הם במה שלא יכולים למלאות עצמם בצרכים גשמיים, השייכים לאהבה עצמית, זאת אומרת, שהמה נדמו כבהמות, שאין להם מושג יותר מקבלה עצמית. ועל זה היו בשמחה ונתנו תודה לה’.

אמנם זו היא עבודה קשה, היות שקו שמאל הוא המבטל לקו ימין. אי לזאת, יש תמיד עבודה חדשה, לבנות אותו מחדש. וזה שכתוב “וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים”, שהעבודה שלהם היתה “בחומר”, היינו בקו שמאל, שראו את חומרת מצבם, איך שהם מרוחקים מאהבת ה’. ואח”כ העבודה דקו ימין, להיות בשמחה, מזה שה’ הראה להם את האמת, באיזה מצב הם נמצאים. וזה נקרא “לבנים”.”

שאלה: כתוב שמתחילים לראות איך שהם מרוחקים מאהבת ה’, ואנחנו עוסקים באהבת חברים, אז איך זה יביא אותנו להרגשה שאנחנו מרוחקים מאהבת ה’?

דווקא כך אנחנו יכולים להבין אם אנחנו קרובים או רחוקים מאהבת ה’. להיות באהבת חברים ולהיות באהבת ה’ זה כמעט אותו דבר. וודאי שהאחד מתגלה באחר, קודם אני צריך להגיע לאהבת הבריות ומאהבת הבריות לאהבת ה’, אבל לפי זה אני יכול למדוד. אין לי משהו ביד חוץ מהקבוצה ובה אני צריך להשתדל לראות איפה אני ברוחניות.

תלמיד: כשאנחנו עובדים על אהבת חברים, האם אנחנו אמורים להגיע לזה ואחר כך להרגיש שאנחנו רחוקים מאהבת ה’ או שזה מתגלה לפניי?

אנחנו צריכים להגיע ככל האפשר לאהבת חברים וממנה נוכל לשער את אהבת הבורא.

תלמיד: וכך נוכל להרגיש שאנחנו מרוחקים ממנו?

נוכל להרגיש שאנחנו כבר לא מרוחקים, אלא במידה שאנחנו נמצאים באהבת החברים כך אנחנו נמצאים בהתקרבות לאהבת הבורא על אף שאנחנו עוד לא מרגישים אותו בפועל.

תלמיד: כתוב שבמצרים מרגישים שמרוחקים מאהבת ה’. מתי מגיעה ההרגשה הזאת, איפה היא נמצאת, איפה היא מתגלה בעבודה שלנו?

אם אנחנו רוצים להגיע לאהבת החברים ולאהבת הבורא אז אנחנו מרגישים שאנחנו לא נמצאים בזה.

תלמיד: אנחנו מרגישים שלא נמצאים באהבת חברים?

אנחנו לא נמצאים באהבת חברים ובמידה הזאת אנחנו גם לא נמצאים באהבת הבורא כי הבורא הוא סך הכול של השגת אהבת החברים שלנו.

תלמיד: האם עלינו להתחיל להגיע להרגשת צער מזה שאין אהבת הבורא בעשירייה?

כן, וודאי, הבורא נקרא “הכול”.

שאלה: כשאתה רואה את האמת שאתה לא אוהב את החברים שלך ועם זאת אתה לא אוהב את הבורא, הרב”ש כותב שצריך לשמוח מהמצב הזה. איך לשמוח אם זה לא באמת משמח?

מראים לך את האמת וכל מדרגה הבאה מתחילה מזה שמראים לך כמה אתה עוד לא נמצא בהשגת האמת ולכן אתה צריך גם לשמוח בזה שמראים לך את השקר ואת השפלות שאתה עדיין נמצא בהם. הדברים האלה מאוזנים ומקושרים זה לזה, אם אתה לא מגיע לשמאל אז לא תגיע לימין ולכן העיקר בשבילנו לקבל הבחנות חזקות, רעות, טובות, שמאל, ימין, קבלה, השפעה, אבל שהן יהיו ברורות ומורגשות בנו מאוד, ושהן ינענעו אותנו.

