HOCHMA: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Lesson on the topic of “On the Verge of Lishma”
שיעור בוקר 20.10.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
על סף לשמה – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא – על סף לשמה, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 11.
אנחנו ממשיכים באותו הנושא כניסה ללשמה.
קריין: קטע 11.
“בזמן שהוא רואה שעל ידי מעשים של קבלה לא ישיג חיות, אז הוא מתחיל לעשות מעשים של השפעה בכדי שמעשים של השפעה ישפיעו לו תענוג.”
הסיבה שהוא מגיע למעשים של השפעה היא אך ורק כדי לקבל תענוג, כי אחרת הוא לא יכול, בלי תענוג לא יכול לחיות. אם הבורא מסדר לו כך שבמעשים של הקבלה הוא לא יכול לקבל תענוג, אז מאין ברירה הוא עובר למעשים של השפעה, אנחנו רואים את זה אצל כל אחד.
“נמצא שהיסורים מחזירין אותו למוטב, היינו היסורים שהוא מרגיש שאין לו ממה לקבל תענוג, גורמים לו שיחזור למוטב, היינו שיעשה מעשים של השפעה. כי ענין מוטב הוא בחינת השפעה, כמו שכתוב “רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך”, היינו להשפיע.
נמצא שעל ידי היסורים, שהוא סובל מזה שאין לו חיות, הוא בוחר לעצמו דרך חדשה ומתחיל לעסוק להשפיע.
ואף שגם זה הוא על הכוונה לקבל, אבל זה נקרא בחינת שלא לשמה הקרוב לשמה, שזה ענין שמתוך שלא לשמה באים לשמה, מסיבת המאור שבה מחזירו למוטב. כי מאחר שהוא עושה מעשיו להשפיע, על ידי זה הוא מתחיל להרגיש מאור בהמעשים דלהשפיע. והמאור הזה יש בסגולתו להפוך אחר כך שיעשה להשפיע.”
(הרב”ש. 279. “למה נמשלו ישראל לזית”)
שאלה: אתמול חבר שאל שאלה, דיברנו איתו ובאמת אני לא יכול להבין את ההבדל, מה זה משנה אם אני סובל והסבל הוא למען ה’, כי למען הבורא זה לשמו, זה לא ברור?
אדם תמיד עושה פעולות בכוונה, במחשבה מה יהיה לו מזה? אז בדרך כלל הכוונה היא פשוטה, כשאני עושה פעולה, אני רוצה מהפעולה שאני עכשיו מבצע, לקבל תענוג. אני רוצה שהתענוג הזה יהיה מורגש בי, ואתה רואה שכך עושים מהתינוק ועד הזקן, זאת פעולה שכולם מבינים.
עכשיו השאלה, איך אני יכול לשנות בזה משהו? אז אם אני אעשה פעולה ואת התענוג מהפעולה, התוצאה מהפעולה הטובה לא אני ארגיש אלא מישהו אחר ירגיש, אין לי כוח לעשות זאת. פעולה כזאת תקרא “פעולת השפעה”. אני לא יכול לעשות כלום, לא מסוגל, לא בנוי בצורה כזאת, כולי רצון לקבל בלבד.
אבל אם אני כמו שהוא כותב כאן, אז “בזמן שהוא רואה שעל ידי מעשים של קבלה לא ישיג חיות, אז הוא מתחיל לעשות מעשים של השפעה בכדי שמעשים של השפעה ישפיעו לו תענוג.” אין לי ברירה, עשיתי כל מיני פעולות רציתי ליהנות על ידן, עכשיו אני רואה שזה בלתי אפשרי, הן לא מביאות לי תענוג. אבל אם אני למשל אעבוד בשביל מישהו, אז תמורת זה אני יכול לקבל תענוג, שכר.
“נמצא שהיסורים מחזירין אותו למוטב, היינו היסורים שהוא מרגיש שאין לו ממה לקבל תענוג, גורמים לו שיחזור למוטב, היינו שיעשה מעשים של השפעה. כי ענין מוטב הוא בחינת השפעה, כמו שכתוב “רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך”, היינו להשפיע.” למה להשפיע למלך? כי אין לי ברירה, אני פונה לבורא אחרי שאני רואה שבשום מעשים שלי אני לא יכול להנות לעצמי.
“נמצא שעל ידי היסורים, שהוא סובל מזה שאין לו חיות, הוא בוחר לעצמו דרך חדשה ומתחיל לעסוק להשפיע.” אבל הכוונה שלו עדיין לקבל תענוגים.
“ואף שגם זה הוא על הכוונה לקבל, אבל זה נקרא בחינת שלא לשמה הקרוב לשמה, שזה ענין שמתוך שלא לשמה באים לשמה,” זה כבר נראה כמעבר מלא ללשמה. “מסיבת המאור שבה מחזירו למוטב.” איך זה? “כי מאחר שהוא עושה מעשיו להשפיע, על ידי זה הוא מתחיל להרגיש מאור בהמעשים דלהשפיע. והמאור הזה יש בסגולתו להפוך אחר כך שיעשה להשפיע.” שהוא יחייב אותו, יחנך אותו להשפיע.
שאלה: איפה אני מרגיש את התענוג בלעשות מעשה השפעה? ככל שעובר הזמן, אני מרגיש יותר את העייפות, את הכבדות .
אני מבין אותך. אתה תשתדל לעשות מעשי השפעה כאלו שיביאו לך תענוג. תנסה. למה אנחנו עושים סעודות מדברים בינינו, מתקרבים בינינו, צריכים להראות כל אחד לחברו עד כמה הוא דואג, אף על פי שאין דאגה אבל עד כמה שבכל זאת דואג כל אחד לחברו? כדי לעורר בפעולות האלה של השפעה, איזה תענוג.
אנחנו צריכים להוכיח לעצמנו שבפעולות הקבוצתיות שלנו יש תענוג. אנחנו יוצאים לטיול, אנחנו עושים סעודות, אנחנו מדברים בינינו, איכשהו עוזרים בינינו כדי להראות לאחרים, לכולם, לעצמנו קודם כל שבפעולות הקבוצתיות יש תענוג, שמזה אנחנו יכולים ליהנות, והקבוצה עצמה היא מקור התענוג. ועל ידי פנייה לקבוצה ועזרה לקבוצה אנחנו יכולים לקבל תענוג, לעורר אותו.
שאלה: כתוצאה מהקשיים אנחנו מגיעים למעשים טובים, אבל מתי מופיעה כוונה מתוך עבודה קבועה או משהו חדש, נוסף שצריך לרכוש במהלך המעשים הטובים שאנחנו עושים?
הכוונה שלנו היא בינתיים לקבל. לקבל תענוגים. אבל אנחנו עושים פעולות השפעה בקבוצה בין החברים כדי מזה לקבל תענוגים, כדי להוכיח לעצמנו שהשפעה לחברים יכולה להביא לי תענוג. וכך אנחנו מתקדמים. אני יותר ויותר מתחיל להרגיש שבחיבור בינינו, בהשפעה הדדית בינינו, בעזרה הדדית אנחנו יכולים לקבל תענוג ויחד עם זה אני רואה שמשום צורה אחרת, יחסים אחרים מחוץ לקבוצה אני לא יכול לקבל תענוג.
תלמיד: האם בסופו של דבר זה נבנה כתוצאה מעבודה קשה וארוכה שאתה ממש משכנע את עצמך שאין דרך אחרת?
כן.
