HOCHMA: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “Advance By Overcoming”

שיעור בוקר 06.07.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

שיעור בנושא “ללכת בהתגברות” – קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו נבראים, הפוכים מהבורא שעשה אותנו כאלה כדי שאנחנו בעצמנו, ברצון שלנו, בלפתח את הרצון שלנו, ההשתוקקות שלנו, נוכל להתגבר על הרצון האגואיסטי שלנו ההפוך מהבורא ולהגיע להשתוות הצורה לאותו רצון להשפיע כמוהו – בהדרגה, במדרגות מה שנקרא.

זו העבודה שלנו, כמו שכתוב “תעשה רצונך כרצונו”. על ידי זה מתקרבים עד שמתחילים להרגיש את הבורא ומתחילים להיות קשורים אליו, עד שדבוקים אליו במאה אחוז שהקשר בינינו נעשה כך שאנחנו לגמרי נעשים כמוהו. וזו העבודה שלנו, זו דרכנו.

לכן כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה רק את הקשר הזה. דווקא בזמן שאנחנו נמצאים במצב שלנו, בחיים האלו, בעולם הזה, אנחנו נוכל לעשות כמה צעדים ראשונים לקראת הבורא. לשם כך יש לנו עזרה הדדית, ויש לנו לימודים, חומר שהמקובלים השאירו לנו שעל ידו אנחנו יכולים להתחזק, לכוון את עצמנו יותר מדויק ולעשות כמה צעדים לקראת המטרה.

קריין: “ללכת בהתגברות” – קטע מס’ 6.

כותב רב”ש:

“ההתחלה שהאדם מתחיל להכנס בעבודה, הוא מתחיל באמונה, אולם הגוף מתנגד לעבודה זו, אז בא מצב של יגיעה, היינו שהוא צריך להתגבר על הגוף, ולעשות כל מיני עצות, כמו שאמרו חז”ל “בתחבולות תעשה לך מלחמה”, היות שאין הגוף רוצה לוותר על תועלת עצמו, וכפי מה שנותן יגיעה, בשיעור הזה הוא מתחיל להרגיש, שאין בידו לעשות שום דבר, כי הוא מצד עצמו, כבר עשה לפי דעתו, כל מה שהיה ביכולתו לעשות, ובא לאחר היגיעה, לידי ידיעה, שרק ה’ הוא יכול לעזור, ואין זה בידי עצמו. אז התפלה הוא בעומק הלב, היות שברור אצלו בידיעה ברורה, שאין מי שיעזור לו אלא הקב”ה.”

(הרב”ש. מאמר 23 “מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה” 1989)

מסביר לנו רב”ש שיש לנו בהתחלה השתוקקות ואנחנו צריכים לממש אותה ככל האפשר בלמוד ולעשות את זה בקבוצה בחיבור בינינו ככל האפשר, כמו שכתוב “בתחבולות תעשה לך מלחמה”. אפילו שאתה לא כל כך רוצה – אתה לוחץ על עצמך ונמשך ונמשך למטרה, לקראת הבורא, ואחר כך אתה רואה שזה לא עובד, שזה לא עוזר. זאת אומרת, בכוחך אתה לא יכול להשיג את המטרה, אומנם מאוד רוצה.

ואתה מבזבז לאט לאט את הכוחות האלו, שנה, שנתיים, יכול להיות עשר שנים, אבל אתה צריך להגיע למצב שאתה מיואש מכוחך. הכוחות שיש לך בשכל, ברגש, מה שלא יהיה, אתה לא יכול להשיג את גילוי הבורא, דבקות בבורא, השתוות הצורה עם הבורא, לא מסוגל. ואז אתה מתחיל לאט לאט לעבור לשלב הבא. אתה עובר את הייאוש, זה לא כל כך פשוט אבל אתה עובר את הייאוש ואתה מתחיל להבין שאם אתה לא יכול בכוחות שלך, אז אתה צריך להתפלל, לבקש, להתקשר לבורא בכל מקרה, אפילו שאתה לא מגיע אליו כמו שרצית קודם להשיג, אבל יש לך אפשרות להיות קשור אליו מפני שהוא ברא אותך.

אז האדם מתחיל לכוון את הלב לתפילה לבורא. הוא מוכן לעשות כל דבר שדורשים ממנו – לאט לאט, זה מגיע בהדרגה – רק שהבורא יתן לו איזה קשר והתקרבות. עד שמגיע למצב שהוא מיואש. אם אני לא יכול לפעול כלום ואני כולי תלוי בבורא ואת הבורא אני לא מרגיש וכל פעם הקשר בינינו, אם נעשית מצידי איזו השתוקקות לבורא אחר כך זה נפסק ושוב אני מתעורר ושוב נפסק, אז אדם מתחיל להגיע לייאוש והוא פשוט מרים ידיים, רוצה לעזוב את הדרך.

ואז הוא מגיע לשלב האחרון. זאת אומרת הוא לא מתקדם בכוחו לבורא ולא לפי שמבטל את עצמו, אלא בזה שהוא מתפלל, מבקש. ואז התפילה עוזרת, היא פותחת לו את השער לבורא ומתחיל לגלות אותו, להרגיש אותו ולהתקשר אליו.

קריין: שוב קטע מס’ 6.

