HESED: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Man & God Mitzvot

HESED: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. The Peace

שיעור בוקר 08.06.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 409, מאמר “השלום”

קריין: כתבי בעל הסולם, מאמר “השלום”, כותרת “ביאור המשנה הכל נתון בערבון ומצודה פרושה על כל החיים”.

כך כתבו לנו החכמים שהשיגו את מהות, מטרת החיים, והם מסבירים לנו איפה ובאיזה מערכות טבע אנחנו נמצאים.

ביאור המשנה “הכל נתון בעירבון, ומצודה פרוסה על כל החיים”

“ואחר שידענו את כל האמור לעיל, הרוחנו להבין משנה סתומה, במסכת אבות, פרק ג’ משנה ט”ז. וזה לשונה: “הוא (רבי עקיבא) היה אומר: הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת. וכל הרוצה ללות, יבא וילוה. והגבאים מחזירים תדיר, בכל יום. ונפרעים מן האדם, מדעתו ושלא מדעתו. ויש להם על מה שיסמוכו. והדין דין אמת. והכל מתוקן לסעודה”. עד כאן לשונו.” אנחנו רואים כאן שבמשפט אחד חכמים ריכזו את כל ההשפעות עלינו מהטבע וכל מה שקורה איתנו כדי להביא אותנו למצב השלם, הסופי.

“והמשנה הזאת, לא על חנם נשארה סתומה לפנינו, במשל, מבלי לרמז אפילו על פתרונה. שזהו יורה לנו, שיש כאן עמקות מרובה, להתעמק בה. אכן היא מתבארת יפה יפה, על פי הידיעות שרכשנו עד הנה”. בואו נראה אם נוכל להבין מה כתוב במשנה הזאת ונבין את מהות החיים, מהות הטבע.

גלגל שינוי הצורה

“ומתחילה, אציע דעת חז”ל, בדבר השתלשלות דורות העולם. אשר, הגם שאנו רואים, את הגופים, שמתחלפים ועוברים מדור לדור, הנה זהו רק מקרה הגופות.

אולם הנפשות, שהם עיקר העצמות של הגוף, המה אינם נעדרים במשפט בני חילוף. אלא המה נעתקות, ובאות מגוף לגוף, מדור לדור. שאותם הנפשות, שהיו בדור המבול, הם נעתקו ובאו בדור הפלגה, ואח”כ בגלות מצרים, ואח”כ ביוצאי מצרים וכו’. עד דורינו זה, ועד גמר התיקון.

באופן, שאין כאן בעולמינו, שום נשמות חדשות, על דרך התחדשות הגופית. אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות ומתגלגלות, על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם, בגוף חדש, ובדור חדש.

ולפיכך, בהתחשבות מבחינת הנפשות, נבחנים כל הדורות, מעת תחילת הבריאה עד להגמרה של התיקון, כמו דור אחד, שהאריך את חייו כמה אלפים שנה, עד שהתפתח ובא לתיקונו, כמו שצריך להיות. ולא חשוב כלל, מבחינה זו, מה שבינתים, החליפו כל אחד ואחד, גופותיהם כמה אלפי פעמים. משום, שעיקר העצמות מהגוף, שנקרא נפש, לא סבלה כלום מחילופים האלו.

ויש על זה הוכחות רבות, וחכמה נפלאה, הנקראת “סוד גלגול הנשמות”, שאין כאן המקום לביאורו. אלא, לסבת הפלגתו של הדבר, למי שאינו בקי בחכמה זאת, ראוי לציין, אשר סוד הגלגול, נוהג גם כן בכל פרטי המציאות המוחשיים. אשר כל דבר, לפי דרכו, חי חיים נצחיים.

ואע”פ שאנו רואים בחוש, שכל דבר הוה ונפסד, אין זה רק למראה עינינו. ובאמת, רק בחינת גלגולים יש כאן. אשר כל פרט ופרט, אינו נח, ואינו שקט, אף רגע, אלא הולך ומתגלגל על גלגל שינוי הצורה. ואינו אובד אף משהו ממהותו, בכל דרך הילוכו, כמו שהאריכו בזה בעלי הפיזיקא”.

שאלה: מה זה אומר שאין נשמות חדשות, האם כל השלבים של יציאת מצרים ועד גמר התיקון, עוברים על אותה כמות נשמות?

