HOCHMA: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Lesson on the topic of “Living between Opposites”
שיעור בוקר 15.08.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
לחיות בדבר והיפוכו – קטעים נבחרים מן המקורות
זהו לימוד גדול לחיות בדבר והיפוכו. דיברנו לא פעם שהנברא לא יכול להיות כמו הבורא כלול מתכונה אחת – השפעה, אהבה, נתינה – אלא רק מדבר והיפוכו, כי מדבר אחד הוא לא יכול להרגיש. אנחנו תמיד מרגישים משהו כשהוא לעומת משהו, ולכן אין אור בלי חושך ואין רע בלי טוב, בכל מיני אופנים, בכל הרגשות שלנו, בכל התכונות שלנו, בכל החושים שלנו, בכל מה שאנחנו נמצאים.
לכן עלינו להבין שלכל דבר יש מקום, גם לדבר ולהיפוכו, דווקא מהניגוד שביניהם אנחנו מקבלים הרגשה, וכך אנחנו מתקדמים לגילוי מי אנחנו, איפה אנחנו נמצאים, מהו אותו עולם גשמי. אחר כך כשמגיעים להרגשת העולם הרוחני, אז גם בו אנחנו כבר מגלים בצורת דבר והיפוכו את שני הדברים האלה “כיתרון אור מתוך החושך”1, רק מתוך החושך. ככל שהחושך גדול יותר, כך יתגלה אור גדול יותר, זה על פני זה, “זה כנגד זה ברא אלוקים”.
לכן כל הלימוד שלנו הוא בכך שאנחנו נמצאים בין שני הקצוות ויודעים לחבר את שני הקצוות האלה יחד למטרה אחת, למקור אחד, כי הצורות המנוגדות האלה באות מ”אין עוד מלבדו”, ואליו אנחנו מייחסים את כול מה שקורה, שהכול בא מהבורא והכל חוזר לבורא. התפקיד שלנו הוא רק לחבר את כל הדברים האלה יחד.
לכן אסור לאדם להיות קשור רק לכיוון אחד כי הוא מאבד שם את המידות שלו, את הצורות שלו, את ההכרה שלו, את ההבנה וההרגשה, אלא הכול רק בצורת הקשר הנכונה בין רע וטוב, אור וחושך, ימין ושמאל וכולי. בכל הבחנה שאנחנו מקבלים אנחנו צריכים תמיד לחפש משהו כנגדה, ואז בחיבור בין שתיהן אנחנו מוצאים את האמת, את הבורא שהוא המקור לשתיהן בשווה.
שאלה: מה מחזיק יחד את הדבר ואת היפוכו?
הבורא שהוא המקור לשניהם. מלכתחילה הוא אומר לנו “בראתי יצר הרע”2.
תלמיד: האם סדר העבודה הוא קודם לאתר את הדבר, ואז לאתר את היפוכו ואז את הבורא?
זה תלוי באיזה מצב האדם נמצא מלכתחילה, כי אתה שואל על סדר העבודה, אבל כלפי מי? זה כלפי האדם, והאדם נמצא בכל מיני מצבים. אם הוא היה לגמרי מאוזן, באפס, אז ודאי שהוא היה יכול להחליט על כל דבר, אבל מלכתחילה הוא נמצא במצב הלא ידוע לו. לכן אנחנו צריכים קודם כל לאפס את עצמנו עם החברה, עם הבורא, ומתוך זה אנחנו כבר מתחילים איכשהו לבנות את היחס שלנו לבריאה ואיך להתקדם.
תלמיד: כלומר האדם מתחיל ממצב כלשהו לפני שהוא מגיע להיפוכו.
מהמצב שהוא נמצא.
תלמיד: אבל הוא עוד לא יודע מה זה המצב הזה, אז איך הוא יגיע להיפוכו של המצב?
זה מגיע מכך שאנחנו מאפסים את עצמנו.
תלמיד: מה זה האיפוס הזה?
האיפוס הזה הוא שאדם קם והוא צריך לחפש איך קודם כל הוא מתייחס לבורא, כי הוא המקור גם לרע וגם לטוב. מה כתוב שעלינו לעשות? לחשוב על הכוח העליון שברא אותי, לברך אותו על זה שאני קיים, לברך אותו על זה שאני נזכר שאני קיים לשם איזו מטרה, ולברך אותו על זה שהוא ברא בי כל מיני תכונות, כי מתוך התכונות האלה אני יכול להשיג את הבריאה ולהשיג את הבורא כמרכז, כמקור הבריאה, ודרך הבריאה אני יכול להתקרב לבורא עד שאני מגיע לדביקות בו. כך לאט לאט אני מאפס את עצמי, עושה כיול על עצמי, עד שאני מרגיש שאני מאופס. לאחר מכן אני מתחיל את היום שלי, את הבירורים האחרים שלי, אבל רק אחרי שאני בצורה כזאת מחבר אותי עם המקור.
תלמיד: אחרי שאדם מכוון עצמו למקור, לפחות מטרתית הוא נוטה לשם, איפה מתחילה העבודה בדבר והיפוכו?
העבודה מתחילה מזה שאני יכול אחר כך לקרוא כל חומר שאנחנו קוראים, ללמוד, להבין, לדבר, והכל יהיה מחובר כבר למקור שמגיע אלי דרך מקובלים מהבורא. החומר הזה כבר מגיע כדי להרחיב לי את כלי הקליטה בין החברים ולבורא. כך אני מתחיל את היום ומתקדם בו.
שאלה: אמרת שהמטרה שלנו היא לחבר את כל ההפכים יחד, את כל הכוחות השונים, אנחנו צריכים לחפש את הכוחות האלה ואז לחבר אותם יחד. שמעתי שאנחנו צריכים להעלות אחד מעל האחר, מה זה אומר אחד מעל האחר בעבודה בקבוצה, בעבודה בעשירייה?
אני לא זוכר שאמרתי כך. אני רוצה לראות איך אני תומך בכולם כדי לדחוף אותם לבורא.
תלמיד: דיברת על כך שהתפקיד שלנו הוא לחבר את כל ההפכים יחד, לחפש את ההפכים האלה, למצוא אותם ואז לחבר אותם יחד.
הבורא נותן לנו כל מיני צורות בעד ונגד, ואנחנו צריכים לחבר את כל הדברים האלה שמגיעים אלינו קודם כל לבורא, כי זה מגיע ממנו, הוא המקור של הכול, גם של הרע וגם של הטוב. מלכתחילה הבורא אומר “בראתי יצר הרע”, ואנחנו צריכים לקבל את זה בצורה טובה ויפה. כתוב ש”צריך אדם לברך על הרע כמו על הטוב”3, ואם אתה לא מקבל באיזון את מה שאתה מקבל בחיים, אז יש לך בעיה, כי אתה מתייחס לבורא כאל מקור הטוב בחיים שלך ולא רוצה להתייחס אליו כאל מקור הרע, וזה לא בסדר, כי צריכים לברך על הרע כמו על הטוב. בצורה כזאת אתה בדיוק מחבר את עצמך ממש לבורא.
לכן מקובלים מאוד מאוד נזהרים, הם מסתכלים תמיד על העולם כך שהוא יוצא מהכוח העליון, והוא מגיע ומחובר אליהם כדי שביחס הנכון למה שמגיע אליהם הם יכולים לחזור לאותו כוח עליון. שכל מה שמתגלה בחיים מתגלה אך ורק כדי לקרב אותי לבורא אם אשתמש בזה נכון, כלומר אם אייחס את זה לבורא ואתייחס אליו בצורה כזאת שאני אברך על הרע כמו על הטוב. אם אני מסדר את עצמי לפי התכונות שלי בצורה כזאת, אז אני כבר מתקן את עצמי, ולא תהיה לי שום הרגשה רעה בעולמו של הבורא שבו אני נמצא, כי כולי נמצא בשליטה שלו.
האדם שמברך את הבורא על הדברים הטובים שהוא מקבל ממנו, זה נקרא “חסדים”, “אור החסדים”, אור חלש, אבל זה נותן דבקות בבורא כמו הקטנים שדבוקים בהורים שלהם. ואם האדם יכול לברך את הבורא גם על הדברים הרעים, אז הוא כבר עובד עם כלים דקבלה בעל מנת להשפיע, ואז מתגלה לו כוח חזק בחיבור עם הבורא.
כדאי לחשוב על זה, יש מה ללמוד מזה. זה ממש מפתח להתקדמות הרוחנית במיוחד בימינו כשאנחנו נכנסנו עכשיו לשלבים יותר מתקדמים בעזרת המאורעות שאנחנו עכשיו עוברים, ואני שמח שאני יכול ללמד אתכם את כל השלבים הללו. דווקא כשמתגלה הרע אנחנו צריכים להפוך אותו לטוב, ועליו אנחנו באמת נעבוד בקפיצה גדולה כלפי הבורא.
שאלה: מתוך מה שפירשת יוצא שלהציב את הדברים המנוגדים זו העבודה שלנו, ואנחנו מקבלים לזה רק הכרה.
זו הכרה בזה שאנחנו נמצאים בכל הדברים המנוגדים שבאים מהבורא גם מהצד הטוב וגם מהצד הרע, וכמו שכתוב, מברכים גם בסיטרא דטוב וגם בסיטרא דרע, זו העבודה שלנו. כלפי הבורא אין טוב ורע אלא רק כלפי הנבראים מפני שיש בהם רצון לקבל. ככל שאני יכול לברך את הבורא ולהתייחס אליו באותו רגש, באותו לב, גם על הטוב וגם על הרע שאני מרגיש, זה רק אומר עד כמה אני מעלה את עצמי למעלה מהרצון האגואיסטי שלי. אין הבדל בשבילי אם זה טוב או רע, העיקר הוא שאני מבין שזה מגיע מהבורא.
שאלה: איך אני מגיע למצב המתוקן?
על ידי זה שהבורא מכניס אותך לצד המקולקל, ואתה מרגיש שאתה נמצא בצד המקולקל, ואתה מבין שהמצב הזה מגיע מהבורא. ולכן כל המטרה שלך היא לברך אותו על הרע שאתה נמצא בו כלפי הרצון לקבל ואתה מתקן את עצמך, בזה שאותו רצון לקבל אתה יכול להביא לבורא לדבקות בו, וכך אתה מתקן את עצמך.
אתה לא יכול להגיע לבורא, אם אתה לא מרגיש שאתה מקולקל וחייב תיקון, והתיקון שלך הוא שאתה עכשיו תהיה דבוק בו.
שאלה: יוצא שבחיבור עם הבורא בכלל לא חשוב מה אני מרגיש, אם רע או טוב.
חשוב שכל הדברים שאתה מקבל, אתה יכול לקשור אותם לבורא וזה מגיע אליך עם מה שאתה מרגיש לטובתך, ולכן הוא שולח לך את זה. אתם יכולים להיזכר באיוב ובעוד סיפורים מהתנ”ך, על מה שקרה לכולם, כמו לדוד המלך שארבעים שנה נלחם וברח ויש עוד הרבה.
זאת אומרת, “כל אשר אוהב ה’ יוכיח”. הבורא לוחץ ונותן מכות מכל מיני צדדים למי שהוא רוצה לקדם, כי צריכים להעביר אותנו מהמצב הרע ביותר האגואיסטי, למצב הטוב ביותר האלטרואיסטי של הבורא. ולכן כל הדרך הזאת היא כולה נכללת מלימוד מה זה רע ומה זה טוב וכך אנחנו מתקדמים.