תלמיד: איך להכריח את עצמי לשמוח בגילוי הזה של האמת?

אם אתה מחובר עם החברים אז אפילו כשתגלה את הרצון לקבל הגדול שלך אתה תשמח מפני שזו האמת. יש לך סביבה שיכולה לעזור לך ושאיתם יחד אתה יוצא.

שאלה: חומר ולבנים. מצד אחד הוא אומר שהוא צריך להכיר בחומרת מצבו איך שהוא מרוחק מה’, מצד אחר לשמוח מזה שהבורא מראה לו את האמת איך שהוא בשפלות.

כן.

תלמיד: מה הלאה?

הלאה ממשיך באותן הדרגות. חומר זה שחור כאילו ולבנים כאילו לבן, כשלג הלבינו, וככה זה הולך.

תלמיד: איפה התיקון? הוא רק מכיר במצב שלו.

לא. זה שמכיר את המצב זה מספיק. הוא לא צריך לתקן את המצבים האלה יותר מזה שמכיר, מקבל אותם וממשיך הלאה.

תלמיד: עצם ההכרה שאני במצב שפל ומרוחק מה’ ורואה שה’ נותן לי את המצב הזה זה כבר מספיק?

אם אתה רואה שאתה מקבל את זה מהבורא זה כבר תיקון.

שאלה: אני מבין שבהכרת הרע יש כמה אפיונים, הנקיות והעומק. במה הם תלויים?

תדירות של הכרת הרע תלויה באינטנסיביות של העבודה בחיבור ובתיקון, והעומק של הכרת הרע תלוי באדם עצמו ובשורש נשמה.

תלמיד: שמעתי שהמקובלים כמה פעמים בשנייה היו עושים את זה.

אנחנו נדבר אחר כך, זה לא הנושא של היום.

שאלה: גם בעולם אנשים חושבים שיש להם אהבת חברים. איך אנחנו יכולים לדעת שאהבת החברים שלנו היא אמיתית?

אהבת חברים שלנו היא אמיתית אם בתוך אהבת החברים מתגלה הבורא. ואם לא מתגלה הבורא אז עדיין היא לא אמיתית.

שאלה: נראה לי שמצב לשמה מורכב בעיקר מסבל וייסורים. האם יש שלב בעבודה שאנחנו יוצאים ממצב של סבל וייסורים למצב של שמחה ומקדישים את זה לבורא?

כל המצב לשמה זו שמחה ואושר גדול דווקא. כל המצב של לשמה. כשאדם נכנס לשמה הוא נכנס לעולם שכולו אור, כולו אושר, כולו שמחה.

שאלה: אני מרגיש שלא יכול להגיע למה שאנחנו מדברים עכשיו.

בסדר. אז מה? זה החיים שלך, אתה חייב להתגלגל עד שתגיע לגמר התיקון. יכול להיות שלא השנה, בשנה הבאה אתה כן תגיע.

שאלה: אם אדם רוצה להידבק לחברים ולהתקרב אליהם והוא מגלה שהוא נמצא בשקר, שהוא לא יכול לראות את החברים גדולים, אם הוא מודע לזה, זו כבר מדרגה חדשה?

כן, זה כבר מצב חדש.

שאלה: כותב פה “זה שייסורים שלו הוא במה שמרוחק מאהבת ה’ אלו הן הצרות והמכאובים שלו”. אני חושב שאנחנו ממש כמהים לנקודה הזאת. האמת שזה מפתיע לראות שזה קו שמאל כאילו. נראה שזו מתנה הכי גדולה שיכולה להיות להולך בדרך. זה חיסרון שאנחנו כל הזמן רוצים אותו. איך אנחנו מגיעים לחיסרון השלם שיכאב לנו ולא שום דבר אחר?

תתקשר לחברים – אני שוב אומר לכולם – כך אתה מושכים את המאור המחזיר למוטב והוא מגדיל לכם את הכלים דקבלה ואז אתם רואים ייסורים מזה שאין לכם. אבל יש בזה המתקה. מה אתם רוצים? אתם רוצים את הכלים, אתם רוצים את גילוי הבורא, כוח עליון, כוח השפעה, וככה תתקדמו.

