TIFERET: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Peace in the World

שיעור בוקר 31.05.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 459, מאמר “השלום בעולם”

קריין: ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 459, מאמר “שלום בעולם”.

השלום בעולם

“עיונים ובקורת בשאלות הגורמים להעדר שלום, הצעות מתקני עולם,

והעמדתן במבחן המציאות. – התבוננות ב”טוב” הנשען על

“חסד ואמת צדק ושלום” כנרמז בספר תהילים.”

העיקר כאן הוא לברר מה הם הגורמים לשלום העולם שכל כך נחוץ בימינו ונעשה מיום ליום יותר ויותר בעייתי ונדרש.

חסד ואמת נפגשו. צדק ושלום נשקו,

אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף,

גם ה’ יתן הטוב וארצנו תתן יבולה. (תהילים פ”ה)

כל דבר מוערך לא לפי שהוא נראה ברגע מסויים – אלא במדת התפתחותו

“כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם – יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם – – – אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב.

כי התבוננות כלשהי במלאכת הבריאה, דיה, להשכילנו על גודל שלימות פועלה ויוצרה. ולכן, עלינו להבין להזהר מלהטיל דופי בשום פרט מהבריאה, ולומר שהוא מיותר, ואין בו צורך. שבזה יש ח”ו משום הוצאת שם רע על פועלה.

אמנם, דבר זה ידוע לכל, שהבורא ית’ לא השלים את הבריאה, בעת שבראה, וכן אנו רואים בכל פינה במציאות שלפנינו, הן בכלל, והן בפרט – היא נתונה תחת חוקים של התפתחות הדרגתית, החל משלב ההעדר, עד גמר גידולו. ומסיבה זו, כאשר אנו טועמים טעם מר בפרי בתחילת גידולו, אין הדבר נידון אצלנו כמציאת מום ודופי בפרי. משום שכולנו יודעים את הסיבה, והיא, שהפרי עדיין לא גמר תהליך ההתפתחות בשלמותו.

וכן ביתר הפרטים של המציאות: כאשר איזה פרט נראה לנו רע ומזיק, הנה אין זה אלא עדות עצמית של אותו הפרט, שהוא עדיין שרוי בשלב מעבר, בתהליך ההתפתחות שלו. לכן אין לנו להחליט כי רע הוא, ואין להטיל בו דופי, כי לא מחכמה היא”.

קראנו ושמענו שבסוף ההתפתחות כולם מגיעים להשלמה, לפעולות טובות זה כלפי זה, למצב הטוב של כל אחד ואחד, עד כדי כך ש”עתיד מלאך המוות להיות מלאך קדוש”, שכל הרע יתהפך לטוב. לכן מתוך זה מובן לנו שאסור להשמיד שום דבר בעולם, אלא מותר לנו רק ללמוד באיזו צורה אנחנו יכולים להועיל לכל הפרטים שבבריאה, אפילו המזיקים ביותר, כך שיוכלו להפוך את עצמם למועילים ולטובים לכולם, ובזה נקדם את הבריאה לתיקונה הסופי, שבו כל רע הופך להיות רק טוב ומועיל.

שאלה: לא ברור לי מהי הפעולה הזאת, שאם אני רואה משהו מזיק כמו מלחמה, אני צריך לתקן את זה בתוכי? אני לא מבין את המושג הזה.

מלחמות כפי שאנחנו מבינים, מכירים ומרגישים ומתרחשות מולנו, הן כולן תוצאה מהרצונות שלנו. ברור לנו שברצונות האגואיסטיים שלנו אנחנו לא רוצים להיות מחוברים זה עם זה בצורה טובה, בהשלמה זה לזה. אומנם במערכת אדם הראשון כולנו פעלנו כל כך בהשלמה הדדית עד שהיינו כאיש אחד בלב אחד, אבל אחר כך הבורא הוסיף רצון לקבל לתוך המערכת הזאת של אדם הראשון ואנחנו כבר צריכים להגיע למערכת של אדם האחרון.

למצב שאנחנו קולטים, בולעים את האגו הזה שגדל בנו, אבל כפי שהבורא אומר “בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין”, את האור העליון, כדי שתשתמשו באור העליון כך שהוא יתקן אתכם ויביא אתכם שוב למערכת שבה אתם נמצאים בחיבור כאיש אחד בלב אחד, וזה יהיה גמר התיקון. אני נתתי לכם את יצר הרע ולכן אתם שונאים זה את זה ונכנסים לכל מיני מלחמות ובעיות ביניכם, אבל אתם גם קיבלתם ממני תורה תבלין. זאת אומרת, אתם יכולים להתגבר על היצר הרע הזה, בזה שאתם בודקים עד כמה הוא רע ופונים אלי, ואני מסדר לכם במקום יצר הרע הזה את יצר הטוב. ואז אתם מגיעים לחיבור ביניכם ולמערכת הגדולה, השלמה ובזה משיגים את כל המציאות בצורה שלמה ונוחה, יפה וטובה.

זה בעצם התהליך שאנחנו צריכים להבין, להרגיש ולהכיר. בכך שקיבלנו מלכתחילה מערכת שבורה ובסופו של דבר על ידי התיקונים, על ידי הדרישות שלנו לבורא, אנחנו מקבלים את המאור המחזיר למוטב, את כוח הטוב שעוזר לנו להתחבר, אז יש לנו בסוף הדרך גם הבנה לגבי מה שרע בתחילת הבריאה ומה שטוב בסוף הבריאה, וכך אנחנו יכולים להשוות ביניהם, ולהבין ולחיות גם בשכל וגם ברגש בשני המצבים האלו, ובזה משיגים את הבורא ומגיעים לדרגתו. זו הדרך והמצב שאליו אנחנו צריכים להגיע.

ולכן אנחנו לא מוחקים שום דבר רע שהיה, לא שוכחים אותו, אלא כל הדברים האלה צריכים לעמוד בתוכנו ואנחנו רק צריכים להיות בהשוואת הצורה ביניהם. כל המצבים הרעים נמצאים כתשתית של העבודה שלנו, כעביות המדרגה, וכל ההישגים שלנו, ההשתדלות שלנו להתעלות מעל הרע לטוב, הם כחלק העליון של הפרצוף שאנחנו בונים. וכך אנחנו מעמידים את הפרצוף הכללי שנקרא נשמה, ולא כנשמת אדם הראשון שהבורא ברא בצורה קטנה, אלא על ידי כוח האגו שלנו שאנחנו מוסיפים לאותו הפרצוף, אנחנו מגיעים בתוך הפרצוף הזה לידיעה ולהרגשה של הבורא עצמו כולו. וזה התשלום, זה השכר של כל העבודה והיגיעה שלנו, שמגיעים לזה שהבורא נמצא בתוכנו ואנחנו נמצאים עימו בדבקות השלמה.

שאלה: בעל הסולם כותב שהכול נמצא בהתפתחות הדרגתית, מצד שני אנחנו צריכים להביא את הפרט לתיקונו. מה צריכה להיות מידת ההתערבות שלנו בהתפתחות האדם?

אנחנו צריכים לנהל את התפתחות האדם. זאת אומרת, בכל רגע ורגע שהבורא מוסיף את הרע שבנו בכל מיני אופנים בין כולנו ובכללות, אנחנו צריכים להיות ערים לכך וכל פעם להתנפל על הרע הזה שבינינו ולהשתדל מיד להפוך אותו לטוב. אנחנו ממש צריכים להתייחס לגילוי הרע כמו טורפים, שזה האוכל שלנו, שאנחנו דווקא צריכים אותו כדי להפוך אותו לטוב. כי אי אפשר להגיע לטוב אלא רק על ידי כך שאנחנו הופכים את הרע ומביאים אותו לטוב.

