NETZACH: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “Going Above the Arguments with the Will to Receive”

שיעור בוקר 11.07.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

“ללכת מעל הוויכוחים עם הרצון לקבל” – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא – ללכת מעל הוויכוחים עם הרצון לקבל, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס’ 4.

ללכת מעל הוויכוחים עם הרצון לקבל.

זה העיקרון העיקרי, הראשון בעבודה שלנו, שכל פעם שאנחנו עומדים להתקדם לקראת המטרה, אנחנו נתקלים בכל מיני הפרעות, קטנות, גדולות, הפרעות מדברים בודדים או מורכבים מאוד, ברמות של האדם עצמו, עם עבר, הווה עתיד, עם הקרובים שלו והרחוקים ממנו, בכל מיני אופנים שמרגיש כל מיני הפרעות. “הפרעות”, אי אפשר להגיד אחרת. אבל ההפרעות הן כשהוא מרגיש שאלה הפרעות, זאת אומרת שלא חושב שאלה החיים שלו והוא צריך להילחם בהם והוא צריך להסתדר איתם וכן הלאה, אלא הוא מקבל אותם כבר כהפרעות בדרך לאיחוד הכללי השלם ומייחס כול מה שיש במוח ולב שלו לבורא. זו בעצם העבודה שלו.

איך לעשות זאת, פשוט רגע אחרי רגע על כל דבר כל הזמן לחשוב איך את הכול לייחד כך שזה יוצא ממקור אחד והוא צריך לכוון ולהחזיר אותו לאותו המקור, איתו יחד, עם הרצון שלו להידבק למקור. זאת אומרת שכל מה שיש לו במוח ובלב, כל מה שהוא מרגיש, זה הכול כדי שאת ההשפעות האלה, הרגשות, המחשבות, הוא יחזיר לבורא ויחזור בעצמו אליו, וזו העבודה.

כך אנחנו מתקנים את הכלי דאדם הראשון שנשבר וכך אנחנו גם מחזירים את עצמנו לבורא אחרי שהתנתקו ממנו בעת השבירה, בעת הבריאה. ו”בריאה” זה נקרא “בר” מהבורא, חוץ ממנו.

שאלה: אתמול למדנו שכשמתעורר בנו רצון, לא להתעסק עם הרצונות שלנו אלא ללכת לרובד עליון יותר, להתעסק בכוונה, איפה הכוונה שלי נמצאת ולא להתמודד עם הרצון עצמו, כי לא ננצח את הרצון. השאלה היא מה כן צריך לעשות עם הרצון.

אבל הכוונה לא יכולה להיות מנותקת מהרצון, על פני הרצון אתה עוסק בחיבור.

תלמיד: אבל גם אם נהיה בכוונה הנכונה, אני עדיין צריך לטפל ברצון, כי הוא מושך אותי למקום כלשהו, יש לגיטימציה בעצם כן לעשות את זה, רק בכוונה נכונה.

זה כבר משהו אחר. אם אתה מחליף כוונה, הרצון שממנו נולדה בך הכוונה או הגיעה, או, שהתעוררה הוא כבר נראה לך אחר. אתה מסתכל על הרצון הזה לא כמו רצון ממש, עצם, אלא כמו על אמצעי שעל ידו אתה יכול להיות דבוק בכוונה. כבר לא הכיבוד שאתה מקבל מבעל הבית הוא החשוב, אלא שעל ידו אתה יכול להתקשר לבעל הבית.

תלמיד: אם מגיע לי רצון שיכול למשוך אותי מהדרך, רצון בעולם הזה. מגיע לי כזה רצון, מה אני צריך לעשות עכשיו? להתעסק בכוונה. אבל עדיין הרצון דורש מימוש, לא משנה באיזו כוונה אני אהיה, גם אם אהיה בכוונה הנכונה עדיין איך לדחות את הרצון הזה, לדכא אותו, לא להתעסק איתו?

אני לא הייתי עושה את זה כך, כי בזה אתה בטוח תפסיד, אתה לא תוכל לדחות את הרצון, לתקן אותו אתה לא יכול, גם להחליף אותו ברצון אחר אתה לא יכול, אז איך אתה דוחה אותו? אלא אנחנו צריכים רק לשייך את הרצון הזה לבורא, זה הכי בטוח, כי זה בא ממנו. בזה אין ספק, ואין שום דבר שבא מאיזה מקום אחר, מקור אחר. ואז כשאני מייחס את הרצון הזה לבורא, אני כבר יכול לעבוד עימו בצורה נכונה, לפנות לאותו מקור שממנו בא הרצון ולדרוש שינוי. אני לא רוצה לשנות את הרצון ואני לא רוצה אפילו לדחות אותו ואני לא רוצה למחוק אותו, שיישאר כמו שהוא, רק אני רוצה למעלה מהרצון להיות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: פעולת השיוך לבורא, מה היא גורמת?

היא גורמת שקודם כל זה אמת, שהוא המקור של כל הרצונות, כל המחשבות והמעשים, בכלל הכול, זאת האמת, זה דבר אחד. ודבר נוסף, שאני בזה לא מתנתק מהבורא, אני אומר שהרצון שעכשיו נמצא בי הוא בא ממך ואני דורש רק דבר אחד, תן לי להיות מעל הרצון הזה בכוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: ומה עם הרצון?

שיישאר, אני לא דורש שום דבר מהרצון. שלא יילקח ממני, כי הוא נתן לי, אז למה אני צריך להגיד לו שייקח, כל הרצונות באים מהבורא, אז למה אני צריך לבקש ממנו שייקח. אדרבה, ככל שיהיו לי יותר רצונות בצורה שאני מעבד אותם נכון, אני מתקדם למטרה.

תלמיד: אני מפחד שהרצון הזה יהיה יותר חזק ממני, שהוא ימשוך אותי.

על זה צריכים לעבוד. זה נקרא אברהם הזקן בא בשנים, שכל מה שעבר עליו הוא אסף ואסף ואז בא ונכנס לדרגה שלו.

כל דבר שאנחנו מקבלים בדרך אנחנו לא צריכים סתם לדחות, רק לבקש עליו תיקון.

תלמיד: ואז אתה יכול לבצע את הרצון, או שלא אכפת לך?

לא, אני לא בעניין של, כן רוצה לבצע את הרצון או לא רוצה, אני רוצה קודם כל להיות בטוח שזה בא מהבורא, כי בהתחלה זה לא כל כך נראה לי ואחר כך אני רוצה להיות למעלה מהרצון הזה בכוונה על מנת להשפיע. מה אני צריך לעשות עם הרצון הזה שבטוח קיבלתי מהבורא? יכול להיות שאני לא יודע, אז אני אשאל את הבורא. אותו מקור שנתן לי את הרצון, שהוא יסביר לי מה אני צריך לעשות עימו. כמו תינוק, ילד קטן שמבקש. קיבל משהו, עכשיו הוא מבקש תשובה, “מה אני צריך לעשות עם אותו הדבר שקיבלתי”?

תלמיד: איזו תגובה אני מצפה לשמוע מהבורא?

אם אני לא יודע, אז שילמד אותי.

שאלה: איפה אני שומע את ההסבר שלו? איך?

בתוכי, ביחס למה שאני נמצא בו. הרגע הבא בטוח גם בא מהבורא ואני עובד עם הרצון הזה כבר מחדש וכן הלאה, כך אני פתאום רואה שאני נכנסתי עם הבורא לאיזה תהליך הדדי. אני שואל, הוא עונה. ואני מבין כבר מה שעונה לי ומה שמשנה בי וכן הלאה. אני לא עוזב את הרצון כי דרך הרצון הקשר שלי עם הבורא, אין לי חוץ מזה שום דבר. אם אני עוזב את הרצון שלי אני נמצא באוויר. הרצון הכי גרוע בא מהמקור, מהבורא? אני עכשיו רק רוצה לדעת איך אני מתייחס אליו נכון, איך אני מתקדם למטרה.

תלמיד: הבורא יכול גם להגביר לך את הרצון כל כך, עד שגם יוציא אותך.

