YESOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Going Above the Arguments with the Will to Receive
שיעור בוקר 13.07.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
“ללכת מעל הוויכוחים עם הרצון לקבל” – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא – ללכת מעל הוויכוחים עם הרצון לקבל, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס’ 11.
המקצוע שלנו הוא ללמוד איך ללכת למעלה מאותם הוויכוחים, המכשולים וההפרעות למיניהן שהבורא מכין לנו, מסכסך, כי דווקא בזה אנחנו עולים בסולם ומגיעים לגמר התיקון. הבורא הכין לנו בשבירת הכלי הכללי שלנו את כל אותם המכשולים שאנחנו צריכים למעלה מהם לעלות ולעלות וכך להגיע לדבקות בו.
בואו נראה איך עושים את זה. אבל קודם כל אנחנו צריכים לדעת שאנחנו מקבלים את כל המכשולים בדרך, לא חשוב באיזו צורה ובאיזה אופן הם באים אלי, אני מקבל אותם, אני משתדל לראות שהם באים כדי שאתגבר עליהם, לא לבד אלא תמיד ביתר דבקות בבורא, מעל הוויכוחים, מעל כל המכשולים, וכך בדבקות עם החברה, ובדבקות עם הבורא, אנחנו עוברים מצד לצד, ממדרגה למדרגה עוד ועוד.
קריין: אנחנו בקטע מס’ 11 של הרב”ש.
“הנה אנו רואים שעל שאלת רשע אין תשובה אלא, “הקהה את שיניו””, השאלה שיש לכולם היא פשוטה, “מה העבודה הזאת לכם?”. זאת אומרת, למה אנחנו צריכים לעבוד נגד הרצון לקבל, נגד האגו, נגד הרגשת הפירוד ולהשתוקק לחיבור, וללחוץ כל אחד על עצמו כדי לא לשמוע למה שאנחנו חושבים אלא ללכת נגד זה, למה אנחנו צריכים לעשות את העבודה הזאת. אז שאלת הרשע ששואל אדם שמרשיע את הדרך, שלא מסכים עם הדרך, השאלה שלו היא מה העבודה הזאת, בשביל מה אני צריך את זה, את המכשולים בדרך שהבורא שם לפניי, שייקח אותם בחזרה.
התשובה על זה היא, אל תברח ואל תעשה כלום, מלבד דבר אחד, “הקהה את שיניו”. זאת אומרת, אתה צריך ללכת דווקא בצורה הפוכה כביכול. שמים לפניך את המכשולים, תלך דרכם, כאילו שאתה מבין ומרגיש שהם לטובתך. הם סימנים משבירת הכלי שלך, הנשמה שלך, ואתה חייב להתגבר עליהם ולהמשיך.
“הנה אנו רואים שעל שאלת רשע אין תשובה אלא, “הקהה את שיניו”, שענינו הוא כמו שאמרו חז”ל “ושננתם, שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד” (קידושין ל’ ע”א). ומה יש לו לומר על ה”מה” הזה? את “מה” השני! היינו “מה ה’ אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה אותי”.
היינו שצריך לידע, שה”מה” הראשון, ה’ אלקיך שאל ולא אתה, שפירושו שה’ הביא בתוך מחשבתך ה”מה” הזה, כי אין שום כח אחר בעולם, כמו שכתוב “אין עוד מלבדו”.” כל המכשולים באים מהבורא בלבד, כמו שבכלל הכול בא ממנו בלבד.
“ובטח שה’ לא יברא בריאה שתהיה כנגדו יתברך”, לא להשגת המטרה, “אלא שברא המחשבה זאת כדי ליראה אותו, שענינו הוא, קבלת עול מלכות שמים למעלה מהדעת, שעל ידי שאלת רשע, הוא מוכרח לקבל עליו כל פעם קבלה חדשה של עול מלכות שמים, הנקרא “יראה”.”
(הרב”ש. 31. “מה אהבתי תורתך”)
אם על כל מכשול ומכשול אני רוצה לברר שזה בא מהבורא, לקבל מראש שזה בא מהבורא כי אין עוד מלבדו, ורוצה להמשיך על אף שיש לי מכשול ואני כביכול מבולבל ולא יכול לדעת איך ללכת, אז אני הולך בצורה פשוטה – את זה קיבלתי מהבורא ואני חייב להמשיך בדרך, על אף שאני רואה מכשול לפניי.
קריין: שוב קטע 11.
“הנה אנו רואים שעל שאלת רשע אין תשובה אלא, “הקהה את שיניו”, שענינו הוא כמו שאמרו חז”ל “ושננתם, שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד” (קידושין ל’ ע”א). ומה יש לו לומר על ה”מה” הזה? את “מה” השני! היינו “מה ה’ אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה אותי”.
היינו שצריך לידע, שה”מה” הראשון, ה’ אלקיך שאל ולא אתה, שפירושו שה’ הביא בתוך מחשבתך ה”מה” הזה, כי אין שום כח אחר בעולם, כמו שכתוב “אין עוד מלבדו”.
ובטח שה’ לא יברא בריאה שתהיה כנגדו יתברך, אלא שברא המחשבה זאת כדי ליראה אותו, שענינו הוא, קבלת עול מלכות שמים למעלה מהדעת, שעל ידי שאלת רשע, הוא מוכרח לקבל עליו כל פעם קבלה חדשה של עול מלכות שמים, הנקרא “יראה”.”
(הרב”ש. 31. “מה אהבתי תורתך”)
שאלה: איך באופן מעשי להקהות את שיניו ודרך זה גם להגיע ליראה כלפי הבורא?
אם אני כבר נמצא בדרך, לומד קבלה ורוצה להתקדם, אז אני מקבל את מה שהמקובלים, בעל הסולם ורב”ש ממליצים לי לעשות. זאת אומרת, אם יש לפניי איזה מכשול, לא חשוב במה ואיך, באיזו צורה ובאיזו עוצמה, אני מקבל אותו שהוא בא מהבורא. ואז עלי להמשיך, עם הקבוצה, עם המורה, עם לימוד לאותה המטרה של דבקות.
