YESOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Baal HaSulam. A Handmaid Who Is Heir to Her Mistress
שיעור בוקר 22.08.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 455, מאמר “שפחה כי תירש גבירתה”
שתי רעות בגילוי חכמת ישראל לאוה”ע
“ושתי רעות עשו:
א. כי מלבד שמתעטפים בטלית שלנו, ואומרים שכל החכמה ההיא הם מהשגת רוח הקודש שלהם, שהמעתיקים הללו קנו אצלם שם גדול על חשבוננו, אשר בזה מחזקים ודאי את תורתם המזויפת וקונים כח להכחיש את תורתינו הקדושה,
ב. אלא עוד רעה יותר גדולה הגיע לנו, כי המסתכל בתוך התיאולוגיה שלהם, מוצא בהם סברות וחכמה בעבודת ה’, שנראים לו יותר כנים ואמיתיים מחכמה שלנו.
והוא מב’ טעמים:
הא’ הוא משום שהמה חברה גדולה ונמצא ביניהם בלשנים גדולים ומובהקים, היודעים המלאכה ההיא, איך לקרב דברים שיהיו מקובלים על דעת אנשים הדיוטים. וענין בלשנות הוא מחכמות חיצוניות, שודאי הוא אשר חברה של שמונת אלפי מיליון איש יכולים להמציא בלשנים יותר גדולים ומרובים מן חברה שלנו, שהוא כמו חמשה עשר מליון איש. וכיון שכן, נכשל המסתכל בספריהם וקונה ספק, אולי הצדק עמהם ח”ו, או עוד יותר גרוע כמובן.
וטעם הב’ הוא וזהו העיקר, כי חכמי ישראל מצניעים את חכמת הדת בחדרי חדרים ובכל האפשרות מרבים חכמי כל דור ודור להציע פשט פשוט אל ההמון, ודוחין אותו בכל התחבולות מן הרצון אפילו לבא ולמשש בחכמת הנסתר.”
כך מסביר לנו בעל הסולם את הבעיה עם חכמת הקבלה. קודם כל, החכמה בעצמה כתובה בצורה מאוד קשה ולא בדיוק יודעים איך לפרש אותה, להגיש אותה לעם הפשוט, לאנשים הרגילים. בעיה אחרת, שיש עוד חכמות אחרות סביבנו ושם ההסבר הוא בכל מיני צורות פשוטות יותר, רגישות יותר, קרובות יותר לאדם, ולכן אנשים נמשכים לזה, מקבלים את זה וכבר קשה להם לגשת לחכמת הקבלה ולעסוק בה. חוץ מזה, אם אנחנו מדברים על זמננו, אז מיליארדי אנשים שסביבנו עוסקים בכל מיני דעות שהן אחרות מהקבלה. והקבלה היא לא מובנת, היא לא מקבלת הסברה, פרסום, לא מסבירים אותה, לא מושכים אליה, ואפילו אם מגיעים אליה, אז דוחים את האדם ואומרים לו “אתה צריך להיות בתנאים כאלה ואחרים” וכן הלאה. זה מה שהיה במשך אלפי שנים, לכן בני אדם פיתחו כל מיני שיטות אחרות. אבל “חיל בלע ויקיאנו” מה שנקרא, אנחנו מגיעים למצב שאין ברירה אלא חכמת הקבלה חייבת להתגלות כי היא “חכמת האמת”, כך היא נקראת בזמננו, ואנחנו נקבל אותה.
קריין: נקרא שוב.
שתי רעות בגילוי חכמת ישראל לאוה”ע
“ושתי רעות עשו:
א. כי מלבד שמתעטפים בטלית שלנו, ואומרים שכל החכמה ההיא הם מהשגת רוח הקודש שלהם, שהמעתיקים הללו קנו אצלם שם גדול על חשבוננו, אשר בזה מחזקים ודאי את תורתם המזויפת וקונים כח להכחיש את תורתינו הקדושה,
ב. אלא עוד רעה יותר גדולה הגיע לנו, כי המסתכל בתוך התיאולוגיה שלהם, מוצא בהם סברות וחכמה בעבודת ה’, שנראים לו יותר כנים ואמיתיים מחכמה שלנו.