שאלה: יש תחושה כזו שעולה מהקטע של רב”ש שמתאר תהליך פשוט כלשהו שבמסגרתו האדם שמפסיק לקבל תענוג מכל פעולה בקבלה, אוטומטית עובר לחיפוש אחר תענוג, קבלת תענוג מפעולות השפעה. אבל נראה שבחיים לא קורה כך וחסר פה משהו, אולי בכוונה הוא לא מתאר פה מהלך שלם של תנאים. מהם אותם התנאים שבאמצעותם מתאפשר המעבר הזה מקבלה להשפעה?
רב”ש אומר שאנחנו יכולים לקבל תענוג מזה שאנחנו מחוברים, מזה שאנחנו משפיעים זה אל זה, כאן באמת יש מכשול. אבל אם הוא סובל ייסורים ובורח מהם לחיבור עם החברים, אז כבר מרגיש שהחיבור עם החברים יכול להביא לו ביטחון, תענוג, מילוי, ואז מה שכותב כאן רב”ש מתממש, אז הוא מתחיל לעסוק בהשפעה כי רואה שפעולות ההשפעה בעשירייה מביאות לו תענוגים.
אני מתחיל לקרוא שוב את קטע 11.
“בזמן שהוא רואה שעל ידי מעשים של קבלה לא ישיג חיות,” אבל הוא נמצא בקבוצה ורואה שאין לו מזה משהו, “אז הוא מתחיל לעשות מעשים של השפעה בכדי שמעשים של השפעה ישפיעו לו תענוג.” הוא מחפש תענוגים, הוא לא מחפש להשפיע. אבל אם בפעולות של קבלה הוא לא מקבל תענוג, אז יכול להיות מפעולות של השפעה יקבל תענוג.
“נמצא שהיסורים מחזירין אותו למוטב, היינו היסורים שהוא מרגיש שאין לו ממה לקבל תענוג, גורמים לו שיחזור למוטב,” הייסורים מחזירים אותו למוטב, “היינו שיעשה מעשים של השפעה. כי ענין מוטב הוא בחינת השפעה, (כמו שכתוב “רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך”, היינו להשפיע.)
נמצא שעל ידי היסורים, שהוא סובל מזה שאין לו חיות, הוא בוחר לעצמו דרך חדשה ומתחיל לעסוק להשפיע.” בגלל שאין לו חיות, החוסר בתענוגים דוחף אותו להשפעה.
“ואף שגם זה הוא על הכוונה לקבל,” כמו שמחליף עבודה אחת בעבודה אחרת, “אבל זה נקרא בחינת שלא לשמה הקרוב לשמה, שזה ענין שמתוך שלא לשמה באים לשמה, מסיבת המאור שבה מחזירו למוטב.” כאן זה על ידי מעשי השפעה, אומנם אין לו כוונה להשפיע אלא כוונה להרוויח קצת חיות, אבל כך הוא מגיע. “כי מאחר שהוא עושה מעשיו להשפיע, על ידי זה הוא מתחיל להרגיש מאור בהמעשים דלהשפיע.” שיש בתוך הפעולות האלה בעצמן איזה תענוג, איזה אור. “והמאור הזה יש בסגולתו להפוך אחר כך שיעשה להשפיע.” שירצה להשפיע. מביאים אותו לכוונה דלהשפיע.
שאלה: הייתי בטוח שכל העבודה שלנו מורכבת מזה שכל הרצון לקבל שלנו נשאר, ומעל התענוג הזה אנחנו מתחילים לבנות את מערכת ההשפעה. ואילו כאן מהקטע הזה עולה, שכאילו לוקחים לי את הרצון לקבל שלי ולא נשארת לי שום בחירה, אלא מתוך הריקנות הזאת עלי להתחיל לבנות את ההשפעה.
יש לי רצון לקבל ואני רואה שאני לא יכול להשתמש בו כי הוא מביא לי ייסורים, אז אני עוזב את הרצון לקבל ועובד ברצון להשפיע, לתת לאחרים. ובזה שאני נותן לאחרים אני מקבל מזה קצת חיות, וכך לאט לאט אני מגיע למצב, שאני אחר כך מחליף את הרצון לקבל שלי לרצון להשפיע. זה כמעבר.
תלמיד: אלה שתי דרכים שונות לעבודה רוחנית. מצד אחד כשיש לי רצון לקבל ואני בונה מעליו השפעה, והדרך השנייה זה כשלקחו לי את הרצון לקבל ואז מתוך הייאוש לא נותרת לי שום ברירה אחרת, שום דרך אחרת אלא לבנות את תכונת ההשפעה. למה בעצם אלה שתי דרכים שונות? למה שני תנאים שונים?
הרצון להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע, אלה שני שלבים שונים. זה שני מצבים שבאים אחד אחרי השני וכך הם מתגלים באדם. אנחנו עכשיו נמצאים במצב שעוד לא מבינים איך זה קורה, אנחנו צריכים עוד קצת להתפלפל, להתבלבל, להתעסק בזה כך או כך, עד שזה יסתדר.
שאלה: האם בתפילה עובר שינוי משמעותי?
כן, גם באדם וגם בתפילה שלו, משתנה הרבה בזמן שהוא עובר מלא לשמה לשמה.
שאלה: מה קרה שאני לא יכול להרגיש, אפילו לא יודע מה זה לא לשמה ומה זה עבודה למען הבורא? זה כאילו חומק דרכי ואני לא יכול לעשות כלום עם זה.
מה שלא מובן לכולנו לגמרי, זה מה זה נקרא לשמה, כי הדבר הזה, הלשמה נמצא מחוץ לטבע שלנו ואליו למצב הזה אנחנו צריכים להגיע. איך להגיע? אז מסבירים לנו המקובלים בעל הסולם והרב”ש, שאנחנו לא יכולים לתפוס את זה, עד שאנחנו לא באמת רוכשים את זה, אז לא מרגישים את זה – מה לעשות.
אז יש כאן דוגמה אחרת יותר פשוטה. אם אני חושב על עצמי ואני עשוי מרצון לקבל בשבילי בלבד, רצון לקבל הנאה ותענוג, אז אני חושב רק על עצמי ואני מבין מה לטובתי בלבד, ואם אני רוצה או לא רוצה, איך שאסובב את המוח והלב שלי, תמיד זה יהיה מסובב לטובתי. תמיד אני אשפוט ואשקול כל פעולה ותוצאה מה יהיה לי מזה. ואפילו אם אני ארצה לטובת מישהו אחר, זה יהיה בכל זאת לטובתי, זה הטבע שלנו והטבע הזה נקרא “לא לשמה”.
“לשמה” נקרא למען הבורא, או למען הזולת שנמצא מחוצה לי. וכל הבחינות האלה, כל בני האדם, כל מה שאני רואה בחושים שלי, דומם, צומח, חי, מדבר, כל זה נברא ומורגש בי כדי שאני על ידם אגיע להשפיע לבורא עצמו, שאותו אני לא יכול להרגיש. אבל שיש לפני דומם, צומח, חי, מדבר, ואני איכשהו משנה את עצמי מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אז אני מגיע כך לעל מנת להשפיע, להשפעה, ואני יכול להגיע למצב, שאני משפיע לבורא ואז אני נעשה כמוהו.
זה מה שאנחנו צריכים להשיג בינתיים בתקופה שאנחנו נמצאים בה במצבנו שנקרא ה”עולם הזה”. המצב שאנחנו חושבים על עצמנו, מרגישים את עצמנו, פועלים למעננו, זה נקרא “לא לשמה”, כי זה לא לשם הבורא, אלא לעצמנו, לאגו שלנו שהוא נמצא מול הבורא.