על זה אני לא בעל הבית. אני רק בעל הבית על אותם הרגעים שאני נמצא בהכרה, שמה שקיבלתי זה בא מהבורא ואני יכול לפנות אליו ואני פונה.

תשאלו עוד, אני מוכן לענות על זה כי הדברים האלה הם עיקריים בעבודה שלנו ואני יודע עד כמה כאן כל נקודות העבודה הן חשובות.

שאלה: האם אנחנו מפרידים בין הרצונות לבין הכוונות, לבין הצמצום, לבין ההגבלות והכוונה היא סוג של אור חוזר?

כן, אתה צודק, אנחנו רק צריכים יותר להיכנס לזה ולברר. אבל בעצם שאלת נכון.

שאלה: איך אני מפנה מקום בלב, כדי לתת את הכוונה הנכונה על הרצונות שבי?

אני רק רוצה לדבוק בכך, שכל מה שיש בי בא מהבורא. לנברא אין שום דבר חוץ מנקודת הבירור, ביקורת ומומחיות וחוץ מזה היתר בא מהבורא. ולכן אני צריך, מתוך הנקודה הזאת של הבירור, לפנות ולהסתכל לתוכי, להתייחס לבורא ולבקש, לדרוש הסבר על המצב שבו אני נמצא, ואיך אני צריך לעשות ממנו צעד אחד קדימה.

שאלה: מה זה להימצא מעל הרצון לקבל שמפריע לך בכוונה כלפי הבורא?

הרצון לקבל הוא לא מפריע, מפריעה הכוונה על מנת לקבל, על מנת לשייך את זה לעצמי. הרצון לקבל זה כמו הטבע. נגיד, יש לנו רצון לקבל כמו לכל החיות כי אנחנו חי לפי הטבע, לפי הגוף שלנו, ויש לנו חוץ מהרצון לקבל גם כוונה למשוך, לקבל על מנת לקבל.

“על מנת” לא קיים אצל החיות, רק אצל בן האדם, כשאני רוצה ליהנות על מנת לקבל דווקא לעצמי. תוספת כזאת ישנה ברצון לקבל והיא נקראת אדם, כי בצורה גופנית אין הבדל בינינו לחיות, אלא רק איך אנחנו רוצים להשתמש עם הרצון שלנו – בזה ההבדל.

תלמיד: מה זה אומר להעביר את המיקוד מהרגשת עצמי להרגשת הבורא, זו הכוונה?

כן, לשם מי אני עושה את הפעולה. לעצמי או לבעל הבית. נגיד לבורא, לחבר, לעולם. או לתוכי פנימה או החוצה – זה ההבדל.

תלמיד: יש התרשמות שהרצון ניתן דווקא כדי להיזכר בבורא. זו לא הפרעה בעצם.

כל מה שאנחנו מקבלים מהדברים הקטנים ועד הגדולים ביותר, הכול זה כדי שנכוון את עצמנו למרכז הקשר שלנו עם הבורא.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להעביר עבודה כזו להרגל?

לא, אף פעם לא תוכל לעשות מהעבודה הזאת הרגל, כי אין לך יסוד לזה. זה לא רצון לקבל, זה דווקא הפוך, אתה עובד למען הזולת. זאת אומרת, הרצון שאתה רוצה לעבוד עימו נמצא כביכול מחוצה לך ולכן זה לא יכול להיות הרגל.

תלמיד: ברגע שמופיע לך איזשהו רצון, צריך להיות רגע של יציאה מכוונה?

תמיד תהיה נקודת בירור, ביקורת, החלטה ובקשה שאתה רוצה לייצב את עצמך לא בך, אלא מחוצה לך, בזולת.

שאלה: להימצא מעל הרצון ולהימצא מעל התענוג, מה ההבדל?

אני לא הייתי מבדיל כל כך. חוץ מהרצון, השאר זה כוח פיזי, והנאה זה כבר המילוי שבתוך הרצון. אז לפעמים ההנאה נמצאת בתוך הרצון, לפעמים כביכול מחוץ לרצון, אבל רצון זה היסוד של העבודה שלנו.

שאלה: באיזו מידה חשוב להתנגד לרצון חדש, כשאנחנו יודעים שניכשל בשימוש בו בצורה נכונה?

יותר טוב במקום להתנגד, לחזק את הרצון שלנו בינינו ולבורא. זה פועל הרבה יותר מועיל, יותר אפקטיבי מפעולה אחרת. כמה שיותר להתקשר בינינו, כי בקשר הזה אני גם מעורר את החברים וגם הם פועלים לחזק את הקשרים ולעלות למעלה מההפרעה.

שאלה: אנחנו אומרים שאנחנו לא יכולים לעשות כלום עם הרצון, לא נוגעים בו. אז מה אנחנו בדיוק מצמצמים?

אנחנו מצמצמים את העבודה עם הרצון, אבל לא מוחקים את הרצונות. על פני מה אתה מעלה עצמך עוד יותר ויותר? זה מפני שהרצונות שלך האגואיסטיים מתעוררים בך וגדלים יותר ויותר, זה נקרא “הר ה'”, ואתה עולה ועולה על פני הרצונות האלה עד שאתה מגיע לפסגה. אלה הרצונות שהבורא ברא ואתה חייב לעסוק בהם להשתמש בהם ממצב האפס עד 100% – זו העבודה שלנו.

לכן לא לפחד ולא לברוח ולא להביא הוכחות ופילוסופיות ותיאוריות חדשות. יש רצון, זה הנתון שבטבע, כל הטבע זה רצון לקבל, ואנחנו צריכים לעבוד על הרצון לקבל שמתעורר בנו עד שאנחנו מרכיבים על כולו כוונה על מנת להשפיע.

אז אנחנו לא הורסים רצונות, אלא רק מעלים אותם לעל מנת להשפיע. ואין רצון רע, יש רק שימוש רע ברצון, שזה על מנת לקבל לטובתי, או לרעת הזולת, ואת זה אנחנו צריכים להפוך לטוב. זו כל העבודה שלנו.

אנחנו לא נכנסים לבריאה ואנחנו לא רוצים למיין אותה ולסדר אותה, להרוס אותה ולבנות אותה מחדש. אנחנו צריכים רק לקבוע איך עובדים בצורה נכונה, כדי לקשור את כול הבריאה יחד וזו העבודה שלנו.

שאלה: איך אנחנו מעלים את הגדלות ואת החשיבות של הבורא ואת היראה ממנו, כדי להקטין את ההשפעה של הרצון לקבל עלינו?

אנחנו לא רוצים להקטין את השפעת הרצון לקבל, כי אנחנו בזה מונעים מאתנו לעלות במדרגות הר ה’. אנחנו רוצים רק לקבל כוחות מהסביבה ודרך הסביבה מהבורא, כדי שנוכל לעלות את כל המדרגות שיש לפנינו. שום דבר לא להקטין, רק להתגבר בכוח הנכון, בכוונה נכונה.

שאלה: איך לבחור פעולה נכונה לאחר הופעת הרצון? בכל זאת כל רצון מופיע מהבורא אבל אני יכול ליהנות מהרצון. נגיד בזמן השיעור מופיע בי רצון לישון, אני יכול אולי לענג את הבורא בשינה שלי.

בסופו של דבר, אנחנו עוד לא יודעים איך להשתמש נכון בכל הרצונות, אבל אין רצון שאי אפשר להפוך אותו לשימוש הנכון. אין דבר כזה. ואנחנו עוד נדבר על זה הרבה, זה לאט לאט יתיישב בנו. מה לעשות? במשך הזמן יום אחר יום, נברר את היחס הנכון לכל הרצונות והכוונות. איך אנחנו אוספים אותם ואפילו אוספים רצונות מנוגדים – הרצונות עצמם.

נגיד חסד וגבורה אנחנו מביאים אותם לתפארת, לשימוש המשותף ביניהם. אחר כך נצח, והוד גם הם הפוכים, אז אנחנו מביאים אותם ליסוד ואז הם מוכנים להיכנס למלכות, לרצון. זאת אומרת, אנחנו צריכים ללמוד, איך אנחנו מגיעים לשימוש נכון בשילוב בין הרצונות. זו בעצם היתה השאלה שלך.

