YESOD: TIKKUN CHATZOT תקון חצות – LESSON WITH RAV MICHAEL LAITMAN

Baal HaSulam. Matan Torah [The Giving of the Torah]

שיעור בוקר 24.05.22 – הרב ד”ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר “כתבי בעל הסולם”, מאמר “מתן תורה”,

אותיות ט”ו – ט”ז

קריין: מאמר “מתן תורה” של בעל הסולם, אות ט”ו.

אות ט”ו

“עתה נבין בפשיטות דברי הלל הנשיא להאי גיורא [לאותו הגר], אשר עיקר הקוטב שבתורה הוא “ואהבת לרעך כמוך”, ויתר תרי”ב מצות הם פירוש והכשר אליה (כנ”ל אות ב’).” זאת אומרת אין בכל התורה אלא רק פרוש לתנאי “ואהבת לרעך כמוך”. “ואפילו המצוות שבין אדם למקום,” לבורא “הם גם כן בכלל הכשר המצוה הזו,” זאת אומרת זה לא דבר מנותק, אהבת הבריות ואהבת הבורא, אלא “ואהבת לרעך כמוך” בזה אנחנו מגיעים גם לאהוב את הבורא, את ה’ א-לוקך. “להיותה המטרה הסופית היוצא מכל התורה והמצוות, כמו שאמרו ז”ל: “לא נתנו תורה ומצות אלא לצרף בהם את ישראל” (כנ”ל אות י”ב),” למי שמכוון לבורא, למי שמשתוקק, למי שמבין, למי שמרגיש שמושך אותו ענין מטרת הבריאה, אז אין לו אפשרות אחרת להגיע אליה, אלא רק על ידי אהבת הבריות. “שהוא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני, המוגדרת באהבת זולתו, דהיינו המצוה האחת של “ואהבת לרעך כמוך”, שהיא המטרה הסופית בהתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדביקותו ית’.”

“ואין להקשות: למה לא הגדיר זה בהכתוב “ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך”?” זאת אומרת למה זה לא מספיק, ואנחנו צריכים להגיע במקום אהבת הבורא, עוד יותר מזה, להגיע לאהבת הבריות, לכולן. “כי זהו עשה מטעם המבואר לעיל, אשר באמת כלפי האדם, הנמצא עוד בטבע הבריאה, אין הפרש לו כלל בין אהבת השי”ת לאהבת חבירו, משום שכל שמזולתו הוא אצלו בגדר בלתי מציאות.” זה לא כל כך מובן, כי מהרבה אנשים שמגיעים אלינו אני שומע, “אני רוצה להגיע לגלות את הבורא, לאהוב אותו, להתחבר עמו, אבל עם החברים, עם האנשים, בכלל עם כל המציאות, עם כל הטבע, מה יש לי בזה? כלפיהם אני מרגיש שבא לי לזלזל ולהתרחק מהם ובכלל לברוח לכל מיני מקומות נידחים שלא קשורים לכולם”. וכאן זה ההפך, אתה חייב לכוון את עצמך דווקא לאהבת הזולת ובתוך אהבת הזולת אתה מגיע ככתוב, “מאהבת הבריות לאהבת ה'”. כלומר, אתה מגיע דרך זה, ורק דרך זה, להתקרבות לבורא, להזדהות עמו, לדבקות בו.

“ומתוך שאותו הגר ביקש מהלל הנשיא, שיסביר לו כללות הנרצה מהתורה, כדי שיהיה מטרתו קרובה לבוא ולא ירבה בדרך הליכה, כאמרו: “למדני כל התורה כולה על רגל אחת”. על כן הגדיר לו באהבת חבירו, משום שמטרתה יותר קרובה ומהירה להגלות (כנ”ל אות י”ד), משום ששמורה מטעותים, ומשום שיש לה תובעים”.

תבינו איך הם רוצים לתאר לנו את המצב. קודם כל זה מגיע להלל שהוא הכי גדול בדורו. הוא החכם, המקובל, המשיג את הבורא בגובה שאין כמוהו. ומי מגיע אליו לשאול? גר. זאת אומרת אדם שלא שייך ליהודים, לישראל, סתם אחד ממיליוני אנשים רחוקים מהכול. ומה הוא אומר להלל? “אתה צריך ללמד אותי תורה. זאת אומרת, את כל החכמה הזאת, כל השגת הבורא, השגת הבריאה, מטרת הבריאה, כל עוד אני עומד על רגל אחת.

“על רגל אחת” זאת אומרת, רק עקרון אחד. “אין לי הרבה שכל ואני לא רוצה להיכנס לכל הפילוסופיה, לכלום, תלמד אותי דבר עקרוני אחד, שאם אקיים אותו אני מגיע למה שהתורה אומרת – ואז אני מוכן”. והילל אומר, “בסדר, אני מוכן ללמד אותך ואתן לך רק עצה אחת, ‘תאהב את הזולת כמו שאתה אוהב את עצמך'”. תראו עד כמה זה קרוב להבנה וכמה זה רחוק לביצוע. זה נקרא “למדני כל התורה כולה על רגל אחת”, על עקרון אחד.

שאלה: אמרת שהלל היה בדרגה גבוהה מאוד של השגת הבורא. במה תלויה המדרגה הזאת, במידת אהבת הזולת?

בוודאי.

תלמיד: במה אותה מידה של אהבת הזולת באה לידי ביטוי? יש לי חברים בעשירייה ואני אוהב אותם, אבל במה כאן העומק, או השלבים של אהבת הזולת?

ככל שאתה מסוגל להתעלות למעלה מהרצון לקבל שמתעורר בך, מאהבה עצמית לאהבת החברים, ודרך החברים אתה מכוון את זה בעצם לכל הנבראים, לכל האנושות. וגם מבין שזה ילך כך לכל הבריאה, גם לחי, לצומח ולדומם.

תלמיד: אז יוצא שעומק אהבת הזולת תלויה במידת ההפרעה שהרצון לקבל מעלה כנגד זה?

