HOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Study of the Ten Sefirot. Vol. 1. Part 3. Chapter 10, item 1

שיעור בוקר 01.07.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, “תלמוד עשר הספירות”, כרך א’,

חלק ג’, עמ’ 145, דף קמ”ה, פרק י’, דברי האר”י, אותיות א’- ח’

קריין: אנחנו קוראים ב”תלמוד עשר הספירות”. כרך א’. חלק ג’. עמוד 145. דף קמ”ה. פרק י’. דברי האר”י. אות א’.

פרק י’

“מבאר אשר לבוש והיכל נפרדו משורש נשמה גוף ונעשו למקיפים,

וגם ביאורי א”ק ואבי”ע, וננ”ח, ועסמ”ב. ובו ח’ ענינים:”

אות א’

“שורש נשמה גופות דבוקים זה בזה. לבוש והיכל נפרדו מהם”

“* ועתה נדבר בבחינת כל עולם מאלו מה ענינם. א דע, כי השורש והנשמות והגופים הם בחינה א’ שאין פירוד ביניהן אך הלבושים והיכלות הם ב’ בחינות נפרדות מג’ בחינות הנ”ל, ובין ב’ אלו, שהם, בין הגופין ובין הלבושים, שם הם מדור הקליפות, והם ממש נדבקים באחור אור הגוף.”

שאלה: מה זה אומר שבין הגופים והלבושים נמצא מקום הקליפות?

אנחנו נראה מה זה. הוא אומר שיש שורש, נשמה, גוף שהם הגוף בעצמו, ויש משהו מחוץ לו שהוא לבוש והיכל. כמו שאנחנו נמצאים בשורש, בנשמה ובגוף [פיזי], ועליו יש לבוש, ובנוסף יש היכל, בית. אז הוא כותב שבין האדם עצמו ובין הלבוש וההיכל יש מדור קליפות, רצונות לא מתוקנים שעדיין נשארו בעל מנת לקבל.

תלמיד: האם הם מתייחסים למצב חיצון?

לרצונות. יש רצונות מתוקנים ולא מתוקנים.

תלמיד: האם החלוקה הזאת לשורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, זה כמו כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות?

נכון.

תלמיד: קודם הכול נראה כמו איזו היררכיה שמשתלשלת מלמעלה למטה ואילו כאן נראה שזה לרוחב.

נכון. מבפנים החוצה. שורש, נשמה, גוף, מדור קליפות, לבוש והיכל.

אות ב’

“שורש נשמה גוף הם כלים פנימיים שבהם כל החיצון יותר הוא יותר גרוע.

לבוש והיכל הם כלים מקיפים שבהם כל החיצון יותר הוא חשוב יותר

ולפיכך נמצאות הקליפות בין הגוף ללבושים ששם מקום החושך והגרוע יותר”

“וטעם הדבר, מפני שג’ בחינות הפנימית, יש בתוכם או”פ, והיותר גרוע באור פנימי יוצא בתוך העור, ושם מסתיים. ב ואור המקיף הוא להיפך, כי אור היותר חיצון הוא גדול יותר, כנודע. נמצא, כי אור המקיף שבלבוש היותר פנימי, הנדבק אל הגוף, הוא אור המקיף היותר קטן שיש בכולם. לכן הקליפות, מדורם שם באמצע, במקום שאין שם לא אור פנימי ולא אור מקיף, והוא באמצע בין הפנימי למקיף, ושם נקרא מקום החושך. והענין הזה בכל עולם ועולם, בבחינת הקליפה אשר בעולם ההוא.”

אות ג’

“כשפרצופי א”ק ואבי”ע מתלבשים זה בזה הם מתלבשים כל אחד רק בג’ בחינות: שורש נשמה גוף שבו הדבוקות יחד, ושעשר הספירות דגופות אינן מתלבשות בעשר ספירות דלבושים”

“ואמנם אחר שבארנו הדבר בפרטות, נדבר בכללות, והוא, כי הנה נודע, שבפנימית הא”ק הוא הא”ס, המתלבש בשורש הנשמות של ע”ס שבו, ואלו מתלבשין בבחינת הנשמות של כל הי”ס שבו, ואלו מתלבשין בעשר ספירות של בחינת הגוף של א”ק ומהראוי היה שהעשר ספירות של הגופים, יתלבשו בע”ס של הלבושים, ואמנם אינו כן, לסבה הנ”ל, אמנם ג’ בחינות עתיק דאצילות, מסבבות אל ג’ אלו בחינות דא”ק.”

