HOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Rabash. Sometimes Spirituality Is Called “a Soul”. 13 (1984)

שיעור בוקר 06.10.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי רב”ש”, כרך א’, עמ’ 31,

מאמר “לפעמים מכנים את הרוחניות בשם “נשמה””

קריין: “כתבי רב”ש”, עמ’ 31 “לפעמים מכנים את הרוחניות בשם “נשמה””.

פעמים מכנים את הרוחניות בשם “נשמה”

תשמ”ד – מאמר י”ג
1984 – מאמר 13

“להבין מה שלפעמים מכנים את הרוחניות בשם “נשמה”, כמו שכתוב “גוף ונשמה”. ולפעמים מכנים את הרוחניות בשם “נפש”, כמו שכתוב “ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך”.

הנה בדרך כלל כשמדברים מרוחניות, אז מדברים מבחינה העליונה שיש שם, שהיא נשמה, בכדי שהאדם ידע, שמוכנה בשבילו מדרגה גדולה, שהיא נשמה. ושזה יעורר בו בלבו בחינת השתוקקות להגיע לזה. ויחשוב, מה היא הסיבה, שהוא עוד לא השיג את זה. אז הוא יבוא לדעת, שכל מה שחסר לנו, בכדי להגיע לידי השגת רוחניות, הוא חסרון של השתוות הצורה.

היות שהגוף נולד עם טבע של אהבה עצמית. וזהו בחינת שינוי צורה לגבי הבורא, שהוא מושג לנו, שהוא רק משפיע. אי לזאת, צריך האדם לזכך גופו, ולבוא לידי השתוות הצורה, שהוא גם כן יחשוק לעשות מעשים, שהם רק להשפיע. ועל ידי זה תהיה לו היכולת להגיע להמדרגה הגדולה הזו, הנקראת “נשמה”. לכן אומרים תמיד בלשון “גוף ונשמה”.

מה שאין כן כשמדברים בסדר העבודה, אז אחר מדרגת גוף הולכת מדרגת נפש. לכן אומר הכתוב “ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך”. שזוהי המדרגה השניה שהולכת אחר הגוף.

לכן כתוב “בכל לבבך” ואח”כ “ובכל נפשך”. היינו, מה שיש לו, הוא צריך להיות מוכן לתת לה’. אבל אח”כ אם הוא משיג מדרגה יותר גבוהה, היינו רוח, ואח”כ נשמה, גם כן הוא צריך להיות מוכן לתת לה’. רק הכתוב מתחיל ממדרגה הראשונה, ההולכת אחר הגוף.

וכל מה שיש להאדם, הוא צריך לתת לה’, שפירושו, שהוא לא עושה שום דבר לתועלת עצמו, אלא הכל לתועלת ה’, שזה נקרא, שכל מעשיו הם רק להשפיע. והוא לא עולה בשם בערך עצמו, אלא הכל לטובת ה’.

ובזה תבין מה שכתוב בזהר (תרומה, דף רי”ט, אות תר”ע, ובהסולם) וזה לשונו “ובכל נפשך. שואל, היה צריך לומר, ובנפשך. מהו, ובכל נפשך. בכל, זה למה נאמר. ומשיב, אלא שבא לכלול נפש, רוח, נשמה. שזהו, ובכל נפשך. בכל, מה שאוחז נפש הזו”.

ומזה הנה אנו רואים, שהזה”ק מפרש לנו שבתיבת “בכל”, שהתורה מוסיפה לנו, הוא בכדי להשמיענו, שגם בבחינת נפש נכללים שם גם רוח ונשמה. אלא מתחיל בכוונה תחילה בחינת נפש, משום שאחר בחינת הגוף מתחילה בחינת נפש. מה שאין כן כשאנו מדברים סתם מרוחניות, אנו מכנים את הרוחניות בשם “נשמה”, וכמו שכתוב “ויפח באפיו נשמת חיים”.

ובכדי להשיג את מדרגת נר”ן, אנו צריכים ללכת בדרך של השפעה, ולהשתדל לצאת מאהבה עצמית. וזה נקרא “דרך אמת”. היינו, שעל ידי זה נגיע להשיג מידה אמיתית, שישנו בהשגחתו יתברך, שהוא מתנהג עמנו עם מידת טוב ומטיב.

וזה נקרא “חותמו של הקב”ה הוא אמת”, שפירושו, הסוף של עבודתו של הקב”ה, היינו עבודתו של בריאת העולמות, שהוא להטיב לנבראיו, שהאדם צריך להגיע למידת אמת של הקב”ה. שהאדם ידע, מתי הוא הגיע לשלימותו, הוא לאחר שהשיג את הנהגתו של הבורא הוא בחינת טוב ומטיב, בין שיש לו כל טוב, וגם צריך לראות, שיהיה כל טוב גם לאחרים, היינו שהוא יראה, שיש כל טוב להכלל כולו.

וזה מובא בהקדמה לתע”ס (אות ק”נ), וזה לשונו “ובחינה ד’ של האהבה, שפירושה, אהבה שאינה תלויה בדבר, וגם היא נצחית. כי אחר שהכריע גם את העולם כולו לכף זכות, הרי האהבה נצחית ומוחלטת. ולא יצויר שום כיסוי והסתר לעולם, כי שם מקום גילוי הפנים לגמרי, בסוד הכתוב “ולא יכנף עוד מוריך, והיה עיניך רואות את מוריך”. כי כבר יודע כל עסקיו של הקב”ה עם כל הבריות בבחינת ההשגחה האמיתית, המתגלה משמו יתברך, הטוב והמטיב לרעים ולטובים”.