כל ההפרעות שאנחנו מקבלים בדרך, במיוחד בין החברים, הם כדי להביא לנו הבחנות נכונות איפה אנחנו צריכים לעבוד כדי לוותר על ההפרעות האלה, לבטל אותן ולהתקדם הלאה. וכל דבר שאנחנו מגלים בדרך כהפרעה, זו לא הפרעה, זו עזרה, “עזר כנגדו”.

שאלה: למה האגו תמיד מתנגד כל כך בכוח, גם אם אני מצליח להבין שכלית את העבודה הזאת?

יש שכל ויש רגש, ואחד לא שייך לשני. לפי השכל שלי אני מסכים לגמר התיקון, מסכים לכל הדברים האלה, אני מוכן להיות בדבקות בבורא ובכל הנבראים ולבטל את עצמי לגמרי – אבל זה בשכל. זאת אומרת זה רעיון ואני מבין ומסכים. ומה קורה הלאה, איך אני מממש את זה בתוכי? כאן השאלה – וזה כבר לא כל כך פשוט, כי אני צריך להתקשר לזולת ולהתקשר לבורא. עם הזולת אני צריך לברר עד כמה אני לא קשור אליהם, וכמה נמצא הפוך מהם. ואז מתוך המצב ההפוך, אני מתחיל לגלות שאני לא מסוגל להתקרב אליהם, ועד כמה אני שונא אותם.

עכשיו אני עוד לא שונא, עוד לא גיליתי את הטבע שלי, עד כמה אני שונא אותם, עד כמה אני לא רוצה לאהוב אותם, ואני דוחה אותם. אנשים שמתחילים את הדרך, עוד לא מרגישים כך, אבל אחר כך הם רוצים להרוג זה את זה, כמו שאנחנו קוראים על תלמידי רבי שמעון – ואז אנחנו צריכים את הכוח העליון כי רק הוא יכול לעזור ולתקן אותנו.

זאת אומרת אנחנו קודם כל צריכים להגיע להבנה שלהגיע לאהבת הזולת זה דבר הכרחי, ואנחנו משתדלים להגיע לזה ורואים שזה לא בכוחנו ובכלל לא בטבע שלנו. ואז אנחנו מבינים שכאן רק הבורא יכול לעזור ואנחנו צריכים לעשות בעצמנו רק הכנה לפני שהוא יעזור. איזו הכנה? לעשות כל מיני פעולות חיצוניות של חיבור ולתוך החיבור הזה הוא ישפיע ויביא לנו הכנה נכונה, טבע שני, השפעה, חיבור, אהבה.

אלה כל השלבים שאנחנו צריכים לעבור ואין יותר בכל המציאות, ואל תחשבו שיש עוד משהו, כל העולם בזה נסגר.

שאלה: ישנם לא מעט מצבים במשך היום שכביכול לא קשורים לעשירייה, איך בהתגברות עליהם, אני קושר את זה לעשירייה?

אנחנו צריכים להשתדל למיין את המצבים שאנחנו עוברים, לפי כמה הם עוזרים לנו להגיע לחיבור, או מרחיקים אותנו מהחיבור. ישנם מצבים שבוודאי כמעט ואין בהם קשר, אבל אנחנו צריכים לזהות בכל זאת שעל ידם אנחנו מתקרבים לחיבור בינינו ועם הבורא. יש לנו טיפול בילדים, טיפול בעצמנו, עבודה שאנחנו צריכים לעשות, ועוד כל מיני דברים, ואנחנו בכל זאת צריכים לראות שכל הדברים האלה באים גם מאותו מקור של אין עוד מלבדו, ואנחנו צריכים להשתדל לקשור אותם יחד.

תלמיד האם אופי המצבים יכול להעיד על ההתקדמות שלנו? שכביכול אם אני יותר מרגיש את המצבים בעשירייה, זה אומר שאני יותר מתקדם?

יכול להיות. את זה עוד נברר.

קריין: אות ט”ז.

אות ט”ז

“ובהאמור מצאנו הפתח להבין, במה שעמדנו לעיל (אות ג’ וד’) בעיקר תוכנה של המצוה הזאת “ואהבת לרעך כמוך”: איך מחייבנו התורה בדבר, שהוא מהנמנעות לקיומה?”

אנחנו לא מסוגלים לקיים “ואהבת לרעך כמוך”. תשאל כל אחד בעולם, האם הוא רוצה להגיע לאהבת הבורא? הוא יגיד, “לאהבת הבורא? בטח שכן”, כי באגו שלנו אנחנו מבינים שכדאי לנו, איך תעמוד נגד הבורא שהוא העליון ממך, הרי הוא יעשה איתך כל מה שהוא רוצה. כדאי לנו לאהוב אותו, כי האגו שלנו לא מתנגד לזה.

אבל כשאתה מגיע לקשר עם הבורא דרך הזולת, כשאתה חייב לאהוב את הזולת ורק אז אתה מקבל קשר עם הבורא, אך ורק בתנאי הזה הבורא מתקשר אליך, פשוט אין לך מגע עם הבורא אם אתה לא מוסר את עצמך לזולת, אז כאילו יש לפנינו איזה קיר, ממש קיר ברזל בינינו לבורא, והקיר הזה הוא אהבת הזולת.

רק בתנאי שאני רוכש את אהבת הזולת, במידה הזאת ולא אחרת, אני מגיע להתקרבות לבורא, למצב שאני יכול להשפיע לו משהו ולקבל ממנו משהו. זה רק בתנאי שאני עושה את זה דרך כל עובי היחס שלי לזולת. אני צריך לעבור את כל הזולת, את כל האנושות, את כל היחס שלי לדומם, צומח, חי ובני אדם, ובמידה שאני משפיע להם, מתכוון לטובתם, במידה שאני אוהב אותם, מתחבר אליהם, במידה הזאת בלבד אני יכול להתחבר לבורא.

