HESED: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Connecting the World in the Last Generation

שיעור בוקר 06.09.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

חיבור העולם בדור האחרון – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: הנושא של החלק הזה בשיעור שלנו הוא “חיבור העולם בדור האחרון”.

הנושא הזה הוא נושא אקטואלי, אנחנו רואים שכל המלחמות, כל הבעיות שקיימות היום, אלו בירורים בנוגע לחיבור. ברור שהחיבור עומד בפני כל בני האדם, אבל השאלה איך אנחנו מגיעים לחיבור כזה שלא רק שלא נלחמים אלא גם נכנסים לחיבור מתוך רצון, לא מתוך חוסר ברירה. איך אנחנו מגיעים לחיבור שבאמת יהיה תואם לפרצוף הרוחני של עשר ספירות, שכולנו נגיע למצב שהבורא יתגלה בינינו ואנחנו נרצה לגלות אותו.

בואו נקרא את הפסוקים ונראה על מה מדובר, אולי נוכל להתקרב קצת למצב הזה וגם להיות בטוחים שהלימוד שלנו בעצמו כתפילה ימשוך את הכוח העליון שיתקן אותנו, יחבר בינינו וכך נתחבר יותר ויותר לאותה המערכת שנקראת “נשמת אדם הראשון המתוקנת”.

קריין: קטע ראשון. אומר בעל הסולם ב”כתבי הדור האחרון”.

“הבסיס לכל ביאורי, הוא הרצון לקבל המוטבע בכל נברא, והוא שינוי צורה מהבורא, וע”כ נפרדה ממנו הנשמה כאבר הנפרד מגוף, כי שינוי צורה ברוחנית הוא כמו גרזן מפריד בגשמיות.

ומכאן ברור מה ה’ רוצה מאתנו, הוא השואת הצורה, שאז אנו חוזרים ונדבקים בו כמטרם שנברא”. זאת אומרת, הבורא בכוונה הרחיק אותנו ממנו, מעצמו, מעצמותו, על מנת לתת לנו לברר איפה אנחנו נמצאים לעומתו ועד כמה אנחנו רוצים להידבק בו בחזרה, ושנעשה את הדרך הזאת בחזרה אליו.

“וז”ש “הדבק במדותיו, מה הוא רחום” וכו’, דהיינו שנשנה המדות שלנו שהוא הרצון לקבל, ולקחת המדות של הבורא שהוא רק להשפיע. באופן שכל מעשנו יהיה רק להשפיע לזולתנו ולהועיל להם בכל יכולתנו, ובזה אנחנו באים להמטרה להדבק בו שהוא השואת הצורה.

ומה שאדם עושה לצרכי עצמו בהכרח, דהיינו בשיעור מינימום המוכרח לקיומו ולקיום משפחתו, זה אינו נחשב לשינוי צורה, כי ההכרח לא יגונה ולא ישובח. וזהו הגילוי הגדול שלא יתגלה בכל שלמותו אלא בימות המשיח, וכאשר יקבלו הלמוד הזה אז נזכה לגאולה השלמה.”

(בעל הסולם. “כתבי הדור האחרון”)

אני חושב שהטקסט עצמו מובן. נקרא שוב.

קריין: קטע מספר 1. שוב אומר בעל הסולם.

“הבסיס לכל ביאורי, הוא הרצון לקבל המוטבע בכל נברא, והוא שינוי צורה מהבורא, וע”כ נפרדה ממנו הנשמה כאבר הנפרד מגוף, כי שינוי צורה ברוחנית הוא כמו גרזן מפריד בגשמיות.” זאת אומרת, על ידי האגו שהבורא ברא הוא הבדיל את הרצון לקבל שלנו מהאור, ממנו, כך שאנחנו קיימים כביכול מחוץ לו.

“וז”ש “הדבק במדותיו, מה הוא רחום” וכו’, דהיינו שנשנה המדות שלנו שהוא הרצון לקבל, ולקחת המדות של הבורא שהוא רק להשפיע”. זו בעצם העבודה שלנו, זו המטרה שלנו, זה התפקיד שלנו, התיקון שלנו. במקום רצון לקבל, שתהיה לנו צורה על מנת להשפיע. זאת אומרת, הרצון לקבל נשאר רצון לקבל, אבל הכוונה, איך אנחנו עובדים איתו, היא כדי להשפיע לזולת ולא לעצמנו. “באופן שכל מעשנו יהיה רק להשפיע לזולתנו ולהועיל להם בכל יכולתנו, ובזה אנחנו באים להמטרה להדבק בו שהוא השואת הצורה.”

