YESOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN
Baal HaSulam. Study of the Ten Sefirot. Vol. 1. Part 2. Inner Observation. Chapter 3, item 28
שיעור בוקר 24.05.2022 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
ספר “כתבי בעל הסולם”, “תלמוד עשר הספירות”, כרך א’, חלק ב’,
“הסתכלות פנימית”, אותיות כ”ח – ל”ב
אות כ”ח
אחר גילוי אור החכמה, יצא הכלי דחכמה עצמה.
“ההבחנה הב’ היא, אחר שנתפשט האור העליון, שנקרא חיה, בתוך המלכות דכתר, שהיא חומר החכמה האמור, כי אז קיבלה המלכות דכתר, את בחינת החומר האמיתי של בחי”א, כלומר, כי הגם, שהמלכות דכתר, דהיינו הרצון להשפיע הכלול באור העליון, נעשה בחינת רצון לקבל, וחומר ראשון של בחי”א, כאמור. אמנם זה הספיק רק לבחינת שורש לבחי”א, דהיינו, כדי שהרצון לקבל הזה, ימשיך את האור העליון לתוכו, שאפשר לכנותו, כמו חומר ראשון לספירת החכמה, להיותו עוד בבחינת מאציל וכתר, ואימתי יוצא מבחינת מאציל וכתר, לבחינת נאצל וחכמה, הנק’ בחי”א, זהו, רק אחר שהרצון לקבל האמור, המשיך לתוכו את אור “החיה” המיוחס אליו, ואז יצא מכלל מאציל, ונקרא נאצל או חכמה והבן זה היטב, ולא תחטיא את המטרה. והרי נתבארו לך, ב’ ההבחנות בחומר הכלי, שנק’ חכמה: הא’, מכונה מלכות דעליון, והיינו בטרם שמשכה האור שלה. והב’, מכונה כלי חכמה עצמה, דהיינו מלכות דחכמה, כי הכלי נק’ תמיד בשם מלכות.”
שאלה: מה זה אור חכמה? בחלק הראשון של השיעור אמרת שביחס שלנו לחברים אנחנו מגלים משהו נוסף שנקרא “אור חכמה”.
האור שמגיע מלמעלה זה אור אין סוף, אור לבן, אין בו לא חכמה ולא חסדים – כלום. אלא הרצון לקבל, כשמקבל ומגלה את האור הזה, הרצון לקבל הזה – מחלק את ההשפעה מלמעלה לחכמה לחסדים ולכל מיני אורות. יש הרבה אורות, לפי הגודל, לפי הצורה וכן הלאה. ולכן, בבורא אין אור חכמה ואור חסדים, האור העליון שמתפשט ממנו אחר כך- לפי התכונות של המקבלים הוא נכנס בהם וכך הוא כבר מופיע.
לכן אם הכלים הם כלים דקבלה אז מתגלה בהם אור החכמה. אם הכלים הם כלים דהשפעה, זאת אומרת אין להם מספיק כוח לקבל על מנת להשפיע אלא רק להשפיע על מנת להשפיע, אז מתגלה בהם אור חלש יותר, שנקרא “אור חסדים”. הכול תלוי במידת הרצון לקבל שבכלי.
שאלה: איך אנחנו יכולים לכוון את הרצון לקבל שלנו בצורה כזאת שנוכל לקבל אור חכמה?
אנחנו צריכים להיות בלקבל על מנת להשפיע. אור חכמה הוא אור שמגיע וממלא את הכלים דקבלה. אין לנו כלים דקבלה אמיתיים רוחניים. אלא אנחנו צריכים את הרצונות לקבל שלנו – לצמצם ולקבל בהם בהתחלה אור חסדים. אחרי אור החסדים אנחנו מתחילים לגדל את עצמנו עד לקבל את אור החכמה. אז אור החכמה מתפשט באור החסדים. בצורה כזאת אנחנו מגיעים לקבל על מנת להשפיע את אור החכמה. זה תהליך. כאן לא מדובר על זה בינתיים. כאן הוא מסביר לנו את העקרונות שמשתלשלים מלמעלה למטה.
תלמיד: כתוב כאן שאחרי גילוי אור החכמה יצא כלי החכמה עצמו?