שאלה: נניח שהתגלה בי רצון כלשהו וביררתי את הכוונה וגיליתי שהכוונה היא על מנת לקבל. האם יכול להיות שהרצון הזה פשוט יעלם?

הרצונות לא נעלמים ולא משתנים, הם רק עולים או יורדים בנו בהתאם לתיקון הכללי של מערכת אדם הראשון והיחס שלנו כלפי המערכת הזאת. לכן אנחנו לא צריכים לשאול על הרצונות, כי המערכת היא גדולה והיא מעדכנת את עצמה בצורה כללית לפי תוכנית הבריאה, שם קשורה הנקודה הראשונה של הבריאה עם הנקודה האחרונה של הבריאה, ובדרך עם כל מצב נוכחי.

אנחנו עוד לא יכולים לברר את כל הדברים האלה, זה רק בדרגות שיותר קרובות לנבואה. אנחנו צריכים לעבוד עם מה שיש לנו, בכל רגע אני צריך להיות דבוק עם אותו רצון שמתעורר בי כדי לתקנו.

תלמיד: מה הכוונה שהרצונות עולים או יורדים בהתאם לכוונה?

הרצונות שבנו עולים ויורדים בתוך ההרגשה שלנו בהתאם למצב שאנחנו נמצאים, בהתאם לקבוצה ובהתאם לעולם. זה לא כל כך תלוי בנו. אנחנו לא צריכים לדאוג איזה רצון עכשיו עולה בי ואיזה רצון נעלם ממני, זה לא כל כך חשוב, חשוב לי איך אני מתייחס לכל רצון ורצון.

תלמיד: האם עצם זה שיש בירור של הכוונה זה כבר תיקון?

כוונה היא התיקון על הרצון. הרצונות בעצמם לא משתנים, הם רק צריכים להיתקן בכוונה.

תלמיד: האם הבירור עצמו של הכוונה הוא כבר תיקון, או שהכוונה חייבת להיות על מנת להשפיע ורק זה נחשב תיקון?

נצטרך לתקן בהדרגה את כל הכוונות בעל מנת להשפיע. אבל לפחות נברר אותן ככל האפשר לעת עתה.

שאלה: אם לדוגמה נותנים לי רצון לשתות יין, אני לא מבין איך אני יכול להתעלות מעל הרצון הזה עם כוונה שהרצון יהפוך לרצון מועיל.

אתה לא מבין שהכול תלוי בכוונה?

תלמיד: נניח שאני מרכיב על זה את הכוונה שאני לא אעשה את זה למען עצמי, מה קורה עם הרצון? הרי הוא לא נעלם.

עם הרצון אי אפשר לעשות כלום. אפשר רק להפוך אותו מכוונה מעל מנת לקבל, כמו שאנחנו מקבלים את כל הרצונות אחרי הקלקול, לעל מנת להשפיע, שיהיו מתוקנים. זאת כל העבודה שלנו, חוץ מזה אין לנו יותר מה לעשות. תחשוב רק על הכוונה.

תלמיד: ואם אני חושב על כוונה, אז מה צריך לקרות עם הרצון, האם הוא צריך להיעלם?

את אותו רצון שהיה לך אתה צריך לממש בעל מנת להשפיע לטובת הזולת – החברים או העולם או הבורא.

תלמיד: אולי מתישהו אני אבין, אבל בינתיים אני ממש לא מבין.

תבקש מהחברים שיסבירו לך.

שאלה: איך מייצרים את הכוונות? מאיפה הן נוצרות?

אני צריך לבדוק את עצמי ולראות לשם מה או לשם מי אני רוצה לעשות פעולה. פעולה יכולה להיות בכוונה בלבד, ופעולה יכולה להיות במעשה, היא גם יכולה להיות בדיבור שהוא גם שייך למעשה, כך אני בודק. עד שאני מביא את הרצון שלי להתממש על ידי הפעולה.

תלמיד: האם זה משהו שבא מהנברא או מהבורא?

הכול בא מהבורא, חוץ מהתגובה וההחלטה שלי.

שאלה: אם מתעורר רצון שלא קשור להכרחיות, עליי לבנות כוונה, אבל הרבה פעמים אתה אומר שעלינו לבנות את החיים שלנו כך שהפנאי יישאר רק כדי ללמוד, וגם מהרב”ש שמענו את אותם הדברים. האם זוהי תוצאה מהניתוח הזה, מבניית הכוונה?

ודאי שלפי התוכנית שלך, לפי החשבון שלך, אתה כך מסדר את החיים.

תלמיד: יוצא שכל עוד אני לא יכול לעשות את זה, אני יכול רק לחשוב שכרגע אני לא מהנה את עצמי או את החברים.

אם אתה מרגיש שאתה עושה כך, אז זה טוב.

שאלה: מגיעים אלינו רצונות ועלינו לעשות פעולות, והפעולות שלנו תלויות בכוונות, והכוונות יכולות להיות על מנת שיהיה לי טוב או על מנת שלאחרים יהיה טוב. האם זה אותו הפער, ההבדל שאנחנו צריכים לקלוט בפעולה?

כן.

שאלה: כל רצון תמיד מניע לפעולה, והכוונה על הפעולה יכולה להיות על מנת להשפיע לי או לבורא. האם הכוונה מורכבת על הרצון או על הפעולה שעימה אני רוצה לממש את הרצון?

הכוונה תמיד קשורה לרצון.

שאלה: אם יש לי רצון לפעולה רוחנית אז איך אני יכול לגרום לכך שהרצון הזה יהיה מלווה גם בכוונה נכונה?

זה המאמץ שלך, אתה רוצה לעשות פעולה שעל ידה אתה תחליף את הכוונה מעל מנת לקבל לכוונה לעל מנת להשפיע. כל חכמת הקבלה, כל מה שאנחנו לומדים, כל מה שהמקובלים כותבים, כל מה שאנחנו צריכים לעשות בעולם הזה ובכלל כל העבודה שהבורא נתן לאדם לעשות בעולם היא להחליף את הכוונות מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

ודאי שרוב בני האדם לא מבינים, לא מרגישים ולא יודעים על כך, לכן כתוב עליהם “כולם כבהמות נדמו”. אבל ישנם כאלו כמונו שמרגישים זאת ורוצים להפוך את הכוונה שהבורא נתן להם, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. זו כל העבודה שלנו, אין שום דבר אחר שצריך לעשות בכל הבריאה, בכל המציאות ובכל העולמות. הרצונות שלנו כל הזמן גדלים ואנחנו עולים לפיהם במדרגות יותר ויותר גדולות וצריכים לשנות כל פעם את הכוונה על הרצון.

שאלה: לגבי הנקודה הקריטית, הפנימית. האם המקום הזה של ביקורת עצמית, פנימית, הוא חלק מרכזי בעבודה שלנו, או שאנחנו צריכים להיות אובייקטיביים כלפי התפיסה הפנימית שלנו? האם הנקודה הפנימית הזאת של ביקורת היא המקום בו אנחנו מעלים את המסך שנותן לנו את האפשרות לשנות את התפיסה הרוחנית שלנו? האם יש לנו איזו יכולת פנימית בתוך הרצון לקבל להיות אובייקטיביים? אתה תמיד מדבר על המכניזם של דרגת החיה ועל כך שבדרגת האדם יש את האפשרות להגיד כן או לא, האם שם הנקודה של העבודה שלנו?

נקודת העבודה שלנו היא בנקודת החיבור. אני נכנס בתוך החברים ורוצה להישאר שם, אני רוצה להיות דבוק בתוך הקשר, לייצב אותו ולאתר אותו בינינו. באותו הקשר אני גם רוצה לברר את הכוונות, הרצונות, הכיוון להתפתחות שלי, ככל שאני נכנס לאותו הקשר בינינו יותר ויותר פנימה. אלו הבירור והבדיקה הנכונים.