ולכן האדם צריך לשמוח על כך שיורד עליו דבר רע כתוצאה מהלימוד, ההפצה, כתוצאה מהחיים שהוא נמצא במסגרת שבה הוא מתקדם לתיקונים ומבין שהכול רק כדי לתקן אותו.
תלמיד: ואם יש לו במשהו הכרת הרע, אבל הוא לא יכול להצדיק את הבורא עדיין?
שיתכלל עם הקבוצה, שידבר עם החברים, שישאל אותם, שידלל את הרע שלו בין כולם, ובצורה כזאת הוא יקבל מכולם תמיכה ויוכל להתגבר ולהמשיך.
תלמיד: יש לו יסוד של הוראת הדרך וכתבי המקובלים שאיתם הוא יכול לפנות לחברים, אבל איך הוא עובד נכון עם הספקות הפנימיות שלו, מה העבודה הנכונה עם היתרון של הספק?
להתכלל בסביבה, אין לו שום דבר אחר. סביבה, ספרים, זה מה שיש לו.
שאלה: אמרת שהאדם מגלה כוח חזק דווקא בחוסר החיבור עם הבורא, אז איך אנחנו צריכים להתייחס לחוסר חיבור או לניתוק מהבורא, כדי למצוא את הכוח החזק הזה?
האדם צריך להבין שהבורא מעורר אותו דרך כל מיני דרגות, דומם, צומח, חי ומדבר. ולאדם יש רק דרך אחת להתחזק, להתקשר לבורא דרך החברה. זה הכול, דבר פשוט. לא להתפזר לעוד אלף ואחד אמצעים, רק בדרך הזו.
אתה יכול לקחת ספרים וללמוד, אתה יכול לקחת סידור ותהילים ולהתפלל, אבל הכי חזק צריך להשפיע עליך זה החברים, בצורה הכי ישירה ופוזיטיבית. מה שלא כך עם הספרים שתתחיל לקרוא, ואז אתה יכול מזה להיכנס ליתר חולשה ודיכאון, אפילו מהספרים הטובים שלנו, מפני ששם מדובר על דרגות גבוהות ואילו מהחברה אתה מקבל תמיכה.
ולכן אני ממליץ, קודם כל מיד להיכנס לחיבור עם החברים. אתם יכולים לדבר איתם, אתם יכולים לספר להם הכול והם צריכים להבין אתכם. ואז על ידי התמיכה ההדדית תצאו לאור גדול, כי זה הכול בא כדי להעלות אותנו.
תלמיד: נניח שאדם במצב שלא איכפת לו מה קורה לגוף שלו, אם יקבל כאב או תענוג, מה שאיכפת לו, אם אני מחובר לבורא או לא. ואיכפת לי מהכאב של הנשמה, אז יש פה איזה נקודה שאני צריך לגלות בה כוח חזק, אור חזק?
לא. אל תקשור את זה עם הגוף שלך, תקשור את זה רק בקשר שלך עם הסביבה. לא עם הגוף הבהמי, רק עם הגוף הרוחני שזו העשירייה.
שאלה: מה אפשר לעשות עם הכאב שנוצר, כשאנחנו מנסים להצדיק את הבורא על הרע ואנחנו מרגישים שאין לנו כוח לעשות את זה?
זה עניין של חוסר סביבה. האדם תלוי בסביבה, הוא צריך להתחבר לסביבה ולקבל מהסביבה תמיכה, כי לבד הוא לא יוכל להצליח – וזה מה שחסר. לכן צריכים לחזק כל הזמן יותר ויותר את הסביבה, שצריכה לעזור לכל אחד מאיתנו להישאר בדרך לכיוון יותר מדויק, עד שאנחנו מתחילים לגלות את הבורא ושם כבר ההפרעות אחרות, אבל גם כל הזמן אנחנו מתקדמים על פני ההפרעות.
שאלה: למה לשייך את הרע, זה לעבור לשימוש בכלים דקבלה?
אנחנו לא עוברים לכלים דקבלה, אנחנו לא נמצאים כבר בתשע ספירות ומלכות, אנחנו מבררים את ההפרעות שבדרך כדי להתקדם לבורא. הוא שולח לנו כל מיני סוגי הפרעות, זה הכול רק ממנו, וכמו שהוא ברא רצון לקבל, כך הוא כל הזמן מאכיל את הרצון לקבל בכל מיני דברים שאנחנו מרגישים את זה כבעד או נגד, ואנחנו צריכים על ידי זה להתקרב אליו יותר ויותר.
ואיך אני יודע שאני מתקרב לבורא? רק לפי כמה שאנחנו נמצאים יותר ויותר בחיבור פנימי בסביבה שלנו. ואין דבר יותר מועיל מהפרעות שהן לוחצות ומחייבות אותנו לסגור את הסביבה יותר ויותר, עד שאנחנו מרגישים את עצמנו כמו שנמצאים ממש בתוך קליפה, כמו אגוז יחד.
שאלה: אמרת קודם “שיתכלל עם הקבוצה, שידבר עם החברים, שישאל אותם, שידלל את הרע שלו בין כולם”. אפשר לקבל דוגמה איך לדלל את הרע בתוך העשירייה?
אם אתה מספר להם. זה רגיל אצלנו, אפילו בחיי היום יום, אם רע לאדם והוא מספר לכולם, אז נעשה לו יותר קל. זה נקרא שהוא מפזר את הרע שלו בין הכלים הזרים.
שאלה: למה אנחנו צריכים להתייחס לטוב ולרע בצורה ניטרלית?
הייתי אומר, לברך על הרע כמו על הטוב. זה לא ניטרליות, אבל באמת יותר נכון שאנחנו מתקדמים על ידי הרע, על ידי דקירות, מכות, כל מיני דברים שמגיעים וכאילו מפריעים לנו. לכן כתוב “כל אשר אוהב ה’ יוכיח”, מה זאת אומרת? שהבורא נותן מכות למי שהוא רוצה לקדם אותו יותר מהר, כי הכול בא ממנו.
קריין: אז הוא כותב על זה ברב”ש ג’, ב”ש, מאמר 484.
את אשר יאהב ה’ יוכיח
“”את אשר יאהב ה’ יוכיח”. היינו מי שהשם יתברך אוהב, הוא שולח לו יסורים. היינו שירגיש יסורים בזה שהוא לא הולך בדרך ה’. מה שאין כן מי שלא מרגיש שום ייסורים, בזה שלא הולך בדרכי ה’, אף פעם לא ישית עצות לנפשו להנצל מזה.”
אנחנו גם צריכים לדעת איך להגיב עד כמה שאפשר יותר נכון, פתוח, ריגשי, למה שאנחנו מקבלים, כי אנחנו מקבלים את כל הדברים מהבורא, אפילו שאני מקבל את זה דרך כל מיני אנשים, בכל זאת אני מקבל את זה מהבורא דרכם. לכן אני צריך להתייחס לכל דבר ודבר לפי המידה הנכונה, איך אני מתקדם בעזרתו למטרה. ואני מקבל את כל הדברים שיורדים עליי מימין ומשמאל, ולא חשוב איך, אם הם מקדמים אותי למטרה, ואני יכול להשתמש בהם כדי לקדם את עצמי למטרה – ואז אני מקבל את זה ומברך.
שאלה: כשאתה אומר להפוך רע לטוב, זה לא ברור כי אנחנו לא תמיד יודעים לאתר בתוך מה שקורה את הרע או הטוב. חבר שמדבר בסדנה, לדוגמה, אני יכול לקבל את הדברים שלו כרעים או כטובים ומועילים. איך אדם מברר את המצב?
האדם מברר לפי עד כמה הוא מבין שהדברים האלו גם הרעים כביכול וגם הטובים כביכול, מכוונים אותו ליתר קשר עם הבורא. זה הכול. לכן אל תפחדו. תסתכלו על הכול שזה בא מהבורא ואז לא תטעו.
שאלה: מה הכוונה “את אשר יאהב ה’ יוכיח”, יש מישהו שהבורא לא אוהב?
לי נראה שישנם כאלו. אם הבורא רוצה שאדם יתקרב אליו והבורא אוהב אותו ורוצה לקרב אותו, אז הוא יוכיח, הוא צריך ללמד את האדם איך להיות קרוב אליו. זו הסיבה לכל המצבים שאנחנו עוברים. אם אנחנו שמים לב – נוכל לאתר בכל מצב ומצב את יחס הבורא אלינו עד שמגיעים למצב שהקשר הזה כבר יהיה פתוח.
שאלה: יש הבדל בין ייסורים גשמיים לבין ייסורים שלא הולך בדרך ה’?
לא. הכול תלוי רק כמה אנחנו יכולים להסביר אותם בצורה גשמית, חומרית. אבל בעצם אנחנו נמצאים בבורא ואין שום דבר גשמי בכלל. העולם הזה גם איננו. יש מין אזור בהרגשה שלנו שאנחנו כך קוראים למה שאנחנו מרגישים כעולם הזה, אבל באמת הכול זה רוח והאור העליון.
תלמיד: אם אני חזק בייסורים אני צריך לראות איך אני הופך את זה לייסורים רוחניים?
נגיד. העיקר הדבקות. אם אתה נמצא בסביבה נכונה אז הבורא מתחיל לקדם אותך אליו יותר, כי אתה מוכן לקבל ממנו כל מיני תגובות ויש לך כבר איפה לעבד אותם ואיך להתקדם אליו, אבל בתנאי שאתה סידרת לעצמך קשר עם החברים.
שאלה: מה זה לדלל את הרע שלי בעשירייה?
תתקרב לחברים ככל האפשר בלב ונפש ואז אתה תראה.
שאלה: לא ברור מאיזו נקודה האדם יכול להודות גם עבור הרע וגם עבור הטוב.
כשהוא מכוון את עצמו לבורא ומבין שהכול בא מהבורא, במיוחד הדברים הרעים – כשיכול כך להגיד, אז הוא מברך את הבורא גם על הרע וגם על הטוב, כי לא חשוב לו. חשוב לו להתקרב. לכן כך מקבל. והאמת שעל ידי הרע אנחנו מתקרבים הרבה יותר מאשר על ידי הטוב. זה יותר מעורר אותנו, בינתיים. אחר כך כשאנחנו נהייה בעל מנת להשפיע אז אנחנו נעבור בלשמה, כבר ליחס אחר. חשוב יהיה לנו להרגיש שאנחנו נהפוך את הטוב לעל מנת להשפיע. לקבל טוב מהבורא זה יהיה מאוד קשה, אתה צריך לעשות על זה מסכים גדולים כדי לא לקבל לעצמך אלא על מנת להשפיע. נגיע לזה ונעבוד.
שאלה: מבחינת העברית, המילה “יוכיח”- זה עונש, זה הכוונה, איך נכון להרגיש את
המילה הזאת?
ילמד. הבורא מלמד את האדם מה זה נקרא לאהוב, בשני הצדדים, גם בצד הרע וגם מצד הטוב.
שאלה: דיברנו על מצבים גשמיים ורוחניים. האם הגוף הגשמי הוא העתקה של הגוף הרוחני ואז הסבל של הגוף הגשמי הוא תוצאה של הסבל של הגוף הרוחני?
לא. לא זה ולא זה. אנחנו נלמד את הדברים האלה אחר כך, זה לא לעכשיו. אבל אין קשר. יש קשר שמה שעובר על הגוף הגשמי אנחנו סובלים. אבל אדם יכול להיות מקובל גדול ולסבול בצורה גשמית. יכול להיות בריא בגוף הגשמי ואפס ברוחניות. אין קשר.