“ומה שאדם עושה לצרכי עצמו בהכרח, דהיינו בשיעור מינימום המוכרח לקיומו ולקיום משפחתו, זה אינו נחשב לשינוי צורה, כי ההכרח לא יגונה ולא ישובח. וזהו הגילוי הגדול שלא יתגלה בכל שלמותו אלא בימות המשיח, וכאשר יקבלו הלמוד הזה אז נזכה לגאולה השלמה.”

(בעל הסולם. “כתבי הדור האחרון”)

ואנחנו, כמו שכותב בעל הסולם, כבר נמצאים בתקופת ימות המשיח, זאת אומרת, אנחנו יכולים להגיע לכל התיקונים כולל גמר התיקון.

שאלה: אנחנו מדברים היום המון על השפעה, על דיבור עם הבורא, על כל מיני דברים מהסוג הזה. איך אפשר להסביר מה זאת השפעה בלי להרגיש אותה? מה זאת השפעה?

השפעה זה נקרא שאתה רוצה לעשות טובה למישהו. זאת אומרת, אתה משתדל לקחת את הרצונות שלו, את החסרונות שלו ולמלא אותם בכוחות שלך, ביכולות שלך. זה נקרא שאתה משפיע לו.

תלמיד: אבל צריך להרגיש את הצורה הזאת של השפעה או שאתה יכול להבין אותה בשכל שלך?

אתה חייב לעבור הכול דרך ההרגשה, אחרת איך אתה יודע אם אתה עושה את זה או לא?

תלמיד: מה זה לדבר עם הבורא? איך תדבר איתו אם אין לך השפעה? תדמיין שאתה מדבר עם הבורא?

תשתדל דרך החברים, אומרים לך שזו הדרך להתקרב לבורא. אתה צריך לצאת מעצמך קצת כלפי החברים, להתכלל איתם, להשתדל להיות בתוכם, ואז תלמד איך לצאת מעצמך למשהו מחוץ לך. רק אז יהיה לך ניסיון איך לצאת החוצה. לכן נתנו לך חברים, כמו שכתוב, “מאהבת הבריות לאהבת ה'”. תעשה את זה ותרגיש מה זה נקרא “לצאת מעצמו”, ואז יהיה לך מובן מה אתה צריך לעשות גם כלפי הבורא. יותר מזה, כשתתחיל לעסוק כך עם החברים ותרגיש שאתה נכלל בהם והם בך, אז אתה תרגיש שכאן יש לך גם מקום לבורא, והבורא מתגלה ככולל בתוך הקשר שלך עם החברים.

תלמיד: אבל את זה משיגים כתוצאה מעבודה, ביגיעה. אתה לא יכול להשיג את זה מההתחלה. צריך להתייגע כדי להשיג את זה, נכון?

תתחיל לעבוד ותראה.

שאלה: אומרים לנו שחשוב מאוד לדבר עם הבורא ולהקשיב לבורא. אבל גם אומרים לנו שעלינו להעלות תפילה, לבקש. באיזה מקום בשיחה עם הבורא האדם אמור להעלות את התפילה?

באיזה מקום בשיחה עם הבורא? אני חושב שבכל מקום. מה זה “באיזה מקום”? בבקשה, בהודיה, לא חשוב במה. העיקר כל הזמן להיות קשור, אבל דרך העשירייה. שוב אני אומר, אם מתקשרים לבורא מחוץ לעשירייה, מה שנקרא “מחוץ למניין”, אז לא מגיעים לשום תוצאה. ההפך, מגיעים לריחוק, כי חושבים שכבר נמצאים בקשר עם הבורא.

אלא כל הקשר שלנו עם הבורא יכול להיות רק דרך העשירייה, קודם בונים עשירייה ואחר כך מתקשרים לבורא. עשירייה זה שם, זה יכול להיות כמה אנשים, לא עשרה. אבל אם הם מחוברים, זאת אומרת שמבטלים במשהו את האגו שלהם אחד כלפי האחר, אז מתוך ביטול האגו שלהם הם יכולים גם לפנות לבורא.

גם מצד הבורא יש לו מקום להיכנס בין החברים האלה שמבטלים כל אחד את עצמו כלפי האחרים. כשיש השתוות הצורה בין אלו שבטלו את הרצון שלהם במשהו אחד כלפי האחר ובין הבורא, אז הבורא יכול להיכנס ביניהם.