ולא כל כך חשוב לי המכשול עצמו. על ידי כך שאני אלמד את המכשול ואחטט בו אני לא אדע בדיוק את התשובה וזה לא ייתן לי כלום, אני צריך לדעת שהמכשול נמצא לפניי כדי שאני אעלה עליו למעלה מהדעת. מה זה למעלה מהדעת? אם אני רואה במכשול שאני צריך ללכת קצת ימינה או קצת שמאלה, שאני צריך לעצור, שאני צריך לעבוד עם כל מיני חכמות, אז כאן לא. לכן כתוב, “הקהה את שיניו”, תן לו בשיניים.
מה זה “לתת לו בשיניים”? אני לא שומע מה שאומר המכשול, ההפרעה, היצר הרע בסופו של דבר, האגו שלי, אלא אני הולך קדימה ליתר דבקות עם החברים, ליתר דבקות עם הבורא ולאותה המטרה. זה נקרא “להקהות את שיניו”, זו בעצם הפעולה.
ולמה זה נקרא למעלה מהדעת? כי המכשול מביא לי דעת ואומר לי, “כדאי לך לעצור, כדאי לך ללכת לכיוון אחר, אולי כך, אולי כך”, אלו הטיעונים הרגילים שיש לכולם, ואילו אנחנו צריכים דווקא על ידם להתקדם. זה מה שמסביר לנו רב”ש.
שאלה: לפי הקטע שקראנו, מה זה אומר ללמוד בעל פה את מילות התורה, שיהיו תמיד בפיך?
מה שאנחנו לומדים בדרך, העקרונות איך ללכת, שהדברים האלה ימצאו בי כל הזמן בצורה חדה.
שאלה: אמרת שאני הולך ליתר דבקות, אבל בזמן שאני עושה את זה הלב מת, הלב לא שם.
אתה צריך להתרכז ולחדד את הכיוון שלך, שהלב שלך גם יהיה כך. זה לא קורה מיד אבל זה נעשה במשך הזמן. כי דווקא כל ההפרעות והשאלות האלה באות כדי שתיתן כמה פעמים בשיניים לאותן השאלות, זאת אומרת תלך קדימה על אף מה שהן אומרות, ואז תראה עד כמה אתה הולך ומצליח.
אין דרך אחרת, אנחנו צריכים לבנות בצורה כזאת את היחס שלנו לרצון לקבל, לרצות לעשות עליו צמצום, מסך ואור חוזר, לעלות על פניו. זה נקרא “למעלה מהדעת”. שבא רצון לקבל, שבא איזה תענוג או מכשול ואנחנו עולים מעליו, זה נקרא ללכת למעלה מהדעת.
תלמיד: יוצא שאני עושה את הפעולות שצריך לעשות אבל הרצון, ההרגשה הפנימית יצטרפו אחר כך?
אתה צריך להגיע להרגשה הפנימית שאתה מבצע פעולה נכונה. שאתה הולך נגד הרצון לקבל, אתה שובר את השיניים שלו ובזה אתה מתקדם למטרה.
תלמיד: כלומר, ההליכה הזאת היא דווקא נגד הרצון לקבל.
ודאי. כשבא לפניך הרשע ואומר לך בכל מיני צורות שאתה צריך לשנות את הדרך, אז אתה צריך להקהות את שיניו, וכך להתקדם. זאת אומרת, להבין שזה בא מהבורא ואתה חייב להתקדם, ושההתקדמות היא דווקא כנגד.
שאלה: לתת לו בשיניים זה ללכת למעלה מהדעת?
כן.
תלמיד: מה בדיוק לעשות בפועל?
לא להסכים למה שהרצון לקבל אומר לי, אלא לראות זאת כהפרעה הנכונה מהבורא שאני צריך לעלות למעלה ממנה.
תלמיד: מה זה הכוח הזה שיש לאדם להתנגד ולתת לו בשיניים, מאיפה הכוחות האלה?
קבוצה ובורא, אבל בסופו של דבר תעשו כמה פעמים כאילו שאתם רוצים, ותתחילו לראות איך אתם מקבלים כוחות.
שאלה: מה קובע את היכולת של האדם לשייך את המכשולים לבורא?
שהוא נותן לזה תשומת לב. הוא לא הולך עם המחשבות והרצונות הרגילים שלו, אלא הוא רוצה לבנות כאן מערכת מקבילה, שמה שמתעורר בי זה לא אני, אלא הבורא עושה לי את זה, והמחשבות שעכשיו ישנן בי, הן לא המחשבות שלי, זה הבורא מעורר בי, כי אין עוד מלבדו, גם במוחא וגם בליבא, ואני לא רוצה ללכת עם זה, אני רוצה ללכת למעלה מזה. כי הבורא מביא לי מכשולים ואני חייב כאן ממש ללכת ולשבור את השיניים, זאת אומרת לעשות ההיפך ממה שהרצון לקבל מעורר בי, וכך אני עולה על ידי זה למדרגה הבאה.
תלמיד: מה צריך לעשות כדי לבנות מערכת מקבילה שתיצור בך יכולת לא ליפול למה שקורה ברצון, אלא דווקא להגיד שהכול מגיע מהבורא?
אפילו בחיים שלנו יש הרבה מצבים שיש לי איזה רצון אבל אני חייב ללכת נגד הרצון. נגיד אתה נמצא בדיאטה או יש לך מחשבה שמפריעה לך, ואתה צריך להתגבר עליה, כי אחרת אתה לא משיג את המטרה, אחרת אתה הולך כפי שכתוב, “לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”1, ואסור לנו ללכת אחרי הלב, אנחנו צריכים לעלות למעלה.
תלמיד: אז מה שמחייב זו המטרה?
ודאי. יפה אמרת.
תלמיד: אבל מה לעשות שאני לא מצליח להחזיק חשיבות מטרה כל כך גדולה ממולי?
אבל אז הבורא שולח לך שוב ושוב כאלו הפרעות, שמושכות אותך מהדרך לכל מיני כיוונים. הוא נותן לך בזה הזדמנות להתנגד להן, להתגבר עליהן, לתת להן מכה בשיניים מה שנקרא, וכך אתה מתחיל לראות בזה את עבודת ה’, שהוא עובד איתך.
תלמיד: ההפרעות שהבורא שולח הן כדי לנתק אותך?
