BINAH: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. The Meaning of Conception and Birth

שיעור בוקר 17.07.2022– הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 51, מאמר “סוד העיבור – לידה”

קריין: “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 54. מאמר “סוד העיבור – לידה”, ממשיכים מכותרת: “סיום ולידה”.

סיום ולידה

“ותדע מכל זה, אשר הכלל משתוה תמיד עם הפרט, שהשי”ת בעצמותו, לא ירגיש את הריבוי, שהוא תמיד בסוד רשות היחיד, ותקיש טובת הכלל מהפרט.

וכמו שמציאותו ולידתו של הפרט, אשר ערך השי”ת, מכח הטבע, הוא נבחן מעת לידתו וביאתו למקום שהכין השי”ת בעדו, שנקרא עולם הזה, נבחן שדאג בעדו שיפול לידי אוהבים נאמנים, שיטפלו בו ויבריאו אותו וידאגו לכל צרכיו בתכלית המסירות והאהבה.

כן הכלל כולו, אם רוצה להולד ולצאת לאויר העולם מתוקן בעד הכלל כולו, אז יש לדאוג שהילד הכללי הזה, יפול אצל הורים נאמנים שיאהבו אותו במסירות נפש, לא פחות מאבא ואמא – והיינו על-ידי המצוה של אהבת זולתו. בדומה להכנה של מתן תורה.

אולם כאן נעסוק רק במין האדם בלבד. ונראה כמה מן הנועם והטוב אשר מלאכת השי”ת מסדרת אותו בדבר מציאותו, שיתקיים עד שראוי להקרא, בצורת אדם הפועל, וכשנקח את סדר קיומו עצמו, כמה מן המאוס ואיום נמצא בו, בכל אשר יפנה ירשיע, וכל זכות קיומו נבנה על חורבן חברו.”

תלמיד: נשמע לא טוב, מצב רע.

מה זה לא טוב? כל מה שהבורא ברא הוא ממש כנגד השלמות, ואז כשנתקן יהיה לנו עוד יותר טוב.

שאלה: אתמול קראנו על “לידת האנושות המאושרת”, ומאז אני מחכה לשמוע ממך איפה האנושות המאושרת הזאת, מתי היא תיוולד?

היא כבר קיימת, “סוף מעשה במחשבה תחילה”. העבודה שלנו היא רק לגלות את כל הדברים האלה שלפנינו. אין משהו בבריאה שאנחנו צריכים ממש להקים, לבנות ולעשות, עלינו רק לגלות. כל המצבים האלו מההתחלה ועד הסוף קיימים ונמצאים באין סוף, ומשם אנחנו, לפי הנכונות, ההכנה שלנו, צריכים רק לקבל אותם ועל ידי כך להתקדם.

תלמיד: אבל מתי נרגיש את זה מהצד שלנו?

כשתהיה מוכן. “חוק נתן ולא יעבור”, מה אתה יכול לעשות? במידה שאתה מתאים לאין סוף, אתה מקבל איזה חלק, פרגמנט מהאין סוף.

תלמיד: הוא נותן פה דוגמה על ילד שהבורא הכין לו.

הבורא הכין, אבל אתה בעצמך, לפי הנכונות, לפי המסך שלך, חותך מאותה הצורה השלמה שהבורא עשה, מ”סוף מעשה במחשבה תחילה” את החלק, את הפרוסה שאתה מסוגל לסבול בעל מנת להשפיע, ואותה מדרגה הופכת להיות העולם שלך. אף אחד לא אשם, הכול נמצא לפניך וניתנה לך בחירה.

שאלה: הוא אומר שצריך להגיע לאבא ואימא במסירות נפש, ומצד שני הוא אומר שהוא נמצא במצב איום ומרשיע. למה ההפכים האלה?