הן מתחלקות. מספר הוא דבר יחסי, אבל כמו שנשמת אדם הראשון הייתה אחת, מלאה באור אין סוף, ואחר כך נשברה והתחלקה להרבה מאוד נשמות פרטיות, אז את כל אותן נשמות פרטיות, חלקים של אותה נשמה אחת, אנחנו צריכים לאסוף יחד למרות חוסר היכולת לאסוף אותן כמו שהיו, בגלל האגו שכבר מפריד ביניהן. לכן כולנו שבורים, אבל מעל האגו עלינו ליצור קשר בין כל הנשמות כאילו הן קיימות כמו שהיו בנשמת אדם הראשון, זה נקרא “כאיש אחד בלב אחד”.

נשתדל לעשות זאת, וודאי שהבורא מצידו עושה את העבודה, אנחנו רק רוצים לחייב אותו, לבקש, לדרוש ממנו, להתפלל אליו שהוא יעשה, העבודה היא שלו, לכן זה נקרא “עבודת ה'”, אבל בקשה חייבת להיות, החיסרון צריך להיות שלנו ואז זה יקרה.

תלמיד: אז בכל פעם שאנחנו מתחברים מעל האגו שלנו, אנחנו בזה דומים לאדם הראשון?

בסך הכול אנחנו מתקנים את המבנה הכללי. את עצמנו וסביבנו גם את כל הנשמות.

שאלה: יוצא שלהתעלות מעל האגו לא קורה על הגלגל אלא במרכז הגלגל, כך זה מורגש?

כשאנחנו מתעלים מעל האגו אנחנו קושרים את עצמנו יחד בקשר יפה, חדש, חזק ודוחפים את הגלגל שינוע לקראת מטרת החיים, מטרת הבריאה.

שאלה: בתחילת הקטע שקראנו הוא אומר שהכול ניתן בערבון, הוא מתאר חנות בה אנחנו יכולים לבוא ולקחת הלוואה. מה היא ההלוואה, מה זה הכול נתון בערבון?

שאתה יכול לבוא ולדרוש תיקון שאותו אתה רוצה מטעם גילוי חיסרון שלך לתיקון, חיסרון לחיבור, כי זה התיקון בלבד. אין יותר, רק חיבור בין כל הרצונות או כל הנפשות או הנשמות של בני האדם, את זה אנחנו צריכים בסך הכול, חיסרון משלנו, זה מה שצריך להיות מגולה, ואז לפי החיסרון הבורא יבצע את הפעולה, זה נקרא “ה’ יגמור בעדי”.

תלמיד: אז למה קוראים לזה הלוואה, מה השכר שאנחנו נותנים לבורא על כך שהוא נותן לנו את הכוחות האלה להתקדם הלאה ביחד?

אנחנו נראה את זה.

שאלה: הוא קורא לעולם שלנו עולם האשליה, שאיננו קיים, האם כשאנחנו מעלים מ”ן אנחנו פשוט משנים את הרצונות שלנו?

בהעלאת המ”ן שלנו אנחנו מבקשים מהבורא לתת לנו רצונות נכונים, טובים, לחיבור בינינו, ואז נגלה את המציאות האמיתית במקום המציאות המדומה שלנו, כי היא מתראה לנו בכלים השבורים.

שאלה: בעל הסולם נוגע פה באחד הדברים הכי מעניינים והכי לא מובנים בנושא הזה של גלגול נשמות, הוא אומר שיש הוכחה ושיש קשר בין הגוף הגשמי לנשמה. אני לא זוכר שלמדנו אי פעם דבר כזה ואם יש הוכחה כזאת זו הדרך הטובה ביותר להביא את האדם להבנה מה אנחנו עושים פה במציאות.

תלוי מה נקרא הוכחה בשבילך.

תלמיד: אני לא יודע, הוא אומר שיש הוכחה.

כן, בשבילו זו יכולה להיות הוכחה ובשבילך לא. ועבור מי שנמצא ברחוב, זו עוד יותר לא הוכחה. נלמד.

שאלה: אלפי פעמים הנשמה חוזרת לגוף וצוברת סבל אז לאן נעלם הזיכרון הזה?

זה לא סתם זיכרון שנשאר, אותו מצב שהבורא ברא קיים וקיים בצורה נצחית ושלמה, אבל כלפינו זה מתגלה לפי כמה שאנחנו צריכים לראות כדי להתקדם ולגדול. אבל ודאי ששום דבר לא נעלם בבריאה.