נמצא לפי זה, אם הוא הגיע לשלימות הסופית, הוא בבחינת ההשגה את מצבו האמיתי, אבל יש לפני זה מדרגות הקודמות, כמו שכתוב שם בהקדמה לתע”ס, ש”בחינה הא’ הוא תשובה מיראה”, כמו שכתוב (באות ס”ג), וזה לשונו “המדרגה הראשונה של השגת גילוי הפנים, דהיינו ההשגה והרגשת השגחת שכר ועונש, באופן שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישיב לכסלו עוד, כנ”ל, שזה נקרא “תשובה מיראה”, שהזדונות נעשו לו כשגגות, ונקרא “צדיק שאינו גמור”, וגם נקרא “בינוני”.

אבל לפני הנ”ל, יש עוד סימן, אם הוא הולך בדרך האמת. והיא מצב השלילה. היינו, אף על פי שהוא רואה, שעכשיו הוא במצב יותר גרוע. היינו, מטרם שהוא התחיל ללכת בדרך האמת, הוא הרגיש את עצמו, שהוא יותר קרוב לקדושה.

מה שאין כן כשהתחיל ללכת בדרך האמת, הוא מרגיש את עצמו, שהוא יותר מרוחק מהקדושה. ולפי הכלל הידוע “מעלין בקודש ולא מורידין”, אם כן נשאלת השאלה, מדוע עכשיו, שהולך בדרך האמת, הוא מרגיש את עצמו, שהלך אחורי ולא קדימה, כראוי להיות אם הולכין בדרך של אמת, ולכל הפחות שלא ירדו מהמצב הקודם.

והתשובה היא, שצריך להיות העדר קודם להויה. שפירושו, שמקודם צריך להיות כלי, הנקרא “חסרון”, ואחר כך יש מקום למלאות החסרון. לכן מקודם האדם, צריך האדם ללכת קדימה, כל פעם יותר ויותר להתקרב את עצמו להאמת.”

היינו, שכל פעם הוא הולך קדימה, ורואה את מצבו, שהוא משוקע באהבה עצמית. וכל פעם הוא צריך לראות יותר, איך שאהבה עצמית הוא רע, משום שהאהבה עצמית הוא המפריע שלנו, מלהגיע להטוב והעונג, שהבורא הוכן בשבילנו, מטעם שהוא המפריד בינינו לבין הבורא כידוע.

ולפי זה נבין, מה שהאדם חושב, שהוא הולך אחורה, בעת שהתחיל על דרך האמת, אז צריכים לידע, שאינו כן. אלא שהוא הולך ומתקדם אל האמת. שלפני זה, כשהעבודה שלו לא היתה מבוססת על דרך השפעה ואמונה, אז הוא היה רחוק מלראות את האמת.

מה שאין כן עכשיו, הוא צריך להגיע ולהרגיש את הרע שבקרבו. כמו שכתוב “לא יהיה בך אל זר”. ודרשו חז”ל “איזהו אל זר בגופו של אדם. הוי אומר, זה היצר הרע”. היינו, שבקרבו של אדם, שהוא הרצון לקבל שבו, הוא הוא הרע שלו.

ואז, כשכבר הגיע להכרת הרע, אז שייך לומר, שהולכים לתקן אותו. נמצא לפי זה, שמטרם שהשיג את הרע שלו, בשיעור שלא יכול לסבול אותו עוד, אין לו מה לתקן. לכן יוצא מזה, שהאדם באמת הלך הרבה קדימה בבחינת האמת, לראות את מצבו האמיתי.

ובזמן שהאדם רואה את הרע שבו, בשיעור שלא יכול לסובלו, אז מתחיל לראות עצות, איך לצאת מזה. אבל העצה היחידה שיש לאדם מישראל, הוא רק לפנות להבורא, שהוא יאיר עיניו ולבו, ולמלאותו עם שפע עליון, כמו שאמרו חז”ל “הבא לטהר מסייעין אותו”.

ואז, כשהוא מקבל עזרה מה’, אז כל החסרונות מתמלאות עם אור ה’. ואז הוא מתחיל לעלות במעלות הקודש, משום שכבר הוכן אצלו חסרון, ע”י זה שהגיע לראות את מצבו האמיתי. לכן יש עכשיו מקום לקבל שלימותו.

ואז האדם מתחיל לראות, איך שהוא כל יום ויום, לפי עבודתו, הוא הולך למעלה מעלה. אבל צריכים תמיד לעורר את הדבר הנשכח מהלב. והיא הדבר הנחוץ לתקן את הלב, שהיא אהבת חברים, שתכליתו הוא להגיע לידי אהבת הזולת. שדבר זה לא נעים להלב, המכונה “אהבה עצמית”. לכן כשיש איזו אסיפה של חברים, צריכים לזכור להעלות על השולחן את השאלה. דהיינו, שכל אחד ישאל לעצמו, כמה כבר אנו התקדמנו באהבת הזולת. וכמה פעולות עשינו, בכדי להביא לנו התקדמות בענין זה.”

