TIFERET: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Introduction to the Book Panim Meirot uMasbirot

שיעור בוקר 20.07.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 133,

הקדמה לספר “פנים מאירות ומסבירות”

זו הקדמה ידועה מאוד של בעל הסולם. הוא התחיל מזה שכתב פירוש על ספר “עץ חיים” של האר”י שהוא “פנים מאירות ומסבירות”, וזו תוספת לתלמוד עשר הספירות, לכן ההקדמה הזאת היא מאוד חשובה.

נתחיל ללמוד אותה ובדרך נעבור על הרבה דברים שלא תמצאו באף מקום אחר.

הקדמה לספר “פנים מאירות ומסבירות”

אות א’

“בשלהי עוקצין לא מצא הקב”ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר ה’ עוז לעמו יתן ה’ יברך את עמו בשלום. ויש להשכיל בו רבות:

א. מאין הוכיחו שאין יותר טוב לישראל מהשלום.

ב. שבהכתוב מפורש שהשלום היא הברכה בעצמה, שכתוב נתינה בעוז וברכה בשלום ולדבריהם היה לו לומר נתינה בשלום.

ג. למה נתחבר מאמר הזה לסיום הש”ס. גם צריך להבין פי’ המלות דשלום ועוז, והורתם.

וכדי לפרש מאמר הזה על תכנו האמיתי, מוכרחין אנו לבוא בדרך ארוכה. כי עומק לב בעלי הגדה לאין חקר. ובצדק דיבר הרב בעל אפיקי יהודא ז”ל, בפירוש דברי חז”ל, על הפסוק, סמכוני באשישות אלו הלכות, רפדוני בתפוחים אלו הגדות, ופירשו ז”ל, כי כל עניני התורה והמצוה, יש בהם נגלה ונסתר, כמוש”כ תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבר על אופניו, אמנם ההלכות דומין לאשישי יין, אשר הנותן לחבירו מתנה גביע כסף עם יין, הרי תוכו וברו שניהם חשובים, שהרי גם הגביע יש לו ערך בפני עצמו, כמו היין שבתוכו, משא”כ ההגדות, המה נמשלים לתפוחים, שתוכו נאכל וחיצוניותו נזרקת, שאין להחיצוניות ערך של כלום, ונמצא כל הערך והחשיבות רק בהפנימיות והתוך. וכן בדברי הגדה אין בהפשטיות הנראה לעינים שום מובן וחפץ, זולת בתוכן הפנימי הגנוז בהדברים, שאינם נבנים אלא על אדני חכמת האמת, המסור ליחידי סגולה, עכ”ל בשינוי לשון.”

כאן בעל הסולם מביא לנו כמה התרשמויות מדברי התורה הכלליים. אלו דברים שאנחנו עדיין לא יכולים לדון עליהם ולהבין אותם, וגם לא חשוב לנו, אנחנו רחוקים מזה.

“ומי יהין להוציא זה מלב ההמון, ולברר דרכיהם, שאין השגתם שלימה גם בשני חלקי התורה הנק’ פשט ודרוש. אשר סדר ד’ חלקי התורה פרד”ס לפי דעתם, שמתחילה מבינים הפשט, ואח”כ הדרוש, ואח”כ הרמז, ובסוף הכל מבינים הסוד. אמנם איתא, בסידור הגר”א ז”ל שתחילת ההשגה מתחלת מהסוד, ואחר שמשיגין חלק הסוד שבתורה, אפשר להשיג חלק הדרוש ואח”כ חלק הרמז ואחר שזוכה האדם להשתלם בג’ חלקי התורה האלו על בוריים. אז זוכה להשיג חלק הפשט שבתורה ע”כ. והיינו דאמרו ז”ל במסכת תענית זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם מות ע”כ. כי לזכיה גדולה אנו צריכים להבין בפשטי המקראות. להיותינו מחוייבים להשיג מקודם ג’ החלקים שבפנימיות התורה, אשר הפשט מלביש אותם, והפשט לא יופשט, ואם עדיין לא זכה לזה, לרחמים גדולים הוא צריך שלא יהיה נעשית לו סמא דמותא [סם המוות] ח”ו, ולאפוקי מטענת המתרשלים בהשגת הפנימיות, ואומרים בלבם דיינו בהשגת הפשט, והלואי שנשיג אותה, והיינו שמחים בחלקינו, שדבריהם דומים למי שרוצה לעלות על המדרגה הרביעית, בטרם שיפסוע על ג’ מדרגות הראשונות.”