תנסו להרגיש את הדברים האלה. תנסו להמחיש אותם. תנסו לממש אותם.

שאלה: כתוב, “ומה שאדם עושה לצרכי עצמו בהכרח, דהיינו בשיעור מינימום המוכרח לקיומו ולקיום משפחתו, זה אינו נחשב לשינוי צורה,” ההשפעה לזולת זה פעולה פנימית ופה מדובר על פעולה החיצונית.

גם חיצונית וגם פנימית. אם זאת השפעה, אז כמעט ואין הבדל בין חיצונית לפנימית. ודאי שחשוב שיהיו גם זה וגם זה, אבל אם אדם עדיין מסוגל לעשות פעולת השפעה רק בחיצוניות, גם זה טוב. כך היא הדרך.

שאלה: מידי פעם אנחנו אומרים שיכולים לבקש מה שרוצים אם הכוונה היא להשפיע, והמקובלים ממליצים לנו לקבל את המינימום ההכרחי. איך אפשר לקשר בין שני הדברים האלה?

אני לא חושב שאנחנו מבינים נכון מה זה “מינימום הכרחי”, זה נקרא שאני דואג למשפחה שלי בצורה נורמאלית, לילדים שלי, לבית הספר שלהם, לכל המשחקים שהם צריכים, שיהיה הכול בבית, ככל האפשר. העיקר שאני לא צריך להעמיד את החיים שלי כאיזה קורבן, לזה שאני מקריב את כול החיים שלי למען החומריות.

שאלה: האם האגו שלנו זה בעצם החושך שהבורא ברא?

ודאי. כך הוא אומר. “בראתי יצר הרע”.

קריין: קטע שני, אומר בעל הסולם במאמרו “השלום בעולם”.

“מדת “היחידיות” מצויה בכל אחד ואחד מאתנו, אם פחות ואם יותר. והגם שבארנו בה טעם יפה וגבוה, מאד נעלה, אשר מדה זאת נמשכת לנו ישר מהבורא ית’, יחידו של עולם, שהוא שורש כל הבריות, עם כל זה מתוך שהרגשת היחידיות התישבה בתוך האיגואיזם הצר שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהיתה למקור לכל החורבנות שהיו ויהיו בעולם. 

וכאמור, אין לך אף אדם אחד בעולם שיהיה בן חורין ממנה, וכל החילוקים המה רק באופני ההשתמשות עמה, אם לתאות לב, אם לממשלה, אם לכבוד, שבהם נבדלים הבריות זה מזה. 

אבל הצד השוה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להבנות על חורבנו של חברו.” 

(בעל הסולם. “השלום בעולם”)

שאלה: האם צריך לרצות להסתכל על התכונות שלנו בעשירייה כמשהו שמתבטא כיחס כלפי הבורא?

אנחנו צריכים להשתדל להתקרב בקשר שלנו בעשירייה, שזה יהיה דומה לתכונות הבורא. לא כל אחד מאתנו, אלא שאנחנו כולנו כך בעשירייה נתקשר כדי להידמות לבורא.

שאלה: הוא אומר, ש”אין לך אף אדם אחד בעולם שיהיה בן חורין ממנה, וכל החילוקים המה רק באופני ההשתמשות עמה, אם לתאות לב, אם לממשלה, אם לכבוד, שבהם נבדלים הבריות זה מזה.” מה שבעצם אומרים לנו פה זה שהבורא עשה לנו כזה כאוס שהאגואיסטים הכי גדולים בעולם, כל החורבנות באים ממנו, אז בעצם הוא יצר את כל הכאוס בחיים שלנו.

אני לא מבין אותך. אתה עדיין מדבר כמו ילד קטן. ברור שכל מה שנעשה, נעשה מצד הבורא. ברור שכל החורבנות הם מצידו. וברור שעלינו לתקן מה שהוא עשה. זה הכול.

תלמיד: מה הוא מצפה ממני?

שאתה תתקן.

תלמיד: אבל למה לגרום לי את כל זה?

על זה הוא אומר, “בראתי יצר רע”. הוא לא שאל אותך.

תלמיד: מה הסיבה לזה?

הסיבה היא שכך הוא רצה.

תלמיד: לא. הוא רצה. יש סיבה.