שאלה: כאן במאמר בעל הסולם מתחיל ממושגים שעוסקים בנשמה, נפש, רוח, גוף, ומסיים כמו בקלאסיקה שלנו, באהבה הזולת, באהבת חברים, שזה הדבר החשוב ביותר, ולזה מגיעים. באיזה רגע באהבת חברים אנחנו מתחילים לגלות את המדרגות האלה של נפש, רוח, נשמה?

בדרגת נפש. אנחנו צריכים להגיע לאהבת הזולת כמו הבורא, המטרה שלנו להיות כמוהו, אז אנחנו צריכים להגיע לאהבה, זאת התכונה העליונה וכך הבורא מתראה לנו, מתגלה לנו. אז בדרך הזאת יש לנו חמש מדרגות, “נפש”, “רוח”, “נשמה”, “חיה”, “יחידה”, אבל אנחנו מדברים על שלוש המדרגות הראשונות, נפש רוח, נשמה, כי חיה ויחידה משיגים אחר כך, זו עבודה אחרת.

הכול מושג על ידי התחברות, עד כמה אנחנו מחוברים, עד כמה אנחנו צמודים זה אל זה, עד כמה יחד אנחנו כולנו רוצים להיות כאיש אחד בלב אחד, עד כמה אנחנו רוצים להיות בחיבור, בחיבוק, כאחד, לפי כמה רוצים, לפי זה נמדד הגובה של החיבור שלנו, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, עד שמגיעים ב-100% לכך שמקושרים זה עם זה, בהתאם לכמה אנחנו צמודים, מקושרים, בהתאם לזה אנחנו עולים במאה עשרים וחמש מדרגות.

תלמיד: גם בשבילנו אהבת חברים זה רגש לגבי הקשר שאנחנו מרגישים.

נכון, כן.

תלמיד: איך בכל זאת הרגש הזה הופך לכאלה מושגים רוחניים, באיזה רגע זה קורה? נגיד נפש אפילו, אם מדברים רק על הנפש.

אולי שאלת מתי אתה מגיע לדרגת נפש? כשאתה יכול להיות מחובר עם החברים בצורה כזאת שאתם מבינים שלא יכולים להשיג רוחניות לבד, תקרא לזה “נפש”.

תלמיד: מה זה אומר שלא יכולים להשיג לבד, שאנחנו זקוקים לבורא או אחד לחברו?

אתם צריכים רק להיות מחוברים ביניכם, במידה שאתם תתחברו בהשפעה, בנטייה, בנתינה זה לזה, אז הבורא יתגלה ביניכם בדרגת נפש, אחר כך עוד יותר תתחילו להתחבר, יותר עמוק, ואז תגלו את הבורא שנמצא ביניכם בדרגת רוח.

תלמיד: מה זה נקרא שעכשיו מתחילים להתחבר עמוק יותר, זה קורה לנו מידי פעם, פעם עמוק יותר, חזק יותר, חלש יותר.

זה כדי לנענע אתכם, זה עדיין לא מדרגות, זה עדיין כשהבורא בא ומזכיר לכם שצריכים לחשוב על החיבור ולהשיג אותו בתוך החיבור. אז כך הוא מנענע, מעורר אתכם.

תלמיד: והמדרגות במה הן באות לידי ביטוי כאן? זה ביחס לכך שאני יכול נניח באופן אישי להתגבר?

מדרגות זה כשכל אחד יכול להשקיע מהכוחות שלו כדי להיות מחובר לאחרים. אז הראשון משיג נפש, והשני רוח, השלישי אולי אפילו נשמה, זה הכול לפנינו, אבל הכול נמדד לפי המאמצים שאדם מוכן להשקיע בחיבור. ולכן “איש את רעהו יעזורו”, אנחנו חייבים בזה לעורר ולנענע זה את זה ולהיות ככל האפשר צמודים זה אל זה. ככה זה.

תלמיד: אמרת שאחד משיג נפש, השני רוח, השלישי נשמה, איך זה בכל זאת מתבטא בעשירייה? מה, באמת ככה כל חבר משיג משהו משלו?

כל אחד לפי המאמץ שלו, אבל סך הכול אנחנו יכולים להשיג את זה רק בלהצמיד את עצמנו זה אל זה בעשירייה, אבל לפי המאמצים הפרטיים, האישיים של כל אחד בכולם. נניח שאתם שומעים מאמר, אז מישהו מבין אותו יותר, מישהו פחות, מישהו מבין אותו יותר ברגש, מישהו אחר שומע אותו יותר בשכל ומבין יותר בשכל. כך זה גם כאן.

שאלה: כשאתה אומר להתחבר, מדובר כאן כבר על להתחיל לשרת, או לרכוש את תכונת ההשפעה?

לא, להתחבר זה נקרא שאני מוכן להיות כדבק בין כולם.

שאלה: בחצי השני של המאמר, הוא מדבר על זה שצריך להגיע להכרת הרע כי בלי זה אי אפשר לבקש תיקון ואז אי אפשר להתקדם. במה תלויה הכרת הרע? כי כשמתאספים עם החברים לא תמיד באים מיד המצבים שהוא מתאר בטקסט.