כדי לתת לך הזדמנות כל פעם לעלות למעלה מהרצון לקבל שלך. הוא כאילו המאמן שלך, וכך אתה הולך. קח אותו כמאמן ואת החיים כאותו מגרש שעליו אתה צריך להתאמן ולנצח את המכשולים. והמכשולים שנמצאים לפניך זה היצר הרע שלך שאתה חייב פשוט להזיז אותו מהדרך כדי שלא יפריע לך לעשות עוד צעד קדימה.
תלמיד: אז מה בדיוק האימון שצריך לעשות כלפי אותם המכשולים שהבורא שולח?
כל הזמן להיות בהתקדמות לקשר עם החברים ובנטייה לבורא, לטוב ומיטיב, לעל מנת להשפיע.
שאלה: בהכנה לשיעור קראנו, שאין אדם מתיר את עצמו מבית האסורים, כלומר במצבים כאלה הוא צריך להיעזר בחברים שלו ולא לצאת למלחמה הזאת לבד. ומהקטע כאן יוצא שזו עבודה של האדם לנצח את המחשבות, את הרשע שבו שתוקף אותו.
זה כתוב לאדם, “הקהה את שיניו”.
תלמיד: מאיפה יש לאדם כוח לנצח את הרשע שבו שמעלה לו מחשבות? נגיד שבאות לאדם שאלות כמו “מי הבורא?”, האדם יכול להגיע למחשבות שאין בורא, אז מאיפה יש לו עכשיו כוח לנצח?
הוא מברר לאט לאט שהוא עומד מול המכשולים שעולים לפניו בדרך, ושהוא צריך לשבור את המכשולים האלה. כל דבר ודבר שבא לפניו זה מכשול, הוא לא רוצה לקום, הוא לא רוצה לעשות, לא רוצה את זה, ולא את זה, כל פעם יש לפניו מכשולים רבים, והוא צריך לדעת איך להתקדם.
הוא צריך לדעת שאת כל הדברים שנמצאים לפניו הבורא עושה לו, הוא עושה לו תרגילים, כמו מאמן נכון שדואג שהאדם יתעלה בכוחות שלו, ברגש ובשכל, שאחר כך יבין וירגיש יותר עד כמה כל הדברים מסודרים דווקא כדי לגדל אותו ולהביא אותו לדרגת אדם הראשון, לגמר התיקון, ושכל הדרך הזאת צריכה להיות כך, על ידי מכשולים.
ואז אדם מתחיל לכבד אותם ולהבין שכל המכשולים האלו באים מהבורא, וכך הוא עובד. זו עבודה יומיומית, בכל רגע ורגע. ואם האדם מקבל את זה כך, אז הוא רואה שכל העולם הוא לא כמו שאנשים חושבים, אלא כל העולם נבנה ממכשולים שנמצאים לפני כל אחד שרוצה להגיע לתיקון, למטרת הבריאה. מכאלו מקרים מורכב העולם הזה כתוצאה משבירת אדם הראשון.
תלמיד: איפה העשירייה, איפה החברים נמצאים במצב הזה?
גם הם נמצאים ליד האדם, גם הם נמצאים בדומה אליו באותם המצבים, באותם המכשולים, וכך כולם עובדים, ואחר כך הם יכולים גם לאחד את המאמצים שלהם. בינתיים הם נמצאים בעבודה הזאת של התגברות על המכשולים בצורה אינדיבידואלית, לבד, הם לא מרגישים עדיין קשר זה עם זה, כמו שילדים קטנים לא יודעים לשחק זה עם זה, כל אחד משחק עם עצמו, אבל אחר כך נעשה בהם כבר השלב הבא. נגיד בגיל שנתיים, שלוש, ארבע, הם כבר צריכים חברה, זאת אומרת יש בהם כבר התפתחות חברתית. מאיפה זה מגיע? מאותו כלי של אדם הראשון. אנחנו מתחילים להרגיש שיש בינינו קשר ושכל אחד צריך ללמוד מהאחר, להיות קשור לאחר וכן הלאה, כך אנחנו מתפתחים. וגם ברוחניות, בהתחלה האדם לא מרגיש צורך בזולת, אבל אחר כך כן.
שאלה: איפה באדם מתעוררים הכלים שאומרים לו שהוא חייב להמשיך בדרך, האם יראה היא נקודת השבירה?
הצורך להמשיך בדרך מגיע אליו מהנקודה שבלב. זאת נקודה שכמו שהייתה לפני השבירה נשארת גם לאחר השבירה. על ידה האדם חוזר לדרך וממשיך עד גמר התיקון ובונה סביב הנקודה הזאת בכל פעם שטח יותר גדול מרצונות מתוקנים.
שאלה: האם הגדלת חשיבות הבורא בעשירייה היא כוח שעוזר לנו להתקדם מעל הדעת?
ודאי.
שאלה: האם אמונה למעלה מהדעת היא העולם העליון או שזו הדרך לעולם העליון?
זו רק כניסה לעולם העליון, היא לא העולם העליון עצמו.
תלמיד: איך אפשר להעלות את החשיבות של האמונה למעלה מהדעת?
כרגיל, על ידי זה שאתם תדברו ביניכם, תקראו משהו, תחזרו על השיעור.
שאלה: אני מבין ששאלת הרע נמצאת בכל אחד מאיתנו והיא זו שמקדמת אותנו להתגברות לקבלת עול מלכות שמיים. האם נכון לומר שזאת הדרך שהבורא מביא אותנו ליראה?
כן.
תלמיד: האם יש זאת לכל אחד?
ההזדמנות הזאת ישנה בכל אחד.
שאלה: לעומת ה”מה” הראשון ששואל הרשע ש”הקהה את שיניו”, ה”מה” השני הוא הופך ל”שננתם”. מתי ההיפוך הזה קורה ואיך זה נעשה?
אנחנו לא מטפלים בזה, אנחנו מטפלים במה שהוא כותב, רק “להקהות את שיניו”.
תלמיד: אני אקרא. “”הקהה את שיניו”, שענינו הוא כמו שאמרו חז”ל “ושננתם, שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד”.
שאתה תהיה מוכן אם אפשר מראש בהכנה שלך עם החברים, בקבוצה, ותרגיש שיש לך יסוד כך שאתה מיד עונה על כל המכשולים שבאים אליך וממשיך בדרך.
תלמיד: איך זה פתאום מתהפך מרשע לאדם ששואל דבר?