והוא מב’ טעמים:
הא’ הוא משום שהמה חברה גדולה ונמצא ביניהם בלשנים גדולים ומובהקים, היודעים המלאכה ההיא, איך לקרב דברים שיהיו מקובלים על דעת אנשים הדיוטים. וענין בלשנות הוא מחכמות חיצוניות, שודאי הוא אשר חברה של שמונת אלפי מיליון איש יכולים להמציא בלשנים יותר גדולים ומרובים מן חברה שלנו, שהוא כמו חמשה עשר מליון איש. וכיון שכן, נכשל המסתכל בספריהם וקונה ספק, אולי הצדק עמהם ח”ו, או עוד יותר גרוע כמובן.
וטעם הב’ הוא וזהו העיקר, כי חכמי ישראל מצניעים את חכמת הדת בחדרי חדרים ובכל האפשרות מרבים חכמי כל דור ודור להציע פשט פשוט אל ההמון, ודוחין אותו בכל התחבולות מן הרצון אפילו לבא ולמשש בחכמת הנסתר.”
שאלה: בעל הסולם כותב “כי חכמי ישראל מצניעים את חכמת הדת”, חכמת הקבלה. אני זוכר שכשלמדתי קבלה מכרו לי מים קדושים, חוטים אדומים, והייתי בטוח שזאת האמת, אחר כך פגשתי בך, ובאמת אין מישהו שיפיץ את חכמת הקבלה כמו “בני ברוך” והרב לייטמן. לפני כן לא ידעתי בכלל על “המאור המחזיר למוטב” ועל כל הדברים שאתה מלמד, שלושים שנה לא ידעתי שזה קיים בכלל, עד שגיליתי פתאום שיש את הרב לייטמן. למה זה צריך לקרות כך?
למה זה כך אני לא יודע להגיד לך, גם בעל הסולם טען כך עוד לפנינו.
אני זוכר את היום שבו הגעתי לתל אביב מרחובות כדי לקנות כל מיני חומרים למרפאה שלי וראיתי על לוח מודעות מודעה “הרצאה בחכמת הקבלה” וכתובת. מיד נסעתי לאותו מקום, ודאי שזה לא היה זמן שעשה לי משהו, אבל קניתי את כל הספרים ונרשמתי לאותה הרצאה, הייתי רק בהרצאה אחת, לא הלכתי לשם שוב, זה היה המכון של ברג, וראיתי שבאמת יש מה ללמוד יותר לכיוון זה. כי עד אז הייתי בין דתיים, חרדים ברחובות, והם לא סיפרו ולא אמרו על זה כלום. אחר כך כבר כיוונו אותי לירושלים לרב זילברמן, ולאחר מכן מצאתי את הרב”ש כמו שכתבתי על זה באחד מהספרים שלי. הדרכים הן מאוד מאוד מפותלות ולא ישרות, אבל מי שרוצה להגיע מגיע.
אנחנו עוד לא יודעים בדיוק לתת תשובה למה הבורא סידר הרבה תיאולוגיים וכל מיני חכמים בדתות שונות, בפסיכולוגיה ועוד, והכול כל כך מעורבב ומבלבל את האנשים. אבל כמו שאני מבין זה כדי לקרב את כול בני האדם מכל סוג שיהיו לחכמת הקבלה. כי לאדם הרגיל, הפשוט, גבר או אישה, שנמצאים רחוק אי שם, יש בעיה להבין בחכמת הקבלה. הבורא רוצה שכל האנשים יבואו עם כל מיני צורות אופי וטבע שהוא סידר בכולם וזרק אותם לכל פינות העולם, ודווקא משם הם יכולים ללקט את האופי והרצון לקבל המיוחד שיש בכל המקומות האלה, כי אחר כך בחיבור שלהם הם יהיו ככלי אחד לגילוי הבורא בצורה השלמה.
תלמיד: איך בן אדם יכול לדעת שהוא הגיע למקום אמיתי? אתה אחרי כמה חודשים גילית שבעצם הכול שקר, לי לקח שלושים שנה. במה זה תלוי?