“ההתחלה שהאדם מתחיל להכנס בעבודה, הוא מתחיל באמונה, אולם הגוף מתנגד לעבודה זו, אז בא מצב של יגיעה, היינו שהוא צריך להתגבר על הגוף, ולעשות כל מיני עצות, כמו שאמרו חז”ל “בתחבולות תעשה לך מלחמה”, היות שאין הגוף רוצה לוותר על תועלת עצמו, וכפי מה שנותן יגיעה, בשיעור הזה הוא מתחיל להרגיש, שאין בידו לעשות שום דבר, כי הוא מצד עצמו, כבר עשה לפי דעתו, כל מה שהיה ביכולתו לעשות, ובא לאחר היגיעה, לידי ידיעה, שרק ה’ הוא יכול לעזור, ואין זה בידי עצמו. אז התפלה הוא בעומק הלב, היות שברור אצלו בידיעה ברורה, שאין מי שיעזור לו אלא הקב”ה.”

(הרב”ש. מאמר 23 “מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה” 1989)

שאלה: האם יש אופציות אחרות חוץ מקבוצה?

אין. אתה לא רואה מה כותבים לך? אין. אתה צריך לסדר קבוצה, סביבה שממנה אתה מקבל כוחות ויכול איתם להתקדם.

תלמיד: אם הקבוצה מחוברת אנחנו באמת מקבלים חום, אהבה, זה טוב. אז איך להתייאש?

לא, זה לא צריך להיות כך. אנחנו לא צריכים לעזוב את הקבוצה, אנחנו צריכים דווקא בתוך הקבוצה לגלות את הבורא.

תלמיד: אז אין להתייאש מהקבוצה?

למה אני צריך להתייאש מהקבוצה ולעזוב אותה, לזרוק אותה ולגשת לבורא? הבורא נמצא כסכום של כל כוחות הקבוצה, הוא כתוצאה, כסיכום של הקבוצה.

תלמיד: אני מתכוון לחסרון לבורא בנוסף למה שיש בתוך הקבוצה. איך לא להסתפק רק בקבוצה אלא לדרוש את הבורא?

אם אתה תתכלל בקבוצה ככל האפשר, אתה תקבל – מתוך התכללות שלך בקבוצה – חיסרון לבורא וחיסרון נכון. אין בורא אלא מה שהקבוצה תצייר לך. מה שהקבוצה תציג לך, זה הבורא. סך כול התכונות של החברים, כל הכוחות של החברים, במידה שתוכל לצבור בתוכך, זה ייקרא בורא. אין בורא. אין בורא, אלא במידה שהקבוצה בך – לפי המאמצים שלך – תיתן לך את הדמות הזאת, תייצב לך את הצורה הזאת, את הכוח הזה. אם החברים לא יתחברו בך לפי המאמץ שלך אז לא יהיה בורא.

הקבוצה היא כמו טלסקופ, כמו מכשיר מיוחד שאתה דרכו מגלה את הכוח שנעלם לגמרי ממך שהוא הבורא, ולא בורא שנמצא מחוצה לך אי שם, אלא בצורה שמתגלה בתוך הקבוצה. לכן זה נקרא בורא, “בוא וראה”.

תלמיד: יוצא שהתוצאה מהעבודה בעשירייה צריכה להיות חיסרון, דרישה לבורא, אחרת אנחנו עושים משהו לא נכון.

נכון. הקבוצה חייבת לדאוג שתמיד תהיה לה השתוקקות לבורא דרך חיבור עם החברים.

שאלה: מה זה אומר שהכוח המשותף הזה בקבוצה, כוח הבורא, עוזר לנו?

הבורא מצידו מאיר ומעורר את הקבוצה ואת החברים בה, הוא מעורר בהם חיסרון בכל מיני אופנים ואם על ידי כך אנחנו מתקשרים בינינו ומשתדלים לשמור בכל פעם יותר ויותר על הקשר בינינו, אז אנחנו מתקרבים אליו.

תלמיד: וזו העזרה שלו?

הוא עוזר לנו גם בזה. הוא מאיר דרך חברים ואז אנחנו מסתכלים עליהם בכל פעם בצורה אחרת ומשתדלים להיות איתם בהתקשרויות שונות, וכך מתקרבים. העיקר, חיבור בינינו כדי להיות דומים יותר לבורא. וכדי להיות דומה יותר לבורא אני צריך לבטל את עצמי כלפי החברים, אני צריך לעזור להם להתחבר כמה שיותר, אנחנו צריכים להימשך לצורת הבורא בינינו כולנו יחד וכך לאט לאט לקבל צורה כלשהי הדומה לו ואז נתחיל לגלות אותו.

תלמיד: כתוב במאמר שאדם רואה שאין בו כוחות להגיע לביטול, לנטייה להשפעה, ומבקש זאת מהבורא. מה זה אומר שהבורא עוזר לנו דווקא?

ודאי שאם אדם הנמצא בקבוצה פונה לבורא ומבקש אפשרויות, כוחות להתבטל כלפי הקבוצה בפועל, אז יוצא שהוא מגיע להתקרבות לבורא. אני לא כל כך מבין את השאלה שלכם, כי אלה דברים שכבר דיברנו עליהם.

תלמיד: פשוט רציתי להבין מה להחשיב כעזרה מהבורא, האם זה כשאין לי כוחות להתבטל כלפי העשירייה ואני מבקש מהבורא והוא נותן לי את הכוחות?

בצורה כזאת מיידית זה לא כל כך פועל אבל בעצם כן. צריך להשקיע באופן תמידי בבקשה, בתפילה, בהכרת מה שאני רוצה, איפה אני לא בסדר וכן הלאה, ואז תקבל הבחנות ואחר כך כוחות לבצע את החיבור.