אנחנו מדברים על ההתגלות מלמעלה למטה, מהבורא לנבראים, איך הבורא באור שלו בורא את הנבראים. לא שהנבראים כבר קיימים ועושים על עצמם פעולות ותיקונים ואז הם מגיעים לגילוי האורות שמתפשטים מהבורא. אלא כאן אנחנו רואים איך האור שמגיע מהבורא מטפל ברצון לקבל ומסדר את הרצון לקבל כך שהרצון לקבל יקבל אותו. זה אחרת מעבודת הנברא ממטה למעלה. כאן עדיין אין נברא.
זאת אומרת אין עדיין רצון לקבל עם צמצום עם המסך ושהוא רוצה להתחבר למאציל ולהיות כמוהו. עדיין לא. עדיין המאציל עצמו בונה את הרצון לקבל. כמו בעולם שלנו, אנחנו – תינוק שמתחיל להתפתח בתוך אימו. הוא מתפתח. האם שלו היא האחראית על כל מה שנמצא שם, על כל מה שמתרחש וגדל.
לכן הוא אומר “אחר גילוי אור החכמה, יצא הכלי דחכמה עצמה.” כשאנחנו כבר נמצאים וקיימים, אז על ידי התפתחות הכלי דחכמה אנחנו מגלים את אור החכמה. הכלי קודם לאור, ומלמעלה יוצא לנו ההיפך, האור קודם לכלי.
תלמיד: אז מה זה כלי חכמה?
כלי חכמה – הכלי של הרצון לקבל מסודר בצורה כזאת שהוא ראוי לגלות את אור החכמה. זאת אומרת שיש שם רצון לקבל, וברצון לקבל תהיה מורגשת השפעת הבורא כך שזה כאור החכמה. אור שמביא איתו מילוי לרצון לקבל.
תלמיד: כשאנחנו לומדים מלמעלה למטה, האם היתה כוונה כזאת לכלי?
לא, אנחנו לא מדברים על כוונות. אין כאן עדיין כלי. אתה נמצא בתהליך שמסבירים לך איך הבורא, האור העליון – מוציא בפעולה שלו את הרצון לקבל ומפתח אותו. עדיין אין נברא.
עוד לא מקבל. הוא מקבל פני שכך העליון עושה. כמו תינוק בתוך האמא. עובר בתוך אימו, מישהו שואל אותו משהו? לא. נותנים לו כול מה שהוא צריך להתפתחות. וכך עוברים תשעה ירחי לידה. וגם אחר כך לא כל כך שואלים אותו, נותנים לו וזהו. עד שנעשה יותר גדול, וכבר אומר – רוצה אני, לא רוצה אני, בוכה, צוחק וכן הלאה. אבל מתחיל מזה שאין לו שום רשות בפני עצמו. נמצא לגמרי לגמרי ברשותו של העליון, מבוטל כלפי העליון.
גם אנחנו, כשאנחנו רוצים לגדול, אנחנו צריכים לבטל את עצמנו לגמרי כלפי העליון ובזה אנחנו מתחילים כבר להעלות את עצמנו. אנחנו עוד נדבר על זה, הדברים האלה חוזרים על עצמם כל הזמן.
“מלכות דחכמה נעשתה לחומר הא’ לבינה. ועם יציאת אורה, יצא הכלי דבינה עצמה.”
אות כ”ט
מלכות דחכמה נעשתה לחומר הא’ לבינה. ועם
יציאת אורה, יצא הכלי דבינה עצמה.
“וכן תשכיל ג”כ בחומר של בחי”ב הנקראת בינה, שהסבה שלה, הוא הרצון הכלול בבחי”א, שנקרא חכמה, דהיינו רק מלכות דחכמה, כי הרצון שבמדרגה נקרא תמיד, כלי או מלכות של המדרגה כנ”ל. ומלכות דחכמה הזו, נתלבשה ונעשתה חומר ראשון בספירת הבינה כדי שתמשיך את האור המיוחס לה. וזוהי ההבחנה הא’, שבחומר בחי”ב הנקראת בינה. ואח”כ, אחר שהמשיכה את האור המיוחס לה, שנקרא נשמה, אז יצא החומר שלה, מבחינת מלכות דחכמה שהיא בחי”א, וקבל צורת עצמו, דהיינו בחי”ב ממש שנקראת בינה.”