אני עסקתי ארבע או חמש שנים בלימוד הרגיל וחשבתי שאני עושה שם משהו, עד שהבנתי שכלום. כן, זו בעיה, אבל אלו הדרכים שאנחנו צריכים לעבור. על העבר אתה לא יכול להגיד שום דבר, אלא בטוח זה היה מיד ה’ וכך זה היה מכוון אליך, אליי ואל כל אחד.
תלמיד: האם יש סימנים שאדם יכול לבוא ללמוד ולראות שזה באמת הדבר האמיתי או שהוא צריך להרגיש את זה מבפנים?
גם היום כשאנחנו פתוחים בכל מה שרק אפשר, כמה באים?
תלמיד: באים הרבה, אבל הרבה גם בורחים.
על זה שבורחים אני לא בוכה, הם קולטים משהו ועוזבים. זה מתבשל בהם, אחר כך הם יבואו שוב. כך ראיתי גם אצל רב”ש.
תלמיד: האם אתה רואה שיש היום יותר מצטרפים לחכמת הקבלה ויותר ברצינות?
כן, הזמן משתנה, האנשים משתנים. כששאלתי פעם את רב”ש, “מה לעשות? איך יבואו לחכמת הקבלה, לתיקון העולם, לתיקון עצמי?” הוא אמר “חסרות צרות”, זאת הייתה התשובה. בן אדם שהוא רצון לקבל, אם טוב לו, אז הוא לא יזיז את האצבע הקטנה.
תלמיד: כי אנחנו לא מוכרים כלום, כששואלים אותך אם יהיה טוב כתוצאה מהלימוד, אתה אומר “אני לא מבטיח שום דבר”.
אין לי חוטים אדומים למכור, אני מצטער.
שאלה: אנחנו לומדים שחכמת הקבלה היא המקור לכל הדתות, ואברהם עצמו שלח את ילדי הפילגשים להפיץ את השיטה, אז איפה קרה הקלקול?
למה קלקול?
תלמיד: הוא כותב פה על הרעות בגילוי חכמת ישראל לאומות העולם ועל כל הנזק שקרה.
כל הזמן יש קלקולים בכל דבר ודבר, מאדם הראשון והלאה כל פעם יש יותר גם גילויים וגם קלקולים, לא יכול להיות הראשון אם הוא לא מאוזן עם השני.
תלמיד: כתוב שרשב”י בכה וכולי. מה זה כל הפחד הזה? על מה מדובר?
מדובר על כך שאם הוא יגלה יותר, אז אנשים יסתפקו בזה ולא ילכו קדימה, אלא יעסקו במיסטיקות ובכל מיני דברים אחרים כי כך הם יבינו את העניין.
תנסה להסביר דברים רוחניים לאדם הרגיל שחי עכשיו בעולם, הוא לא יתפוס את זה, הוא לא יידע על מה מדובר. אלא רק אם יש לו נקודה שבלב, וגם אם רק נקודה אחת מחזיקה אותו, אז הוא לא יברח ויהיה מוכן סביב הנקודה הזאת להסתובב כמה שנים עד שיכנס פנימה. אבל כמה אנשים יש עם נקודה חזקה כזאת, עם נקודה פנימית?
תלמיד: גם אנחנו לצורך הפצה צריכים לפשט את ההסבר שלנו בלי להזכיר את חכמת הקבלה, כמו שאתה אומר הרבה פעמים. איך מפשטים את האמת בלי לקלקל אותה?
תנסו. אתם כבר מבינים את האנשים וקצת מבינים את חכמת הקבלה, אז כל אחד שינסה להסביר ככל שמסוגל בשפה שלו.
שאלה: איך להגדיר את מה שאנחנו לומדים כדי שיבדיל את הלימוד שלנו ויגן עליו?
על זה אתם צריכים לחשוב. אנחנו לומדים את חכמת הקבלה לפי שיטת בעל הסולם, אתה יכול להגיד לפי שיטת האר”י, כי בעל הסולם נתן פירוש על האר”י, זה מה שאנחנו לומדים.
