TIFERET: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Study of the Ten Sefirot. Vol. 1. Part 3. Inner Observation. Chapter 8, item 2

שיעור בוקר 20.07.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “תלמוד עשר הספירות”. כרך א’, חלק ג’, עמ’ 175, דף קע”ה, הסתכלות פנימית”, פרק ח’, אותיות ב’ – ג’

קריין: אנחנו קוראים ב”תלמוד עשר הספירות”. כרך א’. חלק ג’. בעמוד 175. דף קע”ה. בהסתכלות פנימית. פרק ח’. אות ב’.

אות ב’

ד’ מילואים שיש בד’ אותיות הוי”ה, שהם עסמ”ב

“ושמות ה’ הפרצופין: א”א, אבא, אמא, ז”א, נוקבא, נכנה בשמות: גלגלתא, ע”ב, ס”ג, מ”ה, ב”ן, שהיא ע”פ הגימטריא של ד’ המילואים, הנוהגים בשם הויה. ולפרצוף א”א שהוא הכתר, נכנה גלגלתא. ולפרצוף אבא, שהוא חכמה, הנקרא ג”כ או”א, נכנה ע”ב, שה”ס הוי”ה במילוי יודין, כזה: יוד, הי, ויו, הי, שעולה בחשבון ע”ב. ולפרצוף אמא, שהיא בינה, הנקראת ג”כ ישסו”ת, נכנה בשם ס”ג, שה”ס הוי”ה במילוי יודין עם א’ בואו, כזה: יוד, הי, ואו, הי, שעולה ס”ג. ולפרצוף ז”א, נכנה בשם מ”ה, שה”ס הוי”ה במילוי אלפין, כזה: יוד, הא, ואו, הא, שעולה מ”ה. ולפרצוף הנוקבא, שהיא מלכות, נכנה בשם ב”ן, שהוא הוי”ה במילוי ההין, כזה: יוד, הה, וו, הה. וטעם המילואים וחשבונות הללו, כבר נתבארו בספרי פנים מאירות ומסבירות לע”ח ביאור רפ”ח ניצוצין ואכמ”ל בזה.”

אות ג’

ע”ס הראשונות שבקו א”ס נקרא עולם אדם קדמון. וקומתו עד הכתר. הזווג לכל פרצוף צריך להיות בעליון ממנו

“וזאת כבר ידעת, אשר העשר ספירות ראשונות שנאצלו לאחר הצמצום נקראות בשם אדם קדמון, ויש בו ה’ פרצופין: גלגלתא, ע”ב, ס”ג, מ”ה וב”ן. שבכל אחד מהם יש בו: ראש, תוך, סוף. ע”ד שנתבאר לעיל. והוא נקרא בכללו עולם הכתר, או עולם אדם קדמון. והטעם שנקרא כולו כתר, כבר נתבאר באו”פ (ד”ה ונתבאר), שהוא משום שמסך דבחי”ד בשיעורו האמיתי, אינו משמש בשום עולם זולתו, ע”ש. וצריך שתדע שהזווג דהכאה לע”ס דראש דכל פרצוף, צריך להיות בפה דראש דפרצוף העליון ממנו, ע”ד שביאר הרב כאן (בח”ג סעיף י”ב) בד’ העולמות אבי”ע, שהזווג לצורך ע”ס דאצילות נעשה בעולם שלמעלה מאצילות שהוא א”ק. ולצורך הבריאה נעשה הזווג באצילות, וכו’. ע”ש.”

שאלה: מה זה אומר שזווג דהכאה על עשר ספירות בראש צריך להיות בראש של פרצוף העליון ממנו?

איך מורידים פרצוף מפרצוף? יש עשר ספירות מכתר עד המלכות, מלכות עושה זיווג דהכאה, מזה יש עשר ספירות שמתחלקות לראש, תוך, סוף. הראש הוא החלק העיקרי והוא מחליט, קובע, מקבל החלטה, ולפי זה בונה את תוך וסוף, מחלק את הרצון לקבל למה שיכול להשפיע שנקרא “תוך”, ולמה שלא יכול להשפיע שנקרא “סוף”. וכך נבנה פרצוף שכולל בתוכו שלושה חלקים – ראש, תוך, סוף.

