HESED: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “The Ruin as an Opportunity for Correction”

שיעור בוקר 07.08.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מן המקורות

(המשך מקטע 61)

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא “חורבן כהזדמנות לתיקון”, קטע 61.

“עיקר הפגם של תלמידי רבי עקיבא, היה מחמת שלא היה ביניהם אהבת חסד, שעל ידי זה עיקר המשכת התורה, שהיו צריכים להמשיך מרבי עקיבא רבם, שהיה בחינת התגלות התורה. וע”כ אמר רבי שמעון בר יוחאי “אנן בחביבותא תליא” [אצלנו באהבה תלוי הדבר], שאנו צריכים שיהיה בינינו אהבה גדולה, שזהו העיקר. וכמובא בתלמידי הארי ז”ל, שהזהירם האר”י כמה וכמה פעמים, שיהיה ביניהם אהבה גדולה. ופעם אחת אמר, שהיה מוכן לבוא לירושלים ושתבוא הגאולה על ידם, אך שנתקלקל ע”י מעט המחלוקת שנעשה בין החברים, ע”י נשותיהם (כמבואר בשבחי האר”י). כי עיקר המשכת התורה הוא ע”י אהבה וחסד, שעל ידי זה זוכין לקבלת התורה ולכל טוב.”

(“ליקוטי הלכות”. הלכות דם)

העיקר זה החיבור בינינו שעל ידו אנחנו מתקרבים לבורא ויכולים להיות כלי למילוי האור שלו, וכל זה תלוי רק בחיבור בינינו.

שאלה: מה היא האהבה הזאת? מה העניין הזה?

אהבה היא שאני דואג לך ואתה דואג לי, ואין לך שום דאגה לעצמך כי אני דואג לך, ואני לא דואג לעצמי כי אתה דואג לי. זה החיבור שצריך להיות באותו כלי דאדם הראשון המתוקן.

תלמיד: זה נשמע פשוט, זה מובן, אבל לא מסוגלים.

זה לא מתקיים באף מקום בשום דבר בעולם הזה. תן לי דוגמה.

תלמיד: בסדר, אני מסכים. אבל מה עושים עם זה? אומרים שצריך להיות באהבה גדולה, זה העיקר.

מתפללים, מבקשים שהבורא ייתן לנו את הכוח הזה. הכוח הזה זה כוח הבורא, אני לא יכול לדאוג לך. אני יכול איכשהו בתנאים קטנים, קצרים, במידה שיש לי בזה עניין, וגם אתה יכול לדאוג לי, אבל שנהיה למעלה מהאגו שלנו באמת קשורים אחד באחר, ושאתה תהיה חשוב לי יותר מעצמי, זה כבר בלתי אפשרי, כאן כבר הבורא צריך לתת את הכוח הזה.

שאלה: אנחנו לא פעם לומדים על המצב שמוזכר כאן בקטע “ופעם אחת אמר, שהיה מוכן לבוא לירושלים ושתבוא הגאולה על ידם, אך שנתקלקל ע”י מעט המחלוקת שנעשה בין החברים,”. איך אפשר לקשר את זה לעשירייה?

זה מה שהיה להם, אני לא כל כך דואג לזה. אני דואג לחיבור שבינינו. הקטע הזה אומר שאנחנו צריכים לשמוע ולקבל למעלה מהשכל שלנו כל מה שאומרים לנו.

תלמיד: זה מזכיר לי שאתה אומר משהו ולנו יש לנו ספק לגבי הדברים שאתה אומר.

במיוחד יש לפני חבר אחד כזה.

תלמיד: דווקא להיפך, לי אין ספק, אבל יש הרבה דברים שאתה אומר, יוצאים החוצה, ואנשים מדברים ומטילים ספק. איך צריך להתייחס לאותם חברים?

לאהוב אותם.

תלמיד: לאהוב אותם?

כן.

תלמיד: על אף שהם מתנהגים ואומרים דברים שהם לא מקובלים?

כן, אין מה לעשות, דווקא לאהוב.

קריין: קטע 62.

“רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קודשי הקודשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק, אמרו לו מפני מה אתה מצחק? אמר להם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו מקום שכתוב בו “והזר הקרֵב יומת”, ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן, לכך אני מצחק כמ”ש “ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו” […] עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת, ובלשון הזה אמרו לו, עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו.”

(תלמוד בבלי. מסכת מכות)

קריין: קטע 63.

הדלוּת שהם הצרות, הם סיבות ההתרוממות וגורמות להיות יתרון אור ממה שהיה. ויתרון אור הזה יבוא מהחושך, כי במחשכים הושיבנו, כדי שיצא אור גדול מהחושך. זאת אומרת, חייב להיות חושך גדול מאוד דווקא כדי לתת אחר כך מקום לאור להאיר בכל כוחו. “כן ויהפוך ה’ את הקללה לברכה, כי הקללה עצמה נתהפך לברכה. וחורבן בית המקדש היא בניינו.”

(השל”ה הקדוש. “שני לוחות הברית”, במדבר דברים, פרשת בלק)

כי הכול תלוי רק בהכרת האדם ואז זה מתהפך.

קריין: קטע 64.

“ע”י התענית והאבל באה השמחה, ומן הצרה עצמה באה הרווחה. כי מבחינת היראה, באה האהבה כמ”ש (ירמיהו ל, ז) “ועת צרה היא ליעקב וממנו יוושע”. רוצה לומר, ביום אשר השעה דחוקה מאד, אך אז מהרה קל יצמח הישועה ממנו, לגרום את היחוד. וזה שאמרו “כי ביום ט’ באב נולד משיח”, כי רק ביום שנחרב הבהמ”ק, כשהיו בני ישראל בשפל המדריגה, הנה אז העת להצמיח קרן הישועה של משיח צדקינו, שיבוא במהרה בימינו.”

