NETZACH: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Rabash. Record 42. Serve the Creator with Joy

שיעור בוקר 21.06.22 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי רב”ש”, כרך ג’, אסופת “דרגות הסולם”, עמ’ 1626

מאמר 42 “עבדו ה’ בשמחה”

קריין: כתבי רב”ש, מאמר מספר 42, “עבדו ה’ בשמחה”, עמ’ 1626.

האבחון העיקרי שיש לנו בסופו של דבר הוא שבכל המחשבות, בכל הפעולות, בכל הרצונות שיש לנו, בכל מה שממלא אותנו, אנחנו צריכים לעשות הבחנות האם הם בעד או נגד הבורא. האם בדיבור, מחשבה, רצון, פעולה, אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים עימו, זורמים עימו, ממש הולכים איתו יחד עד כדי כך שאנחנו דבוקים בו, ובכל פעולה, בכל מחשבה, בכל רצון, נמצאים עימו יחד, ובשמירה על זה כך אנחנו חיים.

מטרת החיים שלנו להיות בכל פעולה ופעולה שלנו עם הבורא, כמו קטן ליד הגדול, כמו שניים שווים, לא חשוב באיזו צורה, אבל אני לידו ואני כל הזמן מרגיש שבמחשבה, בדיבור, במעשה, אני הולך עימו יחד.

זה דורש ממני שאבדוק את עצמי – האם זה באמת כך, האם אנחנו נמצאים במקביל, קרוב אחד לשני ובמה שאני מבצע בחיים או באירועי החיים, האם אני נמצא עימו יחד. האם בזה שאני עושה כאלה פעולות וכל הזמן מחייב את עצמי לעשות ביקורת על החיבור שלי עם הבורא, וכך בכל החיים שלי ללכת צעד אחר צעד עימו, האם בזה אני כן נשאר עימו ואנחנו הולכים יחד. זו בעצם הדבקות הנדרשת מאיתנו.

לאט לאט מתוך המאמצים שלי אני מרגיש שאני צריך תמיד לבדוק האם במחשבה, ברצון, ובפעולה שלי אני נמצא בדבקות בבורא, ומתוך זה שאני מרגיש שאני כן נמצא עימו אז אני מתמלא בשמחה. זו בעצם ההבחנה שלי לגבי כל מצב בכל רגע ורגע בחיי, כלפי מחשבה, דיבור, מעשה וכל מה שקורה לי – האם אני נמצא בזה דבוק בבורא?

שאלה: מה זה אומר להיות בדבקות בבורא?

להיות דבוק בבורא זה לפחות להרגיש בפנים, ככל שאני יכול לתאר לעצמי, שאני נמצא באותה מחשבה, באותה פעולה, באותו רצון, לקראת אותה מטרה, כפי שנראה לי שכך הבורא מזיז אותי, מקדם אותי. זאת אומרת בכל פעולה, בכל דבר שאני מבצע אני מחפש לא להיפרד, להיות בדבקות בבורא. המאמצים האלה די מהר מביאים אותנו למטרה.

אתמול קיבלתי מאחד החברים שלנו מכתב קצר לגבי הכנס שיהיה עוד מעט, והוא כתב שם, אנחנו עושים את הכנס כי אנחנו לא יכולים יותר לחכות עד שאתה תעזור לנו להתקדם.

שמחתי לקרוא את הדברים, יש בהם דרישה, יש בהם ביקורת, חיסרון, גילוי הרצון, יפה מאוד. אבל יש כאן גם חוסר הבנה, כי אתם צריכים לפנות לבורא ולא אני. אני לא המתווך, לא המשדך, לא המקשר אתכם לבורא. אני מורה לכם איך לפנות, למי לפנות, באיזו צורה, אבל לא יותר מזה, כל היתר תלוי איך מהחיבור ביניכם אתם תפנו לבורא. לכן הסימן שאנחנו פונים נכון לבורא הוא שמחה.

קריין: כתבי רב”ש, ג’, מאמר 42.

עבדו ה’ בשמחה

“הזהר הקדוש שואל, הלא כתיב “קרוב ה’ לנשברי לב”. העובד ה’, היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות בשמחה בזה, שמשמש את המלך. ואם אין לו שמחה בזמן העבודה הזאת, סימן שחסר לו בהערכת גדלות המלך.

לכן אם רואה שאין לו שמחה, אז צריך לתקן, היינו שיחשוב בגדלות המלך. ואם מכל מקום הוא לא מרגיש, יש לו להתפלל לה’, שה’ יפתח עיניו וליבו, שירגיש את גדלות ה’.

וכאן מתפתחות ב’ הבחינות:

א. בזה שאין לו הרגשת גדלות המלך צריך להצטער.

ב. צריך להיות בשמחה בזה שכל הצער מהחסרונות על רוחניות, ולא כמו שאר אנשים, שכל חסרונות, שמהם מצטערים, הם רק על על מנת לקבל.

וצריך לדעת, מי הוא שנתן לו לאדם את הידיעה הזאת, שצריך להצטער על רוחניות. ומזה הוא צריך להיות שמח, שה’ שלח לו מחשבות של חסרון רוחני, שזה בעצמו נקרא ישועת ה’. ולכן הוא צריך לשמוח”.