נגיד כמה מילים על מה שעכשיו שמענו. קודם כל זו הקדמה מאוד מיוחדת, וכמו שאנחנו רואים זו הקדמה לספר “פנים מאירות ומסבירות”, שכך מגדיר אותה בעל הסולם. הוא מתחיל אותה בפנייה לאנשים שלומדים ספרי תורה, תלמוד ועוד, שקועים בזה, ולחכמת הקבלה הם לא מגיעים. הוא רוצה לעורר אותם ללימוד חכמת הקבלה, כי זו בעצם המטרה, לכן הוא כותב. הוא מסביר כאן שמכל המקראות, מכל המקורות האוריגינליים של חכמת התורה אנחנו לא יכולים להבין את התורה אם אנחנו לא לומדים את חכמת הקבלה. בסופו של דבר זה מה שהוא כותב.

את התורה, את מה שכתוב, כולם מכירים, זה ספר לא כל כך גדול. מדובר שם על יחסים בין בני אדם, על אברהם, יצחק, יעקב, על כל מיני אירועים ששייכים לאומה הקטנה שהייתה שם וכן הלאה, וזה כתוב בצורה כזאת שכולם חושבים שזה סיפור. את הסיפור הזה אפשר לקרוא ואפילו לילדים, כך לומדים אותו וכך קוראים אותו, והאנושות קיבלה את זה בכל מיני צורות ודיברה על זה הרבה.

אבל אנשים חכמים אומרים אחרת, הם אומרים שבסיפור הזה יש קוד, שהסיפור בעצמו הוא קוד בלבד, ואין בו שום דבר שמספר על העולם הזה אומנם כביכול מסופר עליו. אלא מדובר על ההנהגה של כל המציאות, של כל היקום, כולל כל הכוחות, על כל מה שהיה, הווה ויהיה, על כל מי שנמצא שאנחנו רואים ולא רואים, מרגישים ולא מרגישים, על הכול. כי מדובר על הבורא, על כוח עליון שהוא למעלה מהעולם שלנו עם כל העולמות האחרים שעוד לא גילינו, ועל היחס שלו כלפי כל הבריאה, והעיקר הוא, איך הבריאה הזאת יכולה להגיב נכון על מה שהיא מרגישה בקיום שלה. היא יכולה לשנות את עצמה בצורה כזאת שהיא מתחילה דרך כל ההסתרות האלה, דרך כל העולמות והמרחקים, להגיע למצב שהיא מגלה את הכוח העליון שמקדם אותה, שמנענע אותה, והאנשים שמגלים זאת יכולים לשנות את המציאות שלהם. זו בעצם המטרה.

המקובלים אומרים שהכול בידינו, ועלינו רק להבין מהי התורה, שהיא קוד. בימינו אנחנו כבר מבינים יותר מה זה קוד, זה כמו במחשב שיש בו שפת מחשב, ובעזרת השפה הזאת אנחנו יכולים להבין ולדבר עם המחשב, כך על ידי התורה, היא קוד. אומנם זה ספר לא פשוט, אבל אם אנחנו את הספר הזה פותחים נכון, קוראים נכון, אנחנו יכולים להיכנס למחשב של כל המציאות, להיכנס בו ולהפעיל את עצמנו ואת כל המציאות על ידי הקוד הזה.

לכן בעל הסולם כותב, שאומנם קוראים אבל ככל שמבינים עדיין לא מבינים כלום, והאמת שהם לא יכולים להפעיל כלום ולא יכולים להשפיע על גורלם. ומה צריכים? את חכמת הקבלה צריכים.

אות ב’

“אמנם לפי”ז צריכים להבין ההעלמה הגדולה הנוהגת בפנימיות התורה, כמש”א במסכת חגיגה אין דורשין במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד. וכן כל הספרים המצויים לנו במקצוע הזה, חתומים וסתומים לעיני כל ההמון לא יבינו זולת השרידים אשר ה’ קורא אותם, בהיותם כבר מבינים את השרשים, מדעתם, ובקבלה מפה אל פה.” זאת אומרת שאי אפשר להבין מה כתוב בספרי התורה, אלא אם מקבלים הסבר ממקובל מוסמך, שיודע ומבין ויכול להכין אותם להבנה. “אשר הוא תמיה רבתי איך מונעים תהלוכות החכמה והתבונה מקרב העם אשר הוא כל חייתם ואורך ימיהם, ולכאורה הוא עון פלילי שע”כ אמרו ז”ל במדרש רבה בראשית על אחז שע”כ נקרא אחז בשביל שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו’, דע”כ גדלה אשמתו וכו’. וכן חוק הטבע אשר עינו של אדם צרה, להאציל מהונו ורכושו לאחרים, אבל כלום יש לך מי שעינו צרה, מלהאציל מחכמתו ותבונתו על אחרים, ואדרבה ביותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ומכ”ש בתורת ה’ וחפצו ית’.”