(תפארת שלמה על מועדים. רמזי פורים)

אנחנו צריכים להגיע להכרת הרע האמיתית, לדרגות חושך אמיתי שמהן נתחיל לראות את הצדק, אור עליון, מצב על מנת להשפיע, עד כמה הם מיוחדים.

שאלה: רבי עקיבא צחק כשהוא ראה את מה שקרה כי הוא הבין שהולך להגיע גמר התיקון. מה צריכה להיות הגישה שלנו לכל הבעיות שמתגלות לפני גמר התיקון, האם אנחנו איכשהו מתעלמים מהבעיות שרואים כרגע, צוחקים מהן?

לא מקבלים בקלות ראש ולא מתעלמים ממה שעובר עלינו אלא פשוט מוסיפים לזה את כוח האמונה, שהכול כדי לגלות לנו את שפלותנו ומזה להגיע לתיקונינו.

שאלה: מהי אהבת חסד ובמה היא שונה מסתם אהבה?

“אהבת חסד” זה תיקון מיוחד מאוד לעומת סתם אהבה שיכולה להיות אהבה חלוטה ואז היא כוללת את הכול, או אהבה שיכולה להיות בכל מיני רמות.

שאלה: מהי שנאת חינם ואיך היא קשורה לרצון לקבל שכר עבודה?

שנאת חינם זו בדיוק אותה הנקודה הפנימית העיקרית שיש ברצון לקבל על מנת לקבל. הוא שונא את הכול חוץ מעצמו ומתוך הנקודה הזאת הוא מתייחס לכולם.

שאלה: אנו לומדים שלכל דבר יש שורש וסיבה שאין עוד מלבדו הוא מקור הכול. אז איך יכול להיות משהו חינם?

אני לא דורש שום דבר על השנאה כמו שאני לא דורש שום דבר על אהבה. אם אני מסופק בשתי הנקודות הללו אז טוב לי.

שאלה: במאמר הראשון יש הפרדה לפני ואחרי גיל שלוש עשרה. מה המשמעות של גיל שלוש עשרה?

זה לא שייך לגיל, לשנים אלא זה שייך לבגרות הפנימית של האדם. הלוואי נגיע לגיל שלוש עשרה בכל גיל שיהיה.

שאלה: האם חייב האדם לחוות שנאת חינם כדי להגיע לתשובה אמיתית ואם התהליך הזה חוזר על עצמו בכל מדרגה?

זה חוזר על עצמו בכל מדרגה ומדרגה. המדרגה לא תהיה קיימת אם לא תהיה בה שנאה.

שאלה: הטבע אגואיסטי נהנה משנאה. מה ממכר בשנאה?

כי הרצון לקבל נהנה.

שאלה: בית המקדש הראשון והשני נחרבו בגלל שנאת חינם. האם כול עוד לא נגלה את הרצון לקבל שיש בנו ונשנא אותו לא נוכל לבנות שוב את בית המקדש השלישי?

ודאי. ודאי, אין ספק.

שאלה: מה זה אומר, “לשוב בתשובה”?

אנחנו רוצים להידבק בבורא כמו שהיה טרם שבירת הכלי דאדם הראשון.

שאלה: האם יש קשר לשנאת חינם בזה שאני מרגישה קנאה שהבורא אוהב את החברה שלי וגם מקרב אותה?

כן. אתם צריכים לברר ביניכם. אלה דברים שאני לא רוצה כל כך לברר. אני לא פסיכולוג.

שאלה: איך ממתיקים את הרע בעשירייה ואיך משיגים “ואהבת לרעך כמוך” בעשירייה?

משיגים ואהבת לרעך כמוך בעשירייה על ידי חיבור ותפילה. זה מה שאנחנו צריכים. כל היתר לא חשוב.

שאלה: מהם סימנים שהלב מתחיל להיפתח?

שאני מתחיל להתקרב עם הלב שלי לחברים.

קריין: קטע 65.

“בחודש אב, שצריכים להתאבל על חורבן בית המקדש, צריכים לעבוד על קו שמאל, היינו לתת בקורת על המעשים, שצריכים להיות בדרך הקדושה, שהוא עמ”נ להשפיע, ואיך שהאדם מרוחק מענין השפעה.

ובזמן שאדם חושב על זה, הוא נמצא במצב של התרחקות מהקדושה, והוא משוקע רק באהבה עצמית, שכל הבסיס שלו, שעוסק בתו”מ הכל על החשבון למלאות את הרצון לקבל, בכל מילוי שרק אפשר למלאות אותו.

אי לזאת, בזמן שעוסק בחשבון של השפלות שלו, יש אז מקום לעורר הכאב של חורבן הקדושה שיש בכל אחד ואחד. ואז יקויים “כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בנחמת ירושלים”.”

(הרב”ש. מאמר 19 “ענין שמחה” 1986)

שאלה: מה זה אומר שצריך לעשות ביקורת דווקא על המעשים בדרך הקדושה?

במידה שאני באמת עושה את זה בדרך הקדושה זאת אומרת בכוונה על מנת להשפיע לא לצורך עצמי.

תלמיד: ואז מתגלה שאני במצב של התרחקות ונמצא רחוק מזה?

כן.

תלמיד: אבל אם אני רחוק אז מה מפה לקחת לעבודה בינינו?

תעשה חשבון. אתה רואה שהיום אני בכלל לא כל כך רוצה לתת תשובות כי חלק מהשיעור, שיהיה כולו חצי חצי.

(סוף השיעור)