HOCHMA: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Study of the Ten Sefirot. Vol. 1. Part 3. Chapter 12, item 5
שיעור בוקר 06.07.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר תלמוד עשר הספירות, כרך א’, חלק ג’, עמ’ 155, דף קנ”ה,
פרק י”ב, דברי האר”י, אותיות ה’-ז’,
פרק י”ג, דברי האר”י, אותיות א’-ד’
קריין: “תלמוד עשר הספירות”, כרך א’, חלק ג’, פרק י”ב, אור ישר ואור חוזר, בדברי האר”י אות ה’, בדף קנ”ה, עמוד 155.
- אות ה’
לעשות כלים דגוף צריכים להסתכלות ב’ על המסך שבפה, שהוא מלכות
“אבל ז בחינת הכלים של הגוף, שהם ז’ תחתוניות, לא היו יכולת באור היושר של ההסתכלות הנזכר לעשותם הוא לבדו, אלא עד שיסתכל ויפגע ההסתכלות באור הנפש של הפה, ח ועל ידי שניהם, היה האור חוזר ממטה למעלה ועושה כלים, ומלביש את הז’ תחתוניות הנקראים גוף.”
- אות ו’
בע”ס דהסתכלות שהן או”י יצא השורש שהוא הכתר סמוך לעין.
וחו”ב תו”מ מתפשטים מעין ולמטה עד היסוד הסמוך לפה
“* ואמנם הע”ס שבהסתכלות, כל הדבק יותר לשרשו הוא היותר עליון, כי הכתר הוא היותר קרוב וסמוך אל העין מהשאר, וכן השאר על דרך זה.”
* שער הקדמות דף ל’ דרוש א’ בענין א”ק.
- אות ז’
באו”ח יצא השורש, שהוא הכתר, סמוך לפה שהוא מלכות. שהיא השורש
של האו”ח. וחו”ב ותו”מ מתפשטים ועולים מפה ולמעלה עד מלכות דאו”ח
הבאה סמוך לעין, ומלבישים הע”ס דאו”י. הע”ס דאו”ח כשנכללות בע”ס דאו”י עושות קומת כל הכלים שוה
“ט ואמנם בחינת המלכות יצאה בראשונה, י וכשהאור מכה וחוזר אז כל בחינת הכלים היתה שוה, כ שאם היסוד היה מתפשט לפניו יותר מן המלכות, היה שוה אל המלכות אע”פ שהוא יסוד (שהרי נתפשט יותר) לפי שהיסוד ל מרוב אורה של המלכות היה בו כח להתפשט יותר, מ ואין לו מעלה על המלכות, אלא מפני שההתפשטות הזה הוא בבחינת או”ח שהוא חוזר ומתקרב אל מקורו, אמנם בבחינת הכלים עצמם הם שוים, נ וכשחוזר האור ומלביש את ההבל, נמצא כי כאשר הוא סמוך אל הפה, הנה אז שם הוא גדול אור הפה מאור האזן, לפי ס שהבל הפה בהיותו כאן הוא בבחינת הראש, ע אבל הבל האזן בהיותו כאן עדיין הוא בחי’ שאר הגוף.”
זה הולך בצורה הפוכה, ככל שלמעלה יותר חזק באור ישר, כך למטה חזק יותר באור חוזר.
שאלה: איך גודל האור החוזר משפיע על האור שמתלבש בפרצוף?
בינתיים לומדים כאן על הראש, אבל אחר כך נלמד גם על תוך וסוף. אז מה שיש בראש מתפשט בגוף.
תלמיד: איך הראש בונה את האור החוזר?
בפה דראש יש מסך והמסך הזה מפסיק את התפשטות האור, מפעיל את עצמו וכביכול שולח את האור בחזרה, זה נקרא אור חוזר. הוא רוצה להנות את בעל הבית, לעשות נחת רוח לבורא, ולכן הוא עושה חשבון קודם כל בראש, ומה שהוא מחליט בראש לעשות, אותה תוצאה מתפשטת אחר כך בגוף.
תלמיד: האם החשבון שנעשה בראש נעשה ביחס לדבקות עם החברים, עם הבורא, זה המצב של החשבון?
כל החשבונות הם רק בראש, בגוף לא נעשה שום דבר חדש אלא שם זו רק תוצאה ממה שהחליט הראש. מפני שזה עובר מכוח לפועל אז בגוף יש מזה תוצאות, אבל כל התוצאות הן מההחלטה שהייתה בראש. ואם בגוף נעשו פעולות לא כפי שהראש החליט, אז זו שבירה.