שאלה: העבודה באמונה תלויה במאמץ שלנו להתחבר? בלי המאמץ הזה לא נוכל להיכנס לאמונה?

ודאי שלא. איך תקבל כוחות להיות בעל מנת להשפיע? ולמי אתה רוצה להשפיע אם אתה לא מתחבר? העבודה באמונה והעבודה להתחברות זו אותה העבודה.

שאלה: נדמה שהייאוש בא לידי ביטוי בצורות שונות ואפילו יש בו שלבים שונים. ייאוש מזה שאתה לא מתקרב לבורא ואחר כך אתה מטיל בזה ספק, ויש גם את הייאוש שאתה לא יכול להסכים עם זה שהחברים לא מקבלים את הבורא, לא מתקרבים, עם זה שהעולם לא מתקרב לבורא. כל הזמן בצורות כאלה שונות ומשתנות. על איזה ייאוש מדובר בקטע?

ייאוש מכוחותיו. שאדם מיואש מהכוחות שלו, שהוא בעצמו לא יכול להגיע לכלום אבל יש לו בקשה, הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה להשיג, ויודע שהוא חייב לבקש זאת מהבורא, דרך סידור עצמו נכון בקבוצה. יש כאן אותם שלושה תנאים, אדם, קבוצה, בורא.

תלמיד: אם הבנתי נכון, כל עוד לא הגענו לבכי, לדמעות, אנחנו לא עוברים את הייאוש.

נכון. אבל זה לאו דווקא צריך להיות בצורה שאותה אתה מתאר, בכי. זה נכון וגם כתוב כך, אבל הבכי הוא סימן של הכרת החולשה העצמית. ויכול להיות שאדם מגיע למצב שהוא לא בוכה אלא שמח שסוף סוף גילה כמה הוא לא מסוגל לכלום ועכשיו הוא מוכן למסור את עצמו לבורא.

תלמיד: אנחנו בתור עשירייה מנסים כאילו להרים איזה סלע ולא מצליחים, האם זה הגבול?

כן, אבל לא כדאי לקבוע מראש שאתה כבר נמצא בגבול, תמשיך ככול האפשר, שכל מה שיקרה יקרה מלמעלה ולא שאתה מתחיל שלב חדש, מצב חדש, תלחץ עד הסוף. ואת כל ההתחלות הבורא יעשה.

שאלה: יש דרישה לחיסרון לחיבור עם החברים אבל כלפי הבורא זה בדיוק ההיפך, דחייה. יוצא שהבורא לא דוחף אותנו שנרצה אותו.

תמשיך ותראה שזה עוד ישתנה. אתה תתחיל להרגיש איך הדברים האלה מסתדרים כך שהחברים יהיו יותר קרובים אליך, אבל הבורא יהיה כמטרה.

שאלה: בנוגע לגישה כלפי חבר שיש לו הפרעות. לפעמים יש הרגשה שהחבר לא מצליח כי הוא לא התאמץ מספיק, האם יכול להיות שזה בעצם כי אנחנו לא מתאמצים מספיק בשבילו?

יכול להיות, ודאי. צריכים לשמור ולעזור לכל אחד ואחד.

שאלה: מה היא אותה הנקודה בה אני מגיע לידיעה שרק ה’ יכול לעזור? האם היא החיסרון הגדול המספיק שאותו הבורא יוכל למלא?

כן, הנקודה הזאת נמצאת בסוף של כל מצב ומצב.

תלמיד: ואיך אני מגיע לחיסרון הגדול המיוחד הזה, שבו הבורא יכול באמת להיכנס ולתת את המילוי?

אתה צריך להיות מחובר לחברים ולהרגיש שבכל זאת יש מקום לבורא ביניכם.

שאלה: בתוך העבודה כשעובדים, אני פתאום מגלה שעוד לא עשיתי מספיק, שאני יכול עוד להוסיף ולא סיימתי את העבודה. זה כביכול בא ממני ולא מהבורא. איך להתייחס לזה?

להמשיך ולעשות ולבדוק מה בדיוק אתה צריך להוסיף. יכול להיות שזה לא בדיוק מה שיש לך בדרך. תבדוק.

שאלה: איך מגיעים למצב שכל העשירייה מגיעה לייאוש כללי? יש חלק בעשירייה שכבר מיואש, ויש חלק שלא, אז מה, אחד כן מגלה את הבורא והיתר לא? אמרנו שכולנו צריכים לגלות אותו.

אבל לצורך זה לא כולם צריכים להיות בייאוש. כל אחד עושה את העבודה במצב שהוא נמצא, שם הוא צריך לעשות את העבודה שלו ככול האפשר. ולא שכולנו מיואשים ושפוכים וכבר אין לנו שום תקווה. לא. זה לא המצב הנכון.

תלמיד: לפי מה שאני מבין, בתפילה המשותפת כל אחד ואחד צריך להיות במצב של ייאוש.

לא נכון. יש כאלו שצריכים להודות, יש כאלו שצריכים לשבח, ויש כאלו שצריכים לבכות.

תלמיד: יש אנשים שלא מרגישים צורך להתפלל, אלא מרגישים שהם צריכים לעשות פעולות פיזיות.

תן להם לעשות את מה שהם צריכים, אל תלחץ. אל תדרוש, ותראה שכך זה עובד הכי טוב.

תלמיד: השאלה שלי מאוד פשוטה. איך מגיעים לתפילה משותפת שכולם בוכים ומבקשים מהבורא “בוא תציל אותנו”? הרי זאת הייתה הצעקה שלהם לבורא כשהיו במצרים.