זאת אומרת, הוא אומר, בקיצור במילים פשוטות, אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להגיע למצב שאנחנו פותחים את התורה, כי אחרת אנחנו סובלים ולא מבינים מה נדרש, מה הטבע דורש מאיתנו, למה אנחנו קיימים. מילא החיות, דומם, צומח, חי, לדרגות האלה אין שאלה, הם חיים מפני שחיים, זהו. אבל למי שנמצא בדרגת האדם, אדם שיש לו בכל זאת שורש פנימי להגיע להבנת הבורא, להבנת הגורמים שלו, להבנת הגורל שלו, הוא נמצא במבוכה ולא יודע למה, בשביל מה, לשם מה הוא סובל, מה יש לו בחיים שלו, מי מנהל אותו, ממה הוא תלוי ובמה הוא תלוי וכן הלאה.

זאת אומרת, האנשים שמתפתחים לדרגה כזאת הם כבר מתחילים ממש להיות בשאלות גדולות ללא תשובה. ואיפה יקבלו תשובה?

“אמנם כן אנו מוצאים תעלומות בחכמה, אפילו בחכמים החיצונים, בדורות שעברו. ואיתא בהקדמתו של הר”מ בוטריל ז”ל לפירושו על ספר יצירה, מאמר בשם אפלטון שהזהיר לתלמידיו כלשון הזה “אל תמסרו החכמה למי שאינו יודע מעלתה”, וכן הזהיר אריסטו “אל תמסרו החכמה למי שאין ראוי לה פן תחמסוה” והוא ז”ל פירשו, אשר אם החכם מלמד חכמה למי שאינו הגון לה, הוא חומס את החכמה ומשחיתה, עכ”ל.” כתוב בהמון מקומות שאסור סתם לפתוח את חכמת הקבלה, החכמה האמיתית, הפנימית. מה זה נקרא חכמת היקום שכולה רשומה בספר התורה. אלא מי שנולד בדרגה שהוא לא דורש יותר – אל תפתח לו. מי שרק מאוד מאוד רוצה ומיועד להבין ולהרגיש את הסוד של כל היקום – לו תפתח. “ולא כן עושים חכמים החיצונים שבדורותינו, אלא אדרבא מתאמצים להרחיב שערי חכמתם לכל מרחבי ההמון, בלי שום גדרים ותנאים. ולכאורה יש טענה גדולה על חכמיהם הראשונים, שסגרו דלתי חכמתם על קומץ קטן מיחידי סגולה, שמצאו מוכשרים אלי’ ומרבית העם עזבו לגשש קיר.”

זה בעצם מה שאנחנו רואים בימינו, בזמננו. אפשרי לכולם להיכנס ולהתחיל ללמוד את כל החכמות בעולם ואין לזה שום הגבלה. ואז הוא מסביר לנו הלאה.

אות ג’

“ואסביר הענין, כי ד’ מפלגות אנו מבחינים במין המדבר, במדרגה זה על זה, שהם. המון עם, גבורים, עשירים, חכמים, והם שוים בערך, לד’ מדרגות שבכלל המציאות, הנקרא:

א. דומם,

ב. צומח,

ג. חי,

ד. מדבר.

אשר הדומם, מוכשר להוציא ג’ הסגולות, צומח, חי, מדבר, ואנו מבחינים ג’ ערכים, בכמות הכח מהמועיל והמזיק שיש בהם.

כח הקטן שבהם, הוא הצומח, כי הגם שפעולת הצמח, בקרבת המועיל שלה ובדחית המזיק לה דומה, למין האדם והחי, אמנם אין בה הרגש נבדל לענין זה אלא כח כללי משותף לכל מיני הצמחים שבעולם, שפועל בהם מלאכה הזו.