שאלה: אמרת שבמצבים קשים זה בא לידי ביטוי בצורה יותר בולטת כדי לשנות את היחסים שלנו להשפעה. אם כבר יש לנו הרגל כלפי כל מה שמתגלה אז אנחנו כנראה כבר לא מבדילים בין טוב לבין רע?
לא, אתה לא יכול למחוק ולהגיד הכול בא מהבורא. איפה אתה רואה את זה, איפה אתה מרגיש את זה? אתה לא יכול סתם להגיד כך. אתה צריך להרגיש בכל הרצונות שלך שהכול טוב מפני שזה בא מהבורא. בדרך, מפני שזה בא מהבורא אתה צריך לגלות את הבורא ואז לא חשוב מה אתה מקבל ממנו – אתה מקבל את זה כטוב. למה? לא מפני שאתה מרגיש שזה טוב, אלא מפני שזה בא מהבורא.
שאלה: אם עלינו להודות גם על הטוב וגם על הרע, אז איך להביע את ההודיה עבור הרע?
לא חשוב לך באיזו צורה תקבל את היחס של הבורא אלייך, העיקר שזה מגיע ממנו ולכן זה טוב. אתה מרגיש רע או טוב לפי תיקון הכלים שלך, ולכן תשתדל לתקן את הכלים שלך שיהיו כולם בעל מנת להשפיע, ואז תברך את הבורא ותרגיש את היחס הטוב שלו אליך בכל מה שיקרה.
תלמיד: הגיעה מכה, הרגשתי אותה ומה שהרגשתי היה מאוד כואב. ממה עליי להתחיל, מלומר תודה רבה לבורא היקר?
תחשוב איך עליך לברר כל דבר בחיים, במיוחד לפי הפסוקים שאנחנו לומדים עכשיו. הכול מגיע מהבורא דרך כל מיני אנשים, והאנשים האלה סתם מעבירים את היחס של הבורא אלייך, ובטוח שהיחס של הבורא הוא טוב. ומפני שהיחס שלו מלובש ביחס של האנשים האחרים כלפייך, לכן אתה צריך לקבל את הדברים האלה דווקא כטובים ושהם מגיעים כדי שתשתנה ותרגיש את הבורא דרכם, שזה בא ממנו. לא שהם עומדים בדרך ואתה רוצה להרוג ולסלק אותם, אלא אתה רוצה להתקשר דרכם לבורא, שהם יהפכו להיות לקשר שלך עם הבורא.
שאלה: אמרת שאני מכייל את עצמי מתוך התכונות שהבורא נתן לי, עד שאני לא ארגיש את עצמי, עד אפס מאופס. מה זה אומר?
אני רוצה להשתדל לקבל את כל מה שאני מרגיש שזה מגיע ישירות מהבורא. אם זה מגיע דרך אנשים ובצורה לא נעימה זה כדי שאשנה את הכלים שלי כך שלא תהיה ביני ובין הבורא שום מערכת שמקלקלת את היחס הטוב והמיטיב שלו כלפיי. לכן לנטרל את המחיצה ביני לבינו, שמשנה את היחס הטוב שלו ממנו כלפיי לדבר הפוך מטוב, זה תלוי בי.
שאלה: איך אני יכול לעזור לחברים להצדיק את כל מה שקורה איתם?
אתה מחזק אותם ואומר להם את המילים שאני אומר עכשיו. אין בכלל רע בעולם, כולנו נמצאים בתוך הבורא הטוב וכל המטרה שלנו היא להפוך את הרע שהוא מגלה, “בראתי יצר הרע”, להפוך את הרע לטוב ואז נהייה מוכנים לזכות לגילוי הטוב האמיתי, האינסופי, שהוא הטוב של גמר התיקון.
שאלה: אנחנו מדברים על חשיבות המטרה וגם מרגישים שהבורא באמת מכוון אותנו כל הזמן בדרך, ונותן לנו מטרות ביניים. האם נכון להסתכל כל יום על מטרות הביניים או להסתכל ישר על המטרה הסופית?
הייתי ממליץ להיות יותר מחובר למטרה הסופית, ככל שאתה יכול לתאר אותה.
שאלה: אנחנו בעשירייה מרגישים את התקופה הזאת כמין מתיקות, דווקא המצבים הרעים כביכול גורמים לנו להתגעגע ולרצות יותר להיות ביחד. זו תחושה שאנחנו חייבים להעביר מאיתנו אל יתר העשיריות ואלייך רב, שאנחנו איתך לאורך כל הדרך. אפילו הייתי מתאר את התקופה הזאת כמין ירח דבש.
נכון.
תלמיד: האם אנחנו יכולים למנף את ההרגשה הזאת לכל דבר שנקרא רע, לכל הרגשה שמגיעה אלינו בחיים ולעלות עוד יותר, ולאו דווקא להרגיש רע או השפלות או את הרע לסוגיו. האם זו הרגשה יותר נכונה?
כן, אנחנו נכנסים לחיבור חדש עם הבורא, למדרגה חדשה, ולכן כל היחס שאנחנו מגלים מעורר גם את כל השונאים שלנו. הבורא מעורר אותם בצורה הפוכה כי בכל עלייה במדרגות לקראת גילוי הבורא ולחיבור עימו, כל דבר טוב צריך להיות שקול כנגד הרע, ימין שמאל, שמאל ימין. לכן אנחנו צריכים לראות בדברים שמתגלים היום דווקא כניסה למצב הטוב.
שאלה: האם ישנה נקודה שבה מרגישים הודיה?
אנחנו צריכים להתחבר לבורא וכל פעם לחזק עוד ועוד את הקשר שלנו עימו וזו העבודה שלנו, ממש כך.
תלמיד: אם אדם מרגיש כוחות אז קשה לו להודות.
לא, אם אדם מרגיש שיש לו כוח להתקדם, אז הוא צריך להיות מוכן גם לכוח שמתנגד לו כי אנחנו מתקדמים בדבר והיפוכו. כמו שבעל הסולם כותב, שהכול יתגלה בדבר והיפוכו.
קריין: ציטוט מס’ 1 “שמעתי ל”ד”.
“ידוע, כי אין שום דבר מתגלה בצורתו האמיתי, אלא רק בדבר והפוכו, “כיתרון האור מתוך החושך”. זאת אומרת, שכל דבר מראה על חבירו, שדווקא על ידי דבר והפוכו, אפשר להשיג את מציאותו האמיתי של המושג הנגדי. ומשום זה אי אפשר להשיג את הדבר בתכלית הבהירות, אם אין לו את הדבר המקבילו. דוגמה: אי אפשר להעריך ולומר, שזהו דבר טוב, אם אין הדבר שכנגדו, המראה על רע. וכמו כן: מר – ומתוק, שנאה – ואהבה, רעבון – ושביעה, צימאון – ורוויה, פירוד – ודביקות. ולפי זה יוצא, שאי אפשר לבוא לידי אהבת הדביקות, מטרם שמשיג את שנאת הפירוד.”
(בעל הסולם. “שמעתי”. ל”ד, “יתרון ארץ בכל הוא”)
צריכים לברר את כל צורות הפירוד ולהשיג שנאה לפירוד. לא לעצם הדבר שמתגלה, אלא שנאה לכך שהוא מנתק אותי מהקבוצה ומהבורא. כי אין לי רע בכל החיים האלה אלא רק מה שמנתק אותי מהבורא. עד שאני אגיע לשנאה אמיתית לפירוד, מה בדיוק אני שונא, למה אני שונא, שאם זה מפריד ביני לבין הבורא אז את זה אני שונא. אבל אם מגיעה אליי שנאה מדברים אחרים שאני מרגיש שהם דווקא מעוררים, מכוונים ומקרבים אותי לבורא, אז אני צריך לאהוב אותם.
בסופו של דבר נגיע לאהבה כללית, שלמה וחלוטה. שאין רע בעולם, אלא כל הדברים שעוררו אותנו כנגד הקשר עם הבורא, שנפלו עלינו דאגות, בעיות, צרות וקללות, שהיו מבזים אותנו וכן הלאה, הם בסופו של דבר קידמו אותנו לקשר עם הבורא. ולכן כל הרע הזה שהרגשנו אליו שנאה ודחייה, יהפוך לטוב ולכן אין רע בעולם. נתחיל פתאום לגלות שכל הדברים הרעים האלה הם לא רעים והם דווקא מקרבים אותנו לטוב. אנחנו עוד נלמד את זה על בשרנו וזה טוב, זה הלימוד הנכון. המקובלים כותבים על כך הרבה מאוד כי אף אחד לא עבר את זה.
שאלה: האם כולנו צפויים לעבור ייסורים, כמו איוב ודוד המלך?
לא, אבל בטוח שהחברה שלנו צריכה לעבור משהו מזה. הם תיקנו את הרע שהתגלה בהם ואנחנו עוד נגלה את הרע שיתגלה אלינו.
תלמיד: איך מקובל מתייחס כאשר משמיצים אותו בעיני הציבור?
בחיבוק לאלו שמשמיצים.
תלמיד: האם הוא לא נפגע מזה?
לגמרי לא. קודם כל, הוא לא מייחס זאת לעצמו. הבורא ברא אותי בצורה כזאת, וסידר אחר כך את הכול כך שעשיתי את מה שעשיתי, ולא עשיתי את מה שלא עשיתי, והתנהגתי כך ואחרת עם חברים וכן הלאה. עד לרגע זה הכול לא היה בשליטתי אלא הגיע מ”אין עוד מלבדו”. ועכשיו זה מתגלה וגם ממשיך להתגלות ממנו, ואיפה אני? אני רק חייב להסכים עם כל דבר שעובר עלי ולהיות בדבקות בו.
תלמיד: כשמגלים לו את החולשות שלו, האם זה לא מחליש אותו?
“לך לאומן שעשני”. זה לא מחליש כי מה שקרה עד כה היה צריך לקרות, אחרת אתה לא מקבל את ההשגחה שמגיעה מהמקור השלם.
תלמיד: האם אין שום דבר חוץ מחיבוק, האם זה ממש חיבוק של המצב הזה?
האמת שכן. אין לי שנאה לאף אחד ולשום דבר, אני לא מרגיש שיש כאן את מי לשנוא. אתה לא מרגיש את זה עלי?
תלמיד: עליך כן, אני רוצה להיות כמוך. נאמר “כי את אשר יאהב ה’ יוכיח”. את מי ה’ אוהב?
למי שהוא אוהב הוא שולח כל מיני בעיות, צרות, על מנת שהאדם יחבר אותם אליו ויתגבר ויידבק לבורא עוד יותר.
תלמיד: איך אני יכול לגרום לו שיאהב אותי ויביא אותי בחשבון?
על פני מה שאתה מקבל ממנו בכל רגע ורגע תשתדל להיות בדבקות. תבין שכל מה שמגיע אליך בא מהבורא, שזה טוב, וכן הלאה.
תלמיד: מה הדרגה הרוחנית החדשה שנכנסנו אליה?
אנחנו מתחילים ללמוד איך להתקדם לבורא גם כשהוא שולח לנו דברים רעים כמו שאנחנו מתקדמים מדברים טובים. זה כמו שמלמדים ילדים. לתינוקות נותנים בהתחלה רק טוב, מתוק, חם, לא קר מידי. מודדים בדיוק לפי מה שמתאים לתינוק כי אין לו עדיין חושים. כאשר מתחילים להתפתח בו קצת יותר חושים, אנחנו אפילו מעוררים אותו כדי להגדיל את החושים, לפתח אותם. ואז נותנים לו משהו קצת יותר חם, קצת יותר קר, קצת כך וקצת כך, מלמדים אותו, זה דוקר וזה נעים.