לא, לשם כך צריכה להיות עבודת הכנה, ואחר כך לאט לאט אנחנו נכנסים לזה שיכולים אפילו להתחיל להרגיש לפי איזה מאמץ שלנו אנחנו משיגים משהו מהחיבור.

תלמיד: יש משהו שאפשר לעשות מעבר לשאלות שהוא מוסיף בסוף המאמר כדי שכאשר נמצאים ביחד נרגיש מה חסר?

חסר רק דבר אחד, רק חיבור בינינו, רק חיבור, שאני רוצה להיות מחובר עם כל החברים בלי שום גבול והדרגה הראשונה היא הכי קשה.

שאלה: בעניין אהבת חברים שעליה הוא כותב בסוף המאמר, נראה שזה בכלל מצב שאפשר להגיע אליו רק מאין ברירה, רק כאשר כל הכוחות נגמרו. האם זה נכון?

יכול להיות שכך בינתיים כך אתה מרגיש, העיקר להמשיך.

שאלה: מה המשמעות ולמה רב”ש שואל אותנו על, להגיע לסבל?

למה סבל, איפה כתוב?

תלמיד: אני מדבר על “ובזמן שהאדם רואה את הרע שבו, בשיעור שלא יכול לסובלו”.

ודאי שאנחנו סובלים בדרך כי אנחנו לא מתוקנים עדיין, אנחנו רוצים להיות קשורים לבורא, ולהיות קשורים בינינו, מגלים שאין לנו גם את זה וגם את זה, ומי יודע מתי זה יהיה וכבר עברו כמה שנים אולי בדרך. אז מה עושים? ממשיכים. רק צריכים כל פעם לבדוק את עצמנו, האם אנחנו נמצאים ביגיעה נכונה, חדה, בדיוק למטרת החיבור, ושעם החברים ובין החברים, אני רוצה להיות ממש כדבק בין כולם.

שאלה: הוא כותב שמה נדרש זה חיבור ללא גבול. האם זה אפשרי כשיש לנו חברים דתיים שחיים על פי תפיסות דתיות בעשירייה שלנו?

אני חושב שזאת לא כל כך בעיה, אפילו חברים דתיים יכולים להיות ביניכם בכל מיני סוגי דתות, זה לא חשוב. חכמת הקבלה מדברת על הקשר בין בני אדם למעלה מכל ההבדלים האלו, ולכן אתם תראו שאם אתם ממשיכים, אתם תצטרכו להתחבר למעלה מכל האמונות, הדתות, התנאים האלו והאלו, זה לא מפריע.

בעל הסולם כותב שכולם יצטרכו להגיע לאהבת הזולת ו”ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים” וכן הלאה, העיקר שבמה שאתה רוצה להתחבר איתם, יהיה לך לב פתוח אליהם, ואתה רוצה שכולם יתחברו. זהו. וזה שיש איזה מנהגים שונים לכל אחד, זה באמת לא חשוב. הכול צמח מאותו עניין, מאותו עיקרון “ואהבת לרעך כמוך” ואחר כך זה התחלק לכל מיני שיטות.

שאלה: אנו לומדים שהתיקונים הם מהקל לכבד, אבל המדרגה הראשונה הכי קשה. למה רמת הקושי לא עולה בהתאם למדרגות?

לא. במידה שהמדרגה ראשונה קשה, היא בכל זאת קלה. פשוט לנו יותר קשה להתחיל בה, כי ההתחלה קשה, אבל לא שהיא יותר קשה ממדרגה מספר שתיים, שלוש וכן הלאה, לא. אלא להתאים את עצמנו שאנחנו לא יודעים למה בדיוק, באיזו צורה. כמו שאתה הולך לבית ספר, אז כיתה א’ – אתה הולך לרמה אחת, ואתה לא יודע מה זה ואיך זה ומה יהיה וכן הלאה, אבל אחר כך זה מסתדר ואתה נכנס. זה לא שהמדרגה הראשונה קשה יותר מכל המדרגות. לאדם שנכנס, בשבילו הוא לא יודע לאן ואיך ומה בדיוק צריך לעשות.

שאלה: האם דרגות השגת הנרנח”י מושגות רק בעבודה בעשירייה או צריך גם להתכלל במעגלים יותר ויותר רחבים?

מספיק בעשירייה אחת, כמו אצל רבי שמעון.

שאלה: הוא מסיים את המאמר שהשאלה – באיזו מידה אנחנו הולכים לקראת אהבת חברים כשמתאספים – צריכה כל הזמן להיות על השולחן.

כן.

תלמיד: האם להיות על השולחן, זה אומר גילוי פומבי?

גילוי פומבי בין העשירייה, כן.

תלמיד: מה קורה כשיש הרגשה שלילית לגבי זה, לא הולכים בכיוון הנכון או משהו כזה?

צריכים לברר. צריכים לדבר בצורה עדינה, לאט לאט כדי לא לדחות אנשים, אלא לקרב אותם ולהעלות את החשיבות של החיבור. בלעדיו אנחנו לא משיגים כלום, ורק בתוך החיבור אנחנו משיגים מדרגה רוחנית. זה קורה לאט – אני אומר לך – יכול להיות חודשים ואפילו שנים.