אתה מוריד לו את כל החדות מהשאלה שלו. אם אתה שובר את המכשול הראשון כי הבורא דורש ממך להמשיך בדרך, אז מה הוא המכשול השני? אתה צריך לייצב את יראת ה’. זו כבר עבודה בשלב ב’, שאתה צריך לבנות בך מערכת וכך להתקדם.
תלמיד: זה תלוי בשאלת “מי?” שאני מחזיק בזה?
לא, זו רק השאלה הראשונה, השאלה השנייה היא “מה”, מה בדיוק הבורא דורש ממך – יראה.
קודם כל אנחנו צריכים לשבור את השיניים, אנחנו לא הולכים אחרי כל מה שנקרא “עיניכם ולבבכם”, אלא הכול בא מהבורא, זה דבר ראשון. הדבר השני, שאת כל הדברים האלה הבורא עושה לנו כדי שנכיר ש”אין עוד מלבדו”, ואחרי זה לראות אותו. זאת אומרת להסכים עימו וללכת אחריו, להמשיך, לא לתת בשיניים להפרעה אלא מעל זה, אחרי זה ללכת יחד עם הבורא בהשפעה.
אתה תראה את ההתפתחות, הוא לא מפתח את זה כאן.
שאלה: מה ההתחייבות שלי כלפי החברים כדי שהם ירגישו את התמיכה ההדדית מצדי ושלא ירגישו שאני חלק מהבעיה? שירגישו שאני תומך בהם, שאני עוזר להם לפתור את המצב כדי להקהות את שיניו, ולא שאני חלק מהמכשול.
אתה עושה את זה בדוגמה שאתה רוצה להראות להם, כמה אתה הולך קדימה למרות כל המכשולים.
שאלה: באיזו רמה ניתן לשתף את המכשולים עם העשירייה כדי לא לפגוע בעשירייה?
ברמה שהמכשולים האלה נמצאים מולי.
תלמיד: זאת אומרת אפשר לשתף בהפרעות בעשירייה.
כן.
שאלה: איך יחד בינינו לייצב בחיים שלנו את “אין עוד מלבדו”, עד כדי כך שנלך איתו בהסכמה מעל ההפרעות?
זו בעצם כל מהות הפעולה שלנו, אנחנו צריכים להתחבר בינינו ולראות לפנינו הפרעה משותפת, אחידה, וצריך להתחבר לעומתה כמו בשדה קרב, כמו בקומנדו הרוצה להתקיף את האויב. כל אחד ודאי רואה זאת בצורה קצת אחרת, אבל בסך הכול אנחנו מבינים את המכשול ומבינים שהכול בא בצורה אישית לכל אחד, ולא יכולים עדיין לשתף את ההתפעלויות הפנימיות, הרגשיות שלנו, אבל בסופו של דבר הפעולה דומה בכל אחד מאיתנו. ואז אנחנו יחד מתקרבים ומשתפים כל אחד ואחד בכך שרוצים להגיע למטרה על פני ההפרעה שמתגלה. כל אחד אמנם בכל זאת מרגיש זאת בצורה אישית, אבל אנחנו עושים בתוך זה פעולה קבוצתית.
שאלה: הוא אומר פה “הקהה את שיניו” ולא שבור את שיניו, כלומר הוא לא רוצה לחסל אותו אלא להחליש. למה אנחנו רוצים אותו במצב מוחלש, למה לא לחסל אותו?
תשבור. לא ניכנס עכשיו לפלפולים האלה.
שאלה: אתמול בעשירייה עשינו כל היום סדנה בעניין של חשיבות המטרה, חשיבות המקום, חשיבות הקשר, האם זה נכון לחדד שאין עוד מלבדו?
כן.
שאלה: כשאנחנו שולחים חבר או כמה חברים לפעולות הפצה, ברור שהם נתקלים באין סוף הפרעות, איך אפשר להחזיק אותם כך שיהיו כל הזמן במטרה?
אנחנו צריכים להשתדל לברר עבורם את הדבר העיקרי, בשביל מה חכמת הקבלה, למה אנחנו צריכים אותה, ואם אפשר שום דבר חוץ מזה. זה שייך כבר לצורות ההפצה, ללימוד ההפצה, כשאני מגיע לקהל חדש, השאלה היא עם מה באתי, להסביר להם מהי חכמת הקבלה, מהו הנושא בו אני עוסק. יש עוד הרבה חכמות קבלה, אבל אני יכול לדבר על הקבלה בה אני עוסק, בסקטור שלי הצר, אם אתם רוצים לדעת, אם אתם מעוניינים, בואו נעשה זאת, אני יכול להסביר לכם בזמן קצר ובצורה יחסית ברורה. כבר אני מגביל לדבר מסוים שלא יתפזרו לכל הדברים האחרים. שנדע לפחות את זה.
תלמיד: אנחנו שולחים חבר או חברים לפעולות הפצה בהן לא תמיד הם יכולים לדבר על קבלה, הם צריכים לדבר על איחוד, על חיבור, אבל אנחנו יודעים שהחברים האלה מתמודדים עם דבר לא פשוט, איך להחזיק את החברים, לא את הקהל, שיתגברו מעל כל הקשיים והבעיות בהם הם נתקלים?
אם הם יבואו להציג רק פן אחד, דבר אחד צר, אני חושב שיש סיכוי נמוך מאוד שייכשלו. צריך שיגיעו עם זה בלבד.
תלמיד: זה מה שהם צריכים לעשות, אבל מה אנחנו, ששולחים אותם לפעולה הזאת, צריכים לעשות?
אתם צריכים להכין אותם דווקא לזה. כשלמדתי באוניברסיטה היה לנו פרופסור מאוד ידוע שהיה כבר מאוד זקן, היה לו פתק קטן בכיס החליפה שבו הייתה רשומה כל תכנית ההרצאה, הוא היה מוציא, מסתכל, מחזיר ומדבר. אחר כך שוב היה מוציא את הפתק ומסתכל, וזה היה מאוד מכובד. לא חשבנו עליו כמי שלא יודע, אלא כאדם מסודר שכך מכין עצמו להרצאה.
תלמיד: אז צריך להכין פתק שקושר אלינו?