אות ד’

“שורש נשמה גוף דא”ק מתלבשים תוך שורש נשמה גוף דעתיק דאצילות

ושורש נשמה גוף דעתיק דאצילות מתלבשים בשורש נשמה גוף דא”א דאצילות. ושנ”ג דא”א מתלבשים באבא וכו’ עד”ז”

“כיצד, הרי שהע”ס דגופות דא”ק, מתלבשים תוך הע”ס השרשים של הנשמות ע”ס דעתיק דאצילות, ואלו מתלבשים בע”ס של בחינות נשמות דעתיק דאצילות, ואלו מתלבשים בע”ס דגופות דעתיק דאצילות. וכעד”ז בחינות השרשים ונשמות וגופים דא”א, מלבישים לגופות דעתיק. וכעד”ז ג’ בחינות דאבא, מלבישין לא”א. וכן ג’ בחינות דאמא לאבא. וג’ בחינות דז”א לאמא. וג’ בחינות הנוקבא לז”א. והרי עתה נשלמו כל בחינות הגופות עד נוקבא דז”א.”

אני ציירתי את זה בספר השלישי, זה היה דווקא ציור טוב כמדומני.

אות ה’

א”ק ואבי”ע כלולים זה מזה, ויש א”ק ואבי”ע בא”ק, וא”ק ואבי”ע באצילות,

וא”ק ואבי”ע בבריאה, וכן ביצירה ועשיה. א”א הוא בחינת א”ק שאינו מושג.

אבא הוא אצילות. אמא היא בריאה. ז”א יצירה. נוקבא עשיה. מאצילות

נמשכות נשמות, מבריאה רוחות, וביצירה מלאכים, ובעשיה אופנים

“* דע, כי עולם אצילות כלול מד’ עולמות אבי”ע, וכן בריאה כוללת כל אבי”ע, וכן יצירה וכן עשיה, באופן זה: כי אבא אצילות, ואמא בריאה, ז”א יצירה, ונוקבא עשיה. ובחינת א”א אינו ניכר בכל עולם, להיותו נעלם מאד, והנה ג מן עולם אצילות נשמות, ומהבריאה רוחין קדישין, ומיצירה מלאכים, ומעשיה אופנים.”

* עץ חיים שער מ”ב השער השני פ”ד.

כך הם נקראים. אומנם זו רוחניות שמתלבשת אחר כך למטה בתוך האדם, אבל הם נקראים בשמות שונים, תלוי מאיזה עולם הוא מקבל את הפנימיות הזאת.

אות ו’

האדם כולל נפש רוח נשמה חיה מד’ עולמות אבי”ע שבכל בחינה מהן ישנן

נפש רוח נשמה חיה, ונשמה דנפש חשובה יותר מאור נפש דרוח

“והנה, האדם כולל ד’ עולמות, ואם לא זכה אלא לנפש דעשיה, ואח”כ חטא, ופגם בה, והכניסה בקליפות, אומרים לו יתוש קדמך, כי היתוש לא עשה מעשה לכנוס בקליפה. ואם לא חטא, אז הוא בסוד האופנים, ולפעמים יהיה שאין בו רק בחינת ד נפש, והוא חשוב ממי שיש בו רוח, כגון שיש לו בחינת נשמה שבנפש. כנודע, כי בכל עולם ועולם, כלולים בו כל הד’, וזה האדם, כיון שהתחיל להאיר, ולתקן מעט מעט, תיכף מאיר בו, בחינת נשמה שברוח דיצירה, אע”פ, שעדיין לא נתלבשה בו לגמרי, כי אי אפשר להתלבש בו לגמרי, עד שיתקן נפשו לגמרי, ואמנם זה האיש, אשר יש בו רוח, והוא בחינת נפש שברוח דיצירה, ודאי הוא גרוע מבחינה זו הנ”ל.”

כלומר חשוב מאיזו דרגת אור הוא מקבל.

אות ז’

אפשר לזכות גם לנפש דאצילות, ויותר למעלה, והזוכה לרוח דיסוד דאצילות

יהיה בעלה של השכינה

“גם אפשר שיהיה באדם נפש דאצילות, ויותר למעלה גם כן, ואם יהיה לו רוח מבחינת יסוד דאצילות, יהיה בעלה דמטרוניתא, ונק’ איש אלקים.”

אות ח’

הוי”ה במילוי ע”ב, ה”ס יו”ד דהוי”ה, שה”ס אצילות. ובמילוי ס”ג ה”ס ה’

ראשונה דהוי”ה וה”ס בריאה. ובמילוי מ”ה ה”ס ו’ דהוי”ה, וה”ס יצירה.

