HOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Lesson on the topic of “Fear”

שיעור בוקר 01.07.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

יראה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – יראה, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס’ 4.

“אין להקב”ה בבית גְּנָזָיו, אלא אוצר של יראת שמים בלבד” (ברכות ל”ג).

אמנם יש לפרש מהו יראה, שזהו הכלי, שמהכלי הזו עושים אוצר, ומכניסים לתוכו כל הדברים החשובים. אז זצ”ל אמר, יראה הוא כמ”ש אצל משה, שאמרו חז”ל “בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, זכה לתמונת ה’ יביט” (ברכות דף ז.). וענין יראה הוא, שמתירא מפני התענוג הגדול שיש שם, ולא יוכל לקבלו בעל מנת להשפיע. ובשכר זה, שהיה לו יראה, בזה עשה לעצמו כלי, שיוכל לקבל בתוכו השפע עליונה.

וזהו עבודתו של אדם, וחוץ מזה אנו מתיחסים הכל להבורא. מה שאין כן יראה, כי המשמעות של יראה הוא, שלא לקבל, ומה שהבורא נותן, הוא נותן רק לקבל, וזה ענין “הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים”.

ולהכלי הזו אנו צריכים, כי אחרת אנו נהיה נקראים שוטה, כמו שאמרו חז”ל, “איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו”. שפירושו, כי הס”א יוציא מאתנו השפע, אם אין אנו יכולים לכוון בעמ”נ להשפיע, שאז זה הולך לכלי קבלה, שהוא הס”א והטומאה.

(בעל הסולם. “שמעתי”. ל”ח, “יראת ה’ הוא אוצרו”)

הקטע מאוד חשוב.

“אין להקב”ה בבית גְּנָזָיו, אלא אוצר של יראת שמים בלבד” (ברכות ל”ג).

אמנם יש לפרש מהו יראה,” בעל הסולם אומר שיראה “שזהו הכלי,” זאת אומרת מה שאנחנו רוצים לקבל מהבורא, לגלות משהו מהרוחניות, הכול מתגלה רק ביראה. מה זו יראה? “שמהכלי הזו עושים אוצר”, זאת אומרת שמקבלים את כל הרוחניות, את כל מה שיש במציאות בכלי שנקרא יראה, “ומכניסים לתוכו כל הדברים החשובים”. זאת אומרת, הרוחניות צריכה להיות חשובה וכנגד זה אני מעמיד את הכלי שנקרא יראה. אומנם הרוחניות מאוד חשובה לי, אבל אני מקבל אותה רק בעל מנת להשפיע, לא לעצמי.

תתארו לעצמכם שאתם מקבלים דברים שמאוד מאוד חשובים לכם, אבל אתם עושים חשבון והכנה שאתם לא מקבלים אותם לעצמכם, עד כמה זה לא פשוט, עד כמה זה קשה. “אז זצ”ל אמר, יראה הוא כמ”ש אצל משה, שאמרו חז”ל “בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, זכה לתמונת ה’ יביט” (ברכות דף ז.). וענין יראה הוא, שמתירא מפני התענוג הגדול שיש שם”, שנותנים לו, “ולא יוכל לקבלו בעל מנת להשפיע”. כי בדרך הרצון לקבל שלו ידחוף אותו לגנוב, לקבל לעצמו, והוא לא יכול לעמוד כנגד זה.

זאת אומרת, הוא נמצא תחת השפעת שני כוחות, מצד אחד יראה, ומצד אחר הרצון לקבל הגדול, ומי ינצח? האדם נמצא באמצע, והוא לא יודע מה לעשות, הוא לא יכול להבטיח שהוא לא יגנוב. מי מאיתנו שכבר נמצא קצת בהכרת הרצון לקבל שלו, יודע שאדם לא יכול להבטיח כלום. אם הרצון לקבל עולה, אז האדם גונב. אם הרצון להשפיע, חשיבות הבורא עולה, אז אדם יכול לעמוד ולהתנגד לזה, להפעיל כוח התגברות. אבל בסך הכול זה חשבון, מי יותר ומי פחות. “וענין יראה הוא, שמתירא מפני התענוג הגדול שיש שם”, בזה שהוא מקבל מה שהבורא נותן לו “ולא יוכל לקבלו בעל מנת להשפיע”. לקבל את זה לא לעצמו אלא להעביר את זה הלאה. ובשכר זה, שהיה לו יראה, בזה עשה לעצמו כלי, שיוכל לקבל בתוכו השפע עליונה”.

זאת אומרת יש עניין של לגלות את התענוג הגדול ולא לקבל אותו לעצמו, ובמקום זה ישנו שכר.

“וזהו עבודתו של אדם, וחוץ מזה אנו מתיחסים הכל להבורא”. רק הנקודה הזאת היא החשובה. “מה שאין כן יראה, כי המשמעות של יראה הוא, שלא לקבל, ומה שהבורא נותן, הוא נותן רק לקבל, וזה ענין “הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים””.

זאת אומרת, מהבורא מגיע רצון, מהבורא מגיע מילוי, ואדם צריך בכל מה שרק אפשר להתגונן שלא לקבל את המילוי בתוך הרצון לקבל כמו שהוא בצורה ישירה, בעל מנת לקבל.

“וזהו עבודתו של אדם, וחוץ מזה אנו מתיחסים הכל להבורא”. זאת אומרת רק הנקודה הזאת, החשבון הזה, שמה שמתגלה אני צריך לקבל רק בעל מנת להשפיע, לא לעצמי. “מה שאין כן יראה, כי המשמעות של יראה הוא, שלא לקבל, ומה שהבורא נותן, הוא נותן רק לקבל, וזה ענין “הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים”.

“ולהכלי הזו אנו צריכים, כי אחרת אנו נהיה נקראים שוטה, כמו שאמרו חז”ל, “איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו””. את מה שהבורא נותן אנחנו נאבד אם לא נקבל את זה בעל מנת להשפיע, שפירושו, כי הס”א יוציא מאתנו השפע,” שמגיע מהבורא “אם אין אנו יכולים לכוון בעמ”נ להשפיע, שאז זה הולך לכלי קבלה, שהוא הס”א והטומאה”.

(בעל הסולם. “שמעתי”. ל”ח, “יראת ה’ הוא אוצרו”)

שאלה: בדרך כלל קוראים לזה צמצום, מסך ואור חוזר, ופתאום זה נקרא יראה. מה ההבדל, מה הייחודיות?