שאלה: למה כל כך קל לקיים מנהגים, פעולות בידיים וברגליים ואם זה בא לעניין של אהבת חברים, יש מיד בעיות וצרות והתנגדות חזקה?

כי עניין אהבת חברים אתה מקיים ברצון שלך או בסלידה מהרצון הזה. מה שאין כן – כל מיני דתות, אמונות, מנהגים, אתה עושה אותם מתוך רצון. במיוחד שזה גירסא דינקותא, שאתה כבר התרגלת לזה במשך שנים, כך חינכו אותך.

לכן יש עניין של דת ומנהגים וזה קל וטוב. אדם מרגיש שזה מתלבש עליו ממש בצורה מצויינת, יפה, דומה לו. ויש עניין של הבירור בעבודה רוחנית, שזה לגמרי לגמרי לא מתאים לאדם והוא צריך לעבוד נגד הרצון שלו, נגד הטבע שלו.

תלמיד: בארגון שלנו – אצלנו מאוד חשובה ההפצה. להפיץ לעולם, לאנשים, תרגומים וכל מיני פעולות.

בגלל שאנחנו נמצאים בדור האחרון.

תלמיד: גם פה יש עניין של הרגל, עניין של פעולות בידיים ורגליים, גם יותר קל לעשות דברים ואין פה התנגדות – לעומת אהבת חברים. אז מה יותר חשוב?

נכון. אתה לא עובד ברצון שלך. בהפצה אתה לא צריך לדכא את הרצון, לא צריך לסחוט אותו, לא צריך לסובב אותו לאהבה לזולת. אתה בדרך כלל רחוק ממנו, שונא אותו, דוחה אותו. לכן אהבה זה דבר הכי הכי זר לנו. מה שאין כן לעשות כל מיני עבודות יחד, ללמוד יחד, לעשות הכנה לסעודה, חגים, לצאת להפצה, זו לא בעיה. בסופו של דבר את זה אדם יכול לעשות, זה לא נגד הרצון. אבל זה בכל זאת תורם, זה מקדם את האדם למטרה, אמנם שמרחוק.

שאלה: האם הדמיון שלנו משחק תפקיד כלשהו או חשיבות כלשהי בחיבור בינינו?

כן. ככל שאני יכול לדמיין ולדמיין יותר נכון את המצבים של חיבור ולנסות לייצב אותם נכון בי ולפניי, אז ודאי שזה עוזר. כדאי. כדאי לדבר על זה ולהשתדל להעביר אחד לשני.

שאלה: מה זה אהבה שאינה תלויה בדבר?

אהבה שאינה תלויה בדבר שאני אוהב ללא סיבה. אתה יכול להגיד – בכל זאת יש סיבה. אבל נגיד אהבת אם לבנה, זו אהבה שלא תלויה בדבר. זאת אומרת היא לא תלויה במה שהוא עושה, במידת ההתנהגות שלו. אלא בגלל שזה הבן שלה, אמא אוהבת אותו. אין על זה מה לשאול.

ההיפך, אם לא רואים את האהבה שלה לבנה אז זאת שאלה, כי זה לא טבעי. זו אהבה ללא תנאי, אהבה ללא סיבה. אתה יכול להגיד כן סיבה – הוא בן שלה. נכון, אבל זה ללא סיבה שאנחנו צריכים לייצב את הסיבה ואז באה אהבה, האהבה באה מאליה.

שאלה: אתמול הצלחנו לשבת ולקרוא מאמר ביחד עם הכנה טובה, בלי ביקורת – כל אחד משתף מה הוא מבין או שואל שאלות. היה יום כיפור שאני לא אשכח. קראנו את המאמר “מהי התפילה על עזרה ועל סליחה בעבודה”, והגענו לנקודה שהרב”ש אומר לנו “היות שהרצון לקבל מתנגד להם רק מספק” יותר נכון “אם כן היצר הרע הנקרא רצון לקבל לא מתנגד להם כל כך היות שהרצון לקבל מתנגד להם רק מספק”. האם הספק זה חלק מהסתרה או מהרצון לקבל?

זה חלק מההסתרה.

שאלה: הוא כותב במאמר שלפני שמגיעים למצב האמיתי של ההשגה, לשלמות, “בחינה הא’ הוא תשובה מיראה”, ואחר כך הוא כותב “לפני הנ”ל, יש עוד סימן, אם הוא הולך בדרך האמת. והיא מצב השלילה.” היינו שרואה את הרע שבו. איך לזרז ולהגיע מהמצב שאתה רואה את הרע שבך למצב של היראה?

רק מתוך החיבור, אין לי כאן תשובה אחרת. “איש את רעהו יעזורו”, צריכים לדחוף זה את זה לחיבור המשותף, להוציא מהחיבור המשותף כוחות ועוד פעם להכניס אותם לתוך החיבור, וכך כמה פעמים. זה כמו שאתה מערבב עם כף בסיר משהו שאתה מבשל, זה אותו דבר, ואז תגיע מהר מאוד לחיבור.

שאלה: בהמשך לשאלה על אהבה שאינה תלויה בדבר, הוא כותב פה שכדי להגיע לזה אני צריך לתת לבורא את כל מה שיש לי. האם זו הדרך להגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר?