ובמילוי ב”ן ה”ס ה’ תחתונה דהוי”ה, וה”ס עשיה

“* ארבע אותיות הויה, בארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה: י’ באצילות, סוד שם ה ע”ב דיודין, כי כולם בחכמה עשית. ה’ בבריאה, שם ס”ג, כי אמא מקננא בכורסיא. ו’ ביצירה, שם מ”ה, כי ו’ ספיראן מקננין ביצירה. ה’ תתאה בעשיה, שם ב”ן, כי מלכות מקננא באופן.”

* שם בעץ חיים שער מ”ב השער השני סוף פ”ד.

שאלה: מלמעלה למטה, למה עשר הספירות של העליון מתלבשות כל הזמן בעשר הספירות של התחתון, מה הקשר הזה?

כי זה המבנה של כל המציאות – העליון מוליד את התחתון ומתלבש בו כדי להאיר בו, כך זה מסודר. הכול לפי אותם עקרונות של אורות וכלים.

תלמיד: כשאנחנו עולים ממטה למעלה, מה זה עוזר לנו להשיג?

כשאנחנו עולים ממטה למעלה אנחנו עולים מחיצוניות לפנימיות, לכן יש כאן עלייה בגובה ועלייה במדרגות מחיצוני לפנימי. כך זה נעשה כי זה הטבע של המדרגות.

איך אפשר לעלות אם לא להצטרף למדרגה יותר עליונה? זו נקראת עלייה.

תלמיד: האם ככל שאנחנו עולים, כך אנחנו רוכשים כלי יותר פנימי ויש לנו תפיסה עמוקה יותר של המציאות, של קשר יתר עם הבורא?

כן.

שאלה: למדנו בעבר שרצונות לא מתוקנים נמצאים בלב, וכאן תיארת שמדור הקליפות מכיל רצונות לא מתוקנים. האם יש הבדל בין המושג “לב” ל”מדור קליפות”?

חס ושלום. לב זה פנימיות האדם והרצון שלו.

שאלה: תוארה כאן סדרה של התלבשויות של שלושת הבחינות הראשונות בעולם אחד על עולם קודם. האם כשיש התלבשות כזאת, בגלל המונח “לבוש”, נוצר בין העולמות מדור קליפות?

מדור הקליפות בדרך כלל נמצא, כמו שהוא כותב, בין כתר, חכמה, בינה, שהם כלים פנימיים, לבין זעיר אנפין ומלכות שהם כלים חיצוניים

שאלה: מה זה אור מקיף ומה זה אור פנימי בעשירייה?

אם עשירייה משתדלת להתחבר ולשמור על הקשר שלה, אז היא כבר מתחילה להרגיש שיש דברים פנימיים שמקשרים ביניהם ויש דברים חיצוניים שעדיין לא מקשרים ביניהם. כך הם מתחילים למיין את ההבחנות הללו, עד שהם מתחילים להרגיש במה הם באמת מחוברים ובמה הם לא מחוברים, ושבין זה לזה, בין החלק שמחובר לחלק שלא מחובר, שהוא כבר בכללות העשירייה, יש כל מיני ספקות, מחשבות לא טובות וכן הלאה, וזה כעין מדור הקליפות.

תלמיד: איך מגשרים בין החיצוני לפנימי?

קודם כל תבררו שיש לכם את זה אחר כך נדבר. כשיהיו שאלות פרקטיות מהמקום הזה, אז נדבר על זה.

תלמיד: האם אפשר להגיד שקודם עולים באור מקיף ולאחר מכן עולים באור פנימי או שעולים במקביל?

קודם מתקשרים למקיף, זה לא נקרא מקיף אבל נגיד, ואחר כך מבררים פנימי. נגיד שזה כך, ההגדרות הן לא מדויקות ויכולים לטעות בהן.

שאלה: הוא כותב ש”כל החיצון יותר הוא חשוב יותר”, למה?

זו עביות גדולה יותר.

תלמיד: לכן זה יותר חשוב?

תלוי כלפי מה הוא מדבר.

תלמיד: אחר כך כתוב “אע”פ, שעדיין לא נתלבשה בו לגמרי, כי אי אפשר להתלבש בו לגמרי, עד שיתקן נפשו לגמרי”. מה זה התהליך הזה?

הפרצוף לאט לאט מזכך את עצמו ומשייך יותר ויותר את דרגות העביות שלו לעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם זה גם סדר העבודה אצלנו?

כן, מה הבעיה?