“כיתרון אור מתוך חושך”, אתה כנברא לא יכול לזהות שום דבר בהבחן אחד, בתכונה אחת. מה אתה רואה באור לבן? כלום, אפילו את האור הלבן אתה לא רואה. אתה יכול לראות רק אם יש קונטרס, זה כנגד זה, ואז במידה ובין הדברים האלה, לא חשוב כמה, שניים או מיליון, יתגלו הבחנות מסוימות, אותן הבחנות שתתפוס הן בשבילך כבר מציאות בה תוכל להתקיים, להתקשר, להתקרב לזה, להתרחק מזה, לעשות משהו עם זה או עם זה, ואז במידה הזאת תרגיש שאתה קיים. איך אחרת? תציעו לי לברוא את העולם בצורה אחרת. אני אפוטרופוס של הבורא, אני מוכן, בבקשה, תבואו עם כל הטענות. תחשבו.

שאלה: הוא אומר “אם רוצה להולד ולצאת לאויר העולם מתוקן בעד הכלל כולו, אז יש לדאוג שהילד הכללי הזה, יפול אצל הורים נאמנים שיאהבו אותו במסירות נפש, לא פחות מאבא ואמא”. מה הוא רוצה להגיד לי פה בעצם?

הוא רוצה להגיד שהבורא הכין לך הכול ונתן לך מטפלים נאמנים, אבא ואימא רוחניים, הדואגים רק לך ומייצבים סביבך את כל העולם, כמו הורים המסדרים בחדרו של ילדם האהוב את כל מה שהוא צריך, הכול בשבילו, כך העולם בשבילנו. ולא לחשוב שהעולם מסודר דווקא נגדנו, שהוא חשוך, עוין וכן הלאה, לא, הכול מסודר לפי המבנה הפנימי שלנו, ואנחנו צריכים על פני ההתחברות הזאת עם העולם החיצון, להשתנות, עד שנראה שהעולם החיצון הוא עולם אין סוף המלא אור, ואין שום דבר חוץ ממנו. הבורא מגלה וממלא את כל המציאות.

תלמיד: למדנו המון על שבירה, איפה השבירה פה? אם יש הורים כאלה טובים ונחמדים, אז אני אישית לא מרגיש שיש לי אבא ואימא שאוהבים אותי.

כדי שאתה כנברא תגלה מה זה טוב, אתה חייב לעבור את כל השלבים בהכרת הרע.

תלמיד: הוא אומר, “והיינו על-ידי המצוה של אהבת זולתו.” אז לא בדיוק כתוב כאן מה שאתה אומר לי, אהבה, אימא ואבא, כי בעצם אני מוצא רק שבירה. בעולם הגשמי אולי היו לי הורים טובים, אבל בעולם הרוחני, לא הרגשתי שהסביבה אהבה אותי כל כך.

מטפלים בך כל הזמן, אבל אתה לא מצליח לראות את זה. כל הזמן מטפלים ומטפלים לטובה.

תלמיד: ואיך אצליח לראות את מה שאתה אומר?

אני מבין אותך. אתה עוד איכשהו, אבל ישנם אנשים הסובלים כל כך בעינינו הגשמיות שאי אפשר להצדיק את הבורא, ממש כאלו אסונות ואיומים ובכלל כל מה שקורה בעולם. ולאט לאט נגיע למצב שנוכל להצדיק את הבורא על כל דבר שמתגלה. תאר לעצמך איזה דברים גדולים ורעים אתה צריך לגלות ולהצדיק כדי להגיע לדרגת “צדיק גמור”.

תלמיד: למה זה צריך להיות כך? למה אני צריך כאלה מכות חזקות כדי לגלות שאבא, אימא והסביבה אוהבים אותי?

מה אתה ממליץ לי? אני האפוטרופוס.

תלמיד: תן לי קצת מכות חלשות, לא חזקות כדי להפיל אותי.

לא נכון. נותנים לך בדיוק לפי כמה שאתה יכול לסבול וללמוד. בדיוק לפי זה.

תלמיד: למה כאלה מכות שאהיה חפוי ראש, מת לגמרי, ואומרים לי תהיה כמו עוף החול, תתרומם. מה זה תתרומם? אתה אומר כל אחד מקבל את המידה שלו, אז למה חנק עד הסוף?

אבל אתה רואה שזה לא עוזר, כנראה שהמכות עדיין לא מספיקות. היום י”ז בתמוז, היום בו התחיל חורבן בית המקדש וכן הלאה, מה למדנו מכל הדברים האלה? מה עם ישראל שעבר את כל הדברים הנוראים האלה למד מהם? אתה רואה את זה עליו?