תלמיד: כלומר אדם בעצמו תמיד מקבל את הזיכרון הנדרש לו במידה?

כל אחד מקבל מה שהוא צריך לעבודה. אחר כך, כשהכול יתגלה וכל האמת תתגלה לא יהיו שום טענות לאף אחד שלא נתנו לו מה שצריך. דווקא ההיפך, בכל רגע ורגע כל אחד קיבל בדיוק מה שהוא צריך לתיקון נשמתו.

תלמיד: ועל זה אומרים שהזיכרון נמחק במשך דורות?

לא, אין דבר כזה, תלמד ממה שכתוב.

שאלה: הוא אומר פה “שאותם הנפשות, שהיו בדור המבול, הם נעתקו ובאו בדור הפלגה, ואח”כ בגלות מצרים”, מה התפקיד של הדורות האלה ומה ההבדל ביניהם בכלל?

פשוט מתגלים כל מיני חסרונות בכל מיני צורות כדי שהנבראים יתכללו מהם, יספגו אותם ויתקדמו לגמר התיקון, כי בלי גילוי החסרונות האלה הם לא יוכלו להרגיש אפילו את התיקונים ואת גמר התיקון.

תלמיד: אין בעולמנו נשמות חדשות מהבריאה עד עכשיו?

כתוב שאין. אין נשמות חדשות. בשביל מה אתה צריך, יש נשמות מקולקלות שעלינו לתקן, גם בכל אחד ואחד מאיתנו.

תלמיד: תמיד יש סוג מסוים של נפשות, לא נבראו נשמות חדשות?

אני לא מבין מה חסר לך? אומרים שיש מספר מסוים של נפשות שנמצאות בכל הבריות והבריות האלה מתגלגלות והנשמות האלה כך מיתקנות, ואין נשמות חדשות. כי היה אדם הראשון, הוא נשבר ועכשיו מתגלים החלקים שלו כדי לתקן אותם מעל מנת לקבל אחרי השבירה עד לעל מנת להשפיע בגמר התיקון שלהם.

שאלה: מה צריך לעשות אדם כדי לא להתגלגל שוב לעולם הזה?

הוא צריך לתקן את הנשמה שלו.

תלמיד: אבל הוא כותב שכל הזמן הן חוזרות. מה, אף אחד לא תיקן את עצמו מאז?

לא, הן לא חוזרות כאילו מחדש, הן חוזרות וממשיכות להיתקן עד גמר תיקונן.

שאלה: האם אתה יכול לתת הגדרה לגלגול?

הזדמנות.

שאלה: איבדתי קצת קשר עם המאמר, מה אנחנו מנסים לברר עכשיו?

אנחנו לומדים איך הכלי שנקרא “הנשמה הכללית” או “אדם” מגיע מהמצב השבור למצב הדומה לבורא כדי להיקרא אדם, הדומה, זה מה שאנחנו לומדים.

קריין: אנחנו בשורה “ומעתה”.

“ומעתה נבוא לביאור המשנה, שאומר: “הכל נתון בערבון”.

כי דימו הדבר, למי שמלוה לחבירו סכום כסף, לעסק על מנת, שיהיה שותף עמו בהריוח. וכדי שיהיה בטוח, שלא יאבד את כספו, נותן לו זה בערבון. ונמצא, מסולק מכל חשש.

כן בריאת העולם וקיומו: אשר השי”ת הכינה לבני אדם, לעסוק בה, ולהרויח על ידיה בסופם, את התכלית הנשגב, של הדביקות בו ית’, כמבואר במאמר “מתן תורה” אות ו’, עש”ה.

אם כן, יש להעלות על הדעת: מי יכריח את האנושיות, לעסוק בעבודתו ית’, עד שיבואו בסופם, לידי תכלית הזה, הנשגב והנעלה?

ועל זה אומר לנו ר’ עקיבא: “הכל נתון בערבון”. כלומר, כל מה שהשי”ת הניח בעסק הבריאה, ונתנה לבני אדם, לא נתן להם על הפקר, אלא הבטיח את עצמו בערבון. ואם תאמר: איזה עירבון נתנו לו?” הבורא כאילו נותן את עצמו בעירבון, “אני נותן לכם את עצמי כדי שתהיו בטוחים שאתם תגיעו לגמר התיקון ותקבלו את הכול”. מה זאת אומרת? “ואם תאמר: איזה עירבון נתנו לו? ועל זה משיב ואומר: “ומצודה פרוסה על כל החיים”.