אין טוב מלכתחילה, אלא אותו רע שאנחנו משייכים, מקרבים וקושרים אותו לבורא. הבורא אומר “בראתי יצר הרע”, אז אנחנו מחזירים אליו את הרע ואומרים בתפילה שלנו, “תעשה ממנו טוב”, כי חוץ מתפילה אין לנו מה לעשות, ואז הוא הופך את הרע לטוב. והפעולה הזאת, שאנחנו דורשים ממנו להפוך את הרע שהוא ברא לטוב נקראת “נצחוני בניי”.

תלמיד: בדור שלנו התיקון ההכרתי של יצר הרע שבאדם הוא לכל בני האדם?

כן, לכולם, אנחנו נמצאים כבר בדור האחרון. מי שמתעורר בו עניין, נטייה, אפילו במקצת, לראות את העולם מתוקן, הוא ממש מוזמן לזה. וחוץ מזה אנחנו צריכים לפרסם את העניין הזה, כך שאפילו אלה שלא מגלים בעצמם נטייה לתיקון, בצורה מלאכותית הם יכולים לגלות וללמוד כמו שאנחנו דואגים ללמד את כל הדור שלנו קרוא וכתוב וכן הלאה, ולהיות במשהו בדרגת אדם.

שאלה: מדוע אנחנו לא פועלים לקבל כל דבר בפני עצמו, ולאו דווקא בהקשר לטוב או רע ובניסיון להופכו לטוב?

אנחנו לא יכולים להתנפל על הכול אלא אחד אחד. אנחנו עוד לא מקושרים בעבודה שלנו כל כך שנוכל לראות את התהליך ואת המטרה יחד, לכן כך זה קורה. מה שמתגלה, אותו משתדלים לתקן.

שאלה: אני לא יכול להשתחרר מההרגשה שמחשבת הבריאה היא מערכת בה המטרה מקדשת את האמצעים, האם זה נכון?

המטרה מקדשת את האמצעים, זה נכון אבל מתוך זה שאני יודע שכל האמצעים המתעוררים בי, כל היצרים הרעים, הופכים מאמצעים למטרה. על ידי התיקון שלהם, אני הופך אותם לנקודות האחיזה, נקודות הדבקות בינינו ובבורא, לכן כאן גם המטרה וגם האמצעים, הסיבות והתוצאות, מתחברים בסופו של דבר לאחד.

תלמיד: מכיוון שברור שלא הגוף החלבוני בו אנחנו חיים היום משיג את המטרה, האם אפשר להגיד שמחשבת הבריאה לא מתחשבת בגוף החלבוני הזה, ומה שהוא עובר זה מעין חלק מתהליך האמור להביא בסופו של דבר לקיום מחשבת הבריאה?

כן, ודאי שהגוף החלבוני שלנו לא זוכה לתיקונים, לגמר התיקון, לקבלת התגמול, אבל הוא בכל זאת משתתף איתנו מתוך הרצונות המתבארים לנו דרך הגוף הפיזיולוגי שלנו, בכל זאת הם גם שייכים לרצונות לקבל ולכן גם להם יש תיקון ותשלום.

תלמיד: אנחנו רואים שהגופים מושמדים וסובלים בכל מיני דרכים, האם זה בעצם חלק מהתהליך?

כן, ודאי, זה חלק מהתהליך. כמה פעמים נתתי לכם דוגמאות מהפריחות בעור ועוד דברים מהם סבלתי, ורב”ש שהיה ממש ליד המיטה עליה שכבתי ולא יכולתי לזוז, אמר, “הכול לטובתך. אתה לא יודע כמה אתה מרוויח מזה.” זאת אומרת גם הסבל העובר על אנשים בצורה גופנית, נחשב לסוג של תיקון.

תלמיד: איזה כלים יש להתגבר על החרדה העמוקה כשמגיעים להכרה הזאת? כי בעצם הגוף שלך והחיים שלך לא נחשבים?

לא. הכול מובא בחשבון, אין דבר כזה שמשהו לא נובע ממערכת אדם הראשון ואין לו מקום בסוף הבריאה. אי אפשר להגיד שהדברים האלה לא מובאים בחשבון. אבל אנחנו רוצים לעלות לחשבונות אחרים, היכן שנמצאת דרגת האדם, היכן שנמצא היחס שלנו למה שקורה לנו. זה מה שאנחנו רוצים שיקבע את ההתפתחות שלנו. אני רוצה להיות בשינוי שלי לכיוון הבורא, בהשפעה ובדבקות בו למרות כל ההפרעות בדרך.

תלמיד: אדם המרגיש את הדבר הזה לגבי החיים שלו כרגע, מאיפה הוא יקבל את הכוח להתמודד עם ההרגשה הזאת?

מהבורא, דרך החברה.

שאלה: האם הכרחי להגיע לחוסר אונים, לפני הפנייה לבורא שיתקן את הרע לטוב?

אני בטוח שאני יכול תמיד לפנות לבורא, אבל אני צריך לבדוק עם מה אני פונה אליו, שהפנייה שלי תהיה מוצדקת, נכונה, אמיתית ככול האפשר ואז לא אפנה אליו בפניות סרק שאינן אמיתית וללא סיבה אמיתית. אנחנו צריכים לבדוק על מה אנחנו בוכים. שהבכי יהיה כתוצאה מחוסר כוחות לתקן את עצמנו.

שאלה: איך אני יכול “לטרוף”, כמו שאמרת, את המצבים הרעים שאני רואה בעולם, בעשירייה שלי, בכל מקום?

רק על ידי העשירייה. כולנו מדברים על הרע המתגלה ועל כך שחייבים לסלק, להפוך אותו לטוב, חבל לנו להפסיד את הרע הזה בלי להפוך אותו לטוב ולכן כולנו מכוונים את עצמנו אליו ומשתדלים להיות יחד. אם לפחות נשים לב אליו במקצת, אבל יחד כמה חברים, אז בטוח שנתקן אותו. כי הרע הזה כבר ביצע את התפקיד שלו, הוא חיבר בינינו, ולכן קל לנו לתקנו ולהפכו לטוב.

תלמיד: האם הרע נעלם, מה משתנה במציאות?

הוא הופך להיות טוב כי ביצע את התפקיד שלו בכך שהתחברנו.

תלמיד: מה זאת אומרת “הוא הופך להיות טוב”? הוא משתנה או שאני משתנה?

אם הוא גרם לחיבור בינינו, אז אנחנו יכולים לראות במקומו טוב ולא רע.

תלמיד: האם אני מודד את הרע לפי זה שגרם לי להתחבר?

אני לא רוצה להוסיף מילים, תחזור על מה שאמרתי לך. אין רע, השאלה היא איך אנחנו משתמשים בו. אם הרע גורם לכך שנתחבר, אז הוא לא רע, הוא טוב.

שאלה: אם לאדם יש צורת עבודה כוחנית, והוא חוזר עליה כל הזמן באותה צורה, ויוצר בעיות. האם זה גם תיקון?

אנחנו צריכים לבנות סביב כל אדם ואדם סביבה שתקדם אותו. פשוט מאוד. כך אנחנו עובדים יחד על כל בעיה ובעיה, אין בעיה פרטית, כי אנחנו כולנו מלכתחילה עשירייה וחייבים להגיע למטרה רק בצורת עשירייה. אין כאן שום יכולת לברוח מהפתרון המשותף ולכן אנחנו צריכים לדבר יותר על הבעיות שיש לנו, להזכיר אותן, לחשוב ולהתפלל עליהן יחד, העיקר יחד. אם אנחנו רואים בעיה כלשהי בעשירייה, בינינו, אפילו בצורה פרטית אצל מישהו, אם מתפללים עליה יחד, בכך אנחנו פותרים אותה. כי היא מלכתחילה מתגלה כדי שנתחבר בינינו סביבה, סביב הבעיה, ונפנה לבורא שיתקן אותה. זו כל השיטה.