תלמיד: ממש לא.

ממש לא. אז מה לעשות?

תלמיד: האם יכולה להיות שיטה אחרת בה לא צריך להגיע לכזה חורבן?

לא, אין מה לעשות. יש את תחילת הבריאה ויש את סוף הבריאה ובאמצע בין לבין אנחנו נמצאים וחייבים לעבור את כל המצבים זה כנגד זה כדי ללמוד, כדי להשתנות.

תלמיד: אבל למה לא ברחמים, למה עד כדי כך לחנוק.

לא עד כדי כך ולא ברחמים, אני מבין שאתה יודע והתרשמת כבר מכל מיני ציורים של השואה וכן הלאה, אי אפשר להסביר את הדברים האלה בשפה אנושית. אם תסתכל על כל הבריאה תראה שלא היה אפשר אחרת, כי בלתי אפשרי שהרצון לקבל יקבל אי פעם התרשמות מהרצון להשפיע מלבד מדרך השבירות המתגברות האלה. לכן בתחילת התיקון, בתחילת הבריאה יש לנו חורבן, קדושה וקליפה מתחברות יחד ופועלות לשבור זו את זו. וכל הטבע צומח מכך שהן פועלות יחד.

תלמיד: העניין הוא שבסוף תגיד לי תצדיק את הבורא ואז תהיה מקובל.

לא, אני לא אגיד לך את זה, כי אין למי לפנות. אתה לא יכול להצדיק, אין בך כוחות.

תלמיד: אז איך אפשר להגיע להצדקת הבורא עד הסוף?

בינתיים לא, רק בסוף. בינתיים אתה נמצא באמצע הדרך, אתה לא יכול להצדיק את הבריאה.

תלמיד: בסוף נגיע?

כן. בסוף ודאי נצדיק. גמר התיקון כבר קיים ואנחנו קיימים בו, אבל אנחנו חייבים לגלות אותו בפועל.

שאלה: לא מובן, אם אחרי חורבן בית המקדש ואפילו השואה הנוראית לא למדנו כלום, אז ממה כן נלמד?

אומרים שיש עוד כמה דברים. יש מלחמת עולם שלישית ורביעית, מלחמת גוג ומגוג. יש עוד הרבה צרות לפנינו ואתה לא יכול לברוח מזה על ידי שתמות, הנשמה שלך בכל זאת תתגלגל בעוד גופים ותקבל את הצורה הסופית הנכונה.

אלא אנחנו יכולים מהמצב שלנו היום והלאה, על ידי החיבור בינינו להמתיק את המצב ואפילו לתקן אותו ולמשוך את גמר התיקון לזמנינו, לימינו. זה מה שכותבים לנו המקובלים, אנחנו נמצאים איתכם בדור האחרון, שיכול לשנות את הדברים ולא להיות כצאן לטבח.

תלמיד: מה הסאה שתגרום לישראל או לאנושות להתעורר ולהגיד, די.

ההפצה של בני ברוך, שחייבים להפיץ לכל העולם, במה תלוי העתיד הטוב של כל העולם. את זה אנחנו חייבים לעשות – אנחנו האחראים.

תלמיד: אני שואל מצד העולם, מתי הוא יהיה שותף?

העולם הוא גולם, העולם לא יכול. אלא רק במידה שהבורא אסף כמה אלפי אנשים, שהם יכולים להתרשם מכל הבריאה ומהתיקון שלה והם נמצאים אצלנו ויש עוד כמה קבוצות קטנות, ואנחנו צריכים לפעול לחיזוק שלנו ולהפצה לקהל הרחב, בכל השפות, בכל מה שרק אפשר.

תלמיד: אתה אומר “העולם הוא גולם”. באיזה נקודה הוא כבר יתחיל לדרוש בעצמו שינוי, או שאף פעם לא יבקש?

זה תלוי במה שיש בו, ברשימו המקורי ועד כמה אנחנו משתדלים, מסוגלים ומצליחים דרכנו להשפיע עליו אור עליון.

תלמיד: מה זה “להמתיק”? במצב הנוכחי שלנו, במה אנחנו יכולים להמתיק לאנשים את החיים?

בזה שבמה שהם עושים וסובלים, יש לזה מטרה והיא מצדיקה את הסבל.