היחס שלי לבני אדם הוא ההכנה, אותו המפתח, הכלי, שדרכו אני מתחבר לבורא ולא אחרת. זה כאילו מעבר, כמו איזה דבק. אם אני רוצה להידבק לבורא, אני צריך לקחת את כל האנושות, את כל הטבע – דומם, צומח, חי ומדבר, ודרכם בלבד, ככל שאני נמצא בהם, במידה הזאת אני יכול להיות דבוק בבורא. לא אחרת. זאת אומרת, העביות שבה אני דבוק לבורא, בכמה כוח אני דבוק לבורא, היא עד כמה אני יכול לקחת איתי אהבה לכולם, לדומם, צומח, חי ומדבר שבעולם הזה. זה נקרא תיקון האגו, תיקון טבע הבריאה.

שאלה: האם ניתן להגיע לרצון כזה להשגת הבורא?

אנחנו נקבל את כל הרצונות האלו להגיע לבורא מהבורא עצמו, בהתאם לכך שנפתח נטייה לחיבור בינינו. אך ורק בצורה כזאת.

“אכן השכיל, שמטעם הזה לא ניתנה התורה לאבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, אלא נמשך הדבר עד יציאת מצרים, שיצאו והיו לאומה שלימה, בת שש מאות אלף איש מעשרים שנה ולמעלה, אשר אז נשאלו: “אם כל אחד מהאומה מסכים לעבודה הנשגבה הזאת?”.”

זאת אומרת, צריכה להיות כאן קבוצה שמבינה את המטרה ומוכנה לפי הגודל שלה, לעזור זה לזה, ולהבין שמטרת הבריאה היא אך ורק כשהם הולכים לבטל את האגו שנמצא ביניהם. רק במידה הזאת הם מתקרבים לבורא.

“ואחר שכל אחד ואחד מהאומה הסכים בכל לב ונפש להדבר, ואמר: “נעשה ונשמע”, אז נעשה הדבר הזה, שהוא כללות התורה, לאפשר לקיימה, שיצאה מגדר הנמנעות ובאה לגדר האפשרות”.

רק במידה שכל אחד שמשתתף בתהליך הזה אומר, “כן, אני מבין שצריכים קודם להגיע לאהבת הזולת ורק משם אנחנו יכולים להגיע לאהבה לבורא ולהיות עימו בהשתוות הצורה. אז אנחנו פותחים אותו, מגלים אותו, והוא מגלה אותנו בצורה גלויה, אך ורק בצורה כזאת אנחנו מגיעים לגילוי הדדי בינינו לבורא, רק בתנאי שאנחנו מגיעים לאהבה בינינו”. זאת אומרת ההתקרבות לבורא היא לא הבעיה, הוא פתוח, אלא אנחנו בעצמנו מסתירים את עצמנו בכך שאנחנו שונאים זה את זה, דוחים ומרחיקים זה את זה, עושים כל מיני משחקים אגואיסטים קטנטנים זה עם זה. בזה אנחנו בעצם לא שמים גבולות בינינו אלא מסתירים את הבורא מאיתנו.

“כי זהו ודאי גמור, אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם, ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצוה “ואהבת לרעך כמוך”. אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של “ואהבת לרעך כמוך”, בכל אותם התנאים המבוארים באות ג’ וד’. כי איך יפול לו איזה פחד כרגע על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על המשמר הכן, בהשגחה עצומה, שלא יחסר לו כלום מצרכיו”. כאן אנחנו גם נוגעים במושג הערבות, בעצם “מתן תורה” זה החלק הראשון, וההמשך הוא מאמר “הערבות”.

“ולפיכך, אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה. אמנם מקודם שבאו ונתרבו לשיעור אומה שלימה, ואין צריך לומר בזמן האבות, שהיו רק יחידים בארץ, לא הוכשרו באמת לקיים התורה על אופנה הרצוי, כי במספר קטן של אנשים, אי אפשר אפילו להתחיל בענין עסק המצות שבין אדם לחבירו, כפי הקוטב של “ואהבת לרעך כמוך”, כמבואר באות ג’ וד’. ולפיכך לא ניתנה להם התורה”. זו התשובה לשאלה למה לא ניתנה התורה לאבות. אלא רק אחרי שהתרבו, הגיעו להגברת הרצון לקבל שלהם, עברו את “גלות מצרים”, אז הגיעו לשיטה איך לתקן את האגו הגדל שבהם, וזה כבר נקרא “מתן תורה”.

שאלה: בעל הסולם אומר כאן “מעבר למסגרת האפשרי”. מה הן המסגרות האלה של האפשרי ושל הבלתי אפשרי?

האם אפשרי לקיים על ידי האדם או בלתי אפשרי לקיים על ידי האדם.

שאלה: איך ניתן להתקרב רגשית לחברים? כי זה מרגיש כמו לדחוף הר בתוכך.

בתפילה. לבקש מבורא שירכך את ליבך.

שאלה: למי אני ערב בעשירייה, לגופים, לנטיות, להשתוקקויות, לנקודות שבלב? ומה ההבדל בין זה לזה?

אתה ערב בעשירייה בזה שאתה מוכן להתחבר עם הלב של החבר ולעזור לו בכל מה שהוא צריך בלב שלו בהתקרבותו לבורא, והוא גם עושה כלפיך אותו דבר. זה נקרא שאתם עוזרים, שאתם חברים, שאתם מתחברים. “איש את רעהו יעזורו”, במה לעזור? בזה שאתה מוכן למסור לו את כל הכוחות דהשפעה שאתה יכול איכשהו לייצב בעצמך. אתה נותן הכול לחבר, זה נקרא שאתה עוזר לו. כך אנחנו גם שרים בשירים שלנו על עזרה לחברים וכן הלאה. בזה העזרה, שאתה מוכן להצטרף לחבר בכל כוחות ההתגברות שלך, את כל זה אתה מוסר לחבר.