כנראה שנצטרך לדבר על זה במשך הזמן.

תלמיד: כתוב “ותעל שוועתם לשמיים”, של כולם.

אל תפרש לפי מה שבא לך. בכל מצב יש דבר והיפוכו, יש עשר ספירות וכל אחד שונה ובכיוון אחר. אבל מכל המצבים יש להן כיוון אחד, להתקרב לבורא. אבל בהתקרבות לבורא כל אחת מבצעת את הפעולה הזאת במצב שהיא נמצאת. כל הספירות האלה, חכמה, בינה, תפארת וכן הלאה, הפוכות זו מזו, וכך גם הנברא הפוך מהאחר כפנים ואחוריים, מלכות דעליון נעשה כתר דתחתון. אם כך, למה יש עשר ספירות? הסיבה היא שיש להן כוונה אחת בכל המצבים שלהן, להתחבר ביניהן ולבורא. אבל לא שהן דומות זו לזו במצבן הפנימי.

תלמיד: האם העשירייה יכולה להגיע לגילוי רוחני אם לא כולם מגיעים למצב של ייאוש?

ודאי שכן. העשירייה יכולה להגיע לא מאותו מצב של ייאוש, אלא מכל מיני מצבים שונים, וביניהם מצבים שהם לא מיואשים באותה הצורה.

תלמיד: וגם מי שלא מיואש יגיע לגילוי הבורא בקשר בינינו.

כן, כי הוא עשה בתוך הקבוצה תפקיד אחר.

שאלה: לפעמים מגיע לאדם סיפוק דרך התפילה, האם זה גילוי הבורא? איך זה יתבהר לנו?

לא, זה לא גילוי הבורא, זו הרגשה מסוימת נכונה מהעבודה שהוא מרוצה מעצמו. זה סוג של אגו שמתגלה בו בצורה כזאת שהוא מרוצה ככל שהוא בוכה, ככל שהוא מבקש, ככל שהוא עוזר לאחרים, לחברים. זה סוג אגו שמתגלה בו בצורה כזאת. גם את זה צריכים לבדוק ולעבור.

שאלה: אם האדם רואה את הייאוש בחברים, ולא בתוך עצמו, מה צריכה להיות התגובה שלו?

תתפלל עבורם, תבקש עבורם, תעזור להם.

תלמיד: זה בדיוק אותו תהליך שהוא מתפלל שהבורא יעזור.

הבורא לא יכול לעזור אם לא תבקש, והתפקיד שלך דווקא לבקש עבורם. “המתפלל על חברו נענה תחילה”. התפקיד שלך הוא להתפלל עבורם.

קריין: קטע מספר 7.

“אפילו שבא לידי ידיעה, שה’ יכול לעזור לו, ומבין שהעצה אמיתית הוא רק תפלה, בא הגוף ונותן לו להבין, הלא אתה רואה כמה תפלות שכבר עשית, ולא קבלת מלמעלה שום תשובה, אם כן למה לך להתפלל, שה’ יעזור לך, הלא אתה רואה, שאין אתה מקבל שום עזרה מלמעלה, אם כן, אין ביכולתו להתפלל אז, על זה צריכים עוד הפעם להתגברות, היינו להתגברות עם האמונה, ולהאמין שה’, כן הוא שומע תפלת כל פה, ולא חשוב אם האדם הוא מוכשר, ושיש לו מידות טובות, או להיפך, אלא הוא צריך להתגבר ולהאמין למעלה מהדעת, אף על פי שהדעת שלו מחייב, לאחר שהוא התפלל הרבה פעמים, ועדיין לא קבל מלמעלה שום דבר, אם כן איך הוא יכול ללכת עוד הפעם להתפלל. גם על זה צריכים התגברות, היינו לתת יגיעה למעלה מהדעת, ולהתפלל שה’ יעזור, שיוכל להתגבר על הדעת שלו, וכן להתפלל.” 

(הרב”ש. מאמר 23 “מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה” 1989)

אנחנו רואים שמכל מה שבעל הסולם מסובב לנו במשפט הארוך הזה, הוא אומר להתפלל. אין שום דבר אחר אלא להתפלל יותר ויותר, כי הבורא דורש מאיתנו שנגיע דרך הבקשות אליו לגילוי הכלי האמיתי שהוא יוכל לתקן אותו. ולכן בדומה לילד קטן שבוכה ואפילו צורח בחנות הצעצועים שהוא חייב שיקנו לו משהו, כי בשבילו זה כל החיים, וכעבור רגע אתה מראה לו משהו אחר, והוא שוכח לגמרי את מה שקודם רצה ורוצה משהו אחר, כך אנחנו. לכן כל עוד אנחנו לא מגלים את הצעצוע הנכון, הבורא לא נותן לנו אותו. אנחנו צריכים כל פעם בכל מצב, בכל מדרגה לגלות את החיסרון הנכון לבורא וזה אומר שאנחנו רוכשים את המדרגות ועולים עליהן.

שאלה: אם הכול ניתן לנו מהבורא, באיזה תנאים הוא ייתן לנו מצב של ייאוש מכוחותינו?

מה שייתן ייתן. אני רק צריך לראות איך בכל מצב שאני נמצא, אני יכול לראות את הקבוצה קצת יותר מגובשת ומתקרבת לבורא. אנחנו יותר ויותר מתאימים את עצמנו לבורא, ובמידה שיהיה חיבור בינינו לפי מצבנו ככל האפשר, הבורא יתגלה ואנחנו נתחיל לעבוד עימו בצורה ישירה. כלומר בצמצום, מסך, אור חוזר, לקבל על מנת להשפיע, אנחנו איתו והוא איתנו. ובזה נגלה את העולם, את המצב העליון, העולם הנצחי.