כן. אני הגעתי אליכם בדומה לעכשיו, אתם רואים איך אני מתרגז על שאלות שהן לא לפי התלם, לא לפי הכיוון, כי שאלות כאלה מבלבלות אותי ואת כולם. אם אתם רוצים בואו נעשה שיחה חופשית שעתיים, ואז אוכל לדבר על הכול, אבל לא בזמן השיעור בו קבענו סדר. אגב אני לא קובע על מה יהיה שיעור, יש אנשים המחליטים על הנושא והפסוקים שנקרא, הם אוספים את הדברים האלה, אני כמוכם בא וקורא אותם בשיעור. אמנם אני מכיר את החומר מראש ומזמן, מלפני 40 שנה, אבל בכל זאת זה כך.
שאלה: איך אפשר להתייחס או להפוך את ההפרעות לכיסופים, להשתוקקות, לחיבור?
על ידי כך שאני יודע שההפרעות האלה באות מהבורא והוא שולח לי כי “אין עוד מלבדו”, והוא שולח לי כדי שאתקדם למטרת הבריאה, לכן אני שמח בהפרעות האלה, אני דווקא אומר “בואו, בואו, אני יודע מה אני צריך לעשות איתכן, אני אתגבר עליכן”, אני דווקא אוכל אותן מה שנקרא, ואז יש לי חומר להתקדמות. על פני מה אנחנו גדלים? דווקא על פני ההפרעות. ברוחניות, זה גם בגשמיות רק שאנחנו לא מודעים לכך, אנחנו גדלים רק על פני ההפרעות, תופסים אותן ומשייכים אותן לבורא, עולים על פניהן, זאת אומרת בולעים אותן וכך מתקדמים. ואז הנקודה הראשונה ממנה התחלתי את הדרך, הנקודה שבלב, גדלה וגדלה על פני ההפרעות האלה, יותר ויותר ועולה עליהן, אחר כך ההפרעות האלה הופכות להיות למדרגות ממש, שעליהן אני פוסע.
שאלה: כשחברים לא נוכחים ואני מתפלל ומנסה לעשות מקסימום כדי שחבר כלשהו יבוא וישתתף, אבל הוא לא מצליח להתגבר על ההפרעות ולא מגיע, מה צריכה להיות הדרך שלנו, מה צריך להיות הנשק שלנו כדי לחבר ולהביא תמיד את החברים, שהם יהיו יציבים בדרך?
צריך לעורר אותם לפני השיעור. מתי אתם קמים? אני נניח קם שעה לפני השיעור, אני מתרחץ, שותה קפה, קורא משהו, מעורר את עצמי. כך אנחנו צריכים לעזור זה לזה. תתקשרו ביניכם ותבררו מה נשמע וכן הלאה.
קריין: קטע מס’ 12.
“”הקהה את שיניו”, שפירושו, שאין להתווכח עמו, אלא “הקהה את שניו”, שצריכים ללכת עמו בכח להתגבר עליו. זאת אומרת, בזמן שהוא בא עם שאלותיו (וצריכים לזכור, שהוא בא עם שאלות האלו, דוקא בזמן שהאדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, אז יש מקום לשאול, מדוע. מה שאין כן אם האדם עובד בעל מנת לקבל שכר, אין להרשיע הזה מה לשאול), אין להשיב, ולחשוב תירוצים לתת לו. אלא האדם צריך לדעת, שחבל על הזמן שהוא רוצה למצוא תשובות על שאלותיו, אלא כשהוא בא ושואל, תיכף האדם צריך ללכת עמו בכח, ולהתגבר עליו עם כח, ולא בוויכוחים.
והיות שכל פעם, אפילו לאחר שהאדם כבר התגבר עליו, מכל מקום הוא לא מתפעל מזה, אלא כל פעם שהאדם רוצה לעשות משהו לתועלת ה’, תיכף הוא בא עם שאלותיו. לכן יש כאן הרבה פעמים, “הקהה את שיניו”.
(הרב”ש. מאמר 22 “מהי שושנה בין החוחים, בעבודה” 1991)
תראו באיזו צורה ברורה מאוד הרב”ש כותב.
שאלה: מה הכוח הזה שעליו הוא מדבר, להתגבר בכוח ולהתייחס בכוח? מה זה אותו הכוח?
לאדם יש קצת רצון להשגת המטרה, ואת כל היתר הוא מקבל מהבורא דרך העשירייה. אז שישתדל כל הזמן להתחבר עם החברים, ומזה הוא יקבל הרבה יותר כוח.
שאלה: הוא כותב שהרצון לקבל לא מתרשם מזה. מה כל עניין ההתרשמות בתהליך הזה?
הרצון לקבל שלו לא כל כך מתפעל מגדלות המטרה, מגדלות הבורא, מהקבוצה, וכל פעם שם לאדם מכשול. הוא לא רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, לא רוצה ללכת בעיניים עצומות, לא רוצה להקטין את האגו שלו, ולהתגבר על המכשולים. לכן האדם כל פעם צריך להגביר את החיבור עם הקבוצה, ובכוח להמשיך למטרה, וכל פעם להגדיל יותר את חשיבות המטרה. כי המטרה מושגת בחיבור הקבוצה, בחיבור עם כולם, ובחיבור עם הבורא, ושם הוא מגיע לדבקות בבורא.
שאלה: יש פה מצב שאומר לא לעשות בירור ופשוט ללכת בכוח. מה זה לא לעשות בירור וללכת בכוח?
אם יש לפני מכשול, דחייה ממשהו, נניח יש ישיבת חברים ואני לא רוצה להגיע אליה, נמאס לי, לא בא לי, אני חושב איך אני יכול לברוח ממנה כי אחר כך לא נעים לי מהחברים, וכן הלאה. מה אני עושה? כאן אני צריך ללכת בכוח, אז אני בכל זאת הולך, בכל זאת מתקשר אליהם, ואפילו מעורר אותם בהתגברות שלי, ונותן להם כוח נוסף, גם להתגבר וגם להתאסף יחד. כל אחד נמצא בספקות, הרי לא יכול להיות שמישהו מתקדם בלי מאבקים, בלי ספקות, בלי שהוא עייף כביכול וכן הלאה, זה מגיע לכולם.
תלמיד: אז לא משנה מה אני מרגיש, לכפות את עצמי למעשים של חיבור.