יש טיפול בנו, תמידי ובלתי פוסק מהבורא, מלמעלה, רק אנחנו צריכים להיות מכוונים אליו, להרגיש אותו, ואז אין שום בעיה, אנחנו נהיה מכוונים נכון על ידי הכוח העליון למטרה הנכונה וכל היתר מובטח לנו.

אם כך, אנחנו צריכים להצטער שאין לנו הרגשת הבורא, ולא סתם הרגשת הבורא אלא גדלות הבורא, כי יש הבדל אם אני מרגיש אותו או שאני מרגיש את גדלותו, וצריכים להיות בשמחה. אפילו אם יש לי רק הבחנות שאני לא מרגיש את הבורא, שאני לא מרגיש את גדלות הבורא, אבל אם אני יודע שאני צריך להרגיש את גדלותו ואת זה לחפש, כי עוד לא חיפשתי, אלא מעתה והלאה אני צריך לחפש שהוא יהיה גדול בעיני, כבר אני יכול להיות בשמחה.

נקרא שוב.

“הזהר הקדוש שואל, הלא כתיב “קרוב ה’ לנשברי לב””. הבורא קרוב לאלו שליבם שבור, ולאלו שהלב שלהם לא שבור, הבורא לא קרוב. “העובד ה’, היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע”, שרוצה להגיע למצב שהוא רוצה להשפיע מהחיבור בין בני אדם בקבוצה, לבורא, שאז יוכל להתגלות שם ומזה תהיה לו שמחה. זה נקרא “ויהי לה’ המלוכה” העבודה, שהבורא רואה שהנבראים מכינים לו מקום להתגלות. זה נקרא שכוונת האדם על מנת להשפיע, שהוא מסדר מקום לבורא, לגילוי הבורא. אדם כזה “צריך להיות בשמחה, בזה שמשמש את המלך”. שמכין למטה, אפילו בעולם הזה, מקום למלך שהוא יכול להתגלות, למלאות את המקום הזה. “ואם אין לו שמחה בזמן העבודה הזאת, סימן שחסר לו בהערכת גדלות המלך”. גדלות הבורא, כי אם הבורא היה גדול בעיניו, אז ודאי שהיה שמח לעשות אפילו פעולה הכי קטנה למלך גדול.

כמו במאמר שלמדנו על אדם חשוב שבא לעיר, יורד מהרכבת והסבל לוקח את המזוודה שלו. אם זה אדם חשוב, אז לא מרגישים את הכבדות של הכבודה שלו, כי הכול תלוי בהערכה שיש כלפי אותו אדם חשוב.

“לכן אם רואה שאין לו שמחה”, בחיים שלו, בעבודה שלו “אז צריך לתקן”, את המצב הזה שאין לו שמחה. כי זה אומר שאין לו הערכת הבורא, אז איך יכול להיות שיתקדם אליו? כל העבודה שלנו היא לעשות נחת רוח לבורא, ואת זה אנחנו עושים רק על ידי השתוות, התקרבות אליו. “היינו שיחשוב בגדלות המלך. ואם מכל מקום הוא לא מרגיש”, גדלות המלך “יש לו להתפלל” כך זה תמיד, אם לא מצליחים במשהו, מיד מתפללים. אנחנו נמצאים בשני מצבים, או במצב של הכרה בגדלות הבורא או בתפילה שחסרה לנו הכרה בגדלות הבורא. “שה’ יפתח עיניו וליבו, שירגיש את גדלות ה'”. שוב, הכול תלוי בכמה האדם מעריך את גדלות הבורא.

“וכאן” הוא אומר “מתפתחות ב’ הבחינות:

א. בזה שאין לו הרגשת גדלות המלך צריך להצטער.

ב. צריך להיות בשמחה בזה שכל הצער מהחסרונות” שמרגיש, הוא “על רוחניות”, עבור הבורא בזה שלא מרגיש אותו, לא מרגיש חיסרון בו. “ולא כמו שאר אנשים, שכל חסרונות, שמהם מצטערים, הם רק על על מנת לקבל”. זאת אומרת החיסרון שהוא מרגיש הוא חיסרון להרגיש את גדלות הבורא כדי להיות ממש בנטייה להשפיע לו, כי כשאתה נותן לאדם גדול, אתה מקבל. כמו במקרה של אדם חשוב וכלה, אם הוא מקבל ממנה זה ממש שווה לזה שנותן לה. הדברים האלה הם היסודות של הטבע.

“וצריך לדעת, מי הוא שנתן לו לאדם את הידיעה הזאת, שצריך להצטער על רוחניות. ומזה הוא צריך להיות שמח, שה’ שלח לו מחשבות של חסרון רוחני, שזה בעצמו נקרא ישועת ה’. ולכן הוא צריך לשמוח”.

בעל הסולם שוב חוזר לאותו מצב שהשמחה חייבת להיות בעצם בכל מצב. אם האדם מכוון או אם הוא לא כל כך מכוון, אבל מכוון את עצמו בדרך, הוא צריך לגלות שמחה בכל מצב שיהיה. כי מצב של צער זו קליפה, וכל מצב שמכוון למטרה צריך להביא לאדם שמחה.