שאלה: מהקטע יוצא שאנחנו מגיעים לייאוש, השאלה מתי הבורא ייתן לנו את המצב הזה?

בטוח שנקבל ייאוש מכוחות עצמנו ונצטרך לבקש את הבורא, ובפניה לבורא נבין שאנחנו לא מקבלים תשובה, ולמה? מפני שאין לנו תפילה, תפילת רבים, כי אז היינו מגיעים למצב שאנחנו כן מתחברים ומבקשים מהבורא בצורה נכונה. כאן אדם צריך לשבור את עצמו כמה פעמים, אין ברירה, יש לו עוד כל הדרך לפניו שהוא יצטרך לשבור את עצמו ולהעמיד את המצב הרוחני למעלה מהמצב הגשמי וכך להתקדם. אחרת “עפר אני ואל עפר אשוב”.

שאלה: אנחנו אומרים שרק ילד או מי שלא בסדר בראש עושה דברים שאין בהם תועלת. אם אדם באמת בדק וראה שאין תגובה לתפילות, מאיפה ייקח דלק לעשות את זה שוב ושוב?

תסתכל על חברים, תחשוב למה אין לך, וגם תבין שבמצבים שאין לך שום סיכוי ואתה מיואש ואין לך כלום, זה סך הכול תופעות שקורות בתוך הרצון לקבל המקולקל הקטן שלך. ולכן כדאי לעלות קצת למעלה ממנו ומשם לראות את המצב האמיתי. לא להחליט ולא לפעול מתוך הרצון הקטן המקולקל. תראה עד כמה זה זלזול גדול במה שיש לך.

הבורא נותן לך לראות את זה כדי שאתה סוף סוף תראה מי אתה ומה אתה. הוא לא מתבייש מזה שעשה אותך בצורה כזאת נבזית, מלוכלכת, אפסית, כי הוא נתן לך אפשרות מיד להתקדם לנצחיות ולשלמות, ואין לו דרך אחרת. הוא ברא אותך מנצחיות ושלמות, והוריד אותך למצב ההפוך כדי שאתה תוכל להשתתף בבניה שלך ולהגיע למצב נצחי ושלם.

שאלה: ומה המטרה שלו, לא לענות לי לתפילה כל הזמן?

הוא עונה לך על התפילה בכך שאתה לא מרגיש שהוא לא עונה, כדי שהרצון לקבל שלך, הייאוש, האכזבה יגיעו למידה הנכונה.

תלמיד: איך במצב של ייאוש לא להישאר בייאוש, אלא כן לפנות לבורא ולא להישאר במצב של “כזה אני, אגואיסט שלא יכול לעשות שום דבר”?

תתקשר לחברים ויחד איתם, דרכם תתפלל, תעלה אליו. זו הדרך, חוץ מזה אתם לא מרגישים שגם אני נמצא, שאני גם אוסף אתכם? תנסו להרגיש גם אותי.

תלמיד: אנחנו כמובן מרגישים, אבל איך להשתמש בזה?

אין לי יותר מה להגיד, רק להתחבר ולבקש. תפילה צריכה להיות תפילת רבים, זה שאתה יושב ובוכה לבד, לא כל כך עוזר.

שאלה: אמרת שכשאני מגיע למצב שככל שאני מנוגד לבורא, ואני לא יכול לעשות עם זה שום דבר, דווקא בנקודה הזאת אנחנו מגיעים לאחריות שבכל זאת עלינו לעשות עם זה משהו ואני כן מסוגל. תוכל לפרט את זה קצת יותר, איך זה קורה ומאיפה הכוח הזה של האחריות?

אני לא יכול להסביר לך את זה, אתה צריך להרגיש את הדברים האלה בעצמך. איפה נעשה לך ההיפוך? ההיפוך נעשה מתוך זה שאתה יכול לעזוב את הנקודה הזאת, לזלזל בכל מצב שלך, “מה שלא יהיה אני מוכן לוותר על הכול”, ואז אתה תתהפך למצב אחר.

תלמיד: אם צריך לבחור בין לבקש על חיבור גדול יותר או לבקש על כוח ההתמודדות, ההתגברות אז לא לבקש על ההתגברות אלא על חיבור יתר, אבל אנחנו כן מבקשים בהרבה פעמים התגברות.

ודאי שכן, אבל אנחנו צריכים להבין שקודם כל אנחנו צריכים להכין את הכלי, את הרצון, והרצון צריך להיות משותף. אני לא יכול לבקש לבד על ההתקדמות הרוחנית, כי התקדמות רוחנית זו השפעה, ולמי אני הולך להשפיע? אני לא יכול להשפיע לבורא, לא יכול, אין הבורא, הוא קיים ומופיע רק אם אני מתקשר לאחרים, לחברים שלי, לקבוצה.

לכן אם אין לי קבוצה אז למי אני רוצה להשפיע, את מי אני רוצה לקדם? אין למי, אז התפילה הזאת היא תפילה ריקנית. זה כמו התינוק שצורח ולא יודע מה קורה.

תלמיד: גם היום אמרת שלא צריך ללחוץ ולדרוש מדי מהחברים, אני רואה שקשה לחברים לעבוד בהתגברות, מה יהיה אפקטיבי יותר, אם אני ארגיש את זה ואבקש עבורם כוח התגברות או שאני בצורה ישירה אגיד להם דברים מסוימים שעלינו לעשות כך וכך?