ודאי, כי זו אהבה שאינה תלויה בדבר, שגם אם הבורא משנה את היחס שלו מקצה לקצה, אתה בכל זאת אוהב אותו.

תלמיד: איך אני מגיע למצב הזה שאני נותן לבורא את כל מה שיש לי? מה זה אומר בעבודה שלנו בעשירייה?

בכל התנאים אתה אוהב אותו ב 100%.

שאלה: מה זה אומר להיות הדבק בין החברים?

להשתדל להדביק את היחסים בין החברים בעשירייה לחיבור אחד, ואתה הוא שעושה את התפקיד הזה. בעצם כל אחד צריך לעשות את התפקיד הזה, כי כל אחד מוסיף לדבקות את הבחינה שלו, בלי זה לא תהיה דבקות שלמה.

שאלה: מה זה בכל לבבך?

בכל לבבך זה בכל הרצונות שלך, כי לב הוא רצון.

תלמיד: מה זה אומר בעבודה שלנו בכל הרצונות שלנו?

בכל הרצונות שלך זה שאם עולה בך רצון, אז אתה משתדל עימו וגם עם כל מיני רצונות, עם כל תר”ך הרצונות שיש בך, להידבק בבורא, אתה בודק את עצמך כך.

שאלה: אמרת שאנחנו יוצרים את הסיבה והאהבה מגיעה באופן אוטומטי. מה זה אומר שאנחנו יוצרים את הסיבה?

הבורא הוא ההתחלה, הוא נותן לנו כל מיני מצבים, ואנחנו על פני המצבים האלה מסדרים את החיבור בינינו עד האהבה, זאת העבודה שלנו.

שאלה: אמרת שבכל תנאי, יקרה מה שיקרה, אנחנו צריכים להישאר באהבה. האם זה אומר שאנחנו צריכים לאהוב זה את זה יותר מאשר אם אוהבת את הילד שלה?

כן.

תלמיד: לפי הדוגמה הגשמית, האם גם האימא תמשיך לאהוב את הילד שלה אם יגידו לה שזה לא הילד שלה?

לך ותשאל את האימא, מה אתה שואל אותי. אני לא רוצה להיכנס לשטויות האלה. נותנים לך דוגמה של אהבה כמו אימא לבן הקטן שלה, זה מובן, אז אנחנו צריכים להגיע לכאלו מצבים שאני אוהב חבר מפני שאנחנו יחד קשורים בכלי של אדם הראשון. אל תתחיל לברר מה זו אהבת אימא לבן אלא תיגש מיד לחיבור בקבוצה, שם אתה צריך לראות את השימוש באהבה.

תלמיד: מצטער, אולי לא הלכתי בכיוון הנכון. יש אהבת אם שהסיבה לכך ברורה, היא האימא והוא הילד הכול ברור עם אהבה. אצלנו הסיבה היא שכולנו מכלי דאדם הראשון, כך אמרת. האם אני צריך להיווכח בכך או לבדוק שלחברים יש את אותה מטרה והם מגיעים מאותו כלי דאדם הראשון ועל זה אני צריך לאהוב אותם?

זה משהו אחר. איך אני בודק שאני נמצא עם החברים שלי בקבוצה ואנחנו יחד משתוקקים למטרה אחת? על זה יש מאמר ואפילו לא אחד. אתה צריך לבדוק אם אתה נמצא בקבוצה שכולה משתוקקת למטרה של חיבור, ובחיבור אתם רוצים לגלות את הבורא, ואתם מגלים אותו במידה שאתם מתקשרים ביניכם כאיש אחד בלב אחד. תנסו ותראו איך עושים זאת.

פחות פילוסופיות. אתם חושבים שצריכה להיות כאן חכמה, אין חכמה, אלא רק מה שכתוב כתוב, וכמו שכתוב את זה תבין ולא יותר, בלי כל מיני פלפולים.

שאלה: מה חשוב יותר המטרה או השיטה? והאם אנחנו צריכים לחכות לכוחות מהבורא או שאנחנו יכולים לשחד את האגו שלנו כדי לעשות משהו למען הקבוצה, למען החברים למען החיבור?

על כך כותב רב”ש בכל המאמרים שלו, שאנחנו צריכים בכל רגע ורגע להשתדל לחדש את הקשר בינינו והבורא מצידו בכל רגע ורגע יוסיף לנו רצונות שירחיקו אותנו זה מזה. ואנחנו על פני ההרחקה הזאת נשתדל להתקרב זה אל זה עד שנעשה את כל העבודה. הבורא מצידו מרחיק אותנו ואנחנו מצידנו מקרבים את עצמנו זה אל זה.

שאלה: האם יש אהבה בכל מצב רק בצורה שאינה גלויה?

אנחנו צריכים בכל מצב ומצב להשתדל להגיע להרגשת אהבה.

תלמיד: למעשה זו כל מהות העבודה שלנו, מהמצב הקטן ביותר והכי פחות נעים להוציא את האהבה שבו כנגד אי אהבה?

בכל מצב ומצב אנחנו חייבים להגיע עד הרגשת האהבה.

שאלה: במאמר כתוב: יפיח באפיו נשמה”, האם תוכל להסביר את המשפט ומה הכוונה “באפיו”?