תלמיד: יש הרבה פירושים שאנשים מפרשים את בעל הסולם, האנשים מפרשים את בעל הסולם והאר”י לפי רצונם, לפי ראותם עיניהם. האם יש משהו שאנחנו צריכים להוסיף כדי לבדל את עצמנו, להגדיר את עצמנו יותר?
אני לא חושב. אנחנו צריכים פשוט ללמוד כמו שאנחנו לומדים, ועיקר הדרך היא איך להגיע לדבקות בבורא, את זה בעל הסולם הסביר בספר “שמעתי” שרב”ש כתב ממה ששמע ממנו, זה העיקר. והלימוד בקבוצה הוא לפי מה שרב”ש כתב במאמרים שלו, איך מתחברים לקבוצה, שומרים על החיבור ומתקדמים הלאה.
שאלה: מה האגו מוצא בחכמת הקבלה?
אדם מוצא בחכמת הקבלה תשובה לעצמו או לאגו שלו, כי הוא רוצה קצת לדעת על כל מיני דברים כמו מיסטיקות וכן הלאה. למה הוא צריך לדעת? כי גם אליו יגיע יום המיתה והוא רוצה לדעת מה קורה כאן, מה קורה שם וכן הלאה. אנחנו מבינים את זה. איך לראות אם בן אדם רציני או לא? אנחנו צריכים לתת מקום לכולם, ואז הוא בעצמו יבחר אם הוא נשאר או הולך.
תלמיד: איך מבחינים בין חכמה בגויים תאמין ותורה לא?
אדם נקרא או “גוי” או יהודי”. “גוי” הוא מי שיש לו רק רצון לקבל והוא עובד לפי הרצון לקבל, “יהודי” הוא מי שמחפש יחוד דרך העשירייה עם הבורא, כמו שמסבירים לנו מקובלים. בזוהר כתוב על זה הרבה, וודאי אצל בעל הסולם. לכן אנחנו צריכים לראות לאן האדם נוטה, לכאן או לכאן, ולתת לו מקום, לתת לו זמן, לתת לו אפשרות להכיר, לבחור ולהמשיך.
שאלה: איך קשור מה שהוא כותב כאן עם חכמת הקבלה?
רוצים להחליף את חכמת הקבלה בתיאולוגיה, ורוצים להסביר שבכל הדתות האחרות יש אותו דבר כמו בחכמת הקבלה.
תלמיד: והדוגמא כאן של בעל הסולם, המספרים כמו 8 מיליארד, האם זה קשור?
שום דבר לא שייך, אלא סתם הוא נותן את הדוגמאות האלה. פחות או יותר זה כנראה נכון, אבל לא שזה קובע משהו.
שאלה: בעל הסולם כותב שיש באומות העולם בלשנים גדולים שיודעים איך לקרב דברים שיהיו מקובלים על דעת אנשים פשוטים, לעומת חכמי ישראל שהם מצניעים את החכמה בחדרי חדרים. למה זה ככה?
אם גם עכשיו תשאל על חכמת הקבלה, אז יש דעה ברוב העם שאסור לגלות, שאסור לדבר, שאסור ללמוד אותה, כי כך זה היה מאות ואפילו אלפי שנים. ואילו באומות העולם זה היה דווקא ההיפך, אומנם הם יותר צעירים בשנים בהתפתחות התיאולוגיה, אבל יש להם המון כוח וזה היה מפורסם והקהל עודד את זה. מה שאין כן בחכמת הקבלה אפילו היום אם אתה עוסק בה, אז רובם יגידו לך שאין בזה שום צורך ובשביל מה לך.
תלמיד: היום עם הכניסה שלנו לדור האחרון, האם לא צריך להיות היפוך ולא להצניע את החכמה?
למי היפוך? למי שרוצה לעסוק בה. אבל מי שלא רוצה, אז הוא לוקח את אותן האזהרות שהיו במשך אלפי שנים בעם ישראל וממשיך איתן ואומר שזה אסור.
תלמיד: מבחינת הפצה, האם אנחנו צריכים לקרב את הדברים, להוציא את החכמה?