לא, אנחנו לא מדברים על זה בצורה ישירה, גלויה, אני רק יכול להתקשר אליהם, לעזור פיזית אם יש בינינו כאלו מצבים שאנחנו צריכים משהו לארגן, אבל בעצם מה שאנחנו צריכים זו תפילה.

שאלה: מתייצבים אצלי שני סוגי תפילה. הסוג הראשון שהתגובה שלי באה לידי ביטוי כלפי כל מה שמתרחש, ואני מנסה לקשר את זה עם הבורא דרך העשירייה, ואיכשהו ברגע שאני מבין, אני מרגיש איזו טכנולוגיה שאני יכול לעבוד איתה. והסוג השני הוא תפילת רבים וכאן הייתי רוצה לברר על מה להסתמך, להיתמך? אם בראשונה יכולתי איכשהו לצפות לתגובת הבורא, אז כאן ייצבנו תפילה בבוקר ואני צריך להתכלל בה במשך היום, איך כאן הגישה שלי צריכה להיות?

להשתדל כל הזמן להגדיל את הקשר שלך עם החברים ככל האפשר ולהתפלל עבורם, שאתה דואג להם ואתה אחראי על ההתקדמות שלהם. זה עניין הערבות.

תלמיד: ומילות התפילה הן רק עזרה מסוימת?

כן. ערבות זה מה שאנחנו צריכים לקבוע בינינו, שכל אחד ערב עבור כולם.

שאלה: אם אני מרגיש את מצב הייאוש מהכוחות שלי, התפילה האמיתית היא כשאני מתפלל עבור החברים שלי למרות המצב שבו אני נמצא, או שאני צריך להתפלל עבורי ולבקש מהבורא לתת לי כוחות?

“כל המתפלל על חברו נענה תחילה”, כך כתוב.

שאלה: האם נכון שמה שמפתח את האחריות זה לקחת אחריות על אישה?

אני לא מבין מה זה שייך לאישה.

תלמיד: איך אחרת אני יכול להבין מה זה אחריות בכלל.

יש לך חיים גשמיים, אישה, ילדים, עבודה, הורים שלך, חברים של ילדות, זה מה שיש לכל אחד. כאן אתה הגעת למקום שבו אתה רוצה להגיע למגע עם הכוח העליון, לעלות לדרגה אחרת של הקיום, ואז תנסה במה שמדובר כאן, זה הכול. אתה כותב כאן תורה חדשה, שצריכים אחריות על אישה, אני לא מבין אותך? כתוב על קבוצה שבה אתה צריך להיות מחובר, להיות אחראי על הקבוצה, אחראי על חברים. אחריות על אישה וילדים ועוד משהו בעולם הזה זה עניין הגשמי שלך.

שאלה: היום אמרת למישהו, תתקשר לחברים ותבקש עבורם. פעם אמרת שאתה יכול לבקש על החבר רק באותה מידה שהרגשת את החיסרון שלך כלפיו. מזמן כבר כואב לי על זה, בהפסקות, בין הפגישות עם החברים, שאין לי גישה ישירה לחברים, הדבר היחיד שאני יכול לעשות זה לשמוע את השיעור שנית ואיכשהו דרך החיסרון שאני ארגיש בשמיעה בשיעור אני יכול לבקש עבורם. האם זאת הבקשה?

לא. אתה צריך להמשיך לברר את הבקשה.

שאלה: קודם אמרת, תנסו להרגיש גם אותי, כי אני גם אוסף אתכם, למה התכוונת?

גם אני נמצא ביניכם, עם כל עשירייה ועשירייה. יותר מזה אני לא אדבר.

תלמיד: איך העשירייה צריכה להשתמש נכון בכוח הרב שנמצא בה?

כמו שכתוב על החברים, על הבורא, זה גם עוד כוח שנמצא ביניכם.

תלמיד: איך להשתמש בכוח הזה, מה זה אומר?

כמו שמשתמשים כלפיי החברים וכלפיי הבורא, גם לבטל את עצמו וגם להימשך ולמשוך.

קריין: קטע מס’ 8, אומר בעל הסולם ב”שמעתי”.

“כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא בחינת התקרבות, שהבורא ית’ רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות מביאים לנו רק התקרבות. כי לולי זה לא היה שום מציאות להתקרבות אליו. כי מצד הטבע אין התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, לבין הבורא ית’, שהוא גבוה מעל גבוה. ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך. יען, שהוא מתרגל לילך על קו של התרחקות”.

(בעל הסולם. “שמעתי”. קע”ב. “ענין המניעות והעיכובים”)

מצד אחד נראה לו שהוא מתרחק, אבל באמת אם הוא ממשיך וממשיך למרות זאת הוא מתקרב.

קריין: 9. בעל הסולם, “שמעתי”.

“יש לדעת, בזמן העבודה, כשהרצון לקבל בא להאדם עם הטענות שלו, אינו מועיל שום ויכוחים עמו ושום שכליות, מה שהאדם חושב שהם טענות צודקות, לא יעזור לו, שיוכל לנצח את הרע שלו. אלא כמ”ש “הקהה את שיניו”, שפירוש רק ללכת במעשים ולא בויכוחים, שזה נקרא, שהאדם צריך להרבות כוחות על דרך הכפיה, שזה סוד מה שאמרו חז”ל “כופין אותו עד שיאמר רוצה אני”. כלומר, ע”י ריבוי התמדה אז ההרגל נעשה טבע שני”.