תלמיד: זה שיש תוכנית, זה עדיין לא ממתיק לי את הסבל הפרטי שלי.

צריכים להשתדל. אתה רואה כמה צרות יש בעולם ואנחנו צריכים להשתדל במה שניתן לנו.

תלמיד: אמרת שיש קבוצות קטנות, חשבתי שבני ברוך זאת הקבוצה המרכזית היחידה.

לא, ישנן עוד כמה קבוצות, אני יודע עליהן קצת, אבל לא נראה לי שהם לומדים וחודרים ממש לפי הדור האחרון, לגמר התיקון, הם יותר בכיוון צורת הלמוד. יש קבוצה ליד הר מירון, ובעוד מקומות כאלה.

תלמיד: מה התפקיד של קבוצות כאלה במערכת?

תמיד היו. כשהיינו אצל הרב”ש גם היו קבוצות כאלה. יש קבוצה של שנברגר, קבוצה של גוטליב, ועוד קבוצות. אני לא מכיר כל כך, לא חשוב לי. מה שקיבלתי מהרב”ש, באותן שתים עשרה שנה כשהייתי לידו ולמדתי איתו בייחוד, זה מה שאני מוסר לכם.

קרין: פרק ו’.

ו. המתוקן והנזקק לפעולת האדם

אשר ברא אלקים לעשות

“ותדע, שהשי”ת לא הזדקק למלאכת הבריאה, אלא באותו שיעור שלא ניתן כח להאדם לפעול שם, ובדומה למלאכת העיכול, ברא השי”ת כך אשר בישול המזונות בתוך קיבתנו נעשה בלי טרחתנו.

אבל, מאותה נקודה שנמצא כח בידי האדם עצמו לפעול שם – מפני שזה כל טעם והנחת רוח של השי”ת, שרצה להנות מפעולתו. דהיינו, לפעול מין בריות שיוכלו להוסיף ולהנות ולברא דוגמתו.

אבל אינו רוצה בשום אופן לבשל הקדירה שלנו שעל גבי הכירה, בלי ידיעתינו, וזה משום, שאנו יכולים לעשות זאת בכוחותינו.

בדומה לרב ותלמיד, שכל מגמתו של הרב, הוא, לתת כח לתלמיד שיהיה כמותו, וללמד לתלמידים אחרים כמותו. כמ”כ יש להשי”ת נחת רוח שבריותיו בוראים ומחדשים דוגמתו. אשר כל כח החידוש וההתפתחות שלנו אינו חידוש באמת, אלא, מין התחקות יש כאן. ועד כמה שההתחקות מתאימה עם מלאכת הטבע – באותו שיעור נמדד שיעור התפתחותינו.

ומכאן אנו יודעים, אשר יש כח בידינו לתקן את עצמינו, קיום המציאות – כדוגמת הטבע הנעימה של המציאות. והמופת לזה הוא, שאם לא היה הקב”ה פועל שלימות השגחתו, גם בבחינה ההיא, כי “היד ה’ תקצר”? אלא הכרח הוא, שבמקום זה, שהוא תיקון עצמינו, יש לאל ידינו לתקן עצמינו.”

שאלה: בעל הסולם כותב כאן, שהבורא מקבל תענוג כשהנבראים שלו יוצרים משהו חדש דומה לו. מה אנחנו כנבראים יכולים ליצור חדש?

כשאנחנו נכנסים לתוך הבריאה עם הרצון שלנו שהיה מקולקל, וכשאנחנו מתקנים אותו אנחנו בזה מתקנים את הבריאה, מוסיפים לבריאה את היגיעה שלנו. ולכן האור שמלכתחילה מילא את כלי אדם הראשון, הוא מאיר פי תר”ך פעמים, פי שש מאות עשרים פעם יותר ממה שהיה בבריאה. זאת אומרת, כשאנחנו הופכים את הרצון לקבל שלנו לעל מנת להשפיע, ודווקא כשאנחנו פועלים נגד האגו שלנו, אנחנו בזה מוסיפים לאור כוח פי שש מאות עשרים פעם.

תלמיד: איך אנחנו הופכים את הרצון לקבל כדי להוסיף לו את כל הכוח הזה?