מהפרצוף הזה נולד הפרצוף הבא. אחרי שהוא קיבל מה שיכול על מנת להשפיע, אז הוא מוליד את הפרצוף הבא, מתגלים לו רשימות קטנות יותר, והזיווג נעשה בפה דראש. ומפה דראש דפרצוף העליון נולד הפרצוף התחתון, מהפה שלו ולמטה, והוא מתלבש על הפרצוף העליון שמוליד אותו. כך התהליך.

תלמיד: תיארת יפה את ההדרגתיות הזאת. האם קודם מלכות עושה זיווג ואחר כך יש חלוקה לג’ החלקים?

ודאי, רק מלכות עושה הכול. היא מקבלת את האור, היא עושה את האור החוזר, היא מסדרת את הפרצוף, היא מייצבת את הדברים. מלכות היא רצון לקבל שיש לו כוח לעשות פעולות על מנת להשפיע.

שאלה: כשהוא כותב על המילואים עם ה’ עם א’ עם יודין, מה המשמעות של המילואים האלה?

כמה אורות נכנסים לתוך הרצונות המתוקנים. זה המילוי שיש בתוך הרצון. פרצוף זה רצון שמסודר בעל מנת להשפיע, שיש לו כוונות בעל מנת להשפיע. הוא עושה צמצום על הרצון לקבל על מנת לקבל, ככל שיכול לפני זה לארגן את הרצון שלו שיהיה על מנת להשפיע. ומה עכשיו הוא יכול לעשות מהרצון הזה? בעצמו הוא לא יכול לתת, אין לו אורות, אין לו כלום, אלא הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, והחלק הזה שבו הוא מקבל בעל מנת להשפיע נקרא התוך של הפרצוף.

כשהוא גמר את הדברים האלה, הוא מברר רשימות פחות ממנו ועושה עליהם רשימות ומוליד את הפרצוף הבא. הפרצוף הבא מתפשט מפה דראש של הפרצוף הקודם, איפה שנמצא המסך עם הרשימות שעושה זיווג דהכאה ומקבל על מנת להשפיע, למטה מהמקום הזה.

תלמיד: למה המילוי הוא אותיות ולא טעמים נגיד?

אותיות אלו כלים, רצונות, ומה שממלא את הכלים אלו אורות. האורות מתבהרים לנו במילויים שגם אותם רושמים באותיות. מזה מגיע כל הכתב שלנו. בהתחלה זה היה הכתב שאנחנו רואים אותו כאן, כתב עברי, ואחר כך ממנו התפתחו כל הכתבים האחרים. יש ספר על תולדות הכתב של חוקר רוסי בשם איסטרין, הוא פחות או יותר כתב נכון, שהכול מגיע מהכתב העברי.

שאלה: האם לכל מדרגה יש ה-ו-י-ה משל עצמה?

כן. ה-ו-י-ה נשארת ה-ו-י-ה, המילויים הם שונים.

תלמיד: מה זה אומר י-ה-ו-ה?

חמישה חלקים ברצון לקבל שיכולים לעבוד יחד בעל מנת להשפיע לבורא. לכן כשהם מתחברים נכון ופועלים נכון, הם הופכים להיות לפרצוף, זאת אומרת למבנה רוחני שבו יכול להתלבש אור, כלומר יכול להיות גילוי הבורא.

תלמיד: הוא כותב שלכל ה-ו-י-ה יש מילוי אחר, מה זה אומר?

ה-ו-י-ה שזה י-ה-ו-ה, זה המבנה של כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות של הפרצוף, שבו לפי העביות והמסך יש אור חוזר אחר, ולפי זה יש מילוי אחר.

תלמיד: שאלת אם יש הצעות לשינויים לגבי הלימוד בצהריים. אני חושב שאנחנו בעצם מושכים את שיעור בוקר לצהריים.

מה אתם ממליצים?