(בעל הסולם. “שמעתי”. י”ט. “מהו, שהקב”ה שונא את הגופים, בעבודה”)

זאת אומרת, צריכים להתקרב בכוח בינינו וגם לדרוש את הבורא ביתר כוחות ככל האפשר יותר יום יום, גם את זה וגם את זה, ואז אנחנו נראה כמה אנחנו מנצחים בדרך. שתי הפעולות האלה אנחנו חייבים לעשות בכוח, להתקרב בינינו ולהתקרב לבורא.

שאלה: בקטע 8 הוא אומר שיתרגל ללכת על קו של התרחקות, מה זה אומר שהוא יתרגל ללכת על קו של התרחקות?

על קו של התרחקות זה ככל שהוא מרגיש את עצמו כל פעם מרוחק עוד ועוד הוא עושה פעולות של התקרבות למרות זאת. שהוא יודע שבצורה כזאת אנחנו הולכים. זה כמו שבעל הסולם מסביר לנו על הגלגל באגרת, שחצי ממנו הולך אחורה ומחצית קדימה אבל סך הכול הגלגל נע בצורה קדימה. כך אנחנו. אנחנו לא מסתכלים על כך שיש לנו התגלות הרצון לקבל יותר גרוע, אלא אנחנו על פניו בונים את עצמנו בחיבור יותר חזק מבינינו ולבורא.

שאלה: הוא נמצא גם בהודיה?במצב של התרחקות?

גם בהודיה, גם ביגיעה, גם בבכי, בכל דבר.

שאלה: בקטע מס’ 9 הוא אומר מקהה את שיניו זה אומר להתקדם עם המעשים ולא עם הוויכוחים. איזה הבדל יש בין מעשה לבין ויכוח?

בויכוח אני נכלל מהרצון לקבל שלי ושומע אותו ואחר כך משתדל לענות לו, אבל בזה שאני שומע אותו אני כבר נכלל ממנו, מתרשם ממנו, וזה לא טוב. כי אני צריך להיות רק לכיוון ההשפעה ולכן לא להיכנס לוויכוחים עם הטבע שלי, עם הרצון לקבל שלי, עם כל השכל והרגש שנובעים מעל מנת לקבל שלי, אלא ללכת לחיבור ולבורא. זה להיות למעלה מהוויכוחים. ואז בלחץ הזה, בהתקדמות הזאת, אני אתחיל לראות את התוצאות הרוחניות.

שאלה: לפעמים אדם מקבל דחייה והוא איכשהו מצליח להתגבר ולפנות לבורא ולפעמים הוא מבין שהוא קיבל את הדחייה אבל לא יכול לפנות לבורא, אז מה הסיבה?

זה לא שייך לנו. מה שהבורא נותן אנחנו מקבלים וצריכים עם זה לעבוד. כי אנחנו הולכים לקראת המדרגות החדשות ולכן מה שאתה מקבל אתה לא יכול להגיד זה נכון, לא נכון, בשביל מה ולמה, זה תמיד לכיוון התקדמות. תמיד.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים להתכלל עם העשירייה ולבקש ביחד את הבורא, אבל העשירייה לא מרגישה את המצב של האדם.

זה לא חשוב. את זה האדם צריך להרגיש. לא העשירייה צריכה להתאים את עצמה לאדם, אלא האדם צריך להתאים את עצמו לעשירייה.

תלמיד: ואדם באותו מצב הוא לא יכול לפנות לבורא אז איך עושה את זה?

הוא יכול לפנות. אם מתכלל בעשירייה הוא יוכל בזה לפנות לבורא.

שאלה: איך הופכים התרחקות להתקשרות?

למרות שאתה נמצא בהתרחקות אתה נמצא רחוק, אבל אתה מבין שהריחוק הזה הוא כדי שאתה תתקרב, כי אם לא היה ריחוק לא היית יכול להגיע לקירוב. והעבודה שלנו היא תמיד כך, התרחקות התקרבות, התרחקות התקרבות, ולכן אתה מודה לבורא שזרק אותך ואתה יכול עכשיו לבקש, לדרוש ולעשות פעולות של חיבור וכך להתקרב.

שאלה: נזכרתי, בוויכוח שלי עם האגו.

חס ושלום. כתוב לנו שאסור לנו להתווכח עם האגו שלנו, על זה כתוב תן לו בשיניו, רק בצורה כזאת.

תלמיד: יוצא שזו הטריטוריה שלו?

הבורא נותן לך רצון לקבל יותר גדול שאתה תעלה עוד מעליו, ועוד רצון לקבל יותר גדול ששוב אתה תעלה יותר מעליו, אז הרצון לקבל שעכשיו הוא מעלה בך אתה לא יכול לעשות עימו כלום ואם אתה מתחיל להתווכח אז אתה בטוח אתה מפסיד.

תלמיד: האם זה לא אותו דבר כמו לברר את הכרת הרע?

אני לא רוצה לברר את הרע שלי, אני רוצה להיות למעלה ממנו.

תלמיד: אז איך יבוא החיסרון לא דרך בירורים כאלה והתמודדויות כאלה?

אני רוצה להיות בהשפעה, על פני כל אותו רצון לקבל שמתגלה. זה הכול.

שאלה: אם אדם עדיין מרגיש כוח, איך הוא יכול לפנות לבורא בתפילה שתהיה עוצמתית כמו במצב של ייאוש? איך לא לבזבז זמן על מאמצים חסרי תועלת?

הוא מרגיש כוח ויחד עם זה הוא מרגיש חיסרון, ואם לא מרגיש חיסרון אז הוא צריך להתחבר לקבוצה ודרכה לקבל חיסרון, וכך תהיה לו באמת אפשרות להתקדם.