כך מלמדים אותנו. אנחנו נכנסנו עכשיו ללימוד שלומדים רע כנגד טוב, וזו כבר התקרבות להכרת הבורא בצורה יותר גלויה.
שאלה: איך לא להישאר בקצה כזה או אחר בקיצוניות?
רק אם אתם יחד, אתם צריכים להרגיש בפנים שאתם נמצאים ממש יחד באותה הרגשה, באותו מעשה, באותו תהליך. אתם צריכים כל הזמן לשמור על זה. קחו דוגמה מקבוצות אחרות.
שאלה: העשירייה השיגה הבחנה שהאדישות מעכבת את ההתקדמות שלה והיא מבקשת מהבורא שיגדיל בה את הרגשת ההודיה על ההכרה הזאת ויעזור לעורר חשק. האם עצם הבקשה היא כבר התחלה של היפוך?
כן, זו כבר תחילת ההיפוך.
שאלה: יש מצב שמתגלה ויש את החשש או הפחד מהתדרדרות המצב הזה. על מה זה מעיד, על חוסר אמונה, על חוסר חיבור? מה עושים עם זה?
אנחנו צריכים לדאוג להשתמש בכל המצבים שאנחנו עכשיו עוברים כמצבים להתקדמות, כמו קרש קפיצה למצב יותר גבוה, שבו אנחנו מחוברים יותר, מבינים יותר מאיפה זה בא, שזה מטוב ומיטיב שמקדם אותנו, וצריכים ללמוד דבר טוב מהיפוכו, מדבר רע, וכן הלאה.
תראו את כל הפסוקים האלה שנמצאים עכשיו לפנינו, איך אנחנו מתחילים להבין איך הבורא מקדם אותנו. בדרגות רוחניות וגבוהות יותר זה יהיה הרבה יותר חריף וידרוש מאיתנו להיות ממש במצב מיוחד.
היום המצבים האלה עוברים עליי נגיד, וקצת עליכם, כמין הד שחוזר, אבל אחר כך הם יתקרבו לכל אחד ואחד בכל מיני צורות. ולכן אנחנו צריכים להיות מוכנים לכך שיתגלו דברים רעים כנגד דברים טובים, ואנחנו נצטרך בכל זאת לקרב אותם לאותו מקור עליון בלבד.
שאלה: מה לעשות עם הפחד הזה שמתעורר לקראת מצבים קשים שיכולים להתעורר? זאת הדרך שלנו, זה צפוי.
ודאי שהדרך שלנו היא כמו שמלמדים ילדים קטנים. נותנים להם כל פעם כל מיני כישלונות בדרך, הם צריכים לעלות, לרדת, לעשות משהו, כל התקדמות היא כך. לכן אין מה לחשוב שיהיה כאן חופש, נופש, אלא זה תמיד לימוד, ואנחנו לומדים על עצמנו, על כל המצבים שבינינו.
תלמיד: אבל היום נגיד משמיצים, תוקפים, עושים משהו, ואם מחר זה יהיה הרבה יותר חזק, אז זה מפחיד, זה מכווץ.
לא, זה לא יהיה חזק, זה יהיה תמיד בגובה שלנו, זה לא יכול להיות אחרת. אנחנו גם צריכים להבין את העולם, אנחנו לומדים שאנשים בעולם חיים מאוכל, מין, משפחה, וכסף, כבוד, מושכלות. אוכל אחר כך מין ואחר כך משפחה, מזה הם חיים, ולכן הם באים בטענות כאלו. מה שאין כן, דברים רוחניים בכלל לא שייכים לזה.
משום מה אנחנו נמצאים בתקופה שהאנושות מבולבלת דווקא בצורה כזאת. אין מה לעשות, זה יעבור, עוד כמה שנים יפסיקו בכלל להתייחס לזה. לפי מה שאני רואה שקורה בעולם, זה כבר עובר, משתמשים בזה רק פוליטיקאים.
תלמיד: התגובה הפנימית של המקובל, החיבוק הזה מבפנים, מנטרל את ההפרעה החיצונית, הוא משנה אותה?
לא, כל הדברים האלה מגיעים מהבורא, ולכן לא כדאי להתייחס לכל אלו שמשמיצים, שמדברים, לא כדאי להתייחס אליהם. כי אם אני מבין שזה מגיע מכוח עליון, אז אני חייב להתייחס אליו, ולא יעזור לי להגיע לאיזה הסכמים בשטח הגשמי עם איזה אנשים, זה לא עובד.
תלמיד: היחס הפנימי משפיע על היחס החיצוני, על התגובה כלפיי?
יכול להיות שכן, ויכול להיות שלא. אבל שוב, מפני שזה עובר דרך המערכת העליונה שהיא מחליטה מה כדאי לי.
תלמיד: איך להבין שההפרעה באה נגד החיבור? כי ההפרעה לא קשורה, כמו שאמרנו, היא יכולה להיות קשורה לאוכל, מין, משפחה, אבל היא לא באה נגד החיבור בינינו, שזה בעצם מקום ההפרעה.
היא לא מגיעה ככה מפני שאנחנו לא רואים ולא מבינים את זה. אבל בסופו של דבר היא באה נגד החיבור בינינו, ומבינינו לבורא.
תלמיד: הפרעה חיצונית פרטית שמגיעה אליי קשורה לזה שאני לא מחובר עם החברים?
כי אתה נמצא בחברה, אז זה משפיע אליך דרכה, ודרכך לחברה.
אבל זה טוב, זה מחזק אותנו מאוד. אני הייתי משלם להם הרבה יותר מכמה שזה עולה להם, שיעשו את זה יותר ויותר.
תלמיד: באמת?
כן. אני אומר לכם, אלו כביכול מכות חיצוניות שאני מרגיש בהן אהבה עליונה, שבאה כדי לחזק אותנו. מי שילך, ילך. ומי שיישאר, יישאר. אבל מי שיישאר, כבר יהיה בדרגה יותר עליונה.
שאלה: האם הסיבה המרכזית לייסורים היא כדי שנגלה שהכול לטובה?
כן, נכון.
שאלה: כמו בעל הבית והאורח, זה מראה לנו איך עלינו לשנות את המעמד שלנו ממקבל למשפיע כדי להרגיש את ההרגשה הזאת של הסגולה?
כן.
שאלה: במצב כזה שאיזה חבר פתאום מתחיל לדבר עלי שאני גנב, ואני רוצח, ואני אנס, כל מיני דברים כאלה, ועכשיו אני צריך להשקיע הרבה שעות כסף וזמן כדי להתעסק בזה, איך זה עוזר להתקדמות?
הייתי מבדיל בין כמה דברים. יכול להיות שזה נעשה דרך מערכות התקשורת ואיזה ארגונים וכן הלאה, אז אין לך ברירה, אתה חייב להתעסק עימו גם דרך המערכות הגשמיות. אבל אם זה היה מגיע אלי בצורה אישית, לא הייתי עושה שום דבר, אלא אך ורק מחזק את הקשר עם הקבוצה ועם הבורא. משם זה בא, וזו הסיבה.
שאלה: איך יכול להיות שאין רע בעולם?
כי אין עוד מלבדו.
תלמיד: אבל אתה מרגיש רע, אז איך יכול להיות שאין רע?
הרע הזה הוא מופיע לפנינו כדי שאנחנו נשנה את עצמנו ובמידה הזאת אנחנו הופכים את הרע הזה לטוב, זאת אומרת אנחנו מתחילים לראות בו טוב. הרע קיים רק במידה שאני צריך להפוך את עצמי מאגואיזם לאלטרואיזם, מקבלה להשפעה, אז הרע מפסיק להתקיים. אז זה רע? זה לא רע, הוא בא כדי לעזור לי להשתנות לטוב.
תלמיד: ביחס למה הוא רע?
הוא רע ביחס לאגו שלי בלבד.
תלמיד: אז כשאתה מרגיש רע, על מה זה בא להצביע? שבנקודה הזאת אני לא קשור לבורא? שאני לא דבוק לבורא?
אתה לא יכול לאתר את הנקודה הזאת שאתה קשור או לא קשור, אבל זה ברור שבגלל שאתה עדיין לא קשור בכמה נקודות לבורא, אז באה ההרגשה הזאת הרעה ומראה לך איפה אתה עוד לא קשור, אבל איכשהו יש לך עוד מה לתקן.
תלמיד: ובתרגיל הזה של “את אשר יאהב ה’, יוכיח”, מה בדיוק ההוכחה שהבורא מצפה לקבל מאיתנו?
הבורא רוצה לקבל מאיתנו רק תגובה נכונה, שאנחנו מבינים שהכול בא ממנו, אין עוד מלבדו והכול לטובתנו כדי שאנחנו נלמד איך אנחנו צריכים להיות קשורים בינינו ואליו, ושאנחנו נברך אותו על הרע כמו על הטוב.
תלמיד: אז מהי פעולת ההוכחה? מה זה נקרא שהוכחנו לבורא שאנחנו אוהבים אותו?
כי אנחנו ממשיכים באותה דרך ובעוד יותר קצב, שדווקא הרע פועל עלינו כדי לקרב אותנו זה אל זה ולבורא, לקדם אותנו עוד יותר, לחדד את החושים שלנו. תראה מה כותבים מקובלים בכל הפסוקים, וגם מההיסטוריה שאנחנו רואים כמה תמיד בכל אלפי השנים היו קמים נגדנו לכלותינו, וזה הכול מגיע כדי שאנחנו נתחזק בחיבור ולמטרה.
תלמיד: האם אהבו פעם את המקובלים או תמיד הייתה עליהם התנגדות וכאלה תגובות?
לא אהבו מקובלים. מיציאת מצרים והלאה בכל עם ישראל היו כבר מריבות גדולות לדוד המלך ולשלמה המלך עוד ועוד. במשך כל ההיסטוריה היו מאבקים גדולים עד שבחורבן בית ראשון, אחר כך בחורבן בית שני, ואחר כך כבר יצאנו לגלות בכלל איבדו את הקשר הרוחני מביננו ולבורא ונשאר רק ליחידים וכבר אלפיים שנה האחרונות אנחנו נמצאים ממש בניתוק מהאמת, בניתוק מהכוח העליון ורק נשאר ליחידים.
תלמיד: אז מה הוא המקור שתמיד יש התנגדות למקובלים, שיש כזה יחס כלפיהם?
קודם כל יש קנאה, שנאה לחכמת הקבלה ולמקובלים מפני שאנשים חושבים שאין להם את זה, וזה ממש מעורר בהם קנאה, וגם הבורא מעוניין בזה שיהיו כאלו אנשים בכל דור ודור, והיו באמת כאלו, זה דבר אחד. ודבר נוסף שאנשים פשוט רוצים להוכיח באגו שלהם הגדול שהם צודקים, במה? לא חשוב במה, אז הם מחפשים עוד כל מיני תומכים כאלו, ואנחנו צריכים לקבל אותם כטוב, שוב אני חוזר, שהבורא מסדר לנו כאלו תומכים בדרך שבצורה שלילית בדקירות שלהם כביכול אנחנו מתקדמים יותר מהר למטרה.
תלמיד: מה הייתה התגובה של המקובלים לכל אורך הדורות אם דווקא הייתה כלפיי איזו שנאה או התנגדות?
התגובה היא להתקרב בינינו ולבורא, ולא להיכנס לאיזה קרב. עם מי? במה אתה יכול לדבר עם מישהו ועם משהו, להסביר משהו? לא ניתן, בעיני האנשים הם חוליי נפש, הם אפילו לא אנשים רגילים.
