NETZACH: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Lesson on the topic of “Ushpizin Aaron – Sefirat Hod”
שיעור בוקר 14.10.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
אושפיזין אהרון – ספירת הוד, קטעים נבחרים מהמקורות
במה מיוחדת ספירת הוד שבתוך הפרצוף? קודם כל מפני שזה צד ימין, צד אהרון, תפארת, ואפילו המילה תפארת עצמה מדברת על משהו מיוחד מאוד. במה הוא מיוחד? אנחנו רואים גם מסיפורי התורה שאהרון כיוון את משה לכל הפעולות, ובזה היה גדול, שותף גדול של משה.
בנוסף, אנחנו חייבים את כוח אהרון, כמו שרב”ש אומר לנו בקטע, בואו נקרא.
קריין: קטע מס’ 1.
“”בא וראה, אהרן היה זרוע ימין של הגוף, שהוא תפארת, ועל כן כתיב, מוליך לימין משה זרוע תפארתו, ומי הוא – אהרן, שהוא זרוע הימין של תפארת” (זהר). הנה אהרן ידוע שנקרא שושבינא דמטרוניתא. היינו בכדי לקבל על עצמם עול מלכות שמים, היו צריכים למדתו של אהרן, הנקרא חסד, שהוא בחינת “כי חפץ חסד”. שפירוש, שבאיזה מצב שהוא נמצא, הוא שבע רצון, מטעם שקבלת עול מלכות היא מצד החסד, ולא מצד החכמה, אלא למעלה מהדעת.”
(הרב”ש. 474. “וישמע הכנעני מלך ערד”)
אנחנו חייבים שתכונת אהרון תהיה תכונה בפני עצמה, כי הוא מכוון כמו שכתוב, את כוח משה לפעולות, ולכן אפשר להגיד שהוא נקרא “חבר” של המלכות. הכרחי שהתכונה הזאת תתבלט מפני שדווקא בזכות אהרן, כמו שרב”ש אומר, דווקא על ידי התכונה הזאת שמגיעה מבחינת חסד, אנחנו מקבלים יכולת להגיע לקבלת עול מלכות שמים.
שאלה: למה כתוב כאן שאהרון היה זרוע ימין של הגוף שהוא תפארת?
למה הוא היה צד ימין? מפני שדווקא דרך התכונה הזאת, הגוף כולו מבטא את עצמו. מה שיש באהרון זה בעיקר חפץ חסד, מפני שכמו שכתוב כאן, הוא היה מרוצה מכל מצב ומצב שיש. תכונת “חפץ חסד” היא שהוא לא רוצה כלום לעצמו, רק שתהיה לו אפשרות לעזור לאחרים, ואז הוא כבר נמצא מתוקן, מסודר, מרוצה ויכול להשפיע את התכונה הזאת לכולם.
ועוד הוא מוסיף לנו ש“הוא שבע רצון, מטעם שקבלת עול מלכות היא מצד החסד, ולא מצד החכמה, אלא למעלה מהדעת”, אנחנו עוד נראה.
קריין: קטע מס’ 2.
“צריכים לדעת, כי “זרוע ימין” נקרא בחינת חסד, שהוא בחינת כלי דהשפעה”. חסדים, פתוח, “היינו שהוא רוצה רק לעשות חסד ולהשפיע, ואהרן בכוחו המשיך הכח הזה לעם ישראל. ומשום זה אף אחד לא היה יכול להילחם עם ישראל. כי דרך הגוף, שבא לאדם, ונותן לו להבין, שאם ישמע בקולו, אז הוא יתן לו הרבה תענוגים. מה שאין כן אם הגוף שומע, שכל רצונו הוא אך ורק להשפיע, אז הוא רואה, שאין כח לדבר עמו. וכח השפעה קבלו מאהרן הכהן, שהוא מידת החסד, והיו דבוקים בו. לכן הם היו תחת שליטתו. לכן כשמת אהרן, נאבד לו הכח של השפעה, ואז התחילה המלחמה של קבלה עצמית, שהגוף כבר מצא בו מקום להתווכח עמו.”
(הרב”ש. מאמר 1 “וילך משה” 1986)
מה שקרה בכל הקבוצה, או הגוף, או העם, זה שתכונת אהרון נתנה את הבחינה הכללית של ההשפעה, ולכן היו יכולים להילחם נגד היצר הרע. מה שאין כן כשאהרון מת אז כל אחד התחיל לחשוב על עצמו וכבר היו מריבות ובעיות ולא יכלו להילחם עם הכוחות הזרים.
שאלה: מה זה אומר שנאבד הכוח של ההשפעה, מה זה אומר שאהרון מת פתאום?
דברים כאלה קורים כי צריכים להתגלות בגוף כל ההבחנות שלו, כל הבחינות, כל הכוחות משני הצדדים ומהקו האמצעי, ולכן יש כל הזמן שילוב של הדברים כמו שאנחנו לומדים, אברהם, יצחק, יעקב, משה ועכשיו אהרון, ואחר כך יהיו עוד יוסף ודוד.
תלמיד: אבל זה שהוא חפץ חסד לא אמור לכסות על המצב הזה שמתגלה?
לא, זה לא מספיק, אם חפץ היה מספיק, אז הכול היה נבנה בחפץ חסד, בשביל מה צריכים עוד תכונות? אלא כאן אנחנו רואים עד כמה כל תכונה ותכונה מיוחדת, צריכה תמיכה גם מהתכונות האחרות. זה לא פשוט.
תלמיד: מה זה אומר שיש תכונה שכאילו מכסה על הכול אבל היא רק חלק מתוך כל הפרצוף?
זה שהיא מכסה זה לא אומר שהיא יכולה להיות במקומן. אחרת הייתה רק תכונה אחת, הבורא היה בורא את הרצון לקבל והיה מלביש אותו בתכונת חסד נגיד.
תלמיד: לתכונה הזאת, שהוא לא צריך שום דבר, אין איזשהו רצון, השתוקקות להתפתח, להתקדם איכשהו?
לא, כי זאת התכונה, חסד, ימין, למעלה מהדעת. אבל לכל אחד יש יכולת מיוחדת להתקשר עם הבורא.
שאלה: אז מה היא בעצם התכונה המיוחדת של אהרון שהמשיך את הכוח הזה לעם ישראל?
קודם כל אהרון הוא האח הגדול של משה, והוא כהן, זאת אמרת זה כוח מיוחד מאוד שמחזק ומוליך את העם קדימה, ועושה חיבור של העם. אומנם אנחנו לומדים שהכהנים זה כוח קשה, אבל עם זאת אנחנו רואים עד כמה הוא הכרחי ורך. עוד נדבר על זה, אי אפשר מפסוק אחד להביא את כל התכונות של אהרון.
קריין: קטע מס’ 3.
“כל עיקר היגיעה מתחיל בזמן, שהאדם רוצה ללכת למעלה מהדעת, והכח הזה הוא צריך לקבל מלמעלה. שזה בא להם מכח מידתו של אהרן. ועתה הוא בעצמו צריך להמשיך הכח הזה, היינו שיבקש מה’, שהוא יעזור לו”. אותו כוח שמגיע מלמעלה ונותן לאדם יכולת ללכת באמונה למעלה מהדעת, יכול להגיע כביכול מעצמו, מהבורא, ויכול להגיע על ידי זה שהאדם דורש את הכוח הזה, מבקש מהבורא שיעזור לו. “ואז מתחיל שני בחינות, להבחין בין:
א. מי שמחכה, שה’ יעזור לו לקבל הכח הזה, ועומד ומצפה לזה,
ב. ובין מי שאין לו סבלנות לחכות, שה’ יעזור לו, אלא הוא מתחיל בעבודה, ואח”כ צועק ומבקש מה’, ואומר, “כי באו מים עד נפש”. וכיון שהוא כבר בא לידי ידיעה ברורה, שרק ה’ יוכל לעזרו לו, ואז הוא מקבל העזרה.”
(הרב”ש. מאמר 1 “וילך משה” 1986)
רב”ש נותן כאן שתי אפשרויות איך לגשת לכוח שרוכשים על ידו אמונה למעלה מהדעת. או שהוא מגיע על ידי כך שאנחנו מחכים בסבלנות מתי נקבל אותו, או שאנחנו כבר מתפרצים ודורשים בכל צורות הבקשה והדרישה שהבורא ייתן לנו את הכוח הזה למעלה מהדעת. האמת היא שתמיד אדם עובר גם את השלב הראשון וגם את השלב השני, אבל עד כמה הוא יחכה בשלב הראשון שיהיה לו עד שמגיע לשלב השני שמתפרץ ודורש, זה תלוי באדם, זה תלוי בקבוצה, זה תלוי עד כמה הם מבינים שכאן הדרישה הקבוצתית יכולה לעזור לכל אחד ואחד לקצר את דרכו.