הרצון לקבל זה כוח גדול מאוד ואם אנחנו עושים אותו לעל מנת להשפיע, אז הכוונה שלנו היא שמגבירה את האור הקטן שנשאר בתוך הרצון לקבל לאור גדול כל כך, שנקרא “חשיכה כאורה יאיר”.

שאלה: אמרת שהכול נברא בשלימות בעולם אין סוף. זה השלב שעלינו להשיג בעשירייה? ואם כן, מה עלינו לפתח על מנת להגיע לשלב הזה?

הכול נברא בשלימות ואחר כך נשבר כלפי האדם. ובמידה שהאדם מתקן את העצמו, הוא מחזיר את העולם לתיקון. בעצם, שום דבר לא נשבר. אלא אותו הנברא נשבר ורואה את העולם שבור. ואז, במידה שהוא מתקן את עצמו, אז הוא רואה את העולם יותר ויותר מתוקן. זה מה שקורה.

ואז הוא רואה שגם הוא לא היה שבור, לא רק העולם, אלא הכול נעשה רק כדי ללמד אותו – כמו שאנחנו מלמדים ילדים להכיר את העולם, את הכוחות, ההבחנות שיש, ואיך הוא יכול להתכלל בעולם וליהנות מכל פרט ופרט שבו.

שאלה: מהי הנקודה, “שנמצא כח בידי האדם עצמו לפעול שם”?

זאת תפילה. אפילו לא חיבור ולא כלום, כי אם אנחנו נמשכים לחיבור ורוצים לבצע אותו אנחנו לא מסוגלים. אנחנו צריכים לגלות את אפסיות הכוחות שלנו והיכולת שלנו בכל צעד ושעל. ועל כל דבר אנחנו נפנה לבורא ונבקש עזרה ותיקון ואז נצליח – רק בצורה כזאת.

שאלה: אני מרגיש שאני פועל לגמרי על אוטומט. אז מה זו אותה הנקודה שממנה יש לי כוח לפעול בעצמי?

כולכם צריכים להיזהר, כמו שכתב דוד המלך, “אני מעורר את השחר ולא השחר מעורר אותי”. אם אנחנו מחכים ולא עושים חיבורים ולא חשוב שאנחנו מגלים שאנחנו לא מצליחים, כי אז אנחנו פונים לבורא, “תראה, עשינו ככה וככה וככה, ואיפה העזרה שלך? תעזור לנו”.

אבל אם אנחנו לא עושים את זה לפני שאנחנו חייבים, אז הבורא מתחיל לעורר אותנו על ידי כוחות שליליים. אין לו ברירה. זאת אומרת, אלה לא כוחות שליליים, אלה אותם כוחות חיוביים שהיינו צריכים לגלות בעצמנו והוא מוריד עלינו. אבל כשאנחנו לא מוכנים, אנחנו כבר מרגישים את הכוחות האלו כהשפעות שליליות בצורה של בעיות, מלחמות, מחלות, מגפות וכן הלאה.

זה מפני שאנחנו לא הכנו את עצמנו. ואז אותם הדברים הטובים שבאים לכלים שלנו הלא מתוקנים, הלא מוכנים, הם נוגעים ברצון לקבל שלנו ואנחנו מרגישים אותם הפוכים.

במקום להנחית את הכוחות האלו למסך בעל מנת להשפיע, להזדהות עם הרצון שלנו, הם ממלאים את הכלים שהם מנוגדים, ואז אנחנו מרגישים ניגוד זה מזה כמו קצר חשמלי. כמו פלוס ומינוס כשהם רוצים לבטל זה את זה. את זה אנחנו מגלים.

תלמיד: אנחנו אומרים שאין באמת השפעות שליליות, זה מחוצה לנו?

יש השפעות שליליות שנקראות “לא טוב בעיני אדם ולא בעיני הבורא”. למה? כי אנחנו לא מתקדמים על ידן לתיקון. אנחנו על ידן מגלים שאנחנו לא בסדר. ורק כשנחזור דרך הדברים שאנחנו עכשיו נכנסים אליהם, כמו מלחמות, , מכות אקלים ועוד בעיות – נבין לאט לאט משך מאות שנים שהכול בא מהתנהגות לא נכונה שלנו.