תלמיד: איך הראש מבין שלפניו יש גוף? הרי הוא עדיין לא נכנס למצב הזה. מאיפה הוא יודע מה הגוף יכול לקבל ומה לא?
שאלה טובה. הראש כולל את כל הרצונות עם כל התכונות, עם כול מה שיש בכל הפרצוף, ולכן יש לו כוח ויכולת להחליט ולעשות חשבון נכון. בפה דראש יש את כל מה שצריך כדי לעשות החלטה נכונה ולתכנן מה לעשות כדי להחזיר לבורא את מה שמקבלים ממנו – כמה לקבל, איך לקבל, איך להחזיר ואפילו איך הבורא נהנה מזה. כל הדברים האלה ישנם בראש ואתה חייב להביא אותם בחשבון.
שאלה: בעל הסולם כותב “כל הדבק יותר לשרשו הוא היותר עליון, כי הכתר הוא היותר קרוב וסמוך אל העין מהשאר”, מהי מהות הפעולה “כל הדבק יותר לשרשו”?
דבקות. ככל שכל תכונה שבראש יותר או פחות דבוקה בבורא, בהתאם לזה היא משתתפת בזיווג דהכאה, ואז האור העליון, היינו נוכחות הבורא מתגלה באותה החלטה כבר בגוף.
תלמיד: האם מהות הפעולה יכולה להיעשות בתוך העשירייה?
אך ורק בתוך עשירייה.
תלמיד: איך עושים את הדבקות בשורש העליון?
מתחברים בינינו, וככל שאנחנו יכולים להתחבר בינינו, אז את הכוח המשותף הזה אנחנו מציגים לפני הבורא וכאילו אומרים לו, “זה לך, אנחנו רוצה להנות אותך בזה שאנחנו מוכנים לקבל ממך. אנחנו הכנו את עצמנו להשפעה, בעל מנת להשפיע, ועכשיו אנחנו מוכנים לקבל ממך כך שהקבלה הזאת תהיה בעל מנת להשפיע”.
תלמיד: למה יש לנו בעיה של התחברות, איפה הבעיה אצלנו, למה לא מצליחים?
הבעיה בהתחברות נמצאת מלכתחילה ברצון לקבל שהבורא ברא, זה נקרא “בראתי יצר הרע”, ואחר כך פיצץ אותו למיליארדי חלקים, ואנחנו צריכים להבין שעלינו להתחבר, להגיע לחיבור אחד.
תלמיד: האם אנחנו מצליחים להתחבר באחוזים קטנים, גדולים?
כן, ודאי שמצליחים.
תלמיד: מה אתה רואה?
אני רואה שאנחנו בדרך. אבל יש לפנינו לעשות צעד חזק קדימה, כלומר, לסגור את העיניים ולהתחבר.
תלמיד: האם זה להתבטל יותר כלפי הקבוצה?
אנחנו צריכים ללמוד מה זה להתבטל. אני מוכן לעשות הכול כדי שהקבוצה תהיה מחוברת.
תלמיד: פעם היינו עושים הרבה סדנאות בנושא ביטול. אפשר לעשות סדנה בנושא ביטול?
בבקשה, תנסו.
תלמיד: אפשר לעשות את זה עכשיו בהנחיה שלך?
אני לא עושה את זה, אתם צריכים לעשות. תחשבו איך לעשות, אולי תקבעו זמן מיוחד, לא בזמן השיעור, ותעשו. זה כמו ישיבת חברים אבל על נושא הביטול. אבל לא שאתם קוראים על ביטול ומדברים עליו, אלא עושים בפועל.
שאלה: הוא כותב שעשר ספירות של אור חוזר שנכללים באור ישר זה עושה את קומת הכלים שווה. במה הם הופכים להיות שווים?
עשר ספירות של אור חוזר משלימות את עשר ספירות של אור ישר ולכן כל ספירה וספירה בעוצמתה שווה לכולם. זה כמו במשפחה, יש קטנים, גדולים, הורים, ילדים, זקנים, אבל כולם בסופו של דבר משלימים זה את זה למושג משפחה.
תלמיד: מה זה שיסוד מתפשט יותר מהמלכות?
זו צורת ההשפעה שלו.
שאלה: הוא כותב על הסתכלות א’, הסתכלות ב’, מה תפקיד ההסתכלות בתהליך?
יש ראש, תוך, סוף, אז יש הסתכלות מלמעלה למטה, והסתכלות ממטה למעלה. תפתח את הפירוש למושגים ולמילות ותראה שם מה זו הסתכלות.