שאלה: אנחנו לומדים שאהרון מת ואז תכונת החסד או ההשפעה שהייתה מתה. מה עושים במצב כזה? היה לך את זה ואיבדת את זה.
קודם כל שתהיה לנו מידתו של אהרון ואחר כך נדבר. זאת אומרת מידת החסד עוברת מהאדם כדי לתת לו אפשרות להתקדם. כי אם הוא רק במידת חסד אז הוא לא יכול להתקדם, חסד זו תכונה שגם עוצרת את ההתקדמות, היא לא נותנת לרצון לקבל להתפתח.
תלמיד: זה כמו שאנחנו לומדים תמיד שההתקדמות היא תמיד בשתי רגליים?
כן, אי אפשר אחרת. האמת היא שההתקדמות היא בקו האמצעי. ההתקדמות הנכונה היא שאנחנו משתמשים בשני הכוחות האלה ימין ושמאל כדי להתקדם בשניהם, זאת אמרת באמצע, בקו האמצעי.
תלמיד: אז נגיד יעקב שהוא קו האמצעי, אין לו שום קיום בלי אברהם ויצחק, זאת אומרת אין כזה דבר יעקב בפני עצמו.
נכון.
קריין: קטע מס’ 4.
“אהרון: הוא מלשון הרהור, והוא קודם וגורם למשה, והוא בבחי’ אתערותא דלתתא הקודמת לאתערותא דלעילא הנק’ משה, ולפיכך נק’ משה בשם שושבינא דמלכא, ואהרן בשם שושבינא דמטרוניתא, אכן שניהם שוים בנבואה, כי שפתי כהן ישמרו דעת כי מלאך ה’ צבאות הוא, וע”כ אהרן ובניו מקריבי כל הקרבנות שבעולם, והוא משום שלום, ובידיו סוד ברכה המשולשת”.
(בעל הסולם. “אור הבהיר”, אות י”ז)
יש כאן מילים שאנחנו עוד לא מבינים ולומדים, אבל זו לא בעיה. משה ואהרון, שניהם פועלים לחיבור העם ולהתקדמות העם, בזה שמזמינים על כל העם, זאת אומרת על כל הספירות, על כל הכוחות שיש בקבוצה, השפעה עליונה.
קריין: קטע מס’ 5.
“האדם בעצמו אי אפשר לו להרגיש. וזה ענין שכל אחד זקוק לרב, שידריך אותו. והאדם צריך להאמין, שכל מה שהרב אומר לו, הוא על פי ה’, אחרת האדם לא יסכים לעזוב את מקומו, ולקבל על עצמו טלטול הדרך. וסדר היציאות והנסיעות, הוא דווקא על ידי משה ואהרן. כי משה נקרא שושבינא דמלכא, ואהרן שושבינא דמטרוניתא. כי אהרן הוא מטיב את הנרות, היינו תיקון המידות, שיהיה מסוגלים ומוכשרים לקבל את השפע, שזה נקרא שמכין את הכנסת ישראל. ומשה נקרא, בחינת המשכת האור תורה, שזה ענין שושבינא דמלכא, היינו המשכת השפע להכלים המתוקנים.”
(הרב”ש. 743. “מסעי בני ישראל”)
רב”ש רוצה להגיד כאן איך בדיוק מתחלקים התפקידים של הכוח שנקרא “משה” והכוח שנקרא “אהרון”. אהרון מכין את הכלים ומשה כבר מסדר אותם, כך שהם יהיו מחוברים להעברת האור העליון מלמעלה למטה.
נקרא שוב.
קריין: שוב קטע מס’ 5.
“האדם בעצמו אי אפשר לו להרגיש. וזה ענין שכל אחד זקוק לרב, שידריך אותו. והאדם צריך להאמין, שכל מה שהרב אומר לו, הוא על פי ה’, אחרת האדם לא יסכים לעזוב את מקומו, ולקבל על עצמו טלטול הדרך. וסדר היציאות והנסיעות, הוא דווקא על ידי משה ואהרן. כי משה נקרא שושבינא דמלכא, ואהרן שושבינא דמטרוניתא. כי אהרן הוא מטיב את הנרות, היינו תיקון המידות, שיהיה מסוגלים ומוכשרים לקבל את השפע, שזה נקרא שמכין את הכנסת ישראל. ומשה נקרא, בחינת המשכת האור תורה, שזה ענין שושבינא דמלכא, היינו המשכת השפע להכלים המתוקנים.”
(הרב”ש. 743. “מסעי בני ישראל”)
שאלה: אנחנו אמורים לשמש ממלכת כוהנים. מה מזה קשור בתפקידו של כוח אהרון, מה עלינו לקחת משם?
לתמוך בכל הפעולות של עם ישראל לעלות למעלה מהדעת. אהרון הוא בעצם מושך לזה את העם, את הכול התכונות של האדם וכל החיבורים שבין בני האדם. זאת אומרת, שחיבור נכון בין כל החלקים השבורים של נשמת אדם הראשון, הוא צריך להיות כזה, שהם יוכלו לקבל את האור העליון, זאת אומרת שהם יוכלו להידלק.
וזה כמו שכתוב, שאהרון היה אחראי על הדלקת הנרות, על הדברים שהיו צריכים לעשות בבית המקדש, כלומר, בקבוצה. ועל ידי מה הוא עושה זאת? על ידי שהוא מושך את האור מלמעלה, שזו תכונת משה, ומביא את האור הזה, לכלים שכבר מתחברים ומיתקנים – זה תפקידו של אהרון.
זאת אומרת, הם לא יכולים לעבוד אחד ללא השני, משה ללא אהרון ואהרון ללא משה. אבל מצד השני, בכל זאת התפקידים שלהם שונים ולכן הם לא יכולים להתבצע על ידי תכונה אחת, אלא על ידי שתי תכונות, ובזה הם בעצם מנוגדים.
קריין: קטע מס’ 6.
“כדי להכניע לכל אלו הבאים מצד שמאל, צריכים למטה אהרון, משום שאהרון בא מימין, שהוא כוהן, והשמאל נכנע אל הימין.”
(“זוהר לעם”. וארא. מאמר “קח את מטך”, סעיף 117)
לכן כדי לתקן את השמאל אנחנו צריכים דווקא לתקן אותו בימין. יש כאן דבר והיפוכו, אנחנו לא כל כך מרגישים את זה, עד כמה שתי התכונות הללו הן מנוגדות וכאילו לא נמצאות בתפקידן הנכון. אם נגיד אהרון הוא מצד ימין וחסד, אז איך יכול להיות שאנחנו רואים את תכונות אהרון כמה הן קשות דווקא מהצד השני?
קריין: קטע מס’ 7.
“כתוב אצל אהרן, “וישא אהרן את ידו, חסר יוד, שהמשמעות יד אחד, והוא משום שצריך להרים הימין על השמאל”. ושאלנו, מה בא זה ללמדינו בעבודה, ובהנ”ל יש לפרש, זה שהאדם צריך ללכת בשמאל, האדם צריך להיזהר, שתמיד יהיה הימין יותר למעלה מהשמאל, שפירושו, שבעת שהוא הולך בשמאל, ומסתכל את הציור של העבודה, אם היא בשלימות או לא, הוא צריך להיזהר שיוכל תיכף לחזור לימין, היינו שהימין יהיה תמיד רק למעלה בחשיבות,” על השמאל. “והשמאל אין הוא צריך, אלא בכדי שיעזור לימין, היינו כנ”ל, שיהיה לו מקום שיוכל להיות תמיד בשלימות, ועל דרך האמת, היינו כנ”ל, שיהיה שמח בחלקו, שזהו נקרא כח המעכב.”
(הרב”ש. מאמר 18 “מהו, שצריך להרים יד ימין על שמאל, בעבודה” 1991)
זאת אומרת, שאם הוא כל הזמן מחזיק את עצמו בימין, למעלה משמאל, אז הוא לא טועה בעבודה ומתקדם נכון. וזה נקרא שמשתמש בברכת אהרון, שמעלה ידיים וכך הוא מברך את העם, מברך את כול התכונות, שהן בסופו של דבר יתקדמו ויתחברו, ויגיעו לבירור של שם ה’.
שאלה: אפשר לעשות סדר, התבלבלתי. אני יודע שיש תכונה אחת נגד השנייה. נגיד יש לנו אברהם, זה ימין, יצחק שמאל, יעקב אמצעי. על משה חשבתי שהוא ימין ואהרון כביכול צריך להיות שמאל, אבל אנחנו אומרים עכשיו שאהרון הוא גם ימין. אז איפה פה הטעות?