צמצום, מסך ואור חוזר אלו הכוחות שאנחנו מפעילים, והיראה היא מה שאנחנו מרגישים. יש מעשה ויש התפעלות מהמעשה.

שאלה: איך להסתיר את הפנים כדי לא להסתכל על הבורא ועם זאת לגלות אותו?

צריכים לעשות הרבה תרגילים בקבוצה ולנסות עוד ועוד. קודם כל להשתדל לעשות את זה כלפי החברים, להשתדל לעשות תרגילים כאלה כאילו שאתה מקבל איזשהו שפע ואתה מתנגד לו ובמקום זה אתה מגיע לגילוי הבורא. כי בזה שאתה מקבל את גילוי הבורא לא על מנת לקבל, אתה בעצם מכין את עצמך לקבלת השפע. אם לא תקבל את השפע, אז תוכל לגלות את הבורא וזה לא יהיה בעל מנת לקבל.

שאלה: האם אני מבין נכון שבשביל שתהיה יראה צריך שמלפנים תהיה גדלות הבורא ומאחור הכרת הרע, ואז אפשר לבנות משהו בצורת “אחור וקדם צרתני”?

אפשר להגיד כך.

שאלה: קראנו את הקטע הזה אתמול בעשירייה ועלתה לנו שאלה, כי כתוב שיראה היא בעצם האוצר של המלך, נמצאת בגנזיו, ומצד שני הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים, כלומר היראה צריכה לבוא מצידנו. לא ברור אם יראה היא משהו שאנחנו בונים, מבקשים, משיגים ביחד או שזה בעצם אוצר של המלך.

יראה היא הכוח שאנחנו מפתחים בנו לעמוד נגד התענוג שמתגלה מלמעלה. אם אני אוכל לקבל את גדלות הבורא, את גילוי הבורא בעל מנת להשפיע, אז הוא יתגלה וימלא את האוצר שלי, את הכלי שלי בעל מנת להשפיע. לכן כל העבודה שלנו היא להתרגל למצבים שצריכים להיות למעלה מהתענוגים, למעלה מהרצון לקבל שלנו.

איך עושים את זה? רק על ידי זה שאנחנו מתארים לעצמנו שגדלות העשירייה, גדלות גילוי הבורא, היא יותר מכל התענוגים שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו. אם נעשה את זה בתוך הקבוצה כתרגילים, אז מזה נגיע גם לתרגילים עם הבורא, ואז נבנה את הכלי שלנו שנקרא “אוצר”, שבו יהיו כל ההבחנות שנוכל להעמיד אותן ולהשתמש בהן רק בעל מנת להשפיע. זה בעצם הכלי הרוחני שלנו.

שאלה: על איזה תענוג גדול מדובר פה? אני לא מרגיש שהבורא נותן תענוגים, אני מרגיש שהוא נותן רק מכות וייסורים.

הבורא נותן לך כל הזמן תענוגים שאתה מקבל אותם בעל מנת לקבל או דוחה אותם, לפי החשבון שלך שיהיה לך טוב. אם תחשוב, מה אני צריך לעשות מרגע זה והלאה כדי לגרום על ידי זה תענוג לקבוצה שלי, אם תתחיל למיין את כל מה שעובר עליך, אז תראה שההסתכלות שלך על החיים תתחיל לכוון אותך ליחס חדש לחיים, ואחר כך גם תוכל לעשות אותו דבר כלפי הבורא. תתחיל.

תלמיד: מה הכוונה שאני צריך לתת תענוג לחברים? לא הבנתי את זה.

שאתה נמצא בקבוצה וכל הזמן חושב לתועלת הקבוצה, העשירייה, מה אני יכול לעשות עבורם, איתם, להם, כדי להעלות אותם.

תלמיד: לא הבורא צריך לעשות את הדברים האלה על העשירייה?

הבורא ודאי יעשה ולא אתה, אבל אתה צריך לחשוב, מה אני יכול לעשות כדי לקרב אותם לבורא. הם רוצים את זה, מה אני אעשה כדי לקרב אותם?

תלמיד: וזה התענוג הגדול שאני יכול להרגיש?

אתה חושב עכשיו איך אתה יכול להנות את הקבוצה, להביא את הקבוצה למצב הטוב.

תלמיד: ואם אני חושב על להביא את הקבוצה למצב הטוב, זה התענוג הגדול שאני אקבל?

אתה חושב איך לקבל או איך להשפיע? על מה אתה חושב?

תלמיד: אני שואל על התענוג שעליו בעל הסולם כותב פה בקטע.

הוא אומר שהתענוג שאדם מקבל זה תענוג שמתקבל ביראת שמיים. “יראה” נקרא שהוא לא רוצה לקבל את התענוג, אלא מקבל אותו רק כדי להנות את בעל הבית.

תלמיד: זאת השאלה, אני לא מרגיש שאני מקבל תענוג.

כי אין לך כלי לקבל תענוג, יש לך רק רצון לקבל. רצון זה לא מספיק.

תלמיד: לפי מה שהבנתי אני צריך לרצות לקרב את החברים לבורא ובזה יהיה לי כלי?

כן.

תלמיד: ושם אני אוכל להרגיש את התענוג הזה ואני אוכל לבנות יראה מתוך זה?

נגיד שכן. כי אתה כל הזמן חושב איך יהיה לך תענוג, וזה בעצם רצון נכון, אבל לא כך מכינים אותו כדי באמת להתקרב לבורא.

תלמיד: אז איך מכינים?

בעל הסולם כותב כאן. אני אענה על עוד כמה שאלות ובינתיים אתה תחשוב.

שאלה: למה כשאנחנו מנסים לקבל על מנת לקבל אנחנו נחשבים לגנבים?

כי אתה מקבל לעצמך ובזה אתה לא מתקרב לבורא, להשתוות הצורה עימו, אתה לא דומה לו, אתה מתרחק ממנו. וזה מה שהוא לא רוצה שיהיה לך, הוא רוצה לקרב אותך, ולהתקרב אליו אתה יכול רק לפי השתוות הצורה כך, שאם אתה מקבל, אתה מקבל רק בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אנחנו יכולים לעשות נחת רוח לבורא גם אם אנחנו עושים את זה כדי לתחזק את הגוף הפיסי שלנו, כשאנחנו אוכלים, שותים וכדומה?