הבורא אומר “בראתי יצר רע”, אנחנו צריכים לקחת את כל הגילויים של היצר הרע ולהביא אותם אליו. על ידי גילוי יצר הרע אנחנו מתחברים סביב הבורא, כך זה עובד, ולא לעשות מזה כל מיני פילוסופיות וללכת לכל מיני כיוונים שונים. סביב הרע שמתגלה אנחנו צריכים דווקא יחד להתחבר ולפנות לבורא. זו כל העבודה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לנהל את ההתפתחות שלנו, האם חלק מהניהול שלה הוא בזה שאנחנו בתוך עשירייה, וכל פעם מגלים כמה אנחנו באמת הפוכים ומבקשים כל הזמן מהבורא שיתקן אותנו בקשר בינינו, עד שנגיע כאחד?

“כאיש אחד בלב אחד”.

קריין: אנחנו בכותרת חולשתם של “מתקני עולם”.

חולשתם של “מתקני עולם”

“ומכאן המפתח להבנת החולשה של מתקני עולם שקמו בדורותיהם, – כי הם ראו את האדם בדמות מכונה שאינה פועלת כראוי, וצריכה תיקון. דהיינו, להסיר ממנה את החלקים המקולקלים, ולהחליפם באחרים מתוקנים.” היום בכלל רוצים ליצור איזה אדם מכאני, או יצור ביולוגי חדש שיהיה לו מוח הכולל את כל העולם ואת כול הכוחות האדירים שבידיים ובכלל בכל הקצוות וכן הלאה. הבעיה שלנו שאנחנו לא מתייחסים לאדם, אותו אנחנו מכירים, כל אחד ואחד, כמוך כמוני, כאדם מושלם שיש לו הכול, וכל החלקים שלו צריכים לפעול בצורה אידיאלית, ללא מחלות, ללא בעיות, ללא חוסר חיבור בין החלקים, שהוא הסיבה לכל המחלות. אין כלום, צריך רק דבר אחד, להתייחס נכון, לתקן את היחס שלנו לעצמנו ובזה נגיע לאדם שיהיה ב-100% בריא ובתפקוד הנכון שלו.

“כי כן כל מגמתם של מתקני עולם הללו לבער כל רע וכל מזיק שבמין האדם” מה שנראה להם זה רע ומזיק “- – – ואמת היא, שלולא הבורא ית’ עמד לנגדם, ודאי שהיו כבר מספיקים מזמן לנפות את האדם כבכברה, ולהותיר בו רק טוב ומועיל בלבד.” לפי דעתם. מה היה נשאר מהאדם, אני לא יודע. לכן אנחנו לא צריכים להתעסק בבניית כל מיני חלקים מלאכותיים באדם, אני לא אומר שזה לא טוב מלכתחילה, אנחנו יכולים להשלים פה ושם את החלקים הפגומים היוצאים מתפקודם בגוף שלנו, אבל בעצם המטרה שלנו צריכה להיות בהתפתחות כזאת שאנחנו לא מעוררים קלקולים כאלה בגוף האדם, בכלל בכל אדם, גם בסביבה, בחברה האנושית, גם בעולם הגדול, כי כל זה הוא תוצאה מכך שאנחנו לא יכולים לתקן את התכונות שלנו.

שאלה: הרע הזה שאנחנו רואים בעולם, האם הוא שייך לטבע של הבורא, או שזה חלק שהוא הרחיק מעצמו וגם אנחנו צריכים לגלות ולהרחיק מעצמנו בשביל לבחור רק בו שהוא הטוב המוחלט?

הרע שמתגלה מתגלה בכוונה, ולפי תכנית הבריאה הוא חייב להתגלות בכל אחד, בכל העיגולים שלנו ובכולם יחד, כי בלי הכרת הרע, בלי גילוי הרע לא נדע איך מגיעים לטוב. אי אפשר לגלות את הבורא אם לא נגלה צורה, דמות הפוכה ממנו, שזה נקרא “בראתי יצר הרע”. הבורא בעצמו ברא משהו שהוא הפוך ממנו, ואנחנו על ידי דבר והיפוכו מבררים מה נכון ומה לא נכון ועד כמה, ובכלל את התפיסה שיש לנו בזה. אם לא היה משהו הפוך מהבורא, אז לא היינו משיגים את הבורא, כי אנחנו כנבראים יכולים להשיג רק דבר מהיפוכו, לכן זו הדרך.

צריכים לחשוב, להיות בסבלנות, אבל זו דרכנו הנבראים, אי אפשר אחרת לגלות.

שאלה: המקובלים אומרים שעלינו להתייחס למתרחש באופן ריאלי, לא לשבת על איזשהו ענן, אלא אם חלית, אז לך לרופא, הבא להורגך – השכם להורגו. ואילו כאן הוא אומר לא לעסוק בתיקון העולם, לכן אני רואה פה סתירה.

שם מדובר על התיקון שיש לפנייך. בדרגות דומם, צומח, חי, אתה חייב להיכנס למצב ולתקנו. אבל בדרגות האדם אתה צריך לתקן את הדרגות האלה על ידי זה שאתה מתייחס לזה כאדם. אנחנו לא מוחקים את הרפואה חס ושלום כמו שיש בכל מיני שיטות, אנחנו אומרים “ניתן לרופא רשות לרפאות”, צריכים לתקן את כל מה שאפשר, אבל בסופו של דבר התיקון הוא לא בזה אלא בדרגות יותר גבוהות, היכן שחסרה ההתאמה שלנו לבורא.

תלמיד: אלו כביכול שני תהליכים שמתקיימים במקביל, תהליך אחד הוא זה שכאן והאחר הוא תיקון רוחני.

זה לא קורה במקביל. אלא במקומות שבהם אנחנו פועלים בדרגות דומם, צומח, חי, שם אנחנו צריכים לתקן כמו שמתקנים בעולם שלנו, משתמשים בשכל וברגש שלנו ועושים. לכן אנחנו משתמשים ברפואה, במדע, בכל הדברים האלה. אבל בדרגות שאנחנו לא מסוגלים להגיע אליהן ששייכות לעולם הפנימי של האדם, לנשמה שלו, שם אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר. לכן אנחנו חייבים לא להתערב בזה בצורה גשמית אלא רק בצורה כמו שחכמת הקבלה מלמדת אותנו.

תלמיד: לאיזה דברים אתה מתכוון?

כל מה ששייך לרוח האדם, ליחס האדם לחיים, ליחס האדם לבריות, כמו פילוסופיה, פסיכולוגיה, כל זה לא שייך לנו בצורה ישירה כי אין לנו כוחות לזה. אלא אנחנו צריכים להתקרב זה אל זה כמו שחכמת הקבלה מסבירה וכך נתקן את הדברים.

תלמיד: הקבלה לא נותנת הבטחות לאדם, שאם תלמד ברוחניות, אז לא יהיו לך שום בעיות בגשמיות.

ודאי שלא. אחד לא שייך לאחר, כלומר שבכל דבר ודבר, בכל מקום ומקום יכול להיות שיהיו לך בעיות גם כאלו וגם כאלו. כל הבעיות נובעות מהשבירה של הנשמה שלך עם כל יתר הנשמות ולכן זה מתגלה לך לפי המדרגות. לכן יש מקובלים גדולים שגם סבלו מכל מיני דברים.

תלמיד: החולשה הזאת של מתקני העולם, שהוא מבקר אותם כאן, למה הוא מתכוון?

מתקני העולם הם אלה שרוצים לתקן את העולם בכלים שלהם. בדרגות דומם, צומח, חי, בעולם שלנו, איפה שאנחנו שולטים, אנחנו צריכים לתקן את הדברים האלה עם מה שיש לנו בידיים ולא לסמוך על הבורא. זה דבר אחד. במצבים שאנחנו לא נמצאים בהם, אנחנו חייבים לתקן את הדברים בצורה רוחנית.