אנחנו צריכים לקרב את הדברים ולהוציא את החכמה, לפזר את הספרים, לעשות הכול כדי שכולם, גם עם ישראל וגם אומות העולם, ידעו שהחכמה הזאת פתוחה לכולם.
תלמיד: האם אתה מרגיש שעדיין יש דחייה מהמושג הזה חכמת הקבלה?
לפעמים כן, ושומעים את זה מאנשים די חכמים, בריאים, נורמליים, שהם לא מהדור הצעיר ממש אבל גם לא מהזקנים. אבל כשהייתי בתחילת דרכי בגיל 30, 35, אז היו המון אנשים שלא קיבלו את הדברים האלה, לגמרי לא. אלא יש חלקים מהזוהר שנהוג לקרוא אותם יום יום, אז העמך קורא, זה נקרא “חוק לישראל”.
תלמיד: האם היחס לחכמת הקבלה עם השנים ועם הדורות שיבואו הולך להשתנות ואנשים יקבלו אותה יותר, יכבדו אותה, או תמיד תהיה קיימת הדחיה הזאת בחלק מהעם שתהיה כמו ענן על החכמה הזאת?
הרב”ש אמר פשוט, “חסרות צרות”. האדם סתם לא יבוא, זה צריך להיות או כמו שאומרים שיש מיליון דולר בדרך, או ההפך, מכות. אז האדם או שנמשך למיליון דולר או שבורח מהמכות, אחד משניים. לא יותר מזה.
תלמיד: מיליון דולר לא נראה לי שיגיעו בקרוב, אז האם אנחנו בדרך לצרות?
אנחנו צריכים לעשות מה שאנחנו עושים, לבנות מיני חברה סביב כדור הארץ שהיא הדור האחרון, להמשיך ללמוד ולהמשיך להתחבר, ואז האור שאנחנו אוגרים לאט לאט בתוכנו מתוך החיבור שלנו ימשוך את האנושות אלינו, והבורא כבר יעשה את הכול.
שאלה: האם מותר או כדאי לקחת מאמר של בעל הסולם, בין המאמרים שהם ממש עקרוניים, ובמילים שלך להעביר את המסרים, או שאסור לעשות את זה?
אני לא יודע איך לעשות את זה, ואם מישהו רוצה לעשות, אז שיעשה ויראה לנו. יש לנו אנשים שמבינים איך להגיש לקהל הרחב דברים בכתב, אז תעבירו אליהם ואחר כך נראה.
שאלה: אבל בכל זאת בעל הסולם מתייחס לכמויות בין 8 מיליארד ל-15 מיליון וכשהוא כתב את זה אוכלוסיית העולם הייתה 2.5 מיליארד. האם הוא ממש כתב את זה לדור שלנו עכשיו?
הוא נותן שם דוגמה, המספרים לא חשובים, הוא אומר ששם יש הרבה ואצלנו מעט, וודאי שגם זו הסיבה שהם מצליחים יותר. אצלם ההפצה ממש נמצאת בגובה ומעודדים אותה ואצלנו לא, ועוד ועוד. הוא לא מתייחס למספר, מה כל כך חשוב המספר, ודאי ששם יש יותר וכאן פחות, אבל למה אתם רוצים לעבוד עם מספרים כמו איזו מנטרה, זה לא מה שחשוב.
קריין: כותרת, “ווי אי אימא”, אוי אם אגלה.
ווי אי אימא
“ועושים זאת מפחד, שמא יפלו הדברים והחכמה לעובדי עבודה זרה, כמ”ש רשב”י: “אם אימא ידעון חייביא איך למפלח למאריהון”, כי על דברים הפעוטים שגנבו מכלינו, אנו סובלים בזיון וקצף די מאד, אשר נפלטו אליהם אחר כל השמירות המעולות.”
זאת אומרת, באמת צריכים להיזהר, כי אם אנחנו מפרסמים דברים בצורה לא נכונה אז יכולים לעשות מזה אחר כך כל מיני דברים שימושיים שיבלבלו עוד ועוד את הרבים, “אשר נפלטו אליהם אחר כל השמירות המעולות”.