ובמצב שאנחנו חושבים דרך החברים, כי אין לנו דרך אחרת איך לכוון את עצמנו לבורא, המצב הזה, הדאגה הזו לבורא דרך החברים, נקראת “לשמה”.
אנחנו צריכים כאן לעשות הרבה תרגילים, כדי לעבור ממצב שלא לשמה לעצמנו, למצב לשמה, לשם הבורא, לטובת הבורא. הבורא לא צריך כלום, אין לו רצון לקבל, ולכן לטובת הבורא, הכוונה היא שאנחנו חושבים לטובת כולם שמחוץ לנו, ובזה אנחנו נעשים כמו הבורא. הבורא עצמו לא צריך שום פעולה כזאת מאיתנו, רק שנכיר ונרגיש מה זה נקרא להיות במצבו, בתפקידו.
שאלה: האם האדם צריך להתחיל את העבודה הזאת מלא לשמה, אם הוא לא יכול להחזיק בלשמה?
האדם תמיד מתחיל מאיך שהוא בנוי והוא אגואיסט, כמו שהבורא אומר “בראתי יצר הרע”, – כי בתוך האדם שהוא ברא, הוא ברא את היצר הרע, ואין לנו שום ברירה אנחנו כאלו.
לוקח הרבה שנים, ואני לא מגזים כשאני אומר “שנים”, עד שהאדם מתחיל להבין, להרגיש שהוא כולו מרצון לקבל ולא שייך לרצון להשפיע. ואז הוא מתחיל להשתמש בשני האמצעים, שהם קבוצה ולימוד. הוא מממש את הלימוד בקבוצה ומגיע למצב שהוא מעלה את עצמו מהרצון לקבל לרצון להשפיע ונעשה בזה כמו הבורא.
תלמיד: אנחנו גם אומרים שהשכר שלנו הוא להיות מסוגלים לעבוד ללא שכר, מה אני צריך להבין מזה, שלא יהיו לי שום ציפיות?
שהשכר שלך יהיה השפעה. נגיד אתה אוהב כמו אמא שאוהבת את התינוק שלה, אז כמה שהיא נותנת לו זה לא נקרא שהיא נותנת לו. הפעולה היא נתינה, אבל בעצם מזה היא מתמלאת, היא מרגישה שזה כמו שהיא אוכלת, כמו שהיא מקבלת משהו.
זאת אומרת, שהכול תלוי באהבה. מה שקובע זה את מי אתה אוהב – אם אתה נותן לו, או מקבל. אם אתה אוהב יותר את עצמך, אבל חייב לתת לשני, אז אתה נותן מחוסר ברירה. אבל אם אתה אוהב את הזולת, אז אתה נותן לו ומזה אתה מקבל. לכן הקבלה נקראת “חכמת הקבלה”, חכמה איך לקבל.
שאלה: בקשר שיש לאדם עם החברים בעשירייה, מגיע רגע שהוא רואה שהוא עושה מעשים רק לקבל ולא משיג תענוג?
ודאי.
תלמיד: ולכן הוא מחליט לעשות מעשים של השפעה, בגלל שמזה הוא מקבל תענוגים. אז זה אומר שאנחנו כבר לא לשמה, ואז מה זאת אומרת שמגיעים להשפעה? מה ההבדל?
אנחנו כבר עושים מעשי השפעה אבל בכוונה לקבל. זה נקרא “להשפיע על מנת לקבל”, המעשים האלו הם בדרך. זה מה שאנחנו צריכים לעשות בינתיים בקבוצות שלנו, להשפיע על מנת לקבל. אנחנו משפיעים זה לזה כדי לקבל גם מזה כוחות, הבנות, ועל ידי זה כולנו מתחברים – ואז נתקדם.
תלמיד: וזה מביא אותנו לשלב של להשפיע על מנת להשפיע או שזה כבר להשפיע על מנת להשפיע?
לא, אבל זה מקדם אותנו. זה מקדם אותנו להבין שיכול להיות כאן מעשה השפעה. לאט לאט, משיעור לשיעור אתם תראו כמה אתם מתקדמים. גם בהרגשה, גם בהבנה, גם בפעולה.
שאלה: כשהאגואיזם אומר לאדם, אתה נותן לחברים את גדלות המטרה והם מקבלים וגם הבורא נהנה מזה. האם זה לשמה או לא לשמה, אתה כביכול צריך לעבוד כשור לעול וזה לא עניינך. אז איך לעבור מעבודה בכוח לעבודה ברצון, שאני ארצה בעצמי להשפיע, שזה יהיה למען הבורא ולא כי הבורא ציווה?
כל דבר שאתה רוצה לשנות, תעשה את זה דרך תפילה לבורא. כל דבר. פשוט אתה לא מבין ולא מרגיש ולא עושה. אין לך לא במעשה, לא במחשבה ולא בדיבור בכלום, שום דבר משלך, אתה רוצה להעביר את זה דרך הבורא. תנסה. ואז תראה כמה זה עוזר.
שאלה: מה ההבדל בין לא לשמה לבין פעולה רגילה שכל אדם בעולם עושה, להשפיע כדי לקבל, לעבוד כדי לקבל שכר או לבנות עסק? גם זו מטרה לעשות משהו, לקבל משהו.
כל אדם בעולמנו עושה פעולות. הפעולות האלה עושה לאיזו מטרה, או לטובת עצמו או יכול להיות לטובת הזולת, או יכול להיות לרעת הזולת. אנחנו רוצים לעשות את הפעולות שלנו יחד עם הבורא. הבורא רוצה שאנחנו נעשה את הפעולות האלה איתו יחד. ולכן אנחנו לא יכולים לעשות פעולת השפעה, לא מסוגלים. אבל אם אתה מגיע לבורא, פונה אליו ואומר, “אני רוצה לעשות פעולת השפעה, ברור לי שלבד אני לא יכול לעשות את זה, בוא נעשה יחד, כשותפים, אתה ואני”.
תפנה כך לבורא ותנסה לעשות יחד עימו איזו פעולה. נגיד, יש לך יום שאתה מקדיש לזה זמן. אתה מבקש מהבורא לעשות איתו ביחד פעולת השפעה למישהו, למשהו, לאנושות, לחבר, לקבוצה ותראה מה קורה.
שאלה: האם זה אומר שאנחנו לא יכולים לפתוח את הלב ישירות כדי להשפיע לנבראים, צריך שתהיה תוספת של הבורא?
איפה יש לך מפתח לפתוח את הלב, איך? אפילו את הלב שלך אתה לא יכול לפתוח, מכל שכן את הלב של חבר. אתה צריך לפתוח את הלב שלך, הלב של החבר, לעשות ביניהם קשר, ואז שני הלבבות יהיו מחוברים. איך תעשה את זה? אין לך גישה.
תלמיד: מה לעשות?
לפתוח את הלב שלך, את הלב של החבר ולקשר ביניהם, לעשות ביניהם קשר, אין לך אפשרות לעשות את זה. לא על הלב שלך ולא על הלב של החבר, אז איך תעשה את כל הדבר הזה?
תלמיד: דרך הבורא.