תלמיד: מאיפה יש להם את הכוח הזה כאילו להגיב בצורה כזאת שאני בכלל לא הולך לשם, אלא כל החשבון שלי הוא דווקא עוד יותר להתחבר עוד יותר בקשר עם הבורא?
איך הם שומרים על המסלול הזה?
איך אנחנו שומרים?
תלמיד: אנחנו ובכלל איך כל הזמן המקובלים לאורך כל הדורות?
אנחנו לומדים איך מקובלים מדברים, תקרא את כל הפסוקים האלו שיש עכשיו לפנינו ואתה תראה עד כמה שמדברים על זה. אתה לא צריך לזה הרבה דברים כי זה הכי פשוט, יש אין עוד מלבדו שהוא טוב ומיטיב, מגיע אלינו לפי הרצון שלנו הטוב ומיטיב שלו בצורה הפוכה אז אני צריך לעשות גם היפוך על מה שאני מקבל ממנו, לראות בזה דבר טוב וכך להמשיך בחיים שלי להתקדם, אני מתקדם לבורא אפילו שאני מרגיש בדרך כאילו תגובות רעות, עד שאני הופך אותם לטוב.
תלמיד: אז אם מישהו בא כאילו לפגוע בי בא לפגוע בדבר שהכי יקר לי בחיים, אז אני לא אמור להגיב לו בכלל?
לא, בשביל מה? עם מי? הוא לא מבין מה שהוא עושה, אין לו שום סיכוי להבין. יש לו סתימה בלב ובמוח, אין לו שום סיכוי להבין, חבל. ובאמת היינו רואים במשך הדורות המקובלים כך היו מתנהגים עם המשמיצים, וההיפך, זה עוזר לך להתקדם.
תלמיד: זה עושה לי סתירה אם מצד אחד אומרים שהוא בא להרוג אותך אתה צריך להגיב בחזרה. והתגובה שלך בחזרה היא דווקא עוד יותר להתחזק בקשר עם הבורא.
הוא לא בא להרוג אותך, אבל אם זה ממש מגיע למצב שהוא בא להרוג אותך אז אתה צריך לקום ולהרוג אותו, זו חובה מהתורה, אבל זה לאו דווקא בא בזה שאתה מקבל מה שנשפך עליך ואתה כנגד זה מתקשר לבורא, בזה אתה עושה תיקון על כולם, וכל המשמיצים האלו גם ימותו, בהשמצה ויקומו כבר בצורה נכונה וטובה.
שאלה: האם ההפרעות החיצוניות מיועדות לחזק את האמונה שלנו ובגלל זה צריך להודות לאותן ההפרעות?
כן, אנחנו צריכים כך להבין, יש חלק מהפרעות שהן מגיעות אלינו מפני שאנחנו זלזלנו בהתקדמות שלנו הרוחנית האפשרית שהייתה לנו, הייתה לנו הזדמנות להתקדם ולא השתמשנו בה, ולכן ההפרעות עכשיו מגיעות כדי לתת לנו “פוש” קדימה, ויש כאלו שהן מגיעות באמת כדי לקדם אותנו יותר מהר. ואתם תראו איך תוך כמה שבועות אנחנו כבר נגיע למצבים חדשים. אפילו גם מה שאנחנו עכשיו לומדים, לא היינו יכולים ללמוד אם לא היו האירועים האלה. הבורא שולח אירועים חיצוניים ומתוך זה אנחנו לומדים על המצבים הפנימיים שלנו.
שאלה: יכול להיות שכבר הסברת אבל בשכל קשה להבין, ברור שאם הוא בא להרוג אני צריך להגן על עצמי, בחיים הרגילים לחבק את מי שמשפיל אותך.
אנחנו לא מדברים על החיים שלנו, אתם לא מבינים איפה אנחנו נמצאים, אתם לא מבינים. אנחנו מדברים על אלו שמשמיצים אותנו על הדרך הרוחנית שלנו, הסיבה שאנחנו נמצאים בחכמת הקבלה, ולכן הם באים נגדנו. על זה אנחנו מדברים אתה בכלל מדבר על דבר אחר, אתה מדבר על סתם מלחמה סתם שבא אליך שם איזה מישהו עם רובה ורוצה להרוג חס ושלום אותך או משהו, אז אתה צריך להרוג אותו קודם. אתם צריכים להבין באיזה מצב אנחנו נמצאים כאן בישראל ועל מה אנחנו מדברים, אחרת לא יהיה לכם מובן שום דבר רק בלבול.
שאלה: אם המקובל נמצא במצב שהוא רואה בכל מקום אין עוד מלבדו, אז על ידי מה הוא מתקדם?
לאין עוד מלבדו הוא מתקדם, על ידי כל מיני הפרעות שהבורא שולח לו.
תלמיד: איך הוא יכול לתקן את עצמו אם הוא לא משייך שום דבר לעצמו?
אחרי שהבורא שולח לו הפרעה הוא עושה צעד קדימה כדי להידבק לאין עוד מלבדו על פני ההפרעה, ואז הבורא שולח לו שוב הפרעה ועל ידי זה הוא מתקדם שוב קדימה כדי להדבק לאין עוד מלבדו. אבל ברגע שהוא מקבל הפרעה הוא מרגיש שהוא נמצא מנותק מהבורא, עושה עבודה נדבק אליו ואז הבורא שולח לו שוב הפרעה וככה הם החיים, לילה ויום.
שאלה: במה מקובל צריך להרגיש שהוא נמצא בחטא, מה זה חטא של מקובל?
חטא זה ניתוק מהבורא, אין יותר. יש לנו על זה גם פסוקים.
תלמיד: שאני מנותק מהבורא או שהבורא מנתק אותי?
זה לא חשוב, כרגע המצב שלך מנותק מהבורא, זה נקרא שאתה נמצא בחטא.
תלמיד: ומה אני מבקש על החטא?
אתה צריך לבקש חיבור.
תלמיד: אני שואל אם אני צריך להצטער על זה?
איך אתה שואל כך?
תלמיד: זאת בדיוק השאלה, על מה, אם אני משייך את הכול לבורא?
אתה חייב להצטער על זה שהבורא דחה אותך, על זה אתה חייב להצטער, כי אתה כרגע נמצא מנותק. אתה יכול להגיד שוודאי שאין עוד מלבדו זה הבורא עשה בי, אבל למה עשה? אני לא יודע, אבל אני מנותק אז אני נמצא בצער.
שאלה: תעזור לי בבקשה עם הבירור הזה של “לך לאומן שעשאני”. בתחילת הדרך אני אומר “אם אין אני לי מי לי” לוקח אחריות על הפעולות שלי ולכן את המכות שאני מקבל אני לוקח, מקבל כאילו אני לא עשיתי משהו, ומתישהו אני צריך לעבור לבירור כזה שזה הבורא עשה לי.
בכל רגע אתה צריך לכייל, לכוון את עצמך לזה שהבורא עושה חצי פעולה ואתה עושה חצי פעולה. בינתיים שיהיה מסודר ככה, הבורא מתחיל את הבריאה ואתה מתקן את הבריאה ובכל רגע ורגע אתה כבריאה חדשה.
בואו נקרא את הפסוקים ונברר אותם בלבד, זה ייתן את הקו נכון.
קריין: מסמך “לחיות בדבר והיפוכו”, קטע מס’ 2 בעל הסולם כותב באחור וקדם צרתני,
“כל דרך הבריאה שברא ה’ היא בחינת ב’ [שני] הפכים בנושא אחד, ובבחינה זו נטבעו כל מיני החיבורים שבעולם, וזה כלל כל מעשה בראשית.”
(בעל הסולם. “אחור וקדם צרתני”)
תמיד יש לנו שני הפכים בנושא אחד וכך אנחנו צריכים תמיד לראות את זה. אם אנחנו מחברים אותם יחד, אנחנו מגלים דבר שלם, אם לא אז מתגלה משהו אחד כנגד האחר.
קריין: 3.
“ברוחניות ידוע, שהם על דרך חותם ונחתם, שכל מדרגה נחתמה מהמדרגה עליונה. והדרך של חותם ונחתם הוא תמיד דבר והיפוכה, שהנחתם הוא תמיד הפוך מהחותם.”
(בעל הסולם. “שמעתי”. צ”א, “ענין בני תמורה”)
לכן אנחנו צריכים להבין שהדרך שלנו היא תמיד צורות הפוכות שמתגלות זו על פני זו, ולהיות בסבלנות, הכרה והבנה שכך זה צריך להיות ימין שמאל, שמאל ימין, אור וחושך, חושך ואור, והדברים האלה ברוחניות הם ממש הפוכים, כי פעם זה בא מצד הכלי ופעם זה בא מצד האור, אז בואו אנחנו נלמד איך להתייחס לזה בצורה נכונה.
לכן אין לבורא ברירה כדי להעביר לנו כל הצורות שלו אלא הוא עושה מעצמו כביכול העתקה בחומר שלנו בצורה ישירה והפוכה, ישירה והפוכה, עד שמכל אלו אנחנו מחברים יחס אחד, שהוא טוב ומיטיב לרעים ולטובים לכולם, וחשכה כאורה יאיר והכול יהיה כדבר אחד מושלם.
קריין: 4.
“כל הקושי בעבודתו יתברך, להיותה אצל העובד תמיד בבחינת “שני הפכים בנושא אחד”, שאחדותו יתברך, פשוט, וצריכה להתלבש בגוף האדם, המורכב מגוף ונשמה, שהם שני הפכים. על כן, בכל עניין רוחני המושג לאדם, מיד נעשה בו ב’ [שתי] צורות הפוכות, צורה אחת מצד הגוף. וצורה אחת מצד הנשמה.
והאדם אינו מסוגל מצד בריאתו לברר את הגוף והנשמה, כמו שני נושאים, אלא הוא מורכב בכוח השי”ת לאחד. כלומר, לנושא אחד, ולפיכך קשה עליו ההשגה הרוחנית, ממש כמו שני הפכים, שאי אפשר להתלבש בנושא אחד. ודומה לעקידת יצחק, שהשי”ת אמר לאברהם “כי ביצחק יִקָּרֵא לך זָרַע”, והשי”ת אמר לו “וְהַעֲלֵהוּ שם לעולה”, אשר ודאי כלפי השי”ת הוא כמו שכתוב “אני הוי”ה לא שניתי”, אלא במושג המקבל, נעשה ההפכים.”
(בעל הסולם. אגרת נ”א)
ועל ידי זה שאנחנו מגיעים למצב שאור וחושך, כל ההפכים האלה הופכים לדבר אחד מפני שאנחנו משייכים אותם לבורא, לשורש אחד, בזה אנחנו מתחילים להשיג ששני ההפכים האלו שמתגלים בכל דבר, מביאים אותנו לשורש שלהם שהוא אחד, הבורא.
שאלה: לאדם הממוצע קשה להחזיק בראש ניגודיות, דבר והיפוכו בכלל. למה זה כך?
נכון, אנחנו לא מסוגלים לזה, רק בצורה רוחנית אנחנו מסוגלים במידה שהדרגה שלנו רוחנית היא קשורה לבורא שהוא המקור לשתי הצורות ההפוכות. זה מה שהבורא אמר לאברהם ש”ביצחק יקרא לך זרע”, ו”עלה אותו שם לעולה”, איך יכול להיות? כלפי הבורא אין שום הבדל, אנחנו עוד לא מבינים את זה לפי התמונות הגשמיות שאנחנו כך מציירים לפנינו, אבל כך מלמדים אותנו לאט לאט.
תלמיד: זו בעיה, זה משהו שצריך לפתור?