קריין: פרק י”ג, דף קנ”ח.
פרק י”ג
“פרק י”ג מבאר ענין זווג דהכאה, של הסתכלות עינים באח”פ, אשר
ממנו נתהוו הכלים, בתוספת הסבר.” בסדר.
אות א’
“* דרוש שכתבתי מענין שרשי אצילות של עצמות וכלים שנתהוו מאח”פ ועינים, בסוד ראיה, שמיעה, ריחא, דיבור. זה מצאתי להר’ גדליה הלוי. כאשר האורות נתפשטו מאזן וחוטם עד נגד הפה, ששם התחברות כל ההבלים, ואז במקום שמתחברים יש לכולם בחינת נפש. לפי שאין הבל האזן יכול להתחבר להבל פה, אלא בריחוק מקום. וכן הבל החוטם, אלא שאין צריך ריחוק מקום כל כך כמו הבל האזן כדי להתחבר להבל הפה. וע”ז באה הסתכלות העינים, ובהכאה שהכה בהבל הזה נעשו הכלים. ובהסתכלות זה יש פנימי וחיצון, כי יש בכל האברים פנימיות וחיצוניות, ונעשו כללות כליהם. ולפי שאין בראות עינים הבל היוצא, אלא הסתכלות לבד, אינו נעשה אלא הכלים.”
* עץ חיים שער ד’ שער אח”פ פ”א.
יש אור חוזר, מדרגת המצח, העיניים, האוזן, החוטם והפה, והכול תלוי כמה אור חוזר הכלי מסוגל להפעיל. ודאי שמהפה זה האור החוזר הכי גדול, הבל הפה, לכן אנחנו מדברים וזה נשמע למרחק ומשפיע. הבל החוטם – כמה יכולים להרגיש שיוצא לנו אוויר מהחוטם? הרבה פחות. הבל האוזן – רק אם נסתום את האוזן, אז נרגיש שיש שם משהו. הבל העין – לפעמיים אנחנו מרגישים שמישהו מסתכל עלינו, יש איזו השפעת עיניים. הבל המצח מעל העיניים כבר בעיה להרגיש.
הוא רוצה להגיד שההבלים האלה נמצאים בראש הפרצוף, שזה אור חוזר, ועל ידי זה מתקבל כבר אור ישר ומעבירים אותו מראש לגוף.
אות ב’
“והסתכלות ההוא, גדול מכל ג’ ההבלים הנ”ל, כי הראיה, היא י’, שמיעה ה’, ריחא ו’, דיבור ה’, הרי ד’ אותיות הוי”ה, שהם חבת”ם, שהם נרנ”ח: הראיה היא חיה י’ של השם הנקרא חכמה. כי חכמה עליונה מאירה דרך עינים, אלא שאם היה יוצא הבל ממש דרך העינים לא היה אפשר למטה לקבלה, לכן לא נמשך ממנו אלא הסתכלות לבד, והיה בו כח לעשות כלים, לג’ בחינות אלו: י’ דנשמה בהבל אזן. י’ דרוח בהבל חוטם. י’ דנפש בהבל הפה. וז”ס מרחוק ה’ נראה לי. ומשאר הבלים, אם היה מהם הסתכלות לבד דרך מסך כמו העינים, לא היה כח בהם לעשות כלים. וכ”ז הוא דין, בין בבחינת התפשטות ההבל, בין בהסתכלות הראות. וראיה זו גימטריא גבורה, ודבור גימטריא רי”ו עם ד’ אותיות.”
שאלה: מה זה התהליך הזה של יצירת כלים חדשים?
זה תהליך שבו האור החוזר כשחוזר מהעביות ומההתנגדות לקבל הוא בזה בונה יחס כמו באור ישר, כך הוא בונה את זה בצורה הפוכה לבעל הבית, לבורא. הצורה היא כמו דוגמת אורח ובעל הבית, הדוגמה היא תמיד במקום.
תלמיד: בדוגמה של אורח ובעל הבית בעל הבית נותן והאורח רוצה לתת, איפה נוצרים כאן כלים חדשים?
ודאי שכלים חדשים. גם כתוב באותה דוגמה שנעשו שם כלים חדשים לקבלת הכיבוד מבעל הבית. כי בעל הבית כשהוא נותן לאורח, האורח לא רוצה לקבל, הוא כאילו מסרב, הוא מוחק את הכלים שלו, את הרצון לקבל שלו, והופך אותו לרצון להשפיע, ואז בהתאם לזה הם כבר מגיעים להתקשרות חדשה.