כלומר, שהחכים השי”ת, ופרש מצודה נפלאה כזאת על האנושיות שאף אחד, ממנה לא ימלט. אלא, כל החיים מוכרחים להלכד שמה, במצודה זו. ולקבל עליהם, בהכרח, את עבודתו ית’, עד שישיגו מטרתם הנעלה. וזהו הערבון של השי”ת, שהבטיח את עצמו, שלא יתאנה במעשה הבריאה.

ואח”ז מפרש הדבר בפרטיות, ואומר: “החנות פתוחה”.

כלומר, אע”פ שעולם הזה, מתראה לעינינו, כדמות חנות פתוחה, מבלי שום בעלים, אשר כל עובר דרכה, יכול לקבל סחורה וכל טוב, כפי אות נפשו בחנם, בלי שום חשבון.

ועל זה עומד רבי עקיבא ומזהירנו: “והחנוני מקיף”.

כלומר, אע”פ שאינך רואה כאן שום חנוני, תדע, שיש חנוני. ומה שאינו תובע תשלומיו, הוא מפני, שנותן לך בהקפה.

ואם תאמר: מאין יודע את חשבונותי?

על זה משיב: “הפנקס פתוח והיד כותבת”. כלומר, שיש פנקס כללי, אשר כל מעשה ומעשה נרשמת שמה, מבלי להתאבד אף כל שהוא.

והכונה סובבת על החוק של התפתחות, שהטביע הקב”ה בהאנושיות, הדוחף אותנו תמיד קדימה. פירוש, שהנהגות המקולקלות, המצויים במצבי האנושיות, הן עצמן הגורמים והבוראים, את המצבים הטובים. וכל מצב טוב, אינו, אלא פרי עמלו של מצב הרע, שהקדים לו.

אכן, ערכי טוב ורע אלו, אינם אמורים בהערך של המצב לפי עצמו, כי אם על פי המטרה הכללית. אשר כל מצב, המקרב את האנושיות להמטרה, נקרא “טוב”, והמרחיקם מן המטרה, נקרא “רע””.

שאלה: האם יש קשר בין אותן הנשמות שמתגלגלות לאותם שש מאות אלף איש שאמורים להשיג את הערבות ולהגיע לגמר תיקון?

כן, זה אותו דבר.

תלמיד: האם כל מה שאנחנו עוברים, כל המצבים הקשים כמו שכתוב במשפט הזה, אמורים לקדם ולקרב אותנו לגמר תיקון?

כן, רק בשביל זה הם מתעוררים וקיימים.

שאלה: הבורא עשה דבר קצת מוזר.

קצת מוזר? הכול מוזר.

תלמיד: הוא גם ברא את האדם, הוא גם הקיף אותו בזה שהוא צריך להביא אותו לתיקון, והוא גם עושה לו כביכול חנות ולוקח ממנו את התשלום על התיקון הזה. לאיפה האדם נזרק פה?

כלומר, איפה הבחירה החופשית, איפה הפעולה החופשית, איפה הרצון החופשי? כשהאדם עומד מול המוכר אז הוא צריך לבדוק מאיפה יהיה לו כסף לשלם, מה הוא רוצה בדיוק לקנות, איך הוא משיג את כל הדברים האלה, איך הוא מגלה שהוא נמצא בחנות ובמה משלמים? אנחנו צריכים לגלות את כל הדברים האלה ואז נוכל לשלם על הנשמה שלנו. וכשאנחנו קונים נשמה זה להיות כמו הבורא.

תלמיד: האם היד רושמת גם לפני שהאדם יודע בכלל שיש כזה פנקס?

מה יש לי מזה אם אני לא מגלה זאת? זה כאילו לא קיים. זה נמצא באוויר, שאם אני אגיע לדרגה הזאת שהחנות פתוחה והיד רושמת ואני נמצא בחנות מול המוכר, אז זה קיים, אבל אם אני לא משיג זאת אז זה לא קיים, והכול בשבילי פרוע ואני יכול לעשות מה שבא לי.