זו בעיה ברגש שלנו, בשכל שלנו, בתפיסה שלנו, רק שם היא קיימת. כי העולם סביבנו הוא עולם אין סוף ורק אנחנו צריכים להתחיל לתקן את הכלים שלנו, להגדיל אותם לאט לאט עד שנתפוס את כל העולם בצורה אמיתית אינסופית.
שאלה: האם השגת דבר והיפוכו במדרגה מסוימת זה תנאי למעבר למדרגה שמעליה?
ודאי שכן.
שאלה: בעל הסולם אומר פה שאי אפשר להתלבש בנושא אחד, זאת אומרת שאם יש שני הפכים, אתה לא יכול להגיע להשגה בכלל?
במידה שאתה נכנס לרוחניות, אתה יכול לפי הרמה שלך שהשגת ברוחניות, לחבר את שני ההפכים האלה לאחד, כי אתה מחבר אותם לבורא. ככל שאתה משיג את הבורא, באותה מידה אתה מחבר את שתי הצורות לאחד.
תלמיד: מה זה אומר להפוך את שני ההפכים לאחד?
הבורא רוצה בזה ששולח לנו כל מיני הפרעות לכל אחד לפי הדרגה שלו, המצב שלו, שאנחנו בזה נחבר את הכול לטוב, למקור אחד ונתחבר ביחד סביב זה.
תלמיד: ואיך אנחנו צריכים להתנהג, מה צריך לעשות?
להתחבר ביחד סביב זה. אנחנו צריכים להתחבר להיות איתנו כולנו יחד וככל האפשר להיות כרוכים בבורא, קשורים לבורא, זה הכל.
שאלה: יכול להיות דבר כזה שהאדם מייחס את הטוב לבורא ואת הרע לא מייחס לבורא?
לא.
תלמיד: לאיזה בורא הוא מייחס?
אם יש בתפיסת המציאות שלך שני כוחות עליונים, אחד טוב ואחד רע, יש התפיסות כאלו שיש בורא טוב ויש בורא רע, אז אתה מזה יכול להגיע להרבה כוחות עליונים טובים וכוחות עליונים רעים, כמו למשל אצל היוונים העתיקים שאצלם כל המציאות מתמלאת בכל מיני כוחות.
לא, אנחנו מדברים רק על כוח אחד בלבד שיש בכל המציאות “אין עוד מלבדו”, וכל הרע וכל הטוב אם אנחנו אפילו מדברים על רע וטוב, מתגלה מאותו מקור אחד. כשאנחנו מתחילים להשיג את המקור, אנחנו רואים שזה רק המקור הטוב.
שאלה: יש לנו שתי נקודות “ואהבת לרעך כמוך” ו”לברך על הרע כמו על הטוב”. נראה ששתי הנקודות האלה מאוד קרובות אבל הן כמו מפתח שפותח הרבה דלתות, שאני אברך על הרע כמו על הטוב, ומיד אחרי זה אני אוהב את הזולת כמו את עצמי, אפשר לקשור את זה יחד?
כן ודאי, כי אם אתה תגיע למדרגה כזאת שאתה באמת רואה דברים רעים כדברים טובים, שאתה באמת מתחיל כך לראות את הכוח האחד שפועל בכל המציאות, את כוח הטוב ואין כוח הרע כי תיקנת את התכונות שלך ואין כלפיך בורא שמתגלה ככוח הרע, אז אתה כבר נמצא במצב של בורא אחד, “הוא אחד ושמו אחד”.
שאלה: שני המצבים האלה שאנחנו הופכים לטוב, זה בדעת או מעל הדעת?
הכול שייך רק לכוח אמונה, זה לא תלוי כמה אתה יודע וכמה אתה לא יודע, זה לא קורה בשכל אלא רק בלב.
שאלה: האם אני יכול להגיע לטוב רק דרך כאב?
יכול להיות שלא, אבל אתה חייב בכל זאת לשייך לבורא ולכוח הטוב שלו גם את כל הדברים השלילים בחיים שלך.
שאלה: במכה כמו הקורונה אנחנו יכולים לעשות פעולות פיזיות שמרחיקות אותנו מאנשים, האם אנחנו צריכים להתגונן ממכות עתידיות כמו שעשינו בקורונה?
ברוחניות אנחנו לא הולכים להתגונן נגד שום דבר, החיבור בינינו הוא ההגנה הנכונה לכוחות שרוצים כביכול לפעול נגדנו. ובכוחות שפועלים נגדנו אנחנו צריכים לראות שהם מצביעים על אותו חיסרון בחיבור בינינו. ואם אנחנו מתחברים אז הכוחות הרעים האלה נעלמים.
תלמיד: בזמן הקורונה ניסינו להיות נגישים לאינטרנט, אבל גם היה לנו פחד פיזי, היינו צריכים להגן על עצמנו, לשמור על עצמנו מהמחלה.
זה לא שייך, אתה צריך להיות גם בזה. אני מדבר על חיבור הלבבות, התקרבות הלבבות, ולא שאתם קרובים יותר בזה שאתם מתחבקים.
תלמיד: אני מרגיש שיש רק אני ובורא, אז אני מרגיש שכל האחריות עלי ואני כמו מפקד בקרב הזה. האם אני צריך לעזור לחברים שלי גם בהגנה פיזית אם אנחנו רואים שבעיות מתקרבות אלינו, האם זה גם שייך לתיקון?
ודאי, לעזור להם גם בצורה כזאת אם אפשר. אבל קודם כל אנחנו צריכים להרגיש את התקדמות החיבור הרוחני בינינו, שנתחבר בלבבות.
שאלה: בעל הסולם כותב בקטע 4, ו”האדם אינו מסוגל מצד בריאתו לברר את הגוף והנשמה, כמו שני נושאים”, למה הוא לא מסוגל לברר את הגוף והנשמה?
הוא לא מסוגל בתחילת הדרך לברר אותם יחד, את זה בעל הסולם מתכוון להגיד.
קריין: ציטוט מספר 5.
“יש להאדם מקום לשתי בחינות מנוגדות. היינו מצד אחד הוא נבחן לשלם, שהוא ימין, חסד, שמח בחלקו. ויכול לתת שבח והודיה לה’ על שהכניס אותו למקום תורה ומעשים טובים. ומצד השני הוא יכול להתפלל לה’ על מה שהוא נשאר מבחוץ לעבודת השם יתברך, כי הכל נבנה על יסוד של אהבה עצמית. אז נקרא אדם השלם, ואחרת לא נקרא אדם, משום שאם יראה את החסרונות שלו, תיכף יברח גם מבחינת ימין. אבל לאחר שהוא כבר ראה את מצב הרע שלו, ומכל מקום הוא מתחזק למעלה מהדעת, שיש לו שלימות. וסימן לדבר שהוא יכול לתת שבח לה’ על זה. אז נקרא שלם”.
(הרב”ש. 401, “שמע ישראל”)
קריין: ציטוט מספר 6.
“הנברא, תיכף מצד בריאתו, הוא נכלל מב’ הופכיים:
א. מכלים דקבלה.
ב. מכלים דהשפעה.
ואין לך הופכיות יותר גדולה מזו. ואלו ב’ דברים הפוכים באים בנושא אחד, אלא בזה אחר זה. ונראה, כאילו יש קו אמצעי הכולל את שניהם:
א. הרצון לקבל.
ב. הרצון להשפיע.
וקו אמצעי הכולל את שניהם, הוא, בזמן שהרצון לקבל נכלל בהרצון להשפיע, המכונה “מקבל בעל מנת להשפיע”. נמצא, שבקו האמצעי הזה נכללות ב’ הכוחות, היינו קבלה והשפעה ביחד”.
(הרב”ש. מאמר 19 “עניין שמחה” 1986)
קריין: ציטוט מספר 7.
“בכל תנועה ותנועה בעבודתו יתברך נמצאים ב’ [שני] הפכים בנושא אחד, שהוא מסיבת המקבל, להיותו מורכב מגוף ונשמה, שהם הפכים זה לזה, על כן עושה בכל השגה קטנה או גדולה ב’ מיני צורות הפכים מהדדי (זה מזה). והנה ב’ כוללים יש בעבודות ה’, א: הוא “תפילה ובקשה”. ב: הוא “שבח והודאה”. ומובן מאליו ששניים אלו מחויבים להיות על תכלית גובהם. והנה להשלמת עניין “התפילה” מחויב האדם להרגיש קרבת ה’ אליו כדבר מחויב. כמו איבר המדולדל מהקומה כביכול. כי אז יכול להתמרמר ולשפוך לפניו כל ליבו.
אבל כנגד זה, לעניין “שבח והודאה” על שלימותם, מחויב האדם להרגיש קרבת ה’ אליו, לדבר נוסף ולהעדפה, כמו דבר שאינו שייך לו כלל, כי “מה אדם ותדעהו, בן אנוש ותחשבהו”, כי אז ודאי יכול ליתן שבח והודיה לשמו הגדול בשלימות, אשר בחרו בין כל העומדים עליו לשרת את ה’.
וזו עבודה גדולה לאדם המורכב, להשתלם בשני הפכים האלו שיהיו נקבעים בליבו לנצחיות בבת אחת”.
(בעל הסולם. אגרת נ”ב)
זה קטע מאוד חזק.
שאלה: בקטע 6 רב״ש מזכיר את הקו האמצעי, כשמדובר על שני הפכים בנושא אחד הנושא האחד זה הקו האמצעי?
כן.
תלמיד: למה הוא נקרא “נושא”?
הקו האמצעי זה הבורא.
תלמיד: נושא הוא משהו שמחזיק משהו.
זה מה שמחזיק, מי מחזיק את כל הקונסטרוקציה הזאת? הכוח העליון.
תלמיד: כתוב בסוף קטע 7, ש”שני הפכים צריכים להיקבע בליבו לנצחיות בבת אחת”, אני מבין שזה יותר מאוחר, כרגע הם מתחלפים?
כן, כרגע הם בזה אחר זה.
תלמיד: אז מהו הסדר?
עד שבעיני המקבל הם נעשים כאחד.
תלמיד: בהתחלה מגיע משהו שאני מרגיש כרע, אז בשביל לברך עליו אני צריך לשנות את היחס שלי אליו?
כן, ודאי, אתה מרגיש את זה לפי התכונות שלך.
תלמיד: אני צריך לעבור תהליך פנימי שבו אני מגיע ליחס אחר אליו, ורק אז אני בעצם מברך עליו?
כן, נכון.
קריין: ציטוט מספר 8 מ”תלמוד עשר הספירות”.
“צא ולמד מאוכלי המן, שהמן נקרא לחם מן השמים, משום שלא נתגשם בהתלבשותו בעוה”ז, ואמרו חז”ל שכל אחד ואחד היה טועם בו כל מה שרצה, ונמצא שהיה בו בהכרח מן הצורות ההפוכות, דהיינו אחד טעם בו טעם מתוק, והשני טעם בו טעם חריף ומר, אשר המן בעצמו, היה בהכרח, כלול משני ההפכים יחד, כי כלום יש לך נותן מה שאין בו, וא”כ איך אפשר שיהיו ב’ [שני] הפכים בנושא אחד, אלא על כרחך, שהוא פשוט ומופשט מב’ [משני] הטעמים ורק כלול הוא מהם, באופן, שהמקבל הגשמי יכול להבדיל לעצמו, הטעם הזה שרוצה. ועל דרך זה תבין כל דבר רוחני, שהוא בעצמו יחיד ופשוט, אמנם כלול מכל ריבוי הצורות שבעולם, ובביאתו ליד מקבל הגשמי והמוגבל, אז יעשה בה המקבל צורה נבדלת אחת, מכלל ריבוי הצורות, המתיחדות במהות הרוחנית ההיא”.