שהוא ירגיש שבתוכו כבר נמצא אור עליון מיוחד שנקרא “נשמה”. אנחנו עוד לא הגענו לזה כדי לדבר על זה. לעיתים הוא כותב במאמר על כמה מצבים, ואנחנו נמצאים לפני המצב הראשון. אבל העיקר, אל תכנסו לכל מיני פלפולים ולכל מיני חכמולוגיות כמו איזה חוקרים גדולים, חכמים. אתם צריכים להבין את הדברים האלה בפשוטם, ולהשתדל דווקא בפשטות ליישם אותם.

שאלה: אני צריך לומר כך, גם אם זה פשטות וגם אם זה חכמולוגיה, אני צריך לאהוב את החברים כי זה מה שהבורא רוצה.

כן. תגיד כך ותאהב.

שאלה: איך הבורא אוהב בני אדם שכל כך מנוגדים אליו?

זה לא חשוב לו. הבורא אוהב כל אדם ואדם באהבה חלוטה.

שאלה: בתהליך שאני צריך להתחבר לחברים, אני צריך לצאת מעצמי, וזה יוצר בי פחד לא להכיר את עצמי יותר וללכת לאיבוד. איך להתגבר על הפחד הזה לאבד את עצמי?

תשתדל יותר ויותר, וגם על זה תבקש את עזרת הבורא.

שאלה: האם גם לעשירייה יש נשמה?

דווקא לעשירייה. נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה, האורות האלה מתגלים בעשירייה.

תלמיד: האם ישנה נשמה פרטית? ואם כן מה הקשר בין נשמה פרטית לבין נשמה כללית?

כל אחד נכלל בעשירייה וכל אחד מרגיש בעשירייה את ההרגשה הפרטית שלו. אומנם בעשירייה מתפשט אור כללי ממלכות המשותפת ביניהם, אבל כל אחד תופס אותה בפרטיות שלו. נניח וכל אחד מאיתנו מקבל מסיר אחד צלחת מרק, אז לכל אחד מעשרה חברים יש את אותו מרק ואנחנו אוכלים. בטוח שמה שיש בי בפה ואחר כך במעיים, יש לכולם, אבל כל אחד מקבל את זה בתכונות הפנימיות שלו ואנחנו לא יכולים להשוות את התכונות האלה.

אנחנו מדברים על המרק ובטוח שכל אחד מרגיש אותו ואנחנו יכולים לדבר על כך, אבל לדבר בלבד, לא להרגיש. אני לא יכול להרגיש את מה שמרגיש החבר שלי, ועוד חבר, ועוד חבר, אלא אנחנו נמצאים בהסכמת הדברים. אבל להרגיש אני יכול רק בכלי שלי.

אבל שאנחנו מקבלים ממקור אחד, בזה, דרך המקור האחד הזה, דרך הבורא, אני מתקשר לחבר, ולעוד חבר, ולעוד חבר, והם אלי, וכך אנחנו כולנו נמצאים מקושרים דרך הבורא, ועל זה כתוב: “כי בו ישמח לבנו”.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו מדברים על להרגיש את החבר. בהמשך להסבר שעכשיו תיארת את המרק, מה זה נקרא בעצם להרגיש את החבר?

להרגיש את החבר, זה להרגיש עד כמה אנחנו משלימים זה את זה כדי להתכלל בבורא. אם לא בורא לא היינו מרגישים זה את זה.

תלמיד: הוא כותב בטקסט, “שמטרם שהשיג את הרע שלו, בשיעור שלא יכול לסבול אותו עוד, אין לו מה לתקן.” מתוך הדרך אפשר להכיר את הרע, לזהות את הדחיה מחיבור וכולי, אבל איך מגיעים למצב שאני לא אוכל לסבול אותו עוד?

תנסה לתאר שהרע הזה מפריע לך, שהוא מונע ממך להשיג את המטרה.

שאלה: הוא כותב, “כל מה שיש להאדם, הוא צריך לתת לה'”. מה זאת אומרת כל מה שיש לאדם הוא צריך לתת לה’?

להיות בעל מנת להשפיע, כל מה שיש לאדם הוא רוצה לתת לבורא בעל מנת להשפיע כמו שהבורא נותן לנו, גם אנחנו לו, “אני לדודי ודודי לי”, כמו שאנחנו אומרים, בצורה כזאת הבורא מתגלה לי.

שאלה: מה היחס הנכון כלפי הרע שבתוך האדם?

“רע” נקרא מה שמפריע לי להגיע למטרה, שהיא חיבור עם החברים ואיתם לחיבור עם הבורא. זה כל הרע שיש לנו.

שאלה: האם אני צריך למחוק אותו, לאהוב אותו, לשנוא אותו, איך להתייחס אליו?

קראנו כל כך הרבה על מה זה נקרא רע, אין רע חוץ ממה שמפריע לי להגיע למטרת הבריאה, כי אין לי שום דבר שעומד לפַנַי חוץ ממטרת הבריאה, ומטרת הבריאה זה חיבור עם כל החברים ועם הבורא.

שאלה: מדוע בנתינה יש תענוג כל כך גדול?

כי זה בלתי מוגבל. אם אדם מגיע ליהנות מנתינה, יכול להשפיע על מנת לקבל, זה כלי בלתי מוגבל ותענוג הכי גדול.