כן. וככל שנתקדם, אנחנו נהיה באותם מאבקים, רק יותר גדולים. אני אישית ראיתי את זה על הרב”ש. הייתי לידו בטבריה, לבדי, בכל מיני מקומות, רק שנינו ביחד, ופשוט האדם לא יכול לקום, לא יכול לעשות כלום, לא יכול להעביר את היד ממקום למקום עד כדי כך הוא היה באפס כוחות ולא ידע איך להמשיך.
ואז לאט לאט, הוא היה יוצא מתוך המצב הזה, עד שהוא קם כאריה ועושה. אבל זו עבודה פנימית גדולה, לא בוויכוחים, אלא רק בהתגברות פשוטה, אני חייב לעשות את זה, בלי לעשות בירורים. נגד האגו אין מה לעשות בירורים, והאמת האגו שלנו צודק, אבל אנחנו הולכים למעלה מהאגו, למעלה מהדעת, בקומה אחרת. במקום שלך אתה צודק, אבל אני הולך למעלה מזה, אני רוצה להיכנס לעולם העליון, ולא להישאר במקום שלי.
שאלה: מה בונה באדם את היכולת להיות זה שמגיב ראשון, שנותן את המכה הראשונה?
אם האדם מתחיל להיכנס לעבודה הרוחנית זה כבר יגיע אליו, אפילו אחרי כמה שבועות הוא יתחיל להרגיש שיש איזה מכשול. לא מעניין אותו, לא בא לו, הוא לא רוצה, העולם נעשה לא כל כך מאיר, בשביל מה, מה יש לי מזה בחיים, ומה יש לי בחוכמת הקבלה וכן הלאה. כשהאדם לומד, זה מגיע אחרי כמה שבועות.
תלמיד: ההתגברות הזו מגיעה רק בזמן שנניח יש עכשיו מפגש, אז אני צריך להתגבר ולעשות את המכה הזאת?
לא, זה מגיע יום יום. ההתגברות הזאת על הרצון לקבל מגיעה אלינו בכל רגע ורגע. אנחנו מרגישים את זה או בצורה רצופה או שאנחנו מרגישים את זה לפעמים, גם כך וגם כך, אבל זה לא כל כך תלוי בנו, זה גילוי של מצבים חדשים.
תלמיד: במשך היום יש הרבה מחשבות שלא קשורות לשום דבר, סתם מחשבות, ואין פה משהו מיוחד להתגבר עליו, המחשבות פשוט שוטפות אותך לכל מיני דברים לא קשורים.
נכון.
תלמיד: אז דווקא פה, מה צריך לעשות?
שום דבר, רק להמשיך בלימוד, להוסיף עוד לימוד למה שאתה לומד, ותראה שהמחשבות “סתם” האלו הופכות בצורה יותר ברורה למחשבות של הפרעה.
קריין: קטע מספר 13.
“על כל הדברים של המרגלים, שבאים לאדם, אין לו שום עצה להתווכח עמהם עם השכל, או לחכות עד שיהיה לו מה לתרץ להם, ובינתיים להיות תחת שליטתם. אלא שהוא צריך לדעת, כי אף פעם לא יוכל לתרץ את קושיתם עם השכל החיצוני. אלא דוקא מתי שיזכה לשכל הפנימי, אז תהיה לו שפה, מה להסביר להם. ובינתים הוא צריך ללכת למעלה מהשכל, היינו לומר, אף על פי שהשכל הוא דבר חשוב מאוד, ומכל מקום אמונה עומדת למעלה בחשיבות מהשכל. לכן אין לו ללכת על פי השכל, אלא לפי דרך האמונה, להאמין מה שרבותינו אמרו לנו, שהאדם צריך לקבל עליו עול מלכות שמים בבחינת אמונה למעלה מהדעת. ואז אין שום מקום לטענת המרגלים, כיון שהם מדברים רק בתוך הדעת של השכל החיצוני.”
(הרב”ש. מאמר 28 “מאמר המרגלים” 1985)
שאלה: מה זה השכל הפנימי שמופיע באדם?
השכל החיצון הוא לפי הקושיות שיש לנו בחיים, ככל שאנחנו גדלים בצורה גשמית, אנחנו צריכים לתרץ כל מיני שאלות, כל מיני בעיות שיש לפנינו, והשכל החיצון שלנו, השכל הרגיל, האנושי, מהעולם הזה גדל מזה. אם אנחנו הולכים למעלה מהדעת, בכך אנחנו מתחילים לפתח את השכל הפנימי ובו אנחנו כבר מתחילים להבין ולהרגיש את פעולות הבורא עלינו, ואת ההזדהות שלנו עימו.
תלמיד: מה זה השכל הזה, יש לו הגיון אחר?
ודאי, אנחנו מתחילים להבין את פעולות הבורא עלינו, מה הוא רוצה מאיתנו, למה הוא עושה זאת וכן הלאה. העבודה הזאת נקראת “עבודה למעלה מהדעת”, למעלה מהשכל הרגיל בדרגה של השכל השני, השכל הרוחני.
שאלה: אם ישנו קונפליקט אידאולוגי עם חבר והוא מאוד חד, מה האמצעי שיכול לעזור?
לא צריכים להיכנס לויכוחים, ולא צריכים להיכנס לקונפליקטים, אלא להשתדל עם כל מה שאתם יודעים, ומבינים איכשהו להגיע לפתרון. זו שטות, אין דבר יותר גרוע מזה שכל אחד רוצה לחייב את השני למה שהוא חושב שנכון. אסור לעשות את זה, רק להראות אהבה ונטייה לחיבור, חלילה, חוץ מזה אין עוד משהו.
אף אחד מכם עוד לא מבין איפה הוא נמצא, אתם עדיין נמצאים לגמרי מחוץ לאמת. לכן איזה קונפליקטים יכולים להיות ביניכם, מי מכם יותר מטומטם? עדיף שתלמדו את השיעורים יחד, תכנסו לתוך הפסוקים, אבל לא לוויכוחים אלא רק כדי להבין מה כתוב. תמשיכו להתקדם עוד ועוד, ואולי בעוד כמה חודשים תראו אם יש ביניכם סכסוך, ויכוח וכן הלאה.
אם יש למישהו רצון לשכנע את השני, זה היצר הרע הגרוע ביותר שיש לו. תן לחבר לגדול לפי הקצב שלו, לפי הדרך שלו, ואל תפריע לו, רק תעורר אותו לייתר לימוד, לייתר השתתפות, זה בלבד. נדהמתי לשמוע ממך דבר כזה.