יש לנו ארבע דרגות, דומם, צומח, חי, מדבר. בדומם, בצומח ובחי אנחנו נמצאים בגופים שלנו, ביחסים שבינינו, בעולם הזה, וכאן אנחנו צריכים לסדר את הדברים האלה במה שניתן לנו, בידיים שלנו. אבל בדברים שבין בני אדם, בדרגת המדבר, שם אנחנו יכולים לתקן את עצמנו רק על ידי זה שמקבלים את המלצת המקובלים, את שיטת התיקון, את שיטת החיבור, שבה נתקן את הקשר בינינו. אין לך תרופה אחרת.

שאלה: אם אסור למחוק מה שמזיק בעולם, אז למה הבורא נתן כזה רצון למתקני עולם? הרי זה לא מתוך רצונם.

וודאי שרצונות שמתעוררים בבני אדם הם כולם מגיעים מהשבירה, מהבורא, מלמעלה. אבל אלו רצונות שכל אדם צריך לעבור אותם, צריך להרגיש אותם, להתעלות מעליהם, או לבצע אותם – בזה הוא כבר בונה את הבחירה שלו, את היחס שלו לבריאה, וכך הוא בונה את עצמו כאדם ולאט לאט מתקדם להשגת הבורא.

תלמיד: האם אפשר להגיד שזו הדרך שיש לבורא לתקן את מתקני עולם?

לבורא אין דרך לתקן את מתקני העולם, לבורא יש רק עצות איך מתקני העולם האלה יבינו במה הם יכולים לתקן את עצמם ובמה לא. קודם כל את העולם לא צריכים לתקן, אלא תיקון העולם הוא בתיקון האדם. ובתיקון האדם הם יכולים לעשות רק כך שלא כופים על האחרים, לא לוחצים, לא מכופפים את האחרים, אלא רק משתדלים להתקרב לכולם ויחד ביחסים יפים להגיע להתאמה לבורא.

שאלה: אם יש ברצונות של אדם משהו לא מתוקן כמו מין, משפחה, עבודה, והאדם לא משיג את הדברים האלה במידה. זה הרי לא שדה עבודה ופעולה של חכמת הקבלה, והקבלה לא נותנת פתרון לשאלות האלה. אם כן מי עוסק בפתרון הבעיות האלה אם לא פסיכולוגיה? זה הרי פסיכו וזה קשור לחיה שלנו, לבהמה.

אם אדם פועל בתוך הקבוצה להתקרב לחברים ויחד איתם לבורא, זה מקרין על כל התכונות שלו והוא משתנה. אולי הוא יכול להגיד, שהוא לא מסכים עם כך שזה משתנה מעט מדי, והוא לא חושב שהוא צריך כל כך לאט להתקרב להיות אדם טוב ולעזוב את התכונות הרעות שלו, אבל הוא צריך להסכים שכך זה נכון.

העיקר בשבילנו זה לשים דגש על כל מה שיש לנו בחיבור בינינו בחברה. יש לנו הרבה בעיות בעולם הזה עם המשפחה, עם העבודה, עם כל מיני דברים. אבל חוץ מהדברים הכרחיים שאנחנו צריכים לעשות, כל היתר צריך להיות בחברה, בעשירייה, בהפצה. ואם אני משקיע את עצמי בזה, בטוח שאני מתקדם נכון, ואז כל יתר הבעיות על ידם גם יתוקנו.

תראו את האדם כך מחלק את החיים שלו. מה שאני חייב לעבודה כדי להרוויח, מה שאני חייב לדאוג למשפחה שלי כדי שתתקיים, וכל השאר זה העשירייה שלי. אין יותר. וכך אני אתקדם נכון.

שאלה: לא ברור לי, בשביל מה לעשות משהו אם האדם לא מצליח בדברים האלה. הרי לך לא היו בעיות כאלה, לך היה חינוך נורמלי, למדת טוב, היה לך עסק, היתה לך משפחה, ילדים.

אתה חושב שהכול היה ללא בעיות? איפה ראית בכלל אדם שגדל ללא בעיות? אלא כך אתה רואה מבחוץ. אבל אני אומר לך, שאם אדם נכנס עכשיו נגיד למערכת שלנו, אז שיבדוק את עצמו כמוך, איך הוא מסדר ומחלק את החיים שלו לדברים הכרחיים, שהם משפחה, עבודה, הבריאות שלו, ודברים אחרים נוספים.

מה הוא עושה עם זה שיש לו עבודה, משפחה, בריאות, איפה אז הוא משקיע את עצמו? חכמת הקבלה מסבירה לנו, שאין לו אלא להשקיע את עצמו בעשירייה שלו וגם בעשירייה של הכלי העולמי, בהפצה. תנסה כך לבנות את החיים שלך ותראה שהכול יסתדר.

שאלה: ניתן לרופא רשות לרפא. ולנו לומדי הקבלה, איזה רשות ניתנת לנו מהבורא ביחס לעולם?

ניתנה רשות להגיע למצב שהוא שואל, בשביל מה קיימים? למה? ושיפתח לעצמו את שיטת התיקון, כי זו התרופה לכל האנושות. כמו שרופא ותרופה כלפי האדם, כך חכמת הקבלה מסבירה, שהקשר בינינו הוא תרופה לכל האנושות כולה.

שאלה: תוכל להסביר בבקשה, מה הטענה של בעל הסולם נגד “מתקני העולם”?

הם לא רוצים לשמוע מה שהתורה נותנת לנו, ואומרת לנו לא לבזבז כוחות ולנסות בעצמנו לתקן את העולם. אלא אנחנו צריכים להגיע לתיקון העולם דרך הכוחות העליונים, כוחות הטבע ולא בעצמנו. כי לפי הניסיון אנחנו כבר רואים עד כמה אנחנו רק מקלקלים.

תלמיד: למה אנחנו קוראים תיקון העולם?

תיקון העולם הוא בתיקון האדם. בזה שבסופו של דבר האדם ידע, איך הוא צריך להתנהג בעולם לסביבה שלו, לדומם, לצומח, לחי ולמדבר.

תלמיד: האנושות במשך אלפי שנים מנסה לשפר את מצבה. לדוגמא, למצוא תרופה למחלות שהתגלו. והקבלה אומרת שלא צריך להתעסק בזה, צריך לעסוק בחיבור ואז המחלות ייעלמו?

כתוב “ניתן לרופא רשות לרפאות”. זאת אומרת אנחנו חייבים לחשוב על ריפוי המחלות, כי מדובר על גוף האדם, וזה שייך לדומם, צומח וחי, הגוף שלנו זה דרגת חי. יותר מזה אנחנו לא יכולים לרפא ולא יכולים לעשות כלום. אנחנו יכולים רק לתת לאנשים שסובלים מכל מיני בעיות פסיכוסומאטיות תרופות הרגעה – סמים בסופו של דבר.

ואז חכמת הקבלה אומרת, זה בסדר, גם זה אפשרי בינתיים, כי אין ברירה, צריכים איכשהו להרגיע את האנשים במה שאפשר, אם אין תרופה.

אבל כשזה כבר שייך לדרגת האדם שסובל, אז אתה צריך למצוא כנגד זה תרופה אחרת. ותרופה אחרת זה לא בדרגת האדם, זה לא בצורה ביולוגית, פיזיולוגית שלו, זו לא בעיה של חוסר איזון בחומרים, שאולי אתה אפילו יכול לזהות, אבל לא זאת הסיבה – ואתה מרפא את התוצאה ולא את הסיבה.