שאלה: איך נקבל את העזרה מהעזר כנגדו כפרס כדי שנוכל להלביש את כל המציאות בקשר איתו?

על ידי תפילה ומאמץ.

שאלה: על איזה סוגים של רצונות אתה מדבר, על כל הרצונות שלנו? האם מדובר על רצונות חיוביים, רצונות שליליים? אם לאדם יש רצון להרוג מישהו, האם יכול להיות בכלל רצון להרוג עבור הבורא, איך לפרש את הדברים האלה? עם איזה סוג של רצונות אנחנו צריכים לעבוד?

אנחנו צריכים קודם לעבוד עם הרצונות שלנו כלפי החברה הקטנה שלנו, כלפי הקבוצה ולהשתדל על ידיהם לחבר את עצמנו לרצון אחד. הרצון בדרך כלל הוא לא אחד והוא גם לא יכול להיות אחד אבל את הכוונות שמעל הרצונות אנחנו יכולים לכוון למקור אחד. כמו שיש קבוצת חיילים שיש בה הרבה גופים אבל הם מבצעים פקודה אחת, או כמו שכל שחקן בקבוצת כדורגל עושה את שלו, אבל לכולם יש כוונה אחת שהיא להצליח להכניס את הכדור לשער, גם אנחנו צריכים לעשות כך.

אני צריך לעבוד כך עם כל הרצונות שלי, לקבץ אותם לכוונה אחת, לעבוד עם החברים שלי ולהשתדל שכולנו נהיה יחד בכוונה אחת. אומנם הרצונות הם בכל פעם שונים, והם בכלל לא נמצאים בשליטתנו אלא בשליטת הבורא, אבל בשליטתנו רק להשתדל לשמור על הכוונה, לכן אנחנו צריכים כל הזמן להתפלל לבורא שיעזור לנו להחזיק אותה נכון, וכך אנחנו מצליחים. תתחילו לבצע זאת יחד, שהכוונות שלכם יהיו מחוברות ומכוונות למטרת הבריאה, ששם מתחברים כולכם עם הבורא, ותראו עד כמה זה פתאום מתחיל להתיישב, להתחבר ולהיות יותר ברור.

שאלה: איך להבין בפנייה שלי לבורא להחליף את הכוונה לעל מנת להשפיע לאחרים שזה לא איזה בלבול משלי או ניסיון מצד הבורא?

תתייחס לזה בלי להבדיל אם זה כך או כך. אם אתה מעביר את הכוונות, המחשבות והתשוקות שלך דרך העשירייה אז אתה לא תטעה.

תלמיד: האם אני מבין נכון שהתוצאה צריכה להיות יתר אהבת חברים?

התוצאה צריכה להיות בחיבור.

שאלה: אנחנו מדברים על זה שברגע שמתעורר בי הרצון ואני רוצה לחפש את הקשר עם השורש, עם העליון, אז אני פתאום נמצא בחיסרון אחר ושוב זה מתחלף. האם האומנות היא להיות בקשר עם העליון מעל כל הרצונות שמתעוררים? מה קורה הלאה, מה נקרא תיקון?

תעשה אחרת, תתפוס את הכוונה בתוך החברים שאתה נמצא איתם. הכוונה הזאת מכוונת אתכם יחד לבורא ואז אתם רוצים לשייך את כל מה שקורה בכם, את כל השינויים למיניהם שקורים בכם לאותה הנטייה.

תלמיד: האם להיות כל הזמן מעל אותם הרצונות שמתעוררים בינינו?

כן, העיקר הוא לבחור מטרה נכונה, את האיחוד בינינו ולבורא, ואת כל מה שמתעורר בנו לשלב בזה.

תלמיד: אז מה קורה עם אותם הרצונות, זה בעצם נקרא תיקון?

כן. אתה מחבר אותם יחד לאותה הכוונה.

שאלה: אם יש לי רצון להפוך לאומן מפורסם או להיות עשיר, אז אני מגיב לרצון הזה בכך שאני עושה פעולה עבור הקבוצה. אני אומר שאני אעשה פעולה עבור הקבוצה ואני משתמש ברצון הזה ככוח, כאנרגיה כדי לעשות פעולה עבור הקבוצה ורוצה לחשוב רק על זה. אבל לרוב כשאני עושה זאת, אז אני מגלה שהרצונות האלה היו רק לבושים או מסיכות כדי לעשות משהו עבור הקבוצה, וגיליתי שאני רוצה לעשות משהו רק עבור הבורא. אני מבין שיש רצון שמכוון לבורא רק שהוא היה מכוסה באיזשהו לבוש. איך אני מסדר נכון את העבודה שאני עושה עם הרצונות שלי, האם מה שאמרתי נכון או לא, מה אני צריך עוד לתקן בזה?

יכול להיות שזה נכון ויכול להיות שלא, אבל אתה צריך לכוון את עצמך שוב ושוב דרך החיבור בקבוצה לחיבור עם הבורא. כל היתר אלו בירורים פנימיים של האדם.

שאלה: יוצא שאם אני זוכר מידי פעם לשים לב לכוונה זה גם נעלם, אז איך אפשר להחזיק או להיות בתשומת לב לבירור הכוונה בכל רגע?

צריך להיות בכל רגע בבירור הכוונה, כמו שאמרת.

שאלה: האם אפשר להבדיל בין הרצון לקבל לבין הכוונה בעל מנת לקבל על ידי רמת ההכרחיות?

לא. אנחנו לא צריכים לעשות דברים כאלה. אנחנו צריכים לעבוד עם הכוונות ולא עם הרצונות. טוב ששאלת.

תלמיד: אני לא מוצא הבדל בין זה לזה.

זה לא טוב. תנסה עוד ועוד לבדוק ואתה תראה שיש הבדל גדול בין כוונות ורצונות. רצונות אתה לא קובע, הם מתעוררים, וכוונות אתה דווקא יכול לקבוע, “לשם מה אתה עובד?”.

שאלה: אנחנו יודעים שהיו בעבר מקובלים גדולים שהיו גם עשירים. לצורך הדוגמה, נניח שמקובל זיהה נכס טוב שהוא רוצה לרכוש לעצמו, מה תהליך התיקון שאותו מקובל עובר מכוונה לרכוש את הנכס הזה לעצמו עד לתיקון הרצון לרכוש את הנכס בכוונה להשפיע?

אני לא מבין מה מדאיג אותך, יש לך כזו בעיה בחיים?

תלמיד: לא. אבל אני מנסה להבין מה התהליך שעובר אותו מקובל שרוצה את הנכס הזה לעצמו.

המקובל עושה חשבון פשוט, אם בכל רגע ורגע הוא רוצה להיות דבוק בבורא נכון ככל האפשר, אז עד כמה מה שהוא הולך לעשות עכשיו, לרכוש נכס, לא חשוב מה, יעזור לו להיות יותר דבוק בבורא, בדיבור, במחשבה, במעשה, בכול.

תלמיד: אחרי שהוא רכש את הנכס, הוא מרגיש שהנכס הזה שלו או שהנכס הזה קיים אצלו בעל מנת להשפיע?

וודאי שאם זה מקובל אמיתי אז זה בעל מנת להשפיע.

שאלה: אז הנכס הזה לא שלו, הוא של הבורא.

כמו שכל העולם הוא של הבורא.

שאלה: מה עושים אם הרצונות מגיעים אחד אחרי האחר ממש במהירות ואתה לא מצליח לבנות כוונה, אתה אפילו לא מספיק לעבד את הרצון?

אל תהיה בתוך הרצונות אלא תייצב את עצמך בתוך הכוונה. כוונה לקבוצה וכוונה לבורא ומה שיצטרף לזה, יתחבר לזה מתוך הרצונות אז יצטרף, אל תדאג. העיקר כל הזמן להיות בכוונה שאני פועל למען העשירייה ולמען הבורא.

שאלה: מה זה לתקוע גול בעבודה שלנו?

שאני מתחבר דרך העשירייה לכוונה על מנת להשפיע לבורא.