שאלה: מה זה אומר לב שבור?

“לב שבור” נקרא שאדם עדיין לא יכול מכל הלב להיות דבוק בבורא, אבל את הרגשת הלב השבור האדם מרגיש בעבודה שלו. הלב השבור הזה מביא אותו לתיקונים ולמטרה, מפני שהוא מרגיש מה צריך לתקן, איפה השבירות, למה הוא לא שלם עם הבורא בכל ליבו, בכל הרצונות והכוונות. הגילוי של המצב הלא שלם מכוון אותו לבורא ולדבקות בו.

שאלה: למה בכל מצב ומצב הבורא כאילו נעלם או נשכח ממני?

ראשית, בכל מצב כשאנחנו נמצאים בקשר עם הבורא ובמיוחד דרך העשירייה, אנחנו צריכים להיות שמחים, כי אלה בירורים ותיקונים. לכן בכל מצב צריכים לתת לזה תשומת לב. אין מצב שלא קשור לכלי שבור ולמילוי שעל ידו אנחנו מרגישים שהכלי שבור, שמגלים רצון, שרוצים משהו קדימה לתיקון ולמילוי. זה כבר צריך לתת לנו שמחה.

שאלה: כשאני לא מרגיש את הכאב מלהיות בדבקות בבורא, איך אני יכול לרכוש את החיסרון הזה?

תתחיל מדברים רחוקים, למשל לפעמים אתה מתנתק מהחברים ומחכמת הקבלה, מהבורא ושקוע בעולם הזה, ישנם גם כאלה זמנים. ואחר כך אתה חוזר למחשבה – מה קורה עם הרוחניות שלי? כאן יש מקום לעשות חשבון ולהצטער למה הבורא זורק אותי כדי שאני לא אחשוב על הרוחניות, עליו? אז תפנה לבורא ותבקש “אל תעשה לי את זה”. תנסה, תראה כמה בזה אתה חוסך זמן מהיום שלך, כדי להיות יותר במחשבות עם הקבוצה ועם הבורא. בטוח שזה יקדם אותך יותר מהר למטרה.

שאלה: מה טבע השמחה? הרי אנחנו נשארים בעמדת מתבונן, במה אנחנו מתבוננים, מה גורם לשמחה האוטומטית כשמגיעים למקום כזה?

תלוי ממה השמחה. השמחה יכולה להיות מכמה סיבות. כאן אנחנו מדברים על שמחה שאדם שמח מזה שהוא מתחיל ממש להתקרב לבורא, ואחר כך יש לו בזה הרבה מאוד מדרגות, מה זה נקרא בעל מנת להשפיע, מה להשפיע, מה אני עושה לבורא בזה שאני הולך יחד עימו בכל רגע בחיי, וכך מתקדמים.

שאלה: נאמר “כל הארץ מלא כבודו”. איך להגיע להרגשה שכל החברים מלאים בגדלות ה’?

אני צריך להגיע למצב שבכל מקום אני מרגיש את הבורא, בכל הפעולות, בכל המקרים אני מרגיש שזה בא מהבורא, שהוא עושה ואין עוד מלבדו. בכל המקרים האלה הוא מצפה ממני שאני אגלה שזה דווקא בא ממנו ואני אהיה דבוק אליו, בנוסף אעשה פעולות שכתוצאה מהן אשאר עמו בדבקות ועוד יותר שלמה .

תלמיד: להשתוקק לידיעה?

לא, אנחנו לא מדברים כאן על ידע. ידע זה דבר משני, צדדי, ואנחנו מדברים כאן על הרגשת הדבקות של האדם בבורא, בכך שהוא רוצה להגיע למצב שבכל תנועה, בכל מחשבה, בכל מה שמתעורר בו, הוא רוצה לגלות שזה מגיע לו מהבורא והוא הולך עם זה בכל רגע בחייו.

שאלה: במהלך היום אדם מבצע הרבה מאוד פעולות שגרתיות, איך לכלול את הבורא בפעולות האלה?

תשתדל פשוט להיות עוד ועוד בהרגשה שאתה נמצא עמו בקשר, שהוא נמצא לידך, תנסה כך מרחוק לחשוב שבכל מצב וכל רגע, בכל מה שאתה עושה, הבורא עומד מאחוריך, מכוון אותך, הולך אתך וממש מוכן לבצע אתך כל דבר בחיים.

שההרגשה ה זו לא תפריע לך לעשות כל דבר בחיים שלך. כל מה שאתה עושה, בעבודה, במשפחה, ובכל דבר אחר, לא לפחד ולא להתבייש אם אתה עושה את כל הפעולות כולן, במאה אחוז בנוכחות הבורא. זה הסימן שאתה נמצא עמו בדבקות השלמה.

שאלה: רב”ש כותב שנדרש לשמוח וכל החסרונות הם מזה שחסרה רוחניות, אז יוצא שצריך שיהיה לי חיסרון לרוחניות. מאין יהיה לי חיסרון לרוחניות אם התפיסה שלי ממנה היא רק מהספרים, ממה שאתה והחברים מדברים, אבל את הרוחניות עצמה אף פעם לא הרגשתי, אז ממה לשמוח?