שאלה: אנחנו אומרים שאין קשר בין הגופים הפיזיים לבין הנטיות, ובעבר דיברנו על כך שאין משמעות בכלל עם מי אני יושב עכשיו, אני יכול לשבת עם כל עשירייה, עם כל אדם בעולם שלומד קבלה ולקח על עצמו ללכת לפי רב”ש ועדיין להרגיש בעשירייה. אז מה הקשר בין הגופים הפיזיים שאני נמצא איתם כבר 4 שנים לבין הנטיות הפנימיות?

בינתיים אנחנו לא יכולים להתייחס אחד לאחר לפי הבחנות אחרות חוץ ממה שאנחנו תופסים בחמשת החושים הגשמיים שלנו.

שאלה: בעל הסולם כותב פה באות ט”ז “כי איך יפול לו איזה פחד כרגע על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על המשמר הכן, בהשגחה עצומה, שלא יחסר לו כלום מצרכיו”. על איזה צרכים מדובר? מעבר לצרכים הרוחניים האם מדובר גם על צרכים גשמיים?

מדובר על כל מה שקורה לו בכלל, כל מה שאנחנו יכולים לתאר ברצון לקבל שלנו. גם דברים גשמיים שאנחנו תופסים אותם ברצון לקבל וכך מצטייר בנו העולם הזה, גם דברים רוחניים, הכול אחד.

תלמיד: האם יש פה הכוונה שהחברה צריכה להקים מערכות של דאגה הדדית פיזית?

לא פיזית, רק במחשבה וברצון.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו צריכים למסור לחבר את כל כוחות ההתגברות. האם במצבים של התגברות, כשהרצון לקבל שואל שאלות “למה ומה”, עלי לכוון שבהתגברות הזאת אני נותן כוחות לחברים?

כן, וודאי. את כל הכוח שלי אני מוכן להעמיד לטובת החברים, לטובת הזולת, זה נקרא “ואהבת לרעך כמוך”, זה המימוש של המשפט הזה.

שאלה: כתוב כאן שלא היו מספיק בכמות כדי להתחיל לקיים את המצווה. האם אנחנו מספיקים בכמות? כי כתוב כל העם שש מאות אלף.

כן. הגענו כבר למספר המספיק כדי לקיים את “ואהבת לרעך כמוך” באופן שמאיתנו ואילך כל האנושות יכולה לקבל את זה. אנחנו כבר קבוצה פתוחה ובנויה לכל מי שרוצה לבוא אליה מכל בני העולם. אנחנו לא מגבילים אף אחד, לא לפי דת, או צבע או לאום ולא לפי כלום, אלא בני אדם, כפי שהם מאכלסים את כדור הארץ. כולם יכולים לבוא וללמוד מהי דרישת הכוח העליון מבני האדם הנמצאים על פני כדור הארץ ומה הם צריכים כדי להתקיים בדרגה עליונה יותר מהקיום הבהמי שלהם בינתיים. הם צריכים להתעלות לטבע השני, לטבע ההשפעה, ואז הם יגלו עולם הפוך, עולם עליון. אין שום הגבלה לאף אחד, מקבלים את כולם ומצפים לכולם.

אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר עם הכוחות העליונים, עם דרישת הבורא לאדם המחייבת את כולנו להגיע ל”ואהבת לרעך כמוך”, זו בעיה, כי זה נגד הרצון לקבל שנברא בנו, אבל אנחנו לא מציבים שום תנאי לבוא אלינו ולהתחיל ללמוד איתנו, להשתדל להבין ולרכוש את תכונת ההשפעה, תכונת האהבה, תכונת החיבור בינינו, כדי להגיע לעולם נצחי, שלם, למטרת החיים. כולם מוזמנים. מי שמתנגד לדרך הזאת לא בא, ברור. ומי שמגיע ומבין שהרצון שלו עדיין לא חזק והוא לא יכול – בסדר, אז לא. אבל הכול לפי רצון האדם, השערים פתוחים.

תלמיד: האם לא הכרחי להגיע למסה קריטית של שש מאות אלף?

כן, אנחנו מסוגלים. וחוץ מזה, כמו שכותב בעל הסולם, אנחנו נמצאים כבר במצב של הדור האחרון, לכן אין כאן שום הגבלות, הכול פשוט פתוח לפנינו וצריך להגיע.

שאלה: כשכל אחד מהאומה נשאל יש בכל זאת איזו מידת איחוד נדרשת. מי בדיוק נשאל? אני שואל את עצמי?

הבורא שואל כל אחד ואחד, השאלות האלה מתעוררות באדם והוא מתחיל לשאול. הוא חושב שהשאלות שלו על החיים, על החיבור, על הבורא ובכלל על הכול, הן שאלות שלו. אלה לא שאלות שלו, הבורא מכניס בו כל מיני חסרונות, רצונות, וכך הוא מברר את עצמו.

שאלה: האם בתפילה אנחנו צריכים לבקש תיקון על כל העולם או רק על העשירייה שלנו ועל כל בני ברוך?

בהדרגה, קודם על העשירייה, מתוך עשירייה לכל בני ברוך, מכל בני ברוך על כל העולם.

שאלה: מתוארים פה שני מצבים, במצב הנוכחי, לפחות שלי, “ואהבת לרעך כמוך” הוא לחלוטין בלתי אפשרי, ובמצב השני זה הופך לא רק לאפשרי, אלא כפי שהוא אפילו כותב, לקל. איך קורה הדבר הזה, זה מעבר הדרגתי או קפיצה?

במידת הקשר שלי עם החברה, עם העשירייה, אני מתחיל לקבל כוחות כאלה שאוכל לבצע את דרישות החיבור שהטבע, הבורא, מציב לפניי. “איש את רעהו יעזורו”, אם אנחנו לא מתחברים אף אחד לא יכול לעשות שום דבר, כל הבעיות שלנו, כשאנחנו חושבים שלפנינו הר גבוה, הן מתוך העצלות שלנו להתחבר בינינו, ברגע שנשתדל ככול האפשר להתחבר בינינו, בכל מיני אופנים, נראה פתאום שדבר קל הוא.