אתה תפסיק. אל תהיה ילד, כל הזמן רוצה להיות עקשן במקום הריק. אתה צריך להבין שעל זה אין מה לדבר. הבורא לא שאל אותך לפני הבריאה מה לעשות, אלא כך עשה, זה היה רצונו ואתה תוכל להצדיק אותו רק אחרי שאתה תתקן את המצב או שהבורא בבקשתך יתקן.

אז אתה תראה עד כמה הדברים האלה, מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה היו מצד האהבה שלו אליך. בינתיים אתה לא יכול. כמו שכתוב, “אל תראה לשוטה דבר באמצע מלאכתו”.

שאלה: נראה לי בלתי אפשרי שהעולם הזה שתמיד מתרחק מהבורא יכול בסוף לחזור אליו. אולי המשיח יגיע בטוח בתוכנו?

אני לא מעוניין בספקולציות כאלו על המשיח. נראה לך שלא יכול? בסדר. בינתיים תישאר בתכונה הזאת. אל תמשיך לחשוב שנראה לך שהמשיח יגיע. זה לא ענייננו.

שאלה: תכונות היחידיות, משהו שנבנה על חורבן חברו. האם מדובר פה עלינו או על העולם באופן כללי?

כל אחד הוא אגואיסט, וכל אחד מוכן לבנות משהו טוב שיהיה לו על החורבן של השני. זה בין המדינות, בין החברות, בין האנשים. כך זה בכל חלק וחלק האגואיסטי כלפי החלקים האחרים.

שאלה: לגבי בנייה על פני חורבן של חברו, למה הוא משתמש במילה “חבר”? לא הכול עבודה בקבוצה?

לא, זה לא עניין של חבר, זה לא חבר, כך אומרים, “בין אדם לאדם” אומרים גם “בין אדם לחברו”, זה לא שייך לעשירייה.

שאלה: מהי מידת הייחודיות בצורה המתוקנת שלה?

עדיין אין מידת הייחודיות, היא צריכה להתגלות גם בכוח הקבלה גם בכוח ההשפעה.

קריין: קטע 3, אומר בעל הסולם בעיתון “האומה”.

“בהמונח אגואיזם איני מתכוון לאגואיזם מקורי, אלא אני מתכוון בעיקר לאגואיזם הצר. כלומר, כי האגואיזם המקורי אינו אלא אהבה עצמית”, זאת אומרת בלי להתייחס דווקא למישהו ולמשהו מחוצה לו. “שהוא כל כח קיומו החיובי האינדיבידואלי”. שדואג לעצמו בלבד, לחיות בתוך עצמו. “ומבחינה זו אינו מתנגד גמור להכח האלטרואיסטי, אע”פ שאינו משמשו. אמנם מטבע האגואיזם, שבדרך שמושו נעשה צר ביותר. כי הוא מחויב פחות או יותר לקבל אופי של שנאה וניצול של הזולת, כדי להקל על קיומו עצמו. ואין המדובר משנאה מופשטת, אלא מהמתגלה במעשים של ניצול לחבירו לטובת עצמו, ההולך ונעכר לפי דרגותיו, כגון: הערמה, גניבה, גזילה ורציחה. וזהו מכונה אגואיזם צר; ומבחינה זו הוא מתנגד והפכי גמור לאהבת זולתו – והוא כח הנגטיבי, המהרס להחברה. 

והיפוכו הוא הכח האלטרואיסטי. הוא כח בונה של החברה, שהרי כל מה שהאדם עושה לזולתו אינו אלא בכח אלטרואיסטי.” 

(בעל הסולם. עיתון “האומה”)

כאילו הדברים האלה הם ברורים כולם, מה לעשות? נשאיר אותם כך.

שאלה: מדוע דווקא האגו הוא דבר שכל כך נסתר מפני בני האדם?

מה נסתר? האגו של האדם נסתר מהאדם?

תלמיד: כי כל כולם חושבים שהם אנשים טובים, בצורה טבעית אדם מרגיש שהוא אדם טוב “אני עושה טוב” כאילו זה דבר מאוד נסתר שהאדם מוכן להרוס את כל העולם בשביל עצמו. האם כדאי לנו להדגיש את זה בהפצה?

האגו של האדם הוא כולו מסתיר לו את האמת, מה אפשר לעשות? זה לא שיש בכך איזו הסתרה, אותו האגו בעצמו הוא שעושה את ההסתרה, שהוא לא כל כך רע, שכולם כאלו, ולא נורא אם האדם דואג לעצמו, ואם זה על חשבון הזולת אז הוא לא כל כך רואה כי את הזולת הוא לא מרגיש.