תלמיד: זו בדיוק הנקודה, איך אנחנו מפסיקים להיות אוטומטים ואומרים, “מפה אנחנו קמים ועושים”.

כרגיל, רק על ידי חיבור. תוסיף חיבור לעשירייה שלך ולא תצטרך כלום חוץ מזה.

שאלה: איך לפנות לבורא ואיך להוסיף חיבור בעשירייה?

על זה אנחנו מדברים. איך לפנות לבורא? נבקש שיעזור לנו לתקן את עצמנו, להתחבר בינינו. את זה תבקש.

תלמיד: איך לעשות את זה?

תפנה אליו. תכתוב לו.

תלמיד: אמרת לי בעבר לעשות את זה. ניסיתי וזה לא עזר לי.

אז אני חוזר ואומר לך שוב, תנסה לכתוב יום יום דף אחד.

תלמיד: מה לכתוב?

לכתוב פניה לבורא. תרשום “פניה לבורא” ותאריך, ותכתוב.

תלמיד: זה יעזור?

בטוח. רק לא מיד ולא לפי הרצון שלך, אבל בטוח שזה ישפיע. אני אומר לך מכל הלב.

היום שמעתי ממך משהו חדש. יפה, ממש שימחת אותי.

שאלה: כתוב “יש לאל ידנו לתקן עצמנו”. מה השתנה מאז השבירה שלא היה כוח לקבל את האורות הגדולים למצב שפתאום יש כוחות לקבל את האורות הגדולים? מה נוסף לאדם?

זה נקרא “מושג הזמן”, מה שלא עושה השכל עושה הזמן. ודאי שתמיד הייתה בידנו אפשרות לתקן את עצמנו אחרי השבירה, אבל עד שהדברים האלו מתגלגלים בדרגות דומם, צומח, חי במין האנושי, ומגיעים לדרגת מדבר שבמין האנושי, שאלו אנחנו בדור האחרון, לוקח זמן.

הדורות הקודמים לא יכלו לעשות את זה ואנחנו כן מסוגלים כמו שכותבים לנו מקובלים. לכן אנחנו צריכים ממש לקום ולעשות, אחרת אתם רואים באיזה קצב העולם משתנה ויכול להשתנות, חס ושלום, לרעה.

תלמיד: מה השינוי שהזמן עושה באדם?

במשך הזמן מיליארדי רשימות שנכללות בכל המין האנושי, מתחברות ומסדרות את עצמן בצורה כזאת כך שיותר קל לנו על פני הרשימות עם הסבל שהאנושות צוברת, לעלות על פני המדרגות האלה ולהגיע לתיקונים.

תלמיד: רוב הזמן אני שונא את הבורא בלב. במילים אני יכול להגיד שאני אוהב אותו, אבל בלב אני שונא אותו. אין מה לעשות.

אני מסכים איתך.

תלמיד: אבל איך אני יכול להפסיק לשנוא אותו? .

אתה לא יכול. ברצון לקבל שלך אתה תמיד תשנא אותו, אם אתה מודע לזה או לא. לכן עליך לתקן מהר ככל האפשר את הרצון לקבל שלך.

שאלה: בעל הסולם כתב שהמורה רוצה שהתלמידים יהיו כמותו. מה הגישה לחיים שהיית רוצה כמורה שתהיה לנו, שנרכוש אותה?

אני אומר לכם את זה יום יום, בכל שיעור ושיעור. רק חיבור בינינו וחיבור עם הבורא, יותר מזה אנחנו לא צריכים. זה התיקון שאנחנו צריכים וממנו לא יכולים להתרחק אלא רק אותו לבצע. והעבודה שלנו תהיה קודם כל בעשיריות ואחר כך בקשר בינינו לבין הכלי הכללי של בני ברוך, ואחר כך על ידי התקשרות נוספת שלנו לאנושות, אבל זו העבודה, זה מה שניתן לנו ואנחנו חייבים לעשות, בזה אין בחירה.

תלמיד: ישנן דוגמאות שנגענו בהן קודם כמו השואה והמלחמות. יש דוגמאות טובות שאפשר להצביע, “הנה כך זה צריך להיות”?