סיבת גניזתה של הקבלה
“ומזה מובן, מה שהיה לנו, אם חכמינו היה מגלים חכמת הנסתר לעין כל. ומתוך שאנו מצניעים, נמצא אשר האיש הפשוט שלנו, כל עוד שאינו כדאי למסור לו רזי תורה, הנה אין לו שום מושג כלל בחכמת הדת. וע”כ מובן מאליו, איזו התפעלות שאדם כזה קונה, בעת שמוצא טעמים וחכמה של מה בתיאולוגיה שלהם, שכל עיקרה אינו אלא קיבוץ של ידיעות גנובות מהנסתר שלנו בתוספות מטעמים ספרותיים. ואחר שרואה זה, אומר ומכחיש את תורתינו המעשית ואח”כ לכפירה לגמרי רחמנא ליצלן.”
כדי שלא יהיה קלקול בהבנת חכמת הקבלה ולא ימשיכו לפרש אותה לכל הכיוונים, לכן היה מוסכם לגנוז אותה לזמן מסוים.
שפחה כי תירש גבירתה
“ודבר זה נקרא “שפחה כי תירש גבירתה”, כי כל כח הגבירה, דהיינו שליטת הפנימיות, הוא בכח החכמה ודעת שלנו, בסו”ה “ונפלינו אנו ועמך מכל העם, אשר על פני האדמה”. ועתה קדמה השפחה ומתגאה בהמון, כי היא ירשה החכמה הזאת ח”ו. ותדע, שכחם זה הוא השלשלת, שבו כובלים את רגלי בני ישראל בהגלות תחת שליטתם”.
מפני שבמקום חכמת הקבלה באו כל מיני חכמות אחרות, כולל אותה חכמה שעכשיו נמצאת בישראל, שכל העם עוסק בה ולא בחכמת הקבלה, זה מאוד מאוד מעכב את התיקון ואת הגלות.
נקרא שוב.
שפחה כי תירש גבירתה
“ודבר זה נקרא “שפחה כי תירש גבירתה”, כי כל כח הגבירה, דהיינו שליטת הפנימיות, הוא בכח החכמה ודעת שלנו, בסו”ה “ונפלינו אנו ועמך מכל העם, אשר על פני האדמה”. ועתה קדמה השפחה ומתגאה בהמון, כי היא ירשה החכמה הזאת ח”ו. ותדע, שכחם זה הוא השלשלת, שבו כובלים את רגלי בני ישראל בהגלות תחת שליטתם”.
כבלי הגלות
“ונתבאר, שכל עיקר כבלי הגלות ותוקפם, הוא מחכמת התורה ורזיה, שהספיקו לגנוב ולשים בכליהם, אחר כל השמירות המעולות והגניזות שעשינו, שבזה מטעים ההמונים, שהמה ירשו את עבודת אלקים ומטילים ספק וגם כפירה בנפשות ישראל כנ”ל”.
הכוח שיש לכל השיטות חוץ מחכמת הקבלה שהן כולן מדברות על האלוקות, איך להתקרב אליה. לא מדובר בהן איך לגלות את האלוקות, כי רק חכמת הקבלה מדברת על גילוי האלוהות לאדם, אבל בכל זאת, כל מה שמדברים על האלוקות בכל הדעות, החכמות והדתות, את הכול לקחו מחכמת הקבלה. אנחנו רואים מאיפה התורה, מאיפה כל הדברים, זה ברור, וגם על מה מדובר שם, שמדובר על עם ישראל ועל כל מה שקורה לו וכן הלאה.
לכל הדברים האלה יש בכל זאת זמן אפשר להגיד, כי לא יכלו להתקרב לאמת אלא דווקא דרך התיאולוגיה, דרך כל מיני דתות, ולכן היום אנחנו כבר נמצאים מאוד מאוד קרובים לתיקונים ולגמר התיקון.
שאלה: למה בעל הסולם מייחס את אריכות הגלות דווקא למאבק בין חכמת הקבלה לתיאולוגיה?