(בעל הסולם. “תלמוד עשר הספירות”, חלק א’, הסתכלות פנימית, פרק א’, אות ב’)
שאלה: העובדה שיש ב’ הפכים, ב’ צורות, זה משהו שניתן להמחיש אותו באמצעות פתרון בעיות? שטיפול בבעיה יוצא בעיה?
יכול להיות שכן. אם תיקון הוא לא סופי אז הוא יוצר בעיות, כן. אבל לא יותר מזה.
שאלה: במקור הכול אחד, כשאנחנו מרגישים רע וטוב זה מאיתנו?
זה נכון, כן.
שאלה: כלומר, יש רק אהבה אין שנאה ואהבה, אנחנו גורמים שהבחנות של אהבה יהיו הבחנות של שנאה?
כן.
קריין: ציטוט 9.
“האדם צריך לדעת, הגם שהוא צריך להרגיש מה זה חושך, אחרת אין הוא מסוגל להנות מהאור, כי ככל דבר שהאדם רוצה לטעום איזה טעם שהוא, אם כדאי שהוא ישתמש עמו, הוא מוכרח ללמוד אחד מהשני, כמו שכתוב “כיתרון האור מתוך החושך”. כמו שאין האדם מסוגל להנות מהמנוחה, אם הוא לא יודע מה זה עייפות.
לכן מוכרח האדם לעבור תהליך של עליות וירידות. אבל לא להתפעל מהירידות, אלא הוא צריך להתאמץ, שלא יברח מהמערכה. לכן, הגם בזמן העבודה, הוא מוכרח לדעת, שהם שני דברים. אבל בסוף העבודה, הוא רואה, שהאור והחושך הם כמו שני רגליים המביאים את האדם להמטרה.”
(הרב”ש. מאמר 34 “מהו יום ולילה, בעבודה” 1988)
קריין: קטע 10, מתוך “זוהר לעם”.
“אין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך. כי כאשר הצד הזה נכנע, מתעלה הקב”ה למעלה ומתגדל כבודו. ואין עבודת הקב”ה אלא מתוך החושך. ואין טוב אלא מתוך הרע. וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב אותו, אז מתעלה הקב”ה בכבודו. וע”כ שלמות הכול היא טוב ורע יחד, ולהסתלק אח”כ אל הטוב. ואין טוב אלא אותו שיוצא מתוך הרע. ובטוב הזה מתעלה כבודו של הקב”ה. וזוהי עבודה שלמה.”
(זוהר לעם. “תצווה”. מאמר “ובמדבר אשר ראית”, סעיף 86)
קריין: “ענין כבוד”, “כתבי בעל הסולם” מאמרי שמעתי עמוד 643 שמעתי קפ”א “ענין כבוד”.
קפא. ענין כבוד
“ענין כבוד הוא, דבר שמשבית את הגוף. ובשיעור זה הוא מזיק להנשמה. לכן כל הצדיקים שנתפרסמו ושיש להם כבוד, הוא מחמת עונש. אבל הצדיקים הגדולים, מה שהבורא ית’ רוצה, שהם לא יפסידו, בזה שהם נתפרסמו לצדיקים, אז הבורא ית’ שומר עליהם, שלא יקבלו כבוד. בכדי שלא יהיה להם שום היזק להנשמה. לכן בשיעור שיש להם כבוד מצד אחד, אזי מצד השני עומדים עליהם בעלי מחלוקת, שמבזים את הצדיקים האלו בכל מיני בזיונות. בשיעור שיהיה משקל שוה להכבוד שנותנים להצדיק, ממש באותו שיעור הצד שני נותן בזיון.”
וכך שומרים על האדם.
שאלה: היום למדנו שגם הטוב וגם הרע יוצאים מהבורא, מגיעים מהבורא.
לא, מהבורא יוצא רק טוב. אלא כשהוא מגיע אלינו, מפני שאנחנו מחולקים, אז הוא מתלבש בנו גם כטוב וגם כרע.
תלמיד: בקטע 7 כתוב שאדם מרגיש במ”ן אותו הטעם שהוא רוצה להרגיש. מה זה אומר להרגיש את הטעם של המ”ן, ועוד להרגיש טעם שאתה בוחר?
נגיע לזה, אז נראה. זה עדיין לא בשבילנו, אז מה יש לשאול?
שאלה: האם זה נכון להצדיק את הייסורים רק מתוך ידיעה שהבורא הוא טוב ומיטיב בכל מקרה או שהוא רוצה משהו אחר ממני?
אם אתה מצדיק שקיבלת את הייסורים האלה מטוב ומיטיב, אז אלו כבר לא ייסורים, גרמת להמתקה.
תלמיד: זה לא כמו אמא שמענישה ילד ולא מסבירה לו למה?
לא, יש הסבר. מסבירים לך מקובלים עד כמה ובאיזו מידה הבורא מעניש אותך, ושזה לא עונש, זה תיקון.
תלמיד: אבל אם אני לא מבין את התיקון הזה, איך אני צריך לעבוד עם זה?
אתה צריך לשמוע מה שאומרים מקובלים ולהשתדל בכל זאת לראות במה שאתה נמצא, שהכול תיקונים. יש כזה מאמר אפילו.
שאלה: מתוך המקום של החיבור בינינו, מה ההבדל ביחס בין פגיעה בכבוד של עצמך לבין פגיעה בכבוד של החבר או של הרב?
ודאי שיש הבדל, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להבין שהכול מתגלה רק במידת הקלקול שבינינו. לכן צריכים להבין שכל זה בא כדי שנתחבר יותר.
שאלה: אם בן אדם בייסורים לוקח פסק זמן לעבד אותם ואחר כך מבין שזה בא לטובה, אז פסק הזמן הזה יכול לקחת הרבה זמן או זה מין מעבר כזה?
הזמן נקבע כתוצאה מהרבה סיבות. לפי מידת הקשר בין האדם לקבוצה, בין הקבוצה לבורא, בין כולם יחד ומה שקורה מסביב. וגם אפילו מתוך השפעות חיצוניות עליהם, איפה הם נמצאים, באיזו צורה הבורא מנהל את כל המציאות, לא רק את העשירייה הזאת. אני לא יכול להגיד במה זה תלוי, זה תלוי ממש בכל הפרטים האלו.
תלמיד: זאת אומרת אני מתחיל לעבוד עד שאני אשלים את העבודה הזאת, ואודה לבורא שנתן לי עבודה.
נכון.
שאלה: יכול להיות שיש משהו שהוא אור בשבילי והוא חושך לאדם אחר בגשמיות?
בגשמיות או ברוחניות? אני לא מבין. אתה מדבר על החבר שלך?
תלמיד: נגיד אני רואה תוכנית טלוויזיה ומבחינתי זה משהו לא טוב ומישהו אחר רואה את אותה תוכנית והוא נהנה מזה.
בטח שכן. אז מה השאלה?
תלמיד: האם ברוחניות זה אותו דבר? יכול להיות שאותו דבר יהיה עבור חבר אחד חושך ועובר חבר אחר אור?
לא בצורה הפוכה. כי כל אחד לפי הדרגה שלו ברוחניות רואה את הדברים האלה עוד יותר ועוד יותר קרובים לבורא.
תלמיד: אפשר לקחת סבל שהוא גשמי ולהשתמש בו בצורה מטרתית?
למה לא? מה זה חשוב גשמי או רוחני? אם אדם נמצא בזה, אז בשבילו זה סבל, ואם הוא יכול להעביר אותו לדרגה רוחנית, אדרבא.
שאלה: בהתאם למאמר בכל זאת הייתי רוצה להבין. ברור שמצד אחד הבורא שומר על הצדיקים ותומך בצדיק, אבל מצד אחר האם זה לא פוגע בהפצה, האם זה לא סותר את ההפצה של חכמת הקבלה? השאלה איך לשלב את הדברים האלה יחד. אם הבנתי נכון, לפי השאלות שנשאלו קודם, החברים שלנו בישראל עוברים עכשיו מצבים מסוימים, והשאלה איך אנחנו יכולים במצבים האלה, בנקודות הזמן האלה, לשלב את זה נכון? מצד אחד יש את ההשפלות וההתקפות האלה, ומצד אחר עדיין יש צורך לפרוץ קדימה, לעשות משהו עבור האנושות, לפתוח את העניין.
קודם כל אנחנו צריכים לקבל את ההפרעות האלו כדבר שעוזר לנו, ושהבורא מעלה אותנו. אין שום דבר רע שקורה במציאות, שום דבר רע. אנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה כעזרה שמקדמת אותנו ומקדמת מהר מאוד. דווקא על ידי כל הדברים שעכשיו השגנו מהשנאה החיצונית, אנחנו עולים במדרגה. אנחנו לומדים כאלו דברים שקודם לא יכולנו לדבר עליהם, לא הייתה לנו סיבה, ולכן אני שמח מאוד שאנחנו נמצאים בזה.
עדיין יש הרבה אנשים, גם קרובים שלנו, שסובלים ולא יכולים לקבל את זה בצורה נכונה, אבל “שכרם במקומם”, הם יקבלו על זה שכר. ואין מה לפחד ואין מה להצטער על אף אחד שזה קורה. כל אחד ואחד ששייך לדרך שלנו, גם היום וגם בעתיד, ככל שאנחנו עולים, אם הוא שייך אלינו הוא עולה, אם הוא נגדנו הוא יורד, ואז כל אחד יקבל את שלו.
לכן אנחנו צריכים רק להמשיך ולדאוג שכולנו נהיה יחד ובכיוון לבורא. וכלפי הבורא יש רק דבר אחד, להשפיע נחת רוח לבורא אנחנו יכולים בתנאי שאנחנו יותר ויותר מתגבשים ומתחברים, זה מה שהוא דורש.
שאלה: מה לענות למי שנופל ברשת של השונאים, של המתנגדים, שמקבל את מה שהם אומרים כאמת?
אני לא יודע, אני לא מתעסק עם כאלו, שכל אחד ילך לאן שהוא רוצה. ודאי שאני מעוניין לחזק את כולם, אני נותן שיעורים פעמיים ביום עכשיו, ונקווה שאנשים שרוצים לשמוע ישמעו, ואם לא אז לא. לקליפה יש עדיין הרבה כוחות בעולם שלנו, שיתחברו איתם. לנו זה רק יועיל, בסופו של דבר לנו זה רק יועיל, אנחנו לא נקבל שום היזק מזה.
שאלה: במהלך מצבים הפוכים יש בלבול גדול, האם התוצאה של הבירור של הבלבולים האלה שנובעים ממצבים הפוכים הוא דווקא התיקון? האם זה מגיע מהבורא?
קודם כל הכול מגיע מהבורא, וכל מה שמגיע מגיע כדי שאנחנו נתקדם למטרת הבריאה, ובמטרת הבריאה מתחברות כל פעולות הבורא עם כל הנבראים יחד.
שאלה: איך האדם מגיע לכך שהבורא יאהב אותו?
על ידי זה שהוא יאהב את החברים, “מאהבת הבריות לאהבת ה'”. גם מצידנו צריך להיות כך אליו וגם מצידו כלפינו.
תלמיד: האם יש לאדם בחירה בזה?
ודאי, הכול תלוי בבחירת האדם.
תלמיד: האם יש מישהו שהבורא אוהב אותו יותר או פחות?
בהתאם לכמה שהאדם משתדל להידבק בבורא מעל ההפרעות, אז ודאי שהבורא יאהב אותו יותר.
שאלה: האם נוכל להתקרב לבורא ללא צורך במכות ממנו, ללכת רק בדרך הטובה או שאי אפשר להימנע ממכות תקופתיות ממנו לשם התעוררות?