לא. אני לא רואה אותן.

שאלה: איך נוכל להיות מוכנים בצורה מעשית לאינסוף? לגלות את האושר?

מעשית זה כשאנחנו מתחברים. החיבור שלנו בקבוצה, בעשירייה חייב להיות דומה לאינסוף.

שאלה: איך אנחנו יכולים להכין את עצמנו שנוכל להתחיל לטפל בוולד שהוא האנושות?

על ידי הפצה ודוגמה. בתחום הזה נשים יכולות לעשות יותר מגברים.

שאלה: האם אנחנו יכולים לכעוס על הבורא שהוא משתמש בנו כבובות?

לכעוס? זה לא עוזר, אלא להיות בתביעה כלפי הבורא למה הוא לא עוזר לנו מספיק. אבל כדאי לברר, כי אם הוא טוב ומיטיב, לא יכול להיות שהוא לא רוצה לעזור. כנראה שאין לנו מספיק חיסרון שהוא יעזור, או שהחיסרון שלנו צריך להיות קצת אחר. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו פונים אליו, מה אנחנו מגישים לו? האם אנחנו מספיק מחוברים כדי שהבורא ישפיע על החיבור שלנו? הבורא לא משפיע לאחד, הוא משפיע רק בין בני האדם, ולפי כמה שהם מחוברים.

שאלה: אנחנו מפיצות כמה שאנחנו יכולות כבר הרבה שנים. הבעיה שמעט מאוד אנשים רוצים לשמוע אותנו. מה עוד אנחנו יכולות לעשות כדי למנוע את הסבל?

אנחנו חייבים להמשיך. אל תספרו לי כמה זה קשה, מה לא עשיתי בחיים? פתחתי קבוצות, סגרתי קבוצות, הייתי מופיע לפני קבוצות בכל מיני מקומות שממש בושה להגיד. לא בושה, אלא ממש הלכתי לכל מקום ודבר, רק איך אפשר לספר על חכמת הקבלה, ועל היכולת להשיג את המהות החיים, אז נמשיך, אין מה לעשות, אסור להרפות ידיים.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור ששום דבר לא משתנה חוץ מהרצונות שלנו, מהרשימות שלנו, וזה על ידי כך שאנו מתחילים לכוון אותם נכון, להסכים עם הזרימה, לשייך את עצמנו לזרימה. איך אני יכולה לברר מה חסר לי ברשימות?

מה חסר לי ברשימות? אני לא יודע, אנחנו מגלים רק את חוסר החיבור בינינו, וחוסר החיבור לבורא. רק זה ניתן לנו איכשהו להרגיש, אז בואו נתמקד בזה.

שאלה: איזו תוספת חשובה לעבודה עלינו לעשות כדי להסתכל על שבירת הכלים כמרכיב של שלמות הבריאה ולא כקלקול?

פשוט להבין ששבירת הכלים מתחילה מאיתנו, שאנחנו השלב הראשון. אם אנחנו בינינו קצת מתחברים, אנו כבר יכולים ללכת הלאה. אבל אם לא מתחברים צריכים לגלות את חוסר החיבור ולפנות לבורא שהוא יבצע. אין לנו בעיה, אנחנו יכולים לפנות אליו ולא להתבייש, כי רק הבורא יבצע את החיבור בינינו.

אנחנו צריכים לראות את העולם שלנו כעגול, הוא חייב להיות אחד ומזה לא נברח. ובשביל מה לנו שוב להיכנס לכל מיני בעיות, מכות, טרגדיות גדולות, בשביל מה? אנחנו צריכים לגלות את היחס שלנו לחיבור, אפילו הקטן ביותר מאין ברירה ולבורא. תכתבו על זה, תפיצו את זה, שאנשים יתרשמו, שכל הסבל שלנו הוא בסך הכול תוצאה מהניתוק בינינו

שאלה: אתה חוזר יום יום על כך שאנחנו בפירוד, בשבירה, ועדיין החברות מדברות שיש חיבור ואהבה ביניהן. מתי נגיע להכרת הרע שאנחנו לא אוהבים אף אחד, ובינתיים הכול זה דמיונות?