תמיד שואלים ומתבלבלים, ואני בטוח שגם עכשיו החברים שלנו שנמצאים בשיעור רובם אם לא כולם, גם מבולבלים. אנחנו לאט לאט נברר את הדברים האלה מתוך המאמרים. בפסוקים האלה אי אפשר לברר, זה לא מספיק, אנחנו צריכים סיפור שהוא יסביר לנו מה הקשר בין התכונות האלו ואיך הן עוזרות לברר זו את זו.
אני שמח שאתה שומע, אבל קצת סבלנות.
שאלה: רב”ש כותב בקטע הראשון, “באיזה מצב שהוא נמצא, הוא שבע רצון”. מה זה המצב הזה, איך מגיעים לזה?
על ידי המאור המחזיר למוטב – כרגיל. מה אני יכול לענות לך. כשאדם משתדל בכל זאת להיות קשור לקבוצה ועובד יחד איתם, והם מתחברים כולם יחד, אז האור העליון פועל עליהם בצורה כזאת, שהם מרוצים ממה שיש להם.
שאלה: במה השמאל עוזר לימין, לָמה הימין צריך את השמאל שיעזור לו?
אבל בלי שמאל אין כוחות. ימין יכול לגדול רק בתנאי שהשמאל גדל ודוחף אותו לגדול, ככה זה קורה, אחד לא יכול להיות בלי השני.
תלמיד: מה הקשר הזה ביניהם? אני לא מצליח להבין.
אלה תכונות מנוגדות שישנן באדם, שרק על ידי השילוב הנכון בין שתיהן, האדם מברר את הדברים שפועלים עליו, הכוחות שפועלים עליו, ואיך הוא צריך להתגבר, להתנהג ולהגיב עליהן.
תמיד וכמה שלומדים, כשמגיעים לתכונת אהרון מתחיל להיות איזה בלבול.
תלמיד: השמאל נותן לימין כוח ואז מה הימין עושה עם הכוח הזה?
עולה על השמאל.
תלמיד: מה זה אומר שהימין עולה על השמאל שיביא לו כוח?
מכסה את השמאל וכך הם עובדים יחד.
תלמיד: באיזה מובן הוא מכסה? אני צריך כוח כדי להתקדם, ונגיד אני מקבל את זה מצד שמאל, אז מה זה אומר שאני מכסה את זה בימין?
כדי להתקדם אתה חייב להיות בכוח השפעה, וכדי להיות בכוח השפעה אתה צריך להרגיש שיש לך כוח יותר גדול בקבלה ואז אתה מפתח כוח השפעה. פיתחת אותו במשהו, עכשיו אתה מרגיש שחסר לך כוח קבלה ואתה עובר לשמאל, וככה משמאל לימין ומימין לשמאל, ועל ידי זה אתה מתקדם. כמו שאתה הולך על שתי רגליים.
עוד נראה. מהפסוקים האלה אי אפשר ללמוד את הדברים, אלא צריכים לקחת את המאמרים האלה – הרב”ש לא מן הסתם כתב אותם, ולקרוא אותם בצורה שלמה. זה לא הרבה, אלה חמישה, שישה, שבעה מאמרים, אבל הם יכולים להסביר לנו את הכול.
אני ממליץ, שאת הדברים האלה תקראו בקבוצה, או נקרא יחד – איך שאתם רוצים, תחליטו.
שאלה: נאמר פה שהימין יכול לתקן את השמאל ואנחנו יודעים מצד שני, שהימין והשמאל צריכים להיות שווים. אז איך זה?
אבל לכסות, להשלים אחד את השני.
תלמיד: מה זה נקרא להשלים בכלל, מה זה נקרא לכסות אחד את השני?
להשלים זה, מה שיש באחד, צריך לבוא כוח שני ולסדר את הכוח הראשון.
תלמיד: לפי הצורה הם שווים ביחד.
כמה שהם מתקדמים הם כך משלימים זה את זה בניגוד ביניהם, הכול מסתדר בסופו של דבר בקו האמצעי.
תלמיד: אפשר להשליך את זה על העשירייה, מה זה נקרא שהימין יכול לתקן את השמאל? תן דוגמה כלשהי.
ודאי שימין מתקן את השמאל.
תלמיד: אפשר דוגמה, איך אפשר להשליך את זה על עשירייה.
כל הצורות האגואיסטיות שמתעוררות בעשירייה, הן כמו שכתוב “על כל פשעים תכסה אהבה”1. אבל את הפשעים צריכים, אחרת האהבה לא יכולה גם להביע את עצמה.
תלמיד: אז איך מגיעים הפשעים האלה בתוך עשירייה, כדי שנכסה את השמאל?
זה הבורא מסדר. “בראתי יצר רע”2. ואנחנו צריכים רק להשתדל לדעת איך לכסות את הדברים האלה. וגם לא לדעת בדיוק איך, אלא להתפלל ולבקש שהבורא יכסה את הרצונות לקבל, את כל הקלקולים בימין.
שאלה: האם אנחנו יכולים לחשוב על אהרון כמאמץ אינדיבידואלי ועל משה כמאמץ קבוצתי, או עבודה קבוצתית?
לא. זה אולי יוצא כך מכמה מקומות, אבל אתה יכול להגיד אפילו הפוך, אהרון בא מצד העם, ומשה הוא בא יותר בצורה אינדיבידואלית. אבל לא כך מדברים עליהם.
קריין: קטע מס’ 8.
“אהרון זכה בנבואה עליונה על כל שאר הכוהנים, וזכה בכהונה עליונה, על כולם, כי היה כוהן גדול.”
(“זוהר לעם”. תרומה. מאמר “משה אהרון ושמואל”, סעיף 404)
מבין כל הכוהנים הוא היה הכוהן הגדול.
קריין: קטע מס’ 9.
“אמר משה: “והם לא יאמינו לי”, שפירושו, שלא ירצו לקבל עליהם את הדרך לעבוד בבחינת אמונה למעלה מהדעת. אז אמר לו ה’: “מה זה בידך מטה?” השליכהו ארצה. אז תיכף “ויהי לנחש”. היינו שבין מטה לנחש אין מצב של בנתיים. אלא שהוא בכדי לדעת, או שהוא נמצא בקדושה, או בהס”א.
נמצא, ממילא שאין להם עצה אחרת, אלא לקבל עליהם את בחינה אמונה למעלה מהדעת, הנקרא “מטה”. והמטה הזה צריך להיות ביד, ולא לזרוק את המטה. וזה ענין מה שכתוב “ופרח מטה אהרן”, היינו שכל הפריחות, שהיה לו בעבדות ה’, היה על בסיס מטה אהרן דוקא.
שזה ענין, שרצה לתת לנו סימן, בכדי לדעת, אם הוא הולך על דרך האמת, או לא חס ושלום. נתן לנו סימן להכיר רק בהיסוד של העבודה, היינו על איזה בסיס הוא עובד. אם היסוד שלו הוא מטה, זהו קדושה. ואם הבסיס שלו הוא בתוך הדעת, אין זו דרך להגיע לקדושה.”
(בעל הסולם. “שמעתי”. נ”ט. “ענין מטה ונחש”)
אדם שהולך בדרך, כל אחד מאיתנו, אם הוא מעלה את כוח ההשפעה למעלה מכוח הקבלה, זה נקרא שהוא הולך נכון. אם הוא הולך בצורה כזאת, אז המטה שהיה לו מטה בחשיבות, נעשה אצלו דווקא מעלה בחשיבות ואז הוא מתקדם נכון. זה נקרא “ופרח מטה אהרון”, כלומר יש לו ברכה בדרך והוא הולך לקראת מטרת הבריאה. ואז הוא רואה שכל ההתפתחות שהייתה לו, הייתה דווקא ממטה אהרון.
למה זה נקרא מטה אהרון? על שם אותה התיבה, ארון הקודש שבו היתה נמצאת התורה, עשרת הדיברות שמשה קיבל קודם בהר סיני וכן הלאה. על שם זה יש לנו גם את השם אהרון, כי הוא מחזיק בתוכו, כולל בתוכו את התורה.
ברור שאם האדם מחזיק את מטה אהרון ביד אז הוא הולך למעלה מהדעת, ואם הוא זורק אותו מטה בחשיבות, זורק אותו על הקרקע, אז המטה הופך לנחש. וכאן אנחנו רואים שתי צורות של העבודה שלנו, ואנחנו צריכים להשתדל להיות רגישים לזה, מתי אנחנו מחזיקים את המטה ביד, ואז הולכים קדימה נכון, באמונה למעלה מהדעת, לקראת כוחות ההשפעה שכל הזמן מתגברים יותר ויותר, או שאנחנו שוכחים או לא יכולים להחזיק את המטה ביד ואז זורקים אותו על הקרקע, והוא הופך לנחש. אבל אם אנחנו הולכים עם המטה ביד אז אנחנו מגיעים למצב שהמטה הזה כאילו נותן פירות. כי כל הכוחות שיש בפנים יוצאים החוצה, וזה הסימן שאנחנו מגלים את העבודה שלנו בצורה נכונה.