תלמיד: בעל הסולם כותב שבכל מקרה יש תשלום ויש גבייה, ולא סתם החנות פתוחה והיד רושמת.

נכון, אבל זה לא בידיעת האדם. גם עכשיו אני נמצא בהשגחה וקשור באלף חוטים לכוח עליון, אבל לא לפי דעתי ולא לפי הכרתי, ולכן לא נראה לי שאני משלם ושאני מקבל ונותן, אין לי קשר עם המוכר. צריך להביא אותנו לקשר ברור עם בעל החנות כדי שנוכל לקבל ממנו ורק את מה שבאמת טוב לנו לקבל, אחרת הוא לא ימכור. אם היינו יודעים מה טוב לנו ומה רע לנו, אז היינו מגלים אותו והיינו דורשים ממנו, “אני רוצה את זה ואת זה, תשקול לי בבקשה מאה גרם מזה וליטר מזה” וכן הלאה.

אני לא יודע, אני צריך להיות בקשר עם המערכת שאני רוצה להשפיע לה ואז אני אגלה מה חסר לי כדי להשפיע, ואז אוכל לדרוש מהמוכר, “תן לי את זה ואת זה כדי להשפיע”, והוא יתן. על ידי זה אני מתקשר למערכת ומביא להם את מה שקניתי בחנות, וכולם נהנים מהעבודה שלי. הבורא שהוא המוכר, שמח מכך שנתתי לו להרוויח, שקניתי ממנו, וכל האנושות שמחה כי הבאתי לה אמצעים להחיות את עצמה, להתקדם וגם להיכנס לאותה החנות ולהתחיל לקבל מהמוכר.

תלמיד: איך אדם שלא יודע שהוא בחנות ולא יודע שיש חנות, בכלל מתחיל?

לכן יש לו חברה, עשירייה, מורה וכך הוא מתחיל, ולפני כן הוא לא צריך חברה ולא צריך עשירייה ולא צריך כלום. הוא גדל כמו חיה קטנה עד שהוא מגלה נכונות להתחיל להיכנס לעסקים כאלה של קונה ומוכר. הוא כבר מתחיל לשאול, בשביל מה אני צריך את החיים, מה יש לי בחיים, מה כדאי לי לקנות בעולם הזה, למי אני מגיע וכן הלאה, ואז לאט לאט הוא מתקדם לעשירייה ומגיע למערכת שמלמדת איך להיות בקשר נכון בינינו, ואחר כך הוא מגיע כבר למצב שהוא חייב להגיע לחנות.

למה? כי חסרים לנו כוחות ההשפעה, אמצעי ההשפעה ואת זה אנחנו רוצים לקנות בחנות. אנחנו באים ופונים למוכר ואומרים לו, “תן לי את זה ואת זה”, מפני שעל ידי הדבר שאני קונה אני מתחבר לאחרים. על ידי עוד דבר שאני קונה עכשיו אני יכול להשפיע לאחרים, ועל ידי עוד דבר אני אוכל להבין ולהרגיש יותר גם כדי לארגן את החיים וכן הלאה. אנחנו נרגיש שאנחנו צריכים את כל האמצעים לחיבור הנשמות לנשמה אחת. ואין לנו לאן לברוח, כי התוכנית הכללית של הבריאה תביא אותנו לתפקוד הנכון.

שאלה: איך הקונה יכול באמת לשלם את המחיר הנקבע כדי שיהיה ביטחון במאה אחוז שהחוב יוחזר?

כאשר אדם מגיע למצב שהוא נמצא מול המוכר אז אין לו ספקות, יש לו רק בעיה, עד כמה הוא מסוגל לקנות ועד כמה הוא מסוגל לשלם על זה, וזה מבואר כבר על ידי המסך.

שאלה: האם אז הבורא נותן ויש לנו חוב או שהוא מוכר?

זו באמת שאלה, תלוי איך אנחנו מקבלים זאת. הבורא כאילו נותן לנו במתנה את הנשמה הכללית, אבל בכל פעם שאנחנו מקבלים ממנו כוחות אנחנו חייבים לשלם על זה ביגיעה.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מקבלים את הכול, האם צריכים לשלם על הכול?

אתה צריך להגיע לבורא חיסרון ברור, בשביל מה אתה צריך כוחות. אחרת, איך הגעת, מה אתה רוצה לקבל, בשביל מה אתה רוצה לקבל, אילו חסרונות שאתה לא יכול לממש יש לך לתת?