תלמיד: חשבתי שאו שמתלבש או שלא מתלבש.

אנחנו נמצאים בתהליך דינמי, ולכן לאט לאט ממטה למעלה, מבחוץ פנימה אנחנו מתגבשים ומתחברים, מבררים את הבחינות וכך עולים.

תלמיד: אנחנו עדיין לא מרגישים בדרך את ההרגשות שהוא מציין פה.

עדיין לא מרגישים, אתה צודק.

תלמיד: האם רק בסוף התהליך זה מתגלה?

לא בסוף התהליך, עוד מעט בדרך נתחיל לגלות אותם.

תלמיד: נתחיל גם להרגיש?

ודאי.

שאלה: “אומרים לו יתוש קדמך”. הרי לנו יש זכות בחירה, ליתוש יש זכות בחירה?

קיבלת עקיצת יתוש מהמשפט הזה, שיתוש יותר חשוב ממך. מה מפריע לך?

תלמיד: מפריע לי כי אנחנו שונים במבנה, הוא נולד עם תוכנה מסוימת, ולנו יש זכות בחירה.

כנראה שאתה לא משתמש בה ולכן יתוש, מפני שדווקא הוא לא קיבל את ההזדמנות לעלות במדרגות, הוא יותר חשוב ממך כי הוא מקיים במאה אחוז מה שהבורא הכניס בו, ואתה לא מקיים אפילו אחוז אחד ממה שהבורא נתן לך הזדמנות לקיים. אז היתוש יותר חשוב ממך.

תלמיד: אבל יתוש לא יגיע לפי תר”ך פעמים?

אני לא יודע מה שיהיה אחר כך, אני יודע מה שעכשיו קורה בפועל.

תלמיד: תודה רבה על זה שאמרת לי שאני פחות מיתוש.

אם תסכים לזה, זאת יכולה להיות התחלה טובה.

שאלה: הוא אומר שבחינה ג’ וד’ זה כלי לאור מקיף. מה זה אומר?

יש לנו שורש, א’, ב’, ג’, ד”, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. בזעיר אנפין, מלכות, לא מתלבשים אורות אמתיים אלא רק חלק מהאור. לעומת זאת בכתר, חכמה, בינה, מתלבשים אורות אמתיים. לכן אנחנו מחלקים את הפרצוף כך שיש כלים פנימיים ויש כלים חיצוניים.

תלמיד: מה זה אומרת חלק? יש מסך שלא נותן למלכות לקבל, אז איך פתאום יש לה אור?

אבל יש כלים שאתה ממש יכול לברר, הם הכלים של כתר, חכמה, בינה, ויש כלים שאתה לא יכול ממש לברר, אלא רק חלקים שעובדים במה שנקרא בו”ק, לכן משייכים אותם לכלים חיצוניים. בחלק מהם יש גם אחיזה בקליפות.

ולכן יש הבדל בין כלים פנימיים כתר חכמה בינה לכלים חיצונים זעיר אנפין מלכות. שם זה רצון לקבל. ועדיין הרצון לקבל הזה נמצא בהגבלות גדולות מאוד ותחת הפרסה.

תלמיד: האור המקיף זה אור פנימי? אמרנו שמקיף נמצא תמיד מחוץ לכלי, הוא לא נמצא בכלי.

יש הרבה סוגי מקיפים, אתה צודק, לא למדנו עליו, אבל זה מקיף מפני שהוא קיים מחוץ לכלי. גם שם זה מחוץ לכלי סביב הפרצוף, גם כאן הוא נמצא כביכול מחוץ לכלי, כי הכלי בעצמו לא מקבל אותו בצורה פנימית, הוא מקבל הארה.

שאלה: אפשר להגיד שהכלים הפנימיים זה נברא והכלים החיצוניים זה הבורא?

לא, כל הכלים הם בריאה, זה האדם, והבורא נמצא למעלה ממנו, בדרגה אחרת לגמרי.

לא, כתר חכמה בינה בכלל הם לא בורא, אלה כלים של הנברא, שבהם הוא מסוגל להיות דומה לבורא. מה שאין כן, את הכלים זעיר אנפין ומלכות, אי אפשר לתקן במאה אחוז עד גמר התיקון. תמיד הם נשארים כתוספת למדרגה הרוחנית. ככה זה יישאר עד סוף כל התיקונים.

תשתדלו להתקשר במשך היום ולקרוא חומר למחר. אתם רואים עד כמה הקטעים האלה שאנחנו קוראים בתחילת השיעור, מיוחדים.

(סוף השיעור)