שאלה: כתוב “אין אור בלי כלי, ואי אפשר לתת לאדם דבר בכוח כי אין כפייה ברוחניות”. מה בדיוק אי אפשר לתת בכוח?

ברוחניות אי אפשר להעביר שום דבר בכוח, אלא רק לפי הרצון. לכן אנחנו צריכים להשתמש רק באור העליון שמסדר לנו את הרצונות ומגביה אותם, זה על פני זה.

שאלה: כתוב “וימת מלך מצרים”, האם זו החלטה או הבנה שאני רק רוצה לתת ולעבוד למען הבורא, ולא לקבל שום דבר בתמורה, לא משנה מה יהיה איתי?

זה מה שקורה לנו על ידי השפעת האור העליון. כשאנחנו כבר לא רוצים להשתמש בכלים דקבלה, ברצון האגואיסטי שלנו, זה נקרא “וימת מלך מצרים”.

שאלה: בהקשר לזה, איך העשירייה יכולה לעזור בזה, והאם העשירייה יכולה להרחיק אדם מהמצב הזה?

האם העשירייה יכולה להרחיק את האדם מ”וימת מלך מצרים”? “וימת מלך מצרים” זה טוב. האם עשירייה יכולה להחזיק אותו באגו יותר גדול, כדי שלא יעבור את התיקון הזה? אני לא חושב שזה עניין של העשירייה. את זה כבר הבורא מסדר להם. זה קורה אם הם נופלים יחד לאיזה אסון שקורה פעם בכמה דורות. אני לא חושב שאנחנו בכלל צריכים לדבר על זה, כי אנחנו נמצאים עכשיו כל הזמן בעלייה.

שאלה: כשהרצון לקבל שואל, מה יוצא לי מכל המאמצים האלה להתקדם ברוחניות, ומה יוצא לבורא מכל המאמצים שלי, מה לענות לו?

לענות שאני רוצה להמשיך קדימה לקראת הבורא בכל התנאים, לא חשוב מה יהיה, ואני רוצה שמהפעולות שלי יהיה לו רק נחת רוח. זה הכול.

שאלה: האם אפשר להגדיר מה הקשר בין אהבת החברות לבין לשמה?

אהבת החברות זה הקשר בינינו, ולשמה זה כלפי הבורא, השפעה לבורא. זה ההבדל, אלו מצבים שונים לגמרי.

שאלה: למה יש הסתרה על המצב והבחינה שבה האדם נמצא כרגע? והחל מאיזו מדרגה האדם יכול לקבוע ולדעת שהוא נמצא כרגע בשלב איקס?

לפי כמה שהוא מחובר לקבוצה, וכמה שהבורא מאיר לקבוצה, על ידי זה נקבע המצב של כל אחד, ושל כולם יחד.

שאלה: הבורא מזמן כל הזמן לאדם שימוש בכלי קבלה. איך עלינו לבנות את עצמנו כך שנהיה מוגנים מקבלה עצמית?

רק על ידי זה שאני יותר ויותר נידבק לחברים. כמו שבעה”ס כותב לנו במאמר “הערבות”, אם אני נמצא בסירה אחת, ודואג לכך שכולנו נחזיק זה בזה, ובקשר שלנו אנחנו בונים את דפנות הסירה, אז אנחנו יכולים להיות מובטחים שנגיע לחוף מבטחים.

שאלה: מדוע חכמת הקבלה והכתבים שלנו מעבירים מסרים בצורה של משל ונמשל על ידי שמות של אנשים וסיפורים? למה לא מסבירים בצורה קונקרטית, מה מטרת ההסתרה הזאת?

היינו יכולים להסביר בצורה קונקרטית אם היינו נמצאים בהגשת הכוחות עליונים, ובקשר ביניהם. אבל מפני שאנחנו לא נמצאים במצבים האלו, אין לנו ברירה, ואנחנו חייבים להיות במה שאנחנו, ואיך שאנו מקבלים את זה. אנחנו לא יכולים לבטא דברים רוחניים במילים גשמיות יותר טוב מאיך שהמקובלים עשו את זה.