שאלה: האם יש תועלת מכך שנזכרתי בכוונה לאחר שכבר מימשתי את הרצון? נניח עכשיו אני שואל שאלה ושכחתי מהכוונה, איך לעבוד עם זה?

אנחנו צריכים את הכוונה על מנת להשפיע לפני שאנחנו בכלל מזהים איזה רצון שבנו. צריך לחיות בכוונה ולא ברצון. הרצונות עולים ויורדים, אבל הכוונה חייבת להישאר כל הזמן אחת, ממני לעשירייה, דרך העשירייה לבורא.

תלמיד: על אילו רצונות עליי להקהות בשיניים? כתוב “הקהה אותו בשיניו”.

אם אני רואה שאני לא מסוגל להתמודד עם הכוונה הנכונה, אז לכוונות הלא נכונות אני צריך לתת בשיניים. זאת אומרת, ללכת ממש נגדן.

שאלה: האם אני יכול להחשיב את האור שמגיע אליי כעשוי מהרצונות שנולדים בתוכי ואת המסך ככוונה שאני מרכיב על הרצונות האלה?

נכון.

שאלה: כשבאדם מתעוררת משיכה לאיזה מילוי, מה הוא מרגיש, הוא מרגיש רצון לעצמו או כוונה שכבר דבוקה על הרצון?

אנחנו משתדלים שלא תהיה לנו משיכה לאיזה מילוי, אלא שתהיה לנו משיכה לכוונה. תתרגלו לחיות בתוך הכוונות על מנת להשפיע נחת רוח לחברים ודרכם לבורא, ושכל הזמן הכוונה תהייה לפנינו כדבר שאליו אנחנו משתוקקים. אני צריך להרגיש כל הזמן את הכוונה שלי ולא את הרצון עצמו. הרצון עולה ויורד, מתחלף, יש אלף רצונות, אבל הכוונה שלי היא להשפיע נחת רוח לקבוצה ולבורא עד גמר התיקון ששם הכוונה הזאת הופכת להיות שלמה על כל המקרים והרצונות שיכולים להתעורר. לכן לצאת מהרצונות, לדאוג לכוונה, וכל הזמן לחיות בכוונה.

תלמיד: זאת בדיוק השאלה, כי יש כזה רושם שאנחנו בכלל לא מרגישים את הרצון אלא רק את הכוונה על מנת לקבל שהיא כבר דבוקה לרצון, אז איך אפשר לכוון?

יפה מאוד, אז עכשיו אתה מבין יותר שאתה צריך להיות במקום על מנת לקבל בעל מנת להשפיע והרצונות שיתחלפו, שיבואו כל הרצונות מהבורא בצורה ובסדר שהבורא רוצה, העיקר בשבילך זה לדאוג לכוונה ולהתפלל עבור הכוונה, לשמור על הכוונה ולהגדיל אותה.

שאלה: איך בדיוק קורעים את העל מנת לקבל הזה מהרצון לקבל? הוא דבוק, אני לא יכול לעשות כלום אם זה לא בעל מנת לקבל.

אז תשדל לעבוד על הכוונה כמו שאמרתי ואז נדבר.

תלמיד: מאיפה יש רצון לדבר כזה? איך רצון לקבל בכלל רוצה להחליף כוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע?

בתוך הקבוצה שלך תנסה לעבוד בצורה כזאת כלפי החברים.

שאלה: קודם חבר סיפר על הרצונות שלו להתפרסם במסגרת האומנות, להשתמש בכישורים שלו לאומנות, וחבר אחר שאל על רצון לכספים או לעושר. גם לי יש בעיה כזאת והשאלה היא, אם אני לא יכול להתעלות מעל הרצון הזה, האם אני יכול לנסות לקחת את הרצונות שלי להתפרסם במוזיקה או באומנות ולהשתמש בהם לטובת הכלי העולמי או לטובת הקבוצה, זה יכול להיות אולי פתרון לרצונות האלה? איך אני יכול להשתמש ברצונות האלה לטובת הקבוצה?

אותם הרצונות שמתעוררים בך, אתה צריך להפוך אותם רק לטובת הקבוצה. אתה לא צריך לעשות יותר שום דבר, רק לעבוד עם הרצונות האלו לטובת הקבוצה ולטובת הבורא. ולא להחליף עכשיו מקצוע ועוד משהו, זה לגמרי לא שייך. אנחנו לא מדברים על הרצונות, ואפילו לא על הפעולות, אלא על הכוונות שמעליהם.

תלמיד: אני החלפתי מקצוע כבר ארבע פעמים כדי להיות מסוגל ללמוד, אבל כשאני שומע שלחבר יש רצונות כמו שלי אז אני מנסה להבין מה הכוונה הנכונה. לדוגמה, אם אני רוצה לזכות בלוטו כדי שאהיה מסוגל לתת את המעשר הכי גדול שאפשר להפצה, האם זו כוונה נכונה? האם זה תיקון של הכוונה? איך להעלות את הרצונות שלי לחברים או לבורא מעל מהרצונות הפרטיים שלי?

תעבוד עם הרצונות הפרטיים שלך, רק תשתדל לחשוב שאתה עושה את זה כדי להשפיע דרכם לקבוצה. אתה צריך עוד ועוד לקרוא את החומר שלנו.

שאלה: איפה נקודת ההכנעה, או מה היא נקודת ההכנעה בגישה שלנו, בעבודה שלנו כדי שנוכל לגלות את נקיות הכוונה?

אני לא מסתכל על הרצונות, אני מסתכל רק על הכוונות, ואני רוצה לכוון את כל הפעולות, המחשבות, הרצונות, שכל מה שיוצא ממני יהיה על מנת להשפיע לחברים, ודרכם לבורא. וזאת הכוונה שלי. אני שמח שכך אנחנו לומדים ומדברים היום, תראו אנחנו לומדים בעצם רק פסוק אחד, כי באמת זה דבר חשוב ביותר.

שאלה: באופן פרקטי, איך לשמר את הכוונה באופן רציף בזמן שהרצונות מתחלפים? אנחנו תמיד רוצים לעשות הכול לעצמי, איפה הצמצום והמסך הזה, איך אפשר לשמר על הכוונה בצורה פרקטית?

האדם צריך לנעול את עצמו על העשירייה, ולראות את עצמו נמצא במרכז העשירייה, ואז את כל הרצונות שמתעוררים בו הוא רוצה לממש למען עשירייה, וזה מה שהוא מבקש מהבורא. אל תלכו לאלף כוונים, כדי לא להתבלבל.

שאלה: איזה יחס קיים בין השפעה ואלטרואיזם, והאם מקובל חייב להיות אלטרואיסט?

לא אלטרואיסט כמו שמפרשים בעולם הזה, אלא הוא חייב לעבוד למען חיבור בין כולם, ואת זה אפשר לעשות ודאי שלא על ידי האדם, ולא על ידי כל מיני מפלגות, או גופים של בני אדם, אלא רק דרך הבורא. לכן כשהמקובל רוצה לגרום טוב לכל העולם, הוא בעצם פועל בעשירייה שלו כדי להתחבר לבורא, ודרכה לגרום לבורא חיסרון להשפיע לכל האנושות. כך אנחנו עובדים, זו הדרך האמיתית והנכונה.

שאלה: איך המעשים משפיעים על הכוונות אם בכלל? ואיזה מעשים כדאי שנעשה עבור כוונות נכונות?

לא חשוב איזה מעשים, חשוב שתהיה לנו כוונה לחיבור בינינו כדי להשפיע לבורא, והבורא כבר יעשה את מה שצריך.

שאלה: יוצא שביומיום העבודה של האדם היא מול הרצונות הגשמיים האנושיים האלו שמתעוררים בו, האקו לייזר הזה שהבורא משחק איתו פעם זה, פעם זה, בעוצמות האלה והאלה מול הרצון לרוחניות. כך שכאילו או שיש לאדם רצון לרוחניות, או שאין לו וכל המדדים שבין לבין. לא ברור איפה פה המיקוד על הכוונה?