אתה רוצה לגלות את הבורא בחייך, כלומר מי זה הבורא? הכוח שמחזיק אותך, מקיים אותך, מלווה אותך בכל רגע ורגע, שאתה מרגיש את הקיום שלך ואיך שאתה פועל, אז יש כאן כוח עליון שמפעיל אותך, ואותו אתה בעצם רוצה להרגיש, לגלות.

להיות בדבקות עם הכוח העליון הזה שמלווה אותך, שמפעיל אותך, נקרא גילוי הבורא ודבקות בו. זה נקרא “התעוררותא דלתתא”, תנסה כל הזמן או לפחות לפעמים תשתדל להיות במצב שאתה רוצה לגלות את הבורא, כי הוא המפעיל והמלווה אותך בכל רגע בחייך. לפחות פה ושם, לפרקים לפחות, כך אתה צריך להיות בהתקרבות אליו, בכך אתה קובע ש”אין עוד מלבדו”, מתוך המאמר הראשון ב”שמעתי”. ככה זה קורה.

שאלה: יש לי תחושה של הודיה לחברים, על הדרך, לך הרב, האם זה מביא אותי להיות יותר קרוב לבורא, האם זה נותן לי הרגשה של הבורא, זה שאני מודה לו?

כן, וודאי שזה מקרב, זה נקרא “מאהבת הבריות לאהבת ה'”.

שאלה: אם פעם הייתי עושה איזו פעולה והיה לי קריטריון ברור שאם אני לא רוצה לעשות את זה וזה בעצם נגד האגו שלי, זה אומר שאני דווקא צריך לעשות את זה. ואם יש לי משהו קל אז זה לתועלת האגו שלי. מתוך הדוגמה שאנחנו צריכים לשרת אדם חשוב, הרי זה גם לטובת האגו שלי, אז איפה ההתגברות כאן?

כאן יש עבודה פנימית של האדם שהוא צריך לחלק את החיים שלו אולי בינתיים לחיים שהם מכוונים לרוחניות, לבורא, לקבוצה, וחיים שמכוונים למשפחה, לעבודה. כך הוא צריך לחלק. יכול להיות שהוא לא יכול לחבר הכול וזה באמת קשה ומבלבל איך את כל הדברים אני אכוון לבורא, קשה. ולפעמים לא רק שזה קשה, אלא אפילו בלתי אפשרי, ויסתכלו עלייך אולי בצורה כאילו אתה לא נורמאלי.

לכן מה שאנחנו צריכים זה לסדר את החיים שלנו לאט לאט, דרך הקבוצה. תדברו ביניכם איך אתם עושים, איך אתם מתקדמים. אבל העיקר בשבילנו, להבין שאחרי כל המחשבות וכל הפעולות שלנו עומד הבורא וזה הוא עושה, ומה שנדרש מאיתנו בכל המחשבות והפעולות שלנו, שאנחנו כביכול עושים, זה להדביק את עצמנו אליו. כי אנחנו עושים מה שהוא עושה, וזה לא אנחנו, אלא הוא עושה, “אין עוד מלבדו”, אבל בזה שאנחנו רוצים להתקרב אליו ולקבוע שבכל הפעולות שלנו הבורא נמצא והוא עושה, בזה אנחנו מתקרבים אליו ודבוקים בו. זאת המטרה שלנו.

שאלה: המושג “גדלות הבורא” בכלל קיים בטבע האדם? למשל אני מפחד ממישהו חזק, מקנא במישהו עשיר, וכשאני מנסה להבין את המושג גדלות הבורא, אני איכשהו מנסה לחשוב על כל מיני דברים פעוטים אנושיים, אבל בשביל גדלות הבורא אנחנו צריכים לטפח איזו איכות אחרת.

לי זה נראה פשוט, יש כוח עליון והוא נמצא בכל אחד מאיתנו, הוא עשה שבירה ואנחנו מנותקים ממנו, עושה ירידה והמצב שאנחנו נמצאים בו נמצא למטה מכל יתר המדרגות הרוחניות בריחוק הסופי ממנו, והוא מכוון אותנו וממלא אותנו, מקיים אותנו מכל וכל בכל רגע בכל מצב, בכל מחשבה, דיבור ומעשה. “אין עוד מלבדו”. וכל המטרה שלנו היא לחזור אליו, לעורר את הקשר שלנו איתו, ולא רק את הקשר, כי אנחנו נמצאים בו והוא ממש ממלא אותנו מהקצה אל הקצה. את הגילוי הזה אנחנו צריכים. לאט לאט אנחנו צריכים לגלות אותו. על זה אנחנו מדברים.

לכן לא חשוב מה שאני עושה, איפה אני נמצא, מה אני מרגיש, אני צריך להרגיש כך, זה הבורא ומה שנמצא מחוצה לבורא במוח ולב שלי זה הכול הסתרה שהבורא בעצמו עושה כדי שאני אלמד איך דרך ההסתרה הזאת לגלות אותו. עד כמה אני משתדל דרך ההסתרה לגלות אותו, אני רוכש כוחות כדי להרגיש אותו, כדי להבין אותו, כדי לחשב אותו וכן הלאה.