קריין: קטע מס’ 10.
“כתוב “וידי משה כבדים”, היינו שהיה קשה וכבד לישראל להחזיק את החשיבות, את הידים של משה. זאת אומרת שהיה מרגישים בחינת כבידות באמונה, שהיה להם לעול ולמשא לתת עליהם את עול האמונה.
“ויקחו אבן וישימו תחתיו”. אבן הוא מלשון הבנה. ופירושו שלקחו את כל הבנות והשכליות וישימו תחת משה, היינו תחת האמונה. שעניינו הוא, שהאמונה, הנקראת בחינת משה, תרכב על השכל, הנקרא הבנה ואבן.
ואהרן וחור תמכו בידו, היינו באמונה, שהם עזרו לישראל להרים את ידו של משה, היינו שהם נתנו כח לעם ישראל להרים את האמונה. וזה פירוש “ויהיו ידיו אמונה עד בא השמש”, היינו שלקחו עליהם את האמונה עד השיעור של ביטול כל כח השכל, הנקרא שמש.”
(הרב”ש. 907. “וכאשר יניח ידו וגבר עמלק”)
כוח השכל לא נעלם מהאדם, עד שאפשר לחשוב שהוא נעשה טיפש, מטומטם, ללא שכל, אלא האמונה שלו עולה למעלה מהדעת. זה דווקא אומר, שמי שהולך באמונה למעלה מהדעת, נעשה יותר חכם. ככל שהאמונה שלו גדולה יותר, כך דעתו גם גדלה והאדם נעשה יותר חכם. מי שהולך למעלה מהדעת הוא יותר חכם, ומי שהולך למטה מהדעת, סומך על השכל שלו, נעשה יותר טיפש.
“ידיים” זה “ידי משה”, מושג ידוע, שהן כבדות ומשה לא יכול להחזיק את הידיים שלו, ואז באו שני חברים והחזיקו מימין ומשמאל ואחר כך הביאו אבן, שזה לב האבן, הבנה, שתהיה לא למעלה אלא למטה מהידיים, זאת אומרת, שכל ההשגה שלו תהיה למעלה מההבנה. וכך משה הציל את עצמו ואת העם על ידי זה שהידיים שלו, כלי הקבלה, קיבלו הכבדה.
אהרן וחור החזיקו את הידיים של משה – על זה נלמד פעם מי עושה זאת בקבוצה ואיך עושים, איך מחזיקים את משה – ומשה הרים את הידיים שלו בעזרתם, ואז כשהידיים שלו היו למעלה הם יכלו לקבל כוח אמונה, וכך הוא החזיק את הידיים, זאת אומרת, קיבל כוח אמונה כל זמן שהאור היה מאיר, מהבוקר עד הערב, ובזה כביכול ביטלו את כל כוח הידיעה לעומת כוח האמונה.
יש בזה עוד הרבה דברים, אבל נשמע בפעם הראשונה איך זה קורה.
שאלה: האם ניתן להגיד שתכונת אהרון זה הכוח העיקרי לבניית הכלי?
בבניית הכלי אין לך משהו חשוב יותר וחשוב פחות, אלא תלוי למה, תלוי באיזה סדר הכוחות האלה מתראים באדם.
כתוב, “מתחילה למגמר”, בהתחלה צריכים לעבור את הכול, כך מלמדים אותנו איך ללמוד, תקרא קודם כל את הכול, ואחר כך תתחיל להיכנס להסברה, לבירורים. כך אנחנו עושים.
קריין: קטע מס’ 11.
“אם עבודתו הוא על יסוד הארציות, יכול הוא תמיד להיות בסדר. מה שאין כן אם היסוד של עבודתו הוא על בחינת השפעה ולמעלה מהדעת, הוא צריך תמיד להתאמצות, שלא יפול לשורשו של קבלה ולתוך הדעת. ואסור להסיח דעת לרגע, אחרת הוא נופל לשורשו של ארציות, המכונה בחינת “עפר”, כמ”ש “כי מעפר באת ואל עפר תשוב”. וזה היה לאחר חטא עץ הדעת. ונותן בירור, אם הוא הולך בקדושה או חס ושלום להיפוך, הוא כי “אל אחר אסתרס ולא עביד פירי”. סימן זה נותן לנו הזה”ק, שדוקא על בסיס של אמונה, הנקרא בחינת מטה, זוכים לפריה ורביה בתורה, כנ”ל. וזה סוד “ופרח מטה אהרן”, שהפריחה והגדילה באה דוקא ע”י המטה.”
(בעל הסולם. “שמעתי”. נ”ט. “ענין מטה ונחש”)
שאלה: לגבי מטה אהרן כמו שהוא כותב כאן שזה כמו סימן לקדושה או שזה לא קדושה, ומכאן השאלה, בשביל מה אנחנו צריכים את הסימנים, את ההוכחות האלה, אם אנחנו כבר הולכים בדרך הקדושה?
איך אתה יודע שאתה הולך בדרך נכונה או לא? אם אתה הולך בדרך למעלה מהדעת, בדרך השפעה, אז אתה מגיע לפריחה, והמטה פורח לך. מטה שהיה מטה בחשיבות, ואתה מעלה אותו שיהיה החשוב ביותר ונמצא מעלה בחשיבות, ואתה לא רוצה כלום חוץ מזה, זה מספיק לך, ואז “ופרח מטה אהרן” זאת אומרת, שכל הפריחה באה דווקא דרך כוח האמונה.
אומנם כוח האמונה בעצמו זה כוח מאוד קטן, זאת אומרת, לא עוצמתי, אבל הוא פותח, זה כמו מפתח שאתה יכול להכניס אותו לחור המנעול, והוא יכול להיות כזה קטן, אבל אם אתה מכניס אותו ומסובב את המנעול, אז נפתח לך עולם שלם.
זה עניין של אמונה למעלה מהדעת, שזה דבר קטן, חלש, אין כאן שום הוכחות, לא יכולים לתפוס אותו בשכל שלנו, לא ברגש שלנו, אבל אם פותחים את זה, פתאום זה כמו שבעל הסולם אומר, אני פותח לכם שערים שמרכבות גדולות נכנסות לשם. זה בדיוק אותו המפתח הקטן שנקרא “אמונה למעלה מהדעת” ולכן הוא בעצם המפתח לכל ההצלחה הרוחנית שיש לאדם. לכן רק עליו אנחנו צריכים לחשוב ולאט לאט הוא מתחיל להתברר.
יש כאן כמה שלבים, השלב שלפני כן, שהאדם מוכן ממש למות ש”טוב לי מותי מחיי” מה שנקרא, כי מה יש לי מהחיים האלה, אני כבר יודע שאני לא יכול להשיג שום דבר, ככה זה, אבל הוא בכל זאת מחזיק על ידי הקבוצה, על ידי כוחות שלו לא, אבל הקבוצה מחייבת אותו וכאן העיקר זה הכנעה כלפי הקבוצה והיא מחזיקה אותו והוא מתקדם יחד איתם ולאט לאט מתחיל להתבהר לו מה זה נקרא כוח האמונה וזה העיקר.
שאלה: אולי כבר קיבלנו תשובה, אבל נראה שתכונת אהרון קשה יותר לקבל מאשר את תכונת משה?
שמתי לב כבר מזמן, שתמיד שאנחנו מגיעים לאושפיזין של אהרון, אז יש לנו בעיה, אנחנו לא יודעים בדיוק מה בכלל התכונה הזאת, כי היא קשורה לכוח האמונה. גם את תכונת משה אנחנו תופסים בצורה הלא נכונה, ונראה לנו שזה כוח מיוחד שמושך אותנו. אבל אנחנו עוד נלמד, הבירור הזה צריך לבוא לאט לאט, מתוך האדם כי הדברים כאן לא באים דרך השכל שבו אנחנו רוצים בדרך כלל להבין, להחזיק, למיין דברים, אלא הם באים דרך איזו הבנה פנימית, כי נמצאים לידי עוד הרבה אנשים, הייתי אומר אלפי גברים, נשים, ואנחנו רוצים להבין על מה מדובר ואנחנו לא יודעים. והמאמצים שלנו הם בעצם התפילה. ואז אנחנו לאט לאט פה ושם, עוד ועוד מתחילים לזהות קצת את הדבר הזה.
למשל תינוק, אנחנו רואים עד כמה הוא לא מבין ולא מרגיש ולא נמצא בעולם שלנו עדיין, הוא נמצא אבל הוא לא נמצא. הוא כמו חתיכת בשר או אבן או סמרטוט, אבל מתוך זה שנמצא במגע איתנו ועם כל החפצים, לאט לאט הוא מתחיל לקבל חושים ויחס ויכול לסדר כבר את התנועות שלו והכוונות שלו בתנועות וכן הלאה, כך גם אנחנו.