זאת אומרת שמהעליון יוצא לנו האור והכלי לתחתון. האור והכלי הזה משתלשלים יחד והאור בונה את הכלי עד שגומר את הבחינה הבאה. נגיד אחרי חכמה מגיעה בינה שמתפתחת מחכמה וכן הלאה. כל בחינה ובחינה יש לה רצון משלה, עביות משלה, אור משלה.
אות ל’
מלכות דבינה נעשתה לחומר הא’ לז”א. ועם
יציאת אורו נגלה הכלי דז”א עצמו.
“ועל דרך זה תשכיל ג”כ, בחומר של בחי”ג הנקראת זעיר אנפין, שמלכות הבינה, היא הסבה שלו והיא שנעשתה לבחינת חומר ראשון לזעיר אנפין, שהוא בחינה ג’, דהיינו, שימשיך את האור המיוחס לו שנק’ רוח. וההבחנה הב’ היא, אחר שהמשיך וקבל את האור שלו, שאז יצא החומר שלו מבחינת מלכות דבינה, וקבל לבחינת מלכות דזעיר אנפין כנ”ל.”
בזה הם נבדלים אלו מאלו. בינה וזעיר אנפין.
אות ל”א
מלכות דז”א הוא חומר הא’ למלכות. ועם
יציאת אורה נגלה כלי מלכות עצמה.
“וכן הן, גם ב’ ההבחנות, שבחומר של בחי”ד: שהמלכות דז”א היא הסבה שלה שנתלבשה והיתה לחומר ראשון דבחי”ד, שנקראת מלכות, עד שהספיקה לקבל אור הנפש המיוחס לה, ואז יצאה המלכות דז”א מבחינת ז”א, ונעשתה לבחי”ד, דהיינו לבחינת מלכות דמלכות.”
כאן הוא קצת מצמצם את ההסבר. באמת המצבים הם מצבים מאוד מיוחדים, גבוהים, וקשה להסביר אותם לאנשים שלא נמצאים בתוך ההשגה הרוחנית. יש כאן ענין של רצון לקבל ורצון להשפיע שמתחברים ומתרחקים זה מזה עד שבונים את כל הבחינות האלה. מתקרבים ומתרחקים, מתקרבים ומתרחקים, וההשתתפות ביניהם שונה עד שמגיעים למלכות. במלכות כבר כולם מתחברים בצורה כזאת שאנחנו רואים שאם מלכות לא מגיעה לצמצום ולזיווג דהכאה, אז היא לא יכולה לממש את עצמה.
שאלה: מה העניין שכל מדרגה חדשה כאילו מובחנת על ידי המלכות, מסתיימת מדרגת מלכות, מתחילה מדרגת מלכות חדשה?
במימוש יש כתר בכל בחינה, מכתר עד מלכות, עשר ספירות. כשהם גומרים להשתתף ביניהם ומוציאים סיכום, אז בעצם עשר הספירות האלה גומרים את תפקידם ומתחילה המדרגה הבאה.
תלמיד: ככה זה טמון בתכנית מלכתחילה? זאת אומרת אפילו כשמתחילים בחכמה כאילו יוצא שהבורא ברא כלי, מילא אותו באור, מאיפה כבר נוצר שם מיד רצון לקבל במלכות?
הרצון לקבל היה עוד לפני כן. בלי הרצון לקבל האור לא היה יוצא בכלל. בלי רצון לקבל – לא היינו מדברים על האור. כשאנחנו מדברים על האור אנחנו כבר מדברים על משהו שיוצא, שמופיע.
תלמיד: מהתחלה למדנו שהכתר הוא זה שברא את כלי החכמה תחתיו. אז מאיפה החלק של המלכות שאחרי זה מתחילה בינה?
הרצון לקבל בכל מדרגה נקרא “מלכות”. ואם אנחנו מדברים על תחילת הכתר אפילו, אנחנו כבר מדברים על פעולת המלכות. בלי זה לא היינו יכולים לדבר על איזו תנועה באור.
תלמיד: זאת אומרת זה איזה חלק קטן מהתכנית של הרצון לקבל שטמון שם?