וכאן יש לי עבודה, אני בזה בונה את הכלים שלי. למרות ההסתרה אני צריך לבנות אצלי כלים כדי להרגיש את הבורא למעלה מההסתרה, כאילו בהפוך, דרך הסתרה. זה מה שאנחנו עושים. להרגיש את הבורא ולהיות בקשר עמו דרך ההסתרה זה נקרא להתקשר אליו באור חוזר, ואז ככל שאני מתגבר על הרצון לקבל שלי וככל שאני משתוקק לבורא, לחדור אליו דרך ההסתרה שזה האגו שלי, כך אני מגיע אליו בסופו של דבר. זאת העבודה שלנו.

זאת לא בעיה. הבעיה היא שאנחנו עדיין לא רוצים לעשות את העבודה הזאת יחד. וכמו בכל עבודה גדולה, בפרט עבודה רוחנית, אי אפשר לעשות אותה לבד. אי אפשר. רק יחד. ועל זה הוא כותב מ”מתן תורה” והלאה, שרק אם אנחנו מתחברים, אנחנו יכולים לעשות צעדים ברוחניות, זאת אומרת בהתקרבות לקראת הרגשת הבורא.

שאלה: אמרת ממש הרגע, לעבוד דרך ההסתרה, שאנחנו לומדים להסתכל על החברים ולראות בהם גדולים מעל הדעת, בתוך הדעת, אבל גדלות הבורא זה משהו שנשאר מופשט בהרגשה, משהו שאנחנו לא מרגישים באופן ישיר. האם זה אמור להיות כך, שיישאר לנו חסרון להרגיש את גדלות הבורא כך שתמיד נשתמש בזה כחומר דלק לעבודה בזמן ההסתרה?

כן, וזה גם שייך לאור מקיף. חיסרון להרגיש גדלות הבורא צריך להיות בנו ואנחנו כולנו צריכים בקבוצה לשמור על זה כמחסן כוח וזה יקדם אותנו.

תלמיד: האם את תחושת השמחה ניתן לעשות כתחושה יותר יציבה?

ודאי שכן. אם אני נמצא בהבנה, מכל שכן בהרגשה שאני מתקרב לבורא, שאני עוסק בעבודה הכי חשובה וגדולה, אז תמיד יש לי התרוממות רוח ואני נמשך קדימה לבורא. הכול תלוי בחשיבות והחשיבות תלויה בסביבה.

שאלה: באיזה כלי צריך להרגיש את השמחה? האם ברצון לקבל אפשר להרגיש את החיסרון לרוחניות?

אנחנו מרגישים רצון לרוחניות אפילו ברצון שלנו בעל מנת לקבל. מזה אנחנו מתחילים.

שאלה: התנאי הראשון שבעל הסולם נותן פה הוא הכוונה על מנת להשפיע, וגם שמעתי שאמרת שמי שכוונתו על מנת להשפיע הוא מי שמכין מקום לגילוי הבורא. מה זה נקרא להכין מקום לגילוי הבורא?

שאני רוצה להרגיש אותו, להתקשר אליו, להיות כמוהו, להידבק בו כתינוק, כילד, אפילו כעובר להיות בו, זאת אומרת אני צריך לצמצם את עצמי לגמרי ולעשות מעצמי ממש כחלק ממנו שאין לחלק הזה שדבוק בבורא שום עצמאות. אני מבטל את עצמי לגמרי, אני מוותר על כל החיים שלי, כך שהחיים שלי יהיו רק דבוקים בו, בבורא, ויעברו עלי כל אותם האירועים שהוא רוצה לעשות בי, צמצום, ביטול שלם, לעת עתה לפי הרצונות שבינתיים מתגלים בי.

תלמיד: אני מבין שעושים את זה עם העשירייה.

ודאי שעם העשירייה. אני צריך לקבל את כל הכוחות האלו דרך העשירייה, מתוך העשירייה. נדמה לנו שאנחנו מתקדמים לבד אבל זה עדיין לא מספיק. אלו עדיין לא כוחות הבורא שמגיעים אלינו. גם הם כאילו ממנו אבל אלו עדיין לא כוחות רוחניים. כוחות רוחניים אני מקבל דרך עשירייה. כמו שאם אני רוצה להשפיע למישהו בחזרה, אני חייב להשפיע דרך העשירייה אם אני רוצה שתצא מזה השפעה רוחנית.

שאלה: איך להיות כל הזמן בבדיקה הזאת אם יש לך גדלות הבורא ואם לא אז להתפלל עבור זה?

עכשיו יש לפניך איזו פעולה, תנסה בדמיון שלך לעשות את הפעולה הזאת עם הבורא יחד. אתה רוצה שהבורא ילווה אותך, שהוא יתמוך במאמץ שלך, שהוא יגרום לתוצאה הסופית. תנסה לבצע את זה.

תלמיד: מה זה אומר עם הבורא יחד? אני לא מצליח להבין.

שהבורא מלווה אותך כמו קטן שרוצה שהגדול יעזור לו.

תלמיד: בתפילה?