האגו עצמו מסודר בצורה כזאת שהאדם יכול להשתמש בו בצורה חופשית, אז איך אני אעשה אם אני לא אשתמש באגו שלי? מי ידאג לי אם לא אני?

חוץ מכך שהוא מונח בתוך הטבע שלי, איך אני זז, איך אני יושב, איך אני מסתובב, הכול נעשה בצורה הכי נוחה לי, מהדברים הפשוטים, האוטומטים של הגוף שלי, ועד המחשבה שלי, והרצונות שלי, הדברים הגבוהים, הכול מסודר בצורה כזאת שאני עושה את זה במקסימום הצלחה ובמינימום מאמץ, זה “חוק שימור האנרגיה”.

תלמיד: אם נסביר את זה בהפצה טוב אולי דווקא זה יכול להביא בסוף צורך לחיבור, חיסרון לחיבור? כרגע לא ברור למה צריך חיבור אם כולם מרגישים שהם בסדר סך הכול.

תנסה, תכתוב, בוא נראה מה תכתוב, ואז אולי נתחיל לממש את זה.

שאלה: מה נקודת השבירה בתוך האדם, הנקודה של התיקון, היכן שמתחילה הנקודה הראשונה ומתחילה הנקודה האחרת?

נקודת השבירה היא כשהאדם מתחיל להרגיש שברצון לקבל שלו הוא נשאר מת, והולך באמת למות, אפילו בצורה גשמית בדרגות דומם, צומח, חי, ואין לו מכך שום רווח. ומתוך כך הוא מתחיל לעשות חשבון, מה אני עושה כדי להחיות את עצמי?

קריין: קטע רביעי, אומר בעל הסולם במאמרו “מהות הדת ומטרתה”.

“האדם הפרא, הבלתי מפותח כלל, אינו מכיר את האגואיזם לתכונה רעה ולא כלום. ולפיכך משמש עמה בגלוי. לבלי שום בושה. ובלי שום גבול. גוזל ורוצח לעיני כל, בכל אשר תמצא ידו. 

והמפותח מעט, כבר מרגיש, איזה שיעור בהאגואיזם שלו, לבחינת רע. ולכל הפחות, מתבייש להשתמש עמו בפרהסיא, לגזול ולרצוח נפשות במקום רואים. ובסתר עדיין מבצע כל זממו, אלא שמקפיד על כל פנים, שלא יראהו איש. 

והיותר מפותח הימנו, נמצא, מרגיש את האגואיזם לדבר מאוס ממש, עד שלא יוכל לסובלו בתוך עצמו, ודוחה ומפרישהו לגמרי, כפי שיעור הכרתו אותו, עד שאינו רוצה, ואינו יכול, להנות מעמל אחרים. ואז, מתחיל להתעורר בקרבו ניצוצין של אהבת זולתו, המכונה “אלטרואיזם”. שהוא מדת הטוב הכללית. 

וגם זה מתלקח אצלו בסדר התפתחות דרגתי. דהיינו, מתחלה מתפתח בו חוש האהבה וההשפעה, לצרכי קרוביו ומשפחתו, על דרך הכתוב “ומבשרך אל תתעלם”. וכשמתפתח יותר, מתרחב בו מדת ההשפעה, לכל בני סביבתו, שהם בני עירו, או בני אומתו. וכן מוסיף והולך, עד שמתפתח בו בחינת אהבת זולתו, על כל האנושיות כולו”. 

(בעל הסולם. “מהות הדת ומטרתה”)

זה ברור, אלה דברים טבעיים, אפשר להבין אותם.

שאלה: אני זוכר שבעל הסולם כתב באיזה מקום שהוא רוצה לחבק את כל העולם, שתכונת אהבת הזולת צריכה להתפשט בכל אנושות, מה זו התכונה הזאת? בעשירייה עוד אפשר איכשהו להגיע לזה, מה זה אומר כלפי כל העולם?

זאת מידת התיקון שמתגלה בתוך הכלי שלו, ומתוכה הוא מרגיש כך. מדובר על גודל התיקון שהוא מרגיש בתוך הרצון שלו.

תלמיד: מה זה אומר כל הכלי? אנחנו אומרים שהכלי הוא עשירייה.