לכן אנחנו צריכים להגיע לסיבה לכל הבעיות של האדם ואז אתה מגיע לכך, שהעיקרון של מרכז הטבע, זה היצר הרע, ואם אנחנו מטפלים בו, אז אנחנו מטפלים בכל התוצאות ממנו. הרצון שלנו האגואיסטי, הוא הסיבה לכל תופעות המחלות שיש לנו.

תלמיד: אז בכל העניינים של דומם, צומח וחי צריך להמשיך לטפל כמו שמטפלים בדומם, צומח וחי. אבל בדברים האנושיים כמו רגשות, שמחה, דיכאון, בכל אלה צריך לטפל ברמת האדם? זה נכון להגיד כך?

בסופו של דבר כן. ומה שאנחנו עושים מחוסר ברירה, אנחנו מדכאים אותם.

שאלה: האם אני צריך להסתיר מהחברים שלי את בעיות הבריאות שלי, הבעיות הגשמיות, או שהם צריכים לדעת עליהן. איך אני צריך להשתמש בזה לשם החיבור בינינו?

את זה אתם צריכים לקבוע ביניכם בקבוצה. בכל קבוצה זה יכול להיות לפי החלטת הקבוצה וזה גם ניתן לשינוי. היה כך ועכשיו זה כך. בדרך כלל אנחנו פחות או יותר מכירים בקבוצות מה קורה עם כל חבר וזה טוב שאנחנו יודעים, כי כך יכולים לעזור כמה שאפשר.

שאלה: האם אפשר שמתקני העולם רוצים למחוק את האגו, ומטרת הבריאה זה לא למחוק, אלא להתעלות מעל האגו?

אי אפשר ככה לחלק אותם. לא רק זה.

שאלה: נתת דוגמה שהרב”ש אמר על הפריחה בעור שסבלת ממנה, שזה רווח. למה סבל הוא רווח, מה מרוויחים?

האדם מתחיל לגלות בזה עד כמה הוא חלש ולא יכול לעשות שום דבר עם עצמו. וזה מכניע אותו. ואז הוא מרכין ראשו נגד מה שקורה לו וזה עוזר לו להיות קצת יותר בהכנעה מול הכוח העליון.

שאלה: מתייחסים בגנאי למתקני עולם ואני גם שומע שחשוב להשתמש בצורה מאוזנת במשאבי הטבע, שזה מה שמתקני העולם מציעים. אז שאלתי, אם אפשר להגיד שהפעולות שלהם הם בסדר, אבל זה לא מביא לתיקון, וצריך להתייחס לזה בצורה אחרת?

אני לא נכנס בכלל לדון על מישהו אחר. כי יש להם מהיום למחר כל רגע סיבובים חדשים ואני לא נותן להם את ההכשר שלי כך או כך. היחס לעולם צריך להיות כמו שחכמת הקבלה אומרת ולכן אם רוצים לדעת דבר, אז צריך לבדוק מה הם אומרים ומה חכמת הקבלה כנגד זה אומרת ולא בצורה כללית. זה לא פשוט.

אבל הכי טוב אם בכלל לא מתייחסים לכל זה, אלא מתקנים את עצמנו ומתקרבים לגמר תיקון. זה בטוח.

שאלה : אם ניקח אדם שיש לו בעיות בכל הרמות, מחלה פיזית ובעיות ביחסים הבינאישיים והוא רוצה לפתור אותן. איך יחליט מבין הבעיות, אילו מהן יפתרו על ידי הרפואה המוכרת ואילו באמצעות החיבור?

אם הוא יכול לתקן את הדברים שנופלים עליו דרך הקבוצה, בטוח שזה יהיה תיקון יותר כללי ונכון. יחד עם זאת, הוא חייב להשתמש בכל התיקונים הפרטיים, ברפואה ובכל דבר. אבל התיקון שהוא ישתדל לבצע בחיבור עם הקבוצה, זה תיקון כולל, כללי, שבטוח נותן הארה כללית טובה ונכונה על החיים שלו.

אני שמח שאתה שואל, אבל אין לי יותר מה לענות על זה. צריכים לדאוג גם לזה וגם לזה. אנחנו נעבור את כל המצבים הללו עכשיו יותר, ומתוך זה נלמד את החיים. “אין חכם כבעל ניסיון”.

תלמיד: התחלנו ללמוד את המאמר הזה ועל פי השאלות רואים שיש לנו הרבה בלבול, מה זה בכלל תיקון? באיזה דרגה הוא נעשה? זה משהו חיצוני? פנימי? זה בעשירייה? אין לנו את תכונת ההשפעה, ומתוך הרצון לקבל אנחנו מנסים להבין על מה כותב בעל הסולם. אז אולי אנחנו לומדים את המאמר הזה מוקדם מידי, ואולי צריך לעבור איזה תיקון, או שדווקא הבירור והבלבול הזה הוא טוב?

זה בדיוק, אנחנו מתקדמים נכון. אנחנו מתבלבלים ולא מבינים ולא יודעים עם מה לאכול את כל הדבר הזה, וכך אנחנו מגיעים להבנה יותר עמוקה במה שיש לפנינו ואיך להשתמש בזה. אתה צודק.

שאלה: האם יכול להיות שהבורא מראה רק את מה שאני יכול לתקן ולא מעבר לזה?

ודאי, ודאי שאת כל יתר המציאות, ואת כל יתר העולם אנחנו לא רואים. אנחנו רואים רק את מה שקצת לפנינו, את מה שאנחנו צריכים לעשות, ורק צעד קטן קדימה.

תלמיד: לפעמים אנחנו שומעים שאפשר לבקש מהבורא הכול, כל פרט קטן כמו ילד עקשן בחנות צעצועים. ועכשיו אמרת שצריך לפנות אליו אחר שבדקת וראית שאתה לא מסוגל לתקן את זה בכוחות עצמך. איך נעשה את הבדיקה הזאת בכלל, ומה ההבדל בין לפנות אליו מלכתחילה כבברת מחדל על הכול, או שקודם אני בודק?

אני לא יכול להגיד לך איזה כיוון כאן נכון. גם זה נכון, וגם זה נכון, אתה צריך לנסות לבד ויחד עם זה צריך הבין שכל דבר אתה עושה דרך הבורא, וצריך לגלות איפה אתה, ואיפה הוא, ועד כמה אתם ביחד. הכול תלוי בבעיה שנמצאת לפניך, אבל אם בכל מקום אתה מרגיש שאתה צריך להיות עימו בשותפות, זו הגישה נכונה, ויותר מזה אני לא יכול להגיד בצורה כללית.

תלמיד: על פי ההתבוננות בעבודה שלנו מגיעים מצבים כאלה בדיוק, שפעם אחת אני ממש מרגיש כמו ילד, כמו תינוק ואפשר לבקש על הכול. ויש מצבים אחרים שבהם התחושה הפנימית היא שלא עבדתי, ולא בררתי, ואיך אני אפנה אליו עכשיו. כלומר אלה מצבים נורמליים?

כל מה שאנחנו עוברים הוא נורמלי, מכל הדברים האלה אנחנו לומדים. אם לא תשאל, אם לא תיפול, ואם לא תתאכזב, איך יכולה להיות לך פנייה נכונה לבורא? בסופו של דבר כולנו עושים פעולות, ומתקדמים ממצב למצב בכל רגע כדי להגיע לצורך אמיתי לבורא. שיהיה לנו כלי נכון בעביות, בעוצמה, בגישה, בתשוקה כדי להתחבר עימו, אחרת אנחנו אבודים, לזה אנחנו מתקדמים. בדרך אנחנו בונים כל מיני תת מערכות קטנות שבסופו של דבר מביאות אותנו או למצב של מגע נצחי שלם, או “שטוב לי מותי מחיי”.