תלמיד: במה הכלים חדשים?
באור חוזר. הם מגיעים בחזרה מצמצום, מסך, ויש אור חוזר שחוזר ומלביש את האור הישר, ואז עושה חשבון כמה הוא מסוגל לקבל בעל מנת להשפיע.
תלמיד: אבל מה שמתואר כאן אלו סוגים שונים של כלים חדשים, של אורות.
בוודאי שזה נרנח”י, מפני שיש רצון לקבל שהוא גם מחולק בצורה כזאת – עביות, שורש, א’, ב’, ג’, ד’, ולכן יש נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. זהו מסך עם חמש דרגות עביות וחמש דרגות התנגדות, ומזה נעשה פרצוף.
לפני זה לא היה פרצוף, הייתה נקודה, אחר כך מהנקודה נעשה רצון. הרצון מתחלק לארבע בחינות, ארבעת הבחינות האלו כבר הופכות לפרצוף, ופרצוף שמממש את עצמו הופך להיות לעולם ולחמישה עולמות, וזו כל המציאות. אבל העיקרון הוא אותו עיקרון.
שאלה: כשאני יושב סביב השולחן ומסתכל איזה מנות הגישו לי, עושה בתוכי חשבון מה אני יכול לקבל על מנת להשפיע ומה לא, האם הפעולות האלה נקראות הסתלקות?
כן. הסתלקות זה נקרא צמצום, מסך ואור חוזר, שבזה אתה בודק כמה אתה יכול, כמה לא, איך לקבל וכן הלאה.
תלמיד: האם אפשר להגיד שרצון אחד שונה מרצון אחר לפי היחס בין אור ישר לחוזר?
זה נכון.
תלמיד: והפרופורציות האלה תלויות בעוצמה של ההסתכלות, כמה עמוק אני יכול להתבונן פנימה?
כן, ודאי. זה במידה שאתה מבין ומרגיש את הרצונות שלך, את הכוחות שלך, את היכולת לבקש ולקבל עזרה, כדי שיהיה לך בדיוק צמצום, מסך ואור חוזר.
שאלה: האם הסתכלות זה מצב שנועד רק ליצירת כלים?
כן.
תלמיד: האם גם פרצופי א”ק ואבי”ע נוצרו כך?
צמצום, מסך ואור חוזר בונים את הכלי. לפני זה אין כלי, רק רצון.
תלמיד: למה הוא כותב שיש שתי הסתכלויות? בפרצופי א”ק רק פעם אחד יש זיווג.
עוד נראה את זה.
אות ג’
“והסתכלות זה בא ומכה במקום שמתחברים ג’ הבלים ביחד, שהוא בחינת נפש, וזהו וירא אלקים את האור, כי האו”ר הוא בחינת הבל אזן וחוטם, שהוא בחינת נשמה ורוח. א”ת, הוא בחינת הפה שהוא נפש. ואז כשראה את הנפש, אז ויבדל אלקים שהוא עשיית שרשי הכלים.”
הוא מסביר את המשפט “ויבדל אלוקים את האור כי טוב”.
אות ד’
“והסתכלות זה בדרך ישר עשה רושם (נ”א ראשים) בכל בחינה ובחינה. כי פגע בכל בחינה ובחינה מן ההסתכלות: לבחינת הבל כתר בכתר. וכעד”ז נעשה כל רושם (נ”א ראשית) הכלים, החיצונים באברים חיצוניים, ופנימיים באברים פנימיים, ולא נגמר זה עד שהכה הסתכלות במקום שמתחברים ההבלים, שהוא התפשטות ההבלים שהוא חיצונות שלהם, ומהכאת אור ההבל אל אור הסתכלות, חזר אור הסתכלות בדרך אור חוזר, ונעשה כלי בכל בחינה ובחינה לשאר הגוף:”
שאלה: מה כל כך מיוחד במקרה של עיניים והסתכלות ביצירת הכלים?
כי אור העיניים הוא אותו אור שאנחנו יכולים להבחין בו. עיניים הן אותו הגבול שבו נגמרים כלים דהשפעה ומתחילים כלים דקבלה בראש הפרצוף. נקבי עיניים הן האישונים שיש לנו בעין, נקודה שבתוך העין שמשם אנחנו רואים, ולכן זה כך.
שאלה: האם המסך הוא ההתנגדות שלנו לקבל את האור? מה נותן לו כוח להתנגד?