שאלה: מה הדבר החשוב שעלינו ללמוד מהמאמר הזה לצורך עבודה?

שאנחנו צריכים להגיע לאהבה בין כולנו, ואם יש לי אהבה כזו בעשירייה, לפי זה אני יכול להגיד שאני נמצא באהבה לבורא. אם אין לי מידת אהבה ואפילו הקטנה ביותר, קלושה ביותר, אני לא יכול להגיד שיש לי אהבה לבורא אפילו במשהו. ואין כאן שום אפשרות לברוח מהעובדות שזה “כן או לא, כדאי או לא כדאי, אני יכולה או לא יכולה”. אם יש בי אהבה לחברות שלי, אני נמצאת באותה מידת אהבה לבורא, אם אין אהבה בין החברות אני לא נמצאת באהבה לבורא כי אהבה לבורא מגיעה אך ורק בתנאי שאני עוברת דרך כל החברות ואז אני נוגעת בבורא.

שאלה: יש הרגשה שונה וחזקה כשקוראים מאמר שלם ברצף, להבדיל מאשר קוטעים אותו, שאז כביכול יש יותר זמן לנשום אותו אל תוך הלב. מה הרווח וההפסד בקריאת מאמר שלם?

אני מסכים, נקרא יותר מאמרים שלמים. אמנם עשינו כבר עבודה רבה עם קריאת הקטעים, כי בכל זאת יש לנו אפשרות לקרוא הרבה קטעים, להשוות ביניהם, להתעמק בכל אחד, זה אחרת לגמרי מאשר לקרוא מאמר, ההספק אחר.

שאלה: האם אהבה ללא תנאי פירושה לאהוב את החברים ללא כל סיבה?

יש סיבה, שעל ידי חיבור איתם אני מגיע לחיבור עם הבורא.

שאלה: איך לוודא שדיבורים וידע מהמקורות לא יחרגו ממעשים?

אנחנו פשוט צריכים להמשיך, חסר לנו עוד הרבה.

שאלה: אם הבורא הוא השפעה שאנחנו מפתחים בעשירייה, אז למי אנחנו מתפללים?

הבורא זה לא השפעה, הבורא זה כוח השפעה ששורה בכל המציאות, ובתוכה הוא הבדיל, ברא, מקום שבו יכול להתקיים רצון לקבל אפילו על מנת לקבל.

שאלה: האם אפשר להגיד שהשגת מדרגות בעבודה רוחנית זה גילוי הדרגתי של האגו בתוכנו?

כן, זה רק גילוי הדרגתי של האגו המתוקן בתוכנו.

שאלה: איך עובדים עם ביקורת בעשירייה?

עובדים עם הביקורת, על הביקורת, עושים ביקורת על הביקורת. והעיקר, האם אנחנו נמשכות לחיבור, כי אם משהיא תתחיל לחשוב כאילו היא צודקת לעומת האחרות, אז אין לה מקום בעשירייה. פשוט מאוד, או שאנחנו בונים את היחסים בינינו, או שאנחנו מתפזרים.

שאלה: מהי אהבת חברים?

אהבת חברים זה שכל אחד אוהב את החבר מפני שהוא השותף היחיד שהבורא נתן לו כדי להשיג את הבורא, להשיג את המטרה.

שאלה: איך להיות מחובר עם החברים בלי כל גבול?

זו עבודה גדולה, צריכים להשתדל. אבל במידה שאני מתחבר לחבר, במידה הזאת אני מגיע לבורא

שאלה: איך נדע להשלים זו את זו ברוחניות, אם עדיין לא הגענו לרוחניות? איך כל אחת תשלים את החלק שלה?

להסתכל על אחרים ולהשתדל לעשות את מה שנראה לך שחסר לכן.

שאלה: למה קיימות ומשתלטות מחשבות שפלות ואיך לצאת מהן?

המחשבות השפלות שולטות על האדם, וככל שאנחנו מתקדמים יהיו יותר מחשבות כאלה. כמו תלמידי רבי שמעון שרצו להרוג זה את זה, עד כדי כך הרע גדל בנו ויחד עימו מחשבות ורצונות וכל מיני נטיות. צריכים רק ללמוד עם מה אנחנו עוסקים ולמה עוד מצפים שיתגלה לנו. ויש למה לצפות, יש.

שאלה: אני לא יכולה להרגיש את החברה, איך אני יכולה לאהוב אותה?

את חייבת, אם את רוצה להגיע למטרת הבריאה שלך, אחרת נולדת בהמה קטנה ותסיימי את חייך בהמה גדולה.

שאלה: אז איך להרגיש את החברה?

צריכים לעשות כל מיני מאמצים שעליהם כותבים מקובלים, ממש כך. ולא לשים את זה בצד ולא להגיד ש”אחר כך אני אעשה”, אלא בכל יום מחדש לנצח במשהו את האגו שלי.

שאלה: אחרי יום כיפור מרגישים שמתחילה שנה חדשה, דף חדש, מרגישים כוחות מחודשים, איך להעביר את הכוחות האלה לחברות, איך לעזור לעשירייה לתת קפיצה?

בכל יום ויום צריכים להוסיף, אין מה לעשות, צריכים להוסיף.

(סיום השיער)