שאלה: אתה מתאר כאילו יש חיבור שהוא בכוחותינו, בלי עזרה מהבורא. ואז כשמנסים לעשות אותו נוצר חיבור רוחני, שהוא כן בעזרת הבורא, האם זה כך?

יש חיבור שהבורא יוצר בינינו, זה נקרא שהוא מביא אותנו לקבוצה, מסדר את הכול, אבל אחר כך אנחנו צריכים להשתדל להתחיל לפעול בעצמנו. זה דומה ללידה, חלק מהתהליך הזה תלוי בהורים, הילד נולד ומטופל על ידי ההורים, ולאחר שנתיים נניח, הוא גדל ומתחיל כבר להיות בהבנה, בהכרה, קיימת השתתפות שלו.

שאלה: אנחנו מבקשים מהבורא לרכך את הלב שלנו. איך זה קשור להשפעה, לשינוי הטבע?

כך בדיוק מרככים את הלב, זה נקרא שאנחנו רוצים שהלב שלנו יהיה מוכן לקלוט תכונות השפעה.

שאלה: הלל אמר “מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך” זה משהו שאיכשהו אפשר להבין גם בינינו וגם בהפצה. למה מקובלים מדלגים על השלב הזה?

כי “ואהבת לרעך כמוך” ודאי כולל את “מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך”, זה ברור.

תלמיד: אבל אם נדבר קודם כל על מה ששנוא עליך, יש לנו יכולת מגע גם בינינו וגם עם הקהל הרחב כי כל אחד יכול להבין זאת בצורה כלשהי.

אתה צודק, אבל הוא מדבר על המטרה ואיך לממש אותה. ואל תעשה לחברך מה ששנוא עליך, זו חצי מהדרך, זה רק להתנזר מכלים דקבלה.

תלמיד: על זה אני מדבר, למה לא להתחיל בזה?

ודאי שחייבים להתחיל בזה, אין ספק. אבל איך נקיים התקרבות בינינו? רק ב”ואהבת לרעך כמוך”, שכולל ודאי את השלב הזה בו אנחנו מתעלים מעל השנאה, הדחייה בינינו.

תלמיד: זה ברור, אבל אם אתה בא ואומר לאדם תתחיל במה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, יש לנו נקודת מגע גם עם החברים וגם עם הקהל הרחב.

אתה צודק. תרשום ותכתוב מאמר. זה באמת חשוב וחסר, ואתה יכול.

שאלה: אנחנו מדברים הרבה על “ואהבת לרעך כמוך”, מה המדרגה הראשונה של אהבה שאנחנו רוצים להשיג בקשר בינינו?

שאנחנו, כמו שאמר עכשיו החבר שלך, נפסיק לשנוא זה את זה, ונבדוק בכל פעם שמתגלה קשר בינינו כמה אנחנו נקיים משנאה, כמה מוכנים מעל השנאה להתחיל להתקרב באהבה זה אל זה, כמה אנחנו לא חושבים על תחרותיות וכל מיני סכסוכים אלא “על כל פשעים תכסה אהבה” לזה אנחנו רוצים להתקרב.

תלמיד: האם טוב לפני כל מפגש בינינו שכל אחד יכין את עצמו פנימית?

ודאי, לשם זה אני מגיע למפגש.

שאלה: מדוע בעל הסולם משווה את אהבת האדם לאהבת הבורא? האם הנבראים שווים לבורא? איך זה יוצא ולמה?

אני חושב שאהבת הבריות יותר חשובה מאהבת הבורא. ורואים את זה גם מכמה פסוקים שלהם, שאין לנו אפשרות להתקרב לבורא אלא דרך אהבת הבריות. הבורא כביכול שם לפניו את כל המציאות ואומר “זה מה שאני מציב לפניכם. אם אתם רוצים להבין מה נקרא להיות בהשתוות הצורה איתי, בהשפעה אליי, אז בבקשה, לפי זה תבדקו את עצמכם, תעשו אימונים, כמה אתם יכולים להיות באהבה לדומם, צומח, חי ובעיקר לבני אדם. אם אתם עוברים את כל שלבי ההתחברות האלה עד דרגת האהבה, אז במידה הזאת אתם מוכנים גם לחיבור איתי.

שאלה: מה זה אומר לאהוב את הבריאה? את חבריי הבנתי יש לנו מטרה משותפת, אבל עם שאר הבריאה אין?

בקשר שלי עם החברים אני צריך לפתח בי לא רק רצון לזולת, שאלה בני אדם, אלא גם רצון לכל הבריאה, כי הכול בא כגילוי הבורא. ובבריאה הזאת, כמו בחברים שלי, אני לא רואה שום דבר מלבד את הבורא שבצורה כזאת, באופנים כאלה מתגלה אליי, ולכן אליו אני כך מתייחס. זאת אומרת, כל אדם לפניי, כל הבריאה דומם, צומח וחי, הם אופני גילוי הבורא. ואז נגיע לאהבה חלוטה וכל העולם יהפוך באמת לעולם טוב, ולא אראה בריות רעות ובריות טובות, אין מה שיכול להזיק, אלא הכול רק ההעתקה מהתיקונים או הקלקולים שלי, ואין דבר רע בעולם. אם אני מתקן את עצמי, אני רואה כמה כל הדומם, הצומח, החי והמדבר נמצאים באהבה כלפיי. הכול תלוי באדם.

שאלה: האם עלינו לפתח בתוכנו עומק מסוים של חיסרון כדי שנוכל להתחבר ולהרגיש את אור התורה?