בדרך כלל אנחנו מנסים לעורר הרצון, את הנקודה שבלב, כדי שהדג הגדול של הגשמיות לא יבוא ויבלע את הדג הקטן שלי לרוחניות. מנסים לעורר כל הזמן את חשיבות והשפעת הסביבה, לעורר את הרצון לרוחניות, לחיבור. איפה פה בדיוק נכנסת הכוונה? כי זו בדרך כלל העבודה שלנו.

אני רוצה לגרום למישהו טוב, אז אני מתכנן איך אני מזמין אותו אליי, איך אני אכבד אותו, איך אתן לו להרגיש שבאמת אני רוצה בטובתו, וכן הלאה. זאת אומרת, יש לי כאן כוונה, ואחר כך אני מממש את הכוונה במעשה. כך אנחנו עובדים.

אותו הדבר כאן, בסופו של דבר אני רוצה לגרום נחת רוח לבורא, ואני לא יכול לעשות את זה על ידי שום דבר אלא אם אני מתקן את המערכת השבורה, את הקשר השבור שלנו. אני צריך להביא את הקשר השבור הזה לחיבור, שהבורא יוכל להשפיע על הקשר המתוקן שלנו או לתקן את הקשר השבור, ואחר כך להשפיע את עצמו לתוך הקשר הזה, כי רצונו להתגלות בנבראיו. זה מה שאני עושה.

אז כל הכוונה שלי היא להשפיע נחת רוח לבורא, וזה מה שאני צריך לעשות, אבל לא אני עושה, אלא הבורא הוא העושה, ואני צריך רק לחדד ולחזק את הכוונה שלי.

תלמיד: אבל מצד שני אנחנו אומרים שצריך לחדד ולחזק את החיסרון שלי, את ההשתוקקות שלי.

נכון.

תלמיד: שזה מה שחסר לנו, חיסרון זה רצון, זו לא כוונה?

על הרצונות אתה לא בעל הבית, זה רק נראה לך, הכול זה בכוונה. מה שאתה רוצה שיקרה, זאת כוונה.

תלמיד: פשוט כלפי רצונות כאלה גשמיים ואנושיים הכל ברור, אבל כלפי החברים, כלפי החיבור שם מבחינתי יש פחות יכולת להגדיר, ולאפיין רצונות, זה יותר מערכת יחסים, או שבגדול יש רצון לחיבור איתם או שלא.

בסדר, או שיש, ואם אין אז מתפללים, או שמבצעים משהו.

קריין: אז אנחנו קוראים בתוך מסמך “ללכת מעל הוויכוחים עם הרצון לקבל”, קטע מספר 4, כותב הרב”ש.

“כשהאדם קיבל על עצמו אמונה כדוגמת ידיעה, כבר אין לו מה להתווכח עם הגוף. כי האדם אומר להגוף “אני רואה, שאין אתה אומר לי שום דבר, רק דבר אחד אתה אומר לי, שאין אתה יכול להשלים עם האמונה, שאני קיבלתי עלי. לכן על טענת האמונה אין לי מה להתווכח עמך. לכן אני אומר לך, מה שאני עושה עכשיו, ואתה לא מסכים, אין אני מחכה להסכמתך, כי אצלי האמונה כמו ידיעה”.

ובהאמור יוצא, שכל עבודת האדם הוא איך להשיג כח האמונה. כי אין האדם יכול לנצח את הרע שבו ע”י ויכוחים. כי בשכל החיצוני הגוף תמיד צודק. אלא רק אם האדם עונה להגוף עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, אז הוא יכול לנצח את הגוף.”

(הרב”ש. מאמר 42 “מהו, “ידע שור קנהו וכו’ ישראל לא ידע”, בעבודה” 1991)

קריין: קטע מס’ 5, רב”ש.

“”זכה, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות”. וזה פירוש שבולם את עצמו בשעת מריבה עם היצר הרע שלו, היינו בזמן שהריב הוא על העבודה מבחינת שלא על מנת להשפיע, אז אין לו מה להשיב. וזה נקרא “תולה ארץ על בלימה”, היינו אין לו שום יסוד, שנקרא בלימה, אלא למעלה מטעם ודעת.”

(הרב”ש. 292. “הבולם עצמו בשעת מריבה”)

זאת אומרת, אנחנו לא מתווכחים, לא עושים כלום, פשוט עוברים הלאה, לא מסתכלים על זה. אנחנו לא מתווכחים עם היצר הרע, אנחנו הולכים למעלה ממנו, זה נקרא “הבולם עצמו בשעת מריבה”.

קריין: פסוק 6, רב”ש.

“בשוטרים, אנו רואים, שאין מה להתווכח עמהם, שאין שום ויכוחים עם השוטרים. כלומר, שהשוטרים אינם שומעים למה שמדברים אליהם. כך ברוחניות. אין להאדם להתווכח עם הגוף, בזמן שהוא הולך למעלה מהדעת. והאדם צריך לומר להגוף, לא חשוב לנו אם אתה צודק או לא. שיכול להיות, שהגוף צודק מאה אחוז, אבל השוטרים הולכים לפי פקודת השופט. רק האדם צריך להתפלל לה’, שיתן כח להשוטרים, שיוכלו להתגבר על הנאשם. וברוחניות יהיה הפירוש, שהאדם צריך להתפלל לה’, שיתן כח ועוז לכח התגברות שלו, שיוכל להתגבר על הגוף, שיהיה בידו להוציא לפועל מה שהשופטים אמרו.”

(הרב”ש. מאמר 38 “מהו שופטים ושוטרים, בעבודה” 1989)

שאלה: בקטע מספר 6 למה הכוונה במונח “שוטרים”?

יש שופטים, יש שוטרים, ויש בני אדם. בכל אחד מאיתנו יש את כולם, גם שופטים, גם שוטרים וגם בני אדם, וכך אנחנו מקבלים כביכול פקודות או הכוונות מלמעלה. בצורה כזאת אנו צריכים לחלק את עצמנו לשלושה סדרים, לשופטים, שומרים, ובני אדם

שאלה: כשאני רוצה להשפיע לחבר משהו טוב בצורה אלטרואיסטית והוא מביט עליי כאילו אני אויב שלו איך לעבוד איתו?

ומה חשבת שהוא יקבל זאת בצורה יפה וטובה, שהוא כבר מתוקן? ואם הוא כבר מתוקן מה אתה רוצה לתת לו, להסביר לו? אז אין מה להסביר. אם הוא לא מתוקן אתה צריך להתאים אליו את מה שאתה רוצה להסביר לו, שיקבל זאת בכמה שפחות התנגדות, אבל ודאי שהוא יתנגד. אם אתה מסביר לו משהו חדש שעליו לקלוט ולתקן את עצמו אז ודאי שזה יהיה נגד הרצון שלו, נגד הטבע שלו.

שאלה: גם היום יש בי הרבה מאוד מחשבות ורצונות, מהבהמיים ביותר ועד ניצוצות קדושה של מחשבות על החברים, על הדבקות ועל הבורא. אני רוצה להבין מה משתנה בעבודה שלי פרקטית, מה הביטוי של לחיות בכוונות ולא ברצונות? אני לא מבין מה אני צריך לשנות.

הרצונות לא תלויים בך, הבורא מחליף אותם בתוך האדם, או ישירות מלמעלה או על ידי הסביבה. את הכוונות האדם צריך להשתדל לייצב שיהיו בעל מנת להשפיע דרך חברים לבורא.

תלמיד: אבל הרצונות מגוונים?

אני לא יודע מגוונים או לא, אני יודע שעל הרצונות אין לי שום שליטה, ואת הכוונות אני כן יכול לשנות, לבקש עליהן שישתנו.

שאלה: בשיעור יחד עם כל הכלי ואיתך אנחנו מרגישים עומק וצבעים בעבודה, התעוררות, ובמהלך היום זה מגיע לרמות של אפילו דחייה ושנאה, אז מה נקרא עבודה במהלך היום?

שאנחנו בכל זאת רוצים להישאר באותם המצבים כמו בשיעור בוקר, באותו כיוון. המצבים שישתנו, עליות, ירידות, אבל אותו כיוון.