נוסף עליהם מין החי, שבכל בריה ובריה בפני עצמה יש הרגש פרטי לעצמו, לקרבת המועיל ולהרחקת המזיק, ויוצא לנו בזה, ערך בעל חי פרטי אחד, משתוה עם ערך כל מיני הצמחים שבהמציאות כי זה כח המרגיש בברורי מועיל ומזיק, שישנם לכללות כל מין הצומח, נמצא בבריה פרטית אחת ממין החי נבדל ברשותו לעצמו. והנה כח המרגיש הזה הנוהג במין החי, הוא מוגבל מאד במקום ובזמן, להיות ההרגש אינו פועל בריחוק מקום כחוט השערה מחוץ לגופו, וכן אינו מרגיש מחוץ לזמנו, כלומר, בעבר ובעתיד, אלא באותו רגע שהוא דבוק בה לבד.

נוסף עליהם מין המדבר, המורכב מכח המרגיש וכח השכלי יחד ולפיכך אין כחו מוגבל בזמן ומקום, לקרבת המועילו ולהרחקת המזיק לו, כמו מין החי, והוא בסיבת המדע שלו, שהוא ענין רוחני, שאינו מוגבל בזמן ומקום, ויכול להשכיל בכל הבריות למקומותיהם בכל המציאות, וכן בעוברות ועתידות משנות דור ודור, ונמצא ע”כ, ערך איש פרטי אחד ממין המדבר, משתוה עם ערך כללות הכחות, שבמין הצמחים ומין החי, שישנם בכל המציאות בזה הזמן, וכן בכל הדורות שעברו, להיות כחו מקיף אותם, וכולל בפרטיותו עצמו, לכל כחותיהם יחד.

ומשפט הזה נוהג ג”כ בד’ המפלגות שבמדרגת מין האדם דהיינו המון עם, עשירים, גבורים, חכמים”.

זאת אומרת, יש לנו בכל המציאות דומם, צומח, חי, מדבר. כל דרגה יותר עליונה כוללת בתוכה את כל הדרגות הקודמות ולכן האדם כולל בתוכו את הכול וכך אנחנו יכולים הלאה לדון על מין המדבר, כי אם אנחנו מתקנים את מין המדבר אנחנו מתקנים את כל הבריאה. זה בעצם מה שאנחנו צריכים להוציא מזה.

שאלה: ארבע הדרגות של המון העם, עשירים, שליטים, חכמים, המדבר, אתה אומר שבעיקר יש לתקן את דרגת המדבר וכל היתר יסתדר. איך זה?

מפני שאנחנו בתוכנו כוללים את כל הדרגות האלה, דומם, צומח, חי, מדבר. אם אנחנו מתקנים את דרגת המדבר אנחנו אוטומטית כוללים את כל הדרגות היותר נמוכות.

שאלה: מה מגן שהחכמה לא הופכת להיות סם המוות?

כל דבר שאנחנו בזמננו יכולים להשתמש על ידי הרצון לקבל ועל ידי הרצון להשפיע. אם אנחנו משתמשים על ידי הרצון לקבל זה לרעת כולם, אם על ידי רצון להשפיע – לטובת כולם. לכן זה לא עניין של החכמה, זה עניין של השימוש, שהוא תלוי באדם.

שאלה: למה דווקא השלום הוא הברכה, מה זה שלום?

שלום זה שלמות. אני משלים, אני מחבר את כל חלקי הבריאה יחד לשורש אחד, זה הבורא.

שאלה: למה הכוונה, “ההגדות, המה נמשלים לתפוחים, שתוכו נאכל וחיצוניותו נזרקת”?

הגדות זה הסיפורים, אבל סיפורים לא מדויקים, כמו אגדות שאנחנו מכירים מספרי הילדים. לא מדובר בצורה ברורה מה כתוב, אלא רק ברמז ולכן קשה להבין ויש בהם דווקא סודות גדולים נסתרים – בצורה כזאת על ידי המקובלים.

שאלה: מדוע הצפינו החכמים את התורה?

כדי לתת לאדם בהדרגה להתקדם מאפס למאה אחוז של השגת הבורא.

קריין: ממשיכים מהקטע “ומשפט הזה”.

“ומשפט הזה נוהג ג”כ בד’ המפלגות שבמדרגת מין האדם דהיינו המון עם, עשירים, גבורים, חכמים, דודאי כולם באים מן המון העם, שהם הדרגה הא’, ע”ד הכל היה מן העפר, ואמנם ודאי כל מעלתה, וזכות קיומה של העפר, הוא לפי ערך ג’ הסגולות צומח, חי, מדבר, שהיא מוציאה מתוכה. כן ישוער מעלת ההמון עם, כפי הסגולות שמוציאים מתוכה, דע”כ מתחברים גם המה בצורת פני אדם. ולמען זה, הטביע השי”ת, בכללות ההמון, ג’ הנטיות, שנקראים קנאה, ותאוה, וכבוד, שבחמתם מתפתח ההמון דרגה אחר דרגה, להוציא מקרבו פני אדם שלם.”