אפשר להתקדם כמעט ללא מכות, אבל בתנאי שבאמת נשקיע בחיבור בינינו את כל הכוחות שלנו.
שאלה: שמעתי עכשיו שככל שאנחנו מתחברות יותר בעשירייה, כך אנו מקבלות יותר סבל, אם כן מה זה אחישנה?
מי אמר שככל שאנחנו יותר מתחברות, אנחנו יותר נסבול? למה, דווקא ההפך, אנחנו נברח ונתרחק מהסבל. כל הסבל בא דווקא מזה שאנחנו רחוקים בינינו, ורחוקים מהבורא.
תלמידה: אבל לא יביאו לנו אתגר יותר גדול אם נתחבר יותר?
כן אבל האתגרים האלה יהיו נעימים.
שאלה: כשאנחנו רואים את האחוריים וכואב לנו מהמצב הזה, האם זה משקף את הדרך הלא נכונה שלי, ובגלל זה אני לא מרוצה?
זה שאנחנו רואים את האחוריים, זה בגלל שאנחנו רואים את הכלים הלא מתוקנים שלנו, שכבר היינו צריכים לתקן, ולכן אנחנו סובלים מהם.
שאלה: הבנתי שאני צריכה לקבל כל מה שהבורא שולח. האם עליי להסכים עם פגיעה בהכרחיות גשמית או פיזית?
את לא צריכה להגיע לפגיעה בהכרחיות הגשמית, את צריכה לדאוג שתמיד יהיו לך דברים הכרחיים בגשמיות, ולדברים ההכרחיים ברוחניות אנחנו צריכים לדאוג מכל הקבוצה.
תלמידה: לדוגמא, אם בעבודה יש לי איזו בעיה, אם מישהו עשה לי נזק לאוטו או חס ושלום פוגע בי פיזית, מה צריכה להיות התגובה שלי? מה זה אומר מצד אחד לקבל את מה שהבורא שולח, ומצד שני האם צריכה להיות תגובה חיצונית כלשהי?
גם זה וגם זה. לפי החוק והמקובל בחברה הגדולה, במקום, או במדינה שבה את גרה.
שאלה: הסביבה חייבת לתמוך בחברה, כשמתגלים דברים רעים בגשמיות כלפי החברה?
כן, אנחנו צריכים להיות בעניינים, וכמה שאפשר לתמוך בה.
שאלה: מה קובע את עוצמת המכות מהבורא שמקדמות אותנו?
אנחנו לא יודעים, מה שהבורא בוחר, ככה הוא עושה. לפעמים הוא מכין את המכה עשרים שנה מראש, ורק אחרי עשרים שנה היא מתגלה, ואז אנחנו מבינים מה קורה. אנחנו לא יודעים, זה קורה אך ורק במה שקשור ותלוי בתיקון הנשמה. רק כלפי הנשמה אנחנו יכולים לגלות עד כמה הבורא מסדר אותנו. לכן אנחנו לא מבינים למה המכות, למה דווקא אלו, למה בסגנון כזה, מאיפה הן באות וכן הלאה. אנחנו לא מבינים, אבל הכול מכוון לתיקון הנשמה, וחייב עכשיו להתגלות.
שאלה: איך במקום לפחד מההפרעות ולברוח מהן, אנחנו יכולים לפחד ולהתבייש בפני הבורא שלא נשתמש בהפרעות האלו למטרה שלשמה הוא נתן לנו אותן?
זאת צריכה להיות האווירה בעשירייה, שאנחנו הולכים לתקן את הכול אך ורק על ידי התגברות בחיבור בינינו.
שאלה: האם כבר קיים בנו הרצון להשפיע?
כן, אבל הוא קיים בצורה מאוד מאוד פנימית, נגיד שהוא עוד לא יצא מהגרעין, הוא רק מציץ.
שאלה: איך להודות לבורא?
במילים פשוטות, ועם לב פתוח.
שאלה: אתמול בערב הייתה ישיבת חברים מאוד חמה, לבבית ומרוממת וגם בכנס גרמניה חווינו ישיבות נשים וגברים מאוד חזקות. האם נכון בתקופה זו להיעזר בהתכנסויות כאלו על מנת לחזק את הסביבה הטובה שלנו, ולקיים לנשים ישיבות חברות קבועות?
כן, אם אפשר, לא תמיד יש זמן לזה, אבל אם אפשר, אדרבה זה טוב, אבל תשתדלו לא לבזבז את הזמן.
שאלה: מדוע תהילה פוגעת בצדיק?
זו באמת בעיה גדולה, ויש בזה חשבון גדול, כי הצדיקים יודעים איך יותר נכון להשתמש ולהתקדם ולמשוך אחריהם את כל האנושות. לכן קודם הצדיק מקבל את המכה, ובאמת לצדיק יש צרות רבות, וכך הוא מושך אחריו את כולם.
שאלה: מה מגן על הרב מפני הכבוד והערצה של התלמידים שלו כלפיו?
הבורא שומר. יש לנו על זה פסוקים, הבורא שומר על האנשים, בכך שהוא מסדר כך שמביישים אותם. יש בזה דבר גדול, כדאי לקבל בושות, ולראות עד כמה זה עוזר.
שאלה: מה זו מכה מהבורא?
מכה מהבורא, שהוא כביכול שוכח ממך.
שאלה: הצדקת הבורא היא הפעולה שהופכת רע לטוב. אם נצדיק את הבורא בכל הדברים שקורים, האם זה הופך רע לטוב?
כן, אבל רק אם אתה באמת מצדיק, ולא סתם אומר.
תלמיד: יש עוד פעולה שצריך לעשות חוץ מלהצדיק את הבורא?
חברים ובורא, זה הכול.
שאלה: מה זו ביקורת נכונה בעבודה שלנו “אין לדיין אלא מה שעיניו רואות” אז צריך להחליף את העיניים או לשמור עליהן?
הביקורת הנכונה בעבודה זו בדיקה יומיומית, עד כמה אנחנו יותר מקורבים ביננו, ומאיתנו לבורא.
שאלה: האם אנחנו צריכים לבקש מבורא לגרום לנו לאהוב את הרע שאנחנו מרגישים, כדי להתקרב אליו?
כן, ודאי ההתקרבות לבורא זה הטיפול הכי בטוח ברע.
שאלה: יש פחד להגיד על הבורא שהוא רע. איך צריך להתייחס לפחד כזה, האם צריך להתגבר עליו?
פשוט להמתין עד שנתקן את הכלים שלנו, ונוכל לראות שכל הדברים יוצאים מהבורא בלבד, ושכולם יוצאים לטובתנו.
שאלה: איך אני יכול להבין שהתרחקתי מהבורא?
לפי כמות הביקורת שאתה מעביר על כל הבריאה, על כל החברים, ועל הבורא.
שאלה: מקובל השיג כבר דבקות בבורא, איך עדיין הוא חוטא בפירוד ממנו?
הוא עדיין לא הגיע לגמר התיקון. לכן כתוב “אל תאמין בעצמך עד יום מותך”, עד שמת הרצון לקבל, עד שכולו תוקן על מנת להשפיע. עד אז אל תאמין בעצמך שיקרו לך רק דברים טובים, אתה עוד יכול ליפול.
שאלה: האם אפשרי להרגיש בלב כשאתה יודע שבסופו של דבר הכול לטובה מהטוב ומטיב, אבל המוח נותן לזה להראות כך?
זה כדי לברר את זה גם במוח ולהשתדל להעביר את זה מהמוח ללב, לרגש, ואז לסיים את כל התהליך ולהיות במוח ובלב בטוח מחובר עם הבורא.
שאלה: איך אנחנו עוזרים לחברים חלשים שמרגישים את החולשה אבל הם בעצם חברים חזקים?
לקחת אותם בחיבוק להיות בינינו בתוך המעגל, כך הם יתחזקו.
שאלה: אם אני רוצה לראות את החברים שלי מתוקנים בגמר תיקון, איך להיות אסיר תודה על האדישות בינינו?
להשתדל להתכלל מהם ככל האפשר ולחבר אותם.
שאלה: איך ועם מי להחזיק את המכה מהבורא?
רק על ידי זה שאני מחובר לסביבה, אחרת אני לא יכול לעמוד נגד שום דבר. אני חייב קודם כל לדאוג לקשר שלי עם הסביבה, ולאחר מכן, מתוך זה אנחנו יכולים להגיע לכל מיני החלטות ואפילו לקבוע אותן ולהצליח בהן. ודווקא המכות שאדם מקבל, הוא קודם כל צריך לבדוק עד כמה הן מחזקות אותו בחברה, עד כמה הן מחייבות אותו להיות בחברה, ומתוך זה הוא יגיע לשינויים טובים.
אתם תראו את זה. אין דבר כזה שמה שאתם רואים עכשיו עליי, על הסביבה, שלא יעבור על כל אחד באיזו צורה זעירה, זה יקרה. כך נתקדם ובטוח שנצליח, הבורא איתנו.
שאלה: דיברנו על הרבה דברים היום בשיעור, יש חברים בכלי העולמי שלא בדיוק מעורים בכל הפרטים, יכולים לבלבל או להתבלבל. איך אתה מסכם את השיעור הזה?
דיברנו איך להתייחס להפרעות חיצוניות, שהן באות אך ורק מהבורא, לא לשייך אותן לארגונים ולבני אדם שדרכם זה מופיע, כי יש הרבה דרכים לבורא ויש הרבה דרכים לסטרא אחרא. אנחנו צריכים לראות בהן רק הזדמנות לחיבור ולחיזוק, ואיך להגיע בצעדים יותר מהירים לגמר התיקון.
אין בעולם שום כוח רע, רק כוח טוב שכלפינו הוא מתגלה כטוב או כרע כדי שנגדל. אבל באמת הטיפול מגיע מהבורא מטוב ומטיב שנמצא כלפינו באהבה חלוטה, ולכן עלינו להשתדל להיות בעולמו רק בהרגשה טובה.
אני מקווה שתבינו נכון איפה אנחנו נמצאים ואיך אנחנו גדלים, שעלינו לשייך הכול לכוח עליון, וכל הכוחות דפרודא האלה שימותו ואנחנו נלך לתיקונים.
שאלה: האם כדאי לקרוא השמצות ודברים שכותבים נגדנו?
אני לא רוצה לקרוא אותם, גם רב”ש כתב שהוא לא רוצה להיות שייך לזה כי הוא לא רוצה להתכלל עם המחשבות שלהם. לכן אני לא חושב שום דבר, אפילו רע עליהם אני לא רוצה לחשוב כי אני מבין שזה מגיע מלמעלה, מהבורא, ולכן אין לי בזה שום עניין. מכל הדברים האלה אני צריך לראות איך אני מתקדם למטרה, והם מקדמים אותי למטרה הרבה יותר מכל דבר אחר.
אנחנו צריכים רק להודות לבורא שמסובב כך את הדברים, שלשונאים שלנו יש הרבה כסף, כוח ולחץ, והם יכולים על ידי העבודה שלהם לקדם אותנו.
קריין: נציין שעל מה שהרב דיבר עכשיו אפשר לקרוא ב”ענין חשיבות החברה” וגם ב”ענין סביבה” של רב”ש.
(סוף השיעור)
- “וראיתי אני, שיש יתרון לחכמה מן הסכלות- כיתרון האור מן החשך” (קהלת ב’, י”ג).↩
- “בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין” (קידושין ל’, ע”ב).↩
- “חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה” (דף כ”ה, א’ גמרא).↩