שאלה: בקטע כתוב שאנחנו לא צריכים להתווכח עם היצר הרע, אבל במצב של התנגדות לחיבור מה אנחנו צריכים לעשות? אנחנו לא יכולים להגיד לחבר “כן קדימה” כי החבר נמצא במצב שהוא לא מסוגל.

אתה יכול לתת לו דוגמה. אתה יכול לתת לחברים שלך דוגמה וכמה שהם מבינים, הם מבינים, תן דוגמה שאתה בא כל בוקר או ערב, לפי הזמן שלכם, לשיעור, שאתה לא מפספס שום דבר, שאתה משתדל להפיץ את חכמת הקבלה איפה שאתה מסוגל. נתינת דוגמה, זו ההתעוררות שאתה יכול לתת להם.

שאלה: על רצונות אין לנו שליטה, על ביצוע, המימוש שלהם צריכה להיות שליטה?

על ביצוע הרצונות אין לנו שום שליטה, הכול מסודר על ידי הבורא, האור העליון מסדר את הדברים, אנחנו רק צריכים על ידי הכוונה להראות את הנכונות שלנו שהאור העליון ישפיע עלינו ותתבצע בנו הפעולה הרוחנית. זו סך הכול הכוונה, תבינו, על ידי הכוונה שלי אני מראה לאור העליון כמה אני מוכן להיות באותו כיוון כמו שהוא יכול לפעול, ואם הכוונות שלי מתואמות עם הפעולות של האור העליון הן יכולות להיות יחד ואז האור פועל עליי ומקדם אותי.

שאלה: האם אני בעל הבית על הכוונות שלי?

כן, על הכוונות כן. אני יכול על ידי לימוד, על ידי ההשתתפות עם החברים להתעורר כל פעם לכוונה על מנת להשפיע יותר ויותר גדולה, לא ביצוע אלא רק כוונה.

שאלה: מתעוררים בנו הרבה סוגים של רצונות ותענוגים הכי גשמיים ועד כאלה שאולי קשורים לרוחניות. אמרת שיש כל מיני מעגלים שאפשר להשפיע עליהם, אולי אפשר להשפיע לחברים בעשירייה או לעולם או לבורא. האם העבודה היא לשים את הכוונה מעל הרצון, כאילו לא משנה מה קורה ולמי אני רוצה להעביר, רוצה שהיא תהיה להשפיע, או שהעבודה מגוונת בהתאם לרצונות השונים וכן הלאה?

זו עבודה קבועה לכיוון אחד עם העשירייה ועם כל מה שאנחנו יכולים להכין, ועל פני אותם הרצונות, התנאים, שאנחנו מקבלים.

תלמיד: האם זה כמו מנטרה, אני פשוט חוזר על זה בפנים עד שזה קורה ברגש “אני רוצה שזה יהיה לכיוון ההשפעה”?

תאר לעצמך שזה ברגש וברגש אתה צריך לעבוד על זה.

שאלה: מה זו אמונה שהיא כמו ידיעה, מה הידיעה בתוך האמונה?

שהאמונה תהיה כל כך חזקה שהיא תהיה כמו ידיעה.

שאלה: האם העבודה מעל הדעת היא עבודה על הכוונה?

כן, היא עבודה על הכוונה.

שאלה: האם לעבודת הבירור של הרצונות והכוונות יש קשר לפעולת הצמצום?

כן, בדרך נצטרך לעשות צמצום.

שאלה: האם הרצון משתנה כשהכוונה משתנה?

כוונה לא משתנה, היא צריכה להיות כולה דרך הקבוצה לבורא, אבל היא צריכה להשתנות בהתאם לנתונים שבה. היא כמו כיוון שאותו עלינו לעדכן כל הזמן באופן יותר ויותר מדויק, אבל הוא באותה דאגה, באותו יחס שלנו אליו.

שאלה: כשאני מקבל רצון ושואל מה אני עכשיו צריך לעשות, איך לממש אותו נכון, באיזו צורה מגיעה התשובה?

התשובה מגיעה מכל הכיוונים, אני לא יכול להגיד, זה תלוי באדם, במצב, בדרגה. התשובה יכולה להיות כביכול, בדרך שלילית, בדרך חיובית, אבל תמיד מדובר בהכוונה למצב הבא.

שאלה: בנוגע לכוונה האם בסופו של דבר מדובר סך הכול האם זה לטובתי או לטובת הזולת?

לא, זה צריך להיות רק לטובת הבורא. לא לטובתי ולא לזולת, הכול צריך להיות רק לטובת הבורא.

שאלה: אם כל הזמן מתעוררים בי רצונות בדרגת הדומם, צומח, חי, האם אפשר למסור את הרצונות?

אני לא יכול למסור את הרצונות שלי לאף אחד, אף אחד לא יכול למסור ולהחליף את הרצונות האלה. אנחנו יכולים רק להתרשם מאחרים ולהרשים את האחרים, אבל לא שאנחנו מוסרים את הרצונות. הרצון שיש באדם הוא רצון והוא כל הזמן משתנה בהתאם כמה אדם עולה או בדרך תורה או בדרך ייסורים עד גמר התיקון.

שאלה: האם אנחנו דרך הכוונה מגיעים לאיחוד או דרך האיחוד מגיעים לכוונה?

איחוד וכוונה הם בעצם משלימים זה את זה, פעם זה משפיע על זה ופעם זה משפיע על זה.

שאלה: אנחנו לומדים שעל הרצונות שלנו אין לנו שום שליטה הכול מגיע מלמעלה רק עם הכוונה אנחנו עובדים. אז איך זה משתלב עם החינוך שאנחנו עוברים שהרגל נעשה טבע שני? כשאנחנו משנים את ההרגל אנחנו משנים את הרצון או משנים את הכוונה?

את הרצון אנחנו לא יכולים לשנות, ואת הכוונות אנחנו לא יכולים לשנות, אנחנו עושים את זה רק על ידי מידת החיבור שלנו בעשירייה ולבורא.

שאלה: איך להרגיע את הרצון שמתעורר בי, שאני רוצה למלא אותו על מנת לקבל, כדי שאני אוכל להתרכז בעבודה?

רק על ידי חיבור. איך אתה יכול להרגיע? אתה לא יכול להרגיע, הוא כל הזמן יגדל. רק על ידי החיבור, לשתף כל פעם את הרצון שלך בין הרצונות האחרים בכוונה להגיע להשפעה לבורא, וכך זה עד גמר התיקון, אתה יכול לסדר את כל העבודה שלך בצורה נכונה.

שאלה: איך אנחנו משתמשים בכוח הערבות כדי לחיות בכוונות?

ככל שתעלו את כוח הערבות ביניכם אז תוכלו להשתמש יותר בכוח הכולל שלכם, גם בכוונות וגם במימוש עצמו.

שאלה: כשאני נלחם על הכוונה באיזה מצב החברים שלי נמצאים? איך לתאר אותם נכון בעבודה הזאת?

שהם נמצאים איתך יחד.

שאלה: כתוב בקטע 6, “רק האדם צריך להתפלל לה’, שיתן כח להשוטרים, שיוכלו להתגבר על הנאשם.” תוכל בבקשה להסביר את המשמעות של המילים?

האדם צריך להתפלל שלשוטרים יהיה כוח. שבגוף שלו יש גם שוטרים, אלה שיכולים לשמור עליו שלא יברח לכל מיני כיוונים לא טובים, ושיהיו להם כוחות להחזיק אותו ולא לתת לו לעשות פעולות שיכולות להוציא אותו בכלל מהדרך הנכונה להיות כבהמה.

שאלה: האם הכוח להתגבר קשור באמונה?

כן. האמונה היא בעצם אותו הכיוון שבו אנחנו מתגברים, נכון.

שאלה: מה לעשות כשההשתוקקות לתענוג הרבה יותר חזקה מהכוונה הנכונה?

לעבוד על הכוונה שהיא תהיה יותר גדולה, חשובה. להתקשר עם החברים, לראות עד כמה שהם משתוקקים למטרה ושזה ישפיע עליך וגם אתה תשתוקק.