אבל אצלו זה כבר לא עשירייה בלבד, אצלו זה כל העולם כולו. שהוא יכול להרחיב את ההשפעה שלו, וההשפעה שלו יכולה להיות פרוסה על כל העולם, לפי מידת תיקון הרצון שלו.

תלמיד: מה זה אומר להרחיב את ההשפעה, שהעולם יהיה הכלי שלך?

לאהוב את כולם.

שאלה: האם בעשירייה אפשר לבקש מהבורא עבור הכרחיות של חברה, כשיש צורך כזה, כי זה מעקב את התקדמותה המהירה?

בטח, אנחנו חייבים. אם אנחנו מזהים, רואים, מרגישים את ההכרחיות של החברות אז אנחנו חייבים, חייבות, כולנו, גם גברים וגם נשים להתפלל עבור זה שלכל החברים, חברות שלנו, ההכרחיות תהיה ממש מסופקת ולא מורגשת כחיסרון.

שאלה: איך מגיעים למצב שכל הפעולות, המחשבות והכוונות הן לטובת הבורא והזולת בלבד?

מגיעים לזה לאט לאט בהדרגה. אנחנו קודם צריכים להגיע למצב שכל אחד יוצא קצת מעצמו, כלפי החברים, כלפי החברות, ואז בזה אנחנו מתחילים להרגיש איך אנחנו מתרחקים מעצמנו. ובמידה הזאת אנחנו יכולים להתכלל באחרים, ולהרגיש את המצב הזה שאנחנו יכולים למלא את החברים שלנו, וכך אנחנו מגיעים למצב שכל החברים נעשים יותר קרובים אלי. ואנחנו מתחילים ללמוד לדאוג איך להתפלל כל אחד עבור השני.

ועל ידי הדאגה הזאת שאנחנו מתחילים להתפלל כל אחד עבור האחרים, נראה עד כמה אנחנו מתחילים לתקן בכלל את כדור הארץ מכל הצרות והבעיות. עד כמה אנחנו יכולים לתקן את האקלים שהוא יהיה נוח, יפה וטוב. עד כמה אנחנו יכולים לשמור על כל העולם ממלחמות, בעיות ודאגות, שכל הדברים האלה יתחילו ממש להעלם מהעולם.

שאלה: איך אפשר לאהוב את כולם, איך אפשר לחוות את זה, איך אפשר באמת לממש את זה?

במידה שאנחנו מוכנים לזה, הבורא יבצע את זה. ודאי שאנחנו שלא יכולים לאהוב ומכל שכן למלא את כל האנשים שבעולם בכל מה שהם צריכים. אבל אם אנחנו מתחברים בינינו ורוצים לעזור לכולם, אז בזה אנחנו מעלים את המ”ן, תפילה לבורא, ו”עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו”, ואז הוא מוריד מלמעלה אלינו כל טוב.

שאלה: האם לפי הפסוקים שאנחנו קוראים עלינו לייצר הסברה בדבר הטבע האגואיסטי של האדם, כצעד ראשון בהפצה שלנו?

כן, אבל לא בצורה כל כך חריפה, שזה לא ידחה את האנשים. נכון שאנחנו אגואיסטים אבל גם ניתן לנו מפתח לזה, שנשתדל לתקן את זה, ונוכל לתקן את זה.

שאלה: איך להרגיש צורך להוסיף כלים חדשים?

להרגיש צורך להוסיף כלים חדשים אנחנו יכולים בתנאי שאנחנו באמת רוצים להתכלל בצער הזולת, אז נתקן את זה ונזכה לנחמת הזולת.

שאלה: האם הגשמיות של החברות תלויה בתפילות שלנו עליהן?

הגשמיות של החברות תלויה בתפילה שלי.

קריין: קטע 5, אומר בעל הסולם במאמר “השלום”.

“ההנהגות המקולקלות, המצויים במצבי האנושיות, הן עצמן הגורמים והבוראים, את המצבים הטובים. וכל מצב טוב, אינו, אלא פרי עמלו של מצב הרע, שהקדים לו.

אכן, ערכי טוב ורע אלו, אינם אמורים בהערך של המצב לפי עצמו, כי אם על פי המטרה הכללית. אשר כל מצב, המקרב את האנושיות להמטרה, נקרא “טוב”, והמרחיקם מן המטרה, נקרא “רע”. ורק על ערך הזה נבנה “חוק התפתחות”, אשר הקלקול והרשעות, המתהוה בהמצב, נבחן לגורם וליוצר על המצב הטוב.