ודאי. כל התורה היא תורת החיבור, ובלי לעסוק בחיבור בינינו, אז אין לנו עוד מה לעשות. ואנחנו צריכים להבין ש”כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו”, מגיע אדם עם רצון לקבל עז שהוא נגד ולא רוצה וממש שונא את כל החיבורים, לא מבין ולא מכיר ולא רוצה להכיר בהם, לא מבין אפילו מה דורשים ממנו, כך אני זוכר את עצמי, יחד עם זאת הוא לא יכול לעזוב כי הוא חייב להגיע לאמת. אבל הוא לא מבין שהאמת והעבודה על האגו שלו הם אותו דבר, הוא לא מרגיש, הוא לא יכול לחבר את שניהם יחד. הוא לא יפה נפש, הוא אדם אכזרי עם רצון לקבל עמוק וחזק ולא מוכן לשום פשרות בתנאי הזה שהוא צריך לאהוב את הזולת, לזה הוא לא מסכים.

לאט לאט במשך הרבה שנים, אם הוא באמת נשמה גבוהה שחייבת להגיע בכל זאת למטרת הבריאה, הוא בכל זאת מתעלה מעל התנאים האלו של האגו שלו ומושך בכוח גדול, בקושי גדול את המאור המחזיר למוטב והמאור מגיע אליו, מתקן, ומחבר אותו לזולת. השלבים האלה מאוד איטיים אצל אנשים שיש להם רצון לקבל חזק, עמוק. ובזמננו דווקא אנשים כאלו מתגלים בעולם. השלב שאנחנו נמצאים בו קרוב לגמר התיקון, ולכן מתגלים ממש תיקונים אחרונים מאוד כבדים.

שאלה: לפני כמה רגעים אמרת שהלב מוכן כאשר הוא יכול לקבל את תכונת ההשפעה. האם אפשר לדעת מתי הלב מוכן לקבל את התכונות האלה או איך אפשר להכין את הלב כדי שיהיה רך לקבל?

רק להיות בקשר של אהבת חברים. שאתה מסתכל עליהם, מקנא בהם, רואה כמה הם מתייחסים יפה זה אל זה, ואתה לגמרי לא שם. בעיקר מתוך הקנאה הזאת אתה יכול להתקדם. תנסה לקנא בחברים, ביחס היפה שלהם זה לזה, ברגישות שלהם, למה אתה לא כך? בכל אחד ואחד אתה יכול למצוא תכונות שאין לך ואת זה בכוונה הבורא מסדר לך.

שאלה: מה לעשות אם אני לא מקנא, לא מצליח לקנא בחברים בעשירייה?

חבל. האם אין בכלל כאלה חברים שאתה מקנא בהם? זו בעיה, כי אם אני לא מקנא בחברים, אז איך אמדוד את עצמי? מי אני, מה אני כלפי החיבור בעשירייה. אני חייב לראות כל אחד במשהו לפחות, שהוא יותר גבוה ממני, שאני רוצה להיות כמוהו, אני רוצה ללקט מכל אחד ואחד משהו שחסר לי.

תלמיד: מאיפה להתחיל את העבודה הזאת? איך לגשת אליה רגשית?

תסתכל כמה הם ביחס הדדי זה אל זה וכמה אתה לא שם. פתאום תגלה שאתה מחוצה להם, שיש ביניהם קשר, שהם עשירייה, קבוצה, שהם תומכים, מתעניינים זה בזה, קרובים זה לזה, מבינים, מרגישים זה את זה, ואתה כאילו מחוץ לתחום הזה. אז אין לך קבוצה, אין לך עשירייה, אין לך כלום, איך תקבל התקדמות לבורא? איך תגלה את הבורא אם אתה לא נמצא ביניהם? אתה חייב להתקשר אליהם איכשהו. וכאן אתה מגלה שאין לך לזה שום נטייה, שום דחייה, דחיפה, שום דבר, ואתה רק שומר על עצמך לא להיות מקושר מדי איתם, שלא ייכנסו מדי אליך. תנסה איכשהו לסדר את זה, תיקח על עצמך תפקידים כלשהם וכך תתקרב.

תלמיד: מתפקידים אתקרב?

כן, מתפקידים בהם לא תנהל אותם, אלא מתפקידים חברתיים שתדאג לקשר ביניהם.

תלמיד: אחת הטענות שהרבה חברים מרגישים היום היא שאין כל כך דרכים לבטא את עצמי כלפי העשירייה. הרבה מהתפקידים החברתיים כבר לא ממש קיימים.

זה נכון וזה יהיה עוד ועוד. רק תבינו שאנחנו לא מדברים על התפקידים הפיזיים החיצוניים האדמיניסטרטיביים, אנחנו מדברים על הקשר בינינו. זה לא שכביכול נותנים לכל אחד איזשהו משרד עם עסק משלו, והוא אחראי על זה בעשירייה. לא. אלא כל פעם, כל אחד מחפש איפה הוא יכול להיות יותר ויותר שייך לחיבור בין כולם.

תלמיד: אז שוב אנחנו חוזרים לעבודה הפנימית. זאת אומרת, מאיפה להתחיל את העבודה?

כל זה שייך לעבודה הפנימית.

תלמיד: זה ברור, אבל השאלה היא מלכתחילה, אם אין לי התפעלות וקנאה כלפי החברים, איך אני חודר את המחסום הזה?

אתה תצטרך לקחת משהו בצורה חיצונית, אתה צודק. וכך לחבר את עצמך אליהם. איך? אני לא מכיר את הקבוצות עד כדי כך בצורה פנימית, מה אפשר שם להוסיף, אבל תמצא לעצמך על ידי מה אתה יכול להיות מחובר בחברה. רק תיזהר לא להפוך עצמך למנהל.

תלמיד: לא הבנתי את מהלך ההסבר של בעל הסולם ולמה הערבות פותרת את הבעיה של חוסר היכולת לאהוב את הזולת?