שאלה: איך להפריד כוונה ורצון?

זה נראה לי די ברור. ישנו רצון ומעל הרצון יש כוונה איך אני משתמש ברצון, לטובת מה, לטובת מי וכן הלאה. זה הרצון שלי, או הרצון של מישהו אחר? ואז בהתאם לזה אנחנו יכולים לברר מה אנחנו עושים בפעולה.

שאלה: נראה שכאשר אני משתמשת פחות ברצון לעצמי אני פחות מרגישה את זה, ובהתאם פחות מודה לבורא על מה שהוא נותן לי, ואני נותנת פחות הנאה לבורא. איך אני יכולה להודות לבורא באותו הכוח שאני רוצה לעצמי?

לא, עד כדי כך אנחנו עוד לא מסוגלות, אבל בעצם כן, צריכים כך להשתדל לעשות. שאני ארגיש חשיבות הבורא לפחות כמו חשיבות עצמית. שהוא יהיה הבורא בעיני כמוני, כמו שאני.

שאלה: אם אני מרגישה קשר תמידי עם הבורא, כל הפעולות מוקדשות לבורא ומכוונות להשפעה, כל חיי מוקדשים לבורא, האם בעצם זה אומר שכל הרצונות שלי הם על מנת להשפיע?

אם באמת אני מכוונת כך אז ודאי שאני בעל מנת להשפיע.

שאלה: אני בשיעור מול מחשב, יש לי עכשיו רצון לשוטט באינטרנט במקום להתמקד בשיעור, אני משייכת את הרצון לבורא ומשוטטת עכשיו בזמן השיעור מתוך כוונה לעשות לו נחת רוח, איפה הטעות פה?

הטעות שאני חושבת שעל ידי העבודה הזאת שאני נמצאת בחברה זרה באינטרנט, אני עושה נחת רוח לבורא.

שאלה: אז מה עושים עם הרצון, מצמצמים אותו?

רק להיות בקשר עם אותם אנשים שאני לומדת איתם בשיעור בוקר ולהיות עם המורה כדי להיות עימו בקשר ולקלוט את שיעור הבוקר, לספוג את שיעור הבוקר, וכך להתקדם.

שאלה: אבל מה עושים עם הרצון הזה של השוטטות, הלא טוב?

להזיז את הרצון לשוטטות לאחר כך. בזמן השיעור, אם במקום שיעור אני עוסקת במשהו מחוצה לשיעור, זו באמת בגידה ופגיעה ביחס שלי למורים ולבורא בצורה הכי בוטה.

שאלה: אבל האם זה לא נחשב שאני מוחקת את הרצון?

אנחנו לא יכולים למחוק את הרצון, או שאנחנו הולכים עם רצון אחד או שהולכים עם רצון שני, בנו תלוי רק איזה רצון להגדיל.

שאלה: איך נוכל להשיג את זה שהרצון מגיע מהבורא?

לחשוב על זה. על ידי ההתמדה במחשבה אנחנו מגדילים את הרצון, את הכוונה, רק על ידי התמדה.

שאלה: האם אני אמורה להרגיש שהצלחתי להחליף את הכוונה, או רק לבקש מהבורא שיחליף את הכוונה שלי מעצמי אליו?

אני רק מסוגלת על ידי פעולות בזה שאני לומדת ומתקשרת לחברות, משתתפת בשיעורים, על ידי הפעולות האלה אני יכולה לחזק את הקשר שלי לכוח הרוחני. זו הזדמנות יחידה. אם אני במקום זה עוסקת במשהו אחר, זו הפגיעה הכי גדולה באותה מתנה שהבורא נתן לי, שהוא מושך אותי אליו, ואין דבר יותר גרוע ממה שקורה לי. אנחנו צריכים לחשוב על זה.

שאלה: האם התגובה שלי לרצון היא לא רק בכוונה אלא גם להגיב במעשה?

לא, העיקר בכוונה. אבל אם עכשיו אנחנו עדיין לא יכולים לחקור את הכוונות ולהגדיל אותם, אז אנחנו חושבים שזה הרצון. קשה לנו להיות בכוונה, אבל בכל זאת צריכים לעבור לכוונות וצריכים לחיות בתוך הכוונות. כוונה זה למה שאני מכוון את היגיעה שלי. אז אני רוצה לכוון את עצמי דרך הקשר לחברים לקשר עם הבורא, זו הכוונה.

שאלה: האם שינוי הכוונה אצל הפרט תלוי במידת החיבור בין החברות בעשירייה או שזאת עבודה פרטית של כל אחת?

כוונה תלויה במידה שאני קשור לחברים ורוצה ללקט מכל אחד ואחד את הכוונות שלו.

שאלה: אמרת לממש את הרצון לטובת הזולת, חברים, עולם, בורא. לגבי החברים והבורא זה מובן, מה הכוונה לממש את הרצון לטובת העולם?

אני חושב על טובת העולם. אני דואג, כואב לי שכל העולם נמצא בדרגת בהמה ואין שום תועלת מזה שהם חיים ומתים, חיים ומתים, אלא אני רוצה דווקא שהם יתעוררו יותר ויבינו שמהחיים האלו אפשר לצאת ברווח גדול, בקשר עם הכוח העליון, בהרגשה שאתה נמצא במערכת נצחית וכן הלאה.

שאלה: האם הכוונה היא זו שאיתה עושים את המעשה, האם הכוונה חייבת שיהיה לה מעשה?

כן, אין כוונה בלי מעשה, ואנחנו צריכים לחבר כוונה למעשה ומעשה לכוונה.

שאלה: מה הקשר בין תפילה לכוונה?

תפילה זו כבר פנייה לבורא בשינוי כוונה מיוחדת. מה שאין כן יכולות להיות כל מיני צורות מעשה, העיקר הכוונה של המעשה. כוונה היא בעצם כמו כותרת, כמו סיכום, כוונה זה הכול. אנחנו יכולים לעשות כל מיני מעשים והם יכולים להיות אותם המעשים אבל כל פעם בכוונה שונה אז המעשים נראים לנו שונים.

שאלה: מה הקשר בין תפילה לכוונה?

התפילה מגדילה את הכוונה, מבליטה את הכוונה ועל ידי התפילה אנחנו מבצעים את הכוונה.

שאלה: מה לעשות אם הרצונות הגבוהים, האיכותיים – נעלמו וכמעט לא נמצאים?

זה יבוא, אלה תקופות. אי אפשר להגיד שבזה את גמרת את התיקון של הנשמה שלך, בטוח עוד לא, ולכן עוד יתעורר וימשיך. העיקר תחזיקי את עצמך בצורה שאת בהיכון – מה שנקרא, מוכנה להמשך.

שאלה: האם די בכוונה נכונה במחשבות, למשל תפילה על חברות וכד’, או שיש צורך שהכוונה הנכונה תתבטא במעשים?

כוונה נכונה חייבת להתבטא גם במעשים, לפחות במשהו. וזה בדרך כלל בקבוצה.

שאלה: אם אנו משתמשים ברצון כבסיס, מקום שאנחנו ממריאים ממנו, אז מה זה משנה איזה רצונות יש בנו אם השאיפה שלנו היא תמיד כלפי מעלה?

נכון, הרצונות לא כל כך חשובים אבל חשוב לנו שכל רצון ורצון שמתעורר בנו, אנחנו נכוון אותו דרך חיבור בעשירייה לחיבור עם הבורא.

שאלה: איך למיין את הרצונות לעבוד איתם?

איך למיין את הרצונות? אנחנו לא צריכים. במידה שהם מתעוררים בנו, אנחנו צריכים להתחבר על פניהם עם העשירייה ועם הבורא.

שאלה: איך לבנות בו זמנית כוונה וצמצום על הרצון לקבל?

אנחנו עושים צמצום על הרצונות שנראים לנו שאנחנו לא יכולים להשתמש בהם, ועל רצונות שיכולים להשתמש בהם למיין אותם ולעשות עליהם כוונה על מנת להשפיע. כך אנחנו בונים את הפרצוף הרוחני.

(סוף השיעור)