כל זה מאוד ארוך, יקח הרבה זמן ומאוד מסובך. אבל אם אתה מתאר לעצמך אז הדבר הפשוט ביותר הוא לקחת חבר שאתה רוצה להתחבר איתו בין הלב שלך ללב שלו וביחד תבקשו מהבורא שהוא יחבר את הלבבות שלכם ויחזיק אותם יחד. את זה הוא אוהב מאוד. על זה נאמר “לב שרים ומלכים ביד ה'”. לבבות של אנשים כאלה נמצאים ביד הבורא, והוא יחבר את הלבבות שלכם. אין לי מה לומר יותר, תנסו לעבוד.
שאלה: עם הזמן גם לא לשמה מפסיק לתת תענוג. האם זה הרגע שבו אנחנו צריכים לעלות מעל המצב הלא טוב שאנחנו מרגישים ולעבור לשמה או אנחנו צריכים לחכות שהבורא יתן לנו את הלשמה?
אתם צריכים לחכות עד שתקבלו את הלשמה. אבל לחכות זה נקרא לדרוש, שאתם משתוקקים. אתם משתוקקים להתנתק מהלב שלכם ולהיכנס ללב של הזולת ולעשות את כל הפעולות עם הלב שלכם ועם הרצון והמוח שלכם מה שהזולת רוצה וחושב. ואז בצורה כזאת אתם תוכלו לעבור מלא לשמה – לשמה. זה דבר מאוד קרוב, אנחנו נמצאים בפתח ממש.
שאלה: אנחנו מדברים בימים האחרונים שאנחנו נמצאים על המפתן של לשמה, ובעל הסולם אומר שיש שתי דרגות של לא לשמה. יש לא לשמה שממנו מגיעים לסם המוות ויש לא לשמה שממנו מגיעים לשמה. האם אנחנו נמצאים עכשיו לקראת השגת הלא לשמה הנכון?
אני מניח. נגיד שכך.
שאלה: מה צריך לעשות כדי לא ליפול חזרה למצב של לא לשמה, הרי הרצון לקבל לעצמנו מושרש בנו?
קודם כל הבורא שומר עלינו, כי אנחנו עוד לא נמצאים בצורה חזקה אמיתית בהשפעה. בנוסף לזה כשאנחנו נמצאים בקבוצה וכל אחד משתדל להחזיק את הקבוצה בעל מנת להתקרב לשמה, אחרת אנחנו לא ניכנס לזה. כאן הקבוצה מיום ליום הופכת להיות יותר ויותר יקרה, ממש רכוש יקר, אמצעי שאין לו תחליף. וככה אנחנו מתקדמים.
שאלה: מתחילת השיעור אני במועקה מאוד פנימית, ואני שואל על איזה ייסורים מדובר? ככל שאנחנו יותר מתקדמים, אני מרגיש כל פעם יותר ויותר ייסורים, כי או שאני לא עושה מספיק , לא מבקש מספיק מהבורא, לא עושה מספיק בשביל החברים. אבל הרי אני צריך לעשות את זה ללא תמורה. ואני אומר, רגע, האגו משחק איתי, בוא נלמד מה שאני אמור לקבל פה. אז על איזה ייסורים מדובר בדיוק?
על המצב הזה כתוב, “הכול חוץ מצא”. כי יש מלא אנשים שעוזבים ומרגישים שמה שנמצא עכשיו לפניהם. כשאני מציג לפניהם לאיזה תנאים נכנסים ללשמה, הם חושבים שזה לא בשבילם. אומנם שזה לכולם, חוץ מדומם, צומח, חי, כל מין המדבר יצטרך להיכנס ללשמה.
יש כאלה שפורצים קדימה, יש כאלה שהולכים אחריהם, ויש כאלה שסוחבים את עצמם בסוף. אבל כולם חייבים, כל מי ששייך למין האנושי, כולם חייבים, “כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם”1, ו”ביתי, בית-תפלה יקרא לכל-העמים”2, כך כתוב, כולם חייבים להיכנס בדבקות השלמה עם הבורא.
לכן מה שנראה לך שאתה ככה או ככה, דווקא האנשים שמאוד מתייאשים, ולא מבינים איך הם יכולים להגיע למשהו, ורואים שאחרים מצליחים, והם לא מצליחים, דווקא האנשים האלו בסופו של דבר מגיעים לפסגות הגבוהות.
תלמיד: אתה אומר הכול חוץ מצא, אז מבחינה פרקטית מה לעשות?
לשמוע את השיעורים, שיעור בוקר וצהריים אם אפשר עוד פעם ביום, לקרוא את הטקסטים ממש עם עיפרון, ולעשות בהם כל מיני סימנים, העיקר כמה שאפשר להתקשר לשיעור ולטקסט.
שאלה: המצב של “לא לשמה” זה לא מצב ניטרלי, זה מצב הפוך לגמרי מהשפעה, נכון?
מצב “לשמה” זה מצב שבו לא חשוב אם זו השפעה, קבלה, כי זה לפי הפעולות. מצב “לשמה” זה כשאני רוצה שתהיה תוצאה טובה, יפה, דרך החברים בבורא, זה נקרא “לשמה”.
תלמיד: אבל המצב של “לא לשמה” זה מצב הפוך לגמרי. אז איך מצב כזה יכול בכלל להתקיים, איך התנאי הזה יכול להתקיים?
כשאני מתכוון שלי יהיה טוב, אני לא רוצה שהתוצאה מהפעולה שלי תהיה מנותקת ממני, ותהיה בחברים או בבורא. אלא שואל מה יצא לי מזה, איך אני אהיה קשור לזה?
תלמיד: ומה אני מקבל מזה שאני משפיע לחבר כדי לקבל לעצמי?
אתה רוצה לקבל לעצמך תועלת.
תלמיד: ומה בפועל אני מקבל?
הכול תלוי בפעולה שלך. אם הפעולה שלך מצליחה, והיא על מנת לקבל, אז אתה תקבל איזה תענוג, ואחר כך תראה שהתענוג הזה לא היה כדאי כי התרחקת מהדרך. ואם אתה חושב על השפעה, אתה תראה כמה אתה יכול כאן להשפיע, ואת התוצאה מההשפעה שלך יקבלו החברים והבורא, וזה יקרא כבר “לשמה”. תלוי איפה התוצאה, מי נהנה מהפעולה שלי? אני או דרך החברים הבורא.
תלמיד: אז ה”לא לשמה” רק מרחיק אותי עוד יותר מה”לשמה”?
נכון, אבל זה כדי להראות לך איפה אתה נמצא.
תלמיד: ואז מה קורה בנקודה הסופית, כשאני רואה איפה אני נמצא?
בנקודה הסופית אתה מרגיש את עצמך מתקרב להשפיע לבורא בכל הכוח שלך.
תלמיד: אבל אני נמצא דווקא במצב הכי הפוך לזה.
לא. בקיצור תיכנס לזה, תתחיל להתבלבל, כי אפילו הבלבולים בזה הם טובים. כי בעזרתם אתה מברר את התכונות שלך, את הכלים שלך, אל תפחד.
שאלה: הקו בין “לשמה” ל”לא לשמה” ברור, אם כן למה הלב שלי לא יכול להתרכך לעבודה?
הלב נמצא בידיים של הבורא, ולא בידיים של האדם, כמו שכתוב “לב שרים ומלכים ביד ה'”3. לכן זה קורה ככה, עד שתוכל לעשות פעולות, תפילות כאלו שהבורא ישחרר לך את הלב.
שאלה: היום כמעט נשרפתי מבפנים מהמתנה ארוכה, אני מבין שקודם כל מי שרחוק-קרוב כמו שאתה אומר. אתמול בשיעור דיברת על כאבים פיזיים אצל חברים ושבגללם הם לא יכולים להגיע לרוחניות. כרופא העניין של הכאב הפיזי מאוד קרוב לליבי, אבל היום אני רוצה לדבר איתך לא על הכאב פיזי אלא על כאב הרוחני. האם בבני ברוך העולמי אתה מזהה קבוצות שכבר סובלות מכאב הרוחני הזה?
כן.
תלמיד: על זה שהם עדיין לא הצליחו להתחבר לרוחניות כדי לעשות נחת רוח לבורא?
כן, יש קבוצות כאלה, ויש אנשים כאלה שנמצאים ממש בכאב שהם עדיין לא יכולים להשיג את “עניין לשמה”.
שאלה: אנחנו מגיעים לדרך מתוך ייסורים, אבל בדרך כשאנחנו מצליחים לעשות פעולות השפעה הם לא נעלמים, אבל משהו משתנה בהם, האיכות, המהות שלהם משתנה. מה משתנה, על מה אפשר להצביע כשהייסורים עוברים שינוי?
היחס שלנו לייסורים משתנה, אנחנו כבר לא מחשיבים אותם כייסורים, אלא כמצבים ההכרחיים כדי להשיג את הלשמה, כדי להשיג את הבורא. לכן כבר יש בהם את מה שנקרא “המתקת הדינים”.
שאלה: בתחילת השיעור הזכרת שאפשר לקבל תענוג בעשירייה מטיול או מכנס. לא כל כך הבנתי את זה כי בעצם בטיול או בכנס בכל פעילות חיצונית כזאת אין אלמנט של השפעה, אז איך אפשר לקבל מזה תענוג?
יש שם אלמנט של חיבור, ולכן על ידי החיבור בינינו, שביני לביני אנחנו מתקרבים זה אל זה בפעולות כאלו, אנחנו ממתיקים את הדרך רוחנית.
תלמיד: על מה חשוב להקפיד כשעושים פעולות חיצוניות כאלה ביחד?
להיות יחד עם זה בקשר פנימי, שאנחנו רוצים להגיע ללב אחד.
שאלה: אדם שעומד ככה בצורה אגואיסטית עם חזה נפוח מול הבורא ואומר “אני רוצה להגיע לשמה”. איזו משמעות יש לבקשה אגואיסטית כזאת?
אין לה משמעות, הוא עדיין לא מוכן. כשהוא יגיע באמת לבקש מהבורא להיות בלשמה, הוא יהיה מוכן לעמוד על הברכיים, ולא כלפי הבורא, אלא כלפי החברים.
שאלה: אותה אמא שמטפלת בתינוק שלה ומקבלת מזה תענוג לא חושבת על התענוג שהיא מקבלת, אלא על זה שהיא צריכה לטפל בתינוק. איך להקדים את הכוונה שלנו על פני הפעולה שאנחנו עושים?
אין לי כל כך מה להוסיף, על ידי המאמצים, כשאנחנו חושבים על זה שמטרה הרוחנית מושגת על ידי חיבור. אף אחד לא מקבל בתוכו את מטרת הבריאה, אלא רק בחיבור בינינו, בנקודה המרכזית שבה אנחנו מתחברים, שם אנחנו מגלים את מטרת הבריאה.
תלמיד: אז בעצם זה לא משנה מה הכוונה הראשית שאיתה הגעתי, אם אני מגיע אחר כך לנקודת החיבור הזאת עם העשירייה?
כן. מה זה המטרה שאיתה הגעת? עד שאתה מגיע, מתחבר, ומגיע למטרה יחד עם כולם אתה מאוד משתנה, אתה הופך מאגואיסט לחלק שמחבר את כולם, שמוסר את עצמו לכולם, אחרי שעשית מעצמך אפס לעומת כולם כאחדים, וכן הלאה.
תלמיד: העניין הזה שאתה עושה את עצמך אפס, ואתה לא באמת מרגיש שום דבר, איך אתה יכול לעשות פעולת חיבור איתם עכשיו?
עד שתוכל לעשות, אז תרגיש שלהיות אפס זה דווקא להיות כלול בכולם, ולהרגיש את הכול.
שאלה: אמרת עכשיו שתהיה מוכן לכרוע ברך בפני החברים, מה זה אומר?
אמרתי זאת כי מישהו שם דיבר על כך שהוא מלא גאווה, בצורה כזאת ודאי שאדם לא מגיע לכלום. השגה רוחנית מגיעה אל אדם במידה שהוא יכול להקטין את עצמו.
תלמיד: זה כבר שיעור שני ברציפות שאתה נותן דגש לזה. אתמול אמרת שאם אתה לא רואה את החבר כגדול ממך אז אין לך אפשרות להתקדם.
זה כתוב בהרבה מאמרים, בכולם, הכנעה עצמית זה הדבר הגדול ביותר. איך תעבוד עם האגו שלך אם לא תשתדל להיות כל פעם יותר ויותר נמוך כלפי החברים? תקרא מה כותב רב”ש במאמרי החברה, אין לנו פעולה יותר חשובה וגדולה מהכנעת עצמנו כלפי החברים.
תלמיד: אני שומע את זה, מסכים, משתדל. אבל אני משתדל ורואה שהבורא מצייר לי תמונה כזאת שאני גדול והם קטנים.
הבורא תמיד יעשה לך הפוך כדי לתת לך מקום להתגברות.
תלמיד: על מה אני מתגבר כאן אם אני משתדל ומקבל תוצאה הפוכה?
הגעת נניח לבית ספר, קיבלת הסבר קצר ואחר כך תרגילים שאותם אתה צריך לפתור בעצמך. אותו דבר כאן, אנחנו לומדים, מסבירים את הקטעים אבל אחר כך עליכם לעשות גם תרגילי בית.
שאלה: אמרת קודם, “להתנתק מהלב שלכם, להיכנס ללב של הזולת ואז לעבוד עם הלב של הזולת”. האם להיכנס ללב הזולת זה גם להתנתק מהלב שלי או שאלה שתי פעולות שונות?
אתה חייב להתנתק מעצמך כדי להרגיש את הלב של הזולת. או שזה יבוא אחר כך. העיקר להיות בזה. ככול שתשים פחות לב למה שיש בלב שלך זה יהיה יותר טוב.
תלמיד: לעבוד עם לב הזולת, זה אומר לעבוד עם כל הרגשות שאני מרגיש?
אתה לא יכול לעשות זאת. אתה צריך רק לחשוב איך לעשות טוב לאחר. אתה צריך לחשוב איך לעשות טוב לכל חבר שיש לך בעשירייה.
תלמיד: אז לעבוד עם הלב של הזולת זה החיפוש איך לעשות לו טוב?
כן.
שאלה: מה כל כך חשוב לבורא להתגלות לנברא בעולם הזה?
כי בזה הוא מביא לנברא תענוג הכי גדול.
שאלה: בהתחלת השיעור תיארנו מצב בו הבורא לוקח מהאדם את התענוג בלקבל על מנת לקבל, ואז בלית ברירה, כדי למצוא תענוגים הוא עובד בלהשפיע על מנת לקבל. ועדיין יש פה תענוגים, יש פה את ה”לקבל”. אבל ה”לשמה” הראשון, אם אני מבין נכון, נקרא להשפיע על מנת להשפיע. מה התענוג בלהשפיע על מנת להשפיע?
תענוג מכך שאתה מתעלה מעל הרצון לקבל ושורה בהשפעה של הבורא.
תלמיד: מה זה אומר?
אתה בעצמך לא מייצר כוח השפעה, אבל אתה נכלל בכוח השפעה ששורה בכל המציאות.
תלמיד: זאת אומרת הקשר שלי לתכונה הזאת הוא מה שממלא אותי?
כן.
שאלה: מה זה נקרא תענוג לשמה?
תענוג לשמה, זה שאתה כבר מתחיל לקבל תענוגים, כי על ידי כך אתה משפיע נחת רוח הכי גדולה לבורא. זה נקרא לקבל על מנת להשפיע.
תלמיד: אז מהו התענוג אותו תיארת בתחילת השיעור, שאתה כבר לא מקבל תענוג מפעולות של קבלה אלא דווקא מפעולות של חיבור עם חברים?
זה מעבר ממצבך ב”על מנת לקבל” ל”להשפיע על מנת להשפיע”, עד שמגיעים ל”לקבל על מנת להשפיע”.
תלמיד: אבל זה עדיין לקבל.
לא, הכול כבר בכוונה על מנת להשפיע.
תלמיד: אז תענוג שאתה מקבל מפעולות כמו סעודה או התאספות עם חברים, גם הוא השפעה?
כן. גם כשאתה יושב מול בעל הבית ומקבל ממנו כיבוד ואוכל ונהנה מזה בכוונה ליהנות לבעל הבית, זה המעשה הכי גדול דהשפעה.
תלמיד: אחרי המעבר הזה, יש כבר ריקנות מפעולות שהן קבלה. התענוג הוא כבר לא אותו תענוג?
לא, התענוג הוא כולו בהשפעה. הכוונה משנה לגמרי את טיב המעשה.
תלמיד: אז מה מועיל דווקא במעבר הזה בין תענוג של קבלה לתענוג של השפעה?
כי אני משתמש בכלים אחרים. אני רוצה למלא כלים של הבורא, והכלים של הבורא הם כל הכלים של הנבראים שהוא ברא, כי אין לו כלים דרצון לקבל. אני יכול למלא את הבורא, רק באותם התענוגים שאני מעורר בכל הנבראים. אני לוקח למשל עשרה מיליארד אנשים וממלא אותם בתענוגים, ובמילוי שאני ממלא אותם אני ממלא את הבורא, כי זה הרצון לקבל שלו. אין לו רצון לקבל מלכתחילה, רק מה שהוא ברא בנבראים. ואז התענוג שהנבראים מקבלים מהפעולה שלי הוא התענוג שהבורא מרגיש ממני.
תלמיד: מאיפה מביאים יכולת להתמלא מתענוג אחר, שהוא לא תענוג של קבלה?
מזה שאני רוצה שהם ייהנו. אני רוצה ליהנות להם ואז אני קושר אותם עם הבורא. ומבקש, מתפלל לבורא שימלא אותם, שיטפל בהם, שיחבר אותם.
תלמיד: ואיך אתה ניגש לפעולות?
בדאגה לכל הנבראים.
שאלה: בתקופה הזאת שאנחנו נשטפים בנושא “לשמה” מה עוד יכול לחזק אותנו?
אני לא יודע. לשמה זה ממש “הנושא”, אין יותר. אם כל הנבראים יגיעו, כל אחד בדרגה שלו, ללשמה, אז הכול יהיה מתוקן.
תלמיד: מה עוד יכול לעזור לנו לחדור פנימה יותר לנושא?
רק משיעור לשיעור, אני לא יכול עכשיו לפרוש בפניך את כל התכנית. אתם תרגישו את זה משיעור לשיעור ותראו כמה זה לא כל כך פשוט. יש כאן עוד מערכות של קליפות. יש הרבה דברים שיהיו לנו בדרך עד שנרגיש את כל העולמות, את כל הכלים, ונשתדל לעבוד איתם כדי שכל הנבראים יהיו בתכונות ובמילויים כמו הבורא.
תלמיד: האם מלבד שיעורי צהריים ובוקר, אנחנו צריכים אולי להוסיף עוד אירועים כדי שיהיה לנו עוד מקום לחיבור?
בשאלה שלך אני לא מתייחס לכמה עשרות אנשים שיש בקבוצות בני ברוך. אני מתייחס לכל הקהל, כולל נשים, מתחילים וותיקים, לכן, אני משתדל ללכת בקו האמצעי ואפילו קצת יותר מהקו האמצעי. כדי למשוך אחרינו אחרים. אבל באותה הזדמנות אני מבקש שתקראו כמה פעמים את השיעור, ממש תסמנו בעיפרון ותנסו לראות איך כל טקסט כתוב ואיך לעבור עליו, כך נתקדם. אנחנו לא יכולים להתקדם יותר מהר, לא יכולים לעזוב חלק מהאנשים באמצע הדרך שיחכו עד שנלך קדימה, זה לא לטובתנו. “איש את רעהו יעזורו” זה שנטפל בכולם. ותאמינו לי שכול זה נמצא בתכלית הבריאה וכך הכי טוב, אופטימאלי.
תלמיד: איך מתקדמים כשכל אחד נמצא בקצב אחר? האחד רוצה לפרוץ האחר לאט?
בסופו של דבר כולם מתקדמים בעזרה הדדית זה לזה. וגם אלה שלא רוצים להתקדם כל כך עוזרים לאלה שרוצים להתקדם מהר.
שאלה: בקטע הוא כותב שעל ידי הרגשת המאור הוא מקדם אותנו ללשמה. האם חייבים להרגיש מאור או שיש מאור שפשוט לא מרגישים אותו והוא גם מקדם אותנו?
גם וגם. בינתיים זאת התשובה.
תלמיד: להרגיש מאור זה אולי לכיוון הרגשת גדלות הבורא?
כן. נוכחות שלו.
שאלה: האם מתוך עבודת האדם בקבוצה ובעזרה שהוא מקבל מלמעלה, יכול להיות שהוא יוצא לגיחות כאלה לתוך הלשמה האמיתי. או שלשמה אמיתי מתברר רק כממש מציאה. האם יש כאלה גיחות אפילו לרגעים ספורים שאחר כך מתפוגגים?
יש ויש. אני לא יכול להגיד. אתה מדבר מתוך הרגש כך וכך. יש מקום לכל הרגשה ולכל מצב, נראה, לפעמים זה עובר על החברים ולפעמים עליך וכל זה בסופו של דבר מתחבר לתמונה אחת.
שאלה: אם יש תמיד הסתרה, האם אני צריך גם ליהנות מההסתרה?
כן, בסופו של דבר אדם צריך ליהנות גם מההסתרה, כי היא מנקה, מתקנת אותך בהסתכלות חדשה.
קריין: קטע 12.
“העצה היא להאדם, שאם הוא רואה שעוד לא מסוגל לעבוד לשמה, שירבה הרבה עשיות בשלא לשמה. כי בזמן שיראה שיש לו הרבה מעשים בשלא לשמה, אז לא תהא לו ברירה אחרת אלא לחזור בתשובה ולעשות לשמה, כי אחרת כל עבודתו היה בחינם.
ויש כלל, אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. לכן אם יש לו הרבה מעשים בשלא לשמה, אז לא ירצה להפסיד את כל טרחתו, לכן יהיה לו צורך לתקן את כל עבודתו שיכנס בהקדושה.
מה שאין כן למי שעובד שלא לשמה ואין לו הרבה מעשים, היינו שלא נתן הרבה זמן בתורה ועבודה על דרך שלא לשמה, אזי אין לו כל כך צורך לחזור בתשובה, משום שאין לו כל כך מעשים להפסיד. לכן צריכים להשתדל אפילו בשלא לשמה להרבות במעשים טובים, כי זוהי סיבה שיהא לו צורך לחזור בתשובה ולעסוק בלשמה.”
(הרב”ש. 269. “אין אדם טורח בסעודה ומפסידה”)
שאלה: האם אפשרי בפעולה אחת ספציפית, נניח תפילה עבור החברים, להתחיל את הפעולה בלא לשמה, כי אני לא רוצה לסבול או רוצה לקבל תענוג כלשהו מהחיבור, ואז בתהליך התפילה לעבור ללשמה?
כן. מלא לשמה לשמה.
תלמיד: איך קורה המעבר מדאגה לעצמי והתעסקות בתחושות שלי להתמקדות בחבר, בבורא?
רק מתוך ניסיון.
שאלה: מה המשמעות שהוא מתחרט וחוזר לעבוד בלשמה?
הוא מכניס לתוך לשמה עוד חלקים מהרצונות לקבל שלו לעבוד בהם באמת בעל מנת להשפיע.
שאלה: למה רק משפט אחד נכתב על כך שהבורא מושג רק דרך הנבראים. למה לוקח כל כך הרבה זמן, עשרות שנים עד שהמשפט הזה נקלט בראש?
מפני שזה נגד הרצון לקבל שלנו.
שאלה: אנחנו לומדים כל הזמן שלרוב הכוונה שלנו נסתרת מאיתנו. איך כשהאדם מפסיק לקבל תענוג מהשפעה, מפסיק לקבל תגובה, יכול להבין האם הוא הפסיק לעשות פעולות נכונות או שהוא עבר ללשמה?
אתה רוצה לראות את זה מבחוץ?
תלמיד: אני רוצה להבין איך לפעול בכזה מצב.
אם זה קורה אתה מרגיש מתוך הלב מה קרה ומה לעשות.
שאלה: האם נכון שאנחנו מקבלים את הרצון להשפיע לשמה מלמעלה וזה אחוז קטן מהנקודה שבלב ואנחנו צריכים במשך העבודה שלנו עם הכוונה הנכונה להגיע לשמה לאחוזים גבוהים יותר אליהם עדיין לא הגענו, והבורא נותן לנו ומעביר אותנו להשפעה? האם זה התהליך?
כן. כך אתה יכול להתקדם.
שאלה: לפי מה שהוא כותב בלא לשמה העבודה היא בחינם ובלשמה יש שכר. נשמע שזה הפוך, כי בלא לשמה אני דווקא כן מקבל שכר?
תגיע לזה ואחר כך נראה. אין לדון ולחקור עכשיו דברים שאתה לא נוגע בהם.
שאלה: מהו אותו הרגע של המעבר מלא לשמה ללשמה, האם זה ייאוש מכמה שהשקעת ועדיין לא קיבלת או בקשה או משהו?
המעבר מלא לשמה לשמה הוא בכך שאני רוצה לעבוד לטובת הבורא ואיך אני יכול להתקרב לזה.
תלמיד: בקטע כתוב בצורה ברורה שאתה חוזר לתשובה מכך שאתה משקיע ומשקיע ואתה כבר לא יכול שלא לבוא לסעודה אחר כך, אז אותו הרגע שאני כבר לא יכול לא לבוא ומשם אני חייב להגיע לזה, אז מה זה?
ככל שאתה מכניס לתוך הקבוצה על מנת להשפיע זה נעשה הרכוש שלך וממנו אתה אחר כך לא יכול להתנתק.
שאלה: העבודה שלא לשמה היא רק מנפחת את האדם ומגביהה אותו יותר ויותר בגאווה העצמית שלו, כי כל השכר שהוא מחפש זה כבוד. מאיפה הוא מוצא כוחות אחר כך בסוף מרום הגאווה העצמית שלו להגיע לעבודה ללשמה זה כמעט בלתי אפשרי ליפול נפילה כל כך קשה.
למה אתה אומר עכשיו על מה שיהיה אחר כך, מאיפה אתה יודע מה עוד יקרה? אתה תקבל כוחות, תתחדש ממש והכול יהיה בסדר, אל תדאג זקן.
תלמיד: זה מרגיש שהעבודה הזאת מנפחת את הבן אדם לא להיפך.
מנפחת, אז מה? היא נותנת לו רוח חיים חדשים.
שאלה: רב”ש נותן פה עצה מאוד מעשית, איך לקבל כוח כדי לממש את העצה לעשות יותר פעולות, אני צריך לעשות בעצמי ניתוח כמה פעולות אני עושה?
כן.
תלמיד: אנחנו יכולים לעזור אחד לשני איכשהו?
תנסו, אני בכוונה לא נותן לכם תשובות ברורות, חפשו כי החיפוש הזה הוא כבר עבודה.
שאלה: מה זה המצב הזה שאין לו ברירה אחרת, מהי עבודה בחינם?
מה היא עבודה בחינם?
תלמיד: כן.
שאדם כך מרגיש זה כלפיו הכול כדי לעשות אצלו ברורים ביגיעה.
שאלה: איך לעזור להאיץ את הכניסה ללשמה לחברות?
על ידי חיבור ביניכן.
שאלה: איך אפשר להבין שאני כבר נמצא בלא לשמה?
אם אני נמצא בלא לשמה זה מובן אם אני מוכן לעבוד תמורת תשלום.
שאלה: איך לא להתרגל למצב של לא לשמה?
אם אנחנו מדברים על הקבוצה אז כולם סוחבים את כולם וכולם מדברים על עבודה משותפת וכך האדם יוצא מיגיעת עצמו ונכלל ביגיעה הכללית ובסופו של דבר מוכן לעבוד בעל מנת להשפיע.
שאלה: באיזה מצב האדם מתחיל את העבודה בלא לשמה?
במצב שהוא מוכן לוותר על עצמו.
שאלה: מה יכול לעזור לכל בני ברוך לעלות ללשמה? מה יעזור לכל באי העולם לעלות לשמה?
רק חיבור. או מצד הזה שרואים שיהיה להם מזה טוב או מזה שרואים שאחרת יהיה להם מאוד רע.
שאלה: איך להפסיק לחשוב על עצמי אלא רק לטובת הזולת?
לפי הדוגמה של החברות.
שאלה: התחלנו את השיעור שצריך לעשות כל מיני פעולות שנותנות תענוג בקבוצה, כמו סעודה או כנס, למה להתחיל מזה מלכתחילה? למה לא להתחיל מזה שלהתכוון רק לשם החברים ולבורא ומיד לפנות לבורא, למה צריך פעולות יפות שמביאות תענוג בכוונה לקבל מלכתחילה?
כך זה נהוג בעולם שלנו, שאנחנו מתאספים ואנחנו נותנים מתנות זה לזה ויושבים עושים לחיים, אוכלים יחד תענוגים נהנים זה מזה ומתוך זה אנחנו מגיעים למחשבות משותפות שיהיו לנו כל החיים כאלו מחוברים ושאנחנו נגיע למצב שכל אחד יעשה טוב לשני. אבל צריך להתחיל ממשהו שמובן לנו שזה טוב.
שאלה: האם הייסורים בלא לשמה הם ממש מדד להתקדמות שלנו בדרך?
יכול להיות, יכול להיות שבתחילת הדרך כך אנחנו יכולים למדוד.
שאלה: לא מובן המצב של להשפיע על מנת להשפיע. איך יכול להיות מצב כזה, איך הרצון לקבל יכול להגיע להשפיע על מנת להשפיע? לאן נעלם חומר הבריאה מהנברא בשלב הזה?
חומר הבריאה נשאר, אבל הוא רק נמצא בדרגת הבינה שכולו מכוון כדי להשפיע.
שאלה: למה אני לא יכולה לבדוק אם אני מצליחה? אני מסתכלת על כולם ורואה איך כל יום הקבוצה הולכת במהירות מדהימה ואני מאוד שמחה בשביל כולם, אבל ניראה לי שלעולם לא אגיע ללשמה, אני מיואשת אין לי עוד מילים רק דמעות.
למה את לא יכולה להיות שמחה בכך שהקבוצה מתקדמת, כי גם את צריכה להתקדם. תדבקי בקבוצה ויחד איתן תגיעי להכול. בכל זאת אדם לא יכול לצאת מעל העיגול שלו הוא תמיד יהיה בתוך הקבוצה.
שאלה: האם תוכל להסביר את הקשר בין פעולות חיבור לכוונה לשמה?
הקשר בפעולות חיבור בכוונה לשמה, שאנחנו כולנו מתוך זה שעוזרים זה לזה ומתחברים זה בזה מתחילים להרגיש שיש לנו רצון אחד שמתאחד עוד ועוד ומתוכו אנחנו פועלים לקבל מהבורא כדי לגרום לו נחת רוח.
שאלה: איך להגיע לכאב מזה שאנחנו עדיין לא בלשמה?
על זה אפשר לדבר גם כן. תדברו ביניכן.
שאלה: האם עלי לבדוק אם החברות בעשירייה נהנות ממעשיי?
כן.
שאלה: האם כאשר אנו נכנסים ללשמה, נוכל להשפיע לאנשים אחרים מחוץ לקבוצה?
כן. וגם נדע איך להשפיע, כי היום עדיין אי אפשר לדעת, אנחנו עוד לא מסוגלים להשפיע להם דבר נכון.
שאלה: מה זה נקרא לעשות הרבה מעשים שלא לשמה? אם האדם עושה מעשים הוא חושב שכל המעשים שהוא עשה לבורא ושהוא צדיק, האם המעבר מלא לשמה לשמה, נעשה בלי מודעות של העושה?
לא, זה לא כך. אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות על מנת להתחבר בינינו ועל מנת להתחבר מביננו לבורא. להיות מכוון עם הבורא, לאחוז בבורא זו לא בעיה בכלים דקבלה שלנו, אבל בכלים דהשפעה שלנו זו בעיה, מפני שכלים דהשפעה שלנו הם נמצאים בחיבור בינינו, קודם כל בין החברים.
אין לנו כלים דהשפעה, אבל כשאנחנו מתחברים יחד, מתוך החיבור בינינו יחד, אנחנו יכולים לגשת לחיבור עם הבורא. אין לנו ברירה אחרת, כי באף אחד אין כלי דהשפעה, שיהיו כלים דהשפעה אנחנו צריכים מקודם להתחבר בינינו.
תלמיד: אבל האדם שעושה מעשים שלא לשמה לא יודע שהוא עושה מעשים כאלה, הוא חושב שהוא עושה לשמה, שהוא בהשפעה.
לא. לא.
שאלה: האם אני יכול לעשות מעשים שלא לשמה, כאשר אני יודע שהם לא לשמה, אבל רוצה גם להיות מכוון לבורא.
כן, כן. אני מוכן לעשות כל מיני פעולות שהן כביכול רוחניות, אבל אני מבין שאני רוצה ליהנות מזה, שאכפת לי מה אקבל בתמורה.
שאלה: אבל אם אדם יודע שהוא עושה מעשים שלא לשמה, למה הוא נוהג כך?
זה המצב שלו בינתיים, הוא עושה כך כי הוא עדיין נמצא ברצון כזה.
שאלה: והוא מודע לזה?
הוא מודע לזה.
שאלה: ואיך הוא מרגיש שהוא עובר לשמה?
זו כבר עבודה אחרת. כאשר יאיר עליו המאור המחזיר למוטב הוא ירגיש שיש לו אפשרות, דחף פנימי, שהוא רוצה לעשות פעולות והתוצאה הזאת לא שייכת לו.
שאלה: כתוב שהאדם עושה את כל היגיעה ולא רוצה להפסיד את טרחתו, הכוונה היא ש”הרצון לקבל” רוצה לקבל, אז איך אפשר להפוך את הטרחה הזו מהמטרה לקבל להשפעה לחברים?
תעשה עוד ועוד מאמץ בכוונה ותדרוש מהבורא עזרה לכך שהכוונה שלך תהיה נכונה, עד שזה יקרה. אין לנו מה לעשות חוץ מתפילה.
שאלה: כשאתה טורח, עושה את הפעולות, ובאמת מעלה את התפילה, מגיע מצב שאתה פשוט מצטמצם כולך, אתה גם לא רוצה להגיע לסעודה, רוצה שהחברים ייהנו מהטרחה שלך ואתה אפילו לא נכנס לסעודה. אבל זו לא הפעולה הנכונה, אז איזו פעולה יש לעשות כדי להתחבר איתם ולהעלות את נחת הרוח של הבורא?
תעשה, תכין את הסעודה יחד איתם, וגם לא לבד, אחרת יהיה לך מקום לגאווה שאתה אולי אפילו לא תגלה אותה, ואחר כך תיכנס לסעודה יחד איתם, כמו אחד מהם.
שאלה: ואין בזה פחד לקבל?
תמיד יש פחד לקבל, רק השאלה היא איזה פעולות ואיזה כוונות אתה מכין.
שאלה: מורגש כאילו יש פה את הפתח של למעלה מהדעת אבל אולי אני מתבלבל, אז איך להשתמש בכוח הזה של “למעלה מהדעת”?
אתה תשתדל לעשות הכול למען החברה ואתה תרצה לקבל תענוג, שגם הוא יישאר בחברה. שכל החברה תרגיש עד כמה טוב לעשות פעולות משותפות כאלה יחד.
שאלה: וזה כוח החיות שמקבלים מפעולת ה”לשמה”?
לא, ב”לשמה” זה משהו אחר. איך אסביר לך מה זה לשמה, איך זה אפשרי אם אין כלים?
שאלה: אנחנו מדברים לעשות פעולות כמו סעודות וכל מיני התכנסויות וזה כרגע מה שמתאים למצב שלנו, אבל יש חברים שממש סובלים מהתכנסויות כאלה, מה אפשר לעשות במצבים כאלה?
אני גם מבין אותם, אבל צריכים להבין שהתאספות היא דבר מאוד מאוד מקדם, ומקובלים הקדישו לזה תשומת לב רבה, במילים, טקסטים וכן הלאה, לכן אני ממליץ לכולם בכל זאת להשתתף, ובביצוע של האספות האלה, התוועדויות, ההתאחדות, אנחנו צריכים להרגיש עד כמה זה ממש באופן מידי מוסיף לכלי שלנו, מעלה ומגדיל אותו. כן, זה מאוד מועיל.
שאלה: האם כדי להגביר חיבור פנימי בעשירייה, כדי להשפיע נחת רוח לבורא זה תלוי בי או ברצון וכוונה משותפת של כל החברים בעשירייה?
זה תלוי בך ובכל החברים, גם זה וגם זה.
(סוף השיעור)
- “ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה’, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם” (ירמיהו ל”א, ל”ג)↩
- “כי ביתי, בית-תפלה יקרא לכל-העמים” (ישעיה נ”ו, ז’)↩
- “לב מלך, ביד ה’” (משלי כ”א, א’)↩