כן. עכשיו זה מופיע בצורה קטנה.
שאלה: באות כ”ט כתוב שהרצון בכל מדרגה נקרא תמיד כלי, או המלכות של המדרגה. אם כך, איך קוראים לשאר המדרגות? האם כתר, חכמה, בינה הם לא רצונות?
כן, אבל בכל אחד מהם יש רצון משלו בסגנון משלו. הרצון לקבל הוא כללי, והרצון לקבל הזה מופיע בכל מדרגה ומדרגה באופן שונה. יש רצון לסלט, רצון ללחם, לגבינה, לקפה, אלו רצונות שונים אבל רצונות. אנחנו מדברים רק על הרצון, והאור העליון הוא מילוי לכל רצון ורצון לפי מה שהרצון רוצה.
כלפי הרצונות אנחנו אומרים שמטעם הרצון יש רצון לקבל ורצון להשפיע. רצון לקבל זה רצון שרוצה לקבל לעצמו לפי הרצונות שבו, ורצונות להשפיע הם לפי הרצונות שהוא מגלה כלפי העליון, בחיבור עם העליון. אם אתה רוצה להתקשר לעליון, אז אין לך ברירה אלא שהרצון לקבל שלך יעשה פעולות כלפי העליון בלהתקשר לעליון. זאת אומרת אתה צריך לסדר את הרצון לקבל שלך לפי הרצון של העליון, לכן חייב להיות קשר. ואז אתה זקוק לאור שיסדר את הרצון לקבל שלך כמו הרצון של העליון, שאתה תהיה ממש לפי רצונו. כך אנחנו לומדים, כך מתפתח כלי קבלה.
שאלה: כתוב שמלכות דעליון היא חומר ראשון לתחתון, מה זה חומר ראשון?
“ראשון” הכוונה שממנו והלאה הוא מתפתח במדרגה הנוכחית. אפשר להגיד שזה רצון לקבל ללא שום צורה, על מנת לקבל, על מנת להשפיע, הוא נקרא חומר של המדרגה. בכלל כל חומר הבריאה מתחילתה ועד סופה הוא רצון לקבל.
- אות ל”ב
כלי הקבלה האמורים הם לענין המשכה בלבד.
“אמנם תבין, אע”פ שביארנו וקבענו בחינת קבלה, לכל בחינה ובחינה בפני עצמה, אין הכונה, אלא לענין המשכת האור, שכל בחינה מושכת לה, את האור המיוחס לה, אבל כלי אמיתי, הראוי לכנותו בשם כלי קבלה לנאצל, הרי זאת דוקא בחי”ד, ולא ג’ הבחינות הקודמות לה, כמבואר לעיל.”
שאלה: מדובר כאן על ארבע בחינות דאור ישר, אז למה יש פה עשר ספירות בכל בחינה?
זה בגלל שבחינה ג’ היא מתחלקת כי היא כוללת בתוכה מין סלט או קוקטייל, ערבוביה של הרבה בחינות שבחכמה ובחסדים, היא כוללת בתוכה את כל הבחינות האלה ולכן היא נקראת זעיר אנפין. היא מכינה את עצמה למצב שממנה תתפתח המלכות, הרצון לקבל הסופי. גם הרצון להשפיע שיש בכתר הוא התברר בחכמה ובבינה, בחכמה ובחסדים, ועכשיו בזעיר אנפין הוא מתחבר יחד ומוליד את המלכות, זאת אומרת כלי שבו הוא יכול להתקיים, למלא אותו וכך להגיע למימוש. לכן זעיר אנפין הוא מפורט, מחולק אצלנו להרבה פרטים, אומנם בכל בחינה ובחינה יש אותם פרטים, אבל הפרטים האלה לא בולטים כמו בזעיר אנפין.
תלמיד: למה הכלי המרכזי הוא מיוחס פה לכלי המלכות? מה כל כך מיוחד במלכות בכל בחינה ובחינה?
מלכות היא רצון לקבל על האור העליון שהתפתחה מכל ההשפעות העליונות ממנה, לכן היא רוצה לקבל את כל ההשפעות בתוכה, ולכן היא נקראת כלי.