באופן, אשר זמן קיומו, של כל מצב ומצב, הוא רק זמן מסוים, המספיק לגידול קומתו של הרע, שבתוכו, בשעור כזה, שאין הצבור יכול עוד להמצא בו. אשר אז, מוכרחים הצבור להתקבץ עליו, ולהרוס אותו, ולהסתדר במצב יותר טוב, לתיקונו של הדור ההוא”.

(בעל הסולם. “השלום”)

שאלה: כל חכמת הקבלה מדברת על חוק ההתפתחות, מהו חוק ההתפתחות?

חוק ההתפתחות אומר שהבורא ברא את יצר הרע והוא מתגלה בצורה הדרגתית, ואז בצורה כזאת אנחנו יכולים להרגיש עד כמה היצר הרע הוא רע, ועד כמה אנחנו יכולים לתקן אותו ולהביא אותו לטוב.

תלמיד: הכול תלוי בנו, רק באלה שלומדים את חכמת הקבלה, או שגם בכל העולם?

נכון, אבל הם יתקדמו לזה ויתחברו לזה יותר ויותר, כי אנשים לא יוכלו סתם להרגיש את הרע אלא הם ירצו לגלות את הסיבה.

שאלה: איך בתור תלמיד בחכמת הקבלה אני יכול למדוד אם השתפרתי, אם אני אדם טוב יותר, כי לפעמים אני מרגיש שאני יותר גרוע?

זה נכון שמרגישים יותר גרועים, כי ככול שאתה מתקדם אתה מבין מה זה טוב, ולפי זה אתה קובע את התכונות שלך כרעות.

תלמיד: זה אומר שאני מתקדם?

כן, גם זאת התקדמות, שמאל ימין, שמאל ימין, כך מתקדמים.

תלמיד: בקטע הזה כתוב על כל התהליך שקורה עכשיו בעולם, שיש מחלות, מלחמות, זה תהליך שדוחף את כל האנושות לתיקון, לטוב, רואים שזה חוק ההתפתחות.

זה נכון שזה חוק ההתפתחות, אבל אנחנו לא חייבים לעבור את כל השלבים האלה, אנחנו יכולים לעבור אותם בצורה שאנחנו מבינים אותם, מרגישים אותם, ולא צריכים להיכנס אליהם בפועל. לכן זה שאנחנו נכנסים לאסונות טבע, שיש שרפות, הצפות, שיש מלחמות עכשיו בכמה מקומות בעולם, תמיד יש, כל הדברים האלה לא חייבים להתקיים אלא אנחנו יכולים לעבור אותם בהבנה, בהכרה שלנו, בהרגשה שלנו, בלי שזה יקרה בפועל, על זה מדובר. נקווה שאנחנו בכל זאת נתקדם לזה.

אני חושב שהפעולות האחרונות האלה, אסונות הטבע והמלחמות יהיו באמת האחרונות שהאנושות תעבור, ושהיא תחליט שאין לנו יותר מה לעשות על ידי המלחמה, אלא אנחנו צריכים לעשות מלחמות עם עצמנו כדי לא לתת לטבע להתפרע, להתפרץ עלינו בכל מיני אסונות טבע, שרפות, הצפות, רעידות אדמה, ועוד דברים כאלה. נקווה שכך יהיה, הכול תלוי בנו.

תלמיד: כשאתה רואה מה קורה, מסתכל על התהליך הזה, אז אתה רואה שהאפקטיביות מאוד גבוהה, נניח כמו המגפה שהשפיעה עלינו, הציבור מתעורר חושב על הדברים. ואילו התוצאה מהלימוד שלנו נראית כמו טיפה בים, אנחנו מדברים אבל אין במסר שלנו כזה כוח כמו שהטבע משפיע, כמו שהבורא משפיע על הכול, ואז אתה רוצה לעזוב את הכול ושהתהליך יעבור כמו שהוא עובר, כי זה פועל בצורה אפקטיבית.

זה מפני שאנחנו פועלים בצורה אינדיבידואליסטית, לבד, אבל אם היינו מתחברים קצת יותר היינו פועלים על הכוח העליון בצורה מאוד מאוד משמעותית, והיינו מחייבים אותו לשנות את ההנהגה שלו ולהתקרב אלינו. זה מה שיקרה, רק צריכים להיות יותר מכוונים.

(סוף השיעור)