שאלה: אנו לומדים שלפני שאנו פונים עם תפילה לעליון עלינו לייצב בינינו את גדלותו. האם זה אומר שאם אין לנו יראה לפני התפילה אז לא נוכל לעלות תפילה נכונה?

נכון. אם אין לנו יראה, אם אנחנו לא מרגישים שבלי תפילה אי אפשר להשיג שום דבר רוחני, אז אנחנו לא יכולים להתפלל ואנחנו לא משיגים.

שאלה: האם הבורא תמיד עונה לתפילתנו בעשירייה גם אם אנחנו לא מסוגלות להבחין בתשובתו?

כן. ועוד אני אומר, נניח עכשיו כשאנחנו נמצאים בשיעור אני מדבר עם נשים, אנחנו כולנו רוצים או לא רוצים אבל נמצאים במסגרת כללית שמחברת אותנו, ובכל זאת אני עובד יחד אתכם, ואנחנו יחד כולנו מחוברים, כל קבוצת הנשים העולמית ואני, אז יחד אנחנו פונים לבורא בכל זאת וקשורים לבורא כולנו יחד, וזה כוח גדול מאוד, וזאת תפילה.

לכן אלו שבכל זאת משתתפים בשיעור יחד, הם עושים כל פעם צעדים קדימה, לעומת אלו שלא כל כך נמצאים בשיעור יום יומי, לכן אומנם אני אומר שמצד אחד נשים לא כל כך חייבות, גם כך הן יכולות להתקדם, אבל להיות יחד בשיעור ולהתפלל יחד בזמן השיעור, לרצות, ואני יחד אתכן, זו בכל זאת עבודה רוחנית גדולה.

שאלה: הבורא שומע תפילת רבים, אין זה משנה אם אדם בעל מידות טובות או להיפך. מה הם התכונות הטובות לעליית התפילה?

התכונות הטובות לעליית התפילה זה גילוי התכונות הרעות שבאדם.

שאלה: מה מעכב אותנו מלהגיע לייאוש? מה מעכב אותנו שנגיע לנקודה בה אנחנו ראויות לתפילה?

מעכב? זה שאנחנו לא רואים את הטבע שלנו, את הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, ולכן אנחנו לא מרגישים שצריכים להפטר ממנו, וזה מה שעוצר אותנו. אנחנו לא מרגישים את הרע, שאנחנו צריכים בכל הכוח לברוח ממנו. אנחנו לא מרגישים את זה בנו, ולכן לא מתקדמים. לכן התפילה שלנו היא לא תפילה, היא לא על תיקון עצמינו. שאני מרגיש בפנים שאני כולי רע, אני מגלה שיש בי רע ואז אני רוצה להפטר ממנו שהוא יצא ממני. את זה עדיין אין לנו.

שאלה: מה לעשות אם מרגישה דחייה מחיבור עם העשירייה?

בסדר, על זה את צריכה להתפלל, שאת רוצה שיהיה לך כוח משיכה לעשירייה במקום כוח הדחייה שיש לי עכשיו. וכוח דחייה זה טבעי, זה ברור שלכל אחת ואחת מאיתנו יש כוח דחייה או לפחות ניטראלי, זלזול, אני מרגיש איזשהו קיר בינינו, ביני לבין העשירייה. זה טבעי. כי אני נמצא בתוך האגו שלי, הרצון הזה הוא הכי קרוב אליי, לעומת הקבוצה היא במשהו קיימת מחוצה לזה.

ומתוך-24 שעות אני כל הזמן חושב על עצמי, ואם כמה דקות אני חושב על הקבוצה איזה כוח יש בזה? לכן רק על ידי הבורא שאנחנו מבקשים ממנו שהוא ישנה אותנו והוא ייתן לנו חשיבות בעשירייה, על ידי זה אנחנו נתקרב לרצונות של עשירייה ונרצה להתכלל בהם ואז על ידי זה אנחנו נעלה לדרגת העולם העליון.

אפשר לעשות את זה על ידי הייסורים ואפשר לעשות את זה על ידי התורה. על ידי הייסורים זה לא כדאי, אנחנו רואים כבר בעולם שלנו כמה שיש לנו אפשרויות לסבול. שיחכו. אנחנו רוצים להתקדם לחיבור בינינו ועם הבורא מהמצב הטוב.

שאלה: איך לזהות את האגו שמדברים מהאמת? מעומק הלב?

זה לפי כמה שאנחנו מחוברות.

שאלה: מה זה לזלזל בכל מצב שלי, כדי להגיע להיפוך?

צריכים להשתדל להתקשר לחברות ויחד עם זה לראות כמה הטבע שלי מתנגד לזה ואז על זה לבקש, שאני רוצה להתגבר על הטבע שלי ולהילחם עימו כדי להתחבר יותר עם החברות. ולהבין שהבורא הוא הכול עושה, הוא “בראתי יצר רע” ולכן אני כאן מתמודד עימו. אז ככל שאני מגלה דחייה שלי מהחברות, אני צריך להגיד שזה בעצם אני מגלה עבודת הבורא.

שאלה: מה זה נקרא “הקהה את שיניו”? מה בדיוק הפעולה?

הפעולה “הקהה את שיניו” היא פעולה מאוד גבוהה, אבל בדרגות שלנו הקטנות, זה שאני הולך קדימה נגד הרצון לקבל שלי בכמה שאני יכול. ממש הולך פנים אל פנים.

(סוף השיעור)