תלמיד: אולי לחזור למה שעשינו בעבר, פעם נתת הסבר על הזוהר, על תהילים, על פרשת השבוע. קצת לפתוח את הדברים כי הלימוד חוזר על עצמו כל הזמן.

הכול תלוי בכם. אין לי מה להוסיף חוץ ממה שאני אומר. אתם כבר לומדים הרבה זמן, עברתם הרבה שיעורים, גם הקדמות, גם איגרות, גם זוהר, כל מה שאתם רוצים אפשר ללמוד. גם אני לא מרוצה ממה שקורה בשיעור הצהריים, אנחנו יכולים להקדיש שעה כזאת למשהו מיוחד.

קריין: כל מי שיש לו הצעה גם לגבי פורמט השיעור וגם לגבי תוכן השיעור, לכתוב ל boardworldkli@gmail.com ואנחנו ניקח את כל הפניות בחשבון.

כן, אני מאוד מעוניין שזה יהיה לפי הרצון שלכם כי אז גם אתם תשתתפו, אחרת השיעור הזה יכול להיגמר.

שאלה: אמרת שה”תוך” זה מה שאנחנו יכולים לקבל על מנת להשפיע, לעבוד עם זה, וה”סוף” זה מה שלא יכולים. אבל לפני כן גם אמרת שיש כאלו שהיו רוצים אבל לא מסוגלים. איך נקראת ההבחנה הזאת?

כל הרצון שלנו נמצא בראש הפרצוף, ואנחנו מחלקים אותו לפי החשבון שלנו לתוך ולסוף, חלק שאני יכול לעבוד בו בעל מנת להשפיע, וחלק שאני לא יכול לעבוד בו בעל מנת להשפיע. האם יש עוד רצונות שלא כלולים בשניים האלה? האם יש עוד רצון שלא יכול להיות בתוך ובסוף?

תלמיד: לפני כמה שבועות אמרת שניתן לחלק את כל הרצונות לשלושה חלקים, אלה שאפשר לקבל על מנת להשפיע, אלה שלא, ואלה שהיו רוצים אבל לא מסוגלים. האם אפשר לעבוד עם זה, לאחוז בזה?

אני לא מבין איך אתה מחלק. אולי דיברתי על זה כך שזה יצא בין המילים.

את כל הרצונות שמתגלים בראש הפרצוף אנחנו יכולים לחלק לאלו שיכולים להיות בכוונה על מנת להשפיע ולאלו שלא יכולים להיות בכוונה על מנת להשפיע, בפרצופים האלה של גלגלתא ובכל הפרצופים של העולמות, זה בינתיים. אחר כך יהיו עוד פרצופים שבהם יהיה רצון לקבל והוא יהיה שבור, וכן הלאה, אבל זה כבר יבוא אחר כך.

בינתיים, היה צמצום במלכות דאינסוף, היא הצטמצמה, ואז היא מחליטה מה היא עושה עכשיו והיא מתחילה לגלות בה רצון מצומצם. את הרצון המצומצם היא מתחילה לפתוח לשני חלקים, ואין יותר, לחלק שבו היא יכולה לעבוד בעל מנת להשפיע, ולחלק שבו היא לא יכולה לעבוד בעל מנת להשפיע. אין חלק שנמצא בעל מנת לקבל, כי הצמצום היה על כל המלכות דאינסוף.

תלמיד: גם אז אמרת שניתן לחלק לא לשלושה חלקים אלא לשני חלקים, כדי שיהיה קל יותר. נגיד שבמהלך היום אני הולך להתבונן בעצמי ובצורה כזאת לחלק את הרצונות שלי לשניים, מה לעשות עם זה?

אתה צריך תמיד למיין את עצמך לשני חלקים, לחלק שאתה יכול להשתמש בו לטובת הבורא, או לטובת הקבוצה כדי שיהיה לך יותר ברור, ולחלק שאתה לא יכול להשתמש לטובת הקבוצה ובו אתה לא משתמש. יש לנו אפשרות אחת והיא להשתמש ברצון שלנו רק לטובת הקבוצה, וזה במקום להגיד לטובת הבורא כדי שיהיה יותר ברור.

(סוף השיעור)