אנחנו באים לחנות כדי לקנות נגיד מצרכים, אבל לחנות הרוחנית אנחנו מגיעים לבורא כדי לקבל כוחות להשפיע לכולם. במה אני קונה את מה שחסר לי? ביגיעה שלי, שאני רוצה להשפיע לזולת ולהתחבר אליו אבל לא מסוגל, ואז אני מקבל מהחנות כוחות לממש זאת. אבל אני הוא שצריך להביא את החסרונות ואת הרצונות, אני בא לחנות במצב שאני לא יכול לממש את מה שחסר לי, וחסר לי להתחבר לאחרים ולעזור להם.

תלמיד: האם כדי לקבל כוחות עלי לעשות עבודה באיסוף הרצונות של החברים?

כן, אנחנו לומדים זאת מהמאמרים.

תלמיד: האם אני מעביר אותם הכוחות אליו חזרה?

אתה אוסף אותם בפנים ומעביר אותם בפנים. הכוחות האלה הם ממש כמו הרעב שלך, חסרים לך כוחות כדי לתת לאחרים, לחבר את האחרים ולהעלות אותם עד דרגת הבורא.

שאלה: בקשר למתנות שאנחנו קונים מהחנות, האמצעים להשפיע, האם זה אותו דבר כמו דרגות שונות של האור המחזיר למוטב?

כן. אבל אני לא רוצה שאלות כאלה, אני רוצה שאלות לפי הטקסט.

שאלה: האם אפשר לשלם לבורא עבור החבר?

כן.

תלמיד: ואיך אני יכול לעזור לחבר לקצור את הפירות מהמצבים הפחות טובים?

אתה לוקח אותו יחד איתך, אתם כולכם מחוברים כאיש אחד בלב אחד בערבות ביניכם, בקבוצה אחת ואתם יחד כולכם פונים לבורא. זאת “תפילה בציבור”, ואז הבורא נותן לכם גם הוא בצורה כללית. הוא בכלל לא נותן לאדם אחד, מיעוט הרבים שניים. פחות משניים לא יכול להיות.

ייתכן שאין עשרה אבל לפחות יש שניים. אם השניים יכולים להיות כאחד, הם יכולים לפנות לבורא. הפנייה החזקה ביותר לבורא היא מעשרה מאוחדים כאחד, על זה בטוח הבורא עונה להם. הם מחייבים אותו מיד ובמאה אחוז.

שאלה: הרגע אמרת לקחת את החבר יחד אתך, מה זה אומר?

זה נקרא לקחת את החיסרון של החבר ולהתפלל עבור החיסרון שלו. אני לא לוקח את החיסרון של עצמי, החיסרון הנכון הוא כשאני מתפלל, מבקש, עבור הזולת. זה נקרא שהחיסרון שלי הוא חיסרון להשפעה.

שאלה: המאמץ שלנו להשיג את החיסרון הנכון, זה התשלום שאנחנו נותנים לבורא?

כן.

שאלה: כתוב שגובים מדעתו או שלא מדעתו. איך עוברים ל”מדעתו”, כדי לא לבזבז זמן יקר?

במידה שאדם נותן תשומת לב לכך שהוא מקושר לחברים, הוא מגלה את המידה הזאת, “מדעתו”.

שאלה: מדעתו זה הולך לקחת אותנו ל”אחישנה”?

מ”דעתו” זה מה שמגיע מהערבות.

שאלה: כשאתה מגיע לחנווני ובוחר מתוך הסחורה הרבה שיש לו, מזה אנחנו סובלים, כך יוצא.

אנחנו רוצים לקנות כוחות של השפעה. לא חסר לנו כלום חוץ מזה. אז אם אין, אנחנו עוד לא יכולים לקנות כוחות כאלה וצריכים להבין שחסר לנו. זה נקרא “חיסרון ללא חיסרון”, שאין לנו חיסרון להשפיע. אז אנחנו רוצים לקנות את זה, שיחסר לי להשפיע לזולת. גם את החיסרון הזה אני רוצה לקנות מהחנות, מהבורא.

שאלה: כשלוקחים מהחנות ללא חשבון והכול נרשם, יש הרגשה שהחוב גדל, אז ההרגשה שאתה מרגיש יותר חייב זו הרגשה טובה?

הכול טוב, העיקר להמשיך ולא לעצור.