את הכוח להתנגד לאור נותנת לנו הרגשה שאנחנו הפוכים מבעל הבית ולכן אנחנו חייבים להשוות את עצמנו עם בעל הבית.
שאלה: אם הדרך היא מלא לשמה ללשמה, אז מדוע מבקשים מאתנו בעשירייה לעשות פעולות כאילו שאנחנו נמצאות בלשמה?
אנחנו צריכים לדעת שלזה אנחנו צריכים להגיע, ואז כלפי זה אנחנו מודדים עד כמה אנחנו נמצאים בלא לשמה.
שאלה: אם אנחנו מחפשים את הבורא כאחד, יחיד ומיוחד, מדוע אנחנו הולכים בדואליות “לשמה” ו”לא לשמה”?
אנחנו נמצאים בלא לשמה ואפילו פחות מלא לשמה, אנחנו אפילו לא מזהים את הדבר הזה. ככל שאנחנו משתוקקים ללשמה אנחנו מתחילים לעלות ובדרך נכנסים ללא לשמה. לא לשמה זה גם דבר גדול מאוד, מדרגה מאוד לא פשוטה, אז אנחנו מבינים עד כמה אנחנו נמצאים בעל מנת לקבל, אבל ההבנה הזאת, ההשגה הזאת היא הכרחית כדי ממנה והלאה להגיע גם ללשמה.
שאלה: האם אדם יכול להרגיש שמעשיו מביאים נחת רוח לבורא, ואיך זה קשור לעבודה בלשמה או בלא לשמה?
אדם צריך להאמין שהוא עושה נחת רוח לבורא בזה שהוא חושב להתקרב לבורא לפי חוקי הטבע שמקובלים מספרים לנו, ולהכין את עצמו לתת לבורא מקום להתגלות. לבורא יש תענוג אחד, להתגלות בנבראים, ואם אדם רוצה לגרום תענוג לבורא, הוא צריך להכין את עצמו לזה.
שאלה: אתמול ניסינו למדוד את מצב החיבור בעשירייה על פי קריטריונים של מצב רוח, מצב הקשר בינינו, היחס לשיעורים והיחס לבורא. איך אפשר למדוד את הקריטריונים האלו כאשה אחת ולא כפריטים נפרדים?
אנחנו מודדים את הקריטריונים האלה רק כלפי חיבור בקבוצה. אל תבלבלו את עצמכן.
שאלה: מהי האווירה שצריכה להיות בעשירייה כדי לאפשר ביטול רוחני לכל חבר מתוך בחירתו?
אנחנו רוצים לחשוב על חיבור קבוצתי, שלא יהיה בינינו שום מרחק, שנתכלל יחד כך שנרגיש את עצמנו כגוף אחד.
שאלה: איך דווקא סגנון החיים של נשים שהוא שונה משל גברים עוזר לנו להיכנס לרוחניות?
אישה מרגישה בצורה מאוד מיוחדת ושונה את כול העולם, את המשפחה, את הילדים, בכלל את הכול, והרצון לקבל שלה הוא יותר יסודי. מה שאין כן הגבר בנוי בצורה כזאת כדי לצאת מעצמו, להתחבר יותר לחברים ולהתעלות. לכן ככל שכל אחד מאתנו יעשה את העבודה הרוחנית שלו בצורה נכונה, גבר בין הגברים ואישה בין הנשים, נרגיש כמה אנחנו צריכים גם להשלים אלו את אלו. זו תקופה שעוד נמצאת לפנינו.
שאלה: לפני כמה ימים דיברת על האזנה משותפת לשיעור במשך היום שהיא יותר חשובה מהקשבה לשיעור לבד. מה בדיוק הרווח של העשירייה בהאזנה משותפת במהלך היום?
היא נותנת הזדמנות לחיבור, לכן אמרתי. כי אין לנו ברירה, אנחנו מבינים ש”לא החכם לומד”, על ידי זה שאנחנו יודעים מה כתוב בספר לא נתקדם ברוחניות. ברוחניות מתקדמים מתוך מסירות נפש, מתוך זה שאנחנו רוצים להיות מחוברים. לכן נשכנע את עצמנו, נחייב את עצמנו עוד ועוד להתחבר.
שאלה: מה הסיכום שלך להיום? אמרת שאתה מרוצה ואתה רואה שאנחנו בדרך, אבל שיש לפנינו לעשות צעד חזק קדימה.
נחשוב מה עוד חסר לנו כדי להגיע לחיבור הנכון, למדרגה הרוחנית הראשונה.
(סוף השיעור)