תלמיד: האם היא שגורמת למשיכת האורות בכל כלי וכלי?
נגיד שלמשיכת האורות. מלכות היא רצון לקבל שרוצה לקבל את כל ההשפעה מלמעלה, והיא מסודרת בצורה כזאת שהיא מוכנה לזה, מיועדת לזה.
שאלה: בעולמנו בשרשרת האספקה יש מקור וסיטונאי וכך הלאה, וכל דרג כזה מרוויח משהו מהעברה הלאה. מה מרוויחות דרגות א’, ב’, ג’ מהתהליך של משיכת האור עבור ד’?
גם בהן יש מלכות בצורה ששייכת לכל מדרגה ומדרגה בדרך, והמלכות הזאת מתמלאת באור, ומהמלכות הכללית שבסוף כל המדרגות היא מקבלת אור חוזר ומעבירה אותו למעלה לכתר. כל הספירות ממלכות למעלה הן מדפיסות בתוכן את כל הספירות מכתר למטה, ואז יש הארה בכל המדרגות, בכל הספירות. לכן הן כבר לא נקראות בחינות אלא ספירות, מהמילה ספיר, מאיר.
שאלה: באותיות האחרונות בפרק הוא מסביר את ההשתלשלות של כל בחינה ובחינה. אתה יכול להסביר את ההשתלשלות הזאת בתוך רצון שקיים ועובד?
אנחנו לא מדברים כאן על משהו ששייך לנו ממש, אין עדיין רצון לקבל. אנחנו מדברים על בחינות, לא על רצונות ולא על הנבראים, לכן כלפינו קשה להסביר. אנחנו יכולים להגיד שבשורשנו כך זה קורה, אבל לא שאנחנו יכולים לגלות את הדברים האלה בנו.
שאלה: אמרת שצריך קודם להשיג את הרצון לקבל הרוחני וכרגע יש לנו את הרצון לקבל האגואיסטי. מה זה להשיג את הרצון לקבל הרוחני?
רצון לקבל רוחני הוא שאני רוצה לקבל רק כדי להשפיע. את כל הרצונות לקבל שלי אני מצמצם, זו עבודה בצמצום, ואם אני פותח את הצמצום זה אך ורק כדי להשפיע. להשפיע לבורא כמו לבעל הבית, אני כאורח יכול רק בתנאי שאני מקבל בשבילו. זאת אומרת, צמצמתי את עצמי ועכשיו אני פותח לקבל ממנו משהו אך ורק כדי להשפיע לו, כלומר אני בטוח שאני בזה משפיע לו. איזה תענוג אני משפיע, באיזו מידה אני יכול לקבל כדי להשפיע, שחס ושלום אני לא אכנס פתאום לעל מנת לקבל, את זה אני בודק בקבלה שלי מבעל הבית.
תלמיד: האם אני יכול להגיע למצב כזה?
אנחנו חייבים להגיע למצבים כאלה. בטח. תנסה לעשות את זה עם החברים, תראה שכמה שאתה נותן וכמה שאתה מקבל מהחברים אתה עושה זאת עם חשבון.
תלמיד: אבל אני שם לב שכל פעם שאני מנסה להשפיע בסוף אני עושה חשבון ומגלה שזה על עצמי, אז איך מגיעים למצב הזה?
לא חשוב. עם כל זה תמשיך. החשבון הוא טוב, חשבון זה נכון, והוא יביא אותך בסופו של דבר לחשבונות יותר גבוהים.
שאלה: שאלה על הגישה ללימוד. אנחנו שומעים ממך הרבה פעמים שאנחנו צריכים לתאר את המצבים האלה שכתובים ב”תלמוד עשר הספירות” בקשר בינינו, ברגשות, לחפש את זה בתוכנו, בינינו. האם זה נכון?
כן.
תלמיד: לא ברור מה אני מחפש ומה אני מתאר אם בכלל לא מדובר פה עלינו ואין פה כלי והכול מלמעלה למטה?
לא מדובר כאן עלינו, אבל אני רוצה ללמוד מזה משהו שיכול להיות ששייך לי. בכל זאת אלו השורשים שלי, אז מה מזה אני יכול ללמוד כלפיי. זו בעצם המטרה שלי בלימוד.