שאלה: יש פה מעין פרדוקס. מצד אחד הוא אומר, אני אתן לך בהקפה מהחנות, ומצד אחר הוא יודע שאני לא מסוגל להחזיר את החוב.

הבקשה שלי לקנות, אם היא נכונה, היא כבר תשלום. מה אני מבקש? אני מבקש שיהיה לי כוח השפעה, שיהיה לי כוח חיבור. אז זה כבר תשלום.

תלמיד: איך אני מחזיר את החוב אם אני לא מסוגל?

בזה שאתה מקבל את כוח ההשפעה וכוח החיבור, בזה אתה כבר פועל.

תלמיד: הפיתרון הוא בכוחות החברה והעשירייה שלי?

כן.

שאלה: מתחילת השיעור אני נרדם ואני מבין שאני לא נותן את כוח ההתפעלות לחברים, אבל מרגיש שיש הרבה כוח וחיסרון מהם. איך לבנות כאן נכון את התפילה לבורא?

תקום ותקפוץ כמה פעמים, תעשה כל מיני פעולות, אל תסכים עם המצב במה שאתה יכול, ואחר כך אם זה לא עוזר תפנה לבורא.

שאלה: שמעתי שאמרת שצריך לקנות חיסרון כדי להשפיע, האם זאת לא בקשה עבור עצמי?

לא, זה לא שאני מבקש את זה עבור עצמי, אלא אני רוצה שיהיה לי חיסרון להשפיע לכולם, אני רוצה לעזור ולהעלות מעלה את כל באי עולם. אז אני מבקש שיהיה לי כוח להשפיע, אבל הכוח להשפיע בעצמו הוא לא עבור האגו שלי.

שאלה: “הפנקס פתוח, והיד כותבת”. את מה כותבת היד, את המעשים שלנו? ועל מה יחייבו אותנו?

היד כותבת הכול, את כל המחשבות, כל הרצונות, כל המעשים.

שאלה: נראה שהיד כותבת עוד לפני שהגענו לחכמת הקבלה, האם זה נכון?

גם זה נכון, כן.

שאלה: האם הרצון לקבל הוא המצודה?

כן.

תלמיד: אם כך, זה אומר שהחנות היא התורה, המערכת שמגדלת אותנו לתיקון?

כן.

שאלה: איך החנות מחייבת אותנו אם אנחנו לא משלמים?

אנחנו משלמים, אנחנו לא יודעים עד כמה משלמים.

שאלה: האם התשלום הוא ההחזר שלנו ליוצר, לבורא?

כן.

שאלה: מה זאת קנייה?

“קנייה” זה שאני מקבל תמורת משהו, תמורת מה שאני משלם. אני מתחייב להשתמש בכלים שאני מקבל עכשיו מהמוכר רק לצורך השפעה.

שאלה: האם לשלם עבור החברים שלי זה אומר תמיד להצדיק אותם?

את זה אנחנו נברר אחר כך, אם להצדיק או לא להצדיק. אבל לשלם עבור החברים זה מה שאנחנו צריכים, אף אחד לא יכול לשלם עבור עצמו, בסופו של דבר אנחנו נמצאים בערבות הדדית.

שאלה: מה זה אומר שבכל פעם הגופים מתחלפים מדור לדור בעבודה הרוחנית?

שבסך הכול מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה הכול הוא אותה מערכת של אדם הראשון, שהתחלקה לנשמות רבות פרטיות. וכולן עושות את העבודה, והעבודה הזאת מתאספת, טיפה ועוד טיפה מצטרפות לחשבון גדול עד גמר התיקון.

שאלה: כתוב, “ויש על זה הוכחות רבות, וחכמה נפלאה, הנקראת “סוד גלגול הנשמות””, על איזה הוכחות מדבר בעל הסולם?

אנחנו יכולים לגלות את גלגולי הנשמות ולראות עד כמה כל פעולה ופעולה שלנו מקדמת כל נשמה ונשמה.

שאלה: מהו הקשר הנוכחי הקיים בין כלל הנשמות?

הקשר הוא שכולנו נמצאים במערכת אחת של אדם הראשון וכל אחד משפיע על כולם, וככול שמתקדמים יותר מרגישים עד כמה תלויים זה בזה יותר.

שאלה: האם הנפש הבהמית צריכה להתאחד עם נשמתו של אדם הראשון?