“ערבות” זה נקרא שאנחנו נכללים זה בזה עד כדי כך שבכל רשת הקשר בינינו אנחנו נמצאים בצורה כזאת שכל אחד נעשה צמוד כל כך לאחרים שאין מרחק בינינו, ואנחנו הופכים להיות כלי אחד. כולם דבוקים זה לזה. זה נקרא “דבקות”. ערבות זה מה שמביא אותנו לדבקות.

תלמיד: כן, אבל יש פה קפיצה. כל אחד לבד לא יכול לאהוב את הזולת וביחד כולם כן יכולים. למה?

כי יש כאן קנאה, תאווה וכבוד בינינו, ועזרה הדדית חיובית חוץ משלילית, כי שלילית באמת אין, הכול כדי שאנחנו נגלה מרחק ונצמיד את עצמנו זה אל זה. כך אנחנו מלכתחילה בנויים, נמצאים ברשת כזאת שזה מקשר בינינו.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה ש”הסכימו בלב ונפש”, זאת המידה הראשונה שצריך כדי שהבורא ייכנס ויתחיל בינינו, להסכים בלב ונפש?

כן. בלבבות זה ברצונות, והרצונות הם בכל אחד כדי שאנחנו כולנו נתכלל מכל הרצונות ואז בכך נתקרב זה אל זה כך שיהיה כלי שלם.

תלמיד: אבל איך אפשר להסכים בלב ונפש עוד לפני הערבות?

זה כמטרה. לא שאנחנו מסוגלים. וגם הלב והנפש שמתגלים בכל אחד הם כאלו קטנטנים, כאלו בינתיים פרימיטיביים, אפילו הייתי אומר, שזאת לא בעיה.

תלמיד: אז מה המידה הראשונה שבה אנחנו מקבלים סיוע מלמעלה כדי להתקרב לערבות?

שאנחנו מקבלים בכללות את מטרת הבריאה. מסכימים איכשהו להתקרב לזה. לפי זה אנחנו תמיד צועדים.

שאלה: החברים הקודמים אמרו שאין להם במי לקנא. אני יכול להבין אותם. השאלה אם אנחנו יכולים לעזור להם ולגרום להם לקנאות בנו וכך הם יתקדמו בעזרתנו?

תנסו. זה טוב. זה נכון.

תלמיד: יש המלצות מה לעשות?

כן. תראו לכולם את העבודה שלכם ואת ההצלחה שלכם כי בזה אתם עוזרים לאחרים. וכך כל אחד לאחרים. אסור לעשות את העבודה הזאת בצניעות. בזה שאתה מגלה את העבודה שלך, אתה עוזר לחברים להתקדם.

שאלה: יש לי תפקיד בעשירייה וזה לא תמיד עוזר לי להתבטל. מה עוד חסר?

אני לא יודע. תחפש. אני לא יכול לבוא אליך ולנהל אותך בעבודה. חיפוש זה מה שצריך להיות.

שאלה: אז קנאה זה אמצעי טורבו להתקדם לרוחניות. באותו זמן כל הזמן האגו נלחם ומטשטש, לא נותן לקנא, מראה שבתנאים ההפוכים של החבר, אין לי מה לקנא. כל הזמן יש מלחמה כזאת. איך לסדר מעל זה את מתקפת הנגד? כי אני חייב לקנא בחברים בשביל להתקדם.

אתם צריכים להראות אחד לשני בתוך העשירייה כל מיני דברים כאלו שהחברים יקנאו כדי לחמם אותם, לחבר אותם לקנאה וכך להתקדם. זה נכנס בתנאי ש”איש את רעהו יעזורו”. גם בצורה חיובית, גם בצורה כביכול שלילית.

תלמיד: אז החברים מראים, ויש במה לקנא. הבעיה שאצלי האגו כל הזמן מטשטש את זה.

כך זה תמיד. ואתה צריך לעבוד כבר נגד האגו שלך.

תלמיד: מה זה אומר? מה אני עונה לאותו אגו שאומר לי, “לא. התנאים שלו שונים. אין לך באמת מה לקנא בו”.

תרשום לפניך במה אתה מגלה קנאה בחברים. בראשון, בשני, בשלישי. תרשום לפניך ממש על הדף ותחזור על הדף הזה במשך היום. בוא נראה מה קורה.

שאלה: לגבי חיצוני ופנימי בעבודה הפנימית. בפגישה האחרונה שלנו הגיע אלינו חבר ואסף את כל קבוצת בלטיה. היה לנו רצון כזה להתאסף פיזית. חשבנו, מה יכול להיות? מה זה יוסיף? יש לנו הכול. אבל עכשיו אני מתרשם שבינתיים אנחנו זקוקים דווקא לכאלה פגישות פיזיות כדי שיותר נוכל לראות את החברים כגדולים. ובאמת קבלנו דוגמאות מאוד גדולות. אני לא יודע כמה זה רלוונטי עכשיו, אבל היום באה לי כזאת מחשבה, אולי לארגן בקיץ “כנס ערבה” לגברים באיזה מקום באירופה, בליטא, בבלטיה? נראה שזה בינתיים אפשרי וזה מה שאולי היינו רוצים לעשות. בפגישה הפיזית האחרונה מאוד התרשמנו מכל חבר.

אני מאוד מכבד ומסכים עם זה. הייתי רוצה להשתתף בזה, אבל בזה אני ממש אקלקל את החיבור ביניכם. כי זה צריך להיות חיבור בין כולם. בין אנשים, בין חברים שווים ולא פגישה בין החברים למורה. זה כבר אחרת.

כמו שילדים משחקים ביניהם ופתאום בא אבא של מישהו, ומצטרף אליהם. זה כבר מקלקל את הקשר ביניהם. לכן אני מאוד שמח שזה מה שקורה לכם. ותעשו ככל האפשר כאלה פגישות. אני מאוד בעד. רק לעשות את זה בצורה ראויה. אתם יודעים איך לארגן.

שאלה: האם אנחנו צריכים לחשוב שכולם בעשירייה ובכלי העולמי כבר נמצאים בערבות וחושבים רק זה על זה ורק המאמץ שלי חסר להשלים את הערבות?