תלמיד: אז מה זה החיפוש הרגשי הזה שאני צריך לעשות? כי זה נשמע כאילו מהלך של הכלי עכשיו שאני צריך להיכנס אליו, מתוך מה שאני מבין את המערכת. איך הדברים האלה קשורים אליי, זה לא ברור.
אני לא נכנס לתמונה שלך, ולא יודע מה להגיד. לא חשוב מה אנחנו קוראים, אם אנו בכל זאת יכולים לתאר מזה משהו שקיים בינינו, זה טוב. אפילו הדברים הכי גרועים, או הכי גבוהים, לא חשוב איזה, בכל זאת כך אנחנו מתחילים לעבוד עם הרצון לקבל שלנו, עם הלב שלנו, עם היחסים בינינו, וכל זה מקדם אותנו, ומרכך את הלב מה שנקרא.
תלמיד: אני פשוט לא מצליח להבין איך לקשור משהו שכאילו בכלל לא מדבר עלינו?
זה מדבר. בכל זאת זה מדבר. תנסה לשייך את זה.
תלמיד: זה לא עיסוק בצורה שהיא מופשטת מהחומר?
אני לא יודע, ולא נכנס לפילוסופיות. ככל שאני יכול לתאר את הדברים האלה בי או בינינו, אני אשתדל. בכל זאת אני עובד עם עצמי, אני עושה משהו, אחרת אני אלמד את זה כפילוסופיה.
שאלה: אמרת לפני רגע שיש רצון, עכשיו איך אנחנו מצמצמים את הרצון, או נגיד רצון אחד, ומה זה אומר לכוון אותו למטרה? מה זה אומר לשים מעליו את הכוונה, את המסך, ואיך לעשות את זה?
ככל שאני מסוגל אני מצמצם את הפעולה שלי עם החברים רק לפעולות שבהן בטוח שאני יכול להשפיע, לפי הבנתי, ולפי הדרגה שלי. לפי כמה שאני יכול להשפיע עליהם, במידה הזאת אני מתקשר אליהם, וכמה שאני לא יכול להשפיע עליהם, שם אני נזהר מאוד, וכאילו לא מתייחס אליהם אלא רק בצורה גשמית, באדיבות בלבד. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.
תלמיד: אז הצמצום שלנו מתכוון אך ורק לפעולות שאנחנו יכולים לעשות בתוך העשירייה עבור העשירייה. אלה הפעולות הבסיסות הרוחניות שלנו?
כן.
שאלה: מה זה אומר שהבחינה יוצאת ממלכות דבחינה הקודמת רק כאשר היא מושכת את האור המיועד לה?
מלכות דעליון נעשית כתר לתחתון, וכך אנחנו צריכים ללמוד מה הפעולות האלו.
תלמיד: למה האור מסודר בערך ישר ולא בערך הפוך אורות וכלים?
אני לא יודע, תן לי את המקור ואז אני אוכל לדעת, ככה סתם לפי המילים אני לא יכול למצוא את עצמי.
תלמיד: באות ל’ כתוב שזעיר אנפין מושך את אור הרוח, אז הוא מושך את האור המיועד לו?
נקרא את אות ל’.
אות ל’
מלכות דבינה נעשתה לחומר הא’ לז”א. ועם
יציאת אורו נגלה הכלי דז”א עצמו.
“ועל דרך זה תשכיל ג”כ, בחומר של בחי”ג הנקראת זעיר אנפין, שמלכות הבינה, היא הסבה שלו והיא שנעשתה לבחינת חומר ראשון לזעיר אנפין” זאת אומרת בינה זה חומר הראשון של זעיר אנפין, מלכות דבינה. “שהוא בחינה ג’, דהיינו, שימשיך את האור המיוחס לו שנק’ רוח. וההבחנה הב’ היא, אחר שהמשיך וקבל את האור שלו, שאז יצא החומר שלו מבחינת מלכות דבינה, וקבל לבחינת מלכות דזעיר אנפין כנ”ל.”
תלמיד: אנחנו לומדים שיש ערך הפוך אורות וכלים ופה נניח זעיר אנפין מקבל ישר את אור הרוח.