שאלה: מה הם אותם המרגלים והשומרים?
אלו כל כוחות ההתפתחות שלנו שכך מופיעים לפנינו, כשומרים עלינו, כדוחפים אותנו קדימה או לא נותנים לנו להתקרב וכן הלאה. אלו כוחות עזר בהתפתחות שלנו.
תלמיד: האם הם קשורים ליצר הרע?
לאו דווקא, הם מכל הכיוונים, כמו שכתוב “בואכם לשלום, מלאכי השלום, מלאכי עליון”. זאת אומרת יש כאלו שהם טובים ויש כאלו שהם כביכול רעים – יש שמושכים קדימה, דוחפים מאחורה, או כאלו שלא נותנים להיכנס ודוחפים מקדימה, מכל מיני כיוונים, אבל כולם בסופו של דבר הם כדי שאני אברר את האמת.
שאלה: אם אני כל הזמן נמצא בהודיה כלפי הבורא, באמונה למעלה מהדעת, מתפלל עבור הרב, הקבוצה, האם אני נמצא בהשפעה לבורא?
נגיד שבדרך.
שאלה: האם השכל השני, השכל הפנימי הוא שכל שעובד כבר עבור הרצון של העשירייה?
השכל השני הוא כבר צריך להיות קשור לעשירייה במשהו וכבר קשור להשפעה, העיקר שהוא נמצא בדרגת השפעה. ואם הוא בדרגת השפעה, אז ודאי שהוא קשור כבר לעשירייה.
שאלה: רב”ש כותב על שני סוגי אמונה, גם אמונת חכמים וגם אמונה מעל הדעת בכדי להתמודד עם האגו, מה ההבדל בין השניים?
יש כמה סוגי אמונה, אנחנו עוד נעבוד על זה, לא עכשיו.
שאלה: מדובר פה על תהליכים שחוזרים על עצמם מידי יום ומידי שעה, מה צריך להתחזק בנו ומה צריך להיחלש כתוצאה מתהליך שכל הזמן חוזר על עצמו?
תבדוק על עצמך. אני מוכן לעזור אבל אחרי שאתה בודק ומראה מה היה לך, מה יש לך ושיש לך קושיה איך להתקדם. אני אף פעם לא נותן לכם את המצבים הבאים, אתם צריכים לגלות אותם.
שאלה: מדוע יש צורך לפעול עם היצר הרע מתוך עמדת כוח ולא להתווכח? מה ההבדל בין שתי הגישות הללו?
לא להתווכח מפני שהוא צודק. האגו שלנו בדרגה שלו הוא צודק, הוא נקרא “מלאך”. הבורא מפעיל אותו וברמה אגואיסטית הוא צודק ואין לנו מה להתווכח עימו. אבל אם אנחנו רוצים להיות עם כוח השפעה, בהתפתחות, אז אין לנו מה לעשות עימו, אנחנו עובדים בצורה אחרת. הוא אומר “תשפיע ותרוויח” וזה נקרא “העולם הזה”, ואנחנו אומרים “לא. אנחנו רוצים להיות מקושרים לכל חלקי הבריאה, לקלוט את כולם”, ולכן רוצים להיות בזה ממש דומים לבורא. אלו שתי רמות שונות לגמרי ולכן אין ויכוח, או שאתה רוצה לחיות את החיים של העולם הזה בלבד, או שאתה רוצה להגיע לרמה גבוהה יותר, לרמה השנייה, להרגיש שלמות ונצחיות שבטבע וכן הלאה. לכן אין ויכוח.
היצר רע, האגו אומר שאתה צריך להשתמש בו כדי להצליח בעולם הזה, והרוח שלך אומרת שאתה צריך להתעלות מעליו ולהצליח במה שאתה תגלה. לכן אין ויכוחים, אלא פשוט להפריד זה מזה. אני רואה לפעמים במשפחות שיש ילד ששייך לעולם הזה וילד ששייך לעולם העליון, כך זה לפי הרשימות שבו.
שאלה: מה לעשות אם הרשע לא שואל שאלות, אלא פשוט באופן עקבי גורם לך לזלזול ולא נותן להיכנס עם הלב לתוך העבודה?
תעצור אותו. תתפוס את העבריין הקטן הזה ותעבוד נגדו – “אני רוצה ללכת למעלה ממך”.
שאלה: איך להגיע למצב שבו אני לא נמצאת במחשבות על ההפרעות, אלא לדאוג עוד יותר להתקדמות רוחנית של החברות?
תתכללי בחברות שהולכות לרוחניות, את צריכה להיות איתן יחד, וכך תתקדמו, בלימוד, בחזרה על השיעור וכן הלאה.
שאלה: “צמצום” ו”להקהות את שיניו”, האם זה אותו דבר?
הם קרובים זה לזה.
שאלה: אם המכשול הוא לא רק מחשבות אלא הרגשה שלילית כמו טינה למשל, איך לעבוד עם זה? איך להקהות מכשול כזה?
יכול להיות שאי אפשר ללכת פרונטלית נגד המכשול אלא צריכים לעקוף אותו, להתעסק במשהו אחר.
שאלה: מה הכוונה ב”התגברות בכוח”?
“התגברות בכוח” זה כשאומנם אני מאוד רוצה, אבל אני לא מרשה לעצמי להתעסק במחשבה לקבל, אלא בכוח אני הולך לפעולה על מנת להשפיע, ומזה אני מתחיל לראות עד כמה אני משתנה – זה נקרא “התגברות בכוח”.
שאלה: האם להסתיר מפני החברים את המאבק הפנימי, או להראות את ההתגברות שלי על פני חוסר הרצון?
אפשר להראות ובדוגמאות כאלה עוזרים אחד לשני.
שאלה: איך האדם יכול להתקדם בהתגברות כשאין לו כוח כלל?
הוא צריך לראות איך הוא נראה בעיני החברים באיזו צורה – ויתבייש, או להפך, שיתגאה בזה שהוא נותן להם דוגמה טובה, ומזה יהיו לו כוחות.
שאלה: כל הדיון בתגובה של “הקהה את שיניו”, יש לה רלבנטיות כלשהי לעניינים גשמיים, כמו בעיות בעבודה, מחלות ועוד? או מדובר רק על משיכה לרוחניות?