לכן כמו ילד שנכנס לעולם שהוא לא מכיר אותו ואנחנו צריכים לעזור לו להכיר את העולם והרבה ממה שהוא עושה, אנחנו מכינים בשבילו ועושים בשבילו, כך לאט לאט הוא נעשה יותר ויותר גדול ואז לוקח על עצמו יותר תפקידים, כך אנחנו ברוחניות.
ולכן האמונה למעלה מהדעת, מה היא אומרת לנו? אתה תשתדל ככל האפשר לשמוע יותר, לקרוא יותר, לעשות משהו, אפילו שאתה לא מבין ולא יודע, כמו שילדים עושים, אבל אצלם קיים כוח הדחייה הפנימי שמכוון אותם להשתתף בעולם הזה. הוא מסתכל מה עושים הגדולים, והוא לוקח ועושה אותו הדבר.
אנחנו קונים להם פטיש מפלסטיק, מכוניות מפלסטיק, כל מיני דברים כאלה שעל זה הם יביעו את הרצון שלהם להיות דומים לגדולים. כך אנחנו גם צריכים להשתדל להיות דומים לגדולים, ממש אחד לאחד. זה דומה לגמרי לזה שאנחנו גדלים כילדים בעולם הגשמי, כך אנחנו צריכים לגדול כילדים עכשיו בעולם הרוחני וזה יקרה.
בואו רק נעזור יחד זה לזה כמו שילדים מסתכלים אחד על חברו, משחקים שם בחול או בבניית בתים מפלסטיק, מקוביות וכן הלאה, כך אנחנו גם צריכים לעזור איש לרעהו. מזה מגיע לנו שכל, רגש וכך אנחנו מתקדמים. אלה ממש אותן הפעולות, אותם הכיוונים.
דיברנו עכשיו על מה זה נקרא “מטה אהרון”, זאת אומרת שאם אנחנו הולכים באמונה למעלה מהדעת אז אנחנו מפתחים את עצמנו לכיוון האמונה, לכיוון כוח ההשפעה.
בעולם שלנו אנחנו חושבים שאמונה זה משהו שעוזר לנו באילו מקרים שקיימים בעולם שלנו. זו לא אותה אמונה כמו ברוחניות, ואנחנו צריכים להתחיל איכשהו להרגיש, אבל להרגיש את כוח האמונה הרוחני אנחנו יכולים רק במידה שאנחנו מעריכים את האמונה, כי דבר שאנחנו לא מעריכים ולא חשוב לנו, אנחנו לא מרגישים אותו, אנחנו מזלזלים בו. ודווקא ההיפך אם אנחנו נותנים חשיבות לדבר הכי קטן, אז הוא הופך להיות בעינינו לדבר הגדול ונפתח ואנחנו מתחילים להרגיש עד כמה הוא חשוב ומורכב, וכך אנחנו נכנסים לידיעת התכונות החדשות.
קריין: קטע 12.
“בזמן שמשה ואהרן באו לבני ישראל, כמו שכתוב (שמות ד’ כ”ט) “וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל, וידבר אהרן את כל הדברים, אשר דבר ה’, אל משה ויעש האתות לעיני העם, ויאמין העם וישמעו”. אתם רואים איך זה קורה. משה ואהרון מגיעים לבני ישראל, התכונות העיקריות האלו מגיעות לתכונות יותר נמוכות שנמצאות בגוף האדם, בתוך האדם שנקראות “בני ישראל”, ואז התכונות האלה עוברות מראש לתוך הפרצוף. זה מה שמשה ואהרון אומרים לזקני האומה, לחכמים, ואחר כך זה עובר לעם, עד כדי כך שכתוב “ויאמינו בה’ ובמשה עבדו”.
“מכאן אנו רואים, שתיכף, שבאו משה ואהרן לבני ישראל, קיבלו עליהם את כל הדברים אשר דבר ה’ אל משה באמונה למעלה מהדעת.” זאת אומרת לפני שבדקו, לפני הכול, מפני שהם האמינו באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת אפילו שהם לא הבינו, לא הרגישו, אבל הם קיבלו את הדברים האלה כי הם שייכים למשה, לאהרון ולבורא. “וכל, מה שהמצרים היו נותנים להם להבין עם כל השאלות וקשיות על אמונת ישראל, לא עלה בשם, כי הם הלכו למעלה מהדעת.” לא שמעו בקול המצרים. “ומשום זה, זה שהיו בגלות כל הזמן, לא היה יכול עכשיו לפעול בהם כלום.”
(הרב”ש. מאמר 14 “מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים” 1986)
זאת אומרת, פעם הם נמצאו תחת שליטת פרעה, ובכל דבר התחשבו רק בשכל ורגש, ועכשיו הם הולכים למעלה מהשכל ולמעלה מהרגש, וזה נקרא שהם מוכנים ליציאת מצרים. דווקא זה הצעד הגדול ביותר במעבר מדעת, ללמעלה מהדעת, כך יוצאים מתחת שליטת פרעה ומצרִים, אחרת לא.
יש ודאי עוד כמה שלבים כמו שאנחנו יודעים, צריכים לברוח בלילה, לעבור את ים סוף ועוד כל מיני אירועים, אבל חשוב שנדע שאת כֹל הדברים האלה אנחנו עוברים כבר בבריחה מדעת, ללמעלה מהדעת.
לכן אנחנו צריכים להילחם נגד אותן הבנות, כוחות והרגשות שהיו לנו בתוך הדעת, בתוך הרצון, בתוך השכל במוח ולב, ולהשתדל לעלות למעלה מזה לכוחות השפעה, ואז נהיה מוכנים ליציאת מצרים.
שאלה: זה אומר שבני ישראל כבר היו מוכנים שמשה ואהרון יבואו אליהם?
לא ממש מוכנים, אבל הם כבר נמצאו בהתפתחות ליציאה, הם רצו לעזוב את בחינת דעת, ויחד עם זה כבר רצו במשהו להבין מה זה נקרא השלב הבא למעלה מהדעת, ואיך הם יכולים לעבור, לקפוץ ממצב למצב.
תלמיד: הם היו צריכים את האותות כדי לעלות מעליהם למעלה מהדעת?
כן, הם גם פחדו מים סוף ומעוד דברים דברך מפני שהם עדיין לא נמצאו בתכונות שלהם, אמונה למעלה מהדעת זו שיטה חדשה לגמרי לתפיסת המציאות, והם לא יכלו להסתמך על העבר, כי מה שהיה בגלות מצרים, לגמרי לא פעל מחוץ למצרים.
תלמיד: מאיפה היה להם חיסרון לעלות באמונה למעלה מהדעת, מאיפה היה להם הכלי לעשות את זה כלפי האותות?
על זה נדבר לחוד, כי זו באמת הכנת הבורא עוד מקודם. אנחנו עוד נלעס את הדברים האלה, ונבלע אותם לאט לאט, זה עומד לפנינו. עכשיו אנחנו דווקא נכנסים למעבר הזה. הוא כזה יפה, מורכב, מובן, ולא מובן. הוא לא מובן מפני שהוא נעשה לא בשכל וברגש שלנו, אלא למעלה מהרגש והשכל שלנו. אנחנו רוצים לפרוץ לשם, ולכן זה נעשה קצת יותר מובן מה זה בכלל נקרא “לעלות למעלה מהדעת”. נתקדם.
שאלה: מה ההבדל בין אברהם ואהרן?
ההבדל בין אברהם ואהרון? אלה שתי מדרגות. אברהם הוא אב האומה, אב – עם, אברהם. ואהרן הוא כבר תחתיו, הוא אח של משה. זו מדרגה אחרת, זו תקופה אחרת שיש בהתפתחות האדם, כשהוא כבר מגלה מצבים כמו משה ואהרן.
שאלה: למה יש לנו צורך באהרן, בכוהן? האם לא מספיק לנו משה? האמונה מעל לדעת כדי לפנות לבורא?
הייתי אומר כך. למה חוץ מבורא יש לנו עוד כל מיני כוחות שפועלים מכל הצדדים, לוחצים, סובבים אותנו, וכן הלאה. הבורא לא מספיק? למה הוא צריך להתגלות בכל כך הרבה פנים? נלמד את זה לאט לאט.
למה אנחנו צריכים להיות מורכבים מכל כך הרבה כוחות, למה הכוח העליון צריך להתגלות בצורות שונות, מנוגדות שאנחנו בקושי יכולים להבדיל ביניהן, להבין אותן, להרגיש אותן? למה זה קורה? אז שוב, זה קורה אך ורק כדי שהאדם יוכל באותם תנאים להתקיים ברוחניות כמו הבורא.