אתה עושה איזשהו מעשה, ואתה רוצה שבפעולה הזאת הבורא ימלא אותך, ילווה אותך. אפילו שאתה עושה משהו גשמי, אתה רוצה שהבורא יהיה אתך. זה עניין הברכות שאדם עושה לפני כל פעולה ופעולה, לכן החכמים קבעו שצריך להגיד ברכה לפני כל פעולה ופעולה.

תלמיד: איך אני יכול למדוד את התוצאה או את ההרגשה שלי לגבי זה?

את התוצאה תמדוד לפי ההרגשה שלך, עד כמה יכולת להיות במשך הפעולה שלך עם הרגשת הבורא שמלווה אותך, שממלא אותך, שמכוון אותך, ועד כמה אתם יחד לאט לאט במשך הפעולה יותר ויותר מתקשרים ונמצאים זה בזה וכך מגיעים לסיום הפעולה.

תלמיד: התוצאה של סיום הפעולה הזאת צריכה להיות שמחה, הודיה?

שמחה שאתה עשית פעולה, שעל ידי הפעולה הזאת הגעת לחיבור עם הבורא.

שאלה: מה עלי לעשות כדי לחייב את הבורא שייתן לי את התנאים כדי לשרת אותו?

כל הזמן לחשוב שאתה רוצה שהבורא ימלא אותך, ילווה אותך, שאתך יחד יעשה כל פעולה ופעולה בחייך ולא ייפרד ממך. אתה חלש ואתה יכול לשכוח ממנו בכל רגע, אז אתה מבקש מראש שלא יעזוב אותך, ויהיה דבוק אליך ויחזיק אותך בכל דבר.

כל הזמן להיות כך מקושר אליו, שילווה אותך כל הזמן. ואם אתם עושים את זה בעשירייה או בקבוצה, לא חשוב כמה אנשים יש שם, אז אתם תראו כמה זה עובד. זה נקרא “איש את רעהו יעזורו”.

כל אחד שמבקש במשהו במשך היום להיות בחיבור עם הבורא ומצרף לזה את הקבוצה, ורוצה שכך יקרה גם לחברים, עושה בזה כאילו פוליסת ביטוח שהוא לא ישכח. כי הוא משקיע בחברים ואז החברים במחויב משקיעים בו. יש בזה ערבות שמתקיימת מלמעלה והחברים מקיימים אותה מלמטה.

שאלה: כשהייתי צעיר עסקתי בספורט ובאימונים והיה לי דמיון שאבי תמיד נמצא אתי, תמיד צופה בי, וזה עזר לי להוציא את מקסימום המאמץ מעצמי. האם ניתן לעשות דמיון כזה גם כלפי הבורא שהוא תמיד אתי ומשגיח עלי, מין משחק, האם זה יעזור לעשות מאמץ עם הכוונות?

ודאי שזה יעזור.

שאלה: איך אפשר להרגיש בו זמנית גם שמחה וגם צער?

זה אפשרי. אמנם עכשיו זו לא חובה.

שאלה: איך בדיוק מתבצע הקשר תוך כדי כל הפעולות לחברים ולעשירייה, איך אני קושר אותם?

אנחנו רוצים בסופו של דבר להגיע למצב שהבורא ילווה אותנו בכל רגע, ודאי שהוא עושה את זה, הוא מתחיל, “אני הראשון”, כמו שכתוב. אבל אנחנו רוצים שזה יהיה בהכרתנו. במחשבה וברצון, בהרגשה.

ולכן מה שאנחנו צריכים כאן זה תמיכה של הסביבה. ואז לא תהיה לנו שום בעיה. אם אנחנו נחשוב על זה בצורה קבוצתית, אז תוך זמן קצר כולנו נתחיל להרגיש שאנחנו נמצאים בהתקרבות לבורא דרך התקרבות בינינו בסביבה הנכונה, בחיבור הנכון.

תלמיד: זאת אומרת שכאשר אני כבר מקבל את הכוח מהקבוצה כן לקשר איזו פעולה לבורא, אז אני צריך לבקש שהחברים יהיו קשורים לבורא?

גם את זה. כן.

תלמיד: גם לעצמי וגם לחברים?

בינתיים אנחנו מדברים כאילו לעצמי. אבל אחר כך אתה מתחיל להבין שאני והחברים אין הבדל כל כך. זו מערכת אחת ולא כדאי לי לחלק אותה לשום דבר. לא לפי הזמן, לא לפי הפעולות, וודאי לא לפי החלקים, שאני מחלק אותם לעשיריות וכן הלאה.

אני צריך להשתדל להצמיד יחד את כל החלקים. כך אני מחייה את המערכת כולה. ואז מכל החלקים האלה שכאילו היו מרוחקים ועכשיו מתחברים, אני מתחיל להרגיש מהם תמיכה גדולה, כי האור המקיף משפיע עלי ומחזיק אותי.

שאלה: יש העבודה הרוחנית ויש העולם הגשמי שזה רוב שעות היום. וגם שם הבורא נמצא או שזה רק כדי להראות את ההפך.

נדמה לך ששם אין בורא?

תלמיד: בטוח שכן, הוא בכול. אבל מה העבודה שם? אלה רוב שעות היום.