כך הוא אומר אבל זה לא שייך, אין שום מאבק, אף אחד לא נמצא במאבק. דווקא ההיפך, אנחנו צריכים להבין שהכול בא מלמעלה והכול בא בשליטת הבורא, וכדי לקרב את ידיעת האיחוד “אין עוד מלבדו” וכל הדברים האלה לבני אדם, אין ברירה אלא להביא להם את זה בצורה של דתות ואמונות. בעל הסולם כותב על זה הרבה, רק בכל מיני מקומות, הוא לא רצה לרכז את זה ולתת על זה כביכול הסבר אחד וקצר. אבל ביני לביני היום אנחנו כבר נמצאים במצב שהכול מוכן לכך שניקח את הדברים האלה ונרכז אותם יחד בחבילה אחד לכל האנושות, ונוכל לרומם את עצמנו למעלה מכל האמונות, הדתות, העמים, ולהביא את עצמנו לחיבור הכללי ולבורא אחד.
תלמיד: מה כלול במושג הזה הגברת הפנימיות על פני החיצוניות?
שאנחנו לא צריכים לקבל שום דבר בצורה רצינית, מכרעת, אלא רק חיבור בינינו בלבבות, חיבור פנימי, שהרצונות שלנו יתחברו כולם לרצון אחד, ואז אנחנו נגלה את הכוח העליון, כמו שכתוב “חד מקבל חד”.1
שאלה: האם אין חשש שכל מיני יישומים פרקטיים של חכמת הקבלה בכל מיני תחומים, בזוגיות, בכלכלה, בחברה, כל מיני הנחיות – תעשה א’ ב’ ג’, ככה תשב, ככה נדבר בסדנה, וכל מיני מתודות של חכמת החיבור, יגרמו לאיבוד של הפנימיות?
אבל אתה צריך גם לדבר דברים שקרובים לבני אדם, אתה צריך לתת להם משהו מובן, קרוב, מתוק להם אולי. אין ברירה, אחרת אין להם אחיזה בחכמת הקבלה עצמה, אז מה עושים?
תלמיד: זאת השאלה, איך עושים את זה מבלי לאבד את הפנימיות?
לכן גם את זה נותנים במקצת.
תלמיד: במקצת?
כן, ודאי שבמקצת, כמה אנחנו מדברים על דברים שלא שייכים להשגת הבורא?
תלמיד: אנחנו כן, אבל כשאנחנו יוצאים לקהל הרחב, האם אנחנו יכולים לבוא בפרונט עם סדרה של מוצרים מאוד פרקטיים לכל אדם בכל תחומי החיים?
אני לא יודע על מה אתה מדבר.
תלמיד: “תעשה סדנה כזאת”, “תחנך את הילד כך”, “תדבר עם האישה כך”.
זה לא באותה דרך של חיבור?
תלמיד: חיבור בוודאי, אבל אין פה את כל העמקות.
את כול העמקות אתה יכול להשאיר בבית, כמו שאתה משתמש בה אף אחד לא יודע להשתמש בה כנראה, איך אתה יכול להסביר את זה לאנשים ברחוב כשאתה פותח חוגים? אתה מדבר כאילו לא פתחת אף חוג.
תלמיד: איך במוצרים האלה לא לאבד את הפנימיות, מה נחשב שאנחנו בכל זאת נשארים קשורים?
אני חושב שאנחנו צריכים לפתוח הרבה חוגים, ולכל חוג שיהיה כיוון משלו, ואז יהיה חוג שידבר על מוזיקה וריקוד למשל וחוג שידבר על גלגולי נשמות וחכמת הקבלה והיסטוריה וכן הלאה, כל מיני נושאים. ואז תראה לאן באים אנשים ומה מעסיק אותם, מה הם רוצים וכך תחנך אותם. אבל בטוח שיהיו גם אנשים שיבואו לחוגים הפשוטים כמו בכל מקום.
אתה לא יכול לתת לכולם רק “פתיחה” ו”תלמוד עשר הספירות”. אפילו אצלנו זה לא כל כך מתקדם בקצב, כי אנחנו רוצים יותר לדבר על החיבור של הנשמות ועם הבורא, כי זה בעצם העניין, מתוך זה שהולכים להתחבר בינינו ועם הבורא, נגלה את כול הדברים שכתובים בתע”ס. נגלה את זה על עצמנו.