זעיר אנפין מקבל את אור הרוח מבינה. ומה השאלה?
תלמיד: למה פה התיאור של כניסת האורות לתוך הכלים זה לא לפי ערך הפוך אורות וכלים אלא כאילו כל אחד מקבל את שלו ישר?
כי זה עדיין אור ישר, עדיין אין לנו צמצום, מסך, ואור חוזר. זה עדיין משתלשל מלמעלה למטה.
שאלה: למה בעל הסולם מדגיש שוב ושוב שהכלי האמיתי הוא רק בחינה ד’?
כי זה נכון, כי אין שום דבר חוץ מבחינה ד’. כשאנחנו אומרים שיש רצון לקבל בכתר, בחכמה, בבינה, בזעיר אנפין ובמלכות, המלכויות הפרטיות האלו הן סך הכול השתקפות של המלכות הכללית על כל הספירות הללו.
שאלה: האם האור שנכנס לחומר הראשון, והאור שיוצא מהכלי זה אותו האור?
אף פעם לא יכול להיות בשני מקומות אותו אור. אור שנכנס, ואור שיוצא זה לא אותו אור, האורות שונים בהתאם לעביות ולקשיות של הכלי.
שאלה: האם כאן ועכשיו בשיעור לאחר הכנת הכוונה נוכל להגדיר את מצב האיחוד שלנו של הכלי כמלכות?
אנחנו תמיד יכולים לשייך את עצמנו למלכות של הכלי, ותמיד כדאי לנו לעשות חשבון באיזו צורה אנחנו נמצאים בקשר בינינו לבורא. זה הקשר של מלכות לכתר.
תלמידה: האם אנחנו יכולים לקרוא לעצמנו “נברא” או שזה מוקדם מידי?
“נברא” זה מי שמרגיש את עצמו שיש לו בורא, שהוא מנותק ממנו, ורוצה להתקשר אליו. לפי מידת ההשתוקקות לבורא, הוא יכול לקרוא לעצמו “נברא”.
תלמידה: אם כן בעצם איך קובעים את רמת העביות?
עכשיו אנחנו עדיין לא מדברים על רמות העביות, אבל אנחנו יכולים לקיים אותן רק לפי ההתנגשות בינינו. בתנאי שאחרי כל חבר עומד הבורא, ככל שאני מתקשה להידבק בחבר, זה מראה לי את מידת העביות שלי.
שאלה: מאיפה מגיע החידוש בכל שלב, מדוע מופיע האור החדש אם אנחנו עדיין במלכות מהמדרגה הקודמת?
מלכות מהדרגה הקודמת כוללת בתוכה את כל מה שיש למטה ממנה ולכן כשאנחנו מדברים על איזו מדרגה, אנחנו מדברים גם על הכוח הפוטנציאלי שנמצא באותה מדרגה, ועומד להתפתח דרכנו למדרגות יותר תחתונות.
שאלה: מה מניע את הרצון להתחיל פתאום למשוך אור?
מלמעלה מאיר עלינו האור הכללי, והוא מעורר אותנו להשיג את האור שבספירות, בעולמות, ולהשיג את הבורא.
שאלה: בפסקה 30 באות ל’ כתוב שהעליון מושך את האור אל התחתון ואחר כך כתוב נדמה שהתחתון מושך את האור שהוא צריך. מה באמת קורה שם?
במדרגה העליונה יש הכנה לתחתונה, ובמדרגה התחתונה צריכה להיות בעבודה שלנו הכנה להשגת המדרגה העליונה, להשגת הבורא.
אני רואה דווקא בחלק הראשון של השיעור שלנו, איך אנחנו מתחילים לגלות במאמר “מתן תורה” עד כמה בעל הסולם החדיר, הכניס, וגם הסתיר בו הרבה מאוד תנאים, וחוקים. עד כמה כולו כולו בעצם שם, ולא סתם הוא נקרא “מתן תורה”. הוא ממש נותן בו את כל הכוח העליון בהסבר הפשוט הזה. המאמר הזה נראה לנו כמאמר למתחילים, אבל הוא כולל את הכול, ואני מאוד שמח שהיום הייתה לכם הרגשה, דחף ורצון לפתוח אותו יותר.
(סוף השיעור)