שאלה: מה עושים כאשר מגיעים למצב שאתה מבין שיש בפניך מצב שאתה יודע מה צריך לעשות, אתה מבין את מה אתה צריך לעשות אבל אתה מבין שהאגו שלך לא יתן לך, ואתה לא יכול לו? הייתי קורא לזה כמו לעמוד בעקדת יצחק ולא יכול לעשות את זה.

מצוין, כי עכשיו אתה מבין שרק הבורא יכול לעזור לך, זה הכול.

תלמיד: אבל אתה מגיע לשבר, כי אתה לא יכול לתפקד.

זה שבר בגלל שחשבת שאתה משיג, שאתה עושה. אבל אם אתה משיג שאתה מאוד רוצה ולא יכול, זה שבר טוב. אז אתה בא לבורא כמו ילד קטן שבא ובוכה לאבא או אימא שיעזרו לו כי הוא לא יכול. הוא בוכה ומגיע, אנחנו צריכים לעשות את אותו הדבר.

שאלה: לאחרונה אני מגיע לסיטואציה כזו שאני עושה את זה, אני ממש בוכה פיסית, אני כבר לא יכול, בורא תן, וזה לא קורה. מה עושים עם זה?

תבכה, אני לא צוחק, תבכה, תסתכל על הילדים, הם בוכים עד שהם מקבלים.

תלמיד: אבל בטח יש עוד משהו.

אין חוץ מזה, תבכה.

שאלה: כשאני רואה חברים שסובלים או אנשים סובלים, כמובן שאני עוזר ככל יכולתי, אבל יש הרי מגבלות, והם סובלים. אני מזדהה איתם, סובל יחד איתם, וכביכול מאשים בזה את הבורא. איך להצדיק את הבורא במקרים כאלה כשאנשים סובלים?

תנסה להצדיק את עצמך, כי הם סובלים בגלל שאתה לא מתפלל עבורם. אתה מבין את זה? אז מה זה בורא, הבורא לא אשם, הבורא הוא מקור כל הטוב לכולם, אלא אתה לא עוזר להוציא מהבורא אור שיאיר לאותם אנשים שסובלים. אתה אשם בזה כי אתה לא מתפלל לבורא ולא עוזר להוציא מהבורא את האור, שפע, טוב, בריאות, מזון וכל דבר. אתה לא עושה את זה, אז מה יוצא מזה שאתה מסתכל וכואב לך? אתה צריך להבין איפה אתה, ומה התפקיד שלך.

לאט לאט אנו נבין את התמונה הזאת, עד כמה אנחנו אחראיים על כל המציאות, ואנחנו אשמים כי אנחנו עושים דברים הפוכים לגמרי למה שאנו צריכים לעשות. אומרים שעכשיו תחסר תבואה למיליוני אנשים בעולם, אנחנו צריכים רק תפילה, אפילו לא כל כך צריכים לעשות דברים במציאות. רק תפילה, ופתאום תראה שהכול מתמלא, הכול נרגע, אין רע וכולם בריאים, הכול תלוי רק באור העליון, ואתה לא נותן לו להופיע בכל המציאות. לא רק אתה, גם אני ועוד הרבה אנשים,

תלמיד: אם אני מרגיש את הייסורים, אני מנסה לסייע איפה שזה הכרחי, אני מתפלל אבל בכל זאת אני רואה שהייסורים ממשיכים, כאילו איחרתי בתיקון הזה. איך אני יכול לסייע כדי שזה כבר יקרה? איך אתה יכול לעזור לי במצב הזה?

אתה צריך להתפלל שכל הצרות יעברו מהעולם, זו תפילה אחת, עבור האנושות. והתפילה השנייה היא שאתה תתחבר עם כל העשירייה בצורה כזאת שאתם תוכלו להיות מעבר של השפע מהבורא, לכל האנושות, לכל הנשמות. זה הכול.

שאלה: בקשר לתפילה, מה ההבדל בין בכי, לבין להתפלל רגיל, לבקש, או “ויאנחו בני ישראל”? יש כל כך הרבה סגנונות להביע את זה, מה ההבדלים ביניהם?

העיקר זה הבירור ברגש, לא בבכי עצמו כשאתה בוכה בדמעות. אמנם שגם בזה יש הרבה דברים. בזוהר כתוב על זה הרבה. אבל העניין הוא ברגש, עד כמה אני מברר את הרגשות שלי, ואז הם הופכים לתפילה, לחיסרון, להעלאת מ”ן לבורא, לחסרונות שכבר מזמינים ממנו מ”ד, על כל בני האדם, על כל האנושות.

תלמיד: אבל אנחנו מבינים שכמו שהרב”ש אומר שחיסרון אי אפשר לקנות בבית מרקחת, הדבר הכי חשוב זה החיסרון. מה זה החיסרון המלא, מה זה התפילה השלימה, מה צריך למסור מעצמנו כדי שהתפילה באמת תביע את החיסרון האמיתי?

לחשוב על התפילה, רק לחשוב. החיסרון בתפילה גדל על ידי המחשבה שאתה מחבר אליה.

שאלה: מדובר פה על האחריות מאוד גדולה, ואני לא כל כך יכול להכיל אותה כלפי האנושות. במעבר האור לאנושות יש עלינו אחריות מטורפת. מה לעשות עם זה? זה כאילו חוסם אותי.

אתה צריך לקחת את עצמך בידיים, ולראות איך אתה יכול להיות אותו צינור, שגם דרכך האור העליון, הבורא, יעבור לכל האנושות. או שאתה עוסק בהפצה, או בדברים אחרים, מה אתה עושה למען גילוי הבורא לנבראים. תחשוב.

תלמיד: אבל התפיסה שזה תלוי רק בי, זו תפיסה נכונה?

לא חשוב. יכולות להיות כאן אלף שאלות. תחשוב איך אתה יכול לקרב את האנושות לבורא.

שאלה: האם נכון להגיד שמתקני עולם זאת הנטייה לתקן את האדם בלי חכמת הקבלה? או שזה יותר רחב מזה.

את הנטייה לתקן את העולם יש בכל אחד ואחד מבני האדם, כולם רוצים לתקן את העולם, כולם חושבים שהם יכולים להיות המנהלים של התיקון. אבל העיקר שאנחנו נבין ש”מתקן עולם” זה הבורא, ושזה קורה אך ורק לפי הבקשות שלנו. ואם הבקשות שלנו מסודרות בצורה נכונה ובעוצמה נכונה, אז זה קורה. הבורא בעצמו לא הולך לתיקון אלא ההיפך, הוא מעלה את הרגישות שלנו לקלקולים עד שאנחנו מתחילים להבין שאין ברירה חייבים לתקן.

שאלה: למה התכוון בעל הסולם באומרו, שהבורא לא השלים את הבריאה שברא?

הבורא לא השלים את הבריאה בזה שלא הביא את הבריאה לגמר התיקון, אלא הוא עשה את כל ההכנות כדי שהנבראים שלו ישתדלו, שיהיה להם מקום להשתדל, לתת מאמץ, ובחיבור ביניהם להגיע לגמר התיקון. לכן כל התיקון הוא “ואהבת לרעך כמוך”, בחיבור בין כל הנבראים. כי הם בעצם שבורים ולא יכולים לחשוב ולהבין שום דבר נכון, הם בעצם חלקים מאותו מוח גדול אחד, ולכן זאת הבעיה.

הם צריכים להבין שקודם כל הם צריכים להתחבר, וככול שיתחברו בשכל המשותף, שהוא יהיה כבר השכל המתוקן, הם יוכלו להבין נכון יותר את תכנית הבריאה, מטרת הבריאה, ובעצמם יתקרבו לזה. אבל העיקר, שצריכים כל הזמן להבין שאנחנו מנוהלים על ידי הבורא, ואפילו מה שאנחנו אומרים עכשיו גם זה מנוהל על ידי הבורא, זה הרצון שלו שאנחנו נברר את הדברים האלה ונתקדם.

שאלה: הפעולות שחוזרות על עצמן בחיינו, האם זה נקרא תיקון?

ודאי שתיקון, אין דבר כזה שהן חוזרות סתם, אנחנו רק לא מבינים מה שקורה בהן אבל התנאים תמיד משתנים.

שאלה: הפסיכולוגיה שייכת לחי או למדבר?

לחי.

שאלה: אדם שמגיע לקבוצה כתוצאה מחוויה שלילית חזקה בעברו ואינו מסוגל לעבור תיקון בעשירייה, האם הוא צריך לפנות לרופא, פסיכוטרפיסט?

מה זה שייך לרופא, מה זה שייך לפסיכיאטר אם אדם לא יכול לעבור תיקונים בקבוצה, הוא חייב לעבוד על זה. זאת כבר התחנה האחרונה לתיקון הנשמה, ואז יחד עם הקבוצה הוא חייב להתקדם. יכול להיות שהוא מרגיש שהוא לא מסוגל להתקדם איתם, יכול להיות שיותר מתאימה לו עשירייה אחרת. אבל העשירייה צריכה להבין שאם היא זורקת את האדם ממנה, מעצמה, זה עוול גדול, והיא בזה בעצם מתרחקת מתיקונה. ומה קורה הלאה? יש כאן דבר והיפוכו, עוד נדבר על זה, זה לא לעכשיו.

שאלה: אם הכול מתברר בתפילה והבורא הוא מתקן העולם כמו ששמעתי אותך אומר, אז לנו בכלל אסור להיות מתקני עולם, אם כך למה בכלל להתעסק בהפצה?

אנחנו צריכים לעשות הכול כדי להביא לבורא את המצבים השבורים, והבורא יתקן, לבקש ממנו שיתקן. כמו ילד קטן שמגיע לאבא ומראה שלא הולך לו, או משהו נשבר והוא מתקן.

תלמיד: אז בוא נהיה מתקני עולם, ננסה לתקן, לא נצליח, ואז נבוא אליו ונגיד לו תתקן אותם.

זה לא שאני בעצמי מתקן.

תלמיד: אני לא מתקן, אני מנסה כמו הילד ולא מצליח, כי אני לא אצליח, ואז אני בא אליו ומבקש תתקן לי.

בסדר, רק אם תהיה חכם אז תשמע שמלכתחילה אתה לא יכול לתקן כלום, ולכן לא כדאי לנסות אפילו כי אתה שובר יותר, אז תביא כמו שזה לאבא.

תלמיד: אז מה להביא לו לפני שאני מנסה לשבור יותר?

שאתה לא יכול להתחבר עם האחרים, שם היא השבירה שלך.

שאלה: אנחנו צריכים ללכת בקו האמצעי, האם אנחנו צריכים להתייחס לרע כמו לטוב, ללכת, לצעוד בין שניהם באמצע?

אני לא רוצה להיכנס לפילוסופיות, תעשה מה שדיברנו עליו וזהו, בלי חכמות. אתה מגלה משהו כנגד מטרת הבריאה, תתפלל לבורא שיתקן, כל הזמן תהיה בתפילה.

קריין: עמ’ 459 בטור ב’ פסקה שלישית, מתחילה במילה “אלא”

“אלא, מתוך שהבורא ית’ שומר על כל הפרטים שבבריאה שלו בהקפדה יתרה, ואינו מרשה למישהו להשחית שום דבר שברשותו – אלא רק להחזירו ולהפכו למוטב בלבד, כדברינו לעיל, – לפיכך: כל המתקנים מהמין האמור – יתמו מהארץ, והמדות הרעות שבעולם – לא יתמו מהארץ. והם מתקיימים ומונים את מספר המדרגות של התפתחות המחויבים עוד לעבור עליהם – עד שיבואו לגמר בישולם.

אשר אז, אותם המדות הרעות בעצמן מתהפכות, ונעשות למדות טובות ומועילות, כמו שחשב עליהם הבורא ית’, מראש. בדומה לפרי היושב על ענפי העץ, ומחכה ומונה את הימים והחדשים המחויבים עוד לעבור עליו, עד שיגמר בישולו, שאז יתגלה טעמו ומתיקותו לכל אדם”.

זכו – אחישנה. לא זכו – בעיתה

“אמנם יש לדעת, שחוק ההתפתחות האמור, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע – לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכח ממשלת השמים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ. לעומת זה, שכל וממשלה נתן השי”ת באדם, והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן.

המתבאר, שיש כאן ב’ ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות האמורה:

אחת היא: “ממשלת השמים”, המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק – לטוב ומועיל. אלא שבא בעתו. כדרכו בכבדות ובאריכת הזמן.

ויש – “ממשלת הארץ”.

וכאשר “הדבר המתפתח” הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים ויסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות, מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה.

ולעומת זה, “ממשלת הארץ”, שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו.

כדברים האלה אמרו חכמינו ז”ל (סנהדרין צח:) על גמר גאולתם וגמר תיקונם של ישראל. וכך ביארו הכתוב: “אני ה’ בעתה אחישנה”. “זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה””.

גם כך וגם כך אנחנו מגיעים לסוף טוב, לגמר התיקון, רק שיש לנו כמה דרכים, דרך טובה או דרך רעה. או כמו שהוא מסביר לנו אחר כך דרך ארץ, שהיא באמצע בין טוב לרע, שאנחנו משתדלים, לא יכולים כן יכולים, וכל פעם בכל זאת פונים אחר כך לבורא שיסדר לנו את ההתקדמות.

שאלה: כתוב שהבורא דואג לכל הבריאה, אז איך אפשר להסביר את כל המלחמות שיש בעולם?

כי אנחנו לא מתערבים נכון במה שקורה בעולם, והכוחות הרעים הם יותר גדולים מהכוחות הטובים וזה מביא לסכסוכים בינינו. זה מביא לכך שהרצון לקבל האגואיסטי בבני האדם עולה מעל הכול ומסכסך בינינו. זה כל העניין, שאנחנו לא גורמים לאיזון בין הכוחות הטובים לרעים, ואפילו לזה שהכוחות הטובים מצליחים ומנצלים את הכוחות הרעים, זה הכול תלוי בנו. אנחנו נמצאים בהכרעת כף המאזניים לכאן או לכאן, אנחנו נמצאים באמצע, לאן המאזניים האלה נוטים לצד הטוב או לצד הרע, הכול תלוי בנו.

שאלה: מהי “דרך אחישנה”, והאם היא בכלל אפשרית?

דרך אחישנה, זה שאנחנו כל הזמן משתדלים להתחבר, כי זה המצב הסופי שבו כולנו נהיה מחוברים כאיש אחד בלב אחד, ואהבת לרעך כמוך, כולם חברים, כולם מבינים שנמצאים בערבות הדדית וחייבים להרגיש את עצמנו כסירה בים. ואם אנחנו בצורה כזאת מנהלים את עצמנו להגיע למצב הדבקות הבטוח הסופי, אז בזה אנחנו מתקדמים לתיקון שלנו בצורה הקצרה והבטוחה ביותר. וכל הזמן מחזיקים בבורא שיעזור לנו בכל פניה, גם להבין את המצב וגם לממש את התיקון שלו.