יש מסה גדולה של בני אדם שלכל אחד מהם יש נטיות מתוך האגו לקנאה, לתאווה ולכבוד ובאמצעותן הם יכולים להתפתח, ולהגיע על ידי שלוש הנטיות הללו, קנאה תאווה וכבוד, להיות בני אדם מפותחים. אמנם לא רואים בתכונות האלה של קנאה, תאווה וכבוד תכונות נעלות אלא תכונות אגואיסטיות, אבל דווקא במי שהן קיימות יותר הוא מתפתח יותר, ומגיע למצב שיכול להבין שהוא חייב לתקן את עצמו ולהגיע לדרגת אדם, הדומה לבורא. כמו שכתוב, “כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו”.

והנה ע”י נטית התאוה, מוציאים מתוכם את העשירים, שהמובחרים מהם ברצון חזק, וגם תאוה להם, נמצאים מצטיינים בהשגת העשירות, שהמה דרגה הראשונה להתפתחות ההמון, ובדומה לדרגת הצומח, שבכלל מציאות, אשר כח נכרי מושל עליהם, להנטותם לסגולתם, שהרי כח התאוה במין האדם, כח זר הוא, ומושאל ממין החי.” על ידי נטייה לתאווה, מהבהמה מתחיל להתפתח לאדם.

וע”י נטיית הכבוד, מוציאים מתוכם את הגבורים אנשי השם, המה המושלים בבית הכנסת, ובעיר וכדומה, שבעלי רצון החזק שבהם, וגם נטיית הכבוד להם, נמצאים מצטיינים בהשגת ממשלה, והמה דרגה הב’ להתפתחות ההמון, ובדומה לדרגת מין החי שבכלל המציאות, אשר כח הפועל שבהם, כבר מצוי במהותם בפני עצמם, כאמור לעיל שהרי נטיית הכבוד, נבדלת היא למין האדם בפני עצמו, ועמה חפץ הממשלה, כמו”ש כל שתה תחת רגליו (תהילים ח, ז).” המדרגה השנייה, אחרי הנטייה לתאווה זו תאווה לכבוד.

וע”י נטיית הקנאה מוציאים מתוכם את החכמים, כמש”א ז”ל קנאת סופרים תרבה חכמה, שבעלי רצון חזק, ונטיית הקנאה להם, נמצאים מצטיינים בהשגת חכמה ומושכלות, ובדומה, לדרגת מין המדבר שבכלל המציאות, אשר כח הפועל שבהם, בלתי מוגבל בזמן ומקום אלא כללי ומקיף לכל פרטי העולם, ולכל הזמנים, כאמור לעיל, וכן מטבע אש הקנאה הוא כללי ומקפת לכל המציאות, ולכל הזמנים כי זהו משפט הקנאה, שבאם שלא היה רואה זה החפץ אצל חברו, לא היה מתעורר לחשוק אליו כל עיקר, ונמצא שאין הרגשת החסרון מתוך מה שחסר לו, אלא מתוך מה שיש לחבריו, שהמה כל בני אדם וחוה, מכל הדורות, אשר ע”כ, אין קצה לכח הפועל הזה, וע”כ מוכשר לתפקידו הנשא והנעלה.” הנטייה הכי גדולה היא הנטייה לכבוד. קנאה תאווה וכבוד.

“אמנם הנשארים בלי שום סגולה, היא, מפני שאין להם רצון חזק, וע”כ כל ג’ הנטיות הנזכרים, משמשים להם יחד בערבוביא, לפעמים מתאוים, ולפעמים מתקנאים, ולפעמים חושקים כבוד, ורצונם נשבר לרסיסים, ודומים לקטנים, שכל מה שרואים חושקים, ולא יעלה בידם, מהשגה של כלום, ולפיכך יהיה ערכם כמו קש וסובין, הנשארים אחרי הקמח.