אני לא נותן לכם שום עצות לחיים הגשמיים, אנחנו לומדים רק כלפי דברים רוחניים, מה אתם צריכים לעשות כדי להתקדם ברוחניות. כל מה שקורה בגשמיות ואיך תבינו את זה בגשמיות, אני לא רוצה להיכנס לזה, זה עניינכם. בעיות בבית, במשפחה, בעבודה, אני לא נכנס לזה. אנחנו מבררים רק את הנטיות והיחסים שלנו ברוחניות ורק לזה אנחנו לומדים. אחר כך מתוך זה, תבינו איך לעבוד במשפחה, בעבודה, בכל מקום, אבל זה לא לעכשיו. עדיין אין לנו לזה מספיק יסוד.
שאלה: אמרת, שלפעמים כשיש רגש חזק, אז צריך לעקוף את ההפרעה ולא ללכת מולה ישר. מה ההבדל בין ללכת למעלה מהדעת לבין לעקוף את ההפרעה?
לעקוף את ההפרעה, זה לא ללכת להילחם נגדה דווקא, אלא להתעסק במשהו אחר. אם אדם מרגיש שהוא חלש כדי להתגבר על הפרעה, אז שיעסוק במשהו קרוב לזה. בכל זאת זה יעזור לו בהתקדמות.
שאלה: כשמגיעות הפרעות אני מייד משתדל להגיד שהכול נובע מהבורא, שהוא טוב ומיטיב, האם זה כבר מבטיח שאני יוצא משליטתם? או שעדיין נשאר איזשהו אפקט שלילי מההפרעות האלה?
למה? זה סימן שאתה עוד לא יצאת. אתה צריך להתגבר על ההפרעה עד כדי כך שאתה עולה מעליה ואז אתה מרגיש כמה שהיא עזרה לך לעלות למדרגה הבאה.
מה זאת הפרעה? זה כמו שילדים קטנים מטפסים על מדרגות. הם על ארבע מטפסים עם הידיים והרגליים ממדרגה למדרגה. אז ככה אתה צריך להרגיש שאתה מטפס על המדרגות, על ההפרעות. ולכן לא צריכה להיות הרגשה רעה מזה שאתה עובר את המדרגות האלו, אתה צריך להרגיש בכל מדרגה ומדרגה שיש לך רגש חדש, שכל חדש, הרגשה חדשה, הבנה חדשה.
תלמיד: ההפרעות הכי גדולות זה כשנראה לי שאחד מהחברים קודח חור בסירה המשותפת. אם באותו רגע אני אומר שזה הבורא שקודח חור כדי שאנחנו נפנה אליו, בכך אני יוצא משליטת הרשעים? כך צריך לעשות? הרי צריך לפתור בעיות בעשירייה, אז איך עושים זאת נכון? גם לחברים האחרים זו בעיה.
אתם צריכים לעבוד על החיזוק ביניכם. לא חשוב מי מגלה, אחד או השני, או שכולם מגלים, או מגלים שזה הבורא בעצמו. אתם צריכים לגלות את הבעיה, ואם גיליתם, עכשיו אתם צריכים לעבוד כנגדה, איך אתם מתחברים ביניכם כמה שיותר.
תלמיד: אנחנו עדיין לא באמת מבינים מהי אמונה מעל הדעת. אז כשאנחנו רואים כל מיני הפרעות, אנחנו מנסים להתעלות מעל ההפרעות ולהגיד שזה מגיע מהבורא, אבל זה לא עוזב אותנו.
תמשיכו לעבוד, אין לי מה להוסיף. ללמוד יחד את מה שאנחנו קוראים כאן בפסוקים ולהשתדל לממש אותם.
שאלה: ההפרעות שאני מרגיש, גורמות לי להרגיש ייראה להיכנע לכל הדעות והמרגלים, אבל אני לא מרגיש יראה מהבורא. האם תוכל להסביר, איך ההפרעות החיצוניות האלו יביאו אותי ליראה מהבורא?
עוד מעט תרגיש, שאתה לא יכול להתגבר על ההפרעות אם אתה לא מתקשר לבורא. ואז תהיה לך יראה כלפי הבורא.
שאלה: הבעיות שמתעוררות ברצון לקבל, כמו להרגיש ריחוק מהחברים, חוסר חשק להיכנס לשיעור, או רצון לעשות דברים אחרים, יש בהם תחושה חזקה שזו ירידה. אפשר לקחת את זה כהפרעה?
אתה יכול, תנסה, “אין חכם כבעל ניסיון”.
שאלה: כשהבורא שולח תחושות בלתי נסבלות של פחד וחוסר רצון שאתה לא יכול להתגבר עליהם, אתה לא יכול להתחבר לבורא, אתה אפילו לא יודע מאיפה להתחיל כדי לעשות את זה. מהי הבריחה מהמצב הזה? איפה האדם מוצא איזו הקלה ממה שהבורא רוצה ממנו שיעשה?
אני לא יודע איך לענות לך, כנראה שצריכים לקחת תרופות הרגעה.
שאלה: מדוע כשזוכה לשכל פנימי, יש לו שפה להסביר לחיצון? כיצד החיצון יכול להבין שפה זו?
הוא לא יכול להבין, אבל האדם יבין שיש לו שתי רמות והוא יבין שהרמה העליונה שולטת על הרמה התחתונה שעכשיו בו.
שאלה: כשאדם מתגבר על ההפרעה, זה בגלל הבושה מהחברים. זה גם נקרא “התגברות”? כי אין האגו.
כן, בכל זאת בינתיים זה בדרך.
שאלה: לגבי התנצלויות. נניח אני מזהה בי את הכרת הרע, אני אמור לבקש סליחה בפני הבורא? איך אני אמור להתמודד עם הדברים האלה?
לא, אתה לא צריך. אתה צריך רק לדעת אם אתה משתדל להתגבר, בכך שאתה פונה לבורא ומבקש כוח, או לא. הבעיה שלנו אם אנחנו מבקשים מהבורא כוחות. זה שאתה לא יכול להתגבר, על זה אין מה לבקש כוחות וסליחה, זה ברור שלא, אלא השאלה, למה לא ביקשת כוחות?
(סוף השיעור)