זאת שפת הענפים, וצריך ללמוד את הדברים האלה, איך עושים את זה, וזה לא פשוט. זו מערכת שלמה שבעזרתה אנחנו מבטאים פעולות רוחניות מהעולם העליון, מפעולות הבורא, במילים שאנו לוקחים מהחיים שלנו. לכן הטענה הזאת, למה אנחנו לא מדברים בצורה כאילו ברורה, כמו בעולם הגשמי? זה מפני שרוצים לדבר על עולם הרוחני, ולא על העולם הגשמי. בעבר כבר היו הרבה קלקולים כאלה כשאנשים ניסו להסביר את הרוחניות בצורות גשמיות. ומה יצא מזה? הדתות, זה מה שיצא.

שאלה: אם האדם מתאמץ להתפלל על החברים בעשירייה אבל אין לו רגש בזה, האם זה מקדם, והאם יש עוד משהו להוסיף?

אם האדם מתאמץ ללמוד להתקשר עם החברים, אפילו שהוא לא מקבל מזה שום סימנים של התקדמות רוחנית, נשאר מזה בכל זאת רווח גדול, ואחר כך הוא מקבל על זה שכר גדול. לכן אנחנו לא צריכים להסתכל מה יש לנו בידיים, כאילו אנחנו נמצאים בכלי קבלה, אלא אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מבצעים את מה שהבורא מצפה מאיתנו, ואז השכר יבוא פי כמה וכמה יותר גדול.

ככל שאנחנו יכולים להמתין ולצפות לשכר על מנת להשפיע, שיהיה לנו כוח על מנת להשפיע, לפי זה אנחנו נקבל.

שאלה: מה הצורה הטובה ביותר להיות מחוברת עם החברות במהלך היום?

אני לא יודע, זה לפי איך שאתן מחליטות, איך להתחבר עם החברות בצורה הכי טובה, חזקה, שהחיבור הזה יחזיק אותנו, יחבר בינינו. זה אני לא יודע, זה אתם צריכות לראות מה קורה.

שאלה: איך להשתמש במה שעובר על האדם בגשמיות, כדי לראות איפה הוא ברוחניות?

אי אפשר, אי אפשר לחבר את זה עם זה.

שאלה: כדי להתחבר לכל באי העולם, לאיזה יחס הבורא מצפה מאיתנו כלפי העולם?

אחרי שאנחנו מחוברים בעשירייה, אז אם אנחנו יכולים, אנחנו נגשים דרך העשירייה לחיבור עם באי עולם. באי עולם בשבילנו זה קודם כל הקבוצות, העשיריות שנמצאות סביבנו, סביב הקבוצה הפרטית שלנו, וכך אנחנו מרחיבים את העיגול שלנו יותר ויותר. יחד עם זה אנחנו צריכים לפזר ולפרסם ספרים ומאמרים לכל הקהל הרחב, בלי לקבוע מי הם, באיזה חוגים הם נמצאים ומה קורה להם.

שאלה: איך נוכל להיות שותפים עם הבורא, כשהוא לא צריך כלום מאיתנו?

הבורא מאוד רוצה אותנו ומאוד זקוק לנו, זה כמו שההורים לא צריכים מהילדים שום דבר, רק שיהיו בריאים ויגדלו. כך אנחנו כלפי הבורא. אמנם “אם צדקת, מה תיתן לו”, ודאי שאין לנו מה לתת לבורא, אבל בכל זאת הוא צריך אותנו ואנחנו צריכים לפתח חיסרון אליו.

שאלה: מתי זה קורה ואיך זה קורה, “וימת מלך מצרים”?

מתי שהאדם מרגיש שמלך מצרים שלו מת, האגו שלו מת, ואז הוא יכול להשתמש עם האגו שלו בצורה אחרת.

תלמיד: זו החלטה של האדם להשתחרר מהקליפה הזאת?

כן. ואז הוא יוצא משליטת מלך מצרים ומתחיל להשתמש בשליטה שלו בצורה אחרת. זאת אומרת שיוצא משליטתו מצד אחד, ומצד שני משתמש בכלים שלו, ברצון לקבל שלו. הוא יוצא מהרצון לקבל על מנת לקבל ומתחיל לעבוד עימו בעל מנת להשפיע. זה נקרא שיצא ממצרים למדבר, שם הוא מקבל שיטה, כוחות, ויוצא לארץ ישראל, לרצון שכבר מכוון לבורא.