ונודע שכח המועיל וכח המזיק, עולים בקנה אחד, כלומר, כמה שמסוגל להועיל, כן מסוגל להזיק, ולפיכך כיון שאדם פרטי אחד, עולה כחו על כל הבהמה והחי מכל הדורות והזמנים כנ”ל, כן כח המזיק שבו עולה על כולנה. וע”כ כל עוד שאינו ראוי למעלתו, באופן שישמש בכחו רק להועיל, לשמירה יתירה הוא צריך, שלא יקנה מדה מרובה ממעלת האדם, שהיא החכמה והמדע. ולמען זה הסתירו החכמים הראשונים את החכמה, ממרחבי ההמון, מפחד שלא יארע להם תלמידים שאינם הגונים, וישמשו עם כח החכמה, להרע ולהזיק, ונמצאים פורצים בתאותם ופראיותם הבהמית, בכחו הגדול של האדם, ויחריבו את הישוב כולו.

ואחר שנתמעטו הדורות, וחכמיהם בעצמם החלו לחשוק לשני שולחנות, לאמור לחיים טובים גם לחומריותם, ולכן נתקרבה דעתם גם לההמון, ויסחרו עמהם, ומכרו החכמה באתנן זונה ובמחיר כלב, ומאז נהרס החומה הבצורה, אשר שתו עליה הראשונים, ויחמסוה להם ההמונים, והפראים, מלאו ידיהם בכח אנשים, והחזיקו בחכמה ויקרעו אותה, חציה ירשו המנאפים, וחציה למרצחים, וישימוה לחרפה לדראון עולם, כיום הזה”.

ההתפתחות מגיעה למצב שאנשים רוצים רק לטובת עצמם, ולכן אסור לפתוח להם את סודות העולם כי הם יכולים להשתמש בהם לרעתם. תארו לעצמכם שיש כוחות יותר גדולים מפצצות האטום שנמצאות היום בידי כל מי שרוצה, ולכן חכמי הזוהר, המקובלים, הסתירו את החכמה ולא פתחו אותה בפני כולם.

השאלה היא, אז איך אנחנו עושים את זה? בהמשך בעל הסולם מסביר את זה. למה הוא רוצה להגיע בסופו של דבר? למסקנה שאנחנו חיים במצב שכל מה שיש בעולם הגשמי בעצם גילינו, ואנחנו לא יכולים להשתמש בזה בצורה נכונה, אנחנו עלולים להרוס את העולם. ואם אנחנו רוצים לשמור עליו, אנחנו חייבים דווקא לפתוח את חוכמת הקבלה כדי שאנשים יבינו היכן הם נמצאים ואיך הם יכולים לנהל את העולם ולהגיע למצב שאף אחד לא יפריע לאחר, לכל אחד יהיה עולם ומלואו, וכל האגו שלנו יקבל את המילוי שלו רק בכוונה על מנת להשפיע. לזה הוא מתקדם ומגלה בסופו של דבר.

שאלה: כתוב “שאין להחיצוניות ערך של כלום, ונמצא כל הערך והחשיבות רק בהפנימיות והתוך”. מה זה חיצוניות ומה זה פנימיות אם כך?

שבכל חכמה יש פנימיות וחיצוניות כמו בכל דבר בעולם, ואנחנו צריכים להשתוקק יותר להבין את פנימיות הדברים.

שאלה: מה זה אומר ש”מרבית העם עזבו לגשש קיר”?

הכוונה שהמקובלים סגרו את חכמת הקבלה ולא נתנו לעמך לעסוק בה. ההיפך, הם אמרו לכולם שלא כדאי ללמוד. למה? כי ישנה תקופה שאנשים עוברים בהתפתחות הגשמית, החומרית וכל עוד הם נמצאים בהתפתחות הגשמית עדיף לא לבלבל אותם.

תלמיד: זה אומר שלמעשה אנחנו בתקופה אחרת?

כן.

שאלה: אם אנחנו רוצים שהעולם ידע שהתורה היא שפת קוד פנימית, האם לא כדאי אולי שנלמד את פרשת השבוע איתך?

לא. בפרשת השבוע יש דברים קשים מאד שדורשים הרבה הכנה כדי להבין אותם.

שאלה: האם אפשר להגיד שהקיבוצים והקומוניזם זה בלבול שנוצר מפני שניסו להשתמש לא נכון בחכמה?

היו נטיות טובות ויפות שהתעוררו בבני אדם, אבל ללא תיקון האגו ודאי שאלו דברים הרסניים.

שאלה: מה זה אומר להיות ראויים לחכמה?

להיות ראויים לחכמה, הכוונה לאלו שרוצים להשיג את החכמה ולהשתמש בה לתיקון העולם.

(סוף השיעור)