אתה נמצא שם בעבודה שקטה עם הבורא שלך שמלווה אותך ונמצא אתך בכל רגע, בכל פעולה, דיבור ומעשה.

תלמיד: אני לפעמים לא מבין מה הוא רוצה ממני שם?

הוא רוצה שאתה לא תעזוב אותו. פשוט מאוד. אתה יכול לקחת אותו יחד אתך כשותף.

תלמיד: אם אני מרגיש שאני לא מצליח לעמוד באתגרים שהוא שם לי שם?

אם אתה צריך לשקר אז אתה תבקש ממנו שיצא קצת, שיתרחק קצת מהמקום שאתה צריך לעשות את העסקים המלוכלכים שלך.

תלמיד: לא הבנתי.

האדם צריך לעשות פעולות כאלה בחייו שלא יתבייש מהבורא, שהבורא יכול ללוות אותו בכל דבר ודבר. כולל בית כיסא, ומיטה וכל דבר.

תלמיד: טוב, ננסה.

תנסה. ספר לנו אחר כך.

שאלה: מה התפקיד של הרגשת הלב השבור בהתקדמות שלנו?

אי אפשר להתקדם בלי לב שבור. אי אפשר לעזוב את המצב אם הלב שלך לא נשבר עליו. איך אתה תעזוב אותו, איך אתה תקבל מצב חדש אם לא תצטער על המצב שהיה?

שאלה: האם ככל שנתקדם ההרגשה הזאת תלך ותתגבר?

כן. אז מה? אנחנו לא מפחדים מזה. העיקר בשבילנו זו ההתקדמות. התקדמות צריכה להיות מורגשת גם במידה שאנחנו מרגישים תמיכה הדדית. זה דבר מאוד חשוב. תמיכה הדדית בעשירייה ובכל הקבוצה שלנו הגדולה, הבין לאומית היא דבר מיוחד. אנחנו לא יכולים להתקדם היום אם אנחנו לא מעוררים את כולם. אתם רואים איך העולם נעשה יותר צמוד, מערכת אחת.

שאלה: ההבדל היחיד בין החיים הגשמיים שלנו לבין שיש לנו רק חיים רוחניים זה לדמיין את הבורא כאדון על כל המציאות, על כל החיים שלנו?

לדמיין את הבורא מלווה אותנו בכל רגע, שנמצא אתנו, לידנו כשותף, או שממלא אותנו ומכוון אותנו מבפנים, שנמצא בלב ובמוח, כמו שאנחנו אומרים, “כבודו מלא עולם”.

שאלה: איך להבחין נכון ולראות את הבורא מאחורי החברים?

אנחנו לומדים, קראנו על זה הרבה. רב”ש כותב, “אחרי כל חבר עומד הבורא”, “אין עוד מלבדו” וכן הלאה. צריכים להשתדל, לנסות וגם לדבר על זה יחד.

שאלה: איך לא להתבייש כשאנחנו מרגישים את הבורא מאחורי המעשים שלנו שאנחנו משתמשים בו לטובתנו האישית, האגואיסטית בכוונה?

לא חשוב. זה לא צריך לעצור אותנו. מתבייש, מתבייש. הולכים הלאה.

שאלה: מה עושים עם הפחד לקבל את גדלות הבורא, איך לדעת שאפשר להשפיע לו ולעשירייה?

יותר להתחבר לעשירייה ובזה לא יהיה לך פחד לקבל כל דבר מהבורא.

שאלה: אני רואה אנשים עצמאיים בעולם. האגו והגאווה שלי תלויים בחלק מהם. האם צמצום יעזור לי לא להיות ברעיון שיש אנשים עצמאיים, ולהפסיק להיות תלוי בהם ולראות מי באמת שולט?

לא. אנחנו צריכים ללכת קדימה. אני שומע כאן כל מיני ספקות. אתם תעשו ותראו שכל מה שאתם שואלים אין לזה מקום בכלל. זה מחוסר עבודה.

שאלה: אם אדם מבקש מהבורא להוביל אותו בכל פעולה, איך לא להתחיל לבקש ממנו דברים גשמיים?

אתה יכול לבקש מהבורא דברים גשמיים. בבקשה, ותראה מה קורה. אבל אם יש לך דברים יותר חשובים, רוחניים, אז תבקש אותם. אתה יכול להגיד, “הבורא הכול יכול לקבל, וכל דבר יוכל לתת” וזה באמת נכון. תבקש את הכול, רק תהיה דבוק אליו עם כל החסרונות שלך.

שאלה: אם חבר כל הזמן מרגיש את הקליפה, איך להוציא אותו ממצב כזה?

אני לא יכול להגיד כאן בדיוק מה לעשות. נראה לי שהוא צריך לתאר שכל מה שיש לו זה מלמעלה מהבורא. גם קליפה, גם קדושה, הכול. והבורא מכוון אותו על ידי שתי מושכות כמו שמכוונים את הסוס.

שאלה: מה זה אומר שצריך להתחרט, איך עושים את זה, האם כל העשירייה או כל אחד בנפרד?

גם וגם.

שאלה: איפה אני פוגש את הבורא, בתוכי או מחוצה לי, האם אני צריך להרגיש את זה בשיח הפנימי שאני מנהל עם הבורא או כמשהו חיצוני לי?