כל דבר שאתה נהנה ממנו, אפילו בצורה הקטנה ביותר אתה בזה יכול לעשות נחת רוח לבורא. אם אתה עושה מעשה ויש לך מזה תענוג, ואת התענוג הזה היית רוצה להעביר לבורא, אתה עושה נחת רוח.

תלמיד: לא הבנתי איך עושים זאת.

תנסה. יום, יומיים, שבוע, שבועיים ואחר כך נדבר. אתה תהיה כבר בעל ניסיון, אתה תדע על מה אנחנו מדברים ואז אנחנו נשתדל לברר זאת.

שאלה: האם תמיד תהיה לנו יראה, ואיך אנחנו יכולים לקבוע קשר קבוע?

דווקא דרך יראה אנחנו קובעים קשר קבוע. יראה, זאת אומרת, שאני מפחד, האם אני אוכל לקבל תענוגים רק למען הבורא ולא למען עצמי. זאת אומרת ברגע שמגיע לרצון לקבל שלי תענוג, אני עושה צמצום, מסך, אור חוזר ודוחה את התענוג לבעל הבית ואומר שאני לא מסכים לקבל לעצמי שום תענוג ממנו. רק על ידי אני מתקרב, מתחבר אליו. אני עושה לו טובה. אבל קודם אני דוחה.

תלמיד: אם במקום לקבל תענוג במקום לעצמי אני אחשוב על החיסרון של החבר, זאת תהיה השפעה?

תתחיל. העיקר שתתחיל את התרגילים האלו.

תלמיד: מהו מצב יראה בעשירייה?

יראה היא הדבר הכי גדול שיש לנו כלפי הבורא. אם אנחנו מפתחים את היראה, זאת אומרת שאני לא רוצה לקבל שום דבר לעצמי ובכל כך אני חושב, ואני יכול לעשות הכול רק בהרגשה פנימית, בהכנה פנימית שלי, שאני לא רוצה את זה לעשות להנאת עצמי, בזה אני מכין את עצמי למצבים שאני אתחיל להרגיש איך שהעולם מלא תענוגים והכול בא מהבורא, והוא רוצה למלא את הכול ואת כולם.

ואם אני, ככל שאני לא ארצה לקבל את התענוגים האלה בצורה ישירה ממנו, אני אגלה אותם יותר ויותר עד שיהיה לי קשר עם הבורא דרך זה. כמו שאנחנו לומדים על האורח ובעל הבית, שהאורח לא רוצה לקבל ובעל הבית לוחץ עליו, תקבל ותיהנה והוא לא רוצה. ובסופו של דבר כשבעל הבית לוחץ והאורח לא רוצה, הוא מתחיל להבין שפה ושם הוא יכול לקבל תענוג וזה כבר לא יהיה לעצמו, אלא מפני שבעל הבית לוחץ עליו כל כך וכדי להנות את בעל הבית, לגרום תענוג לבעל הבית, הוא מקבל.

זאת אומרת על ידי הדחיות, על ידי התחשבות עם בעל הבית הוא רואה שנבנה כאן תנאי, כלי חדש, כלי של השפעה, אומנם קודם הוא רצה לקבל רק לעצמו וליהנות, עכשיו הוא רואה על ידי הדחיות שהוא מרגיש שבעל הבית יכול ליהנות, שבעל הבית רוצה ליהנות והוא יכול להנות את בעל הבית. אז במקום שרצה לקבל ואחר כך במקום הסירוב מלקבל שעשה, עכשיו הוא יכול להתחיל לפתוח את הרצון לקבל שלו כי בטוח שיקבל את זה בשביל בעל הבית, שבעל הבית ייהנה ממנו.

ואז הוא מקבל מבעל הבית תענוג – בעל הבית רוצה שהוא ייהנה. זאת אומרת הוא מתחיל להרגיש לא את מה שבעל הבית קודם רצה לתת לו סוכריה נגיד, אלא הוא עכשיו מתחיל להרגיש את הקשר הפנימי שלו עם בעל הבית, את השגת בעל הבית, כי הוא עושה את אותה פעולה כלפי בעל הבית, פעולת השפעה כמו שבעל הבית רוצה לעשות לו.

יש בקשר בין אורח לבין בעל הבית – בעל הבית יכול לתת לאורח כיבוד, ויש בתוך כך יכולת להתקשר ולהרגיש זה את זה בצורה פנימית. אז על ידי הסירוב של האורח להתייחס בצורה פשוטה לבעל הבית, לתענוג שיוצא מבעל הבית, אם האורח מסרב הוא מגיע לתענוגים יותר גדולים, יותר פנימיים.

שאלה: בדרך כלל לומדים שאם אין לנו כלים דהשפעה, הבורא נסתר ופשוט בלתי אפשרי לקבל את האור לכן אין לי מה לפחד שאני יכול לקבל שלא בעל מנת להשפיע, אבל בקטע כתוב, שאדם ירא שלא יוכל לקבל האור בעל מנת להשפיע. יוצא שאם לאדם כבר יש את הכלים דהשפעה, הוא יודע לעבוד עם האור הזה, אז איפה נקודת היראה שאני מקבל בעל מנת להשפיע וברגע מסוים לא שמתי לב והתחלתי לקבל לעצמי?

הנקודה הזאת היא נקודת הצמצום, שאני מחליט שאני לא מקבל לעצמי שום דבר אלא רק כדי להנות את בעל הבית, זאת הנקודה.

תלמיד: בעשירייה אנחנו עובדים כבר הרבה שנים, רכשנו ניסיון ואני יכול לעשות משהו למען החברים ולמען הבורא. אני מתחיל לעשות זאת נניח בצורה הכרתית, ופתאום מערכת השמירה לא עובדת ואני מגלה שיש לי תענוג מזה. איך בצורה נכונה לבנות את מנגנון ההגנה הזה, שאני אוכל לעקוב אחרי אותה הנקודה?

תמשיך לעבוד בתוך הקבוצה ולבקש מהבורא שיעזור לכם לבנות קשר יותר חדש, יותר טוב, יותר חזק. אתם רוצים את הכול לעשות בשכל וברגש שלכם – זה לא מכונה, זה לא מנוע, זה לא מערכת. אם אתה רוצה משהו להשיג בצורה מהותית, אתה חייב לבקש שיתנו לך, כי הבקשה שלך זה הכלי, ואז אתה תקבל את מה שצריך. לא מה שאתה רוצה אולי, אלא שצריך.