תלמיד: לדוגמה, אנחנו יכולים ללמד אנשים “ככה תדברו במשפחה ותראו שאתם פותרים קונפליקטים”? לא לימדתי אותם עדין שום דבר על חיבור, פשוט נתתי להם את כללי הסדנה ו”הנה תראו איך הקונפליקטים נפתרים”. אחרי שהם רואים כי טוב, הם באים ושואלים איך זה עובד ואז אני מתחיל להסביר להם את עניין החיבור והטבע שגם הוא פועל בחיבור, אפשר ככה?
בעיני זו עבודה זרה.
תלמיד: זה מה שאני שואל, זה מה שהבנתי מהדברים שלך, עכשיו אתה אומר דבר חריף כזה. שאלתי כמה שאלות, הבנתי שאפשר לתת מוצר כזה, אני שואל אותך בצורה הכי קונקרטית ואתה אומר לי שזאת עבודה זרה.
כך אמרתי?
תלמיד: מה העיקרון שעל פיו אני יכול לבדוק שאני לא סוטה?
אנחנו צריכים ללמד את האנשים כל דבר רציונלי ולתת להם מהדברים הרציונאליים קשר לחכמת הקבלה. כשאני מסביר להם יחסים במשפחה, אז אני מסביר להם מה זה הרצון לקבל האגואיסטי, איך הוא בנוי, לפי איזה דרגות, וכן הלאה.
תלמיד: ואם הם באים ואומרים לי “אין לנו סבלנות לשמוע איך הרצון לקבל, ואיך הטבע, ואיך זה הפוך לזה, ולמה צריך להתחבר, תן לי פרקטית מה לעשות”?
אז לך לחברים שלנו שעוסקים בזה ותשאל אותם, אני לא בניתי את הקורסים האלה ואני בכלל אף פעם לא נתתי הרצאות לזוגות צעירים, וזה לא השטח שלי. השטח שלי הוא להסביר רק דבקות כדי להשיג את הבורא, במשפט אחד.
שאלה: היום הבורא הביא את האנושות למצב כזה שלא מתעסקים כבר בפילוסופיה, זוגיות, אנשים רק שורדים את היום יום, אז מה אפשר להסביר לבן אדם ששורד את היום יום?
אז צריכים לגשת לאדם מהכיוון הזה, שלמרות שאנחנו יכולים לסדר את החיים על פני כדור הארץ בצורה יפה מאוד, אנחנו לא מסוגלים בגלל הטבע שלנו, הוא לא נותן לנו לעשות את זה, אז איך אנחנו תופסים את הטבע שלנו, קושרים אותו ואיך אנחנו מסדרים את החיים על פני כדור הארץ בצורה נכונה. מה הם החוקים שאדם צריך לקיים כדי שלפי הטבע שלו, החיים שלו יהיו חיים יפים? את זה תסביר להם.
תלמיד: אדם שבקושי מסיים את היום שלו, מסוגל לשמוע?
ודאי שקשה לשמוע או יכול להיות שזה דווקא מעניין, יכול להיות שאין לו ברירה והוא ישמע, אבל לפחות משהו יכנס בו. הבורא סידר את זה כך, אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לקיים את מערך ההפצה.
תלמיד: הבורא סידר את זה שעכשיו תהיה כמו מכה לכל האנושות בצורה כזאת?
זאת עוד לא מכה, יהיה מאוד מאוד גרוע ואז אנחנו נוכל לפתוח את ההסברה וישמעו.
תלמיד: רק בצורה כזאת ישמעו?
כן, האדם לא ישמע מצד הטוב, רק מצד הרע, אבל אנחנו צריכים להתקדם אליו מצד הטוב כדי שישמע בלי להיכנס לרע עד כמה שאפשר.
(סוף השיעור)
- “חד לקבל חד” (שמעתי, ק”י, “שדה אשר ברכו ה'”)↩