גם את זה צריך לבקש מהבורא, שהוא יאיר ויראה לנו במה אנחנו מחוברים ובמה אנחנו עדיין לא מחוברים. כי אנחנו כמו תינוקות, כמו ילדים קטנים, שאומרים מה אני לא אוהב אנשים? כמו שכל המנהיגים מדברים, אני אוהב את כולם, אני מוכן לעשות את הכול בשבילכם, נכון?

אז אנחנו רוצים להיות אמיתיים, ולדבר מתוך האמת, האמת נקראת הכרת הרע, בטוח שהשבירה נמצאת בינינו, ואנחנו צריכים לגלות אותה. ככל שהיא תגלה אנחנו נפנה לבורא ונבקש, אחרת אין לנו סיכוי להצליח להתקרב אליו.

שאלה: המחשבה ניתנת על ידי הבורא וצורת ההשפעה שלו על הקליפה, לכיוון הקדושה או כלפי הקליפה נקבעת בעצם לפי התגובה שלי?

כן.

שאלה: איך מבחינים בעשירייה בין קדושה לקליפה?

לפי הקשר והכוונה. ככל שההתקשרות בינינו יותר אחידה, וככל שיש יותר כוונה לדבקות בבורא.

שאלה: בסעיף ו’ הוא כותב “המתוקן והנזקק לפעולת האדם, אשר ברא אלקים לעשות”, ובהמשך הוא כותב “ובדומה למלאכת העיכול, ברא השי”ת כך אשר בישול המזונות בתוך קיבתנו נעשה בלי טרחתנו.” כאילו אין לנו טרחה בכלל, אז מה העבודה שלנו בעצם, הוא טוען שהבורא ברא את הכול, אז מה התפקיד שלנו בכל הסיפור הזה?

לבצע את מה שהוא אמר, את מה שהוא הכין, כמו מערכת העיכול שלך. אתה צריך ללכת, לטרוח להרוויח, להשיג אוכל, ותמורת זה לקנות, לבשל וגם לאכול, זה לא פשוט. ורק אחרי שמערכת העיכול מקבלת את זה, אם הכול נכון, היא פועלת בצורה נכונה. כלומר אתה צריך לפני כן לעשות את החלק שלך.

תלמיד: ה”בלי טרחתנו בכלל”, למה הוא התכוון, אז מה הטרחה שלנו בכל הסיפור?

הטרחה שלך היא עד שמערכת העיכול מקבלת את מה שהיא צריכה לקבל, אחר כך היא כבר יודעת מה לעשות. אבל לפני כן, זו העבודה שלך. אולי אתה צריך עכשיו לרוץ ביער, או בשדות, להרוג איילה או חיה אחרת, לסחוב אותה הביתה, לחתוך אותה, לבשל אותה, ואז כשאתה אוכל כלי העיכול שלך כבר מתחילים לעבוד.

תלמיד: זאת אומרת הוא משווה בין העולם הגשמי לעולם הגשמי, כשבכלל אין קשר ביניהם.

גם בעולם הרוחני הבורא סידר לך את אותם הדברים, אתה צריך לעשות הרבה פעולות, אבל אחר כך כשאתה מכין ומעלה אותן, הן כבר עובדות נכון.

תלמיד: זאת אומרת שהטרחה שלנו בעצם זו רק היגיעה?

לעשות מה שניתן, מה שהבורא ברא לעשות. את מה שמצידו הוא כבר יעשה. יש חלק של הנברא, וחלק של הבורא, אתה תעשה מה ששייך אליך, והבורא עושה את מה ששייך אליו.

שאלה: בשבוע שעבר השתתפת איתנו בתפילה העולמית בזום, וגם דברת והוספת את התפילה שלך. האם אפשר לשמוע מה ההתרשמות שלך מהפעולה הזאת, והאם יש משהו שאפשר לעשות כדי לשפר את התפילה?

לצערי אני לא יכול יום יום להיות אתכם בתפילה, אבל אני מאוד מרוצה שאתם עושים את זה וממשיכים. אני מבקש, תמשיכו, ואני מדי פעם בכל זאת אכנס, לא תמיד אתם רואים אותי, ולא תמיד אני נמצא איתכם, אבל אני מאוד שמח שאתם ממשיכים בתפילה .

(סוף השיעור)