כל הנפשות והנשמות כולן מתאחדות כך ששום דבר לא נברא סתם, אלא הכול נכלל במערכת אדם הראשון.

שאלה: כתוב שאנחנו נשמות ובו זמנית כתוב שיש רק נשמה אחת, איך זה מסתדר?

כי נשמה אחת התחלקה להרבה מאוד נשמות פרטיות ופרטי פרטיות, ולפי ההתקרבות בינינו כך הנשמות האלה חוזרות להיות נשמה אחת.

שאלה: האם האדם מודע לתיקון שלו עצמו?

מאיזו דרגה והלאה הוא כבר יכול לדעת מה שהוא מבצע ואיפה הוא נמצא.

שאלה: האם נוכל להפוך את גלגול הנשמות הזה לאחרון?

כן. אנחנו כבר נמצאים בדור האחרון ויכולים להגיע למצב שהגלגול הזה יהיה הגלגול האחרון.

שאלה: כתוב שאת מה שלווינו עלינו להחזיר. אם גם העשירייה ניתנה לנו בערבון כיצד נוכל להגדיל את החזר החוב, כדי להשפיע לבורא נחת רוח?

על ידי חיבור בינינו, זה פשוט.

שאלה: מהו המצב של התיקון השלם של הקשר לכל יתר הנשמות?

התיקון השלם של כל הקשר בין הנשמות הוא החזרה למצב של אדם הראשון.

שאלה: בעל הסולם כותב, “הפנקס פתוח, והיד רושמת”. האם היא רושמת לפני שאדם ביצע את המעשה, או אחרי שהוא ביצע את המעשה? ואיפה יש לאדם באמת בחירה על מעשיו ועל מה הוא משלם?

זאת תשובה מאוד מאוד מורכבת ואני לא יכול לענות עליה כרגע, אבל אנחנו צריכים בכל זאת לקבל את זה כך שעל כל דבר יש תשלום, ושום דבר לא נשאר סתם באוויר.

שאלה: מהי הדרך הנכונה ללוות מחנות, כדי שנוכל להחזיר את החובות שלנו?

להגיע למוכר, היינו לבורא בצורה כזאת שבטוח יאמין לנו, וייתן לנו כוחות לבצע את פעולת ההשפעה.

שאלה: לנו כתלמידי חכמת הקבלה יש הרגשה של קשר נעלם, יש תחושה שיש חנווני אבל לא ברור מתי אנחנו עומדים בתשלום ומתי נכנסים לחוב?

הקשר בינינו ובינינו לבורא הוא תמיד נעלם ומתחזק, מתחזק ונעלם, כדי שאנחנו כל הזמן נטפל בו עד שיהיה קשר קבוע.

שאלה: אנחנו לומדים שכל דבר בעצם מקרב אותנו למטרה, גם אם הוא נראה רע. למה מתכוון בעל הסולם כשהוא אומר “הרי הוא מקלקל את המטרה התכליתית”?

שלא מתכוון אליה בדיוק.

שאלה: אני רוצה לקנות לחברות שלי בעשירייה בריאות, הכנסה, ילדים, בעלים, במה אני צריכה לשלם על זה?

אנחנו צריכים להשתוקק לחיבור בינינו בתקווה שהגברת החיבור בינינו תשפיע על כל מה שחסר לנו, כולל כל הדברים ששייכים למשפחות, להכול, רק להגביר את החיבור בינינו.

שאלה: האם הבורא נותן לנו את כוח ההשפעה במידת החיבור והתפילה שלנו?

כן.

שאלה: מה הפירוש של “המשפילי את השמים לארץ”?1

שהעניין הרוחני נעשה אצלי לא יותר חשוב מהגשמיות.

שאלה: מה זה אומר לראות את הבורא במקומות השפלים? האם זה שאני רואה את הבורא שפל, או שזה אומר שאפילו במקומות השפלים אני מסוגלת לראותו?

לא, זה שממש הבורא מושפל בעיניי, אין לו ערך בעיניי.

שאלה: כתוב, “פירוש: כשהקב”ה רוצה שהרשע ישוב בתשובה,” האם התשובה חייבת להיות כבקשת סליחה מהבורא?

התשובה חייבת לכלול כל מה שחסר לנו כדי שהבורא יתקן אותנו.

(סוף השיעור)

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *