MALCHUT: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Baal HaSulam. The Arvut (Mutual Guarantee)
שיעור בוקר 25.05.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר “כתבי בעל הסולם”, עמ’ 390, מאמר “הערבות”
mlt_o_rav_2022-05-25_lesson_bs-aravut_n1_p3_QV16CJie
בעל הסולם כתב את מאמר “הערבות” כהמשך ממאמר “מתן תורה”. הוא חשב לעשות מאמר אחד, וכרגיל שיהיו עוד כמה חלקים, כמה פרקים מחוברים לאותו מאמר. כי בכל זאת מאמר “מתן תורה” צריך להיות הראש לכל חכמת הקבלה, לכל המערכות, לכל הלימוד, כדי להסביר בשביל מה ניתנה התורה, השיטה שמביאה מאור לאדם ומעלה את האדם למעלה – תורה היא מהמילה אור עליון, המאור המחזיר למוטב – לכן הוא חשב לעשות מזה מאמר אחד. אבל אחר כך, אנחנו לא יכולים להגיד בדיוק מה הייתה כוונתו, הוא חילק זאת לשניים.
אני חושב, אבל זה אני חושב, שהסיבה שהוא חילק לשניים, כי למאמר “מתן תורה” הוא נותן כותרת “ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה”1, ולמאמר “הערבות” הוא נותן כותרת “כל ישראל ערבים זה לזה”2. ישראל הם אלו שמשתוקקים לבורא, ואם הם מתחברים בערבות ביניהם, אז הם מגיעים למטרה. כלומר יש מאמר אחד שמדבר על המטרה עצמה, “ואהבת לרעך כמוך”, והמטרה השנייה שעוזרת לזה, תומכת בזה, והן הולכות יחד, היא שכל ישראל, כל מי שמשתוקק חייב להיות בערבות זה עם זה. שניהם מדברים על האדם הבודד שמרגיש שהוא נפרד מאחרים, כלול בתוך האגו שלו, ושכל התיקון שלו הוא לפרוץ את קליפת האגו ולהתחבר לזולת, לאלו שנמצאים איתו יחד לכיוון השגת המטרה הרוחנית.
קריין: מאמר “הערבות” המשך ממאמר “מתן תורה”.
הערבות
(המשך ממאמר “מתן תורה”)
“שכל ישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כ”ז ע”ב; שבועות ל”ט ע”).”
“וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה.” כל אלו שמשתוקקים לבורא שנקראים ישר-אל, ישראל, חייבים להיות בערבות, בחיבור, בהדדיות, בתמיכה הדדית, בהתכללות הדדית, עד שממש לא מרגישים את עצמם, הם לא קיימים חוץ מהקשר ביניהם, שכל החיים הם רק בקשר, שכל השגת המטרה היא רק בקשר, שאם לא הקשר אז הם נעלמים, הם כבר לא בני אדם, הם חיות.
כי ההבדל בין דרגת חי לדרגת המדבר, ובעולם שלנו גם לא כל כך ברור מה זה, הוא רק במידת הערבות שנמצאת בין החיות ואז הם נקראים “בני אדם”, יותר נכון “ישראל”. זה רק כדי להדגיש עד כמה הערבות היא הגבול שחותך את כול המציאות לשתי רמות – יש דומם, צומח, חי, ומעל החי דרגת המדבר. דרגת המדבר היא כבר דומה לבורא, דרגת האדם הדומה לבורא, והדרגה הזאת יכולה לקום, להתקיים רק במידת הערבות שבה.
“כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב “ואהבת לרעך כמוך” בכל שיעורו, כפי המתבאר במאמר “מתן תורה”, אות ב’ וג’, עש”ה מלה במלה.
דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו.” אנחנו רואים כאן שבעצם דרישת הערבות היא התוצאה הישירה מ”ואהבת לרעך כמוך”, שזאת הייתה הדרישה במאמר “מתן תורה”.
“ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: “נעשה ונשמע”, הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת.”
התנאי “ואהבת לרעך כמוך” מחייב אותנו להגיע למצב שאנחנו ערבים שלמים, ב-100% ערבים זה לזה. כי “כמוך” הכוונה שבדיוק כמו את עצמך כך אתה צריך לאהוב את האחר, ואז אתה דואג לו בדיוק כמו שאתה דואג לעצמך, כאילו שאתה יוצא מהגוף שלך ונכנס לגוף שלו ודואג לו בדיוק כמו שהיית דואג לעצמך כשהיית בגופך. יוצא שהערבות היא תוספת אמצעי שעוזרת לנו לקיים את “ואהבת לרעך כמוך”.
שאלה: בקבוצות של מקובלים, נגיד אצל הרב”ש, האם חוק הערבות הורגש כך שאתה לא חושב על הצרכים האישיים שלך וכך גם כל חבר לא חושב?
לא, לדרגה כזאת לא הגענו אבל חשבנו על זה, שמענו על זה, היו כאלה שפחות והיו כאלה שיותר הבינו את הנחיצות בזה, אבל עד כמה היו מודעים לזה זה היה העניין של כל אחד.
תלמיד: האם הרגשת את זה מהרב”ש או שהכול היה פנימי?
לא, זה היה רק בתוך האדם, ומובן היה שככל שהאדם נמצא באגו יותר גדול, אז יש לו קושי יותר גדול להגיע לערבות ולהתעלות מעל עצמו. לי למשל זה היה קשה מאוד. אבל אין מה לעשות, הבורא נתן כאלו תנאים ואתה חייב לעבוד איתם וכך השתדלנו. כל אחד הבין שזו העבודה שלו והקבוצה מוכנה לתמוך בזה, לתת לזה גדר, מסגרת ותנאים חיצוניים, אבל העבודה היא עבודה אישית של האדם, עבודה פרטית שלו.
תלמיד: נניח שהגענו לדרגת הערבות בעשירייה או בקבוצה העולמית, האם משהו חיצוני ישתנה, נבחין בזה?
אנשים מבחוץ לא צריכים לראות שום דבר. עוד יותר מזה, עד גמר התיקון אנחנו כל הזמן עולים במדרגות, ובכל מדרגה יש שמאל וימין ויתגלו דברים בניגוד זה לזה וגם בחיבור זה עם זה, לכן המצבים האלה יהיו בזה אחר זה וכולם יהיו בשינויים גדולים.
אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה שמבינים שזה עובר על בני אדם, שאדם יכול פתאום לקפוץ לאגו גדול, או להגיע למצב שהוא מחבק את כולם או שונא את כולם, שיש כאלו מצבים. אומנם אחר כך זה מתאזן ולאט לאט אדם עובר את הדברים האלה בתוכו, בפנימיותו, אבל אלו הם החיים. לבנות אדם מתוך הבהמה זה לא פשוט, זו העבודה שלנו.
תלמיד: האם דרגת האדם זה היחס שלי לעשירייה או שזו דרגה כללית של העשירייה?
גם זה וגם זה.
קריין: אנחנו בשורה “משום”.
“משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות “ואהבת לרעך כמוך” בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו, כמבואר במאמר “מתן תורה”, אות ט”ז, עש”ה.
שמטעם זה, לא היו מוכנים כלל לקבל התורה, מזמן אברהם יצחק ויעקב. אלא עד שיצאו ממצרים, והיו לאומה שלימה בפני עצמם. כי אז נעשה המציאות, שכל אחד יהיה מובטח בכל צרכיו, בלי שום דאגה והרהור כלל. משא”כ בהיותם עוד מעורבים בין המצריים. ובהכרח, אשר חלק מסוים מצרכיהם, היה מסור בידי הנכרים הפראים הללו, המלאים אהבה עצמית.
ונמצא, שאותו שיעור, המסור בידי הנכרים, יהיה בלתי מובטח כלל לכל יחיד מישראל. כי חבריו לא יוכלו למלאות לו את המחסורים האלו, משום שאינם בידיהם. וכבר נתבאר, שכל עוד שהיחיד מוטרד במאומה בדאגותיו עצמו, אינו מוכשר כלל אפילו להתחיל בקיום המצוה של “ואהבת לרעך כמוך”.” אפשר להשיג את העבודה בערבות הדדית ולהגיע ל”ואהבת לרעך כמוך” אך ורק בתנאי שהאדם מתעלה מעל האגו שלו ונכלל בזולת.
שאלה: זה נשמע כמו איזה אוקסימורון, כי אם הם כבר לא דואגים לעצמם בכלל והם רק דואגים זה לזה, זה כבר המצב הרצוי שאליו צריכים להגיע. מה עוד יש לעשות עכשיו? בעל הסולם כותב שזה תנאי ובלעדיו אין התקדמות.
עכשיו צריכים להתכלל זה בזה, שכל אחד ירגיש את הרצון של החבר, ובזה שהוא נכלל עם הרצונות של כל החברים אז הוא נכלל עם הרצון של הבורא כי לבורא אין רצון. הוא מגלה שבכך שהוא ממלא את הרצונות של הזולת הרי הוא ממלא את הרצון של הבורא, “בתוך עמי אנוכי יושבת”. ביחס שלו לזולת הוא מגלה את היחס שלו לבורא בפועל, ובזה הוא מממש את תכלית הבריאה ואת מטרתה. אין יותר מאשר להגיע לאהבת הזולת ובמידה הזאת למלא בפועל את הזולת, כי כך הוא ממלא את הבורא.
שאלה: בעל הסולם כותב שהתנאי שמאפשר להתחיל בעבודה הנכונה הוא שנמצאים כבר בכזה מצב של ערבות, אבל זה לא יהיה אפשרי אלא אם כן כבר באמת רוצים את המצב הזה, משתוקקים אליו ומבקשים אותו.
מזמינים לאט לאט את האור המחזיר למוטב והוא בורא בנו, הוא מייצב בנו רצון כזה. צריכים להבין כמה אנחנו נמצאים כעת בצורה הפוכה לגמרי מכך, וכמה האנושות נמצאת בהתנגשויות, בשנאה הדדית ובחשבונות כאלה זה כלפי זה.
לעומת זאת, אם אנחנו רוצים להגיע לדרגת נצחיות וערבות, אז אין לנו ברירה, אפשר להגיע לזה רק דרך תיקון הכלי שלנו של האדם הכללי, של אדם הראשון בערבות הדדית. כך אנחנו בעצם ממלאים את הבורא, יכולים להחזיר לבורא, להיות עימו בקשר ולעלות בהתאם לדרגה שלו. אלו דברים מאוד לא פשוטים, וודאי מאוד רחוקים מאיתנו, אבל אנחנו כבר נכנסנו לשלב של “דור האחרון”, ודווקא בזמננו אנחנו יכולים להתחיל לקיים את תנאי הערבות.
שאלה: למה אם שש מאות אלף איש אוהבים אותי אז הם פוטרים אותי מאהבה עצמית?
אם אתה נכנס בין שש מאות אלף איש שאוהבים אותך אז הם משפיעים עליך, הם תופסים לך את כל הט’ ראשונות, ואז אתה בהכרח מתחיל לעבוד לפי מה שהם מאירים עליך, מקרינים אלייך את האהבה שלהם.
תלמיד: לפי איזה חוק זה עובד, למה זה לא מגדיל לי יותר את האגו?
כאור וככלי. אם אור גדול נכנס ומאיר על הכלי שנמצא בעל מנת לקבל, אז הכלי גדל ברצון לקבל שלו לקבל את האור.
תלמיד: בעל הסולם כותב שאם יש שש מאות אלף איש שהם אוהבים נאמנים אז ברור שאתה לא תחשוב על עצמך.
נכון, כי שש מאות אלף איש האלה הופכים להיות לט’ ראשונות שלך.
תלמיד: מה זה אומר?
זה אומר שאתה מקבל מהם את כל ההשפעה בחיים שלך. כאילו שנולדת בעולם שכולו מתוקן, בחברה שנותנת לך כל הזמן הרגשה של ערבות הדדית, ושאתה לא יכול להתנהג אחרת כי אתה לא מבין מה זה להתנהג אחרת.
תלמיד: למה זה מנטרל לי את האהבה העצמית?
כי אלו חוקים הפוכים, חוקים איך להשתמש נכון ברצון לקבל שלך, להעלות אותו מאהבה עצמית לאהבת הזולת. הם נותנים לך כל פעם את ההשפעות האלה ואתה לא יכול להתנהג אחרת. אני מבטיח לך שאם היית נכנס לחברה כזאת תוך זמן קצר ביותר כבר היית הופך להיות כמוהם, זוהי השפעת הסביבה על האדם.
תלמיד: אם הם אוהבים אותי אז אני גם מחויב לאהוב אותם?
כן, מחויב.
תלמיד: איזו פעולה אני צריך לעשות, איך לפתוח את עצמי להשפעה הזאת מצידי כלפיהם?
אם תמצא כזאת קבוצה הם ישפיעו עליך אפילו אם אתה לא רוצה. כך אנחנו צריכים לעשות בחברה שלנו, בהשפעה הדדית לחייב כל חבר שיש לו עוד רצונות מקולקלים, שגם הם יתוקנו.
תלמיד: איך אני מנטרל לחבר את האהבה העצמית שלו?
על ידי דוגמה.
תלמיד: איזה סוג של דוגמה, שאני אוהב אותו?
שאתה אוהב אותו, שאתה אוהב את האחרים, שאתה משתדל להתכלל מתכונות ההשפעה של הזולת.
תלמיד: מה יש באהבה שדווקא היא תיתן לו ולי כוח להידמות אליה, למה שהוא לא יקבל אותה וזהו?
תלוי איך אתה נותן אהבה. אם אתה מקרין את האהבה שלך מלב שהוא בהשפעה זה משהו אחד, ואם אתה מקרין אותה מתוך רצון לנצל אותו זה משהו אחר.
תלמיד: אדם שמקבל כזה יחס יכול גם לקבל אותו בצורה אגואיסטית. מה עושה את ההבדל?
זה כבר שייך ללבוש, באיזה לבוש מגיעה השפעה מאחד לאחר. לכן צריכה להיות כבר נטייה לנטרל את האגו, להלביש את ההשפעה בתוך האור חוזר, ברצון להשפיע שמגיע מעל הרצון לקבל בהשפעה בחזרה, ואז אתה כבר מתחיל לעבוד כמו בפרצוף, עם צמצום, מסך ואור חוזר.
שאלה: איזה סוג של אהבה או ערבות אנחנו צריכים לקיים בינינו?
לעזור זה לזה ככל האפשר, לעורר חשיבות להשפעה הדדית ולהתקרבות הדדית כדי שנרגיש שכולנו מחוברים יותר ממה שהיינו קודם. שכולנו רוצים להימשך ללב אחד ולחיות יחד כאחד, וכך כל אחד רוצה להבטיח לאחרים שכולנו דואגים לחיבור עד כדי כך שאנחנו רוצים לגלות בינינו את הבורא, את כוח ההשפעה הכללי. הבורא לא נמצא אלא אנחנו בונים אותו ביחסים האלה בינינו, כמו שכתוב “אתם עשיתם אותי”.
שאלה: אמרת שאנחנו כבר בתקופת הדור האחרון, שאנחנו כבר יכולים להיות בערבות.
בעל הסולם אמר.
תלמיד: רואים עוד ועוד בעולם שאנחנו צריכים להיות בערבות. איפה אנחנו יכולים להיות בערבות?
אנחנו יכולים לראות שאפילו במלחמה שמתקיימת עכשיו בין רוסיה לאוקראינה, הבורא מחייב את הצדדים להיות בערבות ביניהם. כל צד יכול להשתמש בנשק אטומי ובכל זאת הם מחזיקים את עצמם ועוד. לאט לאט מתגלים תכונות וחוקים חדשים במין האנושי שמטרתם לקבוע יחס חדש בין העמים, בין סוגי האגו שישנם באנושות.
תלמיד: אני רואה שהבורא לוחץ עלינו יותר ויותר להיות בערבות, אני לא רואה שהוא מראה לנו איך אפשר להיות בערבות.
הוא לא יכול לעשות זאת, זו העבודה שלך. אתה צריך להשתוקק להיות בערבות עם בני האדם ואז הבורא יקיים את הערבות. עליו לקיים, הוא לא נותן דוגמה.
תלמיד: אני לא רואה שהאנושות באופן כללי לומדת משהו מהלחץ הזה.
אז לא, נדבר רק עלינו. אני לא אוהב תאוריות, זו לא אוניברסיטה.
תלמיד: המלחמה הזאת היא רק עבור בני ברוך?
לא יודע וזה לא שייך לעבודה הפנימית והרוחנית שלנו.
שאלה: אנחנו רוכשים את תכונת ההשפעה מתוך העבודה עם החברים והמקום הפנימי שאנחנו מגלים בעבודה הוא כבר כלפי העולם.
נגיד שכך, אני לא הולך להסביר יותר ממה שאני רוצה להסביר. אני רוצה לדבר על הערבות בינינו ואתם אומרים שאם אנחנו נעשה כך וכך בינינו אז ניתן מקום לכל העולם. העולם לא חשוב לי עכשיו אלא חשובה הקבוצה הזאת, שאתם תעבדו על הערבות שביניכם. זו הבעיה, אבל אחד סוחב אותי לאוניברסיטה, אחר סוחב אותי לעולם החיצון ואני לא רוצה להיות לא בזה ולא בזה. אנחנו צריכים לדבר ולברר רק את הערבות שבינינו ובזה יגיע התיקון להכול.
תלמיד: האם הערבות מתחילה לעבוד כשמתגלה המקום, כשתכונת ההשפעה מתחילה להתגלות בעולם שלנו באופן עצמאי, האם אז ניתן לדבר על ערבות?
אם אתה לא תשבור את הראש, ואת עצמך, את כולך, כדי לבנות ערבות בתוך העשירייה שלך אז לא יקרה כלום.
שאלה: אנחנו מספר עשיריות באקדמיה של MAK ונמצאים יחד בשיעור. האם אנחנו נמצאים במסלול הנכון לעבר ערבות הדדית, משתדלים לפרוץ מגבולות העשירייה?
אני לא יכול לענות לך על זה, אני גם לא מבין מה אתם עושים, איך אתם מחברים יחד את העשיריות. מה שאתם עושים זה המעשה שלכם ולא שלי, אין אצלנו דברים כאלה כמו שאתם עושים. אם אתם יושבים יחד וצופים בשיעור, אז זה משהו אחד, אם אתם מדברים על ערבות ועל חיבור ביניכם, אז זה משהו אחר. כל קבוצה מקיימת חוקים משלה, אבל אם אתם מתערבבים ביניכם זה יכול ליצור חוסר הבנה וחוסר סדר. אני לא יודע מה אתם עושים ביניכם, אני לא נכנס לזה ואני לא המורה שלכם בזה.
שאלה: האם הערבות היא ברית בינינו או ברית בינינו לבורא?
גם וגם. בינתיים בינינו. אבל ודאי ששום ערבות בינינו לא תתקיים אם לא נעשה גם ברית עם הבורא.
שאלה: איך להיות אחד משש מאות אלף כלפי החברים שאתה רוצה שהם יתפעלו, שירגישו תמיכה, ביטחון?
אני רוצה שכמה פעמים ביום הם יחשבו שיש להם חובה להגיע לערבות הדדית, ואם הם לא יודעים מה זאת ערבות הדדית ואיך לקיים אותה, אז שיתפללו לבורא, יפנו אליו ויבקשו הדרכה, כוח והצלחה בזה, ובחיבור ביניהם ולבורא הם יקבלו הדרכה מלמעלה. זה מה שאני רוצה שיקרה.
תלמיד: אני רוצה לתת להם כוח אבל אני לא רואה שהם מתפעלים מזה, מתרגשים מזה, מרגישים את זה. מה עוד לעשות?
ראשית כל סבלנות ויחס יפה וטוב, ובנוסף תנסה לחבר ביניהם וכך זה יסתדר. זה קורה לאט לאט. הערבות בינינו היא הדבר החשוב ביותר, הוא הדבר הראשון והאחרון. כי זה בעצם תיקון הכלי כולו עד הדרגה שבתוך הערבות מגלים את הבורא, והוא מתגלה בכל הדרגות רק במידת עוצמת הערבות בינינו.
תלמיד: יש לך עצה איך להיות עדין יותר?
הכוונה היא לא להיות עדין, אלא להשתדל לעשות את זה מהרגשת אהבה וערבות.
שאלה: הבנתי מדבריך שאם אני לא בערבות כלפי העשירייה, אז זה סימן שהעשירייה לא נותנת לי את הכוח להיות בערבות כלפיהם.
כך לא אמרתי. יכול להיות שהעשירייה נותנת לך כוח ואתה לא מגיב על זה.
תלמיד: אני מבין שאני צריך להתבטל כלפיהם.
להתבטל כלפיהם אתה צריך, אבל להתבטל זו עבודה גדולה מאוד.
שאלה: הבנתי מדבריך שהבורא מוסיף בינינו את הערבות. מה בדיוק הבורא מוסיף לערבות בינינו?
הבורא מוסיף לערבות שלנו כל מה שצריך כדי שהערבות תתייצב יותר נכון, גם כיוון וגם עוצמה. בהתקדמות בערבות ההדדית אנחנו מגיעים משבירת הכלי ולאורך כל הדרך עד למצב שהכלי מיוצב כאיש אחד בלב אחד, כולנו נמצאים ברצון אחד ושם מגלים את הדבקות השלמה בבורא. כל הדרך בסולם היא קיום הערבות, קיום החיבור, כך שכולנו מגיעים למצב שנעשים כאחד בכל שלב ושלב בדרך.
שאלה: בעל הסולם כותב על הערבות באומה הישראלית. מה לגבי אומות אחרות? האם מדובר רק על האומה הישראלית?
למה אתה מתכוון ב”האומה ישראלית”?
תלמיד: אני חושב שאלו שש מאות אלף הנשמות שהסכימו לקבל את התורה, אלו שבמקור יצאו ממצרים?
לא, זה היה פעם, וגם השאלה אם זה היה קיים בכלל בהיסטוריה. נדבר על זה בהמשך.
יהודים או ישראלים הם אלו שמשתוקקים לדבקות בבורא. ישראל זה לא לאום, זה לפי הכיוון של האדם בהתפתחות הרוחנית שלו, זאת ההגדרה לפי חוכמת הקבלה. לכן אם אתה לומד ורוצה לממש את חכמת הקבלה, אין לך ברירה אלא לקבל את ההגדרה הזאת.
ישראל נקרא “ישר א-ל” המכוון ישר לבורא. ומה הכוונה “ישר לבורא”? שכל פעם הוא מקבל לתוכו הבחנות חדשות, שינויים חדשים שמקרבים אותו להידמות לבורא, להידמות להשפעה. הבורא הוא כוח השפעה. מי שהולך ומייצב את עצמו יותר ויותר בהשפעה לזולת, קודם לעשירייה ואחר כך לכולם, זה אומר שהוא רוצה להידמות לבורא, לכן הוא נקרא ישר א-ל, ישראל.
תלמיד: האם אני צריך להתגייר כדי ללמוד את חוכמת הקבלה?
אתה לא צריך לעשות שום פעולה חוץ מלתקן את הלב שלך שיהיה באהבה לזולת. “ואהבת לרעך כמוך” זו כל התורה, וזה לא שייך לפעולה פורמלית של גיור כדי שתהיה רשום כיהודי, זה לא יעזור. אתה צריך להשתוקק לדבקות בבורא בלב שלך, ברצון שלך. דבקות הכוונה להיות בהתאמה לבורא. מהי התאמה לבורא? שתהיה ברצון לאהבה ובאהבה כמוהו.
תראו כמה זמן צריך כדי להחדיר לראש וללב של האדם את הדברים הבסיסיים, האלמנטריים, וזה קיים בכל אחד מאיתנו.
שאלה: כאשר אנחנו בונים את הערבות בעשירייה, האם זה צריך להיות מוסכם על כולם או איך שכל אחד תופס את זה בכלי שלו?
אפילו שזה מוסכם על כולם, בכל זאת כל אחד תופס את זה בכלי שלו. בעבודה הדדית, בפנייה ובתפילה לבורא שיחבר אותנו, שיעזור לנו, כך אנחנו מתחילים להרגיש יותר זה את זה בכלי אחד.
תלמיד: ומה לעשות כאשר אתה מעלה איזה מעשה ערבות, ושאר החברים מתנגדים?
אז הם מתנגדים, אין מה לעשות? יכול להיות שהם צודקים. לך נראה שאתה צודק ואתה עושה מעשה חשוב ונכון ולמה כולם לא מקבלים את זה, והם לא מרגישים את זה כך.
תלמיד: אין פה עניין שזה נגד הטבע?
אני עכשיו לא רוצה להתפלפל איתך בדברים האלה, אני לא נכנס לזה ולא רוצה להיכנס לזה. רק תבין שלהיות צודק זה הדבר האחרון.
שאלה: להגיע לערבות נראה כתהליך ממושך. האם יש איזו פרצה כדי לקצר את התהליך וממש עכשיו להגיע לערבות?
לפנות לבורא. רק הוא יכול לעשות את זה.
שאלה: כתוב “והיו לאומה שלמה בפני עצמם”, מה הקשר בין קיום התנאי של הערבות לכמות האנשים והאיכות ביניהם?
בוודאי ככל שיש יותר אנשים שמסכימים לקיום הערבות, יותר קל לקיים אותו.
שאלה: האם אני צריך לעשות את הערבות עם כל חבר מהעשירייה או רק עם אלה שמגיעים בקביעות לקשר הדדי?
לא. רצוי לקיים את זה בעשירייה.
שאלה: אם חבר לא מגיע לשיעור פשוט כי קשה לו לקום בבוקר, האם הוא מפר את הערבות או שאני מפר בכך שאני לא עושה הכול כדי להעיר אותו?
זו בעיה הדדית. תנסו בכל זאת לקיים איכשהו לו”ז.
שאלה: אם אני אהיה בדאגה ובערבות לכולם, ואם לא יהיו לי חברים שידאגו לי, זה לא יעזור לי ואני לא אצליח. אז במה אני אשם?
אתה חייב להיות בערבות לכולם, ואת היתר תשאיר לבורא.
שאלה: מה היא “ברית” עם הבורא במצבנו הנוכחי?
אני מקיים את מה שהוא דורש מאיתנו, היינו להגיע לערבות וככל האפשר לאהבה בינינו, והבורא כבר בתשובה על כך יעשה מה שאנחנו ביקשנו. על כך כתוב “תעשה רצונך כרצונו, שיעשה את רצונו כרצונך”.
שאלה: איך אנחנו מעלים בעולם הוירטואלי את עיקרון הערבות ההדדית בצורה מעשית שכל חבר ירגיש זאת במיוחד בסביבת העשירייה?
מדברים על מערכת אדם הראשון ושאנחנו צריכים לחזור אליה בפעולה השלמה שלה, וכך מובן שהערבות היא החוק העיקרי של המערכת המתוקנת של אדם הראשון.
שאלה: כתוב “ואהבת לרעך כמוך”, המצב הזה יכול להתקיים רק בעם שלם שכל חבריו מסכימים לזה. מה זה להסכים, אם אין לנברא הבנה ויכולת לאהוב?
ככל שהוא מסוגל, כך אנחנו גדלים. כמו תינוקות שמתחילים לגדול אפילו שהם בעצמם לא עושים כלום אלא הגוף שלהם פועל בצורה אוטומטית, כך גם אנחנו.
שאלה: מהו ההיפוך שקורה לאדם כשנכנס למצב שהוא נותן ערבות לאחרים?
הוא מחליף את הכוונה שלו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.
שאלה: האם אנחנו בונים בקשר בינינו את אדם הראשון או שכל אחד בונה בתוך עצמו?
כל אחד בונה בתוך עצמו.
תלמידה: האם רק חלק מהעשירייה יכול להגיע לערבות?
גם חלק מהעשירייה יכול להגיע לערבות.
תלמידה: איך לעבוד אז עם שאר חברי העשירייה?
צריכים לעבוד עם כולם, אבל מי שנמצא וככל שכל אחד ואחד נמצא, כך כל אחד מתקדם לזה. אבל אי אפשר להגיע להשגה רוחנית אמיתית שלמה, אם לא מגיעים לערבות.
שאלה: מה זה אומר להיות אומה שלמה בפני עצמה?
זו נניח עשירייה, “אומה” זו קבוצה שיש לה אידיאולוגיה, מטרה בהתפתחותה, היא נקראת “עם”, היא נקראת “קבוצה”, היא נקראת “אומה שלמה”.
שאלה: אני לא יכול להציע לחברים מה שאין בי, מה שאני לא משיגה, שזה לא מטעם ההשפעה, מה זה בעצם משחק? האם אני לא אמורה לשחק מול החברות?
אני יכול לשחק מול החברים, ולהראות להם התנהגות נכונה, טובה, מתוקנת, אומנם אני בעצמי עדיין לא נמצא בזה, אבל אם זה דווקא מעורר את האנשים קדימה להתקדם, אז זה טוב.
תלמיד: לעיתים האמונה וגדלות הבורא נראות כמו מושגים מופשטים לעומת ההפרעות שמורגשות הרבה יותר אמיתיות ומוחשיות.
ודאי.
תלמיד: איך בכל זאת אפשר להתגבר עליהם עם הרגשת גדלות הבורא?
תתחילו להתנהג כמו שצריך ואז תתחילו להבין שכל מה שנראה לכם אמיתי, מוצק, חזק, כמו סלע, אתם תתחילו להבין שאין בזה שום דבר אמיתי אלא זה הבורא כך מייצב לכם.
שאלה: מדוע כשאני מתחזקת באמונת ה’ בהכרח מגיעות ההפרעות, האם יש כאן איזה חוקיות וקשר ביניהם?
ודאי שכן, כי מה הן ההפרעות? ה”הפרעות” הם אותם השלבים שיש לפניך שאתה צריך לעלות עליהם כדי להתקרב לבורא, אלה הן ההפרעות ולא שום דבר אחר, לכן אם אתה לא יודע מה לעשות ואיך להתגבר עליהן תתפלל שאתה תעלה עליהן, שהן לא יהיו לך כהפרעות בדרך, זאת אומרת למרות שהן מפריעות אתה מתעלה מעליהן.
שאלה: איך יוצאים מחיסרון כללי ומעורפל למטרה ועוברים לחיסרון נקודתי וממוקד לבלוע את השיעור כמו תרופה?
על ידי בירורים, כי אי אפשר לעשות את זה מהר ובפעם אחת, לכן זה על ידי בירורים רבים.
שאלה: אמרת שתלמידיו של רבי שמעון שנאו זה את זה, שהם הרגישו רצונות של אחרים ככל שהם מנוגדים לי, האם תוכל להרחיב או להסביר מה זה אומר שהם הרגישו רצונות של אחרים ולמה הם מנוגדים לשלי, למה זה יוצר שנאה?
יש בכך הרבה דברים אני לא יכול כך לענות, “רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה’ היא תקום”3, אנחנו צריכים להתקדם, לזרום, העיקר אנחנו לא צריכים להתבלבל בין עצות כאלה, וכאלו, כל הזמן לעבוד על החיבור, במקום בו כל אחד מרגיש שיש לו במה להוסיף בקשר עם החבר, להתקרב לחבר, שהוא יעשה באותו רגע כבר את ההתקרבות, אין בזה שום דבר חכם זה עניין של הלב לא של השכל.
שאלה: האם התכללות בשאלות החברות בשיעור ובתשובותיהן נחשב שאנחנו נכללות בכלים דהשפעה של החברות?
זו התכללות מסוימת אבל זה לא שאנחנו נכללים כבר. אם כולנו נרצה שכך זה יקרה, אז זה יקרה, לאט לאט, מפעם לפעם, עד שנתחיל להרגיש שאנחנו נכללים גם בשאלות וגם בתשובות.
במשך היום נחזור על החומר, והעיקר לא לשכוח את מאמר “מתן תורה” ומחר נמשיך במאמר ה”ערבות”.
שאלה: אנחנו כל הזמן מדברים על רוחניות בהקשר של השגה כדי להגיע לבורא, אבל יש גם את היצר הרע. איך אנחנו יכולים לעקם את היצר הרע ולהשתמש בו כדי שיהפוך להיות לכוח מניע להביא אותנו לערבות?
בלי יצר רע אי אפשר, היצר הרע מעורר אותנו, דוחף אותנו קדימה, מושך אותנו לכל מיני כיוונים, זה נקרא “עזר כנגדו”, כנגד הבורא, אבל “עזר” שפועל כאילו נגד הבורא, ובצורה כזאת הוא מקדם אותנו דווקא אל הבורא.
לכן אנחנו צריכים לדעת איך לעבוד עימו. כתוב “מי זה גיבור? הכובש את יצרו”, “מי זה הגיבור שבגיבורים? שיכול להפוך את שונאו לאוהבו”4, זאת אומרת שגם היצר הרע הופך להיות ליצר הטוב ופועל גם בעל מנת להשפיע. הרצון לקבל יהיה בעל מנת להשפיע כאשר היצר הרע, על ידי זה שנחבר אליו כוונה נכונה, יהפוך להיות ליצר טוב. נעשה את זה, זה אפשרי.
שאלה: זו שאלה מטעם הרבה חברים. לא מזמן נפתחה הזדמנות בעיקר פה באזור פתח תקווה לחזור ללימוד פיזי במרכז, והדבר עורר הרבה שאלות בעשיריות, כי החברים כבר סידרו את החיים שלהם בצורה מסוימת אחרי שנתיים של לימוד ווירטואלי. איך אתה ממליץ לנו לעשות את החזרה ללימודים פיזיים בפתח תקווה?
אני לא יודע מה לעשות, אני זורם עם המציאות. בגלל ההשפעה הזאת מלמעלה שנקראת “וירוס הקורונה” התרגלתם לחיות בבית, ללמוד מהבית, להתקשר מהבית. הבורא בצורה נכונה, יפה, כמו שהוא תמיד עושה, סידר בינינו קשר וירטואלי, כך שלכל אחד יש מחשב ואת כל המכשור כדי להיות מקושר לרשת. לכן אני לא יכול להגיד מה יקרה כאן.
עכשיו הווירוס עובר, אומנם אני אישית לא בטוח שהוא ממש עובר ושלא תהיה סכנה, נראה לי שיהיו עוד גלים, כי כדי לתקן את האנושות יש עוד הרבה אמצעים לבורא, אבל עכשיו נגיד שיש הפוגה ואנחנו יכולים לבוא לכאן ללמוד. כאן השאלה – בלי קשר למה שמפרסם משרד הבריאות ועוד כל מיני גורמים בממשלה שמעוניינים כך או כך להציג את עצמם, את העבודה שלהם, כי אנחנו יודעים עד כמה הכול מכור – האם אנחנו יכולים באמת לחזור לחיות כמה שעות יחד במקום אחד, במיזוג אוויר אחד? כי זה לא כמו שיושבים בשדה או באיזה מתחם, לכן זו בעיה. לכן כשהרופאים אומרים משהו אני מתייחס לזה בצורה מאוד מאוד זהירה.
אני אומר שאם מותר להתאסף יחד ללא שום הגבלות, אז אני לא עובר על שום חוק, אבל זה לא אומר שזה נכון וטוב. כי לרופאים ולמשרד הבריאות זה עניין של רווח והפסד במעמד שלהם, בכסף שלהם, במשחק הפוליטי, אולי הם רוצים להראות שהם עבדו יפה והווירוס כבר לא קיים. אני אומר לכם את כל הספקות שלי.
אני הייתי משאיר שיעור אחד בשבוע ביום שישי כאן במרכז, מי שרוצה להגיע יכול להגיע לפי התנאים שלנו שאותם אתם יודעים, ולאחר השיעור יש סעודת חומוס כאן במרכז. אחרי הלימוד אנחנו יורדים מאולם הלימוד לאולם הסעודות ושם אנחנו נמצאים. את הכול אנחנו משדרים לכל החברים שלנו בעולם, אנחנו רוצים שגם הם ישתתפו איתנו בשיעור ובסעודה ושיארגנו לעצמם משהו.
אני שמעתי שלשיעור לא מגיעים הרבה אנשים, בסביבות 160 איש.
תלמיד: 350.
אם 350 איש מגיעים ביום שישי ללמוד במרכז שלנו, אז זו בכל זאת כמות, אבל אני לא יכול להגיד. יש אנשים שמאוד מפחדים מהווירוס ויש אנשים שלא מפחדים מכלום, אני לא יכול לקבוע לא לאלה וגם לא לאלה. לכן נשאיר לימוד וסעודה פעם אחת בשבוע, ואני ממליץ, מבקש, מציע לכל החברים שלנו בעולם להכין לעצמם איזה סנדוויץ” ובסוף השיעור נעשה יחד סעודה, אומנם אין בזה שום דבר, אבל זה מאוד מוסיף לחיבור.
(סוף השיעור)
- “ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבה אומר זהו כלל גדול בתורה” (ירושלמי, סדר נשים, נדרים, פרק ט’)↩
- “כל ישראל ערבים זה לזה” (שבועות ל”ט, ע”א)↩
- “רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה’ היא תקום” (משלי י”ט, כ”א)↩
- “איזהו גבור שבגיבורים? מי שעושה שונאו אוהבו” (אבות דרבי נתן, נוסחה א’ פרק כ”ג)↩