אין לנו כאן כל כך במה להתבלבל, פשוט לראות כל מצב ומצב עד כמה הוא פועל לקשר בינינו, עד כמה הוא מחייב אותנו ללחוץ את עצמנו לקשר, להתפלל לבורא, לדרוש ממנו, וכך בלחצים כאלו אנחנו מגיעים ככול האפשר יותר מהר לתיקון. תיקון, זה שאנחנו מתחברים למערכת אחת, שנרגיש שאנחנו שייכים למערכת אחת, לרשת אחת שהיא נקראת “אדם”, אף שאנחנו עוד לא מרגישים שהיא בכלל קיימת. וברשת הזאת נרגיש שככול שיותר חלקים מתחברים, וככול שהם יהיו יותר צמודים זה לזה, בזה נרגיש את הבורא שממלא את הרשת. נשמע את קול ה’, ונגלה אותו כדמות הכללית שלנו, זה נקרא שאנחנו עושים אותו. נתחיל להרגיש אותו דומם, צומח, חי, מדבר, בכל החושים שלנו, בחמישה חושים נתחיל להרגיש אותו, כי הוא ממלא אותנו.

שאלה: מה זה אומר דרך ארוכה או קצרה, כלפי מה זה נמדד, כי הרי בתפיסה שלנו יש רק אופציה אחת בכל רגע ורגע?

ודאי שאנחנו לא יכולים לקפוץ מעל הדרגות, מעל המדרגות והתיקונים, אבל אנחנו יכולים לעבור אותם מהר, ובמהירות שאנחנו עוברים אנחנו משנים את ההרגשה שלנו. ככול שאני נמצא פחות בכל מצב ומצב, אני מרגיש את המצבים שאני עובר בצורה יותר טובה. כי כל מצב ומצב הוא מצב אגואיסטי, ואז ככול שאני יותר ויותר מחבר אותו למטרה, לסוף המדרגה הזאת ולמדרגה הבאה, ולסוף המדרגה הזאת ולמדרגה הבאה, כך אני מרגיש בצורה יותר חיובית, המצבים הם יותר טובים.

תלמיד: כלפי הבורא כל הצעדים שלנו כבר ידועים מראש, גם כמות הצעדים וכל התיקונים שלנו נתונים במחשבתו מראש. אז האם טוב או רע, מהר או לאט, זה כלפי התפיסה שלנו?

נכון. שום דבר לא משתנה חוץ מאיך אנחנו עוברים את המדרגות. בטוח שנעבור את כל המדרגות, או על ידי מכות מאחור או על ידי אור הבורא שמושך אותנו קדימה. זה ההבדל, וגם הבדל בזמן, בסבל, שאנחנו סובלים בכל מדרגה ומדרגה כי לא רוצים להיפרד ממנה, או לא רוצים להימשך למדרגה הבאה, אבל בסופו של דבר זאת ההליכה.

שאלה: מהו סימן טוב שאנחנו תיקנו משהו מהסיבה, מהשורש שלו?

הטוב נשאר בנו, אנחנו עומדים עליו, ומקבלים במקומו את המדרגה הבאה המקולקלת. למשל הגעתי למדרגה 30 אז אני מקבל אחריו מדרגה מינוס 31 המקולקלת כדי להמשיך את התיקון. לכן נקרא “כל הגדול מחברו” שהגיע לתיקון, “יצרו גדול ממנו”, הוא מקבל רצון שבור יותר גדול וכך עולה במדרגות.

שאלה: אם אנחנו צריכים חיבור קבוע או זה בסדר שתהיה התפרצות או מצבים של חיבור פה ושם כדי לעשות תיקון?

משתדלים שיהיה לנו חיבור קבוע בעשירייה עם כל חברי העשירייה כמה שיותר צמוד.

שאלה: כשאנחנו עוברים מהטוב לרע אנחנו עושים את זה ברמה הפרטית, ברמה של העשירייה, בכל בני ברוך, ואיך אנחנו יכולים להטות את כף המאזניים שתהיה בדרך הטוב ולא ביצר הרע.

העיקר להחזיק כל הזמן בבורא, לכוון כל מצב לבורא.

שאלה: “חסד ואמת נפגשות. צדק ושלום נשקו”, מדוע הציב בעל הסולם שורות אלה בתחילת המאמר, איזו משמעות הוא רוצה להעביר לנו?

נגמור את המאמר ואז אולי נבין.

שאלה: אם לא צריכים למחוק שום דבר, זה אומר שאנחנו צריכים את “מתקני העולם”, לא?

לא. אנחנו צריכים להגיע לפתרון שכולל את כל הבעיות באמצע ומשלב אותן בצורה נכונה.

שאלה: איך ניתן לוודא שאנחנו שומרים את דרכנו ממתקני העולם?

אנחנו צריכים להיות בינינו יחד, וביחד הזה אנחנו מובטחים שהבורא איתנו ויעביר אותנו נכון ממצב למצב.

שאלה: איך שומרים מלהיות מתקן עולם בעבודתנו בעשירייה?

בזה שאנחנו חושבים על התיקון בינינו ולא על העולם החיצון ומה שקורה שם. העולם הוא גם מה שמתראה בתוכנו לפי התכונות שלנו, כמה שאנחנו משנים, מתקנים את התכונות שלנו כך אנחנו מתקדמים.

שאלה: השורש של כל הבעיות הוא פירוד, האם אנשים שהכי סובלים בעולם הזה זה בגלל שהם יותר מחוברים?

לא. זה תלוי בשורש הנשמה, בגורל של כל אחד ואחד, אנחנו לא יכולים לעשות כאלה חשבונות.

שאלה: יש לי בעיות שבינתיים הורסות את החיים בגשמיות כמו התמכרות לאוכל, ולמרות הדבקות בעשירייה ובהפצה עדיין אין לי שליטה על זה, זה גם פוגע בדרך. מה לעשות?

אני ממליץ לך יותר ללמוד. יותר להשקיע בלימודים. לפני שאת ניגשת לאוכל את חייבת רבע שעה ללמוד משהו מהלימוד שלנו, ורק אחר כך לגשת לאוכל. אם תרצי בכלל לאכול.

שאלה: בסופו של דבר הכאב הכי גדול הוא שלא באמת כואב לי מהכאב של האחר, האם זה נורמאלי לבקש מהבורא שיכאב לי כדי שהתפילה שלי אליו תהיה שלמה?

אני לא מבקש כאב, אני מבקש אהבה.

שאלה: אני חיה רק בשביל המטרה והעשירייה וכל החברים של בני ברוך, בשביל הפצה ושיעורים, מה עוד עליי לעשות?

רק לחיות בשביל זה, הכול נכון.

שאלה: אנו לומדים שרק מצבים רוחניים מתוארים בתורה ושום דבר לא כתוב על העולם החומרי. לא פעם אני שומעת מהחברות “הקם להורגך השכם להורגו”, האם זה לא אומר על הרמה הרוחנית, על הצורך לעצור את היצר הרע שהורג את קדושה? איך בכלל אפשר להבין מתי מדובר בהוראה רוחנית ומתי בהוראה שיש לממש גם בגשמיות?

אנחנו צריכים הכול לעשות מתוך התקדמות לאהבה, לחיבור, בואו נעשה יחד נטייה לחיבור ומתוך זה יהיה לנו ברור מה לעשות בגשמיות.

שאלה: במה שקורה עכשיו במלחמה באוקראינה, האם מדובר בתיקון של עם מסוים או בתיקון של המערכת?

מדובר בתיקון של כל הנשמות בעולם, כולנו קשורים לזה, זה דבר מאוד גורלי שעכשיו עובר, המלחמה הזאת בין רוסיה לאוקראינה, ובזה מתבררים הרבה דברים שכבר מאות שנים חיכו לזה. יהיה ברור לנו יותר מה האופי של הרוסים והאוקראינים, הטבע, האגו, היחס שביניהם, לכולם ולכל העולם, ובכלל כל האנושות עד כמה היא שקועה באגו וצריכה תיקון כללי גדול, ובעצם בזה שלא דואגים כולם לתיקון שלהם. לכן במקומות האלה כמו רוסיה – אוקראינה שם היה השורש של ההתנגשות הזאת, שם זה קרה, אבל בעצם כל העולם הוא כך.

(סוף השיעור)