כדי להתקיים ברוחניות כמו הבורא, לכן אנחנו צריכים כל כך הרבה כוחות. ודאי שעכשיו אנו לא מבינים מה הצורך בכל אחד מהם, ובעיקר מה השילוב בין הכוחות האלה. מה הניגוד ביניהם? כי הם שונים, ומה הקשר ביניהם?
אבל לאט לאט זה יתברר לנו יותר, ואנחנו נדע איך להשתמש בכל הכוחות האלה, בזה ובזה. כמו שבחיים שלנו אנו משתמשים בהרבה כוחות, תנאים, ובסך הכול כך בונים את החיים. נלמד, והכול ייכנס בהדרגה.
קריין: קטע מס’ 13.
“בענין שאילת כלים אצל המצרים, שה’ אמר למשה, שיבקש מישראל, שישאלו כלים אצל המצרים. ושאלנו, מדוע היה ה’ צריך לבקש מישראל דבר זה. ומדוע לא ירצו עם ישראל ללוות הכלים האלו. והתשובה היא, היות שעם ישראל, בזמן שמשה ואהרן באו בשליחות ה’, שיוציאו אותם מהגלות, כתוב “ויאמן העם וישמעו”, היינו באמונה למעלה מהדעת, ולא צריכים לשום דבר, ואין להם שום צורך למדרגות גבוהות, אלא מספיק להם בזה שיוכלו לעסוק בתורה ומצות בלי שום הפרעה מצד המצרים.”
(הרב”ש. מאמר 14 “מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים” 1986)
זאת אומרת, כדי להבדיל את הכלים דקבלה, מכלים דלקבל על מנת להשפיע, שההבדל הוא רק בכוונה, לא בכלים עצמם. הרצון לקבל נשאר הרצון לקבל, ואין לנו שום אפשרות לעשות עימו כלום. אבל להשתמש ברצון לקבל אנחנו יכולים מצמצום עד מאה אחוז, אבל רק ברצון לקבל.
אם אנחנו קובעים תנאי, שאנחנו רוצים להשתמש ברצון לקבל רק בתנאי שאפשר לכוון את השימוש בו רק בעל מנת להשפיע, זה נקרא “קדושה”. ואז בזה אנו יכולים להידמות לבורא. לכן יש לנו כאן שני כוחות. כוח הרצון, שזה הרצון לקבל, וכוח הכוונה, שזה בעל מנת להשפיע.
ואנחנו תמיד צריכים למדוד, האם יש לי כוונה כדי לכסות את הרצון שהוא יהיה בעל מנת להשפיע? כך אנחנו משתמשים ברצון הזה, וזה נקרא שאנו משתמשים “באמונה”, בכוח “השפעה למעלה מהדעת”, מכוח הקבלה.
שאלה: אמרת שנביא הוא מי שיש לו קשר ישיר עם הבורא. ככה זה היה עם משה. אבל מה אנחנו יכולים ללמוד על הקשר של אהרון עם הבורא, למרות שהיה נביא גדול?
גם כן. כל אחד בסגנון שלו. כמו שיש לך נגיד כמה אחים, ולכל אחד יש קשר אחר לאימא, לאבא. כך גם כאן. הקשר נמצא, אבל בסגנון שונה לכל אחד.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים כל הזמן למדוד את כוח הרצון לקבל ואת כוח הכוונה שתכסה מבחינת השפעה. אבל מראש יש לי רק את הכוונה על מנת לקבל. את הרצון שלי אני יכול לשנות, אבל איפה זה נמצא? אם זה בעל מנת לקבל אני לא יכול לקבל את זה.
אתה לא יכול מפני שכול מה שיש לך זה הכול על מנת לקבל. אתה אף פעם לא בודק את עצמך, האם אתה רוצה לעשות את זה על מנת להשפיע למישהו. ולכן ככה זה. משתמשים ברצון לקבל בלי לחשוב, להבין, לבדוק, האם הוא על מנת לקבל.
זה לא חשוב לנו. אבל לאט לאט, על ידי שלומדים, מתחילים – בין החברים בעיקר- לחשוב, “זה על מנת לקבל או על מנת להשפיע, מה שאני מדבר, מה שאני רוצה לבצע”. ואז לאט לאט אנחנו מתחילים לקלף מעצמנו את כוונת הקבלה ומתחילים להבדיל שזה על מנת לקבל וזה על מנת להשפיע. יכול להיות דבר כזה. ודאי שזה מרחוק, במשחק, כמו ילדים שמשחקים במשהו. לאט לאט כך מגיעים.
תלמיד: האם אפשר להגיד שמלכתחילה הרצון לקבל ועל מנת לקבל זה דבר אחד?
לא. אלה רצונות שונים, אבל הכוונות הן תמיד על מנת לקבל. ואנחנו שנולדנו בזה, נקרא “יצר הרע”, כוונה על מנת לקבל. אז אנחנו לא מבדילים שהיא בכלל נמצאת בנו, ושאנחנו צריכים להפוך אותה לעל מנת להשפיע.
זה מה שנמצא בנו בצורה טבעית. ואנחנו לא מבינים שזה יכול להשתנות אפילו. זה לוקח לנו כמה שנים טובות בלימוד חכמת הקבלה בקבוצה עד שאנחנו מתחילים לקלף מתוך הרצונות שלנו את הכוונה על מנת לקבל ובמקומה לחשוב איך יכול להיות בעל מנת להשפיע. זה נקרא להגיע ל”אמונה למעלה מהדעת”.
תלמיד: יוצא שכל אדם, כשהוא נולד יש לו את היצר הרע ובמצב כזה הבורא יצר בשבילו כבר בפוטנציאל את הכוונה על מנת להשפיע, פשוט צריך לגלות את זה?
כן.
שאלה: בעברית יש מילה קשר ומילה שקר. שתי מילים עם אותן אותיות. בעבר הסברת ששקר זה כשאנחנו נמצאים באהבה עצמית, ואם אנחנו רוצים לצאת מאהבה עצמית לחיבור בינינו כדי לעשות נחת רוח לבורא, השקר הופך להיות קשר. האם אתה רואה אותנו, “בני ברוך” העולמי לפחות עם רגל אחת נמצאים כבר בזה כדי לצאת לעולם הטהור מאהבה עצמית?
כן. אנחנו כבר נמצאים בתפר בין על מנת לקבל לבין על מנת להשפיע.
שאלה: נתת דוגמה על הילדים, כיצד הם מקבלים ישירות ולומדים. אבל אנחנו צריכים לעשות דברים דרך החברים ופה אנחנו מאבדים כוח, רצון, כי אין לנו את היכולת לעשות את זה בעזרת החברים או דרך החברים. האם התפילה היא הדרך היחידה שיכולה לעזור לנו לעומת הילדים? הילדים לא משתמשים בתפילה.
זה ההבדל בינינו לבין הילדים. רק בזה שאנחנו מבקשים, רוצים להגיע למשהו מסוים. ילדים לא חושבים על זה. ולכן אנחנו מתפללים ומבקשים.
שאלה: בקטע מדובר על הכלים של ישראל ועל הכלים של המצרים. מה זה בעבודה שלנו?
הרצון לקבל, או שהוא בכוונה על מנת לקבל אז נקרא רצון לקבל של מצרים, או שהוא בכוונה על מנת להשפיע אז נקרא רצונות של ישראל, ישר-אל.
קריין: קטע מס’ 14.
“איך אפשר לומר שטרם שבאו משה ואהרן לעם ישראל בשליחות ה’ – לא היו אז כל כך בשערי הטומאה, אלא דוקא לאחר שבאו משה ואהרן וראו את כל האותות והמופתים אשר היו במצרים אז נפלו כל כך לשערי הטומאה. אלא הענין הוא, כי כל דבר תלוי בהרגשה, כי אין האדם מסוגל להרגיש שום מציאות אמיתית מצד עצמו, כמו שאמרו חז”ל: “אין אדם רואה נגעי עצמו”, ו”אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ”, וממילא אי אפשר לו לראות את האמת כמו שהיא. אלא זוהי עזרה משמים שיוכל לראות את האמת.
לכן, מטרם שבאו משה ואהרן לא ראו את האמת. אלא אחר כך שראו את כל האותות וכו’ זכו לראות את האמת כמו שהיא, היינו שראו שהם כבר נמצאים בדיוטא התחתונה במ”ט שערי טומאה. ואז זכו לגאולה, היינו לאחר שהרגישו את המרירות, אז היה בידם לתת תפילה אמיתית על מצבם שבו הם נמצאים. נמצא שגם המרור הוא עזרה מה’, היינו על ידי משה ואהרן והאותות והמופתים שהראה להם הקב”ה.”
(הרב”ש. אגרת ע”ב)
ככל שאדם מתקדם, הוא מתקדם דווקא בראיה עד כמה הוא נמצא בעל מנת לקבל, עד כמה הוא חלש, ואין לו סיכוי לצאת מזה. רק אלה שכן מסכימים ללכת בלי שום תנאים, יכולים בסופו של דבר להעלות תפילה אמתית והבורא שומע את תפילתם ופותח להם את היציאה ממצרים.
שאלה: אז מה ההבדל בין להתפלל, או ללכת באמונה למעלה מהדעת על כל מצב שמתגלה?
אני לא רואה הבדלים, למה זה צריך להיות מנוגד זה לזה? להתפלל למעלה מהדעת, את זה אדם צריך לעשות, אחרת איך הוא יבקש מהבורא? הוא רוצה לברוח מהמצב שבו הוא נמצא מפני שבמצבו, הוא לא יכול להשפיע. לכן הוא פונה לבורא שיעזור לו לעלות מכוח הקבלה לכוח ההשפעה.
תלמיד: אז אי אפשר ללכת באמונה למעלה מהדעת, אבל אפשר לבקש את הכוח לזה?
ודאי שאי אפשר ללכת באמונה למעלה מהדעת. רק כשמבקשים אז הבורא כן מסוגל לתת לנו את הכוח הזה.
תלמיד: אז מה זה שכל הזמן אנחנו אומרים לכסות על מה שמתגלה?
הכול כדי להתקדם כמה שאנחנו כאילו מסוגלים, לראות שלא מסוגלים, לתת תפילה, הבורא עוזר וכך אנחנו מתקדמים צעד אחר צעד, כל פעם בשלבים כאלו, ניסיון, ייאוש, תפילה וכן הלאה.
תלמיד: אז לקבל כל הזמן את מה שמתגלה, אומר שאנחנו מקבלים, שצריכים על כל מצב להתפלל?
בוודאי. איזה קשר יש לך עם מצב שאתה רוצה להשיג אם לא דרך הבורא, על ידי התפילה?
תלמיד: כי אנחנו אומרים לפעמים שמספיק להיכנס תחת כנפי הקבוצה, להיות בקשר עם החברים.
לא. ודאי שזה לא עוזר לך. זה עוזר, אבל לא שזה מביא כוחות שאדם כבר מתעלה מדרגת העולם הזה לדרגת העולם הבא, מקבלה להשפעה. בקבוצה אין כוחות כאלה. גם באדם אין, הוא חייב לשם כך את כוח הבורא.
תלמיד: אז מה כן יש בקבוצה במצבים האלה שעוזר בכל זאת?
אפשר רק להתפלל, כי בסופו של דבר הקבוצה היא האפשרות לחבר את כל הרצונות, הכוחות, הנסיבות ולהתפלל.
שאלה: אנחנו לומדים פה, ש”אי אפשר לראות מציאות כמו שהיא”. איזו מציאות אנחנו צריכים לראות?
אנחנו לא יכולים לראות את המציאות כמו שהיא, אנחנו רואים מציאות כפי שנראית לנו, מה שאנחנו מציירים לעצמנו, כמו שהוא מסביר לנו בתפיסת המציאות.
תלמיד: לאיזו מציאות שכרגע אין לי, אנחנו צריכים להגיע?
שהבורא ממלא את כל המציאות, כוח ההשפעה ממלא את כל המציאות. אז אני צריך להגיע, לגלות את כוחות ההשפעה ושהם ימלאו את כל המציאות.
תלמיד: זה אומר שהמציאות שאנחנו חיים בה כרגע, לא אמתית בכלל?
ודאי שלא, זה עולם השקר הגמור. זאת לא מציאות אמתית בכלל, תירגע.
תלמיד: אני לא רגוע בכלל.
נחזור לאותה דוגמה, כשאתה מסתכל על תינוק, אז אתה יכול להגיד עליו שהוא נמצא בעולם של אמת? לא, הוא חי בעולם של צעצועים, תנאים שאנחנו בונים בשבילו, עולם של ילדים.
תלמיד: איך מתקרבים לעולם המציאות האמתית?
ביחסים בינינו, שכל פעם רוצים לעדכן את המצבים שלנו כך שהם יהיו באמונה למעלה מהדעת, כמה שיותר קרוב לזה, בהשפעה.
תלמיד: זאת האופציה היחידה, רק להתקרב לחברים?
כן, אין אחרת.
שאלה: התחושה של חסד שונה מהתחושה של אברהם היא חלק שאומר תעצור, תתארגן מחדש לעומת החסד הראשון? זה מדויק, זה בכיוון?
כן.
שאלה: מה זה אומר שאהרון היה מרוצה מכל מצב?
תכונת אהרון זו ברכה עליונה. אני לא רואה איפה קראת את זה.
קריין: זה נמצא באחד הקטעים הראשונים.
בסדר.
תלמיד: אם אנחנו מרוצים מכל מצב ואם אני נופל לקליפות אני מרוצה, למה שאני ארצה לשנות את זה?
אני לא יודע מה אתה אומר. האם אתה נמצא בדרגה של אהרון?
תלמיד: עדיין לא.
עדיין לא. אז תגיע.
קריין: קטע מס’ 15.
“לפי דרך בעל הסולם זצ”ל יוצא, שעיקר לצאת מתועלת עצמו, היינו שאדם יכול לעשות מעשים של מסירות נפש גם כן על בסיס של תועלת עצמו.
לכן כשראה שהוא מוותר על תועלת עצמו על ידי מעשה של צדקה לכן יודע שכל המסירות נפש שלו היא על יסוד של על מנת להשפיע, לכן אמר “מחלקך יהיה חלקי” וכו’. אין הכוונה על מעשה הצדקה בלבד, אלא גם על המעשים שיושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים, כיון שהכל היה על בסיס של על מנת להשפיע.
וזה פירוש “מלמד שלא שינה אהרן”, כיון שעשית המנורה היא מדרגה גדולה, שהתענוג הוא גדול ביותר, וכל מה שהתענוג גדול ביותר, יותר קשה לעשות על בעל להשפיע. וזה פירוש, שלא שינה, אלא הכל היה על בסיס “כאשר צוה ה’ את משה”.”
(הרב”ש. 417. “ויעש כן אהרן”)
ברור לנו ככל שהרצונות יותר גדולים אז יותר קשה לתקן אותם, עד שמגיעים ממש למסירות נפש.
קריין: קטע מס’ 16.
“זאת מִשְׁחת אהרון ומשחת בניו. זא”ת, המלכות, המשחה של אהרון. כי אהרון נמשח מחכמה, והביא משמן המשחה העליון מלמעלה, שהוא חכמה, והמשיך אותו למטה, למלכות. וע”י אהרון נמשחה המלכות, ממשחת קודש להתברך. וע”כ כתוב, זאת משחת אהרון ומשחת בניו.”
(“זוהר לעם”. צו. מאמר “זאת מִשְׁחת אהרון”, סעיף 162)
קריין: קטע מס’ 17.
“ענני כבוד בזכות אהרון, שהוא מרכבה לחסד, כמ”ש, אשר עין בעין נראָה אתה ה’, ועננך עומד עליהם. וכתוב, וכיסה ענן הקטורת. וכמו שבקטורת שבעה עננים, אף כאן בכתוב, ועננך עומד עליהם, הם ג”כ שבעה עננים. כי בקטורת היו שבעה עננים מקושרים יחד, ואהרון הראש לכל שבעת העננים. כי שבעה עננים הם חג”ת נהי”מ, ואהרון מרכבה לחסד, הוא ספירה ראשונה מהם, והוא קשור בו לשישה עננים אחרים, גבורה ת”ת נהי”מ, בכל יום. וע”כ נחשבים העננים בזכות אהרון, להיותו חסד, ראש העננים, וכולל אותם.”
(“זוהר לעם”. אמור. מאמר “מָן, באר, ענני כבוד”, סעיף 260)
כאן מדובר על ענני כבוד, בכך שאהרון מרכיב לנו בעצם את כל הגוף, לכן זה נקרא ששבעה העננים האלו הם שייכים לו. עוד לא ברור לנו המבנה הזה אבל אנחנו נגיע לזה. נדבר על זה פעם.
שאלה: מה ההבדל בין התהליכים, אהרון מכין את הכלים ומשה מסדר אותם. איך ליישם את זה בעשירייה?
אנחנו לא צריכים בעשירייה להבדיל כל כך בין אלו ואלו, פשוט אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן להיות בתכונת ההשפעה ההדדית ומזה נבין מה אנחנו עוד יכולים להוסיף מכל צד, שמאל וימין. ומתוך זה יתחיל להתברר לנו מה זה משה ומה זה אהרון.
שאלה: איזו עבודה עושה המטה?
ה”מטה” כל הזמן מכוון את האדם להיות בכוחות הקבלה שיהיו למטה בחשיבות מכוחות ההשפעה.
שאלה: למה משה ואהרון תמיד ביחד?
כי הם אחים, “אחים” הכוונה שהם תומכים זה בזה ומשתדלים להחזיק את עם ישראל, כל אחד מהכיוון שלו.
שאלה: למה משה זקוק לתמיכה הקבועה של אהרון לצידו? במה אהרון משלים אותו?
אני אומר בצורה מאוד פשוטה, אהרון יותר קשור לכלים דקבלה, אבל משה קשור יותר לכלים דהשפעה.
שאלה: למה אמונה למעלה מהדעת זה כוח קטן וחלש? הרי היא גבוהה מכל מה שבתוך הדעת?
נכון. אבל זה כמו הבורא. הבורא נמצא בכוח האמונה, אמונה למעלה מהדעת, ולכן אנחנו לא מסוגלים ללכת באמונה למעלה מהדעת. אנחנו צריכים עוד תומכים עד שאנחנו רוכשים את זה, עד שאדם מבין מה זה, עד שהוא מתקרב לזה, לוקח הרבה זמן. קשה להסביר לאדם מה זה נקרא “אמונה למעלה מהדעת”. המילים האלה בעצמן הן לא מובנות לנו.
שאלה: כלפי מה בדיוק אני צריכה להכניע את עצמי בקבוצה?
אני צריכה להכניע את עצמי בקבוצה כלפי הרצונות של החברות, מה שהן רוצות יהיה חשוב לי יותר ממה שאני רוצה.
שאלה: האם אפשר דרך תרגילים ומשחק להגיע לאמונה למעלה מהדעת? האם זה משהו שאפשר להתאמן בו, ואיך?
כן, תנסו לבנות כאלו משחקים כמו שהילדים עושים ועל ידי זה הם לאט לאט מתרגלים לעולם יותר גדול. תנסו, אולי תבנו כאלה משחקים במחשב ביניכן. סך הכול מה אנחנו עושים בכוח אמונה למעלה מהדעת, אנחנו מקבלים על עצמנו חוקים חדשים ובמשחק זה קורה, ולפי החוקים האלה אנחנו בינינו מתקשרים. אז בואו נעשה את זה, נקבע שבינינו, אנחנו משחקים בקבוצה, ישנם יחסים, למעשי השפעה למעלה מהדעת, מעשי אהבה.
בבקשה. אנחנו מדברים על זה כבר מזמן, בוא נתחיל לממש את זה.
שאלה: אמרת במהלך השיעור שצריך למדוד את הכוונה שלנו. איך פרקטית אני מודדת את הכוונה שלי?
כוונה מודדים לפי המעשים שעליהם רוכבת הכוונה. לכן את המעשים אנחנו יכולים למדוד, לבדוק, באיזה רצון אנחנו עושים, ולפי זה אנחנו מודדים את גודל עוצמת הכוונה.
שאלה: בקטע מס’ 15 כתוב, שככל שהנאה גדולה יותר כך קשה יותר לעבוד3. איך מגיעים למצב שבעבודה בקבוצה למען המטרה ההנאה אינה חוסמת את הדרך למאמצים מתמידים ואינה מחלישה את האדם?
זה מפני שהיא מגיעה מלמעלה.
קריין: איך אנחנו יכולות לעזור אחת לשנייה להשיג את כוח האמונה?
קודם כל בכך שאנחנו מראות בפועל אחת לשנייה כמה אנחנו משתדלות להיות בהשפעה זו לזו. אחר כך אנחנו צריכים גם לדבר על זה, לא רק להראות את זה בפועל, גם לדבר כמה זה חשוב לי. ובאמת לא כדאי לנו לדבר על שום דבר אחר אלא רק על כוח ההשפעה שבינינו אנחנו רוצים שהוא יתגלה.
שאלה: האם הפנייה לקבל כוחות ללכת באמונה למעלה מהדעת היא מהאדם ישירות לבורא?
כן.
שאלה: מה העיקרון של כזה משחק? מה זה נחשב הצלחה במשחק כזה?
אני חושב שלנשים אין שום בעיה לתאר את זה עוד יותר טוב מהגברים. אנחנו צריכים לתאר את עצמנו במקום ילדים שמשחקים ביניהם, כמה נראה להם שהם עוסקים בדברים אמיתיים. בואו אנחנו נשתדל להתנהג כך זה עם זה. כמו אנשים גדולים, צדיקים, רוחניים, קרובים זה לזה, שרוצים לבטל את האגו של כל אחד ואחד בעצמו, וכך אנחנו נתקדם.
שאלה: האם האמונה למעלה מהדעת משתווה לכוונה שלנו בעל מנת להשפיע?
כן, ודאי.
שאלה: בימים קודמים למדנו על התכונות של האבות, עדיין לא היה דבר כזה שנקרא “עם”. ועכשיו אנחנו לומדים שיש עם. מהי העבודה עם “עם” כלפי התכונות שאנחנו לומדים עכשיו?
בדרך כלל עם זה הרצון לקבל שאנחנו עומדים לתקן ולשייך לו תכונות השפעה. מלכתחילה הוא רצון לקבל, אבל אנחנו רוצים שתשלוט עליו תכונת ההשפעה. לתכונת ההשפעה יש הרבה דרגות ולכן אנחנו מדברים על איך ניגשים לעם, איזו תכונה קודם כל ניגשת לעם. לפי ההיסטוריה אנחנו לומדים שאברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, דוד, כך זו התפשטות הכוח העליון, כוח ההשפעה, בתוך הרצון לקבל. נראה איך באמת אנחנו יכולים להשפיע לעם את התכונות האלו.
תלמיד: מה זה “עם” בעשירייה?
“עם” בעשירייה הוא הרצון לקבל שלנו שעדיין לא התחיל לקבל על עצמו שום תכונות רוחניות.
תלמיד: איך אנחנו עובדים עם זה בעשירייה?
אנחנו משתדלים להשפיע זה לזה, להיות ערבים זה לזה, להחזיק זה את זה, ואז לאט לאט כל אחד נכלל מאחרים ומתחיל לראות מתוך עצמו עד כמה מתעוררים בו כל מיני כוחות.
תלמיד: האם התכונות האלה משפיעות ישירות על העשירייה בצורה של מדרגות?
כן. זה פלא, כשנמצאים בעשירייה אתה מתחיל לראות עד כמה אתה מקבל מיום ליום תכונות חדשות, מחשבות, רצונות, ומה שאתה מקבל אתה פתאום מגלה שזה גם נמצא בחברים, והחברים בעצמם מודים שזה מתגלה בהם, זה נקרא “איש את רעהו יעזורו”.
שאלה: אנחנו רואים שכשמשה בא לפרעה הוא בא עם הבורא, וכשהוא בא לעם ישראל הוא בא עם אהרון. מהי התוספת של אהרון?
זה לא פשוט. כי משה בא עם הבורא כדי לפנות לכל המלכות הכללית, ועם אהרון הוא בא רק לחלק שכבר שייך לקודש. לכן עם אהרון הוא בא לעם ועם הבורא הוא בא לכל העולם.
תלמיד: מה הכוונה קודש?
שמוכן לעל מנת להשפיע, נמצא בדרגה לפני הכניסה ל”לשמה”.
שאלה: האם אפשר להסביר דרך אורח ובעל הבית מה זה אברהם, יצחק ויעקב, משה, אהרון, ביחסים ביניהם?
אני לא יודע, לא חשבתי על זה דרך הדוגמה הזאת. אבל תחשוב עוד כמה פעמים ואולי בעצמך תוכל לצייר את הדברים.
שאלה: האם השפעה היא שאני דואג שהחברים שלי יקבלו?
נתינה היא שאני משקיע כוח, ואני רוצה שהתוצאה הטובה מהכוח תתגלה במישהו אחר.
תלמיד: האם הדאגה שלי לזולת זאת ההשפעה שלי?
כן.
שאלה: איך זה יכול להיות שאהרון יכול לדבר עם העם? מה יש לו שהוא כן יכול לדבר עם העם?
אנחנו קראנו עכשיו כמה דפים על תכונת אהרון, על ספירת הוד. משה לא יכול בעצמו לנהל את העם וגם לא אהרון, אבל יחד שניהם כן יכולים.
(סוף השיעור)
- “ועל כל פשעים, תכסה אהבה.” (משלי י’, י”ב).↩
- “בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין” (קידושין ל’, ע”ב).↩
- “וכל מה שהתענוג גדול ביותר, יותר קשה לעשות על בעל להשפיע” (הרב”ש. 417. “ויעש כן אהרן”)↩