שאלה: לפני כשלושה שבועות היה נראה שיראה זה משהו ממש קרוב, עוד קצת מאמץ ונצליח. שלושה שבועות עבדנו וההרגשה היא שזה רק הולך ומתרחק, חקרנו, הבנו שהיראה היא מדרגה רוחנית גדולה מאוד, ואנחנו מתחילים לחשוב, לדבר על זה, צריך לעבוד בשביל זה בצורה רצינית וההרגשה היא שזה הולך ומתרחק. מה קורה כאשר אנחנו לומדים על המושג הזה של היראה?

יראה היא הכרת הגבול בינינו לבין הבורא, יראה היא הרגשה שיש קיר בין האדם לבין הקבוצה או בין הקבוצה לבין הבורא, והיא שקובעת איך הקבוצה יכולה לדלג על הגבול הזה בין האדם לבין הקבוצה ובין הקבוצה לבורא, לדלג על זה ולהתחיל להתקשר כבר בעל מנת להשפיע.

יראה היא נקודה מאוד גדולה, היא הפער בינינו לבין הבורא, בין רצון לקבל לבין הרצון להשפיע, על ידי יחס נכון לגבול הזה אנחנו יכולים אחר כך לקפוץ מעל הגבול הזה ולהיות גם כמו הבורא במשהו בעל מנת להשפיע, זה נקרא להיכנס לעולם העליון.

תלמיד: האם בעבודה עם היראה אנחנו עובדים רק שיש לנו ניסיון בכך?

זה דומה. אני לא יודע איך לבטא את זה בדיוק, אבל זה אותו דבר, אחר כך נבין, נרגיש את זה מתוך הניסיון.

שאלה: החברים שלי רוצים לשמח את הבורא. איך הבורא מתייחס לזה, האם הוא מצמצם את האור כלפיהם?

אתם צריכים להיות יותר קרובים אחד אל האחר ולהשתדל בשינוי היחסים ביניכם להבין את יחס הבורא אליכם.

שאלה: בעל הסולם כותב על יראה מפני תענוג גדול. לפעמים יש מצבים שאנחנו נותנים מאמץ ויגיעה והתענוג נסתר. האם גם במצבים האלה יש מקום ליראה או שהיראה היא רק מפני התענוג?

ממה תהיה יראה אם לא מלקבל את התענוג?

תלמיד: האם יש לנו בחירה במצבים האלה? כי בעל הסולם כותב “הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים”, אז בכל המצבים שאנחנו נמצאים במאמצים וביגיעה, איפה הבחירה שלנו?

מלכתחילה יש לי יראה לפספס תענוג, שאני לא אקבל תענוג, ועל ידי העבודה שלנו בקבוצה וכלפי הבורא, אנחנו הופכים את היראה הזאת מלפספס את התענוג, להפסיד אותו, ליראה אחרת, האם אני אוכל להשפיע לחברים ודרכם לבורא? החברים הופכים להיות ככלי שדרכו אני משפיע לבורא, ויוצא שבצורה כזאת אנחנו מגיעים לכלי הנכון, ליראה הנכונה. קודם כל לא לקבל, וכמה אני יכול להשפיע דרך החברים לבורא, זו ההשפעה שלי. וכאן אני לא יכול לטעות.

שאלה: האם המ”ן מלובש ביראה והמ”ד נמדד על ידי יראה?

בואו נעשה את זה בצורה פשוטה בלי מ”ן ומ”ד. יש משהו במה שאתה אומר, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה כרגע. אנחנו צריכים לדאוג שיהיה לנו כלי שנקרא “יראה”, ודרך היראה הזאת נפַתח כלי לקבלת השפע מהבורא.

שאלה: ברור לי שאם אני אקבל מתנה מחבר אני איהנה ממנה. אני עדיין לא נמצא במצב שאני יכול לקבל את המתנה בעל מנת להשפיע, אבל אני צריך לקבל ממנו את המתנה, כי אני לא רוצה לפגוע בו.

כשאתה מקבל את המתנה זה כבר על מנת להשפיע, כי אחרת לא היית מקבל אותה. אתה מקבל אותה כדי לגרום לחבר תענוג כי הוא עלול להיפגע אם לא תקבל. נכון?

תלמיד: כן.

פרוש הדבר שאתה מקבל בעל מנת להשפיע, כי כבר החלטת לא לקבל לעצמך על אף שזו מתנה חשובה, אלא אתה מקבל כדי לגרום לו בזה תענוג, זה נקרא “לקבל על מנת להשפיע”.

שאלה: יש מצבים שאני מרגיש שאני לא אפול לתענוג, וכעבור רגע אני מוצא את עצמי בתוך התענוג. מה המטרה במצבים האלו?

המטרה היא שתדע שאתה לא אחראי, שרק קליטה שלך בתוך הקבוצה, ועם הקבוצה בתוך הבורא, מבטיחה לך חשבון נכון ופעולה נכונה לפי החשבון.

תלמיד: איך מתייחסים נכון למצב הזה, כי יש לי הרגשה של תסכול כשזה קורה?

אז תבכה ותמשיך. רק מלמדים אותך שלא הכנת נכון את הכלי.

שאלה: מה אני יכול לעשות כדי לקרב את העשירייה לבורא ולהביא את העשירייה למצב הטוב?

תנסה לגרום לעשירייה תענוגים ולראות שהתענוגים האלה באמת עוברים לידך, שאמנם היית רוצה לקבל לעצמך, אבל אתה לא עושה את זה כי אתה מעלה אותם בחשיבותם יותר מאשר את עצמך, ולכן אתה מעביר את התענוגים האלה אליהם, ואתה רוצה שההנאה שלהם תהיה בשבילך תענוג הרבה יותר גדול מכפי שאתה היית מקבל.

שאלה: מה ההבדל בין יראה לבין גילוי הבורא?

גילוי הבורא יכול להיות רק בתוך היראה, כי היראה שייכת לגילוי. במה? בזה שאדם מתיירא שאם הוא הולך לגלות את הבורא כדי לעשות לו נחת רוח, זה באמת יהיה כדי לעשות נחת רוח לבורא ולא לעצמו, כי לעצמו הוא היה מבטל את הכול ולא זז מהמקום. אבל כדי לגרום נחת רוח לבורא הוא הולך לקבל משהו, וזו תהיה קבלה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם תוכל לסכם, כדי שנבין מה זה יראה בין חברים?

יראה בין החברים, זה כשאני רוצה לגרום לחברים סוגי תענוג, ואני משתדל ללמוד מזה, שהם יהיו באמת להנאת החבר, להנאת הקבוצה, ככל האפשר. כך אנחנו עושים, כל אחד כלפי האחרים, ומתוך כך לאט לאט אנחנו לומדים איך להרגיש אליו, איך לכוון, ואיך לעשות חשבון, בעל מנת להשפיע.

תלמיד: איזה תרגילים ביראה צריך לעשות בתוך העשירייה?

תנסה. אולי תנסה להביא להם משהו, תגרום להם תענוג, תראה האם כשאתה גורם להם תענוג פתאום מתעוררת בך גאווה, חשיבות עצמך, וכן הלאה. תנסה לראות את זה.

תלמיד: אבל זה בהתקשרות פיזית, כשאני מביא משהו ויש בינינו איזו אינטראקציה.

אתה לא חייב להביא להם בקבוק או משהו, זה יכול להיות גם שאתם מתקשרים, לומדים משהו, ואתה רוצה לגרום להם נחת רוח. עד כמה אתה שומר שהנחת רוח הזו תהיה באמת לטובתם ולא לטובתך. כי אתה רוצה לעבוד כלפיהם במסירות נפש, תבדוק.

תלמיד: גם כשאני עם עצמי לבד במחשבה, אני יכול לתת להם?

בינתיים גם במחשבה, ואחר כך במילים, או באיזה מעשה, בהזדמנות.

תלמיד: כשמגיעים להתקשרות הדדית עם הבורא מה קורה ליראה, היא נעלמת?

היראה הופכת לכלי שבו אתה מקבל תענוג מהבורא.

תלמיד: מה סדר הדברים? קודם יש לי הרגשת יראה, ואז יש צמצום, מסך, אור חוזר, זה קודם לו, או הפוך, קודם יש דחייה, ורק אז אני מגיע לכלי שנקרא יראה?

כן, היראה באה מתוך החלטה שאתה הולך לקבל בעל מנת להשפיע, או משפיע על מנת להשפיע, גם זאת יראה, כי אתה עובד נגד הרצון לקבל.

שאלה: הפחד הזה הוא אוצר ברגע שאתה משיג השגה רוחנית, אבל גם עכשיו יש לנו פחד, לא לאבד את העשירייה שלנו, את הקבוצה, את הרב, ואת הקבלה. האם זה פחד קודם, קטן יותר?

עכשיו זה פחד אגואיסטי. יש לי מזוודה, יש בה דברים חשובים, ואני מפחד לאבד אותה, אז אני מחזיק אותה חזק.

שאלה: איך אפשר לשמור על כלי הפחד הזה יחד עם האהבה לחברים?

דווקא מפני שאני אוהב אותם, אני רוצה להעביר להם כל טוב. זה מתוך פחד. ואחרי הפחד כבר יש אהבה. כמו אימא שנותנת כל דבר טוב לתינוק בכפית.

שאלה: האם אוצר היראה מתגלה לכל חבר באופן אישי או לכל הקבוצה ביחד כחלק מההתקדמות, או גם וגם?

היראה מתגלה גם בין החברים באופן פרטי מאחד לשני, וגם בתוך הקבוצה בין כולם, בין כל אחד לקבוצה, ומהקבוצה כלפי הבורא. אחר כך הכול יסתדר במכלול אחד.

שאלה: האם בדור שלנו לכל חבר צריך להיות כלי יראה, או שכל העשירייה צריכה לבנות כלי כזה?

גם לכל חבר, וגם לעשירייה.

שאלה: מה הדרישה שלנו מהבורא, יראה או כוונה נכונה?

כוונה נכונה ויראה זה כמעט אותו הדבר. אבל בכוונה נכונה יש עוד כל מיני דברים, והיראה נכללת בכוונה.

שאלה: אמרת שצריך יראה מלקבל את הרוחניות בעל מנת לקבל, יש אפשרות בכלל לגלות משהו רוחני בעל מנת לקבל?

לא, איך זה יכול להיות? הם סותרים זה את זה. אבל בעל מנת לקבל כל הפעולות שאנחנו עושים, מלמדות אותנו, ולאט לאט מקרבות אותנו לעל מנת להשפיע.

שאלה: האם לדחות את התענוג ולנסות להעביר אותו לחברים זה אותו הדבר? ואם לא, אז מה שונה בין השניים?

אם אני דוחה את התענוג, זה כמו צמצום, ואם אני מעביר אותו לאחרים, זו כבר פעולה על מנת להשפיע, זה למעלה מצמצום, יותר גדול, זה ההמשך.

קריין: ציטוט מס’ 5. כותב רב”ש.

“”אלקים עשה שיראו מלפניו”. שכל מצב הרע שאנו מרגישים, הוא רק בכדי שהאדם לא ישאר במצב שבו נמצא. היינו אם האדם לא יתעלה במעלות של גדלות ה’, אז אין ביכולתו להתגבר, ורק בזמן שהאדם מרגיש גדלות ה’, אז לבו נכנע. וזה נקרא שהוא צריך לעלות במעלות יראת ה’.

נמצא שהשאלות האלו גורמות, שהאדם יהיה נצרך לה’ יתברך, שיפתח לו את לבו ועיניו, לזכות לגדלות ה’, אחרת מספיק לו היראת שמים מה שיש לו מצד החינוך. מה שאין כן כשבאה לו כל פעם שאלת רשע, לא מספיק לו, אלא צריך כל פעם להתעלות במעלות גדלות ה’.”

(הרב”ש. 31. “מה אהבתי תורתך”)

שאלה: כמה פעמים הצעת לעשות תרגילים כלפי החברים, כלפי הבורא. רציתי לחדד, נניח אני רוצה לחוות תענוג חומרי או מהבורא, מה זה אומר להעביר את זה לחברים, מה אני מעביר לחברים?

נניח שאתה רוצה ליהנות מאיזו עוגה, אז אתה מחלק אותה לחברים שלך, ואתה נהנה יחד איתם. אתה רוצה להרגיש בחתיכה הזאת שאתה טועם את טעם העוגה, אבל אתה מתאר איך כל אחד מהם נהנה, וכך הכול בעצם נכלל בתוך התענוג שאתה מקבל.

זאת אומרת, למרות שאתה טעמת רק עשירית מהעוגה, אבל בזה שחילקת אותה לחברים, אתה משתדל להרגיש כאילו אתה קיבלת מהם לא תענוג של עוגה, אלא תענוג רוחני. אתה גרמת להם תענוג גשמי, אבל מהם אתה מקבל תענוג רוחני. למה? כי אתה רצית לגרום להם תענוג, ואת התענוג הזה אתה מקבל בחזרה.