בהתחלה נראה שהבורא נמצא מחוצה ומלווה את האדם ואחר כך האדם מתחיל להרגיש שהבורא זה בעצם הכוח הפנימי שלו שהוא יכול להיות עימו בדו שיח ובצורה כזאת הוא לאט לאט מצליב את הדמויות של עצמו ושל הבורא יחד ככל האפשר. זו בעצם העבודה שלנו בדרך לגמר התיקון, הדמות שלי ודמות הבורא אני משתדל שהם באים לאחד, זו הדבקות השלמה.

שאלה: הכרחיות העבודה דורשת לפעמים בעולם העסקים הרבה פעמים לשקר, לרמות, לתחמן אחרת אי אפשר להתקיים ולשרוד, באותו זמן ברור שאין מקום נבדל ממנו והבורא צריך להיות בכל מקום בדבקות ואיך צריך להזמין אותו כמו תינוק כמו עובר. איך לשלב בין השניים?

כמו שאתה עושה את זה היום כך תעשה את זה גם מחר ובכל זאת תשתדל שבזה הבורא יהיה אתך. לך אין ברירה, אתה חייב לבצע פעולה בצורה כזאת אחרת אי אפשר וכך אתה מבצע.

שאלה: “קרוב ה’ לנשברי לב”, עובד ה’ שיש לו כוונה להשפיע האם הוא חייב לשמוח שהוא משרת את הבורא?

ודאי שכן, לכן המאמר נקרא “עבדו את ה’ בשמחה” מאיפה השמחה? מזה שאני מכוון את עצמי לבורא, אפילו שאני עוד לא מגיע לזה שאני משרת, שאני מתקן, שאני עושה משהו אבל בכל זאת איכשהו אני מכוון את עצמי.

שאלה: אז אם הוא לא בשמחה מהעבודה הרוחנית סימן שאין לו גדלות המלך, האם זה נקרא יראת ה’?

את זה כל אחד צריך שיגלה ויראה.

שאלה: מה הסימנים באדם של חרטה, צער שהוא לא מרגיש את גדלות המלך?

אם הוא מצטער, זה סימן שאין לו גדלות המלך ואם הוא לא מצטער אז אין לו גדלות המלך ואין לו שום סימן.

שאלה: מה משתנה בנו ספציפית, מדוע שמחת עבודת הבורא מתחלפת בכבדות, אדישות?

כי אנחנו לא מרגישים שחסר לנו, זה ממש כך שאין ואני לא צריך. לכן אנחנו צריכים בעשירייה אפילו שאין לאף אחד הכרת הבורא, גדלות הבורא, אנחנו צריכים לשחק כאילו שיש וכך נעורר את עצמנו ונעורר את המאור המחזיר למוטב האור המקיף וכך נבוא.

שאלה: למה הכוונה בטקסט שקראנו שזה בעצמו נקרא “ישועת ה'”?

“ישועת ה'” זה שהבורא מביא אותנו דרך כל המצבים למצב שאני ממנו מרגיש איך אני מתקדם. מה זה ישועת ה’? בכל רגע זה ישועת ה’, בכל רגע שאני קיים ואני מרגיש שמרגע לרגע יש איזה שינוי, אומנם יכול להיות שאני לא מפרש את השינויים האלה לטובה והשינויים האלה להתקדמות, אבל בכל רגע בכל זאת אני מתקדם, “ישועת ה’ כהרף עין”. הכול תלוי כמה אנחנו יכולים לפרש ולפנות אותם אלינו.

שאלה: “וצריך לדעת, מי הוא שנתן לו לאדם את הידיעה הזאת, שצריך להצטער על רוחניות.” מה זה אומר לדעת מי הוא?

אנחנו צריכים לדעת שמה שאנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים מהבורא, וממש נרגיש שזה בא ממנו.

שאלה: איך זה מורגש?

בתוך האדם, הוא ירגיש שכל מה שיש לו בא מהבורא.

שאלה: איך לדעת שהשמחה בשרות הבורא היא אמיתית ולא מזימות או תחבולות של האגואיזם?

לא חשוב לי עכשיו האם זה בא מהאגו או לא בא מהאגו, העיקר שאני אהיה דבוק לזה ואחר כך מלא לשמה יבוא לשמה. כמו שעכשיו אני צריך להיות דבוק לעשירייה ואני לא רוצה, כי אני לא יכול וזה לא טוב. לכן חשוב לי שהעיקר אני אהיה דבוק לטוב, לרע, לעל מנת להשפיע, לעל מנת לקבל, העיקר שאני אצא בדרך.

שאלה: מדוע בורא מאפשר לנו לחוות רגשות שליליים שונים אם המדד העיקרי לחיבור עימו הוא שמחה?

המדד העיקרי שלנו היא שמחה כתוצאה מכך שיש לנו קשר עם הבורא אבל בינתיים עכשיו אנחנו מדברים לא שיש לנו קשר אלא שאנחנו משתוקקים לזה שאפילו בלי הקשר הגלוי אנחנו נעשה פעולות בליווי הבורא.

(סוף השיעור)