עם מה הוא מגיע לבורא? עם אותם הרצונות שלקח מהמצרים, וכך הוא מתקדם. וכשהוא מתקן לגמרי את כל הרצון לקבל, את כל פרעה שהוציא ממצרים, בהתאם לזה הוא המתקדם לגמר תיקון.

תלמיד: כשיש לאדם הרגשה והוא תופס שהוא נמצא בתוך הגלות, בתוך הרצון לקבל שלו והוא רוצה משהו לתועלת עצמו, אז אפילו שהוא במאמץ להיות בעבודה, בהשפעה, זה כל הזמן נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, וזה לא נגמר.

חכה עד שייגמר. זה תמיד בצורה של עליות וירידות. בזה אתה מעביר את כל הרצון לקבל בחלקים קטנים, כמו שהוא מסביר לנו בדוגמה על המלך, שרצה להעביר את האוצר שלו למדינת הים, אז הוא נתן לכל אחד פרוטה כדי שלא יגנבו, כי פרוטה אף אחד לא יגנוב, וככה הוא מעביר את האוצר. לכן אנחנו כל פעם נמצאים בעליות וירידות.

שאלה: אנחנו כבר כמה ימים קוראים מאמרים שלמים של הרב”ש, וזה נותן הרגשה מאוד מיוחדת. מה זה ללמוד מאמר שלם של הרב”ש?

כי הוא מעביר אותנו דרך כל הסיפור שלו ופותח לנו חלק מהחיים הרוחניים ולכן אנחנו נהנים לקרוא מאמר שלם. אבל צריכים גם את זה וגם את זה – לפעמים חלקים, לפעמים מאמרים שלמים. כשלמדנו עם הרב”ש, אז קראנו בשיעור עימו את המאמר שהוא כתב וקראנו מאמר שלם, ואם לא הספקנו לסיים אותו בבוקר אחד, המשכנו למחרת.

תלמיד: האם זה תלוי בהתקדמות שלנו בתור כלי? בתור תלמידים? או שזה לא קשור?

אצלנו זה היה בזמן שהוא כתב. הוא כתב, אני קיבלתי ממנו מה שהוא כתב, שכפלתי את זה וחילקתי לכולם וכך קראנו. יש מאמרים שהם מאוד ארוכים, ארבעים חמישים דפים.

שאלה: במה תלויה היכולת של המקובל להוציא, ולתאר במילים את ההבחנות האלה? ביכולת של הכלים? בחסרונות של התלמידים? כי ההבחנות היום לגמרי אחרות ממה שהיה לפני ארבעים וחמישים שנה.

“כל דור ודורשיו”. זאת אומרת בכל דור יש נשמות חדשות שהן לגמרי מבינות מחדש את כל מה שכתבו המקובלים. המקובלים ביטאו בכתיבה שלהם את לבוש האור החוזר המתאים לנשמה שלהם, אנחנו מקבלים את זה ומפענחים את זה לפי סוג הנשמות שלנו, לפי הזמן שלנו.

תלמיד: הייתה הרגשה שפעם הרצון לקבל, ההכנה, היתה יותר גסה. אני אתאר את זה כמו שאתה ניגש לעבוד עם הרצון לקבל עם פטיש ואזמל.

והיום?

תלמיד: היום נגשים לשאלות עם אותם כלים, אבל הבורא נותן מצבים יותר מורכבים. זאת אומרת הוא רוצה מאיתנו יחס אחר לגמרי – לגשת בצורה יותר פנימית.

נכון. אנחנו נמצאים כסוג נשמות יותר גבוהות, יותר מבוררות, כי לקראת גמר התיקון ככה זה קורה.

תלמיד: עכשיו השאלה היא איך להתאים את המצבים האלה לנו?

בואו נקיים מה שהרב”ש כותב וזה מה שמתאים לנשמות שלנו כדי להיתקן בצורה נכונה.

(סוף השיעור)