נכון. אם אנחנו חושבים שאנחנו כבר נמצאים בערבות וצריכים לקיים את חוקי הערבות, זו גישה נכונה.

שאלה: האם אדם מחויב להאמין שחוק הערבות קיים תמיד ויש שש מאות אלף אוהבים סביבו אפילו אם הוא לא מרגיש ככה?

כן. בכלל כל העולם נמצא בגמר התיקון מלכתחילה ורק אנחנו בקלקול שלנו לא רואים את זה אלא רואים הפוך וככל שמתקנים את עצמנו, מתקרבים לאותה התמונה האמיתית היחידה שקיימת, שהכול נמצא באיחוד עם הבורא.

שאלה: איך יכול כל יחיד לחשוב על שש מאות אלף איש ולהרגיש את כולם כמו את עצמו?

אנחנו לא יכולים לעשות זאת, אנחנו יכולים רק להשתוקק לזה, להתפלל ולבקש מהבורא, וזה כבר יבוא מלמעלה.

שאלה: לגבי אהבת החבר, האם זה מצב חולף הדורש עבודה מתמשכת לאורך כל 125 המעלות? איך אנחנו בודקים ומודדים שאנחנו נמצאים באהבת החבר האמיתית מעל השכל?

אנחנו צריכים לעלות בכל 125 מעלות הסולם, מדרגות הסולם, מאהבת הבריות לאהבת הבורא בכל מדרגה ומדרגה. אהבת הבורא היא החותם על כל מדרגה ומדרגה, היא סוגרת כל מדרגה ומדרגה ומתחילים מדרגה חדשה.

שאלה: כתוב “אשר אז נשאלו אם כל אחד מהאומה מסכים לעבודה הנשגבה הזאת”. כתוב שכל אחד מהאומה מסכים, האם זה אני שצריך להגיע לנקודה של אנחנו?

כל אדם ואדם מרגיש שכך השאלה עומדת לפניו. אם הוא מתקדם, אם הוא נמצא בכיוון להתקרב לחברים, אז הוא מרגיש שזאת השאלה שנמצאת לפניו.

תלמיד: איך להגיע להרגיש שכל חבר מסכים?

לתת דוגמה.

שאלה: האם לנשות בני ברוך יש חלק פעיל בערבות, או שהן חלק תומך ורק הגברים יוצרים את הערבות הדרושה לקבלת התורה?

גם נשים וגם גברים נמצאים באותה עבודה, רק כל אחד לפי הטבע שלו, גם אצל גברים כל אחד שונה מזולתו וגם אצל נשים כל אחת שונה מזולתה.

שאלה: איך אפשר לדעת מתי יגיע אדם לאהבת הזולת?

רק האדם יודע אם יש לו עכשיו רצון להתחבר לזולת ולגרום לו כל טוב מעל האגו שלו. קודם היו לו כוחות דחייה, ועכשיו הוא רואה שמעל כוחות הדחייה הוא יכול להשפיע טוב לזולת. המחסום שהיה קודם להשפיע טוב לזולת הופך להיות אצלו עכשיו לאיזו רמה רוחנית ביחס שלו אליו.

שאלה: השיעור מכוון אותנו לאהוב את רעהו וזו הופכת להיות המהות שלנו. איך עלינו לכוון את עצמנו ולא להיכנס למצב רוגז?

אני חושב שכאן התשובה היא, שכל פעם במדרגה חדשה היצר הרע הוא חדש, והוא מתחיל אותה עבודה של עזר כנגדו שמפריע לנו בחיבור.

שאלה: האם רכישת אהבת הזולת היא בידיים של האדם או שזו מתנה מהבורא?

בידיים של האדם זה לאתר ולבקש, והיתר זה בידיים של הבורא – לתת לאדם מה שהוא מבקש.

שאלה: כתוב “ואהבת את ה’ אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך”. למה הכוונה בכל מאודך?

אני לא רוצה להיכנס לברורים האלה כי זה באמת עמוק מאוד. בכל לב ונפש, בכל שכל ורגש.

שאלה: כל החומרים מדברים על הקשרים בינינו, ולא פעם מתגלה שאי אפשר להיות בקשר עם החברים. האם נכון לבקש במהלך השיעור מפגשי עשירייה כדי שהבורא ייתן רצון להתחבר עם החברים, עם הכלי העולמי?

כן, תבקשו ככל האפשר, אבל רק תדעו שיחד עם הבקשה אתם צריכים גם לתת לא רק לבקש ולחכות.

שאלה: לגבי עבודה בעשירייה בעניין של לעשות הכול לטובת זולתו, מה זה לעשות הכול לטובת האחרים?

אם הייתי במקום האדם הזה איך הייתי רוצה שיתייחסו אלי.

שאלה: מה אם אתה לא יכול ולא יודע איך להועיל לחברים שלך?

אנחנו צריכים להשתדל להעמיד את עצמנו במקומם, אני צריך לתאר לעצמי שאם הייתי במקומו מה הייתי רוצה שאדם כמוני יעשה לו. יש לי חבר, מה הוא רוצה לקבל ממני, מה במקומו הייתי מצפה, מחכה לקבל ממני. תעמידו את עצמכם במקום החבר ותראו. אנחנו לא מתקשרים למישהו אלא רק במידה שאנחנו יכולים לצייר חיבור כזה.

שאלה: איך קנאה בחבר קשורה לתחושה שחבר נהנה מהשפעה?

אני מתקשה להגיד עכשיו, על זה צריכים להרחיב.

שאלה: הזכרת כמה פעמים להיזהר לא להיות מנהל בתפקידים בקבוצה. למה זה חשוב כל כך? האם חשובה הרוטציה בתפקידים בקבוצה?

כן, חייבת להיות רוטציה, כל הדברים הגשמיים חייבים להיות מסודרים כך שלא יפריעו לנו בהתחברות רוחנית שווה.

(סוף השיעור)