זו עוד לא רוחניות, כי עדיין זה בעל מנת לקבל, אבל אפשר להגיד שזה תרגיל ברוחניות, כי זה כבר בהתקרבות לעל מנת להשפיע. אתה רוצה ללמוד מהתרגיל שאפשר ליהנות מהשפעה.

הרבה דברים בעולם שלנו אנחנו עושים בהשפעה, אבל לא מודעים לזה, ועכשיו אנחנו לומדים איך בכל רגע ורגע להשתדל לעשות אותן פעולות שאנחנו עושים יום יום, אבל לעלות אותן ליחסים רוחניים. וזה תלוי רק ביחס שלנו.

תלמיד: בכל רגע במהלך היום אני מרגיש תענוג בכל מיני אופנים, אז בזמן שאני רוצה להעביר אותו לחבר, אני צריך קודם להרגיש את החבר, וההרגשה של החבר צריכה לגדול מעבר להרגשת התענוג?

אתה צודק, אבל מספיק שבינתיים אתם נרשמים כחברים. רשום אצלך שהוא חבר מהקבוצה, וזה מספיק כדי שתוכל להתייחס אליו בנתינה.

תלמיד: אז לא להרגיש תענוג באיזשהו שלב התחלתי, אלא את החבר במקום זה?

אתה יכול להמשיך להרגיש תענוג, אבל זה שאתה רוצה לגרום תענוג לחבר, צריך להיות יותר חשוב לך. כמו אימא שלוקחת מעצמה תענוג ונותנת אותו לתינוק, כי זה יותר חשוב בשבילה. כך צריך להיות גם אצלנו. אצל האמא זה בא בצורה טבעית בעל מנת לקבל, ואצלנו לא, ולכן מתוך זה אנחנו מגיעים לעל מנת להשפיע.

תלמיד: פשוט לא ניתן להעביר לחבר את כל התענוגים, נניח אתה נהנה ממשהו כמו שמש, מזג אוויר טוב, איך אני יכול להעביר את זה לחבר? אני יכול להשתדל להעביר לו את חשיבות המטרה, לתת לו התפעלות, דברים כאלה.

כן, בינתיים זה ככה. אחר כך תראו שיש עוד תענוגים ברוחניות שאפשר למסור אותם מאחד ללאחר, וליהנות מהם יחד.

שאלה: בקשר לתרגילים האלה שאנחנו עושים, יש שני סוגים, יש כאלה שאתה מנסה לעשות במחשבה, בהרגשה, ויש פיזית ממש, אתה עושה משהו בשביל החברים. ראיתי שהתרגילים האלה של המחשבה, אחרי עשר שניות זה נעלם, זה מתמוסס, ואיכשהו רק הפעולות הפיזיות מצליחות להחזיק אותך יותר מכמה שניות. מה היחס הנכון?

הפעולות הפיזיות משאירות רושם כי הן נשארות בכלים ובמחשבה, למרות ש”הכל במחשבה יתבררו”, צריכים אחר כך מהמחשבה לעבור לפעולה פיזית, שבמשהו אתם ביניכם מדברים וקובעים, זה מספיק. ואל תחשוב שזה סתם, כי חוץ ממך אם קובעים את זה עוד כמה אנשים, זה נמצא ביניכם. ואם ממך הראשון זה ייעלם, אחר כך מהשני ומהשלישי, בזה שאתם בניתם את הכלי המשותף זה נשאר, ולכן אתם יכולים לקחת את זה כאילו מהאוויר ולהשתמש בכל ההבחנות הללו.

תלמיד: אז אפשר להגיד שהפעולות הפיזיות האלה הן מכובדות וזה בסדר, אנחנו יכולים להמשיך איתן, זה לא משהו שצריך להפסיק ולעבור רק למשהו פנימי נפשי?

כן.

שאלה: אלו תענוגים רוחניים נוספים יש?

נרנח”י בכל 125 המדרגות ועוד תענוגים כאלו שבינתיים לא למדנו ולא יודעים מה השמות שלהם, נגיע אליהם ותראו.

בעולם שלנו התענוגים הם אפסיים, קצת אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, וברוחניות יש אין סוף תענוגים. סך הכול כולם נכללים בתענוג אחד גדול שזה האור העליון.

שאלה: האם האגו מרגיש בושה כאשר נמצא בדחייה כלפי הבורא וכלפי היראה?

ודאי שמרגיש בושה ומתעורר, וקופץ, ומתחמם, ולא מסכים, ודאי. אנחנו מרגישים את זה בתוכנו.

שאלה: לפי הקטע שעכשיו קראנו “שכל מצב הרע שאנו מרגישים, הוא רק בכדי שהאדם לא ישאר במצב שבו נמצא.”, מתוך זה צריך לצאת לגדלות הבורא כדי להצליח להשיג את הכלי הזה של היראה. איך עובד המנגנון הזה? כי אנחנו רוצים להשיג יראה, אבל בלי גדלות הבורא אי אפשר להשיג את זה. אז מה בעצם הכלי שלנו, גדלות הבורא או היראה?

יראה מגדלות הבורא, זאת בעצם ההגדרה הנכונה של ההבחנה הזאת.

תלמיד: מהי בדיוק היראה בזה?

כמו שכתוב, שהוא הכול יכול ונמצא בכול ועושה את הכול ואין עוד מלבדו, ולכן מה שאני אעשה וארצה ואחשוב, זה הכול הוא, ואני סך הכול אלמנט קטן, פיקסל קטן מכל המציאות שמרגיש אותו. אבל כדי להרגיש יותר ממה שאני מרגיש, אני חייב להתקשר ליתר הפיקסלים וגם לסַפק שממלא אותנו, ואז אנחנו נוכל לאתר מי אנחנו ומי ממלא אותנו, וכך אנחנו נתקרב אליו לבצע ברצון שלנו פעולות שלו.

תלמיד: מה מביא אותנו לאותו הצמצום שדיברנו עליו קודם, גדלות הבורא?

אנחנו מכינים את עצמנו עוד לפני גדלות הבורא, כי גדלות הבורא לא יכולה להופיע אם אנחנו לא מוכנים מראש, לכן מאהבת הבריות לאהבת ה’, זה התהליך. אני חייב להגיע לפעולות שלי כלפי הנבראים, כלפי החברים, ואז מתוך זה אני מגיע לבורא. אם אני מכין את עצמי נכון בקבוצה, יש לי כבר אישור כניסה לבורא.

תלמיד: הקשר בינינו בעשירייה זה חיבור הפיקסלים?

כן. אנחנו רוצים מההתרשמויות הפרטיות להגיע להתרשמות כוללת ובזה אנחנו נייצב את הבורא בינינו.

תלמיד: אם אנחנו מחברים את הפיקסלים האלה, איזו תמונה נראה מולנו?

התמונה שאנחנו רוצים לראות זאת תמונת ה’, לכן זה נקרא “מאהבת הבריות לאהבת ה'”.

תלמיד: מהי תמונת הבורא ממולנו?

תמונת הבורא זה הסכום של היחסים הפרטיים שלו לכל הקבוצה שכל אחד מאיתנו מרגיש ובחיבור בינינו, ובביטול הגבולות שלנו, אנחנו מגיעים להתרשמות המשותפת עם הבורא, כך שגם הכלים שלנו מתחברים ומאבדים פרטיותם, וגם ההתרשמות בכלים האלו מתבטאת בזה שעוד ועוד אנחנו מבטלים את הגבולות ומרגישים את הבורא ברזולוציה יותר גדולה. ובמקום פיקסלים קטנים אתה רואה כבר יותר ויותר גדולים עד שהם הופכים להיות למקטעים של התמונות והתמונות האלה מתייחדות והופכות להיות לתמונה אחת. זה במידה שאנחנו עולים מעולמנו דרך כל העולמות העליונים לאין סוף.

שאלה: אולי זה קשור לפיקסלים בודדים או סך הפיקסלים יחד, כשחבר עושה בעשירייה פעולה וכל אחד יש לו את האופי שלו ועושה את פעולת החיבור בצורה שלו, אפשר לקבל תענוג מהבורא דרך אותו חבר או שצריך לעשות פעולה שכל העשירייה עושה במשותף?

ככל שעושים את זה במשותף יכולים לקבל תענוג יותר גדול, כי התענוג הוא לאו דווקא מכמה שמקבלים מהבורא, או שמקבלים מהבורא, אלא תלוי בכלי. ככל שהכלי יכול לאסוף את עצמו כולו ולהרגיש את עצמו יחד, מהרגשת היחד מגיע תענוג יותר מזה שמקבלים מהבורא.

שאלה: אם עכשיו חבר עושה פעולה וכולם רוצים להיות איתו בפעולה הזאת, זה נקרא שהוא עשה את הפעולה או שכולם עשו אותה?

בסופו של דבר אתם רואים שאת הפעולה הזאת עושה הבורא.

קריין: מס’ 6.

“מה האדם צריך להשיג שנגיד עליו שכבר קיבל את שכרו, אחר שיגע ועמל כמה שנים, זהו רק דבר אחד, הרצון להשפיע. דהיינו את הדרגה שרוצה לשמש את הרב שלא על מנת לקבל פרס.

וכל היגיעה שהאדם צריך לייגע את עצמו בתורה ומצוות היא רק להשיג דבר זה. וזה נקרא יראת שמים, כמו שכתוב “מה ה’ אלקיך שואל מֵעִמָּךְ, כי אם ליראה אותי”.”

(הרב”ש. 295. “כל מקדש שביעי – א”)

שאלה: כשאני נהנית למען העשירייה, איך אני אבין שהן קיבלו את התענוג הזה ומרגישות אותו ושזה לא רק הפנטזיה שלי?

תדברו על זה, ככל שתדברו, גם אם כל אחת קצת משקרת מעצמה וכלפי האחרות, זה טבעי, אבל על ידי זה שאתן מתקשרות ועובדות נגד האגו שלכן, אתן תרגישו עד כמה משתפרים היחסים ביניכן ואתן תהיו יותר ישירות אחת עם חברתה.

שאלה: כתוב “אין להקב”ה בבית גְּנָזָיו, אלא אוצר של יראת שמים בלבד“. מדוע לבורא יש רק יראה כאוצר?

לא צריכים יותר, רק יראה שלא לאבד מה שאנחנו מקבלים מהבורא כדי שאנחנו נתקרב אליו ונעשה לו נחת רוח, ושהוא ייהנה מאיתנו. יש בזה עוד הרבה, שלא נאבד זה את זה, שנתחבר זה עם זה, שנוכל לקבל מהבורא בצורה השלמה, שנוכל להשפיע לו בצורה השלמה. כל הדברים האלה נקראים “יראה” כי אנחנו נמצאים ביראה, וכך בתוך הכלי הזה אנחנו נתחיל להרגיש את היחס שלו אלינו.

שאלה: מה זה כלי, ואם יראה היא גם כלי, אז איך בונים כלי של יראה בעשירייה?

לכולם ידוע מה זה נקרא לשבת מול בעל הבית. למדנו את התרגיל הזה שאנחנו יושבים מול בעל הבית, בעל הבית רוצה לתת לנו ואנחנו בקצה השני של השולחן לא רוצים לקבל כי לא נעים לנו. הוא אומר “בסדר, תעשו את זה לא כי אתם נהנים, תעשו את זה כדי לגרום לי תענוג. אתם יכולים לקבל כי ככל שתקבלו יותר, כך תיהנו יותר”. כאן אנחנו צריכים לעשות חשבון, האם אפשר לקבל? ליהנות אנחנו כן רוצים, האם אנחנו יכולים לקבל כדי להנות אותו? אנחנו צריכים לחשוב, להכין את הכלי שלנו. אנחנו צריכים בעצם לעשות חשבון, האם אפשר או לא? האם מסוגלים או לא? האם באמצע התענוג אנחנו נתחיל לחשוב פתאום שוב על עצמנו עד כמה טעים מה שהוא נותן לנו.

לכן אנחנו צריכים לעשות בינינו תרגילים. אם אנחנו יכולים להתחבר כדי לגרום תענוגים זה לזה, לחשוב זה על זה, שכל אחת תחשוב על החברות שלה, אז על ידי זה אנחנו יכולים להגיע למצב שהתענוגים שנקבל באמת יהיו על מנת להשפיע, וכך נמשיך בלקבל על מנת להשפיע. תעשו תרגילים כאלה ותראו.

שאלה: מה התנאים שבהם האדם זוכה להרגיש יראת שמיים?

התנאים להרגיש יראת שמיים הם שאני מפחד לעשות פעולה מבלי לחשוב איך זה יתקבל בבורא. ואיך זה יתקבל בבורא אני יכול לדעת, לבדוק אם אני חושב איך זה יתקבל בקבוצה.

שאלה: מהם המצבים שקודמים ליראה?

המצבים שקודמים ליראה הם מצבים של פחד, האם אני אוכל לקבל בעל מנת להשפיע, האם אני נהנה מגדלות הקבוצה, מגדלות החברים, מגדלות הבורא ולא מהתענוג שמגיע אליי בצורה ישירה, של כיבוד נגיד.

שאלה: האם האדם יכול להצליח לא לקבל בעל מנת לקבל כבר בפעם הראשונה או שזה מגיע מתוך ניסיון, אכזבות מחוסר הצלחה?

רק אחרי שאדם עושה תרגילים איך לא לקבל לעצמו אלא להנות את האחרים, את החברים, לחשוב עליהם, הוא יכול לעבור למחשבה שהוא רוצה לגרום נחת רוח לבורא, וממש לגרום לו נחת רוח, לגרום לו טוב ולא לקבל לעצמו. וכשהוא מגיע לפעולות כאלה, אז בפועל מלמדים אותו איך להגיע מהתענוגים הקטנים ביותר לתענוגים האמיתיים. את זה הוא לומד בתוך החברה, בתוך הקבוצה. הקבלה בפועל מתגלה בתוך הקבוצה.

שאלה: כתוב, “איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו”. איך לא לאבד את מה שנותנים, ולהבין מה בדיוק מקבלים כדי לא לאבד את זה?

להחזיק טוב טוב בחיבור בתוך העשירייה, ומהחיבור הזה לגשת לבורא, להתפלל, לדרוש, ולבקש ממנו שייתן לנו משהו שהוא רוצה לתת לנבראים, ושאנחנו רוצים לקבל את זה בעל מנת להשפיע, לגרום לו בזה נחת רוח.

זאת אומרת אנחנו מכינים את עצמנו לצמצום, לדחייה, לאור חוזר, להיכנס עם הבורא בפעולות “אני לדודי ודודי לי”, שהוא נותן לנו ואנחנו נותנים לו, ובצורה כזאת נגיע לקשר עימו.

שאלה: מה לעשות בזמן שאני נותנת לחברות תענוג ומרגישה גאווה כדי לא לקבל בעל מנת לקבל?

מה את עושה עם הגאווה, נהנית? בינתיים זה בסדר. אבל צריך לעשות חשבון, האם מה שאת ממשיכה לעשות עכשיו זה כדי להחזיק את הגאווה ולהגדיל אותה או כדי להמשיך לפעולת השפעה? יש כאן הרבה אפשרויות. אני יכול להגיד, “אין לי ברירה, אני חייב לקבל איזו מדליה, אות כבוד או משהו, כי בלי זה אני לא יכול לעבוד בעל מנת להשפיע”, ואחר כך לאט לאט לעבוד עוד ועוד בעל מנת להשפיע, ופחות לקבל את אותות הכבוד.

עד שאני לא ארצה את זה ועשיית נחת רוח לקבוצה ולאנושות תהיה בשבילי תענוג, בלי שבכלל ידעו עליי אפילו, בלי שיהיה לי את העולם הזה ואת העולם הבא ושום דבר. אני רוצה רק לגרום לפעולת השפעה כמו הבורא כלפי הנבראים, ושהם יקבלו את הכול ולי לא יהיה שום דבר. כמו שהבורא לא חושב על עצמו, לא חושב על העולם הבא, לא חושב על שום תשלום, כך גם אני.

שאלה: בהרבה פעולות במהלך היום אדם לא נמצא עם העשירייה, איך להעלות את כל הפעולות היומיומיות ליחסים רוחניים?

מה זה נקרא שאני עם החבר יחד? שאני יושב לידו? אם אנחנו נמצאים באיזו פעולה כללית יחד, שכולם חושבים פחות או יותר על אותן הפעולות, על אותם החשבונות, אז זה זורם ואנחנו יחד.

שאלה: האם הרגשת האור זה תענוג מהיכולת להשפיע?

הרגשת האור היא תוצאה מלגרום תענוג בעל מנת להשפיע.

שאלה: למה כשמנסים להנות את החברות בעשירייה, הבורא מכביד יותר את הלב ומקשה?

כי הוא חייב לעשות כך, אחרת איך אנחנו נעלה במדרגות של השפעה, מדרגות של חיבור? לכן כל פעם ופעם הוא עושה את הרצון לקבל שלנו יותר גדול, הוא מכביד עלינו, לוחץ עלינו, מבלבל אותנו. הכול כדי שאנחנו נברר יותר את היחסים, את הכלים שלנו. ודאי, הוא עוזר לנו בכל רגע ורגע. זה נקרא “מעלים בקודש ולא מורידים בקודש”¹, תמיד הוא דואג שאנחנו נעלה.

שאלה: אמרת שאם קבענו משהו בינינו, זה נשאר באוויר גם אם זה נעלם מחלק מהחברים.

זה לא נשאר באוויר, על אף שלפעמים אני כך אומר, זה נשאר בכלי של העשירייה.

תלמידה: האם זה יכול להיעלם מכל החברות באופן פרטי ובכל זאת להישאר בינינו?

כן, זה נקרא כלי של עשירייה, זה בכל זאת נשאר בינינו, אפילו אם אף אחת מאיתנו לא מסוגלת להיזכר בזה, להרגיש את זה.

שאלה: איך אפשר לדעת שמה שאני רוצה להביא לחברה יהיה לתענוג בשבילה?

ממה שאת נהנית, תגרמי גם לחברה שהיא תיהנה. זאת הבדיקה, אין לנו בדיקה אחרת. וגם כתוב ההיפך “אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך”.

שאלה: איך אני יכולה להרגיש את גדלות הבורא בעוצמה כזאת שתאפשר לי להיות מעל השנאה לחיבור?

לבקש. תבקשי מהבורא שיתגלה לך בצורה כל כך גדולה שהאגו שלך ייכנע, יצטמצם. תבקשי.

שאלה: איך אני מגנה על עצמי מפני הרצון לקבל כלפי החברות?

הכי טוב אם אני עוסקת בהשפעה, זה המגן הכי טוב לא להיפגע מאף אחד ולא להתפעל משום דבר חוץ מדברים טובים. להיות ככל האפשר בהשפעה. ואז הכוונה הזאת תקלוט את כל מה שבא אליך ותעבד את זה בצורה הנכונה, וכוונת ההשפעה תתחזק על ידי זה.

(סוף השיעור)